הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 21013-06-18

בפני
כבוד ה שופט יעקב אזולאי

התובעת:
(המשיבה)
נטו מלינדה סחר בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יעל דולב ואח'

נגד

הנתבעת:
(המבקשת)
חגית פיניה
ע"י ב"כ עו"ד גיא בלאס ואח'

החלטה

לפני בקשה מטעם הנתבעת לסילוק התביעה כנגדה על הסף.
לטענת הנתבעת, התובעת מבססת את תביעתה על ראיות נסיבתיות, מבלי שהציגה ראשית ראיה לתביעה. התובעת טענה טענות בעלמא לפגיעה בפרטיות, מבלי לבססן, וזאת כנסיון מסע דיג ובכוונת מכוון לפגוע ב נתבעת בעצם הגשת התביעה. בנוסף, נטען לחוסר סמכות ו העניינית של בית הדין בטענות שעניינן - פגיעה בפרטיות, הפרת חוק המחשבים ופגיעה לפי חוק עוולות מסחריות. לגישת הנתבעת, מדובר בעוולות אזרחיות שהדין החל בעניינן הוא פקודת הנזיקין, וכאמור לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בהן.
אף העילות בשל הפרת חוזה וחובות האמון אינן מצדיקות סעד כספי, כל שכן שלילת פיצויי פיטורים. על כן, יש לסלק את התביעה על הסף, או לחלופין להורות על תיקון כתב התביעה בהתאם לסמכות בית הדין.
בתגובה לבקשה טענה התובעת - שסילוק תובענה על הסף חוסמת את זכות הגישה לערכאות, ותיעשה במקרים חריגים בלבד. נטען שהבקשה הוגשה ללא תצהיר התומך בעובדות וללא פירוט הולם. כן נטען שהנחות היסוד על בסיסן הוגשה הבקשה הן שגויות. העובדה הבסיסית של העברת המידע מהמחשב הארגוני למחשב הפרטי אינה שנויה במחלוקת, היא שמקימה את עילות התביעה ויש לבררה לגופה בירור ענייני.
הפרת חוק הגנת הפרטיות בא לידי ביטוי בכך שהנתבעת גרמה לתובעת להפר את חובת הפרטיות כלפי עובדיה, ומשכך הפרה חובה חקוקה. לפי סעיף 24(א)(1ב) לחוק בית הדין לעבודה בית הדין מוסמך לדון בעניינים אלה, הפרת חובה חקוקה ו הפרת חובת הנאמנות של עובד כלפי מעסיקו. כך גם באשר לסוגיית הפרת חוזה העבודה, בו מוסמך לדון בית הדין ואף להעניק פיצוי בגינו. באשר לשלילת פיצויי פיטורים, יש לברר את הטענה במסגרת הליך הוכחות ולא לסלק על הסף.
בתשובה לתגובה - הפנתה הנתבעת לפסיקה באשר לסמכות בית הדין לדון בחוק הגנת הפרטיות. כמו-כן נטען שהעברת הקובץ שהעבירה הנתבעת למייל הפרטי אינו גזילת סוד מסחרי, אלא מדובר, לכל היותר, ב" שגיאה אשר תוצאתה סיום יחסי עבודה". באשר לפיצויי הפיטורים גרסה הנתבעת שההלכה הפסוקה מורה אחרת מן האמור בכתב התביעה.
דיון והכרעה
סמכותו של בית הדין לסלק תביעה על הסף מעוגנת בתקנות 44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991. לפי ההלכה הפסוקה סילוק על הסף הוא סעד מרחיק לכת, שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי. מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה." (אורי גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (מהדורה תשיעית, עמ' 168) ).
הערה מקדמית - לפני שאדון בטענות הנתבעת לסילוק על הסף, מצאתי לנכון לציין שהבקשה שהוגשה היא לקונית, לא מנומקת דיה בנימוקים משפטיים, לא מציגה פסיקה לתמיכה בטענות וללא תצהיר בתמיכה לעובדות המצוינות בה. ראוי היה להרחיב את הטיעונים המשפטיים ולסמוך אותם בכתובים.
לגופן של הטענות. איני מקבל את טענת הנתבעת לפיה טענות התובעת נטענו בעלמא. ברי, כי עד לקבלת הסעד בגין הטענות יש עוד כברת דרך לפני הנתבעת, הרי שעליה להוכיח את הטענות והנזק שנגרם, ואולם, אין למנוע ממנה בשלב זה של הדיון את הזכות המוקנית לה לנסות להוכיחן. גם בעניין הפרת חוזה ושלילת פיצויי פיטורים, הרי שיש לברר טענות אלה במסגרת ההליך העיקרי ולא ניתן לפתור את הסוגיה באמירה שמדובר ב"טעות אשר תוצאתה סיום יחסי העבודה". אמירה דנא היא טענת הגנה ראויה, אשר כיתר הטענות – יש לבררה במסגרת ההליך לגופו.
לעניין סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה. סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מגדיר את סמכויות בית הדין האזורי לעבודה. בין היתר, קובע הסעיף את סמכותו של בית הדין לעבודה לדון בתובענות שעילותיהן נובעות מעניינים מסוימים בפקודת הנזיקין, בקשר לסכסוך עבודה. ביניהם, מקנה הסעיף סמכות לדון בהפרת חובה חקוקה.
אמנם, לפי הפסיקה, בית הדין אינו מוסמך לדון בתביעה לפיצוי מכוח חוק הגנת הפרטיות; וגם אם מוסמך לדון מכוח סמכות נגררת – אינו מוסמך ליתן סעד מכוח חוק הגנת הפרטיות (ראו סע"ש (ת"א) 26116-04-15 אלכס אוריגינל בע"מ נ' גולן מלכה (פורסם בנבו, 20.5.2016) ופסקי הדין המאוזכרים שם).
ואולם, טענת התובעת בקשר לפגיעה בפרטיות היא לא שפרטיותה נפגעה – אלא שהנתבעת גרמה לה להפר את חובתה ל הגן על פרטיות עובדיה. כעילה הנובעת מיחסי העבודה בין הצדדים, קנויה לבית הדין לעבודה הסמכות לדון בה.
כך גם עילות התביעה הנובעות מחוק המחשבים ומחוק עוולות מסחריות.
באשר לטענה לפיה רשימת עובדים היא לא סוד מסחרי ולכן הנתבעת לא פעלה בניגוד לחוק עוולות מסחריות – מדובר בטענה משפטית שראוי לבררה במסגרת ההליך העיקרי ואין סיבה להידרש לכך בעת הזו.
נוכח האמור לעיל, אני דוחה את הבקשה לסילוק על הסף במלואה.
הנתבעת (המבקשת) תישא בהוצאות התובעת בסך 1000 ש"ח אשר ישולמו בתוך 30 ימים.

ניתנה היום, ט"ז שבט תש"פ, 11 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.