הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 49697-12-20

לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (עובדים) מר אריק חדד
נציגת ציבור (מעסיקים) גב' אילנה מסד

המבקשת:
סי - אליאנס בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד אילן וינדר

-
המשיב:
שגיא יהלום
ע"י ב"כ: עו"ד כרמית לוי

החלטה

1. לפנינו בקשת המבקשת, סי אליאנס בע"מ (להלן: "המבקשת"), לתת צו מניעה זמני כנגד המשיב, מר שגיא יהלום (להלן: "המשיב"), האוסר על המשיב לקיים קשר מסחרי, לנהל משא ומתן או כל מגע אחר עם לקוחות המבקשת ברשימה שצורפה כנספח 1 לבקשה, למשך שנה ממועד סיום העסקת המשיב אצל המבקשת, קרי עד ליום 1.1.22, ולמצער עד לאחר עונת הקיץ 2021.
כמו כן, מבוקש, לתת צו האוסר על המשיב להעביר, להפיץ, לגלות או לעשות כל שימוש שהוא במידע שהגיע לידיעת המשיב במהלך עבודתו אצל המבקשת, "לרבות מידע הקשור ללקוחותיה של המבקשת, כל מידע אחר הנוגע ללקוחות או לספקים של המבקשת לרבות רשימת לקוחות, צרכיהם המיוחדים, רשימת ספקים, תנאי התקשרות כולל תמחור והצעות מחיר ללקוחותיה של המבקשת ולספקיה". עוד מבוקש, לתת צו האוסר על המשיב להעביר לצד שלישי כלשהו או להפיץ באופן אחר כל מידע הנוגע למבקשת אשר עלול להזיק או לפגוע בעסקיה; וצו האוסר על המשיב לגרום תוך ידיעה ובכוונת תחילה, להפרות חוזה שבין המבקשת לצדדים שלישיים.
התשתית העובדתית הלכאורית
2. המבקשת הינה חברה פרטית העוסקת בייבוא ומכירה של ספינות ויאכטות, ובמתן שירותים לבעלי יאכטות. המבקשת פועלת במרינה הרצליה ובמרינה באילת.
3. בשנת 2014 או סמוך לכך, התקשרה המבקשת עם מר בוריס וינר (להלן: " מר וינר "), הבעלים של יאכטה בשם Irina V (להלן: " היאכטה" או "יאכטה אירנה"). במועד ההתקשרות, היאכטה עגנה באיטליה ומשכך, כחלק מההסכם, המבקשת נדרשה להביא את היאכטה מאיטליה למרינה באילת (להלן: "המרינה").
4. מאז שנת 2015 (למעט תקופה מסוימת בשנת 2016 או סמוך לה), המבקשת העניקה למשפחת וינר שירותי ניהול מקיפים ליאכטה אירנה. הסכם ניהול בין המבקשת למשפחת וינר נחתם ביום 27.4.15 וחודש משנה לשנה (להלן: "הסכם הניהול"). כמו כן, נחתמו מעת לעת הסכמי עגינה בין חברת ישרוטל בע"מ, שהינה המפעילה והמנהלת של מרינת מלון המלך שלמה בה עגנה יאכטה אירנה (להלן: "ישרוטל"), לבין המבקשת בשם משפחת וינר.
בהתאם להסכם הניהול, שילמה משפחת וינר למבקשת סך של 2,000 יורו בחודש על שירותי הניהול ליאכטה. כמו כן, למבקשת נוצרו הכנסות מהשכרת היאכטה לצדדים שלישיים.
5. ביום 5.5.14 התקשרה המבקשת עם המשיב בהסכם עבודה לצורך הבאת היאכטה מאיטליה למימי מדינת ישראל. החל ממועד זה (5.5.14) הועסק המשיב כסקיפר (משיט) ליאכטות אשר מצויות בניהולה של המבקשת במרינה באילת. לכל אורך תקופות העבודה של המשיב אצל המבקשת (לעניין תקופות העבודה ראו להלן), עיקר עבודתו היה במתן שירותים ללקוח הספציפי - יאכטה אירנה.
6. בהודעת דוא"ל מיום 5.5.14 מאת מר איתי זינגר, מנכ"ל המבקשת (להלן: "מר זינגר"), אל המשיב, פורטו תנאי העסקתו של המשיב, כשבשלב זה עבודת המשיב הייתה קצובה לחודש בלבד, ותפקיד המשיב היה להביא את היאכטה מאיטליה למימי מדינת ישראל. בהודעה, נמסר למשיב, בין היתר, כי הוא מחויב בסודיות ללא הגבלת זמן, ובאי-תחרות במבקשת בנוגע ליאכטה אירנה באופן ספציפי, לתקופה של עד שנה לאחר סיום העבודה, כדלקמן:
"שגיא שלום,
בהמשך לשיחתנו ופגישתנו במשרד הסכמנו שאתה תהיה הסקיפר של הספינה IRINA V. עבודתך תחל ביום ה-5 לחודש הזה לתקופה של חודש ימים עד ה-5 לחודש יוני השנה.
תמורת עבודתך במהלך החודש הזה תקבל 15,000 ₪ ברוטו בתוספת הוצאות בחו"ל כנגד חשבוניות.
מטרת העבודה הנה להביא את הספינה שבנדון לאילת בהפלגה בבטחה וביעילות ולדאוג לכול הצד האופרטיבי של הספינה עד לסוף התקופה.
במסגרת העבודה את (הטעות במקור – ר.ג.) מחוייב בסודיות כלפינו.
במסגרת העבודה אתה מחוייב באיסור תחרות לגבי הספינה והלקוח הספציפי הזה לתקופה של עד 12 חודשים לאחר סיום העבודה" (ה.ש.ר.ג).
מר זינגר ציין בהמשך הודעת הדוא"ל, כי "כוונתנו להמשיך לשתף פעולה לטווח ארוך. בסוף החודש נדון ונסכים על ההמשך בהתאם לצרכים והדרישות של הספינה ובכלל".
7. עוד באותו היום (5.5.14) נחתם בין הצדדים הסכם עבודה אישי (להלן: "הסכם העבודה"). סעיף 1 להסכם העבודה קבע כי "הסכם זה יהיה תקף החל ממועד חתימתו ולתקופה של 12 חודשים עד ליום 31.5.15". סעיפים 5-6 להסכם העבודה קבעו חובת אמון אישי, כדלקמן:
"5. אמון אישי – העובד מתחייב למלא את כל תפקידיו, כפי שיוטל עליו מעת לעת, במסירות ובנאמנות, להשתמש בכל מרצו, כישוריו, ידיעותיו וניסיונו, לתועלת החברה וזאת ברמה הגבוהה והיעילה ביותר וכפי שיקבע על-ידי החברה ו/או הממונים מטעמה, הנוגעות לאופן ביצוע העבודה, התפקיד, סדרי העבודה, המשמעת ההתנהגות והדיסקרטיות.
6. בתקופת הסכם זה, יקדיש העובד את כל מרצו, זמנו וכושרו לביצוע כל תפקיד שיוטל עליו ולא יעסוק במישרין ו/או בעקיפים בכל עבודה ו/או עיסוק אחרים ללא קבלת אישורה מראש ובכתב של החברה. תפקידו של העובד כרוך בהכשרה מרובה, סודיות, אחריות וסמכות רבים, כשל בעלי תפקידי הנהלה אחרים בחברה, הדורשים מידה רבה ומיוחדת של אמון אישי".
סעיפים 12-13 להסכם העבודה קבעו חובות סודיות ואיסור תחרות, כדלקמן:
"12. סודיות – העובד מתחייב לשמור, בזמן העבודה ואחריה, על סודיות מוחלטת בכל הקשור לעסקי החברה, שיטות עבודה, עובדים, לקוחות, ספקים, קשרים עסקיים, הזדמנויות עסקיות, וכל הגורמים הקשורים עם החברה, ולא לפגוע בדרך כלשהי במוניטין של החברה ו/או במאגר הלקוחות ו/או בעסקיה. תנאי העסקת העובד יישמרו על-ידי העובד בסוד. תוקף התחייבות זו היא לתקופה בלתי מוגבלת אף לאחר תום העסקת העובד על-ידי החברה.
13. איסור תחרות – העובד מתחייב במשך שנה לאחר סיום עבודתו בחברה לא לתת שירות באופן שיתחרה בחברה לספינה IRINA V ו/או למי מטעמה ו/או הקשרו עמה ".
8. אין חולק, כי בשלב מסוים לאחר כריתת הסכם העבודה והבאת היאכטה לישראל, עבודתו של המשיב אצל המבקשת הופסקה למשך כשנה עד לאמצע שנת 2015 (להלן תיקרא תקופת העבודה החל מכריתת הסכם העבודה ועד להפסקת העבודה: "תקופת העבודה הראשונה").
9. במהלך שנת 2015 חזר המשיב לעבוד ברציפות אצל המבקשת באותו תפקיד - סקיפר במשרה מלאה על יאכטה אירנה - וזאת עד ליום 20.7.16, לאחר שפוטר עקב בקשת משפחת וינר להפסיק את שירותי הסקיפר (להלן: "תקופת העבודה השנייה"). בסיכום השימוע שנערך למשיב חודש לפני כן, ביום 20.6.16, ושעליו חתום מנהל סניף אילת של המבקשת, מר סער גולדברג (להלן: "מר גולדברג"), נכתב בין היתר כדלקמן:
"לכבוד: שגיא יהלום
הנדון: סיכום פגישה, שימוע
הבוקר ערכתי לך שימוע, בו הודעתי שאין באפשרותנו להמשיך ולהעסיקך בחברת סי אליאנס בע"מ כקפטן עקב החלטת בעלי הספינה "אירינה וי", עליה אתה מפקד, לסגור את הספינה לתקופה ראשונית של שישה חודשים.
עידכנתי אותך שכרגע אין ודאות או ידיעה לגבי ההמשך באותה ספינה לאחר אותם 6 חודשים ושאין לנו משרה בספינה אחרת להציע לך.
לפיכך אנו נאלצים, בצער רב, להפסיק את עבודתך בפועל החל מתאריך 30/6/2016, כאשר את כל המגיע לך תקבל עפ"י חוק.
כמובן שאשמח להיעזר בשרותיך בעתיד במידה והספינה תחזור לפעילות או שתהיה אופציה אחרת".
במכתב הפיטורים עליו חתום מר זינגר נכתב כדלקמן:
"בעקבות השימוע שנערך לך היום במשרדנו, הריני להודיעך כי הוחלט להפסיק את עבודתך בחברת "סי אליאנס בע"מ", בה שימשת כקפטן ספינה מיום 26/04/2015 ועד היום.
פיטוריך נובעים מאי רצון בעלי הסירה להמשיך ולהעסיק קפטן במשרה מלאה ובכלל.
הודעה זו נושאת תוקף החל מהיום ועם זאת זוהי הודעה מוקדמת לפיטוריך, שתסתיים ביום 20/07/2016.
זוהי הזדמנות מצוינת להודות לך על שירותיך הטובים לחברה ולאחל לך הצלחה בהמשך דרכך".
10. בשלב מסוים בהמשך שנת 2016, חזר המשיב לעבוד אצל המבקשת באותו תפקיד, וזאת ברציפות עד להתפטרותו שנכנסה לתוקף ביום 1.1.21 (להלן: "תקופת העבודה השלישית"). אין חולק, כי בתקופות העבודה השנייה והשלישית לא חתמו הצדדים על הסכם עבודה כפי שעשו בתקופת העבודה הראשונה.
11. במהלך תקופת העבודה השלישית, בחודש מרץ 2020, על רקע התפשטות נגיף הקורונה בישראל ולבקשת מר וינר, צומצמו השירותים שהעניקה המבקשת ליאכטה אירנה. החל ממועד זה (מרץ 2020) המשיב הוצא לחופשה ללא תשלום (להלן: "תקופת החל"ת"). עם זאת, אין חולק, כי במהלך תקופת החל"ת המשיב המשיך להגיע ליאכטה אירנה על בסיס קבוע ודאג לתחזק את היאכטה כפי שעשה לפני שיצא לחל"ת.
12. בהמשך, בסוף חודש יולי 2020 ביקש מר וינר לסיים את כלל ההתקשרות עם המבקשת, והודיע למבקשת על ביטול ההסכם עמה. בהודעת הביטול שצורפה כנספח 6 לבקשה, נרשם כי הפסקת ההתקשרות הינה החל מיום 1.8.20. במסגרת ההודעה ייפה מר וינר את כוחה של בתו, הגב' אמילי וינר (להלן: "גב' אמילי"), לצורך התחשבנות סופית בשל הפסקת ההתקשרות. עם זאת, עוד באותו היום ציין מר זינגר בפני גב' אמילי, כי בהתאם להסכם הניהול, לצורך סיום ההתקשרות יש לתת התראה 60 יום מראש, ולכן ההתקשרות בין הצדדים תסתיים רק ביום 24.9.20.
13. ביום 30.7.20, לאחר ביטול ההסכם עם משפחת וינר, כתב מר זינגר בקבוצת ה"ווטסאפ" של עובדי היאכטה (שחברים בה, בין היתר, המשיב, מר זינגר ומר גולדברג; להלן: "קבוצת הווטסאפ"), כך: "עדכון מצב- החל מהיום הספינה (יאכטה אירנה – ר.ג.) רק עוגנת במרינה ולא מקבלת שום שירות. אף אחד לא עולה על הספינה ללא אישור. לקראת סוף ספטמבר יוחלט על המשך פעילות. תודה". המשיב הגיב להודעה זו דקה לאחר מכן: "אוקי קיבלנו".
14. אין חולק כי חרף ההנחיות הברורות של מר זינגר, המשיב המשיך להגיע ליאכטה על מנת לדאוג ולתחזק אותה, לאחר ביטול ההסכם בין המבקשת לוינר, וזאת על בסיס כמעט יומיומי. זאת ועוד, ביום חמישי 27.8.20, בעודו בחל"ת, שלח המשיב הודעת "ווטסאפ" למר זינגר לפיה לבקשת גב' אמילי, הוא יארח אורחים שלה על היאכטה במהלך סוף השבוע הקרוב. אין חולק כי הודעת המשיב נשלחה למר זינגר כשהמשיב כבר יצא עם היאכטה מתחומי המרינה. מר זינגר השיב כי הדבר בלתי אפשרי, וכשהמשיב נמנע מלהגיב הביע מר זינגר את תדהמתו ממעשי המשיב, והודיע לו כי יש במעשיו משום הפרת הסכם העבודה. לנוכח חשיבות הדברים נביא להלן את ההתכתבות כהווייתה (צורפה כנספח 7 לבקשה):
"משיב: איתי שלום. לבקשתה של אמלי ויינר אני מארח את אורחיה של הגב במהלך הסופש הקרוב ביאכטה.
מר זינגר: 16:02 - שלילי, בלתי אפשרי לצערי.
16:18 - אתה מבין למה זה בעייתי?
17:05 - אפילו לא עונה לי..... וואאווו יפה! טוב, נשתמע כבר.
22:04 - שגיא אנחנו בהלם ממך מאוכזבים עד עמקי נשמתנו. נתנו בך אמון של שנים ואתה ככה הלכת ובגדת בנו עם לקוח שהכרנו לך!! אתה בהפרת חוזה העסקה, אתה בהפרת חל"ת, אתה גורם לעצמך נזק אדיר ואולי בלתי הפיך. אני ממליץ לך לצמצם לך נזקים ולא
22:06 - ולחזור מיידית למרינה ולעצור את כל הדבר הזה לפני שזה יוצא משליטה. תחזור בך ותעצור את הצארטר הזה כל עוד אתה יכול. הנזק שלך גדול בהרבה מהתועלת".
15. בעקבות המקרה, זימנה המבקשת את המשיב לשימוע שהתקיים ביום 2.9.20, בנוכחות מר זינגר ומר גולדברג. בהתאם לאמור בפרוטוקול השימוע המשיב נמנע מלהסביר את פשר מעשיו:
"איתי שאל אותך לפשר המעשים שלך על יאכטה אירינה V מיום חמישי ה 27/08/2020 ועד שבת 29/08/2020. תשובתך הייתה שאתה בוחר לא להגיב בשלב זה.
איתי ציין ווידא שאתה יודע שאנחנו רואים בחומרה רבה את ההתנהלות וההתנהגות שלך. ענית שאתה בוחר לא להגיב.
איתי שאל האם יש שאלות או הערות, תשובתך הייתה "לא"...".
16. בהמשך, ביום 16.9.20, ועוד בטרם הסתיים הסכם הניהול בין המבקשת לוינר, פנה המשיב כנציג מטעמו של וינר למנהלת גבייה וכספים בישרוטל, שבין תפקידיה עוסקת גם בגבייה כספית הקשורה במרינה, ושילם לה את דמי העגינה הנדרשים עבור החודשים אוקטובר עד דצמבר 2020.
17. להשלמת התמונה נציין, כי על אף שבאופן רשמי המשיב שהה בחל"ת, הוא ביצע לכאורה גם עבור המבקשת עבודה בזמן החל"ת.
18. ביום 1.12.20 הגיש המשיב למבקשת מכתב התפטרות, כדלקמן:
"לכבוד:
סי אליאנס בע"מ
א.ג.נ שלום רב,
הנדון: התפטרות בדין מפוטר
לאור העובדה כי בתאריך 22.03.20 הוצאתם אותי לחל"ת, ללא תאריך חזרה משוער.
ולאור העובדה שלמרות הגדרתה של העיר אילת כ- "אי ירוק" בחקיקה, טרם הודעתם לי על חזרה לעבודה.
וכן לאור העובדה שעד מועד זה לא הודעתם על תאריך משוער לחזרה לעבודה.
הריני להודיעכם על סיום עבודתי בחברה ביום 1.1.2021 בדין מפוטר.
...
בהזדמנות זו אני מבקש להודות לכם על תקופת ההעסקה ומאחל לכם הצלחה בהמשך הדרך.
בברכה,
שגיא יהלום...".
19. במהלך תקופת החל"ת ובסמוך להתפטרותו, המשיב ביצע לכאורה עבודה ביאכטה נוספת בשם "אריאל", אשר הינה בבעלות מר יוחנן לחיאני (להלן: "יאכטה אריאל"). כך למשל, קיימת התכתבות "ווטסאפ" מיום 14.12.20 בה כותב המשיב למר לחיאני: "בוקר טוב. כיסיתי הבוקר את המזרונים. שים לב יש התראה מוגברת לסערה דרומית הלילה. בכל מקרה אני באזור אם יהיה צורך אוסיף לך חבלים. היה לי כיף כמו תמיד דש לחצי השני של המשפחה".
20. התפטרות התובע נכנסה לתוקף ביום 1.1.21.

טענות הצדדים
21. עיקר טענות המבקשת
המשיב מפר את התחייבותו לאי-תחרות ולשמירת סודיות בהסכם העבודה, תוך שהוא מסב למבקשת נזק ממוני רב. למבקשת ראיות מהימנות לכאורה לכך שהמשיב השתמש במידע סודי של המבקשת ובסודותיה המסחריים, לרבות רשימת לקוחות, היכרות עימם, צרכיהם, תנאי ההתקשרות עמם, תוך שהמשיב הפר את התחייבותו לאי-תחרות ולשמירת סודיות, והכל בחוסר תום לב קיצוני. המבקשת הציגה ראיות שלפיהן המשיב פונה ללקוחות המבקשת ומשדלם לעבוד עמו תוך הפרת תניית איסור התחרות עליה הוא חתום, ותוך שהוא עושה שימוש במידע סודי שהתחייב לשמור בסוד. כמו כן, המשיב הפר את חובות האמון, הנאמנות וההגינות המוגברות החלות עליו כעובד במבקשת, ואת החובות החלות עליו מכח הדין וההסכם. פנייתו הישירה של המשיב ללקוחות המבקשת, שעה שהתחייב במפורש לא לעשות כן, תוך ידיעה שהדבר יגרום לפגיעה בעסקי המבקשת, מהווה הפרת חובת האמון והתנהגות בחוסר תום לב קיצוני ובוטה, המטיל במשיב ובהתנהגותו דופי כבד.
המבקשת מפנה לפסקי הדין בעניין ורגוס ו גירית לתמיכה בטענתה שלפיה בכך שהמשיב התחיל להתחרות במבקשת עוד בטרם הופסקה העסקתו אצלה, בתחומים הזהים לתחומים בהם עוסקת המבקשת, יש משום הפרת אמון. מדובר בהפרת התחייבות לאי-תחרות ובהפרת חובת אמונים למבקשת, באופן המגיע לידי פגיעה ב"אינטרס לגיטימי" של המעסיק ושל הציבור בכללותו. בענייננו, מדובר בעובד לשעבר של החברה, שאחראי על חלק מלקוחותיה, ששימש במשרת אמון, אשר בידיו הופקד מידע מסחרי סודי של החברה. לאור האמור, המשיב הפר בפעולותיו את חובות האמון והנאמנות החלות עליו כעובד.
זאת ועוד, בהתנהגות המשיב כמתואר, יש משום גזל סוד מסחרי של המבקשת בהתאם לסעיף 6(ב) לחוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 (להלן: "חוק עוולות מסחריות"). המשיב נחשף במהלך עבודתו במבקשת ללקוחותיה, לצרכיהם ולתנאי ההתקשרות עמם – מידע המהווה זכות קניינית שלה והעולה כדי "סוד מסחרי" הראוי להגנה.
המבקשת מוסיפה וטוענת, כי בענייננו היא לא עתרה לצו מניעה גורף לתקופה ארוכה, אלא להגבלה מצומצמת בהיקפה (רשימת לקוחות בודדים כמפורט בנספח 1 לבקשה) ולתקופה מוגבלת (שנה ממועד הפסקת עבודת המשיב, כקבוע בהסכם העבודה), זאת על מנת להגן על סודותיה המסחריים של המבקש ועל קניינה. מכאן, שלא מדובר בהגבלת עיסוק "עירומה" אלא בהגבלת עיסוק מצומצמת, סבירה ומידתית אשר מאזנת בין זכותו של המשיב לחופש עיסוק לבין זכותה של המבקשת לכך שקניינה יישמר.
לטענת המבקשת, בנסיבות כבענייננו כבר נפסק כי יש למנוע את התחרות אף בהיעדר תניית אי-תחרות חוזית (תוך שהיא מפנה לנפסק בעניין יבין פלסט), וקל וחומר שיש למנוע את התחרות שעה שהתחייבות כאמור קיימת בהסכם בין הצדדים.
לאור כל האמור, מבקשת המבקשת להגביל את עיסוקו של המשיב כאמור ברישא של הבקשה.
22. עיקר טענות המשיב
בפתח תגובתו טוען המשיב כי המבקשת הינה חברה הנותנת בין היתר שירותי כוח אדם, ובהתאם לכך הציבה את המשיב כסקיפר במשרה מלאה ביאכטה אירנה. מכאן, ובהתאם לסעיף 12א לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, תשנ"ו-1996, המשיב נקלט כעובד משפחת וינר לאחר תשעה חודשי העסקה במבקשת, שכן משפחת וינר הינה מעסיקתו בפועל.
לגופו של עניין טוען המשיב, כי אין ולא היה סוד מסחרי שהמשיב היה חשוף אליו במסגרת העסקתו אצל המבקשת. המבקשת מידרה את המשיב מכל העניינים הכספיים והניהוליים, שכן ראתה בו סקיפר למתן שירותים ללקוחותיה, הא ותו לא.
עוד טוען המשיב, כי לא מתקיימים בענייננו התנאים למתן סעד זמני. כך, לעניין מאזן הנוחות טוען המשיב כי פרנסתו מבוססת בעיקרה על תפקידו ביאכטה אירנה, ולעומתו המבקשת הינה חברה בינלאומית בתחום היאכטות אשר עסקיה במתן שירותים ליאכטות באילת הינם זניחים ביותר ביחס לפעילותה הבינלאומית. ממילא, הנזק שייגרם למשיב אם יינתנו הצווים המבוקשים עולה עשרת מונים מזה שייגרם למבקשת.
עוד טוען המשיב, כי הבקשה דנן לוקה בשיהוי ממושך. המשיב הוצא לחל"ת בחודש מרץ 2020, בחודש יולי 2020 סיימה משפחת וינר את התקשרותה עם המבקשת, ביום 27.8.20 בוצעה תכתובת בין מר זינגר למשיב בה הטיח הראשון באחרון אישומים לבגידה ולהפרת הסכם העבודה, ובסמוך לאחר מכן, ביום 2.9.20, נערך למשיב שימוע, שלא התקבלה בגינו החלטה כלשהי. עם זאת, במועד השימוע המבקשת נמנעה מלהגיש את הבקשה דנן, אלא המתינה לצורך כך כ-3 חודשים ממועד השימוע ו-22 ימים ממועד התפטרות המשיב. ממילא אין כל בהילות במקרה דנן למתן הצווים, בפרט לנוכח העובדה שמשפחת וינר כבר אינה לקוחה של המבקשת מאז יולי 2020.
עוד מציין המשיב, כי רשימת הלקוחות שצורפה כנספח 1 לבקשה אינה רלוונטית ואין בה כל סוד מסחרי. פרטי בעלי היאכטות הינם מידע שניתן להשיגו בנקל ואשר ידוע בקרב סקיפרים רבים באילת שאינם מועסקים במבקשת.
עוד טוען המשיב, כי הסכם העבודה שבמסגרתו עוגנה תניית אי-תחרות, חל על הצדדים רק במהלך תקופת העבודה הראשונה, והוא אינו חל על תקופת העבודה שהסתיימה כעת והחלה בחודש אוקטובר 2016 (תקופת העבודה השלישית). לתמיכה בטענתו זו, מפנה המשיב לנפסק בעניין אגייב. המשיב מוסיף וטוען, כי בכל מקרה תניית אי-התחרות בהסכם העבודה אינה עומדת במבחני הפסיקה – כך, אין כל הכשרה מיוחדת שהמבקשת נתנה או מימנה למשיב, המשיב לא קיבל כל תגמול בגין התנייה האמורה, לא מדובר במשרת אמון והמשיב לא נכנס ב"סוד" הצעות המחיר שהועברו לבעלי היאכטות, לשירותי הניהול או לכל שירות אחר שהמבקשת הציעה לבעלי היאכטות.
עוד טוען המשיב, כי זהות בלי היאכטות, פרטי הקשר שלהם וצרכיהם אינם בגדר "סוד מסחרי" כאמור בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות ואינם עומדים במבחני הפסיקה בהקשר זה. לעניין זה, המשיב טוען, כי המבקשת לא נקטה בכל אמצעי לשמור על סודיות המידע (ראו הגדרת "סוד מסחרי" בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות). כמו כן, לעניין צרכי הלקוחות, מדובר בידע אישי שצבר המשיב בקשר עם עבודתו (סעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות), ואין מדובר בסוד מסחרי.
המשיב סיכם, כי משלא קיימת תניית אי-תחרות תקפה ואף אין סוד מסחרי בר-הגנה, לא ניתן להגביל את עיסוקו; ועל כן, יש לדחות את הבקשה, תוך חיוב המבקשת בהוצאות.
המסגרת הנורמטיבית
23. הזכות לחופש העיסוק של כל אזרח או תושב בישראל הינה זכות יסוד המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: חופש העיסוק. הזכות לחופש העיסוק משמעותה, "בין השאר, החופש של עובד שסיים את קשר ההעסקה עם מעבידו להתקשר עם כל מעביד שיחפוץ וכן החופש של העובד לפתוח לעצמו עסק משלו, בלא שיהיה כבול בהתחייבויות להגבלת המסחר. מחופש העיסוק נגזר חופש התחרות...". עם זאת, ככל זכות יסוד, הזכות לחופש העיסוק אינה מוחלטת ועשויה לסגת מפני זכויות ואינטרסים אחרים, כדוגמת חופש ההתקשרות וזכות הקניין.
24. בפסק הדין בעניין יבין פלסט, הוגבלה אפשרותו של עובד לעסוק בעבודה תוך ניצול סודות עסקיים של מעסיקו האחרון, מכוח חובת תום הלב וחובת הנאמנות שעובד חב כלפי מעסיקו, וזאת אף בהעדר תניית הגבלת עיסוק מפורשת בחוזה העבודה:
"על עובד מוטלת חובה, הנגזרת מיחסי האמון שבינו לבין מעבידו והמעוגנת בחוזה עם מעבידו ובצורך לבצע חוזה זה בתום-לב, לשמור על סודות עסקיים של המעביד, לא לנצלם לצרכיו הוא או לצורכי זולתו ולא לגלותם אלא ברשות המעביד. חובה זו מוטלת על העובד במשך קיומם של יחסי העבודה ואף לאחר סיומם, והיא באה לסיומה רק כאשר הסוד העסקי חדל להיות סוד שלא מיוזמת העובד. קיומה של חובה זו אינו מותנה בקיום הוראה מפורשת בחוזה העבודה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
25. בפסק דין צ'ק פוינט, שניתן שש שנים לאחר מכן, נקבעו אמות המידה שבגינן ניתן להגביל את חופש עיסוקו של עובד לאחר סיום יחסי העבודה, כשלעניין זה הבחין בית הדין הארצי בין הגבלת עיסוק על-מנת למנוע מעובד להשתמש ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם - שאינה מצריכה תניה מפורשת להגבלת עיסוק בחוזה העבודה, שכן סודות מסחריים מוגנים בחקיקה ובין היתר בחוק עוולות מסחריות - לבין הגבלת עיסוק מכוח נסיבות אחרות ביניהן הפרת חובות תום הלב והאמון, המצריכה תניה כאמור:
"15. באילו מקרים ניתן לאכוף את תניית הגבלת העיסוק בחוזה עבודה? ... בטרם יגביל בית-הדין את עיסוקו של העובד, עליו לבחון את הנסיבות שלהלן:
(א) סוד מסחרי: יש להגביל את חופש העיסוק של עובד כדי למנוע ממנו מלהשתמש, שלא כדין, ב"סוד מסחרי" השייך למעסיקו הקודם. "סודות מסחריים" מוגנים מכוח החוקים העוסקים בקניין רוחני ובעתיד אף מכוח חוק עוולות מסחריות, תשנ"ט-1999 ... מכיוון שהנושא מוסדר בחקיקה, אין צורך בתניית הגבלת עיסוק על-מנת לאכוף את זכויות המעסיק הקודם...
(ב) הכשרה מיוחדת: במקרה בו המעסיק השקיע משאבים מיוחדים ויקרים בהכשרת העובד ובעקבות זאת התחייב העובד לעבוד אצלו למשך תקופה מסוימת, ניתן להצדיק את הגבלת העיסוק של העובד למשך תקופה מסוימת; זאת, כתמורה עבור ההשקעה של המעסיק בהכשרתו. ברי, שאם העובד רכש את ההכשרה במהלך עבודתו הרגילה או על חשבונו ובזמנו הפנוי, אין המעסיק הקודם רשאי להגבילו בשימוש שיעשה בה.
(ג) תמורה מיוחדת עבור הגבלת העיסוק: יש לבחון האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק הנוכחי, עם תום יחסי עובד-מעביד.
(ד) חובת תום-הלב וחובת האמון: יש ליתן משקל לתום-לבם של העובד ו/או המעסיק החדש. בין עובד לבין מעביד קיימים יחסי אמון. חובת האמון שחב עובד כלפי מעבידו מטילה עליו נורמות התנהגות חמורות יותר בהשוואה לחובת הקיום בתום-לב. דוגמה להפרת חובת האמון היא התקשרות עובד בזמן עבודתו עם אנשים אחרים כדי להעתיק את תהליך הייצור של מעסיקו...
בהקשר זה נציין, כי חובות האמון המוטלות על בעלי תפקידים בכירים רחבות יותר בהשוואה לעובדים זוטרים יותר. מחובת האמון המוטלת על עובד נגזרות חובות רבות, שרובן מתייחסות לפרק הזמן בו מתקיימים יחסי עובד-מעביד. עם זאת, חובת האמון מתקיימת גם בתום יחסי העבודה, ובדרך כלל קשורה לנושא התחרות של העובד עם מעסיקו הקודם (ראה 1142/92 ורגוס בע"מ ואח' נ' כרמקס בע"מ ואח' [11]).
16. באשר לשלושת הנסיבות האחרונות, כאשר הן אינן מוגנות בחוק כלשהו, בית-הדין יגביל את חופש העיסוק של עובד, רק אם קיימת תניית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה שנחתם בין העובד לבין מעסיקו הקודם. יש לציין, כי החובה לנהוג בתום-לב וחובות האמון חלות על העובד אף ללא תניה חוזית מפורשת" (ההדגשה הוספה – ר.ג.).
26. בעניין סער, ציין בית המשפט העליון כי "לתניה חוזית חשיבות "ראייתית". ומכוחה ניתן להראות מה נתפס בעיני הצדדים כסוד מסחרי או כרשימת לקוחות או כ"אינטרס לגיטימי" אחר, החשיבות שהם מייחסים לכך, מידת הידע שהיה להם על כך ומידתיות ההגבלה...".
27. לעניין הפרת חובת תום-הלב וחובות האמון והנאמנות החלות על עובד, נודעה חומרה יתרה בפסיקה למקרים בהם העובד החל לרקום יחסי עבודה תחרותיים כנגד מעסיקו עוד בהיותו מועסק אצלו. בפרשת גירית נדון מקרה בו עובדים בכירים אצל המעסיק ("גירית") קשרו קשר במהלך עבודתם עם הסוכן הראשי של מעסיקם על-מנת לפתוח עסק מתחרה לאחר סיום עבודתם בחברה. בפועל, התקשרו העובדים עם חברה שהייתה ספק עיקרי של מעסיקם ("קרונה"), ובכך נגסו בייצוג הבלעדי של קרונה ע"י גירית מזה תקופה של כארבעים שנה . באותו מקרה נקבע, כי במעשים אלה הפרו העובדים את חובות תום הלב והנאמנות שהם חבים כלפי מעסיקם:
"18. בהתנהגותם זו הפרו המשיבים את ההתחייבות שנטלו עליהם בחוזה העבודה שלא להתקשר עם ספק של החברה בסיום עבודתם, והפרו את חובת האמון ותום-הלב במהלך תקופת עבודתם, המתחייבת מביצוע החוזה, ושהיא יסוד מוּסָד במערכת היחסים שבין עובד למעסיקו...
20. ... המשיבים הפרו את חובת האמון ואת חובת תום-הלב המוגברת במהלך עבודתם בחברה שהבשילה פרי באושים עם צאתם ממנה. חופש התחרות לו הם טוענים, לידתו בחטא של הפרת יחסי האמון של המשיבים כלפי גירית ותוצאתה – גזלת הספק ונגיסה בחוזה הבלעדיות של גירית, להפצת מוצריו בישראל".
28. בית הדין האזורי בפרשת גירית – אשר קביעותיו למעט תקופת הגבלת העיסוק לא שונו בבית הדין הארצי – קבע כי " עובד העושה מעשה בעת עבודתו על מנת לגרום לכך שלקוח חשוב של העסק בו הוא עובד, יעזוב את מעבידו ויעבור להיות לקוח שלו – של אותו עובד – לאחר הפסקת עבודתו בעסק, מפר את חובת האמון אותה חב העובד למעבידו. חומרה יתרה נודעת להפרת חובה זו מקום בו העובד הינו הממונה מטעם העסק על הקשרים עם אותו לקוח ומקיים עמו יחסי עבודה הדוקים".
29. בית המשפט העליון בפרשת ורגוס פסק ברוח דומה אף בנסיבות של הקמת עסק מתחרה בסמוך מאד לעזיבת המעסיק הקודם וללא תקופת צינון:
"יש לתת את הדעת לאינטרס הציבורי להצבת נורמה של התנהגות המאופיינת בהגינות ובתום-לב. בעיקרון, מחייב איזון כזה כי עובד שפרש ממקום עבודה, ישמור על הסודות המסחריים של מעבידו הקודם, יקיים את חובת האמון שלו כלפיו ולא יתעשר על חשבונו שלא כדין...
באלמנט ההתארגנות, העזיבה המשותפת המיידית, הקמת החברה החדשה והפתיחה מיד, ללא תקופת צינון, בתחרות בתחומים זהים לתחומים שבהם עסקה ורגוס ולגבי מוצרים זהים ולקוחות זהים, יש היבט של הפרת אמון. הקירבה בזמן מחדדת את חוסר הלויאליות למעביד כאשר עד לפרישה ולהקמת המפעל המתחרה, ייצגו העובדים את המעביד וקידמו את האינטרסים שלו. לכך יש להוסיף פניה מיידית לרשימת הלקוחות והספקים...".
בעניין קאנטרי פלורס הביע בית הדין הארצי את מורת רוחו מהתנהגותו של עובד המתחיל לגבש עסקה עם לקוח מסוים בכובעו כעובד שכיר של מעסיק פלוני, ומשלים את העסקה עם הלקוח באופן ישיר תוך גזילתו ממעסיקו הקודם:
"...מתן שירות ללקוח שהכיר במסגרת עבודתו אצל מעסיק קודם והשלמת עסקה שבה טיפל או היה אחראי באופן ישיר או עקיף במסגרת עבודתו אצל אותו מעסיק, ואשר גיבושה טרם הסתיים בתקופת עבודתו, עולה כדי גזלה של ממש. התנהלות זו פסולה היא. בוודאי שאין ליתן יד למצב שבו תוך כדי עבודה חותר העובד תחת מעסיקו לגזול עסקאותיו".
30. מכאן, שבהעדר תניית הגבלת עיסוק החלה על הצדדים במועד סיום העבודה, ובהעדר סודות מסחריים או מקצועיים המצויים בידי העובד לשעבר ושעליהם מבקש המעסיק האחרון להגן מכוח החוק – ככלל, אין מקום להגבלת עיסוקו של העובד לאחר סיום יחסי העבודה. עם זאת, בתוצאה שלפיה עיסוקו של עובד לא יוגבל עקב העדר תניית הגבלת עיסוק בחוזה העבודה, אין כדי לאיין את חובת תום הלב וחובות האמון והנאמנות החלות על עובד כלפי מעסיקו. חובות אלה עצמאיות הן, והפרתן על ידי העובד עשויה להיות בעלת השלכות כלפי העובד, גם אם לא תוגבל העסקתו בעין לנוכח העדר תניית הגבלת עיסוק .
31. יש לציין, כי בהתאם להלכה הפסוקה, תניה בהסכם המגבילה את חופש עיסוקו של עובד בתקופת עבודה אחת לא תחול על תקופת עבודה מאוחרת יותר אצל אותו מעסיק, אלא אם הדבר הוסכם במפורש גם ביחס לתקופה המאוחרת.
32. לעניין הגבלת עיסוק מכוח שימוש בסוד מסחרי, סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות מגדיר מהו "סוד מסחרי", כדלקמן:
""סוד מסחרי", "סוד" - מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".
סעיף 6(א) לחוק קובע איסור על אדם לגזול סוד מסחרי של אחר. סעיף 6(ב) לחוק קובע שלוש חלופות למהו גזל סוד מסחרי, כשלענייננו רלוונטית החלופה שבס"ק (2) להלן:
"(ב) גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
...
(2) שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד".

סעיף 7(א)(1) לחוק קובע סייג לאחריות בשל גזל סוד מסחרי, במקרה בו "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע" לעובד "במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".
בפרשת דניאלי פירט בית הדין הארצי, " מבלי להתיימר למצות", על אודות "אבני דרך באיזון הערכי שבין ההגנה על חופש העיסוק לבין ההגנה על סוד מסחרי בהיבטם של צווי מניעה זמניים, אשר אותם מוסמך בית הדין לעבודה להושיט מכוח סעיף 22(ב) לחוק, ובין היתר הן:
(א)  ראשית, על המעסיק נטל שכנוע כי עסקינן לכאורה ב"סוד מסחרי". בחינה זו נעשית בהקשר לטיבו של המידע (במנותק מהעובד) ואם יש בו כדי להקנות לבעליו יתרון מסחרי. בהקשר זה נציין כי בהתאם להלכה הפסוקה רשימת לקוחות עשויה להיות סוד מסחרי, אך אין מקום לקביעה גורפת אלא לבחינתו של כל נושא בהתאם לנסיבותיו ... עוד נפסק כי מידע הנגיש לציבור אינו נופל בגדר "סוד מסחרי", וכי הגדרתו של "הסוד המסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשייתי. 
(ב)  שנית, על המעסיק נטל שכנוע כי פעילות העובד מהווה לכאורה גזל של סוד מסחרי, כשלענין זה קובע סעיף 6(ב) לחוק מספר חלופות לגזל הסוד המסחרי, והן כוללות, בין היתר, "שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד" (סעיף 6(ב)(2)).
(ג)   שלישית, בחינת קיום סייגים לאחריות כאמור בסעיף 7 לחוק, כשלעניינו רלבנטית החלופה הקבועה בסעיף 7(ב)(2) לחוק לפיה "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".
(ד)  רביעית, בחינת מידתיות צו המניעה בראי היקפו של הסוד שהוכח לכאורה ובראי היקפו של החשש לגזל הסוד.
בהקשר זה אציין כי במשפט החוקתי במסגרת ניתוח מידתיותו של חוק הפוגע בחופש העיסוק מקובלת ההבחנה בין מניעת עיסוק ובין הגבלת עיסוק ... ובהבחנה זו ניתן להסתייע. לא הרי מניעת מוחלטת של עיסוק האדם בתחום בו הוא מיומן כהרי הגבלת מימד בעיסוקו מבלי לאסור אליו כליל לעסוק בתחום בו הוא מיומן. בהקשר לרשימת לקוחות, ככל שהיא מהווה סוד מסחרי, עסקינן בפגיעה בדרך של הגבלת עיסוק ולא מניעתו. כך למשל, העובד אינו מנוע מלעסוק בתחום עיסוקו כלפי לקוחות אחרים שכלל לא עבד עימם בעבר או לקוחות שלאור טיב  קשריו עימם במסגרת עבודתו אצל המעסיק הקודם לא  נחשף לסודותיו המסחריים של המעסיק לשעבר בהקשר ללקוחות אלה, וממילא במצב כזה אין חשש לפגיעה בסודות כאמור. ההגנה על סודותיו המסחריים של המעסיק כלפי עובדו לשעבר שנחשף אליהם, דרך כלל, מביאה להגבלת דרך עיסוקו של העובד כלפי לקוחות מסויימים, אך לא מהווה היא מניעה מוחלטת לעיסוקו של העובד לשעבר בתחום... 
(ה)   חמישית, בשל ההגבלה שיש למתן צו מניעה שכזה על חופש העיסוק ראוי לשקול נתינתו בבטוחה הולמת לשם פיצוי בגין כל נזק שייגרם למי שאליו מופנה הצו כתוצאה ממתן הצו, אם תיפסק התובענה או אם יפקע הצו מסיבה אחרת".
33. לעניין רשימת לקוחות נפסק בעבר כי תינתן לה הגנה כסוד מסחרי, במידה ומדובר ב"לקוח ממשי":
"רשימת לקוחות הוכרה בפסיקה כסוד מסחרי בר-הגנה, וזאת כאשר מדובר ב"לקוח ממשי" ... ומיהו ה"לקוח הממשי"?
"בדרך כלל אין לראות בלקוח פוטנציאלי או ברשימת לקוחות כאלה סוד עסקי" ... אולם רשימת לקוחות איתם היו למעביד לשעבר קשרים עסקיים היא סוד עסקי, אף אם מדובר בלקוחות הקשורים במקביל עם אחרים, ומכאן כי "יש לאסור על שימוש שלא כדין בסודות עסקיים, לרבות שימוש ברשימת לקוחות ובתנאי שמדובר בלקוחות של ממש, אודותם מחזיקה החברה מידע עסקי רלבנטי"... ".
עם זאת, נפסק כי "אין המדובר רק בזיהוי לקוחות אלא גם בטיב הקשרים העסקיים; מדיניות מסחר כמות הצריכה; התמחיר וכיו"ב"; וכי "רשימת לקוחות יכול שתוכר כ-"סוד מסחרי" המגיע כדי זכות קניינית של בעליה רק בנסיבות שבהן יוכח שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה ובאותם מקרים שיוכח שיש ערך מוסף כלשהו בקבלת הרשימה "מן המוכן"...".
34. בפרשת פודליין פירט בית הדין הארצי אודות המשקל שיש לייחס לרשימת לקוחות באספקלריה של סעיף 5 לחוק עוולות מסחריות, בין היתר לנוכח ההיבטים העסקיים המיוחדים שיש בנוגע ללקוחות שבאותה רשימה, מעמדו של העובד בעל הידע על הלקוחות, ועוד:
"...ברצוננו להעיר מספר הערות לגבי המשקל שיינתן לרשימת לקוחות.
ראשית ... רשימת לקוחות תזכה להגנה רק אם הינה סודית ...
שנית, מן הראוי להתחשב בהיקף התחרות בין המעסיק הקודם והמעסיק החדש, דהיינו האם הם מתחרים על אותו פלח שוק ועל אותו מוצר או שמא פועלים באותו ענף בלבד. בדרך-כלל, וככל שאין תחרות בין המעסיק החדש לבין המעסיק הקודם, אין ערך מסחרי לרשימת הלקוחות.
שלישית, במקרים רבים חשיבותה של רשימת לקוחות אינה נובעת מזהות הלקוח אלא מתנאי העיסקאות עמו, מהמוצרים שהוא רוכש ומהטיפול שלו הוא זוכה. כך, במקרים רבים ההיבט החשוב לגבי רשימת לקוחות הוא המחירים המיוחדים ותנאי התשלום שניתנים ללקוחות. אמנם, בענפים רבים קיים מחירון הכולל מחירים לפי כמויות הרכישה ותנאי התשלום, אולם במקרים אלה חשיבותו של המידע על לקוחות המעסיק הקודם נובעת מהתנאים המיוחדים והייחודיים הניתנים ללקוח מחוץ ומעבר למחירון. בנושא זה יש להביא בחשבון שינויים במחירון ובתנאים הייחודים, שכן אם, דרך משל, אלו משתנים בכל שלושה חודשים, הרי שעם הוצאת המחירון החדש עיקר הסוד המסחרי איננו עוד בגדר "סוד מסחרי".
בנוסף, עלינו להתחשב גם בהיקף הידע שיש לעובד על הלקוחות. שונה מצבו של מנהל בכיר ממצבו של עובד זוטר, שידיעותיו לגבי הלקוחות מוגבלות.
רביעית, ענף המשק בו מתנהלים העסקים של המעסיק הקודם והחדש משפיע אף הוא על חשיבותה של רשימת לקוחות. שונה המצב בענף שיש בו שני לקוחות הרוכשים את המוצר המיוצר או המופץ מענף שיש בו מאות או אלפי לקוחות. כך, שונה המצב בענף שמורכב מלקוחות פוטנציאליים רבים הרוכשים מוצר סטנדרטי מענף המורכב ממעט לקוחות הרוכשים מוצר ייחודי שאינו סטנדרטי.
זאת ועוד, יש להביא בחשבון גם את ההשקעה של המעסיק הקודם במשיכת לקוחות ואת החיסכון בהשקעה למי שנגלה לו הסוד המסחרי.
לבסוף, אין לצאת מראש מההנחה כי העובד לא יכבד את חובתו לשמור על הסודות המסחריים של מעסיקו הקודם".
מן הכלל אל הפרט
35. לאחר עיון בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, מצאנו כי לנוכח העדר קיומם לכאורה של סודות מסחריים ברי-הגנה ולנוכח העדר תחולתה לכאורה של תניית הגבלת עיסוק בהסכם העבודה במועד סיום העבודה, דין הבקשה להידחות. להלן נפרט את הטעמים המונחים בבסיס החלטתנו.
הגבלת עיסוק שמקורה בתניה חוזית
36. אין חולק כי לפי לשונו הפשוטה של הסכם העבודה מיום 5.5.14, המכיל בין היתר סעיף איסור תחרות, תוקף ההסכם בא לכלל סיום ביום 31.5.15 (ראו סעיף 1 להסכם).
37. זאת ועוד, בשים לב לכך כי לאחר כריתת הסכם העבודה והבאת היאכטה לישראל בשנת 2014, עבודתו של המשיב אצל המבקשת הופסקה למשך כמעט שנה עד לאמצע שנת 2015, הרי שלכאורה מדובר בניתוק יחסי עובד ומעסיק והעסקה מחדש בתקופה השנייה. מכאן, שבמועד סיום יחסי העבודה בין הצדדים ביום 1.1.21, לכאורה לא חלה על המשיב תניית הגבלת עיסוק מפורשת, אלא לכל היותר מכללא. כפי שצוין לעיל, על נסיבות כגון אלה נפסק בעבר, כי לא ניתן "לייבא" תניית הגבלת עיסוק מתקופת עבודה ראשונה לתקופת עבודה שנייה, אלא יש להראות כי איסור התחרות הוסכם על הצדדים באופן מפורש בעת סיום העבודה:
"תקופת העבודה השניה החלה לאחר ניתוק יחסי עובד ומעביד בין המערער למשיבה במשך כחודשיים וחצי. בתקופת העבודה השניה לא הוחתם המערער על הסכם עבודה חדש כדוגמת הסכם העבודה, ויש לראות את תקופת העבודה השניה כתקופה בה נכרת הסכם עבודה חדש, לא כתוב, מכח התנהגות, שתנאיו היו תנאי העבודה כפי שנתקימו בפועל בין הצדדים והשונים תכלית שינוי מתנאי הסכם העבודה, בין השאר, בשעות העבודה, במקום העיסוק ובטיב העיסוק. אין בשום פנים ואופן להחיל את סעיף הגבלת חופש העיסוק הקיים בהסכם העבודה, שחל רק בתקופת העבודה הראשונה, גם על תנאי העסקת המערער בתקופת העבודה השניה. כאמור מדובר בתקופות שונות ובתנאי עבודה שונים, ולא ניתן לכלול תנאי מגביל כתנאי זה של הגבלת חופש העיסוק כתנאי מכללא בהסכם החדש בתקופת העבודה השניה, כאשר אין כל ראיה על כוונה לכלול תנאי מגביל זה בהסכם ההעסקה בתקופת העבודה השניה. בל נשכח, שהגבלת חופש העיסוק טומנת בחובה פגיעה בזכות יסוד. כדי לתת הכשר לפגיעה כזו בזכות יסוד צריך קודם כל להשתכנע, שאכן היתה הסכמה מפורשת להגבלה זו, ולא די בספק הסכמה משתמעת כאמור במקרה הנוכחי, אין שמץ של ראיה שהיתה הסכמה כזו, לא מפורשת וגם לא משתמעת. מסקנת הדברים היא שסעיף הגבלת חופש העיסוק שבהסכם העבודה לא חל במקרה זה, ומכאן שהבסיס ששימש להחלטת בית הדין האזורי שהגבילה את חופש העיסוק של המערערת לא קיים" (ההדגשה הוספה – ר.ג.).

38. לא נעלם מעניינו כי בעניין אגייב לעיל דובר בעובד שמילא שני תפקידים שונים בכל אחת מתקופות העבודה ואילו בענייננו, המשיב עבד באותו תפקיד בשתי התקופות. עם זאת, אנו סבורים כי גם בענייננו, לא ניתן, לכאורה, להסיק מכללא אודות קיומה של תניית הגבלת עיסוק, וזאת נוכח העובדה כי לאחר תקופת העבודה הראשונה שכרו של המשיב הופחת בכ- 2,500 ₪ מהשכר הנקוב בהסכם העבודה (לפי הסכם העבודה השכר עמד ע"ס 15,000 ₪ בחודש הראשון ו-16,500 ₪ החל מהחודש השני, ראו סעיף 7 להסכם; ולפי תלושי השכר שצורפו כנספח 3 לבקשה, השכר בתקופת העבודה השלישית עמד ע"ס כ-14,000 ₪ (ראו גם עדותו של המשיב מיום 29.12.20, עמ' 17 ש' 3-17)). בנסיבות העניין, דעתנו היא, כי בשלב זה, לא ניתן לומר, לכאורה, כי תנאי העבודה של המשיב היו זהים בין תקופות העבודה השונות, באופן המלמד כי ניתן להחיל עליו את תניית אי-התחרות לאורך כל תקופות העבודה אצל המבקשת מכוח התנהגות. הדברים מקבלים משנה תוקף נוכח העובדה, כי אחד המבחנים לקיומו של "אינטרס לגיטימי" של המעסיק נלמד מבחינת השאלה האם העובד קיבל תמורה מיוחדת עבור התחייבות מצדו שלא להתחרות בעתיד במעסיק.
39. יתרה מכך, בעדותו בבית-הדין הודה מר זינגר, כי המשיב לא חתם על הסכמי עבודה נוספים לאחר זה שהוחתם עליו בתקופת העבודה הראשונה. מר זינגר העיד "לא חתמנו על הסכם עבודה חדש במסגרת האמון והיחסים בינינו. אגב, עד היום לא נחתם הסכם עבודה חדש, הוא עבד אצלנו חמש שנים בלי הסכם עבודה חדש". לאמור נוסיף, כי בחקירתו הנגדית נשאל המשיב האם כשחזר לעבוד במבקשת לאחר תקופת העבודה הראשונה, נשלחו לו טיוטות הסכמי עבודה לחתימתו. תשובתו של המשיב הייתה שלילית:
"ש. כשחזרת שלחו לך טיוטות הסכמים, נכון?
ת. לא מכיר.
ש. לא?
ת. לא זוכר, אתה מדבר על 2015 לא זוכר.
ש. שלחו לך, ביקשו שתחתום ומסמסת את זה, אתה זוכר?
ת. לא זוכר".

40. חרף העובדה כי המבקשת הציגה בחקירתו הנגדית של המשיב מצג כאילו היא שלחה למשיב טיוטות הסכמי עבודה שלא נחתמו היות והמשיב "מסמס את זה", המבקשת נמנעה מלהציג את טיוטות ההסכמים שלשיטתה שלחה למשיב כשחזר לעבוד בשורותיה. כלל נקוט בידינו, כי הימנעות מהבאת ראיה או עדות רלוונטית, מקימה לחובתו של הנמנע מלהביא את הראיה, חזקה שבעובדה הנעוצה בהיגיון, בשכל הישר ובניסיון החיים, לפיה דין הימנעות כדין הודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, הייתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה. הימנעות המבקשת מהבאת ראיות רלוונטיות המצויות לכאורה ברשותה על מנת שיתמכו בגרסתה, פועלת לחובתה.
41. ערים אנו לכך, כי גם בהודעת הדוא"ל של מר זינגר למשיב מיום 5.5.14, בו מפרט מר זינגר את תנאי העבודה של המשיב, נכללה תניית הגבלת עיסוק וניתן לראותה כהסכם מפורש לעניין זה. עם זאת, אף בהודעת הדוא"ל דובר על עבודה קצובה למשך חודש אחד בלבד עם אופציה להמשך העסקת המשיב בעתיד, כך שלכאורה ניתן ללמוד ממנה כי כל האמור בה - לרבות תניית הגבלת התחרות - נוגעת רק לתקופת עבודה זו ולא לתקופות עבודה מאוחרות יותר. מכל מקום, הסכם העבודה המעגן גם את העבודה המוזכרת במייל היה בתוקף עד ליום 31.5.15 בלבד, ויחסי העבודה, כאמור, נותקו בין תקופת העבודה הראשונה לשנייה.
42. לאמור לעיל נוסיף, כי תניית אי-התחרות בהתאם להסכם העבודה מתייחסת אך ורק ליאכטה אירנה, ואילו במסגרת הבקשה דנן מבקשת המבקשת להגביל את עיסוקו של המשיב ביחס לרשימה של 5 לקוחות של המבקשת במרינה. לא יכול להיות חולק, לכאורה, כי לא קיימת תניית אי-תחרות בהסכם ביחס ללקוחות שאינם יאכטה אירנה.
43. לאור האמור, הננו קובעים, כי על המשיב לא חלה, לכאורה, תניית הגבלת עיסוק נכון למועד סיום יחסי עבודתו עם המבקשת.
44. בהתאם לקביעה לכאורית זו, מתייתר הצורך לדון בנסיבות ספציפיות שבהתאם לפסיקה בעניין צ'ק פוינט ניתן להגביל בגינן העסקה של עובד (הכשרה מיוחדת, תמורה מיוחדת, וכו'), שכן הן מצריכות תניה חוזית מפורשת להגבלת העיסוק. ואולם, למעלה מן הצורך נציין, כי לא שוכנענו, לכאורה, שנסיבות אלו - למעט הפרת חובות תום הלב והאמון - מתקיימות בענייננו, כדלהלן.
45. הכשרה מיוחדת – מהראיות עולה, לכאורה, כי המשיב החל לעבוד במבקשת עם הניסיון הנדרש, וכי המבקשת לא העניקה למשיב הכשרה מיוחדת כלשהי. כך העיד מר זינגר:
"ש. האם נתתם למשיב הכשרה מיוחדת לפני תקופת ההעסקה שלו או במהלכה?
ת. שגיא הגיע אלינו כמו שכתוב בניירת, שגיא הגיע אלינו עם קורות חיים שמאפשרים לו לעבוד בתחום שאליו הוא נבחר לעבוד, שזה סקיפר מקצועי על ספינה. היו לו את הנתונים הנדרשים בשביל שנעסיק אותו ולכן העסקנו אותו " (ה.ש.ר.ג).

אכן לא נעלם מעיננו, כי בהמשך עדותו ציין מר זינגר, כי בטרם עבד המשיב אצל המבקשת היה לו ניסיון בעיקר בספינות טיולים/תיירות, וכי במסגרת עבודתו אצל המבקשת למד המשיב איך לתת שירות ללקוחות מסוגם של משפחת וינר ב"ספינות לבנות ומפוארות", הדורשים "איכות ורמת שירות יותר גבוהה"; וכי המבקשת הוציאה את המשיב מספר פעמים לחו"ל כדי להעביר עבורה ספינות.
ואולם, לכאורה, אין מדובר בנסיבות העניין בהשקעת משאבים "מיוחדים ויקרים" בהכשרת המשיב, אלא לכל היותר ברכישת ניסיון במהלך העבודה הרגילה. לאור האמור, לכאורה, לא מתקיים התנאי בדבר הכשרה מיוחדת לצורך הגבלת עיסוקו של המשיב.

46. תמורה מיוחדת – לא נטען בפנינו וממילא לא שוכנענו, כי למשיב שולמה תמורה מיוחדת על מנת שלא יתחרה במבקשת לאחר תום יחסי העבודה בין הצדדים. אף מעדותו של מר זינגר עולה, כי לא שולמה למשיב תמורה מיוחדת כלשהי עבור ההתחייבות לא להתחרות במבקשת כאמור:
"ש. שילמת למשיב תגמול נוסף עבור הבקשה הזאת לאי תחרות, לתקופת צינון כמו שאתה קורא לה?
ת. שילמתי לו את כל מה שהחוק מחייב אותי כדי להיות מעסיק הוגן, כולל פנסיות וכל מה שמגיע הוא קיבל תמיד".

מכאן שלכאורה, אף לא מתקיים התנאי בדבר תמורה מיוחדת לצורך הגבלת עיסוק המשיב.
47. חובת תום-הלב וחובת האמון – בנסיבות העניין שוכנענו כי המשיב הפר, לכאורה, את חובת תום-הלב וחובת האמון והנאמנות כלפי המבקשת, בכך שרקם לכאורה קשר עם משפחת וינר עוד בהיותו עובד המבקשת, לצורך שימור עבודתו כסקיפר ביאכטה אירנה לאחר סיום עבודתו במבקשת, ובאופן המנוגד לאינטרסים שלה. שוכנענו, לכאורה, כי הרקע לבקשתה של משפחת וינר לסיים את ההתקשרות עם המבקשת בשלהי יולי 2020 היה מתוך ידיעה כי היא תקבל את שירותיו של המשיב כסקיפר ליאכטה. לעניין זה העיד מר זינגר:
"...בוריס הוא הבעלים הרשמי של הספינה, והוא בעצמו אומר "לצערי" אירנה שהיא בעצם אחותו, שהיא בעצם הכסף, אמרה להפסיק בגלל הקורונה. זה היה ביולי. בדיעבד הבנו שכל הדבר הזה נרקם החל ממרץ ואם את שואלת אותי את הסיבה האמיתית למה זה קרה, זה קרה כי שגיא עשה את מה שאסור היה לו לעשות ולמעשה גרם ללקוח להבין שהוא יכול לקבל את אותו שירות שהוא מקבל היום בפחות כסף ורק משגיא. לשאלת בית הדין למה אני סבור שזה קרה ממרץ 2020, אני משיב שאני יכול לשער ששגיא היה בחל"ת אז התחיל הקשר הזה ביניהם מאחורי הגב שלנו ובאיזושהי דרך שגיא גרם להם להבין, רגע אמרתם לאיתי להוציא אותי לחל"ת כי אתם לא משתמשים בסירה, אז אני רוצה לעבוד, אני רוצה להרוויח כסף, גם ככה אני מרוויח כרגע אבטלה, לא יעלה לכם הרבה, ואני כן יעבוד אצלכם, אדאג לסירה שלא תהיה מוזנחת וכולם מנצחים, אני הרווחתי שכר, אתם תשלמו פחות ומי צריך את איתי".
הפרת חובות תום-הלב והאמון מתעצמות, לכאורה, לנוכח התנהלות המשיב, לכאורה, לאחר ההודעה בקבוצת הווטסאפ על ביטול ההתקשרות עם משפחת וינר. כך, חרף העובדה שביום 28.7.20 שלח מר זינגר הודעה בקבוצת הווטסאפ שבה ביקש להפנות כל פנייה מבעלי היאכטה או נציגיהם אליו, תוך שהמשיב מגיב תגובת "לייק"; וחרף העובדה שיומיים לאחר מכן, ביום 30.7.20 שלח מר זינגר הודעה בקבוצת הווטסאפ שבה בין היתר כתב כי "אף אחד לא עולה על" היאכטה "ללא אישור" – המשיב הרשה לעצמו, לכאורה, להפר את ההנחיות הללו ולצאת ביום 27.8.20 להפלגה עם אורחיה של גב' אמילי, תוך שהוא מודיע למר זינגר על ההפלגה רק לאחר צאתו מהמרינה, ככל הנראה על-מנת שמר זינגר לא יוכל למנוע בעדו את קיום ההפלגה.
נציין, כי בחקירתו הנגדית הודה המשיב שלא הפנה פניות מבעלי היאכטה או נציגיהם למר זינגר כפי שהונחה, בנימוק כי "מהרגע שהם נפרדו אני לא מפנה אותם לאיתי, הם נפרדו זה היסטוריה". עם זאת, לכאורה, אין בנימוק זה לאיין את חובות האמון והנאמנות שחב המשיב כלפי המבקשת, ואין לכאורה בביטול הסכם הניהול ע"י משפחת וינר בכדי להתיר למשיב להפר את הנחיות מעסיקתו, המבקשת. לעניין זה, נוסיף ונציין, כי הגם שמר וינר ביטל את הסכם הניהול בחודש יולי 2020, הרי שהסכם הניהול הסתיים, לכאורה, רק ביום 24.9.20, ואין חולק כי פעולות המשיב, ובכלל זה ההפלגה עם אורחיה של גב' אמילי ביום 27.8.20 ותשלום דמי העגינה ביום 16.9.20 בשם מר וינר לישרוטל, בוצעו, לכאורה, עוד בתקופה שהסכם הניהול היה בתוקף.
יודגש לעניין זה, כי המשיב אינו מכחיש, לכאורה, את קשריו העסקיים עם משפחת וינר שנוהלו עוד בהיותו עובד המבקשת. כך, ב"כ המשיב אישרה לפרוטוקול בדיון מיום 29.12.20 (כלומר, כשהוא עדיין עובד במבקשת), " שכבר כעת יש שיח לגבי העסקת המשיב כסקיפר במשרה מלאה על ידי משפחת וינר ישירות". המשיב עצמו ציין במהלך הדיון כי בשבועיים שקדמו לדיון, הוא דאג "שהחבר'ה האלה, המבקשת, שמאיימת לגרור אותה (את היאכטה – ר.ג.) מהמרינה, לא תגרור אותה ותקשור אותה מחוץ למרינה ". עוד ציין המשיב בעדותו, כי "אני סיכמתי איתם (עם משפחת וינר – ר.ג.) שאני אתחיל לעבוד איתם בסוף השנה הזאת בתחילת 2021 יהפוך להיות הסקיפר של הסירה במשכורת מלאה ... הסיכום היה בחודש אוגוסט 2020, שנעשה הסכם ואני אתחיל לעבוד בתחילת 2021", וכי תמורת שירותיו יקבל "20,000 ₪ בחודש מול חשבונית מס" (ה.ש.ר.ג).
בהקשר זה נציין, כי המשיב טען טענה חדשה שהועלתה רק בסיכומיו, שלפיה הוא למעשה פוטר מהמבקשת מיד לאחר השימוע שנערך לו ביום 2.9.20, כך שלכאורה החל ממועד זה היה מנותק מכבלי חובות הנאמנות כלפי המבקשת וממילא היה רשאי לרקום יחסים עסקיים עם משפחת וינר. אנו סבורים, כי מוטב לטענה זו שכלל לא הייתה עולה, שכן המשיב בעצמו הגיש למבקשת מכתב התפטרות רק ביום 1.12.20 והודיע במסגרתו על סיום יחסי העבודה ביום 1.1.21. בכך גילה המשיב לכאורה דעתו לכך שיחסי העבודה בין הצדדים נמשכו עד ליום 1.1.21, ולא לפני כן, וממילא הוא אינו יכול להיבנות מטענה הסותרת לטענתו שלו, בפרט כשהיא מועלית רק בשלב הסיכומים.
נוסיף, כי בהתאם לעדותה של גב' אמילי בדיון בבקשתו של מר וינר למתן צו מניעה לפינוי היאכטה מהמרינה כנגד המבקשת (ה"פ 59979-12-20, צורף כנספח להודעת המשיב מיום 13.1.21), משפחת וינר הציעה למשיב לעבוד ישירות מולם "אם אני לא טועה" עוד "בספטמבר" 2020. עוד העידה גב' אמילי, כי התכנון היה להעסיק את המשיב החל מיום 1.1.21, אך בגלל "הקורונה לא חתמנו הסכם"; וכי המשיב המשיך לתת שירות ליאכטה מאז ההפלגה בחודש אוגוסט 2020, ברמה יומיומית ואף נכנס למשרדי ישרוטל לבקשתה, על מנת לשלם עבור היאכטה את דמי העגינה לחודשים אוקטובר עד דצמבר 2020. כל זאת עשה המשיב, לכאורה, כשהינו עובד המבקשת, בניגוד גמור להנחיות שקיבל ממנכ"ל המבקשת ובניגוד לאינטרסים העסקיים של המבקשת. פשיטא, כי לכל הפחות לעניין רף ההוכחה הלכאורי הנדרש במסגרת בקשה זו, שוכנענו כי יש בהתנהלות המשיב המתוארת לעיל, משום הפרת חובת תום-הלב וחובת האמון המוגברות החלות עליו כעובד המבקשת בתקופה הנתונה.
48. עם זאת ובהתאם לנפסק בהלכת צ'ק פוינט, נסיבות בהן הופרו חובת תום-הלב וחובת האמון על ידי העובד לשעבר, נכללות במסגרת הנסיבות שבהן הגבלת העיסוק תיעשה במסגרת של אכיפת תניית הגבלת עיסוק חוזית בין העובד ומעסיקו לשעבר. משהגענו למסקנה, לכאורה, כי לא חלה בעת סיום יחסי העבודה בין הצדדים תניית הגבלת עיסוק בתוקף, לא ניתן להעניק למבקשת את הצווים כמבוקש, וזאת אף שדעתינו אינה נוחה מהתנהלותו לכאורה של המשיב כמתואר לעיל. עם זאת ומשהנזק הנטען של המבקשת, לכאורה, הינו בעיקרו כספי, אנו סבורים כי לשיקולי תום-לבו של המשיב קיימת חשיבות במסגרת התביעה הכספית שהגישה המבקשת במקביל לבקשה דנן, וכי ככל שהמבקשת תזכה בתביעה זו הרי שתוכל למצוא מזור למעשיו לכאורה של המשיב, בצורת פיצוי כספי.
49. בשולי הדברים יצויין, כי יש לדחות את טענת המשיב בתגובה לבקשה שלפיה לאחר תשעה חודשי העסקה אצל המבקשת, התובע נקלט כעובד של משפחת וינר שהייתה מעסיקתו בפועל. המשיב זנח טענה זו בסיכומיו ודי בכך כדי לדחותה. מעבר לכך, אין חולק כי המבקשת אינה חברת כח אדם ומוטב היה כי טענה זו לא הייתה עולה כלל.
הגבלת עיסוק שמקורה בגזל סוד מסחרי
50. נותר לנו אפוא לבחון, האם קיימת הצדקה בנסיבות העניין להגביל את חופש עיסוקו של המשיב כדי למנוע ממנו מלהשתמש שלא כדין בסוד מסחרי השייך למבקשת, שבהתאם להלכת צ'ק פוינט אינה מצריכה תניית הגבלת עיסוק מפורשת. נקדים ונציין, כי לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, לא מצאנו, לכאורה, כי קיים בידי המשיב "סוד מסחרי" של המבקשת הראוי להגנה באמצעות הגבלת עיסוקו של המשיב. להלן נפרט את הטעמים המונחים בבסיס החלטתנו זו.
51. בסעיפים 23-24 לתצהירו טוען מר זינגר:
"23. המשיב נחשף במסגרת עבודתו לסודות מסחריים של המבקשת ויש לה אינטרס לגיטימי כי סודות אלה יישמרו, לא ייעשה בהם שימוש עצמאי ולא יועברו למתחריה. חשוב מאד להדגיש שבמקרה של יאכטות יוקרה, אפילו זהות הבעלים, שמם ופרטי ההתקשרות שלהם, אינה ידועה לכל מאן דבעי אלא שמורה עם אנשי האמון של הבעלים.
24. המשיב, היה חשוף במהלך עבודתו בחברה ללקוחותיה של המבקשת, צורכיהם ופרטי ההתקשרות עמם. המדובר במידע עסקי סודי של המבקשת המהווה ללא ספק סוד מסחרי שלה ומהווה את ליבת עסקיה" (ההדגשה במקור- ר.ג.).
52. בעדותו בבית הדין פירט מר זינגר אודות המידע שלטענתו מהווה "סודות מסחריים" של המבקשת, כשלעניין זה הבחין בין מידע אישי על לקוחות המבקשת לבין מידע טכני או כלכלי על הספינות:
"ש. אני רוצה לשאול אותך על מידע סודי. אתה רושם שיש מידע סודי ואתה מציין בתצהיר שהמידע הסודי הזה מתייחס לזהות של בעלי היאכטות ופרטי הקשר לאנשי הקשר עם בעלי היאכטות ולצרכים שלהם.
ת. בין השאר, כן. מה השאלה.
ש. איזה צרכים כשאתה כותב "הצרכים של הלקוח"
ת. אתן דוגמאות מבלי להיכנס לשמות. בתחום שלנו מנהל יאכטה ושלוחו שזה הסקיפר באים במגע אישי קרוב ואינטימי עם בעלי הספינות, עד רמת נייר טואלט שהם משתמשים, האוכל שהם אוכלים, הדיאטות שהם עושים, הרגישויות שיש להם, הדברים שהם מתביישים בהם, הבגידות שלהם, השקרים שלהם, היחסים המשפחתיים שלהם וכל דבר שהוא אישי הוא מגיע לסקיפר ולמנהל. מאחר והסקיפר פיזית נמצא בסביבה קטנה עם הלקוח על היאכטה וחוג הקרוב ביותר של הלקוח, מדברים באופן חופשי ליד הסקיפר, מתייחסים אליו כאילו הוא אוויר, כאילו הוא שקוף לחלוטין, כל המידעים האלה בנוסף אין ספור של דברים שבאמת קשה לפרט, יש עוד הרבה הרבה דברים שהם רק של הבן הזה שיושב על היאכטה מצד אחד ומצד שני כל ההתנהלות של היאכטה עצמה. יריעה אחת זה הפרסונאלי אישי מול הלקוח והיריעה השניה זה איך הספינה מתנהלת הן ברמה הטכנית הן ברמה הכלכלית.
ש. למה אתה מתכוון ברמה הכלכלית?
ת. כל ספינה יש לה התנהלות כלכלית, יש לה הוצאות ולפעמים גם הכנסות.
ש. אתה טוען ששגיא היה חשוף להוצאות היאכטה?
ת. כן.
ש. איזה סוג של הוצאות?
ת. דלק, תקלות טכניות, ספקים שונים, הספנה, כל ההוצאות השוטפות של ההשכרות, מסעדות, סופר מרקט, שמן, דלק, הכל למעשה. הכל שקוף מולו, בקבוצת ווצאפ. זה חלק מהדברים שאנחנו מתייחסים אליהם כשיטות עבודה, כדברים רגישים שהיום שגיא יכול לעשות בהם שימוש לבד או לחילופין לנסות להכפיש את שמנו עם אותם מידעים...
אמרתי שיש שתי יריעות בתחום הסודיות. פעם אחת יש במסגרת העובדה שהוא שלוח שלי, אני שלחתי אותו לעבודה, הוא נמצא פיזית במקום שהאנשים חולקים איתו מידע אישי אינטימי בין אם הם רוצים או לא, בין אם הם שמים לב או לא, הוא הופך להיות הבעלים של המידע הזה. חלק מהדברים אני חשוף למידע הזה וחלק מהדברים אני לא חשוף למידע הזה. זו יריעה אחת. יריעה שניה מתייחסת להתנהלות היומיומית של הספינה, השוטפת, שזה כמובן דברים שאנו חשופים אליהם לחלוטין, אנחנו מנהלים אותם. לשאלת בית הדין אז מהו הידע הסודי פה, אני משיב שאם יש לקוח שמבקש ממני לקנות לו סוג מיוחד של אוכל שהוא למשל לא רוצה שידעו שהוא אוכל לא כשר ואני בחשבון ההוצאות רואה אוכל לא כשר והבן אדם חובש כיפה, זו דוגמא. יש דברים מקצועיים שציינתי קודם להתנהלות בהשכרות. ההתנהלות בהשכרות היא התנהלות עסקית וזה אומר שמנהלים עסק קטן של השכרות. כל הדברים האלה הם שלנו ואנחנו לא נראה לנו הגיוני שבן אדם ששלחנו אותו לעשות את העבודה הזאת במשך חמש שנים אצל לקוחות ספציפיים שהוא יחליט בוקר אחד שאנחנו מיותרים לו והוא יכול לתת את אותו שירות בדיוק לאותו לקוח לבד. זה נראה לנו לא הוגן ודורש צינון מסוים לפחות" (ה.ש.ר.ג).

53. מחומר הראיות שהובא לפנינו בשלב זה, איננו סבורים, לכאורה, כי המידע האמור מהווה "סוד מסחרי" בהתאם לחוק עוולות מסחריות. להלן נפרט את הטעמים להחלטה זו.
54. אשר לרשימת הלקוחות שצורפה כנספח 1 לבקשה, לא שוכנענו, לכאורה, בשלב זה, כי מדובר ברשימה סודית באופן שדרוש מאמץ מיוחד להשיגה ושיש ערך מוסף ממשי בקבלת הרשימה מן המוכן בענף . לעניין זה, לא נסתרה, לכאורה, עדותו של המשיב שלפיה "זהות בעלי היאכטות ופרטי הקשר שלהם ניתנים לגילוי בנקל". לעניין זה הצהיר המשיב, כי "סקיפרים רבים במרינה אילת מחזיקים באותם פרטי קשר... הסקיפרים מיודדים ומכירים את בעלי היאכטות רק מעצם היותם במרינה באופן יומיומי". המשיב הוסיף והסביר בעדותו הראשית כי "המרינה קטנה וצפופה והסקיפרים מאופי עבודתם, משוחחים הרבה אחד עם השני, זהו טבעו של הענף. בטח באילת שהינה מקום קטן ובטח ברציפי המלך שלמה הצפופים האחד עם השני. כמו שכונה קטנה מאד שכל היום הדיירים נוכחים בחצר ובמרפסות כל היום. כולם יודעים הכל על כולם. הסקיפרים במרינה מכירים את לקוחות המבקשת והמשיב מכיר את בעלי היאכטות האחרות במרינה ואף מחזיק בפרטי הקשר שלהם מבלי שהפליג עמם מעולם, פרטי קשר אלה לא הועברו לידיו באמצעות המבקשת".
כמו כן, לא נסתרה עדותו של המשיב שלפיה "אירנה וינר הינה אישיות מפורסמת שדבר היותה בעלים של יאכטה באילת מפורסם אף בכתבות ב-ynet". המשיב תמך טענתו זו בכתבה שצורפה כנספח 13 לתגובתו.
ויודגש, המשיב לא נחקר במסגרת חקירתו הנגדית ביחס להצהרתו בעדותו הראשית שלפיה זהות בעלי היאכטות ופרטי הקשר שלהם ניתנים לגילוי בנקל ועדותו בעניין זה לא נסתרה, לכאורה, בשלב זה.
מהאמור עולה, כי המבקשת טוענת שזהות חמשת הלקוחות שברשימה הינה בגדר סוד מסחרי, זאת על אף, שלא הוכח, לכאורה, כי פרטיהם אינם ידועים לעוסקים בענף.
55. זאת ועוד, המבקשת לא הוכיחה, לכאורה, בשלב זה, כי היא זו שחשפה בפני המשיב את זהותם של הלקוחות.
לעניין זה, נציין, כי הצהרתו של המשיב שלפיה מכר משותף של שני הצדדים, מר מיקי גל, שימש כ"מתווך" ב"עסקה" ביחס ליאכטה אירנה, כך שהמבקשת תשמש כחברת ניהול והמשיב ישמש כסקיפר לא נסתרה בשלב זה. יש לציין , כי המשיב תמך טענתו במייל מיום 20.2.14 בו הוא מתכתב עם מר מיקי גל (ראו נספח 10 לתצהירו של המשיב). אמנם, מהמייל לכשעצמו, לא ניתן ללמוד, לכאורה, כי ההתכתבות מתייחסת ליאכטה אירנה דווקא, ואולם, המשיב לא נשאל בעניין מייל זה במסגרת חקירתו הנגדית. חרף זאת, המשיב הופנה למייל אחר מיום 5.5.14 (ת/1) בו הוסכמו בין הצדדים תנאי העבודה וניתן לראות כי עותק מהמייל הועבר גם למר מיקי גל. עובדה זו, תומכת לכאורה, בטענת המשיב שלפיה מר מיקי גל היה מעורב בעסקה שנרקמה עם יאכטה אירנה. יש לציין, כי במסגרת החקירה הנגדית, המשיב עמד על כך שהמבקשת לא הייתה זו שהכירה לו את אירנה והבעלים שלה וביקש פעמיים מב"כ המבקשת להתייחס למכותבים במייל ; ואולם, המבקשת התעלמה מכך בחקירה. לא נעלמה מעיננו טענת מר זינגר שלפיה מר מיקי גל לא הכיר למבקשת את הבעלים של יאכטה אירנה. עם זאת, גם מר זינגר אישר בעדותו כי מר מיקי גל קישר בין המבקשת לבין מר סקוט מרינה שהכיר למבקשת את הבעלים של יאכטה אירנה .
עוד נציין, כי המבקשת לא העניקה לכאורה שירותי סקיפר ליאכטה אנג'ויה (לקוח 3); ובנסיבות העניין, לא הוכח, לכאורה, כי זהות הלקוח 3 נודעה למשיב עקב עבודתו במבקשת דווקא. המבקשת אף לא סתרה את טענת המשיב ביחס ללקוח החמישי ברשימה – יאכטה דדס טוי אסקייפ 3 – שלפיה היאכטה הינה תחת שירותי הניהול וסקיפר של מר יובל בן עמי שהינו מכר ותיק של המשיב. לאור האמור, על פניו, גם לא הוכח לכאורה כי לקוחות אלה אינם מוכרים או ידועים גם לאחרים.
56. עוד נוסיף, כי על פניו, המשיב לא עבד כסקיפר עם כל חמשת הלקוחות של המבקשת, ולא הוכח לכאורה כי המשיב קיבל מהמבקשת את פרטי ההתקשרות עם כל חמשת הלקוחות שברשימה.
57. הטענה הכללית של המבקשת שלפיה זהות הבעלים, שמם ופרטי ההתקשרות שלהם אינה ידועה "לכל מאן דבעי", אין בה כדי ללמד על העובדה כי מדובר בסוד מסחרי שלא ניתן לגילוי. לעניין זה נוסיף, כי על פניו, גם אם ההיכרות הראשונית בין המשיב למי מבעלי היאכטות הייתה בסיוע של המבקשת, הרי שאין בכך כדי ללמד שמדובר בסוד מסחרי שהמשיב לא היה יכול להגיע אליו בעצמו ושהמבקשת עשתה מאמצים כלשהם על מנת לשמור עליו מפני גילויו .
58. עוד ייאמר, כי לא נסתרה, לכאורה, טענת המשיב שלפיה לא היה לו קשר עם לקוחות 3-5 שברשימה במהלך תקופת עבודתו אצל המבקשת.
59. אשר לטענה כי המשיב היה חשוף ל"צרכי הלקוחות" שהינם בגדר "סוד מסחרי", שוכנענו, לכאורה, כי הידע הגלום במידע אותו מציין מר זינגר הן בתצהירו והן בעדותו הינו מידע שהגיע למשיב במסגרת עבודתו השוטפת אצל המבקשת ביחס לצרכיהם האישיים וחייהם האישיים של הלקוחות והוא אינו בגדר "סוד מסחרי". נדגיש, כי "סוד מסחרי" מוגדר בחוק עוולות מסחריות, בין היתר, כ"מידע עסקי..." וממילא מידע הנוגע לפרטים אישיים של הלקוחות אליהם נחשף המשיב במסגרת עבודתו ("הבגידות שלהם, השקרים שלהם, היחסים המשפחתיים שלהם" וכד') אינו מהווה לטעמינו מידע עסקי אשר "סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו". מקובלת עלינו טענת המשיב שלפי ידע אישי שהוא צבר ביחס לחיים האישיים של הלקוחות ואשר אינו מצוי בידיעת המבקשת, אינו יכול להוות "סוד מסחרי" של המבקשת.
60. אשר למידע כלכלי הנוגע ליאכטה, המבקשת לא הוכיחה, לכאורה, מהו המידע הכלכלי אליו נחשף המשיב ואשר הינו בגדר "סוד מסחרי" (תצהירו של מר זינגר שותק בעניין זה) (ראו סעיפים 23-24 לתצהירו של מר זינגר).
לא נעלם מעיננו כי מהתרשומות בקבוצת הווטסאפ עולה, לכאורה, כי המשיב היה שותף לקביעת מחירים שונים ללקוחות. זאת ועוד, גם המשיב העיד כי היה חשוף בקבוצה לעניינים כספיים. עם זאת, המשיב הבהיר כי העניינים הכספיים בהם לקח חלק היו בעיקר הצעות מחיר לשיווק של הפלגות:
"ש. באותה קבוצת וואצפ, תאשר לי בבקשה שנדונו גם הצעות מחיר ללקוחות, עניינים כספיים. זוכר?
ת. ... דברים יחידים שיכול להיות שלקחתי בהם חלק זה הנושא של הצעות מחיר של שיווק של הפלגות, לא היה לי קשר לכל הנושא של הדף האחורי של כמה החברה משלמת לבעלי הבית, כמה עולה להם הדברים, שום דבר כזה לא היה לי קשר אליו ולא התעסקתי איתו. הקשר של הבעלים היה לא דרכי בנושא הכספי, כמה הם משלמים וכל הדברים האלה.
ש. אתה אומר שאלה הצעות מחיר של השכרות
ת. של השכרות, דברים כאלה, אולי דברים שהיו ספציפיים שניסיתי לעזור. פעם היה לעשות איזה שיפוץ של משהו, דברים כאלה, אבל אני הייתי מביא את הצעת המחיר של הקבלן ונותן את זה במשרד לסער וסער היה מעביר את זה לאיתי או למי שצריך.
ש. אני רואה שדנים בקבוצה האם ההצעה טובה, האם לתת הנחה, איזו הנחה.
ת. אתה מדבר על לקוחות של צ'ארטרים, כן.
ש. יש עוד דוגמא, הודעה מ-31.7.2020 של סער, סער כותב בקבוצה "רגע לפני שאני מדבר עם בוריס" ... "אני רוצה להבין האם הגברת הזאת עוד מבקשת עמלה מאיתנו? אם לא המחיר לידיעת בוריס הוא 100,000 פחות עמלת סוכן (סי אלאינס) שזה 85,000 ₪ ברוטו, נטו לבוריס 50,000" כך כתב סער, ענייני כספי, ענייני עמלות בהתנהלות מול משפחת וינר. לכן אתה כן היית חשוף לעניינים האלה ועניינים כספיים אחרים של המבקשת. נכון?
ת. מדובר באותה ההפלגה שביצעתי עבור המבקשת בתקופת החל"ת שלי, זה היה דבר יוצא דופן...".

61. בהתאם להלכת צ'ק פוינט " 'סוד מסחרי' אינו מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של סוד מסחרי להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של סוד ... אלא יש להצביע לדוגמה על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו' ...". בנסיבות העניין, המבקשת לא הצביעה על מידע כספי קונקרטי שעולה כדי "סוד מסחרי" אלא הסתפקה בטענה כללית לפיה תנאי ההתקשרות עם לקוחותיה מהווים סוד כאמור.
62. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי לא הוכח לכאורה, בשלב זה, כי זהות הלקוחות ופרטי ההתקשרות עימם הינם בגדר "סוד מסחרי" הראוי להגנה.
מאזן הנוחות
63. הגם שלכאורה יש טעם לפגם בהתנהלות המשיב, אנו סבורים כי בנסיבות העניין מאזן הנוחות נוטה לטובת המשיב. כך, בעוד המבקשת הינה חברה בתחום היאכטות שיש לה לקוחות ופעילויות נוספים, מקור פרנסתו העיקרי (ואולי אף הבלעדי) של המשיב הינו, לכאורה, יאכטה אירנה. לעניין זה נציין, כי גם המבקשת עצמה העסיקה את המשיב רק כאשר יאכטה אירנה הייתה לקוחה שלה ובאותם הפעמים שיאכטה אירנה ביקשה להפסיק את קבלת השירותים מהמבקשת, המבקשת הפסיקה, לכאורה, את עבודתו של המשיב בשירותיה (בפעמיים הראשונות מדובר היה בהפסקת עבודה ממש ובפעם השלישית הוצאה לחל"ת).
בעדותו בבית הדין ציין מר זינגר, כי "המבקשת עוסקת בניהול ואחזקת יאכטות, במכירת יאכטות, ייעוץ לפרויקטים ימיים, מרינות, השכרת יאכטות", וכי כ- 40-50 אחוז בלבד מהכנסות המבקשת הינו ממתן שירותים לכלי שייט וספינות, והשכרות של יאכטות, כשיתר ההכנסות הינן ממכירות של סירות וכלי שייט. אף שלא נעלם מעיננו כי מר זינגר העיד בנוסף כי יאכטה אירנה הייתה הלקוח המשמעותי ביותר של המבקשת בשנים האחרונות, יוצא כי למבקשת מקורות הכנסה אחרים וכי גם ללא לקוח זה היא תוכל להמשיך ולתפקד. שונה הדבר ביחס למשיב, שהינו תושב אילת אשר העניק לכאורה ב-6 השנים האחרונות שירות ליאכטה אירנה ברמה יומיומית, וקביעה שלפיה הוא מוגבל מלעסוק אצלה תגדע את מקור פרנסתו. בנסיבות אלו ואף שכאמור אנו רואים, לכאורה, פסול במעשיו הלכאוריים של המשיב, שיקולי מאזן הנוחות נוטים לטובתו.
שיהוי
64. נוסיף, כי יש ממש בטענת המשיב שלפיה הבקשה דנן לוקה בשיהוי . כאמור, משפחת וינר פנתה למבקשת בבקשה לבטל את הסכם הניהול בשלהי יולי 2020. גם אם נניח כי המבקשת ידעה על הקשרים העסקיים בין המשיב למשפחת וינר רק במועד ההפלגה מיום 27.8.20 או במהלך השימוע שנערך למשיב בעקבות הפלגה זו ביום 2.9.20, עדיין יוצא כי המבקשת המתינה עם הגשת הבקשה דנן כ-4 חודשים לאחר מכן.
65. זאת ועוד, בנסיבות העניין, גם הזמן שעבר ממועד התפטרות המשיב ביום 1.12.20 ועד להגשת הבקשה ביום 22.12.20 עשוי להצביע על שיהוי; המבקשת לא נתנה הסבר משכנע לשאלה מדוע המתינה שלושה שבועות על מנת להגיש את הבקשה למתן הצווים, כשהתמונה העובדתית בדבר קשרים עסקיים בין המשיב למשפחת וינר כבר לכאורה ברורה לה. בהתאם להלכה הפסוקה, " הגשת בקשה למתן סעד זמני בשיהוי, חותרת תחת הטענה בדבר הדחיפות במתן הסעד והיא יכולה לשמש כראיה לסתירת טענות מבקש הסעד בדבר חיוניותו ונחיצותו המיידית. לעניין זה עשויה להיות השלכה אף על מאזן הנוחות...".
66. לאור האמור, אנו מצרפים את שיקולי מאזן הנוחות והשיהוי בהגשת הבקשה ליתר האמור לעיל בדבר אי-קיום התנאים להגבלת עיסוקו של המשיב בצו.
סוף דבר
67. על יסוד כל האמור לעיל, מצאנו כי דין הבקשה להגבלת העסקתו של המשיב להידחות.
68. המבקשת תשלם את הוצאות המשיב בגין בקשה זו בסכום של 1,000 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום. בעת פסיקת סכום ההוצאות הבאנו בחשבון, בין היתר, את מסקנתנו הלכאורית לעניין הפרת חובת תום הלב והפרת חובת האמון על ידי המשיב כלפי מעסיקתו במהלך תקופת קיומם של יחסי העבודה בין הצדדים.

ניתנה היום, ד' אדר תשפ"א, (16 פברואר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

מר אריק חדד
נציג ציבור (עובדים)

רחל גרוס
שופטת

גב' אילנה מסד
נציגת ציבור (מעסיקים)