הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 38591-08-17

לפני: כב' השופט יוסף יוספי

התובעת:
מרים אטדגי ( אלמנת המנוח
סלומון אטדגי ז"ל)
ע"י ב"כ: עו"ד בתיה קאופמן

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מורן קונביסר

פסק דין

1. המדובר בתובענה במסגרתה התבקש בית הדין להכיר במחלת הריאות ממנה סבל המנוח כפגיעה בעבודה לפי הלכת המיקרוטראומה, וכן להכיר בכך שהמנוח נפטר כתוצאה מהמחלה בה לקה.

2. פסק דין זה ניתן בדן יחיד, בהתאם להסכמת הצדדים ולהחלטה שניתנה ביום 10.1.19.
לאחר קיום מסכת ראיות, בית הדין נתן תוקף להסכמת הצדדים בעניין התשתית העובדתית עליה התבסס המומחה כמפורט להלן:

"א. המנוח יליד 1948.
ב. המנוח עבד בחברת נמל אשדוד החל מיום 22.12.1969 ועד לפרישתו לגמלאות ביום 1.1.20216.
ג. בין השנים 1969-1992 עבד המנוח כסוואר במחלקת התפעול. במסגרת עבודתו זו היה התובע חשוף לאדי הפליטה של המלגזה בבטן האוניה, וגם לחומרים הנדיפים שהיו שם.
ד. בין השנים 1992-2002 עבד התובע בתפקיד סוואר טעינה במחלקת תפעול. במסגרת עבודתו זו עבד בצמוד למלגזה ונחשף לעשן המלגזה 4-8 שעות ביום, שישה ימים בשבוע. מחצית מעבודתו זו בוצעה באוויר הפתוח ומחציתה במקום סגור.
ה. החל משנת 2002 ועד לפרישתו עבד המנוח במלתחות ובמועדון במחלקת התפעול. המועדון היה סגור עם חלונות ומערכת מיזוג אוויר, המקום היה עמוס בעובדים והעובדים נהגו לעשן במקום.
ו. המנוח עישן כ-20 שנה. המנוח הפסיק לעשן לפני כ-40 שנה. בתום תקופת העישון שלו עישן כקופסא ביום.
ז. המנוח נפטר ביום 24.6.2017.
ח. מצבו הרפואי של המנוח הינו כעולה מהחומר הרפואי.
ט. אל המומחה מועבר גם תצהירו של ד"ר מילר. בהקשר זה יצוין כי בנושא העובדות לגבי תקופת העישון, המומחה יפנה אל העובדות המוסכמות כמפורט לעיל, ולא אל תקופת העישון הנקובה בתצהירו של ד"ר מילר".

3. לצורך הכרעה בסוגיה מונה ד"ר יבגני לייקין כמומחה מטעם בית הדין (להלן:"המומחה") והוא נתבקש לחוות דעתו בשאלות הבאות:

"א. האם התובע נפטר כתוצאה ממחלת ריאות?
ב. האם ניתן לקבוע, בסבירות של מעל 50%, קיומו של קשר סיבתי בין עבודת המנוח לליקוי ממנו הוא סבל? דהיינו יותר סביר לקבוע שתנאי העבודה השפיעו על הופעת הליקוי או החמרתו, לעומת המצב ההפוך שתנאי העבודה לא השפיעו.
ג. ככל שהתשובה לשאלה הקודמת הינה בחיוב, וקיים לדעת המומחה קשר סיבתי בין העבודה לליקוי, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר אופן קרות הליקוי, דהיינו:
האם בעיקרו של דבר ניתן לומר, כי ליקויו של המנוח עקב עבודתו נגרם על דרך של פגיעות זעירות כך שכל אחת מהן הסבה לו נזק זעיר בלתי הדיר, עד שהצטברות הנזקים הזעירים הללו זה על גבי זה גרמה גם כן לליקויו? (כדוגמת טיפות מים המחוררות את האבן עליה הן נוטפות).
ד. ככל שהמומחה ישיב לשאלה הקודמת בחיוב, הוא מתבקש להשיב לשאלה הבאה בדבר השפעת העבודה על הליקוי ביחס לגורמיו האחרים, דהיינו - האם לעבודת המנוח השפעה משמעותית על ליקויו של המנוח? ("השפעה משמעותית" על פי הפסיקה הינה בשיעור של 20% ומעלה)".

4. ביום 9.6.21 השיב המומחה על השאלות עליהן נשאל, במסגרתן סקר את החומר שהיה בפניו וקבע כי המנוח לא נפטר כתוצאה ממחלת ריאות, וכן שלל הוא קשר סיבתי בין תנאי עבודתו למחלת הריאות ממנה סבל.

5. ביום 19.7.21 נעתר בית הדין לבקשת התובעת והתיר את הצגתן של 23 שאלות הבהרה, לרבות המסמכים הרפואיים שצורפו. ביום 19.8.21 ענה המומחה לשאלות ההבהרה תוך שהוא נותר איתן בעמדתו, ואף הוסיף כי לא היתה עדות לקיומו של סרטן מפושט בריאות אצל המנוח, וכן שהמנוח נפטר מכשל מערכ תי כולל של המערכת הנשימתית אך זאת על רקע מחלת הפטיטיס ולא בעיה ריאתית.

6. בהחלטה מיום 21.10.21 דחה ביה"ד את בקשת התובעת להורות על חקירת המומחה וכן את הבקשה להורות על מינוי מומחה לרפואת ריאות. לפיכך, ביום 28.10.21 סיכמו הצדדים את טענותיהם, כאשר התובע מסכם בע"פ והנתבע מגיש סיכומיו בכתב.

טענות הצדדים

7. לטענת התובעת, המומחה שגה ביחס לקביעת סיבת הפטירה היות ולא הסתמך על תעודת
הפטירה. המומחה התעלם מהאמור בספרות הרפואית ביחס לקשר הסיבתי הקיים בין תנאי עבודתו של המנוח למחלת הריאות בה לקה. המומחה החטיא את המענה לשאלה ביחס לסבירות קיומו (באחוזים) של הקשר הסיבתי. המומחה התעלם מנזקי העישון הפסיבי לאורך השנים. המומחה התקבע בדעתו. חוות דעת המומחה הינה רק כלי עזר לשיקול דעתו של בית הדין, ובמקרה דנן אין לקבלה. המנוח עבד מאחורי מלגזה בתוך עשן וחלה במחלת ריאות, כך שמתקיים קשר סיבתי. ביחס לטענת ההתיישנות, טענה הת ובעת כי המסמכים הרלוונטיים הגיעו רק באמצע ההליך לאחר פטירת המנוח.

8. לטענת הנתבע, יש לדחות את התובענה ולו רק מפאת התיישנות, היות ומכתב הדחייה נשלח ביום 8.6.16 והתובענה הוגשה ביום 17.8.17, כאשר הדואר הרשום הגיע ליעדו ביום 29.6.16 ועמדת המעסיק ניתנה ביום 11.4.16. בנוסף, המומחה הסביר בפירוט כי המנוח לא נפטר כתוצאה ממחלת הריאות , היות והיא לא היתה קשה אלא הוא נפטר מכשל רב מערכתי אשר החל מדלקת כבד נגיפית חריפ ה. המומחה נימק מדוע לא קיבל את האבחנה שנרשמה בתעודת הפטירה. המומחה לא קבע קיומו של קשר סיבתי ברמה הנדרשת. המומחה ענה על כל השאלות עליהן נשאל ולא שינה את עמדתו. המנוח לא השלים בדיקת ברונכוסקופיה עליה הומלץ, ומכל מקום לא מחלת הריאות היא זו שגרמה לפטירתו.
לסיכום, טען הנתבע כי לאור חוות הדעת והתשובות לשאלות ההבהרה אין מקום להכיר בתובענה ויש לאמץ את מסקנת המומחה.

דיון והכרעה

9. לאחר לימוד טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין התובענה לה דחות בהתאם לאמור בחוות דעת המומחה, והכל מנימוקים המפורטים להלן.

10. בפסיקה ובספרות המשפטית נקבע לא אחת המשקל שיש ליתן לחוות דעתו של מומחה מטעם בית הדין, וזאת בהאי לישנא:

"בתי הדין לעבודה מייחסים בד"כ משקל רב לחוות דעת המומחה מטעם בית הדין, זאת
מטעם שהאובייקטיביות של המומחה מטעם ביה"ד גדולה יותר ומובטחת במידה
מירבית".

ראו:
עב"ל (ארצי) 411/97 בוטרוס - המוסד לביטוח לאומי (2.11.99, פיסקה 4 לפסק הדין).
סטיב אדלר, 'מומחים יועצים רפואיים בביה"ד לעבודה', המשפט ב' (התשנ"ה) 199, 212.
יצחק לובוצקי, 'סדר הדין במשפט העבודה', מהדורת 2016, פרק 12 עמ' 63.

כמו כן, הלכה פסוקה היא כי בשאלות רפואיות "יסמוך ביה"ד את ידיו על חוות דעת מומחה ומסקנותיו ולא יסטה מהן, אלא אם קיימת הצדקה עובדתית או משפטית יוצאת דופן לעשות כן".

ראו:
דב"ע (ארצי) נה/ 79-0 סעדה - המוסד לביטוח לאומי (29.3.95, פיסקה 13 לפסק הדין).

ועוד פסק בית הדין הארצי בהאי לישנא:

"ככל שעל פניה אין בחוות דעת המומחה פגמים גלויים לעין, ואין היא בלתי סבירה על פניה, אין בסיס לפסילתה".

ראו:
עב"ל (ארצי) 1035/04 ביקל - המוסד לביטוח לאומי (6.6.2005, פסקה 5 (ו) לפסק הדין).

11. במקרה שלפנינו ציין המומחה כי סיבת פטירתו הישירה של המנוח היתה כשל רב מערכתי, כאשר מספר מחלות הביאו לכשל זה. המומחה תיאר ונימק בהרחבה את קביעתו לפיה המנוח לא נפטר כתוצאה ממחלת הריאות, כאשר בין השאר ציין שמחלת הריאות לא היתה קשה, תוך שהוא מסתמך על תוצאות בדיקות דימות תפקודי נשימה ואנמנזות של מומחים למחלות ריאה אשר בדקו את המנוח.
עוד הוסיף המומחה וקבע, כי מצבו הנשימתי של המנוח הלך והתדרדר רק לקראת פטירתו, על רקע דלקת כבד נגיפית חריפה שהתפתחה לכשל רב מערכתי.

המומחה גם נימק מדוע אין לקבל את שנכתב בתעודת הפטירה, לפיו דובר במחלת סרטן הריאות של תאי הקשקש ; היות ואין בנמצא מסמכים או בדיקות התומכים בכך, וזאת בשים לב כי המנוח לא היה ביעוץ או בטיפול אונקולוגי, ואף בבדיקות דימות עובר לפטירתו לא נמצאו סימנים לכך.

באשר לסוגיית הקשר הסיבתי ביחס למחלת הריאות הכרונית ממנה סבל המנוח, ציין המומחה כי לא ניתן לקשרה באופן חד משמעי לתנאי עבודתו ולחשיפתו לגזי פליטה של מלגזות או לעישון פסיבי.

12. גם בתשובותיו לשאלות ההבהרה חזר המומחה על מסקנתו, תוך שהוא עונה אחת אחת לשאלות ההבהרה שנשאלו.
המומחה התייחס למסמכים ולבדיקות אליהם הפנתה התובעת, תוך שהוא עונה באופן נהיר וחד משמעי כי קיומו של סרטן הריאות אצל המנוח בעת פטירתו אינו נתמך באסמכתא רפואית כיאות.
באשר לקשר הסיבתי בין מחלת הריאות הכרונית לתנאי עבודתו של המנוח, נימק המומחה כי לא ניתן לקבוע קשר סיבתי מאחר ולא הושלמה בדיקה ברונכוסקופית עליה אף הומלץ בזמנו . המומחה חזר וקבע כי התובע לא סבל ממחלת ריאות קשה בשים לב כי לא היה נזקק לחמצן על אף ממצאי בדיקת הדימות, תוך שהוא מאשר כי מחלתו הריאתית של המנוח היתה בדרגה בינונית, וזאת לפי תוצאות בדיקות תפקודי ריאה.
לבסוף, המומחה מתאר ומבהיר כי תנאי עבודתו של המנוח היו עלולים לגרום למגוון מחלות במערכת הנשימה , כולל מחלת ריאות אינטרסטציאלית, כאשר לעומת זאת מחלת IDF אינה תלויה בסיבה חיצונית; אך מאחר וביופסיה ריאתית לא בוצעה, הרי שלא ניתן לאבחן במדויק את סוג מחלת הריאות בה לקה המנוח.

13. מכל האמור לעיל עולה, כי אין מנוס מדחיית התובענה בהסתמך על תשובות המומחה, אשר היו מפורטות ומנומקות והסתמכו על הבדיקות והמסמכים הרפואיים.
המומחה ענה באופן עקבי וענייני וקבע כי המנוח לא נפטר ממחלת ריאות.
המומחה אף תיאר מה היתה הסיבה לפטירת המנוח, תוך שהוא מוסיף כי לא ניתן היה לאבחן באופן מדויק את אופי מחלת הריאות ממנה סבל.

המדובר בקביעות רפואיות גרידא, בהן בית הדין אינו נוהג להתערב, קל וחומר עת מדובר בקביעות שהובאו במסגרת תשובות מנומקות ומפורטות ע"י מומחה שמונה בידי בית הדין.

14. בשולי הדברים אך לא בשולי חשיבותם, נתייחס לטענת ההתיישנות. יצוין כי הנתבע צירף אסמכתא לכאור ה (נ/5) לפיה ביום 29.6.16 נמסר מכתב הדחייה ליעדו , אך לא הומצאו נתונים התומכים בביצוע המסירה בפועל, לרבות באשר לזהות הנמען שקיבל לידיו את המכתב .

לפיכך, דין טענת ההתיישנות להדחות.

למעלה מן הנדרש יצוין, כי לאור נסיבות המקרה דנן, לפיהן נפטר המנוח בתקופה שבמחלוקת, ובשים לב לאורך ההתיישנות הנטענת , הרי שלא היה מקום לקבל את טענת ההתיישנות במקרה דנן.

אחרית דבר

15. דין התובענה להדחות.

16. אין צו להוצאות.

17. זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

ניתן היום, ז' כסלו תשפ"ב, (11 נובמבר 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.