הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 3366-09-14

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
נציגת ציבור (עובדים) - גב' מרים יעיש
נציג ציבור (מעסיקים) - מר משה חסון

התובע
(הנתבע שכנגד):

דניאל הלברייך
ע"י ב"כ עו"ד בועז בן צור ועו"ד אורי שנלר

-
הנתבעות
(התובעות שכנגד):

  1. פרסיס טכנולוגיה בע"מ, ח.פ. 511303422
  2. פרסיס שירות והנדסה בע"מ, ח.פ. 513931014

ע"י ב"כ עו"ד רועי גוטמן

פסק דין

תביעה זו עניינה תשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין ותשלום זכויות התובע בגין עבודתו ומנגד, תביעתה שכנגד של מעסיקתו להשבת הלוואות שנטל בתקופת עבודתו ולפיצוי בגין נזקים שנגרמו לה במסגרת ועקב עבודתו.

רקע עובדתי

1. הנתבעת 1 והתובעת שכנגד חברת פרסיס טכנולוגיה בע"מ (להלן גם במסגרת הדיון בתביעה שכנגד: פרסיס טכנולוגיה או החברה או הנתבעת או הנתבעת 1) התאגדה בשנת 1988. פעילותה מתפרשת על מגוון רחב של תחומים ובכללם, פיתוח מוצרים, יצירת פתרונות מורכבים לניקוי ושיקום רכיבים שונים, פיתוח חלקי מכונות ועוד. הנתבעת 1 היא בעלת 3 חברות בנות הפועלות בישראל ו-4 חברות בנות הפועלות בחו"ל, במגוון תחומים.

2. הנתבעת 2 חברת פרסיס שירות הנדסה בע"מ (להלן: פרסיס שירות והנדסה או הנתבעת 2) הוקמה בשנת 2007 והיא אחת מחברות הבנות של פרסיס טכנולוגיה אשר מחזיקה בבעלות מלאה בה ואשר בשנת 2007 הועברה אליה חלק מפעילות פרסיס טכנולוגיה.

3. שתי הנתבעות הן חלק מקבוצת חברות המכונה גם "פרסיס" (להלן: קבוצת פרסיס או הקבוצה) הפועלת בישראל ובמדינות נוספות ואשר נכון לתקופה הרלוונטית לתביעה, מונה כ-200 עובדים. הנתבעת 1 מרכזת את פעילות הקבוצה בישראל. התובע מחזיק בשיעור של 8.68% מהבעלות בקבוצה.

4. התובע והנתבע שכנגד (להלן וגם במסגרת הדיון בתביעה שכנגד: התובע או מר הלברייך) יליד 1951 הוא בעל תואר ראשון בהנדסת חשמל משנת 1990 ובעל תואר שני במינהל עסקים. התובע הועסק אצל פרסיס טכנולוגיה כ-20 שנה משנת 1993 ועד לפיטוריו בחודש 5/14.

5. התובע החל את עבודתו כמהנדס מן המניין בעת שהנתבעת 1 הייתה חברה קטנה המצויה בתחילת דרכה. במהלך השנים נמנה התובע עם ההנהלה הבכירה בנתבעת 1 ושימש בה ובחברות הבנות שבבעלותה בתפקידים שונים ובהם: כמנהל תפעול, אחראי על פיתוח וייצור מוצר, מנהל צוות פיקוח, אחראי על הרכש ועוד. בין השנים 2000-2006 כיהן התובע כמנכ"ל פרסיס טכנולוגיה ואף שימש ב ה בפועל שנים רבות כדירקטור. בין השנים 2007 ועד לסוף שנת 2011, שימש התובע כמנכ"ל פרסיס שירות והנדסה ולאחר מכן, בשנת 2012 מונה לסמנכ"ל הפיתוח העסקי של הקבוצה, תפקיד שבו שימש עד לפיטוריו בשנת 2014. בשנת 2008 היה התובע מעורב גם בניהול חברת מטליין שבע"מ (להלן: מטליין) אף היא חברת הבת של הנתבעת 1.

6. במקביל לתפקידיו השונים של התובע, שימש התובע לאורך השנים במגוון תפקידים נוספים ובמיזמים שונים הקשורים לפעילות פרסיס טכנולוגיה והקבוצה.

7. בין הצדדים לא נחתמו הסכמי העסקה באופן שוטף (במסגרת הליך זה הוצג הסכם עבודה ראשוני משנת 1988; נספח 8 לתצהיר מר קידר), אך תנאי העסקתו של התובע היו קבועים למשך תקופות ארוכות ועודכנו על ידי הקבוצה אחת למספר שנים. במהלך השנים, שודרגו תנאי העסקתו של התובע כאשר בנוסף לתגמולים ששולמו למנהלים כהפרשות לקרן השתלמות ובונוסים, קיבל התובע במהלך השנים הטבות נוספות ובהם זכויות לחלק מרווחים, אופציות למניות ומניות.

8. ביום 1.1.06 הוקמה הקבוצה במתכונתה הנוכחית בהתאם להסכם שנחתם (להלן: הסכם ייסוד הקבוצה; נספח 3 לכתב התביעה) בין התובע לבין מייסד פרסיס טכנולוגיה מר גדעון דרימר (להלן: מר דרימר), מר יצחק ונק (להלן: מר ונק), מר עופר מולד (להלן: מר מולד) וד"ר לאו מנדלוביץ (להלן: ד"ר מנדלוביץ) (להלן כולם ביחד: חברי הקבוצה). במסגרת הסכם ייסוד הקבוצה, קיבל התובע 8.5% מן הבעלות בחברות שנמנו בקבוצה. בחודש 1/09 עודכן ההסכם ושיעור האחזקות של התובע עלה לשיעור של 8.68% (נספח 4 לכתב התביעה).

9. בשנת 2011 החל התובע לבקש את חלקו ברווחי הקבוצה ו/או את מילוי הוראות הסכם 2006 בדבר העברת הכספים לקופה משותפת. בין הצדדים התנהל משא ומתן במסגרתו נשקלה האפשרות שחלקו של התובע יירכש על ידי הקבוצה או מי מחבריה. המשא ומתן לא הבשיל לכדי הסכמה.

10. במהלך חודש 9/13 לקה התובע בזיהום חמור בפנים והחל מחודש 1/14 נעדר מעבודתו בקבוצה. התובע התבקש שלא לשוב לעבודה בתום ימי המחלה.

11. ביום 10.2.14 זומן התובע על ידי הגב' אביבה זעפרני אחראית כוח האדם של הנתבעת 1 (להלן: גב' זעפרני) לשימוע לפני פיטורים (נספח 5 לכתב התביעה). במסגרת תכתובות שהוחלפו בין התובע לבין הנתבעת 1, ביקש התובע לדחות את מועד השימוע בשל מחלתו ועל מנת שיתאפשר לו להתכונן לשימוע המתוכנן. בנוסף, הודיע התובע כי בכוונתו להתייצב לשימוע עם עורך דין. ביום 27.2.14 נשלחה לתובע הודעה הנושאת כותרת "נימוקים לנושאים שהועלו כשיקולי החברה לביצוע שימוע של דני הלברייך" למכתב צורפו מסמכים הנוגעים לעבודתו של התובע בקבוצה (נספח 6 לכתב התביעה).

ביום 6.3.14 שלחו ב"כ של התובע מכתב לחברי הקבוצה המפרט את טענותיו ודורש את קיום זכויותיו (נספח 7 לכתב התביעה). עוד נשלח במועד זה מכתב לגב' זעפרני בעניין השימוע, המסמכים שאותם דורש התובע והטענות שהוא עומד עליהן (נספח 8 לכתב התביעה). ביום 6.3.14 נשלח על ידי הנתבעת 1 זימון נוסף לשימוע ובו הועלו טענות נוספות כלפי התובע (נספח 9 לתצהיר התובע).

12. ביום 16.3.14 התקיים השימוע של התובע (להלן: השימוע הראשון). לשימוע זה התייצבו התובע ובאי כוחו. מטעם הנתבעת 1 התייצבו מנכ"ל הנתבעת 1 מר קידר (להלן: מר קידר), הגב' זעפרני ועו"ד צנטלר. התובע המתין להחלטת הנתבעת, ומשלא קיבלה לאחר כ-10 ימים, ביקש לשוב לעבודתו. ביום 27.3.14 שלח מר קידר לתובע הודעת דוא"ל שבה מסר כי הוא מתעתד לערוך התייעצות ותשובתו תינתן בתוך מספר ימים (נספח 11 לתצהיר התובע). ביום 31.3.14 שלח מר קידר לתובע הודעת דוא"ל נוספת שבה הוא הודיע כוונתו לקיים לתובע שימוע נוסף. כמו כן, הודיע מר קידר לתובע כי בשלב זה ועד למתן החלטתו לאחר השימוע הנוסף, אין מקום לחזרתו של התובע לעבודה (נספח 12 לתצהיר התובע). במקביל, הורתה הנתבעת 1 על תשלום ביטוח חובה וצד ג' לרכבו של התובע אך על הפסקת תשלום הביטוח המקיף עבור רכב זה (נספח 13 לתצהיר התובע).

13. ביום 7.4.14 פנתה הנתבעת לתובע בטענה כי נעלם מחשב ממשרדו של התובע אצל הנתבעת 1. בתשובה מיום 9.4.14 הודיע ב"כ התובע כי המחשב יוחזר לידי שליח של הנתבעת 1 או במועד שבו יחזור התובע לעבודה (נספח 14 לתצהיר התובע). בתגובה שלח מר קידר לתובע ביום 10.4.14 מכתב המזמנו לשימוע נוסף ומודיע לתובע כי הוא מוצא לחופשה על חשבון הנתבעת עד לקבלת החלטה בעניינו (נספח 15 לתצהיר התובע).

14. ביום 23.4.14 נערך לתובע שימוע נוסף (להלן: השימוע השני) בפני פורום זהה לפורום שבפניו נערך שימוע הראשון (תמלול הישיבה – נספח 16 לתצהיר התובע). ביום 12.5.14 נשלח לתובע מכתב זימון לישיבת דירקטוריון שנקבע ליום 14.5.14 (נספח 17 לתצהיר התובע) שבמסגרתה הייתה אמורה לידון שאלת המשך העסקתו בנתבעת 1. במסגרת ההודעה נמסר לתובע כי הוא מנוע מלהיות נוכח בדיון ומלהשתתף בהצבעה. ביום 13.5.14 שלחו ב"כ התובע מכתב לחברי הדירקטוריון שבו הם התריעו על הפגמים החמורים שנפלו בהליך שקדם לפיטורים ועל המהות העומדת מאחורי פיטורי התובע (נספח 18 לתצהיר התובע).

15. ביום 14.5.14 נערכה ישיבת הדירקטוריון ולמחרת נשלחה לתובע הודעה על סיום העסקתו שאליה צורפה "החלטת דירקטוריון מיום 14.5.14" (נספח 19 לתצהיר התובע). ביום 17.5.14 הודיעו ב"כ התובע ליו"ר הדירקטוריון כי התובע נתון במחלה וצפוי להיוותר במצב זה עד לניתוח שאותו הוא עתיד לעבור ועל כן הנתבעת 1 מנועה מלנתק את יחסי העבודה עמו טרם תסתיים תקופת זכאותו לתשלום דמי מחלה (78 ימים) למכתב צורף אישור מחלה (נספח 20 לתצהיר התובע). במכתבה מיום 19.5.14 הודיעה הנתבעת 1 על ניתוק יחסי העבודה בין הצדדים לאלתר תוך שהתחייבה לשלם לתובע את זכויותיו בגין ימי המחלה בצירוף זכויות נלוות לתקופה זו וכן חלף הודעה מוקדמת (נספח 21 לתצהיר התובע).

16. בין הצדדים ובינם לבין עצמם מתנהלים/התנהלו במקביל הליכים נוספים:

ביום 15.5.14 הגיש מר מולד המתגורר בארצות הברית תביעה לצו הצהרתי כנגד יתר חברי הקבוצה ובכללם התובע שבמסגרתו ביקש שבית המשפט יכיר בהסכמות בינו לבין יתר חברי הקבוצה בנוגע להיפרדותו המוסכמת מהקבוצה תמורת קבלת שליטה במספר חברות בקבוצה.
בין הצדדים מתנהל הליך בוררות שעניינו אחזקות הצדדים בקבוצה. מינוי הבורר נעשה על פי החלטת בית המשפט המחוזי בירושלים ועל פי תביעת התובע (הפ"ב 57375-05-14; בקשת ערעור לבית המשפט העליון נדחתה (רע"א 8492/15); החלטה מיום 25.1.16)
תביעה שהגיש מר מנדלוביץ ביום 6.8.15 כנגד התובע ויתר חברי הקבוצה למתן צו הצהרתי המסדיר את יחסי הצדדים לאור הסכם 2006 (ת.א. 15112-08-15 (מחוזי ירושלים). בחודש ינואר 2017, נמחקה התביעה.
הנתבעות הגישו תביעה כנגד התובע לפיצוי בסך של 4,000,000 ₪ בגין נזקים שנגרמו להן לטענתן עקב התנהלותו הרשלנית בניהול חברות ובהובלת פרוייקטים שונים. תביעת הנתבעות נדחתה והן חוייבו בתשלום הוצאות התובע דנן (ת.א. 3657-01-16; מיום 24.6.19).

התביעות

17. בכתב התביעה עתר התובע למתן צווים הצהרתיים המורים על שחרור זכויותיו בקרן הפנסיה ובביטוח המנהלים; לקבוע כי תוכנית הקצאת האופציות מיום 9.8.03 תקפה על כל משמעויותיה, לעניין זכות התובע לממש 636 אופציות לרכישת מניות הנתבעת (נספח 32 לכתב התביעה); לקבוע כי ההסכם שנחתם בין התובע לנתבעת ביום 1.7.99 תקף ובהתאם זכאי התובע לקבל 2% ממניות פרסיס טכנולוגיה ולחילופין 84 ממניותיה (נספח 36 לכתב התביעה).

עוד עתר התובע לתשלום פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור של שכר עבודה שנתי (420,000 ₪); שכר חודשים יולי 2011, ינואר 2031 ומרץ 2013 ( 52,897 ₪) בתוספת פיצויי הלנה (בסך כולל של 615,247 ₪); הפחתות ממשכורות התובע מחודש 9/12 ועד למועד פיטוריו ( 76,940 ₪); פדיון 67 ימי מחלה (121,704 ₪); פדיון 188.25 ימי חופשה (299,488 ₪); דמי הודעה מוקדמת (35,000 ₪); הפסד דמי אבטלה (73,623 ₪); פיצוי בגין איחורים וחסר בהפקדות לקרן השתלמות בתוספת פיצויי הלנה (392,010 ₪); פיצוי בגין איחורים וחסר בהפקדות לקרן הפנסיה בתוספת תשואה (138,539 ₪); פיצויי פיטורים חסרים בקופת הפיצויים ( 182,522 ₪); פיצויי הלנה בגין עיכוב בשחרור קופות פיצויים בקופות הגמל; פיצוי בגין הפרת התחייבות לתשלום רווחי פעילות "פרסיס שרות" (להלן: פרסיס שירות או פרסיס 97) בהתאם להסכם מיום 15.3.98 ( 1,267,000 ₪).

18. בסיכומיו זנח התובע את תביעותיו לפיצוי בגין דמי אבטלה (ראו גם עמ' 12 ש' 12-21 לפרוטוקול) וכן את תביעתו ל-2% ממניות החברה (או לחילופין 84 ממניותיה) על פי הסכם מיום 1.7.99 (נספח 18 לתצהיר מר מנדלוביץ; עמ' 63 ש' 22-23 לפרוטוקול; הערה 32 לסיכומי התובע) . עם זניחת הטענה בסיכומים, אין בית הדין צריך לה דרש אליה (ראו עא 447/92 רוט נ' אינטרקונטיננטל קרדיט קורפריישן, פ"ד מא(2) 102 (19.6.95)).

19. חברת פרסיס טכנולוגיה הגישה תביעה שכנגד במסגרתה טענה כי התובע הפר באופן בוטה את הסכם העבודה בין הצדדים, הפר את התחייבויותיו השונות כלפיה וכן הפרות חוזרות ונישנות של חובות תום הלב ההגינות, האמינות והאמון המוגברות שהוא חב בהם כלפי החברה. הנתבעת 1 טענה, כי התובע ניהל פעילויות עסקיות פרטיות ענפות, מגוונות וחריגות כל זאת על חשבון זמן עבודתו בנתבעת ותוך שימוש אסור באמצעים שהועמדו לרשותו לצורך ביצוע עבודתו ללא ידיעת הנתבעת או הסכמתה.

הנתבעת עתרה בתביעתה שכנגד לחייב את התובע בהשבת הלוואות שונות שנטל במהלך השנים (1,650,154 ₪); בתשלום פיצוי בגין נזק, הפסד וחסרון כיס שנגרם לה בשל הפרה שהפר התובע את הסכם עבודתו והתחייבויותיו כאשר שעות רבות משעות עבודתו שעבורן קיבל שכר מלא הוקדשו על ידו לפעילות פרטית.

20. הנתבעת העמידה את תביעתה בגין התקופה שמחודש 5/11 ועד לחודש 5/14 בסך כולל של 1,096,663.4 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ועד התשלום בפועל; לחייב את התובע למסור לנתבעת 1 כל רווח או טובת הנאה שהפיק בניגוד להתחייבויות להסכם עבודתו במהלך תקופת עבודתו מכל פעילות שלי לרבות פעילות פרטית בתחום הנדל"ן; להשיב רכוש וציוד השייך לה הכולל רכב חברה, מכשיר טלפון נייד; לחייב את התובע בפיצוי עבור השימוש שעשה ברכב מהתקופה שממועד סיום יחסי העבודה ועד להשבת הרכב בפועל בסך של 3,000 ₪ בחודש וכן פיצוי בגין ירידת ערך ממועד סיום היחסים ועד להשבת הרכב בפועל ולחילופין שווי שוק של הרכב ביום סיום יחסי עבודה ( 50,000 ₪); פיצוי בגין מכשיר הטלפון הנייד וירידת ערך בסך של 4,230 ₪; פיצוי בגין שימוש שלא כדין לתשלום הוצאות דלק לרכב שאינו רכב החברה (50,000 ₪); כספים שקיבל בגין ימים שבהם שהה בחופשה (10,181 ₪); פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב (50,000 ₪); פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לנתבעת עקב התנהלות התובע (200,000 ₪).

המחלוקת

21. עיקר המחלוקת בין הצדדים נוגעת בארבע סוגיות עיקריות. האחת, מהן ההסכמות שעומדות בבסיס תנאי העסקתו של התובע; השניה נסיבות סיום עבודתו של התובע; השלישית זכויות התובע עקב עבודתו; והרביעית, התנהלות התובע בזמן עבודתו וזכויות החברה בגין התנהלות זו. חלקן של הסוגיות מעלות שאלות עובדתיות משותפות ועל כן נדון בהן בהתאם לצורך.

ההליך

22. מטעם הצדדים נשמעו עדויות רבות, התקיימו 7 ישיבות הוכחות והוגשו מסמכים רבים בעלי היקף ניכר.

23. מטעם התובע העידו התובע עצמו, מומחה מטעמו מר תמיר לוי (להלן: מר לוי), רואה חשבון מר צבי בזק (להלן: מר בזק), מנהל תשתית בחברת ‎AVX מר איתן כהן (להלן: מר כהן), מהנדס בחברה מר יגאל בסטיקר (להלן: מר בסטיקר) וסמנכ"ל תפעול פרסיס טכנולוגיה גב' אביבה זעפרני (להלן: גב' זעפרני).

24. מטעם הנתבעות העידו בעל מניות בחברת פרסיס טכנולוגיה מר יהונתן גולדפדן (להלן: מר גולדפדן), עובד בנתבעת 2 מר ישראל אורגד (להלן: מר אורגד),מנלה רכש בחברת מטליין מר מנואל גומן (להלן: מר גומן), חוקר פרטי מר אייל חמודות (להלן: מר חמודות), עובד בחברת מטליין מר אנטולי טנסיצוק (להלן: מר טנסיצוק), עובד בחברת אינטל אלקטרוניקה בע"מ ובמיקרון טכנולוגית מר אייל שובל (להלן: מר שובל) בעל מניות בחברת פרסיס טכנולוגיה מר אריה לאונרדו מנדלוביץ (להלן: מר מנדלוביץ) מנכ"ל הנתבעת ובעל מניות בקבוצה מר בני קידר (להלן: מר קידר), יועץ משפטי של פרסיס טכנולוגיה והקבוצה עו"ד מרסל קורן (להלן: עו"ד קורן) ובעל מניות ומנכ"ל הקבוצה מר גדעון דרימר (להלן: מר דרימר)

25. עקב סיום כהונתו של נציג הציבור מר שרון מיכל, נתבקשו הצדדים בהחלטה מיום 14.6.20 למסור עמדתם באשר להחלפת נציג הציבור ולהמשך ההליכים בפני המותב בהרכבו הנוכחי. התובע מסר הסכמתו בהודעתו מיום 15.6.20 ואילו הנתבעות מסרו הסכמת ן בהודעת ן מיום 22.6.20. בהחלטה מיום 23.6.20 מונתה הגב' מרים יעיש במקומו של מר שרון מיכל.

ה כ ר ע ה

ההסכמים

26. הצדדים נחלקו בשאלת ההסכמים השונים הקובעים את זכויות התובע.

לטענת התובע, בין הצדדים נחתמו מעת לעת הסכמים שונים ונקבעו הסדרים שונים כאשר בגין כל אחד מהם יש לבחון את זכויותיו. לדבריו, בשנת 1993 נחתם הסכם שהעניק לו נקודות בונוס; הסכם מיום 15.3.98 העניק לו זכויות לתשלום רווחי פעילות של "פרסיס שירות 1997"; הסכם משנת 2003 קבע את זכות התובע לקבל אופציות למניות; ואילו הסכם משנת 2006 העניק לו זכויות ואחזקות בקבוצה. התובע טוען כי הסכמים אלה מבססים את תביעותיו מהנתבעת 1 בהליך זה.

27. הנתבעת טוענת מנגד, כי הסכם 2006 הסדיר את זכויות הצדדים ואיין הלכה למעשה את כל ההסדרים שקדמו לו. על כן, את זכויות התובע יש לבחון רק על בסיס הסכם זה. עוד טוענת הנתבעת כי הסכם זה לא מחק את חובות התובע כלפיה.

28. בשנת 1993 (להלן: תוכנית הבונוסים או הסכם 1993) חתמו הצדדים על הסכם שבמסגרתו נקבע:

"הואיל והחברה מעוניינת ליצור תמריץ לעובדים בכירים התורמים להצלחת החברה ומתמידים במשך עבודתם החברה, מעניקה בזה החברה לעובד, בנוסף לתנאי עבודתו האחרים, הטבה כדלקמן:

  1. החברה תעניק לעובד 600 נקודות בונוס מתוך סך כולל של 100,000 נקודות בונוס, ויום נתינתן יהיה JANUARY-01-X993 ( להלן: "המועד הקובע").
  2. ערכן של נקודות הבונוס ייקבע לפי מדד ביצועי החברה, אשר יחושב ע"י רואה חשבון של החברה, לפי הסכום של הרכיבים הבאים:

...
3. ...
4. החברה מתחייבת לפדות את נקודות הבונוס שנזקפו לזכות העובד באחת משתי הדרכים הבאות לפי בחירת העובד:
4.1 תמורת תשלום במזומן לפי השינוי במדד ביצועי החברה בין המועד הקבוע לבין יום הפדיון במועדים הבאים:
א. בתום 3 שנים מן המועד הקובע – 1/3 מנקודות הבונוס שניתנו.
ב. בתום 4 שנים מן המועד הקובע – 1/3 מנקודות הבונוס שניתנו.
ג. בתום 5 שנים מן המועד הקובע – 1/3 מנקודות הבונוס שניתנו.
4.2 אם החברה תנפיק מניותיה לציבור על פי תשקיף, יקבל העובד אופציות להמרה במניות, כאשר נקודות הבונוס יומרו לאופציות הניתנות להמרה למניות כפי שתיקבע החברה באותה עת, וערכן לא יפחת בכל מקרה מערך הפדיון של נקודות הבונוס" (הדגשה שלי –י.א.ש.; נספח 4 לתצהיר התובע במסגרת התביעה שכנגד ).

אין מחלוקת כי נקודות הבונוס לא מומשו בכסף על ידי התובע במועדים הקבועים בהסכם.

29. ביום 15.3.98, בשל סכסוך שפרץ בין בעלי מניות של החברה ועקב הרצון להיפרד ממר עירד שחם (להלן: עירד), שותף בחברת פרסיס שירות 1997, חתמו הצדדים על הסכם (להלן: הסכם 98'; נספח 42 לתצהיר התובע) שבמסגרתו ויתר התובע על מניותיו בחברת פרסיס 97' (שעמדו על 10% ממניות החברה; תמצית רישום החברה – נספח 41 לתצהיר התובע), לטובת החברה, והוסכם כי פעילות פרסיס שירות 97' תועבר לחברה כאשר התובע יהא אחראי על פעילות זו ולשכרו תתווסף התמורה מוסכמת של רווחי פרוייקט AVX וכן בשיעור של 15% מרווחי הפרויקטים שהועברו לנתבעת. הסכם זה קובע כי:

"8. מוסכם ומוצהר בין הצדדים, כי בכפוף למילוי כל ההתחייבויות נשוא הסכם זה יעבירו עירד ודני את כל מניותיהם ב"פרסיס שרות" לחברה.
...
10. דני יחתום על שטרי העברת מניותיו אשר יופקדו אף הם בידיו הנאמנות של עו"ד צנטלר ואשר ייעשה בהם שימוש במועד בו ייעשה שימוש בשטרות בחתימת עירד כמפורט בסעיף 9 לעיל ובכפוף למילוי ההתחייבויות כלפי דני כמפורט בהסכם זה.
...
12. מוסכם ומובהר בין הצדדים כי ההוראות שלהלן בעניין הפרוייקטים אשר בהם עסקה "פרסיס שרות" עד למועד חתימת הסכם זה.
(א) כל הפעילות שהתבצעה עד למועד חתימת הסכם זה במסגרת "פרסיס שרות" תועבר לחברה [פרסיס טכנולוגיה – י.א.ש.] ותבוצע בחיקה באמצעות דני [התובע – יא.ש.).
(ב) ...
...
13. מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי דני יהיה זכאי לקבל לידיו בנוסף למשכורתו שמשולמת ע"י החברה את כל הרווחים אשר יצטברו בחברה מהפעלת פרוייקט התחזוקה בחברת ‎AVX. כן יקבל דני לידיו 15% מהרווחים שיצטברו בחברה בגין הפעלת הפרוייקטים של שרות אשר היו קיימים ב"פרסיס שרות" במועד חתימת הסכם זה, כגון: CO2, FAB18, SS1 וכו '" (הדגשה שלי – י.א.ש).

על יסוד הוראות אלה מעמיד התובע את תביעותיו לתשלום רווחים מפעילות חברת ‎AVX ופעילויות נוספות שבהם עסקה בעבר פרסיס 97' (ואשר הנתבעת המשיכה לעסוק בהן) בסך כולל של כ- 1.2 מיליון ₪ (הגם שלדבריו הרווחים גבוהים יותר). לדבריו, פנה מעת לעת למר דרימר במטרה לקבל את חלקו ברווחים אך נתבקש להמתין שתזרים המזומנים בחברה יאפשר זאת ובינתיים הוצע לו על ידי מר דרימר לרכוש באופן שוטף על חשבון החברה, תחילה בהמחאות ובהמשך באמצעות כרטיסי אשראי, מוצרים ושירותים שונים וזאת עד לתשלום מלוא הרווחים על ידי הנתבעות. לטענתו, בהעדר ברירה אחרת, אימץ הצעה זו כך שרכישת מוצרים באמצעות כרטיסי האשראי הפך לחלק בלתי נפרד מתנאי העסקתו. עוד טען התובע כי מסר לחברה קבלות על הוצאותיו על מנת שיסווגו אותן כהוצאות של החברה או כהוצאות אישיות המקוזזות תמורת חוב החברה בגין הרווחים שהיה זכאי להם משנת 1998 ועד לשנת 2006. לדבריו, רישום ההוצאות נעשה בכרטיס החו"ז מבלי שנרשמו בו מנגד זכויותיו לרווחים.

30. הנתבעת מנגד טוענת כי הוראות אלה עמדו בעינן עד לחתימת תוכנית אופציות למנהלים ודירקטורים מיום 28.11.03 (להלן: הסכם 2003; נספח 34 לכתב ההגנה) אשר "בלע" לתוכו את כל זכויות התובע והעניק לו תמורתן תשלום בונוסים ואופציות.

31. בין לבין, ביום 1.7.99, נחתם בין הצדדים הסכם שהעניק לתובע 84 מניות השווים ל-2% מהון המניות בחברה (נספח 40 לתצהיר התובע). מניות אלה הוחזקו בנאמנות בידי רואה חשבון צבי פורת. עוד נחתם הסכם להקצאה נקודות אופציה (נספח 14 לתצהיר מנדלוביץ; שניהם יחד להלן: הסכם 1999).

בשלהי שנת 2002 נחתם הסכם נוסף (נספח 33 לכתב ההגנה) שבו נקבע:

"חברת פרסיס טכנולוגיה בע"מ מקצה לדני הלברייך, ת.ז ...., 400 מניות, על פי כללי מס הכנסה – (הקלות מס בהקצאת מניות לעובדים) התשס"ג 2003. ההקצאה היא במסלול ההוני, עם אחזקה בידי נאמן.
מועד ההקצאה – 1.12.02.
בתום תקופת האחזקה ע"י הנאמן, ימכור דני הלברייך את מניותיו לפרסיס טכנולוגיה בע"מ לפי שווי החברה הצפוי ביום המכירה.
התמורה נטו ממכירת המניות (לאחר שפרסיס טכנולוגיה תיקח על עצמה את תשלום המס בגין מכירת המניות) תועבר ע"י דני הלברייך לפרסיס טכנולוגיה בע"מ עד לכיסוי יתרת ההלוואה כולל הפרשי הצמדה וריבית (לפי תקנות מס הכנסה) שיצטברו עד ליום מכירת המניות. סכום המס שישולם ע"י החברה ירשם כחוב של דני הלברייך לחברה. במסגרת תכניות האופציות משנת 2003 יוותר דני על כל האופציות והזכויות שהוענקו לו בעבר מכל תכנית שהיא" (הדגשה שלי –י.א.ש; נספח 55 לתצהיר התובע).

לתובע טענות כנגד השתכללותו של הסכם זה באשר לדבריו, ההסכם לא יצא אל הפועל, המניות לא הוקצו לו ובין הצדדים נחתם הסכם אחר.

32. ביום 9.10.03 נחתם מכתב נאמנות בין עו"ד צנטלר לחברה כדלקמן:

"הואיל: וביום 28.10.03 אימצה החברה תכנית הקצאת מניות ואופציות, כמשמעותו בסעיף 102 לפקודה (להלן: "התוכנית").
והואיל: ועל פי התוכנית תקצה החברה מדי פעם בפעם מניות או זכויות למניות לעובדים בהקצאת מניות באמצעות נאמן;
והואיל: ועל פי התוכנית יוקצו כל המניות בהקצאה המזכה לנאמן כדי שיחזיק אותן בנאמנות עד תום התקופה, כאמור בפקודה, בכללי מס ה"הכללים"), בתכנית ובכתב נאמנות זה.
...
לאחר תום התקופה יהיה כל עובד רשאי בכל עת לדרוש מהנאמן להעביר על שמו את המניות להן הוא זכאי, ובלבד שהנאמן לא יעביר את המניות כאמור אלא לאחר ששולם המס החל לגבי סעיף 102 לפקודה ולפי הכללים (להלן: "המס החל") ובידי הנאמן אישור לכך מפקיד השומה.
אם על פי תנאי התוכנית יוענקו לעובד זכויות לרכישת מניות, או שיוקצו לו בשל המניות מניות הטבה, יוקצו הזכויות או מניות ההטבה על שם הנאמן. העובד יהיה זכאי להורות לנאמן לממש את הזכויות או את מניות ההטבה לאחר תום התקופה כקבוע בתוכנית. המניות נשוא הזכויות יוקצו לנאמן בהתאם לאמור בסעיף 2 לכללים לעיל ויחולו עליהם הוראות התוכנית, לרבות בחירת מסלול המיסוי והוראות כתב התחייבות זה, ואולם פרק הזמן עד תום התקופה ימנה מיום הקצאת המניות בשלהן הוקצו הזכויות או מניות ההטבה" (נספח 32 לכתב התביעה).

33. ביום 28.10.03 התכנסה מועצת המנהלים של הנתבעת 1 ואישרה תוכנית אופציות לרכישת מניות רגילות (להלן: תוכנית האופציות או הסכם 2003). במסגרת זו הוסכם כי החברה תעביר לידי הנאמן לטובת התובע 247 אופציות וזאת לא לפני ה-30.12.03 כאשר התובע יהיה זכאי לממשן החל מתום תקופה של 24 חודשים מתום שנת ההקצאות האופציות, בין אם המשיך להיות מועסק על ידי החברה ובין אם לאו. אותה הסכמה ובאותם תנאים ניתנה גם להעברת 471 אופציות נוספות. בנוסף, הועברו 345 אופציות נוספות אשר התובע היה רשאי לממשן בכפוף לתנאים הנוגעים לגידול בערך החברה והיות התובע מועסק על ידי החברה בעת מימוש האופציה, כדלקמן:

ביום 31.12.05 – 115 מניות רגילות מתוך מניות האופציה.
ביום 31.12.06– 115 מניות רגילות מתוך מניות האופציה.
ביום 31.12.07 – 115 מניות רגילות מתוך מניות האופציה.

עוד נקבע, כי האופציה תפקע בתום שלוש שנים מכל אחד מהמועדים המפורטים לעיל (נספח 32 לכתב התביעה).

בהמשך תוכנית האופציות מיום 28.10.03 חתם התובע גם על מסמך מיום 12.11.03 שבו הוסכם:
"הננו, לאו מנדלוביץ, ת.ז. ... , ודני הלברייך, ת.ז...., מצהירים בזאת כי אנו מוותרים על המניות המוחזקות עבורנו בנאמנות ע"י עו"ד צנטלר, כדלהלן:
סך מניות 296.
מזה עבור לאו 99
מזה עבור דני 197
הויתור יכנס לתוקף ביום מימוש האופציות לפי ההסכם המצ"ב – 31.12.2005" (להלן: כתב הויתור; נספח 18 לתצהיר מנדלוביץ).

אין חולק כי האופציות לא מומשו.

34. ביום 1.1.2006 נחתם הסכם נוסף (להלן: הסכם 2006) בזו הלשון:

"הואיל: והצדדים נמנים על בעלי המניות בתאגידים וביחס המפורט בנספח א' להסכם זה (להלן: "התאגידים") ו"היחס המקורי"); והואיל: ובכוונת הצדדים להגיע לאחידות בכל הקשור לאחזקותיהם בתאגידים בדרכים המפורטות בהסכם זה להלן וזאת על מנת לאזן את האינטרסים ההדדיים של כל אחד מן הצדדים להסכם זה באשר לתפעול התאגידים מחד ועל מנת ליעל את תהליך קבלת ההחלטות במוסדות המוסכמים של התאגידים האמורים, בהתחשב באינטראקציה בין התאגידים לבין עצמם, מאידך;
...
מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי לצורך מימוש מטרות הסכם זה בכוונתם לרשום תאגיד אשר אליו יועברו כל אחזקות הצדדים בתאגידים כמפורט בנספח א' להסכם זה (להלן: "חברת המטרה").
...
9. מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי כל ההכנסות שתצמחנה מן האחזקות של חברת המטרה בתאגידים, יתחלקו בין הצדדים לאחר ניכוי הוצאותיה של חברת המטרה בין בדרך של חלוקת דיבידנדים ובין בדרך של חלוקת בונוסים בדרך שתקבע ע"י מועצת המנהלים של חברת המטרה.
...
15. מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי עד לרישום חברת המטרה (להלן: "תקופת הביניים") יפעלו הצדדים בכל הקשור ליחסים בינם לבין עצמם מחד ובכל הקשור לאחזקותיהם בתאגידים מאידך כאילו נרשמה חברת המטרה.
16. מבלי לפגוע בכלליות האמור לעיל מוסכם ומוצהר כי בין הצדדים על אימוץ הסדרים המפורטים להלן בכל הקשור לתקופת הביניים:
א. כל ההכנסות אשר תצמחנה לכל אחד מן הצדדים בגין אחזקותיו בחברות המטרה תועברנה לחשבון בנק מיוחד אשר יפתח בנאמנות על שם בא כוח הקבוצה (להלן: "חשבון הנאמנות" ו"הנאמן".
ב. הנאמן ייעשה שימוש בכספים אשר בחשבון הנאמנות ויחלקם בין הצדדים בהתאם להוראות שתועברנה אליו בכתב כאשר הן חתומות ע"י כל אחד מן הצדדים, או לחילופין כאשר הן משקפות את תהליך קבלת ההחלטה המפורט בס"ק ג' להלן.
ג. תהליך קבלת ההחלטות בכל הקשור לכספים שהצטברו בחשבון הנאמנות יהיה זהה לתהליך קבלת ההחלטות אשר יאומץ ע"י הצדדים במסגרת רישום ותפעול חברת המטרה.
ד. למען הסר כל ספק ולהמחשת התמונה, הרי שהכנסות ברי חלוקה שיצטברו בחשבון הנאמנות יתחלקו בין הצדדים בהתאם לשיעורים בסעיף 4 לעיל לאחר ניכוי כל תשלומי החובה בגין העברת כספים אלו מן התאגידים.
ה. חובת העברה לחשבון הנאמנות תתייחס לכל הכספים אשר ישולמו ע"י התאגידים לכל אחד מן הצדדים ובכלל זה תשלום דיבידנדים ובונוסים ולהוציא תשלומים בגין משכורות חודשיות והפרשות למשכורות האמורות.
...
21. מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי היה ובסיום ההליכים נשוא נספח ג' לא עלה בידי הצד המעביר למכור את האחוזים המוצעים על ידו ולמותר הצדדים או חלק מהם, יהיה זכאי הצד המעביר לדרוש ממותר הצדדים לבצע את רישום חברת המטרה והעברת אחזקותיהם של הצדדים בתאגידים לחברת המטרה וכל זאת על מנת לאפשר לצד המעביר לממש את כוונתו למכור את אחזקותיו בקבוצה וזאת אף אם ההחלטה האמורה אינה זוכה להצבעת הרוב בשיעור המפורט בסעיף 3 לעיל (להלן: "דרישת המימוש").
22. מוסכם בין הצדדים כי בכל מקרה דרישת המימוש לא תוגש אלא לאחר שתחלוף תקופה של שנתיים לפחות ממועד חתימת הסכם זה ובכל מקרה היא תמומש לא יאוחר מבתום 6 חודשים ממועד קבלת הדרישה לכך מאת הצד המעביר. עוד מוסכם בין הצדדים כי דרישת המימוש תהיה כפופה לכך שסה"כ האחוזים המוצעים ע"י הצד המעביר לא יפול מ-25% מסה"כ אחזקותיו של הצד המעביר בקבוצה" (נספח 3 לכתב התביעה).

35. בשנת 2009 נחתם הסכם נוסף אשר עדכן את שיעור האחזקות בהתאם להליך שבנספח ד להסכם 2006 (חלוקה רעיונית של מניות בקבוצה), כדלקמן:

"מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי היחס באחזקותיהם בחברת המטרה ו/או היחס באחזקותיהם בקבוצה ישתנה בהתאם לפרמטרים המפורטים בנספח ד' להסכם זה.
...
מוסכם ומוצהר בין הצדדים כי החל מיום 13.1.09 יהיו אחזקת הצדדים בקבוצה כדלהלן:
א. גדעון: 46.57%.
ב. עופר: 25.49%.
ג. לאו: 15.26%.
ד. דני: 8.68%.
ה. יצחק: 4%".

36. חברת המטרה הוקמה במהלך ניהול ההליכים בפנינו, ביום 18.7.17 (עמ' 215 פרוטוקול מיום 18.9.17; נ/18).

37. כאמור, לטענת הנתבעת, הסכם 2006 "איפס" את זכויות התובע והוא אינו זכאי לדבר בגין העבר. התובע טוען מנגד כי הזכויות לרווחים שעמדו לו מכח הסכם 98' התקיימו עד לשנת 2006 וכי ההסכם לא מחק את זכויות העבר לרווחים ולזכאותו להקצאת האופציות אלא רק הסדיר את מערכת הזכויות ממועד זה ואילך.

38. הלכה פסוקה היא כי :

"משהשאלה העומדת בפנינו, שאלה של פרשנות היא, עלינו לפנות בבסיס הדברים אל הוראת סעיף 25 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973 המורה כיצד ייעשה פירושו של חוזה. הוראת סעיף זה תוקנה אמנם בשנת 2011 אלא שכעולה מפסיקת בית המשפט העליון, נועד התיקון לעגן להלכה את כללי הפרשנות שנקבעו בפסיקה שקדמה לה (רע"א 3961/10 המוסד לביטוח לאומי נ' סהר חברה לתביעות בע"מ מגדל חברה לביטוח בע"מ ניתן ביום 26.2.12; ע"א 8637/10 מתחם נגה יזמות בע"מ נ' רשות הפיתוח, ניתן ביום 28.10.12) (להלן: "פרשת מתחם נגה")).
...
ניתן לומר שככלל, מקובל כי פרשנות החוזה תעשה על בסיס לשונו תוך הענקת משקל לנסיבות בעת חתימת ההסכם ולעיתים אף על בסיס התנהגות הצדדים לאחר חתימת ההסכם, ככל שיש בה כדי ללמד על אומד דעתם בעת כריתת החוזה (ראו ע"ע 356/07 י.ב.מ ישראל בע"מ - מנחם פלוק, ניתן ביום 26.5.09; ע"ע 35193-05-10 אליעזר אהרוני ואח' - רשות השידור, ניתן ביום 6.12.11 והאסמכתאות שם; ע"ע 259/09 מועצה מקומית ערערה - ג'אלב יונס, ניתן ביום 13.6.10 ). (ע"ע 9438-07-12 אל על נתיבי ישראל בע"מ – יורם אברון (3.3.15); להלן: פרשת אל על; הדגשה שלי – י.א.ש. ).

וכך קבע בית המשפט העליון בפרשת דלק:

"מכאן, שבבואנו לבחון את היחס שבין לשון החוזה לבין נסיבות כריתתו, ואת המשקל שינתן לנסיבות כאשר לשון החוזה ברורה ואינה משתמשת לשני פנים, עלינו לבחון את מאפייני המוסד החוזי בשני מישורים. ראשית, עלינו לבחון האם המוסד החוזי משקף תכליות יחודית (כגון ערך העבודה בחוזה העבודה) המצדיקות מתן משקל מוגבר לנסיבות החוזה. שנית, עלינו לבחון האם מערכת היחסים שבין הצדדים לחוזה כי כזו המעוררת באופן מובנה חשש שיהיה פער בין לשון החוזה לבין אומד דעת הצדדים. ככל שמצוי צד אחד לחוזה בעמדת כוח גדולה יותר ביחס לצד שכנגד, כך נטה לתת משקל משמעותי יותר לנסיבות כריתת החוזה, ולשאלה האם לשון החוזה משקפת באמת את כוונת הצדדים, או שהיא נובעת מיתרונו היחסי של צד אחד על האחר" (ע"א 3894/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע"מ נ' ניר בן שלום (סעיף 17 לחוות דעתו של השופט ג'ובראן (דעת הרוב), ניתן ביום 6.6.13).

(ראו בג"ץ 306/86 מדינת ישראל - בית הדין הארצי ובניטה, פ"ד מא(2) 639 (1987) וכן פסיקת בית הדין הארצי בדב"ע מט/3-15 תמר בשיסט - קרית אתא, פד"ע כא(1) 221 (1990); דב"ע מח/22-4 ההסתדרות הכללית - מדינת ישראל, פד"ע יט 461; ע"ע (ארצי) 1308/04 שרגא קריגל - רשות הנמלים והרכבות, ניתן ביום 11.7.06).

ועוד נקבע בפרשת אל על:

"מקובל עלינו כי אומד דעתם של הצדדים משתקף בראש ובראשונה, אם כי לא רק, בלשון החוזה. זו נקודת המוצא שאליה חוברים בחינת תכלית החוזה ונסיבותיו (פרשת מתחם נגה, בסעיף 14 לפסק הדין) כאשר השאיפה היא לפרשנות המקימה הרמוניה ביניהם.
הדרך להתחקות אחר אומד דעת זה, מחייבת התחקות אחר התנהגות הצדדים בנסיבות העניין, וזאת בשים לב גם לרקע מערכת היחסים בין הצדדים וההיגיון הכלכלי שבבסיס התנהלותם".

39. זה לא מכבר ניתן פסק דינו של בית המשפט העליון בפרשת ביבי כבישים אשר התייחס לאופן פרשנות חוזה תוך שקבע:

"לנוכח הכלל הבסיסי אשר קובע כי לשון החוזה היא כלי הקיבול של אומד דעת הצדדים, וכן בהתחשב בחזקה הפרשנית לפיה לשון ברורה משקפת את מה שהצדדים לחוזה התכוונו לקבוע בינם לבין עצמם (ראו ע"א 8080/16 עמודי שחף בע"מ נ' לברינצ'וק ... – שופט אשר בא להכריע במחלוקת לגבי משמעותם של תנאיו של חוזה סגור לא יעסוק אלא בקביעתן של עובדות החוזה. הווה אומר: השאלה היחידה שעליה יהא עליו לענות היא "מה הסכימו ביניהם הצדדים כעניין של עובדה?" – מלאכה שכונתה על ידי הנשיא ברק בהלכת אפרופים כ"פרשנות סובייקטיבית" (ראו הלכת אפרופים, בעמ' 312). במקרה של ספק עובדתי בכגון דא, יהא על השופט להפעיל את נטלי ההוכחה שנקבעו בדיני הראיות ואת ה כלל העתיק בדבר פירושו של תנאי חוזי בלתי ברור לרעת מנסחו. כלל זה, המעוגן כעת בסעיף 25(ב1) ל חוק החוזים – אשר קובע כי "חוזה הניתן לפירושים שונים והיתה לאחד הצדדים לחוזה עדיפות בעיצוב תנאיו, פירוש נגדו עדיף על פירוש לטובתו" – מהווה פתרון יעיל וצודק של חוסר ודאות בגדרו של חוזה פורמלי סגור (ראו, למשל, Richard A. Posner,..). פרשנותו של חוזה פורמלי סגור, ככל שמלאכה זו תידרש, תהא אפוא חסינה מפני הכנסת שיקולים ערכיים, החיצוניים לחוזה, על ידי בית המשפט. חובת תום-הלב תמשיך, כמובן, לחול על יחסי הצדדים, אך תחולתה תהא שיורית ושמורה למקרים קיצוניים של מצגי שווא, הטעיה ושימוש לרעה בזכויות; היא לא תשפיע על קביעת תוכנו של החוזה כהוא זה" (עמדת הש' שטיין; ראו גם עמדת הש' גרוסקופף וכן מאמרו ע"ע 7729/18 ע"ע 7649/18, ביבי כבישים עפר ופיתוח בע"מ נ' רכבת ישראל בע"מ (20.11.19 ); הדגשה שלי – י.א.ש)

40. עיון בלשון ההסכמים ובנסיבות כריתתם מביא למסקנה כי הצדק בחלקו עם התובע. ונבהיר.

אין מחלוקת כי הסכם 98' הקצה לתובע רווחים מפעילויות שונות שהנתבעת עסקה בהן בהמשך לפעילות פרסיס שירות 97'. אין גם מחלוקת שמעבר למשכורת ששולמה באופן שוטף, לא שולמו לתובע תשלומים שניתן לסווגם כתשלום רווחים. לא מצאנו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה ויתר התובע במשך 5 שנים על קבלת הרווחים עד כי בהסכם האופציות משנת 2003 ויתר עליהן כליל.

41. ראשית, מתוך לשון ההסכם - עיון בהוראות הסכם 2003 מעלה כי צוין בו ש" במסגרת תכניות האופציות משנת 2003 יוותר דני על כל האופציות והזכויות שהוענקו לו בעבר מכל תכנית שהיא". "תוכנית" בהקשר להסכם זה היא "תוכנית להענקת אופציות או מניות" (ראו סעיף 1 להגדרות בהסכם 2003). חיזוק למסקנה זו אנו מוצאים בהוראות סעיף 20 להסכם הקובעות כי "מקבל האופציה מבהיר ומאשר כי ידוע לו שמתן המניות והאופציות בהתאם להסכם זה הינו בתמורה לויתור על שכרו והוא מסכים לכך" (הדגשה שלי – י.א.ש.). משאין מחלוקת שהתובע (כמו גם מר מנדלוביץ שחתם על הסכם דומה ואשר לא טען כי היתה לו באותה העת זכות לקבלת תשלומים מעבר למשכורתו הרגילה ) לא הפסיקו לקבל שכר, ברור שמדובר באותה העת על ויתור של תוספת לשכר ולא על ויתור של שכר וזכויות שעמדו לזכותם באותו המועד.

42. גם נסיבות כריתת ההסכם מחזקות מסקנה זו. כעולה מטענת מר מנדלוביץ בתצהירו, באותה העת היתה לו תוכנית של נקודות בונוס כפי שהיתה לתובע (עמ' 145 ש' 20-29) אלא שהתובע הכחיש טענה זו ובפנינו לא הוצגה תוכנית כדוגמת הסכם 1993. משכך, לא מצאנו כי טענת מר מנדלוביץ מדוייקת. אין מחלוקת שעובר לחתימת הסכם 2003, לשניהם היתה תוכנית אופציות והקצאת מניות משנת 1999 (נספחים 14-15 לתצהיר מנדלוביץ; גם מעדות מר מנדלוביץ עולה כי אין כוונתו להסכם 1993). אין גם מחלוקת שהתובע קיבל באותה העת הקצאה כפולה מזו של מר מנדלוביץ, חלקה כהענקה כתחליף לבונוסים ולתוספת שכר כמו מר מנדלוביץ וחלקה כ פי שהעידו מר דרימר ומר מנדלוביץ בשל תמיכתו של התובע במר דרימר אל מול השותף שפרש באותה העת (עמ' 63 ש'-27; סעיף 12 לתצהיר מנדלוביץ). היינו אחוז אחד ניתן לתובע ולמר מנדלוביץ כחלף לזכויותיהם על פי הסכם 1999 (עדות מנדלוביץ עמ' 148 ש' 11-12) ואחוז אחד בתמורה לעמידת התובע לצד מר דרימר (עדות מר דרימר עמ' -239 ש' 1-2). לא שוכנענו כי היתה סיבה שהתובע יוותר באותה העת גם על רווחים שעמדו לזכותו וטרם שולמו (ועל כך אין מחלוקת) וכן יוותר גם על נקודות הבונוס שלהן היה זכאי. משמר מנדלוביץ קיבל את האופציות תוך ויתור על תוכנית הבונוסים בלבד (עדות מר מנדלוביץ בעמ' 145 ש' 27-29), לא שוכנענו שהתובע נדרש באותה העת בגין אותו היקף מניות (1%) לוותר גם על תוכנית הבונוסים וגם על רווחים שעמדו לזכותו.

יתרה מזו, הוראות סעיף 4.2 להסכם 1993 קובעות במפורש כי היה ויוקצו לתובע אופציות או מניות, יבואו אלה תחת תוכנית הבונוסים. מכלל ההן ניתן ללמוד את הלאו. ובאין הוראה מפורשת של ויתור על הרווחים המגיעים מכח הסכם 1998, המהווים למעשה חלק משכרו, לא מצאנו כי התובע ויתר עליהם במסגרת הסכם 2003.

מסקנתנו אם כך היא, כי הסכם 2003 "קיפל" לתוכו את תוכנית הבונוסים שהיתה לתובע משנת 1999 כפי שנעשה לגבי מר מנדלוביץ. הא ותו לא.

43. אשר להסכם 2006 – לטענת התובע מטרת הסכם 2006 היתה להסדיר את אחזקותיהם של הצדדים בחברות שבבעלותם המלאה ו/או החלקית ובכללן הנתבעות, מכאן ואילך אך לא היה בו כדי למחוק את זכויות העבר שעמדו לו. הנתבעת מנגד טענה כי הסכם 2006 בלע לתוכו את ההסכמים והזכויות של הצדדים שקדמו לאותו מועד לרבות רווחים, אופציות ובונוסים, ככל שהיו (ואשר מוכחשים על ידי הנתבעות).

44. עו"ד קורן העיד כי כוונת הצדדים היתה שהסכם 2006 יבוא תחת כל ההסכמים והזכויות של הצדדים שקדמו לאותו מועד. העד אישר כי אין הוראה ספציפית בהסכם המורה כך, אך לדבריו "זו הייתה הבנה שעמדה בבסיס ההסכם. התובע היה שותף עמי בעריכת ההסכם. זה מה שעמד לנגד עינינו" (עמ' 218 ש' 2-3 לפרוטוקול). עוד טען עו"ד קורן כי לו היה סבור התובע כי אין הדבר כך, היה דואג לבטא זאת בכל אחד מהשלבים לפני עריכת ההסכם, במהלך ריכוז הערות להסכם, במהלך התקופה שחלפה מחתימת ההסכם ועד לשנת 2013 או בהתכתבות שהתקיימה בינו לבין עו"ד הופמן שבה צויינו עיקרי הדברים שעמדו על הפרק (עמ' 218 ש' 3-7 לפרוטוקול). עו"ד קורן הדגיש כי הזכויות והאחזקות שהיו לחברי הקבוצה הומרו לזכויות חוזיות שהצדדים קיבלו במסגרת הסכם 2006 כאשר לחובות לא הייתה כל נגיעה להסכם זה.

45. מר דרימר העיד בענין היחס בין ההסכמים השונים:

"ש. במהלך השנים אילו זכויות צמחו לו מהסכם משנת 2006 והסכם 98?
ת. בשנת 2006 ההסכם איגד בתוכו את כל הזכויות שיש לכל אחד מהשותפים בקבוצת פרסיס. כל אחד קיבל אחוזים שאותם אני קבעתי. קבעתי אותם לפי מיטב שפיטתי ולמיטב ידיעותיי. הסכם 2006 איגד את כל הזכויות שהגיעו לו מימים ימימה בשרשור הסכמים, היה הסכם 2003 שאיגד את הסכם 99, 99 איגד בתוכו את 98, כל אלה היו המרות של זכויות כאשר סיום התהליך היה בשנת 2006 שבו כל הזכויות האלה הפכו להיות זכות אחת של מספר מניות בפרסיס גרופ. אותה פרסיס גרופ שעכשיו הקמנו את חברת המטרה ונתנו לתובע 739 מניות. כל הזכויות הכספיות שהיו לו מובעות באחוז אחזקה.
ש. בעובר ושב של התובע האם נכנס כסף?
ת. הוא קיבל מניות בדיוק כמוני. לכל אחד יש את הערך שלו. למניות יש ערך לפי מה שהוא שווה היום לפי מה שקיבל" (עמ' 231 ש' 15-22 לפרוטוקול מיום 18.9.17; הדגשה שלי –י.א.ש.).

מר מנדלוביץ העיד בענין זה:

ש. אתה הסברת קודם שהיה גלגול של הסכמים, אופציות וזכויות רווחים הכל התמצה או נמחק בהסכם 2006.
ת. לא נמחק. אמרתי זה הכל הוחלף בהסכם 2006. נמחק זה אומר שנעלם.
ש. זה צד הזכות, כל זכויותיו הוחלפו בהסכם 2006, אני אומר שאין שום חובה, אבל דווקא החובות שקראתם להם הלוואות לא מוצו בהסכם 2006.
ת. לא כי לכל אחד יש את הלוואות שלו זה לא קשור. והלוואות צריך לשלם.
...
ש. אתה יכול להראות את הסעיף בהסכם של נספח 3 לתצהירו של התובע, הסכם המייסדים שקובע שיש ויתור על זכויות שנצברו.
ת. בהסכם כתוב בצורה פוזיטיבית ולא בצורה נגטיבית ולכן כותב שיקבל את כל הזכויות אם הפסקה הייתה מופיעה כאן לא היינו כאן היום.
ש. אין פיסקה כזו בהסכם?
ת. נכון. אבל זה היה מובן מאליו כולם ידעו וגם התובע שזה מה שקורה הוא אף פעם לא הכחיש. הדברים צצו רק לאחר שהתחלת לייצג אותו" (עמ' 151-152; הדגשה שלי –י.א.ש.).

46. לאחר ששמענו את עדויות הצדדים ועיינו בהסכמים ובראיות שהובאו בפנינו, שוכנענו כי בכל הנוגע להסכם 2006, אין הוראות הסכם זה מוחקות את זכויות העבר אלא מסדירות את יחסי הצדדים מכאן ואילך. היינו, שכר שצד היה זכאי לו בעבר ובכלל זה שכר המורכב מבסיס ורווחים, עומד בתוקפו עד לסוף שנת 2005, עת נחתם הסכם 2006.

אכן, טענת הנתבעת שלפיה, ההסכם לא מחק את החובות שקדמו לחתימת ההסכם, מקובלת עלינו. דא עקא, קביעה זו נכונה גם לגבי חובות שהחברה חבה כלפי התובע כעובד.

47. משמצאנו, בניגוד לעמדת הנתבעת, כי הסכם 2003 לא מחק את זכויות התובע לקבלת הרווחים, ממילא עמדו עובר לחתימת הסכם 2006 זכויות שברור שהנתבעת לא לקחה בחשבון בעת קביעת שיעור המניות (שכן כעולה מדבריה סברה שאינן קיימות וממילא לא בח נה אותן עובר לחתימת הסכם 2006).

יתרה מזו, גם לעמדת מר דרימר שלפיה קבע את האחוזים "לפי מיטב שפיטתי" מבלי שערך כל תחשיב של הזכויות והחובות, ברור כי לו היה נערך חישוב שכלל את הרווחים ממילא היו נלקחים בחשבון גם החובות ככל שישנם, שכן מדובר בכסף תמורת כסף שאין סיבה שלא לקחתן בחשבון בשלב זה וזאת בשונה להמרה של זכויות למניות/אופציות וכיוצ"ב. משטוענת החברה, כי ההסכם לא מחק את החובות ולאור התרשמותנו כי גם הרווחים שעמדו לזכות התובע באותה עת לא נלקחו בחשבון, היינו, ככל שיימצא שעובר לחתימת ההסכם היו לתובע זכויות לקבלת כספים מהנתבעת שהם חלק משכרו וזאת להבדיל מאופציות או מניות שעמדו לזכותו, הרי שיש לקחתן בחשבון .

48. סיכומה של נקודה זו היא, כי לתובע עמדו זכויות לרווחים מכוח פרויקט ‎AVX ופרויקטים של פרסיס 97' (ככל שיוכחו) עד לשנת 2006 שאותן יש לבחון אל מול החובות שחב התובע לנתבעת וכן לבחון זכאותו לקבלן.

הפיטורים

א. טענות הצדדים

49. לטענת התובע, מטרת הסכם 2006 הייתה להסדיר את אחזקותיהם של הצדדים בחברות שבבעלותם המלאה ו/או החלקית ובכללן הנתבעות. לדבריו, בהתאם לסעיף 16 להסכם, כל עוד לא יוסדרו האחזקות המשותפות של הצדדים להסכם (באמצעות חברה שתוקם לצורך עניין זה, חברת המטרה), הכנסותיהם מחברות הקבוצה אמורות לעבור לחשבון בנק שייפתח בנאמנות על שם בא כוח הקבוצה. הכנסות אלה היו אמורות להתחלק בין הצדדים להסכם בהתאם למנגנון שנקבע בהסכם. התובע טוען, כי העברת ההכנסות לחשבון משותף ו/או חל וקה שלהן לא נעשתה עד למועד הגשת התביעה וזאת על אף שאין מחלוקת שהחברות בקבוצה הניבו רווחים נכבדים לאחר מועד חתימת הסכם ייסוד הקבוצה (הסכם 2006) וכי יתר חברי הקבוצה נהנו ועודם נהנים, בניגוד לתובע, מן הרווחים הללו. בסופו של יום, טען התובע, הקבוצה לא נרשמה במרשם כלשהוא ועל כן זכויות החברים בה מעוגנות רק על בסיס ההסכם עצמו.

התובע טען, כי נוכח הדרתו מרווחי הקבוצה בניגוד להסכם, הוא פנה במהלך השנים פעמים רבות למר דרימר כדי לקבל את חלקו ברווחי הקבוצה, אך נענה בתשובות מתחמקות ובהבטחות שלפיהן הוא עתיד לקבל את חלקו ברווחים וכן זכויות נוספות בתוך תקופה קצרה. התובע טוען, כי בעקבות פניותיו החל כנגדו בשנים האחרונות מסע לחצים על מנת שיסכים לוותר על כלל זכויותיו בקבוצה תמורת סכום נמוך. לדבריו, במסגרת זו נקטו חברי הקבוצה בצעדים פסולים כנגדו כאשר הליך הפיטורים מהווה חלק מהותי ממסע פסול זה.

50. התובע טוען, כי התנהלות דורסנית וכוחנית זו נעשתה כלפיו משלא היה מוכן לקבל כמובן מאליו את הכרעותיו של מר דרימר ביחס לאופן ניהול הקבוצה. לדברי התובע, העברתו בתחילת שנת 2012 מבלי שנשאל ובלי שניתנה הסכמתו מתפקיד מנכ"ל הנתבעת 2 לתפקיד סמנכ"ל הפיתוח העסקי של הקבוצה כמו גם הפחתת שכרו באופן חד צדדי בשיעור 10% והפסקת הפקדות החברה בקרן ההשתלמות, מהווה חלק ממסכת ההתעמרות בו ופגיעה בתנאי העסקתו של התובע.

התובע טוען, כי מר דרימר ביקש לרכוש את חלקו של התובע בקבוצה תוך שהוא וייתר חברי הקבוצה ניהלו עם התובע משא ומתן תוך העברת מסרים תקיפים ששיאו בזימון התובע לשימוע לפני פיטורים שכל מטרתו להפעיל לחץ פסול על התובע להיעתר להפצרות הקבוצה, לחתום על טיוטות ההסכמים שהועברו לו.

51. התובע טוען, כי פיטוריו נעשו ממניעים בלתי לגיטימיים כאמצעי לחץ פסול שנועד לגרום לו לסגת מדרישותיו כלפי חברי הקבוצה (שמנהלים ושולטים בנתבעות). לדבריו, במהלך שנות עבודתו הארוכות של התובע בקבוצה היא הפיקה תועלת רבה מעבודתו והודות לכך קודם לתפקידים בכירים בקבוצה כאשר כל אותה תקופה לא הועלו טענות כלפי התובע ורק לקראת פיטוריו שלא כדין, החלו להישמע טענות כלפי התובע.

לטענת התובע, ביום 10.2.14 זומן לשימוע בטרם פיטורים ובסמוך לכך התבקש על ידי מר דרימר שלא להגיע עוד לעבודה. לדבריו, באותה תקופה התנהל משא ומתן בינו לבין מר דרימר בעקבות דרישותיו להסדרת החובות כלפיו תוך מכירת אחזקותיו בקבוצה כאשר הזימון לשימוע נשלח לתובע כאמצעי מיקוח פסול. התובע טוען, כי אין אמת בטענת הנתבעות שלפיה הוא ביקש לסיים את עבודתו בקבוצה. לדבריו, טענה זו אינה יכולה לעמוד בכפיפה אחת עם טענתן העיקרית של הנתבעות שלפיה הן אלו שהחליטו להפסיק את מערכת היחסים בין הצדדים ממניעים מקצועיים. התובע טוען, כי הופנה כלפיו מסר תקיף לפיו אם לא יענה להצעות הקבוצה, הוא יפוטר מעבודתו לאלתר כאשר בהמשך ישיר לכך, אף לאחר שזומן לשימוע, המשיכו חברי הקבוצה ועו"ד קורן להפעיל על התובע לחץ לוותר על זכויותיו ממחיר הנופל משווין הראלי.

לטענת התובע, נפלו פגמים בהליך השימוע הן בהזמנה לשימוע, עובר לפורום שבפניו נערך השימוע, המשכו בטענות שהופנו כלפיו וכלה בשיקולים שעמדו בבסיס החלטת הפיטורים. לדבריו, בגין פגמים אלה, זכאי הוא לפיצוי.

52. הנתבעות טענו מנגד, כי הליך פיטוריו של התובע נעשה כדין, בתום לב ומשיקולים עניינים. לדבריהן, קיימת להן פררוגטיבה ניהולית לנהל את המפעל ובכלל זה לפטר עובד במסגרת ההגבלות המוטלות בדין. עוד הן מציינות, כי ככל שמעמדו של העובד הוא בכיר יותר והוא מועסק על פי חוזה אישי מוקנה למעסיק שיקול דעת רחב יותר.

הנתבעות טוענות, כי לתובע נערך שימוע כדבעי ולא נפל בו פגם. אשר לטענה, כי השיקולים העומדים בבסיס בחינת סיום העסקתו וכאילו נפל פגם בהליך השימוע שנערך לו, טוענות הנתבעות כי טענות אלה נעדרות בסיס. לטענתן, במשך כ-8 חודשים קודם לזימון לשימוע הביע התובע בעצמו את רצונו לסיים את העסקתו ולמעשה ניהל משא ומתן סביב נושא אחד והוא תנאי פרישתו כאשר הוא עומד על קיומם של הסדרים מסחריים שונים. הנתבעות טוענות כי שעה שהמשא ומתן המסחרי בין הצדדים נמשך תקופה ארוכה וכאשר התובע הוא שהביאו למבוי סתום תוך שהוא ממשיך להיות מועסק וקיים חוסר שביעות רצון מצידו, מעמיק משבר האמון בינו לבין חברי הקבוצה והדבר אינו מאפשר ניהול בריא של החברה. בנסיבות אלה, כאשר הנתבעת 1 במסגרת הליך התייעלות מבקשת לבטל את תקן המשרה, הוזמן התובע בהחלטת חברי הדירקטוריון להליך שימוע לבחינת המשך העסקתו.

53. הנתבעות מציינות כי הדירקטוריון שמינה אותו הוא גם הגורם שהיה מוסמך לבחון את סיום העסקתו. הנתבעות מציינות כי מר דרימר ומר מנדלוביץ הסמיכו את מר קידר כנציג הדירקטוריון לעריכת השימוע לתובע כאשר מר קידר הוא זה שהחליט לצרף לשימוע את גב' זעפרני מנהלת משאבי אנוש בחברה ואת עו"ד צנטלר.

לטענת הנתבעות, לא היה כל קשר בין זימון התובע לשימוע לבין בחינת ההצעות העיסקיות שהעלה במסגרת המשא ומתן ואיש לא ביקש לרכוש את אחזקותיו בוודאי שלא במחיר הנמוך משווין.

לעמדתן, לא נפל בהליך כל פגם, השימוע נעשה כדין ובסמכות והחלטת הפיטורים התקבלה מתוך שיקולים ענייניים.

ב. השימוע

ב.1 רקע עובדתי וטענות הצדדים

54. ביום 10.2.14 שלחה החברה לתובע מכתב זימון לשימוע ליום 16.2.14 בזו הלשון:

"הנדון: הזמנה לשימוע

  1. הנך מוזמן לשימוע שייערך ביום 16.2.2014 בשעה 12:00 במשרדי החברה בקריית גת וזאת על מנת לדון בהמשך העסקתך על ידי החברה.
  2. החברה שוקלת להפסיק את העסקתך מן הנימוקים המפורטים להלן:

א. החברה איבדה אמון במסירותך לתפקידך וכן בכישורייך הניהוליים.
ב. החברה סבורה כי היכולת שלך לתרום לפעילויות החברה בחו"ל מוגבלת ביותר.
ג. כישורייך המקצועיים הטכניים בתחום האלקטרוניקה אינם תורמים לפעילויות החברה בשנים האחרונות וכך על פניו עומד להיות גם בשנים הקרובות.
ד. נמנעת מלהקדיש את זמנך למשימות ספציפיות אשר הוטלו עליך במהלך תפקידך כגון טיפול בכל השקעות החוץ של החברה.
ה. טיפולך בנושאים אשר הינם באחריותך מאופיין בהעדר ירידה לפרטים ובשטחיות.
ו. הוכחת חוסר כישרון להוביל ניהולית אנשי צוות.
ז. החברה הגיעה לכאורה למסקנה כי תרומתך במסגרת מילוי תפקידך איננה מצדיקה את עלות העסקתך על ידה.
3. במהלך השימוע יהיה סיפק בידך להשמיע את טענותיך אשר תשקלנה על ידי החברה בנפש חפצה.
4. הנך רשאי להיות מיוצג במהלך השימוע על ידי עו"ד מטעמך.
5. במידה ומועד השימוע אינו נוח לך אבקש שתעמוד עמי בקשר על מנת לקבוע מועד חלופי". (להלן: מכתב הזימון הראשון; נספח 6 לתצהיר התובע)

55. התובע טען, כי מכתב הזימון הראשון לשימוע כלל טענות כלליות ולא ניתן בו כל נימוק הנתמך בעובדות ממשיות. לגרסתו, די בכך כדי להראות כי הליך השימוע נערך למראית עין בלבד לצורך יישום החלטה שכבר נפלה לפטרו ככל שלא יפחית מדרישותיו. לדבריו, תמיכה לכך נלמדת מהניסיון המאוחר "לשדרג" את הסיבות שהביאו לקיום השימוע כאשר החלטת הפיטורים כבר החזיקה ב- 9 עמודים ובבליל טענות חדשות. התובע מציין, כי קודם זימונו לשימוע לא נערכה לו כל שיחה על ידי מי מחברי הקבוצה באשר לחוסר שביעות רצון מתפקודו.

56. ביום 27.2.14 נשלח לתובע מכתב נוסף שבו פירטה הנתבעת את נימוקיה לזימון התובע בהתייחסה הן לביצועי התובע והן להתנהלותו. וכך כתבה:

"נימוקים לנושאים שהועלו כשיקולי החברה לביצוע השימוע של דני הלברייך
ביצועים
בניהול פרויקטים אין ירידה לפרטים. כל נושא נידון בצורה שטחית ביותר ללא ירידה לעומקם של מגוון הנתונים הקיימים.
תמיד נלקח נושא אחד או פרמטר אחד או בודדים שעליהם מבססים החלטות חשובות ובדרך כלל הדברים נמדדים ע"י עובד מסויים שנחשב ל"גורו" בעיניו של דני ללא בדיקת הדיווחים ואימות ע"י חקירה, בדיקה ותשאול של אנשים אחרים.
בזמן המעבר מלוד לקריית גת, שנחשב להצלחה בעיניו, היה כח אדם בערך כפול מהנדרש גם בתקופה שבאה אחר כך. בזמן שדני הוחלף, קוצץ כח אדם כמעט בחצי על אותה כמות של עבודה.
הניהול של חברת פרסיס שרות היה חובבני, לא התפתחה כל התייעלות אלא להיפך, הדרישות לכ"א עלו ללא הפסק ובזבוז שעות העבודה היה זועק, גם לאחר מספר הערות בנושא ע"י עובדים שונים בחברה לא שונה דבר אלא רק תורץ בהסברים לא משכנעים.
הקמת מטליין הייתה יוזמה ודחיפה של דני מכל הסיבות הלא נכונות. השכנוע היה שאינטל מקימה מפעל ויהיה הרבה עבודה בנירוסטה ואכן אינטל הקימה את המפעל אבל כל העבודה הייתה מאלומיניום - חוסר מקצועיות בקבלת החלטות אסטרטגיות, גם עבודות שקיבלנו, תוך ניהולו של דני, נעשו ברשלנות ללא ארגון וניהול נכון ועל כן החברה הפסידה הרבה בנוסף להשקעה עצמה בכל הזמן שדני ניהל אותה, העובדה שמיד לאחר שעזב, החברה עברה תהליך התייעלות מקיף ושיפרה ביצועים עד להגעה לרווחיות.
דני טוען לעניין זה כי לא הוקצו לו המשאבים המתאימים מצד פרסיס על מנת להצליח. אנו רואים בכך תירוץ בלבד.
חברת פנגיאה לערבוב תוסף דלק, דני גם זאת יזם ושכנע בכדאיותו. המיזם הוקם בניהולו ותוך השקעת כספים ומשאבים וכמובן נפח את נשמתו זמן קצר לאחר תחילת התהליך וכמו במקומות אחרים היו אלו כולם שהיו צריכים לעבור את הסאגה של ההיפרדות/משפטים/בוררות/הסכמים/הפסדים וכו' חוץ מאשר אדם אחד – דני שהדיר רגליו ממעורבות בשלב זה!
בנושא פרויקטים של PRINTING אם דני היה זה שהביא את הנושא לפיתחנו – אולי ההצלחה היחידה במספר שנים אחרונות אולם עד עכשיו בגלל השיטחיות בטיפול בנושא אין הפרויקט הזה ממריא. דני חשב מהיום הראשון שאנחנו כבר בעלי "מתכון" לניקוי וזאת לאחר ניסוי אחד וכמובן מתברר שגם כעבור שנה ויותר לא הגענו לתהליך – שוב, התהליכים מאופיינים בשטחיות.
פרויקטים שדני מתפאר בהבאתם לחברה לאחר "עבודה קשה" מתבררים כלא מתאימים, הסכמים שנכתבו שאינם בעלי סיכוי רווחי מינימלי וכדומה.
אין לדני יכולת למיין פרויקטים כמתאימים או לא לחברה ושיקול דעתו בנושא אינו מקובל עלינו ועל כן מביא כל פרויקט שנתקל בו או נושא שמועלה בפניו על ידי גורמים חיצוניים, כפוטנציאל לחברה, כאשר על אנשי החברה נופל הנטל למיון, לבדוק, להחליט וכו'.
ההתעסקות האחרונה ב"פיתוח עסקי" (זאת לאחר שהוצא מניהול מקצועי ולאחר שהוצא מניהול פרסיס שרות ולאחר שהוצא מניהול מטליין) כמובן נתקלה מיידית בדרישה לכח אדם הן מהמצוי והן בגיוס וכל זאת כדי, דבר ראשון, להעביר את העבודה למישהו אחר וזאת בשם "ההתייעלות" בביצוע המשימה.
גם בפרויקט זה לא היו הצלחות מרשימות ועיקרן בא מתוך עבודתו של מי שעזר לדני בתפקיד כקבלן.
דני נתבקש באופן מפורש לטפל בנושא השקעות החוץ של החברה מטלה זו לא טופלה כמעט כלל על ידי דני, מדובר במספר פרויקטים גדול ומורכב שדני פשוט ברח מהנושא.

התנהלות

דני אינו חביב על העובדים איתו. אין כמעט בכל החברה שכוללת עשרות עובדים, אנשים אשר יצביעו עליו כמי שאיתו רוצים להתנהל או מעריכים אותו כמנהל.
לגבי מנהלי החברה המצב אך חמור ואם ע"פ גדעון דרימר אז הוא היחידי אשר החזיק אותו בחברה וכל המנהלים האחרים לא חשבו כבר שנים שהוא שווה את הכסף הרב שמשולם לו (כמו כן כל הכספים העקיפים ששולמו לו ...) .
גדעון יודע לספר שגם דני בעצמו חשב כך וידע זאת כי הרי לפחות בהזדמנות אחת לאחר שכל המנהלים של החברה נתנו לו להבין שהוא לא נחשב אצלם למוצלח, דני בעצמו אמר לגדעון שאין בחברה הזאת אף אדם ששווה משהו למעט גדעון.
מדוע גדעון החזיק את דני בחברה כל כך הרבה שנים. יש לשאול את גדעון.
דני מנהל אנשים בצורה של גיחה ופקודה, אין תכניות ארוכות טווח (בכלל דני אינו מסוגל לכתוב תכניות מפורטות). אין שיתוף העובדים באתרים, במשימות אלא רק הוראות לביצוע.
איסוף האינפורמציה הוא קצר ושטחי והמסקנות באות על סמך דיווח בדרך כלל של אדם אחר – "הגורו" בלי בדיקה ותשאול לאימות ועל כן המסקנות וההוראות לביצוע לוקות בחסר ובטעויות.
ובעיקר אין לדני את היכולת האמת לעצור ולמצוא פתרונות לעובדים אלא רק כביכול לתפעל אותם לביצוע משימות.
לקוחות – נושא רגיש אשר ניתן לומר (ולא נאפשר הפצה או בדיקה) שלקוחות משמעותיים הביעו סלידה מצורת הגישה והמו"מ של דני ועל כן הפסדנו או אותם או עבודות מהם!" (נספח 7 לתצהיר התובע).

57. לטענת התובע, גם מכתב זה מפרט טענות כלליות בלבד. לדבריו, מרבית הטענות שנזכרו במכתב נגעו לעבודת התובע זמן רב קודם לזימונו לשימוע (טענות בנוגע להתנהלותו במיזם פנגיאה ובחברת מטליין שמעורבותו בהם הסתיימה כבר בשנת 2010 וגם בטענותיהן במסגרת הליך זה טענו הנתבעות כי התובע גילה אוזלת יד במשך 17 שנים שקדמו לפיטוריו). התובע תוהה כיצד זה שבמקביל ל"ביצועים כושלים" לטענת הנתבעות, החל משנת 2006 לערך החליטו להעניק לו אחזקות בקבוצה מכוח הסכם המייסדים והחברה אף המתינה למעלה מ-7 שנים עד שבחרו לזמנו לשימוע.

58. התובע טוען, כי לאחר שבאי כוחו מחו על התנהלות זו מצד הנתבעת 1 וטענו להפרת זכויותיו (מכתב מיום 6.3.14), נשלח בו ביום מכתב תגובה מטעם הנתבעת 1 שבו נדחו טענות התובע ונטענו כלפיו טענות נוספות, כדלקמן:

"הנדון דני הלברייך – זימון לשימוע

... מרשך זומן לשימוע משמועדו נדחה לבקשתו פעמיים, וכעת נדחה בפעם השלישית והאחרונה, לבקשתך, לתאריך 16.3.14 שעה 09:00 במשרדי מרשתי בקריית גת.
בכל הכבוד חלקו הארי של מכתבך האמור איננו נוגע לשימוע ולפיכך אין בכוונתי להתייחס לטענות אלו, ואין בכך כדי להודות בנטען, אלא היפוכו של דבר. מרשתי דוחה את הטענות כחסרות בסיס ואחיזה במציאות, המצער לשמוע אותן ממרשך שהיה במועד קבלת כל החלטה מודע להן ואף הסכים לכולן, ואיני מניח שהן הועלו כפתיח למה שמתוכנן בעתיד ולפיכך נשיב בזמן ובמקום הרלבנטי.
למרות האמור לעיל והואיל משום מה, האמור בסעיף 8 למכתבך מודגש, הנני מוצא לנכון לחזור ולהבהיר, את מה שכבר נאמר למרשך, שאין יותר כל משא ומתן לשום הסדר, לא כעת ולא בעתיד, ולפיכך אין צורך בהפעלת כל לחץ.
בשעתו אכן התנהל, לפנים משורת הדין ולבקשתו המפורשת של מרשך, מו"מ בניסיון להגיע להסכם שיאפשר למרשתך הכנסה כספית מסוימת, עם הפסקה מוסכמת של עבודתו שעה שגם הוא הגיע למסקנה ולהבנה שאיננו מביא עוד כל תועלת לחברה, ניסיון שלא עלה יפה, מסיבות שאינן תלויות במרשתי – ולא עוד.

מאז נשלח למרשך הזימון הראשון לשימוע התברר למרשתי כי בחודשים האחרונים שעה שמרשך נמנע מלהגיע לעבודה ולעבוד, ולגרסתו התבקש לא לעבוד, הוא מצא זמן לנהל מו"מ ולהגיע להסכם, לפחות עם אדם אחד, מאחורי גבה של מעסיקתו להסכמים שמהותם נוגדת את האינטרס של מרשתי, עלולה לפגוע בה וביחסיה עם לקוחה גדולה שלה (אינטל) תוך זקיפה אפשרית של הכנסה לכיסוי, והכל ללא ידיעתה של מרשתי. רצ"ב הסכם לחלוקת עמלות החתום גם ע"י מרשתך.
מציאתו של מסמך זה לא רק שמחזקת את טענתה של מרשתי לאובדן האמון שלה בו, ודי במסמך זה, לכאורה, לשמש עילה לשקילת הפסקת יחסי העובד ומעביד.

מכל מקום לאור מציאתו של מסמך זה יש לראות בו כעילה נוספת להפסקת העסקתו מחמת עיסוקים במהלך היותו עובד החברה ללא רשותה וידיעתה, שותף, לעיסוקים העלולים לפגוע בחברה.
לאור מציאתו של מסמך זה מתבקש מרשך להודיע באם ניהל מו"מ או הגיע להבנות בע"פ או בכתב עם גורמים נוספים שעיקרן שיתוף בקשירת קשר ים בן צדדי ג' לגופים ואנשים המוכרים לו מקשרי עבודה, וזאת בתמורה, נוכחית או עתידית.
לבקשתך לקבלת מסמכים נוספים הנני להשיבך כדלקמן:
1. כל הדוחות הכספיים משנת 2009 בהישג יד – ישלחו עוד היום למרשך באמצעות הדואר האלקטרוני, ויעשה ניסיון להשיג את יתר הדוחות במהלך השבוע הבא ל... (הדגשות – במקור).

59. ביום 16.3.14 נערך לתובע השימוע הראשון בפני פורום שכלל את מנכ"ל הנתבעות מר קידר, הגב' זעפרני ועו"ד צנטלר. בפתח השימוע טען התובע, כי הפורום שפניו נערך השימוע אינו מוסמך לערוך את השימוע וכן הלין על אופן ההזמנה לשימוע ועל אי מתן פירוט מספיק של הטענות כלפיו באופן שמאפשר לו להתייחס לדברים. במסגרת השימוע הובהר לתובע כי הנוכחים הם נציגי הנתבעת בשימוע והוא נדרש לטעון טענותיו בפניהם (תמול השימוע - נספח 10 לתצהיר התובע).

60. ביום 10.4.14 זומן התובע לשימוע נוסף ביום 23.4.20 כאשר במכתב פורטו טענות נוספות הן לעניין תיפקוד מקצועי והן לעניין התנהלותו (נספח 15 לתצהיר התובע). עוד נטען כלפיו, כי בשנת 2008 קיבל את הערכת התפקוד הנמוכה ביותר בין השותפים, כי ניתנו לו הזדמנויות רבות לאורך השנים בתפקידים שונים, אך הוא כשל בהם. עוד ציינה הנתבעת, כי לאורך השנים קיבלה פעילות הקבוצה תפנית כאשר הפעילות בחו"ל הלכה וגדלה, אך התובע לא הצליח להשתלב בהתפתחות זו. הנתבעת הוסיפה וטענה, כי התובע העדיף להקדיש את הזמן לעיסוקים אישיים על חשבון העבודה כגון סחר במניות. עוד טענה הנתבעת כי לנוכח משבר האמון, הכישלון והעדר שיתוף הפעולה החליטה לבטל את תקן מנהל פיתוח עסקי שבו עבד התובע (נספח 15 לתצהיר התובע).

61. אשר למכתב הראשון הזימון לשימוע, מודות הנתבעות כי הוא היה קצר וכללי, אך לדבריהן הוא יצא לאחר משא ומתן מסחרי ארוך על תנאי פרישה כאשר התובע היה מודע היטב לטענות כלפיו שהועלו לפני המשא ומתן ובמהלכו, וכן היה מודע לכוונת החברה לביטול התקן שבו הועסק.

הנתבעות מציינות כי לבקשת התובע שעה שהודיע כי הוא יהיה מיוצג, השימוע נדחה פעמיים על מנת שמכלול הטענות יבואו בפני בא כוחו ועל כן החליטה להוציא ביום 27.2.14 מכתב משלים למכתב הזימון לשימוע שבו פרטה את טענותיה ביתר אריכות. הנתבעות מכחישות את הטענה כי מדובר במקצה שיפורים כאשר לדבריהן מדובר באותן הטענות, אך ביתר פירוט שעניינן טענות הנובעות לבעיות בתפקודו המקצועי והאישי של התובע לאורך זמן.

62. הנתבעות מציינות כי ביום 16.3.14 התקיימה ישיבת שימוע בפורום הולם ובנוכחות התובע, רעייתו ועורכי דינו כאשר במהלך השימוע ניתנה לתובע ולמלוויו הזדמנות מלאה להעלות את מלוא הטענות כנגד הכוונה לסיים את העסקתו. הנתבעות מוסיפות ומציינות כי על רקע טענת ב"כ התובע בשימוע, שלכאורה נטענו בהליך טענות שלא ניתן בצידן פירוט מספיק באופן שניתן להתייחס אליהן, הוחלט לתת פירוט נוסף ולזמן את התובע לישיבת שימוע נוספת טרם תתקבל החלטה בעניינו. על כן, ביום 10.4.14 נמסר לתובע מכתב זימון לישיבת שימוע נוספת אשר נערכה ביום 26.4.14 בפני אותו הרכב וכאשר גם במסגרתה ניתנה לתובע הזדמנות מלאה להעלות את מלוא טענותיו.

ב.2. הפורום בהליך השימוע

63. לטענת התובע, הסמכות לפטרו מתוקף תפקידו כסמנכ"ל הקבוצה ודירקטור בנתבעת 1, הייתה נתונה רק לדירקטוריון הקבוצה ולפחות לאסיפה הכללית של הנתבעת 1 ועל כן הנציגים שמטעמם נערך השימוע היו חסרי סמכות. התובע טוען, כי מעולם לא הוצג בפניו כל מסמך שלפיו הפורום שבפניו הנערך השימוע הוא הגוף שאליו הואצלו סמכויות הדירקטוריון הקבוצה לעניין עריכת השימוע.

לעמדתו, משנערך השימוע בפני פורום אשר נעדר סמכות לערוך את השימוע ולקבל החלטה בעניין, נפל בהליך פגם יסודי. עוד טוען התובע, כי בהחלטה שהתקבלה בדירקטוריון הנתבעת 1, נפלו פגמים הן בדרך קבלת ההחלטה והן לגוף ההחלטה.

64. אשר לפורום שביצע את השימוע, טוענות הנתבעות, כי אין כל בסיס לטענות התובע בעניין זה שכן הליך השימוע נערך על ידי מר קידר לאחר שהוסמך על ידי הדירקטוריון לעשות זאת כנציג הדירקטוריון וכאשר נוכחותה של הגב' זעפרני היה טכני במהותו לוודא שהכל מתנהל כשורה. הנתבעות טענו כי תכלית השימוע התקיימה בעניינו של התובע בפני הפורום המוסמך כאשר החלטת הפיטורים עצמה התקבלה כדין על ידי הדירקטוריון בישיבתה מיום 14.5.14 לאחר שכל החומר הוצג בפניו. הנתבעות טוענות, כי לאחר שכל אחד מחברי הדירקטוריון העיד שעיין בחומר מהשימוע, התקיים דיון בעניינו של התובע ונתקבלה החלטה לסיים את עבודתו בשורות הנתבעת 1.

65. לא מצאנו לקבל את טענת התובע שלפיה נפל פגם בהליך השימוע ככל שהדבר נוגע לפורום שבו נערך ולדרך שבה נתקבלה ההחלטה. הלכה פסוקה היא כי שימוע יכול וייעשה על ידי נציג מוסמך כאשר הנתונים כולם אמורים לבוא בפני הפורום אשר בידיו הסמכות לקבל את ההחלטה. הנתבעת טענה, כי מר קידר הוסמך מטעמה לערוך את השימוע וטענתה זו לא נסתרה. נוכחותה של הגב' זעפרני, מנהלת משאבי אנוש נגעה לפן הטכני של השימוע והיא לא הייתה שותפה לקבלת ההחלטה. יצוין כי נוכחות זו לא הייתה זרה לתובע שכן גם הוא עצמו בעת ששימש כמנכ"ל נעזר בשירותה של הגב' זעפרני (עמ' 59 ש' 7-12; עמ' 172 ש' 1 - עמ' 174 ש' 1 לפרוטוקול).

אכן, בהינתן כי מדובר בעובד בכיר המשמש אף כחבר הדירקטוריון, ייתכן וראוי היה ולו למען מראית פני הצדק שתינתן לו ההזדמנות להשמיע את דבריו בפני פורום הדירקטוריון עצמו בטרם תתקבל ההחלטה בעניינו. אולם, ככל שמדובר בטענה של פגם בהליך, משלא נסתרה טענת הנתבעת כי מר קידר הוסמך בעל פה על ידי מר דרימר ומר מנדלוביץ לערוך את השימוע (עדות מר קידר עמ' 204 ש' 29 – עמ' 205 ש' 4; עדות מר מנדלוביץ עמ' 138 ש' 22-29 לפרוטוקול) וכי החומר הובא במלואו בפני הדירקטוריון כאשר כל אחד מחברי הדירקטוריון עיין בפרוטוקול השימוע שהוקלט ותומלל וכן במסמכים שהועברו אליו, לא ניתן לקבוע כי נפל פגם בהליך (בג"צ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי – מפכ"ל המשטרה ואח' (8.9.05; בג"ץ 1802/08 רס"מ יאיר חיים נ' המפקח הכללי, משטרת ישראל (3.7.08)

ב.3 הזימון לשימוע

66. עיון בזימון הראשון לשימוע, בנימוקים שנשלחו לאחר הזימון לשימוע הראשון ובנימוקים שנשלחו בזימון לשימוע השני, מעלה כי בתחילה לא פירטה הנתבעת את מלוא הטענות, היא הוסיפה פירוט בנימוקים שנשלחו לתובע במכתב נוסף ואילו בזימון לשימוע השני היא חזרה על טענותיה ואף הוסיפה עליהן.

התובע טען, כי התנהלות זו מהווה "שימוע מתגלגל" כאשר הנתבעת מעלה טענות חדשות כל העת תוך חיפוש אחר סיבות לפיטורי התובע וזאת ללא כל בסיס. הנתבעת הודתה כי מכתב הזימון הראשון מיום 10.2.14, הוא אכן כללי אך לדבריו הוא יצא לאחר משא ומתן מסחרי ארוך על תנאי פרישה כאשר התובע היה מודע לטענות כלפיו וכן לכוונת החברה לבטל את התקן ולכן הוחלט לנסח את עיקרי הטענות. לטענתה, משעה שהודיע התובע כי יהיה מיוצג ועל מנת שמכלול הטענות יובאו בפני בא כוחו, הוציאה את המכתב המשלים לשימוע הראשון כאשר אין מדובר במקצה שיפורים אלא אותם טענות עם פירוט יתר. לדברי הנתבעת לאחר השימוע הראשון, לנוכח טענות ב"כ התובע כי נטענו בהליך טענות ללא פירוט מספיק, הוחלט ליתן פירוט נוסף ולזמן את התובע לישיבה נוספת, וכך נעשה.

67. מר דרימר טען כי התובע פנה אליו בניסיון לסיים את מערכת היחסים כאשר "הבין שהוא הולך להיות מפוטר והחברה הולכת לשקול את הפיטורים שלו. הוא הבין יפה שיש צמצומים בשנת 2012-2013, היו צמצומים של יותר מ-50%" (עמ' 226 ש' 12-13 לפרוטוקול מיום 18.9.17; נספח 6 לתצהיר דרימר). לדבריו, התובע זומן לשימוע לאחר 7 חודשים שבהם התנהל משא ומתן. לגרסתו, במכתב השימוע הראשון נרשמו הטענות בתמצית, אך כאשר התברר כי ישנם עורכי דין מעורבים הורחבו הטענות הנוגעות לתיפקוד התובע (עמ' 226 ש' 17-24 לפרוטוקול מיום 18.9.17).

68. מעדויות שנשמעו בפנינו, התרשמנו כי התובע ידע מה היו הטענות המועלות כלפיו וזאת בניגוד לטענה כי מדובר "בשימוע מתגלגל". יתרה מזו, הנתבעת קיימה שתי ישיבות שימוע שבמסגרתן אפשרה לתובע להעלות את טענותיו בהרחבה. עוד התרשמנו, כי סוגיית סיום עבודתו של התובע הייתה מונחת על השולחן בצורה ברורה כאשר המחלוקת בין הצדדים נגעה למעשה למיקסום העניינים הכספיים השנויים במחלוקת. התובע השיב בעניין זה בחקירתו הנגדית:

"ש. מפנה לשימוע הראשון, נספח 7 עמ' 23-24 שורות 11-20 וכן שורות 1-9, מפנה לפרוטוקול השני נספח 9 עמ' 25 למטה שורה 19, אותו משא מתן כספי מסחרי, הצעתם פתרון כולל מצד אחד לסיים את הכל, העסקה מצד שני מימוש האחזקות שלך, עורך הדין שלך כינה פתרון כולל, זה אחת ההצעות בשימוע, נכון.
ת. בשימוע, כן.
ש. אני מבין שהמשא ומתן הכספי נמשך חודשים ארוכים.
ת. גם לאחר השימוע.
ש. הוא החל באמצע שנת 2013, נכון?
ת. נכון" (עמ' 30 ש' 11-19 לפרוטוקול).

69. עיינו בהזמנות ובפרוטוקול השימוע ונחה דעתנו כי בפני התובע נפרשו טענות החברה וניתנה לו הזדמנות ואפשרות להתייחס אליהן במלואן. גם אם ייתכן והמכתב הראשון שנשלח לתובע לא היה מפורט דיו, הרי שהדבר תוקן במכתב הנוסף. אשר למכתב הנוסף, משטוען ב"כ התובע כי לא הוצג פירוט מספיק לטענות, אין הוא יכול להלין על הפירוט הנוסף ובפרט שניתנה לו ההזדמנות להשיב לטענות אלה.

ב.4 החלטת הפיטורים

70. ביום 16.3.14 התקיים השימוע הראשון אשר הוקלט ותומלל (83 עמודים; נספח 10 לתצהיר התובע) וביום 26.4.14 התקיים השימוע השני בפני אותו הפורום ואף הוא הוקלט ותומלל (56 עמודים; נספח 16 לתצהיר התובע).

כעולה מהראיות, ביום 12.5.14 נשלחה לחברי הדירקטוריון הזמנה לישיבת דירקטוריון ביום 14.5.14 שבמסגרתה יקיים הדירקטוריון דיון בהליך השימוע שנערך לתובע וכן בהמשך או בהפסקת העסקתו בחברה. לזימון צורפו הזימונים לשימוע, פירוט הנימוקים, פניות בכתב של ב"כ התובע ומענה ב"כ הנתבעת וכן תמלול ישיבות השימוע (נספח 17 לתצהיר התובע).

71. ביום 15.5.14 נשלחה החלטת הנתבעת לתובע ובו היא מודיעה לו כי החליטה לסיים את העסקתו. להודעה צורפה החלטת הדירקטוריון מיום 14.5.14. החלטה זו השתרעה על פני 9 עמודים ועיקרן אי שביעות רצון מיכולותיו הניהוליות והמקצועיות של התובע; אימוץ דפוסי עבודה קלוקלים עד רשלניים; אימוץ דפוסי התנהגות שהעכירו את היחסים והאווירה בינו לבין יתר חברה ההנהלה, משבר אמון בין התובע לבין הנתבעת. בהחלטתה מפרטת הנתבעת מדוע היא אינה מקבלת את טענות התובע כי הצליח בתפקידו ו/או כי תרם לחברות שונות בקבוצה. החברה ציינה, כי לאורך השנים העלתה בפני התובע את חוסר שביעות הרצון מתפקודו ובשל כך ובשל התנהלות אישית בעייתית כמו גם מערכת יחסים עכורה שהתפתחה בינו לבין חברי הנהלת הנתבעת, מצאה כי הוא אינו תורם עוד כמעט דבר לחברה ובבחינת צורכי החברה החליטה כי אין צורך עוד בתקן של מנהל פיתוח עסקי שבו הועסק וכי הוא יבוטל.

הנתבעת הוסיפה וציינה כי התובע לא תרם דבר לפעילות הקבוצה בחו"ל, פעילות שהפכה להיות משמעותית יותר והיוותה את עיקר רווחיות הקבוצה כאשר התובע לא רצה להשתלב בפעילות הקבוצה בחו"ל. עוד ציינה, כי הסתבר לה שהתובע אינו מקדיש את מיטב זמנו לענייני החברה אלא עוסק בעניינים אישיים ובקידומם על חשבון זמן עבודתו.

הנתבעת פירטה כי לנוכח כישלונו של התובע בביצוע תפקידו, הימנעותו מלקיים יחסי עבודה ויחסי אנוש תקינים עם סגל ההנהלה ואי קיום החובה הבסיסית של ביצוע עבודתו על הצד הטוב ביותר, משבר האמון והתנהלותו שאינה עולה בקנה אחד עם חובות האמון ותום הלב, מצאה כי יש לסיים את עבודתו של התובע (נספח 19 לתצהיר התובע).

72. אשר להחלטת החברה בעקבות השימוע, העיד מר קידר:

"ש. יש פה תשעה עמודים צפופים ואני רוצה לשאול אם יש לך הסבר על הפער בין הטענות המאוד כלליות שמופיעות בהזמנה לשימוע לבין הפירוט הרחב מאוד ואינסופי שמופיע בהחלטת הדירקטוריון. מאיפה נולד הפער?
ת. הזימון הראשון לשימוע הטענות שהיו הם יחסית מתומצתות והיו ידועות לכל הצדדים. אנחנו פירטנו פירוט יתר אחרי שהבנו שצריך לייצג את דני עורך דין בשימוע והפירוט צריך שיהיה כדי שהעורך דין יבין את הטענות. במהלך השימוע השני הועלו טענות מצדכם שאין מספיק פירוט של הטענות. התמליל של שני השימועים הצטברו נתונים נוספים שגם הועלו על ידי התובע שהתעמתנו עליהם ומתוך התמלילים הללו סיכמנו, קראנו את התקצירים של שתי הישיבות הללו ומתוכם לקחנו את הנתונים ורשמנו אותם" (עמ' 203 ש' 4-12; הדגשה שלי – י.א.ש).

73. התובע טען כי לא היה כל יסוד לעילות שעליהן התבססה החלטת הפיטורים. לאחר ששמענו את טענות הצדדים ובחנו את מכלול הראיות, מצאנו כי ככל שהדבר נוגע למידת הצלחתו ופעילותו העסקית של התובע, שוכנענו כי בתחילה היתה הנתבעת שבעת רצון מפעילות התובע אך בשלב מסוים חשה הנתבעת כי התובע לא הצליח להביא את התחומים שעליהם היה ממונה להישגים משמעותיים. מהראיות עלה עוד כי יחסי העבודה של התובע עם הסובבים אותו לא היו מן המשופרים עד כי בשלב מסוים נוצר משבר אמון בינו לבין יתר חברי ההנהלה.

74. אשר להתנהלות המקצועית - מר דרימר טען כי התובע גרם לנתבעת 1 נזקים במסגרת פרויקטים שיזם. לדבריו, פרויקט דיקון בחברת מייטלין יזם התובע פעילות בעניין ראשי דיו שגרמה לנזק מתמשך (עמ' 229 ש' 14 לפרוטוקול מיום 18.9.17). העד נשאל האם הוא סבור כי התובע בתפקידו כמנכ"ל הנתבעת 1 בין השנים 2003-2006 הצליח בתפקידו והשיב בשלילה (עמ' 230 ש' 7-8 לפרוטוקול מיום 18.9.17). לטענתו, גם בשנים 2010-2011 כשל התובע בפרויקטים שונים (עמ' 230 לפרוטוקול מיום 18.9.17). משנשאל העד מדוע אם כך נתנה הנתבעת 1 בידי התובע בשנת 2006 אחזקות בקבוצה, השיב כי הדיונים לגבי התארגנותם מחדש של הקבוצה החלו בשנת 2004 ונמשכו אל תוך שנת 2005 כאשר בשלב זה לא היה מודע להצלחות או כישלונות של התובע בחברה.

מר דרימר טען כי במשך 8-9 שנים אחרונות ניסה בכל כוחו למצוא לתובע תפקידים מתאימים לאחר כישלונות הולכים ומצטברים גם בפרויקטים וגם בניהול (עמ' 215 ש' 21-23 לפרוטוקול מיום 18.9.17)

75. מר מנדלוביץ טען בתצהירו כי כמות תחומי העיסוק שבהם התובע לקח חלק מתקופת עבודתו הייתה מזערית ומוגבלת לכלל הפעילות של קבוצת פרסיס וזאת גם אם היה מבצע תפקידו, קל וחומר כאשר אינו עושה כן. מר מנדלוביץ מציין כי התובע נתן שירותים חלקיים לחברות ישראליות בלבד ומעולם לא פעל למתן שירותים בחברה מחוץ לישראל, לא מבחינה מקצועית (שכן אין לו ידע בתחום הכימיה) ולא מבחינה ניהולית (שכן מעולם לא ביקר בחברות הללו למעט פעם אחת עת התלווה אליו לתערוכה ולחנוכה של בניין). לדבריו, התובע לא התעניין בנעשה בחברות בחו"ל ולא נתן כל תמיכה לחברות אלה. לדברי מר מנדלוביץ פעילות קבוצת פרסיס בחו"ל היוותה את מרכז העשייה והמחזור הכספי של הקבוצה ומלבד התובע כל אחד מהמנהלים או השותפים בקבוצה טיפל והיה אחראי על פעילות בה תוך השקעת זמן ואמצעים ונסיעות רבות לחו"ל (עמ' 134-135 לפרוטוקול) .

מר מנדלוביץ הוסיף כי התובע לא לקח חלק בפיתוח טכנולוגי משמעותי והוא לא רשום על פטנט של החברה (נספח 2 לתצהיר); התובע לא מצא כל פתרון יצירתי שסייע למכירת ציוד ייחודי; הוא נכשל בתפקידי הניהול לאורך השנים ואימץ דפוסי התנהלות שהביאו למשבר אמון בו וביכולותיו.

76. מר מנדלוביץ ציין כי לאור התרחבות היקף הפעילות של הקבוצה בעיקר בחו"ל כאשר יתר העובדים הבכירים הקדישו את עיקר זמנם לפיתוח פעילות זו נותר התובע למעשה העובד הבכיר היחיד ללא פעילות משמעותית ועל כן הוחלט לתת לו הזמנות ולמנותו לתפקיד מנכ"ל הנתבעת שבו שימש בין השנים 2003-2006 כאשר מר מנדלוביץ מונה כיו"ר פעיל של החברה הממונה על התובע. עם זאת, במרוצת השנים השתנו דרישות הניהול והפכו למורכבות יותר מידי בעבור התובע, התובע הועבר מתפקיד אחד למשנהו וזאת לא בדרך של קידום אלא על מנת לאפשר לו כל פעם לנסות תפקיד חדש ואולי להצליח בו (עמ' 135 לפרוטוקול) . לדברי מר מנדלוביץ, לאחר חתימת הסכם 2006 בין השותפים החלו בעיות גם בהתנהלותו האישית של התובע והוא אימץ לעצמו דפוסי עבודה קלוקלים עד רשלניים שלא התאימו לדרישות הניהול המצופות מאדם שבתפקידים ביצע ואשר העכירו את היחסים והאווירה בינו לבין יתר חברי ההנהלה עד לאובדן האמון בתובע וביכולותיו.

לטענת מר מנדלוביץ התובע לא גילה יכולת למיין פרויקטים המתאים לנתבעת ולצרכיה ומעבר "לזריקת רעיונות" לפרויקט כזה או אחר, לא בחן את התכנותו כיצד לבצע אותו נכון ולא הציג תוכנית סדורה, מעמיקה ומקצועית וכאשר נדרש למשימות אלה נהג להטיל אותם על אחרים. לטענתו, התובע גילה יכולות ניהול לא טובות מול הכפופים לו, הוא לא הכין תוכנית ארוכת טווח מפורטת, לא שיתף עובדים באתגרים ולא נ תן הסברים אלא רק פקודות. מר מנדלוביץ טען כי התובע נמנע מלקחת אחריות ותמיד הטיל אשם באחרים ואכן משנת 2001 התברר לנתבעת שהתובע אף אינו מקדיש את מיטב זמנו לענייני החברה כמצופה מעובד בכיר במעמדו.

77. הנתבעת הביאה מספר עובדים שמעדותם היא מבקשת ללמוד על תפקוד לקוי של התובע הן כמנהל וכן כאיש מקצוע. וכך סיפרו אותם עובדים:

מר גולדפדן סיפר כי התובע נקלט כעובד פרסיס טכנולוגיה כשנה לאחר הצטרפותו. לדבריו, התובע לא פיתח כל מוצר נשוא פטנט בחברה וכי מוצר הטורצ', יוצר ונמכר על ידי החברה בהיקפים גדולים עוד בטרם הצטרף התובע לחברה. העד ציין, כי תרומתו היחידה של התובע למוצר זה הייתה שדרוג לכרטיס האלקטרוני של הקונטרולר של הטורצ' ותו לא, התובע לא היה קשור כלל למכירות המוצר וכי גם הפטנט שנרשם אינ ו וקשור לתחום האלקטרוני אלא למכני שלגביו לא היתה לתובע כל נגיעה. העד ציין, כי בשנים 2003-2006, עת שימש התובע כמנכ"ל פרסיס טכנולוגיה, היה הוא כפוף לתובע וכך גם בשנים 2007-2011 כאשר נתן העד שירותים לפרסיס שירות והנדסה והתובע סיפק לה שירותי ניהול כללי כמנכ"ל. לטענתו, בכל התקופה הזו שבה התובע היה ממונה עליו, לא פנה לתובע בעניינים מקצועיים שכן מבחינת ידע טכני בתחומים הרלוונטיים לא היה לתובע ידע מתאים וככל שנתקל בבעיות מקצועיות היה מפנה את שאלותיו למר דרימר ומר מנדלוביץ . אשר לפן הניהולי, ציין העד כי האינטראקציה עם התובע הייתה נמוכה, התובע לא ערך לו שיחות משוב ולא נתן לו כל פידבק.

עוד סיפר מר גולדפדן כי גם בזמן הקמת המפעל של פרסיס שירות והנדסה אשר התובע שימש בה כמנכ"ל, לא התעניין התובע ולא היה מעורב בהקמה וכך גם לא היה מעורב בהקמה של מפעל פנגיאה (2009-2010). העד טען כי גם כאשר היה נותן לתובע תוכניות לבדיקה, לא עשה כן התובע ולא הביע כל עניין בהם. לדברי העד בשנים 2010-2014 נוכחותו של התובע במשרדי החברה הייתה מועטה וגם כאשר הגיע למשרד, כמעט ולא הייתה לו אינטראקציה עם האנשים במשרד וזאת בניגוד למנהלים אחרים (מר דרימר, מר קידר ומר מנדלוביץ).

בחקירתו הנגדית הודה העד כי הוא חושב שהתובע רצה לפטרו (ע' 104 ש' 17 לפרוטוקול). עוד הודה העד כי בשנים שלאחר שנת 2011 לא היה כל ממשק בינו לבין התובע (עמ' 17 ש' 31-32 לפרוטוקול).

מר אורגד שהעיד מטעם הנתבעת סיפר כי החל עבודתו בשנת 2013 כאשר קודם לכן היה בעליו של מפעל דפוס ושל חברה שעסקה במכירת מדפסות במשך כ-30 שנה. לדבריו, במהלך 2012 הקים התובע פרויקט של ניקוי ראשי דיו שהיה מיועד לבתי דפוס כאשר בדיעבד הסתבר כי התובע לא בדק עד תום את מורכבות הפרויקט, העלות וההשקעה הנדרשת. העד סיפר כי כאשר החברה הבינה שהפרויקט מסתבך, נשכר הוא לבחון את הדברים ולסייע. לדבריו, על מנת לקבל את המידע הנדרש קבע עם התובע מספר פגישות כאשר לחלקן התובע לא התייצב ולאחר שהוא בחן את הפרויקט יחד עם איש מקצוע הגיעו לכלל מסקנה שהפרויקט אינו יכול להצליח והמליץ על סגירת הפרוייקט אך התובע לא שעה לעצתו והשקעה של ציוד וכח אדם ירדו לטמיון. לטענת מר אורגד, הרעיון בבסיס הפרויקט ואופן ניהולו הצביעו על אי הבנה מקצועית וניהולית של התובע כמי שהגה וניהל את הפרויקט.

העד הוסיף והעיד כי לאחר כישלון פרויקט זה, יזם הוא עצמו פרויקט אחר במסגרתו יצר קשר עם חברת HP אינדיגו, יזם מולה פרויקט מצליח כאשר הממונה עליו בפרויקט הוא מר קידר. העד טוען כי לתובע אין יד ורגל בפרויקט זה.

בחקירתו הנגדית לא נסתרה גרסתו ואף עלה ממנה כי התובע לא הגיע לשתי ישיבות עם לקוח, אך מעבר לכך לא היה לעד כל ממשק עם התובע (עמ' 111 לפרוטוקול).

מר גומן עבד בחברת מטליין כמנהל רכש (חברת בת של פרסיס טכנולוגיה) בשנים 2009 עד חודש 1/13 כאשר בחודש 2/13 עבר לעבוד בחברת פרסיס שירות והנדסה. מר גומן ציין בתצהירו כי האינטראקציה המקצועית שלו עם התובע הייתה מועטה הגם שהוא שימש בתפקיד ניהולי במפעל והתובע סיפק שירות ניהול כללי (מנכ"ל). לדבריו, באופן שוטף הוא התנהל מול מנהלי המפעל כאשר נערכו ישיבות שבמסגרתן הועלה המצב הקשה של המפעל. העד טען כי התובע לא לקח חלק בישיבות אלה ולמעשה הוא ראה אותו פעמים ספורות. העד סיפר כי עם מינויו של מר קידר לתפקיד חל שינוי משמעותי בצורת הניהול במפעל. העד סיפר כי סייע לתובע באופן נקודתי פעמים בודדות בפרויקטים של חברה אחרת בקבוצה ושאינה קשורה לעבודתו במפעל. ובמסגרת זו אף ערך עבור התובע במהלך פעילות פרויקט פנגיאה (בפרויקט לייצור ושיווק תוסף דלק למשאיות) בירור, אך התובע בחר שלא להשתמש במידע שהובא אליו.

בחקירתו הנגדית עלה כי התייחסותו בתצהיר נגעה לשנים 2009-2010 וכי בעת עבודתו במטליין שימש התובע כמנכ"ל המפעל ולא היה הממונה הישיר עליו. לדבריו, הממונה עליו היה מנהל המפעל ולאחר מכן מר קידר ועל כן כלל לא נדרש לפנות לתובע במסגרת תפקידו. עוד הסתייג העד בחקירתו הנגדית מטענת הנתבעת שלפיה התובע לא נכח במפעל (עמ' 115-116 לפרוטוקול).

מר טנסיצוק הוא עובד חברת מטליין משנת 2007 ועד לשנת 2010 כאשר לאחר הפסקה של כ-8 חודשים חזר לעבוד בה בשנת 2011 עד היום. לדבריו, נקלט לתפקיד של מנהל ייצור והחל משנת 2011 הוא משמש כמנהל תפעול. העד ציין, כי במועד תחילת עבודתו סיפק התובע למפעל שירותי ניהול כללי. לדברי העד, בתקופה זו לא היתה לתובע כל אינטראקציה עמו, התובע לא היה נגיש והוא ראה אותו במפעל לעיתים רחוקות הגם שבאותה תקופה היה המפעל בחוסר יציבות ניהולית ומנהלי המפעל התחלפו תכופות. העד ציין כי באותה התקופה, התנהלות המפעל הייתה לקויה והמפעל הפסיד כסף. העד ציין כי כאשר שב לעבודה בשנת 2011 ומר קידר החליף את התובע, החל המפעל לעלות על מסלול נכון של עבודה, תפוקה והכנסות.

בחקירתו הנגדית של העד עלה כי בעת עבודת התובע במפעל, הוא לא היה בתפקיד ניהולי והיה כפוף למנהל המפעל ולא לתובע. עוד עלה מהחקירה כי בעת מתן עדותו הוא משמש כמנהל תפעול הכפוף למר קידר ועל כן הוא מצוי עימו באינטראקציה (עמ' 121-123 לפרוטוקול).

מר שובל עבד בחברת אינטל משנת 1991 ועד לשנת 2006 כאשר בשנת 2006 עבר לעבוד בחברת נומוניקס (שהייתה מיזם משותף עם אינטל) ובהמשך במיקרון טכנולוגית וזאת עד לשנת 2013. משנת 2003 שימש מר שובל כגורם הבכיר באינטל האחראי על התקשרויות והתנהלות מול ספקים חיצוניים בפעילויות שאינטל הוציאה למיקור חוץ אל מול הנתבעת 1 ומשנת 2007 גם אל מול הנתבעת 2. בתקופה הרלוונטית שימש התובע כמנכ"ל הנתבעת 1 (עד 2006) וכמנכ"ל הנתבעת 2 (עד 2011).

לדברי העד בתצהירו, פרסיס סיפקה לאינטל שירותים של ניקוי חלקים, תיקון וחידוש כאשר הוא במסגרת תפקידו היה אחראי על אותן מחלקות שקיבלו שירותים מפרסיס חלקם בחצרי פרסיס וחלקם בחצרי אינטל. העד ציין כי מי שעמד מולו בקשר בפעילות מול פרסיס עד שנת 2011 היה התובע כאשר אחת לתקופה היו נפגשים באינטל לקבל מהתובע דיווח לגבי השירות, הביצועים, עמידה ביעדים ובסטנדרטים הנדרשים, הצפת בעיות למשל של איכות, בטיחות ואספקה. לדברי העד, לאורך התקופה שבה שימש התובע כמנכ"ל הוא היה מבחינת אינטל סוג של " נעלם", הוא לא יזם ולא קידם מול אינטל כמעט שום פעילות עסקית וזאת בניגוד לקבלנים מתחרים ולא ניצל יכולות רבות של פרסיס בהיבטים הנדסיים אשר יכלו להניב לה פעילויות נוספות ובהתאם גם הכנסות ורווחים וגם כאשר העד לחץ לעשות פעילות מסויימת, לתקן דברים בשירות הניתן נתקל לטענתו באפתיות וחוסר רצון וזאת בניגוד לשיתוף הפעולה, ליוזמה ולפעילות כאשר מר קידר נכנס לתפקיד, דבר שהביא לקיומן של פעילויות נוספות וחשף יכולות של החברה שאינטל לא הייתה מודעת אליהן בתקופת עבודתו של התובע. עוד ציין העד כי התובע כמעט ולא הגיע למקום. העד סיפר כי אינטל לא היתה שבעת רצון מההתנהלות מול התובע ומהשירות שקיבלה מהנתבעת בתקופה שבה שימש התובע כמנכ"ל הנתבעת 2. עוד טען העד כי בתקופת עבודתו של התובע, היה ל אינטל ניסיון לא מוצלח עם חברת מטליין ועל כן לא המשיכו לעבוד עמם אלא עם חברה מתחרה.

בחקירתו הנגדית, לא נסתרה גרסת העד (עמ' 124-126 לפרוטוקול).

78. מטעם התובע העידו מר כהן ומר בסטיקר.

מר כהן שימש כמנהל תשתית וציוד בחברת ‎AVX. העד סירב להגיש תצהיר עדות ראשית משום שהוא מצוי בקשרי עבודה עם הנתבעת (עמ' 88 ש' 12-14 לפרוטוקול) ואולם ציין כי אין בינו לבין התובע כל קשרי חברות, אלא רק קשרי עבודה בעבר. העד סיפר כי בסביבות השנים 1996-1997, התובע יצר עימו קשר והציע את שירותי הנתבעת וכי תוך מספר חודשים החלה חברת ‎AVX לעבוד עם הנתבעת. העד ציין כי התובע נכח במפעל כאחת לשבועיים וככל שהיה צורך, גם מעבר לכך (עמ' 89 לפרוטוקול). העד נשאל לגבי התרומה של התובע לפעילות שנתנה הנתבעת והשיב: "ראשית, הוא השרה אוירה נעימה ונוחה, לא ראיתי אותו מעולם מתלהם. שנית, ראיתי את הניהול המקצועי שלו וראשי הצוותים שהציג אותם" (עמ' 89 ש' 29-30 לפרוטוקול). עוד ציין כי התובע היה מעורב בפעילות (עמ' 90 ש' 14-15). העד סיפר כי חברת ‎AVX דרשה שהנתבעת תציב אדם במקום וכי נוכחותם היתה ברמה שבועית כנדרש וכי הפעילות הלכה וגדלה. לדברי העד, בשנים 2000-2001, בעקבות האינתיפאדה, הועבר חלק גדול מפעילותה לחו"ל ובהתאם צומצמה העבודה אל מול הנתבעת. בחקירתו הנגדית, לא נסתרו דבריו.

מר בסטיקר עבד בפרסיס שרות והנדסה בין השנים 2007-2012 בתחילה כהנדסאי אלקטרוניקה ובהמשך במגוון תפקידים. לדבריו, בתקופת עבודתו ידע כי יש לו אוזן קשבת אצל התובע ששימש כמנכ"ל החברה, הוא סייע לו בפתרון בעיות מקצועיות וכן טיפל בבעיות אישיות שהתעוררו בענין שכר או קידום. העד ציין כי התובע פעל ליצירת סביבת עבודה נעימה ומגובשת, הכיר את העובדים והתעניין בהם ופעל במרץ ובמקצועיות לשיפור עבודת החברה.

בחקירתו הנגדית טען כי במסגרת תפקידו היה בקשר יומיומי עם התובע וראה אותו כמעט מידי יום. (עמ' 94-96 לפרוטוקול).

79. העולה מכלל העדויות שנשמעו בפנינו הוא כי טענתה הגורפת של הנתבעת שלפיה כשל התובע מכל וכל בתפקידיו השונים במשך כל השנים וכי מערכת יחסי העבודה בינו לבין העובדים הכפופים לו היתה עכורה וכי לא שיתפם באתגרים, לא הוכחה.

עם זאת, לא נסתרה טענת הנתבעת שלפיה, התובע כשל בחלק מהפרויקטים הן בשל הערכה עסקית מוטעית , הן בשל חוסר יכולת (עדות דרימר עמ' 230 לפרוטוקול) וכי התובע לא הצליח להשתלב בכיוונים המקצועיים החדשים שאליהם התפתחה הנתבעת ובהם פעילותה המתרחבת בחו"ל ובכך נוצר קושי לשלבו בהתפתחות המקצועית של הקבוצה.

ב.5. התנהלות התובע בשעות העבודה

80. הנתבעת טענה כי התובע ניהל בשעות העבודה את ענייניו הפרטיים וכי אלה פגעו בעבודתו. עוד טענה כי התובע הפר את חובת האמון שחב לה כאשר עסק בניהול מניות ובעסקאות נדל"ן בחלק גדול משעות העבודה. התובע הכחיש טענה זו.

הנתבעת ביססה טענתה על פלט רישומי שיחות טלפון שערך התובע וכן על רישום תוצאות חיפוש בגוגל שממנו ניתן ללמוד לדבריה כי מדובר במספרי טלפון של חברות קבלניות. עוד טענה כי מר מנדלוביץ נכנס לעיתים לחדרו של התובע וראה אותו עוסק במסחר במניות. מכאן היא מבקשת ללמוד שהתובע עסק רבות בשעות עבודה בפרויקטים נדל"ניים ובעסקי מניות לתועלתו האישית שאינם קשורים לעבודתו בנתבעת (נספחים 38-41; 44-46 לתצהיר קידר).

81. אשר לעסקאות נדל"ן – מר קידר ציין בתצהירו כי התובע " ניהל אימפריית נדל"ן קטנה" (סעיף 171 לתצהיר).

להוכחת טענותיה שכרה הנתבעת 1 את שירותיו של משרד חקירות "ויצמן יער" כאשר את דו"ח החקירה בחרה הנתבעת שלא להציג. מטעם הנתבעות העיד מר חמודות, חוקר פרטי המועסק בחברה "ויצמן יער" מר חמודות שהצהיר כי הנתבעת 1 שכרה את שירותי חברת החקירות לבצע חקירה באמצעות שיחות טלפון עם גורמים שונים במטרה לקבל מידע לגבי היקף פעילות הנדל"ן שבה עסק התובע בתקופת עבודתו ובזמן עבודתו אצל הנתבעת 1 וכן לבירור טיב הקשר שהיה בין התובע לבין אותם גורמים לרבות השאלה האם הוא כלל חלופת דוא"ל ביניהם. בעדותו הבהיר מר חמודות כי משרדו מסר לנתבעת את הדוח המלא (שלא צורף לתצהיר) וכי הוא עצמו ביצע 4-5 שעות חקירה כאשר: "מה שקיבלתי רשימה של מספר אנשים שעוסקים בתחום הנדל"ן, מספרי טלפון ומטרת החקירה לבדוק האם התובע היה איתם בקשר עסקי בתחום הנדל"ן, חלופת מיילים" (עמ' 118 ש' 2-3 לפרוטוקול). העד ציין כי חלק מהגורמים עמם שוחח, שיתפו פעולה וציינו כי היו חילופי דוא"ל:

מר ניר גולדשטיין מקבוצת חג'ג' ציין כי התובע פנה אליו בשנת 2012 וביקש לבחון אפשרות להיכנס לקבוצת רכישה בפרויקט ברחוב בית צורי. לדבריו, מר גולדשטיין הניח שהייתה בזמנו חלופת דוא"ל בעניין הפרויקט.
מר יצחק ברנדס מצבר נדל"ן ציין כי הוא והתובע התכתבו ביניהם בדוא"ל בימים 8-9.8.12 כ אשר התובע התעניין ברכישת דירה להשקעה באזור רחובות.
מר יעקב בכר ציין שהוא ביצע עם התובע עסקת נדל"ן והתקיימו ביניהם שיחות רבות. העד הניח שההתקשרות ביניהם כללה גם דוא"ל
היו גורמים נוספים שציינו חילופי דוא"ל עם התובע ואולם לא פירטו באיזה נושא (מר רועי מרום מפריזמה קפיטל, מר ארבל דר מתיווך הומלנד).

העד סיפר כי לא נתבקש לבדוק האם יש לתובע נכסי נדל"ן. עוד ציין העד כי למעט עסקת נדל"ן אחת שצוינה על ידי מר יעקב בכר ואשר הוא לא ידע לציין את ערכה, לא ידוע על כל עסקאות נדל"ן נוספות (עמ' 118 ש' 21-29 לפרוטוקול). העד סיפר עוד כי התקשר ל11-12 אנשים על פי פרטים שמסרה הנתבעת לראש הצוות במשרד אשר מסרם לו, ערך תרשומת עם מי דיבר ומה המידע שעלה משיחות אלה. העד הוסיף כי על פי ידיעתו רק הוא נתבקש לבצע את העבודה הזו והכחיש כי שוחח עם אחד הקבלנים שהוא דודו של התובע והוא אדם כבן 94 (עמ' 119 לפרוטוקול).

מר קידר נשאל בענין זה ובענין ממצאי הדוח והשיב כי הבדיקות שביצע התובע כפי שעלו מהדוח מצביעות כי השקיע בכך שעות רבות על חשבון שעות העבודה.

82. התובע ציין כי הוא בעלים של דירת מגורים שנרכשה לפני שנים רבות וכי השקיע 200,000 ₪ בקבוצת רכישה (עמ' 191). מר קידר לא ידע לציין כל ניהול או רכישה של נכסים נוספים מעבר לאמירה בעלמא שלפיה היה התובע " בקשר עם גורמים רבים שקשורים לפעילות נדלנית. ועצם העובדה שדני התנהל בצורה הזאת במהלך העבודה שלו בפרסיס והתקשר לקבלנים רבים על מנת לבדוק עסקאות מעיד על כך שהוא פעל להקים פעילות שלו עצמאית והזניח את פעילות הקבוצה " (עמ' 192 ש' 4-7 ש' 8-10). במסגרת ניסיונותיה לברר את היקף עסקי הנדל"ן של התובע ניתחה הנתבעת פלט שיחות של 10 ימים אקראיים (לדבריה) בשנים 2012-2013 (נספח 46 לתצהיר קידר). עיון ברישום זה מעלה כי ככל שהוא משקף שיחות שערך התובע בענייני נדל"ן, מדובר בשיחות בנות דקות ספורות חלקן הגדול אף בשעות שאינן שעות עבודה מקובלות ועמדת הנתבעת בעניין זה מעוררת תמיהה, בלשון המעטה.

יצויין כי כעולה מעדותו של מר מנדלוביץ, אשר לגביו נאמר שהוא שהה מעת לעת בחדרו של התובע וידע על מעשיו, הרי שהוא לא ידע לומר דבר על "עסקאות נדל"ן" (עמ' 152).

83. אשר לפעילות התובע בתחום המניות – טענה הנתבעת כי התובע ניהל בשעות עבודתו תיק מניות פעיל על בסיס יומיומי. הנתבעת סומכת טענותיה על דף אחד שבו רשם התובע בכתב יד שמות מניות וביצועיהן (נספח 44 לתצהיר קידר). לטענתה, רישום זה נעשה בשעות העבודה. עוד היא טוענת כי מר מנדלוביץ ראה שהתובע גולש באתרי מניות בזמן העבודה. מר מנדלוביץ נחקר בענין זה וטען כי ראה יותר מפעם אחת שהתובע גולש באתרי מניות (עמ' 152 לפרוטוקול).

התובע הציג את פעילויותיו בתיק המניות שניהל (נספח 2 לתצהירו בתביעה שכנגד) וממנו עולה כי לטענת הנתבעת שלפיה לתובע היקף פעילות משמעותי במניות, אין כל בסיס.

84. גם מר קידר בחקירתו הודה כי טענה זו אינה בידיעתו האישית ולמעשה "אני לא יודע כמה זמן השקיע דני בטיפול במניות" (עמ' 193 ש' 15). לדבריו:

"ת. יש טענות שהוא היה מתעסק עם הדבר הזה באופן יומיומי. זה תיעוד של מניות מסוימות אני מניח שהוא לא רק נתן פקודות מכירה וקנייה של מניה אחת כמו שיש פה אלא מספר מניות שהוא בדק את הפעילויות שלהם. כל הדברים האלה מעידים על פעילות שמבזבזת את הזמן של החברה. זה תיק ניירות ערך מחברה אחת שמטפלת בזה. אתה מציג פה נתון שסותר את זה את המסמך שמראה את הפעילות של דני בכתב ידו, נספח 44.
ש. מה אתה טוען שלדני יש יותר מתיק ניירות ערך אחד?
ת. אני סך הכל טוען שדני התנהל מול פעילות ניירות ערך בזמן העבודה שלו.
ש. זה המסמך היחיד שאתה מסתמך עליו?
ת. זה המסמך שאני מציג ויש אנשים שדיברו איתי על זה. בכירים בחברה כמו ליאון שדיברו איתי על העניין הזה והסבו את תשומת ליבי על זה" (עמ' 193 ש' 17-26).

85. בעדותו העלה מר קידר טענה נוספת שלפיה התובע שותף בחברת מחשבים (ריקומפ) אך הודה כי אין ל ו כל ראיה לטענה זו (עמ' 191 ש' 1-10).

עוד עולה מחקירתו של מר קידר כי בניגוד לדבריו שהתובע פעל כשותף סמוי בחברת מחשבים ריקומפ העוסקת בתחום של טיפול במחשבים ביתיים וכי לא הציע את הפעילות לנתבעת (עמ' 191 ש' 20-29), בתצהיר עדותו הראשית הוא מאשר כי במסגרת מיזמים שונים שיזם התובע, התובע הציע לנתבעת לספק שירות לחברת ריקומפ (סעיף 21 לתצהיר). כאשר עומת מר קידר עם דבריו בתצהירו, אישר את האמור בו אך טען כי הוא לא יודע למי זה הוצע אלא שלעמדתו, אם הנתבעת דחתה את המיזם, התובע לא היה רשאי להקים את הפעילות מהצד. מר קידר לא ידע לבסס גם את טענתו זו על כל ראיה שהיא.

בהינתן כי מר קידר כלל לא היה מודע בעת חקירתו לדבריו בתצהיר כי מדובר במיזם שהציע התובע, אין כל יסוד לטענתו כי שיחות הטלפון והבדיקות שערך התובע לבחינת עסק זה (נספח 45 לתצהיר קידר) נעשו שלא במסגרת עבודתו אצל הנתבעת. יתרה מזו, הטענה כי התובע ניהל עסק מהצד כאשר הנתבעת לא הביעה בו ענין, היא טענה בעלמא שלא הוכחה.

86. אשר לטענה שהועלתה בכתב התביעה שכנגד שלפיה, התובע מתחרה בנתבעת באמצעות הקמת חברות כח אדם (סעיפים 62-54 לתכתב התביעה שכנגד) מר קידר נשאל ולא ידע להשיב במה מדובר. וכך השיב בחקירתו הנגדית:

"ש. נדבר על טענה נוספת שהוא מתחרה בקבוצה באמצעות הקמת חברות כוח אדם. האם אתה יודע שאתם טוענים את זה?
ת. תפנה אותי.
ש. לא. אני שואל אותך, אתה המנכ"ל, תגיד מה הטענה בנושא כוח אדם.
ת. (מעיין בתצהיר ובנספחים) לגבי מה? תחרות?
ש. אני שואל שאלה פתוחה. האם לאדוני פעם שלישית, אני רואה שאתה חושב, שהתובע עסק בכוח אדם?
ת. עדיין יש לי חשד שהיה ניסיון לפעילות בנושא הזה מטעם התובע.
ש. את הטענה אתה חיפשת. אתה נזכר או שמצאת?
ת. יש לי טענה כזאת. (מעיין בחומר).
ש. הטענה מופיעה בתביעה שכנגד ולא בתצהיר שלך. למה בתצהיר שלך אין שום דבר?
ת. אני יודע שהיו ניסיונות של דני להקים פעילות של חברות כוח אדם. זה לא רשום בתצהיר אבל אני יודע אין לי פה את הנתונים כרגע
ש. מתי הייתה הפעילות שאתה מתייחס אליה?
ת. לא זוכר" (עמ' 194 ש' 9-23).

יצויין כי הנתבעת לא חזרה על טענה זו במסגרת תצהיריה וסיכומיה .

87. מהראיות עולה כי הנתבעת כלל לא הרימה את הנטל להוכיח ולו בראשית ראיה, קל וחומר בראיה של ממש כי התובע עסק בשעות עבודתו בעניינים אישים באופן החורג מהתנהלותו של עובד סביר. עם זאת, לא נסתרה טענת הנתבעת כי נוצר משבר אמון בין בעלי המניות והעובדים הבכירים שבה לבין התובע.

ב.6. סיכום ביניים

88. התמונה המצטיירת מהראיות שהובאו בפנינו מעלה כי התובע לא הצליח להשתלב בתחומים החדשים שאליהן נכנסה הנתבעת ובעיקר פעילותה המוגברת בחו"ל. עוד התרשמנו כי בשלב מסוים גם פעילותו של התובע בארץ לא כל כך צלחה ולפחות חלק מבעלי המניות של הנתבעת לא היו שבעי רצון מהתנהלות התובע עד כי נוצר משבר אמון מקצועי ואישי בין הצדדים. משבר זה הביא לכך שחלקם ביקש לסיים את העסקתו של התובע בנתבעת. משבר אמון זה כשלעצמו, כשמדובר בעובד ששימש בתפקידים בכירים מאוד ונמנה עם אנשי ההנהלה הבכירים מאפשר לנתבעת במסגרת הפררוגטיבה הניהולית שלה לשקול את סיום יחסי העבודה (ראו גם דב"ע מח/3-103 חיים גנאל נ' רשות הנמלים בישראל, פד"ע כ' (28.5.89)).

עם זאת, משלא צלחה דרכם של הצדדים להביא לסיום יחסי העבודה בהסכמה, הדרך שבה נקטה הנתבעת כדי לסיים את העסקת התובע, תוך העלאת טענות "מן הגורן ומן היקב" , תוך "חיפוש" אחר טענות והתעלמות מזכויותיו של התובע, הגם שלא נפל פגם פורמאלי בהליך, לא מצאנו כי הליך השימוע נעשה "בלב פתוח ונפש חפצה" בניסיון אמיתי לברר את טענות התובע.

זכויות התובע

א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין

89. לטענת התובע, בגין הכשלים שנפלו בפיטוריו אשר נעשו בחוסר תום לב, משיקולים זרים וכחלק מהתנהגות ביריונית שנועדה לגרום לו לסגת, להפחית מדרישותיו, ומשניתוק יחסי העבודה נעשה במהלך תקופת מחלתו, תוך דריסת הוראות הדין ותוך עיכוב פסול בהעברת הזכויות שצבר, זכאי הוא לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין (מהנתבעת 1) בשיעור שלא יפחת משכר עבודתו השנתי בסך של 420,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום בפועל.

90. הנתבעת טענה, כי לא נפל כל פגם בהליך פיטוריו של התובע, באופן שבו נעשה ובהחלטתה. עוד טענה הנתבעת, כי התובע לא דיווח לנתבעת בזמן אמת על מחלתו ופיטוריו לא נעשו בניגוד להוראות חוק דמי מחלה. לדבריה, ההודעה על דבר מחלתו הגיעה אליה לראשונה במכתבו מיום 17.5.14, לאחר שנמסרה לו החלטת הפיטורים. הנתבעת טוענת כי רק במועד זה צירף התובע לראשונה ובדיעבד אישור מחלה אשר נשא תאריך של שבועיים קודם לכן (1.5.14). הנתבעת מציינת, כי ביום 13.5.14, יממה לפני כינוס ישיבת הדירקטוריון שיגר התובע מכתב דחוף לחלק מחברי הדירקטוריון בקשר עם כינוס הדירקטוריון, אך גם בו לא נטען כי התובע מצוי במחלה (נספח 18 לתצהיר התובע).

הנתבעת טוענת, כי הוראות חוק דמי מחלה אינו מגביל את זכות המעסיק לקבל החלטת פיטורים בתקופת מחלה, כל שנקבע בו הוא כי על המעסיק לאפשר לקבל דמי מחלה בהתאם למכסה הצבורה, בטרם ניתוק יחסי העבודה. הנתבעת טוענת שלא הייתה מודעת "למחלת" התובע ומשכיבדה את זכותו לקבל דמי מחלה בנוסף לתקופת ההודעה המוקדמת, לא נפל בהחלטתה כל פגם. לדבריה, משנעשו פיטוריו כדין בהליך תקין, אין הוא זכאי לכל פיצוי ברכיב זה. הנתבעת מוסיפה וטוענת, כי התובע לא טען בתביעתו לנזק כל שהוא שלכאורה נגרם לו בגין פיטוריו וגם אם היה נגרם, האחריות לכך מוטלת על התובע משהביע חודשים רבים קודם לכן רצון לסיום עבודתו בחברה.

91. אשר לעמדתנו, מחד, הגענו למסקנה כי לא נפל פגם בפורום שבו נערך השימוע; התרשמנו כי טענות התובע נשמעו כדבעי בפני עורך השימוע; טענות התובע והחומר כולו הובא בפני הדירקטוריון אשר שקל את הטענות; לא הייתה מחלוקת למעשה כי התובע ביקש לסיים את עבודתו כבר חודשים רבים לפני שהסתיימו בפועל וכי רק בשל מחלוקות הנוגעות לזכויותיו במעמדו כבעל מניות, לא צלח המשא ומתן בין הצדדים. מאידך, מצאנו כי לא היה בסיס לטענות הנתבעת בעניין התנהלותו של התובע ולטענותיה כי בזמן העבודה ובכלל פעל בענייניו האישיים באופן שפגע בעבודתו וכי טענות הנתבעת שלפיהן התובע כשל כמעט בכל עניין שבו היה מעורב, היו מוגזמות. כך גם התרשמנו כי הנתבעת הייתה נחושה לסיים את עבודתו והגם שהליך השימוע התנהל "כמצוות אנשים מלומדה" טענות הנתבעת לעניין התנהלותו האישית (ללא ביסוס) מטילות צל על השיקולים שעמדו בבסיס החלטתה ועל תום הלב והפתיחות שבהן נבחנו טענות התובע.

עוד מצאנו כי בהתנהלות הנתבעת במסגרת עריכת החשבון בתום יחסי העבודה תוך ייחוס ההלוואות והקיזוזים, נפלו בה פגמים (כפי שפורטו לעיל וכפי שיפורטו להלן). בנסיבות אלה, מצאנו כי יש מקום לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין בשיעור השווה ל-70,000 ₪.

ב. הרווחים

92. לטענת התובע, זכאי הוא לחלקו ברווחים מפעילות חברת ‎AVX ומפרויקטים שונים שעברו לנתבעת בשנת 1998. לטענתו, יש לחייב את הנתבעות בתשלום בסך של 1,267,000 ₪ בגין הפרת התחייבות לתשלום רווחי פעילות "פרסיס שירות" בהתאם להסכם בין התובע לנתבעת 1 מיום 15.3.1998 ועד למועד הגשת התביעה (בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל). בחקירתו הנגדית מיום 4.7.16 הודה התובע כי הוא מעמיד את תביעתו עד ליום 31.12.2005, היינו עד לחתימת הסכם 2006 (עמ' 52 ש' 25-26; עמ' 53 ש' 12-13 לפרוטוקול).

הנתבעת טענה מנגד, כי בית הדין נעדר סמכות לדון בטענות הנוגעות ל"רווחים" אלה; עילה זו התיישנה; אין כל יסוד לתביעה זו של התובע; התובע לא הוכיח את שיעורם של הרווחים. עוד טוענת הנתבעת כי הגם שהתובע צמצם את תקופת תביעתו עד לכמחצית התקופה, לא צמצם את סכום תביעתו.

93. לענין סכום תביעתו טען התובע כי הסכום מחושב בגין רווחים עד לשנת 2006. לדבריו, הוא אף צמצם תביעתו לצורכי אגרה (עמ' 53 ש' 25-28).

94. אשר לטענת הסמכות - הנתבעת טענה כי הסכם 1998 הוא הסכם מסחרי שאינו קשור ביחסי עבודה או בתנאי העבודה, ואין הוא נכנס בד' אמותיו של סעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה. הנתבעת מפנה לעדותו של מר דרימר שלפיה פרסיס שירות הוקמה כמיזם שלו, של אריה, עירד והתובע לפעילות עסקית נוספת (נספח 10 לתצהיר דרימר) וכי אין מדובר במי שקיבל מניות בחברת בת בגין "הצלחה בעבודה" כטענת התובע אלא כמיזם עסקי משותף. עוד היא טוענת כי הרקע להסכם 1998 הוא במחלוקות שנתגלעו לגבי עירד וזכויותיו כבעל מניות בפרסיס שירות ובמרכזן ההסכמות המסחריות. לטענתה, הישיבה שקדמה להסכם לא נגעה לתובע שהשתתף בה כבעל מניות ולא כעובד ומשסוכם כי אין טעם בהמשך הפעילות המשותפת, בחברת פרסיס שרות, חולקו הפעילויות בין עירד לבין הנתבעת. הנתבעת טוענת כי מאחר והתובע היה שותף לטיפול בפעילות של פרסיס שירות כבעל מניות בשיעור של 15% וכמנהל, וכתוצאה מהעברת הפעילות נפגעו אחזקותיו, הוחלט שהוא ימשיך לטפל בפעילות זו וימשיך לקבל רווחים בשיעור אחזקותיו כאשר פעילותו זו תיעשה מחוץ לזמן עבודתו בנתבעת.

התובע טען מנגד כי זכויותיו מכוח הסכם 1998 לא הוענקו מכוח מערכת יחסים "עסקית" בין הצדדים אלא כחלק ישיר מיחסי העבודה שהיו בינו לבין הנתבעת 1 וכחלק מתנאי העסקתו. על כן, לדבריו, לבית הדין סמכות לברר את טענות התובע ובפרט שטענות אלה רלוונטיות גם ביחס לתביעה שכנגד.

95. לא מצאנו לקבל את טענת העדר הסמכות שלה טענה הנתבעת. אכן, עובר לחתימת הסכם 1998, היה התובע בעל מניות בחברת פרסיס שירות בשיעור של 10% ונסיבות קבלת מניות אלה לא הובהרו בפנינו. אלא שעם חתימת הסכם זה, ויתר התובע על מניותיו ופעילות פרסיס שירות נכנסה לגדרי פעילותה של הנתבעת כאשר התובע נדרש להמשיך ולטפל בפעילות במסגרת עבודתו בנתבעת. לא הוצגה בפנינו כל תמיכה לטענת הנתבעת שלפיה התובע נדרש לטפל בפעילות מעבר לזמן עבודתו בנתבעת (וראו סעיף 139 לתצהיר קידר הלוקח בחשבון ההוצאות של ‎AVX את עלות שכרו החלקי של התובע) ואין בהסכם 1998 כל ראיה לכך שמדובר בהתקשרות שהיא מסחרית. יתרה מזו, על פי ההסכם, התשלום לתובע היה אמור להיעשות בנוסף למשכורותיו אלא משוויתר התובע על מניותיו (שהקנו לו זכות לקבלת רווחים כל ימי חייו) המסגרת לתשלום היא אך ורק במסגרת יחסי עובד מעסיק ולו היו יחסים אלה נפסקים, לא זכאי היה התובע לתשלום כל שהוא בעבור רווחים אלה (ראו גם עדות התובע עמ' 45 ש' 11-13). מה גם, שצודק התובע בטענתו שלפיה, הכרעתנו בענין זה נדרשת  גם לצורך הכרע תנו בטענות הנתבעת במסגרת התביעה שכנגד. משכך, הטענה לענין העדר סמכות לדון ברכיב זה – נדחית.

96. אשר לטענת ההתיישנות – הנתבעת גורסת כי ככל שהיה התובע זכאי לתשלום רווחים כל שהם, הרי שזכאותו זו התיישנה זה מכבר. אכן, על פניו יש צדק בטענה זו אלא שהנתבעת עצמה עושה התחשבנות לחובות שמקורם בכספים שנטל התובע עוד בשנת 1996 כעולה לטענתה מכרטיס החו"ז. משטוען התובע כי הכספים ניתנו בין היתר זה כנגד זה וכי היה על הנתבעת להכניס לכרטיס החו"ז גם את זכויותיו על פי הסכם 1998, אין מנוס מבירורה של סוגיה זו ולו לצור ך טענת הקיזוז של הנתבעת . לפיכך, דין טענת ההתיישנות – להידחות.

97. טענתה העיקרית של הנתבעת היא כי התובע לא הרים את הנטל להוכיח כי פרוייקט ‎AVX ו/או פרוייקטים אחרים (סזירי ו-ESPG) נשאו רווחים ולמעשה, הפרוייקטים שעמדו בקנה, בסופו של דבר לא יצאו אל הפועל. נברר טענה זו.

98. אשר לתקופת התביעה - התובע בעדותו חזר על עמדתו שלפיה זכאותו לרווחי פעילות פרסיס שרות 1997, הצטברו עד לשנת 2006 וכך טען:

"ש. העמדת את התביעה שלך משנת 98 עד לסיום העסקתך, על 1.2?
ת. ביקשתי עד שנת 2006.
...
ש. אתה אומר רק עד סוף 12/05 מגיעים רווחים גם אם המשיכה פעילות לא מגיע לך רווחים.
ת. נכון.
...
ש. תבעת רווחים עבור 17.5 שנים, מפנה לסעיף 186 לכתב התביעה, מאחר והצטמצמנו לרווחים של 8.5 שנים וניקח 1.2 מיליון שנחלק ל-17.5 נגיע ל-72,000 ₪ אם הורדנו 8.5 שנים הורד 600,000 ₪.
ת. לא נכון. אתה מטעה את בית הדין, בגסות. תבעתי את הרווחים שלי עד שנת 2006 הם מסתכמים הרבה מ-1.2. תבעתי 1.2 רק לצורך אגרה" (עמ' 52-53 לפרוטוקול).

הצדק עם הנתבעת בטענתה כי תביעת התובע לתשלום רווחים בשיעור 1,267,000 ₪ בגין רווחי פעילות פרסיס שירות על פי הסכם 98 נתבע בגין התקופה ש"עד למועד הגשת התביעה" (סעיף 186 לכתב התביעה; נספח 56 לתצהיר התובע המתייחס להכנסות משנת 2007-2013). מכאן, ברור שהסכומים הנתבעים בגין התקופה שעד ליום 1.1.06 (כמחצית מהתקופה הנטענת בכתב התביעה), עומדים על סכומים נמוכים באופן ניכר.

99. התובע טען כי יש לחייב את פרסיס שרות והנדסה בתשלום רווחים אלה. בעדותו טען התובע:

ש. הטענה הזו שלמעשה זכאותך לרווחים מפעילות היסטורית עד סוף שנת 2005 הועלתה בפעם הראשונה בתצהירך, היא סותרת את כתב התביעה שלך אתה בכתב התביעה ולא בכדי ביקשת לטענתך להשאיר את הנתבעת 2, כי היא הוקמה בשנת 2007 כי טענת שגם משם יש רווחים שמגיעים לך, כעת שינית את החזית את הטענה שלך אמרת בשנת 2006 נחתם הסכם המייסדים ואתה זכאי לרווחים עד סוף שנת 2005.
ת. הפעילות של השירות עברה לטכנולוגיה ועם השנים פרסיס טכנולוגיה הקימה מפעלים הקשורים לשירות עבור פאב 18, הכספים שהוצאו להקמת המפעלים הגיעו מרווחים של הפעילות של השירות שהייתי זכאי להם. בשנת 2007 המפעלים האלה עברו לשירות פרסיס הנדסה מהרווחים שלי שהיו בפרסיס טכנולוגיה הוקמו מפעלים שעברו לפרסיס הנדסה שהמשיכה להרוויח. לכן, הרווחים שמגיעים לי יכולים להיות מפרסיס שירות או פרסיס טכנולוגיה.
...
ש. הטענה שמה שמגיע לך משירות ראשונה שהעבירה לטכנולוגיה שהעבירה להנדסה, אתה אומר שהפרויקטים שעברו והכספים שמגיעים לי בגין עבודה קודמת נמצאים היום בידיים של הנדסה. אתה לא מדבר על רווחים כתוצאה מפעילות 2007 אלא רווחים שהיו אמורים להיות משולמים עד 12/05 זו הטענה.
ת. כן " (עמ' 52-53 לפרוטוקול)

100. אשר לתביעה כנגד הנתבעת 2 - הנתבעת בסיכומיה טוענת כי לתובע אין עילת תביעה ממשית כנגד הנתבעת 2 – פרסיס שירות והנדסה. התובע מנגד טען כי תביעתו נסמכת על העובדה שרווחיו הועברו לנתבעת 2 והיא פיתחה את עסקיה ומפעליה תוך שימוש בכספים אלה. לא מצאנו בסי ס לטענות התובע. זכותו לרווחים נבעה מהסכם 1998 אשר הנתבעת 1 היא הצד לו וה יא שהיתה גם מעסיקתו בתקופה הרלוונטית לתביעה ברכיב זה. בנסיבות אלה לא מצאנו כי ככל שיימצא שהתובע זכאי לכספים כל שהם, יש מקום לחייב את הנתבעת 2 בתשלומם ודין תביעתו כנגדה - להידחות .

101. אשר לרווחים - התובע בחישוב רווחיו נסמך על עדותו של מר בזק אשר שימש כמנהל הכספים של הנתבעת מחודש 7/92 ועד לחודש 4/06 ועל הנספחים לתצהירו. בתצהירו הצהיר מר בזק כי:

"בסמוך להפסקת פעילותה של חברת 'פרסיס שירות' במהלך שנת 1998, ניתנה לי הנחיה על-ידי גדעון לנהל רישום חודשי (שנערך באמצעות טבלאות אקסל) לגבי חלקו של דני ברווחים שהפיקה החברה מפעילות החברה עבור חברת ‎AVX וכן מרווחים שהניבו פעילויות שירות שונות שסיפקה החברה למגוון חברות ואשר דני היה מופקד עליהן (פעילויות אלו היוו, למעשה, המשך ישיר של הפעילויות שבוצעו ו/או היו אמורות להיות מבוצעות על-ידי "פרסיס שירות').
רישום הרווחים שנצברו לדני נערך על-ידי מלבד בטבלאות אקסל גם בכרטסות חו"ז שניהלתי על שמו של דני.
...
למיטב זכרוני, הרווח הנקי מפעילות ‎ AVX בין השנים 1998-2006 היה גבוה ועלה על שיעור של 45%. בעניין זה אציין, כי היקף פעילות של החברה עבורה ‎ AVX גדל באופן משמעותי לאחר שנת 1998 (ומטבע הדברים, הרווחים שהשתלמו לחברה מפעילות זו גדלו אף הם בעקבות כך)". (סעיפים 9,10 ו-12 לתצהיר מר בזק).

102. הנתבעת טענה כי הסכם 1998 דיבר על זכות התובע לרווחים מהפעלת פרויקט התחזוקה בחברת ‎ AVX בלבד (סעיף 134 לתצהיר מר קידר). לטענתה, התחשיב שהציג התובע אינו כולל עובדים שעבדו בפעילות זו ואת עלויות ההעסקה. עוד ציינה הנתבעת, כי התובע לא תמך טענותיו לגבי הסכומים הנטענים כהכנסות וכהוצאות והמפורטים בנספח 45 לתצהיר התובע, בכל מסמך שהוא. הנתבעת צרפה תחשיב חלופי (נספח 26 לתצהיר קידר) וכן טיוטות שהכין מר בזק בשנים 1998-1999 מהן היא מבקשת להסיק שיש להוסיף 15% לעלות השכר (נספח 27 לתצהיר קידר) .

העד צירף לתצהירו "דוח פעילות ורווחיות 2000 - ($)‎AVX" שעל פיו הוא מבקש ללמד על שיעור הרווחים של פרוייקט זה העומדים על 45.4%. עוד צירף העד מסמך "תחשיב הכנסות פעילות ‎ AVX " לדבריו, מתוך מסמכים אלה עולה כי פעילות ‎ AVX הפיקה עד לחודש פברואר 2003 רווחים בסך של 366,433 $ . מר קידר טען בתצהירו כי הנתונים שהציג התובע ביחס להוצאות העובדים אינם נכונים, הם כוללים הכנסות מפעילות AVX שאינם קשורים לתחזוקה (ET ו-MRC) וכי יש להפחית סך של 237,336 $ כך שהרווחיות עומדת על הסך של 129,097 $ ובהסתמך על התחשיב בעניין העלויות הנוספות (המפורט בנספח 44 לתצהיר התובע), יתרת הרווח שהגיעה לתובע עומדת על 5,000 $. מר קידר מוסיף ומציין כי יש לקחת בחשבון עלויות נוספות בשיעור של 15% מעלות השכר המהווים כ- 90,000$ (נספח 27 לתצהיר מר קידר) כך שלכל היותר הרווח שעומד לתובע (לפני הוצאות עקיפות אחרות) עומד על 39,097 $. הגם שלטענת הנתבעת בסיכומו של דבר, על בסיס החישוב המפורט בנספח 45 לתצהיר התובע אין כל רווח לחלוקה.

העד נחקר והשיב:

"ש. אנו רואים כאן ריכוז שאתה טוען שהכנת לשנים 98 עד 2/03 בנוגע להכנסות מפעילות מול הכנסות, הוצאות ורווחים מאי.וי.אקס.
ת. כן.
ש. אנו רואים הכנסות, הוצאות והרווח לאחר הוצאות?
ת. כן.
ש. לא צרפת לתצהירך שום חשבוניות או נתוני אמת לגבי הכנסות והוצאות התומכות בטבלת האקסל, אין דבר שצרפת מהנהלת חשבונות, שום נתון התומך במה שנטען בטבלת האקסל.
ת. לא נדרשתי לצרף. אצלי אין כלום. יש חומר אצל החברה. הם אמורים להימצא בחברה".

מר בזק הודה כי בחודש 2/2003 נדרש להכין מסמך מרכז של הרווחים אך לא ידע לציין מדוע נ דרש לעשות כן באותה העת (עמ' 75 לפרוטוקול). לדבריו בתצהירו, המשיך עם רישום הרווחים בחו"ז עד לשנת 2006, מועד שבו סיים את עבודתו (סעיף 30 לתצהיר).

103. אשר לפרויקטים הרלוונטיים לחישוב מסגרת הרווחים, העיד מר בזק כי מדובר בשלושה פרויקטים:

"ש. פרויקט תחזוקה באי.וי.אקס שלגביהם אתה מפנה למסמכים שלך.
ת. באי.וי.אקס היו שלושה פרויקטים כפי שאמרתי קודם, אי.אר. סי. ; אי.טי והכנסות החזקות שונות.
ש. אלו הפרויקטים שציינת שהיו רווחיות.
ת. כן. רווחיות יפה" (עמ' 80 ש' 22-26 לפרוטוקול).

104. מר מנדלוביץ העיד כי ביקש ממר בזק לערוך סיכום של הרווחים לדבריו, לקראת הסכם 2003 (עמ' 144 לפרוטוקול). מעצם הדרישה שהופנתה לעד (שלגביה אין מחלוקת; ראו עדותו של מר קידר; נספח 26 לתצהירו) עולה כי הנתבעת סברה (לפחות עובר לשנת 2003) כי התובע זכאי לתשלום חלק מהרווחים. בסיכומיה טוענת הנתבעת כי התובע לא הציג תמונה מלאה של הוצאות והפנתה לחישוב אחר (נספח 25-27 לתצהיר מר קידר). הנתבעת גם הלינה כנגד התובע כי הוא אינו מפרט כראוי את ההוצאות שאותן יש לקזז וכי תחשיביו אינם נתמכים בכל ראיה שהיא.

105. מר דרימר נשאל לגבי רווחי פרויקט ‎AVX והשיב כי אין בידיו מסמכים שכאלה. לדבריו, מהנהלת החשבונות ניתן להמציא את חשבונות‎AVX שמהם ניתן היה ללמוד "כמה לא טוב היה לתובע. הרווחיות הייתה אפסית" (עמ' 233 לפרוטוקול מיום 18.9.17). עוד ציין העד כי מהמסמכים שצורפו לתצהירו של מר בזק לא ניתן ללמוד דבר וכי אמינותו של מר בזק מוטלת בספק. עם זאת, הודה כי לא עיין במסמכים אלה וכי אינו מכיר את המסמכים שצורפו לתצהירו של מר קידר (עמ' 235 ש' 9-16 לפרוטוקול מיום 18.9.17).

106. התובע צירף מסמכים שמהם עולה לטענתו היקף הפעילות שממנו ניתן לגזור את שיעור הרווחים (נספחים 43-54 לתצהיר התובע). בסופו של דבר נסמך התובע על ריכוז שנערך על ידי מר בזק עובר לשנת 2003 (נספח 3 לתצהיר בזק). עיינו במסמכים ול א מצאנו כי ניתן לחלץ מהם את שיעור הרווחים שממנו ניתן לגזור את התמורה שלה זכאי התובע. עוד נציין כי מעדותו של מר כהן עולה כי בניגוד לטענת מר בזק, משנת 2000-2001 הועברה מרבית הפעילות של AVX לחו"ל ועבודתה אל מול הנתבעת צומצמה ביותר (סעיף 78 לעיל).

107. התובע טען כי בשנת 2003 נחתם הסכם נוסף ובמסגרתו הוסכם כי מכאן ואילך הוא יהא זכאי רק למחצית הרווחים מפרוייקט התחזוקה בתוספת של 1,000 $ לחודש (סעיף 227-229 לתצהיר התובע) ואלה מסתכמים בסך של 43,000 $. זאת ועוד, מנספח 27 לתצהיר קידר אשר מר בזק הודה שנערך על ידו בשנת 1999 (עמ' 77 ש' 1-2) עולה כי חישוב חלקו של התובע עמד על שיעור של 50% כבר באותה העת ולא רק משנת 2003 ואילך, כטענת התובע. מנספח זה עולה עוד כי גם יש לקחת בחשבון עליות תקורה (5%) והוצאות עלות שכר (15% על הוצאות השכר).

108. מהדברים שהוצגו בפנינו, הגם ששוכנענו כי התובע זכאי היה לרווחים מפרוייקט ‎AVX וכן מפרוייקטים ET ו-MRC, הרי שבהעדר נתונים מבוססים, התקשינו כאמור לחלץ את שיעור הרווחים שלהם זכאי התובע מעבר לסכום עליו לא חלקה הנתבעת ואשר עולה מתחשיביו של מר בזק שנערכו בזמן אמת, על פיו זכאי התובע ל סך של 1,000 $ לחודש אשר סוכם כי יקבל כנגד הפחתת הרווחים לשיעור של 50%. משכך, זכאי התובע לסך של 43,000 $ אשר לא נסתרו.

ג. שכר מולן

109. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום שכר חודשים יולי 2011 ( 18,905 ₪), ינואר 2013 ( 17,046 ₪) וחודש מרץ 2013 ( 16,946 ₪), בתוספת פיצויי הלנה ובסה"כ 615,247 ₪.

110. לטענת הנתבעות, משכורות אלה שולמו לתובע ובעדותו חזר בו מטענותיו בעניין חוסרים בגין חודשים אלה. לטענת הנתבעת, לאחר חקירתו הגיש התובע הודעה שבה הוא מבקש לתקן את גרסתו והוא טוען כי המשכורות שלא קיבל היו משכורות חודשים דצמבר 2012 ודצמבר 2013. הנתבעת ביקשה שלא להתיר לתובע את שינוי החזית ומכל מקום טענה כי שתי משכורות אחרות (חודשים 6/11 ו-2/13) הופחתו בהסכמה עם התובע עקב קשיי הנזילות של הנתבעת באותה תקופה וכנגד חובו לנתבעת והדבר בא לידי ביטוי בכרטיס החו"ז, והתובע לא טען דבר בגינן.

111. אין מחלוקת כי טענות התובע כפי שפורטו בתביעתו ובתצהיריו (לרבות של רו"ח לוי מטעמו) בכל הנוגע לאי תשלום שכר חודשים יולי 2011, ינואר 2013 ומרץ 2013, אין להן יסוד ודינן להידחות.

אשר לטענותיו לגבי אי תשלום שכר חודשים דצמבר 2012 ופברואר 2013 שהועלו לראשונה בהודעתו מיום 29.11.16, טענתו זו נתמכה בדפי חשבון לחודשים דצמבר 2012 – אפריל 2013 אך לא נתמכה בכל תצהיר. התובע הסביר בהודעתו כי טעותו לגבי חודשים ינואר 2013 ו מרץ 2013, נגעה למעשה לשכר חודש דצמבר 2012 ששולם בחודש פברואר 2013 ושכר חודש פברואר 2013 שלא שולם. טעות זו ניתנת להבנה ותואמת את דפי החשבון , הגם שלא נתמכה בתצהיר ערוך כדין. עם זאת, כבר בכתב ההגנה טענה הנתבעת כי לא שילמה את שכר חודש יוני 2011 וחודש פברואר 2013 וטענה כי הדבר נעשה בהסכמה עם התובע עקב קשיי נזילות של הנתבעת באותן תקופות וכנגד חובות התובע וכי התובע לא העלה כל טענה כנגד ההסכמה להפחתה זו.

משטענת הנתבעת עמדה לנגד עיני התובע מלכתחילה ונפרשה כבר בכתב הגנתה והתובע בחר שלא לטעון כנגדה דבר יש לראותו כמסכים לדברים ודין טענותיו ברכיב זה, להידחות.

ד. הפחתות בשכר

112. לטענת התובע, זכאי הוא להחזר הפחתות שנעשו במשכורותיו החל מחודש 9/2012 ועד לפיטוריו שלא כדין, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ובסה"כ 76,940 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מיום הגשת התביעה עד ליום התשלום בפועל.

113. לטענת הנתבעות, בשנת 2012 עקב צעדי התייעלות, נעשו הפחתות רוחביות לכל עובדי הנתבעת (ללא עובדי חברות הבנות) ומנהליה, לרבות העובדים הבכירים כאשר לעובדים מן המניין הוחזרה ההפחתה ואילו לעובדים הבכירים והמנהלים לא הוחזרה ההפחתה. לטענת הנתבעת מדובר בהחלטה משותפת של בעלי המניות לאור מצבה הכלכלי של החברה, מצב אשר לדבריה, לתובע היה חלק בגרימתו.

114. בתשובתו טוען התובע כי לא נעשתה הפחתה רוחבית וכי גם לאלה ששכרם הופחת הוחזרו הסכומים רטרואקטיבית.

115. בעדותו טען התובע כי ההפחתה לא היתה רוחבית, כי לא הופחתו למר קידר ולמר מנדלוביץ כספים מתשלומים אחרים שניתנו להם (במסגרת חשבונית או בתמורה שמשולמת מחברת בת במלזיה) וכי הובטח לו על ידי מר קידר שהסכומים יוחזרו לו (עמ' 21 לפרוטוקול). מר קידר העיד בעניין זה כי ההפחתה לא היתה חד צדדית אלא נעשתה בהסכמה מפורשת עם התובע. עוד העיד מר קידר שמעולם לא הבטיח לתובע או לאף אחד אחד להשיב את ההפחתה רטרואקטיבית (עמ' 183-184 לפרוטוקול) וכי בפועל לא הוחזר (עמ' 212 לפרוטוקול) .

מר מנדלוביץ העיד, כי הייתה הפחתה לכל החברה כולל העובדים הבכירים שלאחר מכן השכר הוחזר רק לעובדים ולא לבכירים (עמ' 141 עמ' 16 עד עמ' 142 ש' 15 לפרוטוקול). מר גולדפדן העיד כי שכרו לא הופחת בשום שלב (עמ' 107 ש' 24 לפרוטוקול) .

116. מששוכנענו כי ההפחתה נעשתה באופן רוחבי בהסכמת התובע (כמו גם בהסכמת יתר העובדים הבכירים; נספח 24 לתצהיר קידר) ולא שוכנענו כי מאן דהוא הבטיח לתובע שסכומי ההפחתות יושבו לידיו ואף לא הוכח כי הנתבעת השיבה למי מהעובדים הבכירים את ההפחתה באופן רטרואקטיבי, לא הרים התובע את הנטל להוכיח תביעתו ברכיב זה, ודינה להידחות.

ה. פדיון ימי מחלה

117. לטענת התובע, זכאי הוא לפדיון 76 ימי המחלה שנזקפו לזכותו נכון ליום 15.5.14 ובסך הכל לסך של 121,704 ₪ ולחילופין סך של 39,375 ₪ (בהתאם לתלוש גמר חשבון מחודש 6/14), בצירוף פיצויי הלנה מיום 13.8.14 ועד ליום התשלום בפועל.

לטענת הנתבעות, שילמה לתובע את מלוא ימי המחלה שצבר. לטענתה, המכסה המקסימאלית על פי דין עומדת על 90 ימים ומשכך, משעמדה יתרת הפתיחה בחודש ינואר 2014 על 96 ימים, הפחיתה 6 ימים ובגין תקופת עבודתו עד חודש יוני 2014 צבר עוד 7.5 ימים. לדבריה, התובע ניצל 72 ימים ובתלוש חודש יוני 2014 שולם לתובע פדיון ימי מחלה בשיעור של 27.5 ימים בסך של 39,375 ₪.

118. התובע אישר את תשלום שכר חודשים בחודשים ינואר עד מאי 2014 שבהם שהה במחלה (עמ' 19-20 לפרוטוקול) ואין מחלוקת כי העביר לנתבעת דיווח על מחלתו (עת ביקש את דחיית מועד השימוע (נספח 14 לתצהיר קידר) כך שלמעשה אישר את שיעור היתרה בחודש יוני 2014. עם זאת אין חולק כי הנתבעת לא שילמה לידי התובע בפועל את התשלום בחודש יוני 2014 בהסתמך על טענת הקיזוז שלו היא טוענת.

משכך, אנו מוצאים כי התובע זכאי לפדיון מחלה בעבור 27.5 ימים בסך כולל של 39,375 ₪ (תלוש שכר לחודש 6/14), כאשר טענת הקיזוז תבחן בנפרד.

ו. פדיון חופשה

119. לטענת התובע, זכאי הוא לפדיון 188.25 ימי חופשה שנזקפו לזכותו נכון ליום 13.8.14 ובסך הכל לסך של 299,488 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום 13.8.14 ועד ליום התשלום בפועל. התובע אישר, כי החל משנת 2009 אצל הנתבעת קיימת דרישה לנצל מידי שנה את ימי החופשה ואין לאפשר צבירתן לשנה העוקבת. יתרה מזו, התובע אישר כי הוא זה שיזם נוהל זה, אך לדבריו באותה העת התאפשר לעובדים לנצל את ימי החופשה שצברו או לפדותן בכסף. לטענתו, כמנכ"ל הנתבעת 2 באותה התקופה, עמדו לרשותו 164 ימי חופשה אשר לא ניתנה לו אפשרות לנצלן ומשביקש ממר דרימר לפדות את הימים הללו, נאמר לו כי הדבר יתאפשר רק בהמשך "מסיבת תזרימיות" (עמ' 16 לפרוטוקול). התובע טוען, כי בזמן אמת לא כפרה הנתבעת 1 בזכותו לפדיון ימי החופשה. עוד מציין התובע, כי לו הייתה הנתבעת מתכחשת לימי הצבירה באותו המועד, הוא היה יוצא לחופשה על מנת לנצלן. לדבריו, גם לעובדים וותיקים נוספים נתאפשר לצבור ימי חופשה.

120. לטענת הנתבעות, במסגרת גמר החשבון שילמה לתובע את מלוא ימי החופשה שלהן הוא זכאי (סעיפים 97-103 לתצהיר מר קידר; נספחים 13-15). לטענתה , במועד סיום עבודתו היה זכאי התובע ל- 101.1 ימי חופשה שאותם קיבל כאמור במסגרת שכר חודש יוני 2014.

לטענת הנתבעת, כעולה מחישוב שערכה ואשר פורט במסגרת נספח 13 לתצהיר מר קידר, יתרת הפתיחה של שנת 2014 עמדה על 222.5 ימים שממנה הופחתו 97 ימים בשל הוראת ההפחתה שניתנה בסוף שנת 2009. הנתבעת הסבירה כי התובע היה זכאי ל-23 ימים בשנה כאשר בתום שנת 2009 עמדה יתרת החופשה על 166 ימים מתוכם הייתה זכאית להפחית 143 ימים, אך לפנים משורת הדין, הותירה מכסה של 3 שנים אחרונות (לפני 2009), היינו, 69 ימים וקיזזה רק 97 ימים. עוד טוענת הנתבעת כי ימים שקוזזו לתובע כחופשה וכאשר בדיעבד התבררו כמחלה, הוחזרו אליו.

121. כעולה מתלוש השכר לחודש יוני 2014 עמדת הנתבעת הייתה שהתובע זכאי לתשלום בעבור 103 ימי חופשה המסתכמים בסך של 147,477.46 ₪. הנתבעת לא שילמה סכום זה מכוח טענת הקיזוז שלה טענה. לפיכך, אין למעשה מחלוקת לעניין זכאות התובע לסכום זה. מכאן, שהמחלוקת נוגעת ל-82.25 ימי החופשה הנוספים שלהם טען התובע כאמור כי לא נתאפשר לו לנצלן.

122. מר גולדפדן העיד כי מכסת חופשתו הצבורה (נכון למועד עדותו בחודש 11/16) עומדת על כ-100 ימים (עמ' 107 לפרוטוקול). הנתבעת טענה כי דבריו אינם נכונים והציגה לראיה תלוש לחודש מאי 2016 שבו מופיעה יתרה של 44 ימים. הגב' זעפרני העידה כי ניתנה הוראה לניצול ימי חופשה עודפים וכי לא תתאפשר צבירה, אך הודתה כי בפועל לא נעשתה מחיקה עד לאחרונה (סוף שנת 2016-תחילת שנת 2017). ואילו מר מנדלוביץ טען שבשנת 2009-2010 הייתה החלטה להפחית את ימי החופשה, אך הגורם שערך את תלושי השכר לא עשה כן בפועל (עמ' 142 לפרוטוקול).

123. שקלנו את עמדות הצדדים וקיבלנו את עמדת התובע. אין מחלוקת שעד להגשת תביעה זו לא טרחה הנתבעת לתקן את צבירת החופשה בתלושי השכר. כך עשתה הן לתובע והן לעובדים נוספים (תלושי שכר מנדלוביץ ; נספח 24 לתצהיר קידר). מכאן, גם אם הייתה הנחייה כלשהיא בשנת 2009, גילתה הנתבעת דעתה כי מבחינתה מדובר ב"הלכה ואין מורין כן". משמדובר בזכות המבוססת על הסכם וכאשר לא פעלה הנתבעת למימוש הפחתת ימי החופשה גם אצל עובדים נוספים, לא מצאנו כי נסתרה טענת התובע לזכאותו.

על יסוד האמור, משלא נסתרו חישובי התובע, אנו מקבלים את טענת התובע ומורים כי הנתבעת חייבת לתובע 188 ימי חופשה בסך השווה ל-299,488 ₪.

ז. הודעה מוקדמת

124. לטענת התובע, זכאי הוא לתשלום דמי הודעה מוקדמת בסך של 35,000 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום 13.8.14 ועד ליום התשלום בפועל.

לטענת הנתבעות, זכאי היה התובע לתשלום הודעה מוקדמת בסך של 31,500 ₪ אשר שולמה מחציתה במסגרת שכר חודש 5/14 ומחציתה במסגרת שכר חודש 6/14. לטענתה, הסכום קוזז במסגרת גמר החשבון.

125. לא היתה מחלוקת כי שכר התובע (כמו גם שכר עובדים נוספים) הופחת בשיעור של 10% עובר לסיום עבודתו. עם זאת כעולה מעדותו של מר קידר ההפחתה נעשתה לצרכי נזילות ולא מתוך כוונה לגרוע מזכויות העובדים ולראיה, הנתבעת המשיכה להפריש בעבור העובדים לקופות השונות על פי שכרם המלא (עמ' 184 ש' 26-32 לפרוטוקול) . בנסיבות אלה, משלמעשה אין מדובר בתשלום בעבור שכר עבודה אלא בתשלום בגין חלף הודעה מוקדמת, מצאנו כי יש להעמידו על השכר המלא טרם ההפחתה בשיעור של 35,000 ₪.

משאין מחלוקת לענין זכאות התובע לחלף הודעה מוקדמת ומשאין חולק כי התשלום לא בוצע בפועל, חייבת הנתבעת בתשלום דמי ההודעה מוקדמת בסך של 35,000 ₪. טענת הקיזוז תידון בנפרד.

ח. קרן השתלמות

126. לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי בגין איחורים והעדר הפקדות לזכויותיו בקרן השתלמות שמנהלת בית השקעות "ילין לפידות", בתוספת פיצויי הלנה, בסך כולל של 392,010 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. בסיכומיו העמיד התובע את התביעה לתשלום פיצויי הלנה בגין העיכוב בהעברת הניכויים שנוכו ממשכורותיו ולא הועברו במועדן לקרן ההשתלמות בסך של 231,470 ₪ (בגין 3 שנים) ולחילופין בסך של 81,362 ₪.

127. לטענת הנתבעות, שילמה לקופה את מלוא החוב שהיה לקרן ההשתלמות בהסכם שנעשה מול הקרן. לדבריה, שילמה את מלוא החוב לקרן ההשתלמות ובכל הנוגע לפיצויי הלנת שכר התובע נעדר זכות עמידה ותביעה לגבי רכיב זה ומשהגיע ה להסדר עם קרן ההשתלמות, יש בהסדר זה השתק עילה והשתק פלוגתא המחייב גם את התובע.

128. מר קידר אישר כי נוכו סכומים משכר התובע ולא הועברו לקרנות ההשתלמות במועד (עמ' 209 ש' 26-31) אך המשיך וציין כי הנתבעת הגיעה להסדר עם הקרן והכספים הועברו (עמ' 210). התובע בחקירתו הודה כי בין הנתבעת לבין הקרן היה הסדר כאשר לו עצמו אין כל ידיעה על פרטיו ואישר כי היה ושולמו כל התשלומים, אין לו כל טענה בעניין זה (עמ' 25 ש' 24-31).

ביום 18.6.14 ניתן תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הקרן לבין החברה וכעולה מעדותו של מר קידר (תצהיר מר קידר סעיפים 111-116; תצהיר מר מנדל וביץ סעיף 246; ראו גם עדות גולדפדן עמ' 107 ש' 28 – עמ' 108 ש' 1). התובע אישר כי דבר ההסדר ידוע לו וכי לא ידוע לו על קיומו של חוב נכון למועד מתן עדותו. משכך, לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי הוא זכאי להפרשי תשלום ברכיב זה.

129. אשר לתביעתו לפיצויי הלנה בגין העיכוב בתשלום – הלכה פסוקה היא בהתאם לסעיף 17א לחוק הגנת השכר, התשי"ח -1958, הזכות לתבוע פיצויי הלנה בגין העיכוב בתשלום נתונה לקרן ולא לעובד (דב"ע נו//62-5, נו/62-7 תע"ש, תעשיות לישראל בע"מ – קרן השתלמות למהנדסים בע"מ, (1996); דב"ע נא/2-3 שפרה צח – דחף בע"מ, (1991)).

אשר על כן דין תביעת התובע ברכיב זה, להידחות.

ט. קרן הפנסיה הע"ל

130. לטענת התובע, זכאי הוא לפיצויי בגין איחורים והעדר הפקדות לזכויותיו בקרן פנסיה הע"ל בין השנים 1995-2010 בתוספת התשואה שהשיגה הקרן במועדים הרלוונטיים ובסך כולל של 138,539 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל.

131. לטענת הנתבעות, אין מחלוקת כי היו עיכובים בביצוע ההפרשות לקופות, אלא שהתובע ידע ונתן הסכמתו לכך בהכירו את המצוקה התזרימית שבה היתה שרויה הנתבעת. הנתבעת מציינת כי בסופו של יום הופקדו כל הכספים לקופות השונות (נספח 19 לתצהיר קידר). הנתבעת טוענת כי התובע הסכים לעיכוב בהפרשות ואף לביצוע מאוחר בערכים נומינליים.

132. התובע בחקירתו אישר כי ידע על העיכובים בזמן אמת וכי טענותיו בענין העיכובים בתשלום הועלו לראשונה רק במסגרת כתב התביעה (עמ' 40 ש' 1-7). כן לא נסתרה טענת הנתבעת שלפיה, העיכובים בתשלומים היו לשבועות עד חודשים ספורים. אין בעובדות אלה כדי להקל ראש בטענות התובע לעיכובים בביצוע העברות התשלום ואף אין בכך כדי להפחית מהטענה כי נגרמו לו נזקים. אלא שלא מצאנו כי התובע הוכיח נזקים אלה. ראשית, משקיבל התובע דו"ח אחת לרבעון ידע התובע על העיכוב בהעברת הכספים ואף על פי כן לא עשה דבר למנעם. יתרה מזו, בתקופה מסויימת שימש התובע כמנכ"ל הנתבעת (2000-2006) ובכך היה שותף להתנהלות הנתבעת לאיחורים בהפקדה לקופות ובוודאי שיש לראותו כמסכים להן. שנית, תביעות התובע לפיצוי בגין העיכובים בתשלום ככל שהן קודמות לחודש ספטמבר 2007 התיישנו ולאור ידיעת התובע, אין מקום להארכת תקופת ההתיישנות כפי שטען בסיכומי תשובתו. שלישית, משאין חולק שהסכומים הופרשו לקרן , בסופו של יום טענת התובע היא רק להפסד התשואה שאותה העמיד על 4.5% ואשר לדבריו חושב על הצד הנמוך, ויש לבחון האם הניח התובע בסיס לתשואה זו.

התובע תמך טענותיו בחוות דעתו של רו"ח תמיר לוי. ד"ר לוי נשאל בעניין זה והשיב:

ש. אם בחודשים אלה התשואה שנצברה בגינה נמוכה מהתשואה התאורטית של החישוב שלך, אין תלונה נגד החברה לכל היותר צריך לברר את העניין מול הקרן.
ת. כן. אבל יכולים היות חודשים שיש בהם יש הפקדה באיחור.
ש. אם על פי התחשיב בתאורטי שלך יש דלתא אז כמובן החברה הפקידה את הכספים ולא אחראית על התשואה, אתה אומר צריך לפנות לקרן.
ת. אתה מגדיר תאורטית.
ש. שלושת החודשים הופקדו בזמן.
ת. כן.
ש. אם בקופה עבור החודשים האלה יש תשואה נמוכה מהחישוב התאורטי שלך.
ת. מהיכן הבאת שבקופה יש פחות.
ש. אם בקופה נובע שיש פחות בגין חודשים אלה, כי לא בדקת אחד אחד מה קרה עם הסכומים אלא באופן כללי.
ת. לא. עברתי חודש חודש וראיתי מה צריך להפקיד.
ש. עשית חישוב תאורטי של 4.5% תשואה.
ת. זה לא תאורטי.
ש. לקחת 4.5% תשואה אם בסופו של יום בגין לפחות שלושת החודשים האלה התשואה שלהם נמוכה יותר זה לא בגלל החברה, החברה נהגה כדין.
ת. אם הפקידה אז כן.
ש. טענת בחוות דעת ב-11/09 לא הייתה הפקדה, סעיף 12.2 ואכן לא הייתה הפקדה אלא שאני מפנה אותך לחודש 4/06, יש שלוש הפקדות בגין מרץ, אפריל ועוד חודש נוסף?
ת. חודש אחר כך הסכומים גדלים.
ש. יש כאן הפקדה בגין מרץ, אפריל ועוד חודש נוסף, אני אומר לך מה היה הסיכום התובע, אף אחד לא אומר שהפקדות היו מושלמות, לאורך התקופה לא תמיד היה טוב, התובע עובד בכיר במרבית השנים משנת 2003-2007 ולאחר מכן עד 2011 הוא מנכ"ל של חברות, בהבנה ובהסכמה ובידיעה שלו לפעמים גם בהנחיה שלו שולמו חלק מהתשלומים באיחור מסוים, במקרה הזה שולם מראש עודף ולאחר מכן סוכם שב-11/09 תהא התקזזות על אותו חודש.
ת. יש פברואר ומאי 2006 שמחודש זה הסכומים מתחילים לגדול. אולי מה שאתה אומר נכון ואולי לא נכון. זה מה שעמד בפני רואים שחסר חודש 3/06 והטענה שהחודש הספציפי הזה 4/06 כולל חודשים לא מסתדר עם העובדה שלאחר חודש זה החלו להפריש יותר. בחישוב כמה היה צריך להפריש מידי חודש, התבססתי על ההפקדות בפועל.
ש. על פי דוח פסגות.
ת. כן. זה המידע הכי טוב שהיה לי.
ש. אתה לא יודע מאיזה שכר.
ת. לא בתקופה זו.
ש. נראה הגיוני שהמשכורת ב-4/06 הוא יותר גבוה משמעותית מהחודש שקדם לו ונמוך מהחודש שבא אחריו
ת. יש חודשים שמקבלים בונוסים אחר כך יש 1,100, 1,100 ולכן זה לא חריג" (עמ' 56 ש' 22 עד עמ' 57 ש' 12 לפרוטוקול ; הדגשות שלי – י.א.ש. ).

133. משעולה מעדותו של ד"ר לוי כי הוא לא ביצע הפרדה בין ההפקדות שנעשו במועדן ולא הבחין בין הפקדות שהתיישנו לאלה שלא התיישנו, משהודה כי ייתכן שהיו תקופות עם תשואה נמוכה יותר, ומשעולה מהחישוב כי לעיתים הופקד סכום כפול שהיה אמור לכסות חודש אחד או יותר קודם לכן וכי ד"ר לוי לא לקח זאת בחשבון אלא התייחס להעדר התשלום במועד בחודש מסוים כתשלום חסר (עמ' 59 ש' 15-25 לפרוטוקול) ומשלא ניתן להפריד בחישוביו של המומחה את החודשים הללו, לא מצאנו כי התובע הוכיח את הפ סדיו בגין אי ביצוע הפקדות במועד, לא מצאנו מקום לתשלום פיצוי ברכיב זה ודין התביעה, להידחות.

י. פיצויי פיטורים

134. לטענת התובע, זכאי הוא להשלמת פיצויי פיטורים החסרים בקופת הפיצויים בסך כולל של 182,522 ₪, בצירוף פיצויי הלנה מיום הגשת התביעה ועד ליום התשלום בפועל. לדבריו, יש לחשב את הפיצויים על בסיס של 35,000 ₪ שכן הפחתת השכר הייתה זמנית ובשים לב ל מועד תחילת עבודתו (1.1.93) זכאי הוא לסך כולל בשיעור של 756,440 ₪. התובע טוען, כי בקופות הפיצויים עומד לזכותו סך כולל של 575,266 ₪ (בקופת הפניקס - 316,971 ₪ ובקופת פסגות 258,295 ₪). לטענת התובע, יש לראות בחומרה את סירובה של הנתבעת לשחרר את הכספים שנצברו לטובתו, לרבות בגין הפרשות לפיצויי פיטורים בפוליסות השונות וזאת כביכול בגין חוב מומצא השנוי במחלוקת, שלא נדרש מעולם ושממילא הטענות שנוגעות אליו התיישנו זה מכבר.

135. לטענת הנתבעות, בכל תקופת עבודתו הפרישו בעבור התובע את מלוא חלקן לפיצויים לקרן הפנסיה ולקופות השונות אשר נכון למועד סיום עבודתו של התובע סך של 688,785 ₪ (בפסגות סך של 251,592.54 ₪; בפניקס סך של 417,644 ₪). לטענתן, אין הן חייבות לתובע דבר. לדבריהן, קיימת להן זכות קיזוז ועיכבון ועל כן לא שוחררה קופת הפיצויים והתובע אינו זכאי להשלמת הפיצויים. עוד טוענות הנתבעות כי במועד סיום עבודתו של התובע היה זכאי לפיצויי פיטורים בשיעור של 672,288.75 ₪ (31,500 ₪ * 21.342 שנים).

136. ראשית, הצדק עם התובע כי את פיצויי הפיטורים יש לחשב על בסיס שכר של 35,000 ₪ שכן לטענת הנתבעת עצמה ההפחתה לא הייתה אמורה לפגוע בתנאים הסוציאליים (עדות מר קידר, עמ' 184 לפרוטוקול). מכאן, כי סך פיצויי הפיטורים שלהם זכאי התובע עומד על 749,583 ₪ (35,000 ₪ * 257/12 חודשים). שנית, כעולה מההלכה הפסוקה יש לזקוף על חשבון פיצויי הפיטורים את קרן ההפקדות בצירוף הפרשי הצמדה כאשר הרווחים אינם נלקחים בחשבון וזאת כל עוד לא הוסכם אחרת (ע"ע (ארצי) 29744-11-18 חברת מוסדות חינוך ותרבות בהרצליה מיסודה של הסוכנות היהודית לא"י – דורית לוי (31.1.20) ). עיון בדוחות הקופות ובחוות ד"ר לוי מעלה כי בקופת הפניקס עומדים לטובת התובע סך של 315,623 ₪ ובקופת פסגות סך של 258,295 ₪, סך הכל 573,918 ₪. מכאן, שההפרש שלו זכאי התובע עומד על הסך של 175,665 ₪.

יא. מימוש הקצאת 636 מניות

137. התובע טען כי עומדות לו הזכויות למימוש הקצאת 636 אופציות לרכישת מניות על פי תוכנית הקצאת האופציות בהסכם 2003 על כל המשמעויות הנגזרות מכך (נספח 32 לכתב התביעה). לטענת הנתבעת, מניות אלה "נבלעו" בהסכם 2006.

138. כמפורט בהרחבה לעיל, להבדיל מרווחים והלוואות, מצאנו לקבל את טענת הנתבעת שלפיה הסכם 2006 "קיפל" לתוכו את כל התוכניות וההקצאות הקודמות (סעיפים 41-47 לעיל). בנסיבות אלה, לא מצאנו כי התובע זכאי להקצאת מניות נוספות. אין בכך כדי לקבל את טענת הנתבעת שלפיה 471 המניות הכלולות בהסכם 2003 ניתנו כנגד הלוואה. כפי שיפורט בהרחבה להלן (סעיפים 144-151 לפסק הדין), מצאנו כי הנתבעת בחרה בדרך אחרת לכיסוי ההלוואה . משקבענו כי רווחים והלוואות לא עמדו בבסיס התחשיב להקצאת המניות בהסכם 2006 ומשלדברי מר דרימר, הוא עצמו קבע את שיעור המניות שיוקצה לכל אחד מבעלי המניות וחזקה עליו כי לקח בחשבון ענין זה. לפיכך, אין התובע זכאי לכל הקצאה נוספת ודין תביעתו ברכיב זה – להידחות.

יב. פיצויי הלנה

139. לטענת התובע, יש לחייב בפיצויי ההלנה בשחרור קופות הפיצויים וקופות הגמל שנצברו לזכות התובע בקרן פנסיה הע"ל ובביטוח המנהלים שאצל "הפניקס", מיום 23.7.14 ועד ליום התשלום בפועל. התובע לא כימת תביעתו זו.

הנתבעת טענה בענין זה כי עומדת לה זכות העיכבון והקיזוז ומשפעלה על פי זכויות אלה, אין מקום לכל פיצוי.

140. כפי שקבענו בהליך זה וכמפורט להלן , מצאנו כי דין מרבית טענות הנתבעת לענין חובות התובע להידחות. בנסיבות אלה, לא מצאנו מ קום לטענות העיכבון והקיזוז. עם זאת, התנהלות הנתבעת נלקחה בחשבון במסגרת פסיקת הפיצוי בגין אופן הפיטורים ונסיבות סיום העבודה ומשעיכוב התשלומים מהווה חלק ממכלול הנסיבות, כולל הפיצוי שנפסק באותו הרכיב את התנהלות הנתבעת גם בענין זה.

התביעה שכנגד

א. טענות הצדדים

141. בתביעתה שכנגד עתרה הנתבעת לחייב את התובע בהשבת הלוואות שונות שנטל במהלך השנים (1,650,154 ₪); בתשלום פיצוי בגין נזק הפסד וחסרון כיס שנגרם לה בשל הפרה שהפר התובע את הסכם עבודתו והתחייבויותיו כאשר שעות רבות משעות עבודתו שעבורן קיבל שכר מלא הוקדשו על ידו לפעילות פרטית. הנתבעת העמידה את תביעתה בגין התקופה שמחודש 5/11 ועד לחודש 5/14 בסך כולל של 1,096,663.4 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ועד התשלום בפועל; לחייב את התובע למסור לנתבעת 1 כל רווח או טובת הנאה שהפיק בניגוד להתחייבויות להסכם עבודתו במהלך תקופת עבודתו מכל פעילות שהיא לרבות פעילות פרטית בתחום הנדל"ן; להשיב רכוש וציוד השייך לה הכולל רכב חברה, מכשיר טלפון נייד; לחייב את התובע בפיצוי עבור השימוש שעשה ברכב מהתקופה שממועד סיום יחסי העבודה ועד להשבת הרכב בפועל בסך של 3,000 ₪ בחודש וכן פיצוי בגין ירידת ערך ממועד סיום היחסים ועד להשבת הרכב בפועל ולחילופין שווי שוק של הרכב ביום סיום יחסי עבודה ( 50,000 ₪); פיצוי בגין מכשיר הטלפון הנייד וירידת ערך בסך של 4,230 ₪; פיצוי בגין שימוש שלא כדין לתשלום הוצאות דלק לרכב שאינו רכב החברה (50,000 ₪); כספים שקיבל בגין ימים שבהם שהה בחופשה (10,181 ₪); פיצוי בגין הפרת חוזה עבודה והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב (50,000 ₪); פיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לנתבעת עקב התנהלות התובע (200,000 ₪).

142. התובע טען, כי מדובר בתביעת סרק שכל עניינה להוות משקל נגד התביעה העיקרית שהגיש לאחר פיטוריו שלא כדין בתום 20 שנות עבודה בקבוצה. לטענת התובע, לו היה בסיס לטענות בעניין תפקודו הגרוע לא היו ממתינים מעסיקיו למעלה מ-20 שנות עבודה שבהן כיהן בכל תפקיד בכיר אפשרי, על מנת לפטרו. התובע טוען, כי טענותיה משולחות הרסן של הנתבעת אין להן כל יסוד; אין לו כל פעילות בתחום הנדל"ן והוא לא היה בקשר עם עשרות יזמים וקבלנים בתחום הבנייה; אין לו כל פעילות בהשמת כוח אדם ולא ניהל כל מיזמים בהיחבא.

התובע מוסיף וטוען, כי אין יסוד לטענה בדבר נטילת ימי חופש שלא דווחו. לדבריו, הגם שקיבל משכורת גלובאלית ולא התחייב לכמות שעות מינימאלית או לדיווח, עבד מידי חודש מספר ניכר העולה על 200 שעות, לרבות בלילות, סופי שבוע ועוד. לדבריו, הקדיש שעות רבות לפיתוח מיזמים שונים ופעל לסייע לקבוצה בכל תחום אפשרי.

התובע טוען, כי בחודש 9/13 התגלה אצלו זיהום חמור בפנים שג רם לו למחושים קשים שבעקבותיהם נאלץ להעדר מהעבודה ואף עבר התערבות כירורגית בסמוך לאחר פיטוריו. עוד ציין התובע, כי לאורך שנות עבודתו נזקק לערוך נסיעות בהיקף גדול כדי להיפגש עם לקוחות קיימים או פוטנציאליים ועם גורמי מקצוע רבים, עבד מביתו במחשב שנרכש על ידי הנתבעות ואף מומנו לו הוצאות רכב נלוות כגון: ביטוח ודלק.

התובע טען, כי לצורך יציקת תוכן כל שהוא בתביעה שכנגד ננקטו על ידי הנתבעת 1 שורה של צעדים פוגעניים תוך רמיסת זכותו החוקתית לפרטיות בין היתר על ידי חיטוט בחפציו האישיים ובמסמכים שנותרו במשרדו; באמצעות הדפסת פלטי שיחות יוצאות של קו הטלפון שבו עשה שימוש וכן מכשיר הטלפון הסלולרי האישי ואף שכירת שירותיו של משרד חקירות תמורת תשלום של מאות אלפי שקלים אשר השתמש ב"ראיות" הבלתי קבילות שברשות הנתבעת כדי להתקשר לעשרת מכריו של התובע ועשרות גורמים נוספים כדי לברר קשר בינו לבינם ואגב כך גם להכפיש את שמו.

ב. ההלוואות

143. לטענת הנתבעת, חייב לה התובע סך של 1,650,154 ₪ בגין הלוואות שנטל במהלך השנים: הלוואה על סך 120,000 $ שנטל לרכישת ביתו בשנת 1996 ואשר בעת הגשת התביעה עומדת על הסך של 815,772 ₪ והלוואות שנטל תוך שימוש בהמחאות וכרטיסי אשראי בסך של 945,824 ₪.

לטענת התובע, בשנת 1993 נחתמה תוכנית בונוסים (נספח 4 לתצהיר התובע בתביעה שכנגד) שעל פיה הוא היה זכאי לתשלומי בונוס גבוהים. לטענתו, משהחברה ביקשה שלא לשלם תשלומי מס בעבור הבונוס, רשמה את התשלום כהלוואה.

144. אשר להלוואות – טוען התובע כי לא יעלה על הדעת שהועמדו לטובתו הלוואות בסכומים נכבדים כאשר הנתבעת לא צרפה כל ראשית ראיה בנוגע לסיכום כל שהוא בקשר להלוואות הנטענות ושבו פורטו תנאי ההלוואה, תנאי ההחזר, מועדיו ועוד. עוד טוען התובע, כי עד למועד הגשת התביעה שכנגד לא נדרש מעולם להחזיר את ההלוואות האמורות ככל שהועמדו בפועל. עוד הוא טוען, כי החברה עצמה טוענת שהתובע פרע חלקים מההלוואה בשנים 2003-2007, אך עיון בתלושי השכר מעלה כי אין לטענה זו כל יסוד שכן בתקופה זו התווספה באורח פלא לתלוש השכר של התובע "תוספת" בסך של 10,000 ₪ שכונתה בשם " תוספת מיוחדת" כאשר תוספת זו לא השתלמה בפועל לכיסו של התובע אלא הועלתה על הנייר בלבד כדי שמשכורתו לאחר ניכוי מס לא תיפגע לאחר החזר "ההלוואה" שנרשמה בספרי החברה ובאופן שכזה שהנתבעת היא שנשאה בסופו של דבר בהחזר " ההלוואה" שהעמידה לטובת התובע. התובע מציין, כי "התוספת" האמורה הופסקה מיד לאחר שהסתיים "פרעון ההלוואה". התובע מוסיף וטוען, כי אף אם תתקבל טענת החברה שלפיה הועמדה לטובתו הלוואה במועד כל שהוא, הרי שמתלושי השכר עולה כי זו עמדה על סך של 200,000 ₪ והיא נפרעה בשלמותה עד לחודש 9/07.

145. וכך העיד התובע:

"... קיבלתי בונוס בשנת 96 משהו כזה, את הבונוס קיבלתי בשיק ורשמו כהלוואה. אני ועוד עובדים אחרים, היה מגיע בונוס על סמך תוכנית 93, הביצועים של החברה היו מאוד טובים ובעלי החברה החליטו, גדעון במקום לתת כבונוס לשלם מס אמר שייתן במזומן שנקבל במלואו בהתייעצות שלו עם רואה חשבון נקבל את כל הכסף ונקבל זאת כהלוואה והחברה תחזיר אותה. החברה החלה להחזיר את הלוואות משנת 2002 גם של אביבה, צבי ועוד עובדים ונחום. הם החזירו את הלוואה על ידי תוספת בשכר, הוסף סכום ומזה קיזזו סכום נטו החזר הלוואה.
ש. לך גם עשו זאת.
ת. כן. אצלי לעומת אחרים כי הייתי הכי בכיר קיבלתי בונוס מאוד גבוה כדי שלא ימשיך שנים החזר הלוואה לקחו הלוואה 200,000 ₪ רשמו כאילו קיבלתי הלוואה כל חודש קיבלתי 10,000 ₪ לשכר ברוטו ונשאר 4,000 נטו החברה לקחה כאילו החזר הלוואה שלכאורה הייתה. כך זה נמשך 5 שנים זה היה אמור להמשיך משנת 2007 זה לא נמשך ונאמר שלא נמשך מסיבות תזרימיות נאמר לי על ידי מר קידר וזה נשאר תלוי כגיבנת על גבה של החברה וניסו למצוא פתרון דרך מניות אופציות. הבעיה הייתה שלהם. זה לא עניין העובדים. ביקשתי להציג תלושי שכר של אחרים לא הסכימו. זה החוב לכאורה.
...
ש. זה התוכנית.
ת. כן. זה משנת 93. חתום על זה מר גדעון וגלזר וגם אביבה וגם נחום כל אחד בתוכנית שלו על סמך התוכנית הזו קיבלתי את הלוואה.
ש. של 400,000 ₪.
ת. כן. יש נוסחה ועל פיה קיבלנו. רשום שהעובד ישלם את המס אבל בגלל שהתוצאות העסקיות היו כל כך טובות בשנים אלו אז מנהלי החברה והבעלים החליטו לתת כנטו. היו רווחים נומינליים" (עמ' 18-19 לפרוטוקול).

טענה נוספת בפי התובע נוגעת ביחס ל"הלוואות השוטפות" שהועמדו כביכול באמצעות כרטיסי האשראי בעניין זה טוען התובע כי לא ברור כיצד נעשה על ידי הנתבעת פילוח של ההוצאות האישיות אל מול ההוצאות הנוגעות לצורכי העבודה כאשר כולן נרשמו בדוח החו"ז כיחידה אחת.

התובע טוען, כי אין מדובר בהלוואות שהועמדו לטובתו אלא בטענות מופרכות המבקשות להסתמך באופן חלקי על רישומים שנעשו בספרי החברה. עוד הוא טוען, כי גם אם היו מועמדות בפועל הלוואות לטובתו, הטענות לגביהן נטענו בשיהוי בלתי סביר ואף לוקות בהתיישנות שיש בה כדי להביאן לדחייה על הסף.

146. הנתבעת טענה כי במסגרת המו"מ שניהלו הצדדים לקראת סיום עבודתו של התובע בחברה, הודה התובע בקיומן של החובות בשיעור של 900,000 ₪. עוד הודתה הנתבעת כי ביקשה לסייע לתובע לפרוע את ההלוואות בכך שהעניקה לו אופציה ל400 מניות שבתום תקופת האחזקה תמכרנה לנתבעת כאשר סכום פרעונן ישמש לפרעון ההלוואה והתובע יישא במס, אך טענה כי בסופו של יום, המניות הללו הומרו ל-471 אופציות מניות בהסכם 2003 אשר קופלו לתוך הסכם 2006. היינו, ערכן של אותן מניות נמצא במניות המוחזקות על ידי התובע כיום ועליו להשיבן או לפרוע את ההלוואה.

147. לא מצאנו לקבל את עמדת הנתבעת. מהדברים שהובאו בפנינו עולה ראשית, כי הנתבעת הודתה שביקשה לסייע לתובע בתשלום ההלוואה בדרך של הגדלת התשלום החודשי. אמנם לדבריה התשלום הופסק כי לא היה הגיון במעשה זה אלא שלא נסתרה טענת התובע כי הנתבעת נטלה על עצמה את התשלום (עדות מר מנדלוביץ – עמ' 146-147, עדות מר קידר עמ' 206 ש' 31 – 207 ש' 6; עדות מר בזק עמ' 83 לפרוטוקול).

מר דרימר נשאל לגבי נוהג של החזר ההלוואות שנעשה מכיסה של הנתבעת 1 והשיב כי אין לטענה זו כל יסוד (עמ' 223 ש' 17-28 לפרוטוקול מיום 18.9.17). משנשאל לגבי החזר הלוואה שקיבל התובע בשנות ה-90 שנעשה בשנת 2002-2007 בדרך של הוספת 10,000 ₪ לשכר מידי חודש השיב: "ממש לא מכיר את הנושא. באמת שלא. אף פעם לא התעסקתי בנושא רישומים בכרטיסי הנהלת חשבונות" (עמ' 223 ש' 29-32 לפרוטוקול מיום 18.9.17).

148. מר קידר העיד:

"ש. אם זה חוב אמיתי למה החברה החזירה אותו על דרך הגדלת השכר ומתן בונוסים?
ת. מהלך הזה של הגדלת השכר שבוצע בתקופה מסוימת היה בגלל דרישה של רואי החשבון של החברה שראו שלדני החובות הולכים וגדלים ורצה שהחוב יקטן ולכן עשו מהלך של החזר עם גילום כדי להקטין את החוב. זה היה תקופה מסוימת וזה נפסק. גדעון דרימר מחזיר חודש בחודשו 9,000 ₪ בהסכם הלוואה.
ש. ממתי?
ת. משנת 2010 אם אני לא טועה. ליאון יש לו חובות זניחים לחברה.
ש. האם הייתה דרישה לתובע, לאביבה, או למישהו אחר להחזיר הלוואה אי פעם? במשך 20 שנה?
ת. לא זוכר כרגע. אני חושב שיש מספר עובדים שדרשנו מהם.
ש. מדני, מדני, הייתה דרישה פעם אחת?
ת. אני לא דרשתי ממנו" (עמ' 206 ש'31 – עמ' 207 ש' 11).

149. הוספת תשלום חודשי בשיעור של 10,000 ₪ במשך תקופה של כ-5 שנים (9/02 – 10/07; כ-600,000 ₪) על מנת שירשם כפרעון הלוואה מבלי ששכרו של התובע ייפגע בפועל, עולה בקנה אחד עם טענת התובע כי הוסכם שהחברה תישא בהחזר ההלוואה לרבות תשלומי המס בגינה . יודגש כי דרך פעולה זו החלה בשנת 2002 בעת כהונת מר מנדלוביץ כמנכ"ל ונעשתה לדבריו על פי דרישת רואה החשבון לאור דרישת רשויות המס שאין הגיון באי פרעון ההלוואה (עדות מנדלוביץ – עמ' 147 ש' 13-19). אין מחלוקת שלתובע היתה הכנסה יפה ולא היתה מניעה לחייבו בהחזר ולו חלקי אלא שהנתבעת לא הפחיתה משכרו דבר.

150. הנתבעת הציגה טיוטא שנערכה לטענתה על ידי מר בזק (נספח 39 לתצהיר קידר) שבה נרשם "תוכנית להחזר הלוואה של דני". מר בזק אישר כי מסמך זה נכתב על ידו והשיב:

"ש. יש כאן הסדר איך דני מחזיר את ההלוואה.
ת. איך מחזיר או איך מגלמים לברוטו.
ש. בסוף לא יצא בפועל.
ת. לא יודע מה נסגר בין בעלי החברה. זו תוכנית שגיבשתי להפוך את הסכום הזה לנטו" (עמ' 84; הדגשה שלי – י.א.ש).

הסכם זה נערך ונחתם על ידי הצדדים (נספח 17 לתצהיר מנדלוביץ). התובע טען כי ההסכם לא מומש. עצם חתימת ההסכם עולה בקנה אחד עם העובדה שבשלהי שנת 2002 (במקביל לתחילת הוספת "התוספת המיוחדת" לשכר התובע) החברה ביקשה להקצות לתובע מניות אשר ישמשו לצורך פרעון ההלוואה (נספח 17 לתצהיר מנדלוביץ). היינו, החברה מעולם לא דרשה מהתובע את פרעון ההלוואה משום שהוסכם על דעת כולם שהיא תפרע אותה.

151. הנתבעת טענה כי הסכם זה קופל לתוך הסכם 2003 שקופל לתוך הסכם 2006. ומשקיבל התובע את המניות ולא השיבן לחברה, עליו להשיב את ההלוואה. התובע טען מ נגד כי הסכם זה לא השתכלל לכדי הסכם מחייב והצדדים כלל לא נהגו על פיו (סעיף 297-304 לתצהיר התובע). כאמור, משמצאה החברה דרך אחרת לרישום ההלוואה וכיסויה, בין אם היינו מגיעים למסקנה כי הסכם לא מומש בין אם היינו מגיעים למסקנה כי קופל לתוך הסכם 2003 אין לכך כל משמעות לענין ההלוואה. הנפקות למחלוקת שבין הצדדים נוגעת לתביעת התובע למימוש הקצאת 636 מניות נדונה לעיל בנפרד (סעיף 138 לעיל) .

152. התובע טען כי מעת לעת הוענקו בונוסים שנרשמו כהלוואות על מנת להקטין את נטל המס וכי הנתבעת התנהלה כך גם עם עובדים נוספים כדוגמת הגב' זעפרני. לדבריו, הסכם 1993 העניק לו בונוסים שנרשמו כהלוואה מטעמי מיסוי.

וכך העיד התובע:

"ת. גם צבי בזק קיבל הלוואה, אביבה קיבלה יוני מאוחר יותר קיבל הלוואה. כולם קיבלו הלוואה כבונוס.
ש. תראה לי הוכחה שזה ניתן כהלוואה.
ת. תראה לי בשנת 96 היכן קיבלתי בונוסים בתלושי השכר.
ש. תראה מסמך שאומר שהבונוס הזה הוא הלוואה מפנה לנספח 3 לתצהירו של מר בזק, סעיף 8 הלוואות לעובדים, כתוב פירוט הלוואות.
ת. מי כתוב שם? נחום ואביבה קיבלו הלוואות. איך יכול להיות שכולם קיבלו הלוואות באותו זמן. לכל העובדים היה אותו הסכם עם סכומים שונים, כל אחד קיבל נקודות בונוס שונים. רובם מימשו את הנקודות כהלוואה כי בעלי החברה החליטו במקום לתת את כל הכסף בברוטו ויהיה מס והייתה שנה טובה אמרו שניקח זאת כנטו, זה לא חוקי. הם רשמו כהלוואה ואמרו שאת ההלוואה ייקחו על עצמם, יחזירו אותם.
ש. מה שרשום כאן לא נכון, זה לא הלוואה.
ת. זה נרשם בספרי החברה כהלוואה.
ש. רצו לבוא לקראתך, בשלב כלשהו החברה רצתה לעזור לך מצד אחד לסייע לך להחזיר את הלוואה ומצד שני לשלם את כל הזכויות של הרווחים משנת 98 לכן אופציות ומניות שהיו לך והוחלט להקצות לך 400 מניות בשלהי 2002 זה בערך 5 אחוז מערך החברה, אתה תמכור אותם לחברה, תחזיר אותם ובכספי מימוש נטו תכסה הלוואה והמס ייחשב עדיין בחוב שלך, 400 מניות אלה בסופו של יום הומרו לתוך האופציות במסגרת הסכם 2003.
ת. לא נכון. ממש לא. אמרת שהחברה באה לקראתי היא באה לקראת עצמה. הלוואות שהיו לעובדים היווה גיבנת לחברה כי זה צבר ריביות. אם זה היה הלוואה אמיתית לא הייתי צובר ריביות הייתי משלם. החברה חיפשה דרך איך להחזיר הלוואה שכאילו לקחתי בכמה שפחות מס" (עמ' 64 ש' 7-24; ההדגשות שלי – י.א.ש).

153. הנתבעת אישרה כי גם עובדים אחרים קיבלו הלוואות אך טענה כי פרעו אותן. כך לדבריה, הגב' זעפרני קיבלה הלוואה ופרעה את ההלוואה באמצעיה. לא מצאנו כי ניתן ללמוד מעדותה של הגב' זעפרני דברים אלה. הגב' זעפרני העידה בחקירתה הראשית :

"ש. אילו עוד הטבות קיבלת? התייחסי במיוחד להלוואות
ת. ביקשתי הלוואה וקיבלתי אותה לדעתי לבר מצווה של הבן שלי.
ש. באיזה שנה.
ת. 2009 או 2010.
ש. מפנה לנספח 3 לתצהירו של רואה חשבון מר בזק, תתייחסי למה שרשום שם [נרשם כי בחודש 3/98 לתובעת הלוואה בשיעור של 133,000 ₪ - י.א.ש].
ת. בשנת 98 זה לא היה בשנת 98 היה הלוואה שקיבלתי.
ש. מה הזיכרון שלך אומר לגבי המסמך הזה.
...
ת. ביקשתי הלוואה לרכישת דירה בשנת 95.
ש. קיבלת בונוס לפני כן בשנת 93 למשל.
ת. יכול להיות לא זוכרת.
ש. איך נרשם הבונוס שלך.
ת. אין לי מושג.
...
ש. מפנה לסעיף 32-33 לתצהירו של מר בזק, הוא מזכיר כרואה חשבון שהבונוסים נרשמו כהלוואות, מה יש לך לומר על כך, את יודעת על כך.
ת. אתה יכול לחזור על השאלה.
ש. רואה חשבון של החברה רושם כי בונוסים לעובדים ניתנו ונרשמו כהלוואות, מה את יודעת על כך בכלל.
ת. אין לי מושג.
...
ש. מתי החזרת את ההלוואה.
ת. לא זוכרת. בקושי זוכרת שקיבלתי אבל במשך השנים מהשכר או כנגד בונוסים שקיבלתי פה ושם.
ש. הגדילו לך את השכר בשיעור ההחזר, כלומר שהנטו שלך לא יפגע.
ת. לא זוכרת שהיה דבר כזה.
ש. קיבלת בונוסים כדי לסגור את הלוואה.
ת. קיבלתי בונוסים כי עשיתי עבודה טובה. בדרך כלל זה מה שהיה.
...
ש. אם פרעת את ההלוואה באמצעיך ולא על דרך הגדלת שכר או בונוסים, תמציא לנו את המסמכים שמעידים על הפירעון ואנו נגיש אותם לבית הדין כפי שנקבל אותם ותשלחי עותק לעורך דין גוטמן.
ת. מאיפה יש לי דברים משנת 90.
ש. תלכי לחברה.
ת. או. קיי" (עמ' 164 ש' 27 – עמ' 166 ש' 10; הדגשות שלי – י.א.ש.).

בדיון שהתקיים לאחר חקירתה הראשית, במסגרת חקירתה הנגדית, השיבה לשאלות ב"כ הנתבעת וציינה כי פרעה את ההלוואה מאמצעיה אך לא הציגה מסמכים התומכים בכך (עמ' 175 ש' 14-24). יתרה מזו, הגב' זעפרני טענה בתוקף (בחקירתה הנגדית) כי "אני אף פעם לא דיברתי על הלוואה לבר מצווה או שלא זכור לי שקיבלתי הלוואה לבר מצווה. לא זוכרת" (עמ' 181 ש'1-2).

154. כאמור, מדברי הגב' זעפרני לא ניתן ללמוד כיצד פרעה את ההלוואה ומסמכים נוספים לא הוגשו לאחר עדותה, ולא נסתרה גרסת התובע כי החברה נקטה בדרך של הגדלה מלאכותית של השכר או בדרך של זקיפת בונוסים. יתרה מזו, מעדותה עולה כי היא כלל לא זכרה הלוואה משמעותית שניתנה לה כביכול לרכישת דירה, אך זכרה כי קיבלה בונוסים. מכל מקום, ככל שהדבר נוגע לתובע, לא נסתרה טענתו זו.

155. הנתבעת טענה כי על פי תחשיביה, הבונוסים עומדים על הסך של 39,924 דולר. ב"כ הנתבעת ציין בדיון כי "יש רישום בחברה כמה היו שווים דאז הבונוסים" (עמ' 65 ש' 17).

מר דרימר צירף מסמך במסגרתו נטען כי הבונוס שלו היה זכאי התובע על פי תוכנית הבונוסים בשנת 93 עומד על הסך של 39,924 $ (נספח 28 לתצהיר מר דרימר). מר דרימר טען, כי התובע קיבל את הבונוס הזה בשנת 99 במס גרת הענקת אחוז מהמניות שהוא בעל ערך גבוה יותר (עמ' 238 ש' עד עמ' 239 ש' 8 לפרוטוקול מיום 18.9.17). העד נשאל אם כך:

"ש. יש תאריך, תאריך 96 למה התובע מבקש לקבל הלוואה לבית שיש לו זכאות לקבל כסף.
ת. 14,000 לעומת 120,000 ₪. לא רצה כי זה השתלם לו אחר כך בהמרה למניות. לבוא ולומר שלא קיבל את הכסף זה ממש חוצפה. קיבל יותר ממה שצריך" (עמ' 239 ש' 9-11 לפרוטוקול מיום 18.9.17).

משנשאל מר דרימר מדוע באותו שלב של המרת הרווחים לאופציות לא פרעה החברה את חובו של התובע משנת 1996 השיב: "זה מה שהתובע רצה כי המניות יהיו שוות יותר בעתיד. אם הוא היה מקבל את הכסף היה צריך לשלם עליו מס, לא רצה לשלם מס" (עמ' 234 ש' 17-18 לפרוטוקול מיום 18.9.17).

156. טענה זו עולה בקנה אחד עם הגיונם של דברים. איש מהצדדים לא טען כי בשנת 1996 הייתה כוונה לחלק מניות לתובע ולא ברור מדוע אם קיימת זכות לבונוס, ייטול התובע הלוואה במקום לקבל את הכספים שלהם הוא זכאי. אומנם, אין חולק כי לו היה התובע מקבל את תשלום הבונוס כרכיב בונוס היה אמור לשלם על כך מס כחוק בעוד שמשיכה בדרך של "הלוואה" ייתכן והייתה יכולה להביא להפחתת נטל המס המוטל עליו. מכאן, כי שוכנענו כי רישום הלוואה זו אינה הלוואה אמיתית וככל שהיא מצויינת במסגרת החו"ז היא מהווה למעשה, ולו בחלקה, תשלום בונוס ואין בסיס לחייב את התובע בתשלומה.

157. אשר לתשלומים המופיעים בחו"ז – לטענת הנתבעת עומד חובו של התובע בגין שימוש בכרטיסי האשראי של הנתבעת בסכום כולל של 945,824 ₪ נכון ליום הגשת התביעה. לטענתה, במהלך תקופה ארוכה עשה התובע שימוש אסור בכרטיסי האשראי וצבר חוב גדול.

התובע טען מנגד כי השימוש שעשה בכרטיסי האשראי היה ידוע גלוי וברור בעת שדפי החיוב הגיעו לידי הנתבעת. לדבריו, מדובר על פרעון חלקי של התחייבויות הקבוצה כלפיו ואין מדובר בשימוש שלא כדין. התובע טוען כי הוצאות הדלק נעשו לצרכי עבודה וכי הנתבעת לא הוכיחה את תביעתה.

158. מר בזק העיד כי בעלי ומנהלי החברה עשו שימוש שוטף בכרטיסי האשראי לצרכיהם הפרטיים בסכומים העולים כדי עשרות ומאות אלפי ₪ בשנה וכי כבר בשנת 1998 פנה למר מנדלוביץ בענין זה (מכתב מיום 22.3.98; נספח 3 לתצהיר בזק). עוד עולה מעדותו כי מחשבון הנתבעת נמשכו סכומים למימון משכנתא ות והלוואות בסכומים גבוהים (נספח 4 לתצהיר בזק) ואשר מר בזק העיד כי מדובר בתשלומים ששולמו בעבור מר דרימר (סעיף 24 לתצהיר בזק). גרסתו לא נסתרה.

159. מר קידר העיד בענין ההלוואות:

"ש. יש טענה שהחברה העמידה הלוואה לדני.
ת. יש הסכם כזה. כן.
ש. איפה ההסכם?
ת. אולי יש לי אותו פה. הוא צורך איפשהו.
ש. אנחנו לא מכירים אותו. הסכם משנת 1996 יש לך?
ת. אני אחפש ואמציא.
ש. יש מועד לפירעון ההלוואה/ הלוואות?
ת. אתה מדבר על החובות שנצברו כתוצאה שנצברו כתוצאה משימוש בכרטיסי אשראי מעבר להלוואה שניתנה לדני.
ש. יש מועד פירעון?
ת. אין הסכמה על מועד פירעון לא לגבי דני, לא לגבי גדעון ולא לגבי ליאון כי הכוונה הייתה שברגע שיהיה כסף כתוצאה מאקזיט או כתוצאה ממכירת מניות או דיבידנד אז נתקזז.
ש. מתי הייתה ההסכמה הזאת של נחכה לאקזיט?
ת. אני לא זוכר.
ש. היית צד להסכמה הזאת?
ת. זו הסכמה בין בעלי מניות. אני יודע על כך.
ש. למה זה לא מופיע באף תצהיר שמחכים לאקזיט לשם פירעון?
ת. למה זה צריך להופיע בתצהיר? אני דורש את ההלוואה חזרה.
ש. למה לא נדרש החזר הלוואה במשך קרוב ל-20 שנה?
ת. זו הייתה ההתנהלות של בעלי המניות בחברה ומדי פעם רואי החשבון העירו על העניין הזה שהחובות מצטברים ומדי פעם היו ניסיונות להקטין את החובות האלה. הניסיונות הללו נכשלו כיוון שאותם אנשים שמשכו כספים מהחברה הורגלו ברמת חיים מסוימת ולא יכולנו לקצץ. היום אין אישור לבעלי מניות למשוך בצורה בלתי מבוקרת כספים מהחברה והיו החזרים לחברה" (עמ' 205 ש' 10 – עמ' 206 ש' 2).

160. מר דרימר ציין כי בשנת 2003 חולקו לבעלי המניות, למנהלים ולעובדים בכירים כרטיסי אשראי שבמסגרתם הם אפשרו למחזיקי הכרטיס ליטול הלוואות באמצעות שימוש בכרטיסי האשראי כאשר היה ברור שמדובר בכספים שיזקפו כהלוואה (עמ' 225 ש' 13-24 לפרוטוקול מיום 18.9.17).

161. מר דרימר העיד לעניין משיכות ההוצאות בכרטיסי האשראי כי:

"בחברת פרסיס שהיא חברה מאוד, מאוד מורכבת יש בסוף 5-6 היום כבר 6 או 7 שותפים, הם עבדו בחברה. החברה הייתה לארג'ית איתם היינו מאוד קורפורטיביים עם צורכי השותפים ואפשרנו לשותפים להנות מהלוואות דרך כרטיסי אשראי אני לקחתי התובע וכולם לקחו והתובע יחסית לאחוזים שלו לקח יותר מאשר כולם בהרבה. בין היתר, גם אם אני חייב לומר בבית הדין, אומר כי לא אשקר, נלקחו לקיחות שהן אסורות על ידי כולם על ידי על ידי התובע, מנדלוביץ על ידי כולם. אני ביקשתי מהבורר להיות בהגנה מפני הפללה עצמית ואכן קיבלתי. הפללה של התובע עצמו כי גם הוא לקח כספים בדיוק כמו כולנו. המינון נמצא בבוררות כרגע אצל בורר." (עמ' 221 ש' 16-23 לפרוטוקול מיום 18.9.17 ; ההדגשה שלי – י.א.ש).

162. מר דרימר הודה כי הנתבעת רכשה עבור אשתו רכב וכי תקופה מסוימת שילמה הנתבעת את החזרי המשכנתא על ביתו ואולם בד בבד טען כי לתובע מומנו דברים אחרים כגון: בר מצווה, נסיעה ללאס וגאס עם המשפחה, טלפונים ועוד (עמ' 222 ש' 2-10 לפרוטוקול מיום 18.9.17). העד הוסיף וטען כי כל התשלומים הללו נרשמו כהלוואות בחו"ז של החברה כאשר הוא עצמו החזיר סך של 6,000 ₪ בחודש במשך כ-5-6 שנים. לטענת העד, במהלך השנים לפחות 4-5 פעמים אמר לתובע שהוא צריך להחזיר את הלוואה שנטל לרכישת ביתו בשנת 96 (עמ' 224 ש' 20-26 לפרוטוקול מיום 19.8.17). לדבריו, התובע נפנף כלפיו בתנועה של " עזוב אל תדבר איתי על זה, יבוא היום" (עמ' 224 ש' 21-22 לפרוטוקול מיום 18.9.17), אך היה ברור כי יגיע יום שבו הוא יצטרך להחזיר את החוב בין בסיום עבודתו ובין במועד חלוקת דיבידנדים. בחקירתו אישר מר דרימר כי התובע קיבל כמו כל השותפים והעובדים הבכירים כרטיס אשראי לשימוש להוצאות החברה ולשימוש אישי והודה כי מעולם לא הוגבל השימוש של התובע .

163. התובע טען כי רישום החזר חובות (שנבעו משימוש בכרטיסי האשראי ורישומם בחו"ז) לחלק מבעלי המניות נעשה במשיכת דיבידנדים. הנתבעת טענה, כי איש מבעלי המניות לא קיבל דיבדנד מהנתבעת 1 מאז חתימת הסכם 2006.

מר דרימר העיד במפורש כי לא חולק דיבידנד לאיש במשך כל השנים (עמ' 222 ש' 14-15 לפרוטוקול מיום 18.9.17) אם כי לדבריו אין בכך כדי להעיד שהחברה לא הייתה מוצלחת אלא על החלטת בעלי המניות להשקיע את הכספים בקידום החברה (עמ' 223 ש' 10-15 לפרוטוקול מיום 18.9.17). אלא שמשנשאל מר דרימר לגבי קבלת דיבידנד בשנת 2016 בשיעור של 2,000,000 ₪ השיב כי על רקע פניית מס הכנסה בעניין רישומי החו"ז של בעלי המניות בחברה, נדרש במשך 5 או 6 שנים להשיב כל חודש סכום ממשכורתו להחזר אותו חוב וחלק לרשום כדיבידנד. לדבריו, אין מדובר בכסף שקיבל בפועל וכי הוא עתיד להשיב את אותו דיבידנד (עמ' 217-218 לפרוטוקול מיום 18.9.17) . לא הוכח כי התובע קיבל דיבידנד באותה העת ואף לא נרשם כל דיבידנד על שמו .

מר מנדלוביץ העיד כי ההלוואה בעבור רכישת הבית היא הלוואה שניתנה לתובע כעובד ואילו יתר ת ההלוואות המצוינות בחו"ז ניתנו לו במעמדו כשותף (עמ' 149 ש'24-27). די היה בדברים אלה כדי לקבוע שבמסגרת סיום יחסי העבודה אין מקום להתחשבנות בענין החו"ז. בהצטרף האמור לדברי מר דרימר כי חובו שלו נפרע באמצעות חלוקת דיבידנד כאשר לתובע לא ניתן דיבידנד לסילוק החוב, יש כדי להצביע על התנהלות פסולה ומפלה של הנתבעת.

164. אשר לשיעור החוב - הנתבעת צירפה לתצהיר מר קידר עותק מחיובי האשראי ורישומם בחו"ז (נספח 28 לתצהיר) , אלא שאין בחיובים אלה כל הפרדה בין הוצאות אישיות להוצאות של החברה (ראו למשל חיובים מחודשים 2/13 3/13) . יתרה מזו, לא הוצגו כרטיסי החו"ז לשנים 2009-2012 ועיון בכרטיסים מעלה כי נעשו בהם תיקונים רטרואקטיביים ואף רישום פעולות כפולות (ראו למשל תנועה מספר 21839 מיום 1.1.13) כאשר המקור לרישום אינו ברור.

כאמור, התרשמנו כי הנתבעת אישרה בזמן אמת לתובע (כמו גם ליתר בעלי המניות) שימוש בכרטיס האשראי גם לצרכים אישיים ולא טרחה לסייג את השימוש או להגבילו בדרך כלשהיא (כגון צמצום האשראי). בנסיבות אלה, לא מצאנו כי התובע עשה בכרטיס שימוש לא כדין ולא מצאנו כל דרך לקבוע את הסכום לשימוש עצמי אשר ניתן היה אולי לחייב את התובע בהשבתו לו היתה הנתבעת עורכת חשבונות מסודרים בז מן אמת.

165. התרשמנו שניהול ענייניה הכספיים של החברה לרבות תשלום זכויות לעובדים (שאינן בגדר תשלום שכר חודשי רגיל ), נעשה בדרכים מגוונות בניסיון להקטנת נטל המס כאשר דומה שהמצג שהוצג הוא שהחברה תשא בו. הגם שאיננו מוצאים במסגרת הליך זה, לקבוע שהיא אינה לגיטימית, הרי מדברי מר דרימר עצמו בהתייחס לסעיף 55.10 ל-ת/11, עולה כי ייתכן שיש בהם כדי להפליל את הנתבעת 1 או בעלי מניותיה.

על רקע זה, הטענה כי הנתבעת נתנה לתובע להגדיל חובותיו ולגררן במהלך 20 שנה כאשר היא אינה דורשת את פירעונן בשום שלב, היא אבסורדית. יתרה מזו, התנהלות הנתבעת בין השנים 2 002-X007 בכך שהוסיפה לשכר התובע "תוספת מיוחדת" בשיעור של 10,000 ₪ לחודש מבלי שנעשה כל שינוי בסכום הנטו שקיבל התובע, מעידה כי היא ביקשה "לספוג את ההלוואות" הן משום שראתה בו משום "מענק", הן משום שראתה בו קיזוז תמורת " רווחים".

166. העולה מכל האמור הוא, כי טענת התובע שלפיה בעלי המניות נוהגים למשוך רווחים באמצעות חיובי כרטיסי האשראי מבלי שקיימת כוונה אמיתית לחייבם בתשלומים אלה, לא נסתרה. כך גם לא נסתרה טענת התובע כי קביעת המשיכות כהלוואה שעליו להשיבה לנתבעת הועלתה לראשונה במסגרת המשא ומתן בין הצדדים לקראת סיום העסקתו, וזו אף אושרה בעדותו של מר קידר (עמ' 207 ש' 25 – עמ' 208 ש' 8). טענת הנתבעת שלפיה במסגרת המשא ומתן הודה התובע בחוב, אינה יכולה להתקבל. ראשית, לא ברור מי ערך את ההסכם אותו הציגה הנתבעת. שנית, ברור כי ככל שקיימת הודאה היא נעשתה בהקשר רחב יותר של סיום כל המחלוקות בין הצדדים. לא ניתן ליטול פרט אחד ממסגרת משא ומתן שלא צלח ולבסס עלי ו הודאה בחוב או בזכות.

167. על יסוד כל האמור, לא מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח שהתובע חב לה כספים בגין הלוואות שנטל או בגין שימוש שעשה שלא כדין בכרטיסי האשראי ולא מצאנו כי הורם הנטל להוכיח שיעורם של הלוואות שכאלה ודין תביעותיה בעניינים אלה – להידחות.

ג. פיצוי בגין נזקים, הפרת חוזה והפרת חובת האמון

168. אשר לטענה כי התובע חייב בתשלום פיצוי בגין נזק, הפסד וחסרון כיס שנגרם ל נתבעת בשל הפרת הסכם עבודתו והתחייבויותיו כאשר שעות רבות משעות עבודתו שעבורן קיבל שכר מלא הוקדשו על ידו לפעילות פרטית.

הנתבעת העמידה את תביעתה בגין התקופה שמחודש 5/11 ועד לחודש 5/14 בסך כולל של 1,096,663.4 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית ממועד כל תשלום ותשלום ועד התשלום בפועל.

169. התובע טען בעניין זה, כי הנתבעת לא הוכיחה את טענותיה "החמורות" שלפיהן עסק בשעת העבודה בקידום עסקים פרטיים ואף לא הוכיחה את הטענה כי החל משנת 2012 הייתה נוכחותו במקום עבודתו מועטה.

170. הצדק עם התובע בטענתו זו והדברים פורטו בהרחבה ( סעיפים 80-87 לעיל ). כאמור, הנתבעת כשלה מלהוכיח כי התובע עסק במרבית שעות עבודתו בעניינים פרטיים וטענתה כי עליו להשיב את השכר שקיבל בגין עבודתו - נדחית.

171. הנתבעת עתרה לחייב את התובע למסור לידיה כל רווח או טובת הנאה שהפיק בניגוד להתחייבויות להסכם עבודתו במהלך תקופת עבודתו מכל פעילות שהיא לרבות פעילות פרטית בתחום הנדל"ן. משהגענו לכלל מסקנה, כי התובע לא הפר את התחייבויותיו ולא פעל בניגוד להסכם עבודתו, גם תביעה זו דינה להידחות. כך, גם מצאנו לדחות את תביעת הנתבעת לפיצוי בגין הפרת הסכם העבודה והפרת חובות האמון, ההגינות ותום הלב אשר העמידה על הסך של 50,000 ₪.

ד. השבת רכוש הנתבעת ותשלום עודף

172. לטענת הנתבעת על התובע להשיב לידיה רכוש וציוד השייך לה הכולל רכב חברה, מכשיר טלפון נייד וכן לחייב ו בפיצוי עבור השימוש שעשה ברכב מהתקופה שממועד סיום יחסי העבודה ועד להשבת הרכב בפועל בסך של 3,000 ₪ בחודש ; בפיצוי בגין ירידת ערך ממועד סיום היחסים ועד להשבת הרכב בפועל ולחילופין שווי שוק של הרכב ביום סיום יחסי עבודה (50,000 ₪); בפיצוי בגין מכשיר הטלפון הנייד וירידת ערך בסך של 4,230 ₪; פיצוי בגין שימוש שלא כדין לתשלום הוצאות דלק לרכב שאינו רכב החברה (50,000 ₪);

לטענת התובע, הרכב נרכש בעבורו מתוקף היותו חבר/שותף בקבוצה ובהתאם שילמה הנתבעת בעבור השימוש ברכב גם לבני משפחתו (לרבות ביטוח נהג צעיר). התובע טען, כי לאחר הקמת הקבוצה לא הייתה כוונה שהרכב ישוב לחברה ולכן הוא נותר ברשות התובע כמעט ללא שימוש. התובע הוסיף וטען, כי הנתבעת רכשה עבורו ובעבור בני משפחתו מכשירים סלולריים גם זאת כחבר בקבוצה ולא כעובד ובהתאם לכך השימוש בהם נעשה לא פעם ללא קשר לעבודתו.

173. אשר לטלפונים - עולה מן הראיות שהובאו בפנינו, הנתבעת אכן העמידה לרשות השותפים ובני משפחותיהם טלפונים סלולריים (עדות מנדלוביץ עמ' 150 – 151 לפרוטוקול) ואף רכבים (ראו עדות מר דרימר עמ' 222 לפרוטוקול).

מר מנדלוביץ העיד בעניין זה כי הטלפונים ניתנו לו, למר דרימר, למר מולד ולתובע ואף מומנו על ידי החברה כעובדים ולבני משפחותיהם בהיותם בעלי מניות (עמ' 150 ש' 29-30). מר מנדלוביץ אומנם סייג את טענתו וטען כי מדובר בבעלי מניות כל עוד הם עובדים בחברה. לטענה זו לא מצאנו כל יסוד. מכאן, כי בכל הנוגע לתביעת הנתבעת להשבת מכשיר הטלפון הסלולרי או עלותו בסך של 4,000 ₪, הרי שיש לדחותה.

174. אשר לרכב – לטענת הנתבעת מחזיק התובע ברכב החברה והוא סירב להשיבו לידיה עם סיום עבודתו. הנתבעת ביקשה לחייב את התובע בגין שווי הרכב במועד סיום עבודתו בסך של 47,000 ₪ (על פי מחירון לוי יצחק). התובע טען מנגד כי הרכב (שנת יצור 200 1) נרכש מכח חברותו בקבוצה והוחזק על ידו בנאמנות כאשר לאחר חתימת הסכם 2006, הועבר הרכב לחזקתו המלאה וכי לאחר הקמת הקבוצה בשנת 2006 לא היתה כל כוונה שהוא יוחזר לחברה (סעיף 53 לתצהיר התובע) . טענת התובע בענין זה לא נסתרה.

כעולה מהעדויות, נרכשו בעבור כל בעלי המניות וגם לחלק מבני משפחותיהם רכבים לשימושם (עדות מר דרימר עמ' 222 ש' 4-5 לפרוטוקול) וזאת מכח היותם שותפים בחברה ולא מכח היותם עובדים. בנסיבות אלה, אין יסוד לדרישת ההשבה של הרכב או תמורתו עם סיום עבודתו של התובע.

175. אשר לטענה בדבר שימוש שלא כדין - מר קידר ציין בתצהירו כי לנתבעת הסדר עם תחנות הדלק והתובע נדרש לעשות שימוש בכרטיס אשראי בעבור דלק רק במקרים חריגים. עוד ציינה הנתבעת כי הרכב שהעמידה לרשות התובע נצרך לשימוש בסולר ולא בבנזין אך התובע לא הקפיד להעביר אליה את הקבלות ועל כן לא ניתן היה לראות את השימוש הפסול שעשה התובע ואשר בשנת 2012 עמד על קרוב ל- 7,000 ₪ (סעיפים 185-188 ונספח 51 לתצהיר קידר) מכאן מבקש מר קידר לגזור את שיעור ההוצאות החורגות למשך 7 שנים רטרואקטיבית .

176. ראשית, טענת מר קידר כי השימוש שעשה התובע נעשה שלא כדין, לא הוכחה. מהעדויות שהובאו לעיל עולה כי לא ניתנה כל הגבלה באשר לשימוש בכרטיסי האשראי, כי בעלי המניות והמנהלים יכלו לרכוש מוצרים והוצאות שונות בכרטיסי האשראי וכי מדובר היה בנוהג ששרר בחברה זמן רב לפני שהתובע קיבל כרטיס לשימוש. התובע טען כי לפני שקיבל כרטיס אשראי עשה שימוש בהמחאות שעליהן חתמו מר מנדלוביץ ומר בזק (עמ' 54 לפרוטוקול). גרסתו זו לא נסתרה. מעדותו של מר מנדלוביץ עולה כי עד למועד סיום עבודתו, לא נדרש התובע להשיב את חיובי האשראי ואיש לא הגביל את סוגי השימוש. אכן, עדי הנתבעת טענו כי התובע נתבקש למתן את הוצאותיו ואולם, למרות שלא היתה כל מניעה להגביל את סכום האשראי, איש ממנהלי הנתבעת לא חשב לעשות כן. שנית, טענות הנתבעת בדבר היקף ההוצאות האישיות החורגות לא הוכח ומדובר בהערכה בלבד. אין מקום לחייב עובד בהוצאות חריגות על בסיס הערכה בלבד.

בנסיבות אלה, לא מצאנו כי הנתבעת הרימה את הנטל להוכיח את טענתה שלפיה היא זכאית לפיצוי בסך של 50,000 ₪ בגין שימוש שלא כדין, ותביעתה ברכיב זה - נדחית.

ה. החזר ימי חופשה ששולמו ביתר

177. לטענת הנתבעת, על התובע להשיב לה כספים שקיבל בגין 7 ימים שבהם דיווח על עבודתו, אך למעשה שהה בחופשה. הנתבעת העמידה תביעתה ברכיב זה על הסך של 10,181 ₪ (סעיפים 190-194 לתצהיר קידר; נספח 53-54 לתצהיר קידר). בסיכומיה העמידה את התביעה על 6 ימים בלבד בסך כולל של 8,726 ₪.

התובע טען בעניין זה כי אין בסיס לטענת הנתבעת בדבר אי דיווח וכי המסמכים שעליהם סומכת הנתבעת את טענותיה, הן קבלות המעידות על הוצאות דלק או אשל להם נדרש התובע בגין נסיעה ללקוחות מרוחקים.

178. עיון בנספח 54 מעלה, כי מר קידר מבסס טענתו על קבלות שהוצגו. הנתבעת טוענת, כי יש לקבל את גרסת מר קידר משום שלא נחקר עליה וזו לא נסתרה. דא-עקא, מר קידר נחקר בעניין זה ומעדותו עולה כי קביעת הנתבעת שהתובע שהה בחופשה מבוססת על חשבוניות שהציג בגין הוצאות תידלוק ואשל שהגיש לה (נספח 54 לתצהיר קידר). מעיון החשבוניות עולה כי בשנת 2009 שהה התובע באילת ביום 23.8.09 וכי ביום 2.8.09 עשה דרכו חזרה מאילת; בשנת 2010 שהה באילת במשך סוף שבוע ארוך בימים 1-4.04.10 (מתוכם 2 הם ימי עבודה); ביום 2.8.13 שהה סוף שבוע באילת ותידלק בדימונה בשעות אחר הצהריים המאוחרות בדרכו חזרה . היינו, הנתבעת טענה כי 5 ימים שהה התובע באילת ולא דיווח על ימים אלה כימי חופשה. טענת הנתבעת כי אין לה כל קשר לעבודתה לבין שהות בעיר אילת, לא נסתרה.

עם זאת, הנתבעת הציגה נסיעה לצפון ביום 15.8.12 וכן ארוחה בדימונה ביום 11.8.11 וטענה כי מדובר בימים שהתובע שהה בחופשה אלא שבחקירתו הנגדית הודה מר קידר כי לנתבעת לקוח בקיבוץ שמיר בצפון וחזר בו מטענתו לגבי יום זה (עמ' 196 ש' 15-21 לפרוטוקול). כאשר נשאל מר קידר לגבי ביקוריו של התובע אצל לקוח בשם "ווישיי" היושב בדימונה השיב כי הוא לא ידוע לו על כך והוא אינו זכור האם התובע ביקר אצלו (עמ' 196 ש' 26-29 לפרוטוקול).

179. מהדברים עולה, כי התובע לא דיווח על ימי חופשתו באילת ואולם הנתבעת לא סתרה את טענתו שלפיה ביקוריו בדימונה (גם אם דובר ביום שבו חזר מסוף שבוע באילת) היו במסגרת העבודה. מכאן, רשאית הייתה הנתבעת לדרוש קיזוז של 4 ימי חופשה בלבד בסך כולל של 6,463.5 ₪. יצוין, כי הנתבעת ערכה חישוביה על בסיס שכר אחרון בשיעור של 31,500 ₪ אלא משקבענו לעיל כי בסיס השכר לתשלום זכויות התובע עומד על סך של 35,000 ₪, גם הקיזוז צריך להיעשות על בסיס שכר זה.

ו. הוצאות הנתבעת

180. עתירתה האחרונה של הנתבעת היא לחייב את התובע בפיצוי בגין ההוצאות שנגרמו לה עת נדרשה ל"בקרת נזקים" בניסיון להקטין את נזקיה עקב התנהלות התובע. הנתבעת העמידה תביעתה ברכיב זה על הסך של 200,000 ₪.

181. לא ברור כיצד הגיעה הנתבעת לסכום זה אך אם נכונה טענתה לעניין המשאבים שהפנתה למציאת ראיות נגד התובע כאשר בנוסף לכך פעלה לקבלת פירוט שיחותיו ואף עיינה בתיבת הדואר האלקטרוני שלו, ואף על פי כן, כל שדלתה מהם הוא כמפורט לעיל, הדבר מעיד כי לטענותיה שלפיהן התובע פעל בזמן עבודתו בעניינים שאינם רלוונט יים לפעילות הנתבעת, אין כל יסוד ובוודאי שאין מקום לפצותה בגין הוצאות שמהן עולה שלטענותיה החמורות כלפי התובע, לא היה בסיס. משכך, התביעה ברכיב זה – נדחית.

אחרית דבר

182. על יסוד כל האמור, אנו קובעים כי על הנתבעת לשלם לתובע את הסכומים הבאים:

א. פיצוי בגין פיטורים שלא כדין בסך של 70,000 ₪.
ב. רווחים בסך של 43,000 $ (נכון ליום 30.6 .14).
ג. דמי מחלה בסך כולל של 39,375 ₪
ב. פדיון חופשה בסך של 299,488 ₪.
ג. חלף הודעה מוקדמת בסך של 35,000 ₪.
ד. הפרשי פיצויי פיטורים בסך של 175,665 ₪.

סכומים אלה ישולמו בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 30.6.14 ועד התשלום המלא בפועל.

בנוסף ישוחררו לידי התובע זכויותיו בקרן הפנסיה הע"ל ובביטוח מנהלים הרשום על שמו בבית ההשקעות "הפניקס"

מסכום זה רשאית הנתבעת לקזז ימי חופשה ששולמו שלא כדין בסך של 6,463.5 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה כחוק מיום 30.6.14 ועד התשלום המלא בפועל.

יתר תביעות התובע והתובעת שכנגד – נדחות.

התביעה כנגד הנתבעת 2 – נדחית.

183. בבואנו לשקול את פסיקת ההוצאות לקחנו בחשבון את היקפו החריג של הליך זה ( הצדדים הגישו מסמכים בהיקף גדול, נשמעו עדים רבים והצדדים נדרשו לעבודה מקיפה) ואת העובדה כי בסופו של יום מרבית הטענות האישיות שהופנו כלפי התובע נדחו תוך שמקור חלק גדול מהמחלוקות הוא בעיקרו בהתנהלות חשבונאית פסולה של הנתבעת. בנסיבות אלה, אנו מטילים על הנתבעת לשאת בהוצאות התובע בסך של 120,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, ו' תמוז תש"פ, (28 יוני 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' מרים יעיש
נציגת ציבור (עובדים)

יעל אנגלברג שהם
שופטת

מר משה חסון
נציג ציבור (מעסיקים)