הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 34085-03-15

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (עובדים) – גב' רחל מצרי-לבני
נציג ציבור (מעסיקים) – מר אלברט שטרית

התובע
(הנתבע שכנגד) :
אביעד ביטון
ע"י ב"כ: עו"ד אלדד אופק

-
הנתבעות
(התובעות שכנגד):

  1. קל אוטו - תחבורה (1994) בע"מ
  2. קל אוטו בע"מ
  3. קל - אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ
  4. דלית שלמה

ע"י ב"כ: עו"ד שלמה בכור

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, לתשלום זכויות שונות הנובעות לטענתו מתקופת עבודתו וסיומה.

כמו כן, הגיש התובע תביעה בעילת לשון הרע ורשלנות, תוך שטען כי כתוצאה ממעשי או מחדלי הנתבעות 1-3, והנתבעת 4 בפרט, התבזה התובע בפני כל עובדי הנתבעות 1-3 ו/או בפני חבריו לעבודה, הממונים עליו והכפופים לו וכתוצאה מכך סבל עלבון, צער, עגמת נפש ופגיעה בשמו.

בתביעה שכנגד עותרות הנתבעות לחיוב התובע בגין שכר עבודה אשר שולם לו בטעות, עבור זמני ההפסקה בהם כלל לא עבד, בגין גמול עבודה בשעות נוספות אשר שולם לתובע ובגין תמורת הודעה מוקדמת.

2. עיקרי המחלוקת בין הצדדים נוגעים לעניינים הבאים:

האחד, נסיבות סיום עבודתו של התובע וכתוצאה מכך, זכאותו לדמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע וכן זכאותו להפרשי פיצויי פיטורים.

השני, הפרות אשר לטענת התובע נעשו בקשר עם תנאי עבודתו וביניהם: אי מסירת הודעה על תנאי עבודה, אי תשלום שכר מינימום לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987; אי תשלום גמלה בגין שעות נוספות; אי תשלום פדיון חופשה שנתית; אי תשלום מלוא הכספים להם היה זכאי התובע לטובת קרן פנסיה; הנפקת תלושי שכר שאינם כוללים פרטים על פי דין.

השלישי, התביעה לפיצויים עונשיים, לפיצוי בגין הפסד שכר עקב מעשי או מחדלי הנתבעת, ולפיצוי בגין הוצאת לשון הרע.

הרביעי, התביעה שכנגד על כל רכיביה.

רקע עובדתי

3. התובע, מר אביעד ביטון, נקלט לעבודה בקבוצת "קל אוטו" בתפקיד נציג מכירות וזאת החל מיום 12.4.2011.

4. נתבעת 1, קל אוטו תחבורה (1994) בע"מ, הינה חברה העוסקת בשיווק, הפצה, ביצוע עסקאות ליסינג מימוני ותפעולי וטרייד-אין של רכבים פרטיים ומסחריים. הנתבעת 1 חוסלה עקב מיזוג מתאריך 28.1.2014. תעודת מיזוג החברה צורפה כנספח א' לתצהיר הנתבעת 4.

5. נתבעת 2, קל אוטו בע"מ, הינה חברת האם.

6. נתבעת 3, קל אוטו שירותי מימון (1998) בע"מ, הינה החברה שקלטה את חברת היעד – הנתבעת 1, כעולה מתעודת מיזוג החברה אשר צורפה כנספח א' לתצהיר הנתבעת 4.

7. נתבעת 4, גב' דלית שלמה, שימשה בתקופה הרלוונטית לתביעה כמנהלת מכירות ארצית בקבוצת קל אוטו.

8. בהתאם להודעה בדבר פירוט תנאי העסקה מיום 11.4.2011 (נספח א' (1) לתצהיר הנתבעת 4), התובע נדרש לעבוד חמישה ימים בשבוע (ראשון – חמישי), בין השעות 08:00 – 17:00 או 09:00 – 18:00 (על פי החלטת המנהל הישיר), ובימי שישי באופן קבוע בין השעות 08:00 – 13:00.

9. בגין עבודתו זו סוכם עם התובע כי ישתכר שכר חודשי בסך 3,892 ₪, בתוספת גמול שעות נוספות גלובליות בסך 586 ₪.

בנוסף, סוכם עם התובע כי יהיה זכאי מעבר לשכר הנ"ל, לעמלות, על פי תכנית עמלות מחלקתית.

10. בחודש יולי 2011 הועלה שכרו של התובע לסך 4,100 ₪ בחודש, ובנוסף לכך, שולמה לתובע תוספת גמול שעות נוספות גלובליות בסך 620 ₪.

11. החל מחודש ספטמבר 2011 שונה שכרו החודשי של התובע ל-3,850 ₪, בתוספת שעות נוספות גלובליות בסך 579.60 ₪.

כמו כן, בחודש ספטמבר 2011 נוכה משכרו של התובע סך של 730 ₪, וזאת בהתאם לכתב הסכמה לתיקון השכר וניכוי מהשכר, אשר צורף כנספח ב' לתצהיר הנתבעת 4.

12. עד סוף שנת 2012, שכרו של התובע הורכב משכר חודשי ושעות נוספות גלובליות. החל מחודש ינואר 2013, שונה הרכב השכר והועמד על סך של 4,300 ₪ לחודש, ללא רכיב שעות נוספות גלובליות, כאשר התובע קיבל גמול שעות נוספות בהתאם לשעות הנוספות שביצע בפועל.

13. בחודש יוני 2013 הוחלט למנות את התובע למנהל סניף מכירות בנתיבות.

14. במסגרת תפקידו זה, נדרש התובע לעבוד חמישה ימים בשבוע (ראשון – חמישי), בין השעות 08:00 – 18:00 ובימי שישי בין השעות 08:00 – 13:00 (ניתנה לתובע אפשרות להעדר יום שישי אחד בכל חודש, ללא הורדה בשכר).

15. בגין תפקידו זה, סוכם עם התובע כי ישתכר שכר חודשי בסך 4,600 ₪, בתוספת גמול שעות נוספות בסך 1,400 ₪. כמו כן, סוכם עם התובע כי בנוסף לשכר האמור, יקבל עמלות על פי תכנית עמלות מחלקתית. לתובע הוצמד רכב וכן קיבל טלפון נייד מהחברה (העתק הודעה על מינוי לתפקיד צורף כנספח ג' לתצהיר הנתבעת 4).

16. ביום 21.1.14 הגיע לסניף אשר נוהל על ידי התובע, לקוח בשם ברק ויקטור (להלן: "הלקוח"), אשר ביקש לבצע עסקת טרייד-אין על רכבו מסוג וולוו שנת 2000 מ.ר. 46-542-17 (להלן: "הוולוו"), כאשר כנגדו התעניין ברכישת רכב אשר הוחזק במגרש הסניף מסוג מאזדה 6 שנת 2004 מ.ר. 76-524-56 (להלן: "המאזדה") (טופס גילוי נאות במכירת רכב משומש מיום 21.1.14 צורף כנספח ג' לתצהיר התובע).

17. התובע לא היה נוכח בסניף במועד הרלוונטי, והלקוח נתקבל על ידי מר עידן דגמי– נציג מכירות בסניף, כאשר התובע שהה באותה עת בישיבת הנהלה בנתבעת.

18. מר דגמי גבה מן הלקוח 1,000 ₪ כתשלום מקדמה (נספח ד' לתצהיר התובע).

19. ביום 22.1.14, עת הגיע התובע לסניף והתוודע לפרטי העסקה, התקשר עם מר אדר יוסף, אשר בתפקידו באותה עת שימש כמנהל הטרייד-אין בקבוצת קל אוטו, והיה הגורם המאשר או לחלופין פוסל את עסקת הטרייד-אין שביקש לבצע הלקוח.

20. עם קבלת פרטי העסקה (שווי רכב הוולוו בסך 4,000 ₪ אשר יקוזזו משווי העסקה), נתקבלה תשובתו של מר אדר כי איננו מעוניין לרכוש את רכבו של הלקוח, ולא ניתן לבצע עסקת טרייד-אין כנגד רכבו של הלקוח.

21. נוכח האמור, נדרש הלקוח למכור את רכבו באופן עצמאי, ורכבו של הלקוח הוצא מתחומי מגרש הסניף.

22. יחד עם זאת, הציע נציג המכירות – מר דגמי, כי יימצא קונה לוולוו על ידי סוחר רכב המוכר לו. סוחר הרכב הסכים לרכוש את הוולוו בתמורה לסך 4,000 ₪, הסכום הנ"ל הועבר לקופת הנתבעת, והלקוח השלים את העסקה בהעברת סך 14,000 ₪, אשר נדרשו ל השלמת העסקה.

הסכם למכירת המאזדה צורף כנספח ד' 3 לתצהיר התובע, ממנו עולה כי המחיר שהוסכם בעד המאזדה הוא 19,000 ₪ כולל מע"מ.

כמו כן, צירף התובע תדפיס מסך כרטיס רכב ובו ניתן לראות את שווי המאזדה במערכת לאחר שקלול מספר גורמים כגון, מספר בעלויות, קילומטרז' וכו' (נספח ד' 4 לתצהיר התובע).

23. ביום 2.2.14 הגיעו לסניף המנוהל על ידי התובע, גב' דלית שלמה- הנתבעת 4, מר רמי ברקוביץ – קב"ט קבוצת קל אוטו וגב' סוניה אדמתי – מנהלת הסניף הקודמת.

באותה פגישה שהתקיימה בסניף, כתב התובע "מכתב התפטרות":

"אני אביעד ביטון מס' ת"ז XXXXXX720 מתפטר בעבודתי מקל אוטו" (נספח ה' לתצהיר התובע).

24. באותו היום (2.2.14), הגישה קבוצת קל אוטו תלונה במשטרה נגד התובע בגין גניבה על ידי עובד ממעבידו וזיוף מסמכים (נספח ו' לתצהיר הנתבעת 4).

25. במסגרת תלוש שכר לחודש פברואר 2014, נערך לתובע גמר חשבון, במסגרתו שולמה לתובע יתרת חופשה בסך 129.60 ₪, והבראה בסך 1,870 ₪.

בנוסף, שחררה הנתבעת לטובת התובע את הכספים שנצברו בקופת הפיצויים (העתק מכתב שחרור וטופס 161 צורפו כנספח ח' לתצהיר הנתבעת 4).

26. לאחר סיום עבודתו של התובע, שלחה הנתבעת 4 הודעת מייל פנימי, ובו נרשמו הדברים הבאים:

"מכירות שלום,
כחלק מבדיקות יומיומיות אותן אנו מבצעים במחלקות החברה, התגלו אי סדרים בעסקאות – עסקאות שהתבצעו מחוץ לתחומי קל אוטו ובניגוד לנהלים המקובלים בח ברה, אשר מלווים באופי פלילי.
עקב כך, בוצעו מספר בדיקות על ידי גורמים מוסמכים ובשיתוף קב"ט החברה, אשר אימתו את החשדות, וכצעד מתבקש, הוחלט לסיים את העסקת העובד באופן מיידי.
במקביל, הוגשה תלונה במשטרת ישראל.
קל אוטו ואני כמנהלת ישירה ואחראית של סניפי מכירת הרכב, רואה בחומרה רבה מעשים שכאלה וגם בעתיד לא נחסוך בחקר האמת עד תום.
כידוע לכם, חברת קל אוטו, רואה בכולכם שותפים לעשיה ואנו מצפים שנמשיך יחד לצעוד קדימה שנים ארוכות וכל מי שיסטה מדרך הישר, מקומו לא יהיה איתנו" (נספח ו' לתצהיר התובע).

27. במסגרת חקירת המשטרה, נגבתה הודעה מגב' דלית שלמה- הנתבעת 4, מהלקוח- מר ויקטור ברק ומהתובע.

28. במזכר שרשם החוקר - מר אלעד אברהם (נספח ט' לתצהיר התובע), נרשם כי ביום 29.7.14, לאחר עדותו של התובע, התקשר לגב' דלית שלמה וציין בפניה כי היא קיבלה את מלוא הסכום עבור המאזדה, דלית אישרה זאת וטענה כי התלונה הייתה על התנהלות וניהול לא נכון של התובע. החוקר הסביר לדלית כי אין זה תיק שמשטרת ישראל מתעסקת בו. דלית ציינה כי אם התובע מתנהל כך אולי עוד עובדים פועלים באותה צורה, והחוקר הבהיר שוב כי זה לא עניינה של המשטרה והיא צריכה לדבר עם העובדים שלה. עוד ציין החוקר במזכר כי התקשר מספר רב של פעמים ליוסי (מר יוס ף הדר, י.כ) והוא התחמק ממנו בטענה כי רק דרך היועץ המשפטי של החברה הוא ידבר עם החוקר.

החוקר התקשר למורן היועץ המשפטי של קבוצת קל אוטו והלה דרש ממנו להזדהות כשוטר, והחוקר שלח מזכר בנושא.

בשיחה עם מר הדר אישר כי אכן התקשר אליו התובע והוא אמר לתובע כי אינו מעוניין ברכב של הלקוח שהיה עם קילומטרז' גבוה, ועל הלקוח למכור בעצמו את רכבו.

29. ביום 27.1.15 התקבלה החלטה במשטרת ישראל כי התיק בעניינו של התובע נסגר, עילת הסגירה- "אין אשמה פלילית" וכי התיק יבוטל מרישומי המשטרה (נספח י' לתצהיר התובע).

מהלך הדיון

30. בתיק זה התקיימו שלוש ישיבות של הוכחות: בדיון שהתקיים ביום 29.11.16 נשמעה עדותו של החוקר- מר אלעד אברהם, בתום ישיבה זו ניתן צו לתחנת משטרת נתיבות לצלם ולהעביר את כל חומר החקירה לתיק בית הדין ובפרט את ההודעה שנגבתה מהתובע. ביום 26.12.16 התקבל כל חומר החקירה לתיק בית הדין.

בישיבת ההוכחות שהתקיימה ביום 23.5.18, נשמעה עדות התובע והעד ים מטעמו- מר עידן דגמי ומר בועז שלי .

בישיבת ההוכחות השלישית שהתקיימה ביום 1.1.19 נשמעו עדויות הנתבעות: גב' סוניה אדמתי וגב' דלית שלמה.

31. הצדדים הגישו סיכומיהם בכתב: התובע ביום 21.3.19 והנתבעות ביום 28.5.19.

32. פירטנו את המחלוקות העיקריות הנטושות בין הצדדים, כעת נדון במחלוקות אחת לאחת.

האם התובע פוטר או התפטר?

33. השאלה העומדת לפתחנו היא – האם פוטר התובע מעבודתו כטענתו, או שמא כטענת הנתבעות, התובע התפטר מרצונו.

34. לטענת התובע, ביום 2.2.14 הגיעו לסניף שניהל, גב' דלית שלמה, רמי ברקוביץ' וגב' סוניה אדמתי, וביקשו לשוחח עימו. התובע הופתע מאוד מהביקור בו "נחשפו" חשדותיהם של נציגי החברה כי עבר עבירות פליליות חמורות ובהן "גניבה ממעסיק" וכד'. במהלך הפגישה, תוך שנציגי הנתבעות מפעילים עליו לחץ עצום, מאיימים עליו ומסבירים לו כי ככל ותוגש תלונה למשטרה על ידם "חייו יהרסו", "ידבק בו אשם פלילי" וכד', נדרש לחתום על מסמך בכתב יד בו הוא "מתפטר" מעבודתו.
אליבא דתובע, הוא נסחט פשוטו כמשמעו על ידי נציגי הנתבעות ובעודו מבוהל מאיומי נציגי הנתבעות ותוך חוסר הבנה מוחלט במה שגה ואילו עבירות פליליות או משמעתיות עבר אם בכלל, חתם תחת לחץ עצום על מכתב לקוני על פיו הוא מתפטר מעבודתו.

התובע הוסיף כי בו במקום נטלו ממנו נציגי הנתבעות מפתחות הרכב אשר הוצמד לו על ידי הנתבעות והטלפון הנייד שסופק לו על ידי הנתבעות והוא נדרש לעזוב מיידית את הסניף בבושת פנים אל מול שני נציגי המכירות, עובדות בעמדת ההשכרה ואיש התפעול, אשר נכחו במקום והתוודעו לסיטואציה במלואה.

התובע הפנה למייל הפנימי שנשלח על-ידי גב' דלית שלמה, כיומיים לאחר מועד סיום העסקתו (נספח ו' לתצהיר התובע), ובו נרשם: "...כצעד מתבקש הוחלט לסיים את העסקת העובד באופן מידי. במקביל הוגשה תלונה במשטרת ישראל...וכל מי שיסטה מדרך הישר מקומו לא יהיה איתנו".

התובע טוען כי מהמייל הנ"ל עולה שהוא פוטר באופן מיידי, בשל ביצוע עסקאות בניגוד לנהלים באופן הנושא אופי פלילי וסטייה מדרך הישר , ובשל כך אף הוגשה תלונה במשטרה (סעיפים 36-42 לתצהיר התובע).

במסגרת סיכומיו טען התובע כי התנהלותו היתה ללא דופי וכי פוטר על ידי הנתבעות. עוד טען, כי נטל הראיה בעניין זה מוטל על כתפי הנתבעות, אשר לא הרימו הנטל ולו במעט. הנתבעות נמנעו מלהציג בפני בית הדין את הנהלים שהופרו לכאורה על ידי התובע, הנתבעות נמנעו מלהעיד את מר יוסי הדר- מנהל הטרייד אין, את מר רמי ברקוביץ'- קב"ט קבוצת קל-אוטו ואת מר ויקטור ברק- הלקוח. הנתבעות צרפו באופן סלקטיבי חלק מן התמלילים שבידם מהקלטות השיחות שניהלה גב' אדמתי עם מר ויקטור או אביו, הנתבעות נמנעו מלהעיד את מר מתן מימון עליו נסמכת עדותה של נתבעת 4, אשר לטענתה היה עד למעשי התובע. הנתבעות לא הציגו תמונות שבידן כפי שהעידה הנתבעת 4 (סעיף 64 לסיכומי התובע).

35. מנגד, טענו הנתבעות, כי ביום 2.2.14 התקיימה שיחה לתובע בנוכחות הנתבעת 4, הקב"ט והגב' סוניה אדמתי, ובה הוצגו בפני התובע הליקויים החמורים בהתנהלותו. התובע טען שאיש הטרייד אין של החברה לא רצה לרכוש את הרכב, ולכן לא יכלו לחזור בהם בעסקה מול הלקוח ולכן התובע החליט למכור את הרכב עצמאית ולהשלים את הכסף. לטענת התובע באותה שיחה, הרכב נמכר ב- 4,000 ₪ וכאשר נשאל התובע מה בכוונתו לעשות והאם הוא מבין את חומרת הנזק הודיע שהוא מתפטר וכתב מכתב התפטרות. איש לא אמר לתובע להתפטר וכי הודעת ההתפטרות נעשתה מיוזמתו של התובע, מבלי שהופעל עליו כל לחץ, כפייה או איומים (סעיף 26 לתצהיר גב' דלית שלמה, סעיף 2 לתצהיר גב' סוניה אדמתי).

במסגרת סיכומיהן, הפנו הנתבעות לעדויות הגב' אדמתי והגב' שלמה בבית הדין, מהן עולה לטענתן, כי לא הופעלו לחצים או איומים כלפי התובע, וההתפטרות נעשתה מיוזמתו של התובע בלבד.
עוד הפנו הנתבעות במסגרת סיכומיהן לעדות התובע במשטרה, שם הצהיר כי קיבל את האחריות על עצמו והתפטר (סעיפים 32-38 לסיכומי הנתבעות).

36. בניגוד לטענות התובע (סעיף 64 לסיכומיו), נטל הראיה מוטל על התובע להוכיח את פיטוריו (דב"ע נו/3-269 ד"ר איסר מזר – הסתדרות מדיצינית הדסה , עבודה ארצי, כרך ל(1) 57, והאסמכתאות שם). לפיכך, אם בסופו של הדיון מאוזנות כפות המאזניים, הרי טענתו של העובד תדחה.

37. הלכה היא כי היסוד הן של פיטורים והן של התפטרות הוא שהצד הפועל נתן ביטוי שאינו משתמע לשתי פנים לכוונתו להביא את יחסי העבודה הקיימים, לידי גמר (דב"ע נא/1-3 מפעלי ים המלח בע"מ – דוד שיינין , פד"ע כב' עמ' 271). הדיבור (או ההתנהגות, י.כ), המביא את היחסים לידי סיום חייב להיות חד משמעי.

מעשיו של המפטר קובעים אם הוא פיטר, ומעשיו של המתפטר קובעים אם הוא התפטר. כיצד "יראהו" הצד השני, או כיצד "יחשב" בעיני הצד השני, הוא חסר משמעות ונפקות (דב"ע נז/ 3-39 אליק בביוף – נפתלי גפן (לא פורסם)).

"הנה כי כן התשובה לשאלה אם בפיטורים מדובר או בהתפטרות, נקבעת בהתאם לזהות הגורם שפעל לניתוק היחסים. לעניין זה, הפיטורים או ההתפטרות יכול שיבואו לידי ביטוי בכתב, בעל פה או בהתנהגות" (ע"ע 256/08 מחמד בשיר קוקא ו-16 אח' – הר"י ואח', ניתן ביום 13.2.11).

38. נקדים ונציין כי לאחר בחינת מכלול הראיות והעדויות שנשמעו בפנינו, הגענו לכלל מסקנה כי התובע לא הוכיח את פיטורי ו; הצד השני של מסקנה זו היא כי התובע התפטר ולא פוטר.

39. ראשית, אין חולק על כך שהתובע חתם על מכתב התפטרות ביום 2.2.2014 (נספח ה' לתצהיר התובע).

אלא שהתובע טוען כי במהלך הפגישה שלאחריה חתם על מכתב ההתפטרות, הופעלו עליו לחצים עצומים ואיומים מצד נציגי הנתבעות, אשר הבהירו לו כי ככל ותוגש תלונה למשטרה על ידם "חייו יהרסו", "ידבק בו אשם פלילי", וכדומה, ועל כן הוא נסחט, פשוטו כמשמעו על ידי נציגי הנתבעות, ובהיותו מבוהל מאיומי נציגי הנתבעות, ותוך חוסר הבנה מוחלט במה שגה ואלו עבירות פליליות או משמעתיות עבר אם בכלל, חתם תחת לחץ עצום על מכתב לאקוני, על פיו הוא מתפטר מעבודתו.

40. העדות מטעם הנתבעות הכחישו את הטענה לפיה, איימו על התובע והפעילו עליו לחצים לחתום על מכתב התפטרות. גב' סוניה אדמתי העידה בחקירתה הנגדית כך: "היינו בחדר, דלית, רמי ואני. אביעד נכנס, נאמר לו שיש חשד שהוא ניהל איזה שהיא עסקה מחוץ לסניף, ובצורה מאוד מהירה הוציא את המפתחות של הרכב, שם על השולחן ואמר אני לא נשאר כאן. ובא לצאת ואז דלית שאלה אותו מה זה אומר והוא אמר שהוא מתפטר. והיא אמרה לו אם אתה מתפטר, אז תרשום שאתה מתפטר. אתה לא יכול להתפטר בלי להגיש מכתב. אז הוא רשם בכתב ידו שהוא מתפטר, וזהו" (פרוטוקול מיום 1.1.19, עמ' 35, ש' 12-16).

בהמשך חקירתה הנגדית נשאלה גב' אדמתי האם באותה פגישה איימו על התובע, והיא השיבה: "איומים חד משמעית לא היו... יכול להיות שנאמר, שאם הדברים יימצאו כנכונים, אנחנו ניגש למשטרה. זה הגיוני שמעשה כזה יגשו למשטרה" (עמ' 35 לפרוטוקול, ש' 25-28).

41. גם הנתבעת 4 – גב' דלית שלמה, התייחסה לטענות התובע בדבר איומים והפחדות באותה פגישה מיום 2.2.14, וכך העידה: "... שאלתי אותו מה קורה עם העסקה של הוולוו. אביעד ישר כנראה הבין שעלינו על משהו שהוא לא תקין ונעשה בניגוד לנהלי החברה והוא סיפר לי כמו שרשום שהוא ניסה להתקשר ליוסי אדר, זה לא הלך. שאלתי אותו למה לא התקשרת אלי, כי בסוף אף אחד לא הגיע אלי בנושא הזה שאני יכולה להכריע ולהחליט. אביעד הרגיש שהוא עשה טעות. שאלתי אותו מה הוא מתכוון לעשות עם הממצאים שיש בידינו. נאמר לי על ידי אביעד שהוא מתפטר.
ש. אז אביעד התפטר?
ת. שניה, כן. אז אמרתי לו מה זה להתפטר? הוא אמר אני משאיר את האוטו והולך. אמרתי לו שאם אתה מחליט להתפטר אתה צריך לרשום לי שאתה מתפטר. הוא יצא מהמשרד, לקח דף, אני זוכרת, הוא חזר והוא רשם לי את מה שהוא רשם, שהוא מתפטר. לקחתי את המכתב, הוא השאיר את המפתחות של האוטו, מישהו בא לקחת אותו ובזה זה נגמר.
ש. אז אביעד התפטר?
ת. כן". (עמ' 53 לפרוטוקול, ש' 10-22).

42. שנית, לא ניתן להתעלם מהודאת התובע במשטרה; ונבאר.

במסגרת תצהיר עדותו הראשית, צירף התובע את חומר החקירה המשטרתי, ובין השאר ההודעה שנגבתה מגב' דלית שלמה, ההודעה שנגבתה מהלקוח – מר ויקטור ברק, המזכר של החוקר – אלעד אברהם מיום 29.7.14 והחלטת המשטרה על סגירת התיק מחוסר אשמה פלילית (נספחים ח'-י' לתצהיר התובע).

43. במהלך חקירתו הנגדית של החוקר אלעד אברהם (ישיבת הוכחות מיום 29.11.2016), נשאל מדוע אין בנמצא הודעתו של התובע. לאחר חקירת שתי וערב, הצהיר החוקר לפרוטוקול כי הוא משוכנע כי הוא גבה את עדותו של התובע, וזאת בשים לב לדברים שכתב במזכר מיום 29.7.14. נוכח האמור, הוציא בית הדין צו לתחנת משטרת נתיבות לעיון וצילום של כל תיק החקירה שמספרו 54368/2014 ובפרט את ההודעה שנגבתה מהתובע.

44. חומר החקירה התקבל לתיק בית הדין ביום 26.12.16.

45. מעיון בהודעתו של התובע בפני החוקר מיום 29.7.14, עולה כי התובע הצהיר כך: "אני פניתי לדלית המנהלת ושוחחתי איתה על הנושא והיא אמרה שאין בזה עבירה פלילית ואני לא גנבתי את הרכב, אך לא עבדתי לפי הנהלים ולכן אני אמרתי לה, אני מקבל את האחריות ואני מתפטר" (ראה גליון מספר 2 מתוך 3, ש' 9-11), ובהמשך הודעתו: "היות ואני מנהל את הסניף, אני לקחתי אחריות והתפטרתי למרות שאני יצאתי פגוע מהדבר הזה וההתנהלות הזו" (גליון 2 מתוך 3, ש' 31-32). במסגרת ההודעה לא ציין התובע דבר וחצי דבר על כך שהתפטרותו נעשתה תחת "לחץ ואיומים" מצד נציגי הנתבעות.

46. קשה לקבל את גרסת התובע, שכן, הודאתו של התובע בפני חוקר המשטרה לפיה, הוא לקח אחריות כמנהל הסניף והתפטר מעבודתו, נמסרה ביום 29.7.14, כחצי שנה לאחר אותה פגישה בה נ כתב מכתב ההתפטרות , ולא כאשר התובע נמצא תחת "לחץ ואיומים" מצד נציגי הנתבעות. בהודאתו הוא אינו מציין כי התפטרותו באה עקב לחץ ואיומים מצד נציגי הנתבעות, אלא כלקיחת אחריות מצידו, בהיותו מנהל הסניף.

47. במסגרת סיכומיו, התובע מתעלם מהודאתו בפני חוקר המשטרה ולא מתייחס כלל לגרסה שמסר בדבר התפטרותו ולקיחת אחריות מצידו, חצי שנה לאחר חתימת מכתב ההתפטרות. עוד נציין כי הגרסה שמסר התובע לחוקר בדבר לקיחת אחריות מצידו והתפטרותו ביום 2.2.14, תואמת לגרסאות שמסרו העדות מטעם הנתבעות: גב' אדמתי וגב' שלמה.

48. שלישית, בית הדין ער למייל הפנימי שכתבה הנתבעת 4 , לאחר מועד סיום עבודתו של התובע, ולפיו: "...כצעד מתבקש הוחלט לסיים את העסקת העובד באופן מיידי".
המייל הנ"ל יועד לעובדי המכירות, ומטרתו היתה להרתיע את עובדי המכירות לבל יבצעו עסקאות בניגוד לנהלים המקובלים בחברה. לא ניתן ללמוד מהמייל הנ"ל על הנסיבות המדוייקות בהן הסתיימו יחסי העבודה בין הצדדים. הונחו בפנינו ראיות אובייקטיביות הסותרות את תוכן המייל הנ"ל, בדמות מכתב ההתפטרות והודאת הנתבע בדבר התפטרותו שנמסרה בפני חוקר המשטרה כחצי שנה לאחר חתימת מכתב ההתפטרות. גם אם המייל הנ"ל אינו עולה בקנה אחד עם מכתב ההתפטרות ועם הודאת התובע בפני החוקר , הרי שבסופו של יום התובע לא הצליח להרים את נטל ההוכחה המונח על כתפיו לעניין טענת הפיטורים .

48. עוד נציין כי מצאנו להעדיף את גרסת התובע בהודעה שמסר בפני חוקר המשטרה על פני גרסתו בבית הדין, שכן עסקינן בגרסה שנמסרה בסמוך למועד האירוע ובטרם הגשת התביעה, מועד שניתן להניח, כי התובע "מסיח לפי תומו", ומצאנו להעדיפה על פני התבטאויות מאוחרות יותר של התובע בעת הגשת התביעה לבית הדין.

50. כללו של דבר: התובע לא הרים את הנטל המוטל עליו להוכיח את פיטוריו, הצד השני של מסקנה זו הוא כי התובע בחר להתפטר מעבודתו כעולה מהודאתו בפני חוקר המשטרה וממכתב ההתפטרות כמו גם מעדויות הנתבעות, שלא נס תרו (ואף קיבלו תימוכין מהודאת התובע בפני חוקר המשטרה) .

בנסיבות העניין, אין התובע זכאי לדמי הודעה מוקדמת, פיצוי בגין העדר שימוע ולהפרשי פיצויי פיטורים. כמו כן, נוכח מסקנתנו לפיה התובע התפטר מתפקידו, אין הוא זכאי לפיצוי בגין הפסד שכר.

פיצוי בגין אי מסירת הודעה על תנאי העבודה

49. התובע טוען כי במהלך כל תקופת עבודתו לא נמסרה לידיו הודעה על תנאי העסקתו בכתב, כפי שנדרש בסעיף 1 לחוק הודעה לעובד (תנאי העסקה), התשס"ב- 2002 (להלן- "חוק הודעה לעובד"). בכתב התביעה העמיד התובע את סכום התביעה ברכיב זה על סך 25,000 ₪ (סעיף 129 לכתב התביעה), במסגרת סיכומיו הפחית התובע את סכום התביעה ברכיב זה לסך של 15,000 ₪ (סעיף 85 לסיכומי התובע).

50. במסגרת כתב ההגנה טענו הנתבעות כי כאשר נקלט התובע לעבודה בקבוצת "קל אוטו" בתפקיד נציג מכירות (בחודש אפריל 2011), נמסרה לו הודעה בדבר פירוט תנאי העסקה (נספח א' לכתב ההגנה). בחודש יוני 2013 הוחלט למנות את התובע למנהל סניף מכירות בנתיבות ובגין תפקידו זה סוכם על תנאי שכר טובים יותר, כמפורט בהודעה על מינוי לתפקיד/ הודעה על שינוי בתנאי העבודה (נספח ג' לכתב ההגנה).

51. התובע צירף לתביעתו הודעה על שינוי בתנאי העבודה מיום 19.6.13, חתומה על ידו (נספח ב' לכתב התביעה). במהלך חקירתו הנגדית אישר התובע כי הוא ראה א ת המסמך הנ"ל, הנתבעת 4 הגיעה לסניף נתיבות והסבירה לו את תוכן המסמך והוא חתם על המסמך (פרוטוקול מיום 23.5.18, עמ' 19, ש' 10-12).

52. בהתייחס לנספח א1 לתצהיר הנתבעת- הודעה בדבר פירוט תנאי העסקה מחודש אפריל 2011, טען התובע שלא ראה המסמך הנ"ל ולא חתם עליו (עמ' 19 לפרוטוקול, ש' 6-9).

53. אם כן התובע אינו חולק שראה ואף חתם על ההודעה על שינוי בתנאי העבודה מיום 19.6.13 (נספח ב' לכתב התביעה), אולם לגבי ההודעה בדבר תנאי העסקה מחודש אפריל 2011, טען שלא ראה מסמך זה ואף לא חתם עליו.

54. גם אם נצא מנקודת הנחה לפיה הנתבעות לא מסרו לתובע הודעה על תנאי העסקתו בחודש אפריל 2011 (ולא כך אנו קובעים), הרי שהוראת סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד אינה חלה בענייננו, ונבאר.

סעיף 5(ב) מקנה לבית הדין לעבודה סמכות לחייב מעסיק לשלם לעובד פיצוי בסכום שלא יעלה על 15,000 ₪, במידה שהמעסיק הפר את חובתו לתת הודעה לעובד, וזאת גם בלא שהוכח נזק לעובד. יחד עם זאת, הסמכות האמורה לפסיקת פיצוי בלא הוכחת נזק הוספה לחוק בתיקון מספר 4, אשר פורסם ביום 11.8.11, ונקבע כי התיקון יחול כדלקמן:

"תחילתו של סעיף 5(ב) לחוק העיקרי, כנוסחו בסעיף 2(3) לחוק זה, ארבעה חודשים מיום פרסומו של חוק זה, והוראותיו יחולו על הודעות שיש למסרן לפי החוק העיקרי מיום תחילתו של הסעיף האמור ואילך".

55. כלומר, תחילתו של סעיף 5(ב) לחוק הינה רק מיום 11.12.11, והוראותיו יחולו רק על הודעות שהיה צריך למסור אותן החל ממועד זה. לפיכך, במקרה שלפנינו הוראת סעיף 5(ב) לחוק אינה חלה שעה שהעובד החל עבודתו בחודש אפריל 2011, טרם כניסתו של סעיף 5(ב) לתוקף, ואין אפשרות לחייב את הנתבעות לשלם לתובע פיצוי כלשהו מכח סעיף 5(ב) לחוק הודעה לעובד.

56. מעבר לאמור, טען התובע כי ההודעה שהציגו הנתבעות (נספח א'1 לתצהירי הנתבעות) אינה כוללת את חתימתו. ברם, אין כל חובה על פי הדין להחתים את העובד על טופס הודעה לעובד.

57. על כן, נוכח כל האמור לעיל, דין התביעה ביחס לחוק הודעה לעובד- להידחות.

הפרשי שכר מינימום

57. אליבא דתובע, בשכר חודש ספטמבר 2011 עד דצמבר 2012, במשך שנה וארבעה חודשים, שילמה הנתבעת את שכרו (אף לשיטתה), על בסיס שכר המינימום הרלוונטי לתקופה הקודמת ליום 1.7.11, דהיינו לפי סך 3,850 ₪ למשרה מלאה. בחודשים יולי- אוגוסט 2011, העלתה הנתבעת את שכרו של התובע לפי שכר המינימום המעודכן למשך חודשיים, והפחיתה אותו חזרה לגובהו לפני העדכון. כך נוצר פער בין השכר ששולם לשכר המינימום בגובה 250 ₪ (4,100-3,850 = 250) בין החודשים ספטמבר 2011 ועד ספטמבר 2012, ובסך הכל 3,250 ₪ מתחת לשכר המינימום.

עוד טען התובע, כי בתקופה מחודש אוקטובר 2012 ועד חודש דצמבר 2012, הועלה שכר המינימום ל- 4,300 ₪ ועל כן ההפרש עומד על 450 ₪ מידי חודש (4,300-3,850 = 450), ובסך הכל 1,350 ₪ מתחת לשכר המינימום.

58. במסגרת כתב ההגנה ובמסגרת הסיכומים, הכחישו הנתבעות באופן כללי ולא מפורט את תביעת התובע להפרשי שכר מינימום (סעיף 56 לכתב ההגנה, סעיף 55 לסיכומי הנתבעות).

59. מעיון בתלושי השכר עבור החודשים אפריל עד יוני 2011, עולה כי שולם לתובע שכר חודשי בסך 3,892 ₪ וגמול שעות נוספות גלובליות בסך 586 ₪, כפי שנכתב בהודעה בדבר פירוט תנאי העסקה (נספח א'1 לתצהירי הנתבעת). בחודשים אלה עמד שכר המינימום לחודש על סך 3,850.18 ₪, כך ששכרו של התובע לא נפל משכר המינימום בתקופה זו.

60. החל מחודש יולי 2011 עלה שכר המינימום ל- 4,100 ₪ לחודש. מעיון בתלושי שכר עבור החודשים יולי- אוגוסט 2011, עולה כי השכר החודשי של התובע עמד על 4,100 ₪. ברם, החל מחודש ספטמבר 2011 שונה שכרו החודשי של התובע ל- 3,850 ₪. בנוסף, בחודש ספטמבר נוכה משכרו של התובע סך של 730 ₪, בגין תשלום ביתר (לכאורה) בחודשים יולי- אוגוסט 2011, כאשר לטענת הנתבעות, הניכוי נעשה בהתאם לכתב הסכמה לתיקון השכר וניכוי מהשכר (נספח ב' לתצהירי הנתבעת).

61. יש צדק בטענות התובע לעניין הפרשי שכר מינימום, ונבאר.

ניתן להבחין בתלושי השכר מחודש ספטמבר 2011 ועד חודש דצמבר 2012 כי שכר ו החודשי של התובע עמד על סך 3,850 ₪, היינו פחות משכר המינימום לחודש, אשר עמד על סך 4,100 ₪ מחודש יולי 2011 עד חודש ספטמבר 2012, ומחודש אוקטובר 2012 עד דצמבר 2012 עמד על סך 4,300 ₪. התובע לא תבע את ההפרשים להם היה זכאי גם עבור החודשים יולי- אוגוסט 2011, שכן גם אם ניתנה הסכמתו לניכוי בסך 730 ₪, הרי שחוק שכר מינימום הוא חוק קוגנטי שלא ניתן להתנות עליו.

62. בנסיבות העניין, התובע זכאי להפרשי שכר מינימום כפי שתבע בכתב התביעה בסכום כולל של 4,600 ₪ (3,250 ₪ בגין התקופה שמספטמבר 2011 עד ספטמבר 201 2; ו- 1,350 ₪ בגין התקופה שמחודש אוקטובר 2012 עד דצמבר 2012). סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, מיום הגשת התביעה ועד למועד תשלום הסכום המלא בפועל.

התביעה לגמול שעות נוספות

63. במסגרת כתב התביעה, טען התובע, כי תלושי שכרו אינם משקפים את השעות הנוספות שבוצעו על ידו ו/או כי השעות הנוספות המצוינות בתלושי השכר אינן תואמות לשעות עבודתו כפי שעבד בפועל, ועל כן על הנתבעות לשלם לו גמול שעות נוספות בהתאם לדין.

עוד ציין התובע, כי הוא הועסק במשך שישה ימים בשבוע, בימים א'-ו', בין השעות 8:00 בבוקר ועד השעה 18:00, כאשר לכל הפחות שלוש פעמים בשבוע בהם עומסי העבודה דרשו זאת, סיים את עבודתו בשעות מאוחרות יותר – 19:00 ואף 20:00.

בגין השעות הנוספות שעבד, שילמו לו הנתבעות גמול גלובלי אשר איננו תואם את שכרו, כפי שהיה אמור לקבל אילו חושבו השעות הנוספות על פי דין.

לטענת התובע, הרכיב הקרוי "גמול שעות נוספות", המופיע בתלושי השכר, הינו רכיב פיקטיבי, ואינו מבטא את אשר סוכם עם התובע במסגרת תנאי שכרו.

התובע טען כי הוא עבד בממוצע כ-60 שעות נוספות בחודש, כאשר בהגדרת תפקידו החל מיום 25.7.2013, הוגדר לעבודה בהיקף של 12 שעות נוספות שבועיות, אשר מתוכן 3 שעות הינן באופן מובנה לפי תעריף של 125%.

התובע הוסיף וטען כי בחינת תלושי השכר מלמדת כי בחודשים רבים חושב הגמול בגין שעות נוספות המגיע לו בחסר, ובניגוד לכל דין. בגין התקופה שמחודש אפריל 2011 ועד יוני 2011, זכאי הוא ל-5,760 ₪ עבור שעות נוספות; בגין התקופה שמחודש יולי 2011 ועד ספטמבר 2011, זכאי הוא ל-30,000 ₪ עבור שעות נוספות; בגין התקופה שמחודש אוקטובר 2012 ועד יוני 2013 זכאי הוא ל-18,720 ₪ עבור שעות נוספות; בגין התקופה שמיולי 2013 ועד חודש ינואר 2014, זכאי הוא ל-17,920 ₪ עבור שעות נוספות; ובסך הכל ל- 72,400 ₪ בגין כל תקופת עבודתו.

64. מנגד, טענו הנתבעות, כי התובע קיבל את מלוא שכר עבודתו כדין ובהתאם למוסכם בין הצדדים, לרבות תשלום הגמול המגיע בגין עבודה בשעות נוספות, וזאת בהתאם לשעות העבודה בפועל. אין שחר להיקף העבודה הנטען. מתוך טעות קיבל התובע "שכר עבודה" בגין זמני ההפסקה. הנתבעות עתרו לקיזוז סך של 10,510 ₪ אשר שולמו לתובע בשוגג בגין זמנים בהם שהה בהפסקות. כמו כן, ביקשו הנתבעות לקזז הסכומים אשר שולמו לתובע בגין העסקתו בשעות נוספות לאורך כל תקופת העסקתו, בסך של 26,541 ₪.

במסגרת סיכומיהן, טענו הנתבעות, כי במהלך חקירתו הנגדית סתר התובע את הטענה, אשר טען לראשונה בתצהירו (ולא בתביעתו), לפיה לא קיבל הפסקות. כך גם העד מטעמו, מר שלי, אישר כי עובדי הסניף יצאו להפסקות. כמו כן, גרסת הנתבעות בנוגע לנושא ההפסקות, לא נסתרה בחקירתה הנגדית של הגב' דלית שלמה (הנתבעת 4), ולפיה עובדי הסניף יצאו להפסקת צהריים של כחצי שעה ביום, אולם לא בשעה מוגדרת.

הנתבעות טענו כי במסגרת חישוביו, התובע לא לקח בחשבון את קיזוז ההפסקות. כמו כן, התובע אישר בחקירתו הנגדית כי החתים כרטיס נוכחות מידי יום והודה כי דוחות הנוכחות שצירפו הנתבעות משקפים נאמנה את שעות עבודתו בפועל.

יש לדחות את תחשיבי התובע לגמול שעות נוספות, אשר מבוססים על שכר בסיס שגוי הכולל את רכיב השעות הנוספות הגלובליות. כמו כן, יש לדחות את טענות התובע לפיהן, הרכיב הקרוי גמול שעות נוספות גלובליות, המופיע בתלושי השכר, הינו רכיב פיקטיבי, מהטעם שהתובע עבד שעות נוספות בפועל, כעולה מדוחות הנוכחות, ועל כן לא מדובר ברכיב פיקטיבי.

לתובע שולם גמול שעות נוספות כדין, והוא אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה.

65. בטרם נתייחס לטענות הצדדים, נבקש לציין כי לאורך כל תקופת עבודת התובע, שילמו הנתבעות את שכרו בצורות שונות, כדלקמן:

בתקופה שמחודש אפריל 2011 ועד לחודש דצמבר 2012, שכרו של התובע הורכב משכר בסיס ושעות נוספות גלובליות; החל מחודש ינואר 2013 שונה הרכב השכר והועמד על סך של 4,300 ₪ לחודש, ללא רכיב שעות נוספות גלובליות, כאשר התובע קיבל גמול שעות נוספות בהתאם לשעות הנוספות שביצע בפועל; בחודש יוני 2013 הוחלט למנות את התובע למנהל סניף מכירות בנתיבות, במסגרת תפקידו זה נדרש התובע לעבוד חמישה ימים בשבוע (ראשון עד חמישי), בין השעות 08:00 – 18:00, ובימי שישי בין השעות 08:00 – 13:00 (ניתנה לתובע אפשרות להיעדר יום שישי אחד בכל חודש, ללא הורדה בשכר). בגין תפקידו כמנהל סניף מכירות בנתיבות, סוכם עם התובע כי ישתכר שכר חודשי בסך 4,600 ₪ בתוספת גמול שעות נוספות בסך 1,400 ₪.

66. משמע, בחלקה הארי של תקופת עבודתו של התובע, שולם לתובע רכיב של שעות נוספות גלובליות, למעט התקופה שמחודש ינואר 2013 ועד מאי 2013.

67. התובע טוען במסגרת תביעתו ובמסגרת סיכומיו כי רכיב השעות הנוספות הגלובליות הינו רכיב פיקטיבי, ולכן יש לראות במלוא שכרו, כולל התשלום עבור שעות נוספות גלובליות, כשכרו הקובע לצורך חישוב זכויותיו.

68. מעיון בהודעה בדבר פירוט תנאי העסקה מיום 11.4.2011 (נספח א' 1 לתצהיר גב' דלית שלמה), עולה כי התובע נדרש לעבוד חמישה ימים בשבוע (ראשון – חמישי), בין השעות 8:00 – 17:00, או 9:00 – 18:00, ובימי שישי בין השעות 8:00 – 13:00. בגין עבודתו זו סוכם עם התובע כי ישתכר שכר חודשי בסך 3,892 ₪ בתוספת גמול שעו ת נוספות בסך 586 ₪.

במסגרת ההודעה על מינוי לתפקיד מנהל סניף מכירות בנתיבות, נדרש התובע לעבוד חמישה ימים בשבוע, בין השעות 8:00 – 18:00 ובימי שישי בין השעות 8:00 – 13:00 (כאשר ניתנה לתובע אפשרות להיעדר יום שישי אחד ללא הורדה בשכר). בגין תפקידו זה סוכם עם התובע כי ישתכר שכר חודשי בסך 4,600 ₪ בתוספת גמול שעות נוספות גלובלי בסך 1,400 ₪ (נספח ג' לתצהיר הגב' שלמה).

69. בפסק הדין ע"ע (ארצי) 23402-09-15 אוריאל ברד נ' קנסטו בע"מ, (מיום 28.2.17) (להלן: " עניין קנסטו"), נקבע כי תשלום "שעות נוספות גלובליות" יהא כדין ולגיטימי בהתקיים התנאים הבאים: קיומה של הסכמה מדעת ומושכלת של העובד על צורת תשלום זו; קיומה של הוגנות וסבירות בשיעור הגמול בעד העבודה בשעות הנוספות; מעקב המעסיק על היקף שעות העבודה הנוספות בפועל; רישום גמול השעות הנוספות בתלוש השכר בנפרד משכר הבסיס; כל אחד מהסכומים (בעד השעות הנוספות ובעד שכר הבסיס), יעמדו בפני עצמם בדרישות חוקי המגן.

70. בהתאם לכללים הללו שנקבעו בפסיקה, נפנה לבחון האם התנאים המפורטים לעיל מתקיימים בענייננו:

א. הסכמה ברורה ומדעת – נוכח קביעתנו לעניין ההודעה לעובד, הן מחודש אפריל 2011 והן מחודש יוני 2013, עולה כי קיימת הסכמה על צורת תשלום זו.

ב. רישום בתלוש השכר – גם תנאי זה מתקיים. שכן, התמורה הגלובלית עבור השעות הנוספות נרשמה כרכיב נפרד משכר היסוד בתלושי השכר .

ג. באשר לדרישות חקיקת המגן ביחס לכל אחד מהסכומים – כל אחד מהסכומים הנפרדים, קרי השכר וגמול שעות נוספות גלובלי – צריך לעמוד באופן עצמאי בדרישותיה של חקיקת המגן. במילים אחרות, אין בתשלום גמול שעות נוספות גלובלי ות כדי לפטור את רכיב השכר, שהוא מובחן ונפרד מכוח התנאי הרביעי בפסק הדין " קנסטו", מגמול השעות הנוספות הגלובליות, ועליו לעמוד בדרישותיה של חקיקת המגן לרבות חוק שכר מינימום.

71. כפי שפירטנו בפרק המתייחס לתביעה להפרשי שכר מינימום, מצאנו כי שכר היסוד בתקופה שמחודש יולי 2011 ועד דצמבר 2012, נפל משכר המינימום ועל כן פסקנו לתובע הפרשי שכר מינימום. משמע, שבכל הנוגע לתקופה הנ"ל, אין לראות בתשלום רכיב השעות הנוספות הגלובליות, תשלום כדין נוכח ההלכה שנקבעה בפסק הדין "קנסטו".

72. על כן, בתקופה הנ"ל, יש לראות את שכרו הקובע של התובע כשכר היסוד בתוספת רכיב השעות הנוספות הגלובליות.

73. שונים הם פני הדברים בנוגע לתקופה שמחודש אפריל 2011 עד יוני 2011, ולתקופה שמחודש יוני 2013 ועד למועד סיום העסקתו של התובע. שכן, בתקופה זו שילמו הנתבעות שכר העומד בדרישותיה של חקיקת המגן (בהתאם לחוק שכר מינימום), ונוכח התקיימותם של יתר התנאים הנוספים המפורטים בפסק הדין בעניין "קנסטו", יש לראות בתשלום רכיב השעות הנוספות הגלובליות, כתשלום כדין בגין שעות נוספות.

74. התובע אישר במסגרת חקירתו הנגדית, כי הנתבעות ניהלו פיקוח על שעות עבודתו והוא החתים נוכחות באמצעות החתמת אצבע בעת כניסתו ובעת יציאתו מהעבודה (פרוטוקול מיום 23.5.18, עמ' 18, שורה 32 – עמ' 19, ש' 5). ברם, הנתבעות צירפו דוחות נוכחות של התובע, אולם נמנעו מלצרף דוחות נוכחות לחודשים מאי 2011 עד דצמבר 2011, וכן מרץ 2012 (נספח ט' לתצהיר הגב' דלית שלמה).

75. עוד נציין, כי במסגרת תצהיר עדותו הראשית, טען התובע כי לא קיבל הפסקות מובחנות ואכל תוך כדי העבודה (סעיף 14 לתצהיר התובע). טענה זו נסתרה במהלך חקירתו הנגדית, שכן התובע אישר כי הוא יכול היה לצאת מהסניף להפסקות ולאכול ארוחת צהריים (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 3-5). אמנם עלה מהעדויות כי ההפסקות לא היו בשעות מסודרות, אולם גם העד מטעם התובע, מר בועז שלי, אישר בחקירתו הנגדית כי עובדי הסניף יצאו להפסקות (עמ' 28 לפרוטוקול, ש' 17-18). לכך מתווספת גם עדותה של גב' דלית שלמה, אשר התייחסה לנושא ההפסקות בחקירתה הנגדית והעידה כי העובדים היו יוצאים לחצי שעה הפסקה בשעות הצהריים, לא בשעה מוגדרת, אולם ההפסקות נועדו לאכילת צהריים ונעשו מחוץ לסניף קל אוטו (עמ' 52 לפרוטוקול, ש' 1-5).

76. בנסיבות העניין, בכל הנוגע לתקופה שמחודש יולי 2011 ועד דצמבר 2012, מצאנו כי שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו, כולל את רכיב השעות הנוספות הגלובליות, ואין לקחת רכיב זה בחשבון בעת חישוב גמול השעות הנוספות בנוגע לתקופה זו.

כפי שפירטנו לעיל, שונים הם פני הדברים בנוגע לתקופת העבודה שמחודש אפריל 2011 עד יוני 2011 ומחודש יוני 2013 ועד למועד סיום העסקתו של התובע; בתקופה זו, התקיימו התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין תשלום "שעות נוספות גלובליות", ויש לראות בתשלום זה תשלום כדין בגין שעות נוספות.

77. אשר לאופן חישוב השעות הנוספות: בחודשים בהם הוצגו דוחות נוכחות, יש לחשב את גמול השעות הנוספות בהתאם לשעות המפורטות בדוחות הנוכחות, ולא לפי הוראות סעיף 26 ב (א) לחוק הגנת השכר, כפי שעתר התובע בתביעתו. אולם, בחודשים בהם לא הוצגו דוחות נוכחות, יש לחשב את השעות הנוספות בהתאם להוראות סעיף 26 ב (א) לחוק הגנת השכר (60 שעות נוספות לחודש). יש להביא בחשבון כי בתקופה הרלוונטית עבד התובע שישה ימים בשבוע, משכך משמען של 60 שעות נוספות בחודש, הוא 50 שעות בשיעור 125%, ו-10 שעות נוספות בשיעור 150% (ראו לעניין זה ע"ע 15546-05-11 בוסקילה נ' נתיבי מעיין בע"מ, מיום 24.2.15).

בנוסף, משמצאנו כי התובע היה זכאי להפסקה של חצי שעה מידי יום, יש לנכות חצי שעה הפסקה מידי יום בעת חישוב השעות הנוספות.

78. נוכח קביעותינו כמפורט לעיל, ערכנו טבלה בה פירטנו את כל הנתונים לצורך עריכת החישובים לגמול שעות נוספות, כדלהלן:

חודש
שכר קובע (כולל ש"נ גלובליות)
תעריף שעה
כמות ש"נ 125% לפי דו"ח נוכחות
תשלום לפי סעיף 26 ב(א) לחוק הגנת השכר
התשלום המגיע בגין ש"נ
יולי 2011
4,720 ₪
25.37 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש (פחות 322 ₪ ששולם בגין ש"נ בתלוש)
1,643 ₪
אוגוסט 2011
4,720 ₪
25.37 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש
1,967 ₪
ספטמבר 2011
4,430 ₪
23.81 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש
1,845 ₪
אוקטובר 2011
4,430 ₪
23.81 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש
1,845 ₪
נובמבר 2011
4,430 ₪
23.81 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש (פחות 124 ₪ ששולם בגין ש"נ בתלוש)
1,721 ₪
דצמבר 2011
4,430 ₪
23.81 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש
1,845 ₪
ינואר 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
42.73 (לאחר ניכוי הפסקות)

1,271 ₪
פברואר 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
8.31 (לאחר ניכוי הפסקות)

247 ₪
מרץ 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
אין דו"ח נוכחות
60 ש"נ לחודש
1,845 ₪
אפריל 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
10.21 ש"נ

304 ₪
מאי 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
22.93 ש"נ

683 ₪
יוני 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
28.76 ש"נ

856 ₪
יולי 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
35.33 ש"נ

1,052 ₪
אוגוסט 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
31 ש"נ

923 ₪
ספטמבר 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
12.3 ש"נ

366 ₪
אוקטובר 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
9.7 ש"נ

289 ₪
נובמבר 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
20.21 ש"נ

602 ₪
דצמבר 2012
4,430 ₪
23.81 ₪
25.6 ש"נ

762 ₪
ינואר 2013
4,300 ₪
23.81 ₪
26 ש"נ (בהפחתת 14.46 ש"נ)

333 ₪
פברואר 2013
4,300 ₪
23.11 ₪
0.8 ש"נ (בהפחתה של 2 ש"נ)

23 ₪
מרץ 2013
4,300 ₪
23.11 ₪
שולם ש"נ מלא

אפריל 2013
4,300 ₪
23.11 ₪
5.6 ש"נ (פחות 4 ש"נ )

46 ₪
מאי 2013
4,300 ₪
23.11 ₪
10.25 ש"נ (פחות 5 ש"נ )

152 ₪
סה"כ

20,620 ₪

79. לסיכום, התובע זכאי לגמול שעות נוספות בסך של 20,620 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק, ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

הפרשות לפנסיה

80. התובע טען כי היה זכאי לביצוע הפרשות לקרן פנסיה החל מיום עבודתו הראשון (12.4.11), שכן התקבל לעבודה כשהוא מבוטח כבר בביטוח פנסיוני (נספח יב' 5 לתצהיר התובע). בגין הפרשות המעסיק לפנסיה, על הנתבעות לשלם 5,519 ₪, על יסוד שכר היסוד ורכיב השעות הנוספות הגלובליות . בהתאם לחישובי התובע, הנתבעות נותרו חייבות לו בגין הפרשות לפנסיה סך 2,759 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כחוק.

81. מנגד, טענו הנתבעות, כי התובע צורף לקופת ביטוח פנסיוני לפי בחירתו בחודש אוקטובר 2011, עם השלמת תקופת הניסיון, תוך שהצדדים מבצעים מלוא ההפרשות כדין. סך הכל שולמו לתובע 5,645 ₪ בגין תגמולי מעסיק והתובע אינו זכאי לתשלום נוסף בגין רכיב זה (נספח י' לתצהיר הנתבעת 4).

עוד טענו הנתבעות כי עם קבלתו לעבודה, התובע לא הודיע כי הוא התקבל לעבודה כשהוא מבוטח כבר בביטוח פנסיוני קודם, ואף לא העלה כל טענה בנושא לאורך כל תקופת עבודתו. אף מהאישור אשר צורף כנספח יב' לתצהירו, לא ניתן ללמוד האם קופת הפנסיה היתה פעילה עם תחילת עבודתו בנתבעות.

82. ראשית, מעיון בנספח יב' 5 לתצהיר התובע עולה כי לתובע היתה קרן פנסיה פעילה ב"כלל פנסיה", החל מחודש יולי 2008, תקופה רצופה של 32 חודשים, עד לתחילת עבודתו בחודש אפריל 2011 בקבוצת קל אוטו.

83. שנית, התובע לא נשאל כל שאלה במסגרת חקירתו הנגדית אודות נספח יב' 5 לתצהירו, ובכל הנוגע לטענתו כי הוא היה בעל ביטוח פנסיוני פעיל עובר לתחילת עבודתו אצל הנתבעות, והדבר אומר דרשני.

84. שלישית, נוכח קביעתנו לגבי השכר הקובע, הרי שיש לחשב את הפרשות המעסיק לפנסיה בהתאם לשכר היסוד ורכיב השעות הנוספות הגלובליות, ולא בהתאם לשכר שהנתבעות הפרישו.

85. נוכח קביעותינו המפורטות לעיל, ומשחישובי התובע לא נסתרו, זכאי התובע להפרשות לפנסיה (חלק מעסיק), החל מהיום הראשון לעבודתו ובהתאם לשכר הקובע כמפורט לעיל. על כן התובע זכאי להפרשות לפנסיה (חלק מעסיק) בסך 2,759 ₪. סכום זה יישא הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד למועד התשלום המלא בפועל.

פדיון חופשה שנתית

86. לטענת התובע, במהלך תקופת העסקתו אצל הנתבעות, לא יצא לימי חופשה בתשלום ולא קיבל מידי הנתבעות כל תשלום בגין פדיון ימי חופשה המגיעים לו על פי חוק חופשה שנתית, התשי"א – 1951 . לתובע קוזזו ימי חופשה בתלוש, ללא כל קשר לשהותו בחופשה בפועל, במהלך תקופת עבודתו וכן לא שולמו תמורתן. על כן, התובע זכאי לסך של 8,847 ₪.

87. הנתבעות טענו כי התובע קיבל מלוא דמי החופשה המגיעים לו כדין, ולפי דרישתו המפורשת. לאחר סיום עבודתו, נערך לתובע גמר חשבון במסגרתו שולם לו סך של 129.60 ₪ בגין פדיון חופשה. התובע ניצל ימי חופשה בפועל, כדלקמן:

בחודש ספטמבר 2011 ניצל 1 יום חופש; בחודש אוקטובר 2011 ניצל 1 יום חופש; בחודש דצמבר 2011 ניצל 1.55 ימי חופש; בחודש מרץ 2012 ניצל 0.55 ימי חופש; בחודש אפריל 2012 ניצל 4.55 ימי חופש; בחודש יולי 2012 ניצל 1 יום חופש; בחודש אוגוסט 2012 ניצל 1 יום חופש; בחודש ספטמבר 2012 ניצל 1.55 ימי חופש; בחודש אוקטובר 2012 ניצל 1.55 ימי חופש; בחודש פברואר 2013 ניצל 16.11 ימי חופש; בחודש מרץ 2013 ניצל 1 יום חופש ובחודש ינואר 2014 ניצל שני ימי חופש.

88. מעיון בתלושי השכר ודוחות הנוכחות עולה כי אכן התובע ניצל ימי חופשה בפועל, כפי שפירטה הנתבעת במסגרת כתבי טענותיה ושולם לו שכר חודשי מלא (כולל רכיב שעות נוספות גלובליות), בגין הימים בהם שהה בחופשה. טענת התובע לפיה במהלך כל תקופת עבודתו, ללא יוצא מן הכלל, לא יצא לימי חופשה בתשלום, אין לה יסוד, ועל כן דין התביעה ברכיב זה להידחות.

לשון הרע ורשלנות

89. אליבא דתובע, הנתבעת 4 פעלה במסגרת תפקידה כמנהלת מכירות ארצית בנתבעות, לפגוע בשמו הטוב של התובע תוך השמצתו והפצת שקרים של ממש בעניינו, אשר הופצו ללא פחות מ-450 עובדי הנתבעות. הנתבעות 1-3 חבות מכוח פעילותן באמצעות נציגיהן, מחמת שהתרשלו במניעת נזקי הפגיעה בשמו הטוב של התובע, כתוצאה ממעשי או מחדלי נתבעת 4 ו/או נציגיהן. כתוצאה ממעשי או מחדלי הנתבעת 4, התבזה התובע בפני כל עובדי הנתבעות 1-3 ו/או בפני חבריו לעבודה, הממונים עליו והכפופים לו.

התובע הפנה להודעת המייל, שנשלחה כיומיים מיום סיום עבודתו, על ידי הנתבעת 4 ובהודעה זו, לטענתו, עוולו הנתבעות כלפיו עוולת לשון הרע.

עוד טען התובע, כי בחודשיים שחלפו מסיום עבודתו הוא הסתגר בביתו, כאשר הוא מקבל טלפונים של עמיתיו לעבודה ושומע מידי יום כי יש כלפיו ביקורת קשה כגנב בעיני כלל עובדי הנתבעות, ואף קיבל העתק המייל שנשלח, כאשר לכל עובדי הנתבעות ידוע כי מדובר בתובע, וחלק מהעובדים ניסו לברר האם התובע נעצר ו/או נחקר במשטרה וכדומה.

עיסוקו של התובע הוא בתחום מכירות הרכב, נגרם לו נזק עצום שכן השמועות נפוצו בענף בו הוא עוסק כ"שריפה בשדה קוצים".

התובע סבל עלבון, צער ופגיעה בשמו הטוב, בגין התבטאויות חסרות השחר, וההשמצות נטולות הבסיס העובדתי שהתבטאו נתבעות 1-3 ונתבעת 4, וביקש לפצותו בסך של 70,000 ₪, ללא כל הוכחת נזק.

90. לטענת הנתבעות, שמו של התובע לא הוזכר במייל, ואף לא שם הסניף בו התגלו אי הסדרים. בניגוד לטענת התובע, המייל לא הופץ לכלל עובדי הנתבעות, אלא רק למחלקת המכירות (לכל היותר 40 עובדים).

לנתבעות עומדת הגנת אמת הפרסום, אשר קבועה בחוק איסור לשון הרע, שכן הדבר שפורסם הוא אמת (התובע הודה במשטרה כי לא עבד לפי הנהלים) והיה בפרסום עניין ציבורי (לנתבעות עומדת הזכות להביא לידיעת עובדי מחלקת המכירות את מדיניותה לגבי הפרות משמעת חמורות, כדי להטמיע מדיניות לגיטימית).

עוד טענו הנתבעות כי עומדת להן הגנת תום הלב, אשר אף היא קבועה בחוק איסור לשון הרע, שכן הפרסום נעשה לשם הגנה על עניין אישי כשר של הנתבעות (הנתבעות ביקשו להבהיר לעובדי מחלקת המכירות כי אין מקום לחריגה מהנהלים).

משכך, טענו הנתבעות, יש לדחות את תביעתו של התובע ברכיב זה.

91. נקדים ונניח את התשתית המשפטית הרלוונטית לחוק איסור לשון הרע, התשכ"ה – 1965 (להלן: "חוק איסור לשון הרע"), ונעמוד על האופן בו ראוי לפרש אותו במערכת יחסי עבודה, כפי שנפסק על ידי בית הדין הארצי לעבודה.

92. חוק איסור לשון הרע נועד ליצור איזון בין הזכויות המתנגשות בפרסום דברים העולים כדי לשון הרע. מחד גיסא, הזכות לשם טוב של מושא הפרסום ומאידך גיסא, הזכות לחופש הביטוי של המפרסם.

האיזון בין הזכויות המתנגשות נעשה בהגדרת מרכיבי "לשון הרע" ו"פרסום" ובמטריית ההגנות השונות המסוככת על המפרסם (ראו ע"ע 26198-07-13 ד"ר סיגל שוורץ נ' ד"ר אמיר אברמוביץ ו-2 אח' (מיום 30.4.15)).

93. בעניין שוורץ הנ"ל קבע בית הדין הארצי כי בתביעת לשון הרע שעילתה נוצרה במסגרת יחסי עבודה, יש להוסיף לאיזונים הנ"ל גם את המאפיינים היחודיים של יחסי העבודה, ובכלל זה יש להתחשב בכך שמקום עבודה הוא מקום בו העובדים שוהים שעות רבות מידי יום, ויש חשיבות לאפשר בו שיח פתוח, גלוי ויום יומי.

94. בנוסף, במערכת יחסי העבודה וכפיפות קיים צורך מובנה לאפשר לממונה להעיר לכפופים לו, לחוות דעה על עבודתם ולהעביר להם אינפורמציה רלוונטית, מבלי שיתלווה לכך חשש מפני תביעות לשון הרע (ע"ע (ארצי) 46548-09-12 לירן אבידן נ' פלאפון תקשורת בע"מ (מיום 31.3.15)) (להלן: "עניין אבידן").

95. זאת ועוד, יש לקחת בחשבון את פערי הכוחות הקיימים לרוב בין צדדים לחוזה עבודה, ואת חובת תום הלב וההגינות המוגברות המאפיינים את מערכת היחסים.

96. בשלב הראשון יש לבחון איפוא את משמעותו האובייקטיבית של הביטוי ולקבוע אם מדובר ב"לשון הרע" בהתאם להגדרה המופיעה בסעיף 1 לחוק ותכליתה כפי שפורשה בפסיקה (ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי (מיום 4.8.08), כפי שמובא בעניין שוורץ המוזכר לעיל).

97. בעניין אבידן נקבע כי, על בית הדין לבחון את התקיימותה של לשון הרע על פי ארבעה שלבים:

א. יש לברור מהביטוי את המשמעות העולה ממנו לפי אמות המידה של האדם הסביר, היינו לפי מבחן אובייקטיבי, על פי הנסיבות ולשון הדברים;

ב. יש לברר על פי תכלית החוק באם מדובר בביטוי המהווה לשון הרע על פי סעיפים 1 ו-2 לחוק;

ג. יש לברר האם עומדת למפרסם אחת או יותר מההגנות המנויות בסעיפים 13-15 לחוק;

ד. יש לדון בשאלת הפיצויים המגיעים לנפגע.

(ע"א 89/04 נודלמן נ' שרנסקי, כפי שמובא בעניין אבידן).

98. נבחן להלן האם מדובר בפרסום לשון הרע.

נביא להלן את תוכן הודעת המייל שנשלחה לעובדי המכירות בקל אוטו, להלן לשון הפרסום: "מכירות שלום,
כחלק מבדיקות יום יומיות אותן אנו מבצעים במחלקות החברה, התגלו אי סדרים בעסקאות – עסקאות שהתבצעו מחוץ לתחומי קל אוטו ובניגוד לנהלים המקובלים בחברה, אשר מלווים באופי פלילי.
עקב כך, בוצעו מספר בדיקות על ידי גורמים מוסמכים ובשיתוף קב"ט החברה, אשר אימתו את החשדות, וכצעד מתבקש, הוחלט לסיים את העסקת העובד באופן מיידי.
במקביל, הוגשה תלונה במשטרת ישראל.
קל אוטו ואני כמנהלת ישירה ואחראית של סניפי מכירת הרכב, רואה בחומרה רבה מעשים שכאלה וגם בעתיד לא נחסוך בחקר האמת עד תום.
כידוע לכם, חברת קל אוטו, רואה בכולכם שותפים לעשיה ואנו מצפים שנמשיך יחד לצעוד קדימה שנים ארוכות וכל מי שיסטה מדרך הישר, מקומו לא יהיה איתנו" (נספח ו' לתצהיר התובע).

99. במקרה דנן, תוכנו של הפרסום מדבר על עובד שהתגלו אי סדרים בעסקאות שביצע מחוץ לתחומי קל אוטו, בניגוד לנהלים המקובלים בחברה , אשר מלווים באופי פלילי. יתרה מזו, תוכנו של הפרסום מדבר על כך שעקב כך בוצעו בדיקות על ידי גורמים מוסמכים בקל אוטו בשיתוף קב"ט החברה, אשר אימתו את החשדות, וכצעד מתבקש הוחלט לסיים את העסקת העובד באופן מיידי, ובמקביל הוגשה תלונה במשטרת ישראל.

ברי, כי מבחינה לשונית גרידא, מדובר בפרסום פוגעני, שכן הוא מייחס לעובד מעשים בעלי אופי פלילי. ציון העובדה שהטיפול הועבר למשטרת ישראל נותן משנה תוקף לחומרת המקרה.

100. סעיף 1 לחוק קובע כי לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצידם; לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו, או; לפגוע באדם במשרתו, אם משרה ציבורית ואם משרה אחרת, בעיסקו, במשלח ידו או במקצועו.

101. ברי, כי מבחינה אובייקטיבית, ייחוס מעשים בעלי אופי פלילי, יש בו, כשלעצמו, כדי לפגוע בשמו הטוב, במשרתו או במשלח ידו של העובד.

102. עוד נציין כי הגם שהפרסום אינו נוקב בשמו של התובע או בסניף בו עבד, הרי שביחסי עבודה במיוחד בקרב עובדי תחום המכירות במסגרת החברה, הוא ניתן לזיהוי נוכח חריגותו של פרסום מסוג זה. משכך, בנסיבות העניין, גלום בפרסום פוטנציאל פוגעניות בתובע, ומקובלת עלינו טענת התובע לפיה די בכך שהמעגל הקרוב לו, במיוחד אלה שהיו נוכחים בעת האירוע המדובר בסניף , יידע כי מדובר בו כדי להחליש מהטענה כי המדובר בפרסום אנונימי, שאינו מהווה לשון הרע על התובע.

103. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי התקיימו מרכיבי ה"פרסום" ו"לשון הרע" בהתאם להוראות החוק.

104. נפנה עתה לדון בשאלה האם ההגנות הקבועות בחוק, להן טענו הנתבעות, חלות במקרה זה.

105. באשר לטענת "אמת דיברתי". מקובלת עלינו טענת הנתבעות, כי התובע הודה במסגרת חקירתו במשטרה כי הוא פעל שלא בהתאם לנהלים ולקח על כך אחריות כמנהל הסניף והתפטר מעבודתו.

106. שונים הם פני הדברים בכל הנוגע ליחוס מעשים בעלי אופי פלילי לתובע.

107. העובדה שמשטרת ישראל סגרה את התיק מחוסר אשמה (ולא מחוסר ראיות), מצביעה על כך כי רשות האכיפה המוסמכת לא מצאה כל יסוד למעשים פליליים שייחסו הנתבעות לתובע (גניבה ממעסיק).

108. זאת ועוד, מחומר הראיות שהונח בפנינו, עלה כי קל אוטו קיבלה את מלוא הסכום עבור המאזדה, עניין זה עלה במסגרת המזכר שרשם חוקר המשטרה – מר אלעד אברהם, במסגרת המזכר נרשם כי החוקר התקשר לנתבעת 4 – גב' דלית שלמה וציין בפניה כי קיבלה את מלוא הסכום עבור המאזדה, ודלית אישרה זאת וטענה כי התלונה היתה על התנהלות וניהול לא נכון של התובע (ולא הוזכרה כל טענה מצידה על גניבה). עוד עולה מהמזכר כי החוקר הסביר לגב' שלמה כי אם כך אין המדובר בתיק שמשטרת ישראל מתעסקת בו . בנוסף, ציין החוקר באותו מזכר כי התקשר מספר רב של פעמים למר יוסי הדר, מנהל תחום הטרייד אין בקל אוטו, וזה התחמק ממנו בטענה כי רק דרך היועץ המשפטי של החברה הוא ידבר עם החוקר. לאחר שהחוקר שוחח עם מר הדר, אישר הלה כי אכן התקשר אליו התובע ומר הדר אמר לו כי אינו מעוניין ברכב של הלקוח שהיה עם קילומטרז' גבוה, ועל הלקוח למכור בעצמו את רכבו.

109. נוכח האמור, התקבלה החלטה במשטרת ישראל כי התיק בעניינו של התובע ייסגר בעילה "אין אשמה פלילית" וכי התיק יבוטל מרישומי המשטרה.

110. מהאמור עולה כי התובע לא עבר כל עבירה פלילית, שכן מרגע שמשטרת ישראל סגרה את התיק בעילה של חוסר אשמה, הדבר מדבר בעד עצמו.

111. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי לא עומדת לנתבעות הגנת "אמת דיברתי" בכל הנוגע לייחוס מעשים בעלי אופי פלילי לתובע, ומתייתר הצורך לדון בחלק השני הנוגע לאינטרס הציבורי.

112. לעניין הגנת תום הלב – הנתבעות טענו כי עומדת להן טענת תום הלב בהתאם לסעיף 15 לחוק, והביאו לתמיכה בטענה זו, מפסיקת בית הדין הארצי בע"ע 26439-10-16, ולפיה: "מעסיק רשאי להביא לידיעת עובדים – לרבות באמצעות פרסום ברבים בעלון – את מדיניותו לעניין הפרות משמעת חמורות במקום העבודה לרבות אלה הכרוכות בפגיעה בטוהר המידות. כמו כן, פרסום זה עשוי להיות אגב מקרה פרטני המדגים את המדיניות הכללית במקום העבודה. מידע מעין זה משרת את האינטרס הניהולי של המעסיק ואת אינטרס העובדים בידיעת התוצאות העלולות להיות למעשה מסוג זה".

113. ברם, הדברים יפים לעניין תכליתו הלגיטימית של הפרסום, ואולם תכלית לגיטימית זו, כשלעצמה, אינה מחסנת את כלל תכני הפרסום מפני בחינתם בראי יסודות סעיף 15 לחוק. למעשה, הפרסום נשוא התובענה מורכב משני רכיבים. האחד – מתאר גילוי אי סדרים בעסקאות וביצוע עסקאות, מחוץ לתחומי קל אוטו, בניגוד לנהלים המקובלים בחברה, ואילו השני מתאר מעשים המלווים באופי פלילי, אשר התגלו לאחר מספר בדיקות שבוצעו על ידי גורמים מוסמכים ובשיתוף קב"ט החברה, אשר אימתו את החשדות , ובעקבותיהם הוחלט לסיים את העסקתו של העובד באופן מיידי ולהעביר את העניין לטיפול משטרת ישראל.

114. מוכנים אנו להניח כי ביחס לרכיב הראשון של הפרסום, עומדת לנתבעות הגנתן לפי סעיף 15 לחוק, שכן אין מחלוקת שהתובע לקח אחריות על התנהלותו ובעקבות כך התפטר, כפי שעולה מההודעה שמסר לחוקר המשטרה. גדר הספק הוא אם נפרשה הגנתו של סעיף 15 לחוק על הרכיב השני של הפרסום, לפיה מעשיו של התובע היו מלווים באופי פלילי וחשדות אלה אומתו באמצעות בדיקות אשר בוצעו על ידי גורמים מוסמכים מטעם החברה, ובעקבותיהם הוחלט להעביר את העניין לטיפול משטרת ישראל. פוגעניותו של רכיב זה בפרסום נובעת מייחוס מעשים בעלי אופי פלילי, עת המדובר היה בחשד ראשוני ופליליותו של המעשה היתה נתונה בספק, ובדיעבד, לא הוכח ביצוע מעשים פליליים מצד התובע שעניינם גניבה ממעסיק.

במימד זה בחלק השני של הפרסום, גלומה פוגעניות יתר, שספק אם מתקיימים לגביה יסודות סעיף 15, ובכל מקרה לא הוכח שפרסום רכיב זה, היה בתום לב, הנמדד על פי מבחן אובייקטיבי. בהקשר זה נציין כי סעיף 16 לחוק מונה חזקות לתום לב ולהעדרו. סעיף 16 (א) מקים חזקת תום לב שעה שהפרסום נעשה באחת הנסיבות האמורות בסעיף 15 ושהוא לא חרג מתחום הסביר באותן נסיבות.

115. אנו סבורים כי הרכיב השני בפרסום בדבר ייחוס של מעשים בעלי אופי פלילי לתובע, חרג מתחום הסביר באותן נסיבות, וזאת במיוחד לאור העובדה שהמשטרה סגרה את התלונה מחוסר אשמה, כאשר הנתבעות לא הוכיחו כי התובע גנב או ניסה לגנוב, אלא ההיפך מכך, מחומר הראיות עלה כי הנתבעת 4 ציינה בפני חוקר המשטרה כי מלכתחילה לא היה חשד לגניבה ממעסיק אלא הפרה של נהלי החברה.

החריגה מתחום הסביר מחוזקת נוכח כך שמדובר בפרסום לכלל עובדי המכירות בקבוצת קל אוטו, והוא נעשה בכתב, להבדיל משיחה ספונטנית. היינו, לנתבעת 4 ולנתבעות בכללותן היתה אפשרות לבחור ולשקול מילותיהן בקפידה ובזהירות טרם הפרסום, והן לא גילו עירנות ורגישות מספקת בבחירת נוסחו של המייל. גם אם מדובר ב-40 עובדים בתחום המכירות (ולא 450 עובדים) , לאור העובדה שבהודעת המייל גלומה פוגעניות העולה על הנדרש, הרי מדובר בהוספת פרטים שיש בהם לפגוע מעבר לצורך בכבודו של התובע ובפרטיותו.

הנתבעות יכלו לציין כי העובד עבר על נהלי החברה והתגלו אי סדרים בעסקה שביצע, אולם הדברים הנוספים שעלו בדבר ביצוע מעשים המלווים באופי פלילי, אשר אומתו במסגרת בדיקות שבוצעו על ידי גורמים מוסמכים בחברה, ואשר הביאו להגשת תלונה במשטרה, היו מעבר לנדרש וגרמו לפגיעה אמיתית בשמו הטוב של התובע.

116. אשר על כן, מצאנו כי יש בהודעת המייל ששלחה הנתבעת 4 בשם קבוצת קל אוטו כדי להוות פרסום לשון הרע ופגיעה בשמו הטוב של התובע. בנסיבות המקרה, באנו לכלל מסקנה כי על הנתבעות ביחד ולחוד לפצות את התובע בסכום של 30,000 ₪, המשקף לטעמנו את האיזון הראוי בין כלל הנסיבות כאמור לעיל לבין הפגיעה בתובע, אשר יוחסו לו, ללא כל צורך, ביצוע מעשים פליליים, טרם ליבון מלוא העובדות.

פיצויים עונשיים

117. במסגרת כתב התביעה עתר התובע לפיצויים עונשיים בסך 50,000 ₪, לנוכח התנהלותן חסרת תום הלב של הנתבעות.

118. משפסקנו לתובע פיצוי בגין הוצאת לשון הרע ומשלא מצאנו בסיס לפסיקת פיצוי נוסף (אשר נטען בעלמא), דין התביעה ברכיב זה להידחות.

פיצוי לפי חוק הגנת השכר

119. משרכיב תביעה זה נזנח במסגרת סיכומי התובע, אזי דין התביעה ברכיב זה להידחות.

טענות הקיזוז:

120. הנתבעות טענו כי יש לקזז את ההפסקות שקיבל התובע מידי יום ביומי בסך כולל של 10,510 ₪, כן יש לקזז 4,600 ₪ בגין תמורת הודעה מוקדמת ו – 26,541 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות, אשר שולם לתובע.

121. בהתייחס לקיזוז זמן ההפסקות, מעבר לעובדה שזמן ההפסקות קוזז במסגרת החישוב שביצענו ברכיב התביעה לגמול שעות נוספות, מצאנו להעיר כי מקום בו נהגו הנתבעות במשך כשלוש שנים ליתן לתובע הפסקה בת חצי שעה, מבלי שזמן זה קוזז משכרו, וכך היה ללא עוררין במשך כל שנות העבודה, אין יכולות הנתבעות להישמע בטענת קיזוז זמן ההפסקות – אשר הועלתה לראשונה לאחר הגשת התביעה – מזכויות מגן להם זכאי התובע עם סיום עבודתו (ע"ע (ארצי) 402/07 ניצנים חברה לאבטחה בע"מ נ' חודאדי, מיום 19.01.10).

122. באשר לטענת הנתבעות, כי יש לקזז מכל סכום שיגיע לתובע שווי של הודעה מוקדמת, שהוא היה מחוייב ליתן בטרם התפטרותו, הרי שנסיבות העניין מביאות לכך שאין מקום לחייב התובע בפיצוי בגין אי מתן הודעה מוקדמת.

כשם שהמעסיק אינו מחוייב לשלם לעובד תמורת הודעה מוקדמת, כאשר הוא מפטרו על אתר מאחר והעובד נתפס בגניבה, היכה את המעביד, או סירב לבצע באופן שיטתי את עבודתו, הרי שקיימות נסיבות מיוחדות שבהן אין לדרוש מהעובד לעבוד בתקופת הודעה מוקדמת (עיין והשווה סעיף 10 לחוק הודעה מוקדמת לפיטורים ולהתפטרות).

בנסיבות האירוע בגינו התפטר התובע, אין מקום לחייבו בתשלום שווי ההודעה המוקדמת.

123. אין גם מקום להורות על קיזוז סך של 26,541 ₪ בגין גמול עבודה בשעות נוספות, משקבענו שלא מתקיימים התנאים שנקבעו בפסיקה לעניין תשלום שעות נוספות גלובליות, סברנו כי תשלום השעות הנוספות הגלובליות אינו כדין, וכי אין מקום לקבל את טענת הנתבעות לפיה שכר התובע הוא שכר הכולל תשלום עבור עבודה בשעות נוספות. כפועל יוצא מכך, ומאותו הטעם, מצאנו לדחות את טענת הקיזוז בגין תשלום גמול עבודה בשעות נוספות.

התביעה שכנגד

124. במסגרת כתב התביעה שכנגד, טענו התובעות שכנגד (הנתבעות), כי מתוך טעות, ועל אף שהנתבע שכנגד (התובע) התפטר מתפקידו בנסיבות בהן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, שחררו התובעות שכנגד לטובת הנתבע שכנגד את הכספים שנצברו בקופה, לרבות כספי הפיצויים, לפיכך עתרו התובעות שכנגד להורות על החזרת סך של 6,388.81 ₪.

עוד טענו התובעות שכנגד כי הנתבע שכנגד חרג באופן חמור מנהלי החברה תוך גרימת נזקים כבדים לתובעות שכנגד ופגיעה קשה במוניטין של התובעת שכנגד אל מול קהל לקוחותיה, ומשכך עתרו כנגד הנתבע שכנגד לתשלום עבור הנזקים הכבדים שנגרמו להן בסך 50,000 ₪.

כמו כן, עתרו התובעות שכנגד לסך של 14,000 ₪ בגין ההפרש בין סכום העסקה (33,000 ₪) לבין הסכום שנתקבל בפועל (19,000 ₪).

125. מנגד, טען התובע (הנתבע שכנגד) כי התביעה שכנגד הוגשה נגדו במטרה להלך עליו אימים.

התובע טען כי לא "שינה" דבר במערכת הנתבעות אשר הינה מערכת סגורה ולא ניתנת לכל עריכה שהיא. מהות העסקה וסכומה פורטו בראיות שצירף התובע ובעדויות שנפרשו בפני בית הדין, אין כל בסיס וכל הגיון בטענת הנתבעות לפיה, הן היו זכאיות למחיר מחירון על המאזדה (ולפי מחיר זה תמחרה את ההפסד הנטען). כמו כן, משהוכח כי מר יוסי הדר לא התעניין ברכישת הוולוו ואף לא במחיר 4,000 ₪ לאור מצבה, כיצד אם כן נוצר הפרש במחיר הוולוו אשר התובע שלשל לכיסו?

על כן, טען התובע, דין התביעה שכנגד להידחות על כל מרכיביה.

126. העובדה כי הנתבעות בחרו להגיש תביעה על נזקים כבדים שנגרמו להן, כמו גם תביעה להחזר כספי הפיצויים ששולמו לתובע וההפרש בין סכום העסקה של מכירת הרכב, רק לאחר שהתובע הגיש את תביעתו, מעוררת תמיהה רבה ונוטעת את הרושם כי המדובר רק בתביעה שנועדה לשמש כ"תביעת משקל שכנגד", מפני התביעה שהגיש התובע.

127. הנתבעות לא הוכיחו את תביעתן. הנתבעות לא זימנו כל עד אשר יעיד על קשר סיבתי כלשהו בין הנזקים הכבדים שנגרמו להן, ככל שאכן נגרמו, לבין התנהלות התובע.

128. מעבר לאמור, מהראיות שצירף התובע לתצהירו עולה כי הנתבעות קיבלו את מלוא הסכום עבור המאזדה, ובסופו של יום התלונה על גניבה ממעסיק נסגרה בהעדר אשמה (נספחים ד', ט' ו-י' לתצהיר התובע).

129. לא הוצגה בפנינו כל הוכחה בדבר הפרש שהתובע "שלשל" לכיסו.

התובע הביא ראיות לכך ששווי המאזדה במערכת קל אוטו, לאחר שקלול מספר גורמים כגון: מספר בעלויות, קילומטרז' וכו', עמד על 19,000 ₪ כולל מע"מ, ולא 33,000 ₪ שהוא מחיר המחירון (נספח ד' 4 לתצהיר התובע).

130. נזכיר שוב את המזכר שכתב חוקר המשטרה – מר אלעד אברהם (נספ ח ט' לתצהיר התובע), החוקר התקשר לגב' דלית שלמה וציין בפניה כי קל אוטו קיבלה את מלוא הסכום עבור המאזדה, ודלית אישרה זאת וטענה כי התלונה היתה על התנהלות וניהול לא נכון של התובע.

עוד עלה מהמזכר כי החוקר ביקש לשוחח עם מר יוסי הדר ונתקל בקשיים, אולם לאחר ששוחח עם מר הדבר הסתבר שטענת התובע נכונה, שכן מר הדר אישר שהתובע אכן התקשר אליו והוא אמר לתובע כי אינו מעוניין ברכב של הלקוח (הוולוו) שהיה עם קילומטרז' גבוה, והבהיר לתובע כי על הלקוח למכור בעצמו את רכבו.

131. הנתבעות לא הזמינו את מר הדר או את הלקוח לעדות, ולא הוכיחו את טענתן בדבר הפרש בסך 14,000 ₪.

הנתבעות אף לא הוכיחו כי כספי הפיצויים שוחררו מתוך טעות, ולא ברור כיצד "נזכרו" שמדובר בטעות רק לאחר הגשת תביעת התובע.

132. בנסיבות האמורות, מצאנו לדחות את התביעה שכנגד.

סוף דבר

133. התביעה העיקרית כנגד הנתבעות – מתקבלת באופן חלקי, כך שעל הנתבעות 1-3 (ובנוגע לתביעת לשון הרע ביחד ולחוד עם הנתבעת 4), לשלם לתובע הסכומים הבאים, בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין:

א. הפרשי שכר מינימום בסך 4,600 ₪.
ב. גמול שעות נוספות בסך 20,620 ₪.
ג. הפרשות לפנסיה בסך 2,759 ₪.
ד. פיצוי בהתאם לחוק איסור לשון הרע, ביחד ולחוד עם הנתבעת 4, בסך 30,000 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מיום הגשת התביעה – 16.3.15, ועד לועד התשלום המלא בפועל.

134. התביעה שכנגד נדחית.

135. לאור התוצאה אליה הגענו, משנדחתה התביעה שכנגד, על הנתבעות 1-3 לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 10,000 ₪ ועל הנתבעת 4 לשלם לתובע בגין הוצאות משפט סך של 5,000 ₪. סכומים אלה ישולמו לתובע בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

136. ניתן להגיש ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ד תמוז תש"פ, (06 יולי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' רחל מצרי-לבני
נציגת ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר אלברט שטרת
נציג ציבור (מעסיקים)