הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 54395-10-18

לפני:
כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

המערער:
שלומי אביטבול
ע"י ב"כ עו"ד אמיר קמינצקי

-

המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 10.10.18, אשר קבעה למערער דרגת נכות יציבה בשיעור 5% החל מיום 25.07.15.

רקע עובדתי וטענות הצדדים

1. הוועדה נשוא הערעור התכנסה מכח פסק הדין שניתן בהסכמה ע"י כב' הרשם אדרת, בתיק 26211-09-17, ובו נקבע כדלהלן:

"בית הדין ממליץ להשיב את עניינו של המערער לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית החלטתה בדבר הנכות בגין הצלקת וזאת תוך שתתן את דעתה להגדרת סעיף ליקוי 75(1)(ב) בדבר צלקת מכאיבה או מכערת.
הוועדה תזמן את המערער וב"כ לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בעניין זה.
הוועדה תפרט ותנמק את החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

2. לטענת המערער, הוועדה לא מילאה אחר הוראות פסק הדין. לעמדתו, הוועדה טעתה עת קבעה למערער נכות בנוגע לצלקת לפי תחום ביניים, ולא לפי סעיף הליקוי המלא שכן מרגע שהוועדה קבעה שמדובר בצלקת, אין היא מוסמכת לחצות את אחוזי הנכות אלא עליה להעניק את הסעיף במלואו; הוועדה טעתה עת התייחסה לנושא מגבלה תפקודית, דבר אשר אינו קיים בדרישות לשון סעיף הליקוי 7 5 אשר דן בצלקות; הוועדה לא התייחסה לשאלה האם הצלקת מכאיבה או מכערת, כפי שנדרשה לכך בפסק הדין; הוועדה לא התייחסה לחוות דעת המומחה הפלסטקאי ד"ר עמוס לויאב.

המערער ביקש להשיב את עניינו לוועדה בהרכב אחר, נוכח נעילות דעתה של הוועדה.

3. לטענת המשיב , הוועדה פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, ולא נפל פגם משפטי בהחלטתה ; קביעת הוועדה לגבי הצלקת, היא קביעה רפואית הנסמכת על ממצאי בדיקתה; הפסיקה שניתנה בתיק בל' 38103-10-17 בעניינו של דוד דורון נ' המוסד לביטוח לאומי היא פסיקה אזורית שאינה מחייבת; הוועדה לא נדרשה להתייחס בפסק הדין לחוות הדעת מאת ד"ר לויאב.

הכרעה

4. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

5. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה ( ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213 ). היינו, בית הדין נעדר סמכות לדון ולהכריע בהיבט הרפואי של קביעת הנכות.

6. משהוחזר עניינו של המערער על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא 29-0 מנחם פרנקל - המוסד לביטוח לאומי פד"ע כד' 160 ).

7. מעיון בפרוטוקול עולה כי הוועדה בדקה את המערער, ורשמה תלונותיו:

"הצלקת מפריעה לי, מרגיש נימול, כל הזמן משחק עם הצלקת. האצבע קצת עקומה".

8. בפרק הממצאים הוועדה סיכמה את ממצאיה כדלהלן:

"צלקת וולרית גליל מרוחק שלישי שמאל אורך 1.1 ס"מ רוחב כ-0.6 ס"מ ללא היפרטרופיה ללא חוסר, רקמה רכה, הצלקת עצמה לא רגישה למגע אין מגבלה בתנועה, אין ירידה בתחושה ".

9. בסיכום הדיון סיכמה הוועדה את מסקנותיה בהאי לישנא:

"הוועדה התכנסה מכוח פס"ד ופועלת לפיו. הוועדה שמעה את התובע ושבה ובדקה את התובע בדיקה עדכנית וקובעת כי לא חל שום שינוי בגובה הנכות אשר מתאימה לנכות כפי שנקבע בוועדה קודמת 5% לפי 75(1)א'-ב' אשר תואם את מצבו. אין מקום להעניק נכות גבוה יותר על פי התקנות".

10. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובפרוטוקול הוועדה שוכנעתי כי דין הערעור להתקבל, ואפרט. מדובר בוועדה המתכנסת לאחר פסק דין, כאשר הוועדה בפסק הדין התבקשה להתייחס באופן ענייני ומנומק להגדרת סעיף ליקוי 75(1)(ב) בדבר צלקת מכאיבה או מכערת. הוועדה לא פירטה בהחלטתה האם הצלקת מכערת או מכאיבה כאמור בהגדרת סעיף ליקוי 75(1)(ב). הוועדה למעשה חזרה על קביעותיה הקודמות שמהן לא ניתן להבין האם הצלקת מכאיבה או מכערת. משכך, מתקבלת טענת ב"כ המערער שלפיה קביעת הוועדה כי לא מצאה מגבלה בתנועה, אינה מעלה ואינה מורידה בשאלה האם הצלקת מכאיבה או מכערת, כאמור בדרישות סעיף ליקוי 75(1)(ב). משהוועדה הגיעה למסקנה, כי מדובר בצלקת, הרי שבמקרה זה, אין הוועדה יכולה להעניק סעיף ליקוי מותאם אלא את סעיף ליקוי 75(1)(א) או סעיף ליקוי 75(1)(ב) במלואו.

11. לאור האמור לעיל, ומשהוועדה לא פעלה בהתאם להוראות פסק הדין, ונראה כי הוועדה נעולה בקביעתה, יש להשיב את עניינו של המערער לוועדה בהרכב אחר, שתדון בערר המערער מיום 10.5.17, תוך שתתייחס לחוות הדעת מאת ד"ר לויאב מיום 5.7.17.

12. המשיב ישלם למערער הוצאות משפט בסך כולל של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום, שאם לא כן, יישא סכום זה ריבית והצמדה מהיום ועד ליום התשלום בפועל.

13. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתנה היום, כ"א אדר תש"פ, 17 מרץ 2020, בהעדר הצדדים.