הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 6252-09-19

בפני
כבוד ה שופט משה טוינה

המערער:

אריה קדוש
ע"י ב"כ עו"ד בתואל חדד

נגד

המשיב:

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה, בערעור שהגיש מר אריה קדוש (להלן: "המערער") על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (להלן: "הוועדה") מיום 21.7.2019 (להלן: "ההחלטה").

2. החלטת הוועדה נשוא הערעור ניתנה בעקבות פסק הדין של כב' הרשמת רעות אייד-בזיני מחודש ינואר 2019, על החלטה קודמת של הוועדה הרפואית (החלטה מחודש מרץ 2018) ולפיה:

"1. ... עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים באותו הרכב על מנת שתבחן החלטתה בנוגע לשברים (בחוליות הגב, הוספה שלי-ט.מ), בשים לב לצילום מיום 6.3.16 והאם יש בו כדי לשנות החלטתה בעניין זה. כמו כן, תשקול הוועדה בשנית החלטה לעניין ניכוי מצב קודם, כאשר וככל וסבורה הוועדה כי יש לנכות מצב קודם, תבסס קביעתה על תיעוד רפואי מוכח בדבר מגבלה בתנועה ותערוך עובר ושב בהתאם לפסיקה.
2. ב"כ המערער יוזמן לטעון את טענות המערער בפני הוועדה. המערער מבקש שלא להופיע לבדיקה בפני הוועדה וכי ההחלטה תינתן ללא נוכחותו, אלא בנוכחות בא כוחו בלבד. המערער לא יעלה טענות לעניין זה בעתיד.
3. החלטת הוועדה תהיה מפורטת ומנומקת כך שיהיה ניתן להתחקות אחר הלך מחשבתה".

3. כמצוין לעיל התכנסה הוועדה בעניינו של המערער בישיבה מיום 21.7.2019; לדיון בעקבותיו השאירה את החלטתה הקודמת מחודש מרץ 2018 על כנה. בהקשר זה מפרטת הוועדה:

"הוועדה האזינה לב"כ המערער ועיינה בפסק הדין. התובע נחבל בעכוזו והועלה חשד לשבר בקוקסיס או... ממצאים אלו נשללו בבדיקת CT של עצם הזנב והסקרום. לתובע עבר עשיר של כאבי גב כפי שצוטט בוועדה קודמת כולל כאבים עזים. מגבלה קשה בתפקודו. אי לכך היה מקום לנקות מ.קודם כפי שהוחלט".

4. במאמר מוסגר להשלמת התמונה אוסיף, כי בהחלטת הוועדה ממרץ 2018 מתייחסת הוועדה למצב רפואי קודם הבא לביטוי ברישומים רפואיים מ-2011, 2012, 2013 ו-2014.

5. בקצירת האומר, בערעור מושא פסק דין זה, טען המערער כי הוועדה מושא הערעור התעלמה מהוראות פסק הדין המחזיר, הן לעניין הטענה לשברים והן לעניין ניכוי מצב קודם, וניכתה מצב קודם באופן המנוגד להלכה שנקבעה בעניין מרגוליס. בהקשר זה טוען המערער, כי הוועדה איננה מפנה "לאף מסמך שיש בו להצביע על מגבלה בתנועות הגב של המערער". בפרט מפנה המערער לפרוטוקול ועדה רפואית לעררים משנת 2014, אשר התייחסה לפגיעה בעבודה קודמת של המערער ואשר לא מצאה כל ביטוי לפגיעה בגב התחתון אשר בגינה כזכור, ניכתה הוועדה מושא הערעור נכות בשל מצב קודם.

6. לדעת המשיב דין הערעור להידחות, משפעלה הוועדה על פי הוראות פסק הדין המחזיר ואין בידי המערער כדי להצביע על טעות משפטית בהחלטת הוועדה מושא הערעור.

7. כידוע, סמכותו של בית הדין בהליך של ערעור על החלטה של ועדה לעררים מוגבלת לקיום ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה מושא הערעור; ובמקרה כמו זה שלפנינו, שבו הוועדה יושבת מכוח פסק דין מחזיר, לקיום הוראות פסק הדין המחזיר בידי הוועדה מושא הערעור.

8. בענייננו נדרשה הוועדה מושא הערעור לנמק את עמדתה שבאה לביטוי בהחלטה קודמת מחודש מרץ 2018 באי הענקת אחוזי נכות בטענה של שברים בחוליות הגב התחתון ולניכוי מצב קודם.

כפי שעולה מפרוטוקול הוועדה מושא הערעור אשר מצוטט לעיל, הוועדה מסבירה כי אין מקום להכיר למערער בנכות בטענה של שברים בחוליות הגב התחתון, שכן הרישום הרפואי מעלה כי הועלה חדש לשבר, אך חשד זה נשלל בבדיקות ה-C.T של עצם הזנב והסקרום.

אשר לניכוי נכות בשל מצב קודם, מפנה הוועדה לרישומים הרפואיים שפרטה בהחלטתה הקודמת מחודש מרץ 2018 ואלה כוללים מספר רישומים רפואיים המתעדים כאבים/הגבלות בתנועה של עמוד השדרה. כך לדוגמא ברישום הרפואי מחודש אוקטובר 2011 (המצוין על ידי הוועדה) נרשם: "החמרה בכאבי גב וצוואר, הגבלה בפעילויות יומיות". יוצא מכאן שאין לטעון כנגד הוועדה מושא הערעור כי ניכתה נכות בשל מצב קודם, מבלי להסתמך על תיעוד רפואי רלוונטי.

לזאת יש להוסיף כי עיון בפרוטוקול הוועדה לעררים מדצמבר 2014, מגלה כי ועדה זו בחנה ובדקה את המערער בעקבות תאונה בעבודה בחודש אוקטובר 2011 ובמסגרת אותה בדיקה, נבחנו תנועות הצוואר של המערער. עוד עולה מעיון באותו פרוטוקול, כי הוועדה האמורה (הוועדה לעררים משנת 2014) כלל לא בדקה את תלונות המערער, ככל שהועלו, על פגיעה בגב התחתון. מכאן שלא ניתן להסתמך על פרוטוקול הוועדה לעררים משנת 2014 ולטעון מכוחו כי לא הייתה למערער נכות בגב התחתון נכון לאותו מועד, דצמבר 2014.

9. מהמקובץ עולה כי לא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה מושא הערעור; ואשר על כן דין הערעור להידחות.

10. סוף דבר הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

הערעור על פסק הדין הוא ברשות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.