הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 57139-03-19

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור עובדים – גב' בת שבע זיידמן
נציג ציבור מעסיקים – מר אמיר אלון

התובע:
אריאל גולד
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל ראובן

-
הנתבעת:
עמותת מכבי באר שבע (ע"ר)
ע"י ב"כ: עו"ד משה האיקלי יזדי

פסק דין

1. התובע עבד בנתבעת כמנהל מקצועי של קבוצת כדורגל לילדות ולנערות, וכן כמאמן קבוצת הילדות , והוא הגיש תביעה על סך של 138,045 ₪ בגין הרכיבים הבאים:
הפרשי שכר עבודה, פיצויי פיטורין, חלף הודעה מוקדמת, דמי הבראה, הפרשות המעסיק לפנסיה, פדיון חופשה שנתית, דמי נסיעות, פיצויים בגין הפרת חוק הגנת השכר, אי תשלום חיוב מס.

2. לטענת התובע, עבד הוא מחודש 10/11 ועד 6/16 עת התפטר בדין מפוטר. התובע סיכם עם הנתבעת על תשלום שמונה משכורות בשנה כמקובל בענף. לקראת סיום עבודתו לא עמדה הנתבעת בחובותיה לתשלום שכר במועד. כמו כן, לאורך כל תקופת עבודתו לא המציאה הנתבעת לתובע תלושי שכר כמתחייב בחוק, אלא רק בשנת 2016. התובע התריע בפני הנתבעת על הלנות שכר ופגיעה בזכויותיו , ואף נקלע להליכי פשיטת רגל. לפיכך, עזב התובע את הנתבעת ועבר לעבוד בקבוצת הנשים המקבילה של הפועל באר שבע. התובע זכאי להפרשי שכר בגין חודש מאי 2016 בסך 1,300 ₪ לחלף הודעה מוקדמת ולדמי הבראה. בנוסף, לא הופרשו כספים לקרן פנסיה. התובע לא קיבל פדיון חופשה שנתית וגם לא דמי נסיעות. תלושי השכר אינם תקינים ולא תואמים את הנתונים בפועל. כך למשל לעניין תקופת תחילת העסקה, רישום נתוני שכר בחסר או ביתר ואי ניכוי חיובי המס החלים כחוק.

3. לטענת הנתבעת, בחודש 10/16 עברה בעלות בנתבעת ממר מוטי יונה לידי מר אורי היקלי. מנכ"ל הנתבעת כמו גם בעליה משקיעים שעות רבות בילדים ובתכנים ופועלים ללא קבלת שום תמורה, כמו גם מורים, מדריכים ומאמנים שנרתמו לפרויקט.
התובע דאג להעביר שחקניות ליריבה העירונית "הפועל באר שבע". מדובר בשחקניות שמשחקות בנבחרת ישראל ולפיכך שווין רב עד מאוד. התובע קיבל הצעה מפתה מהיריבה העירונית, לפיכך שידל את אותן שחקניות לעבור איתו, ובכך גרם נזקים לנתבעת.
אין רציפות בין עונה לעונה, היות והעונה מסתיימת בחודש אפריל ומתחילה שוב באוקטובר. התובע לא עבד בפגרה כלל ולא סוכם עמו אחרת.
התובע קיבל את שכרו מדי חודש ואף ביתר, לאור מצבו הכלכלי הרעוע. התובע צירף לתביעתו את תלושי השכר שקיבל. התובע לא פנה ולו פעם אחת ואף לא בכתב , נוכח הרעת התנאים לה הוא טוען כעת. התובע אף קיבל כספים ביתר.
יש לדחות את התביעה לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, היות והתובע התפטר.
חובת ההפרשה הינה רק לאחר חצי שנת עבודה. התובע לא עבד 12 חודשים אלא 7 חודשים בשנה. הנתבעת רשאית לקזז בגין תשלומים שקיבל כהלוואה מהנתבעת בסך 12,000 ₪, וכן בגין הכספים שקיבל בעבור ימים בהם לא התייצב לעבודה. שכרו של התובע כלל נסיעות, אך ממילא קיבל הסעה למשחקים.
על התובע לפצות את הנתבעת בסך של 100,000 ₪.

דיון והכרעה

4. במסגרת מסכת הראיות העידו התובע ואמה של אחת השחקניות, ומנגד העידו בעל יה של הנתבעת , הנוכחי והקודם. יצוין, כי עדים אלו נחקרו בחקירה נגדית על האמור בתצהיריהם.

5. מהעדויות ומהראיות עלה, כי בין הצדדים התקיימו יחסי עובד מעסיק, כאשר מדי סיום עונה, שהחלה ב-1 בחודש אוקטובר והסתיימה בחודש מאי, חתם התובע על הסכם עבודה חדש. לפיכך, בנסיבות העניין יש לקבל את טענת התובע לפיה מדובר בתקופת עבודה רצופה במסגרתה הועסק 8 חודשים מדי שנה. דהיינו, יחסי עובד מעסיק החלו בשנת 2012 והסתיימו בחודש 6/16.
עוד עלה, כי התובע לא הרים את הנטל להוכחת טענתו לפיה התפטר בדין מפוטר, ונפרט. ראשית, התובע הודה כי לא פנה בזמן אמת לנתבעת ולבעליה מר יונה בטענות ביחס לפגיעה בזכויותיו. בהקשר זה יצוין, כי בין הצדדים התנהלו יחסים חבריים ופתוחים, במסגרתם הרבו ל שוחח ולהתכתב. עוד התרשמנו, כי התובע הינו איש דעתן אשר היה מודע היטב לזכויותיו. עוד יצוין, כי התובע לא הצביע על מועדים בהם פנה לנתבעת להתריע על פגיעה בזכויותיו, ואף לא נקב בתאריך ספציפי לסיום יחסי העבודה אלא רק נקב בחודש 6/6.
לא זו אף זו, התובע טען שתי טענות עובדתיות סותרות ביחס לסיום יחסי העבודה, כאשר מחד טען כי התפטר בדין מפוטר, ומאידך טען כי פוטר על ידי הנתבעת. למעלה מן הנדרש נוסיף, כי מהעדויות של גב' אלחדד, של התובע ושל מר יונה עלה, כי בחודש 6/16 עברו מספר שחקניות יחד עם התובע לשורותיה של הקבוצה העירונית המתחרה הפועל ב"ש, ויש בכך כדי לתמוך בטענת הנתבעת, לפיה התובע עזב את הנתבעת כדי לעבור לעבוד בהפועל ב"ש.
בשולי ההכרעה ביחס לסיום יחסי העבודה אך לא בשולי חשיבותה, נציין כי התביעה דנן הוגשה בשיהוי של 3 שנים בקירוב , ויש בכך להשליך על הוכחת התביעה ; היות ויש בכך כדי לתמוך בגירסת הנתבעת, שהתובע לא התלונן בזמן אמת על פגיעה בזכויותיו ועל כוונתו להתפטר בדין מפוטר. התובע הודה כי התביעה דנן באה לעולם לאחר שקיבל מכתב דרישה מ המוסד לביטוח לאומי לתשלום חוב, אשר לטענתו נבע מהתנהלות הנתבעת. התובע אף הודה כי באותה עת מצבו הכלכלי לא היה מהמ שופרים ושאף רבצו לפתחו חובות, כך שלשיהוי משמעות כבדה יותר על רקע זה.

6. מכל האמור לעיל עולה, כי התובע התפטר, אך לא בדין מפוטר. לפיכך, יש לדחות את תביעת התובע לתשלום פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת.
הגם שדחינו את טענת התובע לפיה התפטר בדין מפוטר, מאחר והוא זה שנטש לטובת מעבר לקבוצה אחרת, מצאנו כי הנתבעת לא התנהלה עם התובע כנדרש בעניין מועדי התשלום והיקף תשלומי השכר . לעיתים הדבר נעשה בהסכמת התובע ואף לטובתו, בשים לב כי עבד בעוד מקום עבודה . עם זאת, עלה כי התנהלות הנתבעת לא היתה הסיבה להתפטרותו של התובע, היות ולתובע ל א היו טענות בזמן אמת ביחס לכך, ועל כך עוד יפורט להלן.
כך למשל, השתכנענו כי הנתבעת לא הנפיקה לתובע תלושי שכר בזמן אמת אלא רק בשלב מאוחר לסיום יחסי העבודה, במסגרת ההליך דנן. עוד עלה, כי בתלושי השכר שהומצאו בהליך דנן נפלו מספר פגמים ביחס לוו תק של התובע, וכן היו חודשים בגינם לא הוצאו תלושי שכר כלל (לדוגמה: 4-6/2016). גם מעיון בטפסי 106 עלה כי נפלו פגמים ביחס לדיווח חודשי העבודה של התובע לאורך כל תקופת עבודתו, וזאת בשים לב כי התובע עבד בכל שנה מחודש אוקטובר ועד ח ודש מאי, כפי שאף עלה מעדותו של מר היקלי, עד הנתבעת.

7. לאור שפורט לעיל ביחס לאי מסירת תלושי השכר בזמן אמת, והפגמים שנפלו בתלושים , מצאנו כי יש לפסוק לטובת התובע סך של 5,000 ₪. בבואנו לפסוק סכום זה, נלקח בחשבון שהתובע לא התלונן בזמן אמת על כך, ובשים לב כי הסכומים שפורטו בתלושי השכר משקפים את הסכומים ששולמו לתובע בפועל.

באשר לתשלום שכר בגין חודש 5/16, מצאנו כי התובע זכאי להפרשי שכר בסך 1,400 ₪. גירסת התובע כפי שפורטה בתצהירו לעניין זה לא נסתרה. עלה כי התובע היה עובד מדי חודש מאי, וכך גם בח ודש עבודתו האחרון בגינו תבע. אומנם, התובע תבע בכתב התביעה סך של 1,300 ₪ ובעדותו ציין 1,400 ₪, אך אין ב כך להשליך על זכאותו לתשלום זה, בצירוף ריבית והצמדה מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל, בשים לב כי התביעה דנן הוגשה בשיהוי.
8. באשר לתביעה לתשלום חיובי מס בהם חויב התובע על ידי המוסד לביטוח לאומי בסך 2,583 ₪, מצאנו כי יש לדחותה, ונפרט.

התובע אומנם טען כי החוב נבע מאי הנפקת תלושי שכר על ידי הנתבעת, וכבר הכרענו כי אכן אלה לא הונפקו, אך התובע לא הוכיח ולו בראשית ראיה כי החוב נובע מכך. התובע לא הציג את המכתב מ המוסד לביטוח לאומי בנושא, ודי היה בכך כדי לדחות את תביעתו.
בעדותו העיד התובע כי הוא חייב למוסד לביטוח לאומי סך 1,000 ₪, ס כום אשר אינו תואם את האמור בכתב תביעתו. לכך יש להוסיף כי התובע עבד בתקופה הרלוונטית כפרילנסר במקום עבודה אחר (עיתון שבע) , אך לתובע לא היו הסברים לפשר החוב ולסכומו. התובע בעדותו ציין כי החוב הינו בגין חודשיים ש בהם לא קיבל תלושי שכר, בעוד שאחר כך טען כי גילה שלא הנפיקו לו 12 תלושי שכר; כך שלא ברור בגלל מה נוצר החוב בפועל , היות והיה מצופה כי יהיה מדובר בסכום גבוה יותר בהתאם.

9. באשר לתביעה לתשלום פנסיה, מצאנו כי יש לקבלה ברובה תוך קיזוז 6 חודשי עבודה אותם תבע התובע.
התובע לא טען בכתב התביעה כי היתה ברשותו קופת פנסיה קודמת, כך שיש לקבל את טענת הנתבעת לפיה היתה חובה להפריש רק לאחר חצי שנת עבודה.
עוד יצוין, כי התובע תבע בהתאם למשכורות אותן השתכר בזמן הרלוונטי, וכן לפי חודשי העבודה בהם עבד באותה עת. לפיכך, אין בידינו לקבל את טענת הנתבעת, כי התובע תבע ביתר או שקיים נתק בעבודה, וממילא הנתבעת לא הציגה תחשיב מטעמה ברכיב זה.
לפיכך, התובע זכאי לסך של 4,394 ₪, בקיזוז 171 ₪ בגין 3 חודשי עבודה בשנת 2011 ועוד 3 חודשים בשנת 2012 בסך של 214 ₪.

סך הכל זכאי התובע לסך של 4,009 ₪ בגין הפרשות לפנסיה.

10. בנוסף, מצאנו כי יש לקבל במלואה את תביעת התובע לפדיון דמי חופשה, ונפרט.
ראשית, יש לדחות את טענות ההגנה של הנתבעת ברכיב זה. כמו כן, יש לדחות את טענת ההתיישנות , בשים לב כי התביעה הוגשה לפני סיומן של 3 שנים מסיום יחסי העבודה. בנוסף, התברר כי הנתבעת לא ניהלה פנקס חופשה או רישום ביחס לימים בהם לא התייצב התובע לעבודה וקיבל את משכורתו במלואה. עוד נוסיף , כי גם בתלושי המשכורת לא בוצע רישום ומעקב, וממילא הם לא נמסרו לתובע בזמן אמת.
עוד מצאנו, כי אין לקבל את טענות הנתבעת ביחס לתחשיב התובע, ונפרט. התובע תבע לפי משכורתו האחרונה. הנתבעת לא הציגה תחשיב נגדי מטעמה, וממילא עלה כי היא מנועה מלטעון ביחס להיקפי המשרה אותם טענה בהליך, היות ובהסכם העבודה לא צוינו היקפי המשרה בהם נדרש לעבוד התובע, וכן בשים לב כי ממסכת הראיות עלה כי התובע עבד 5 ימים בשבוע עת אימן ואף ניהל את קבוצת הילדות והנערות, ואף נכח במשחקים הרשמיים. בהקשר זה יצוין, כי הנתבעת לא סתרה את טענות התובע ביחס להיקפי המשרה בה ם עבד , וזאת בין השאר בהיעדר רישום השעות בהן עבד התובע, ולאור החסר בהסכם העבודה ובהיעדרה של הודעה לעובד על תנאי עבודתו.

לפיכך, זכאי התובע לסך של 4,326 ₪ בגין פדיון חופשה.

11. כמו כן, מצאנו כי התובע זכאי לתשלום דמי הבראה, אך לא בסכום אותו , תבע היות ולאור מועד סיום העסקתו, זכאי הוא לתבוע ר ק בגין השנתיים האחרונות לעבודתו; היות ויש לקבל את טענת ההתיישנות אותה העלתה הנתבעת (התיקון פורסם ביום 8.1.17) .
יצוין, כי גם כאן דין טענת הנתבעת לעניין הרצף בעבודה להדחות, היות וכפי שכבר קבענו יחסי העבודה בין הצדדים לא נותקו אלא חודשו מדי עונת משחקים, כך שאין מדובר בתקופות העסקה נפרדות וחדשות מדי שנה. כמו כן, יש לקבל את טענות הנתבעת ביחס להיקף המשרה לפיו תבע התובע, לאור זאת שלפי משכורתו האחרונה מדובר בהיקף משרה של 49%.

לפיכך, זכאי התובע לסך של: (1,323 ₪ + 2,646 ₪) X 0.49% משרה = 1,944 ₪ בגין דמי הבראה.

12. באשר לתביעה לדמי נסיעות, מצאנו כי יש לדחותה, ונפרט.
התובע תבע ברכיב זה באופן גורף, קרי בגין נסיעותיו מאופקים לב"ש וחזרה. בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי שכרו של התובע כלל דמי נסיעות, וכי ממילא הנתבעת דאגה לתובע להסעות למשחקים.
יצוין, כי בכתב התביעה לא ציין התובע דבר ביחס להסעות אלו, ואף לא בתצהירו, בשים לב כי הנתבעת העלתה זאת בכתב ההגנה. התובע לא התייחס גם לכך , כי מדובר בשכר כולל. מנגד, בהסכם העבודה לא צוין דבר ביחס לכך ואף לא בתלושי השכר. רק בסיכומיו לראשונה מודה התובע כי היתה הסעה מאורגנת למשחקי חוץ וחזרה, ואף הסעה לפיזור ה שחקניות הצעירות בסיום האימונים. לטענתו, כאמור לראשונה בסיכומיו , אומנם טען שהיה צריך להתייצב בבאר שבע כדי לעלות על ההסעה , אך לא הפחית מסכום התביעה את דמי הנסיעה לכיוון אופקים, וכן את הימים בהם נסע למשחקי חוץ , והאוטובוס היה עוצר בצומת ליד אופקים.
ממסכת הראיות עלה, כי כאשר האוטובוס לא עצר ליד אופקים לאור השעה המאוחרת, התובע הי ה חוזר במונית מתחנה מרכזית ב"ש כפי שעלה מעדותה של גב' אלחדד, אך במימון הנתבעת כפי שעלה מעדותו של מר יונה, וזאת בשים לב כי התובע לא טען שמימן זאת מכיסו וממילא לא תבע החזרי נסיעות. עוד עלה, כי התובע תבע באופן גורף בעבור כל תקופת העבודה, כאילו הגיע כל יום לב"ש, בעוד שעלה כי לאורך התקופה לא הגיע מדי יום לעבודתו.
גירסת הנתבעת לעניין דמי נסיעות לא נסתרה. מעדותו של מר יונה עלה, כי התובע היה מחויב לנסוע בהסעות שפיזרו את השחקניות לביתן בסוף כל אימון, לרבות משחקים, וכאשר נזקק למונית, מימנה זאת התבעת. וכפי שהעיד מר יונה: "בחיים שלי לא נתתי לו לשלם, גם כשהבאתי אותו לחג שילמתי לו הלוך וחזור מונית". ונזכיר, כי התובע לא טען דבר בנושא בכתב התביעה ובתצהירו, הגם שיכל לעשות כן, ואף בסיכומיו לא הפחית את סכום התביעה לאור טענותיו הוא.
כפי שהתרשמנו, התובע הינו אדם דעתן, המודע לזכויותיו, ובשים לב למצבו הכלכלי באותה עת וליחסים החבריים בין הצדדים, ברי כי היה פונה בזמן אמת לנתבעת להתלונן בנושא, ואף מזכיר זאת במסגרת תלונותיו בסיום עבודתו; היות ומדובר בסכום משמעותי אשר לפי תחשיב התובע מסתכם ב-409 ₪ לחודש, אשר מהווים כמעט רבע ממשכורתו האחרונה.

לאור האמור לעיל הננו דוחים את תביעת התובע לדמי נסיעות.

13. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, מצאנו לציין כי אומנם התובע עבר לקבוצה המתחרה של הפועל ב"ש, אך לא הוכח כי התובע פעל שלא כדין ו/או גרם נזק כלשהו לנתבעת. למעשה דובר ב- 3 שחקניות שעברו עימו, אך מלבד בתה של העדה לא צוינו שמות שתי השחקניות הנוספות, ואף לא פורטו נסיבות המעבר, כמו גם הסכומים ששולמו והנזקים שנגרמו לכאורה לנתבעת.
בסיכומיה חזרה הנתבעת וטענה כי התובע "נטל עימו מספר רב של שחקניות" והותיר את הנתבעת חסרת כל, טענה שלא הוכחה.

14. כפי שכבר צוין לעיל, בהסכם העבודה סיכמו הצדדים על תקופת עבודה מדי שנה, היינו מחודש אוקטובר ועד מאי. אומנם, יכול והתובע ביצע אי אלו פעולות עובר לתחילת העבודה בחודש אוקטובר, אך ממילא לא תבע בגין חודשים אלה שכר, ואף ממילא קבענו כי יש רצף בעבודתו עת חוזהו מתחדש מדי שנה.
באשר למוסר התשלומים של הנתבעת נציין, כי דובר במערכת יחסים חברית, במסגרתה הלכו הצדדים זה לקראת זה (ולראיה הנתבעת נותרה חייבת רק 1,300 ₪ בסיום העבודה). לתובע אף נמסרו תשלומי שכר אותם הסב על שמו של צד ג', ולעיתים התשלום הועבר לצד ג' , וזאת לאור מצבו הכלכלי של התובע. לעיתים שולמו לו כספים במזומן על ידי מר יונה, כספים אשר דווחו לרואה חשבון ואף הוצא תלוש שכר בגינם לאחר סיום יחסי העבודה, ולעיתים נרשמה המחאה על שם רעיית התובע. כל אלה מוכיחים את היחסים החבריים ששררו בין הצדדים.

אחרית דבר

15. בהתאם למפורט לעיל זכאי התובע לקבלת הסכומים הבאים מהנתבעת:

הפרשי שכר עבודה בגין חודש 5/16 סך של 1,300 ₪
הפרשות לפנסיה סך של 4,009 ₪
דמי הבראה סך של 1,994 ₪
פדיון חופשה סך של 4,326 ₪
פיצוי לפי חוק הגנת השכר סך של 5,000 ₪
_________________________________________________
סה"כ: 16,629 ₪

16. סכום זה ישולם תוך 45 ימים מיום המצאת פסק הדין, ויישא הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד יום התשלום בפועל.
לאור הסכום שנפסק לעומת הסכום שנתבע, כל צד יישא בהוצאותיו.

17. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד תשרי תשפ"ב, (30 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' בת שבע זיידמן
נציגת ציבור (עובדים)

יוסף יוספי, שופט

מר אמיר אלון
נציג ציבור (מעסיקים)