הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 3701-02-20

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם

התובע:

מיכאל רחמני
ע"י ב"כ עו"ד מאור מורגנשטיין

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

ערעור זה עניינו החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נכות מהעבודה) מיום 25.11.19 אשר קיבלה את ערר המוסד, וקבעה כי לא נותרה לו נכות כתוצאה מהאירוע התאונתי מיום 20.3.18 ו על כן ניכתה 10% נכות בגין נכות קודמת.

רקע עובדתי

1. המערער, יליד 1963, חקלאי במקצועו, נפגע ביום 20.3.18 עת נפל ונפגע בכפות ידיו ובברך שמאל. נפילתו הוכרה כתאונת עבודה וכך גם הוכרה פגיעתו בברך בגין קרע במיניסקוס המדיאלי.

2. ביום 25.11.19 קבעה הוועדה הרפואית לעררים כי למערער 10% נכות בברך שמאל בהתאם לסעיף 48(2)(ז)I. הוועדה ניכתה 10% נכות שנקבעו למער ער בתאונה קודמת מיום 4.11.03 בגין סעיף 48(2)(ז)IV.

על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי.

טענות הצדדים

3. לטענת המערער, כתוצאה מהפגיעה נגרם לו קרע במיניסקוס המדאלי וקרע נוסף בגיד הפיקה שבברך. לדבריו, בגין פגיעתו בעבר, העניקה לו ועדה רפואית לעררים נכות על פי סעיף 48(2)(ז)IV בגין " מצב שלאחר הוצאת המיניסקוס כאשר בעקבות פגיעתו הקודמת בוצעה למערער כריתה חלקית של המיניסקוס". לטענתו, בעקבות הפציעה החדשה נגרם לו קרע חדש במיניסקוס שבגינו קבעה הוועדה נכות לפי חלופה אחרת של הסעיף, היינו, סעיף 48(2)(ז) I. לדבריו, משנגרם לו קרע נוסף מדובר בשתי פגימות נפרדות בעלות סעיפי ליקוי שונים. לטענת המערער, יש להעניק לו נכות נוספת עבור אותו קרע ואין לנכות את הנכות שנקבעה בגין מצב שלאחר כריתה. לטענת המערער, לא ייתכן שמצבו יהא זהה למבוטח שנכרת לו המיניסקוס ואינו סובל מקרע. המערער טוען, כי יש להשיב את עניינו לוועדה ולהורות לה לשקול מחדש את עמדתה בעניין ניכוי המצב הקודם.

4. לטענת המשיב, לא נפלה טעות בהחלטת הוועדה ובוודאי שלא טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין. לטענתו, אין מקום לאבחנות אותן מנסה המערער לעשות שכן לא ניתן להעניק נכות כפולה בגין אותה פגימה ובאותו איבר כאשר הנזק הוא במיניסקוס שבגינו כבר הוענקה נכות. עוד טוען המשיב, כי הוועדה מבצעת בדיקה קלינית למערער וקובעת את נכותו הכוללת בשיעור 10% שלגביה המערער אינו חולק ולאחר מכן מנכה 10% בגין אותו נזק באותה ברך. המשיב טוען, כי הוועדה עורכת חשבון עובר ושב והערעור מופנה רובו ככולו כנגד קביעותיה הרפואיות המקצועיות של הוועדה שאין לבית הדין להתערב בהן.

5. לאחר הדיון, הוסיף המערער וטען כי פסקי הדין שאליהם הפנה המשיב אינם רלוונטיים לסוגיה שכן הוועדה הקודמת כבר קבעה שהמערער זכאי ל10% נכות והשאלה היא האם ניתן להעניק נכות נוספת עבור חלופת משנה בסעיף 48(2)(ז) לתקנות. לטענתו, מן הראוי שהוועדה תיתן דעתה על אפשרות משפטית/רפואית זו או למצוא פתרון בדבר התאמת נכות משוקללת לפי סעיף 35 לסעיפי הליקוי או סעיף מותאם אחר.

הכרעה

6. החלטת הוועדה הרפואית לעררים ניתנת לערעור בפני בית הדין האזורי לעבודה בשאלה משפטית בלבד, וזאת בהתאם לאמור בסעיף 123 לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב), התשנ"ה - 1995. עוד נפסק, כי קביעת דרגת נכות היא בסמכותה של ועדה רפואית ולא בסמכות בית הדין.

7. בית הדין, במסגרת סמכותו לדון ב"שאלה משפטית" בלבד, בוחן האם הוועדה טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים או התעלמה מהוראה המחייבת אותה (ראו: עב"ל 10014/98 הוד - המוסד, פד"ע לד' 213).

8. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים הגעתי לכלל מסקנה כי דין הערעור להידחות. ואסביר.

9. ביום 9.9.19 הוועדה שמעה ורשמה את תלונות המערער כדלקמן:

"עו"ד – חבלה סיבובית בברך שמ' מ-3/18, כתוצאה מהחבלה אובחן כסובל מקרע במיניסקוס מדיאלי, מנעילות. יש תיעוד של הנ עילות במרץ ואפריל וכן תיעוד מאוחר יותר. הסעיף שניתן לו בעבור זה מצב לאחר קרע במיניסקוס וכיום יש קרע חדש. לגבי ערר המל"ל הסעיף שניתן בעבור הוא מצב לאחר ניתוח וכיום מצב לאחר קרע. באותה נפלה נגרמה לו חבלה קשה בכפות הידיים והחל לסבול מ-CTS דו"צ. בנוסף הצגנו אישורים רפואיים של תעודות אי כושר שלא היה כשיר לעבודה עד מרץ 2019 ולכן נתבקש לפסוק נכות זמנית על הברך".

10. בהתייחס לממצאי בדיקות וצילומים רשמה הוועדה:

"EMG 28.11.18 סימנים לקרפל טנל דו"צ.
MRI מתאריך 31.5.18 – נמצא קרע עם חסר רקמהלקרן האחרוית של המיניסקוס המדיאלי עם היפוך של המקטע מהקרן האחרוית. בצקת מוח עצם קל ה בהיקף המדור במדיאלי בפמות ובטיביה. רצועות תקינות. המיניסקוס הלטרלי שמור.

11. הוועדה בדקה את המערער ביום 9.9.19, רשמה את ממצאיה וסיכמה כדלקמן:

"בבדיקה - מנח הברכיים בורוס קל, אין תפליט בברכים ישור מלא מצד ימין, 5 מעלות משמאל (....) קיימת רגישות בתא הפנימי של הברך משמאל ובקדמת הברך, סימני מגורה וסימני לחמן שליליים, יציבות מדול טרלית תקינה, טסטים מניסקלים מעוררים כאב בצד הפנימי של הברך. בבדיקת הידיים – רגישות בקדמת שורשי כפות הידיים. אין דילול ניכר של שרירי הטנוס. מבחני טינל בשורש כף היד פל ן ודורקן חיוביים דו"צ".

לצורך סיכום דיון הועדה מבקשת בדיקת כף הידיים לגבי CTS דו "צ והקשר הסיבתי לתאונה. לאחר קבלת הנדרש תסכם הועדה ללא נוכחות. הוכרה פגימה בכף יד ימין ע"י פקיד התביעות".

12. ביום 25.11.19 סיכמה הוועדה את ממצאיה:

"הוועדה עיינה בחוו"ד מומחה של כף יד ד"ר גילנסקי 5.11.19 הקובע כי אין קש"ס בין הנפילה/התאונה לביין הממצא של CTS בידיים. הוועדה קראה את ערר המל "ל ועיינה בתיקו של התובע. התאונה הקודמת מ-4.11.03 שם נקבעו לו 10% נכות פי סעיף 48ב(2)(ז)IV הוועדה מקבלת ערר המוסד וקובעת יש ל נכות נכות זו מנכות שנקבעה לו בגין התאונה הנידונה בשיעור 10% לפי סעיף 48(2)(ז)I . סך כל נכות בגין התאונה הנידונה 0% בגין הברך . הוועדה קובעת נכות זמנית בשיעור 30% מ-20.6.18 עד 31.7.18., 20% מ-1.8.18 עד 31.8.18" (הדגשה שלי – י.א.ש.) .

13. בפרשת חזק דן בית הדין הארצי בענין דומה וקבע כי :

"אכן, כטענת המוסד, בית המשפט העליון דן לאחרונה, בעניין הנדרוגר בשאלה דומה, ביחס לפרשנות תקנה 48(2)(ז) לתקנות הנכים, והיא - האם קרע שאינו גורם לבעיה תפקודית מהווה נזק כמשמעו בתקנות הנכים. על שאלה זו, השיב בית המשפט העליון בחיוב, בקובעו כי התקנה כולה עניינה מגבלות תנועה, ועל כן נדרשת מגבלה תפקודית כדי להיכנס לגדריה של תקנה זו. בקשר לתקנה זו נאמר בעניין הנדרוגר, והדברים יפים גם לענייננו שלנו:
'הסוגיה שמעלה המבקש היא בעיקרה רפואית אך יש לה גוון משפטי, שכן היא מעלה את השאלה האם קרע שאינו גורם לבעיה תפקודית מהוה "נזק" כמשמעו בתקנות... בנדון דידן נקבע, כי בחלק המניסקוס שלא הוצא אכן נגרם קרע, אך כי המבקש אינו סובל מבעיה תפקודית, ולא נגרם לו נזק כמשמעו בתקנות. על פניו דומה כי הפרשנות שהציע המשיב הולמת את תכלית חוק הנכים. חוק הנכים, כשמו כן הוא; עסקינן בחוק סוציאלי המבקש להעניק תגמול למי אשר נפגע ואשר נגרמה לו נכות. "נכות", כפי שגם הטעים המשיב, היא "איבוד הכושר לפעול פעולה רגילה, בין גופנית ובין שכלית, או פחיתתו של כושר זה' ...
זאת ועוד, ניתן ללמוד גם מתוכנו של סעיף 48(2)(ז) לתוספת לתקנות, כי מדובר בסעיף הדורש הגבלה תפקודית מכך, שבמקרה שלא נדרשת הגבלה תפקודית הדבר נאמר בו במפורש, כפי שנקבע בסעיף קטן 3 לסעיף 48(2)(ז)-"מצב לאחר ניתוח הוצאת המיניסקוס ללא הפרעות תפקודיות", ללמדך שהגבלות תפקודית הוא חלק מהותי מובנה בסעיף" (בר"ע (ארצי) 12395-07-13 יעקב חזק – המוסד ( 5.3.14); הדגשה שלי – י.א.ש.).

14. בפרשת רומן מורגנובסקי חזר בית הדין על קביעתו בפרשת חזק והוסיף כי:

"מהאמור לעיל עולה כי על מנת להכנס לגדרי סעיף 48(2)(ז) לתקנות על המבוטח להיות בעל מגבלה תפקודית בברך, ואין די בקרע במיניסקוס כדי להיכנס בגדרי התקנה" (בר"ע (ארצי) 36685-10-16 המוסד – רומן מורגנובסקי (24.4.17); הדגשה שלי – י.א.ש. ).

עוד נקבע בענין מורגנובסקי כי " לא יתכן כי יינתן כפל פיצוי בגין אותה פגיעה תפקודית " (הדגשה שלי – י.א.ש. ).

גם לאחרונה, בפרשת רם, חזר ושנה בית הדין הארצי את קביעתו בפרשת חזק שלפיה :

"על מנת להיכנס לגדרי הסעיף (48(2)(ז) – י.א.ש.) על המבוטח להיות בעל הגבלה תפקודית בברך ולא די בקרע במיניסקוס כדי להיכנס בגדרי הסעיף ..., ובשים לב לעיקרון שאין כפל נכויות בגין אותה מגבלה" (בר"ע 39657-12-19 עופר רם – המוסד, (3.2.20) ; הדגשה שלי – י.א.ש. )..

15. מכל האמור עולה כי לא ניתן ליתן כפל נכות בגין אותו האיבר ומשמצאה הוועדה כי מצבו של המערער מתאים לשיעור של 10% נכות, בדין ניכתה את אחוזי הנכות הקודמים אשר הצביעו למעשה על אותה פגיעה תפקודית.

16. לאור כל האמור, משקביעת הוועדה היא קביעה רפואית המבוססת על שיקול דעתה והיא מבוססת על הוראות התקנות, לא מצאתי כי נפלה בה טעות משפטית המצדיקה את התערבות בית הדין ודין הערעור להידחות.

לפיכך, הערעור נדחה.

17. בנסיבות העניין, משלא היה כל יסוד לערעור, יישא המערער בהוצאות הערעור בסך של 1,000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כחוק מהיום ועד לתשלום המלא בפועל.

ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שנתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, א' ניסן תשפ"א, (14 מרץ 2021), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.