הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 12936-10-18

לפני: כב' השופטת רחל גרוס

התובע:
יוסף קליפה
ע"י ב"כ: עו"ד צילי עמיר

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד ילנה צ'וקלר

החלטה

כב' המומחה, ד"ר ניסן יניב (להלן: "המומחה"), מתבקש להשיב על שאלות ההבהרה הבאות בתוך 21 ימים מיום שתומצא לו ההחלטה דנן:

בחוות דעתך קבעת כי במקרה הנדון "ישנם שני אירועים נוספים שעלולים להוות גורם הדק ושלא ניתן להתעלם מהם מבחינה קלינית, האחד הוא העובדה שהתובע חזר לביתו ויצא להליכה רגלית... האירוע השני הוא השתתפות באירוע משפחתי".
האם כל "הליכה" מהווה מבחינתך גורם הדק "בהינתן האנטומיה הכלילית של
התובע"?

בתשובה לשאלה ד' בהחלטת המינוי, פירטת את הערכתך ביחס לסיכון הקרדיווסקולרי של התובע ואת הסיכון, בהתאם לנתוניו, לחלות במחלת לב.

בהקשר זה, ציינת כי על פי מחשבון הסיכון של פרמינגהם (2008), הסיכון של התובע
לפתח אוטם שריר הלב הינו פי 8 מאשר גבר אחר בגילו.
אבקשך לפרט, מהם הנתונים המספריים אותם הזנת במחשבון הסיכון ומהיכן
נלקחו נתונים אלה, באופן ספציפי, מבדיקותיו של התובע כפי שאלו הופיעו בתיק
הרפואי שעמד בפנייך.

אבקשך לציין את מועד הבדיקה ממנה נלקחו הנתונים ואת הנתון הרלבנטי בכל
פרמטר המופיע בחישוב.

האם נכון יהיה יותר לומר, שמה שרלבנטי לענייננו, אינו הסיכון היחסי של התובע ללקות במחלת לב בהשוואה לאנשים ללא גורמי סיכון אלא הסיכון המוחלט, כמשתמע מהגדרתך את התובע בביטוי "פצצה מתקתקת"?

אם תשובתך שלילית, אבקשך לנמק.

האם נכון יהיה יותר לומר, כי אם הסיכון היחסי של החולה גבוה פי כמה מזה של אנשים ללא גורמי סיכון, אם במספרים מוחלטים הוא נמוך, הרי שהביטוי "פצצה מתקתקת" אינו רלבנטי?

אם תשובתך שלילית, אבקשך לנמק.

האם נכון שמתיקו הרפואי של התובע שעמד לפנייך עולה כי התובע לא סבל ערב אירוע האוטם מתסמונת כלילית בלתי יציבה.

במידה ואינך מאשר, אבקשך להפנות לתיק הרפואי, לרישום המתייחס לקיומה של תסמונת כלילית בלתי יציבה שנמצאה אצל התובע עובר לאירוע האוטם.

האם נכון שרק תסמונת כלילית בלתי יציבה, מקובלת כ"פצצה מתקתקת" בקרב הקהילה הקרדיולוגית?

האם נכון שעל פי קווי העמדה האירופיים למניעת מחלות לב, הסיכון המוחלט של חולה סכרת ללא פגיעה באברי מטרה למות ממחלת לב מוגדר כסיכון גבוה, אך לא גבוה מאוד, ומוערך ב-5-10% ל-10 שנים?

במידה ותשובתך שלילית, אבקשך לפרט על מה מסתמכת תשובתך ולהפנות למקור הרלבנטי.

האם נכון כי אוטם שריר הלב מתפתח תמיד על רקע מחלה טרשתית קודמת בכלי הדם של הלב וכי כאשר אין לחולה טרשת עורקים ואין לו רבדים טרשתיים, לא יתפתח אוטם.

כפי שהסברת בתשובה ג' לשאלות בית הדין, מצב רגשי כגון כעס והתרגשות, מתח וחרדה, המזוהים בין הגורמים שקודמים להופעת אוטם שריר הלב, גורמים לשינויים פיסיולוגיים ופתופיסיולוגיים בעורקים הכליליים, לחוסר יציבות ברובד הטרשתי הנמצא בעורק, לקרע של הרובד ובעקבות זאת להיווצרות קריש דם החוסם את זרימת הדם בעורק הכלילי ובעקבות זאת מתפתחת תמונה של אוטם בשריר הלב.

האם נכון כי בדיעבד, ולאחר אירוע האוטם, הסתבר כי התובע סבל ממחלת לב כלילית, אך מחלה זו הייתה יציבה ואסימפוטומטית עד לאירוע האוטם?

אם אינך מאשר, אבקשך לפרט מדוע לא ולהפנות לתיעוד הרפואי שעמד בפנייך.

האם נכון כי מחלת לב כלילית יציבה ואסימפטומטית יכולה לקנן בגופו של אדם שנים רבות מבלי לתת כל סימן וכי הסימן היחיד שיש להיותו של אדם בבחינת "פצצה מתקתקת" מבחינת מחלת הלב הכלילית הוא סימפטומים ההולכים וגוברים (תעוקה בלתי יציבה), שאז אכן צפוי אירוע בקרוב.

אצל אדם שהוא אסימפטומטי לחלוטין אין כל דרך לדעת אם ומתי הייתה מחלת הלב שלו מתפרצת ולולא האירוע החריג, כפי שזה היה בסמיכות זמנים לאירוע אצל התובע, יתכן שהיה ממשיך להרגיש בטוב עוד שנים רבות ובוודאי שבועות וחודשים רבים.

אם אינך מאשר, אבקשך לנמק תשובתך.

אבקשך להבהיר מדוע קבעת כי למרות הופעת האוטם בסמיכות זמנים לאירוע החריג שעבר התובע בעבודתו, לא היה בו כדי להשפיע על הופעת האוטם במועד בו הופיע, וייחסת לגורמי הסיכון, אשר היו קיימים במערער גם לפני התרחשות האוטם באותו מועד, את הופעתו.

אבקש לנמק מהם הסימפטומים אשר העידו על כך שהתובע קרוב מבחינת סמיכות זמנים, לאירוע כזה, ערב האירוע החריג, זאת בהתחשב בכך שביטויה הראשון של מחלת הלב האיסכמית של המערער היה במועד אירוע האוטם שבסמיכות לאירוע החריג?

האם לא יהיה סביר יותר להניח, שאילולא האירוע החריג בעבודה, מועד האירוע הלבבי היה נדחה לפרק זמן מאוחר יותר. אם בכלל?

אם תשובתך שלילית, אבקשך לנמק.

לעיון ביום 10.10.21.

ניתנה היום, ו' תשרי תשפ"ב, (12 ספטמבר 2021), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.