הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 38258-12-19

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:
אורן יצחק
ע"י ב"כ עו" ד אבי רסיוק

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה

פסק דין

התובע עתר להכיר באוטם שריר הלב שאירע ביום 6.9.18 כ"פגיעה בעבודה" כמשמעותו בחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי).

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1971, עסק כראש צוות איכות מים בחברת "מקורות".

2. לטענת התובע, באחד הימים שקדמו לאירוע הנטען פינה במיוחד מקום בסככה מוצלת כדי שיוכל להחנות בה את רכבו. לדבריו, ביום 5.9.18 הגיע לעבודה וגילה כי עובד אחר ששמו "ויטלי קורנצרקו" (להלן: ויטלי) חונה בחניה שאותה פינה לעצמו. לטענת התובע , התרגז אך לא הצלי ח להשיג את ויטלי במשך היום כולו ועל כן היה מוטרד מכך גם בלילה ולא ישן טוב.

ביום 6.9.18 טרם הליכתו לעבודה הלך התובע להתאמן במכון כושר. לגרסתו, גם במכון הכושר היה עצבני לנוכח רצונו להתעמת עם ויטלי. עם ה גיעו למקום עבודתו חש כאבים בחזה, פנה לקופת חולים ואובחן כסובל מאירוע לבבי.

3. תביעת התובע למוסד לביטוח לאומי להכיר באירוע כ"פגיעה בעבודה" נדחתה בהחלטת המוסד מיום 19.2.19 בנימוק:

"על פי סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי "תאונת עבודה" היא תאונה שארע לעובד תוך כדי ועקב עבודתו אצל מעבידו או מטעמו. עפ"י המסמכים שבידינו לא הוכח, קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה, ואשר הביא לאוטם שהתפתח ביום 6.9.18 מאמץ ומתח ממושך המשתרע על פרק זמן ממושך אינו בבחינת אירוע תאונתי. האוטם התפתח כתוצאה של מחלה טבעית. השפעת העבודה, אפילו אם הייתה כזו, פחותה בהרבה מהשפעת גורמים אחרים. לפיכך, לא ניתן לראות במקרה זה תאונת עבודה" (נספח א' לכתב התביעה).

4. המחלוקת בין הצדדים נגעה לשאלה - האם ארע בעבודת התובע בסמוך ליום 6.9.18 אירוע חריג שיכול וגרם לאירוע הלבבי.

טענות הצדדים

5. לטענת התובע, נפגע קשות מכך שחברו לעבודה חנה במקום אותו טרח ופינה כדי שרכבו יחנה בצל. לטענתו, כעס מאוד ומשלא הצליח במשך כל היום להשיג את ויטלי ולדבר עימו המשיך העניין להעסיקו אף בלילה תוך שהוא מתכנן כיצד יתעמת עם ויטלי למחרת. ל גרסתו, למחרת הלך כדרכו למכון כושר אך לא הצליח לקיים אימון מלא עקב היותו טרוד בארוע מיום אתמול. משהגיע לעבודה חש בכאבים בחזהו ופנה לקופת חולים שם אובחן כסובל מאירוע לבבי. לטענת התובע התרגזות זו הוותה אירוע חריג ומשכך יש להכיר באוטם הלב ממנו סבל כב"פגיעה בעבודה".

6. לעמדת הנתבע, הציג התובע מספר גרסאות באשר לאירוע הנטען. כמו כן , בעת שפנה לקבלת טיפול רפואי לא ציין התובע כלל את הויכוח אלא רק שהתאמן במכון כושר. לפיכך טוען הנתבע, לא הוכיח התובע כל אירוע חריג ודין תביעתו להדחות.

7. מטעם התובע העיד הוא בעצמו ואילו מטעם הנתבע העיד מר נתן כהן (להלן: מר כהן) מנהלו של התובע בעת האירוע הנטען.

לאחר שנסתיימו עדויות ההגנה, ביקש התובע להעיד מטעמו גם את ויטלי וכן עובד נוסף שנכח במקום לטענתו בשם אברהם דגן. התובע צירף את תצהיריהם לבקשתו. בהחלטה מיום 22.12.20 נדחתה הבקשה תוך שנקבע כי :

"הצגת ראיות הזמה לא תינתן כדבר שבשגרה אלא בנסיבות חריגות. התובע לא הצביע על כל סיבה שבשלה נמנע מלהציג את העדויות הללו במסגרת הבאת הראיות מטעמו כאשר הנטל להוכיח את התרחשות האירוע היתה מוטלת עליו מלכתחילה ואין מדובר בטיעון חדש או בראיה מפתיעה (ראו רע"א 1498/09). בנסיבות אלה, אין מקום להתיר מקצה שיפורים בדמות ראיות הזמה ודין הבקשה להידחות".

המצב המשפטי 

8. הוראות סעיף 79 לחוק הביטוח הלאומי קובעות:
 
" 'תאונת עבודה' - תאונה שארעה תוך כדי עבודתו ועקב עבודתו
אצל מעבידו או מטעמו...".
 
הלכה פסוקה היא, כי תאונה מורכבת משני יסודות חיוניים: גורם או מחולל מחד גיסא ונזק או פגיעה מאידך גיסא.

ברור הוא, כי באין חבלה אין תאונת עבודה וכי החבלה היא אחת העובדות הצריכות לעילת התביעה וככל עובדה ממערכת המהווה עילת תביעה צריך שהתובע יוכיח אותה (ראו לעניין זה: דב"ע נ"ג/0-153 עוואד ג'אבר פראג' - המוסד פד"ע כ"ז 50; דב"ע נ"ב/0-88 כאמל קופטי - המוסד פד"ע כ"ט 169; דב"ע שם/0-96 המוסד - אמנון וייל פד"ע יב 225; דב"ע נ"ו/0-251 בצלאל ישינובסקי - המוסד פד"ע ל"א 241). מכאן, שעל התובע להוכיח קיומו של אירוע חריג, היינו "תאונה".

9. שאלת האירוע החריג בהקשר של אוטם שריר הלב, נבחנה בפסק הדין של בית המשפט העליון בעניין לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה, שם קבע בית המשפט העליון, בהסתמכו על פסק הדין של בית הדין הארצי:

"כדי שנכיר באוטם שריר הלב כב"תאונת עבודה" יש להוכיח שהעורק נסתם על ידי קריש דם, אשר הופעתו היא תולדה של מאמץ מיוחד, נפשי או גופני, מוגדר בזמן ובמקום, שמקורו בעבודה. כשדרישה זו אינה מתקיימת, לא ניתן לומר כי העבודה גרמה לאוטם "התאונתי"...
וכיצד יוכיח זאת המבוטח התובע? הרי מדובר בהתרחשות "שאינה תוצאה של גורמים חיצוניים הנראים לעין" להקלת נטל זה נקבע בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה מבחן "האירוע החריג". כל הנדרש מן העובד, על פי מבחן זה, הוא להביא "ראשית ראיה" לכך שאירע בעבודה אירוע שניתן לראותו ככזה הכרוך במאמץ מיוחד, נפשי או גופני ועלול לגרום לבוא האוטם או להחישו, הווי אומר: "אירוע חריג" ביחס לנהוג ולרגיל באותו מקום עבודה, המסביר את בוא האוטם במועד זה ולא באחר".

ובהמשך:
"אם לא משכיל העובד התובע להוכיח שאכן האירוע בעבודה היה חריג, אזי תדחה תביעתו וזאת אף מבלי להזקק לחוות דעת של מומחה רפואי" (בג"צ 1197/92 אסתר לוסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה ואח', פ"ד מז (5) 734).

הכרעה

10. כאמור, עם סיום מסכת העדויות הגיש התובע בקשה להעיד עדים נוספים מטעמו וזאת לאחר שהצהיר "אלה עדי". בבסיס בקשתו זו טען התובע כי עדות מר כהן יצרה "תחושת אי נוחות ובלבול ונראה כי עד זה לא היה ממוקד וזכרונו לא עמד לצידו" בקשה זו נדחתה בהחלטתי מיום 22.11.20. אכן, גם בית הדין התרשם כי עדות מר כהן היתה לא ממוקדת כי לא זכר בבהירות את האירוע הנטען ואף טען כי התקיים עימות פיזי בין התובע לבין ויטלי, גרסה שאין לה כל יסוד גם לגרסת התובע עצמו . אולם משהיה מר כהן עד מטעם הנתבע ומשבפסק דין זה נותנת אני עקב כך משקל זעיר לעדות מר כהן, לא היה מקום למקצה שיפורים של התובע ולהבאת עדים חדשים מטעמו, עדים שיכ ול היה להביא קודם לכן במסגרת פרשת התביעה .

11. הלכה פסוקה היא, כי יש ליתן משקל לרישום כפי שנערך על ידי הרופאים. הלכה זו נומקה על ידי בית הדין הארצי בעניין הירשהורן, שם קבע כי:

"יש משקל מיוחד לאנמנזה, שכן יש להניח כי חולה המאושפז בבית החולים ימסור את העובדות הנכונות על מנת לזכות בטיפול הנכון".

וכן:

"ההזקקות לרישומי בית החולים באה מתוך הידיעה, פרי הניסיון, שרישומים אלה מהימנים ומדוייקים" (דב"ע מ"ב/160-0 פד"ע ט"ו, 281 וכן דב"ע מ"ט/23-0 המל"ל - הירשהורן פד"ע כ 349).

בענייננו, במכתב השחרור מבית החולים שהודפס ביום 13.9.18 (עם שחרורו מבית החולים) נכתב כי:

"בבוקר קבלתו, סביב שש וחצי, לאחר פעילות מאומצת בחדר כושר" (הדגשה שלי –י.א.ש.).

ברישום זה אין כל איזכור לאירוע והתובע עצמו תולה את האירוע באימון נמרץ בחדר הכושר.

בטופס בל/250 שניתן לתובע ביום 12.9.18 (נ/2) נכתב כי:

"העובד הגיע לעבודה בבוקר ב7:00 נכנס למחלקה . לאחר 20 דקות התלונן בפני מנהלו שלא חש בטוב ופונה לבקשתו למרפאה" (הדגשה שלי –י.א.ש.).

תיאור זה של האירוע הלבבי נכתב גם בכתב התביעה שהגיש התובע לנתבע. גרסה שעל פי עדות התובע נכתבה על ידי פקידת המעסיק על סמך שאלות ששאלה אותו. כאמור גם בטפסים אל ה לא נזכר כלל האירוע הנטען.

בתעודה הראשונה לנפגע בעבודה (נ/3) מובאת תלונת התובע כפי שנרשמה ביום 16.9.18:

"ביום 6.9 החל אימון בוקר ואז התחיל לעבוד וכעבור 20 דקות חש כאב בחזה שמאל " (הדגשה שלי –י.א.ש.).

גם במסמך זה לא בא זכרו של האירוע הנטען. כמו כן בגרס ה זו לא מוזכר כלל כי התאמן פחות מ הרגיל בחדר הכושר.

12. ביום 23.9.18 הודפסה בבית החולים "סורוקה" גרס ה חדשה של מכתב השחרור הקודם. גרסה זו הזהה כמעט לחלוטין לגרסה הראשונה של מכתב השחרור, נבדלת בעיקר בתיאור תלונת התובע , וכך נרשם בה:

"בבוקר קבלתו, סביב שש וחצי, לאחר שהגיע לחדר הכושר לפני שהחל את הפעילות חש כאבים במרכז החזה" (הדגשה שלי –י.א.ש.).

אמנם גם בגרסה זו לא נזכר האירוע הנטען אך מנגד הועלתה בפעם הראשונה הטענה כי התובע לא ביצע בחדר הכושר פעילות מאומצת או לכל הפחות אימון רגיל.

13. רק בתחקיר האירוע שנערך בחברת מקורות ביום 21.10.18 עלתה לראשונה הגרסה שקשרה בין הפגיעה לבין האירוע הנטען. כמו כן , אז לראשונה נטען כי התובע לא הצליח להתאמן בחדר הכושר כיוון שהיה מוטרד מבעיית החניה. גרסה זו נמסרה גם לחוקר הנתבע ביום 4.11.18 והוצגה מכאן ואילך גם בתביעה לבית הדין ובחקירתו בפנינו.

14. משכאמור בהלכת הירשהורן לעיל יטה בית הדין לתת משקל יתר לאנמנזה הרפואית הסמוכה לאירוע הנטען ומשגרסת התובע התפתחה ורק לקראת התביעה עלה הו ויכוח אודות החניה כגורם לפגיעה, לא מצאתי כי גרסה זו משקפת דברים כהווייתם. משכך, לא מצאתי כי התובע הרים את הנטל להוכיח את תביעתו, ודינה להידחות.

15. זאת ועוד, גם בנוגע לפרטי האירוע הציג התובע מספר גרסאות באשר לשאלה מתי פונה הנגרר בחנייה, האם יומיים לפני האירוע הנטען והתובע כלל לא הספיק לחנות בחניה או כמה ימים קודם לכן והוא אכן חנה בחניה כפי שמסר בעדותו לפנינו (עמ' 7 ש' 16-17 לפרוטוקול) גם כשעומת בהמשך עדותו לא ידע התובע להסביר סתירה זו (עמ' 7 ש' 28 - עמ' 8 ש' 11).

כמו כן, התובע אף סתר עצמו בנוגע למקום שבו הופיעו אצלו לראשונה הכאבים בחזה. בטופס ב.ל 250 ציין כי אלה הופיעו במקום העבודה ואילו בהודעתו לחוקר ציין כי אלה החלו עוד בחדר הכושר.

לאור הסתירות המהותיות בגרסת התובע ובהעדר רישומים רפואיים התומכים בגרסתו כאשר העד שנכח במקום לדבריו ושאליו פנה מיד לאחר האירוע הנטען , אף הוא לא תמך בגרסתו (ועל כך אין חולק) , איני יכולה לקבל את טענות התובע.

16. על יסוד כל האמור, תביעת התובע נדחית.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום.

ניתנה היום, כ"ד אייר תשפ"א, (06 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.