הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 6052-05-18

לפני: כב' השופט יוסף יוספי

התובע:
אלי מימון
ע"י ב"כ: עו"ד אדוארדו ווסר

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. המדובר בתובענה במסגרתה עותר התובע שבית הדין יורה על זימונו לעמוד אל מול ועדה רפואית (נכות כללית) לאור החמרת מצבו הרפואי. לטענתו, הנתבע מסרב לעשות זאת לאור גובה הכנסתו, בהתאם להחלטת פקיד התביעות שהחליט בהאי לישנא : "אין 90 ימים רצופים בהם הכנסתך מעבודה נמוכה מ-60% מהשכר הממוצע" (החל מיום 10.6.16).

2. לטענת התובע, ישנה החמרה רפואית במצבו, ולכן פנה לנתבע. לתובע נכות בשיעור 88%, והפער בין נכות זו לנכות בשיעור 100% המגיע לו משמעותי ביותר לשם קבלת הטבות שונות, גם אם אין לכך משמעות ביחס לגמלה. נסיבות המקרה ועובדותיו שונות מהאמור בפסקי דין אליהם הפנה הנתבע. על הנתבע לבחון את סוגיית ההחמרה ואחר כך לבחון זכאות כספית.

3. לטענת הנתבע, תביעת התובע לבדיקה מחדש בנכות כללית נדחתה הואיל והתובע משתכר למעלה מ-60% מהשכר הממוצע במשק. התובע אינו עונה על הגדרת המונח "נכה" בהתאם לסעיף 195 לחוק. לפיכך, יש לדחות את התביעה דנן.

4. לאחר הדיון המוקדם שהתקיים שקל הנתבע את עמדתו. ביום 27.11.18 הודיע הנתבע כי אין שינוי בעמדתו, תוך שהוא מפנה לפסיקתו של ביה"ד הארצי בעניין יהב ואליהו אשר תומכים בעמד תו.

ביום 26.12.18 ביקש התובע להמשיך בהליך היות ומדובר בהלכה חדשה יחסית ויש להביאה שוב בפני בית הדין.

בדיון מיום 24.10.19 הסכימו הצדדים כי מדובר בסוגיה משפטית בלבד היות והעובדות אינן שנויות במחלוקת. לפיכך, ניתנה החלטה על הגשת סיכומים, וכך עשו הצדדים כאשר התובע גם הגיש סיכומי תשובה.

דיון והכרעה

5. לאחר עיון בטענות הצדדים, מצאתי כי דין התובענה להדחות, ואפרט.

ראשית, ההלכה במקרים כגון דא הינה ברורה וחד משמעית. ההלכה נקבעה בפרשת יהב וב פרשת אליהו.

במסגרת פרשת אליהו נקבעו הדברים הבאים:

"לא למותר להוסיף, כי עמדת המוסד מתיישבת עם תכלית העמדתו של מבוטח לבדיקת הוועדה הרפואית, בהיותה של בדיקה זו מכוונת על פי הוראות חוק הביטוח הלאומי לבחינת הזכאות לקצבת נכות. קצבה זו משתלמת על פי הוראות החוק אך למי שאיבד את כושרו להשתכר. משהמשיבה עובדת ומשתכרת, ממילא, מלכתחילה, אין העמדתה לבדיקה לפני הוועדה נדרשת על פי הוראותיו של החוק."

ראו: עב"ל (ארצי) 63519-02-16 המוסד לביטוח לאומי – אליהו (מיום 20.2.17).

וכן ראו: עב"ל (ארצי) 70777-11-17 יהב - המוסד לביטוח לאומי (מיום 22.11.18).

עוד יצוין, כי בנסיבות המקרה דנן התובע השתכר מעל השכר הממוצע במשק, ולפיכך פעל הנתבע בהתאם לקבוע ב חוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), תשנ"ה – 1965 , סעיפים 195 ו-207. בהת אם להוראות החוק, התובע אינו עונה להגדרת "נכה" לפי מבחן הכנסתו . לפיכך , אין לנתבע שיקול דעת בשאלת בחינת עניינו בוועדה הרפואית לעררים לעניין נכות כללית.

גם התובע עצמו הבהיר כי אינו מעוניין בקבלת גמלת נכות כללית.

לא מצאתי בטענות התובע טעם שיש בו כדי להחריג את הפסיקה הנהוגה במקרים כגון דא ולסטות ממנה. למעשה, מדובר בנסיבות דומות מאוד לשני פסקי הדין של בית הדין הארצי בנושא. ועדה רפואית מדרג ראשון התכנסה בעניינו של התובע בשל הגשת תביעתו לקבלת שירותים מיוחדים, וכפי שצויין לעיל ממילא אין לתובע טענה לזכאות פוטנציאלית מכוח חוק הביטוח הלאומי.
מכל האמור לעיל עולה, כי החלטת הנתבע בדין יסודה, והיא נתקבלה בהתאם לחוק ולפסיקה.

אחרית דבר

6. דין התובענה להדחות, ללא צו להוצאות.

7. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, י"ג אייר תש"פ, (07 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.