הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 2670-10-18

לפני: כב' השופט יוסף יוספי
נציגת ציבור עובדים בת שבע זיידמן
נציג ציבור מעסיקים משה קליינמן

המבקשים/הנתבעים:

המשיבים/התובעים:

1. מועצה דתית שדרות
ע"י ב"כ עו"ד אטיאס מאיר

2. המשרד לשירותי דת-מדינת ישראל
3. הממונה על השכר במשרד האוצר
ע"י ב"כ מפרקליטות מחוז דרום

-

יורשי המנוח הרב דוד בר חן ז"ל, ( ת"ז-XXXXXX713)
ע"י ב"כ עו"ד יוסף פנחס כהן
פסק דין

1. עסקינן בתביעה לתשלום מענק שנים עודפות ופדיון חופשה, אשר הוגשה על ידי יורשי המנוח. המנוח שימש כרב הראשי של העיר שדר ות והלך לעולמו ביום 24.9.2011; ביום 13.10.2013 הלכה לעולמה רעייתו, כאשר ביום 2.10.2018 הוגשה התביעה דנן. המנוח עבד בנתבעת 1 משנת 1974 ועד סוף שנת 2011.

יצוין, כי רעייתו המנוחה של המנוח הגישה תביעה בשנת 2012, וזאת מתוקף מעמדה כאלמנה. בסופו של יום, במסגרת אותו הליך, לאחר פטירת התובעת, נמחקה התביעה בהסכמת הצדדים ביום 26. 11.2013, והתובעים דנן התחייבו לה גיש כתב תבי עה מתוקן תוך 30 ימים מיום הדיון, ומנגד הוסכם כי הנתבעים לא יטענו את טענת ההתיישנות.

התובעים לא הגישו כתב תביעה מתוקן בשנת 2013 כפי שהתחייבו, אלא הגישו את כתב התביעה דנן ביום 2.10.2018, כאשר עובר לכך ביום 20.9.2018 (מספר ימים עובר לסיום מועד ההתיישנות), הגישו התובעים בקשה להארכת מועד, שנדחתה על ידי בית הדין ביום 17.10.2018.

טענות הצדדים

2. לטענת הנתבעת 1, יש לסלק את התביעה על הסף מפאת שיהוי והתיישנות. התובעים לא עמדו בהתחייבותם כפי שצוינה בפרוטוקול הדיון מיום 26.11.2013. התביעה מתייחסת ל זכאות לכאורה של המנוח בגין התקופה שמחודש 9/1974 ועד לסוף שנת 2011 , כך שהגשת התביעה דנן על ידי יורשי המנוח הוגשה מעבר לתקופת ההתיישנות הקבועה בחוק. עילת התביעה נולדה לראשונה בחודש 9/1974 ומאז בכל חודש ועד סוף שנת 2011.

גם לטענת הנתבעים 2, 3 יש לסלק את התביעה מפאת התיישנותה. ביחס לרכיב פדיון חופשה, הרי שהוא התיישן עוד ביום 24.9.2014, 4 שנים עובר להגשת התביעה דנן . גם רכיב התביעה לתשלום מענק שנים עודפות התיישן ביום 24.9.2018, דהיינו לאחר 7 שנים שעברו מפטירתו של הרב המנוח. אין בהליכים שנקטה א ימם ז"ל של התובעים בתיק 13595/12/12 כדי לעכב את ימי ההתיישנות, היות ואימם הגישה תביעתה מכוח היותה אלמנה, בעוד שהתביעה דנן הוגשה מכוח היותם יורשים על פי צו ירושה. התובעים ביקשו להמשיך ולברר את תביעת אימם , וביום 26.11.2013 במס גרת פסק הדין שניתן במעמד הדיון נקבע שיגישו כתב תביעה מתוקן תוך 30 ימים, אך כתב תביעה הוגשה רק ביום 2.10.2018, כך שההסכמה לעיכוב ההתיישנות לא נכנסה לתוקף . מדובר בשיהוי של 5 שנים.

3. לטענת התובעים, ביום 24.9.2011 נפטר אביהם וביום 6.12.2012 הגישה אלמנתו (אימם של התובעים) תביעה שעניינה תשלום פ"פ ופדיון ימי חופשה. ביום 13.10.2013 הלכה האלמנה לעולמה , וביום 26.11.2013 התקיים דיון מוקדם במסגרתו ביקשו התובעים לתקן את כת ב התביעה תוך 30 ימים בשל הצורך להוציא צו ירושה מתוקן, תוך ה סכמה כי התביעה תימחק. ביום 23.6.2017 הוצא צו ירושה, לאחר שתוקן צו ירושה קודם שהוצא בחודש 5/2017. עוד טענו התובעים כי עילת תביעתם כיורשים מכוח צו ירושה קמה רק לאחר פטירת אימם בשנת 2013. בנוסף, הגשת התביעה בשנת 2012 עצרה את מירוץ ההתיישנות לפחות ממועד זה ועד מועד מחיקתה בהסכמה ביום 26.11.2013.

4. לאחר עיון בטענות הצדדים מצאנו כי יש לדחות את התביעה על הסף מפאת התיישנות כמו גם בגלל השיהוי. ראשית, נציין כי גם לו היינו מקבלים את ג ירסת התובעים לפיה ההליך בו נקטה אימם המנוחה קטע את מירוץ ההתיישנות, עדיין על התביעה לפדיון חופשה חלה התיישנות היות והתביעה דנן הוגשה בחודש 10/2018, קרי למעלה מש לוש שנים לאחר פסק הדין שנתן תוקף להסכמת הצדדים לפיה תוגש תביעה מתוקנת בתוך 30 יום .
עוד נוסיף, כי גם התובעים לא העלו טענה כלשהי ביחס לקטיעת מירוץ ההתיישנות על הרכיב דנן במסגרת טיעוניהם לאורך ההליך דנן.

5. באשר לטענת התובעים ולפיה יש בהליך בו פתחה אימם כדי לקטוע את מירוץ ההתיישנות, נציין כי יש לדחותה, ונפרט.

מציר הזמן בתיק עולה כי אביהם המנוח של התובעים הלך לעולמו ביום 24.9.2011 . ביום 6.12.2012 הגישה אימם של התובעים את התביעה בתיק 13595-12-12.

לדאבון הלב ביום 13.10.2013 הלכה היא לעולמה, וביום 26.11.2013 התקיים דיון מוקדם בתיק, במסגרתו ניתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים בזו הלשון:

"1. התובענה דנן נמחקת, כמבוקש וכמוסכם.

2. באשר להוצאות משפט, נתבעת 2 הותירה את הנושא לשיקול דעת בית הדין, ונתבעת 1 הודיעה כי היא מוותרת על הוצאות.

לאחר שיקלול הנסיבות אני פוסק כי אין מקום להשית הוצאות. התובענה נמחקה עקב נסיבות מצערות, ולא עקב נסיבות שהיו בשליטת התובעת המנוחה. למעשה, התובעת המקורית אינה בחיים למרבה הצער, ובעת שהתובענה נמחקת לא ניתן להשית הוצאות גם מבחינה מעשית. אולם גם אם ניתן היה לפתור נושא זה מבחינה טכנית, מסקנתי היא כי אין זה ראוי להשית הוצאות עקב מחיקת התובענה.

3. נרשמו דברי באות כח הנתבעות בנושא התיישנות.

4. אגרה תושב לידי ב"כ התובעת".

6. עוד יצוין כי במסגרת אותו דיון טענה הנתבעת כי תהיה מוכנה לא לטעון ביחס לזמן שחלף מיום שהוגשה התובענה ועד ליום 26.11.2013 ובלבד שתביעה חדשה תוגש תוך 30 יום.

ביום 20.9.2018 הגישו התובעים "בקשה דחופה להארכת מועד לנקיטת הליך מטעמי זהירות בלבד".

לאחר תגובת הנתבעת 1 דחה בית הדין ביום 17.10.2018את הבקשה, בנימוק כי בתיק דנן ניתן פסק דין ובית הדין קם מכיסאו.

הדין החל

7.  יפים למקרה שלפנינו הדברים שנקבעו על ידי בית הדין הארצי בפרשת שירותי בריאות כללית בזו הלשון:

"...נקודת המוצא היא כי "דיני ההתיישנות נועדו להשיג איזון אינטרסים בין בעלי הדין והאינטרס הציבורי; כאשר בהתאם לאיזון זה, יש להניח לבעל דין המבקש לתבוע את זכויותיו בערכאה שיפוטית שהות מספקת להיערך לכך, בשים לב לקשיים, לעלויות ולאילוצים. מנגד, יש לקצוב מראש תקופת זמן סבירה לצורך הגשת התביעה אשר מעבר לה תוסר אימת התביעה המשפטית מהנתבע והוא לא יחויב עוד בשמירת ראיות וכן, יוסר ממנו הסיכון כי הראיות שהיו זמינות בידיו בעבר, שוב לא תהיינה בהישג ידו. זאת, באופן שיכביד על יכולתו להתגונן בפני התביעה" (מתוך ע"ע (ארצי) 36058-12-13‏ ‏ יעקב וקסלר - י. אדרי ובניו מפעל מתכת והנדסה אזרחית בע"מ (20.6.17) [פורסם בנבו]  (להלן: ענין וקסלר).

8. סעיף 6 ל חוק ההתיישנות, התשי"ח-1958 (להלן – חוק ההתיישנות) קובע כי "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה." בהקשר למונח "עילת תובענה" נאמר ע"א 735/07 צמרות חברה לבנין נ' בנק המזרחי (5.1.11) [פורסם בנבו]  נאמר כך:
 
"המושג "עילת תובענה" לצורך תחילת מניין תקופת ההתיישנות נבחן על פי הדין המהותי, בשילוב עם נתונים נוספים, הרלבנטיים להקשר של התיישנות, ובהם קיום אפשרות מעשית בידי תובע לפנות לבית המשפט לצורך הגשת תביעה, בבחינת "כוח תביעה" שרק עם התגבשותו, מתחיל מניין ההתיישנות ... "כוח תביעה" במשמעות זו פירושו קיום אפשרות ממשית בידי תובע להגיש תביעה משפטית ולזכות בסעד המבוקש, ככל שהוא יעמוד בנטל ההוכחה העובדתי ובנטל הביסוס המשפטי של תביעתו. המועד להיווצרות עילת התובענה לצורך התיישנות הוא, אפוא, המועד שבו נתגבשו העובדות המקימות זכות לסעד, וכאשר נתון בידי התובע כוח קונקרטי לממש הלכה למעשה את זכות התביעה שבידו בדרך של פנייה לערכאות. אין די בקיום זכות תביעה מושגית-תיאורטית בלבד בידי התובע. נדרשת בשלות של זכות התביעה במובן קיומו של כוח, הלכה למעשה, לפנות לבית המשפט בתביעה משפטית, ולזכות בסעד אם תוכח התביעה ...  רק משמתקיימים תנאים אלה במלואם, מתחיל מירוץ ההתיישנות".

ראו: ע"ע (ארצי) 23928-09-18 שירותי בריאות כללית -קידר (מיום 6/8/19).

8. עסקינן בתובעים שהגישו את התביעה דנן לאחר קרוב ל-5 שנים מיום שתביעת א ימם המנוחה נמחקה , כשמנגד הנתבעים ציינו בדיון בו ניתן פסק הדין, כי לא יטענו בדבר התיישנות במידה ותביעה מתוקנת תוגש תוך 30 ימים. במשך 5 שנים לא הוגשה על ידי התובעים כל הודעה או בקשה, לרבות ביחס לקשיים בהוצאת צו ירושה מצידם.

9. יצויין, כי אין בהגשת התביעה בשנת 2012 כדי לקטוע את מירוץ ההתיישנות. ראשית, התביעה אותה הגישה אימם המנוחה של התובעים נמחקה, כך שאת מניין הימים יש לספור מיום פטירתו של אביהם, אשר נפטר ביום 24.9.2011. בנוסף, התוב עים תובעים את זכויות אביהם אשר נתגבשו עם פטירתו. יצוין כי אימם המנוחה של התובעים הגישה תביעתה מכוח היותה אלמנתו של המנוח, אך מאחר ותביעתה נמחקה בפסק דין לא ניתן לקבל את הטענה לפיה ה תובעים דנן באים בנעליה. כפי שנקבע לעיל, אין בהליך שנמחק כדי לקטוע את מירוץ ההתיישנות בכלל , ובין השאר בשים ל ב כי התובעים לא הגישו כתב תביעה מתוקן תוך 30 ימים מיום מועד הדיון בשנת 2013, אלא רק לאחר 5 שנים בקירוב, כאשר זמן קצר עובר להגשת תביעתם דנן נדחתה ביום 17.10.2018 בקשה מצידם להארכת מועד.
קרי, התובעים היו ערים ומודעים לכך שתביעתם עלולה להתיישן. מעבר להתיישנותה של התביעה מצאנו לציין כי מדובר בשיהוי משמעותי בכלל ובנסיבות הענין בפרט (לאור ההסכמה בדיון), אשר יש בו כדי להוות מצג כלפי ה נתבעים, לפיו התובעים זנחו תביעתם בהליך דנן.

10. מכל האמור לעיל עולה, כי דין התביעה דנן לה דחות במלואה מפאת התיישנותה, היות והוגשה למעלה מ-7 שנים לאחר פטירת אביהם המנוח של התובעים, מאחר ועילת התביעה נולדה ביום פטירת המנוח, היות ומדובר בזכויות להן היה המנוח זכאי כעובד. בנוסף, וכפי שכבר צוין לעיל, ממילא התביעה לפדיון חופשה התיישנה גם לו היינו מאמצים את טענת התובעים ביחס למניין תקופת ההתיישנות.
עסקינן בתובעים שהגישו את התביעה דנן לאחר קרוב ל-5 שנים מיום שתביעת אימם המנוחה נמחקה , כשמנגד הנתבעים ציינו בדיון בו ניתן פסק הדין, כי לא יטענו בדבר התיישנות במידה ותביעה מתוקנת תוגש תוך 30 ימים. לפיכך יש לקבל את טענת הנתבעים, לפיה אין עוד תוקף להתחייבות שלא לטעון להתיישנות, בהיותה של התחייבות זו תקפה למשך 30 יום בלבד, כשבפועל חלפו כמעט 5 שנים.

למעלה מן הנדרש נציין כי לאור התוצאה אליה הגענו, לא מצאנו כי היה מקום להדרש לטענות ההשתק והמניעות שנטענו על ידי הנתבעים, וממילא גם לא לדון בטענות ההגנה של הנתבעים לגוף העניין, הגם שיש בהן טעם לכאורה.

אחרית דבר

11. דין התביעה לה דחות עקב התיישנותה.

בנסיבות העניין איננו עושים צו להוצאות.

12. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 ימים מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ה ניסן תש"פ, (19 אפריל 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

גב' בת שבע זיידמן
נציגת ציבור (עובדים)

יוסף יוספי, שופט

מר משה קליינמן
נציג ציבור (מעסיקים)