הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 20824-03-20

לפני: כב' השופט כהן יוחנן

המערער:
יעקב פריינטה
ע"י ב"כ עו"ד מאור מורגנשטרן ועו"ד מיכאל לנג

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ עו"ד ארז בן דוד

פסק דין

בפני ערעור של מבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים (נפגעי עבודה) מיום 8.1.2020 (להלן - ההחלטה) אשר קבעה כי היא מנועה מלדון בטענות המערער בגין הליקוי בגב תחתון וזאת לאור החלטה חלטה של וועדה קודמת משנת 2015.
יוטעם כי הוועדה התכנסה מכוחו של פסק דין (ב"ל (אזורי ב"ש) 44029-03-19).
רקע עובדתי
המערער, יליד שנת 1968 נפגע בתאונת דרכים ביום 3.1.2015 בתאונה אשר הוכרה על ידי המשיב כתאונת עבודה לעניין גב אמצעי, צוואר וברך שמאל.
ביום 29.11.2015 קבעה ועדה רפואית מדרג ראשון כי שיעור נכותו הזמנית של המערער ע מד על 15% וכי לא קיים קשר סיבתי בין הליקוי בגב התחתון לבין התאונה הנדונה.
ביום 16.05.2016 קבעה ועדת ערר כי שיעור נכותו הצמיתה של המערער עומד על 0% .
ביום 5.12.2016. ניתן תוקף של פסק דין (בל (ב"ש) 45038-06-16) להסכמת הצדדים אשר קבעה בין היתר כי הוועדה תתייחס לכל תלונותיו של המערער ובכלל זה ביחס לגב תחתון ו מצב נפשי. (להלן- פסק הדין המחזיר הראשון).
ביום 5.5.2017 דחתה וועדת הערר אשר התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר הראשון את ערר המערער.
ביום 11.6.2018 ניתן פסק דין (בל (ב"ש) 4028-07-17) אשר קבע כי עניינו של המערער יושב לוועדה רפואית לעררים בהרכב חדש ( להלן- פסק הדין המחזיר השני).
ביום 5.12.2018 קיבלה ועדת הערר, אשר התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר השני, את ערר המערר וקבעה כי שיעור נכותו של המערער בגין הליקוי בצוואר עומד על 5% ושיעור נכותו הפסיכיאטרית של המערער עומד על 10%.
ביום 3.6.2019 ניתן תוקף של פסק דין (בל (ב"ש) 44029-03-19) להסכמת הצדדים לפיה עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית החלטתה לעניין הפגימה בע"ש המותני וזאת לאחר שתתייחס לבדיקת CT ע"ש מותני מיום 3.9.18. (להלן- פסק הדין המחזיר השלישי).
ביום 8.1.2020 קבעה ועדת הערר ,אשר התכנסה מכוח פסק הדין המחזיר השלישי, כי אין היא יכולה לדון בפגימת המערער בעמוד השדרה המותני מאחר והוועדה משנת 2015 קבעה כי לא קיים קשר סיבתי בין הפגימה לתאונה הנדונה.
הערעור דנן, עניינו החלטה זו.
דיון והכרעה
הלכה פסוקה היא, כאשר עניינו של מבוטח מוחזר לוועדה לעררים לדיון מחדש בעקבות פסק דין בו נקבעו הוראות, על הוועדה לקיים את הוראות פסק הדין במדויק ובמלואן, להתייחס לאמור בפסק הדין ואל לה להתייחס לנושאים שלא פורטו בו (דב"ע (ארצי) נא/29-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כב' 160 (1992)).
ביקורתו השיפוטית של בית הדין על החלטת ועדה שהתכנסה לאחר פסק דין מוגבלת לבחינת שאלה יחידה – האם מילאה הוועדה אחר הוראות פסק הדין, אם לאו (עב"ל (ארצי) 53609-12-10 זכריה עודי – המוסד לביטוח לאומי, 17.2.14).
כאן המקום להזכיר את נוסח פסק הדין המחזיר, שניתן על יסוד הסכמת הצדדים, והורה כדלקמן :
" עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב על מנת שתשקול בשנית החלטתה לעניין הפגימה בע"ש המותני וזאת לאחר שתתייחס לבדיקת CT ע"ש מותני מיום 3.9.18. הוועדה תזמן את המערער ובא כוחו לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון את טענותיהם בעניין זה. הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה."

בפרוטוקול הוועדה נקבע כך:
"הוועדה עיינה בפסק הדין בית הדין האיזורי לעבודה מ 3/6/19 ושמעה את טענות בא כח המערער.
הועדה עיינה בפענות CT עמ" ש מותני מ 3/9/18 בו נמצא בלט דיסק L4-L5 עם היצרות ס פינלית.
הוועדה מציינת כי המערער נבדק על ידי ועדה רפואית לעררים ב 29/11/15 בו נקבע כי אין קשר סיבתי בין כאבים בגב תחתון ולתאונה הנדונה ולכן הוועדה מנועה מלדון בקשר הסיבתי לגב תחתון ולאור כך לא דנה בעניין הנדון מגב תחתון.
לסיכום, הועדה משאירה על כנה את החלטתה מיום 5/12/18. נכות בשיעור 10% לפי סעיף 37(5)(א) ונכות בשיעור 5% לפי סעיף מותאם 34(ב)1-2."
לאחר שעיינתי בפרוטוקול הוועדה ובכלל החומר המונח לפניי ונתתי דעתי לטענות הצדדים בכתבי הטענות ובעל פה, הגעתי למסקנה, כי דין הערעור להתקבל.
באשר לטענת המשיב ולפסיקה אליה הפנה באשר לצורך שבאי 'הנצחת טעות' שכן החלטת הוועדה משנת 2015 היא החלטה חלוטה - ראשית ייאמר כי דבק בטענה זו יותר משמץ של חוסר תום לב משעה ששניים מתוך שלושת פסקי המחזירים ניתנו בהסכמת המשיב.
שנית, בהתאם להלכה הקיימת משהוחזר הדיון לוועדה על פי פסק הדין המחזיר הרי שהיה עליה לפעול בהתאם להנחיותיו, בלא לחרוג או לסטות מהן. במקרה דנן, נדרשה הוועדה לפעול על פי פסק דין חלוט שניתן על יסוד הסכמת הצדדים. ככל שלטענת המשיב, הסכמה זו אשר הובילה למתן פסק הדין המחזיר בטעות יסודה, הרי שהדרך למנוע את הנצחת הטעות (הנטענת) הייתה צריכה לעבור תחילה דרך תובענה לביטול פסק הדין המחזיר (ע"ע (ארצי) אוניברסיטת חיפה - פרופ' יוסף גולדשטיין (19.3.14) והאסמכתאות שם).
ויובהר - כל עוד נותר פסק הדין המחזיר על מכונו - אין הוועדה מוסמכת לסטות ממנו. זאת גם אם לדעת הוועדה נפלה טעות גלויה בפסק הדין המצדיק ה סטייה ממנ ו (בר"ע (ארצי) 35638-03-15 מרדכי חסון - המוסד לביטוח לאומי (1.8.2016)).
על כן, סבורני כי הוועדה טעתה בכך שהיא ראתה את עצמה כמנועה מלפעול על פי שיקול דעתה העצמאי בעת ההחלטה בשאלת הקשר הסיבתי ל עמוד שדרה מותני שכן, למעשה, פרשנותה של הועדה לפסק הדין המחזיר השלישי מרוקנת אותו מתוכנ ו שעה שכל עניינו הוא שקילה מחודשת של הליקוי בעמוד השדרה המותני. עצם העובדה שפסק הדין המחזיר השלישי החזיר את עניינה של המערערת אל ה וועדה, מלמד על כך שבהתאם לאותו פסק דין, היתה הועדה רשאית להפעיל את שיקול דעתה ולהחליט על פי שיקול דעתה העצמאי בשאלת קיומו או אי קיומו של הקשר הסיבתי. על כן, דעתי היא שכשהועדה מנעה מעצמה את הפעלת שיקול דעתה העצמאי - היא לא פעלה בהתאם למתחייב מפסק הדין המחזיר.
בשולי הדברים, יצויין כי המערער הגיש לתיק בית הדין מסמך אשר היה מצוי בתיק בית הדין בגלגוליו הקודמים לפיו ביום 22.4.2015 הכיר פקיד התביעות בפגיעה מיום 3.1.2015 כתאונת עבודה וכי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן כאב גב תחתון, צוואר וברך שמאל.
מסמך זה מאוחר למסמך קודם של פקיד התביעות מיום 4.2.2015 אשר צויין בו כי הוא מכיר בפגיעה מיום 3.1.2015 כתאונת עבודה וכי הפגימות שהוכרו כתוצאה מהתאונה הן חבלת גב אמצעי, צוואר וברך שמאל.
יצויין כי שני המסמכים ממוענים למבוטח אשר שם משפחתו 'פריינטה' ושניהם ממוענים לאותה כתובת, שהיא כתובת המערער ושניהם עוסקים בתאונה שהוכרה כתאונת עבודה ושארעה ביום 3.1.2015, שהוא מועד התאונה הנדונה. רק במהלך הדיון בערעור דנן, הסב בא כוח המשיב את תשומת לב המערער כי המכתב מיום 22.4.2015 ממוען למבוטח בעל שם פרטי אחר.
על יסוד האמור לעיל, עניינו של המערער יוחזר לוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה) באותו הרכב, על מנת שזו תקיים את הוראות פסק הדין מחזיר השלישי כך ש:
"תשקול בשנית החלטתה לעניין הפגימה בע"ש המותני וזאת לאחר שתתייחס לבדיקת CT ע"ש מותני מיום 3.9.18. "
תשומת לב הוועדה כי בסמכותה לבחון את שאלת הקשר הסיבתי בין הפגימה בגב תחתון לבין התאונה הנדונה.
המערער ובא כוחו יוזמנו לטעון בפני הוועדה.
הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה.
משעה שהערעור התקבל, המשיב ישלם למערער הוצאות בסך 3,000 ₪ וזאת בתוך 30 ימים מהיום.

כל צד רשאי להגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ' סיוון תשפ"א, (31 מאי 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.