הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 42545-10-17

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (עובדים) – מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (מעסיקים) – מר מרדכי בסר

התובעת:
נאורה גוזלן
ע"י ב"כ: עו"ד אבנר לוי
-
הנתבעת:
נווה שלום יזמות ובניה בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שי ניסים אלמקייס

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת לכספים וזכויות מכוח משפט העבודה המגן. התובענה הוגשה בגין הרכיבים הבאים: חלף הודעה מוקדמת, משכורות חודשים 11/2016, 5/2017 בתוספת פיצויי הלנה, הפרשות לפנסיה (בצירוף פיצויי הלנה אשר הדרישה לתשלומה נמחקה על ידי התובעת במסגרת ניהול ההליך), החזר נסיעות, פדיון חופשה, פיצוי בגין עיכוב תשלום דמי אבטלה ופי צוי בגין אי קיום שימוע כדין .

2. לטענת התובעת, אשר הינה הנדסאית אדריכלות במקצועה, החלה לעבוד אצל הנתבעת ביום 1.11.2016 תמורת משכורת בסך של 10,000 ₪, וזאת בהתאם להסכם עבודה עליו חתמו הצדדים בחודש 10/2016. לתובעת לא שולמה משכורת בגין חודש 11/2016 וכן לא הופרשו כספים לפנסיה. התובעת לא התלוננה על כך, היות והינה תלויה בנתבעת עקב הסכמי רכישת זכות לדירה וכן חששה למקום עבודתה. התובעת פוטרה על ידי מר זגורי בשיחה טלפונית מיום 18.5.2017, וזאת בניגוד לטענת הנתבעת לפיה, נטשה היא את מקום העבודה.

יום לפני שיחת הטלפון שבה פוטרה, נותק הקשר לחלוטין. בסופו של יום קיבלה התובעת מכתב פיטורים מידי גב' בוזגלו, המזכירה של הנתבעת. משכורותיה של התובעת הולנו בצורה קבועה. התובעת טענה כי גרסתה וכן חוות הדעת אשר הוגשה מטעמה, לא נסתרו, וזאת לעומת עדותם של עדי הנתבעת אשר היו רצופות בסתירות. לסיכום, טענה התובעת שיש לקבל את התביעה במלואה, לרבות בגין פדיון חופשה, ולחייב את הנתבעת כמבוקש בכתב התביעה, בצירוף תשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.

3. לטענת הנתבעת, טענות התובעת לא הוכחו כלל וכלל. כך למשל בגין הפרשות לקרן הפנסיה תבעה התובעת עשרות אלפי שקלים, הגם שלא היה לה רצף הפרשות קודם אשר היה מזכה אותה ברכיב זה בטרם חלוף חצי שנת עבודה. ממילא מתחי לת עבודתה ועד התפטרותה לא חלפה חצי שנה. התובעת ניצלה ימים רבים מעבר לימי החופשה להם היתה זכאית. התובעת עזבה באופן חד צדדי את מקום עבודתה ללא התראה ונעדרה ימים רבים.

התובעת החלה לעבוד אצל הנתבעת בחודש 12/2016 ולא בחודש 11/2016. התובעת לא צירפה ראיות חשובות ואף בחרה לגנוז שני תצהירים של עדים מטעמה כאשר אחד מהעדים הינו בעלה אשר היה העד המרכזי והרוח החיה בהתקשרות בין הצדדים. מהנתבעת נמנעו שלא כדין להגיש עדויות וראיות חשובות, לרבות עדותו של ב"כ הנתבעת אשר נמנע ממנו להעיד וזאת בשים לב כי לחשיבות עדותו על רקע מעורבותו בתיק דנן ובשים לב כי הוא חולק עם הנתבעת משרד משותף והיה בקיא בנסיבות העסקתה של התובעת, לרבות מועד תחילת עבודתה. מדובר היה ביחסי עבודה שנבנו על בסיס אמון חברי ועל בסיס עזרה לאור היכרות עם בעלה של התובעת. התובעת גם לא צירפה דו"ח מעסיקים כדי להוכיח העסקה קודמת, וכן מועד תחילת העסקה בהליך דנן. הסכם העבודה נחתם בתחילת שנת 2017, והתובעת היא זו שערכה אותו וברי כי לא נחתם עובר לתחילת עבודתה, וממילא דובר בהסכם עבודה חד צדדי אותו ערכה התובעת לצורך קבלת משכנתא. הנתבעת לא סיפקה לתובעת מכתב פיטורים, המכתב שצורף לא חתום ואף ללא חותמת ואף ללא הלוגו של הנתבעת.

התובעת קיבלה תלושי שכר בהתאם לדרישתה בפעם הראשונה בתחילת חודש 3/2017, וזאת כדי לקבל משכנתא.

הצגת שלושה תלושי שכר שביניהם תלוש חודש 11/2016, הגם שלא עבדה בחודש זה ואף לא דרשה שכר בגינו.

חוות הדעת אשר צורפה על ידי התובעת, אינה רלוונטית. היא נערכה על סמך מצגים מוטעים. לסיכום, טענה הנתבעת כי התובעת לא הצליחה להוכיח את טענותיה, את האותנטיות של המסמכים אותם הציגה, ולפיכך יש לדחות את תביעתה תוך חיוב בהוצאות לדוגמה, ולחילופין גם אם תתקבל התביעה בחלקה, הרי שהיותה מופרזת וחסרת פרופורציה ביחס לעובדות מצריכה גם היא הטלת הוצאות עליה.

עדים וראיות

4. במסגרת מסכת הראיות העידו מטעם התובעת, התובעת עצמה וגיסה מר צוריאל רבי. מטעם הנתבעת העידו מר אבי זגורי מנהל השטח בחברה, בנו – מר דוד זגורי מבעלי הנתבעת וכן מזכירת הנתבעת – הגב' אודליה זגורי.

השאלות שבמחלוקת

5. מתי החלה התובעת עבודתה בנתבעת והאם זכאי היא לשכר חודש 11/2016?

6. מה היו נסיבות סיום יחסי העבודה והאם התובעת זכאית לדמי הודעה מוקדמת ופיצוי בגין אי קיום שימוע כדין?

7. האם זכאית התובעת לשכר בגין חודש 5/2017?

8. האם התובעת זכאית לתשלום הזכויות הסוציאליות שתבעה, לרבות פדיון חופשה שנתית והפרשות לפנסיה?

9. האם זכאית התובעת להחזר נסיעות?

10. האם זכאית התובעת לפיצויי הלנת שכר?

האם התובעת זכאית לשכר חודש 11/2016?

11. ככלל נקבע בפסיקה כי נטל ההוכחה ביחס לתקופת עבודה רובץ על העובד-התובע (ר' דב"ע נד/3-23 חיים פרינץ נ' נתי גפן ואח' [פורסם בנבו]), אלא שלאחר חקיקת חוק הודעה לעובד ולמועמד לעבודה (תנאי עבודה והליכי מיון וקבלה לעבודה), התשס"ב – 2002 (להלן: "חוק הודעה לעובד"), עבר נטל ההוכחה בסוגיה זו אל כתפי המעסיק, וזאת ביחס לפרטים שאמורים להופיע בהסכם העבודה או בהודעה לעובד על תנאי העבודה (ר' בשינויים המחוייבים ע"ע 300162/96 חברת בתי מלון פנורמה ירושלים – וואיל סנדוקה ומאהד סנדוקה [פורסם בנבו] (1.6.04); ע"ע (ארצי) 154/10 שניידר נגד ניצנים אבטחה בע"מ [פורסם בנבו] (3.5.11)).

12. סעיף 2(א)(2) לחוק הודעה לעובד מחיב את המעסיק למסור לעובד פרטים בדבר "תאריך תחילת העבודה" ואילו סעיף 5א' לחוק, שנכנס לתוקפו ביום 11.8.11, קובע כי בתובענה של עובד נגד מעסיקו, בה שנוי במחלוקת עניין מהעניינים לפי סעיף 2, והמעסיק לא מסר לעובד הודעה בה הוא חייב לפי סעיפים 1 או 3 לחוק, תהיה חובת ההוכחה בעניין הרלוונטי על המעסיק.

13. הנתבעת לא החתימה וממילא לא המציאה הודעה על תנאי עבודה המציינת את המועד בו התחילה התובעת לעבוד אצל הנתבעת. על כן, ומשהנתבעת לא עמדה בחובה המוטלת עליה על פי דין, הנטל להוכיח את הטענה לפיה התובעת לא החלה עבודתה בנתבעת בחודש 11/2016, אלא בחודש 12/2016, מוטל על הנתבעת.

14. לאחר שבחנו את מלוא העדויות והראיות שהובאו בפנינו ביחס למועד תחילת עבודתה של התובעת בנתבעת, מצאנו לקבוע כי הנתבעת לא הרימה את הנטל שמוטל עליה בהקשר זה . להלן נפרט כיצד הגענו למסקנה זו.

15. הראיות המרכזיות מלבד העדות בעל-פה – שהוצגו על ידי התובעת לעניין מועד תחילת העסקתה בנתבעת הינן הסכם העבודה עליו חתמו הצדדים (נספח א' לכתב התביעה), בו נרשם בהאי לישנא: "תקופת העסקתו של העובד החלה בתאריך 01.11.2016" (סעיף 2 להסכם העבודה). כמו כן, תלוש שכר בעבור חודש 11/2016 שהונפק על ידי הנתבעת ושלטענת התובעת לא שולם שכר בגינו (נספח ג' לכתב התביעה).

16. התובעת טענה בתצהיר עדותה הראשית כי החלה לעבוד בנתבעת בתחילת חודש נובמבר 2016. לאחר שלא קיבלה את שכר חודש נובמבר 2016, פנתה במחצית הראשונה של חודש דצמבר 2016 למנהל החברה ושאלה מתי תקבל את שכרה, מנהל החברה השיב שהמצב הכספי לא פשוט ושצריך להגיע לחברה כסף ושהתובעת תקבל את כל מה שמגיע לה, שלא תדאג ובכל מקרה הוא ישלם בסוף החודש שתי משכורות (סעיפים 10 ו-14 לתצהיר התובעת).

17. התובעת פירטה את הרקע להעסקתה בחברה, התובעת העידה כי הכירה את מנהל הנתבעת – מר אבי זגורי דרך מודעת פרסום למכירת קוטג'ים, אשר החברה פרסמה במהלך שנת 2015 בשכונת גוגנהיים בקריית-גת (להלן: "הפרויקט"). ביום 1.3.2015 חתמו התובעת ובעלה על הסכם לרכישת קוטג' בפרויקט שבנתה החברה. בתהליך החתימה על ההסכם נודע למנהל החברה כי התובעת הינה הנדסאית אדריכלות ועל כן הציע לה, לא פעם אחת, לבוא לעבוד אצלו בחברה.

אליבא דתובעת, במהלך חודש ספטמבר 2016, לאור הפצרותיו הרבות, נענתה לבקשתו לבוא לעבוד בחברה והם סיכמו כי תתחיל לעבוד מיד לאחר חגיי תשרי. כמו כן, הם סיכמו אודות מהות עבודת התובעת, מקום העבודה, ותנאי העסקתה כולל השכר שישולם לתובעת.

עוד סוכם כי כל ההסכמות אליהן הגיעו בעל פה, יעוגנו בהסכם עבודה לפני תחילת עבודת התובעת, וכך היה.

עוד ציינה התובעת כי באותה עת עבדה בתיכון אמי"ת באשדוד כרכזת מגמת אדריכלות וכמורה לאדריכלות, זאת החל מספטמבר 2015 עד ספטמבר 2016, וכדי לקבל את הצעת העבודה של מנהל החברה, התפטרה מעבודתה בתיכון אמי"ת. התובעת העידה כי כמפורט בהסכם ההעסקה עם החברה, התחילה לעבוד בתחילת חודש נובמבר 2016 בנתבעת (אישור העסקה בתיכון אמי"ת צורף כנספח ד' לתצהיר התובעת; סעיפים 3-10 לתצהיר התובעת).

18. בהמשך עדותה פירטה התובעת בדבר פניותיה ובקשותיה לקבל את שכר חודש נובמבר 2016, תוך שציינה כי שכר חודש דצמבר 2016 שולם לה באיחור וזאת רק לאחר בקשותיה לקבל את שכרה, ובעת ששולם שכר דצמבר 2016 ציין בפניה מנהל הנתבעת כי "זאת רק מקדמה", ושוב ניסה להרגיע אותה והבטיח לשלם לה הכל עד השקל האחרון, בהזכירו את הקוטג' שהתובעת ובעלה רכשו מהחברה, והוסיף שמקסימום הוא יוריד מהמחיר של הבית את השכר של חודש נובמבר 2016, תוך שציין בפניה כי אין לה מה לדאוג, הוא עומד בהבטחותיו, שהם "כמו משפחה" והוא יפצה אותה כמו שצריך. דין ודברים דומה חזר על עצמו מפעם לפעם, בכל עת שהתובעת שאלה אודות שכר נובמבר 2016.

התובעת מציינת בעדותה כי לא נותר לה אלא לקוות שאכן מנהל החברה יעמוד בהבטחותיו וישלם את המגיע לה שכן, האפשרות האחרת היתה להיוותר ללא עבודה כשהיא המפרנסת היחידה, ואף אולי להפסיד את ההסכם לרכישת הקוטג' (סעיפים 14-17 לתצהיר התובעת).

19. גרסתה של התובעת לא נסתרה במהלך חקירתה הנגדית. התובעת העידה כי סיימה לעבוד בתיכון אמי"ת בחודש 9/2016, בחודש 10/2016 לא עבדה, ובחודש 11/2016 החלה לעבוד אצל הנתבעת. עוד העידה התובעת כי הוציאה נוסח הסכם העבודה מהאינטרנט ונכתב בו לדרישת מר זגורי כי נחתם בתאריך 27.10.2016 והוא חתם על ההסכם, ובלשונה:

"ש. הסכם העבודה שצירפת לתיק מתי הוא נחתם?
ת. באחד הימים הראשונים של נובמבר כשהתחלתי לעבוד. כתוב שם תאריך 27.10.16, שזה תאריך שאבי זגורי אמר לי לכתוב את התאריך הזה.
ש. מי הכין את ההסכם?
ת. אני הוצאתי נוסח מהאינטרנט ונתתי לאבי זגורי את אותו הנוסח והוא חתם עליו".
(פרוטוקול מיום 10.11.2018, עמ' 7, ש' 26-31).

20. בהמשך חקירתה נשאלה התובעת האם פנתה בכתב, במייל או בהודעה ודרשה את שכר נובמבר 2016, וכך העידה: "פניתי בעל פה כמה וכמה פעמים... לא בכתב, לא במייל ולא בהודעה" (פרוטוקול מיום 20.11.2018 עמ' 12, ש' 1-3).

21. גרסתה של התובעת נתמכה בראיות אובייקטיביות בדמות הסכם העבודה ותלוש שכר נובמבר 2016, אשר הונפק על ידי הנתבעת ואף דווח על ידי הנתבעת לרשויות המס ולביטוח לאומי (נספח ג' לכתב התביעה).

22. התובעת העידה כי תלוש שכר חודש 11/2016 הוצא ביום 6.3.2017 וזאת לבקשתה, היות ורצתה להציגו כדי לקבל משכנתא, אך אין בכך כדי להוריד מנפקותו.

במהלך חקירתה נטען כלפי התובעת שהתחילה לעבוד בחברה לבקשת בעלה לצורך הפקת תלושים כדי שתוכל לקבל משכנתא לדירה שרכשו, וכך השיבה: "קשקוש מקושקש. בן אדם לא נותן צדקה 10,000 ₪ לחודש. אני לא שמעתי על דבר כזה. נותנים 200 ₪ צדקה. להעסיק אותי רק לעשות לי טובה שיהיו לי תלושים?" (פרוטוקול מיום 20.11.2018, עמ' 10, ש' 19-22).

23. מעבר לעדות התובעת, אשר היתה קוהרנטית ומהימנה עלינו, והראיות האובייקטיביות בדמות הסכם עבודה ותלוש שכר 11/2016, יש להוסיף את עדותו של מר רבי צוריאל אשר העיד בפנינו כי הגיע למשרדי הנתבעת במהלך חודש 11/2016, וראה את התובעת נוכחת ועובד ת במשרד הנתבעת, אשר חלקה משרד משותף עם בא כוחה, ואשר ייצג את מר צוריאל בהליך של רכישת דירה, עת שימש כבא כוחו.

גרסתו של מר צוריאל לא נסתרה במהלך חקירתו הנגדית. אנו ערים לכך שמר צוריאל נשוי לאחות התובעת, ובשים לב לקשר המשפחתי, בחנו עדותו בזהירות המתבקשת. ברם, עדותו של מר רבי היתה מהימנה והשתלבה עם יתר הראיות שהוצגו בפנינו, ראיות המלמדות על כך שהתובעת החלה עבודתה בנתבעת בחודש נובמבר 2016. מר צוריאל העיד כי הגיע למשרד בו עבדה התובעת בחודש 11/2016 עת ביקש מסמך מב"כ הנתבעת, כאשר גם רעייתו התלוותה אליו. עד זה אמנם לא זכר את מועד הביקור במדויק, אך זכר כי דובר בשלושה שבועות לאחר חג הסוכות. הנתבעת ניסתה לקעקע את גרסתו של מר צוריאל באמצעות עימותו עם כך שב"כ הנתבעת סיים לטפל בענייניו המשפטיים עובר למועד זה, אך ניסיון זה לא צלח, היות והנתבעת לא סתרה את עצם ביקורו במשרד.

"ש. בתצהיר שלך אתה טוען שבמהלך חודש נובמבר הגעת למשרד שלי כדי להיפגש איתי בקשר להליך מכירה של דירה, נכון?
ת. כן. באותה תקופה אני קניתי דירה אתה היית העורך דין שלי ואני ביקשתי מסמך של הקניה של הדירה.
ש. איזה מסמך, האם אתה זוכר?
ת. לא. הייתי נמצא במשרד והוא אמר לי תפגוש אותו שם אני ואישתי היינו שם ואז אישתי ראתה את התובעת באותו משרד ושאלה אותה מה את עושה פה והיא אמרה שהיא עובדת כאן ואז הבנו שראינו אותה במשרד.
...
ש. אני מראה לך נסח טאבו, האם זו הדירה שרכשת ברחוב פרת?
ת. כן. אני אמרתי שהוא העו"ד שלי שאני הגעתי לקחת את המסמך.
...
ש. אני אומר לך שב-13.10.16 הסתיים רישום הזכויות על שמך ובעצם גם המערכת יחסים ביניהו בייצוג הסתיימה ומאז לא ביקשת ממני שום מסמך?
ת. למה הסתיים אתה העורך דין שלי עד היום. אם יש לי בעיות אני אפנה אלייך.
ש. אני אומר איזה סיבה היתה שתתייצב בנובמבר בקשר לעסקת הדירה ופה יש מסמך שבו הסתיימו ההליכים בדירה ביום 13.10.16?
ת. אני לא זוכר איזה מסמך זה אבל יכול להיות שפניתי אליו חודש אחרי לפחות 5 פעמים שימציא לי כל מיני מסמכים".
(פרוטוקול מיום 20.11.2018, עמ' 28, ש' 26 – עמ' 29, ש' 23 ).

ובהמשך:

ש. אז כפי שראינו בחודש ספטמבר אוקטובר אתה היית בהליך מכירה של אותה דירה?
ת. מה זה משנה אתה שואל אותי אם הייתי במשרד ואני אומר שהייתי במשרד.
ש. ואני שואל שוב האם בחודש ספטמבר או אוקטובר היית בהליך מכירה?
ת. מה זה קשור מכירה או קניה אני מדבר על זה שהייתי במשרד שבועיים או שלושה אחרי סוכות מה זה קשור למכירה של הדירה."
(עמ' 32 לפרוטוקול, ש' 3-7).

24. נמצאו סתירות מהותיות בגרסאות הנתבעת. במהלך חקירתו הנגדית נשאל מר אבי זגורי אודות נסיבות ומועד חתימת הסכם העבודה. מר זגורי אישר כי הוא חתם על ההסכם והעיד שאין דופי בהסכם.

בתשובה לשאלה האם הוא מאשר את כל הנתונים שבהסכם, השיב : "כל מה שכתוב בהסכם נכון מלבד תאריך החתימה שחתמתי עליו. אני טוען שחתמתי עליו בפברואר מרץ 2017 ולא באותו יום שכתוב עליו התאריך" (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 29-30). מתשובתו של מר זגורי עולה כי כל מה שרשום בהסכם העבודה נכון, למעט תאריך החתימה. משמע, סעיף 2 להסכם העבודה בו נרשם כי הת ובעת החלה עבודתה ביום 1.11.2016, הינו נכון.

25. בהמשך חקירתו הפנה בית הדין את מר זגורי לסעיף 7 לכתב ההגנה, שם נרשם: "זמן מה לאחר תחילת עבודתה במהלך חודש דצמבר 2016 פנתה התובעת למנהל הנתבעת בבקשה לחתום עמה על הסכם עבודה – דבר שלא נהגה הנתבעת לעשות עד כה. גם כאן טענה התובעת כי הדבר נחוץ לה לצורך הליכי נטילת משכנתא".

בתשובה לשאלת בית הדין בנוגע לפער הזמנים, השיב מר זגורי: "בדצמבר היא פנתה לחתום. אני רוצה להציג לבית המשפט תכתובת...
ש. תוכל לחזור על הזמנים שאתה טוען לגבי חתימת ההסכם?
ת. חתימת ההסכם נעשתה לפי התכתובת איתה שב-29.1.17 מתי נוכל לשבת על ההסכם/חוזה העבודה שלי. בכתב ההגנה כתבנו דצמבר אבל מתברר שזה היה בינואר".
(עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 1-20).

26. אם כן, בעוד שהתובעת הציגה הסכם עבודה הנושא תאריך 27.10.2016, גרסת הנתבעת התחלפה חדשות לבקרים. בכתב ההגנה טענה הנתבעת שההסכם נחתם בדצמבר 2016. בתחילת עדותו טען מר זגורי שחתם על הסכם בפברואר-מרץ 2017, ובהמשך שינה גרסתו למועד שלישי ב-29.1.17.

27. בהמשך חקירתו נשאל מר זגורי לגבי מתן הודעה על תנאי עבודה והוא המשיך להסתבך ולהתפתל בגרסאות שונות אחת מרעותה:

"ש. יש חודש ימים מ-1.12 עד 1.1 שצריך לתת לה הודעה עם תנאי עבודה. נמסרה לה?
ת. נמסרה לה בטוח תוך 30 יום לפי ההסכם שהיא הביאה.
ש. בתוך 30 יום, אבל אתה אומר שהיא פנתה רק בינואר?
ת. היא אמרה שחתמה באוקטובר".
(עמ' 17 לפרוטוקול, ש' 31 – עמ' 18, ש' 2).

28. מר זגורי אישר פעם שניה כי תוכנו של ההסכם הוא נכון (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 9-10), משמע סעיף 2 להסכם הוא נכון (תחילת עבודה – 1.11.16).

29. בהמשך חקירתו נשאל מר זגורי מדוע הנתבעת הפיקה לתובעת תלוש של חודש נובמבר 2016, והשיב: "בטעות ובתום לב" (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 10-11).

30. נמצאו סתירות נוספות בגרסאות מר זגורי, כך למשל בנוגע למועד בו נודע לנתבעת על קיומו של תלוש נובמבר.

"ש. מתי נודע לך שיש תלוש של נובמבר?
ת. רק בהגשת התביעה".
(עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 12-13).

בהמשך חקירתו הוצג בפני מר זגורי מסמך של החברה בנוגע להנפקת תלוש נובמבר 2016, וכך השיב:

"ש. אתה מכיר את המסמך הזה?
ת. כן.
ש. אתה חתום עליו?
ת. כן. רגע, שניה (קורא את המסמך). זה מסמך שיצא בהוראתי. אני לא יודע אם זו החתימה שלי. אני סומך את ידי עליו. "הנדון שכר נובמבר דצמבר". המכתב הזה אומר שב-14.2.2017 משלא יצא תלוש בכלל בנובמבר ודצמבר, הנחיתי את מיטל רואת החשבון להוציא תלושים לתובעת עבור נובמבר ודצמבר 2016, רק שאנחנו טוענים שכתבתי בטעות נובמבר".
(עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 4-11).

31. אלא מאי? בניגוד לגרסה שמסר מר אבי זגורי בעדותו, הרי שבתצהיריה טענה הנתבעת כי התובעת היא זו שהיתה בקשר עם הנהלת החשבונות במועדים הרלוונטיים והיא זו שדרשה מהם להנפיק לה תלוש לחודש נובמבר 2016 (סעיפים 14-16 לתצהיר מר דוד זגורי).

32. גרסת הנתבעת קרסה במסגרת מסכת הראיות, עת נתגלו סתירות משמעותיות ביחס לאמור בכתב ההגנה ותצהירי עדותה.

33. די בראיות שהציגה התובעת כדי ללמד על זכאותה לשכר חודש נובמבר 2016. מנגד, הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה ולא סתרה את הראיות המלמדות על תחילת עבודת התובעת ביום 1.11.2016.

34. כללו של דבר: מצאנו כי התובעת החלה עבודתה בנתבעת ביום 1.11.2016 ועל כן זכאית היא לשכר עבור חודש 11/2016 בסך 10,000 ₪.

נסיבות סיום יחסי העבודה

35. התובעת טענה כי ביום 18.5.2017 פוטרה לאלתר מעבודתה על ידי מנהל הנתבעת, ללא מתן הודעה מוקדמת וללא קיום שימוע כמתחייב בדין, וצירפה בתמיכה לטענתה מכתב הפסקת עבודה מיום 18.5.17 (נספח ב' לכתב התביעה).

36. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת היא שהתפטרה, או יותר נכון חדלה להגיע לעבודה. מכתב הפיטורים שצורף לתביעה אינו מוכר לנתבעת ולמנהלה, אינו חתום, לא נערך על דף לוגו של החברה ולא ברור כיצד אם בכלל הגיע לידי התובעת. עוד ציינה הנתבעת כי ידוע לה כי לאחר זמן מה פנתה התובעת למזכירת המשרד בבקשה לקבל מכתב פיטורים כלשהו לצורך חתימת אבטלה.

37. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בעדויות ובראיות שהונחו בפנינו, אנו סבורים כי גרסת התובעת לפיה פוטרה לאלתר בשיחת טלפון שהתקיימה ביום 18.5.2017, הוכחה כדבעי. מגרסת התובעת עלה כי ביום 17.5.2017 ניטשה מחלוקת בינה לבין מר אבי זגורי על רקע תשלום משכורת אפריל 2017 ששולמה בחוסר ובאיחור, כך שבמקום 10,000 ₪, שולמו לתובעת 8,000 ₪.

"ש. ליום שהפסקת את העבודה, קדם לו עימות?
ת. בוודאי. ביום שעזבתי את המשרד, לאחר שפוטרתי בשיחת טלפון, יום לפני היום הזה היה עימות... בשעה 16:30 המתנתי עד שיגיע מר זגורי לתת לי את השכר. זה היה ב-17.5. הוא היה צריך לתת לי את המשכורת של אפריל. אז אבי זגורי נכנס, זרק לעברי צ'ק, הרמתי אותו מהרצפה. ראיתי שכתוב עליו 8,000 במקום 10,000 שאני יודעת שזה השכר שלי. שאלתי אותו מה זה. הוא לא ענה. שאלתי שוב למה 8. התעלמו ממני ויצאו מהמשרד. לקחתי עט אדומה וכתבתי שזה לא השכר שלי, על חודש אפריל אני מבקשת לקבל 10. להבא הוא יכול לדבר איתי אם מתאים לי ומתאים לו. שנוכל לעשות תיאום ציפיות. השארתי את הצ'ק. למחרת בבוקר הגעתי למאתר הבניה ישירות כחלק מדברים שוטפים שאני עושה. ירדתי מהבניין בסביבות 10, חזרתי למשרד. זה היה העימות".
(עמ' 13 לפרוטוקול, ש' 13-20).
38. לעניין מכתב הפיטורים, הכלל הוא כי על המעסיק הנטל להוכיח כי מכתב הפיטורים אינו משקף את המציאות (ע"ע 65/99 אלינס – תורג'מן (פורסם בנבו)), והנטל כבד יותר מזה שבמשפט האזרחי (דב"ע נה/3-630 אנואר חמיד – יעקב הלמן , עבודה ארצי, כרך כח(2), 97).

39. אמנם, מכתב הפיטורים אינו חתום ואף אינו נושא את לוגו הנתבעת, ולדידה של הנתבעת, כל אחד יכול להוציא מכתב כזה, אך מנגד הנתבעת לא טענה כי התובעת זייפה את המכתב. במסגרת כתב ההגנה טענה הנתבעת: "ידוע לנתבעת כי לאחר זמן מה פנתה התובעת למזכירת המשרד בבקשה לקבל מכתב פיטורים כלשהו לצורך חתימת אבטלה" (סעיף 7 לכתב ההגנה).

הכלל הוא כי מכתב פיטורים לעובד, אפילו טוען המעסיק כי העובד התפטר מעבודתו והמכתב ניתן לצורך קבלת דמי אבטלה, דינו כמכתב פיטורים לכל דבר ועל המעסיק לשאת בתוצאות המכתב.

40. לכך יש להוסיף כי גרסתו של מר אבי זגורי למעשה חיזקה וביססה את גרסת התובעת בעניין זה.

נציג הנתבעת אישר את גרסת התובעת ביחס לאירועים מיום 17.5.2017. באשר ליום המחרת, הכחיש תחילה נציג הנתבעת שיחה כלשהי שהתקיימה ביום 18.5.2017, תוך שטען כי לאחר 17.5.2017 "נעלמה" התובעת, בעוד שבהמשך התברר כי היתה שיחה טלפונית בין הצדדים ביום 18.5.2017 (עמ' 20 לפרוטוקול, ש' 14 – עמ' 22, ש' 8).

על מנת להמחיש את הסתירות המהותיות בעדות נציג הנתבעת – מר אבי זגורי, נביא להלן מעדותו:

"ש. האם התקיימה שיחה בינך לבין התובעת ביום 18.5?
ת. לא.
ש. יש בתיק בית הדין שיחות נכנסות ויוצאות מהטלפון שלה אליך. יש שם שיחה אליך. הטלפון צלצל ככה סתם.
ת. אני לא מבין מה זה. זה מסמך שיכול להיערך.
ש. פרטנר שלחו את זה?
ת. אני לא מבין מה זה.
ש. זה מס' הטלפון שלך כאן?
ת. כן.
ש. 5 דקות?
ת. לא זכור לי שום שיחה כזאת. היא אומרת שזגורי מודיע לה על פיטורים...
ש. לשאלת בית הדין?
ת. לא אמרתי שלא דיברתי איתה.
...
ש. מה היה בשיחה הזאת?
ת. לא זוכר.
ש. יכול להיות שהיא התקיימה. אתה לא שולל?
ת. אם אתה מביא דבר כזה, סביר להניח שהיה".
(עמ' 21 לפרוטוקול, ש' 7 – עמ' 22, ש' 10).

41. ביחס לנסיבות הוצאת מכתב הפיטורים, גרסת מזכירת הנתבעת – הגב' אודליה בוזגלו, התגלתה כגרסה מתפתלת ולא עקבית. מחד, הגב' בוזגלו טענה כי היא אינה זוכרת שמסרה לתובעת את מכתב הפיטורים אך לא הכחישה את קיומו ואף לא ידעה להסביר את פניית התובעת אליה בווטסאפ ביחס לבירור מועד המסירה של המכתב:

"ש. התובעת טוענת שמסרת לה מכתב פיטורים מהחברה?
ת. אני לא זוכרת ואמרתי את זה כמה פעמים.
ש. אם את אומרת שלא נתת, היא זייפה את המסמך?
ת. לא יודעת.
ש. יש תכתובת ווטסאפ שהתובעת כותבת האם ביררת לי מתי נתת לי את המכתב. אני מקריא את התכתובת. את מאשרת את זה?
ת. כן.
ש. לא יצא לך לבדוק מתי נתת לה, כלומר לא נתת לה?
ת. אני מראש אמרתי שאני לא זוכרת ואני לא רוצה להיות צד בעניין ביניהם.
(עמ' 26 לפרוטוקול, ש' 6-14).

42. כללו של דבר: גרסת התובעת לעניין אופן פיטוריה בשיחת טלפון לאלתר וללא שימוע, הוכחה כדבעי.

מנגד, הנתבעת לא עמדה בנטל להוכיח כי מכתב הפיטורים אינו משקף נאמנה את מצב הדברים. עדויות הנתבעת היו בלתי מהימנות, רצופות בסתירות ולא מצאנו ליתן בהן אמון.

43. אשר על כן, ובהסתמך על העדויות והראיות אשר הוצגו בפנינו, אנו קובעים כי התובעת פוטרה מעבודתה אצל הנתבעת לאלתר, במסגרת שיחת טלפון, ללא קיום שימוע, וממילא ללא מתן הודעה מוקדמת.

חלף הודעה מוקדמת

44. נוכח קביעתנו לפיה, התובעת פוטרה מעבודתה ביום 18.5.17 לאלתר וללא מתן הודעה מוקדמת, אזי זכאית התובעת לדמי הודעה מוקדמת.

45. התובעת עבדה מיום 1.11.2016 ועד ליום 18.5.2017 כעובדת בשכר חודשי בסך 10,000 ₪ (ר' הסכם עבודה, נספח א' לכתב התביעה, סעיף 5).

46. התובעת תבעה סך של 3,922 ₪ (נטו) בגין רכיב זה, בנסיבות העניין התובעת זכאית לסך של 3,922 ₪ (נטו) בגין דמי הודעה מוקדמת.

פיצוי בגין אי קיום שימוע

47. לטענת התובעת, היא פוטרה ללא קיום הליך שימוע, בחוסר תום לב, בצורה מבישה וללא הצדקה עניינית.

48. מנגד, טענה הנתבעת כי כלל לא התקיים בעניינה של התובעת הליך של שימוע, שכן התובעת היא שהתפטרה.

49. על מקומה המיוחד של זכות טיעון אמיתית עמדה השופטת נילי ארד בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל, [פורסם בנבו], פד"ע לח 448:

"זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טֶקֶס" גרידא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו...
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגינות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

50. עוד נפסק ביחס לזכות הטיעון:

"זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו, או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך-גיסא, מנקודת ראותו, ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו" (דב"ע מח/ 148- 3 שק"ם בע"מ נ' אפרים גרינברג, פד"ע כ 141).

51. בענייננו, התובעת פוטרה ללא שהתקיים בעניינה הליך של שימוע ומבלי ליתן לה את זכות הטיעון.

52. בבואנו להכריע מהו הפיצוי הראוי במקרה זה בגין פיטוריה של התובעת, נתנו דעתנו להתנהלותה של הנתבעת אשר פיטרה את התובעת ללא קיום שימוע כדין ומבלי ליתן לה את זכות הטיעון.

53. נוכח תקופת עבודתה של התובעת אצל הנתבעת, מצאנו לפסוק כי על הנתבעת לפצות את התובעת בסכום של 7,500 ₪.

פדיון חופשה שנתית

54. התובעת טוענת כי היא לא קיבלה ימי חופשה והיא זכאית לסך של 2,959 ₪ בגין פדיון חופשה.

55. מנגד, טענה הנתבעת, כי התובעת נעדרה ממקום העבודה פעמים רבות, בשל ימי החופשה שנצברו לה, ולא דיווחה על כך כנדרש. כך למשל, התובעת נעדרה לפחות 2-3 ימים בשלושה אירועים בהם התווכחה עם מנהל הנתבעת (בחודשים ינואר, מרץ ואפריל 2017), מלבד זאת נעדרה מספר ימים נוספים ללא הודעה מוקדמת ובחודש אפריל (לפני ובחול המועד פסח) נעדרה לכל הפחות 8 ימים נוספים. התובעת צברה לכל היותר בחודשי עבודתה 6 ימים (לשיטתה), ו-4 ימים לשיטת הנתבעת. משכך, לא ברור איזה חופשה היא מבקשת לפדות.

56. נטל ההוכחה בדבר יתרת החופשה הוא על המעסיק.

על פי הוראות סעיף 26(א) לחוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 , חייב המעסיק לנהל פנקס חופשה, בו יירשמו מועדי החופשה, דמי החופשה ששולמו ותאריך התשלום. כמו כן, הלכה פסוקה היא, כי על המעסיק מוטל הנטל להוכיח כמה ימי חופשה ניצל העובד ומה היתה היתרה שעומדת לזכותו בתום תקופת עבודתו (דב"ע לא/22-3 צ'יק ליפוט – קסטנר [פורסם בנבו], פד"ע ג' 215).

57. הנתבעת לא הציגה פנקס חופשה, ואף לא פירטה כדבעי במסגרת תלושי השכר את נושא החופשה.

58. חרף טענותיה על היעדרויות רבות של התובעת, אף מעבר למכסת ימי החופשה שהגיעו לה, שולם לתובעת שכר מלא, מבלי שקוזז לה שכר בגין היעדרויותיה לכאורה.

59. נוכח שכרה המוסכם של התובעת ומשהיתה זכאית לפדיון של 6.6 ימי חופשה בתום עבודתה, אזי זכאית התובעת לסך של 3,045 ₪ (6.6*461.47 ₪).

התובעת העמידה תביעתה ברכיב זה על סך 2,959 ₪, וזה הסכום שייפסק לזכות התובעת בגין פדיון חופשה שנתית.

האם זכאית התובעת לשכר 5/2017?

60. התובעת טענה כי עבדה בחודש 5/2017 עד למועד פיטוריה (18.5.2017) ולא שולם לה שכר עבודה בגין חודש זה (סעיפים 5 ו-7 לכתב התביעה).

61. במסגרת כתב ההגנה נטען כי הנתבעת שילמה לתובעת את מלוא שכרה ולא נותר כל חוב. משכורת חודש מאי ממתינה עדיין במשרדי הנתבעת, והתובעת – היא שסירבה לקבל את משכורתה זו.

62. התובעת תבעה סך של 5,806 ₪ בגין עבודתה בחודש 5/2017 (סעיף 18 (2) לכתב התביעה).

63. הנתבעת לא סתרה את סכום התביעה בגין רכיב זה. לפיכך, התובעת זכאית לסך 5,806 ₪ בגין שכר חודש 5/2017.

הפרשות לפנסיה

64. התובעת טוענת, בהסתמך על חוות דעת רואה חשבון איתן ויינברגר, כי היא זכאית להפרשות לפנסיה (הן בגין חלק מעסיק והן בגין חלק העובד), והפרשות לפיצויים, בסך של 11,602 ₪.

65. מנגד, טענה הנתבעת כי התובעת לא השלימה חצי שנת עבודה אצל הנתבעת, ומשכך אינה זכאית להפרשות לפנסיה.

66. מעיון בהסכם העבודה (נספח א' לכתב התביעה), עולה כי אין בו כל התייחסות לנושא ההפרשות לפנסיה ולפיצויים.

67. בהתאם לסעיף 6(ה) לצו ההרחבה [נוסח משולב] לפנסיה חובה 2011, זכאי עובד להפרשות פנסיוניות בתום 6 חודשים מתחילת עבודתו. אלא אם כן, העובד התקבל לעבודה כשהוא מבוטח כבר בביטוח פנסיוני כלשהו – במצב זה, יהיה העובד זכאי להפרשות פנסיוניות החל מהיום הראשון לעבודתו, בלא צורך לתקופת המתנה. להלן הוראות הסעיף כלשונן:

"בכפוף לאמור בסעיף קטן ו' להלן, העובד יהיה זכאי לביטוח הפנסיוני ולביצוע ההפרשות על פי צו זה, כמפורט בסעיף ד' לעיל, מיד בתום 6 חודשים מתחילת העבודה (להלן – תקופה ההמתנה). עובד שיתקבל לעבודה כשהוא מבוטח בביטוח פנסיוני כלשהו, יהיה זכאי לביצוע ההפרשות החל ביום הראשון לעבודתו בשיעורים שנקבעו בפסקה (ד) לעיל ; ההפרשות יבוצעו לאחר 3 חודשי עבודה או בתום שנת המס – המועד המוקדם מביניהם, רטרואקטיבית ליום תחילת עבודתו אצל המעסיק ולא תחול לגביו תקופת ההמתנה האמורה".

68. התובעת לא טענה וממילא לא הוכיחה כי עת התקבלה אצל הנתבעת היתה מבוטחת בביטוח פנסיוני כלשהו, ומשכך היא זכאית להפרשות פנסיוניות לאחר תקופת המתנה של 6 חודשים.

69. לפיכך, התובעת זכאית להפרשות לפנסיה (חלק מעביד) והפרשות לפיצויים, בגין חודש 5/2017 בלבד, בסך 726 ₪ (5,806 ₪ * 6% (פיצויים) + 5,806 ₪ * 6.5% (פנסיה)).

האם זכאית התובעת להחזר נסיעות?

70. התובעת טענת במסגרת כתב התביעה, בהסתמך על חוות דעת רו"ח ויינברגר, כי היא זכאית להחזר נסיעות בתעריפי "חופשי חודשי" באזור קריית גת, בסך 149 ₪ לחודש, ובסך הכל ל-980 ₪.

71. לגבי דמי הנסיעות, טענה הנתבעת, כי הסיכום עם התובעת היה מאז ומעולם כי השכר הנקוב כולל את כל ההוצאות הנלוות.

72. ככלל, אין מניעה לכלול בשכרו הכולל של עובד תשלום בעד דמי נסיעות, ובלבד שזכויותיו של העובד מכוח הסכם קיבוצי או צו הרחבה לא תיפגענה (דב"ע תשן/7-1 אליקים הדי – אוריינט קולור תעשיות צילום (1986) בע"מ , פד"ע כג' 45); כמו כן, ההסכמה חייבת להיות מפורשת וחד משמעית (דב"ע 98/68-3 גדי בובליל – א.א.צ שירותים משפטיים בע"מ , פד"ע לב' 91).

73. בענייננו, טענת הנתבעת לפיה הסיכום עם התובעת היה כי השכר הנקוב כולל את כל ההוצאות הנלוות, אינו עומד בקנה אחד עם האמור בסעיף 5 להסכם העבודה, לפיו: "הצדדים מסכימים שהשכר הנ"ל אינו כולל הוצ' נסיעה ודמי הבראה כפי שכתוב בחוק..." . נזכיר לעניין זה את עדותו של מר אבי זגורי אשר טען כי כל האמור בהסכם העבודה נכון למעט תאריך החתימה על ההסכם (עמ' 16 לפרוטוקול, ש' 29-30).

74. נוכח כל המקובץ, התובעת זכאית לדמי נסיעות בתעריף "חופשי חודשי" באזור מגוריה בקריית גת, בסך 980 ₪.

התביעה לפיצוי בגין עיכוב תשלום דמי אבטלה

75. התובעת טענה במסגרת כתב התביעה כי הנתבעת סירבה להעביר לה את המסמכים הנדרשים לצורך הדיווח למוסד לביטוח לאומי, ובשל כך התעכבה הפקדת דמי האבטלה. רק לאחר יותר משלושה חודשים, ביום 21.8.2017, הופקדו בחשבון התובעת לראשונה דמי אבטלה מהביטוח הלאומי.

76. הזכאות לקבלת דמי אבטלה מוקנית למבוטח אשר הגיש תביעה לדמי אבטלה למוסד לביטוח לאומי והוכיח זכאותו.

במקרה שלפנינו, התובעת לא צירפה מסמכים מהמוסד לביטוח לאומי להוכיח זכאותה לקבלת פיצוי בגין עיכוב תשלום דמי אבטלה. לא הוכח בפנינו כי התובעת הגישה תביעה לדמי אבטלה, התייצבה בלשכת העבודה וכי עמדה בכל הקריטריונים הקבועים בחוק הביטוח הלאומי לקבלת דמי אבטלה. די בכל אלה בכדי לדחות תביעתה ברכיב זה.

בקשת ב"כ הנתבעת להעיד מטעמה

77. בטרם סיום, נבקש להתייחס לטענת הנתבעת בסיכומיה לפיה, נמנע ממנה להעיד את בא-כוחה עוה"ד שי ניסים אלמקייס, כעד מטעמה (סעיפים 10-15 לסיכומי הנתבעת); עדותו של ב"כ הנתבעת היתה נחוצה ומשמעותית לעשות "צדק", ודבר זה נמנע מהנתבעת.

78. כלל 36 לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ו – 1986 , עוסק במתן עדות על ידי עורך דין, וקובע כך:

"(א) לא ייצג עורך דין הדן בהליכים משפטיים, לרבות ערעור, אם הוא עומד להעיד מטעם אותו אדם באחד משלבי ההליכים האמורים; נקרא עורך הדין להעיד מטעמו של אדם אחרי שהחל לייצגו – יחדל מן הייצוג.

(ב) הוראות סעיף קטן (א) לא יחולו על מסירת עדות שעורך דין נקרא להעיד בידי בעל דין יריב, או בעניין שרות טכני או ברשות בית המשפט או ברשות הוועד המחוזי".

79. כבר בע"א 264/61 מיכאל וולגל – שמעון קאפמן , פד"י טו 2157, קבע בית המשפט כי יש טעם לפגם ב"עירוב תפקידים" שבין עורך דין כבא כוח לבין עורך דין כעד:

"אין צריך להרבות דברים על כך שערבוב תפקידים זה יש בו טעם לפגם: מי שעומד להופיע כעד במשפט, ולא כל שכן מי שכבר העיד במשפט, חייב להימנע ולהינזר מלהתייצב ולטעון באותו המשפט כפרקליט, אם באותה ערכאה שבה העיד, ואם בערכאת ערעור".

יסודה של ההלכה וכלל זה שהותקן בעקבותיה, הוא למנוע התנגשות בין חובתו של עורך דין, לסייע לבית המשפט לעשות משפט ובין נתינתה של עדות בפני אותו בית המשפט מטעם לקוחו, ראה ע"א 5185/98 היועץ המשפטי לממשלה – רינה מרום , פד"י מט(1) 318.

"כלל 36 לכללי האתיקה אינו אלא גיבוש בכתב של עיקרון המקובל מאז ומקדם... יסודה של ההלכה כמסתבר, בהתנגשות אפשרית בין חובתו של עורך דין כלפי בית המשפט – לעוזר לבית המשפט לעשות משפט... לבין נתינתה של עדות בפני אותו בית משפט מטעם לקוחו. הוסף על שתי אלה את חובתו של עורך הדין לפעול לטובת שולחו בנאמנות ובמסירות, וידעת כי הנטל על עורך הדין לשאת בכל שלושת החובות, על המתחייב מהן, עלול להיות כבד מנשוא".

80. בענייננו, אמנם הוגשה בקשה מטעם התובעת להעיד את עו"ד אלמקייס ביום 10.10.2018, ברם עו"ד אלמקייס ייצג את הנתבעת לאורך כל ההליך ולא ביקש להתפטר מתפקידו, בנסיבות אלה מצא ב"כ התובעת (שביקש להזמינו לעדות) לוותר על עדותו, כמפורט בפרוטוקול הדיון מיום 20.11.2018 (עמ' 15 לפרוטוקול).

במסגרת סיכומיה טוענת הנתבעת כי נוכח החלטת בית הדין, נמנע ממנה להביא את מלוא ראיותיה.

כפי שפירטנו לעיל, יש טעם לפגם ב"עירוב תפקידים" שבין עורך דין כבא כוח לבין עורך דין כעד.

אין צורך להכביר מילים על כך שערבוב תפקידים שכזה יש בו טעם לפגם, מי שעומד להופיע כעד במשפט, חייב להימנע ולהינזר מלהתייצב ולטעון באותו משפט כפרקליט. ב"כ התובעת הבין את הקושי הטמון בעדותו של ב"כ הנתבעת ולכן מצא לוותר על עדותו. ב"כ הנתבעת לא ביקש להתפטר מתפקידו על מנת להעיד מטעם הנתבעת, ולפיכך לא היה מקום לשמוע את עדותו.

פיצויי הלנת שכר

81. התובעת עתרה לחייב את הנתבעת בתשלום שכר עבודתה בצירוף פיצויי הלנת שכר.

82. סעיפים 17, 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח – 1958 , מקימים לעובד אשר שכרו הולן זכות תביעה לפיצויי הלנת שכר, אשר קמה לעובד רק אם השכר לא שולם במועד הקבוע בחוק לתשלומו.

חוק הגנת השכר שייך לחוקי המגן הקוגנטיים, לכן לא ניתן לוותר על הזכות השמורה לעובד לקבל שכרו במועד.

סעיף 18 לחוק הגנת השכר, התשי"ח 1958, מעניק לבית הדין שיקול דעת להפחתת הפיצוי או לביטולו: "... אם נוכח כי שכר העבודה לא שולם במועד בטעות כנה, או בגלל נסיבה שלמעביד לא היתה שליטה עליה או עקב חילוקי דעות בדבר עצם החוב, שיש בהם ממש לדעת בית הדין האזורי, ובלבד שהסכם שלא היה שנוי במחלוקת שולם במועדו".

83. מעסיק המבקש שלא יוטלו עליו פיצויי הלנת שכר כאמור, או שפיצוי זה יופחת, נדרש להוכיח כי השכר נשוא המחלוקת, לא שולם מאחת הסיבות המנויות בסעיף זה.

בהתאם לכך, "תנאי מוקדם להפחתת פיצויי הלנה ולבחינת השיקולים המצדיקים זאת, הוא בקשה מפורשת ומנומקת של המעביד לעשות כן. בהעדר בקשת המעביד להפחתת פיצויי הלנה וטעמיו לכך, לא יפחית בית הדין פיצויי הלנה מיוזמתו..." (ע"ע (ארצי) 1529-04 קרן השתלמות לעובדי הרשויות המקומיות בע"מ – מועצה מקומית ינוח ג'ת , ניתן ביום 8.11.05, לא פורסם).

84. עיון בכתב ההגנה מלמד כי הנתבעת לא טענה כל טענת הגנה לעניין זה.

85. מעבר לאמור, התנהגות הנתבעת הביאה אותנו למסקנה, כי יש לחייבה בתשלום פיצויי הלנה. חיוב בפיצויי הלנה מוצדק בנסיבות העניין, כדי שישמש תמרור אזהרה בפני מעבידים, המעסיקים עובדים ולא משלמים להם את שכרם. חיוב זה הוא ביטוי למורת רוחו של בית הדין, אשר רואה כיצד הנתבעת דרסה ברגל גסה זכויות אלמנטריות של התובעת. החופש להעסיק עובדים אין משמעו החופש לנצלם וראוי, כי הנתבעת תיקח זאת לתשומת ליבה. התנהגות הנתבעת חסרת תום לב, נוגדת את תקנת הציבור ובמקרים כגון אלה, זהו המקום שעל בית הדין להגן על העובדת בהתאם לתכליתם של חוקי העבודה.

86. יחד עם זאת, בהתחשב בפרק הזמן מנובמבר 2016 ועד למועד מתן פסק הדין, לאחר ששקלנו את נסיבות העניין, מצאנו לחייב את הנתבעת בתשלום פיצויי הלנה לתובעת בסך 10,000 ₪.

סוף דבר

87. תביעת התובעת מתקבלת ברובה. הנתבעת תשלם לתובעת, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדי, הסכומים הבאים:

(א) שכר חודש נובמבר 2016 בסך 10,000 ₪.
(ב) דמי הודעה מוקדמת בסך 3,922 ₪.
(ג) פיצוי בגין אי קיום שימוע בסך 7,500 ₪.
(ד) פדיון חופשה שנתית בסך 2,959 ₪.
(ה) שכר חודש מאי 2017 בסך 5,806 ₪.
(ו) הפרשות לפנסיה ולפיצויים בסך 726 ₪.
(ז) החזר נסיעות בסך 980 ₪.
(ח) פיצויי הלנת שכר בסך 10,000 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה (23.10.2017) ועד למועד התשלום המלא בפועל.

88. בנוסף, תשלם הנתבעת לתובעת הוצאות משפט בסך כולל של 8,500 ₪, אשר ישולמו בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

89. על פסק הדין ניתן לערער לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, וזאת בתוך 30 יום ממועד קבלתו.

ניתן היום, י"ח תמוז תשפ"א, (28 יוני 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר מרדכי בסר
נציג ציבור (מעסיקים)