הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע סע"ש 117-01-20

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (עובדים) – גברת מזל אברמסון
נציג ציבור (מעסיקים) – מר יוסף פרלוביץ

תובעים
פואד אבו אלקיען
יעקב (אחמד) אבו אלקיען
מוסא אבו אלקיען
ראטב אבו אלקיען
ע"י עו"ד חן אביטן ואח'

נתבעים
מועצה מקומית חורה
חבאס אלעטאונה
ע"י עו"ד דובי ליבנה ואח'
טלאל אלנבארי
כאמל אלנבארי
ע"י עו"ד נדב דלומי ואח'
משרד הפנים
ע"י פרקליטות מחוז דרום - אזרחי

פסק דין

רקע
בפני בית הדין מונחת תביעה ובה נטען להפרות בוטות וחמורות של הוראות הדין והנהלים הקיימים בנוגע למועצה מקומית חורה (להלן: "המועצה" ו/או "נתבעת 1" ). בכתב התביעה עתרו התובעים ליתן צו הצהרתי, לפיו מינויו של מר טלאל אלנבארי (להלן: "נתבע 3"), לתפקיד עוזר ראש המועצה הנבחר בבחירות שהתקיימו בחודש 02/2018 (להלן: "נתבע 2"), במשרת אמון, בהתאם להחלטת מליאת המועצה בתאריך 22.11.2018 נעשה שלא כדין ובתוך כך, יש להורות על ביטול מינויו של נתבע 3 ולחייב אותו בהשבת מלוא השכר ששולם לו.
עוד נטען על ידי התובעים כי נפל פגם בהליך העסקת נתבע 3 משום שמדובר באחיו של נתבע 4, מר כמאל אלנבארי (להלן: "נתבע 4"), שהוא חבר מועצה.
כמו כן, לאור כך שהתביעה עוסקת בהתנהלות המועצה המקומית חורה, לתביעה צורף גם נתבע 5, הוא משרד הפנים.

טענות הצדדים בתמצית
טענתם העיקרית של התובעים במסגרת כתב התביעה היא כי מינויו של נתבע 3 נעשה משיקולים פוליטיים והוא פסול – ולכן יש לפסול את המינוי ולהפסיק את עבודתו של נתבע 3 במועצה. עוד נטען כי לאור כך שתפקידיהם של נתבעים 3 ו – 4 הם תפקידים "רוחביים", הרי שנתבעים אלו מנועים מלדון ו/או לקחת חלק בקבלת החלטות היות והם מצויים בניגוד עניינים ואף קיימת מניעות של נתבע 3 להמשיך ולעבוד משום שנתבע 4, אחיו של נתבע 3, נבחר לכהן כחבר המועצה ומכיוון שמדובר בקרובי משפחה מדרגה ראשונה שעובדים באותה רשות, כאשר לא ניתן לכך היתר מאת הגוף האמון על כך. עוד טענו התובעים כי יש להבטיח שהנתבעים יפעלו על פי כללי המנהל התקינים ובהתאם להוראות הדין, בעת ביצוע מינויים במסגרת עבודת המועצה.
בתחילה הגישו התובעים, בד בבד עם כתב התביעה שהוגש בתאריך 1.1.2020, בקשה למתן סעד זמני. בתאריך 8.1.2020, במסגרת בקשה להארכת מועד להגשת תגובתם לבקשה, הודיעו נתבעים 1 ו - 2 כי נתבע 3 התפטר מתפקידו במועצה בתאריך 1.1.2020, מה שייתר, לשיטת נתבעים 1 ו -2 את הצורך בדיון בסעד הזמני.
במסגרת החלטת בית הדין מיום הודעת נתבעים 1 ו – 2 על התפטרותו של נתבע 3 ביום הגשת התביעה לבית הדין, התבקשו התובעים להבהיר האם מתייתר הדיון בסעד הזמני. בתגובה הודיעו התובעים כי הם חוזרים בהם מהבקשה לסעד הזמני - להפסיק את עבודתו של הנתבע 3, אך עם זאת, הם מבקשים להמשיך לנהל את התיק העיקרי, תוך גילוי מסמכים ובהם טופס היעדר ניגוד עניינים וקרבה משפחתית.
בעקבות כך, הדיון שנקבע לסעד הזמני בוטל (ראו החלטה מתאריך 12.1.2020, י.כ.).
כתב ההגנה מטעם נתבעים 3 ו – 4 הוגש בתאריך 20.2.2020. שם צוין כי משהתפטר הנתבע 3 מתפקידו, הרי שאין עילה להמשיך לנהל את התיק. עוד צוין כי משום שנתבע 3 עבד משנת 2004 כעוזר ראש המועצה ואף מילא תפקיד אחר במועצה קודם לכן, הרי שלא היה ער לכך שייתכן שקיימת מניעות כי ימשיך לבצע את תפקידו גם בעת שהנתבע 4, אחיו, נבחר לכהן כחבר המועצה. נטען גם כי שכרו של הנתבע 3 שולם לו בגין עבודה שביצע בפועל כך שאין הצדקה לדרישה להשבת שכרו של נתבע 3 ובכל מקרה, גם אם ייקבע שנפל פגם במינויו של נתבע 3, הרי שלא התבקש סעד של השבת שכר עבור עבודה שביצע נתבע 3 בפועל. לפיכך, ביקשו נתבעים 3 ו – 4 להורות על דחיית התביעה.
נתבעים 1 ו – 2 הגישו כתב הגנה בתאריך 3.3.2020 ובו טענו כי יש להורות על דחיית התביעה על הסף מהטעמים הבאים: ראשית, בית הדין נעדר סמכות עניינית כלפי הנתבע 2, כיוון שאינו משמש כמעסיקו של נתבע 3, משום שהאחרון היה עובד של נתבעת 1 בלבד, עד להתפטרותו ואף לא אחד מהסעדים שפורטו בכתב התביעה מופנה כלפי נתבע 2. שנית, התובעים מבססים את תביעתם על יסוד סעיף 103 לצו המועצות המקומיות, תשי"א – 1950 שם נקבע כי התקשרות של חבר מועצה בחוזה עם המועצה, אסורה בנסיבות מסוימות והסעדים שתוארו מופנים, כלפי נתבע 4, שהוא, כאמור, אחיו של נתבע 3. כפועל יוצא, כאשר ההליך מופנה כלפי נבחר ציבור, הרי שבית הדין לעבודה נעדר סמכות עניינית לדון בתביעה. שלישית, נתבע 3 החל את עבודתו במועצה עוד בשנת 2003 והחל משנת 2004 שימש בתפקיד עוזר ראש המועצה, עד להתפטרותו בתאריך 1.1.2020 ועל רקע ניסיונו המקצועי ובקיאותו בעניינים הנוגעים לתפקוד המועצה, בחר נתבע 2 כי נתבע 3 ימשיך בתפקידו כעוזר ראש המועצה בבחינת המשך רצף העסקתו של נתבע 3 והבאת מינויו של נתבע 3 למליאת המועצה – נתפסה בעיני נתבע 2 כמהלך פורמאלי בלבד, משום שהיה ברור כי נתבע 3 ימשיך בתפקידו לאור כישוריו וניסיונו רב השנים. עם זאת, מיד עם העלאת הטענות מצד התובעים, נתבעים 3 ו – 4 הבהירו כי מדובר בטעות שנעשתה בתום לב ועל מנת להימנע מצל של ספק, בחר הנתבע 3 להתפטר מתפקידו. רביעית, משהתפטר נתבע 3 מתפקידו והדיון בסעד הזמני בוטל נוכח כך, ומשהנתבעים אינם יודעים מהי מהות פניית התובעים, שהם תושבי המועצה, לבית הדין, אין חולק כי יש מקום לדחות את התביעה. עוד ציינו נתבעים 1 ו -2 בכתב ההגנה שהגישו כי זמן קצר לאחר פנייתו של בא כוח התובעים ובטרם הגשת התביעה לבית הדין, הודיע הנתבע 3 על התפטרותו מהמועצה וכי התובעים ידעו על כך שנתבעים 3 ו – 4 הם אחים גם בטרם ישיבת המועצה שהתקיימה בתאריך 22.11.2018 וגם לאחריה ולכן לא ברור מדוע השתהו כל כך בהגשת תביעתם. חמישית, בעצם התפטרותו של נתבע 3 יש כדי ליתן מענה לטענת התובעים בדבר הפגם שנפל במינויו. עוד נטען כי באשר לסעד של ביטול המינוי, הרי שהוא התייתר עם התפטרותו של נתבע 3 מתפקידו ובאשר לסעד להשבת שכרו – הרי שהשכר אותו קיבל נתבע 3 שולם לו עבור עבודה שביצע בפועל ולכן אין להורות על השבת שכרו.
בתאריך 19.5.2021 הגיש נתבע 5 את תגובתו לאור התפטרותו של נתבע 3 מתפקידו ובה הביע עמדתו כי יש להביא לסיום ההליך, בשים לב לכך שנתבע 3 התפטר. מאוחר יותר, בדיון שנערך ב יום 1.6.2021 ציין נתבע 5 כי לפרוטוקול כי אין מקום לפעול במישור המינהלי נגד נתבע 3 וכי ככל שנתבע 3 יצהיר (בכל הנוגע לטענה כי הוא ממשיך בתפקידו כרגיל במסווה של "התנדבות"), שאינו עובד ואינו מקבל שכר כלשהו, הרי שנתבע 5 יסתפק בכך, בכפוף לשמירה על טענותיו ככל שהמצב ישתנה בעתיד.
בתאריך 21.6.2021 הגישו נתבעים 1 ו – 2 בקשה לדחיית התביעה על הסף מכוח תקנות 44 ו – 45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), תשנ"ב - 1991 ובה חזרו על טענותיהם כפי שפורטו בכתב ההגנה מטעמם, בנוגע לכך שיש לדחות את התביעה נגד נתבע 2 בהיעדר יריבות, בשל היעדר סמכות של בית הדין לעבודה לדון בתביעה המבוססת על צו המועצות המקומיות, תשי"א – 1950 וכי היה על התובעים לפנות לבית משפט לעניינים מנהליים. נוסף על כך טענו נתבעים 1 ו - 2 כי יש לדחות את התביעה משום שמדובר בתובענה תיאורטית לאור העובדה שהסעד העיקרי שהתבקש במסגרת כתב התביעה והסעד הזמני זהה והוא שבית הדין ייתן צו המורה על ביטול המינוי של נתבע 3 לתפקיד עוזר ראש המועצה ומשנתבע 3 אינו עובד המועצה מזה כשנה וחצי, הרי שהסעד המבוקש הוא תיאורטי בלבד.

דיון והכרעה

לאחר שקראנו את כתבי בית הדין ואף שמענו את טענות הצדדים בדיון, הגענו לכלל מסקנה כי יש לדחות את התביעה על הסף, מהנימוקים שיפורטו להלן.

הוראת תקנה 44 ל תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב - 1991 קובעת -

"בית הדין רשאי, בכל עת, לבקשת בעל דין או אף בלא בקשה כזאת, למחוק על הסף כתב טענות מאחד הנימוקים האלה:
(1) אין הכתב מראה עילה;
(2) מתוך כתב הטענות נראה שהוא טרדני או קנטרני;
(3) בעל הדין נדרש, מכוח סעיף 18( ד) לחוק, לבצע פעולה בקשר לכתב טענות שהגיש, ולא ביצע אותה במועד".

בפסיקה נקבע גם כי קיימים מקרים המצדיקים שימוש בדחיית התביעה על הסף שבהם:

" ברור כי בשום פנים ואופן אין התובע יכול לקבל את הסעד שהוא מבקש על פי העובדות והטענות העולות מתביעתו..." (ראו דב"ע נב/217-3 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' נ' הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ ואח' , פד"ע כז 3; בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים ומורשי חתימה של הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד כט(1) 573). (הדגשה שלי -י.כ.).

בפסק דין ע"א 6291 בן יקר גת חברה להנדסה נגד הועדה המיוחדת לתכנון (פ"ד נא[2] 825) נקבע כך:
"המבחן לעניין סיווגה של בקשה לסעד הצהרתי כבקשה תיאורטית או אקדמית טמון בשאלה אם קיים לתובע עניין ממשי בפתרון הבעיה שהציג בפני בית המשפט. בעניין זה, יש חשיבות ניכרת לשאלה אם הסעד המבוקש ישרת מטרה שיש בה תועלת. ההלכה לעניין זה היא כי מקום בו יש בפסק דין כדי להסיר מכשול העומד בפני המבקש, או לפתור קושי שהוא ניצב בפניו, יש לומר כי לתובע עניין ממשי כאמור". (ראו עמוד 871 לפסק הדין, הדגשות שלי, י.כ.).

גם בבג"צ 2655/06 עו"ד לאור נועם נגד היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו בתאריך 27.3.2006) דן בית המשפט העליון במקרה של בקשה למתן סעד תיאורטי ודחה את העתירה, בקבעו כי:
"העתירה שלפנינו אינה מסבה עצמה על מצב עובדתי שריר וקיים, אלא עניינה הוא בתרחיש תיאורטי בלבד. כלל הוא, כי בית-משפט זה אינו נדרש לעתירות המעלות שאלות תיאורטיות שכן " הניסיון השיפוטי מרתיע את בית-המשפט מקביעת הלכה שהיא כביכול מרחפת באוויר. בית-המשפט צריך תשתית של עובדות, במקרה נתון, כדי לבנות עליה הלכה" (בג"צ 6055/95 צמח נ' שר הביטחון, פ"ד נג(5), 241, 250. כן השוו: בג"צ 2406/05 עיריית באר-שבע נ' בית-הדין הארצי לעבודה, לא פורסם; בג"צ 1853/02 נאוי דוד, עו"ד נ' שר האנרגיה והתשתיות הלאומיות, לא פורסם; בג"צ 10026/04 פועלים אי.בי.אי- חיתום והנפקות בע"מ נ' הממונה על ההגבלים העסקיים, לא פורסם; בג"צ 73/85 סיעת כך נ' שלמה הלל – יושב ראש הכנסת, פ"ד לט(3), 141, 146)." (הדגשה שלי, י.כ.).

בע"ע (ארצי ) 20734-11-20 שופרסל בע"מ - HAILE MATIWES (פורסם בנבו 10.05.2021, י.כ.) פסק בית הדין הארצי כי במקרים בהם הסכסוך בין הצדדים הגיע למיצוי ולא נדרשת עוד הכרעת בית הדין, הכלל הוא שבית הדין לא ידון בנושאים תיאורטיים. מתוך פסק הדין (הדגשות שלי, י.כ.):
"אל מול זכות הגישה לערכאות ניצב " האינטרס הציבורי שבית המשפט לא ידון בעניין בעל אופי אקדמי - תיאורטי" (ע"א 6426/13 קבוצת עזריאלי בע"מ נ' הממונה על הגבלים עסקיים [ פורסם בנבו] (25.08.2014). פסקה 11. להלן – עניין עזריאלי; השוו: תקנה 5 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018). ואכן, "הכלל הוא שבית המשפט אינו דן בעניינים שהפכו אקדמיים ותיאורטיים. זה הכלל בעניינים אזרחיים... זהו הכלל גם בבית המשפט הגבוה לצדק" (ע"א 7175/98 המוסד לביטוח לאומי נ' בר מימון בע"מ ( בפירוק). [פורסם בנבו] פסקה 5 (17.12.2001); ראו בין היתר גם: ע"א 7094/09 ברוזובסקי הובלות בע"מ נ' איתוראן איתור ושליטה בע"מ [ פורסם בנבו] (14.12.2010); רע"א 8082/14 מקונן נ' פלאפון תקשורת בע"מ [ פורסם בנבו] (21.01.2015); רע"א 102/18 מעודה נ' רון חמד (29.01.2018)). הכלל חל אף בבתי הדין לעבודה הן בהליכים קיבוציים ( ראו: עס"ק ( ארצי) 1015/01 פויכטונגר תעשיות אשדוד (1994) בע"מ – ההסתדרות הכללית החדשה, [פורסם בנבו] פד"ע לז 193, 198 – 199 (2001)) והן בתביעות פרט ( ע"ע ( ארצי) 151/05 טולדנו – עיריית נצרת עילית. [פורסם בנבו] פסקה 15 (26.2.2007)."

ובהמשך:
"מחיקת הערעור לא תגרום איפוא לסיכול בירור עתידי של הסוגיה, ולאור הנטל הכבד הרובץ על שכמן של הערכאות השיפוטיות המחייב אותן לפסוק " בעניינים בעלי נפקות מעשית" ( בג"ץ 1181/03 אוניברסיטת בר-אילן נ' בית הדין הארצי לעבודה. [פורסם בנבו] פסקה 30 (28.4.2011)) יש להעדיף כי הסוגיה תלובן בהליך קונקרטי ולא במעמד צד ( מעוניין) אחד כסעד הצהרתי בערעור."

בבואו של בית הדין לבחון האם עסקינן בתביעה לסעד תיאורטי או לא, יש לבחון את טענות הצדדים במסגרת כתבי הטענות ולבדוק האם אכן מדובר בסעד ממשי, שעשוי לשרת מטרה שיש בה תועלת או שמא מדובר בסעד תיאורטי. בענייננו, התרשמנו כי מדובר בטענות "בדיעבד", קרי, לאחר מעשה, לאור התפטרותו של הנתבע 3, ההופכות את הסעד שהתבקש בכתב התביעה, באשר לביטול מינויו של נתבע 3, לסעד תיאורטי בלבד.
במה דברים אמורים? בכתב התביעה צוין: "התובעים הינם תושבים בתחומה המוניציפלי של המועצה המקומית חורה. עניינם של התובעים, כתושבי המועצה, הינו שהמועצה תתנהל בהתאם להוראות הדין והנוהל ומבלי שמשרות במועצה יחולקו לפי הקשרים פוליטיים או חמולתיים ובשל קרבת משפחה [...] הנתבע 3, הנו עובד המועצה, מועסק כעוזר ראש המועצה, במשרת אמון [...] עוזר ראש המועצה, מונה שוב, אחר הבחירות שהתקיימו בחודש אוקטובר 2018. חבר המועצה, מר כמאל אלנבארי, הינו חבר בקואליציה, קרי, נמנה על הקבוצה התומכת בראש המועצה, אשר עוזר ראש המועצה מונה כאמור לשמשו [...] נוכח כל המתואר לעיל...שעה שמינויו של עוזר ראש המועצה נעשה באופן פסול [...] הרי שמחויבת התערבותו של ביה"ד הנכבד בביטול המינוי והפסקת עבודתו של נתבע 3 במועצה" (ראו סעיפים 4, 7 ו – 43 לכתב התביעה, הדגשות שלי, י.כ.).
חשוב לציין כי בבקשת התובעים למתן צו עשה זמני, שהוגשה בתאריך 1.1.2020, בד בבד עם הגשת כתב התביעה, טענו התובעים כך: "בית הדין הנכבד, יתבקש להורות בסעד זמני, בצו עשה, על הפסקת עבודתו של המשיב 3 ( הוא נתבע 3 בהליך שבפנינו, י.כ.) כעוזר ראש המועצה וזאת, עד להכרעה בתיק העיקרי או לחילופין עד לקבלת היתר...". (הדגשות שלי, י.כ.).
בתגובת התובעים מתאריך 26.7.2021 לבקשה לדחיית התביעה על הסף צוין כך:
"המבקשים (הם התובעים בענייננו, י.כ.) קיבלו בסיפוק רב את העובדה שהמשיב 3 (הוא נתבע 3, י.כ.), עוזר ראש המועצה, התפטר מיוזמתו [...] המבקשים מן הסתם יבקשו לנהל את ההליך המשפטי עד לתומו ואף לעמוד על מלוא ההוצאות שנגרמו להם על מנת שהוראות החוק יישמרו. לגופו של עניין, המבקשים סבורים כי אין כל עניין בקיום ההליך הזמני שנועד כולו להפסקת העבודה של עוזר ראש המועצה, שממילא התרחשה וביוזמתו. [...] המבקשים יסכימו כי אכן אין עוד צורך בקיום הליך זמני בעניין המשך העסקתו של עוזר ראש המועצה אך יבקשו לקדם דיון דחוף ובמידת הצורך ובעניין קבלת המסמך הנדרש בבקשה לגילוי מסמכים" (הדגשות שלי, י.כ.) .

אם נבחן את טענות התובעים, ובפרט את הסעד לו עתרו הן בכתב התביעה והן בבקשת התובעים למתן סעד זמני – מתן צו על ידי בית הדין המורה על הפסקת עבודתו של נתבע 3 במועצה – הרי שהדבר כבר נעשה ביוזמתו של נתבע 3 כשהתפטר מהמועצה ביוזמתו. תגובת התובעים לבקשה לדחייה על הסף מעידה כי התובעים עצמם סברו כי לא היה טעם בקיום דיון בסעד הזמני לאור התפטרותו של נתבע 3. מאותו הטעם ובשים דגש על כך שהסעד לו עתרו התובעים בהליך הזמני זהה לסעד המבוקש בהליך העיקרי, היינו, הפסקת עבודתו של נתבע 3 במועצה - הרי שבעצם התפטרותו של הנתבע 3 הפך הסעד המבוקש על ידי התובעים לתיאורטי בלבד ולדידנו, אין מקום לדון בפגמים הנטענים על ידי התובעים באשר לקיום הוראות החוק וכללי המינהל התקין במצב דברים זה.
כאמור, בתאריך 9.1.2020 (ובסמוך למועד הגשת התביעה, י.כ.) הודיעו נתבעים 1 ו – 2 על כך שנתבע 3 התפטר מתפקידו. עם זאת, כתב התביעה בו פורט כי נתבע 3 "מועסק" בשורות הנתבעת 1, נותר על כנו. לאור כך שנתבע 3 כבר אינו עובד במועצה ו/או מועסק על ידה ומשלא הונחה בפני בית הדין כל בקשה לתיקון כתב התביעה, הרי שאין מקום לדון בטענות התובעים בגין מתן צו להפסקת עבודתו של נתבע 3 במועצה.
לאור העובדה שהסעד המבוקש על ידי התובעים הפך תיאורטי, ומשנתבע 3 אינו עוד חלק מעובדי המועצה, לא ראינו מקום להרחיב בנוגע ליתר הטענות שהעלו התובעים בהליך שבפנינו.
כללו של דבר: נוכח הקביעה לפיה מדובר בתביעה לסעד תיאורטי, הגענו לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה לדחיית התביעה על הסף.
אשר על כן, אנחנו מורים על דחיית התביעה על הסף.
בנסיבות העניין, משנדחתה התביעה, התובעים ישלמו הוצאות ושכר טרחת עו"ד בסך 6,000 ₪ לנתבעים 1 ו – 2, בתוך 30 ימים.
המזכירות תמציא העתק פסק הדין לצדדים.
זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 ימים ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, כ"ב חשוון תשפ"ב, (28 אוקטובר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

יוסף פרלוביץ, נציג ציבור מעסיקים

יוחנן כהן, שופט
מזל אברמסון,
נציגת ציבורעובדים