הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 2904-11-19

לפני כב' השופטת יעל אנגלברג שהם
- דן יחיד -

התובע:
אלימלך יצחק

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד נעמה נוה

פסק דין

תביעה זו עניינה בקשת התובע להפחית את שיעור הקיזוז מקצבאותיו ולהסתפק בתשלום ה סך של 150 ₪ לחודש המשולם מכוח צו התשלומים בלשכת ההוצאה לפועל.

רקע עובדתי

1. התובע יליד 1954, סובל מנכויות שונות ומקבל שלוש גמלאות בסך כולל של 7,107 ₪ לחודש הכוללות קצבת נכות (3,321 ₪), קצבת שר"ם (1,422 ₪) וקצבת ניידות (2,364 ₪).

2. לגרושתו של התובע שולמו מזונות בעבור שני ילדים באמצעות הנתבע החל מחודש 4/90 ועד לחודש 12/07 וזאת על פי הסכם גירושין ובהתאם לפסק דין מיום 14.5.92 (מ.א. 5229/90 בית המשפט המחוזי בתל אביב).

3. בהתאם לכך, לתובע נוצר חוב בגין תשלומי מזונות המשולמ ים בגין פסק הדין אשר נכון ליום 10.7.19 עמד על הסך של 211,770 ₪.

4. על פי צו התשלומים שנקבע בהוצאה לפועל משלם התובע סך של 150 ₪ לחודש. במקביל, והחל משנת 1993, מקזז הנתבע לתובע סכומים שונים מתוך קצבת הנכות וקצבת הניידות בשיעור כולל (נכון למועד הגשת התביעה) של 1,506 ₪ לחודש כאשר בידי התובע נותר סך של כ-5,600 ₪ בחודש.

5. לטענת התובע, הוא סובל ממוגבלויות קשות ופגיעה מערכתית רחבה כאשר הכנסתו מבוססת על גמלאות הנתבע. לדבריו בכתב התביעה, מקזז הנתבע מכל קצבאותיו באופן תמידי מסכומים המגיעים לו. עוד הוא טוען כי בגין אותו החוב שהנתבע מבצע קיזוז, הוא נדרש לשלם במסגרת צו התשלומים בהוצאה לפועל סך של 150 ₪ לחודש. לטענתו, פסק הדין שאישר את הסכם הגירושין ושבגינו שולמו תשלומים בגין בתו, אינו מקים את החוב בשיעור המקוזז על ידי הנתבע. התובע טוען, כי יש להסתפק בתשלום בסך של 150 ₪ המתבצע לתיק החוב של המזונות בלשכת ההוצאה לפועל ואשר נקבע על פי חקירת היכולת שנערכה לו בתיק ההוצאה לפועל.

במסגרת הדיון הודה התובע כי בנוסף לפסק הדין שחייבו בתשלום מזונות עבור בתו, ניתן פסק דין נוסף אשר חייב אותו בתשלום מזונות לגבי ילד נוסף.

6. לטענת הנתבע, בהתאם לסעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-19 72, מבוצע קיזוז חודשי מהגמלאות לטובת חוב המזונות וזאת החל מיום 28.10.10. עוד טען הנתבע, כי פעל בהתאם להנחיות בית הדין בפרשת אדואטו (בל 21782-12-14 רובי אדואטו – המוסד).

הנתבע טוען, כי מקצבת השירותים המיוחדים אין הוא מנכה דבר; מקצבת הנכות נעשה ניכוי של פחות מ-10% מהגמלה ואילו מקצבת הניידות נעשה ניכוי בשיעור של 50%. לטענתו, החלטתו סבירה והוא פעל כדין.

7. בסעיף 14(ג) לחוק המזונות (הבטחת תשלום) התשל"ב-1992 נקבע:

"היה המוסד חב לחייב סכום כסף על פי כל דין, רשאי הוא לקזז כנגד אותו סכום את התשלום המשתלם לזוכה".

על בסיס סעיף זה טוען הנתבע כי הוא זכאי לקזז את חובו של התובע לטובת דמי המזונות.

8. התובע אינו כופר למעשה בחבותו לשלם את המזונות לילדיו והוא אינו כופר אף בשיעור החוב הנטען, כל טענותיו של התובע הן עתירה להקטנת סכום החזר החוב בשל מצבו הרפואי והכלכלי . בתום הדיון שהתקיים ביום 3.3.20 ניתנה המלצת בית הדין לבחון לפנים משורת הדין אפשרות לקיזוז סכומים מופחתים מקצבת הניידות בשים לב למצבו הנפשי והבריאותי של התובע ואולם בהודעתו מיו ם 16.3.20 הודיע הנתבע כי הוא עומד על דעתו וכי אין מקום לשינוי סכומי הקיזוז שאף אינו מספיק לסילוק החוב.

9. לאחר ששמעתי את טענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להידחות. ואסביר. ראשית, אין מחלוקת לעניין קיומו של החוב וטענות התובע לענין עצם חיובו אינ ן בסמכות בית דין זה . שנית, הוראות סעיף 14 מתירות את קיזוז חוב המזונות מדמי הקצבאות וצו תשלומים שנקבע על ידי רשם ההוצאה לפועל אינו מונע או בא על חשבון הקיזוז מהגמלאות (ראו עב"ל 391/06 אליהו עמר – המוסד (10.6.08); עב"ל 271/08 חיים ארי ברוכים – המוסד (21.5.09)) . על כן פעולת הנתבע מעוגנת בדין. זאת ועוד, בהתחשב בסכום החוב מחד והסכום שנותר בידי התובע למחייתו מאידך, מצאתי כי הנתבע נקט בקיזוז סביר (פחות מ-10% מקצבת הנכות ו-50% מקצבת הניידות ובסך הכל סך של 1,506 ₪ מתוך סכום של 7,107 ₪ ומבלי לקזז דבר מקצבת שירותים מיוחדים, כך שנותר בידיו סך של 5,605 ₪ ). משכך, לא מצאתי כי נפל פגם בהחלטת הנתבע באשר לשיעור ניכוי החוב ולא מצאתי מקום להתערב בו .

10. על יסוד האמור, התביעה נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום.

ניתן היום, כ"ו אייר תש"פ, (20 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.