הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ס"ע 27942-11-19

בפני כב' הנשיא שמואל טננבוים

התובע:

מועתז מועתז עמאירה
ע"י ב"כ עו"ד אבו חמאד ראיד

-

הנתבעת:

חברת עבדון ישראם בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד שמעון אסרף

החלטה

1. לפניי בקשת הנתבעת (להלן – המבקשת) להורות לתובע (להלן – המשיב) להפקיד ערובה להבטחת הוצאותיה בהליך ד נן.

2. ברקע הבקשה תביעה שהגיש המשיב כנגד המבקשת לתשלום ז כויות הנובעות מתקופת עבודתו אצלה וסיומה, ביניהן –גמול שעות נוספות, פיצויי פיטורים, דמי הודעה מוקדמת, פדיון חופשה, דמי הבראה, הפרשי פנסיה , ימי חג, הוצאות נסיעה, ופיצוי בגין אי מתן הודעה על תנאי העבודה. סכום התביעה הינו בסך 33,034 ₪. בתביעתו טען המשיב, בין היתר, למתכונת העסקה הכוללת שעות נוספות.

3. לטענת המבקשת תביעת המשיב הינה מופרכת ונעדרת כל תמיכה ראייתית. במסגרת זאת נטען כי התובע חתם על כתב וי תור מכוחו שילמה המבקשת כספים למשיב על חשבון זכויותיו. נטען, כי בהתאם לתקנה 116א לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב – 1991 (להלן - התקנות), מאחר ומדובר בתובע שאינו תושב הארץ או של אחת מהמדינות שאמנת האג חלה עליהן , נקודת המוצא היא שיש להורות על חויב התובע בהפקדת ערובה להוצאות, אלא אם כן הציג התובע ראשית ראייה להוכחות תביעתו. לטענת המבקשת, המשיב לא הציג כל ראשית ראייה ותביעתו מופרזת ועל כן יש לחייבו להפקיד ערובה כאמור.

4. לטענת המשיב יש לדחות הבקשה. נטען כי אין חולק שבין הצדדים התקיימו יחסי עבודה. כמו כן טוען המשיב כי התביעה שהגיש אינה מתייחסת לכספים ששולמו על פי כתב הוויתור וכן כי מסמך כתב הוויתור שהוגש נחתם אך בשפה העברית והמשיב לא ידע והבין על מה חתם כאשר לא צוין כי המסמך שצורף בשפה הערבית, אשר נעדר חתימת המשיב, אכן תורגם למשיב בעת חתימתו על המסמך בעברית. עוד נטען כי בכתב הוויתור מצוין שמו של עובד אחר. כמו כן, היה על המבקשת להציג מסמכים מטעמה בנוגע לתביעה לגמול שעות נוספות, ובהעדרם לא הופרכה תביעת המשיב. עוד טוען המשיב כי בבחינת הבקשה יש לערוך איזון בין זכות הגישה לערכאות, אל מול הזכות שלא להיגרר להליכי סרק והזכות להיפרע מהוצאות ככל שאלה יפסקו. מוסיף המשיב וטוען כי על פי ההלכה הפסוקה עצם היותו של המשיב תושב השטחים אין בו לכשעצמו כדי לחייב בהפקדת ערובה ויש לבחון כל מקרה לגופו על פי נסיבות. בטיעונו כך הפנה המשיב לפסק הדין בעניין ע"ע 1424/02פתחי אבו נסאר נ' SAINT PETER IN GALLICANTU, שניתן ביום 06.07.2003 (להלן – עניין אבו נאסר) . לטענת המשיב בתביעתו הוצגה ראשית ראייה מספקת, כאשר מנגד המבקשת לא הצביעה על טעם מיוחד המצדיק הפקדת ערובה ולא הראתה כי יקשה עליה להיפרע מהמשיב ככל ויוטלו עליו הוצאות.

5. בתשובתה לתגובת המשיב טענה המבקשת והוסיפה כי כתב הוויתור נחתם על ידי המשיב במהלך מו"מ שהתנהל בין הצדדים בסיום העסקתו, והגם שבגוף כתב הוויתור נרשם שם של עובד אחר, ליד חתימת המשיב רשומה תעודת הזהות שלו והמשיב עצמו אינו חולק על כך כי הוא חתם על המסמך, כאשר במעמד החתימה נכח אדם נוסף דובר ערבית שהשיב לכל שאלות המשיב. כמו כן נטען כי עיון בכל תלושי השכר שהוגשו על ידי המבקשת (ולא רק באלה שצורפו על ידי המשיב) מעלים כי למשיב שולמו הוצאות נסיעה, דמי חופשה ודמי הבראה. כמו כן המבקשת צירפה הע תק של טופס הודעה לעובד עליו המשיב חתם, לכאורה , משיב עם קבלתו לעבודה. כמו כן, המבקשת צירפה דוחות נוכחות המשקפים, לטענתה , את מתכונת ההעסקה. על בסיס כל אלה נטען כי תביעת המשיב נעדרת ראשית ראייה הנדרשת ב נסיבות העניין ועל כן יש לקבל הבקשה.

דיון והכרעה -

6. הסמכות להורות לתובע להפקיד ערובה להוצאות הנתבע קבועה בתקנה 116א ל תקנות. בסעיף קטן ב' נקבע - " היה התובע מי שאינו תושב ישראל ואינו אזרח אחת המדינות בעלת האמנה לפי תקנות לביצוע אמנת האג 1954 (סדר הדין האזרחי), התשכ"ט-1969, יורה שופט בית הדין או הרשם לתובע, לבקשת נתבע, להפקיד ערובה לתשלום הוצאותיו של הנתבע, זולת אם הראה התובע ראשית ראיה להוכחת תביעתו או שהוא הראה כי הנתבע יוכל להיפרע את הוצאותיו ממנו אם התביעה תידחה או אם ראה שופט בית הדין או הרשם לפטור את התובע מטעמים מיוחדים שירשמו".

7. בעבר, הוראות התקנות בעניין הפקדת ערובה הטילו על המבקש את הפקדת הערובה את הנטל להראות כי התביעה מופרכת על פניה וכי לא יהיה מהיכן לגבות את הוצאות (ראו – עניין אבו נאסר) . ביום 2.9.2016 נכנסו לתוקף תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין)(תיקון), במסגרתן שונה המצב המשפטי ועל פי לשון התקנה כיום, מקום בו התובע אינו תושב הארץ או תושב של אחת המדינות שאמנת האג חלה עליה ן, ברירת המחדל היא שבית הדין יחייב בהפקדת ערובה. כלל זה נסוג בהתקיים אחד מהחריגים הקבועים בסי פא התקנה, דהיינו - אם התובע הראה ראשית ראיה להוכחת תביעתו, אם התובע הוכיח יכולת פירעון במקרה שייפסקו כנגדו הוצאות או בהתקיים טעמים מיוחדים המצדיקים לפטור הנתבע מהפקדת ערובה.

8. תכלית התיקון פורטה בדברי ההסבר כך – " בנוגע לתביעות המוגשות על ידי מי שאינם תושבי ישראל גובר הצורך להבטיח כי נתבעים יוכלו להיפרע מתובעים שאינם תושבי ישראל, שעל דרך הכלל אין להם נכסים בישראל ועשוי להיות קושי לאתרם ולאכוף כלפיהם את פסק הדין, ככל שהתובעים לא יזכו בתביעתם וייפסקו הוצאות לזכות הנתבעים. אמנם הטלת ערובה כאמור עלולה לפגוע בזכות הגישה לערכאות ככל שאינה מידתית ושאינה לתכלית ראויה, עם זאת, נוכח השונות בין אזרחי ישראל ותושבי לבין נתינים זרים, יש הצדקה לקביעת הסדר מחמיר יותר לגבי האחרונים..."

בנוגע לדרישה לראשית ראייה נכתב בדברי ההסבר כך – " על מנת להיפטר מהפקדת ערובה, על התובע להביא "ראשית ראיה" להוכחת התביעה, וזאת באמצעות אסמכתאות המוכיחות את התביעה, בין היתר אודות קיומם של יחסי עבודה בין התובע לנתבע בתקופה המנויה בכתב התביעה ובנוסף לכך שיש יסוד לכך שהנתבע לא שילם את שכרו של התובע כפי שהתחייב, או לא קיים חבות אחרת שלו. בנוסף על כך, יכול התובע להיפטר מהפקדת ערובה על ידי כך שיראה לבית המשפט כי ניתן יהיה להיפרע ממנו אם התביעה תידחה, בין באמצעות נכסים הקיימים בישראל ובין באמצעות הצגת ראיות המעידות על איתנות כלכלית ויכולת גבייה".

9. למונח "ראשית ראייה" הוענקה פרשנות מקלה, כאשר תתקבל כראשית ראיה כל ראיה שיש בה ממש , גם אם היא אינה תומכת בכל פרטי התביעה (ראו - ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושיווק) בע"מ נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, מה(3) 188 (1991)). בהתאם, ובהינתן ש בקשות להפקדת ערובה מוגשות בשלב מקדמי של ההליך, לא נדרש מתובע להציג את מלוא ראיותיו, אולם על מנת לעמוד בסייג "ראשית הראייה" הקבוע בתקנה 116א, עליו להציג מס מך כתוב, ולא די באמירה בעלמא כי זכויותיו קופחו. כמו כן, הצגת ראשית ראיה נדרשת להוכחת עיקר התביעה ולא מקצתה, וזאת בשים לב למדיניות בתי הדין לחייב בהוצאות משפט תובע ש"ניפח" תביעתו אף אם הוא זכה בחלק מרכיבים שנתבעו.

10. במקרה זה, המשיב אינו תושב ישראל ואינו תושב של א חת מהמדינות שאמנת האג חלה עליהן. המשיב לא הניח כל תשתית ראייתית, ולו לכאורה, לביסוס התביעה כנגד המבקשת. פרט לריכוז נתונים מאגף מת"ש ולתלושי שכר, שאף הם הוגשו על ידי המשיב באופן חלקי, המשיב לא צירף לתביעתו או לתגובתו מסמך התומך בת ביעתו ואשר יכול לשמש ראשית ראיה לאי תשלום הזכויות על ידי המבקשת . אכן, אין חולק כי בין הצדדים התקיימו יחסי עבודה אולם בניגוד לטענת המשיב נתון זה, לכשעצמו, אינו מהווה ראשית ראיה (ראו דברי ההסבר מיום 29.6.2016 שצוטטו לעיל).

סכום התביעה הינו בסך 33,034 ₪, כאשר סך 12,864 ₪ נתבע עבור גמול שעות נוספות, ואולם פרט לגרסה שנטענה במסגרת כתב התביעה, המשיב לא הציג כל ראיה המלמדת על מתכונת עבודתו ועל עבודה בשעות נוספות, והוא א ף לא פירט את מתכונת ההעסקה במסגרת תצהיר תמיכה לתגובה שהוגשה מטעמו לבקשה מושא ההחלטה . מנגד, המבקשת הגישה לבית הדין דוחות נוכחות החתומים, לכאורה, על ידי המשיב. אמנם מדובר בדוחות של חלק מתקופת העבודה אם כי ככל ואלה ימצאו כנכונים הרי שיש לכך נפקות במישור הראייתי שכן אלה עלולים לסתור את טענות המשיב ב תביעתו לשעות נוספות. זאת ועוד, מעיון בתלושי השכר עולה כי בנוסף לשכר העבודה שולמו לתובע סכומים עבור ימי חופשה, דמי הבראה , ימי חג והוצאות נסיעה , באופן שעולה בקנה אחד עם הנטען בכתב ההגנה. יצוין, כי בכתב התביעה לא ניתנה כל התייחסות לתשלומים ששולמו במסג רת תלושי השכר בגין רכיבים אלה, כאשר לא נוכו מהסכומים הנתבעים הכספים ששולמו עבור רכיבים אלה בתלושי השכר . ללמדך, כי במ סגרת התביעה נתבעו רכיבים ששולמו בתלושי השכר, גם אם לא ברור עדיין האם שולמו במלואם. בנסיבות אלה תלושי השכר ש הוגשו על ידי התובע אינם מהווים רא שית ראייה לתביעתו, כי אם להפך.

11. יוצא שהתובע לא הראה ראשית ראייה להוכחת עיקר תביעתו. הגם שניתן להסתפק בכך כדי להורות על הפקדת ערובה, אציין כי המבקשת צירפה גם מסמך הודעה לעובד שנחתם, לכאורה, על ידי התובע וכן כתב ויתור שממנו עולה, לכאורה, כי בתום תקופת ההעסקה שולמו לתובע כספים בגין זכויות שנתבעו במסגרת כתב התביעה.

12. בהתאם טענות המשיב נדחות. יצוין כי הפסיקה שהציג המשיב בתגובתו משקפת את המצב המשפטי שהיה קיים עובר לתיקון לתקנות בנוגע להפקדת ערובה כפי שפורט בראשית הכרעתי, והוא אינו רלוונטי עוד.

13. בהעדר ראשית ראיה לאי תשלום הזכויות, ומשהמשיב לא טען וממילא גם לא הראה יכולת פירעון או טעמים אחרים מיוחדים המצדיקים לפתור אותו מתשלום ערובה להוצאות, הרי שיש לקבל את הבקשה ולהורות לתובע להפקיד ערובה להוצאות.

14. אשר לסכום הערובה - באיזון שיש לערוך בנסיבות העניין בין זכות הגישה לערכאות של המשיב למימוש זכויות סוציאליות מחד גיסא, לבין זכותה של המבקשת שלא להיגרר להליכי סרק ו כן זכותה להיפרע מהוצאות שייפסקו לטובתה ככל שהתביעה תדחה , ולו אף באופן חלקי, ובשים לב ל סכום התביעה, הערובה תעמוד על סך 1,500 ₪.

15. התובע יפקיד בקופת בית הדין את סכום הערובה כאמור וזאת עד לתאריך 6.8.2020 , שאם לא תביעתו תמחק.

לעיוני עם הפקדת הערובה ולא יאוחר מיום 9.8.2020.

16. על מנת שלא להכביד הכבדה נוספת על המשיב, הוצאות הבקשה תילקחנה בחשבון בתום ההליך.

ניתנה היום, ט"ו תמוז תש"פ, (07 יולי 2020), בהעדר הצדדים.