הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 35030-05-18

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -

התובעים:

  1. בני זאמר
  2. ענת אבארו זאמר

ע"י ב"כ עו"ד יואל אייזנברג

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה

פסק דין

תובענה זו היא עתירת התובעים, ילדיו של מר זאמר גפצ'ו אובלץ' (להלן: המנוח) להטבות מכוח פרק שלישי 1 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן: חוק משפחות חיילים).

רקע עובדתי

1. המנוח, אביהם של התובעים, נולד והתגורר באתיופיה. בשנת 1979 יצא המנוח עם בני משפחתו למסע לכיוון ישראל דרך סודן. בהגיעו לעיר גאד ריף שבסודן, שכר בית לו ולמשפחתו. טרם הספיק לעלות ארצה, נעצר ליד ביתו על ידי חיילים סודנים, נלקח למתקן כליאה שם עונה קשות. בחלוף יומיים ממעצרו, הוחזר לביתו שהוא חבול ומוכה וכעבור שבועיים נפטר מפצעיו.

2. בסמוך לאחר הפטירה, בשנת 1981, עלתה המשפחה לארץ. האם אושפזה במחלקה פסיכיאטרית למשך כשנה, התובע נשלח לפנימיית "אוהל מאיר" בעפולה ואילו התובעת נשלחה למשפחה אומנת. כעבור כשנה התאוששה האם והתובעת הוחזרה לחזקתה. התובע המשיך ללמוד בפנימייה. בשנת 1982 נישאה האם מחדש כאשר מנישואים אלה נולדו עוד שלושה ילדים.

3. התובע הוא יליד 1970 ואילו התובעת היא ילידת 1976 בעת שנהרג המנוח היה התובע בן 9 ואילו התובעת הייתה בת 3. בעת עלייתם ארצה היה התובע כבן 11 והתובעת הייתה כבת 5.

4. עם הגיעו לגיל 18 התגייס התובע ומעולם לא חזר להתגורר עם אמו. התובעת התגוררה עם אמה עד לגיוסה בשנת 1993. כיום, התובעת היא אם יחידנית לשני ילדים ואילו התובע נשוי משנת 1997 ואב ל-5 ילדים.

5. אלמנת המנוח הגישה לרשות לאסירי ציון תביעה להכיר במנוח כהרוג מלכות (נ/6; להלן: התביעה להכרה ). הצדדים חלוקים בנוגע למועד הגשת התביעה להכרה . לטענת התובעים, הוגשה התביעה ביום 9.1.11 ואילו לטענת הנתבע הוגשה התביעה ביום 8.7.12. לאחר הליך משפטי שהתקיים, ניתן ביום 10.10.16 פסק דינו של בית המשפט המחוזי שלפיו יש להכיר במנוח כהרוג מלכות. בהתאם לקביעה זו שולמו לאלמנת המנוח, אמם של התובעים, תגמולים בהתאם לחוק התגמולים לאסירי ציון ובני משפחותיהם התשנ"ב-1992 (להלן: חוק אסירי ציון) וזאת החל מיום 8.7.12.

6. ביום 3.9.17 הגישו התובעים לנתבע תביעות לתגמולים לפי חוק אסירי ציון (נ/1, נ/2). ביום 26.11.17 וביום 8.2.18 דחה הנתבע את תביעות התובעים בנימוק שבתאריך ההכרה היה התובע בן 42 שנים ואילו התובעת הייתה בת 36 שנים ועל כן, משאינם קטינים והם עברו את גיל 30, הם אינם זכאים לתגמול כלשהו מכוח ההכרה במנוח כהרוג מלכות.

על החלטה זו נסובה התביעה שבפני אשר הוגשה לבית הדין ביום 16.5.18.

7. בכתב התביעה עתרו התובעים לתגמולים בשיעורים ובתנאים שנקבעו בחוק משפחות חיילים וזאת בגין התקופה שמיום הגיעם לארץ ועד להגיעם לגיל 21 ולחילופין למענקי גיל ונישואין כמקובל לגבי משפחות חיילים שנספו במערכה. בדיון מיקדו התובעים את תביעותיהם להטבות בלבד לפי פרק שלישי 1 לחוק משפחות חיילים ולא לתגמולים.

8. מטעם התובעים העידו הם בעצמם ואילו מטעם הנתבע לא הובאו עדים. הצדדים הגישו סיכומיהם ואף ניתנה להם אפשרות להשלימם.

טענות הצדדים

9. לטענת התובעים, במשך השנים מנעה מהם אמם להגיש תביעה להכרה במנוח כהרוג מלכות וטענה בפניהם כי העניין מטופל על ידי עסקנים בקהילה. עוד טענו התובעים, כי עיכוב נוסף נגרם עקב העובדה שהאדם שזוהה כמי שהלשין על המנוח וגרם למותו, מתגורר בקרבת מקום לאם ונוכחותו עוררה מחדש בכל פעם את חרדותיה של האם. התובעים מציינים, כי בסופו של יום הוגשה התביעה להכרה ללא הסכמת האם מראש ורק תוך כדי ההליך היא שוכנעה לסייע לילדיה לקדם את העניין.

התובעים טוענים, כי הסתמכות האלמנה על אותם פעילים במשך תקופה כה ארוכה נעשתה היות שמדובר בדמויות מפורסמות ומוכרות ובמי שהיו מנהיגי העדה בעת השהות הקשה בסודן, הזרימו דמי מחיה למשפחות וקבעו את תור העלייה לארץ ואחד מהם אף עזר למשפחת התובעים לאחר מות המנוח. על כן, אין להתפלא על כך שהאלמנה התעקשה להותיר את הטיפול בידיו. עוד מציינים התובעים כי האלמנה היא אישה רדופת חרדות הנרדפת בשל עברה ואף נישואיה השניים לא הקלו עליה ולא מנעו ממנה לחזור ולדוש באירועים הקשים שהביאו למות בעלה ועל כן היא מסרבת לעסוק באירועי סודן ואינה מעורבת גם בהליך דנן. לטענת התובעים בסיכומיהם, היות שהתובע מעולם לא התגורר עם אמו והתובעת התגוררה עמה עד גיוסה לצה"ל ומעולם לא חזרה לבית אמה, לא ידעו כלל עד לשנת 2010 כי האלמנה מזניחה את עניינה ורק בשלהי שנת 2010 משהסתבר לתובע כי האלמנה מזניחה את עניינה ובעוד כל מכריהם אסירי ציון מקבלים כבר גמלה, פעלו להגשת התביעה להכרה.

10. התובעים טוענים כי יש להחיל עליהם את ההטבות הקבועות בחוק משפחות החיילים ובהן הטבות לשיקום תעסוקתי, מענק נישואין והטבה ברכישת רכב בסך כולל של כ-130,000 ₪. התובעים מעמידים את תביעתם על הנדבכים הבאים:

א. הוראות סעיף 14 לחוק אסירי ציון מחיל את חוק משפחות החיילים "בשינויים המחוייבים". ומכאן, כי ניתן לראות את פסק הדין שניתן ביום 10.10.16 שבו הוכר המנוח כהרוג מלכות כ"יום הפטירה" לעניין ההתיישנות. משהוגשה התביעה לקבלת גמלת תלויים ביום 3.9.17, בתוך השנה ממועד השלמת התנאים לזכאות, לא התיישנה תביעת התובעים.

ב. הוראות סעיף 28א(ג)1 לחוק משפחות החיילים מקנה לבית הדין סמכות לפרש את פסק הדין של בית המשפט המחוזי ולהבהיר מתי תחול הזכאות לתגמולים וזאת מתוך סמכותו המובנית ומתוך השינויים המחויבים להתאמה בין חוק אסירי ציון לחוק משפחות החיילים. לטענת התובעים, בשל הנסיבות המיוחדות שהביאו להגשת התביעה (הפקדת הטיפול על ידי האלמנה בידיהם של מנהיגי הקהילה; האלמנה פגועה נפשית בשל הטראומה שעברה עליה; התובע לא התגורר מעולם עם אמו והתובעת התגורה עם אמה רק בילדותה; התובעים לא היו מודעים לכך שאימם מזניחה את זכויותיה; התובע פעל מיד להגשת התביעה כאשר התברר לו שהעניין אינו מטופל), יש מקום לקבוע כי התגמול ישולם החל ממועד הגעת התובעים לארץ.

ג. המחוקק צפה מראש מצב קודם כמו בתיק זה והותיר פתח מצומצם על התגברות גיל הילדים תוך הותרת שיקול הדעת בידי בית הדין.

ד. גמלת הבטחת הכנסה ששולמה לתובעת משנת 2016 אינה חוסמת קבלת הטבות מכוח חוק אסירי ציון שכן אין מדובר בהכנסה שוטפת אלא במענק חד פעמי ולחילופין יש לחלק את הסכום למספר החודשים שחלפו מאז הגיעה התובעת לגיל 18 שנים ולחשב את ההכנסה החודשית ולבחון את השלכות ההכנסה האמורה על הזכאות להבטחת הכנסה.

11. לטענת הנתבע, הוגשה תביעת ההכרה לרשות לאסירי ציון רק ביום 8.7.12 ואין חולק שהתובעים הגישו תביעתם להכרה במנוח כהרוג מלכות למעלה מ-30 שנים לאחר פטירתו ולאחר הגעתם ארצה, שעה שמלאו לתובעת 36 שנים ואילו לתובע מלאו 42 שנים.

הנתבע טוען, כי התובעים לא הצביעו על טעם ענייני מדוע לא הוגשו התביעות במועד; האם לא הובאה לעדות ולא הוכחה הטענה שהוטעתה על ידי עסקנים; לא הובאה כל ראיה מוחשית או אובייקטיבית להתנהלות מול אותם עסקנים; במועד ה"הטעיה" הנטענת, התובעים היו ילדים צעירים מאוד וכל הקשור להתנהלות בעניין הטיפול בתביעה לא הייתה בידיעתם; זכרונם של התובעים בעניין "ההטעיה" של העסקנים הייתה סלקטיבית וכן היו סתירות בגרסת התובעים עצמם; לא ניתן כל הסבר מדוע לא פעלו התובעים במהלך אותם 30 שנה.

הנתבע אף טען, כי יש לדחות את טענת התובעים אשר הועלתה לראשונה בחקירתם בבית הדין ולפיה אמם מנעה מהם להתערב בעניין התביעה. הנתבע טוען, כי טענה זו לא הוכחה ואף אינה מתקבלת על הדעת בשים לב למעורבות התובעים בבית המשפחה כאשר העידו שהיוו דמויות דומיננטיות (התובע מגיל צעיר עבד ופירנס את המשפחה) ובסופו של דבר התובעים לקחו על עצמם את הטיפול בעניין והגישו את התביעה. עוד טען הנתבע, כי אין לקבל את הטענה שהתביעה הוגשה מאחורי גבה של האלמנה שכן האלמנה היא שחתמה על התביעה להכרה וכי אין לקבל את הטענה בשל שינויי הגרסה של התובעת. כך גם אין לקבל את הטענה בדבר פחד משכן עלום אשר הועלתה לראשונה בעדות התובעת.

הנתבע טוען כי גם אם התובעים היו מוכיחים טעם לעיכוב אין בכך כדי לעלות או להוריד משום שאין מדובר באיחור מזערי וסביר אלא באיחור החורג אף מהוראות חוק ההתיישנות.

12. הנתבע מוסיף וטוען, כי אין רלוונטיות לעובדה כי הגישו את התביעה לתגמולים בטרם חלפה שנה ממועד מתן פסק הדין, שכן המועד הקובע הוא מועד להגשת התביעה להכרה וזאת ביחס לתקופת הזכאות, כך למשל, משולמות גמלאות מסוימות עד גיל 30 והתובעים אינם עומדים בתנאי זה. הנתבע מציין כי אין להתלות במועד פסק הדין שכן זה ניתן רק בשנת 2016 אולם הליך ההכרה החל רק בשלהי שנת 2012.

13. טענה נוספת בפי הנתבע היא כי חוק אסירי ציון מפנה אומנם בסוגיית תגמולים לבני משפחת הרוג מלכות לחוק משפחות החיילים, אלא שהפנייה זו עוסקת בתגמולים בלבד ולא בהטבות ואין מדובר בהחלה אוטומטית ומלאה של חוק משפחות חיילים על בני משפחה של הרוגי מלכות.

הנתבע מציין, כי חוק אסירי ציון נוקב בהטבות שלהן זכאי אסיר ציון שאינן רלוונטיות לבני משפחת הרוג מלכות ויש להבחין בין השניים. מכאן, עולה לטענת הנתבע, כי אין תחולה לפרק שלישי 1 לחוק משפחות החיילים. הנתבע מוסיף וטוען, כי גם סעיף 28 לחוק משפחות החיילים עוסק בתגמולים שעה שהתובעים עותרים להטבות. מכאן, טוען הנתבע, אין התובעים זכאים כלל להטבות לפי פרק שלישי 1 לחוק משפחות חיילים.

14. לגופן של ההטבות טוען הנתבע, כי פרק שלישי 1 התווסף לחוק משפחות חיילים רק בשנת 2013 (תיקון מס' 35) ועל פי הוראות התחולה שלו הוא אינו חל כלל על המקרה דנן מבחינת לוחות הזמניים העובדתיים (מ ועד פטירת המנוח, מועד הגשת התביעה להכרה ועוד). עוד טוען הנתבע, כי התובעים עתרו לסעד של מענק נישואין, אך בתצהירם ציינו במפורש שהם אינם זכאים למענק זה שהוא מוגבל עד לגיל 30 שנה ואילו במרבית ההטבות המנויות בפרק שלישי 1, הם מלווים הניתנים בתנאים ספציפיים ואשר יש להחזירם כאשר התובעים כלל לא הגישו בקשות בעניין ואין בהן ממש וגם בהוראות חוק זה, קיימת מגבלה שלפיה לא ניתן להעניק הטבות לתקופה העולה על 7 שנים רטרואקטיבית.

הכרעה

המצע המשפטי

15. הוראות חוק תגמולים לאסירי ציון ולבני משפחותיהם, התשנ"ב-1992 קובעות את התגמולים וההטבות שלהן זכאים אסירי ציון ובני משפחותיהם וכן בני משפחותיהם של הרוגי מלכות.

פרק ד' לחוק דן בתגמולים המשולמים לזכאים על פי החוק. הוראות סעיף 14 בפרק זה הנושאות כותרת " תגמול לבן משפחה של הרוג מלכות" קובעות:

"בני משפחה של המפורטים להלן יהיו זכאים לתגמולים בשיעורים ובתנאים שנקבעו בחוק משפחות חיילים, בשינויים המחויבים:
(1) הרוג מלכות למעט הרוג מלכות כהגדרתו בסעיף 2(ה);
..." (הדגשה שלי – י.א.ש.) .

פרק ד1 לחוק אסירי ציון דן בהטבות המשולמות לאסירי ציון הזכאים על פי החוק ואילו פרק ד2 דן במענקים לתלויים של אסיר ציון שנפטר לפני 1/99.

ואילו הוראות פרק שלישי 1 לחוק משפחות חיילים דנות בהטבות הניתנות מכוח החוק למשפחות חיילים ובהיקפן. במסגרת הטבות אלה נכללות הטבות הנוגעות לשיקום תעסוקתי במסגרתו ניתנות הלוואות או מענקים לצרכים שונים ובהם להקמת עסק ראשון לתעסוקה ופרנסה או לביסוס עסק קיים, רכישת רכב מסחרי; הטבות לרכישת רכב פרטי או סיוע בניידות; הטבות לרווחה כלכלית ובהם סיוע במימון שכר לימוד; מענק נישואין; הטבות לסיוע ברכישת דיור ועוד.

16. אשר למועדי הזכאות - סעיף 28(א) לחוק משפחות חיילים קובע לענין תגמולים:

"הגיש זכאי בקשתו לתגמולים תוך שנה מיום היותו לזכאי, ישולמו לו התגמולים מיום היותו לזכאי; הגיש בקשה כעבור שנה כאמור, ישולם לו התגמול מיום הגשת הבקשה".

ואילו לענין הטבות סעיף 28א לחוק זה קובע:

"(א) (1) הטבה לפי פרק שלישי1 המנויה בתוספת תינתן
למבקש מהיום שבו מלאו התנאים לקבלתה, בלא צורך להגיש בקשה לכך;
(2) על אף האמור בפסקה (1), מצא קצין תגמולים כי לא ניתנה הטבה לפי אותה פסקה אף שמלאו התנאים לקבלתה, תינתן ההטבה בעד התקופה שבה לא ניתנה, ושלא תעלה על שבע שנים.
(ב) (1) הטבה לפי פרק שלישי1 שאינה מנויה בתוספת,
תינתן למבקש מהיום שבו מלאו לגביו התנאים לקבלתה, ובלבד שהגיש בקשה לקבלת ההטבה בתוך שלוש שנים מהמועד שבו מלאו התנאים כאמור;
(2) על אף האמור בפסקה (1), הוגשה בקשה לקבלת הטבה, למעט הטבה הניתנת באופן חד-פעמי, לאחר שחלפו שלוש שנים מהיום שבו מלאו התנאים לקבלתה, תינתן ההטבה למבקש רק מיום הגשת הבקשה.
(ג) (1) הוכרה זכאות לתגמולים לפי חוק זה, ונקבע בהחלטה
לפי סעיף 23(ב) או לפי סעיף 25א, לפי המאוחר (בסעיף זה – החלטת ההכרה) כי הזכאות לתגמולים תחול ממועד מוקדם למועד שבו ניתנה החלטה ההכרה, יינתנו למי שזכאי לתגמולים מכוח החלטת ההכרה גם ההטבות לפי פרק שלישי1 מהמועד שנקבע בהחלטת ההכרה; ואולם הטבות כאמור יינתנו רק בעד התקופה שבה התקיימו התנאים לקבלתן, ולעניין הטבה לפי פרק שלישי; שאינה מנויה בתוספת – בתנאי שהבקשה לקבלת ההטבה הוגשה בתוך שלוש שנים ממועד החלטת ההכרה;
(2) על אף האמור בפסקה (1), שר הביטחון רשאי לקבוע הוראות בדבר הטבות שלא יינתנו בעד התקופה שקדמה למועד החלטת ההכרה.
(ד) הוראות סעיף זה יחולו ככל שלא נקבע אחרת בחוק זה. (ההדגשות שלי – י.א.ש)

הוראות סעיף 29א לחוק קובע:

"(א) ילדו של נספה, אף אם מלאו לו 21 שנה ביום מות הנספה והוא נכנס לברית הנישואין לפני שמלאו לו 30 שנה, רשאי קצין התגמולים לשלם לו מענק נישואין 124,794 שקלים חדשים; שר הבטחון, בהתייעצות עם שר האוצר ובאישור ועדת העבודה של הכנסת רשאי בצו להעלות את הסכום האמור.
(ב) קצין התגמולים רשאי לשלם לילדו של נספה חלק מסכום המענק למטרת מגוריו, אף אם טרם נכנס לברית הנישואין, כפי שנקבע בתקנות. הגיע ילדו של נספה לגיל 30 וטרם נכנס בברית הנישואין, רשאי קצין התגמולים לשלם לו את סכום המענק כאמור בסעיף קטן (א).

17. סעיף 1 לחוק אסירי ציון מגדיר:

"'בן משפחה' – בן משפחה כמשמעותו בסעיף 1 לחוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום), התש"י-1950 (להלן – חוק משפחות החיילים), שהוא אזרח ישראלי ותושב ישראל;"

והוראות סעיף 1 לחוק משפחות חיילים מגדירות "בן משפחה" כ"ילדו של הנספה ובכלל זה ילד חורג או מאומץ שלא מלאו לו 21 שנה".

מן הכלל אל הפרט

18. עניינם של התובעים מחייב הכרעה בשתי סוגיות, האחת משפטית והשניה עובדתית. השאלה המשפטית היא – האם הוראות חוק אסירי ציון בשילוב עם חוק משפחות החיילים עשויות להקים לתובעים זכויות להטבות שונות? השאלה העובדתית היא – האם עמדו התובעים בדרישת החוק הן ביחס למועד הגשת התביעה והן ביחס לתנאי הזכאות (גיל ותנאים נוספים).

לאחר ששמעתי את טענות הצדדים וראיותיהם – מצאתי כי יש להשיב לשתי השאלות הללו בשלילה.

19. אשר לשאלה המשפטית – עניינם של התובעים הוא בשני מישורים. האחד תגמולים והשני הטבות.

אשר לתגמולים – קובעות הוראות סעיף 14 לחוק אסירי ציון כי התגמולים ישלמו כפי שמשולמים התגמולים על פי חוק משפחות חיילים. "בן משפחה" הוגדר בין היתר כדלקמן:

"ילדו של הנספה – ובכלל זה ילד חורג או ילד מאומץ – שלא מלאו לו 21 שנה, או שמחמת מום גופני או שכלי לא עמד ברשות עצמו במות הנספה או בהגיעו לגיל 21 אחרי מותו, וכל עוד אינו עומד ברשות עצמו מסיבות אלה, אך למעט ילד שבמות הנספה מלאו לו 21 שנה ואותה שעה לא היה סמוך על שולחנו, וכן למעט ילד חורג שלא היה בשעת מותו של הנספה סמוך על שולחנו ושהיה מוחזק על ידי קרובו מלידה שלא היה בן-זוגו של הנספה (להלן – יתום);" (הדגשות שלי – י.א.ש.).

אלא ששילוב הגדרת "בן משפחה" עם הוראות סעיף 28(א) לחוק משפחות חיילים, מעלה כי התובעים אינם עונים על הגדרת "בן משפחה" באופן המקנה להם זכאות לתגמולים שכן במועד הגשת הבקשה היו התובעים מעל לגיל 21 שנה ותשלום התגמולים יכול להיעשות ממועד הגשת הבקשה ולכל היותר שנה רטרואקטיבית.
גם התובעים הבינו כי הם אינם עונים על הגדרת "בן משפחה" ולפיכך לא ניתן להחיל עליהם את הוראות חוק משפחות חיילים לעניין התגמולים ולפיכך מיקדו את תביעותיהם לעניין זכאותם להטבות וויתרו למעשה על תביעתם לתגמולים.

אשר להטבות – אין חולק כי הוראות פרק ד'1 לחוק אסירי ציון דן בהטבות לאסירי ציון אשר התובעים אינם נמנים עליהם. התובעים גם אינם נכנסים בגדר תלויים של אסירי ציון אשר פרק ד'2 לחוק דן בו. התובעים מבססים את תביעתם להטבות על הוראות סעיף 14 לחוק המפנה לחוק משפחות חיילים. דא-עקא, הוראות סעיף זה מפנות לחוק משפחות חיילים רק לעניין הזכאות לתגמולים ולא לזכאות להטבות אשר חוק אסירי ציון בחר לדון בו בנפרד. טענת התובעים, כי הוראות סעיף 14 המחיל את חוק משפחות חיילים "בשינויים המחויבים", אינה יכולה לסייע להם כאשר ההפנייה בסעיף 14 לחוק אסירי ציון נוגעת כאמור רק לשאלת זכאות לתגמולים.

משכך, לא מצאתי כי התובעים הוכיחו את זכאותם המשפטית (וללא כל קשר לשאלת ההתיישנות), לקבלת תגמולים או הטבות.

20. אשר לשאלה העובדתית – המחלוקת נוגעת בעיקרה לשאלה האם התקיימו נסיבות שיש בהן כדי לגבור על טענת ההתיישנות. לאחר ששקלתי את טענות התובעים, לא מצאתי כי הם הרימו את הנטל להוכיח כי אין להחיל עליהם את הוראות ההתיישנות.

ראשית, התובעים היו זכאים להגיש את תביעותיהם מעת הגיעם לגיל 18 כאשר בפועל בעת שהוגשה התביעה היה התובע 1 בן 42 שנים והתובעת הייתה בת 36 שנים. מעדויות התובעים עולה כי הם היו עצמאים מגיל צעיר, התובע עבד ופירנס את המשפחה ואף התובעת עזבה את בית אמה בגיל 18 שנה ומכאן כי טענותיהם לגבי התלות באם, אינה עולה בקנה אחד עם התנהלותם הכוללת.

שנית, טענת התובעים, כי נמנעו מלפעול משום שלא רצו לפעול בניגוד להסכמת האם, נשללת בעצם העובדה כי בסופו של יום פעלו (לטענתם) ללא ברכת האם ובניגוד לרצונה והן בשל העובדה כי האם חתמה על טופס הבקשה לתביעת ההכרה וממילא יש ללמוד מכך כי שיתפה פעולה עם יוזמת התובעים. יתרה מזו, האם לא הובאה להעיד בפני וטענות התובעים כי נמנעה להגיש תביעתה על סמך העובדה שהסתמכה על אחרים שיפעלו בשמה וכן משסירבה לעסוק באירועי סודן בשל התחושות הקשות שאלה מעלות אצלה, לא זו בלבד שטענות אלה סותרות זו את זו אלא שגם אף לא אחת מהן הוכחה בפני.

21. אין מחלוקת שהתביעה להכרה הוגשה לאחר שנת 2010. בשלב זה, משהיו שני התובעים מעל לגיל 30 שנה, פגה זכאותם לקבלת ההטבות.

22. גם לגופן של ההטבות, הרי שלגבי מענק הנישואין הזכאות לקבלת המענק מוגבלת לגיל 30. אין מחלוקת כי במועד הגשת התביעה להכרה עברו התובעים את הגיל הרלוונטי בשנים רבות. כך, גם לגבי ההטבות הנוספות, הרי שהן ניתנות בהקמת עסק, עניין שהתובעים כלל לא טענו לגביו ואף לא הגישו בקשות רלוונטיות המצביעות כי הם עומדים בתנאי הזכאות.

23. על יסוד כל האמור, הן מהפן העובדתי והן מהפן המשפטי, לא מצאתי כי התובעים הוכיחו את זכאותם לקבלת המענקים /הטבות והגם שאין חולק על הדרך המייסרת שאותה עברו, אין מנוס מדחיית התביעה.

בנסיבות העניין, התביעה נדחית ללא צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים, תוך 30 יום.

ניתן היום, כ' תשרי תשפ"א, (08 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.