הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 48755-04-18

לפני:
כבוד ה שופט יעקב אזולאי

התובעת
(הנתבעת בסע"ש 48755-04-18)
PHARINO AMPORNTHIP
ע"י ב"כ עו"ד נטלי אבידן ועו"ד מיכה דוד

נגד

הנתבע
(התובע בסע"ש 48755-04-18)
עובד דפנה
ע"י ב"כ עו"ד מרים אברמוביץ'

פסק דין

עסקינן בשתי תביעות אשר אוחדו בהחלטת כב' הנשיא מיום 3.3.2019, בשל היותן מורכבות משאלות עובדתיות ומשפטיות זהות, המחייבות בירור במאוחד.
בחודש דצמבר 2017 הגישה גב' פרינו אמפורנטיפ ( להלן – " גב' פרינו") תביעה נגד מעסיקה, מר עובד דפנה ( להלן – " מר דפנה"). התביעה הינה תביעה כספית שעילותיה – רכיבים סוציאליים ורכיבים מכוח צו ההרחבה בענף החקלאות להם זכאית גב' פרינו לכאורה ( סע"ש 14219-12-17) .
בחודש אפריל 2018, במועד שמיעת עדותה של גב' פרינו בעדות מוקדמת, הגיש מר דפנה תביעה עצמאית כנגדה. התביעה אף היא עניינה תביעה כספית, ועילותיה – נזקים, הוצאות והפסדים שנגרמו לכאורה למר דפנה עקב התנהלותה של גב' פרינו (סע"ש 48755-04-18 ).
רקע תמציתי לשתי התביעות
גב' פרינו עבדה אצל מר דפנה בחקלאות במושב נתיב העשרה מיום 20.2.2013 ועד 1.12.2017, 57 חודשים. במסגרת עבודתה היא נדרשה לזווג אבקנים ולייבש זרעים. מר דפנה ובנו, מר רן דפנה, פיקחו על עבודתה.
ביום 18.10.2017 גב' פרינו נעצרה לאחר שנמצאו בחדרה אלכוהול, סמים וכספים ( להלן – " האירוע"). על רקע זה הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים, בראשית חודש דצמבר 2017. גב' פרינו הייתה אמורה לעלות על טיסה חזרה לארצה ביום 3.12.2017, אך לא עלתה על הטיסה ונשארה בארץ. גב' פרינו לא חזרה למשק ולא יצרה קשר עם מר דפנה.

מהלך הדיון בתביעות
גב' פרינו הגישה תצהיר עדות ראשית והעידה בעדות מוקדמת בתביעתה לפני שיצאה את הארץ, ביום 26.4.2018.
כאמור, ביום העדות המוקדמת הגיש מר דפנה את תביעתו נגד גב' פרינו.
בקשה לדחיית התביעה של מר דפנה על הסף נדחתה בהחלטה מיום 25.6.2018.
הצדדים הופנו להליך פישור במסגרת בית הדין, אשר לא צלח.
כאמור, התביעות אוחדו בהחלטת כבוד הנשיא טננבוים מיום 3.3.2019.
הסכמה דיונית - בהתאם להסכמת הצדדים, תצהיר העדות הראשית של גב' פרינו בתביעתה, אותו הגישה טרם יציאתה את הארץ, משמש גם כתצהיר בתביעה העצמאית שהגיש מר דפנה. עוד הוסכם כי העדות המוקדמת תהווה חלק מהראיות גם בתביעה הנגדית שהגיש מר דפנה.

תמצית טענות הצדדים
תביעת גב' פרינו - סע"ש 14219-12-17
לטענת גב' פרינו, חלים על העסקתה הוראות ההסכם הקיבוצי הכללי בענף החקלאות כפי שהורחבו בצו ההרחבה בענף החקלאות ( להלן – " צו ההרחבה"). לטענתה, עבדה כעשר שעות עבודה ביום בממוצע עם הפסקה קצרה. בחודשי אוקטובר עבדה בשבתות וקיבלה שכר בנפרד ובמזומן. כאשר נמסר לה שכרה החודשי היא נדרשה לחתום על מסמכים שלא ידעה את טיבם. תלושי השכר שקיבלה היו פיקטיביים. כן טענה, כי קוזזו משכרה מפרעות ולא ניתנו רכיבים סוציאליים שונים, שלא כדין. כן טענה ששכרה שולם בחסר.
באשר לסיום יחסי העבודה - נטען כי היא פוטרה מהעבודה ביום 1.12.2017 ללא שימוע וללא הודעה מוקדמת. מר דפנה רכש עבורה כרטיס טיסה ליום 3.12.2017. ביום הטיסה נתן לה 2,000 ₪ וביקש ממנה לחתום על מסמכים אותם לא הבינה, וחתמה ש"היא לא מבינה".
נוכח האמור, תובעת גב' פרינו סעדים בגין הפרשי שכר מינימום ושעות נוספות. לחלופין, תשלום עבור שעות נוספות, החזר ניכויים מהשכר, תשלום דמי הבראה, תשלום מענק שנתי לעובדת קבועה, פדיון חופשה, הפרשות מעסיק לגמל, פיצויי פיטורים, דמי חגים, דמי כלכלה, שכר עבור עבודה בשבת, חלף הודעה מוקדמת ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין.
לטענת מר דפנה, גב' פרינו ברחה מהמעסיק לפני סיום תקופת אשרת העבודה (18.5.2018). גב' פרינו הייתה עובדת מובילה, אחראית על העובדים הזרים ואחראית על העבודה עם חברת הזרעים בכל הקשור להדרכת העובדים. גב' פרינו קיבלה הפסקה של שעה במהלך יום עבודה. שכרה שולם לה במלואו לפי שעות העבודה, והיא קיבלה מקדמות בהתאם לצרכיה ולפי בקשתה. מר דפנה טען שגב' פרינו ידעה תמיד על מה היא חותמת והבינה האמור במסמכים. גב' פרינו קיבלה שכר וזכויות לפי דין ונרכש עבורה מזון.
מר דפנה טען, כי נסיבות סיום יחסי העבודה קשורים לעבירות פליליות שביצעה הגב' פרינו. ביום 18.10.2017 נתפסו בחדרה של גב' פרינו על ידי המשטרה כסף מזומן רב, סמים וכלי חלוקת סמים. במועד הגשת כתב ההגנה בתיק זה תיק החקירה הועבר לעיון לפני הגשת כתב אישום. ביום 21.11.2017 הזמין מר דפנה מתורגמנית למשק, על מנת לחדד נהלים לאחר המקרה ולהבהיר לעובדים שאינם יכולים לנהוג בניגוד לדין במעונם. מר דפנה ערך שיחה עם גב' פרינו, באמצעות המתורגמנית, בה הסביר לה שהיא הפרה בהתנהגותה את סעיפי הסכם העבודה וחשפה אותו ואת המשק לסיכון. גב' פרינו התנצלה, ביקשה לסיים את העסקתה ולחזור לארצה. אשר על כן, כאמור הזמין לה מר דפנה כרטיס טיסה ליום 3.12.2017. הוא החתים אותה על טופס עזיבה מרצון שהיה כתוב גם בשפה התאית ונתן לה 2,200 ₪.
גב' פרינו לא התייצבה לטיסה, ברחה ונעלמה. ביום 5.12.2017 הצהיר מר דפנה על בריחת גב' פרינו בטופס רשות האוכלוסין וההגירה.
הפרת הסכם ההעסקה ובריחת גב' פרינו גרמו למר דפנה לנזקים רבים ולעיכוב בעבודות החקלאיות. נסיבות סיום ההעסקה הן נסיבות לשלילת פיצויי פיטורים.

תביעת מר דפנה - סע"ש 48755-04-18
כאמור לעיל, לאחר הדיון בקדם המשפט הגיש מר דפנה תביעתו כנגד גב' פרינו.
לטענת מר דפנה גב' פרינו התפטרה לפני שפגה אשרת העבודה שלה ולא עלתה על טיסה שהוזמנה לבקשתה.
במהלך עבודתה אצל מר דפנה גרה גב' פרינו בדירה פרטית ושולמו בגינה הוצאות גבוהות, בשל היותה עובדת מובילה במשק. היא הוכשרה לתפקיד שביצעה וניתן בה אמון מלא. מר דפנה עוסק בייצור זרעי מכלוא, מלאכה עדינה הדורשת דיוק, מומחיות ועבודה לפי מועדים ספציפיים. העבודה נעשית באופן ידני ומצריכה הכשרה רבת שלבים של העובדים.
גב' פרינו מעלה באמון של מר דפנה בביצוע מעשים פליליים ( כמפורט לעיל), וגרמה לנזקים רבים למר דפנה – בשל תפיסתה את ויזת העובד ונוכח אופי העבודה הייחודי.
נוסף לכך, התפטרותה בתחילת מחזור גידול פגעה עסקית במר דפנה וגרם להקטנת המחזור, מה שיצר ביטול התקשרויות עסקיות והפסדים כספיים רבים, לרבות פגיעה במוניטין של מר דפנה בקרב קהל הלקוחות. גב' פרינו עזבה לפני שהוכשר עובד אחר לתפקיד אותו ביצעה. כל זאת, תוך הפרת סעיפי הסכם העבודה. על כן, וכפי שיפורט להלן, חייבת גב' פרינו בפיצויו של מר דפנה בגין הנזקים ובגין דמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי ביצוע העברת תפקיד, פיצוי בגין אבדן ימי עבודה ולהוצאות ועוד.
לטענת גב' פרינו, עניינה של התביעה הוא נזקים והפסדים שהתגבשו לאחר סיום יחסי העבודה בין הצדדים. היא פוטרה מעבודתה ולא התפטרה. לאחר חקירת המשטרה היא המשיכה לעבוד למעלה מחודש ללא שינוי, כך שאין קשר בין החקירה לבין רכישת כרטיס הטיסה. גב' פרינו נדרשה לעזוב לאלתר, ללא מתן הודעה מוקדמת. היא לא קראה את טופס העזיבה מרצון.
גב' פרינו טענה, שהיא הייתה אחראית להפריד אבקנים ולזווגם, תפקיד אותו ביצעו שתי עובדות נוספות שהוכשרו לכך. הכשרתה נעשתה תוך כדי עבודה ומתוך ניסיון, היא לא הייתה עובדת יחידה במינה כפי שניסה מר דפנה להציג אותה.
מר דפנה לא הוכיח את נזקיו, את ההתקשרויות העסקיות שלטענתו הפסיד ואת צמצום הפעילות, כמו גם את הפגיעה במוניטין. גב' פרינו לא ערכה חפיפה ולא הכשירה עובד תחתיה מאחר שלא קיבלה הודעה מוקדמת, אלא פוטרה לאלתר. לא הוכח אבדן ימי עבודה.
טענות הצדדים ביחס לתביעתו של מר דפנה יובאו בהרחבה בהמשך, לאחר דיון במכלול טענותיה של גב' פרינו.
לצורך חישוב הרכיבים הסוציאליים נתייחס לתקופת העבודה של גב' פרינו מיום 20.2.2013 עד ליום 1.12.2017, דהיינו 57 חודשים, 4.75 שנים. במהלך התקופה שהתה חודש באינטר-ויזה בתאילנד, כך שהועסקה בסך הכל בפועל 56 חודשים.

הפרשי שכר מינימום ושעות נוספות
לטענת גב' פרינו, יש לראות בשכר שקיבלה שכר מינימום בלבד, ויש לחשב את החסר בשכרה לפי שעה אחת נוספת ביום. בחישוב של שעה נוספת אחת ליום עבודה במשך 56 חודשי עבודה בשכר מינימום, מר דפנה חב לה בגין רכיב זה 43,750 ₪.
לחלופין, חישוב לפי תיקון 24 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (להלן – " חוק הגנת השכר") 60 שעות נוספות חודשיות, סך של 105,000 ₪.
לטענת מר דפנה, גב' פרינו קיבלה תשלום מלא בגין עבודתה, גם בגין השעות הנוספות. תלושי השכר משקפים את שכרה בהתאם לשעות שעבדה. גב' פרינו צירפה לתביעתה רישום שעות עבודה ( נספח ד), ומהשוואה בינו לבין תלושי השכר עולה כי היא קיבלה תמורה עודפת וזכויות נוספות לזכויותיה.
נטל ההוכחה
סעיף 26 ב(א) לחוק הגנת השכר קובע -
בתובענה של עובד לתשלום שכר עבודה, לרבות גמול שעות נוספות או גמול עבודה במנוחה השבועית, שבה שנויות במחלוקת שעות העבודה שבעדן נתבע השכר, תהא חובת ההוכחה על המעסיק כי העובד לא עמד לרשות העבודה במשך שעות העבודה השנויות במחלוקת, אם המעסיק לא הציג רישומי נוכחות מתוך פנקס שעות עבודה, ככל שהוא חייב לנהלו;
דהיינו - אם מעסיק לא ניהל פנקס שעות עבודה, נטל ההוכחה לכך שהעובד לא עמד לרשות העבודה במועדים בהם טען שעמד, עובר לכתפי המעסיק.
בע"ע ( ארצי) 56816-05-16 HAMED EZZEIN נ' חדד טאס עבודות עפר ופיתוח בע"מ ( פורסם בנבו, 5.7.2017) נפסק:
"פועלו של סעיף 26 ב(א) לחוק הגנת השכר הוא במישור נטלי ההוכחה והשכנוע, היינו אם וככל וכפות המאזניים נותרות מעויינות בתום הליך הבירור המשפטי תתקבל התובענה. יחד עם זאת, אם וככל שעלה בידי צד להטות את מאזן ההסתברויות לצידו בנוגע לשאלת היקף העבודה אזי ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח והחזקה לא תבוא לידי ביטוי מעשי. הטית מאזן ההסתברויות יכול שתהא בידי העובד מעבר לגבול שישים השעות או בידי המעסיק מתחת לגבול זה."
בע"ע ( ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת נ' איי אס אס אשמורת בע"מ (פורסם בנבו, 4.8.2016) נפסק:
"אין בהוראות תיקון 24 לחוק הגנת השכר כדי לפטור את העובד מהצגת גרסה בנוגע לשעות העבודה הנוספות או שעות העבודה במנוחה שבועית שבהן לטענתו עבד ולא שולם לו בעדן שכר או הגמול המגיע לו לפי החוק, ומהצגת תחשיב, ולו על דרך של אומדנא, של הסכום הנתבע על ידו כשכר וגמול בעד עבודה בשעות נוספות ובמנוחה שבועית על יסוד גרסתו."
דהיינו, אי ניהול פנקס נוכחות אינו מעניק סעד " אוטומטי" לעובד התובע שעות נוספות.
בהיקש לענייננו - מר דפנה ציין שאין במשק שעון נוכחות ושהם מסתמכים על רישומי העובדים בלבד ( עמ' 41 ש' 19-18). מר דפנה לא עמד בחובתו כמעסיק לנהל פנקס נוכחות ורישום שעות עבודה, ועל כן הנטל להוכיח את שעות העבודה של גב' פרינו מוטל על כתפיו, ככל שהוצגה גרסה על ידי גב' פרינו.
כפי שיפורט להלן, מצאתי כי על אף שגב' פרינו הציגה גרסה סדורה לטענתה, הרים מר דפנה את נטל ההוכחה והציג התאמה בין מספר השעות שעבדה גב' פרינו לפי רישומי השעות שהיא ערכה לבין מספר השעות ששולמו לה לפי תלוש השכר.
האם גב' פרינו עבדה בשעות נוספות וקיבלה שכר הנופל משכר המינימום?
גב' פרינו הצהירה כי היא עבדה בחודשים מרץ-אפריל וכן אוקטובר-נובמבר בשעות 6:00-6:30 עד 17:00, ובחודשים האחרים עבדה בשעות 6:00-6:30 עד 14:30-16:00. בממוצע, עבדה כ - 10 שעות ביום וקיבלה הפסקה של חצי שעה, שקוזזה משכרה, בשעות 10:00 עד 10:30 ( ס' 10).
גב' פרינו הצהירה כי שכרה שולם באופן מפוצל וכי היא לא קיבלה מפרעות או מקדמה על חשבון השכר ( ס' 14). היא הצהירה שהייתה צריכה לחתום על מסמכים שלא ידעה את משמעותם כדי לקבל את שכרה ( ס' 16). כן ציינה שהייתה חותמת על טפסים ריקים ולא היה כתוב עליהם " מקדמה". היא קיבלה את הסכומים הכתובים אך אלו היו בגין שכר חודש קודם ולא מקדמה על חשבון המשכורת הבאה ( ס' 21-18).
גב' פרינו הצהירה שכל תלושי השכר היו פיקטיביים ושיקפו את סך שעות העבודה, מבלי ששולמו רכיבי השכר הנוספים ( ס' 25).
גב' פרינו העידה בעדות המוקדמת שהיא נהגה לרשום את שעות עבודתה ולהעביר למעסיק. היא שמרה רק חלק מהרישומים.
מר דפנה הצהיר כי ימי ושעות העבודה של גב' פרינו הם בהתאם למדווח בתלושי השכר. גב' פרינו קיבלה מדי חודש את התלושים, חתמה עליהם ואישרה בחקירתה שזו חתימתה ( ס' 16). בנוסף ציין מר דפנה ש הוא שילם לפי תעריף שכר מינימום ובהתאם לשעות העבודה של גב' פרינו ( ס' 21).
מר דפנה ציין בעדותו כי גב' פרינו קיבלה שכר בהתאם לרישומי הנוכחות שצורפו, ושנערכו על ידה ( עמ' 39). בתגובה לטענת גב' פרינו לפיה המסמך המעיד על תשלום השכר היה ריק כאשר חתמה עליו ומולא לאחר מכן, העיד מר דפנה שהיא חתמה כאשר המסמך היה כתוב וכן חתמה על תלוש השכר ( עמ' 40 ש' 13-11).
בחקירתו נשאל מר דפנה לגבי חודש אוגוסט 2016 – כיצד שילם עבור 193 שעות עבודה רגילות, כאשר המקסימום הוא 186 שעות בתעריף שעה רגילה, וכן מדוע יש תשלום חג אם לפי דוח הנוכחות גב' פרינו עבדה בכל יום באותו חודש, למעט שבתות. הוא לא ידע להשיב על השאלות והפנה למר רן דפנה אשר לדבריו ערך את תלושי השכר ( עמ' 41 ש' 15-5).
מר דפנה נשאל על חודש יוני 2015, בו עבדה גב' פרינו לפי דוח הנוכחות 26 ימים, בתעריף של 150 ₪ ליום, והסכום בתלוש השכר היה 4,440 ₪ - מכפלת מספר הימים בסכום ליום, מבלי שנוספו לכך הפרשות סוציאליות, דמי הבראה, שעות נוספות ועוד. מר דפנה ציין שוב שאינו בקיא בנתוני השכר והפנה את השאלה אל בנו ( עמ' 49).
בעדות מר רן דפנה הוא ציין כי גב' פרינו עבדה 10-8 שעות ביום, לרוב עם שעה הפסקה ( עמ' 71 ש' 19). הוא העיד שמשכורתה התבססה על דו"חות הנוכחות שנרשמו על ידי גב' פרינו. בחלק מהחודשים היו טבלאות על גבי טופס, וכאשר לא הייתה התאמה בין הרישומים היו מבהירים זאת מול העובד ( עמ' 79).
חוות הדעת הגרפולוגית
גב' פרינו המציאה לתיק חוות דעת של מר יצחק דורי – גרפולוג, מיום 18.11.2018. מטרת חוות הדעת הייתה פענוח כתב יד המופיע תחת השחרה. לטענת גב' פרינו מר רן דפנה השחיר חישובי שכר של גב' פרינו והוסיף לטבלאות ולדוחות בכתב ידו.
גב' פרינו העידה לגבי הכתוב ברישום הנוכחות לחודש אוגוסט 2017, לגבי המספרים הכתובים תחת החלק המושחר:
ש. אני מציגה בפנייך מכתב התביעה את דו"ח הנוכחות 8/2017 ומציגה בפנייך את הנייר המקור של 8/2017 של המעסיק האם זה בכתב ידך?
ת. כן.
ש. בדף שצירפת לכתב התביעה כתוב פה 4,667 ₪ את יכולה להסביר לנו מה זה?
ת. כן. אני יודעת לפי מה שקיבלתי זה 4,667 ₪ לפי 165 ₪ כפול מספר הימים שעבדתי שם וזה בדיוק החישוב.
(עמ' 13 ש' 13-8)
מר רן דפנה העיד לגבי המחיקות בדו"חות הנוכחות:
"ש. מפנה לעמוד 117, למה הרשומים מחוקים בצד עם טוש שחור?
ת. אני מחקתי אותם לפני שמסרתי לעו"ד.
ש. למה מחקתם אותם?
ת. נתבקשתי להעביר את דף השעות רק עם הנתונים הרלוונטיים ולא הבנתי את ההוראה. חשבתי שאין בעיה שאני משחיר נתונים מחוקים ממילא."
(עמ' 80 ש' 6-1)
מכאן, ניתן ללמוד שהמספרים שהושחרו בדפי רישום הנוכחות הם חישוביה של גב' פרינו. יודגש כי חוות הדעת עסקה אך ורק במספרים הכתובים תחת החלקים המושחרים ולא העידה על כל כוונה מעבר לכך. לא שוכנעתי בכוונת זדון מצד מר רן דפנה, אשר הודה בהשחרה, וגם אילו הייתה כזו – הרי שלא היה בכך כדי להשפיע על ההכרעה בעניין זה.
אין בחוות הדעת ובאמור בה כדי להוסיף או להפחית מטענותיה של גב' פרינו, שכן המסקנה לפיה פירושם של הסכומים שהושחרו הוא חישובים שערכה גב' פרינו שיש להעדיפם על פני חישובי תלוש השכר היא מסקנה מרחיקת לכת ולא ברור על מה היא מבוססת.
מר רן דפנה אישר שהוא זה שכתב ברישומי הנוכחות בחודש דצמבר 2016 את המילים " שבת אין עבודה" ו"חג" (עמ' 80 ש' 16-13). למרות שכשמר דפנה הפנה אל בנו כאשר נשאל שאלות הנוגעות לשכרה של גב' פרינו, גם מר רן דפנה לא ידע להשיב על השאלות הנוגעות לשכר – " אני לא מתעסק בזה ביום יום ואני לא בקיא בזה." (עמ' 80 ש' 23). לדבריו לא נוצר חוסר גם כאשר מספר השעות הרגילות היה 193 ( ולא 186) מאחר שהיא קיבלה את ההפרש במסגרת תשלום השעות הנוספות ( עמ' 81-80).
מר דפנה לא הגיש תצהיר ולא הזמין למתן עדות את הגורם האמון על הנהלת חשבונות ועל תלושי השכר של העובדים במשק על מנת שישפוך אור על אופן תשלום השעות הנוספות.

הכרעה
בע"ע ( ארצי) 47715-09-14 עוזי ריעני נ' אליאסי שיווק בע"מ ( פורסם בנבו, 29.3.2017) נדונו ארבעה מצבים אפשריים לשם יישום הוראות סעיף 26 ב לחוק הגנת השכר:
"לצורך יישומו של סעיף 26 ב ניתן איפוא להבחין בין מספר מצבים אפשריים ביחס למידת הוודאות בהתקיימות התנאי של עבודה בשעות נוספות, העומד ביסוד תשלום גמול שעות נוספות, ולמידת הוודאות בהיקפה של העבודה הנוספת. ואלה הם:
המצב הראשון, כאשר בית הדין, לאחר בחינת כלל הראיות בתיק קובע כי עלה בידי אחד הצדדים – בין אם זהו העובד ובין אם זהו המעסיק – לשכנע בקיומה של עבודה נוספת בהיקף מסוים. במקרה כזה ייפסק גמול השעות הנוספות על יסוד ההיקף שהוכח.
המצב השני, כאשר ניתן לקבוע פוזיטיבית שהעובד עבד שעות נוספות, ולכן מתקיים התנאי לחזקה, אך לא ניתן להוכיח את היקף עבודתו בהן מפאת העדר עריכת רישום בידי המעסיק כנדרש. במקרה זה תחול החזקה הקבועה ותוצאתה תהא חבות המעסיק " בעד מספר שעות נוספות שאינו עולה על חמש עשרה שעות נוספות שבועיות או שאינו עולה על שישים שעות נוספות חודשיות".
המצב השלישי, כאשר כפות המאזניים בתום ההליך השיפוטי נותרו מעויינות בנוגע לשאלת התקיימות התנאי, קרי העבודה בשעות נוספות. משמעות הדבר היא כי ההסתברות שהעובד עבד שעות נוספות שקולה להסתברות שלא עבד בהן. בתנאי אי וודאות אלה תוכרע שאלת אחריות המעביד וזכאות העובד על סמך חלוקת נטלי השכנוע.
...
המצב הרביעי, כאשר בית הדין קובע ממצא בדבר העדר עבודה בשעות נוספות.
..."
בענייננו, מתקיים המצב השני. מאחר שכאמור לעיל מר דפנה לא ניהל רישום נוכחות כנדרש, כפי שאף הוא הודה, הרי שלפי סעיף 26 ב לחוק הגנת השכר עבר לכתפיו נטל ההוכחה ששילם לגב' פרינו את מלוא השעות הנוספות בהן עבדה.
ניתן לקבוע פוזיטיבית שגב' פרינו עבדה בשעות נוספות, לפי רישומי הנוכחות שניהלה במחברתה, עליהם הסתמך גם מר דפנה לטענתו. עם זאת, לא ניתן להוכיח את היקף העבודה עליה לא קיבלה גב' פרינו תשלום – מאחר שחלק מן השעות כן שולמו לפי תלושי השכר.
ראוי לציין, כי איני מקבל את גרסתה של גב' פרינו, לפיה היא לא קיבלה את מפרעות השכר שמר דפנה טען שקיבלה במהלך החודש. דרך " משחק במספרים" סכום הנטו לתשלום שקיבלה, לאחר הפחתת הוצאות שונות ומפרעות שלא קיבלה בפועל, תאם את שכר היסוד במכפלת מספר הימים.
מר דפנה הגיש דוחות " דיווח ומעקב שכר" לכל חודש ( נספח 14 לתצהיר מר דפנה). כל דיווח שיקף חודש אחד ובו פירוט שכרם של מספר עובדים, לרבות גב' פרינו. יתר שמות העובדים ופרטי שכרם הושחרו. בכל חודש צוינו פרטי התשלום – ניכויי רשות, מפרעה, מזומן, מזומן בתלוש וסה"כ השכר. לצד כל שורת פירוט מתנוססת חתימתה של גב' פרינו.
לדברי מר דפנה בתצהירו, המשכורת של גב' פרינו ניתנה לה במזומן. הוא שילם לה מקדמות על חשבון השכר במזומן לפי בקשתה, והמקדמות קוזזו משכר הנטו לתשלום. גב' פרינו חתמה על מסמכים המאשרים את קבלת המזומן ( ס' 19-18, 25).
בעדותו תיאר מר דפנה התנהלות חשבונאית סבוכה למדי –
"... זה מחולק לשלושה. בין ה-19 לחודש עד סוף החודש הייתה משולמת מקדמה אחת. מתחילת החודש שלאחריו ועד ה-5 לחודש מקדמה נוספת וגמר החשבון היה ביום 9 לחודש עם מתן התלוש תוך חתימה על התלוש ועל האסמכתא."
(עמ' 60 ש' 26-23)
מר דפנה העיד כי גב' פרינו קיבלה את השכר האחרון אך לא קיבלה את תלוש השכר מאחר שבמועד הנפקתו כבר לא הייתה במשק ( עמ' 61-60). לדבריו הוא לא החתים את העובדים על תשלומים במהלך החודש אלא רק עם קבלת התלוש ( עמ' 61 ש' 24-21). גם בעדותו של מר רן דפנה השתקף אופן תשלום זה:
"מפרעה זה מה שהתקבל לפני סיום חודש העבודה הקודם, בדרך כלל זה היה ב-19 לחודש. זאת אומרת שאת ה-900 היא ביקשה וקיבלה בחודש לפני, על חשבון השכר העתידי. אח"כ היא קיבלה עוד 4,000 ₪ בתחילת חודש העבודה ואת המזומן בתלוש היא קיבלה בהשלמה על בסיס מה שאנחנו עדיין חייבים לה. בסופו של דבר בתלוש היא קיבלה 4,425 ₪. לשאלת בית הדין היכן ה 4,000 ₪ משתקפים בתלוש אני משיב שזה משתקף בנטו לתשלום. היא קיבלה ביום של קבלת התלוש רק 425 ₪. הפיצול בין ה - 4,425 ₪ ול- 425 ₪ מתבטא אך ורק בטבלה. בתלוש אין לכך ביטוי. בפועל בתלוש יש סכום לתשלום 4,425 ₪."
(עמ' 79 ש' 12-6)
על אף ההתנהלות החשבונאית המסורבלת, איני מקבל את טענתה של גב' פרינו לפיה במשך קרוב ל-5 שנים היא חתמה פעם אחר פעם על שורת תשלום ריקה. גב' פרינו לא תמכה טענתה זו בדבר ולא הביאה עדים רלוונטיים, כדוגמת עובדים נוספים, אשר יכלו להעיד בעניין זה.
לאחר שבחנתי מספר חודשים באופן מדגמי, עלה כי ישנה הלימה בין האמור בדף הדיווח והמעקב לבין האמור בתלושי השכר, לגבי סכום המפרעה. לדוגמה, בחודש ינואר 2017 סכום המפרעה הכתוב בדוח היה 1,000 ש"ח, וכך גם נכתב בתלוש השכר. בחודש אוקטובר 2016 סכום המפרעה הכתוב בדוח היה 1,120 ש"ח, וכך גם נכתב בתלוש השכר. בחודש אוגוסט 2015 סכום המפרעה בדוח היה 980 ש"ח, וכך גם נכתב בתלוש השכר, וכן הלאה.
עם זאת, מהשוואה מדגמית בין מספר השעות הנוספות אשר עבדה גב' פרינו לפי רישומי הנוכחות לבין השעות הנוספות אשר שולמו לה במסגרת תלוש השכר, עולה כי ברוב החודשים אין הלימה בין הנתונים.
סעיף 15 לצו ההרחבה קובע כי עובד בחקלאות יעבוד 38 שעות בימים א-ה ( דהיינו 7.6 שעות בכל יום), וביום שישי יעבוד 5 שעות בשכר רגיל, אשר אחריו יחושבו השעות כשעות נוספות. ואולם, בכתב התביעה הסתמכה גב' פרינו על חוק שעות עבודה ומנוחה, תשי"א-1951 (להלן – " חוק שעות עבודה ומנוחה") לפיו תשלום שעות נוספות יהיה לאחר השעה השמינית, דהיינו 8 שעות רגילות ביום והשאר נוספות. בהתאם לכך ערכתי הערכה מדגמית עבור 14 חודשים באופן רנדומלי בשנים 2014 עד 2017.
במסגרת ההערכה בחנתי את מספר השעות הרגילות שביצעה גב' פרינו ביום ואת מספר השעות הנוספות ( לאחר 8 שעות), בהפחתת חצי שעה הפסקה בכל יום. הגעתי לכדי מסקנה שבחלק מהחודשים שולמו לגב' פרינו שעות נוספות ביתר ובחלק בחסר.
ראו הטבלה להלן:

חודש
הפרש שעות נוספות בש"ח

אוג-14
-14.45

דצמ-14
158.95

פבר-15
-216.75

מאי-15
1234.37

יונ-15
265.625

אוק-15
375

ינו-16
0

אפר-16
0

ספט-16
113.47

דצמ-16
-324.3

פבר-17
-285.6

מאי-17
1109.375

יונ-17
-208

ספט-17
-168

סך הכל
2039.69

ממוצע
145.6921

** פירוט חישוב השעות הנוספות ב- 14 חודשים מדגמיים לעיל -מצורף כנספח לפסק הדין.
יצוין כי גב' פרינו לא ערכה תחשיב מדויק של מספר השעות הנוספות החסרות, אלא העריכה את החוסר בשעה נוספת אחת ביום. לפי הבדיקה המדגמית עולה כי מר דפנה לא שילם את מלוא השעות הנוספות שביצעה גב' פרינו, אך שילם את חלקן.
אין בידי דרך לדעת מהו סכום הזכאות המדויק, ועל כן, בהסתמך על הבדיקה המדגמית, זכאית גב' פרינו בגין תשלום שעות נוספות בסך של 145.7 ₪ עבור כל חודש עבודה, ובסך הכל 8,159 ₪ (145.7*56).
יוער כי מחיקת שעות העבודה בימי חופש וחג יידון בפרקים הבאים בנושאים אלה.

החזר ניכויים מהשכר
לטענת גב' פרינו נוכה משכרה בממוצע מדי חודש סך של 1,043 ₪. על כן נדרש מר דפנה להשיב 58,405 ₪ שנוכו שלא כדין.
לטענת מר דפנה, הסכומים נוכו כדין וכמוסכם בין הצדדים. הניכויים היו בגין הוצאות מגורים, ביטוח רפואי וחבילות שביקשה לשלוח, בידיעה ובהסכמה. נוסף לכך, גב' פרינו ביקשה בחלק מן החודשים מפרעה על חשבון המשכורת.
גב' פרינו הצהירה שהיא מעולם לא ביקשה ממר דפנה לשלוח עבורה חבילות לתאילנד ( ס' 32).
בעניין החבילות, ציין מר דפנה כי הוא רכש עבור גב' פרינו בולים ושלח עבורה חבילות, כפי שהסכימו. הוא הוסיף שגב' פרינו לא טענה מעולם שנוכה לה סכום שלא כדין.
גם הוצאות המגורים נוכו בהתאם לדין ובהסכמת גב' פרינו, ובאשר להוצאות הביטוח הרפואי – ניכה אף פחות מהנדרש ( ס' 74-71). בעדותו הסביר שהניכוי המופחת בגין הביטוח הרפואי נבע מטעות של הנהלת חשבונות ( עמ' 40 ש' 16).
מר רן דפנה השיב בעדותו שסכומים שנוכו משכרה של גב' פרינו תחת " הוצאות נלוות" היו עבור מגורים, ביטוח רפואי, דואר, חבילות, שירותי מושב ומפרעות ( עמ' 87).
יצוין כי עניין מפרעות השכר אשר שולמו לגב' פרינו לאורך החודש נדונו בפרק הקודם והוכרעו.
הכרעה
בדנג"ץ 10007/09 יולנדה גלוטן נ' בית הדין הארצי לעבודה ( פורסם בנבו, 18.3.2013) נקבע כי
"כך למשל רשאים המעבידים לנכות מהשכר הוצאות בגין הספקת מגורים הולמים לעובד הסיעודי, וזאת בהתאם לקבוע בתקנות עובדים זרים ( איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכויים מהשכר בעד מגורים הולמים), התש"ס-2000, ובהתאם לקבוע בפסיקה. כמו כן ניתן להסכים על תשלום חלק משכר העבודה באוכל ומשקאות המסופקים לעובד, וזאת בהתאם לסעיף 3 לחוק הגנת השכר, תשי"ח-1958 (ראו עניין זכריה). הוצאות ביטוח רפואי עבור העובד, בהן מחויב המעסיק יכולות להיות מנוכות אף הן משכרו של העובד על לתקרה שנקבעה ( תקנות עובדים זרים ( איסור העסקה שלא כדין והבטחת תנאים הוגנים) (שיעור ניכוי מהשכר בעד דמי ביטוח רפואי, התשס"ב-2001)."
סעיף 3 להסכם העבודה עוסק בניכויים מהשכר. לפי הסעיף רשאי מר דפנה לנכות משכרה של גב' פרינו מס הכנסה, ביטוח לאומי, מגורים, הוצאות נלוות, ביטוח רפואי וחובות קצובים.
כפי שעולה מתלושי השכר של גב' פרינו היא חתמה על רובם המוחלט בעט. לא ניתן לקבל את הטענה כי במשך כל שנות עבודתה חתמה מבלי לדעת על מה חתמה ומה תוכן התלושים. יוער כי סכומי הוצאות המגורים, ההוצאות הנלוות והוצאות הבולים / חבילות הם סבירים ותואמים את הדין. גב' פרינו לא הרימה את נטל ההוכחה ולא הראתה כל חריגה מהסכומים המקובלים.
בהתאם להלכה הפסוקה, תלוש השכר מהווה ראיה לאמיתות תוכנו, אלא אם הוכח בראיות מהימנות אחרת. נטל הראיה מוטל על המבקש לסתור את תוכנו ( דב"ע מח/2-146 יוסף חוג'יראת נ' שלום גל ואח' פד"ע כ 19 (1988). טענה בדבר פיקטיביות של רכיבי שכר שונים נדרשת ביסוס ומידת וודאות גבוהה ( סע"ש ( ת"א) 49948-01-16 MOHAMED ISHAG YHYA נ' שפיר הנדסה אזרחית וימית בע"מ ( פורסם בנבו, 16.10.2018).
במקרה דנן, אין בידי לקבל את הטענה לפיה תלושי השכר ורכיביהם הם פיקטיביים ונועדו להתאים לתמונת מצב אחרת. גב' פרינו לא הרימה את נטל ההוכחה כי לא קיבלה מפרעות או מקדמות בתשלום מזומן לאורך כל החודש, כפי שטענו מר דפנה ובנו. אין די בטענתה כדי להוכיח כי התלושים אינם משקפים את השכר בפועל. הגם שנראה כי שיטת התשלום לא הייתה השיטה המוצלחת ביותר מבחינה ארגונית, אין בכך די כדי להוכיח כי הסכומים לא שולמו או שהותאמו בהתאם לצרכי המעסיק.
אשר על כן, דין התביעה להחזר ניכויים מהשכר – להידחות.
שעות עבודה בשבת
לטענת גב' פרינו, בחודשי אוקטובר במהלך 5-4 שנים עבדה גם בשבתות. שכרה היומי בגין שבתות אמור היה להיות 300 ₪, אך היא קיבלה סך של 225 ₪ בלבד. על כן, נותר פער בסך של 1,200 ₪.
לטענת מר דפנה גב' פרינו קיבלה את מלוא השכר לו הייתה זכאית במהלך העבודה, כפי שמשתקף בתלושי השכר.
גב' פרינו הצהירה שהשכר שקיבלה בשבת לא קיבל ביטוי בתלוש השכר, והוא שולם לה בנפרד ובמזומן ( ס' 11).
מר דפנה הצהיר שגב' פרינו לא עבדה כלל בשבת. רישום שעות העבודה בימי שבת הוא רק על גבי דוחות הנוכחות שבידי גב' פרינו, ואילו בדוחות שבידי מר דפנה, אותם היא מסרה לו, אין כלל עבודה בשבת. מר דפנה העלה את הסברה שהיא עבדה אצל מעסיק אחר בשבת, בתמורה לתשלום מזומן ( ס' 114-111). בעדותו, ציין מר דפנה כי במשק שלו לא עובדים כלל בשבתות, אלא 6 ימים בשבוע בדרך כלל ( עמ' 37 ש' 28). מר רן דפנה הכחיש אף הוא שגב' פרינו עבדה בשבתות. (עמ' 71 ש' 28-24).
על אף דברי גב' פרינו לאורך כל רישומיה אשר הוגשו וסומנו כ-נ/2 לא הופיעה עבודה בשבת. בכל חודש פורטו כל ימי החודש וביום שבת נכתב SAT מבלי שהופיע דבר לצדו. רק במחברת אשר הוגשה וסומנה ת/1 מופיע מספר ליד חלק מימי השבת – 100, 150, 200 או 250, ואולם, אין בכך די כדי להרים את הנטל ולהוכיח הן שגב' פרינו עבדה בשבתות במשק של מר דפנה והן שלא שולם לה שכר מלא בגין עבודתה. היא לא הוכיחה בכך מספר שעות עבודה או אי תשלום שכר.
ראוי לציין כי גב' פרינו יכלה להביא עדים אשר יעידו מטעמה על עבודה בשבת, כפי שהיא טענה, או לתמוך את האמור בטענות נוספות. משלא עשתה כן, לא הוכיחה את טענתה. כן יצוין כי גב' פרינו הפנתה בסיכומיה לדבריו של מר צבי בר בעדותו בעניין העבודה בשבתות כראיה לכך שהמשק של מר דפנה עובד בשבתות, אך מעיון בדבריו של מר בר עולה כי ההיפך הוא הנכון – אם הייתה עבודה בשבת, הייתה זו עבודה של ריסוס ולא עבודת הזרעים שאותה ביצעה גב' פרינו. ודאי שלא ניתן להסיק מכך עובדות מוצקות לגבי עבודת גב' פרינו בשבת.
נוכח האמור, התביעה לשכר בגין עבודה בשבת – נדחית.
טענת קיזוז שעות הפסקה
לטענת מר דפנה, גב' פרינו קיבלה 60 דקות הפסקה ביום, אך נוכה משכרה שכר עבור חצי שעת הפסקה בלבד. על כן, מבוקש לקזז את השכר בגין חצי שעת הפסקה, בסך שך 17,472 ₪.
מר דפנה ציין בתצהירו כי גב' פרינו קיבלה הפסקה של חצי שעה בין השעות 9:00 עד 11:00, וכן חצי שעה נוספת בין השעות 14:00 עד 15:30 ( ס' 17). הנ"ל הצהיר כי גב' פרינו ידעה על כך לאחר שהדבר הוסבר לה ( ס' 118-117).
מר רן דפנה העיד כי נסמך על דו"חות הנוכחות של גב' פרינו. בימים שעבדה עד 9 שעות ביום קוזזה חצי שעה של הפסקה, באופן התואם את זמן ההפסקה בו שהתה. בימים שעבדה יותר מ-9 שעות ביום קיבלה שעה הפסקה, אך קוזזה רק חצי שעה, ועל כן תביעת הקיזוז מתייחסת לחצי שעה בימים אלה ( עמ' 82 ש' 32-29).
מר רן דפנה נשאל מדוע לא קיזזו את זמני ההפסקות בזמן אמת, והשיב כי הוא לא ראה את ההפרש. לדבריו אילולא הנזקים האחרים שגרמה, הם לא היו תובעים החזר בגין הפסקות שלא קוזזו ( עמ' 72 ש' 11-9). בהמשך, השיב מר רן דפנה –
"ש. מפנה לכרטיס הנוכחות של אותו חודש. למה אתה מתקן מחצי שעה הפסקה לשעה?
ת. כי זה חודש שהם יצאו להפסקה שעה.
ש. אז יש חודשים של חצי שעה ויש חודשים של שעה?
ת. לא."
(עמ' 88 ש' 33 – עמ' 89 ש' 3)
מדבריו לא עולה בבירור מתי קוזזה חצי שעת הפסקה ומתי קוזזה שעה, ובגין אילו ימים.
לאחר עיון בטענות הצדדים ובהלכה הפסוקה לא מצאתי לנכון לקבל את טענת מר דפנה כי יש להורות על קיזוז הסכום הנטען בגין זמני הפסקה.
לפי ההלכה, מעסיק אינו זכאי לטעון לקיזוז תשלומים ששולמו לעובד מעבר למגיע לפי דין לאחר סיום יחסי עבודה, בתגובה להגשת תביעה נגדו. אם מעסיק לא הודיע מראש על ניכוי סכומים, יש לראות בו כמי שוויתר על הזכות לנכותם ( ראו ע"ע ( ארצי) 24946-09-14 ריאן זינאת נ' איי אס אס אשמורת בע"מ ( פורסם בנבו, 4.8.2016); ראו גם ע"ב ( ב"ש) 1256/05 יאיר חודאדאדי נ' ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ ( פורסם בנבו, 24.6.2007) והערעור עליו בע"ע ( ארצי) 402/07 ניצנים חב' לאבטחה וניהול פרויקטים בע"מ נ' יאיר חודאדאדי ( פורסם בנבו, 19.1.2010).
זאת ועוד, לא ברור מדבריו של מר רן דפנה ובהעדר כל אינדיקציה בדו"חות הנוכחות, מתי קוזזו זמני ההפסקות ומתי לא, מתי יצאו להפסקה בת שעה וקוזזה מחצית השעה ומתי לא. מן הראיות שהועמדו לפניי, לא ניתן לגבש כלל אחיד לגבי כל הימים, ולא הוכח יום ביומו מתי ההפסקה הייתה בת שעה ומתי בת חצי שעה.
מכאן, הרי שאין לקזז את זמני ההפסקה מן התשלום שניתן לגב' פרינו, והתביעה לקיזוז - נדחית.

רכיבים מכוח צו הרחבה בענף החקלאות
תחולת צו ההרחבה - אין מחלוקת כי צו ההרחבה בענף החקלאות 2001 ( לעיל ולהלן – " צו ההרחבה") חל ומר דפנה אף טען ששילם רכיבים מכוחו, כגון מענק שנתי. נתונים מתוך תלושי השכר
לפי נתוני תלושי השכר, אשר כאמור לעיל מהווים ראיה לאמיתות תכנם ולא הוכח אחרת, להלן נתוני השכר של גב' פרינו:
עד חודש מרץ 2015 שכר היסוד היה 23.12 ₪ לשעה, 185 ₪ ליום.
מחודש אפריל 2015 עד חודש יוני 2015 שכר היסוד היה 25 ₪ לשעה, 200 ₪ ליום.
מחודש יולי 2016 עד חודש דצמבר 2016 שכר היסוד היה 25.94 ₪ לשעה, 207.5 ₪ ליום.
מחודש ינואר 2017 שכר היסוד היה 26.88 ₪ לשעה, 215 ₪ ליום.
ממוצע שכר יומי – 197 ₪.
דמי הבראה
גב' פרינו טענה כי מר דפנה לא שילם לה דמי הבראה לאורך כל תקופת העסקתה. לפי צו ההרחבה היא זכאית ל-7 ימי הבראה בשנה, בשווי של 378 ₪ ליום, ועל כן מר דפנה חב לה סך של 12,568 ₪.
לטענת מר דפנה מלוא דמי ההבראה שולמו לגב' פרינו. מר דפנה ציין בתצהירו כי שולמו לגב' פרינו 9,160 ₪ עבור דמי הבראה, בהתאם לזכאותה בפועל.
מר רן דפנה העיד שהיה משלם דמי הבראה במרוכז, לפי הוראות הנהלת החשבונות ( עמ' 89 ש' 13-7).
לפי סעיף 32 לצו ההרחבה עובד יקבל עד השנה השביעית 7 ימי הבראה בשנה. שווי יום הבראה – 378 ₪.
גב' פרינו עבדה 56 חודשים, מחודש פברואר 2013 עד חודש דצמבר 2017, בהפחתת חופשות מולדת. סכום דמי הבראה שמגיע בחודש הוא 220.5 ₪, דהיינו עבור כל התקופה היא זכאית לקבל סך של 12,348 ₪. לפי תלושי השכר, גב' פרינו קיבלה כדלקמן:

שנה
סכום שניתן
2013
לא קיבלה
2014
1716
2015
2169
2016
2361
2017
5000
סה"כ
11246
דהיינו – גב' פרינו זכאית להפרש בסך של 1,102 ₪ בגין דמי הבראה (12,348-11,246).
מענק שנתי
לטענת גב' פרינו, יש להתייחס אליה כעובדת קבועה, בהתאם להגדרות צו ההרחבה. לפיכך, היא זכאית למענק שנתי בשיעור מחצית השכר החודשי מדי שנה, ובסך הכל, 11,043 ₪.
לטענת מר דפנה, זכאית גב' פרינו לסך של 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל תמורת מענק שנתי, אותם היא קיבלה במהלך השוטף של העבודה. מר דפנה גרס כי גב' פרינו היא עובדת זמנית, מעצם היותה מהגרת עבודה לתקופה קצרה, אולם הכיר בזכאותה לקבלת מענק שנתי.
צו ההרחבה הגדיר עובד זמני ועובד קבוע. עובד זמני אינו זכאי למענק שנתי. מר דפנה לא הכחיש את זכאותה של גב' פרינו למענק שנתי, על אף שטען כי היא עובדת זמנית. לפי נספח ב' לצו ההרחבה – " עובד קבוע חודשי יקבל מענק שנתי בשיעור מחצית המשכורת שתשולם לו בשני חלקים שווים, במהלך השנה."
לפי תלושי השכר גב' פרינו קיבלה מדי חודש 4 ₪ ליום " מענק חודשי", כ-100 ₪ בכל חודש. דהיינו, בכל זמן עבודתה קיבלה כ-5,600 ₪ בכל חודש עבודה (56 חודשי עבודה * 100 ₪ בחודש.
חישובה של גב' פרינו התבסס על כ-2,325 ₪ לשנה, כמחצית המשכורת החודשית (11,043/4.75 שנות עבודה). מאחר שמר דפנה לא הציג חישוב חלופי, אקבל חישוב זה. על כן, על מר דפנה לשלם את הפער – סך של 5,443 ₪ בגין מענק שנתי (11,043-X600)
הפרשות מעסיק לגמל
לטענת גב' פרינו, מאחר שמעסיק לא יכול להפקיד לקרן פנסיה כספים בגין עובדים זרים מוטל עליו לשלם את חלק המעסיק לעובד. במקרה דנן, היא זכאית לסך של 15,435 ₪, המבטאים 6% בחודש משכרה.
לטענת מר דפנה, לא שולמו לגב' פרינו במהלך העבודה השוטף תגמולים בגין חלק המעסיק לגמל, מאחר שלא קיימת קופת פנסיה לעובדים זרים. מאחר שמדובר בתשלום שאינו בעל אופי סוציאלי, אלא של פיצוי, מבוקש לפסוק כי יש לשלול את הזכות מגב' פרינו, נוכח נסיבות סיום העסקתה. בסיכומיו הפנה מר דפנה לסעיף 1 יא(ד) ו-1יא(ז)(3א) לחוק עובדים זרים תשנ"א-1991 (להלן – " חוק עובדים זרים") כמקור לפיו יש לשלול את יתרת התגמול לפנסיה וכן ביקש לקזז סך של 2,000 ₪ שגב' פרינו הודתה כי קיבלה לפני שהייתה אמורה לטוס, לפנים משורת הדין.
מר דפנה נחקר בעניין ההפרשות לפנסיה ותשובותיו בעניין לא היו ברורות. הוא ציין בדבריו שהוא פעל בעצת רואי החשבון אשר הנחו אותו אחרת בתקופות שונות ( עמ' 48 ש' 32-13). כפי שציין בית הדין בסיכום - " על חלק מהתקופה שלא זכורה לעד שולם סכום של 4,523 ולאחר ייעוץ הופסק התשלום ומאותה נקודת זמן ואילך המשיכו להפריש לקופה הכללית ממנה משלמים." (עמ' 49 ש' 4-3). גם בסיכומי מר דפנה הוא ציין שסכום זה בלבד הועבר אל גב' פרינו בגין חלף פנסיה לאורך כל שנות עבודתה.
כאמור לעיל, מר דפנה הפנה בסיכומיו לסעיף 1 יא(ד) ולסעיף 1 יא(ז)(3א) לחוק עובדים זרים כמקור לשלילת התגמולים.
סעיף 1 יא(ד) לחוק עובדים זרים קובע כי עובד זר זכאי לסכומים שנצברו עבורו בקרן עם עזיבתו את ישראל. סעיף 1 יא(ז)(3א) לחוק עובדים זרים קובע כי שר הפנים רשאי לקבוע הוראות בדבר סוגי מקרים ותנאים שבהתקיימם עובד זר יהיה רשאי לקבל חלק מכספי הפיקדון ביום עזיבתו אף אם עזב לאחר תום התקופה בה הורשה לשהות. עיון בסעיפים אלה מוביל למסקנה כי הם אינם מהווים מקור לשלילת כספים שנצברו בקופת גמל מעובד זר. מר דפנה לא הצביע על מקור אחר המאפשר או המצדיק שלילת זכות זו, הנמצאת בלב ליבם של הזכויות הסוציאליות.
מאחר שמר דפנה לא העמיד חישוב נגדי אנו מקבלים את חישובה של גב' פרינו, לפיו היא זכאית לסך של 15,435 ₪. בסך הכל עבור פנסיה בגין כל שנות עבודתה. מסכום זה יש להפחית סך של 4,523 ₪ אשר שולמו בתלוש השכר.
לא מצאנו לנכון להפחית את הסכום של 2,000 ₪ שקיבלה גב' פרינו, מאחר שהסכום ניתן כמתנה להבעת הערכה על עבודתה ולא כרכיב ביחסי עבודה – כפי שציין מר דפנה בעדותו ( עמ' 47 ש' 31).
בהתאם לאמור לעיל, זכאית גב' פרינו לסך של 10,912 ₪ בגין פנסיה (15,435-4,523).
דמי חגים
לטענת גב' פרינו, מר דפנה שילם לה עבור 4 ימי חג לכל שנת העסקה, במקום עבור 10 ימים, כפי שמורה צו ההרחבה. על כן, עליו להשלים סך של 5,900 ₪ בגין 29.5 ימי חג.
לטענת מר דפנה, גב' פרינו לא פירטה עבור אילו ימי חג לא קיבלה תשלום. לפי תלושי השכר שולמה לה תמורה בהתאם לזכאותה בפועל.
בעדות המוקדמת הודתה גב' פרינו כי ידוע לה שלפי ההסכם עליו חתמה, מגיעים לה דמי חגים לפי החגים התאילנדים ( עמ' 9 ש' 7-4).
מר דפנה הצהיר כי גב' פרינו קיבלה ימי חג בהתאם לזכאותה בפועל, למרות שרשמה בדפי הנוכחות כי עבדה בחג, למרות שלא עבדה בו. גב' פרינו קיבלה בסך הכל 3,943 ₪ כדמי חג ( ס' 34).
סעיף 28 לצו ההרחבה קובע כי עובד שנתי קבוע יקבל שכר 10 ימי חג בשנה. סעיף 7 להסכם העבודה קובע זכאות ל-9 ימי חגים בשנה. מאחר שצו ההרחבה גובר על הסכם – ככל שההסכם מקפח את זכויות העובד אשר הוקנו לו מכוח צו ההרחבה, הרי שגב' פרינו זכאית לשכר עבור 10 ימי חג בשנה.
גב' פרינו עבדה 4 שנים ו-10 חודשים. לפיכך היא זכאית בגין כל תקופת עבודתה ל-48.3 ימי חג. בסיכומי הצדדים הוסכם כי שולמו לגב' פרינו 22 ימי חג, ועל כן היא זכאית ל-26.3 ימי חג ובמכפלתם ב-197 ₪ ליום ( ממוצע שכר יומי), זכאית גב' פרינו לסך של 5,181 ₪ בגין דמי חגים.
דמי כלכלה
לטענת גב' פרינו, קמה לה זכאות לדמי כלכלה בסך 100 ₪ בחודש מכוח צו ההרחבה. לטענתה לא שולם לה בגין דמי כלכלה, ועל כן חב לה מר דפנה סך של 5,600 ₪.
לטענת מר דפנה , שולמו לגב' פרינו דמי כלכלה ומזון בהתאם לזכאותה, 4 ₪ לכל יום עבודה בפועל.
גב' פרינו הצהירה כי לא סופק לה אורז או מזון אחר וכי היא רכשה את מזונה במכולת היישוב ( ס' 36).
מנגד, טען מר דפנה כי הוא רכש עבור גב' פרינו אורז ומזון ( ס' 36). בעדותו ציין מר דפנה כי הוא סיפק לכל העובדים אורז בלבד, בנוסף לדמי הכלכלה שהיו מקבלים, מתוך התחשבות בעובדים ( עמ' 66 ש' 33-29). ואולם, מר רן דפנה העיד כי בימים עברו נהגו לספק אורז לעובדים, אך לא בתקופתה של גב' פרינו, לה לא סופק אורז ( עמ' 89 ש' 6-4).
מאחר שמר דפנה עצמו העיד כי בנו הוא זה שניהל בפועל את ענייני המשק, אנו נוטים לקבל את גרסתו של מר רן דפנה, התואמת גם את דבריה של גב' פרינו, לפיהם היא לא קיבלה אורז.
נספח ב' לצו ההרחבה קובע כי ישולם לעובד חודשי סך של 100 ₪ בחודש בגין דמי כלכלה.
לפי תלושי השכר עד חודש מרץ 2015 קיבלה גב' פרינו 4 ₪ עבור כל יום עבודה כדמי כלכלה, ומחודש אפריל 2015 קיבלה 4.5 ₪ עבור כל יום עבודה כדמי כלכלה. עיון בתלושי השכר מעלה כי גב' פרינו עבדה מדי חודש בין 25 לבין 27 ימים, כך שבכל החודשים מושא התקופה דמי הכלכלה שקיבלה גב' פרינו עולים על הסכום של 100 ₪ בחודש. דמי הכלכלה נרשמו בתלוש השכר כרכיב נפרד ונוסף לשכר היסוד.
על כן, התביעה לדמי כלכלה – נדחית.
פדיון ימי חופשה
לטענת גב' פרינו היא לא זכתה לחופשה מסודרת ולא שולם לה פדיון ימי חופשה עם סיום העסקתה. על כן, היא זכאית לסך של 9,000 ₪ בגין שלוש שנים ו-9 חודשים אחרונים להעסקתה.
לטענת מר דפנה הוא שילם את מלוא דמי החופשה בהתאם לזכאותה בפועל. גב' פרינו קיבלה פדיון דמי חופשה עבור 28.49 יום - בסך של 6,455 ₪.
גב' פרינו טענה כי היא לא קיבלה את הסכום האמור בתלוש חודש דצמבר 2017, לפיו היא קיבלה 6,455 ₪ בגין דמי חופשה ( ס' 28). בעדות המוקדמת היא השיבה - " אני מבינה שיש לי חופש רק ארבעה ימים של התאילנדים." (עמ' 9 ש' 9); "ידעתי אבל לא קיבלתי חופש. רק ארבעה ימים של החגים התאילנדים ויום שבת שזה יום שאני לא עובדת בו." (עמ' 9 ש' 12-11).
גב' פרינו אף טענה כי מר דפנה או בנו ערכו שינויים בדוחות הנוכחות, שלא על דעתה. בדפי המחברת אשר הוגשו בחלק מן הימים צוין " חופש" או " חג" ליד ימים אשר צוינו בהם שעות, אך סומן קו אשר מחק את השעות.
איני מקבל את הטענה לפיה מר דפנה או בנו ערכו שינויים בדוחות הנוכחות שלא על דעתה של גב' פרינו. מר רן דפנה העיד בעניין זה:
"ש. לגבי 10/15, אנחנו רואים שבהרבה דוחות לדוגמא הדוח הזה נמחקים ימי העבודה ונרשם חופש או חג. אתה רשמת חופש?
ת. כן.
ש. תאשר לי שכשרצית לבצע שינויים בדוחות זימנת את העובדת וביקשת ממנה לערוך שינוי?
ת. תיקונים, לא שינויים."
(עמ' 87 ש' 9-5)
ובהמשך:
"ש. דווקא בפירוט באותו יום שבו אתה כותב יום חופש, ברישום שלה היא רושמת שהיא עובדת משעה 06:00 עד 19:00 בערב ואתה מבטל אותו ורושם יום חופשה?
ת. זאת טעות שלה והמחיקה היא שלה.
ש. למה אתה מבקש ממנה למחוק את היום הזה ולרשום חופש, היא עובדת ימי שישי, יום שישי הזה היא עובדת 13 שעות ואתה מבקש ממנה למחוק את זה. מישהו מוחק את זה ורושם יום חופש. למה אתה מבקש ממנה למחוק ולרשום חופש?
ת. אני כותב חופש בעברית להבהרה."
(עמ' 88 ש' 32-26)
מעדותו של מר רן דפנה, שאותה מצאתי מהימנה בעניין זה, עלה כי סימון ימי החופשה בדוחות הנוכחות היה כאשר הוא ישב יחד עם גב' פרינו ובאופן המתואם עמה.
כפי שניבט מדוחות הנוכחות, הם אף היו חתומים על ידי גב' פרינו. גב' פרינו נשאלה במהלך העדות המוקדמת על אודות רישומי הנוכחות שהיא ניהלה ובשום שלב לא הועלתה טענה לפיה הדוחות שונו שלא על דעתה. כאשר נשאלה על רישום חג ציינה – " אני לא רשמתי ידעתי שזה חג שלי." (עמ' 16 ש' 7).
הכרעה
סעיף 25 לצו הרחבה קובע כי בשלוש השנים הראשונות לעבודה זכאי עובד ל-12 ימי חופשה בשנה, ולאחר מכן, ועד השנה השישית, ל-16 ימי חופשה בשנה. בהתאם לתקופת ההתיישנות, זכאית גב' פרינו לימי חופשה משנת 2014 – 3 שנים אחרונות בנוסף לשנה השוטפת. דהיינו – פדיון 54.6 ימי חופשה, ככל שלא נוצלו.
להלן אפרט את נתוני ימי החופשה העולים מפנקס ניהול ימי חופשה, מדו"חות הנוכחות ומתלושי המשכורת:
בשנת 2017 , לפי המחברת הכחולה שהוגשה ( ת/1), בה רישומי גב' פרינו לשנת 2017, היא לא לקחה ימי חופשה בשנה זו. הדבר תואם את תלושי השכר לשנת 2017, בהם לא שולמו לגב' פרינו ימי חופשה והם נצברו, 1.17 יום בחודש, 14.04 בשנה (*12).
בשנת 2016 נוצל יום חופשה אחד בחודש ינואר 2016, באופן התואם את הרישום במחברת – בדפי גב' פרינו אין רישום ביום 31.1.2016, בטבלה יש רישום עם קו המוחק אותו ולידו כתוב " חופש". בהמשך שנת 2016 לא נוצלו ימי חופשה לפי תלוש השכר, באופן התואם את רישומי גב' פרינו בדוחות הנוכחות ( למעט תקופת האינטר-ויזה). עד חודש יוני 2016 נצבר יום חופש אחד בחודש ומחודש יולי 2016 נצבר 1.08 יום בחודש – בסך הכל 12.48 ימי חופשה שנצברו בשנת 2016.
בשנת 2015 – לפי רישומי פנקס החופשה ניצלה גב' פרינו 12 ימי חופשה, בחודשים פברואר עד נובמבר יום אחד בכל חודש ובחודש דצמבר – יומיים. הדבר תואם את רישומי המחברת. עם זאת, בתלושי השכר יש אי התאמה בחודש דצמבר 2015, בו נרשם ניצול של יום אחד במקום יומיים. בחודש זה קיבלה גב' פרינו שכר עבור 26 ימי עבודה ויום חופשה אחד. לפי תלושי השכר קיבלה גב' פרינו בסך הכל בשנת 2015 11 ימי חופשה.
בכל חודש נצבר יום חופשה אחד, דהיינו – 12 בשנה.
בשנת 2014 –
ימי חופשה לפי פנקס ניהול חופשה: 1.5.2014 (לא שולם), 6.2014 (חופש בפדיון בתלוש), 27.7.2014, 11.7.2014, 8.8.2014, 8.2014 (שולם יום חופש כפדיון יום 1), 11.9.2014, 30.11.2014.
ימי חופשה לפי דוחות נוכחות: 1.5.2014, 11.7.2014 (השלמת יום חופש), 13.7.2014 – מחוק – אין תשלום, 27.7.2014, 8.8.2014 (חופש בתשלום, צוק איתן), 11.9.2014, 31.10.2014, 30.11.2014, 12.12.2014.
ימי חופשה בתלושי המשכורת: יוני – 1 יום, יולי – 2 ימים, אוגוסט – 2 ימים, ספטמבר – 1 יום, אוקטובר – 1 יום, נובמבר – 1 יום, דצמבר – 1 יום. בסך הכל – 9 ימים.
בכל חודש נצבר יום חופשה אחד, דהיינו – נצברו 12 ימים בשנה.
בכל תלושי השכר שווי יום החופשה הוא 7.5 שעות בלבד, במכפלת שכר המינימום השעתי הקבוע לאותו חודש.
בסיכום מספר ימי החופשה שקיבלה גב' פרינו לפי תלושי השכר, עולה כי היא קיבלה ימי חופשה כדלקמן:

שנה
קיבלה בתלוש
זכאית לפי צו הרחבה
2013
התיישנות
התיישן 12
2014
9
12
2015
11
12
2016
1
16
2017
0
14.6
 
21
54.6
דהיינו – גב' פרינו קיבלה לאורך כל תקופת העסקתה 21 ימי חופשה, בעוד שהייתה זכאית ל-54.6 ימי חופשה. ההפרש – 33.6 ימי חופשה.
בסיום העבודה שולמו לגב' פרינו פדיון חופשה בגין 28.49 ימים, המשקפים תשלום של 6,455 ₪, לפי תלוש המשכורת לחודש דצמבר 2017. אמנם גב' פרינו טענה כי הכסף לא שולם לה, אך אין לקבל טענה זו. כמו כן, מצאנו להעדיף את עדותו של מר דפנה, לפיה הכסף ניתן לה בשלב ראשון ללא תלוש השכר, ובהמשך, מר דפנה הפיק את התלוש.
אם כך, גב' פרינו זכאית לפדיון בגין 5.11 ימי חופשה בשווי של 215 ₪ ליום – סה"כ 1099 ₪.
רכיבים מכוח סיום יחסי העבודה בין הצדדים – פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
סיום יחסי העבודה בין הצדדים
הצדדים הציגו גרסאות עובדתיות שונות ביחס לסיום יחסי העבודה ביניהם.
גב' פרינו, תיארה בתצהירה את נסיבות סיום העסקתה. לדבריה, ביום 17.10.2017 נעצרה לחקירה ושוחררה כעבור שעה, חזרה למגוריה והמשיכה בעבודתה כרגיל. ביום 20.11.2017 התקיימה שיחה של כל העובדים עם מר דפנה, באמצעות מתורגמנית שהוזמנה לשם כך. כשבוע לאחר השיחה הגיע מר דפנה אל מקום העבודה, ביקש ממנה את הדרכון, צילם אותו ואמר שהוא מזמין לה כרטיס טיסה לשבוע לאחר מכן. מתורגמנית מטעם חברת כוח האדם הסבירה לה כי היא לא זכאית לזכויות וכי עליה לעזוב את הארץ, בהתאם לנסיבות.
גב' פרינו ציינה כי נמצאה ברשותה כמות סם קטנה ולא כמות ואמצעים לסחר. הכסף שנמצא היה שכר העבודה, אותו קיבלה במזומן. היא לא נעצרה לאחר מכן.
גב' פרינו ציינה כי חתמה על " הצהרה בדבר עזיבה מרצון" (נספח 18 לתצהיר מר דפנה) ועל " הצהרת עובד המסיים לעבוד" (נ/1) שנמסרו לה לחתימה ביום הטיסה, מבלי שהתאפשר לה לקרוא ולעיין במסמכים לפי שחתמה. לכן חתמה עליהם – " אני לא מצליחה לקרוא". כנגד החתימה על המסמכים קיבלה סך של 2,000 ₪ במזומן. היא הדגישה כי לא עזבה מרצון, אלא נדרשה לעזוב באופן מידי ונקנה לה כרטיס טיסה בעל כורחה.
גב' פרינו ציינה כי היא לא עזבה את הארץ בחודש דצמבר 2017 מאחר שנאמר לה על ידי המשטרה שהטיפול בעניינה ייקח כחצי שנה. על כן רכשה כרטיס טיסה לחודש מאי 2018, תום תקופת הוויזה שלה.
מר דפנה גולל בתצהירו את נסיבות עזיבתה של גב' פרינו ( התצהיר שהוגש בתביעה הראשונה, כנתבע). לדבריו, ביום 18.10.2017 פרץ צוות בילוש משטרתי לחדרה של גב' פרינו ומצא שם מנות סמים, כלי חלוקה וכסף מזומן רב. גב' פרינו נלקחה לחקירה וחזרה בשעת ליל.
ביום למחרת ערך מר דפנה שיחה עם העובדים ובה רענן את נהלי המקום ואת חובותיהם החוקיות. ביום 21.11.2017 הזמין מר דפנה מתורגמנית למשק וערך שיחה לכלל העובדים – ריענון נהלים והסבר מקיף נוסף על התחייבויותיהם ועל הדין בישראל.
באותו יום, בתום השיחה, קיים מר דפנה שיחה עם גב' פרינו בלבד, באמצעות המתורגמנית. הוא הסביר לה את סעיפים 12, 13.4 להסכם העבודה והסביר לה שהפרת הסעיפים היא הפרה מהותית של ההסכם, ותוצאת ההפרה היא ביטול ההסכם. במעמד זה ביקשה גב' פרינו לסיים את העסקתה ולחזור לארצה - לדבריו, "על רקע חקירת המשטרה עקב התנהגותה הפסולה, התפטרה התובעת ביום 21.11.2017, וביקשה לסיים את העסקתה ולשוב לארצה בהקדם." (ס' 5 לתצהיר).
מר דפנה ציין כי הסביר לגב' פרינו שנפתח לה תיק במשטרה ושיתכן שלא תוכל לעזוב את הארץ באופן מידי. היא עמדה על דעתה, ועל כן רכש מר דפנה עבורה כרטיס טיסה ליום 3.12.2017, מועד שתואם איתה.
ביום הטיסה חתמה גב' פרינו על מסמכי עזיבה מרצון – מסמכים מטעם חברת כוח האדם. כן נתן לה 2,200 ₪ במזומן. חרף זאת, נודע למר דפנה סמוך למועד העזיבה כי גב' פרינו לא עלתה על הטיסה ונעלמה למקום לא ידוע. ביום 5.12.2017 הודיע זאת לרשות האוכלוסין וההגירה.
ביום 4.1.2018 נודע שהתיק הועבר להגשת כתב אישום.
בתצהירו של מר רן דפנה הוא ציין כי גב' פרינו היא זו שהתפטרה במעשיה, בחרה לסיים את העבודה מרצונה החופשי וביקשה ממנו להזמין עבורה כרטיס טיסה ( ס' 25-23).
גב' פרינו תיארה בעדות המוקדמת כי היא יצאה מהמשק ביום 3.12.2017 במונית לשדה התעופה אך לא עלתה על הטיסה – מאחר ש"יש לי מה לעשות כי החוזה שלי עוד לא נגמר חוזה העבודה לא נגמר ובגלל זה לא עליתי על הטיסה." (עמ' 10 ש' 28-27). היא החליטה בשדה התעופה עצמו שלא לעלות על הטיסה ונסעה לחברים ( עמ' 11 ש' 9-1). בהמשך עדותה סיפרה שכשהגיעה המשטרה הם מצאו בחדרה סמים וכסף, לקחו אותה לחקירה ולמעצר, בסביבות השעה 15:00, והיא חזרה למשק באותו יום בשעה 20:00 או 21:00 ( עמ' 17). לפי הידוע לה, עליה להמתין כשישה חודשים להחלטת המשטרה בעניין הגשת כתב אישום, וזו אחת הסיבות שבשלן היא לא נסעה חזרה לארצה. לדבריה ברגע שחלפו 6 חודשים היא חשבה שהיא יכולה לטוס והזמינה כרטיס טיסה ( עמ' 17 ש' 28 – עמ' 18 ש' 5).
מר דפנה העיד כי נתן לגב' פרינו 2,200 ₪ כמתנה " לעובדת שסרחה לצערנו הרב אבל הערכנו אותה מאד." (עמ' 47 ש' 31). לדבריו הסכום שיקף הערכה עבור מסירותה לעבודה ולא כרכיב סוציאלי.
בדיון שהתקיים ביום 28.3.2019 הוער לפרוטוקול כי כתב האישום נגד גב' פרינו בוטל בשל העדרה של תשתית ראייתית. גב' פרינו צירפה לסיכומיה מסמך " הודעה על חזרה מאישום" בעילת חוסר ראיות.
מר רן דפנה העיד על השיחה עם גב' פרינו ביום 21.11.2017. לדבריו השיחה התנהלה באמצעות מתורגמנית. הוא ציין כי גב' פרינו הודיעה באותה שיחה שהיא רוצה לעזוב את המשק ושמאחר שכך מסמכי העזיבה עדין לא היו מוכנים ולא הוחתמו בנוכחות המתורגמנית ( עמ' 73 ש' 20-7). הוא ציין כי השיחה הייתה שיחת הבהרה, לא שיחת שימוע, ולא נערך בה פרוטוקול. הוא לא הכין את גב' פרינו לכך שעתידה להיערך שיחה, אלא רק העביר לה את המידע הרלוונטי על ההליך המשטרתי ( עמ' 74).
מר רן דפנה השיב שאין לו כל אסמכתא לכך כי גב' פרינו התפטרה, היא לא כתבה מכתב התפטרות והם העבירו לחברת כוח האדם את ההודעה על התפטרותה ללא אסמכתא לכך ( עמ' 75 ש' 21-16).
בניגוד לטענתה של גב' פרינו לפיה לא היה לה זמן והיא לא הספיקה לקרוא את מסמך העזיבה עליו הוחתמה ( נספח יא), העיד מר רן דפנה ש"היא ישבה והיה לה זמן, היא קראה, הסברנו לה שעליה לקרוא ולהבין." (עמ' 75 ש' 26).
הכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים הגעתי לכדי מסקנה שהנסיבות מצביעות על כך שגב' פרינו פוטרה על ידי מר דפנה ושהדבר לא היה על דעתה.
בחודש נובמבר 2017 ניתנה לגב' פרינו כחצי שנה עד לתום תקופת אשרת העבודה שלה. אין מחלוקת שמר דפנה רכש לה כרטיס טיסה ליום 3.12.2017. ככל שרצתה גב' פרינו שלא לנצל את פרק הזמן שנותר לה בו היא יכלה לעבוד בארץ ולשוב לביתה, יכלה לעשות כן, אך היא לא עלתה על הטיסה אלא ביקשה להישאר בארץ. ככל שאכן היא זו שרצתה לעזוב, סביר שהייתה עולה על הטיסה.
אמנם, גב' פרינו עזבה את המשק ביום שעזבה, אולם מהתנהגותו של מר דפנה ומדבריו עולה כי הישארותה במשק לא הייתה לו נוחה. כפי שציין, גם כחודש לאחר האירוע, עדין היה המשק תוסס והעבודה עדיין לא חזרה לסדרה. בשל כך הביא את המתורגמנית לשיחה נוספת עם העובדים. מספר ימים לאחר השיחה כבר רכש את כרטיס הטיסה. מכאן, ניתן ללמוד על רצונו ועל כוונתו להרחיקה מהמשק על מנת שהדברים ישובו לסדרם, תוך יצירת מצג לפיו היא שהתפטרה.
מר דפנה אף לא הביא למתן עדות את המתורגמנית שהייתה בשיחה, אשר יתכן שיכלה לשפוך אור על תוכנה. ברי כי המתורגמנית הייתה בשליטתו עקב המשך העסקת עובדים זרים במשקו וקשר עם החברה. אי הבאת עד רלוונטי מעוררת, מדרך הטבע, את החשד כי יש דברים בגו, וכי צד שנמנע מהבאת עד חושש מעדותו ומחשיפתו לחקירה נגדית, כך שנוצרת הנחה לרעת גרסתו של אותו צד ( ראו ע"א 641/87 קלוגר נ' החברה הישראלית לטרקטורים וציון בע"מ פד"י 239(1) 245). לעניין זה, יפים אף דבריו של כבוד השופט י' מלץ בע"א 55/89 קופל ( נהיגה עצמית) בע"מ נ' טלקאר חברה בע"מ פד"י מד(4) 595 603 (1990):
"כלל הנקוט בידי בית המשפט מימים ימימה, שמעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היתה פועלת נגדו."
זאת ועוד. מר דפנה העלה מספר גרסאות לאופן סיום יחסי העבודה עם גב' פרינו. בתצהירו טען שמאחר שגב' פרינו התפטרה, הוא לא היה צריך לעשות לה שיחת שימוע, והיא אינה זכאית לפיצוי בגין כך שלא הייתה שיחת שימוע ( ס' 69). ואולם, בעדותו טען שערך לגב' פרינו שימוע:
"ש. האם נערך שימוע לתובעת?
ת. לתובעת נערך שימוע בסוף נובמבר. אם אינני טועה זה היה ב- 21.11.17 מתי שהוא.
ש. אתה יכול להפנות אותי לפרוטוקול שימוע?
ת. לא נערך פרוטוקול שימוע.
ש. אתה יכול להפנות אותי בתצהיר שלך היכן ציינת שבוצע שימוע?
ת. זה יקח לי זמן. אם היתה אומרת לי תגיד מה כתוב פה ופה אני... (העד מעיין) סעיפים 41,42 לתצהיר שלי. סעיף 43, 44, אלה הסעיפים שרלוונטיים לגבי השיחה שהתנהלה מול התובעת והיא הייתה למעשה שימוע שלה.
ש. אתה נכחת בשיחה הזו?
ת. אני נכחתי ורן נכח. מתורגמנית היתה והתובעת. בהתחלה זה היה עם כל העובדים ולאחר מכן איתה אישית.
ש. זאת אומרת אם ערכת לה שימוע, אז רצית לפטר אותה?
ת. לא. היא ביקשה. רשום פה שחור על גבי לבן. זה בעצם לא מופיע כשימוע אל כבקשה שלה לעזוב את העבודה. הצענו לה לעזוב... אני מפנה אותך לאמור בסעיף 44. נרשם ביררתי עם התובעת למשמעות בקשתה לצאת מישראל..." לפני כן בסעיף 42, " עוד באותו יום, בתום השיחה עם כלל העובדים, התקיימה שיחה בנוכחות המתורגמנית..." הכל כתוב פה. הכל אמת ויציב. אני מפנה גם לסעיף 43.."
(עמ' 43 ש' 22-6)
בהמשך דבריו טען שגב' פרינו היא שביקשה שהוא יקנה לה כרטיס טיסה ( עמ' 43 ש' 32-31). כן ציין –
"אם עובד שלך מבקש להפסיק את העבודה שלו אחרי כל מה שהוא עבר ועוד מבקש ממך לקנות לו כרטיס טיסה, אין לי זכות אפילו להגיד לה לא. להיפך, היא היתה מאוד חשובה למשק ולמרות הכל, הייתי מוכן לוותר עליה במקרה הזה בגלל שהיא ביקשה בפירוש לצאת את המשק ולחזור לתאילנד."
(עמ' 44 ש' 5-2)
יצוין כי גרסאותיו של מר דפנה שונות – מחד, ציין שגב' פרינו ביקשה לעזוב את המשק ושהיה מוכן לוותר עליה למרות חשיבותה הרבה, ומאידך ציין ש"הצענו לה לעזוב". מחד, טען שלא היה צורך לערוך לה שימוע מאחר שהיא ביקשה לעזוב, ומאידך ציין שערך לה שימוע לפני פיטורים. גרסתו לפני בית הדין לא הייתה קוהרנטית ולא עלתה בקנה אחד עם תיאור העניינים הנשקף מתצהירו. כך גם לגבי הזמנת כרטיס הטיסה, מר דפנה השיב שהוא הזמין את הכרטיס כחודש לפני, לבקשת גב' פרינו, שכאשר היא ביקשה – הוא הזמין ( עמ' 58 ש' 31-21). מנספח 16 לתצהיר מר דפנה, קבלה עבור רכישת כרטיס הטיסה, עולה שהוא הוזמן ביום 30.11.2017. לעומת זאת, גב' פרינו דבקה בגרסתה לאורך כל הדרך, כאשר העידה בתצהירה שמר דפנה פיטר אותה וקנה לה כרטיס טיסה שלא על דעתה ( ס' 39-38). במהלך העדות המוקדמת גב' פרינו לא נשאלה על נסיבות הפיטורים, ורק השיבה שמר דפנה קנה לה את כרטיס הטיסה.
מעדותו של מר דפנה עולה כי הוא לא בקיא בפרוצדורות של העסקה ושל סיום העסקה של עובדים. ואולם, מתוך דבריו המובלעים ניכרת כוונה בסופו של דבר להביא לסיום יחסי העבודה – " הצענו לה לעזוב...". דווקא מתוך חוסר הבקיאות עולה הגרסה אותה מצאתי כנכונה – שגב' פרינו פוטרה והתבקשה לעזוב את המשק.
בהתאם לכל האמור לעיל, אני קובע כי גב' פרינו פוטרה ולא התפטרה.

פיצוי בגין פיטורים שלא כדין
כאמור לעיל, שוכנעתי שגב' פרינו פוטרה מהעבודה על ידי מר דפנה. ואולם, על אף שהשיחה מהווה לדידי שיחת שימוע, היא לא התקיימה כדין – גב' פרינו.
מכלל העדויות שהובאו בפני כפי שפורטו בפרק הקודם, הגעתי לכלל מסקנה כי אמנם גב' פרינו כאמור, פוטרה ולא התפטרה. אולם, לאור נסיבות סיום יחסי העבודה הקשורים לעבירות פליליות שביצעה הגב' פרינו לכאורה, שבמסגרתן נתפסו בחדרה של גב' פרינו על ידי המשטרה אלכוהול, כסף מזומן וסמים, יש לראות בהתנהגותה משום הפרה של סעיפי הסכם העבודה וחשיפת המשק לסיכון והדבר אף מתיישב עם השיחה שערך מר דפנה באמצעות המתורגמנית בה הוסבר לה שהיא הפרה בהתנהגותה את סעיפי הסכם העבודה וחשפה את מר דפנה ואת המשק לסיכון.
לפי ההלכה הפסוקה, התובע לא תמיד יהיה זכאי לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין, גם במצב בו חובת השימוע לא קוימה באופן מדויק ודווקני:
"פגם בהליך השימוע כשלעצמו, אין בו בהכרח כדי להביא לביטול ההחלטה. הדבר תלוי בעוצמת הפגם, בנסיבות המיוחדות הנוגעות לעניין ובמציאת נקודת האיזון הנכונה בנסיבות כל עניין. מתקיימות לעתים נסיבות בהן גם אם זכות השימוע לא קוימה באופן פורמלי, היא קוימה באופן מהותי ולא נופל פגם בפיטורים, כך למשל כאשר כל צד יודע את טענותיו של האחר וקיומו של שימוע לא היה מעלה ולא היה מוריד, או כאשר לעובד ניתנה הזדמנות לשטוח את טענותיו ולשפר את הטעון שיפור בתפקודו."
בע"ע ( ארצי) ד"ר בוריס פרייב נ' אורט ישראל (פורסם בנבו, 31.7.2011)
גב' פרינו אכן לא זומנה לשימוע פורמאלי מראש. אולם, על רקע הנסיבות הידועות גם לגב' פרינו, ואלמלא התנהלותה, יש יסוד סביר להניח כי היא הייתה ממשיכה להיות מועסקת עד לתום האשרה בחודש מאי 2018. התנהגותה של גב' פרינו תרמה תרומה מכרעת לכך שמר דפנה יפעל כפי שפעל.
מצאתי כי בענייננו, לא רצונו של מר דפנה היה להביא לסיומם של יחסי העבודה אלא דווקא התנהגותה של גב' פרינו היא שתרמה לחוסר הרצון שלו להמשיך להעסיקה, לדאוג להעלותה לטיסה מהר ככל האפשר ולגייס עובד אחר במקומה. לא מצאתי בנסיבות העניין כי נפגעה זכות כלשהיא של גב' פרינו בשלב הפיטורים ואין יסוד לטענתה כי פיטוריה נעשו שלא כדין, ולכן דין תביעת גב' פרינו בגין רכיב זה להידחות.
פיצויי פיטורים
מר דפנה ציין בתצהירו שנוכח נסיבות התפטרותה של גב' פרינו, הקשורות במעשים פליליים, יש לשלול ממנה את פיצויי הפיטורים ( ס' 63). בסיכומים פירט מר דפנה את טענתו לשלילת פיצויי פיטורים – הוכח שגב' פרינו החזיקה והשתמשה בסמים מסוכנים, עבירות פליליות. כן נכתב שיתכן שהגיעה לעבודה תחת השפעת סמים, באופן המסכן את טיב העבודה. משכך, ובהתאם לסעיפים 17-16 לחוק פיצויי פיטורים, יש לשלול את זכאותה של גב' פרינו לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת, ככל שהיא זכאית להם.
הזכות לפיצויי פיטורים קבועה בסעיף 1 לחוק פיצויי פיטורים תשכ"ג-1963 (לעיל ולהלן – " חוק פיצויי פיטורים") ותכליתה – להבטיח לעובד קיום בכבוד עד למציאת מקום עבודה אחר. שלילת פיצויי פיטורים אפשרית בהתקיים התנאים הקבועים בחוק בלבד ( ע"ע ( ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ נ' אלכסנדר צ'רניאקוב ( פורסם בנבו, 31.5.2007) (להלן – " עניין אלוניאל")).
סעיף 16 לחוק פיצויי פיטורים קובע -
לא יהיה עובד זכאי לפיצויים או יהיה זכאי לפיצויים חלקיים בלבד, הכל לפי הענין, אם פוטר בנסיבות, שעל פי הסכם קיבוצי החל על המעסיק והעובד – ובאין הסכם כזה, על פי ההסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של העובדים באותו ענף – מצדיקות פיטורים ללא פיצויים או בפיצויים חלקיים בלבד.
לפי ההלכה הפסוקה " שלילת פיצויי פיטורין ותמורת הודעה מוקדמת נעשית במשורה, במקרים הקיצוניים ביותר." (ע"ע 1126/00 מלון עציון בע"מ נ' אביעזר שרוני (פורסם בנבו, 22.10.2002) (להלן – " עניין מלון עציון"). תכלית שלילת פיצויי הפיטורים, לפי הפסיקה, היא הענשת העובד בגין עבירת משמעת חמורה, לצד הרתעת העובדים האחרים של המעסיק ( עניין אלוניאל).
שלילת פיצויי פיטורים אינה אוטומטית ואינה דבר שבשיקול דעתו של המעסיק. הסמכות לשלול פיצויי פיטורים נתונה לבית הדין לעבודה, כאשר הנטל להוכיח קיומן של נסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, מוטל על המעסיק. (דב"ע ל/3-6 אליהו שמואלי ואח' נ' שושנה שרייר פ''ד א(1) 69 (1970). בידי בית הדין הסמכות לבחון האם ובאיזו מידה תופעל הסנקציה של שלילת פיצויי פיטורים, בהתאם לתכלית החוק ולשיקולים השונים – חומרת המעשה, הנזק שנגרם, הפרת האמון – לחומרא; וכן אופן ביצוע העבודה ומשכה, משך תקופת העבודה, עוצמת הפגיעה בעובד – לקולא ( עניין אלוניאל; עניין מלון עציון).
מן המובא לעיל עולה כי על מנת לשלול פיצויי פיטורים נדרש מעסיק לפנות בבקשה מתאימה לבית הדין לעבודה ולפרוש לפניו את נימוקיו מדוע יש לשלול לעובד את פיצויי הפיטורים. בית הדין יקבע אם המקרה שלפניו הוא אחד מהמקרים החריגים והקיצוניים בהם יש לשלול פיצויי פיטורים.
במקרה דנן, מר דפנה כלל לא הפריש לגב' פרינו לטובת פיצויי פיטורים באופן שוטף, לאורך כל תקופת ההעסקה. בכך שלא עשה כן ולא שילם לה את פיצויי הפיטורים – במקום שחרור הכספים אשר היו אמורים להיות צבורים בקופות, עשה מר דפנה דין לעצמו, מבלי שפנה לערכאה השיפוטית כפי שנדרש לעשות.
חובת המעסיק, כחלק מסיום יחסי העבודה, היא לשחרר לטובת העובד את כספי הפיצויים שבקופות. ככל שמעסיק חולק על זכאותו של עובד לפיצויי הפיטורים, בשל עבירה פלילית או עבירת משמעת חמורה, יתכבד ויפנה לבית הדין לעבודה על מנת לקבל הכרעה בעניין. זאת, על מנת שבית הדין יקבע את הסנקציה המידתית והתואמת בנסיבותיו של כל מקרה.
במקרה דנן, מר דפנה לא פנה בבקשה מוגדרת לשלילת פיצויי פיטורים, ולמעשה פירוט הטענה הופיע בעיקרו בסיכומים, כשלא נותרה לגב' פרינו הזדמנות להגיב על כך, להוכיח את זכאותה ולהתגונן לפני הטענות.
לדוגמה, בצ"ו ( ת"א) 55176-12-18 דלל רם שירותי ניקיון ושמירה בע"מ נ' מיטב דש גמל ופנסיה בע"מ ( פורסם בנבו, 20.5.2021) נדונה לאחרונה בקשה של מעסיקים " לצו אשר יורה למשיבות להעביר לרשותן את מלוא הכספים הצבורים ... של ארבעה מבין עובדי המבקשת...". בנסיבות העניין תוארה מסכת עובדתית של זהות מזויפת של העובדים וגניבת זהות. כבוד סגנית הנשיאה השופטת רוית צדיק קבעה –
"... מקום בו נטענות טענות חמורות כנגד העובד ועניינן במישור הפלילי, יש לבססן כדבעי בטרם תתקבל הטענה בדבר ביצוע עבירה פלילית כלשהי. משלא נעשה כן בנסיבות מקרה זה ולא הוכח מעבר למאזן ההסתברות כי אכן העבירות בוצעו על ידי העובדים, התוצאה היא כי יש לדחות את טענת המבקשות באשר לשלילת רכיב הפיצויים והשבתו לידיהן."
כבוד סגנית הנשיאה צדיק תמכה את מסקנתה גם בהוראות סעיף 26 לחוק פיצויי פיטורים, לפיהן לא ניתן להחזיר, להעביר, לשעבד או לעקל כספי פיצויי פיטורים שהופרשו לקופת גמל, אלא בתנאי הסעיף.
מר דפנה כלל לא הגיש בקשה לשלילת פיצויי פיטורים ולא העמיד את השלילה לביקורת של בית הדין. מר דפנה חסר סמכות לשלול על בסיס שיקול דעתו זכות מגב' פרינו מכוח יחסי עבודה, על אחת כמה וכמה כאשר לא עמד בחובתו כמעסיק ולא הפריש כספים על בסיס חודשי לטובת פיצויי פיטורים, כמצוות צו ההרחבה. לא זו אף זו, יוזכר כי בסופו של דבר נסגר תיקה של גב' פרינו מחוסר ראיות, כך שהיה על מר דפנה, אילו הגיש בקשה מתאימה, להוכיח את טענותיו ביתר שאת.
סעיף 43 לצו ההרחבה קובע כי מעסיק יפריש משכרו הכולל של העובד 4.5% בגין פיצויי פיטורים. שכר כולל פירושו – שכר הכולל " תוספת משפחה, תוספת ותק, שעות גלובליות, תוספת יוקר וכל תמורה אחרת אשר יוסכם על הכללתה בטבלאות השכר או המשכורות הנספחים להסכם זה".
גב' פרינו העמידה את סכום התביעה בגין פיצויי פיטורים מלאים על סך של 20,343 ש"ח. בהתאם לקביעה כי גב' פרינו פוטרה, הרי שהיא זכאית למלוא הסכום. מר דפנה לא הציג חישוב אחר ולא סתר את חישובי גב' פרינו, ועל כן הנני מקבל את התביעה בגין רכיב הפיצויים .
מר דפנה ישלם לגב' פרינו סך של 20,343 ש"ח בגין פיצויי פיטורים.
חלף הודעה מוקדמת
לטענת גב' פרינו היא פוטרה ללא התראה ונרכש לה כרטיס טיסה שלא לפי רצונה. על כן, היא זכאית לחלף הודעה מוקדמת בסך של 5,000 ₪.
לטענת מר דפנה - גב' פרינו התפטרה ולא זכאית לחלף הודעה מוקדמת, אלא חבה לו עבור 15 ימי הודעה מוקדמת – היא התפטרה ביום 21.11.2017 במסגרת שיחת הבירור ועזבה ביום 3.12.2018, ועל כן חבה סך של 3,180 ₪.
מאחר שקבענו כי גב' פרינו פוטרה, הרי שהיא זכאית לחלף הודעה מוקדמת. עם זאת, מיום 21.11.2017 ועד יום 3.12.2017 חלף כמחצית חודש, ועל כן היא זכאית לסכום חלקי של 2,500 ש"ח בלבד בגין חלף הודעה מוקדמת.
--------------------------------------------------------------------------------
תביעת מר דפנה - סע"ש 48755-04-18
כאמור, לאחר הגשת תביעתה של גב' פרינו, במועד מתן עדותה המוקדמת ובסמוך ליציאתה מן הארץ, הוגשה תביעה עצמאית ונפרדת מתביעתה. בהחלטה מיום 3.3.2019 התביעות אוחדו.
לטענת מר דפנה, גב' פרינו מעלה באמון שניתן לה, פעלה בניגוד להוראות הדין הישראלי, בניגוד להסכם ההעסקה ובניגוד להוראות המעסיק, כפי שפורט לעיל בהרחבה, והדבר גרם לנזקים למשק. לאחר האירוע בו פשטה המשטרה על חדרה של גב' פרינו וכל שהתרחש לאחר מכן היו העובדים מוטרדים וחסרי מוטיבציה, מה שגרם לירידה משמעותית בתפוקת העבודה.
נוסף לכך, גב' פרינו התפטרה וביקשה כי יוזמן עבורה כרטיס טיסה, אך לא עלתה על הטיסה ונעלמה מן המשק למקום לא ידוע, בניגוד לאשרת העבודה שלה ולהסכם העבודה. גב' פרינו הוכשרה באופן מיוחד לתפקיד אותו ביצעה, והפסיקה את העבודה בטרם עת, מבלי שהכשירה מחליפה. מיקום המשק בעוטף עזה, בשילוב העבודה המורכבת בה הועסקה גב' פרינו המצריך הכשרה מיוחדת ותפקידה כאחראית מול שאר העובדים יצר מצב שהיה קושי להחליפה ועזיבתה המוקדמת גרמה לנזקים למשק.
בהתאם לאמור, תבע מר דפנה פיצוי בגין הנזקים שנגרמו לו ולמשקו – פיצוי בגין 6 חודשי העסקה בהם תפסה גב' פרינו את אשרת העבודה כך שלא יכול היה להעסיק עובדת אחרת; פיצוי בגין נזקים והפסדים מייצור קטניות; נזקים והפסדים מייצור עגבניות לזרעים בחממה; הוצאות קבועות ומשתנות; הפסדים בגין ביטול התקשרויות וחוזים עתידיים ופגיעה במוניטין; דמי הודעה מוקדמת; פיצוי בגין אי ביצוע העברת תפקיד והדרכה לעובד מחליף; פיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים זרים ומנהלים; ובסך הכך, לצרכי אגרה – סך של 328,180 ₪.
לטענת גב' פרינו, מר דפנה השתהה בהגשת התביעה, כאשר הגישו כחודשיים לאחר שהגיש כתב הגנה בתביעה שהגישה נגדו, מבלי שהגיש אז כתב תביעה שכנגד – אך טען את טענותיו במסגרת כתב ההגנה. כתב התביעה הוגש עם יציאתה של גב' פרינו מהארץ, באופן אשר גרם נזקים להגנתה.
כמו כן, וכפי שפורט לעיל בהרחבה, חלקה גב' פרינו על נסיבות עזיבתה את המשק, כאשר טענה כי היא פוטרה ולא התפטרה וכי כרטיס הטיסה נרכש שלא מרצונה. כן טענה שעבודתה לא הייתה מיוחדת במינה, אלא חלק מעבודות המשק, בה הועסקו שתי עובדות נוספות.
יחד עם כתב ההגנה הגישה גב' פרינו בקשה לסילוק התביעה על הסף. הבקשה נדחתה בהחלטה מיום 25.6.2018.
מספר חודשים לאחר מכן הגיש מר דפנה חוות דעת מומחה מטעמו, מר צבי בר, אגרונום מומחה ( להלן – " מר בר").
כאמור לעיל, התביעה אוחדה עם תביעת גב' פרינו בהחלטת הנשיא מיום 3.3.2019.
מר דפנה הגיש תצהיר מטעמו כתובע וכן תצהיר של מר גבי אונגר, מנהל בחברת " דנציגר דן זרעים", אשר עבד עם מר דפנה בשנים 2017-2014 ( להלן – " מר אונגר").
מאחר שמר דפנה הגיש את התביעה עם עזיבתה של גב' פרינו את ישראל, היא ביקשה לראות בתצהירה שהוגש במסגרת תביעתה כתצהיר עדות ראשית גם בתביעה שהוגשה כנגדה, ומר דפנה הסכים לכך.
להלן נדון בסעדים המבוקשים במסגרת תביעתו של מר דפנה.
תפקידה של גב' פרינו במשק של מר דפנה
מר דפנה הגדיר את גב' פרינו כעובדת מובילה, המתאמת בינו לבין שאר העובדים, אחראית על חלקות וסימונים בזרעים, ואף עומדת בקשר מול חברות הזרעים. היא הייתה יחידה בתפקיד זה ( עמ' 37 ש' 29 – עמ' 38 ש' 6). כאשר נשאל מר דפנה מדוע לא שילם לגב' פרינו שכר גבוה יותר, לפי דרג מנהלי בענף החקלאות, בהתאם לתפקידה בפועל, השיב – " אין דבר כזה בעבודה תאילנדית. אתה לא יכול לעשות איפה ואיפה. היא היתה מאוד מרוצה מהתפקיד שלה. היא קיבלה הרבה מאוד סמכויות והיא גם לא דרשה שום דבר." (עמ' 38 ש' 10-9). מר רן דפנה הדגיש כי תפקידה היה " פועלת ראשית ומובילה" ולא מנהלת עבודה – " היא לא מנהלת עבודה כי אנחנו לא יכולים לעשות איפה ואיפה בין הפועלים. היא הייתה פועלת ראשית ומובילה." (עמ' 70 ש' 2-1).
מר רן דפנה פירט כי השכר היה אותו שכר כמו של כל העובדים התאילנדים, שכן לא ניתן היה להגדיר עובד אחד כמנהל עבודה. עם זאת, הוא סמך עליה ועל עבודתה והיא הייתה בעמדה שהיא זו שהעבירה הוראות לשאר הפועלים והייתה בקשר ישיר עם נציגי חברת הזרעים. מר רן דפנה ציין כי הוא נתן בה אמון. הגדרת התפקיד השונה משאר העובדים הייתה בעל פה ולא הייתה מגובה בהסכם כתוב, התפקיד היה תלוי בהתפתחות המקצועית של גב' פרינו ( עמ' 70). כן ציין שכאשר אירע האירוע עם המשטרה הוא החזיר את גב' פרינו לתפקידה הקודם ולקח ממנה אחריות וסמכויות שהעניק לה. על מנת שלא ליצור מחסור בעובד, מאחר שקשה לקבל עובדים חדשים בעוטף עזה, הם לא פיטרו את גב' פרינו ( עמ' 72 ש' 21-15).
מר אונגר, העד מטעם מר דפנה, העיד בפנינו על עבודת העובדים הזרים אצל מר דפנה מתוך נסיונו כמי שהיה מנהל בחברת זרעים אחרת. הוא תיאר את העבודה:
"האופי של העבודה עם העובדים התאילנדים הוא כזה שעובדים בצוותים קטנים ובדרך כלל הקשר בין המנהל הראשי ובין העובדים נעשה דרך עובד מנוסה וותיק שעבר תקופה את העבודה ארוכה יותר והוכר כעובד טוב יותר מהאחרים, מעין סוג של ראש צוות קטן שעושה את אותן העבודות כמו כולם אבל מכיר אותן יותר טוב והמנהל יכול לסמוך עליו שאם אנשים יסתכלו עליו ויעשו כמוהו העבודה תתנהל כראוי.
לשאלת בית הדין השתמשת במושג ראש צוות, זה בפן הניהולי או המקצועי אני משיב בפן הניהולי.
לשאלת בית הדין שאם בצוות שלה כל אחד יכול היה לבצע את הפעולות שהיא הייתה מבצעת כראש צוות אני משיב, שכן. זה כמו בכדורגל שאם יש שחקן שהוא טוב יותר אז הוא רוחש מנהיגות טבעית כזאת כעובד מוביל, אין לו תואר ניהול או סמכות ניהול אבל הוא מנהיג את אותו הצוות."
(עמ' 62 ש' 20-10)
לסיכום, תפקידה של גב' פרינו היה של עובדת מובילה, בעלת יותר אחריות ויותר סמכויות ביחס לעובדים האחרים. היא יצאה לקורסים או עברה הכשרה פורמלית לשם ביצוע התפקיד. כמו כן היא הוכשרה גם תוך כדי עבודה וניסיון. גב' פרינו לא קיבלה כל תגמול כספי נוסף על התגמול שקיבלו שאר העובדים, חרף האחריות הנוספת שהוענקה לה. המעבר מתפקיד של עובדת רגילה לעובדת מובילה לא היה כרוך בשינוי תנאי הסכם העבודה או בציון דרך כלשהו.
פיצוי בגין נזקים והפסדים, הוצאות, הפסדי התקשרויות ופגיעה במוניטין
לטענת מר דפנה, בחודש נובמבר מתחילים מחזורי גידול חדשים. קרות האירועים באותו מועד בשנה, גרם לו להקטין את מחזורי הגידול, לבטל ולצמצם התקשרויות עסקיות. עבודת גב' פרינו מיום האירוע ועד סיום העסקתה, במשך כחודש וחצי, נפגעה קשות. גם עבודת יתר העובדים הזרים השתבשה בשל הלחץ והמתח שנגרמו. לשם שימור העבודה נאלצו מר דפנה ומנהל נוסף להפסיק את עבודתם השוטפת בניהול ובשיווק ולתמוך בעבודה השוטפת.
עקב המחסור בכוח אדם מיומן נגרם הפסד הכנסות מייצור זרעי מכלוא קטניות ומייצור עגבניות לזרעים בחממה וכן הוצאו הוצאות שלא התקבלו הכנסות בגינן. בנוסף לכך, מר דפנה לא יכול היה להעמיד את שטח החממות לטובת מגדלי זרעים בשל המחסור בכוח אדם מיומן, ובשל כך חברות זרעים ביטלו התקשרויות עמו. הדבר גרם גם לפגיעה במוניטין העסקי של מר דפנה.
מר דפנה אמד את נזקיו בכ-310,000 ₪, והעמיד את התביעה בגין רכיבים אלה על סך של 240,000 ₪ בשל שיקולי אגרה.
לטענת גב' פרינו לא הוכחו מעשים לא חוקיים. גם אם היה מוכח, מר דפנה לא היה זכאי לפיצוי בגין נזקים מוערכים, אלא רק לפי נזקים שנגרמו לו בפועל.
ראוי לציין כי מאחר שהתביעה הוגשה במועד עזיבתה של גב' פרינו את הארץ היא לא הגישה תצהיר עדות ראשית כנתבעת ולא נחקרה והגנתה התבטאה בתצהיר העדות הראשית שהגישה במסגרת תביעתה ובפרוטוקול הדיון בו העידה בעדות מוקדמת.
לתמיכה בטענותיו של מר דפנה העיד מר אונגר. בתצהירו, כמומחה בניהול ובמסחר של זרעי ירקות מכלוא, הסביר כי מדובר בתחום רגיש מאד לפרמטרים של איכות, כך שאם יש פגיעה באיכות הדבר משפיע משמעותית על התמורה למגדל. הוא ציין שהמשק של מר דפנה נחשב למקצועי, אמין ומדויק, אחד המובילים בארץ ( ס' 6-5).
מר אונגר ציין בתצהיר שמר דפנה ובנו היו מכשירים עובדים מובילים אשר הובילו את שלבי הייצור במקצועיות ובעקביות. העברת התפקיד המוביל מצריכה עבודה מובנית לאורך שתי עונות ייצור לכל הפחות, תוך העבודה השוטפת ( ס' 9-7).
מר אונגר העיד בתצהיר שבעת קרות האירועים הורגשה ירידה בתפקוד המשק כאשר מר דפנה ובנו לא היו פנויים לעניינים המקצועיים של המשק וגב' פרינו, מולה עבדו, לא הייתה מרוכזת בעבודתה. הייתה חוסר ודאות באשר לטיב הזרעים שיסופקו. העדר כוח אדם מקצועי היה מורגש וניכרה הפגיעה בייצור כבר בסתיו 2017. נוצרה פגיעה גם במוניטין של מר דפנה ושל משקו ( ס' 16-12).
לדברי מר אונגר בעדותו הפגיעה במשק של מר דפנה בעקבות האירועים הייתה בחלקה בסוף שנת 2017 וברובה במהלך שנת 2018. הפגיעה באה לידי ביטוי בכמות היבול שהתקבלה בחברת דנציגר, בה עבד. דבריו התבססו על ידיעתו האישית מתקופת העבודה, מבלי שהיו בידו אסמכתאות המעידות על הנזק ( עמ' 64, עמ' 66 ש' 24).
נוסף לכך, כאמור, הגיש מר דפנה חוות דעת מטעם אגרונום מומחה, מר בר. בחוות הדעת העיד המומחה על משמעות העזיבה הפתאומית של גב' פרינו וההשפעה על תהליך ייצור הזרעים. המומחה פירט את תהליך ייצור זרעי מכלוא, המיומנויות הנדרשות מעובד, משמעות הנזק והשלכות הפגיעה באיכות על מחזור ההכנסות ושלבי הגידול אשר נפגעו. מר בר אמד את ההפסדים ואת הנזקים שנגרמו למר דפנה.
מר דפנה ציין בעדותו שגב' פרינו הגיעה למשקו כעובדת מן המניין, ללא הכשרה מיוחדת. לאחר שהתפתחה מבחינה מקצועית ולמדה את העבודה הפכה לעובדת מובילה, תהליך שאורך כשנתיים-שלוש. המעבר מעובדת רגילה לעובדת מובילה הוא תהליכי, טבעי, לא באופן רשמי וללא הסכם עבודה חדש. (עמ' 70-68).
מר דפנה תיאר את ההכשרה כליווי צמוד שלו או של בנו, כבעלי המקצוע המכשירים את העובדת המובילה לאורך 3-2 עונות. לא מדובר במעבר להיות ראש צוות, אלא הובלה, תוך שהעובדת היא חלק מקבוצת העובדים. לא נחתם עמה הסכם והיא לא קיבלה העלאת שכר המשקפת את תפקידה ( עמ' 71). היא קיבלה משכורת " רגילה, כמו כל תאילנדית, מינימום עם תוספות ראויות כפי שמקובל." (עמ' 79 ש' 32).
מר דפנה נשאל אם גב' פרינו הייתה העובדת המובילה היחידה, ולאיזו תקופה. לדבריו, כאשר היא התחילה לעבוד הייתה עובדת מובילה אחרת, ובעת האירוע היא הייתה עובדת מובילה כשנה וחצי, כאשר היה עובד אחר במקביל אליה. מדבריו לא ניתן לדעת במשך כמה זמן היא הייתה עובדת מובילה יחידה וכמה זמן היה עובד מוביל מקביל אליה (" ש. מתי הוא סיים לעבוד? ת. לא זוכר." (עמ' 73 ש' 28-27)) (עמ' 73).
מר דפנה אף נשאל לגבי אחריות גב' פרינו, או כל עובד מוביל אחר, במצב של רשלנות, לאור כך שלמעשה לא הייתה בעלת תפקיד רשמי אלא חלק מצוות העבודה. לדבריו – " כל עובד יכול להתרשל בכל מקום ובכל מצב. גם במפעל לא חותמים על הסכם של התרשלות." (עמ' 74 ש' 30).
מר דפנה טען שהוא בדק את האפשרות לבטח בביטוח אחריות מקצועית אך לא מצא חברה בה יכול היה לבטח את עבודת העובדים התאילנדים. הוא לא הציג אסמכתאות לכך ( עמ' 75). לדבריו, מצב של מחלה או מוות פתאומיים של עובד מוביל לא קרה במשק, אך אילו היה קורה הוא ומר רן דפנה היו ממשיכים את העבודה ( עמ' 79 ש' 30-26). באשר לביטוח, הוא אישר שלא היה לו ביטוח ולא הוגשה תביעה לביטוח על הנזקים שהוא טען שנגרמו ( עמ' 86 ש' 12-6).
מר דפנה העיד שהנזק עדין לא התגבש, שמדובר בחוזים עתידיים שלא יצאו לפועל או התבטלו. החוזים וההתקשרויות היו בעל פה ומר דפנה לא יכול היה להציג אסמכתאות לדבריו ( עמ' 79). מר דפנה העיד שהוא לא הסביר לגב' פרינו על כך שהיא עלולה להימצא חבה בנזק לפני שעזבה, אך שהיא הייתה מודעת לגודל האחריות. בין היתר, מאחר שהמצב לא נצפה ( עמ' 80 ש' 18 – עמ' 81 ש' 12).
חוות הדעת של מר בר
בחוות הדעת ציין מר בר שהעבודה עם זרעי מכלוא דורשת מיומנות, המצריכה תקופת הכשרה וחונכות אשר יכולה להגיע עד שנת עבודה. על כתפי עובדת ברמת גב' פרינו, לדבריו, מוטלת אחריות רבה על לימוד העובדים תחתיה ופיקוח על עבודתם. טעויות יעלו במוניטין של המגדל וביכולת ההתקשרות שלו.
מר בר הסתמך בחוות דעתו על נתונים שהועברו לו ממר דפנה, לפיהם גב' פרינו סיימה את עבודתה לאחר חודש בו ניכר שהעבודה הייתה לא טובה, בעקבות האירוע. היא עזבה ללא חפיפה ומאחר שלא עזבה את הארץ האשרה שלה נותרה תפוסה והמשק לא יכול היה לקבל עובדת אחרת במקומה. עקב העזיבה נפגעו שלבי גידול של זרעי קטניות, של זרעי פלפל ועגבנייה וכן לא ניתן היה להתחיל מחזורי גידול חדשים, עקב המחסור בכוח האדם. עזיבת גב' פרינו בעיתוי קריטי למחזורי הגידול, מבלי שבוצעה חפיפה מסודרת, יצר חוסר בכוח אדם, תפוקת עבודה ואיכות ביצוע ירודות וביטול מחזורי גידול והתקשרויות. מר בר העריך את הנזק בסך ממוצע של 300,000 – 380,000 ₪.
מר בר נשאל על ידי בית הדין והשיב בעניין ביטוח נזיקי של משקי זרעים:
"ש. מנית ניסיון של 40 שנה בתחום ואין ספק שזה תחום מאתגר, מרתק וניסיון של אדוני חושב להבין את הסיכוי סיכון של מגדל שעה שהוא מכשיר עובדת כזו. באופן כללי מהניסיון של אדוני, ככל שמדובר במגדל בינוני בדמות המשק הזה והסיכונים סיכויים שהוא צריך לקחת, האם נכון, מהניסיון של אדוני אולי עם משקים דומים, לעשות ביטוח נזיקי לעניין הזה?
ת. העניין מאוד נכון, אך לא קיים ביטוח כזה. קנ"ט ( קרן ביטוח נזקי טבע) אני הייתי סגן יו"ר מועצת המנהלים שלהם, דירקטוריון, ולא הסכמנו לבטח זרעים כי הנושא של המקצועיות והגודל צריכה להיות מטורפת, האקטוארים אמרו שאי אפשר לבטח את זה ואין ביטוח כזה.
ש. אם למעשה מגדל לא יכול לקנות את הסיכון הזה בפניה לחברת ביטוח, האם לא ראוי שעובד כזה שצפוי לכזה סיכון לא ראוי לשקף את זה?
ת. קודם כל אף אחד לא יסכים לעבוד אם יגידו לו את זה, אני אומר מהניסיון שלי, אני גם לא מכיר מישהו שעשה את זה. אתה מקבל עובד זר, מכשיר אותו, הוא לא מנהל, הוא עובד אחראי, וממש מקפידים על הדבר הזה, אם תקרא לו מנהל לא יקשיבו לו."
(עמ' 109 ש' 24-13)
מר בר העיד לפני בית הדין על תפקיד העובד האחראי. הוא ציין ש"טוהר הזן מונח על כתפי המגדל, בעל הבית. מצד שני, מי שמבצע בפועל את העבודה זה אותם פועלים." (עמ' 98 ש' 8-7). הכשרת עובד אחראית באה לידי ביטוי בניסיון ובחניכה של שלוש עונות, לפחות שנה וחצי ( עמ' 98 ש' 13-12). מר בר הדגיש שהאחריות של עובד אחראי היא קריטית ומדובר בעבודת הכשרה רבה, ולכן מתחילים שנה לפני ( עמ' 98 ש' 25-20). במקרה דנן, עזיבתה של גב' פרינו בוודאות גרמה לנזקים מאחר שבתקופת ההפריות אם אין עובד אחראי אי אפשר לגדל והדבר גורם לביטול מחזור זרעי גידול ( עמ' 104 ש' 3-1).
מר בר אף העיד בעניין הפגיעה באמינות. מאחר שמדובר במספר קטן של חברות שעוסקות בכך, האמינות במקצוע חשובה ביותר וכולם יודעים מה קורה אצל חברות ומשקים אחרים. אם משק מאבד מאמינותו הדבר משפיע ישירות על תוצאות עסקיות ( עמ' 106).
ככלל, מר בר ציין שהוא הסתמך בחוות דעתו על דבריו של מר דפנה, על מידע שהוא העביר לו ועל בסיסו ניתח את האמור. הוא ביסס את האמור על השוואה בין מה שמר דפנה אמר לבין נתונים של משרד החקלאות, אך לא הביא את אותם נתונים במסגרת חוות הדעת ( עמ' 107 ש' 22-13).
הכרעה
לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובעדויותיהם הגעתי לכדי מסקנה כי דין התביעה לפיצוי בגין נזקים שנגרמו למר דפנה עקב עזיבתה של גב' פרינו – להידחות. להלן אפרט טעמיי.
בדיון ( ארצי) נא/3-1 יוסי עזר נ' אי.אר.די. בע"מ פד"ע כג 372 (1991) נפסק, בהקשר של :
"חובות הצדדים ליחסי העבודה עולות מתניות מפורשות בחוזה העבודה, אך " ברוב המכריע של התקשרויות בין שניים בחוזה עבודה אישי - כל אשר ייקבע ביניהם יהיה השכר, מהות העבודה, ובחוזה לתקופה קצובה - התקופה. כל השאר - מותירים לנוהג ולחוק" (דב"ע מד/40- 3[1], בע' 384). על הנוהג והחוק יש להוסיף אף את הנורמות המשפטיות הקיבוציות ותנאים מכללא בחוזה העבודה הנובעים ממהות יחסי עובד-מעביד. דוגמאות לתנאים כאלה הן חובת תום הלב והנאמנות ( ראה מ' גולדברג [7]: " תום לב במשפט העבודה", בע' 146-140) והחובה לשמור סודות של המעביד ( ראה ע"א 312/74[2], בע' 319)."
בע"ב ( ב"ש) 1105/04 יילדרים דרביס ואח' נ' אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ ( פורסם בנבו, 3.5.2007) קבעה כבוד השופטת ( בדימוס) יהודית גלטנר הופמן כי הנתבעת לא הוכיחה את נזקה הנטען ועל כן דין תביעתה לפיצוי בגין נזק שנגרם כתוצאה מעזיבת העובדים את החברה באחד להידחות. בערעור שהגישה החברה נקבע כי מעבר לכך שערכאת הערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים, ישנן סיבות נוספות לדחיית התביעה לפיצוי בגין הנזק שנגרם, לטענת החברה, מעזיבת העובדים.
כבוד השופט ( בדימוס) עמירם רבינוביץ קבע בהליך הערעור – ע"ע ( ארצי) 354/07 אחים אוזן חברה לבנייה פיתוח וייזום בע"מ נ' יילדרים דרביס ואח' ( פורסם בנבו, 27.1.2010) כי הן עובד והן מעסיק רשאים להפסיק את הקשר בינם, אם בהתפטרות ואם בפיטורים. פיטורים כשלעצמם עלולים לגרום לעובד לנזקים רבים, גם אם נגרמו כדין, כפי שהתפטרות של עובד עלולה לגרום לנזקים רבים למעסיק, גם אם נעשו כדין:
"המחוקק אמד את נזקי העובד שלא קיבל הודעה מוקדמת כדין ככלל רק " בסכום השווה לשכרו הרגיל ( של העובד ע.ר.) בעד התקופה שלגביה לא נתנה ההודעה המוקדמת" (סעיף 7( א) לחוק הודעה מוקדמת). דברים אלה נכונים במלואם גם למקרה של התפטרות עובד ללא מתן הודעה מוקדמת למעביד על התפטרותו ( ראה פס"ד גלנצר, שם)."
בהמשך, קבע:
"חטאם" של המשיבים במקרה הנוכחי התבטא רק באי מתן הודעה מוקדמת על התפטרותם כדין. הנזק שנגרם לחברה במקרה זה, גם אם היה קיים, היה קודם כל תוצאה של עצם הפסקת העבודה על ידי המשיבים, שהיא כשלעצמה במקרה הנוכחי לא מהווה הפרת הסכם העבודה. ההפרה באה לידי ביטוי לא בעצם הפסקת העבודה החד צדדית, אלא באי מתן ההודעה המוקדמת כדין על ההפסקה. ניתן לסבור במידה לא מועטה של הגיון, שגם אם היו המשיבים נותנים לחברה הודעה מוקדמת מקסימלית של 30 יום על ההתפטרות, הרי היו נגרמים לחברה נזקים מעצם הפסקת העבודה והצורך לחפש עובדים חלופיים תחתיהם. חיפוש זה לא היה בהכרח מסתיים בשלושים יום בלבד."
והוסיף:
"בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים [ תרופות בשל הפרת חוזה], התשל"א - 1970 " הנפגע זכאי לפיצויים בעד הנזק שנגרם לו עקב ההפרה ותוצאותיה שהמפר ראה אותה או שהיה עליו לראותה מראש כתוצאה מסתברת של ההפרה". קשה להעלות על הדעת, שהמשיבים יכלו לצפות, שעקב עזיבתם את החברה ללא מתן הודעה מוקדמת, יהיה עליהם לשאת בנזקים של מאות אלפי שקלים, שעל פניהם הם אכן " נזקים רחוקים" (פס"ד גלנצר שם)."
נקודות אלו טובות ויפות גם בענייננו.
יחסי עובד ומעביד מעצם מהותם אינם " נישואים קתוליים" ודרך המלך איננה, בדרך כלל, לכפות על מי מהצדדים את המשך קיומם.
בענייננו, לא היתה כל מגבלה חוקית או הסכמית הקושרת בעבותות את העובדת למעסיקתה. ככלל, צד רשאי להפסיק באופן חד צדדי את הקשר ביניהם. בין הצדדים לא היה סעיף המחייב את העובדת לעבוד עד תאריך רלוונטי העולה כדי הסכם לתקופה קצובה. כך כל אחד מהצדדים רשאי היה להפסיק את הקשר ביניהם בכל עת, בכפוף למתן הודעה מוקדמת על הפסקת הקשר כדין. כשם שמעביד, שאינו נותן לעובד הודעה מוקדמת כדין על פיטוריו, לא יהיה חייב, בדרך כלל, ביותר מתשלום תמורת ההודעה מוקדמת, בהנחה שלא קיימת הפרה נוספת של חוזה העבודה על ידי המעסיק, מלבד אי מתן ההודעה המוקדמת לפיטורים, כך גם נכון לשער שאין מקום להטיל על עובד בנסיבות דומות, יותר מתשלום תמורת ההודעה המוקדמת.
קשה להעלות על הדעת, שהעובדת יכלה לצפות, כי בשל עזיבתה את מר דפנה, יהיה עליה לשאת בנזקים של מאות אלפי שקלים, שעל פניהם הם אכן " נזקים רחוקים". "חטאה" של העובדת במקרה הנוכחי התבטא לכל היותר באי מתן הודעה מוקדמת ככל שהיה נקבע כי היא התפטרה.
הנזק שנגרם למר דפנה במקרה זה, גם אם היה קיים, היה קודם כל תוצאה של עצם הפסקת העבודה על ידי העובדת, שהיא כשלעצמה במקרה הנוכחי לא מהווה הפרת הסכם העבודה. ההפרה באה לידי ביטוי לא בעצם הפסקת העבודה החד צדדית, אלא באי מתן ההודעה המוקדמת כדין על ההפסקה.
ניתן לסבור במידה לא מועטה של הגיון, שגם אם היתה העובדת נותנת למר דפנה הודעה מוקדמת מקסימלית של חודש ימים על ההתפטרות, הרי היו נגרמים לחברה נזקים מעצם הפסקת העבודה והצורך לחפש עובד/ת חלופי/ת תחתיה. חיפוש זה או הכשרה של עובד אחר לא היה בהכרח מסתיים בשלושים יום בלבד.
לגוף העניין, מר דפנה לא הוכיח את הפסדיו ואת סכום הפיצוי הנדרש בגינם. הוא לא הציג חוזים בהווה או חוזים עתידיים אשר בוטלו עקב עזיבתה של גב' פרינו ולא הביא עדים אשר באופן מפורש הצהירו כי ביטלו חוזים או הסכמות עמו. מחוות הדעת ומן המסמכים שהגיש מר דפנה לא ניתן לקבל אינדיקציה באשר להיקף הפסדיו בפועל ובוודאי שלא ניתן היה לקשור נזקים נטענים לעצם עזיבתה של גב' פרינו.
לבד מכך, כפי שנטען לעיל, עצם עזיבה של עובד היא זכות המוקנית לו, כפי שעצם הפסקת התקשרות היא זכות המוקנית למעסיק. כאמור, לא ניתן לצפות כי גב' פרינו תצפה נזקים הנטענים בשל עזיבתה, כמו גם עקב מעשיה הפליליים לכאורה. יוטעם בענייננו, כי התיק הפלילי נסגר מחוסר ראיות. גם מטעם זה, לא ניתן לחייבה בפיצוי בעד הנזק הנטען, בהתאם לסעיף 10 לחוק החוזים [ תרופות בשל הפרת חוזה] התשל"א-1970.
מהראיות שהוצגו בפניי, הגב' פרינו היתה עובדת ככל העובדים. היא לא זכתה לתנאים מיטיבים ולא לתגמול כספי עבור עבודתה. כתפיה של עובדת ששכרה נושק לשכר מינימום אינו יכול להיות כה רחב. וכנגזרת מכך, לא ניתן להטיל אחריות כה רבה על היותה עובדת ככל האחרים. אין להתעלם מכך כי דפוס עבודה מעין זה, לפיו בכל רגע נתון יש עובד אחד בלבד במשק ( כפי טענת מר דפנה) אשר בידיו כל הידע והיכולת, חושף את המשק לסיכון גבוה מבלי שבעלי המשק לא יצפו מצב שבו עובד יכול לעזוב בכל רגע נתון. גם אם גב' פרינו הייתה מפסיקה לפתע לעבוד בנסיבות אחרות, היה נוצר, לכאורה, נזק למשק, מאחר שלא הייתה עובדת מובילה.
מר דפנה טען כי חברות הביטוח לא מבטחות את המשקים מפני נזקים הקשורים בעבודת העובדים הזרים. מר דפנה לא השכיל להוכיח טענה זו. וגם אילו היה מוכיחה – לא היה בכך כדי לשנות ממסקנתי. קושי לבטח משק בשל התנגדות חברת ביטוח, אין בכך כדי להטיל את האחריות הנזיקית במקרה של אירוע ביטוחי על עובד זר. לפי דבריו של מר דפנה עצמו גב' פרינו הייתה עובדת טובה מאד לאורך כמעט 5 שנים ותרמה רבות למשק. ואולם, שכרה לא עלה והיא לא זכתה בפירות הצלחתה – ככל עובדת זרה מן המניין. כתמונת מראה – ברי כי אין לחייבה בנסיבות אלה בנזק בהווה או בנזק עתידי, גם אם היה מוכח.
לא נעלם מעיני כי גב' פרינו לא הוחתמה על הסכם עבודה חדש שישקף את מידת אחריותה כלפי המשק בשים לב לכתפיה המצומקות, ומבלי ליידע אותה על כך. מר בר ציין בהגינותו– אם היו אומרים לעובדים אף אחד לא היה מסכים לעבוד כך.
ביחס לטענתו של מר דפנה, לפיה העובדת הפרה את סעיף 14.5 להסכם העבודה המזכה אותו בפיצוי בעד הנזקים שנגרמו לו בפועל כתוצאה מההפרה. איני מקבל טענה זו. הנזקים לא כומתו באופן ישיר וברור, כ"נזקים שנגרמו בפועל", או כנזקים עתידיים אפשריים בשל התקשרויות עתידיות. אף עניין הפגיעה במוניטין לא הוכח.
בהתאם לאמור לעיל, דין התביעה לפיצוי בגין נזקים והפסדים למשק – להידחות.
פיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים זרים ומנהלים
לטענת מר דפנה האירועים שאירעו כתוצאה מהתנהגותה הפסולה של גב' פרינו גרמו לאבדן ימי עבודה של שאר העובדים הזרים ושל מנהלים במשק, אשר נאלצו לעבוד בחממות במקומם. על כן, עליה לפצות בסך של 30,000 ₪, המבטאים חודש עבודה של 5 עובדים.
לטענת גב' פרינו לא הוצגו הוכחות או חישוב המעיד על הסכום. לא הונח בסיס לתביעה זו.
בעדותו ציין מר דפנה שהעובדים במשק עבדו " בחצי כוח" במשך יותר משבועיים לאחר האירוע. הוא לא ניכה להם משכרם מאחר כי " אין לו זכות לנכות", אולם ציין שהוא תובע את הסכום מגב' פרינו כגורם לכאוס ( עמ' 90 ש' 18 – עמ' 91 ש' 7). מר דפנה העיד כי –
"... הייתה משטרה במשק והיה כאוס מאוד גדול. העובדת המשיכה לעבוד ועבדה ממש לא טוב וכתוצאה מזה היו לי נזקים. אני ניסיתי למזער נזקים, הכנסתי עוד פועלת לעבוד איתה ועוד צעדים אבל הנזק נוצר בטווחים הרבה יותר ארוכים. אנחנו היינו צריכים להכשיר עובד. היא הייתה אמורה לעזוב במאי ובנובמבר קיבלתי ממנה בקשה שהיא רוצה לעזוב. היה לי חודש שהיא עדיין הייתה במשק והוא לא היה לטובתי. היא עבדה לא טוב, היה פחד אצל העובדים האחרים כל עד היא הייתה. היו הרבה דברים שלא היו בשליטתי וניסיתי למזער נזקים.
ש. כרגע אמרת שהיא הודיעה לך חודש לפני הכרטיס טיסה אז למה אתה תובע הודעה מוקדמת?
ת. מהרגע שהיא הודיעה לי היא הייתה עובדת שלא מתפקדת."
(עמ' 58 ש' 30 – עמ' 59 ש' 8)
מר רן דפנה תיאר אף הוא בעדותו את החודש מרגע הגעת המשטרה ועד שגב' פרינו עזבה את המשק כחודש של חוסר תפקוד וכאוס כללי בקרב העובדים. הוא ציין שהתנהגות גב' פרינו היא הגורם לחוסר התפקוד גם של העובדים האחרים ( עמ' 76 ש' 26 – עמ' 77).
נדמה כי זו העת לדון בעיתוי הגשת התביעה על ידי מר דפנה. מר דפנה לא הגיש תביעה שכנגד יחד עם כתב ההגנה, כאשר גב' פרינו הייתה עדין בארץ. הוא הגיש את התביעה כתביעה נפרדת, ביום שמיעת גב' פרינו בעדות מוקדמת, שמיד אחריה יצאה את הארץ.
בע"ע ( ארצי) 52621-06-15 לימור שולמן נ' חברת דואר ישראל בע"מ ( פורסם בנבו, 18.5.2017) נכתב בהקשר של היזק ראייתי – " ... שיהוי ניכר וממושך עלול לפגוע באינטרסים דיוניים לגיטימיים של בעל דין, אשר מחמת ההיזק הראייתי עשויה להיפגע יכולתו להתחקות אחר נסיבות המקרה או לבסס את טענותיו.". אמנם לא מדובר בשיהוי של שנים רבות, אלא בשיהוי של מספר חודשים, אך בשל הנסיבות הייחודיות של עזיבת הארץ גרם השיהוי בהגשת התביעה לנזק ראייתי לגב' פרינו, אשר הגנתה נפגעה מאחר שכבר לא הייתה בארץ. גב' פרינו לא הגישה תצהיר עדות ראשית ולא העידה בתביעה שהוגשה נגדה, אלא תמכה הגנתה בראיות שהוגשו בתביעה שהגישה.
גב' פרינו לא יצרה קשר עם עובדים או עם גורמים אחרים אשר יתכן שהיו יכולים לסייע לה בהגנתה. עיתוי הגשת התביעה במועד שהוגשה ולא כתביעה שכנגד יחד עם כתב ההגנה, למרות שטענות מר דפנה כבר הבשילו באותה עת, מעלה תמיהה. מר דפנה לא סיפק הסבר מניח את הדעת מדוע בחר בעיתוי הגשת הבקשה שעה שהעובדת היתה כפסע מלעזוב את הארץ. מאחר ומר דפנה ידע זאת ובחר במודע להגיש את התביעה בעיתוי שבחר, בכך גרם לה בהתנהגותו נזק ראייתי.
לגופו של עניין, מר דפנה לא הוכיח את טענתו לפיה אירוע המעצר של גב' פרינו היווה מקור לאבדן ימי עבודה של העובדים התאילנדים האחרים ומנהליהם ולא הוכיח את טענתו שהוא זכאי לפיצוי בגין כך. מר דפנה ומר רן דפנה היו היחידים שהעידו בעניין זה כמי שהיו באירועים עצמם. הם לא הביאו תצהירים או העידו עובדים אחרים של המשק, לא עובדים תאילנדים ( אשר מקובלת עלי הטענה שלא ניתן להביאם למתן עדות נגד עמיתתם). נוסף לכך, מר דפנה עצמו ציין שאין לו זכות לנכות משכרם של עובדים כאשר הם עובדים " חצי כוח". לעבודה ב"חצי כוח" יכולות להיות סיבות רבות ומגוונות הקשורות למצב פיזי, רגשי או נפשי של עובד, ואף מר דפנה לא רואה בכך עילה לניכוי שכר.
בהקשר זה יצוין כי קיים קושי לקבל את עדותו של מר אונגר בהקשר זה. מר אונגר הצהיר שהוא מעיד לפי מידע שקיבל ממר דפנה ומבנו ( עמ' 59 ש' 16), שאינו בקיא בסדרי העבודה במשק של מר דפנה ( עמ' 65 ש' 20) ושאין לו כל הכרות אישית עם גב' פרינו ( עמ' 61 ש' 13-10). עם זאת, העיד שגם בתקופות של מתיחות ביטחונית בשל היות המושב צמוד גדר בעוטף עזה, לא היה כל שינוי בתפוקות העובדים ( עמ' 65-64). הוא נשאל והשיב –
"ש. תסכים איתי דיברת על משק מנוסה וותיק, תסכים איתי שמשק מנוסה וותיק סביר צופה כל מיני אירועים בלתי צפויים וצריך להיערך אליהם מראש?
ת. לוגית אני לא מסכים איתך, אם האירוע בלתי צפוי אז קשה לצפות אותו. אם זה אירוע שעשוי לקרות אפשר להיערך אליו."
(עמ' 66 ש' 4-1)
השאלה אם אירוע כגון זה " עשוי לקרות" היא שאלה פרשנית רחבה. כאמור לעיל, מגוון רחב של אירועים עלולים להשפיע על אופן ועל טיב העבודה, ודאי וודאי במציאות של עוטף עזה. גם אם השפעת המצב הביטחוני לא ניכרת בעבודה החקלאית על בסיס יומיומי, ברי כי בימי הסלמה, ועל אחת כמה וכמה בימי מבצע צוק איתן, הייתה לכך השפעה על העבודה. באותו אופן, אירועים אחרים עלולים לקרות והם חלק מסיכוני עסק, כל עסק באשר הוא.
מר דפנה אף ציין שגם מנהלי המשק הפנו "אנרגיות" להתרחשות במשק לאחר קרות האירוע, מה שגזל מהם זמן טיפול בענייני ניהול המשק. מר דפנה לא תמך טענה זו בכתובים – לא הפנה למסמכים כדוגמת יומן בו מצוינות פגישות שהתבטלו ולא הביא למתן עדות ספקים או לקוחות אשר יכלו לשפוך אור על מצב העניינים באותם ימים.
על כן, ומאחר שמר דפנה לא הוכיח את נזקיו ואת עבודת העובדים " בחצי כוח", אין להטיל על כתפי גב' פרינו את האחריות על טיב עבודת העובדים בימים שלאחר קרות האירוע, והתביעה לפיצוי בגין אבדן ימי עבודה – נדחית.

נטישת המעסיק ותפיסת אשרת עבודה
לטענת מר דפנה, גב' פרינו התפטרה והייתה אמורה לעלות על טיסה ביום 3.12.2017, אך לא עשתה כן ונשארה בישראל. בכך, גרמה לו לנזק מאחר שתפסה את אשרת העבודה והוא לא יכול היה להעסיק עובד אחר תחתיה. מר דפנה תבע בגין אבדן 6 חודשי העבודה סך של 30,000 ₪.
לטענת גב' פרינו מר דפנה הוא שפיטר אותה ורכש עבורה את כרטיס הטיסה. היא התבקשה על ידי המשטרה להישאר בארץ שישה חודשים נוספים עד לקבלת החלטה בעניינה.
בעדותו מר דפנה הסביר שלא הצליח לקבל עובד אחר במקום גב' פרינו ממשקים סמוכים באמצעות ניוד. הוא ביקש מהרשויות לקבל עובד חלופי אך לא קיבל ( עמ' 81 ש' 29 – עמ' 82 ש' 3). ואולם, מר דפנה לא תמך בראיות טענות אלו, על אף שסביר להניח שהיו נגישות לו – מכתב לרשות האוכלוסין, דו"ח נתונים על עובדים מועסקים בפועל אל מול מספר האשרות שבידו וכדומה.
בהתאם לקבוע לעיל, מר דפנה פיטר את גב' פרינו ורכש עבורה כרטיס טיסה ליום 3.12.2017. לפי עדותה של גב' פרינו היא נסעה לשדה התעופה ושם החליטה להישאר בארץ. היא לא יצרה קשר עם מר דפנה או עם מי מהעובדים ולא הודיעה על כך. הדבר נודע למר דפנה רק בדיעבד, אז הוא הודיע על כך לרשות האוכלוסין.
בסע"ש ( ב"ש) 12131-01-15‏ וויציאן פאואינאוי נ' דוד אוביץ ז"ל ( פורסם בנבו, 7.9.2017) קבע כבוד השופט יוחנן כהן:
"עובד אינו קניינו של מעבידו. עובד, כל עובד, ובכלל זה עובד זר, זכאי לסיים עבודתו, מבלי שיהיה חשוף לטענת מעבידו שבעצם עזיבתו גרם למעבידו נזק. בית הדין הארצי הביע פעם אחר פעם את מורת רוחו ממעסיקים המתייחסים אל עובדים זרים מתפטרים כאל " ברחנים", כפי שכינתה המעסיקה את התובע למשל בסעיף 54 לתצהיר עמי ( ע"ע 1459/02 בוצ'מן – בסט ייזום ובניה (19.12.02), ס' 10 לפסק הדין: ע"ע 1218/02 XUE BIN – חברת א. דורי (20.3.03), ס' 14 לפסק הדין)."
בע"ע 1459/02 דן בוצ'ימן נ' בסט ייזום ובניה בע"מ פד"ע לח 824 (2002) קבעה כבוד הנשיאה בדימוס נילי ארד:
"על עקרונות היסוד של חופש התנועה ואיסור נטילתו של דרכון מעובד זר שלא כדין עמדנו בפתח הדברים, ולא בכדי. ראש לכול, יש לעקור מן השורש התייחסות אל העובדים הזרים הנוטשים את מקום עבודתם כ"ברחנים". דרך התבטאות זו, המעלה על הדעת תקופות אפלות בבחינת " אוהל הדוד תום", דינה להיעקר ולא תישמע עוד במקומותינו. אוצרת היא בחובה, להוותנו, את מעמדו של אותו אדם בעיני הדובר ואת ההתייחסות המתבקשת כלפיו בשל התכונות שדבקו בו, שלא בטובתו. דומה כי אין לנו אלא לחזור ולשנן את שציוונו ספר הספרים מקדמת דנא: "וכי-יגור אתך גר בארצכם, לא תונו אותו. כאזרח מכם יהיה לכם הַגֵּר הַגָּר אתכם, ואהבת לו כמוך, כי-גרים הייתם בארץ מצרים..." (ויקרא יט, לג-לד [ א]).
יוזכר כי מר דפנה בחר להגיש את התביעה נגד גב' פרינו במועד הגעתה לעדות מוקדמת לפני עזיבתה את הארץ, מועד אשר הותיר אותה ללא יכולת התגוננות, כפי שאף פורט להלן.
ברוח דברים אלה, ומאחר שמר דפנה לא הוכיח את הנזק אשר נגרם לו, התביעה לפיצוי בגין תפיסת אשרה – נדחית.
דמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי ביצוע העברת תפקיד והדרכה לעובד מחליף
לטענת מר דפנה גב' פרינו התפטרה מבלי שנתנה הודעה מוקדמת, ולכן היא חבה לו סך של 3,180 ₪. בנוסף לכך, טען שהתפטרותה לפני שהסתיימה תקופת אשרת העבודה ועזיבתה מבלי שהדריכה וחנכה עובדת אחרת לתפקיד, בהתאם לאמור בהסכם העסקתה, מקנה לו זכות לפיצוי בסך של 25,000 ₪.
לטענת גב' פרינו היא פוטרה וכרטיס הטיסה נרכש שלא על דעתה. על כן, וכפי שבא לידי ביטוי בתביעתה, היא זו שזכאית לדמי הודעה מוקדמת. בעניין הפיצוי בגין אי הכשרת עובד מחליף טענה גב' פרינו כי מדובר בכפל פיצוי, שכן לשם העברת תפקיד והדרכה קיימת חובת ההודעה המוקדמת. בנוסף לכך, מר פרינו לא הראה בסיס לחישוב סכום הדרישה.
אקדים ואציין כי מאחר שקבעתי לעיל כי מר דפנה פיטר את גב' פרינו, הרי שיש לדחות את התביעה לחלף הודעה מוקדמת ואת התביעה לפיצוי בגין אי הכשרת עובד.
מר דפנה העיד כי הוא תבע בגין דמי הודעה מוקדמת מאחר שגב' פרינו ביקשה בשיחה שהתקיימה ביום 21.11.2017 לעזוב לאלתר ( עמ' 90 ש' 17-16).
בעדויות מטעם מר דפנה, של מר אונגר ושל מר בר, כמו גם מעדותו של מר דפנה עצמו כפי שהובאה לעיל, עולה תמונה לפיה התפקיד שביצעה גב' פרינו היה התפתחות טבעית של עבודתה ולא מינוי מוגדר בפני עצמו. בבסיסו, הכשרה וניסיון שרכשה עם הזמן. בעדותו של מר בר הוא חזר על האמור בחוות הדעת מטעמו, לפיה נדרש זמן הכשרה של שנה ועוד 3-2 עונות של חפיפה כדי להיות עובד אחראי. במועד שגב' פרינו עזבה את המשק נותרו לה 5 חודשים בלבד עד לסיום האשרה, ולדבריו במועד זה כבר היה אמור להיות עובד אחראי שכבר עבר חלק מהחפיפה ( עמ' 104 ש' 27-19).
לפי סעיף 13.3 להסכם העבודה – " העובד והמעסיק רשאים להביא הסכם עבודה זה לידי סיום בכל עת, באמצעות משלוח הודעת ביטול בכתב לצד השני, במועדים המפורטים להלן... לאחר שנת העסקה – חודש." ההסכם לא מזכיר פרק זמן ארוך יותר הנדרש להודעה מוקדמת, מאחר שהתפקיד מצריך חפיפה ארוכה מהרגיל או היערכות אחרת של המעסיק. יוזכר כי התפקיד של גב' פרינו לא הקנה לה זכויות אחרות משל עובדים אחרים ולא נחתם הסכם העסקה שונה ונוסף על ההסכם שעליו חתמה עם הגעתה למשק של מר דפנה.
דהיינו – אם גב' פרינו הייתה מבקשת להתפטר מהעבודה מבלי שאירעו האירועים שאירעו, היא הייתה חייבת במתן חודש הודעה מוקדמת, ותו לא. בנוסף לכך, מר דפנה העיד שהוא נערך לעזיבתה של גב' פרינו. לדבריו היא הודיעה שהיא רוצה לעזוב והוא רכש לה כרטיס טיסה לחודש אחרי – דהיינו, במילותיו, היה לו " חודש ימים להתארגן וגם ניסיתי להתארגן." (עמ' 58 ש' 30-29).
עם זאת, לפי העדויות אין די בחודש כדי להכשיר עובדת אחרת לתפקיד אותו ביצעה, מאחר שמדובר בהכשרה ובחפיפה לאורך זמן – לכל הפחות שנת עבודה, 3-2 עונות. במצב דברים זה, ברי כי מר דפנה לא היה דורש מגב' פרינו פיצוי על כך שלא הכשירה עובד תחתה. בנסיבות שלפני, אין באירוע כדי לשנות זכות זו של גב' פרינו ואין באירוע כדי לגבש זכות לפיצוי בגין אי הכשרת עובד אחר.
לא זו אף זו. לפי עדותו של מר בר, מר דפנה כבר היה אמור להיות במצב בו החלה הכשרה של עובדת תחת גב' פרינו, מאחר שהיא הייתה צפויה לעזוב בחודש מאי 2018 בלאו הכי, עם סיום אשרת העבודה.
מר דפנה נשאל לגבי הכשרת עובד אחר:
" ש. אז ידעת שהיא עומדת לעזוב, היא ביקשה, רכשת לה כרטיס טיסה והכשרת עובד אחר במקומה?
ת. לא. התחלתי להכשיר.
ש. את מי, תאילנדי אחר?
ת. צריך לזכור שברגע שהיא נטשה, אני הפסדתי ויזה של תאילנדי שבאזור שלנו עוטף עזה, זה סיפור מאוד מאוד מסובך להעסיק עובדים. ברור לגמרי שהייתי חייב להכשיר עובד או עובדת. במקרה זה זה היה עובדת.
ש. את מי, אנו רוצים לדעת את מי?
ת. אחת עובדת יותר ותיקות. עובדת תאילנדית.
ש. מתי?
ת. מתי מה?
ש. מתי הכשרת?
ת. כשהתברר לי שהיא רוצה לעזוב.
ש. מתי העובדת הנוספת התחילה בתפקיד של התובעת?
ת. כשהסתבר לנו שהתובעת לא ממשיכה לעבוד התחלנו להכשיר אותה. היא עדיין לא קיבלה את התפקיד. התחלנו להכשיר אותה. יש לציין שעובדות ותיקות. מה זה עובד ותיק? מדובר בעובד שלפחות עובד שנתיים. עובדים כאלה אנו לאט לאט באיזה שלב מכינים אותם אם יתאימו בשלב מאוחר יותר להיות עובדים ראשיים. יכול להיות שאותה עובדת נבדקה גם לפני כן."
(עמ' 44 ש' 24-6)
מדבריו של מר דפנה ניתן להבין שגם הוא יודע את האמור בעדותו של מר בר, שלא ניתן להכשיר בחודש עובדת כדי להחליף את גב' פרינו בתפקידה, אלא מדובר בתפקיד שנבנה לאורך פרק זמן ממושך יותר. ניתן להבין שמחליפתה של גב' פרינו כבר " סומנה" ככזו גם לפני קרות האירועים וסיום העסקתה של גב' פרינו.
במאמר מוסגר יצוין כי מטרת הודעה מוקדמת היא התארגנות לקראת עזיבת עובד, לרבות מציאת מחליף והכשרתו, כך שמדובר בדרישה כפולה ביחס לדרישת הפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.
בהתאם לאמור, דין התביעות לחלף הודעה מוקדמת ולפיצוי בגין אי הכשרת עובד – להידחות.

סוף דבר
תביעת גב' פרינו - סע"ש 14219-12-17
מר דפנה ישלם לגב' פרינו כדלקמן:
בגין דמי הבראה – 1,102 ₪;
בגין מענק שנתי – 5,443 ₪;
בגין דמי גמל – 10,912 ₪;
בגין דמי חגים – 5,181 ₪;
בגין פדיון דמי חופשה – 1,099 ₪;
בגין פיצויי פיטורים – 20,343 ₪;
בגין חלף הודעה מוקדמת – 2,500 ₪;
בגין שעות נוספות - 8,159 ₪.
התביעה בגין שעות עבודה בשבת, החזר ניכויים מהשכר, דמי כלכלה ופיצוי בגין פיטורים שלא כדין – נדחית.
תביעת מר דפנה לקיזוז שעות הפסקה – נדחית.
הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה של גב' פרינו

תביעת מר דפנה - סע"ש 48755-04-18
תביעתו של מר דפנה לפיצוי בגין תפיסת האשרה, פיצוי בגין נזקי ייצור והתקשרויות, חלף הודעה מוקדמת, פיצוי בגין אי העברת תפקיד לעובד מחליף ופיצוי בגין אבדן ימי עבודה של עובדים ומנהלים – נדחית.
בשאלת ההוצאות – ככלל, אימצו בתי הדין את העיקרון לפיו פסיקת הוצאות תהא לפי ההוצאות הריאליות של ההליך, כפי שבא לידי ביטוי בבג"ץ 891/05 תנובה מרכז שיתופי לשיווק תוצרת חקלאית בישראל בע"מ נ' הרשות המוסכמת למתן רשיונות יבוא-משרד התעשיה (פורסם בנבו, 30.6.2005). עם זאת, לבית הדין שיקול דעת רחב בנוגע לפסיקת הוצאות ורשאי הוא להתחשב ולתת ביטוי לשיקולים נוספים כגון מהות התביעה, נסיבות אישיות של הצדדים והתנהלות הצדדים בדיון (ע"ע (ארצי) 35727-11-12 ביטחון לאומי 1992 ע.נ בע"מ נ' אלכסנדר פודולסקי (פורסם בנבו, 25.1.2015).
במקרה דנן, לא ניתן להתעלם מאופן ניהול ההליך על ידי הצדדים, ניהול החקירות, משך זמן דיוני ההוכחות התמשך מעל ומעבר לזמן שהוקצב עקב התנגדויות ושאלות חוזרות ונשנות חסרות כל תוחלת ורלוונטיות, דבר ש"הזמין" התנגדויות של הצד שכנגד והצריך זמן עקר למתן החלטות בהתנגדויות ובזבוז זמן שיפוטי . הדברים באו לידי ביטוי בסרבול הליכים והתמשכותם, בהערות חוזרות של ראש המותב לרבות ביחס להליך הפלילי שהתנהל בעניינה של התובעת וחוסר שיתוף פעולה מצד באי כוח הצדדים, אשר הוביל להתנהלות לא מכבדת מצד באי כוחם, כפי שהדבר השתקף בפרוטוקול הדיון מיום 28.3.2019.
נוכח הדברים לעיל, כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"ו אב תשפ"א, 04 אוגוסט 2021, בהעדר הצדדים.

- נספח -

חודש 08/14

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ו
10.5
10
5
5
2
ש
שבת

3
א
10
9.5
8
1.5
4
ב
9.5
9
8
1
5
ג
10.5
10
8
2
6
ד
10
9.5
8
1.5
7
ה
10.5
10
8
2
8
ו
חופש

9
ש
שבת

10
א
12
11.5
8
3.5
11
ב
9.5
9
8
1
12
ג
חג

13
ד
9.5
9
8
1
14
ה
9
8.5
8
0.5
15
ו
10.5
10
5
5
16
ש
שבת

0
17
א
9.5
9
8
1
18
ב
9.5
9
8
1
19
ג
10
9.5
8
1.5
20
ד
9.5
9
8
1
21
ה
9
8.5
8
0.5
22
ו
9
8.5
5
3.5
23
ש
שבת

24
א
8.5
8
8
0
25
ב
8.5
8
8
0
26
ג
8.5
8
8
0
27
ד
8.5
8
8
0
28
ה
9.5
9
8
1
29
ו
9.5
9
5
4
30
ש
שבת

31
א
9
8.5
8
0.5
סה"כ שעות:

230

38

שכר:
1098.2

תלוש שכר 08/14
שעות רגילות:
185
23.12
4277.2

שעות 125%:
38.5
28.9
1112.65

223.5

5389.85

הפרש ש"נ:
-14.45

חודש 12/14

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ב
10.5
10
8
2
2
ג
10
9.5
8
1.5
3
ד
8.5
8
8
0
4
ה
10
9.5
8
1.5
5
ו
חג

6
ש
שבת

7
א
10
9.5
8
1.5
8
ב
10
9.5
8
1.5
9
ג
10
9.5
8
1.5
10
ד
10
9.5
8
1.5
11
ה
10
9.5
8
1.5
12
ו
חופש

13
ש
שבת

14
א
10
9.5
8
1.5
15
ב
10
9.5
8
1.5
16
ג
10
9.5
8
1.5
17
ד
10
9.5
8
1.5
18
ה
10
9.5
8
1.5
19
ו
10
9.5
5
4.5
20
ש
שבת

21
א
10
9.5
8
1.5
22
ב
10
9.5
8
1.5
23
ג
10
9.5
8
1.5
24
ד
10
9.5
8
1.5
25
ה
10
9.5
8
1.5
26
ו
10
9.5
5
4.5
27
ש
שבת

28
א
8.5
8
8
0
29
ב
10
9.5
8
1.5
30
ג
10
9.5
8
1.5
31
ד
10
9.5
8
1.5
סה"כ שעות:

247.5

41

שכר:
1184.9

תלוש שכר 12/14
שעות רגילות:
194
23.12
4485.28

שעות 125%:
35.5
28.9
1025.95

229.5

5511.23

הפרש ש"נ:
158.95

חודש 02/2015

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
א
9.5
9
8
1
2
ב
10
9.5
8
1.5
3
ג
8.5
8
8
0
4
ד
8.5
8
8
0
5
ה
8.5
8
8
0
6
ו
חופש

7
ש
שבת

2.5
8
א
8.5
8
8
0
9
ב
8.5
8
8
0
10
ג
8.5
8
8
0
11
ד
8.5
8
8
0
12
ה
9.5
9
8
1
13
ו
9.5
9
5
4
14
ש
שבת

5
15
א
8.5
8
8
0
16
ב
9.5
9
8
1
17
ג
9.5
9
8
1
18
ד
8.5
8
8
0
19
ה
8.5
8
8
0
20
ו
8.5
8
5
3
21
ש
שבת

5
22
א
8.5
8
8
0
23
ב
10.5
10
8
2
24
ג
8.5
8
8
0
25
ד
8.5
8
8
0
26
ה
8.5
8
8
0
27
ו
8.5
8
5
3
28
ש
שבת

5
סה"כ שעות:

204

17.5

שכר:

505.75

תלוש שכר 02/15

שעות רגילות:
175
23.12
4046

שעות 125%
25
28.9
722.5

4768.5

הפרש ש"נ:
-216.75

חודש 05/15

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ו
11
10.5
5
5.5
2
ש
שבת

3
א
13
12.5
8
4.5
4
ב
10.5
10
8
2
5
ג
12.5
12
8
4
6
ד
12
11.5
8
3.5
7
ה
13
12.5
8
4.5
8
ו
חופש

9
ש
שבת

10
א
12.5
12
8
4
11
ב
12
11.5
8
3.5
12
ג
13.5
13
8
5
13
ד
13.5
13
8
5
14
ה
12
11.5
8
3.5
15
ו
12.5
12
5
7
16
ש
שבת

17
א
13
12.5
8
4.5
18
ב
8.5
8
8
0
19
ג
10.5
10
8
2
20
ד
12
11.5
8
3.5
21
ה
11
10.5
8
2.5
22
ו
10
9.5
5
4.5
23
ש
שבת

24
א
10
9.5
8
1.5
25
ב
11
10.5
8
2.5
26
ג
11.5
11
8
3
27
ד
5.5
5
5

28
ה
13.5
13
8
5
29
ו
11
10.5
5
5.5
30
ש
שבת

31
א
10.5
10
8

סה"כ שעות:

286

86.5

שכר:
2703.125

תלוש שכר 05/15
שעות רגילות:
188
25
4700

שעות 125%:
47
31.25
1468.75

235

6168.75

הפרש ש"נ:
1234.375

חודש 06/2015

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ב
10
9.5
8
1.5
2
ג
10
9.5
8
1.5
3
ד
9.5
9
8
1
4
ה
9.5
9
8
1
5
ו
חופש

6
ש
שבת

5
7
א
8.5
8
8
0
8
ב
8.5
8
8
0
9
ג
11
10.5
8
2.5
10
ד
10
9.5
8
1.5
11
ה
10.5
10
8
2
12
ו
12
11.5
5
6.5
13
ש
שבת

12.5
14
א
8.5
8
8
0
15
ב
9
8.5
8
0.5
16
ג
9.5
9
8
1
17
ד
9.5
9
8
1
18
ה
8.5
8
8
0
19
ו
10
9.5
5
4.5
20
ש
שבת

7
21
א
9
8.5
8
0.5
22
ב
8.5
8
8
0
23
ג
9
8.5
8
0.5
24
ד
8.5
8
8
0
25
ה
9.5
9
8
1
26
ו
10
9.5
5
4.5
27
ש
שבת

6.5
28
א
8.5
8
8
0
29
ב
8.5
8
8
0
30
ג
9.5
9
8
1
סה"כ שעות:

235.5

1

32

שכר:
1000

תלוש שכר 06/15
שעות רגילות
183.5
25
4587.5

שעות 125%
23.5
31.25
734.375

סה"כ:
207

5321.875

הפרש ש"נ:
265.625

חודש 10/15

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ה
8.5
8
8
0
2
ו
חופש

3
ש
שבת

0
4
א
8.5
8
8
0
5
ב
חג

6
ג
9
8.5
8
0.5
7
ד
8.5
8
8
0
8
ה
9.5
9
8
1
9
ו
9.5
9
5
4
10
ש
שבת

5.5
11
א
9.5
9
8
1
12
ב
9.5
9
8
1
13
ג
10
9.5
8
1.5
14
ד
12
11.5
8
3.5
15
ה
10.5
10
8
2
16
ו
11
10.5
5
5.5
17
ש
שבת

14.5
18
א
11.5
11
8
3
19
ב
11.5
11
8
3
20
ג
11.5
11
8
3
21
ד
11.5
11
8
3
22
ה
11.5
11
8
3
23
ו
11.5
11
5
6
24
ש
שבת

21
25
א
11
10.5
8
2.5
26
ב
11
10.5
8
2.5
27
ג
11
10.5
8
2.5
28
ד
11.5
11
8
3
29
ה
11
10.5
8
2.5
30
ו
11
10.5
5
5.5
31
ש
שבת

18.5
סה"כ שעות:

251.5

59.5

שכר:
1859.375

תלוש שכר 10/15
שעות רגילות:
188
25
4700

שעות 125%:
47.5
31.25
1484.375

235.5

6184.375

הפרש ש"נ:
375

חודש 01/16

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ו
חג

2
ש
שבת

3
א
8.5
8
8
0
4
ב
8.5
8
8
0
5
ג
8.5
8
8
0
6
ד
8.5
8
8
0
7
ה
11
10.5
8
2.5
8
ו
8.5
8
5
3
9
ש
שבת

10
א
12
11.5
8
3.5
11
ב
8.5
8
8
0
12
ג
8.5
8
8
0
13
ד
8.5
8
8
0
14
ה
8.5
8
8
0
15
ו
חופש

16
ש
שבת

17
א
8.5
8
8
0
18
ב
8.5
8
8
0
19
ג
8.5
8
8
0
20
ד
8.5
8
8
0
21
ה
8.5
8
8
0
22
ו
8.5
8
5
3
23
ש
שבת

24
א
8.5
8
8
0
25
ב
8.5
8
8
0
26
ג
8.5
8
8
0
27
ד
8.5
8
8
0
28
ה
8.5
8
8
0
29
ו
8.5
8
5
3
30
ש
שבת

סה"כ שעות:

201.5

15

שכר:
468.75

תלוש שכר 01/16
שעות רגילות:
175
25
4375

שעות 125%:
15
31.25
468.75

190

4843.75

הפרש ש"נ:
0

חודש 04/2016

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ו
8.5
8
5
3
2
ש
שבת

3
3
א
9.5
9
8
1
4
ב
9.5
9
8
1
5
ג
8.5
8
8
0
6
ד
8.5
8
8
0
7
ה
10
9.5
8
1.5
8
ו
8.5
8
5
3
9
ש
שבת

6.5
10
א
10.5
10
8
2
11
ב
9.5
9
8
1
12
ג
9.5
9
8
1
13
ד
חג

0
14
ה
9.5
9
8
1
15
ו
13
12.5
5
7.5
16
ש
שבת

12.5
17
א
8.5
8
8
0
18
ב
10
9.5
8
1.5
19
ד
9
8.5
8
0.5
20
ג
8.5
8
8
0
21
ה
11.5
11
8
3
22
ו
10
9.5
5
4.5
23
ש
שבת

9.5
24
א
9
8.5
8
0.5
25
ב
11
10.5
8
2.5
26
ג
8.5
8
8
0
27
ד
12.5
12
8
4
28
ה
8.5
8
8
0
29
ו
10.5
10
5
5
30
ש
שבת

12
סה"כ שעות:

232.5
220.5

43.5

שכר:
1359.375

תלוש שכר 04/2016
שעות רגילות:
177
25
4425

שעות 125%
43.5
31.25
1359.375

220.5

5784.375

הפרש ש"נ:
0

חודש 09/16

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ה
10.5
10
8
2
2
ו
8.5
8
5
3
3
ש
שבת

5
4
א
8.5
8
8
0
5
ב
8.5
8
8
0
6
ג
9
8.5
8
0.5
7
ד
9
8.5
8
0.5
8
ה
9
8.5
8
0.5
9
ו
12.5
12
5
7
10
ש
שבת

8.5
11
א
10.5
10
8
2
12
ב
11.5
11
8
3
13
ג
10.5
10
8
2
14
ד
10.5
10
8
2
15
ה
10.5
10
8
2
16
ו
10.5
10
5
5
17
ש
שבת

16
18
א
10.5
10
8
2
19
ב
10.5
10
8
2
20
ג
10.5
10
8
2
21
ד
10.5
10
8
2
22
ה
10.5
10
8
2
23
ו
10.5
10
5
5
24
ש
שבת

15
25
א
9.5
9
8
1
26
ב
9.5
9
8
1
27
ד
8.5
8
8
0
28
ג
9.5
9
8
1
29
ה
9.5
9
8
1
30
ו
8.5
8
5
3

7
סה"כ שעות:

257.5
244.5
193
51.5

1669.63

תלוש שכר 09/16
שעות רגילות:
186
25.94
4824.84

שעות 125%
48
32.42
1556.16

6381

הפרש ש"נ
113.47

חודש 12/16

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ה
8.5
8
8
0
2
ו
8.5
8
5
3
3
ש
שבת

4
א
8.5
8
8
0
5
ב
חג

6
ג
9
8.5
8
0.5
7
ד
8.5
8
8
0
8
ה
8.5
8
8
0
9
ו
8.5
8
5
3
10
ש
שבת

11
א
8.5
8
8
0
12
ב
8.5
8
8
0
13
ג
8.5
8
8
0
14
ד
8.5
8
8
0
15
ה
10
9.5
8
1.5
16
ו
8.5
8
5
3
17
ש
שבת

18
א
8.5
8
8
0
19
ב
9.5
9
8
1
20
ג
9.5
9
8
1
21
ד
9.5
9
8
1
22
ה
9.5
9
8
1
23
ו
8.5
8
5
3
24
ש
שבת

25
א
8.5
8
8
0
26
ב
8.5
8
8
0
27
ג
8.5
8
8
0
28
ד
10.5
10
8
2
29
ה
9.5
9
8
1
30
ו
8.5
8
5
3
31
ש
שבת

סה"כ שעות:

221.5

24

שכר:
778.32

תלוש שכר 12/16
שעות רגילות:
175
25.94
4539.5

שעות 125%:
34
32.43
1102.62

209

5642.12

הפרש ש"נ:
-324.3

חודש 02/17

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ד
8.5
8
8
0
2
ה
8.5
8
8
0
3
ו
8.5
8
5
3
4
ש
שבת

3
5
א
10.5
10
8
2
6
ב
9.5
9
8
1
7
ג
9
8.5
8
0.5
8
ד
9
8.5
8
0.5
9
ה
9
8.5
8
0.5
10
ו
9.5
9
5
4
11
ש
שבת

8.5
12
א
8.5
8
8
0
13
ב
11
10.5
8
2.5
14
ג
8.5
8
8
0
15
ד
8.5
8
8
0
16
ה
8.5
8
8
0
17
ו
8.5
8
5
3
18
ש
שבת

5.5
19
א
9.5
9
8
1
20
ב
8.5
8
8
0
21
ג
8.5
8
8
0
22
ד
9
8.5
8
0.5
23
ה
8.5
8
8
0
24
ו
8.5
8
5
3
25
ש
שבת

4.5
26
א
10
9.5
8
1.5
27
ב
10.5
10
8
2
28
ג
8.5
8
8
0

3.5
סה"כ שעות:

217

25

שכר:
840

תלוש שכר 02/17
שעות רגילות:
172
26.88
4623.36

שעות 125%:
33.5
33.6
1125.6

205.5

5748.96

הפרש ש"נ:
-285.6

חודש 05/17

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ב
11.5
11
8
3
2
ג
11.5
11
8
3
3
ד
11.5
11
8
3
4
ה
9.5
9
8
1
5
ו
11.5
11
5
6
6
ש
שבת

7
א
11.5
11
8
3
8
ב
9.5
9
8
1
9
ג
8.5
8
8
0
10
ד
8.5
8
8
0
11
ה
11.5
11
8
3
12
ו
11
10.5
5
5.5
13
ש
שבת

14
א
12.5
12
8
4
15
ב
11.5
11
8
3
16
ג
11.5
11
8
3
17
ד
10
9.5
8
1.5
18
ה
11
10.5
8
2.5
19
ו
12
11.5
5
6.5
20
ש
שבת

21
א
13
12.5
8
4.5
22
ב
11.5
11
8
3
23
ג
11.5
11
8
3
24
ד
11
10.5
8
2.5
25
ה
11.5
11
8
3
26
ו
11.5
11
5
6
27
ש
שבת

28
א
13
12.5
8
4.5
29
ב
11.5
11
8
3
30
ג
11.5
11
8
3
31
ד
10
9.5
8
1.5
סה"כ שעות:

300.5

83

שכר:
2593.75

תלוש שכר 05/17
שעות רגילות:
188
25
4700

שעות 125%:
47.5
31.25
1484.375

235.5

6184.375

הפרש ש"נ:
1109.375

חודש 06/2017

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ה
11
10.5
8
2.5
2
ו
10
9.5
5
4.5
3
ש
שבת

7
4
א
11.5
11
8
3
5
ב
11
10.5
8
2.5
6
ג
12
11.5
8
3.5
7
ד
12
11.5
8
3.5
8
ה
9.5
9
8
1
9
ו
9.5
9
5
4
10
ש
שבת

17.5
11
א
11
10.5
8
2.5
12
ב
10
9.5
8
1.5
13
ג
9.5
9
8
1
14
ד
10.5
10
8
2
15
ה
9.5
9
8
1
16
ו
8.5
8
5
3
17
ש
שבת

11
18
א
8.5
8
8
0
19
ב
8.5
8
8
0
20
ג
9.5
9
8
1
21
ד
9.5
9
8
1
22
ה
9.5
9
8
1
23
ו
9.5
9
5
4
24
ש
שבת

7
25
א
9.5
9
8
1
26
ב
8.5
8
8
0
27
ג
9.5
9
8
1
28
ד
8.5
8
8
0
30
ה
9.5
9
8
1
31
ו
9
8.5
5
3.5

6.5
סה"כ שעות:

255

49

1646.4

תלוש שכר 06/17

שעות רגילות
188
26.88
5053.44

שעות 125%
48
33.6
1612.8

שעות 150%
6
40.32
241.92

סה"כ:
242

6908.16

הפרש ש"נ:
-208.32

חודש 09/17

יום

דף לבן
פחות חצי שעה הפסקה
שעות רגילות
שעות נוספות
1
ו
8.5
8
5
3
2
ש
שבת

3
א
8.5
8
8
0
4
ב
9.5
9
8
1
5
ג
8.5
8
8
0
6
ד
9.5
9
8
1
7
ה
9.5
9
8
1
8
ו
8.5
8
5
3
9
ש
שבת

10
א
9.5
9
8
1
11
ב
9.5
9
8
1
12
ג
9.5
9
8
1
13
ד
8.5
8
8
0
14
ה
10.5
10
8
2
15
ו
9.5
9
5
4
16
ש
שבת

17
א
11
10.5
8
2.5
18
ב
9.5
9
8
1
19
ג
9.5
9
8
1
20
ד
9.5
9
8
1
21
ה
9.5
9
8
1
22
ו
9.5
9
5
4
23
ש
שבת

24
א
9.5
9
8
1
25
ב
9.5
9
8
1
26
ג
9.5
9
8
1
27
ד
10
9.5
8
1.5
28
ה
10.5
10
8
2
29
ו
11.5
11
5
6
30
ש
שבת

31

סה"כ שעות:

238.5

41

שכר:
1377.6

תלוש שכר 09/17
שעות רגילות:
175
26.88
4704

שעות 125%:
46
33.6
1545.6

221

6249.6

הפרש ש"נ:
-168