הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 59881-07-18

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -

התובע:

רומן שלמן
ע"י ב"כ עו"ד אלכסנדר שמרלינג

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עוו"ד נעמה נוה

פסק דין

תביעה זו עניינה להכיר בפגיעה בגבו של התובע כ"פגיעה בעבודה" על פי עילת המיקרוטראומה.

רקע עובדתי

1. התובע, יליד 1958, עבד כנהג משאית סמיטריילר אצל נותני שירותים שונים.
בין השנים 1998 – 2001 עבד התובע בחברת א.אורן הובלות/ אורן אלכסנדר בע"מ.
בין השנים 2001-2002 עבד התובע בחברת הנסון (ישראל) בע"מ.
משנת 2004 ועד היום עבד התובע בחברות הובלות שונות –
חב' מובילי שמשון את קובי בע"מ;
אוסלנית – שינוע מטענים בע"מ;
מאיר כהן הובלות שבה הוא עובד עד היום.

2. התובע עבד בהיקף של משרה מלאה, 5 ימים בשבוע, כ - 10-12 שעות ביום וביום שישי כ-6 שעות .

3. התובע החל לסבול מכאבים בגבו. ביום 18.8.17 הגיש התובע לנתבע תביעה להכיר בפגיעה בגבו כ"פגיעה בעבודה" על פי תורת המיקרוטראומה.

4. ביום 5.11.17 דחה הנתבע את תביעת התובע וזאת בנימוק שלפיו:

"1. על פי המסמכים שבידינו, לא הוכח קיום אירוע תאונתי / אירועים תאונתיים זעירים תוך כדי ועקב עבודתך / עיסוקך במשלח ידך, ואשר הביאו להתפתחות מחלתך.
2. מבחינה רפואית לא הוכח קיום קשר סיבתי בין מחלתך לבין תנאי עבודתך.
3. מחלתך התפתחה על רקע מצב תחלואתי טבעי שאינו קשור בתנאי העבודה. לפיכך, אין לראות במחלתך כתאונת עבודה".

כנגד החלטה זו עותר התובע בתביעתו זו.

טענות הצדדים

5. התובע טען כי נהג במשך כ- 20 שנים במשך שעות ארוכות ולפחות במשך 8 שעות נטו של נהיגה ביום במשאית כבדה כאשר כ-40% מזמן הנהיגה הייתה בכבישים משובשים. לטענתו נהג במשאיות ישנות שבכסא הנהג שלהן לא הותקנו מנגנונים פניאומטיים ואם הותקנו, היו תקולים ולא תוקנו. כמו כן טען התובע כי בשלוש השנים האחרונות נהג במשאית ש"הצלחת" המחברת את הנגרר לגורר היתה לא תקינה ובשעת הנהיגה נהג לקבל מכות בגבו.

6. לטענת הנתבע, התשתית העובדתית שהציג התובע אינה מקימה עילה לתביעה על פי תורת המיקרוטראומה שכן התובע נהג רוב הזמן בכבישים סלולים והשתמש במשאיות אשר הותקנו בהם כסאות פניאומטיים.

7. מטעם התובע העידו הוא עצמו, מר גנדי שטיקלוב (להלן: מר שטיקלוב) שעבד עם התובע בחברת אוסלנית ומר ולדמיר מליכוב (להלן: מר מליכוב) שהוא בעל היכרות כללית עם התובע והוא אשר רכש מחברת מאיר כהן את המשאית שעליה עבד התובע בחברה זו.

מטעם הנתבע העידו מנהל תפעול בחברת הנסון מר ברוך משולם (להלן: מר משולם), איש האחזקה של חברת מובילי שמשון את קובי , מר ניסים סגרון (להלן: מר סגרון) וכן מר מאיר כהן (להלן: מר כהן) בעלי החברה מאיר כהן הובלות שבה עבד התובע.

המצב המשפטי

8. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 קובעות:

"'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו
אצל מעבידו או מטעמו...".

9. הלכה פסוקה היא, כי תאונת עבודה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וכי ככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה, צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נב/0-88 כאמל קופטי - המוסד , פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל, פד"ע יב 225,; דב"ע נו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד , פד"ע ל"א 241).

10. על פי תורת המיקרוטראומה ניתן להכיר ב"תאונה", המקנה זכות לגמלאות, לא רק כאשר מדובר במקרה חד פעמי שמתלווים אליו סימנים מובהקים של מכה, חבלה או הפעלת כח חיצוני כלשהו, אלא גם בצירוף של מקרים (פגיעות) שכל אחד מהם הוא בעל אופי "תאונתי", שניתן לאיתור בזמן ובשטח ואשר הצטברותם גורמת לפגיעה ולנזק - מיקרוטראומה.

11. לתורת המיקרוטראומה מספר יסודות ובהם:
(1) קביעה עובדתית שהיו תנועות זעירות, חוזרות ומצטברות בעבודתו של המבוטח;
(2) חוות דעת רפואית המעידה על קיומו של קשר סיבתי בין התנועות הזעירות המצטברות לבין הופעת המחלה (ראו: עבל 338/96 המוסד - יוסף עובדיה, פד"ע ל"ו, 213, 221; דיון נא/0-116 המוסד - כמיליה חורי, פד"ע כ"ה 25).

12. כאמור, היסוד הראשון מצריך כי התובע יוכיח שבמהלך עבודתו נגרמו לו אין ספור פגיעות זעירות, שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר, שלא ניתן לאבחון, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו, זה על גבי זה, מביאים בשלב מסוים לנזק של ממש הפוגע בכושר עבודתו של התובע (ראו: דב"ע מ"ח/0-77 מזרחי - המוסד פד"ע י"ט, 538, 549; דב"ע מ"ו/0-64 מיכאלי - המוסד (לא פורסם); בג"ץ 4690/97 המוסד נ' בית הדין הארצי לעבודה ועובדיה כרם, פ"ד נ"ג (2), 529).

13. זיהוי כל אירוע בנפרד משול לדימוי של נזק, המתהווה בגוף על דרך של טפטוף מים על סלע עד להיווצרות חור, ולא כתוצאה מזרם מים שוטף (ראו: ש. קובובי רמ"ח ושס"ה - סוגיות בתאונות עבודה, בעמ' 99 (1994)).

14. דרך המלך היא שכאשר מביא מבוטח ראיות שמהן עולה כי יתכן שהיו פגיעות זעירות, על בית הדין למנות מומחה - יועץ רפואי (דיון מח/0-11 המוסד - אשר חליוא, פד"ע י"ט, 379).

בשלב האמור, הטרום-רפואי, די בכך שהתובע יראה כי הייתה סדרה של אירועים קטנים בני הפרדה והבדלה זה מזה, אשר לכל אחד מהם אופי תאונתי במובן "תאונת עבודה".
פעולות שכל אחת מהן הייתה יכולה להביא לנזק זעיר כנדרש במיקרוטראומה ולו לכאורה.

15. לגבי אותן פגיעות זעירות שהן תוצאה של תנועות חוזרות ונשנות, נפסק כי התנועות אינן חייבות להיות זהות אלא "זהות במהותן" כהגדרת הפסיקה, דהיינו, דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר. תדירותן אינה חייבת להיות קבועה, אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע (ראו עב"ל 313/97 המוסד - אשר יניב, פד"ע ל"ה 529; עב"ל 364/97 המוסד - שמואל אסרף, פד"ע ל"ה 463).

עוד נפסק כי יש לאבחן בין פעולות החוזרות על עצמן, הכוללות מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותן (עב"ל 1012/00 אלי שבח - המוסד (28.2.2012)) וכי פעולות המורכבות מתנועות שונות כגון התכופפויות שבוצעו למטרות שונות, לגבהים שונים, בזוויות שונות, אינן בבחינת תנועה או סדרת תנועות החוזרות על עצמן (עב"ל 271/06 אסתר חממי – המוסד ( 27.6.2006)).

הכרעה

16. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה - האם הציג התובע תשתית עובדתית מספקת לקיומה של פגיעה על דרך המיקרוטראומה.

17. בפרשת זכריה פרש בית הדין הארצי את המבחנים שלפיהם תבחן עבודת נהג לשם קביעת תשתית ראיתית לפי תורת המיקרוטראומה לפגיעה בגב. וכך קבע:

"במקרה שלפנינו על פני הדברים אין לשלול את אפשרות הקמת תשתית מיקרו-טראומתית שתצדיק מינוי מומחה רפואי.
לשם כך יש לבחון ראשית לכל את תקופת עבודת המבוטח כנהג, שלענייננו אינה ארוכה, ובנוסף לכך את שעות עבודתו בנהיגה.
בנסיבות המקרה שלפנינו, על פני הדברים מדובר בשעות נהיגה רבות נוכח שעות עבודתו של המערער. על כל פנים, לגבי עניין זה, יש לאפשר לצדדים להמציא ראיות נוספות.
מעבר לזאת, יש לבחון גם את טיב הדרכים בהם נהג המבוטח, דרכי עפר, כבישים משובשים מעבר לרגיל או כבישי ארצנו הרגילים. כמו כן, יש לבחון את פסי ההאטה או ההרעדה בכביש.
נוסף על כך, יש לבחון את טיב הרכב בו נהג המבוטח, האם זה פרייבט או אוטובוס או משאית והימצאות בולמי זעזועים ברכב. במקרה שלפנינו מדובר בנהג אוטובוס כך שמתעוררת השאלה לגבי בולמי הזעזועים באוטובוסים הישנים שלטענתו נהג בהם.
גורם נוסף שראוי להתחשב בו הוא עניין כיסא הנהג, מיקומו ברכב והאם גם בו יש בולמי זעזועים אם לאו.
על פני הדברים אלה בעיקרו של דבר הגורמים הרלוונטיים לבחינת הנחת תשתית מיקרו-טראומתית לגבי נהג" (עב"ל 66671-10-13 נתן חדד זכריה – המוסד ( 14.5.15); להלן: פרשת זכריה).

18. בענייננו, עבד התובע במספר מקומות עבודה ובהן נהג במשאיות שונות. לפיכך, יש לבחון כל מקום עבודה לגופו, כדלקמן.

חברת א. אורן הובלות ( בין השנים 1998 – 2001)

19. בתצהירו העיד התובע כי בעבודתו בחברת א.אורן הובלות, עסק בהובלת חצץ ממחצבה לאתרי בניה ונהג בסמיטריילר עם נגרר "אמבטיה" של חברת MAN משנת ייצור 1985 שבו מושב הנהג לא היה מצויד בבולם זעזועים. לטענתו, לפחות 50% מהנסיעה היתה על גבי כבישים משובשים מאוד.

בעדותו טען התובע כי ביום עבודה נסע כ-10 פעמים הלוך ו שוב כאשר בכל נסיעה נהג כ 40-45 דקות מתוכן נסע כ 30 דקות בדרך משובשת במחצבה (מרחק של 2-2.5 ק"מ) . אשר לכסא הודה התובע בעדותו כי היה מותקן בו בולם זעזועים אך לדבריו, הוא לא היה תקין (עמ' 5 ש' 4-8 לפרוטוקול). וזאת בניגוד לנטען בתצהירו שלפיו לא היה לכיסא בולם זעזועים כלל.

משנשאל התובע כיצד הוא זוכר שהכיסא לא היה תקין, השיב כי הוא זוכר "גם דברים מלפני 40 שנה", אך בהמשך משנשאל לגבי פרטים של אנשים שעבדו עמו ציין "אני לא מכיר אף אחד, עברו הרבה שנים". (עמ' 8 ש' 14-20 לפרוטוקול).

חברת הנסון ( בין השנים 2001-2002)

20. בתצהירו העיד התובע כי עבד במשך בחברה זו במשך כ- 14 חודשים בעבודה הדומה לזו שעבד בחברת א. אורן, וכי נהג במשאית DAF משנת ייצור 1988 כשכסא הנהג שבה לא היה מצויד בבולם זעזועים.

בחקירתו הנגדית העיד התובע כי נהג על משאית משנת ייצור 1988 (עמ' 10 ש ' 13-20 לפרוטוקול ) ואף כשעומת עם גרסת המעסיק (נ/7) שלפיה נהג במשאית משנת ייצור 1998, עמד על דעתו כי המשאית היתה ישנה ומשנת 1988 (עמ' 11 ש' 1-10 לפרוטוקול). ואולם לאחר עדות מר משולם שכאמור סתרה את גרסת התובע, טען בא כוח התובע כי נפלה טעות סופר בתצהיר והודה כי למעשה שנת ייצור המשאית שבה נהג התובע הייתה 1998 (עמ' 32 ש' 11-12 לפרוטוקול). אשר לבולם הזעזועים, גם לגבי תקופה זו הודה התובע בחקירתו כי בניגוד לנטען בתצהירו, הותקן במשאית כיסא עם בולם זעזועים פנאומטי אך גם כאן טען כי לא היה תקין.

21. בחקירתו סיפר בתחילה כי עבד בבניית כביש 6, כי אסף חומר ממחצבה בראש העין ומשם נסע לאתר העבודה בכביש 6 תוך כדי נסיעה של 20-25 דקות בכל כיוון בכביש משובש וזאת הלוך חזור 7-8 פעמים ביום . אלא שבהמשך עדותו אישר כי עבד לסירוגין שבוע לילה ושבוע יום וכי רק במשמרת הלילה עסק בהובלה לכביש 6 בעוד שבמחצית הזמן, במשמרות היום , הוביל חומר למפעלים הפזורים בכל הארץ. התובע הודה גם כי עיקר נסיעתו במשמרות היום נעשתה בכבישים רגילים כאשר רק הכניסה למחצבה הייתה על כביש משובש וארכה מספר דקות בלבד (עמ' 12 ש' 14-21 לפרוטוקול).

22. מר משולם מנהל התפעול בחברת הנסון שהעיד מטעם הנתבע העיד כי נהג מבצע בין 4 ל- 6 נסיעות ביום. עוד סיפר, כי רק דקות ספורות מעבודת התובע, הוא נדרש לנסיעה בכביש לא סלול (עמ' 35 ש' 8-13 לפרוטוקול) . מר משולם גם טען כי רק לעיתים רחוקות עבד התובע בהובל ת חומר לכביש 6 וכי הכיסאות אורתופדיים עם קפיץ, בוכנה ובולם זעזועים וכאשר יש תקלה היא מתוקנת באופן מידי (עמ' 34 לפרוטוקול).

23. משנת 2004 ועד היום עובד התובע בחברות הובלות שונות –
חב' מובילי שמשון את קובי בע"מ;
אוסלנית – שינוע מטענים בע"מ;
מאיר כהן הובלות

מובילי שמשון את קובי

24. בתצהירו לא ציין התובע מתי עבד בחברה זו. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי עבד בה לסרוגין. כך בשנת 2004 עבד רק כחודשיים, בשנת 2005 לא עבד ואילו בשנים 2006-2009 עבד למעט חודש אחד, הפסיק עבודתו וחזר אליה בחודש 7/2011 (עמ' 12 ש' 22-29 לפרוטוקול).

בתצהירו ציין התובע כי בחברה זו עבד על גבי משאית וולבו משנת ייצור 1993. אך בחקירתו הנגדית שינה גרסתו וטען כי רק במשך שנה עבד על משאית ישנה שגם לגביה לא היה בטוח מהי שנת הייצור , וכי בהמשך עבד על משאיות וולבו חדשות משנת ייצור 2003 ו -2004 וכן על משאית מתוצרת מאן (עמ' 14 ש' 21 - עמ' 15 ש' 8-13 לפרוטוקול).

בתצהירו טען התובע כי במשאית הוולבו שנת ייצור 1993 היה בולם זעזועים פרימיטיבי ולא פנאומטי . אשר למשאיות האחרות עליהן עבד, לא ציין התובע דבר. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי בשאר המשאיות היו מותקנים בולמי זעזועים פנאומטיים אך טען כי במשאיות הוולבו הבולמים היו בחלק מהזמן מקולקלים ותוקנו על פי דרישתו (עמ' 15 ש' 9-17 לפרוטוקול). לעומת זאת, מר סגרון שהעיד מטעם הנתבע סיפר כי בכל המשאיות היו כסא ות פנאומטי ים וככל שהיתה תקלה היא תוקנה באופן מידי (עמ' 39 ש' 1-8 לפרוטוקול).

בתצהירו לא ציין התובע באילו כבישים נהג. בחקירתו הנגדית הודה כי רוב מוחלט של נסיעותיו היו בכביש רגיל ורק דקות מעטות מדי יום (בתחילת הנסיעה ובסופה) נסע בכביש משובש (עמ' 13 ש' 10-30 לפרוטוקול). גרסה זו תואמת את עדותו של מר סגרון שסיפר כי באתרי בנייה מדובר במרחק של 400-800 מטר של כביש משובש (עמ' 38 ש' 16-18 לפרוטוקול).

חברת אוסלנית

25. בתצהירו ציין התובע כי עבד בחברה זו במשך כ-15 חודשים כאשר נהג במשאית סקניה משנת ייצור 1988 ללא בולם זעזועים בכסא הנהג. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי עיקר נסיעתו היתה בכבישים רגילים ורק דקות מספר בכל יום נסע בכביש משובש. בחקירתו הודה התובע כי נהג במספר משאיות מסוגים שונים אך לא ידע לציין מה היו שנות הייצור (עמ' 16 ש' 2-28 לפרוטוקול) . גם כאן טען התובע כי היו בולמי זעזועים אך הם לא עבדו.

העד מטעמו של התובע , ציין כי מתוך יום עבודה של 12 שעות, זמן הנהיגה עמד על מחצית השעות כאשר מתוכן 40% (כשעתיים וחצי) היו בכבישים משובשים. יצוין, כי גרסה זו אינה תואמת אף את גרסת התובע עצמו.

חברת מאיר את כהן הובלות

26. בתצהירו סיפר התובע כי עבד בחברה בין השנים 2014-2017. לטענתו, עבד על משאית וולבו עם גורר נתמך משנת ייצור 2008 שבה הותקן לכסא הנהג בולם קפיצי שהיה בלתי יעיל. בחקירתו הנגדית הודה התובע כי במשאית היה כסא עם בולם זעזועים (עמ' 20 ש' 5-6 לפרוטוקול). מעסיקו, מר כהן העיד כי הוא אינו יודע איזה כסא היה מותקן במשאית אך ודאי שלא כסא על קפיצים אלא עם בולם זעזועים .

עוד מסר התובע בחקירתו כי כל עבודתו בחברה זו התבצעה בכבישים סלולים (עמ' 19 ש' 1-6 לפרוטוקול).

27. התובע טען כי במשאית שבה נהג, מנגנון החיבור הנתמך לגורר היה לא תקין, ו כי כל האצה או בלימה של המשאית גרמה לזעזוע בגבו. בחקירתו טען כי התלונן אודות המנגנון התקול וזה הוחלף אך עדיין לא היה תקין. גם העד מטעמו של התובע, מר מליכוב, סיפר כי בעת שרכש את המשאית היה המנגנון תקול, דבר שמביא לכך שבמהלך הנהיגה והבלימה, הנהג מקבל מכות בגבו.

לעומתם טען מר כהן, כי קיים שחרור מסוים בחיבור בין הפין לצלחת, אך אין מדובר בתקלה אלא במבנה המשאית. העד אישר עוד כי אכן היתה שחיקה במנגנון אך היא טבעית וכי הוא החליף את הצלחת לפי דרישת התובע. לטענתו, לא מדובר בתקלה אלא בתופעה הקיימת בכל גורר.

סיכום

28. אשר לתקופה הראשונ ה בשנים 1998-2001 (שלוש שנים) - מהעדויות שהובאו בפני עולה כי התובע נהג לכל היותר מרחק של 20-25 ק"מ ביום עבודה בכביש משובש. התובע טען כי מדובר על נסיעה של -5 שעות ביום אלא שטענתו זו לא היתה מהימנה עלי ומצאתי כי היקף הנסיעה בכביש משובש היתה פחותה באופן ניכר והיוותה חלק קטן מהיקף הנסיעה. זאת ועוד, בניגוד לטענתו הראשונה, הוכח כי בכסאות המשאיות שבהן נהג הותקנו בולמי זעזועים.

אשר לעבודה בשנים 2001-2002 – לא הרים התובע את הנטל להוכיח כי נהג בכביש משובש מעבר למספר דקות בכל נסיעה ולא מצאתי כי הנהיגה עלתה על כמחצית השעה ביום לכל היותר. גם כאן ה וכח כי הכסא במשאית שבה נהג היה עם בולם זעזועים.

אשר לשלושת מקומות העבודה האחרונים בין השנים 2004-2017 - מכלל העדויות עולה כי התובע נהג באופן בלעדי כמעט רק בדרכים סלולות ומעט מאוד בדרכים משובשות ולרוב בכסאות עם בולמי זעזועים.

29. בפרשת מיכאל יוגר (עב"ל 7709-01-16 מיכאל יוגר - המוסד, 8.1.2017) חזר בית הדין על ההלכה המפורשת שלפיה "נסיעה בדרכים עירוניות סלולות, שאינן משובשות, לא מקימה תשתית עובדתית לצורך יישום תורת המיקרוטראומה" (ראו גם פרשת זכריה לעיל ).

כאמור, מצאתי כי גרסת התובע באשר למצב העובדתי לא היתה מדוייקת וכי הוא נטה להציג תמונה מוגזמת ולא מבוססת. משלא הוכיח התובע נהיגה בכבישים משובשים בהיקף מהותי ולא הרים את הנטל להוכיח כי הכסאות במשאיות שבהן נהג היו ללא בולמי זעזועים או תקולים, כפי שטען תחילה – לא הורים התובע את הנטל המוטל עליו להוכיח תשתית ראייתית לטענת המיקרוטראומה. לא נעלמה מעיני הטענה כי בשלוש השנים האחרונות נהג התובע במשאית עם צלחת שבעת הבלימה נתנה מכה בגב אלא שלא מצאתי כי בכך יש די. התובע לא ציין ולו בדרך של הערכה, את מספר ה"מכות" שקיבל בנהיגה ממוצעת ביום עבודה ומהנתונים שהוצגו בפני לא ניתן לחלץ תשתית עובדתית מיקרוטראומטית בענין זה.

משכך, לא הוכחה תשתית ראייתית שיכולה להקים בסיס למינוי מומחה על פי עילת המיקרוטראומה.

אחרית דבר

30. משלא הרים התובע את הנטל להוכיח כי נהג בדרכים משובשות בעודו יושב על כסאות ללא בולמי זעזועים, לא הוכחה תשתית עובדתית לעילת המיקרוטראומה. משכך - התביעה נדחית.

התובע יישא בהוצאות הנתבע בסך של 4,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתן היום, ט' אייר תש"פ, (03 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.