הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 47630-08-19

בפני
כבוד ה שופט משה טוינה

המערער:

רחמים עזריה

נגד
:

המשיב:

המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

1. עניינו של פסק דין זה בערעור שהגיש מר רחמים עזריה על החלטת הוועדה לעררים (שירותים מיוחדים) (להלן: "הוועדה") מיום 16.6.2019 (להלן: "ההחלטה").

2. עד שאדרש לטענות הצדדים אקדים ואציין את העובדות הבאות:

א. מר רחמים עזריה (להלן: "המערער") יליד 1953 נפגע פוליו; הוכר כמי שסובל מ- 100% נכות לצמיתות על פי סעיף ליקוי 29(2)(ד) שעניינו תסמונת מוחית והפרעות בעצבים הקרינאליים בצורה מוחלטת (חוסר תנועתיות מוחלטת).

ב. בחודש אפריל 2018 התכנסה בעניינו של המערער ועדת ערר (שירותים מיוחדים) אשר במסגרתה נבחנה מידת התלות של המערער בקטגוריות השונות, ולענייננו רחצה והיגיינה אישית.

ג. בהקשר זה בחלק הרלוונטי לענייננו בפרוטוקול הוועדה מאפריל 2018 נכתב כך:

"הגיע ברכבו המותאם לנכה באופן עצמאי. מדווח שהוא נזקק לעזרה במעברים, מרותק לכיסא גלגלים. הוועדה עיינה במסמך תפקודי מתאריך 12/9/16 לפיו מצוין מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה מלאה בהעברות מישיבה לכיסא גלגלים, למרות שהוועדה מתרשמת שלתובע קיימת מסוגלות לבצע חלק גדול מההעברות באופן עצמאי, מדובר בספורטאי עם יכולת טובה בפלג גוף עליון. הוועדה נאלצת לקבל המלצת המסמך...

רחצה:

לפי תנועות הידיים שנצפו היום בוועדה, מסוגל לרחוץ פלג גוף עליון ותחתון עד מתחת לברכיים, מסוגל לרחוץ ... זקוק לעזרה ברחיצת כפות רגליים... במסמך מתאריך 12/9/16 מציין זקוק לעזרה חלקית התואמת את המלצת הוועדה (זקוק לסיוע מועט, הוספה שלי-ט.מ)...

היגיינה:

שולט על שני הסוגרים, גם לפי מסמך מתאריך 12/9/16, זקוק לעזרה בניידות והלבשה, היגיינה מבצע בעזרת נתז... זקוק לסיוע במידה רבה 8 נקודות".

ד. בעקבות החלטת הוועדה מחודש אפריל 2018, הגיש המערער ערעור לבית הדין האזורי לעבודה (ב"ל 39248-04-18) המפנה להנחיות שהוציא המוסד לביטוח לאומי לרופא המוסד ועניינו קביעת אמות המידה לבחינת טענת מבוטח המרותק לכיסא גלגלים לאי תלות. על פי אותן הנחיות יש להכיר למבוטח המרותק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה בהעברה מכיסא למיטה, כתלוי לחלוטין בזולת בביצוע פעולות רחצה והיגיינה אישית.

ה. בחודש מרץ 2019 ניתן פסק דין בערעור שהגיש המערער על החלטת הוועדה מחודש אפריל 2018 (להלן: "פסק הדין המחזיר") שקובע כי עניינו של המערער יוחזר לוועדה לעררים (שירותים מיוחדים), על מנת לדון בשאלת התלות של המערער כדלקמן:

"ברחצה וכן לעניין היגיינה זאת תוך הבאה בחשבון את הנחיית המוסד לפיה מבוטח אשר רתוק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה בהעברה מכיסא למיטה, תלוי לחלוטין בזולת בביצוע פעולות רחצה והיגיינה אישית".

ו. בעקבות פסק הדין המחזיר, התכנסה הוועדה בשנית בחודש מאי 2019 ובהחלטה מושא ערעור זה דחתה את טענות המערער. בהקשר זה מתייחסת הוועדה להוראות פסק הדין המחזיר ברחצה והיגיינה אישית כדלקמן:

"על פי פסק הדין הוועדה דנה בנושא הרחצה, על פי דף עזר לרופא מצוין נכה מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה בהעברה מכיסא למיטה, זכאי לניקוד מקסימלי בסעיף רחצה. הוועדה מפנה את תשומת לב בית הדין לוועדת ערר מתאריך 8/4/18 וצוין בסעיף ניידות כי הנכה מרותק לכיסא גלגלים וזקוק להעברה על פי מסמך של משרד הבריאות מתאריך 12/9/16. הוועדה קיבלה כי מרותק לכיסא גלגלים אך מציינת כי קיימת מסוגלות לבצע חלק גדול מההעברה באופן עצמאי, בעיקר משמדובר בספורטאי משחק כדורסל עם ... מסיבה זו הוועדה סבורה ועדיין טוענת גם היום כי הנכה מרותק לכיסא גלגלים, מוגבל בניידות אך מסוגל לבצע העברות באופן עצמאי לדעת הוועדה. בנוסף הוועדה סבורה כי מסוגל להתרחץ באופן עצמאי בישיבה ולרחוץ את כל חלקי הגוף, פרט לגב ומתחת לכרית – כפות רגליים... הוועדה אינה משנה הקביעה 4 נקודות.

על פי פסק הדין הוועדה דנה בנושא היגיינה אישית. על פי דף הנחיות לרופא מצוין נכה מרותק לכיסא גלגלים וזקוק לעזרה בהעברות מכיסא למיטה, זכאי לניקוד מקסימלי בסעיף היגיינה אישית, כפי שצוין בסעיף הרחצה, הוועדה סבורה כי קיימת מסוגלות לבצע העברות באופן עצמאי ומסיבה זו דוחה את טענתו. כמו כן הוועדה..."

3. בערעור מושא פסק דין זה טען המערער לטעות משפטית בהחלטת הוועדה מושא הערעור בקביעות הוועדה בשאלת התלות בסעיף הרחצה והיגיינה אישית ובסעיפים נוספים – הלבשה, הכנת מזון וקניות.

ערעור המערער המתייחס להחלטות הוועדה בסעיף הרחצה וההיגיינה האישית הוא כדלקמן:

"הוועדה קבעה למערער תלות מוחלטת בניידות, ואילו ברחצה קבעה עזרה קלה ובהיגיינה קבע בוועדה תלוי במידה רבה.

קביעות אלה מנוגדות להיגיון ולהנחיות הביטוח הלאומי (להלן: "המשיב") אשר קבע לאחר דיונים ארוכים כי מי שתלוי לחלוטין בניידות הינו תלוי לחלוטין גם בהיגיינה וברחצה.

הנחיות המשיב הינן לאחר בחינת העניין וההיגיון כי מי שתלוי לחלוטין במעברים, הינו תלוי לחלוטין ברחצה ובהיגיינה – לאור העובדה שגם להיכנס למקלחת מדובר במעבר ולכן הינו תלוי לחלוטין וכנ"ל גם לגבי היגיינה, המעבר לכיסא השירותים תלוי לחלוטין, ולכן על הוועדה היה לקבוע בשני סעיפים אלו רחצה והיגיינה תלוי לחלוטין".

4. לדעת המשיב דין הערעור להידחות משלא נפלה טעות משפטית בהחלטת הוועדה מושא הערעור. בהקשר זה טען המשיב כי:

א. משהתכנסה הוועדה מושא הערעור מכוח הוראות פסק הדין המחזיר, אשר הורה לוועדה לדון בשאלת התלות של המערער בזולת ברחצה ובהיגיינה אישית – אין הוועדה מוסמכת לבחון את שאלת התלות של המערער בסוגיות האחרות שמעלה הערעור, הלבשה, הכנת מזון וקניות. מטעם זה דין הערעור - ככל שהוא נוגע לקביעות הוועדה בשאלת התלות של המערער בסעיף ההלבשה, הכנת מזון וקניות – להידחות.

ב. בדיון שהתקיים בערעור התייחס ב"כ המשיב לבדיקת הערכת התלות של מוגבל בניידות, ככל שהדבר נוגע לסעיפי הרחצה וההיגיינה האישית. לעניין זה טען ב"כ המשיב:

"... הוועדה אמורה לערוך בדיקה תפקודית ולכן שאלת סעיף הנכות שהוכר למבוטח איננו בגדר סוף פסוק מבחינת הוועדה ועדיין יש לה שיקול דעת לבחון את שאלת התלות על פי המבחנים שקבע המחוקק. לכן הוועדה הייתה רשאית להפעיל את שיקול הדעת ולהעריך את המסוגלות של המערער לעבור מכיסא גלגלים לכיסא אחר או למיטה ועל פי זה לבחון את מידת התלות הן ברחצה והן בהיגיינה אישית".

5. כידוע, סמכותה של הוועדה לעררים היושבת מכוחו של פסק הדין מוגבלת לאותן סוגיות אליהן נדרשה להתייחס בפסק הדין המחזיר. מכאן לענייננו, משהורה פסק הדין המחזיר לוועדה לבחון את מידת התלות של המערער בסוגיית הרחצה וההיגיינה האישית, אין לייחס טעות משפטית מצד הוועדה בקביעת מידת התלות של המערער בסעיף ההלבשה, הכנת מזון וקניות משממילא לא הייתה הוועדה רשאית ומוסמכת לדון בשאלת התלות של המערער באותם סעיפים.

6. הנחיית המוסד לביטוח לאומי קובעת כי מבוטח אשר מרותק לכיסא גלגלים ונמצא כי הוא זקוק לעזרה בהעברה מכיסא למיטה/כיסא, יוכר כמי שתלוי לחלוטין בזולת בביצוע פעולות רחצה והיגיינה אישית. מכאן שהנחיית המוסד לביטוח לאומי המתייחסת למידת התלות של מבוטח מוגבל בניידות, בסעיפי הרחצה וההיגיינה האישית - כוללת בתוכה את סמכות הוועדה לעררים (ניידות) לבחון ולהעריך הערכה תפקודית של המוגבל בניידות במעבר מכיסא למיטה/כיסא .

7. הערכה תפקודית כאמור – שאלת היכולת של המבוטח המוגבל בניידות במעברים - היא בתחום שיקול דעתה המקצועי של הוועדה לעררים וככזה אינו יכול לשמש בסיס בערעור על החלטת הוועדה לעררים לבית הדין לעבודה שסמכותו מוגבלת בקיום ביקורת שיפוטית על החלטת הוועדה מושא הערעור.

8. חזרה לענייננו. מתוך פרוטוקול הוועדה מושא הערעור שצוטט לעיל, עולה כי לדעת הוועדה זקוק המערער לעזרה מועטה בלבד אם בכלל, במעבר מכיסא למיטה/כיסא ומכאן שאין הוא מקיים את התנאי שקבוע בהנחיית המוסד לביטוח לאומי להכיר במבוטח המוגבל בניידות אשר תלוי בזולת במעבר מכיסא למיטה/כיסא, כמי שתלוי לחלוטין לעזרת הזולת בסעיפי הרחצה וההיגיינה. כפי שנאמר לעיל, אין בית הדין מוסמך במסגרת הדיון בערעור להתערב בממצאיה של הוועדה בהתייחס למידת התפקוד של המערער, סוגיה שהיא בלב שיקול הדעת המקצועי של הוועדה – ומכאן שדין הערעור להידחות.

9. סוף דבר הערעור נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

10. הערעור על פסק הדין הוא בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין לצד המבקש.

ניתן היום, ל' שבט תש"פ, 25 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.