הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 55737-10-18

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציג ציבור (עובדים) – מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (מעסיקים) – מר נתן חיים

התובע:

רסמי אלמהניה
ע"י ב"כ עו"ד רפיק אבו חמאד

-
הנתבעת:
דראושה ערפאן בע"מ, ח.פ. 512971342
ע"י ב"כ עו"ד סואלחה מוחמד

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום זכויות סוציאליות שונות בגין עבודת התובע בנתבעת וסיומה.

רקע עובדתי

1. הנתבעת היא חברה שעיקר עיסוקה בתחום התשתיות והנדסה אזרחית.

2. התובע עבד בשירות הנתבעת מחודש דצמבר 2012 ועד לחודש יוני 2018 (67 חודשים) .

3. הצדדים חלקו בעניין צו ההרחבה החל, שיעור שכרו הקובע של התובע, היקף עבודתו, נסיבות סיום עבודתו, בתשלומים ששולמו לתובע ובשיעור ההפרשים להם הוא זכאי.

4. מטעם התובע העיד הוא עצמו ואילו מטעם הנתבעת העידו בעלים ומנכ"ל הנתבעת מר דראושה ערפאן (להלן: מר דראושה) והיועץ המשפטי של הנתבעת מר עלא שדאפנה (להלן: מר שדאפנה).

הכרעה

צו ההרחבה החל

5. לטענת התובע, עוסקת הנתבעת בעבודות בנייה שיפוצים ועל כן חלות עליה צו ההרחבה בענף הבנייה. הנתבעת טוענת מנגד, כי היא עוסקת בתחום התשתיות וההנדסה האזרחית ועל כן לא חלות עליה הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה.

6. במסגרת הדיון המוקדם טען ב"כ התובע כי התובע הועסק בפרישת קווי מים בפרדסים ובשטחים חקלאיים ובתצהירו טען הת ובע כי חלות על הנתבעת הוראות צו ההרחבה בענף הבנין, השיפוצים והתשתיות (סעיף 2 לתצהיר).

7. הנתבעת בתצהיריה אינה טוענת דבר בענין זה. להיפך, מר שדאפנה טוען בתצהירו (סעיף 13 לתצהיר) כי הקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל הגישה תביעה כנגד הנתבעת וזו אף שילמה לידיה את המגיע לה בגין הפרשות לקרן. מכאן, כי הנתבעת זנחה טענתה כי הוראות צו ההרחבה אינן חלות עליה. עוד נוסיף בענין זה כי סיווג הנתבעת בשירות התעסוקה היה בענף הבנין וכאשר הוראות צו ההרחבה כוללות גם עבודות תשתית והנדסה אזרחית (ראו הגדרת מעסיק בסעיף 6ב' לצו ההרחבה). בנסיבות אלה, לא נסתרה טענת התובע כי על יחסי הצדדים חלות הוראות צו ההרחבה בענף הבניה.

הודעה לעובד

8. לטענת התובע, משלא מסרה הנתבעת לידיו הודעה לעובד כנדרש על פי הוראות חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה) התשס"ב-2002 (להלן: חוק הודעה לעובד), זכאי הוא לתשלום פיצוי בסך של 3,000 ₪ . לטענת הנתבעת, התובע קיבל הודעה על תנאי העסקה כחוק ואין יסוד לתביעה זו.

9. הנתבעת הציגה טופס הודעה לעובד שלטענתה נמסר לתובע (נספח ב' לתצהיר מר דראושה) . התובע הכחיש טענה זו. עיון בטופס מעלה כי מדובר בטופס בשפה העברית וכי אין כל חתימה של התובע על הטופס. טענת מר דראושה כי הטופס הוסבר לתובע היות ש"שמקבלים את העובד יושבים איתו וסוגרים איתו" (עמ' 13 ש' 22-25 לפרוטוקול) לא נתמכה בכל ראיה והתרשמנו כי מדובר בטענה בעלמא. מכאן כי גרסת התובע שלפיה לא נמסר הטופס לידיו, לא נסתרה.

בנסיבות אלה, מצאנו כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום בסך של 1,000 ₪ כפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד.

10. בהינתן שהנתבעת לא מסרה בידי התובע הודעה לעובד, חלה הוראת סעיף 5א לחוק הודעה לעובד שעניינה העברת נטל ההוכחה, מקום שבו לא הומצאה לעובד הודעה כחוק בתקופת עבודתו. משכך, הנטל להוכחת או הפרכת טענות התובע בדבר תנאי העבודה לרבות שיעור השכר מוטל על כתפי הנתבעת.

השכר הקובע

11. לטענת התובע, עבד כ מפעיל באגר 5 ימים בשבוע כאשר בימים א' - ד' עבד מהשעה 06:00-19:00 ואילו ביום ה' עבד עד ל שעה 16:00 כל זאת בתמורה לשכר חודשי בסך של 8,500 ₪. לדברי התובע, עבד בהיקף ממוצע של 19 ימים בחודש שהם 84.2% משרה.

הנתבעת טענה כי התובע עבד במתכונת עבודה של 5 ימים בשבוע בהיקף של 9 שעות עבודה ביום לכל היותר , בתמורה לשכר עבודה יומי בשיעור שכר המינימום הקבוע בחוק אשר שולם לתובע בערכי נטו. הנתבעת הכחישה את טענת התובע שלפיה סוכם עמו על שכר עבודה גלובאלי בסך של 8,500 ₪.

הנתבעת טענה, כי על בסיס שכר המינימום ששילמה, הפרישה בעבור התובע את כל ההפרשות הנדרשות לתשלומים סוציאליים כנדרש על פי הנחיות מת"ש והוראות החוק ועוד הוסיפה לשלם לתובע בעבור אש"ל וזכויות נוספות . הנתבעת הוסיפה וטענה כי התובע עבד משעה 07:00-16:00 לכל המאוחר כאשר שעות אלה כללו הפסקה של 45 דקות עד שעה וכן הפסקות קצרות לצורך קפה או עישון סיגרייה.

12. מנהל הנתבעת, מר דראושה, העיד כי :

"ש. מה השכר שקיבל התובע.
ת. עבד יומית, לפי שעות. משעה 07:00-16:00 (עמ' 12 ש' 23-24 לפרוטוקול).

ובהמשך:

"ש. התובע עובד שעתי, יומי.
ת. לפי שעה.
ש. שעתי או יומי.
ת. לפי שעה.
ש. התלוש שלך לפי יומי.
ת. לפי שעה ולפי יומית. כמה שעות שעבד.
ש. בהודעה כתוב שעתי.
ת. כן. מה שרשום ללשכת העבודה זה האמת.
ש. התובע קיבל שכר 8,500 ₪.
ת. לא. לא יודע כמה קיבל, החברה משלמת.
ש. מי יודע.
ת. מה שמגיע לו לפי התלוש קיבל את הכסף שלו. כמה שעבד קיבל.
ש. אתה יכול לומר מה ערך השעה או ליום שקיבל התובע?
ת. לא זוכר כמה קיבל ומה ערך השעה" (עמ' 13 ש' 27 – עמ' 14 ש' 8 לפרוטוקול ; ההדגשו שלי –י.א.ש).

ואילו היועץ המשפטי, מר שדאפנה, העיד:

"ש. מי מסכם איתו את השכר.
ת. משרדי החברה.
ש. מי?
ת. אני ויש פקידה.
ש. הפקידה סוגרת את השכר.
ת. השאלה לא ברורה לי.
ש. הפקידה סוגרת את השכר של התובע?
ת. אנו שואלים על התהליך איך סוגרים איתו.
ש מי סגר עם התובע שכר.
ת. מנכ"ל החברה" (עמ' 18 ש' 21-30 לפרוטוקול).

ראשית, יצוין כי גם אם היינו מקבלים את טענת הנתבעת שלפיה מסרה בידי התובע טופס הודעה לעובד, הרי שבציון השכר נרשם "שכר שעתי", אך לא צוין שיעורו וממילא אין בכך כדי לסייע לנתבעת.

שנית, משהודה היועץ המשפטי כי שכרו של התובע סוכם אל מול מנכ"ל החברה וכאשר עולה מעדותו של מנכ"ל החברה כי הלכה למעשה הוא אינו יודע מה שכרו של התובע, לא מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל המוטל עליה להוכיח את ההסכמה בין הצדדים.

13. התובע הציג חילופי הודעות ווטסאפ (בשפה הערבית אשר תורגמו על ידי ב"כ הנתבעת במהלך הדיון; נ/1). בין היתר, נושאות ההודעות את חילופי הדברים הבאים מיום 13.6.18:

"מה שהיה ביום שלישי בשעה 12:00 לאחר ששלחת תמונות, הצמיגים שפגעת בהם, למרות שבמקום שעבדתם לא היו אבנים, אתה היית צריך לתקן את זה, שני הצמיגים. נכון אני צעקתי אבל בצדק אבל אין לך זכות שתיקח את עצמך ותלך ואתה גרמת להשבתת כל קבוצת העובדים שהייתה איתך בתחילת חודש שביעי, אתה תתחיל לקבל שכר יומי ולא חודשי" (עמ' 6 ש' 25-28 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש ).

מהודעה זו אשר שלח מנכ"ל הנתבעת לתובע בחודש יוני 2018 עולה בבירור כי שכרו של התובע שולם על בסיס חודשי ולא על בסיס יומי או שעתי כנטען על ידי עדי הנתבעת (עמ' 12 ש' 23-24; עמ' 20 ש' 11-16 לפרוטוקול).

14. הנתבעת הציגה אישורי תשלום (נספח 9 לתצהיר) מהם היא מבקשת ללמוד כי התובע אישר בחתימת ידו את התשלומים שקיבל במזומן. התובע הכחיש כי המסמכים נושאים את חתימת ידו.

15. לא מצאנו לקבל את טענות הנתבעת כי הטפסים מהווים ראיה לתשלומים שקיבל התובע. ראשית, התובע כאמור הכחיש את חתימתו. שנית, השוואת אישורי התשלום לתלושי השכר מעלה כי אין התאמה ביניהם וכי הסכומים שנקובים בהם אינם תואמים לתשלומים על פי תלושי השכר שהנתבעת עצמה טענה כי אלה התשלומים ששולמו לתובע (ראו למשל: תלוש שכר וטופס מקביל לחודשים דצמבר 2016, ינואר 2018, פברואר 2018 ועוד דוגמאות רבות) וזאת בה תייחס הן לסכומי התשלום והן לרכיבי התשלום. מנכ"ל הנתבעת נשאל בענין זה והשיב כי לא ידוע לו על כך (עמ' 13 ש' 13-14 לפרוטוקול). שלישית, הטופס מנוסח כך שבכותרתו רשום:

"1. אני הח"מ ____________ נושא תעודת זהות מהרשות הפלסטינית שמספרה ______ מצהיר ומאשר ... "

ובסופה רשום:

"ולראיה באתי על החתום;
רסמי אלמהאניה _________".

לו היה מדובר בטופס המצוי בשימוש שוטף של הנתבעת לכל עובדיה, ואשר פרטיו ממולאים מידי חודש בכתב יד, יתכן והיה מקום ליתן משקל למהימנות הטופס. אך משבתחתית הטופס רשום שמו של התובע מודפס מראש, כאשר פרטים אלה לא מולאו בכותרת הטופס אלא בכתב יד, מעלה הדבר חשש כי אין מדובר בטופס מקורי וזאת בלשון המעטה.

16. עוד יצויין כי תפקידו של התובע היה להפעיל באגר (עמ' 12 שורות 15-22 לפרוטוקול) . כעולה מעדותו של היועץ המשפטי, הגם שהכחיש זאת, אין מדובר בפועל פשוט אלא בעובד מקצועי (עמ' 18 שורות 8-10 לפרוטוקול) . אכן, טענת הנתבעת כי רשיונו של התובע נשלל, לא נסתרה ואולם התרשמנו כי עובדה זו לא היוותה מכשלה להעסקת התובע בתפקיד מפעיל הבאגר.

17. משכך, משנמצא חיזוק לטענת התובע שלפיה קיבל שכר חודשי קבוע מחד, ומשגרסת הנתבעת היתה מבולבלת ולא עקבית ואף נסתרת בראיות שהוצגו בפני בית הדין, מאידך, לא מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח טענתה שלפיה שילמה לתובע שכר יומי או שעתי וטענת התובע כי שכרו החודשי עמד על הסך של 8,500 ₪, לא נסתרה והיא מתקבלת על ידינו. כפועל יוצא מכך, עומד שכרו היומי של התובע לחישוב זכויותיו על סך של 392.42 ₪.

על יסוד האמור, אין מקום גם להסתמך על הרישומים בתלושי השכר שהופקו על ידי המת"ש אשר ממילא אינם משקפים תשלום אמיתי של זכויות התובע.

הפרשי שכר מינימום

18. לטענת התובע, היה ולא תתקבל תביעתו באשר לשיעור שכרו וייקבע כי השכר הוא על פי הסכומים ששולמו בתלוש השכר, הרי שהסכומים ששולמו, נופלים משיעור שכר המינימום הקבוע בענף הבנייה ועל כן הוא זכאי להפרשי שכר כפי שפירט בכתב התביעה העומדים על סך כולל של 33,792 ₪. בכתב התביעה ערך התובע את חישוביו על בסיס הרישום בתלושי השכר שהופקו על ידי המת"ש.

לטענת הנתבעת, משלא חלות עליה הוראות צו ההרחבה בענף הבנייה ומשקיבל התובע את שכר המינימום הקבוע בחוק על פי ימי עבודתו, אין הוא זכאי להפרש כלשהו בגין הפרשי שכר מינימום.

19. משטען התובע כי קיבל שכר חודשי בשיעור של 8,500 ₪, לא היה מקום ל טעון טענה חלופית לתשלום הפרשי שכר מינימום. מדובר בטענות עובדתיות סותרות שאסור היה להביאן. משכך, הגם שקיבלנו את טענת התובע לשכרו החודשי, יש יותר משמץ של חוסר תום לב בעצם העלת הטענה העובדתית החלופית וענין זה יובא בחשבון בפסיקת ההוצאות

בנסיבות אלה, אין גם מקום לתביעתו החלופית של התובע להפרשי שכר מינימום ודין תביעה זו, להידחות.

היקף העבודה

20. לטענת התובע, עבד בהיקף חודשי ממוצע של 84.2%. לטענת הנתבעת, עבד התובע בהתאם לדיווח שנמסר לשרות התעסוקה אשר בא לידי ביטוי בדוח שירות התעסוקה.

21. למעשה אין מחלוקת בין הצדדים בדבר היקף עבודתו של התובע ואשר מסתמכת על הדיווחים למת"ש. עיון בדוח מת"ש מעלה כי התובע עבד בכל תקופת עבודתו 1,229 ימים שהם 18.34 ימים בחודש בממוצע, היינו, 84.5% משרה.

שעות נוספות

22. לטענת התובע, עבד מידי יום שעתיים נוספות אשר בגינן הוא זכאי לתשלום בשיעור 125% ו- 2.5 שעות נוספות שבגינן הוא זכאי לתשלום בשיעור 150%. עוד טען כי בימי חמישי עבד 1.5 שעות נוספות שבגינן הוא זכאי לתשלום בשיעור 125% התובע העמיד את תביעתו בעבור גמול שעות נוספות על סך של 190,872 ₪. התובע ערך חישוביו על בסיס ערך שעה בשכר מינימום הקבוע בהוראות צו ההרחבה בענף הבניה.

הנתבעת טענה בכתב ההגנה, כי התובע עבד בין השעות 07:00-16:00 בלבד וכי לא מתבצעת אצלה עבודה בשעות נוספות ועל כן התובע אינו זכאי לכל תשלום ברכיב זה.

בסיכומיה טענה הנתבעת כי התובע לא הביא ולו ראשית לכך כי עבד שעות נוספות על מנת להעביר את נטל הוכחה לפיתחה של הנתבעת. לטענתה, לדברי התובע שלפיהם עבד שעות נוספות אין יסוד וכעולה מהראיות עבד התובע בשירות הנתבעת מספר שנים כאשר בכל חודש קיבל את שכרו ולא דרש תשלום בגין השעות הנוספות שאותן עבד לטענתו. עוד טוענת הנתבעת, כי תביעת התובע היא מופרזת.

הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע עבד מחוץ לחצרי הנתבעת ועל כן יש להחיל בעניינו את הוראות סעיף 30(א)(6) לחוק שעות עבודה ומנוחה ואין להטיל כל נטל בעניין זה על הנתבעת. לעמדתה, משבחר התובע שלא להעיד את חבריו לעבודה, הימנעות זו עומדת לחובתו וממילא אין גרסתו של התובע מהימנה משטען כי דוחות הנוכחות ותלושי השכר אינם משקפים את עבודתו בפועל. הנתבעת טוענת כי ניהלה יומן נוכחות כאשר בסוף כל יום עבודה היה מנהל קבוצת העובדים מעביר למשרדי הנתבעת מי העובדים שעבדו באותו היום ועיון בהם מצביע על כך כי התובע לא עבד כל השבוע כנטען על ידו. כך, גם טוענת הנתבעת, כי התובע לא עבד בימי גשם או כאשר הייתה בעיה לכניסה לישראל (חודש 3/14). עוד טענה הנתבעת בסיכומיה כי עובדיה היו מגיעים מידי יום מהצפון לדרום (2.5-3 שעות נסיעה) ועל כן לא הייתה מתחילה לעבוד לפני השעה 07:00 או 08:00 והעובדים היו עוזבים מוקדם על מנת לחזור לצפון ומכאן כי עבדו אף פחות מ-8 שעות יומיות כאשר בחורף עבדו אף פחות מ -7 שעות ביום. הנתבעת מפנה להודעת המנכ"ל שממנה ניתן ללמוד כי עבודת הנתבעת מתחילה ביום ראשון לאחר השעה 12:00 וביום חמישי מסתיימת בסביבות השעה 12:00 בערך. עוד טענה הנתבעת, כי הייתה מסיעה את התובע למחסום לפני השעה 16:00 כדי שיוכל לצאת על פי ההיתר שהחזיק.

23. לאור תיקון 24 לחוק הגנת השכר התשי"ח-1958, משהביא עובד ראשית ראיה לשעות עבודתו, עובר הנטל לכתפי המעסיק לסתור טענה זו.

24. בפרשת ריעני (ע"ע 47715-09-14 ריעני - אליאסי שיווק (29.3.17)) סקר בית הדין הארצי את המצבים השונים העומדים בפני בית הדין בבואו לבחון את מידת הוודאות של עבודה בשעות נוספות והיקפה ואת הנטל הראייתי בסוגיה הנצבת בפניו, וכך קבע:

"המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים - בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק - לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע. משמעות הדבר היא כי סיווגה של החזקה כמעבירה את נטל השכנוע, ולא רק את נטל הבאת הראיה, יביא להחלת תוצאותיה, קרי המעסיק יחויב "בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות. במקרה כזה לא חלה החזקה, שכן יסודותיה - הנגזרים מסיווג גמול השעות הנוספות כתוספת המותנית בתנאי - לא הוכחו וכפות המאזניים אף לא נותרו מעויינות ביחס אליהן. מבלי להתיימר למצות, נעיר כי בגדר המצב הרביעי יכולים להיכלל מקרים בהם מאזן ההסתברויות נוטה לצד גרסת המעסיק בין מחמת ראיות שהניח ובין מחמת שגרסת העובד בדבר עבודה בשעות נוספות נמצאה בלתי מהימנה, כך שבית הדין אינו סומך עליה".

בעניינו, חלוקים הצדדים בשאלה האם עבד התובע בשעות נוספות.

25. אין לקבל את טענת הנתבעת שלפיה עבד התובע מחוץ לחצרי הנתבעת. ראשית, אין חולק כי במקום העבודה היה כפוף התובע למנהל עבודה בשטח וכי היה חלק מקבוצת עובדים שעבדו יחד כאשר מסגרת העבודה הייתה ברורה ומפוקחת על ידי מנהל העבודה. שנית, הנתבעת עצמה טענה כי מנהל העבודה היה מדווח מידי יום לפקידה על התייצבות העובדים.

מר דראושה נשאל לגבי שעות העבודה והשיב כך:

"ש. באיזה שעה התחיל.
ת. 07:00. 08:00 התחילו לעבוד. לפעמים גם ב-10:00 מתחילים לעבוד לפעמים מסיים בשעה 12:00. וקיבל את היומית שלו.
ש. אם התחיל בשעה 07:00-16:30.
ת. בשעה 16:00 סיים. אם התעכב זה משהו אחר.
ש. אם אני אומר לך שהיתר העסקתו של התובע הוא בניגוד להצהרתך כי היה לו היתר לינה ויכול להישאר יום ולילה בא רץ.
ת. מה אכפת לי.
ש. אתה הנפקת לו את ההיתר.
ת. אני גם לא יודע איך ההיתר שלו. לא אני הוצאתי לו.
ש עורך הדין שלך יודע אם יש לו היתר לינה או לא.
ת. אני לא יודע.
ש. איך אתה יודע מה שעות העבודה שלו?
ת. כי אני מנהל ויש הצהרה בסוף היום לפקידה שלי".(עמ' 13 ש' 5-18 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש).

אשר לרישום ודיווח על נוכחות התובע העיד מר דראושה:

"ש. מי פיקח על שעות עבודתו של התובע.
ת. כל סוף יום הפקידה מתקשרת למנהל עבודה בכל אתר ורושמת את שעות העבודה שעבדו בסוף חודש רושמת על תצהיר, היועץ המשפטי של החברה משלמים את המשכורות ומחתימים את העובד.
ש. במשרד רשמו מתי התחיל וסיים לעבוד.
ת. כן.
ש. היכן הדוחות.
ת. רשומים. כל דוח, כל אחד מתי עבד ומאמת היועץ המשפטי.
ש. למה לא צרפת אותם.
ת. אני חושב שצורף.
ש. אמרת שהתקשרו למשרד ואומרים מתי מתחילים ומתי מסיימים לעבוד.
ת. אני מנכ"ל החברה, הפקידה שלי כל סוף יום מתקשרת לכל אתר למנהל העבודה והוא מדווח מאיזה שעה עד איזה שעה וכמה עובדים והיא רושמת. והכל נחתם וכל אחד קיבל את המשכורת שלו בסוף חודש.
ש. דוחות נוכחות אין לך?
ת. הם עבדו בדרום הפקידה לא יכולה הייתה לבוא להחתים אותם. מנהל עבודה העביר. אני מדווח למשרד העבודה כל חודש.
ש. לזה התכוונת שזה דוחות נוכחות.
ת. אני לא מתעסק בזה. יש בחוץ את היועץ המשפטי שחותם ומעביר ללשכת התעסוקה ואני משלם כל מה שאני צריך לשלם. את ה-70,000 ₪ שילמתי ללשכת התעסוקה כפיצויים.
ש. אתה יכול להראות היכן חתם היועץ המשפטי.
ת. כל סוף חודש חתם. לא יכול להגיע כל סוף יום עבודה לחתום. הוא רואה בסוף החודש וחתם עליהם". (עמ' 11 ש' 8 – עמ' 12 ש' 8 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש).

היועץ המשפטי, מר שדאפנה, העיד :

"ש. ביקשת ממנהל השטח שידווח על שעות עבודה באיזה שעה מתחיל ובאיזה שעה מסיים.
ת. כן. זה נוהל עבודה קיים בחברה.
ש. היכן הרישומים, הדוחות הנוכחות.
ת. מנהל עבודה מתקשר למשרד, מזכירה רושמת דוח נוכחות ואנו מעברים ללשכת התעסוקה.
ש אתם מעבירים דוח שעות או ימים.
ת. יש דוח מצורף. דוח נוכחות זה חודשי, אצלנו במשרד יומי ואנו מעבירים ללשכת התעסוקה כל חודש.
ש. מעבירים מספר ימים או שעות.
ת. ימים.
ש. שעות עבודה.
ת. לא זוכר את הטבלה.
ש. בתור יועץ משפטי, אתה מבין חוק, אתה יודע שדוחות נוכחות צריך להיות מצוין אם ידני מתי העובד נכנס ואיזה שעה סיים, חתימת מנהל מורשה וחתימת עובד בסוף כל יום, למה לא עשית זאת.
ת. יש עובדים בחברה שנים. אני יועץ משפטי, אני עושה את התהליך שהחברה באה ואומרת שרוצה להעסיק עובדי רשות, אני מעביר את הנוהל לחברה יש מזכירה אני לא יושב לדווח יום יומי. מדווחים כל חודש.
ש. הדיווחים לשרות התעסוקה עוברים דרכך.
ת. כן, חותמים ומעבירים.
ש. אתה חותם עליהם.
ת. תקופה ראשונה כן, שנייה לא זוכר. יש נהלים משתנים בלשכת התעסוקה. מישהו מתוך החברה.
ש. אתה עשית את זה או לא.
ת. תקופה ראשונה.
ש. מה זה תקופה ראשונה.
ת. בתחילת העבודה שהתחיל התובע לעבוד 2012-2013" (עמ' 19 ש' 4-27 לפרוטוקול; ההדגשות שלי –י.א.ש).

26. בפנינו לא הוצגו דוחות נוכחות הכוללים פירוט שעות עבודה. משמורות הוראות החוק כי על הנתבעת לערוך רישום נוכחות תוך פירוט שעות העבודה והנתבעת לא מילאה אחר חובה זו, פועל הדבר לחובתה.

27. דא עקא, לא התרשמנו מנגד כי התובע עבד את מסגרת העבודה הנטענת על ידו. עדותו של התובע לא הייתה מהימנה עלינו, אך גם עדויות נציגי הנתבעת לא היו מדויקות בעניין שעות העבודה. מכלל הדברים שהובאו בפנינו התרשמנו כי הוכח בפנינו המצב הראשון על פי פרשת ריעני. התובע הגיע לעבודה בסביבות השעה 7:00 בבוקר לערך וכי העובדים עזבו את האתר לכל המאוחר בשעה 17:00, לפעמים מאוחר יותר ולפעמים מוקדם יותר. אין מחלוקת כי התובע קיבל חצי שעה הפסקה לארוחת הצהריים. טענת התובע כי עבד מידי יום 12 - 13 שעות בפריסת קווי מים בפרדסים אינה מהימנה ואנו סבורים כי בשעות החשיכה ובפרט בחודשי החורף לא עבד התובע מעבר לשעות המקובלות . כך גם לא נסתרה טענת מנהל הנתבעת שלפיה, לא עבד התובע בימי גשם והתובע עצמו טען כי לעיתים עבד גם במחסן. בנסיבות אלה יש לראות את יום העבודה כעומד על 9.5 שעות לכל היותר , היינו שעה אחת נוספת ביום.

כעולה מהודעת מנכ"ל הנתבעת שנרשמה בזמן אמת, בימי ראשון וחמישי לא עבד התובע מעבר לחמש עד שבע שעות ביום. וכך נרשם בהודעת מר דראושה אשר נשלחה לתובע:

"ביום ראשון אתה נמצא אחרי השעה 12:00 וביום חמישי אנחנו רוצים ללכת הביתה בשעה 12:00" (עמ' 6 שורות 24-25 לפרוטוקול).

28. משעבד התובע 1,229 י מים, בהתחשב שעבד חמישה ימים בשבוע, עבד כ-245.8 שבועות, כאשר בהן עבד בשעות נוספות לכל היותר שלושה ימים בשבוע (ללא ימים א' ו-ה'). היינו, 737.4 ימים.

מכאן מצאנו, כי בממוצע עבד התובע כשעה אחת נוספת לכל יום עבודה, שלוש פעמים בשבוע, היינו 737.4 ימים שבגינם הוא זכאי לתשלום בשיעור 125% ובסך כולל של 42,123 ₪ (8,500/186 * 737.4 ימים * 125%).

נסיבות סיום העבודה

29. לטענת התובע, בחודש יוני 2018, במהלך עבודתו על הבאגר התפוצץ צמיג של הבאגר, דבר שהכעיס את מנהל העבודה אשר פרץ בקללות ושלח את התובע לביתו. לטענת התובע, נסיבות אלה, מהוות פיטורים ללא כל הודעה מוקדמת.

התובע טען, כי הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים בסך של 47,458 ₪ כאשר יש לנכות מסכום זה את הסכומים שהופרשו לשרות התעסוקה והעומדים על 18,989 ₪ ומכאן שהנתבעת נותרה חייבת לתובע סך של 28,469 ₪ . לחילופין, טען התובע כי ככל שלא תתקבל טענתו לעניין שכרו הקבוע, זכאי הוא להשלמת הפרשות בגין הפרשי שכר המינימום בסך של 2,814 ₪. עוד טוען התובע, כי הוא זכאי לחלף הודעה מוקדמת בסך של 8,500 ₪ ולחילופין, בהתאם להוראות צו הה רחבה בסך של 4,865 ₪.

לטענת הנתבעת, התובע נטש את עבודתו מבלי שנתן לנתבעת כל הודעה מוקדמת לכך ומשכך אין הוא זכאי לתשלום פיצויי פיטורים ולחלף הודעה מוקדמת.

30. התובע נחקר בעניין נסיבות העבודה וסיפר:

"ש. איך באו בבוקר ואמרו לך תסתלק מכאן?
ת. לא.
ש. איך.
ת. היה תקלה בכלי העבודה, היה פנצ'ר בגלגל בעל הבית התקשר אלי הוא לכלך עלי בכל מיני דברים ומילים. עשה ממני סמרטוט.
ש. כעסת בגלל שהוא עשה ממך סמרטוט והחלטת שאתה עוזב את העבודה.
ת. בעל הבית אמר שאני אעזוב את מקום העבודה ויסתלק הביתה ולא יסיע אותי הביתה. הוא לא דיבר איתי ישירות.
ש. מי דיבר איתך.
ת. הוא דיבר עם בן אחותו מחמוד עלי ושמעתי את השיחה ביניהם שאמר לו לא להסיע אותי.
ש. מי אמר לך ללכת הביתה.
ת. בן אחותו בשמו.
ש. מה אמר לך.
ת. בן אחותו היה מנהל עבודה בשטח. דיבר אל אחותו.
ש. מה בדיוק אמר לך.
ת. תלך הביתה הבעל הבית לא רוצה אותך ואני לא מסיע אותך.
ש. לפני רגע אמרת ששמעת את השיחה בין מנהל הנתבעת לבין מנהל העבודה.
ת. הוא דיבר בדיבורית ושמעתי את השיחה. כל אנשי השטח שמעו את השיחה.
ש. מה בדיוק אמר לך או ששמעת והחלטת שאתה הולך הביתה.
ת. גם דיבר איתי ושלח לי וואצאפ (עמ' 5 ש' 8-27 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש ).

מנהל הנתבעת טען בעדותו כי התרגז שהתובע הביא את הטרקטור התקול על דעת עצמו, אך לאחר כחמש דקות נרגע ואמר לתובע לחזור אך הוא סירב לעשות כן. עוד הכחיש מר דראושה כי קילל את התובע (עמ' 16 שורות 24-26 לפרוטוקול). מר דראושה סיפר עוד:

"אף אחד לא אמר לו לצאת מהשטח ויעזוב את העבודה. באמצע העבודה כולם עמדו והוא עזב את העבודה, התלוננתי שנסע עם טרקטור לא תקין, הוא עזב את העבודה בשטח בלי לומר להם. לא שלא רצו לקחת אותו מנהל העבודה אמר שהוא לא אמר לו את זה. אף אח לא אמר לו. התקשרתי אליו עשרות טלפונים לא ענה. ביקשתי שיחזור שבוע לאחר מכן, לא ענה. התקשרתי לבוא לשימוע, לא רצה לבוא לעבוד. התברר שלאחר שעזב אותי, שבוע אחרי זה החל לעבוד בחברה אחרת. לא ידעתי גם. אצל חברה אחרת באותו כפר. אמרתי לו שאני משאיר לו את ההיתר שיחפש מקום אחר, לא אמר לי שמצא עבודה. אמר שלא צריך את האישור שלי. לא ידעתי כי למחרת עבד במקום אחר. תתארו לכם כלי שמחזיק את כל הצוות מה קורה עם השאר" (עמ' 15 ש' 18-25 לפרוטוקול, ההדגשות שלי – י.א.ש ).

כאמור התובע הציג את חילופי הודעות הוואצאפ (נ/1) , ביניהן מיום 13.6.18 נאמר:

"מה שהיה ביום שלישי בשעה 12:00 לאחר ששלחת תמונות, הצמיגים שפגעת בהם, למרות שבמקום שעבדתם לא היו אבנים, אתה היית צריך לתקן את זה, שני הצמיגים. נכון אני צעקתי אבל בצדק אבל אין לך זכות שתיקח את עצמך ותלך ואתה גרמת להשבתת כל קבוצת העובדים שהייתה איתך בתחילת חודש שביעי, אתה תתחיל לקבל שכר יומי ולא חודשי" (עמ' 6 ש' 25-28 לפרוטוקול; ההדגשות שלי – י.א.ש) .

31. מחילופי הדברים שהובאו בפנינו לא שוכנענו כי התובע הרים את הנטל להוכיח כי פוטר מעבודתו. בזמן אמת נשלחה הודעת הוואצאפ שממנה עולה כי התובע זנח את מקום העבודה והתובע אינו מגיב לכך בטענה כי פוטר על ידי מנהל העבודה בשטח או על ידי מנכ"ל הנתבעת. יתרה מזו, גם אם תתקבל טענת התובע כי פוטר, הרי שמדובר בפיטורים שנעשו ב"עידנא דריתחא" ומשחזר בו מר דראושה מהם לאחר מספר דקות, אין לראות בהם משום פיטורים כלל. זאת ועוד, כעולה מהעדויות, טופס ביטול הרשיון (נספח 1 לתצהיר הנתבעת) והודעות הוו טצאפ (עמ' 6 ש' 24-32 לפרוטוקול), לא פעלה הנתבעת לביטול הרשיון עד כמעט כחודשיים לאחר סיום עבודתו של התובע ורק לאחר שהתברר לה שהתובע אינו מתכוון לחזור לעבודה.

בנסיבות אלה, יש לראות בתובע כמי שהתפטר מעבודתו. משלא טען התובע, כי התפטר בנסיבות המזכות אותו בתשלום פיצויי פיטורים וחלף הודעה מוקדמת. לא מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלומים אלה וזאת מבלי לגרוע מזכות התובע לתשלום פיצויי פיטורים מכוח הוראות צו ההרחבה החל.

32. משעבד התובע 67 חודשים בהיקף של 84.5% משרה ומשנקבע כי שכרו הקובע עמד על 8,500 ₪, זכאי היה כי הנתבעת תפריש בעבורו על חשבון פיצויי הפיטורים סך של 28,873.65 ₪. משהפרישה הנתבעת סך של 22,574 ₪, זכאי הוא להפרש בסך של 6,300 ₪.

הפרשות לפנסיה

33. לטענת התובע, משלא הופרש לפנסיה בגין שכר המינימום על פי צו ההרחבה זכאי הוא ל השלמת הפרשות לפנסיה בגין הפרשי שכר מינימום, חופשה שנתית וחגים בסך כולל של 4,498 ₪.

לטענת הנתבעת, אין התובע זכאי לתשלומים נוספים מעבר לאלה שהופרשו בעבורו. יתר על כן, הנתבעת אף שילמה מכיסה את חלק העובד בהפרשות לקרן הפנסיה וזאת מבלי לקזז את התשלומים מהתובע.

34. משמצאנו כאמור שהתובע עבד בהיקף של 84.5% משרה ומשלא נסתרה טענתו שלפיה שכרו הקובע עמד על סך של 8,500 ₪, זכאי הוא להפרשות לפנסיה בשיעור כולל של 28,873.65 ₪ ( 67 חודשים * 6% * 8,500 ₪ * 84.5% משרה). משעולה מריכוז התשלומים כי הנתבעת הפרישה בעבור התובע לשירות התעסוקה בעבור תגמולים סך של 16,259.83 ₪, זכאי הוא להפרשי הפרשות לפנסיה בסך של 12,613.82 ₪. דא-עקא משהעמיד התובע תביעתו ברכיב זה על הסך של 4,498 ₪ לא ניתן לפסוק מעבר לסכום זה.

דמי חגים

35. לטענת התובע, לא שילמה הנתבעת בגין דמי חגים. לדבריו, זכאי הוא לתשלום 10 ימי חג וסך כולל של 55.8 ימים לכל תקופת עבודתו העומדים על סך כולל של 18,135 ₪ שמהם יש לקזז 1,280 ₪ ששולמו ועל כן זכאי הוא לסך של 16,855 ₪. לחילופין, טוען התובע, כי ככל שלא תתקבל טענתו בנוגע לבסיס שכרו, זכאי הוא לתשלום דמי חג בסך של 10,930 ₪.

לטענת הנתבעת, קיבל התובע תשלום מלא עבור דמי החג שהגיעו לו במהלך תקופת עבודתו ומכל מקום לא ברורה טענתו שלפיה קיבל שכר חודשי גלובאלי ומנגד תביעתו לדמי חג.

36. משקיבלנו את טענת התובע כי שולם לו שכר חודשי, אין הוא זכאי לתשלום דמי חג, ודין תביעתו ברכיב זה – להידחות.

דמי הבראה

37. לטענת התובע, לא קיבל את דמי ההבראה שלהם הוא זכאי ועל כן יש לשלם לו בגין כל תקופת עבודתו בעבור 49.1 ימי הבראה בהתחשב בהיקף משרתו (84.2%) סך כולל של 15,627 ₪.

לטענת הנתבעת, שילמה לתובע את מלוא ימי ההבראה מגיעים לו המתחייב מהיקף משרתו וימי הזכאות ואין התובע זכאי לכל תשלום בגין רכיב זה.

38. עיון בתלושי השכר מצביע לכאורה על תשלומי הבראה. יתרה מכך, בפני בית הדין הוצגו אישורים הנחזים להיות אישורי תשלום לתובע אלא שהתובע הכחיש כי הח תימה המתנוססת עליהם היא חתימתו ומשכאמור לעיל לא קיבלנו את טענת הנתבעת שלפיה תלושי השכר משקפים תשלומים שנעשו לתובע בפועל, לא ניתן לראות ברישומים כראיה לתשלום דמי ההבראה

39. משעבד התובע 67 חודשים ובהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה זכאי התובע ל-42.25 ימי הבראה (6+6+8+8+9+5.25). בהתחשב בהיקף משרתו של התובע (84.5%) זכאי התובע לתשלום בעבור 35.7 ימי הבראה העומדים על סך כולל של 13,494.6 ₪.

פדיון חופשה

40. לטענת התובע, זכאי הוא לפדיון חופשה בגין שלוש השנים האחרונות לעבודתו והשנה המצטברת בסך של 54.5 ימים, היינו, סך של 21,037 ₪ מהם יש להפחית סך של 4,086 ₪ ששולמו כאשר היתרה שלה הוא זכאי עומדת על סך של 16,951 ₪. לחילופין, הוא טוען ככל שלא תתקבל טענתו לעניין השכר הקובע, זכאי הוא לתשלום חופשה על בסיס הפרשי שכר המינימום המגיעים לו לסך של 2,027 ₪.

לטענת הנתבעת, קיבל התובע את מלוא ימי החופשה שלהם הוא זכאי על פי דין. הנתבעת ציינה כי הפרישה ללשכת התעסוקה באופן קבוע סך של 4% משכר הקבוע בעבור פדיון החופשה ואף השלימה את הסכומים המגיעים לו ברכיב זה ככל שהגיע לו. לדבריה, אין התובע זכאי לכל הפרשי תשלום בגין חופשה.

41. משעבד התובע 67 חודשים בשבוע בן 5 ימי עבודה, בהתאם להוראות צו ההרחבה בענף הבנייה ומשהעמיד התובע תביעתו ל-3 שנים אחרונות לעבודתו בצירוף השנה השוטפת, זכאי התובע ל- 50 ימי חופשה ( 11+14+15+10). בהתחשב בהיקף משרתו של התובע (84.5%) זכאי התובע לתשלום בעבור 42.25 ימי חופשה העומדים על סך כולל של 16,580.10 ₪ (392.42 ₪ ליום 42.25 ימים). משקיבל התובע סך של 4,086 ₪ זכאי הוא להפרש בסך של 12,494.10 ₪.

קרן השתלמות

42. לטענת התובע, על פי הוראות צו ההרחבה על המעסיק להפריש 0.8% משכרו תעריפי לקרן לעידוד ופיתוח ענף הבניה בישראל על כן העמיד התובע תביעתו ברכיב זה על סך של 4,556 ₪ ולחילופין בהתבסס על שכר המינימום הקבוע בצו ההרחבה על הסך של 2,168 ₪.

לטענת הנתבעת, שילמה לתובע בעבור חלף השתלמות במסגרת תלושי השכר.

43. משקבענו לעיל, כי אין לקבל את הרישום בתלושי השכר כראיה מהימנה ביחס לתשלום לתובע וממילא שאין התאמה בין הרישום בתלושי השכר לבין הרישום שהציגה הנתבעת עצמה אשר לטענתה משקף את התשלומים לתובע, לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת כי שילמה לתובע חלף השתלמות כרשום בתלושי השכר.

אלא שככל שתביעת התובע נוגעת להפרשות לקרן עידוד ופיתוח ענף הבנייה בישראל, מדובר בתשלומים לקרן עצמה ואין התובע זכאי לקבל את התשלום לידיו. על כן, תביעתו ברכיב זה נדחית.

44. אשר להפרשות לקרן השתלמות, הזכאות לתשלום לקרן ההשתלמות מתגבשת רק לאחר 3 שנות וותק. עיון בדוח המת"ש מעלה כי התובע החל לעבוד בבניין בחודש יוני 2011 ומכאן התובע זכאי להפרשות החל מחודש יוני 2014 ועד לסיום עבודתו בחודש יוני 2018, היינו בעבור 49 חודשים.

משמעמידות הוראות צו ההרחבה את הזכאות עבור 3 שנים הראשונות על שיעור של 2.5% ולאחר מכן על 5% זכאי התובע לסך כולל של 11,132.87 ₪ (8,500 ₪ * 84.5% משרה * 2.5% הפרשות * 36 חודשים) + (8,500 ₪ * 84.5% משרה * 5% הפרשות * 13 חודשים). עם זאת, משהעמיד התובע תביעתו ברכיב זה על הסך של 4,556 ₪ לא ניתן לפסוק מעבר לכך.

מתנה לחג

45. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום שי לחג בסך של 500 ₪ לשנה ובעבור כל תקופת עבודתו לסך של 2,791 ₪.

46. בכתב ההגנה לא טענה הנתבעת דבר בענין השי לחג. בתצהיר עדותו הראשית טען מר דראושה כי בערבו של כל חג נהג לשלם לכל העובדים 500 ₪, היינו כפול מהנדרש (סעיף 15 לתצהיר). מר דראושה לא נחקר על טענה זו ומכאן כי היא לא נסתרה.

על יסוד האמוד, דין התביעה ברכיב זה – להידחות.

נסיעות

47. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום הוצאות נסיעה בהתאם להוראות צו ההרחבה. לדבריו, זכאי הוא לתשלום על סך של 20 ₪ ליום בסך כולל של 5,360 ₪. הנתבעת טוענת מנגד, כי הותבע קיבל את מלוא הסכומים בעבור דמי הנסיעה והיא אף השתתפה בסכומים העולים מעל עלות היומית שאותה שילם. הנתבעת טענה, כי היא זכאית לקיזוז תשלומי היתר.

בעדותו סיפר התובע כי נהג להגיע ביום ראשון ולחזור ביום חמישי לאחר שלן בישראל בכל השבוע. לדבריו, הגיע מכפר יטה המצוי בשטחי הרשות הפלסטינית כאשר הגיע באוטובוס לנתיבות שם אספה אותו הנתבעת. לטענתו הוצאות נסיעתו עמדו על הסך של 70 ₪ לכל כיוון (עמ' 9 ש'19-21 לפרוטוקול ). מר דראושה טען מנגד כי התובע הוסע לעבודתו וחזרה יחד עם יתר העובדים.

48. חיזוק לטענת הנתבעת אנו מוצאים בגרסת התובע עצמו אשר טען כי ביום עבודתו האחרון, סירב מר דראושה שמנהל העבודה יסיעו לביתו עמ' 5 ש' 14-17 לפרוטוקול). משכך, לא מצאנו כי התובע זכאי לתשלום נוסף בעבור החזר הוצאות הנסיעה ודין תביעתו ברכיב זה, להידחות.

קיזוז

49. לטענת הנתבעת, זכאית היא לקזז מכל סכום שיגיע לתובע סכומים שקיבל ביתר וכן את חלף ההודעה המוקדמת שחב לה התובע בסך של 4,200 ₪ .

לטענת התובע, אין כל יסוד לטענת הקיזוז של הנתבעת בדבר תשלומי יתר על ידי המת"ש וכאשר זכאי הוא לתשלום דמי הודעה מוקדמת מהתובעת. באשר לכספי הפיצויים, טוען התובע כי על פי הוראות צו הרחבה בענף הבניין כספי הפיצויים שייכים לתובע ממועד הפרשתם.

לא מצאנו כל יסוד לטענת הנתבעת לקיזוז פיצויי הפיטורים. עם זאת, משקיבלנו את טענת הנתבעת שלפיה התובע הוא שזנח את עבודתו מבלי שנתן לה כל הודעה על כך, זכאית הנתבעת לקזז מהסכומים שלהם זכאי התובע את חלף ההודעה המוקדמת וזאת בסך של 7,182.5 ₪ (8,500 * 84.5%).

אחרית דבר

50. על יסוד כל האמור הנתבעת תשלם לתובע כדלקמן:

א. אי מתן הודעה לעובד בסך של 1,000 ₪.
ב. גמול שעות נוספות בסך של 42,123 ₪
ג. השלמת הפרשות ברכיב פיצויי פיטורים בסך של של 6,300 ₪.
ד. השלמת פנסיה בסך של 4,498 ₪.
ה. פדיון חופשה בסך של 12,494.10 ₪.
ו. דמי הבראה בסך של 13,494.6 ₪.
ז. קרן השתלמות בסך של 4,556 ₪.

מסכומים אלה יקוזז חלף הודעה מוקדמת שחב התובע לנתבעת בסך של 7,182.5 ₪ . בנוסף, ישוחררו לידי התובע כספי פיצויי הפיטורים והפנסיה שהופקדו בלשכת שירות התעסוקה.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום 30.6.2018 ועד לתשלום המלא בפועל.

תביעות התובע לתשלום חלף הודעה מוקדמת לעובד, הפרשי שכר מינימום, דמי חגים, שי לחג ו דמי נסיעות – נ דחות.

51. לאור התוצאה שאליה הגענו, על רקע טענתו חסרת תום הלב של התובע בדבר זכאותו להפרשי שכר מינימום ובשל חוסר מהימנות גרסתו בחלק מהרכיבים , הגם שתביעתו נתקבלה בחלקה אך נדחתה ברובה, מצאנו כי מן הראוי הוא שכל צד יישא בהוצאותיו.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ז שבט תשפ"א, (09 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר נתן חיים
נציג ציבור (מעסיקים)