הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 46350-11-17

לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציג ציבור (עובדים) מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלברט שטרית

התובעת:
מזל יוסף ת"ז XXXXXX466
ע"י ב"כ: עו"ד חפציבה סבג-שריקי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובעת להכרה בליקויים בכתפה השמאלית ובצווארה כ"פגיעה בעבודה" מכח עילת המיקרוטראומה בהתאם לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשמ"ה-1995.
רקע
2. התובעת ילידת 17.11.1969.
3. התובעת עבדה כמטפלת בקשישים בחברת "אתגר משאבי אנוש בע"מ" (להלן: "החברה" או " המעסיקה") החל מיום 16.12.2014 ועד לחודש אפריל 2017 (להלן: " תקופת העבודה").
4. במהלך תקופת העבודה, התובעת טיפלה בשלוש קשישות.
5. עד לחודש פברואר 2016 התובע טיפלה בשתי קשישות לא סיעודיות. ב חודש מרץ 2016 התחילה התובעת לעבוד כמטפלת של קשישה סיעודית (להלן: "הקשישה" או " הקשישה הסיעודית"). כחודש לאחר מכן ועד לתום תקופת העבודה , התובעת טיפלה רק בקשישה הסיעודית , וחדלה מטיפול במטופלות האחרות.
6. התובעת עבדה בימים א' – ה', למשך ארבע שעות בכל יום (יצוין כי בשאלון המעסיק נכתב כי בימי חמישי עבדה שלוש שעות בלבד ). התובעת לא עבדה בימי ו'.
7. התובעת הגישה ביום 21.6.2017 תביעה להכרה בפגיעות בכתפה השמאלית ובצווארה כפגיעה בעבודה מכח עילת המיקרוטראומה.
8. ביום 14.8.2017 דחה הנתבע את תביעתה של התובעת, בנימוק כי על-פי המסמכים שהוגשו, לא הוכחה תשתית עובדתית לקיומה של פגיעה על פי עילת המיקרוטראומה, ומכאן התביעה שלפנינו.
9. מטעם התובעת העידו התובעת עצמה וידיד שלה, מר ניסים עמר (להלן: "מר עמר"). מטעם הנתבע העידה הגב' צאלה פרג, מנהלת סניף החברה באופקים (להלן: "הגב' פרג").
טענות הצדדים
10. עיקר טענות התובעת
התביעה להכרה בפגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה מתייחסת לתקופה שמחודש מרץ 2016 ועד לחודש אפריל 2017, תקופה שבמהלכה טיפלה התובעת בקשישה הסיעודית. התובעת נאלצה להרים מספר פעמים ביום את הקשישה, אשר שקלה להערכתה כ-90 ק"ג. הערכת התובעת לעניין משקלה של הקשישה נתמכת בעדותם של מר עמר והגב' פרג. לתובעת לא היה מכשור עזר והיא נאלצה להרים את הקשישה בעצמה .
במסגרת פעולת הרמת הקשישה, התובעת ביצעה מס' פעולות חוזרות ונשנות – הראשונה, הורדת הקשישה מהמיטה לכיסא; השניה, העברתה מכיסא הגלגלים לכיסא המקלחת; השלישית, הרמתה מכיסא הגלגלים חזרה אל המיטה. פעולות אלו חזרו על עצמן בתדירות גבוהה מדי יום, חמישה ימים בשבוע, במשך כשנה וחודש. המדובר בסדרה קבועה של תנועות חוזרות ונשנות הכוללות כיפוף ויישור בלתי פוסק של הגב ועומס לא רגיל על הצוואר וכן הרמת שתי הידיים מעל גובה השכמות ואימוץ כתף שמאל ככתף תומכת לכל פעולה.
התובעת הפנתה לעדותה של הגב' פרג, ממנה עולה תיאורה של הקשישה כמטופלת בעייתית, אשר הייתה לא פשוטה, מקללת, לא פותחת את הדלת, לא יצאה כמעט מהבית, לא מתקשרת עם הסובבים, והרבה מטפלות לא רצו לעבוד אצלה.
התובעת הדגישה כי טיפלה בקשישה בביתה, וכן כי הקשישה הייתה סיעודית ותלותית לחלוטין בתובעת, כך שהפסיקה השוללת מיקרוטראומה אצל מטפלים במוסדות, אליה הפנה הנתבע (כדוגמת עניין חיימוב) אינה רלוונטית, לטענתה, בענייננו.
נזקיה של התובעת נגרמו עקב רצף אירועים תאונתיים זעירים שניתן לאתרם בזמן ובמקום, החוזרים ונשנים תוך כדי ועקב עבודתה, ומשכך יש לקבל את התביעה.

11. עיקר טענות הנתבע
התובעת עבדה אצל הקשישה לתקופה של כשנה וחודש בלבד . מדובר בתקופת עבודה קצרה, ואף במהלכה התובעת עבדה רק ארבע שעות ביום, בימים ראשון עד חמישי. עדות התובעת בבית הדין לעניין הרמת הקשישה הייתה מגמתית ומוגזמת; ראיה לכך – בשאלונים אותם מילאה לצורך התביעה לדמי פגיעה, התובעת תיארה את עבודתה ככוללת פעולות שונות ומגוונות ולא התייחסה כלל לפעולה חוזרת ונשנית של הרמת הקשישה. בנסיבות העניין, אין לתת אמון בעדותה, אלא להעדיף את גרסתה כפי שבאה לידי ביטוי בשאלונים שהגישה למוסד לביטוח לאומי. כמו כן, אין לתת משקל לעדות מר עמר, שהיא עדות מגמתית ובעלת אינטרס.
אשר למשקלה הנטען של הקשישה, התובעת, מר עמר והגב' פרג העריכו בלבד את משקלה של הקשישה, וממילא משקלה לא הוכח. יתירה מכך, הוכח כי לקשישה היה הליכון, והיא לא הייתה צריכה להיתמך בתובעת כפי שהעידה התובעת בהגזמה.
התובעת עשתה שלל פעולות ותנועות במסגרת עבודתה: חיממה אוכל, הגישה אוכל, האכילה את הקשישה, שטפה כלים, החליפה מצעים וביצעה עבודות ניקיון שונות . אין מדובר בתנועות חוזרות ונשנות, אלא פעולות רב-גוניות, וממילא לא הוכחה תשתית עובדתית בהתאם להלכת המיקרוטראומה.
בנסיבות הענין, טוען הנתבע, כי יש לדחות את התביעה.

עילת המיקרוטראומה - המסגרת הנורמטיבית

12. בהתאם להלכה הפסוקה, לצורך גיבוש עילת המיקרוטראומה נדרש להוכיח, כי המבוטח ביצע במהלך עבודתו תנועות חוזרות ונשנות, זהות או דומות במהותן, שחזרו על עצמן למשך פרק זמן רצוף ואשר ניתן לבודד אותן משאר הפעולות והתנועות שביצע במהלך יום העבודה.

13. באשר למהות התנועות נפסק כי "אין צורך בזהות מוחלטת, אלא די בכך שהתנועות היו 'זהות במהותן' כהגדרת הפסיקה, דהיינו דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". באשר לתדירות התנועות החוזרות והנשנות נקבע כי הן אינן חייבות להיות קבועות וסדירות, "אלא על התנועות לחזור ולהישנות בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע".

14. באשר לרציפות התנועות נקבע כי הפעולות החוזרות והנשנות אינן חייבות להיעשות ברציפות, ללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות מסוימות אצל העובד ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום העבודה ולהכיר בהן כתנועות חוזרות ונשנות ברציפות.

15. על מהותה של תורת המיקרוטראומה, והתנאים לקיומה של תשתית עובדתית לביסוסה של עילת המיקרוטראומה נפסק על ידי בית הדין הארצי בפרשת אסתר נוח, כדלקמן:

"תורת המיקרוטראומה באה למלא חלל ריק שהותיר המחוקק, כאשר לא כלל ברשימת "מחלות המקצוע", מחלות שונות שהתפתחו לאורך זמן עקב תנאי העבודה, ובכך הותיר את רשימת המחלות "סגורה". מדובר בפיקציה משפטית שמטרתה לפצות את המבוטחים בגין פגיעה מהעבודה, שמחד – אינה מחלת מקצוע ומאידך – אינה תאונת עבודה במובנה הרגיל. משכך, הפכה תורת המיקרוטראומה להיות "מפלטו האחרון" של מי שאינו יכול להצביע על אירוע תאונתי מסוים בעבודה ואינו בא בגדרה של מחלת המקצוע. יחד עם זאת, אין בכוחה של תורה זו להביא לכך, שכל מחלה שנגרמה בשל העבודה אך אינה מנויה ברשימת "מחלות המקצוע", תוכל לזכות את העובד בהכרה כנפגע "תאונת עבודה". כוחה של תורה זו מוגבל על-ידי המונח "תאונה", ומכאן, באה הדרישה שכל פגיעה זעירה, תעמוד, כשלעצמה, במבחן מאפייניה של "תאונה" (פתאומיות ומסוימות). זאת ועוד, נפגע המנסה להשליך את יהבו על תורה זו נתקל במשוכות רבות בדרכו, מפני שתורה זו, שהיא כאמור פיקציה משפטית, עומדת על יסודות עיוניים נוקשים. על מנת לבסס את עילת המיקרוטראומה יש להוכיח שלושה יסודות: הראשון, תשתית עובדתית של ביצוע תנועות חוזרות ונישנות; השני, קיומו של קשר סיבתי בין התנועות לבין הליקוי הגופני מושא התביעה; השלישי, קביעה שלפיה כל אחת מאותן תנועות גרמה לפגיעה זעירה המצטברת יחדיו לכדי ליקוי גופני. רק משהוכחה התשתית העובדתית יועבר עניינו של המבוטח למומחה-יועץ-רפואי לבחינת הקשר הסיבתי (היסוד השני) ומנגנון הפגיעה (יסוד השלישי)".

16. ואלה הכללים שנקבעו בפסיקה, באשר לתשתית העובדתית שעל המבוטח להוכיח, כפי שסוכמו בפרשת אסתר נוח:
"א. אותן תנועות "חוזרות ונישנות" אינן חייבות להיות זהות, אלא "זהות במהותן", דהיינו " דומות האחת לרעותה ובלבד שיפעלו על מקום מוגדר". (ההדגשה במקור - ר.ג.).
ב. תדירות התנועות אינה חייבת להיות קבועה וסדירה, קרי ברציפות וללא הפסקות ביניהן, וניתן לבודד פעולות אילו אצל המבוטח ממכלול הפעולות שהוא מבצע במהלך יום עבודתו. אך עדיין יש להראות כי התנועות חוזרות ונישנות "בתכיפות הנמשכת על פני פרק זמן מספיק לגרימת הנזק המצטבר הפוגע בכושר עבודת הנפגע". (ההדגשה במקור - ר.ג.).
ג. עוד נקבע כי אין בכוחה של עבודה פיסית וקשה להפוך למיקרוטראומה, שכן "השימוש במונח מיקרוטראומה אינו יכול להפוך, כבמטה קסם, 'מאמצים קשים', לסדרת פגיעות זעירות מוגדרות החוזרות ונשנות אין ספור פעמים". (ההדגשה במקור- ר.ג.). וכי:
"לאור האמור יש לאבחן בין פעילות חוזרת על עצמה הכוללת מספר רב של תנועות לבין התנועות המרכיבות אותה.
עבודתו של המערער במוסך היתה על פי טיבה כרוכה בפעולות חוזרות של החלפה ותיקון 'מנועים גירים בק-אקס, גלגלים קפיצים וחלקי חילוף אחרים', בקיצור, כל ענין מיכני שבעל משאית ניגש בגינו למוסך לתיקון. אולם כל פעולה שכזאת היתה מורכבת מתנועות מגוונות, שכללו: הליכה, עמידה, ישיבה, התכופפות, הרמת משאות, הברגה וכו', כאשר כלל תנועות אלה בוצעו על פי סדר משתנה בהתאם לצורכי העבודה.
משאלה הן העובדות, אין לומר כי עבודת המערער חייבה ביצוע רציף של תנועה חוזרת ונשנית זהה או דומה במהותה אחת לרעותה במהלך יום עבודתו; לפיכך, בדין נדחתה התביעה, ולא היה מקום למינוי מומחה יועץ רפואי משלא הונחה תשתית עובדתית להוכחת מיקרוטראומה.
אילו היה נפסק אחרת, משמעות אותה פסיקה היתה - לא הרחבת תורת המיקרוטראומה מעבר לגדריה כיום, אלא ביטולה למעשה של אותה התורה; באשר כל אדם עובד, שעבודתו על-פי טיבה אינה כרוכה במעגלי פעולות חוזרות על עצמן, יטען שיש מקום למנוי מומחה רפואי שידון בשאלת הקשר הסיבתי בין העבודה ללקוי. שינוי בהלכה שכזה חייב שיעשה בדרך של שינוי בחקיקה, ולא אחת הומלץ על ידנו להמיר את שיטת הרשימה הסגורה של מחלות המקצוע שהורחבה דרך הפיקציה המשפטית של המיקרוטראומה, בשיטת 'הגדרת הסיכון'; לפיה - על המבוטח להוכיח, כי המחלה שבה לקה פקדה אותו עקב סיכון אשר לו היה חשוף בשל המיוחדות שבעבודתו (ד"ר קובובי - רמ"ח ושס"ה סוגיות בתאונות עבודה, מהדורה I עמ' 72)" (הדגשה במקור - ר.ג.).
ד. יחד עם זאת נקבע שבמקרה של עבודה מגוונת שבה ניתן לאבחן ולבודד תנועת גוף של מבוטח, מתקיימת תשתית מספיקה לעילת המיקרוטראומה"".
מן הכלל אל הפרט
17. מחומר הראיות שהובא לפנינו שוכנענו, כי התובעת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת להוכחת קיומה של עילת המיקרוטראומה, ולפיכך דין התביעה להידחות. להלן נפרט את הטעמים העומדים בבסיס הכרעתנו זו.
18. מחומר הראיות שהובא לפנינו שוכנענו, כי במהלך יום עבודת התובעת אצל הקשישה, ביצעה התובעת מגוון מטלות אשר היו כרוכות בפעולות פיזיות שונות ומגוונות ובכלל זה, עזרה במקלחת ובשמירה על היגיינה אישית; קניות; בישול והכנת אוכל; עבודות ניקיון הכוללות שטיפת רצ פה, ניגוב אבק, שטיפת שירותים ואמבטיה, הדחת כלים והחלפת מצעים.
19. לא הוכח לפנינו כי התובעת נדרשה להרים את התובעת מהמיטה לכיסא, מכיסא גלגלים למקלחת ומכיסא גלגלים למיטה; ומכל מקום לא הוכח ביצוע הפעולות האמורות על פני רצף מספיק על ציר הזמן או באופן סדרתי ומחזורי.
התרשמנו כי עדותה של התובעת ביחס לפעולות הרמת הקשישה הייתה מגמתית ומאדירה. עדות התובעת אף לא עלתה בקנה אחד עם הפרטים שהיא עצמה מסרה למוסד לביטוח לאומי בטרם ניהול ההליך בבית הדין ועם הפרטים שמסרה המעסיקה, כפי שיפורט להלן.
20. במסגרת "שאלון למבוטח בגין מיקרוטראומה - כתף" ציינה התובעת "מקצועי לקנות למטופל לפי הצורך, לבשל, לנקות, להפעיל מכונת כביסה, להחליף מצעים, בגדים, מקלחת". התובעת הוסיפה ופירטה את סדר יומה, כדלקמן: " ארוחת בוקר, החלפת בגדים, בישולים, קניות, הזזת דברים בבית, לעזור למטופלת ללכת לשירותים, מקלחת". בשאלה בה נדרשה התובעת לתאר במדויק את הפעולות אותן היא מבצעת כתבה: "החלפת בגדים, מצעים, ארוחת בוקר וצהריים, הדחת כלים, ניקיון שירותים, מקלחת, הפעלת מכונת כביסה, הרבה להתכופף עומס יתר".
לעניין עבודה הכרוכה בהרמת משאות כתבה התובעת: "קניות בסופר, קניות בשוק, חפצים כגון מרכך כביסה, אבקת כביסה, קמח, סוכר, לחם, ביצים, פירות וירקות".

21. בדומה לתשובות התובעת לשאלון ביחס לפגימה בכתף, גם בשאלון נוסף שמילאה התובעת ביחס לפגימה בצוואר, פירטה התובעת את סדר יומה, כדלקמן: " מכינה למטופלת ארוחת בוקר שהיא מטופלת סיעודית עם הליכון ושלא יכולה לתפקד. אני מגישה לה הכל מחליפה מצעים מזיזה מיטות, מנקה שירותים, מקלחת, מטבח, מפעילה מכונות כביסה. מקלחת, מכינה ארוחת צהריים ... אני עוזרת במקלחת, מפעילה מכונת כביסה. תוך כדי כיפוף, מחליפה מצעים מזיזה מיטות, עושה קניות, מבשלת בוקר וצהריים, מחליפה בגדים למטופלת ביום יום כי המטופלת לא יכולה לבד, לוקחת לסידורים..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.) .
22. תשובות התובעת בשאלונים כפי שפורטו לעיל, עולות בקנה אחד עם האמור במכתב המעסיקה מיום 25.5.17 במסגרתו פירטה החברה את הפעולות אותן ביצעה התובעת במסגרת עבודתה כדלקמן: "ליווי מטופלים לסידורים שונים כמו קניות, קופ"ח. עריכת קניות עבור הקשישים, עזרה במקלחת ובשמירה על היגיינה אישית. כמו כן ... עבודות ניקיון קלות כגון: שטיפת רצפה, ניגוב אבק, שטיפת השירותים והאמבטיה, הדחת כלים, החלפת מצעים".
23. על אופי עבודת התובעת כפי שתוארה על ידי התובעת עצמה, חזרה המעסיקה גם ב"שאלון למעביד בגין מיקרוטראומה - צוואר וכתף" , במסגרתו ציינה החברה כדלקמן:
לעניין סדר יומה של התובעת – "מגיעה ב-08:30 לבית הקשישה. מכינה לה נס קפה לקשישה, יושבת איתה ומנעימה את זמנה, מקלחת אותה לא כל יום אלא לפי רצון ובקשת הקשישה. מנקה לה את הבית".
לעניין הפעולות אותן מבצעת התובעת – "כאשר היא מכינה קפה היא עומדת במטבח ומזיזה את הידיים בלבד ומגישה בהליכה לקשישה את הקפה. בזמן המקלחת המטפלת עוזרת לה להיכנס למקלחת ועומדת לידה שלא תיפול, אך הקשישה לא צריכה עזרה סיעודית במקלחת, ועוזרת לה עם פעולת ניקוי הגב. בניקיונות המטפלת מנקה את כל הבית. הדבר נעשה לא ביום אחד אלא בכל יום קצת ממטלות ניקיון הבית".
אשר למשאות שהתובעת נדרשת להרים- "בזמן ניקיון הבית המטפלת הזיזה את פינת האוכל והכסאות ואת המקרר ".
24. בנסיבות העניין, ועל רקע האמור לעיל, לא מצאנו לקבל את גרסתה המתפתחת של התובעת בכתב התביעה ובעדותה בבית הדין, שלפיה במהלך יום העבודה היא נדרשה להרים את המטופלת מהמיטה לכיסא ומהכיסא למיטה באופן סדרתי ומחזורי. טענת התובעת שלפיה היא שימשה "מנוף אנושי" נטענה לראשונה בכתב התביעה אשר הוגש לבית הדין (ראו סעיף 27) ובהמשך לכך בעדותה בבית הדין. ונוסיף, מעדותה של התובעת בפנינו, התרשמנו, כי התובעת ניסתה להציג תמונה לא סבירה, שלפיה במהלך כל 4 שעות העבודה בבית הקשישה, היא הייתה עסוקה בלהרים את הקשישה ממיטה לכיסא ומכיסא למיטה או למקלחת . לעניין זה יודגש, כי אין המדובר בקשישה סיעודית לחלוטי ן.
25. לאמור לעיל יש להוסיף, כי על אף שהתובעת ציינה בשאלון כי סדר היום שלה בבית הקשישה כלל בישולים (ראו נ/3), שינתה התובעת את גרסתה בבית הדין והעידה כי היא לא בישלה עבור הקשישה. יש לציין, כי העובדה שהתובעת בישלה והכינה אוכל עבור הקשישה נתמכת בדו"חות העובדת הסוציאלית שביקרה בבית הקשישה בזמנים הרלוונטיים (ראו דו"חות עו"ס מיום 8.9.16 ו-9.3.17). התרשמנו, כי התובעת ניסתה "להקטין" את פעולת עריכת הקניות, הבישול והכנת האוכל והכל על מנת ליצור תמונה שלפיה העבודה העיקרית הייתה בהרמת הקשישה ולא בפעולות האחרות שביצעה בפועל בביתה.
26. כמו כן, בניגוד לעדותה של התובעת בבית הדין שלפיה פעולות הניקיון שביצעה עבור הקשישה היו רק "ליד מקום קטן, ליד מיטתה, לא בכל הבית" וכי ב- 4 שעות העבודה היא התמקדה רק בפעולות של הקשישה , הרי שבהתאם לעדותה של הגב' פרג, היו לקשישה "הרבה דרישות של ניקיון בבית". הגב' פרג הבהירה בעדותה כי לקשישה היו הרבה דרישות וכאשר נשאלה באילו דרישות מדובר הבהירה "זה בעיקר היה ניקיון. הקשישים בחברות הסיעוד מבקשים מהמטפלות ניקיון שזה משהו לא פשוט, לנקות מקרר, לעשות ניקיון פסח. לשאלת בית הדין מה הכוונה בטיפול פיזי קשה אני משיבה שהיה צריך לקלח אותה. הטיפול הסיעודי זה גם הניקיון בבית שזה גם קשה" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
27. זאת ועוד, טענת התובעת שלפיה הקשישה התניידה בבית בכיסא גלגלים לא נתמכה בראיה אובייקטיבית כלשהי והיא אף אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת התובעת בשאלון (נ/4) שלפיה מדובר היה במטופלת סיעודית עם הליכון.
28. לא נעלמה מעיננו טענת התובעת שלפיה בשאלונים שהגישה למוסד לביטוח לאומי היא לא התייחסה לעבודתה אצל הקשישה הסיעודית, אלא לעבודה אצל הקשישים הלא סיעודיים; ואולם, אין בידנו לקבל טענה זו. השאלונים אותם מילאה התובעת היו שאלונים לצורך התביעה להכרה בפגיעות כפגיעות על פי הלכת המיקרוטראומה ולכן, הדעת נותנת כי בשאלונים אלה, התובעת תפרט את אופי העבודה שגרם לטענתה לפגיעה. לא סביר כי התובעת תתייחס בשאלונים דווקא לעבודה אצל הקשישים שהעבודה אצלם אינה רלוונטית לפגימה. יתירה מכך, העבודה אצל הקשישה שביחס לעבודה אצלה טוענת התובעת לפגיעה על פי הלכת המיקרוטראומה, הייתה העבודה האחרונה של התובעת והדעת נותנת כי התובעת תפרט את תנאיה. לאמור לעיל יש להוסיף, כי בשאלון (נ/4) התובעת מתייחסת באופן מפורש למטופלת סיעודית והתובעת אישרה בעדותה כי רק הקשישה האחרונה בה טיפלה הייתה "סיעודית". זאת ועוד, על אף שהתובעת העידה כי ערכה קניות רק לתובעים הלא סיעודיים , הרי שבדו"ח העובדת הסוציאלית מיום 9.3.17 נרשם כי "המטפלת עורכת קניות ומכינה לה לאכול".
29. לאמור לעיל יש להוסיף, כי לא הוכח כי משקלה של הקשישה היה חריג, כך שמדובר לכל היותר בהערכות. בתצהירה טענה התובעת כי 'להערכתה' משקלה של הקשישה היה למעלה מ-90 ק"ג . בעדותה בבית הדין הוסיפה וטענה כי היות והקשישה לא עוזרת לעצמה "הכובד מכפיל את עצמו". אף עדויותיהם של מר עמר והגב' פרג עוסקות בהערכות בלבד. מר עמר העיד כי אין לו קשר לקשישה, וכי הגיע לביתה שלוש פעמים לבקשתה של התובעת. לעניין משקלה של הקשישה העיד, כי היה לערך 80-90 ק"ג . כשנשאל כיצד הגיע לנתון זה, השיב כי " האישה נראה לי שהיא הייתה משהו כמו 1.60 מ'. הצורה שלה שהיא ישבה שם במיטה והיא הייתה בלי עין רעה מלאה, הייתה אישה שמנה". הגב' פרג העידה כי " היא הייתה אישה מלאה. כל הזמן היא ישבה. לא תפקודית כל כך. לא זזה...".
30. למעלה מהצורך נוסיף, כי נסיבות המקרה שלפנינו שונות מהנסיבות בעניין ווידה יעקב, עליו מבקשת התובעת להסתמך בתביעתה. ראשית, בעניין ווידה יעקב הקשישה בה טיפלה התובעת היתה קשישה סיעודית המרותקת באופן מלא לכיסא גלגלים; ואילו בענייננו, לא מדובר בקשישה המרותקת לכיסא גלגלים, אלא בקשישה סיעודית המתניידת בעזרת הליכון. שנית, בעניין ווידה יעקב נקבע עובדתית כי במהלך השעות בהן טיפלה התובעת בקשישה היא נדרשה לפעולות חוזרות ונשנות של הרמת הקשישה והורדתה כ-20 פעמים ביום. בענייננו, לא הוכחה הרמה כאמור. שלישית, בעניין ווידה יעקב מדובר היה במטפלת שעבדה למשך תקופה של מעל ל-12 שנים ומתוכן כ-3 שנים עם הקשישה המרותקת באופן מלא לכיסא גלגלים , בעוד שבענייננו תקופת העבודה כולה הינה כשנתיים וחצי, ובפרט תקופה של שנה וחודש בלבד אצל הקשישה הסיעודית. רביעית, משקלה של המטופלת בעניין ווידה יעקב היה כ-105 ק"ג, בעוד שבענייננו מדובר בהערכה בלבד של כ-90 ק"ג .
31. חשוב לציין, כי התובעת לא ביקשה לזמן לעדות מטעמה גורם אובייקטיבי כלשהו (כגון בנותיה של הקשישה) אשר יכלו לתמוך בטענותיה לעניין הצורך החוזר ונשנה בהרמת הקשישה ולעניין משקלה. הימנעות התובעת מהבאת ראיות אשר יש בהן כדי לתמוך בעדותה, מלמדת כי לו הובאו אותן הראיות, היה הדבר פועל לחובתה.
32. בהקשר זה נציין, כי לא מצאנו לקבוע ממצאים עובדתיים על סמך עדותו של מר עמר, אשר התובעת הגדירה אותו כ"ידיד נפש" שלה. כאמור לעיל, מר עמר לא הכיר את הקשישה ובהתאם לעדותו הגיע לבית הקשישה שלוש פעמים בלבד. הצהרת מר עמר שלפיה למיטב זכרונו " הקשישה לא התניידה בכוחות עצמה כלל" אינה עולה בקנה אחד עם הצהרת התובעת בשאלון שלפיה התובעת הייתה "סיעודית עם הליכון". גם הצהרתו של מר עמר כי העיר לתובעת "רבות" על האופן בו היא "העמיסה את הקשישה על גבה וכתפיה" (ראו סעיף 5 לתצהיר מר עמר) אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי ביקר בבית הקשישה בסך הכל 3 פעמים ואף פעם לא ראה את הקשישה הולכת או מתניידת . התרשמנו, כי גם עדותו של מר עמר היתה עדות מגמתית שנועדה לסייע לתובעת בתביעתה.
33. לכל האמור יש להוסיף, כי התביעה דנן מתייחסת לתקופת עבודה של כשנה וחודש, בחצי משרה.
בפסק-הדין בעניין יצחק ביטון שניתן לאחרונה ע"י בית הדין הארצי, התייחס כב' השופט סופר בין היתר למשך תקופת העבודה בהיבט של עילת המיקרוטראומה, וקבע כי "... אומנם לא נקבע פרק זמן מינימאלי אשר רק ממנו והלאה יוכר מנגנון פגיעה בעבודה על פי תורת המיקרוטראומה. אך נראה כי תקופה של פחות משנה על פי הפסיקה הינה שיקול שבהצטרפו לנסיבות נוספות אינו מצדיק מינוי מומחה רפואי".
34. פסיקת בתי-הדין האזוריים בעקבות פסק-הדין בעניין יצחק ביטון ראתה אף תקופת עבודה של מעט יותר משנה כגבולית לעניין זה. ראו למשל, בעניין לאה אלון:

"... בהתאם לפסיקה, יש משמעות לפרק הזמן שבו עובד מבצע עבודה מסוימת, כאשר ככל שפרק הזמן נמשך תקופה ארוכה יותר, כך הסיכויים שבית הדין יכיר בתשתית למיקרוטראומה גדלים ... אמנם התובעת עבדה מספר שנים בטיפול בילדים, ואולם לטענתה הפגיעה נגרמה במקום עבודתה האחרון אשר נמשך כשנה וחודשיים - שזהו פרק זמן גבולי לענין הוכחת תשתית למיקרוטראומה" (ה.ש.ר.ג) .

35. לאור האמור, העובדה כי התובעת עבדה כשנה וחודש בלבד אצל הקשישה, בשיעור משרה חלקי, מהווה שיקול - בהצטרף ליתר הנסיבות שתוארו לעיל - לאי הכרה בתשתית העובדתית ככזו המקימה עילה בהתאם להלכת המיקרוטראומה.
36. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי התובעת לא הוכיחה שנדרשה לבצע במהלך עבודתה פעולות חוזרות ונשנות של הרמ ת הקשישה והעברתה מהמיטה לכיסא, מכיסא לכיסא ומהכיסא למיטה ואף לא הוכיחה כי משקלה של הקשישה היה כ- 90 ק"ג.
37. אין לנו ספק, כי עבודתה של התובעת כללה עבודה פיזית קשה, אולם על רקע נסיבות עבודתה של התובעת כפי שקבענו לעיל, אין לקבוע כי התקיימו רצף של פעולות חוזרות ונשנות במידה מספקת לביסוס עילת המיקרוטראומה לצורך פגיעה בצוואר ובכתף שמאל.
סוף דבר
38. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
39. התובעת תשלם את הוצאות הנתבע בסכום של 500 ₪ וזאת תוך 30 ימים מהיום. בעת פסיקת ההוצאות הבאנו בחשבון את העובדה כי הנתבע נשא בהוצאות העדה שהזמין מטעמו בסכום של 350 ₪; ולפנים משורת הדין, לא פסקנו הוצאות בסכום גבוה מזה שנפסק.
40. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה, תוך 30 יום מהמצאת פסק-הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ב סיוון תש"פ, (04 יוני 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

מר אפרים ויגדר
נציג ציבור (עובדים)

רחל גרוס
שופטת

מר אלברט שטרית
נציג ציבור (מעסיקים)