הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 28073-10-17

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציג ציבור (עובדים) – מר דוד פטיטו
נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון

התובע:
טומס אסנאוסקס, ( ת.ז.-XXXXXX077)
ע"י ב"כ: עו"ד גיא אבני

-
הנתבעת:
רב בריח (08) תעשיות בע"מ, ( חברות-514160530)
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל פינברג-דורון

פסק דין

1. התובע, אשר הועסק, כמפעיל מכונת פלזמה במפעל הנתבעת באשקלון, תקופה של שנה לערך , הגיש תביעה בעקבות פיטוריו בחודש מרץ 2016, במסגרתה ביקש לחייב את הנתבעת בסכום כולל של 67,625 ₪ בגין פיטורים שלא כדין, פיצויי פיטורים, חלף הודעה מוקדמת, שכר חודש מרץ 2016 דמי מחלה ופיצוי בגין הפרת חוק הודעה לעובד, ופיצוי בגין עגמת נפש.

2. מהלך הדיון –

בתיק זה התקיימה ישיבת הוכחות אחת ביום 21.11.2018, במהלכה נחקרו על תצהירי עדותם הראשית – התובע; ומטעם הנתבעת – מר אביחי רז – סמנכ"ל התפעול של החברה ומר דוד עמירה – מנהל מערכות מידע IT בחברה.

בהמשך הגישו הצדדים את סיכומיהם והתיק הבשיל למתן פסק דין.

3. ואלה העובדות הרלוונטיות, כפי שהן עולות מכתבי הטענות, מהעדויות ומהראיות:

א. הנתבעת הינה חברה בע"מ העוסקת בתחום פיתוח, ייצור ושיווק דלתות, לרבות מגוון מוצרי נעילה, מיגון ושערים (להלן: "הנתבעת" ו/או "החברה").

ב. התובע הועסק בתפקיד מפעיל מכונת פלזמה במפעל המיגון של הנתבעת באשקלון, החל מיום 26.4.2015 ועד לפיטוריו ביום 30.3.2016 (קודם לכן, הוצב התובע במפעל למשך כשלושה חודשים באמצעות חברת כוח-אדם – אורטל בע"מ, החל מיום 19.1.2015 ועד ליום 25.4.2015).

ג. התובע עבד במשמרות, כאשר המשמרות מתחלקות באופן הבא (שתי משמרות):

משמרת ראשונה: משעה 07:00 ועד השעה 16:30, לעתים המשמרת הראשונה יכולה להתארך עד השעה 19:00.
משמרת שניה: מהשעה 19:00 ועד 07:00.

שיבוצו של התובע לעבודה היה במתכונת משמרות של "שבוע-שבוע", דהיינו שבוע עבודה במשמרת הראשונה ושבוע עבודה במשמרת השניה.

ד. לאורך שעות המשמרת קיבל התובע מספר הפסקות בשעות קבועות, כדלקמן:

הפסקה ראשונה בת 20 דקות (כשעתיים לאחר תחילת המשמרת);
הפסקה שניה בת 30 דקות (משעה 12:00);
הפסקה שלישית בת 10 דקות (לקראת סיומה של המשמרת).

כאשר עבד התובע בשעות נוספות, יצא להפסקה רביעית בת 10 דקות.

ההפסקות הנ"ל קוזזו משעות הנוכחות של התובע.

ה. ביום 28.3.2016 זומן התובע לשיחת שימוע שנקבעה ליום 29.3.2016, בנושא המשך העסקתו בחברה בגין אי שביעות רצון מקצועית.

ו. ביום 29.3.2016 התקיים השימוע. בסיכום שיחת השימוע הוצגו לתובע על ידי מר איציק ממן, הסיבות והנימוקים לשימוע, כדלקמן:

" 1. טומס נעדר הרבה ולא מודיע, לא עונה לטלפונים וכשעונה אנחנו מסכמים שיגיע מחר אבל בפועל זה לא קורה. כל חודש יש תקלות.
בנוסף טומס לדבריו כועס בגלל שהובטח לו לדבריו לעבוד לילות.
טומס יודע לעבוד אבל לא נמצא.

2. בנוסף טומס במכונת הפלזמה שינה את שמות התוכנות ללא אישור ותיאום עמי. ברמה שכשהוא נעדר לא יכולנו להשתלט על התכנית והפרמטרים של הפלזמה.

3. אין בעיה שטומס חולה ושיהיה בריא, רק שיודיע לי ויענה.

4. אם טומס היה רציני כמו שהוא מקצועי הוא היה מלך".

ז. ביום 30.3.2016 החליטה הנתבעת לסיים את העסקתו של התובע ומסרה לו מכתב פיטורים.

ח. ביום 29.3.2016 תקף את המערכות הממוחשבות בחברה וירוס אשר פגע בעבודה הסדירה של המכונה עליה עבד התובע וכלל המכונות בחברה הושבתו עד ששוחזרו כל קבצי השרטוטים מהמחשב בו הם נשמרו.

ט. ביום 13.4.2016 הוגשה תלונה במשטרה כנגד התובע, עבירה לפי סעיף 6 (ג) לחוק המחשבים, תשנ"ה – 1995.

י. ביום 30.4.2017, לאחר חקירה שנמשכה למעלה משנה, נמסרה לחברה הודעה לפיה משטרת ישראל החליטה שלא להעמיד לדין את התובע. עילת סגירת התלונה היתה: " לא נמצאו ראיות מספיקות" להעמדה לדין.

4. להלן רשימת הפלוגתאות שיש להכריע בהן:

א. מהו שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו?

ב. האם התובע פוטר כדין והאם נערך לתובע שימוע כדין? האם זכאי התובע לפיצוי בגין פיטורים שלא כדין או לפיצוי בגין עגמת נפש?

ג. האם התובע זכאי לפיצויי פיטורים ולדמי הודעה מוקדמת? האם לנוכח הנסיבות הקשורות לסיום עבודתו בנתבעת, יש לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת?

ד. האם התובע זכאי לפיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד?

ה. האם התובע זכאי להפרשי שכר בעבור הפסקות?

ו. האם התובע זכאי לשכר מרץ 2016 ותשלום בגין דמי מחלה?

ז. טענת הקיזוז.

להלן נדון בפלוגתאות כסדרן.

השכר הקובע

5. התובע טען כי עבד בשכר שעתי של 35 ₪ לשעת עבודה רגילה, ו-62 ₪ לשעת עבודה במשמרת לילה. עוד טען התובע, כי עבד בממוצע 165 שעות רגילות בחודש (89% משרה).

התובע מפנה לפסיקת בית הדין הארצי בדב"ע ל/1-1 בתי הזיקוק חיפה בע"מ נ' אליעזר הלל, לפיה מקום בו עובדים במשמרות, יעשה חישוב הזכויות בתוספת משמרות, שכן מדובר בשכר בגין שעות עבודה רגילות.

6. הנתבעת טענה מנגד, כי התובע היה עובד חודשי ולא עובד שעתי. התובע קיבל תוספת משמרות בהיקף משתנה ובתלות במשמרות להן שובץ, ולפיכך יש לדחות טענתו הן באשר למתכונת העסקתו והן באשר לערך שעת עבודה ולהיקף משרה. תוספת המשמרת אינה חלק משכרו הרגיל של התובע לפיצויי פיטורים.

7. מעיון בתלושי השכר של התובע (נספח ח' לתצהיר מר רז) ומעיון בהודעה על תנאי העסקתו של התובע (נספח ט' לתצהיר מר רז), עולה כי התובע היה עובד חודשי ולא עובד שעתי. מעיון בתלושי השכר ואף מעדות התובע עולה כי משכורתו החודשית האחרונה עמדה על 6,510 ₪ (עמ' 3 לפרוטוקול, ש' 16-17).

8. אנו דוחים את טענת התובע לפיה, תוספת המשמרות הינה רכיב שצריך להילקח בחשבון בחישוב פיצויי הפיטורים.

בהתאם לפסיקה, ככל שמדובר בתשלום גמול שעות נוספות בעד שעות עבודה נוספות במשמרות ולעובד משולמת תוספת משמרת, יש לכלול בשכר בחישוב גמול שעות נוספות גם את תוספת המשמרת (בג"צ 613/79 בתי זיקוק לנפט נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד לד (2) 317). כך גם נקבע כי תוספת משמרות תילקח בחשבון כחלק מ"שכר העבודה הרגיל" לצורך תשלום חופשה שנתית (דב"ע ל/1-1 בתי הזיקוק חיפה בע"מ נ' אליעזר הלל).

ברם, לא נקבע בפסיקה כי תוספת המשמרת הינה חלק משכרו הקובע של העובד לצורך חישוב פיצויי פיטורים.

9. על כן, שכרו הקובע של התובע לצורך חישוב זכויותיו עומד על סך 6,510 ₪ (ברוטו).

10. האם התובע פוטר כדין, והאם נערך לתובע שימוע כדין?

לטענת התובע:

א. דומה כי הנתבעת פיטרה את התובע לאחר שלא הסכים לעבוד בתקופת ימי המחלה ו/או בנסיבות שאינן ידועות, מכיוון שמי שערך לתובע שימוע ופיטר אותו בפועל – לא הגיש תצהיר ולא זומן לעדות.

ב. התובע פוטר על ידי הנתבעת לאחר שימוע לקוי ובלתי תקין, כאשר הנתבעת "הפתיעה" את התובע בטענה במהלך השימוע, בניגוד לנטען על ידה בזימון לשימוע. התובע הפריך את טענות הנתבעת בדבר "היעדרות ללא סיבה", שכן ההיעדרות שלו היתה בגין 16 ימי המחלה בחודש מרץ 2016.

ג. השימוע נערך על ידי איילת יודקביץ, מנהלת כוח אדם וכן על ידי מנהלו הישיר של התובע, מר איציק ממן (אשר עדיין עובד אצל הנתבעת), והם אלו שהחליטו על פיטורי התובע. הימנעות הנתבעת מהזמנת מר איציק ממן לעדות יוצרת חזקה כי עדותו היתה פועלת לחובת הנתבעת.

ד. הנתבעת לא נתנה לתובע את ההזדמנות להיוועץ עם ארגון עובדים ו/או עם עורך דין, על מנת שייצגו אותו במהלך השימוע, ואף במכתב ההזמנה לשימוע לא פורטו הסיבות לשימוע על מנת שזה ייערך להגיב בהתאם. דומה שהתובע פוטר עוד בטרם השימוע.

ה. לאחר פיטורי התובע, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה בגין טענות כזב, בגין הפצת נגיף מחשב ובכך גרמה לתובע עגמת נפש נוספת, נוסף לדרך בה פוטר.

לטענת הנתבעת:

א. התובע פוטר מסיבות ענייניות ולאחר שקויים לו הליך שימוע, אשר תועד בפרוטוקול ובו ניתנה לו הזדמנות להעלות את טענותיו.

ב. התובע פוטר לאור התנהלותו הבעייתית בעבודה. מנהליו של התובע כלל לא ידעו לצפות מראש האם יתייצב לעבודה ומתי. מנהליו נאלצו, פעם אחר פעם, לחכות ולראות האם יואיל התובע ויתייצב לעבודתו.
מצב זה גרם לכך שנפגעה יכולת מנהליו לתכנן כנדרש את לוח הזמנים ואת משימות הייצור הנדרשות מהם.

ג. החברה התריעה לפני התובע על כך שלא ניתן להשלים עם איחוריו והיעדרויותיו הרבות, ואולם התובע לא קיבל אחריות על מעשיו ולא מילא את הדרישה הפשוטה והמינימלית ביותר מכל עובד באשר הוא – להתייצב לעבודה ולהודיע מראש על היעדרות.

ד. לאורך כל תקופת העסקתו, דרש התובע להשתבץ אך ורק למשמרת שניה וזאת, ככל הנראה, בשל התגמול המשתלם בגינן. הובהר לתובע כי נדחית הבקשה להעסיקו במתכונת של משמרת שניה בלבד, בין השאר הואיל והדבר מנוגד לחוק. התובע לא קיבל זאת והמשיך להעלות טענות ודרישות בעניין זה שוב ושוב. היעדרויותיו הארוכות של התובע חפפו דווקא, פעם אחר פעם, לשיבוץ במשמרת הראשונה.

ה. במהלך חודש מרץ 2016, התברר כי התובע ביצע שינויים בתוכנות המותקנות על מחשבי המכונה עליה הופקד, בניגוד להנחיות הממונים עליו, כך שנוצר קושי של ממש להפעיל את המכונה בהעדרו.

ו. לאור התנהלות התובע, זומן ביום 28.3.16 לשיחת שימוע טרם קבלת החלטה באשר לסיום העסקתו. הסיבות והנימוקים פורטו על ידי מר ממן והוצגו בפני התובע בתחילת השימוע.

ז. כעולה מפרוטוקול השימוע, במהלך השימוע התובע כלל לא הכחיש את היעדרויותיו הרבות והשיב לפרוטוקול באופן מיתמם ומתנער מכל אחריות. למעט הכחשת מעורבותו בשינוי התוכניות של מכונת הפלזמה, התובע לא התייחס בצורה רצינית ליתר טענות החברה שהועלו בפניו במסגרת הליך השימוע.

ביום 30.3.16 לאחר שהנתבעת שקלה את הדברים, הוחלט לסיים את העסקתו של התובע.

המסגרת הנורמטיבית

11. ההחלטה העומדת לביקורת שיפוטית בהליך זה היא החלטת הנתבעת להפסיק את עבודתו של התובע, כאשר ידוע כי החלטה על סיום עבודת התובע, מצויה, מעצם טיבה, בתחום הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת. ובלשונו של בית המשפט העליון (בג"צ 8111/96) הסתדרות העובדים החדשה – התעשייה האווירית לישראל בע"מ , מיום 2.6.04):

"אין חולק כי אחד מעקרונות הבסיס של דיני העבודה הוא הפררוגטיבה של המעביד לנהל את מקום העבודה על פי ראות עיניו. זכות זו נובעת כאמור גם מזכות היסוד החוקתית שלו לקניין, המעוגנת בסעיף 3 לחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו".

יחד עם זאת, נקבע כי הפררוגטיבה הניהולית אינה חסרת גבולות וכי היא נתונה לביקורת שיפוטית וכך נפסק ב-ע"ע (ארצי) 281/07 רשות הדואר – קלפנר , מיום 9.4.08:

"הפררוגטיבה הניהולית אינה מילת קסם המעניקה למעסיק כוחות בלתי מוגבלים המשוחררים מביקורת.
הפררוגטיבה הניהולית היא כוח אשר יש להפעילו בתום לב, בשום שכל, באיזון ותוך בחינת עניינו של העובד העלול להיפגע מן המהלך הנעשה מכוח אותה פררוגטיבה".

12. זכות השימוע היא אחת מזכויות היסוד המעוגנת בכללי הצד הטבעי. הלכה היא כי אי מתן זכות שימוע כדין לעובד לפני פיטוריו, מהווה פגם במעשה הפיטורים עצמו.

באשר למהותה של זכות השימוע נפסק בע"ע 1027/01 ד"ר יוסי גוטרמן נ' המכללה האקדמית עמק יזרעאל (7.1.2003) (להלן: " עניין גוטרמן" ו/או "פרשת גוטרמן" כדלקמן:

"הלכה פסוקה היא, מימים ימימה, כי זכות הטיעון הינה מזכויות היסוד הראשוניות בשיטתנו המשפטית, ומקום של כבוד שמור לה ביחסי העבודה בכלל, קל וחומר עת נשקלת אפשרות לסיום העסקתו של עובד, בין בדרך של פיטורים ובין בדרך של אי-חידוש חוזה עבודה.
ודוק. זכות הטיעון איננה מטבע לשון, אין לראות בה "טקס" גרדא שיש לקיימו, מצוות אנשים מלומדה, כדי לצאת ידי חובה. זכות הטיעון נמנית על זכויות היסוד של שיטתנו המשפטית ומטרתה להביא לידי כך שתתקבל החלטה עניינית, מושכלת ומבוררת, תוך מתן תשומת לב מלאה ומשקל ראוי לעמדותיו ולעניינו של מי שעלול להיפגע מן ההחלטה. זוהי זכותו הראשונית של העובד לדעת מה הן הטענות המועלות נגדו או בעניינו ובהתאם ליתן תגובתו להן, להציג את האידך גיסא מנקודת ראותו ולנסות לשכנע את בעל הסמכות לשנות מדעתו ככל שיש בה לפגוע בזכויותיו (לעניין זה ראו דב"ע מח/3-148 שק"ם בע"מ – גרינברג [1], בעמ' 143).
עד כאן הזכות וממנה נובעת החובה המוטלת על המעביד – להציג בפני העובד את הטענות המופנות כלפיו, את השאלות שעלו בעניינו אשר יש בהן כדי להשפיע על מקבל ההחלטה. כל זאת בפתיחות, בהגניות ובתום-לב מבלי לכחד דבר מן העובד. דרכי קיומו של השימוע נקבעו זה מכבר. יכול שייעשה בכתובים ויכול שיתקיים בפני מי שהוסמך לכך. עיקרו של דבר בחובתו של המעביד ליתן דעתו לטיעוניו של העובד ולשמוע אותם בלא פניות, בלב נקי ובנפש חפצה, קודם שתיפול ההחלטה הסופית העשויה, לא אחת, להיות בלתי הדירה ומכרעת לגביו".

מן הכלל אל הפרט

13. נקדים אחרית לראשית ונציין, כי לאחר ששמענו את העדויות ועיינו בחומר המצוי בתיק בית הדין, מצאנו כי יש לקבל את טענת הנתבעת לפיה, התובע פוטר בשל התנהגותו והתנהלותו הלקויים, במסגרת תפקידו כמפעיל מכונת פלזמה במפעל המיגון של הנתבעת.

הצד השני של מסקנה זו, הוא שלא עלה בידי התובע להוכיח כי פיטוריו נעשו ממניעים זרים ולא ענייניים. להלן נפרט מסקנתנו.

14. מר אביחי רז המשמש כסמנכ"ל התפעול של החברה, העיד כי התנהגותו והתנהלותו הלקויה של התובע במסגרת תפקידו כמפעיל מכונת פלזמה במפעל המיגון של החברה, היא זו בלבד שהביאה לפיטוריו מהנתבעת, ובעיקר בשל ריבוי איחורים למשמרות מבלי להודיע על כך וריבו היעדרויות מהמפעל, שלא באישור ומבלי להודיע על כך מראש.

כתוצאה מהתנהלותו הבלתי אפשרית של התובע, ובשים לב לכך שמדובר בתפקיד בעל אחריות, נפגעה יכולתה של החברה לנהל את העבודה במפעל ואף נוצרו פערים ממשיים בהספקי העבודה. כך למשל, לא ניתן היה לתכנן מועדי אספקות כנדרש ולא ניתן היה לתזמן חומרי עבודה. בשל התנהלותו של התובע, הלכה למעשה, אספקות המפעל נפגעו שכן תוצרי העבודה שהתובע תוכנן לייצר, פשוט לא בוצעו.

בנוסף לזאת, במהלך חודש מרץ 2016, התברר כי התובע ביצע שינויים בתוכנות המותקנות על מחשבי המכונה עליה הופקד, בניגוד להנחיות הממונים עליו, כך שנוצר קושי של ממש להפעיל את המכונה בהעדרו.

עדותו של מר רז בבית הדין, בנושא זה, תאמה את האמור בתצהירו ולא נסתרה על ידי התובע.

15. במסגרת תצהירו עדותו הראשית של מר רז, פורטו היקפי ההיעדרויות ללא אישור של התובע, כדלקמן:

בחודש יוני 2015, נעדר התובע שלושה ימים בגין מחלה באישור ושלושה ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש יולי 2015, נעדר התובע שלושה ימים בגין מחלה באישור ושלושה ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש אוגוסט 2015, נעדר התובע שני ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש ספטמבר 2015, נעדר התובע יומיים בגין מחלה באישור ושישה ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש אוקטובר 2015, נעדר התובע שישה ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש דצמבר 2015, נעדר התובע ארבעה ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש פברואר 2016 נעדר התובע תשעה ימי היעדרות ללא תיאום מראש וללא אישור; בחודש מרץ 2016, נעדר התובע 11 ימים מבלי שהודיע על כך בזמן אמת (אישורי המחלה בגין ימים אלה הוגשו בדיעבד, כאשר אישורי המחלה שהציג התובע הינם בגין חלק מימי היעדרותו בלבד) (סעיף 12 לתצהיר מר רז).

הנתבעת צירפה לתצהירו של מר רז את דיווחי הנוכחות של התובע לתקופת עבודתו (נספח א' לתצהיר רז), ואישורי המחלה של התובע לתקופת עבודה (נספח ב' לתצהיר רז).

16. עדות התובע התאפיינה בהתחמקות ממתן תשובות לשאלות, כך כשנדרש להתייחס לאותן היעדרויות לא מוצדקות, שבגינן לא הוצגו אישור מחלה, טען בעלמא כי כל העדרות מגובה באישורי מחלה. וכך עלו הדברים במהלך חקירתו הנגדית:

"ש. בדוח הנוכחות שלך שצירפנו לחומר היית נעדר הרבה מהעבודה. אני מפנה לדוח נוכחות 02/16. נעדרת שם 7 ימים. אתה מאשר? יש העדרות ב-8.2, 14.2?
ת. כל העדרות יש עליה טופס מחלה.
ש. איפה בתצהירים צירפת מחלה על תקופות ההעדרות שלך?
ת. יש היסטוריה של חופשת המחלה.
ש. יש אישור מחלה בחומר שצירפתם?
ת. יש היסטוריה מהרופא וזה אצל עורך הדין.
ש. אני מפנה לחודש 11/15 יש פה 6 ימי העדרויות. יש לך אישורים רפואיים?
ת. לא זוכר בוודאות אבל כל מה שיש צורף.
ש. חודש 12/15 – 3 ימי העדרות, יש לך ימי מחלה לזה?
ת. לא רשום לי בתצהיר על אילו ימים יש לי .
ש. בתצהיר שלך אתה יכול לומר איפה הפנת לזה שכל ההעדרויות הן באישורי מחלה? אני רואה שהתייחסת רק למרץ בסעיף 13. איפה ההתייחסות לשאר ההעדרויות?
ת. בשימוע בגין פיטורים שאמרו אני מחסיר בעבודה אמרתי שאני הייתי חולה ועל כל יום העדרות יש לי ימי מחלה.
...
ש. אבל אין אישורי מחלה?
ת. יש אצל עורך הדין".
(פרוטוקול מיום 21.11.18, עמ' 3, ש' 24 עד עמ' 4, ש' 10; הדגשה שלי, י.כ.).

17. במסגרת סיכומיו, טען התובע כי הוא הפריך את טענות הנתבעת בדבר "היעדרות בלי סיבה", אולם לא כך הדבר. עדות התובע התאפיינה בהתחמקות קונסיסטנטית ממתן תשובות לעניין היעדרויותיו הרבות שאינן נתמכות באישורי מחלה, עדותו התאפיינה במניפולציות תוך שהתובע טוען שיש לו אישורי מחלה על כל היעדרות, אצל עורך דינו, אולם אישורי מחלה אלה לא הוגשו במסגרת ההליך.

18. עוד טען התובע במסגרת סיכומיו, כי יש לזקוף לחובת הנתבעת את העובדה שמנהלו הישיר, מר איציק ממן, לא העיד בבית הדין. אין בידינו לקבל את טענת התובע, מכמה טעמים:

ראשית, מר רז הסתמך על ראיות אובייקטיביות התומכות בטענת הנתבעת על היעדרויות לא מוצדקות של התובע (נספחים א' ו-ב' לתצהיר רז).

שנית, מר רז העיד שהוא ניהל את התובע בשגרה והיה מודע היטב להתנהלותו הלקויה. מר רז העיד שהוא ניסה בעצמו להשיג את התובע פעמים רבות כאשר נעדר מעבודתו, ואף היה לו את מספר הטלפון הנייד של התובע:

"... אני יכול להגיד מידיעה אישית העובדה שהוא נעדר רבות בעמדה חיונית גרמה לנו לחוסר וודאות לאשר ההמצאות שלו. היינו מתקשרים ומחפשים אותו שעות וימים, שום תגובה או תשובה.
מעטים העובדים שיש לי באופן אישי את מספר הטלפון הנייד שלהם. כזה היה התובע עובד בעמדה חיונית. היעדרויותיו הרבות כמעט לא היו עם הודעה מראש על העדרויות והביאה אותנו למצב שלא היינו יכולים לסמוך עליו" (פרוטוקול מיום 21.11.18, עמ' 24, ש' 4-8; הדגשה שלי, י.כ.).

ובהמשך עדותו עלו הדברים ביתר שאת, גם לעניין שינוי תכניות מכונת הפלזמה וללא אישור:

"התובע נעלם הרבה ולא מודיע, לא עונה לטלפונים וכשעונה ומסכמים איתו שיגיע הוא לא מגיע. נעדר פעמים רבות ובנוסף תומס ומכונת הפלזמה שינה את שמות התכניות ללא אישור ותיאום ברמה כשהוא נעדר לא יכולנו להשתלט על המכונה... יש דברים שאני יודע מידיעה אישית שהתובע נעדר ולא הודיע. אנחנו יצרנים גדולים מאוד. לא יתכן שעובד בעמדה חיונית יהיה עובד שלא ניתן לסמוך עליו. הוא חייב להיות מקצוען ועובד בעמדה חיונית. אנחנו לא סמכנו על התובע ואי אפשר להשאיר עובד שאי אפשר לסמוך עליו ומתנהג בצורה מתחת לכל ביקורת" (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 15-25; הדגשה שלי, י.כ.).

שלישית, מר רז הדגיש בעדותו כי לאורך תקופת עבודתו, הובהר לתובע מספר רב של פעמים, לרבות ממר רז עצמו, ביחס להתנהלותו הלקויה, אולם ללא הועיל:

"התובע קיבל עשרות הבהרות ביחס להתנהלות הפסולה שלו, כולל ממני, השימוע היה אקורד הסיום; הוא קיבל עשרות הזדמנויות לשפר את הדרכים שרק הלכו והתדרדרו" (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 29-30).

19. במסגרת תצהיר עדותו הראשית, פירט מר רז גם את היעדרויותיו של התובע בחודש עבודתו האחרון בנתבעת – מרץ 2016.

מר רז מציין כי לאחר שהתובע נעדר ברצף במשך שבעה ימים בסוף חודש פברואר 2016, חזר לעבודתו ביום 1.3.16. התובע עבד החל מיום 1.3.16 ועד ליום 6.3.16 (כולל). ביום 7.3.16 נעדר שוב מעבודתו, מבלי שהודיע על כך לממונים עליו. התובע התייצב שוב לעבודה ביום 8.3.16, והחל מיום 9.3.16 ועד ליום 14.3.16 (כולל), שוב נעדר מהעבודה כאשר גם בימים אלו ניסו מנהליו להשיגו, אך לשווא.

התובע התייצב שוב לעבודה בימים 15-16.3.16, לאחר מכן שוב נעדר ברצף, ללא אישור, החל מיום 17.3.16 ועד ליום 27.3.16 – מועד בו התייצב לעבודה.

מר רז העיד כי מאישורי המחלה עולה כי האישור הוצא ביום 15.3.16, אולם נמסר לחברה רק ביום 27.3.16, מועד בו חזר התובע לעבודה.

מדיווחי הנוכחות עולה שהתובע נכח בעבודה ביום 15.3.16 ו-16.3.16, ולטענת מר רז, התובע לא הודיע לחברה כי הוא חולה ולא מסר כל אישור מחלה בזמן אמת, אלא רק 11 ימים לאחר מכן.

עוד העיד מר רז כי ביום 28.3.16, התייצב התובע לעבודה, הגיש אישור מחלה נוסף, אשר הונפק יום קודם, עבור הימים 16.3.16 עד 24.3.16 (סעיפים 28 ו-29 לתצהיר רז).

20. התובע טען כאמור כי הנתבעת פיטרה אותו לאחר שלא הסכים לעבוד בתקופת ימי המחלה. עוד טען התובע בתצהירו כי עקב איומים מצד הנתבעת כי תפטר אותו אם לא יתייצב לעבודה בתקופת המחלה, הגיע במשך מספר ימים בימי המחלה לעבודה, בכל פעם כשעה ולאחר מכן היה חוזר לביתו (סעיף 15 לתצהיר התובע).

גרסה זו של התובע נסתרה במהלך חקירתו הנגדית, התובע אישר בחקירתו כי הטענה המופיעה בתצהירו כאילו עבד רק כשעה בימים אלה אינה נכונה, נוכח דו"ח הנוכחות שהוצג בפניו (פרוטוקול מיום 21.11.18, עמ' 4, ש' 26-31). בהמשך חקירתו אישר התובע כי הוא הגיש את אישור המחלה למפרע, רק בתאריך 28.3.16 (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 8-9).

ב"כ הנתבעת טענה בפני התובע כי אישורי המחלה הוצגו בדיעבד, רק אחרי שהנתבעת הוציאה לתובע מכתב התרעה על העלמויותיו ועל נטישת עבודתו, ולכך השיב התובע: "לא קיבלתי שום מכתב" (עמ' 5 לפרוטוקול, ש' 6-7).

21. מהעדויות והראיות שהונחו בפנינו, מצטיירת תמונה ברורה ולפיה, התנהלותו של התובע, במסגרת תפקידו כמפעיל מכונת פלזמה במפעל הנתבעת, היתה לקויה ובאה לידי ביטוי בהיעדרויות חוזרות ונשנות, ללא אישור ומבלי להודיע על כך מראש, וללא הצדקה (ללא אישור מחלה).

עדות התובע היתה מתחמקת ומניפולטיבית, וניכר ממנה כי התובע הפגין זלזול וחוסר נכונות להתגייס ולהירתם לביצוע המשימות הנדרשות ממנו בתפקידו.

22. ניסיונותיו של התובע "להסתיר" את התלונות שהועלו כלפיו והתכחשותו הגורפת לדברים, אינה מתיישבת עם הראיות שהונחו בפנינו, ואף אינה מתיישבת עם הגיונם של הדברים ועם תיאור האירועים, כאשר לזאת יש להוסיף את האמון שנתנו בעדות העד מטעם הנתבעת במהלכה פירט את הסיבות שהובילו לקבל ההחלטה על פיטורי התובע, ומר רז היטיב להסבירן. כמו כן, לקחנו בחשבון את התקופה הקצרה שבה עבד התובע בשירות הנתבעת (פחות משנה), בה ניתנו לו הזדמנויות לתקן את התנהלותו, ללא הועיל.

23. בשים לב לאמור לעיל, השתכנענו כי ההחלטה על פיטורי התובע התקבלה מטעמים ענייניים הנמצאים במסגרת הפררוגטיבה הניהולית של הנתבעת, ולכן הרינו דוחים את טענות התובע כי פיטוריו נעשו ממניעים זרים ולא ענייניים.

24. אשר לנושא השימוע – לאור התנהלות התובע כפי שפורט לעיל, זומן התובע ביום 28.3.16 לשימוע אשר נקבע ליום 29.3.16, כאשר בזימון לשימוע נרשם כי הנתבעת שוקלת את המשך העסקתו בחברה עקב אי שביעות רצון מקצועית (נספח ד' לתצהיר מר רז).

25. הטעמים לכוונה לפטר את התובע בענייננו, כפי שצוינו בהזמנה לשימוע, הם אמנם כוללניים, אולם הוכח לפנינו כי התובע ידע על הטעמים שבגינם היתה כוונה לפטרו עוד טרם להנפקת מכתב הזימון לשימוע. מעבר לכך, הסיבות והנימוקים שפורטו בישיבת השימוע הוצגו לתובע בתחילת השימוע הן לעניין היעדרויותיו ללא אישור וללא עדכון הממונים, והן לעניין שינוי שמות התוכנות במכונת הפלזמה, ללא אישור ותיאום עם הממונה עליו.

מר רז העיד כי התובע קיבל עשרות הבהרות ביחס להתנהלותו הפסולה, כולל ממר רז עצמו, וניתנו לתובע הזדמנויות רבות לשפר את דרכיו, אולם התנהלותו רק הלכה והתדרדרה. מר רז העיד כי אותן פניות נעשו בעל-פה, אולם ניתן להיווכח מדוחות הנוכחות של התובע לתקופת עבודתו ואישורי המחלה, כי אכן התובע נעדר מעבודתו לא אחת, ללא אישורי מחלה (עמ' 24 לפרוטוקול, ש' 29-30; נספחים א' ו-ב' לתצהיר מר רז).

26. יחד עם זאת, נפלו כמה פגמים בהליך השימוע.

אנו סבורים כי חלה על הנתבעת החובה ליידע את התובע בדבר זכותו לייצוג משפטי בכדי להביא מלוא טענותיו קודם תיפול החלטה סופית בעניינו. הנתבעת לא הבהירה מפורשות בהזמנה לשימוע בדבר זכותו של התובע לייצוג על ידי עורך דין לעניין השימוע.

27. זאת ועוד, במכתב הפיטורים (נספח ו' לתצהיר מר רז), לא נימקה הנתבעת את ההחלטה לפיטורי התובע. במכתב הפיטורים נרשם: "בהמשך לשיחת השימוע שהתקיימה בתאריך 29.3.2016, הננו להודיעך כי עבודתך בחברה תסתיים בתאריך 30.3.2016".

ישנה חשיבות רבה להנמקה של סיבת הפיטורים, במיוחד כאשר נערך שימוע לעובד. משלא פירטה הנתבעת החלטתה, בכך הפרה את החובה לנמק את סיבת הפיטורים בפני התובע.

אין בטענתו של מר רז לפיה התובע ידע את הסיבות לסיום העסקתו, כדי לרפא כשל זה בהליך השימוע.

28. בטרם סיום פרק זה, נציין כי אמנם נוכחנו שהיו לנתבעת טענות של ממש על התנהלותו הפגומה של התובע, אולם עדיין אין בכך כדי להצדיק את פעולתה של הנתבעת שלא על פי כללי מנהל תקין.

וכך קבע בית המשפט העליון בפרשת שריר:

"אולם מכאן ודאי אין משתמע, כי משעה שסר חינו של אדם בפני האוחזים באותם סמכויות, נסללת הדרך, ועוד דרך המלך, להדחתו מתפקיד אותו מילא. שלא כטענת המשיבות, אין די בעצם היווצרותו של חוסר אמון כדי להצדיק החלטה מעין זו, בלא שביסודה הקפדה על כללי מנהל ראויים".
(בג"צ 2561/07 מיכל שריר – הנהלת בתי המשפט , ניתן ביום 24.7.08, סעיף 10 לפסק הדין – ההדגשה שלי, י.כ.).

29. המסקנה המתבקשת מכל האמור לעיל, היא כי נפלו פגמים בהליך השימוע.

30. בבואנו להכריע מהו הפיצוי הראוי במקרה זה, בגין פיטוריו של התובע, כאשר מחד קבענו כי פיטוריו נעשו מטעמים ענייניים, אולם מאידך קבענו כי נפלו פגמים בהליך השימוע, ובשים לב לכך שהתובע עבד בשירות הנתבעת במשך כשנה, מצאנו כי יש לפסוק לתובע פיצוי בשווי 4,000 ₪.

שלילית פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

31. הנתבעת טענה כי גם אם בית הדין יגיע למסקנה כי התובע זכאי לפיצויי פיטורים, הרי שלנוכח הנסיבות בהן סיים התובע את עבודתו בנתבעת, יש לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים.

32. בפסיקה נקבע כי תכלית שלילת פיצויי הפיטורים הינה להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע, ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים (ר' ע"ע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) – צ'ק פוינט טכנולוגיות תכנה בע"מ , ניתן ביום 30.10.06).

33. הרוצה להוציא עובד ממסגרת הזכאים לפיצויי פיטורים מלאים – עליו הראיה, ובלבד שתחילה הוכיח העובד, כי הוא מצוי במסגרת הזכאים לפיצויים (דב"ע תשן/119-3 עיתונות מקומית בע"מ נ' אשר בן עמי, פד"ע כב, 303; דב"ע לג'/8-3 טוטנאור בע"מ נ' לפידות, פד"ע ד, 321).

34. בבואנו לבחון את סוגיית שלילת פיצויי הפיטורים, עלינו לזכור כי פיצויי הפיטורים הם זכות סוציאלית המשולמת לעובד שפוטר ואין לפגוע בזכות זו אלא במקרים חריגים בהם מתמלאים התנאים הקבועים לכך בסעיפים 16 או 17 לחוק פיצויי פיטורים (ר' דב"ע (ארצי) ל/3-14 בתי מרגוע ומלונות היוזם בע"מ – שמריהו , פד"ע א 141, דב"ע (ארצי) לה/3-23 נאמנות התיאטרון הקאמרי – אלקלעי , פד"ע ו 217 (1975).

35. סעיפים 16 ו-17 לחוק פיצויי פיטורים, התשכ"ג 1963 קובעים את המקרים בהם ניתן לשלול מעובד את זכאותו לפיצויי פיטורים. סעיף 17 לחוק פיצויי פיטורים הוא הסעיף הרלוונטי לענייננו. וכך קובע הסעיף:

"בענף העבודה שאין בו הסכם קיבוצי, רשאי בית הדין האזורי לעבודה לקבוע שפיטוריו של עובד היו בנסיבות המצדיקות פיצויים ללא-פיצויים או בפיצויים חלקיים שיקבע; בדונו בעניין זה יונחה בית הדין האזורי לעבודה על פי הכללים שבהסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים".

ה"הסכם הקיבוצי החל על המספר הגדול ביותר של עובדים" – הוא תקנון העבודה בתעשייה (להלן: "התקנון"), (דב"ע (ארצי) לה/3-120 ירדנה פרג' – קרייזלר מכון להנהלת חשבונות בע"מ , פד"ע ז 449 (1976).

סעיף 53 לתקנון העבודה, שרק על פיו ניתן לשלול מעובד פיצויי פיטורים, קובע:

"עשה עובד אחת מאלו:
א. הפר משמעת באופן חמור;
ב. גרם להכאות במפעל שתוצאותיהן חמורות;
ג. גנב, מעל או חיבל במהלך התקין של העבודה;
ד. קלקל חומרים, מכשירים או מכונות במזיד;
ה. בזבז חומרים בזדון;
ו. מסר סודות המפעל (ראה סעיף 31 לעיל);
ז. עישן במפעל או בחלק ממנו בו העישון קשור בסכנה והודע על כך לעובדים;
ח. עבד במקום אחר ללא קבלת רשות מאת ההנהלה ויש בכך משום גרימת נזק למפעל;
ט. עבד במקום אחר בתקופה בה נעדר מהעבודה מחמת מחלה או תאונה;
י. עבר עבירה פלילית חמורה.

יהיה צפוי:
א. להפסקת עבודה זמנית ממושכת ללא תשלום;
ב. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת ו/או שלילה חלקית של פיצויי פיטורים;
ג. לפיטורים ללא הודעה מוקדמת וללא פיצויי פיטורים".

ובהמשך, נקבע בסעיף 55 לתקנון:

"א. הישנות עבירה על התקנון תגרום להחמרת האחריות האמורה לעיל".

36. לעניין התכלית של שלילת פיצויי הפיטורים, שב וקבע בית הדין הארצי בפרשת אלוניאל (ע"ע (ארצי) 214/06 אלוניאל בע"מ – אלכסנדר צ'רניאקוב , לא פורסם, מיום 31.5.07), את הדברים הבאים:

"התכלית שבשלילת פיצויי הפיטורים שתי פנים לה: להעניש את העובד בגין עבירת משמעת חמורה שביצע; ולהוות מסר מרתיע לכלל העובדים מפני ביצוע מעשים דומים. בשלילת פיצויי הפיטורים, מעביר המעביד לעובדי המפעל מסר מרתיע, תוך מתן ביטוי הולם להסתייגותו "מהתנהלותו הפסולה של העובד" [ע"ע 60/06 תמר מייזר (בבליוביץ) – צ'ק פוינט טכנולוגיות תוכנה בע"מ, 30.10.06]".

37. בפרשת אלוניאל שב ונדרש בית הדין הארצי לשיקולים המנחים בסוגיית שלילת פיצויי הפיטורים או הפחתתם, וכך הוא מפרט:

"השיקולים לחומרה – חומרת המעשים בגינם פוטר העובד; הנזק שנגרם למעביד או שעלול היה להיגרם לו עקב כך, היקפו והשלכותיו; משך הזמן ומספר הפעמים שביצע העובד את מעשיו החמורים; תקופת עבודתו של העובד, מעמדו ותפקידו ומידת האמון הנובעת הימנו; הפרת האמון – המועצמת כשמדובר ביחסי עבודה ממושכים, בתפקיד בכיר, או בתפקיד אמון; השפעת התנהגותו של העובד והמעשים בגינם פוטר, על עובדים אחרים ועל יחסי העבודה במקום העבודה והיקף ההרתעה בנסיבות המקרה;

השיקולים לקולא – אופן ביצוע העבודה במהלך תקופת עבודתו של העובד ותרומתו למעביד; משך תקופת העבודה, וכפועל יוצא הימנה – עוצמת הפגיעה הצפויה בעובד ובמשפחתו, כתוצאה משלילת פיצויי הפיטורים, במלואם או בחלקם, בשים לב לסכום שיוותר בידיו למחייה; נסיבותיו האישיות של העובד, לרבות גילו, מצבו המשפחתי, מצב בריאותו ויכולת ההשתכרות העתידית שלו; [וראו במסגרת השיקולים הללו גם ע"ע 3000/96 אבלין (מימון) אליה – קליין בן ציון , ניתן ביום 2.7.01]".

38. אכן, מעילה באמונו של המעביד וחבלה במזיד בציוד, הינן מעשה חמור אשר בין היתר פוגע בבסיס מערכת יחסי העבודה. אלא שרמת ההוכחה הנדרשת להוכחת המעשה הפלילי הנטען במסגרת הליך אזרחי, הינה מוגברת וכבדה ממידת ההוכחה הרגילה של הטיית מאזן ההסתברויות הנדרשת בהליך אזרחי רגיל, הגם שאין היא מגיעה כדי זו הנדרשת בהליך פלילי רגיל של "מעל לכל ספק סביר" (דב"ע נה/60-3 אנואר חמיד – יעקב הלמן , ניתן ביום 5.7.95).

39. נאמר כבר עתה, כי הנתבעת לא הרימה את הנטל המוטל עליה.

40. אליבא דנתבעת, כאשר קיבל התובע את מכתב הזימון לשימוע, הוא שתל וירוס כופר במחשבי הנתבעת כצעד נקמני בחברה.

הנתבעת התבססה על עדותו של מר עמירה דוד וכן על נספח 3 לתצהירו, לפיו בתאריך 28.3.16 בוצעה התחברות מרחוק (בשעה 10:36 ובשעה 12:12), בדיוק ביום שבו קיבל התובע את מכתב הזימון לשימוע.

בנוסף טענה הנתבעת, שהתובע היה נוהג להתחבר מרחוק למכונת הפלזמה מהטלפון הנייד שלו וגם מהמחשב שבביתו וזאת על דעת עצמו וללא אישור. עוד טענה הנתבעת כי רק לתובע ולחברת תמיכה טכנית מטורקיה היתה יכולת להתחבר מרחוק למכונת הפלזמה; מר עמירה העיד כי חברת התמיכה הטורקית לא התחברה אפילו פעם אחת במועד הרלוונטי.

לאור האמור, לטענת הנתבעת, כל הראיות הנסיבתיות מצביעות על כך שהתובע הוא שהחדיר את תוכנת הכופר למכונת הפלזמה עליה עבד. לא היה אף עובד אשר התחבר מרחוק למכונת הפלזמה. התובע היה העובד היחיד שעשה זאת.

לאור הממצאים החמורים שהתגלו רק לאחר פיטורי התובע והנזקים שהתגבשו כתוצאה ממעשיו, החליטה החברה לשלול מהתובע את פיצויי הפיטורים וההודעה המוקדמת.

41. מנגד, טען התובע, כי לא היתה לנתבעת הזכות למנוע מלשלם לתובע את פיצויי הפיטורים, משלא הוכח כי נפל פגם או רבב בהתנהלותו. התובע לא גרם נזק כלשהו לנתבעת ולא דרש כופר ולא שתל קבצים כלשהם.

42. במהלך חקירתו הנגדית נשאל מר עמירה אודות נספח 3 לתצהירו, וכך השיב:

"ש. אני מפנה לנספח 3, אתה טוען שזה מראה פעולות מתאריך 28.3.16 של התחברויות מרחוק?
ת. כן.
ש. איך אתה יכול להוכיח מהמסך הזה שהתובע החדיר וירוס אליכם?
ת. רואים שהיתה התחברות ב-28.3.
ש. פה אפשר לומר מי התחבר עם הווירוס? שזה הגיע מתומס? כן או לא?
ת. לא".
(פרוטוקול מיום 21.11.18, עמ' 20, ש' 8-13).

43. כל שניתן להסיק מנספח 3, שאכן היתה התחברות מרחוק בתאריך 28.3.16. הנתבעת טוענת שרק לתובע ולחברת התמיכה הטכנית מטורקיה היתה יכולת להתחבר מרחוק, אולם עסקינן בחשדות וספקולציות, ואין בפנינו כל ראיה ישירה ומשמעותית אשר יש בה לקשור את התובע למעשה השתלת הוירוס במחשבי הנתבעת.

לאור האמור לעיל בדבר הנטל הכבד המוטל על הנתבעת להוכחת מעשה פלילי של התובע, ובמיוחד הואיל ומדובר בעבירה חמורה המיוחסת לתובע, לא הרימה הנתבעת נטל זה.

44. יודגש, כי תלונה שהגישה הנתבעת ביום 13.4.2016 למשטרת ישראל כנגד התובע, עבירה לפי סעיף 6(ג) לחוק המחשבים, תשנ"ה – 1995 , נסגרה לאחר חקירה שנמשכה למעלה משנה. בהתאם לנספח ז' לתצהירו של מר רז, התיק נסגר בשל העדר ראיות מספיקות.

במהלך חקירתו הנגדית, נשאל מר עמירה בנוגע לתלונה שהוגשה למשטרה והוא השיב שמי שהגישה את התלונה למשטרה היתה איילת – מנהלת משאבי אנוש. מר עמירה נכח במשטרה וציין שבמסגרת החקירה נלקח המחשב של התובע מביתו (עמ' 18 לפרוטוקול, ש' 21-24).

משמע, לאחר חקירת המשטרה שכללה לקיחת המחשב של התובע מביתו, ומטבע הדברים בדיקתו, לא נמצאו ראיות מספיקות להעמדתו לדין.

45. כללו של דבר: לא מצאנו ראיות ממשיות להוכחת טענות הנתבעת כלפי התובע בדבר החדרת וירוס כופר למחשבי החברה. נוכח האמור, אנו קובעים כי הנתבעת לא עמדה בנטל הכבד המוטל עליה ולא הוכיחה שהתובע החדיר וירוס למחשביה.

אשר על כן, יש לדחות את הטענה בדבר שלילת פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת.

חישוב פיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת

46. משנדחתה טענת הנתבעת כי התובע פוטר בנסיבות בהן רשאית היתה לשלול ממנו את פיצויי הפיטורים ודמי הודעה מוקדמת, זכאי התובע לסכום כדלקמן:

א. פיצויי פיטורים – לעניין זה נציין כי יש לראות בתקופה בה התובע עבד במפעל הנתבעת באמצעות חברל אורטל בע"מ (מיום 19.1.15 ועד 25.4.15) מבחינת הוותק לצורך תשלום פיצויי פיטורים. על כן, התובע זכאי לסך של 7,866 ₪ בגין פיצויי פיטורים (14.5 * 6,510 ₪ / 12).

ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 6,510 ₪.

פיצוי בגין אי מתן הודעה לעובד

47. בכתב התביעה טען התובע כי לא קיבל הודעה לעובד על פי חוק הודעה לעובד, התשס"ב – 2002 , ומשך תבע פיצוי בגין הפרת החוק, בסכום של 5,000 ₪ (סעיף 20 לכתב התביעה).

48. הנתבעת טענה כי בניגוד לטענות התובע בעניין זה, עם תחילת עבודתו הוא קיבל הודעה בכתב בדבר תנאי העסקתו (נספח ט' לתצהיר מר רז).

49. התובע הרחיב חזית בטענות חדשות שלא מצאו את מקומן בכתבי טענותיו, כך למשל טען כי הנתבעת הציגה טופס הודעה לעובד ללא תאריך.

ברם, מעיון בטופס ההודעה עולה כי הוא נושא תאריך של שבוע ימים לאחר תחילת עבודתו של התובע בחברה.

עוד טען התובע בסיכומיו, כי הטופס שהציגה הנתבעת אינו כולל את חתימתו. ברם, אין כל חובה על פי הדין להחתים את העובד על טופס הודעה לעובד.

50. מר רז העיד כי התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו מגב' איילת ממשאבי אנוש (עמ' 27 לפרוטוקול, ש' 18-21).

אנו סבורים כי ככל שהתובע רצה לסתור טענות הנתבעת, היה עליו להזמין את גב' איילת או נציגה ממשאבי אנוש לעדות מטעמו, ואין לו להלין אלא על עצמו.

51. על כן, בהיעדר ראיה לסתור, מצאנו כי התובע קיבל הודעה על תנאי העסקתו, ודין תביעתו ברכיב זה להידחות.

הפרשי שכר בעבור הפסקות

52. בכתב התביעה טען התובע כי הנתבעת היתה מנכה משכרו, שעה ועשר דקות – בעבור זמן הפסקה שניתן ל ו מידי יום ביומו, כדבר שבשגרה. ההפסקות הקצרות בנות 10 דקות כל אחת, במהלך המשמרת, היו ניתנות לתובע ולשאר העובדים במפעל לצורך החלפת כוח ואוויר וכדי ללכת לשירותים. התובע לא היה רשאי לצאת מתחום המפעל לעיסוקיו הפרטיים במהלך כל ההפסקות ובטח בזמן ההפסקה הקצרה בת 10 דקות, המפעל גם נמצא באזור תעשייה כך שבכל מקרה, אין באפשרות התובע לצאת לביתו או לעיסוקים אחרים בזמן ההפסקות. במהלך המשמרות, התובע נדרש, כמו שאר העובדים, להישאר במקום העבודה ובסמוך למכונות עליהם עבדו. משכך, לטענת התובע, על הנתבעת לשלם בעבור החזר ניכוי זמן הפסקה סך של 9,945 ₪.

53. במהלך חקירתו של התובע, התגלתה לראשונה העובדה כי הוגשה כנגד הנתבעת בקשה לאישור תובענה כייצוגית בנושא קיזוז הפסקות שניתנו לעובדים (ת"צ 53934-05-17 חזן אלעזר נ' רב בריח (08) תעשיות בע"מ). התובע הסתיר מעיני בית הדין העובדה הנ"ל.

כמו כן, העיד התובע שהוא "לא תובע את אותן ההפסקות" בתביעה הייצוגית ומי שתובע שם זה אלי חזן. מעיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית (אשר עדיין תלויה ועומדת), עולה כי אין כל ספק שהתובע הוא חלק מה"קבוצה", כך שיש חפיפה בין עילת התביעה הייצוגית על זמני ההפסקות בנות 10 דקות לבין עילת התביעה האישית, ובתביעתו זו התובע מנסה לקבל כפל פיצוי באותה עילה ממש.

54. על כן, נוכח העובדה הנ"ל, יש להורות על מחיקת התביעה ברכיב זה.

55. למעלה מן הדרוש, נציין שעסקינן בהפסקות מעבר לדין.

כפי שנפסק בבר"ע (ארצי) 48239-01-18 ביפר תקשורת ישראל בע"מ – רז צח (6.2.19) (להלן: " עניין ביפר") יש להוכיח את ממשותן. משכך, אשר להפסקות הקצרות בנות 10 דקות, הרי שמדובר ב"הפסקה אחרת", הנבחנת באופן עצמאי, ולא באמות המידה של הפסקה משלימה להפסקה ראשית על פי סעיף 20 לחוק. ביחס לזאת נפסק בעניין ביפר כי:

"הפסקות אחרות – לצד הבנייה הזו של זמן ההפסקה בחקיקה ראשית מצויות הפסקות נוספות, משכן קצר מההפסקה הראשית, היינו מ-30 דקות, ואשר המחוקק לא הסדיר באופן ישיר את תוצאתן...
לטעמינו, מעמדן המשפטי של הפסקות אלה אינו נקבע אך על פי עקרון חופש החוזים בלבד, שכן קביעה כזו אינה נותנת ביטוי לתבניות הכלליות המצויות בחקיקה ולעקרונות מידתיות, סבירות ותום לב ולהגנה שתבניות אלה עשויות ליתן לעובד. לטעמינו, שאלת מעמדן של הפסקות אלה צריך להיבחן בראי ממשותן, היינו אם יכול העובד לנצל פרק זמן זה באופן ממשי לצרכיו; מידת רצוניותן, היינו אם העובד היה חופשי שלא ליטול הפסקה זו (כשההנחה היא שבין ממשותן לרצוניותן קיים מתאם מסוים); ולאור עקרונות תום לב, סבירות ומידתיות".

56. בעניין ביפר נערכה חלוקה לעניין מהות של הפסקות וחובת התשלום בגינן לארבע קבוצות בהתאם לממשות ההפסקה ורצוניותה. עוד ציינו כי "... אנו סבורים כי שאלת ממשותה של הפסקה היא שאלה מעורבת בעלת אופי עובדתי (כגון, דפוסי העבודה במקום העבודה) ונורמטיבי (ובכלל זה בין היתר, מהו סדר גודלה של הפסקה ממשית תוך היזקקות, בין היתר, כאינדיקציה להפסקה ממשית לעוגנים הכמותיים בחוק – הן להפסקה ראשית והן להפסקה משלימה – ובמשפט המשווה). טענת העובדת להיעדר אפקטיביות או היעדר ממשיותה של ההפסקה המתכוננת, הגם שמשכה של הפסקה כזו יכול להגיע כדי 20 דקות – לא בוססה כדבעי. בהקשר זה נציין כי משך ההפסקה המשלימה בדין הישראלי הוא 15 דקות וכי בחלק מהארצות שמעבר לים ההפסקה הראשית, הניתנת במקרה בו עבד העובד מעבר לשש שעות, עומדת על 20 דקות..." . הנה כי כן, בחינת מהותה של ההפסקה מעבר להפסקות הקבועות בדין כרוכה בבחינת היבטים עובדתיים ונורמטייבים, ויש לבחון עניין זה במסגרת הבקשה לאישור תביעה ייצוגית התלויה ועומדת.

הפרשי שכר חודש מרץ 2016 ודמי מחלה

57. התובע טען בכתב התביעה כי הוא זכאי לתשלום 9 ימים שעבד בחודש מרץ 2016 בסך 3,492 ₪ ולדמי מחלה בגין התקופה שמיום 8.3.16 ועד ליום 24.3.16 בסך 5,432 ₪; הנתבעת שילמה לתובע 4,432 ₪ (בשיק מיום 18.10.18), זמן רב לאחר סיום יחסי העבודה. על הנתבעת להשלים ולשלם לתובע את ההפרש בסך 4,492 ₪.

58. במסגרת תצהירו עדותו הראשית, ציין מר רז שהנתבעת שילמה לתובע שכר עבור ימי עבודה חודש מרץ, בגין הימים בהם התייצב התובע לעבודתו (1.3.16; 2.3.16; 6.3.16; 8.3.16; 15.3.16; 16.3.16). שבעה ימי עבודה בגינם היה זכאי לסך 2,065 ₪ ברוטו (7 * תעריף יומי 295.91 ₪).

באשר לשכר עבור ימי מחלה חודש מרץ – התובע הגיש אישורי מחלה על הימים 8-15.3.16. בפועל עבד ביום 8.3.16 וביום 15.3.16 (עליהם קיבל תשלום, כאמור לעיל) – סך הכל 4 ימי מחלה. ב נוסף התובע הגיש אישור מחלה על הימים כאמור לעיל – 16-24.3.16. בפועל עבד התובע ביום 16.3.16 (עליו קיבל תשלום). סך הכל 6 ימי מחלה.

סך הכל 10 ימי מחלה – פחות יומיים (היום הראשון ושני חצאים היום השני והשלישי). לפיכך, התובע היה זכאי לסך 2,367.28 ₪ ברוטו (8 ימי מחלה * 295.91) (ר' סעיף 49 לתצהיר מר רז).

59. מעיון בסיכומי התובע (סעיף 21 לסיכומים), עולה כי התובע תבע סכומים בכפל, קרי – ימי מחלה ועוד שכר עבודה בגין אותם ימים, וזאת בימים שבהם עבד בפועל והגיש בגין אותם ימים אישורי מחלה.

60. אשר על כן, דין התביעה ברכיב זה להידחות.

עגמת נפש

61. התובע טען כי לאחר פיטוריו, הגישה הנתבעת תלונה במשטרה בגין טענות כזב, בגין הפצת נגיף מחשב ובכך גרמה לתובע עגמת נפש.

62. הנתבעת הכחישה טענותיו של התובע וטענה כי התובע אינו זכאי לפיצוי בגין עגמת נפש.

63. בהתאם להלכה הפסוקה, פסיקת פיצוי לעובד בשל עגמת הנפש שנגרמה לו עקב כך שמעסיקו לא נהג עמו כשורה, אמורה להיעשות במקרים נדירים בלבד, שהם קיצוניים ויוצאי דופן בחומרתם (דב"ע נג/3-114 מדינת ישראל – מצגר (פד"ע כו 56 3), ע"ע 360/99 כהן – מדינת ישראל , מיום 24.6.02, ע"ע 300185/98 רשות הנמלים והרכבות – קסל , מיום 31.12.03, ע"ע 480+611/05 בן עמי – פלונית מיום 8.7.08, ע"ע 456/06 אוניברסיטת תל אביב – אלישע , מיום 27.2.08, ע"ע 402/07 ניצנים בע"מ ואח' – חודאדי ואח' , מיום 19.1.10).

64. לא מצאנו כי עניינו של התובע נופל בגדר אותם מקרים חריגים המצדיקים פיצוי בגין עגמת נפש.

כמו כן, התובע לא הוכיח כי התלונה שהוגשה בעניינו למשטרת ישראל היתה בלתי כנה. יש לזכור כי טענותיה של הנתבעת בנושא הועלו גם במסגרת ההליך שלפנינו ובנסיבות העניין, לא מצאנו כי הפנייה למשטרה בעניינו מצדיקה פיצוי כטענתו. על כן, התביעה לפיצוי בגין עגמת נפש – נדחית.

טענת הקיזוז

65. לטענת הנתבעת, יש לקזז מכל סכום שייפסק, ככל שייפסק לתובע, את מלוא נזקי הנתבעת שנגרמו כתוצאה מהשבתת המכונות בסך 216,241 ₪ (סעיף 68 לתצהיר מר רז).

66. נוכח קביעתנו לפיה, הנתבעת לא עמדה בנטל המוטל עליה להוכחת החדרת וירוס כופר למחשביה על ידי התובע, אזי דין טענת הקיזוז להידחות.

אחרית דבר

67. תביעת התובע מתקבלת בחלקה – בנוגע לתביעה לפיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת ואי עריכת שימוע כדין. יתר רכיבי התביעה נדחו.

68. הנתבעת תשלם לתובע בתוך 30 יום מקבלת פסק הדין, הסכומים כדלקמן:

א. פיצויי פיטורים בסך 7,866 ₪.
ב. דמי הודעה מוקדמת בסך 6,510 ₪.
ג. פיצוי בגין אי עריכת שימוע כדין בסך 4,000 ₪.

הסכומים הנ"ל יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד התשלום המלא בפועל.

69. אשר להוצאות: נוכח התוצאה אליה הגענו ולאור העובדה שתביעת התובע הועמדה על סך 67,625 ₪, לא מצאנו להשית הוצאות על הנתבעת.

70. כל צד רשאי להגיש ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, י' שבט תש"פ, (05 פברואר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

מר דוד פטיטו
נציג ציבור (עובדים)

יוחנן כהן
שופט

מר משה חסון
נציג ציבור (מעסיקים)