הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 12320-04-19

לפני: כב' השופט יוחנן כהן
נציגת ציבור (עובדים) – גב' מרים יעיש
נציג ציבור (מעסיקים) – מר משה חסון

התובע:
יהודה סעדון
ע"י ב"כ: עו"ד יוסף גבאי

-
הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל כהן

פסק דין

1. תביעתו של התובע להכיר באוטם שריר הלב שאירע בתאריך 7.4.2017 (להלן: "האירוע"), כפגיעה בעבודה, נדחתה על ידי הנתבע, כמפורט במכתב הדחייה מיום 31.12.2017, מן הטעם של הוכח קיום אירוע תאונתי שאירע תוך כדי ועקב העבודה ואשר הביא לאוטם שהתפתח בתאריך 7.4.2017.

2. כנגד דחייה זו הוגשה התביעה שלפנינו.

3. ביום 14.6.2020 התקיימה בתיק ישיבת הוכחות, במהלכה העיד התובע בלבד, מטעם הנתבע לא הוזמנו עדים. בתום הישיבה נשמעו סיכומי הצדדים בעל-פה.

4. להלן הראיות שהוגשו לתיק:

טופס תביעה לדמי פגיעה מיום 26.6.2017 (נ/1).
הודעת התובע בפני חוקרת המוסד מיום 10.8.2017 (נ/2).
מכתב שחרור מ"טרם" מיום 14.4.2017 (נ/3).
דו"ח העברה מבית החולים ברזילי מיום 18.4.2017 (נ/4).
תעודה רפואית ראשונה לנפגע בעבודה מיום 11.5.2017 (נ/5).
מכתב פקיד תביעות מיום 31.12.2017 (נ/6).
טופס תביעה לקביעת דרגת נכות מיום 9.1.2018 (נ/7).
ועדה רפואית מדרג ראשון מיום 14.5.2018 (נ/8).
חוות דעת יועץ פנימאי מיום 26.6.2018 ומיום 30.8.2018 (נ/9).
פרוטוקול ועדה מדרג ראשון מיום 17.9.2018 (נ/10).
פרוטוקול ועדה לעררים מיום 10.12.2018 (נ/11).
מכתב החלטת הוועדה לעררים מיום 17.12.2018 (נ/12).
מכתב פקיד התביעות מיום 19.12.2017 (נ/13).

רקע

5. התובע, יליד 1954, עבד בזמנים הרלוונטיים בחברת "מוטי ס. – שיווק פירות וירקות בע"מ".

6. ביום 7.4.2017, נפגע התובע בתאונת עבודה, עת משטח כבד נפל על אצבע 5 בכף רגלו השמאלית.

7. כתוצאה מן הפגיעה, לאור היותו סוכרתי, התפתח זיהום שבעטיו נאלץ התובע לעבור ניתוח לכריתת אצבע 5 ברגל שמאל.

8. האירוע האמור הוכר על ידי המוסד לביטוח לאומי כתאונת עבודה.

9. כשבועיים טרם אשפוזו (וכשבוע לפני האירוע), לאחר ארוחה כבדה, חש התובע כאבים בחזה.

10. ביום 14.4.2017 פנה התובע למיון בבית החולים "ברזילי" עקב הפגיעה ברגל והפצע שלא התרפא.

11. בהמשך התגלתה הבעיה הלבבית. עקב אי התאמה לצנתור, הועבר התובע לבית החולים סורוקה לצורך ביצוע ניתוח מעקפים ואושפז במשך 7 ימים (מיום 18.4.2017 עד ליום 24.4.2017).

טענות הצדדים

12. התובע טוען, כי יש לראות באירוע בו נפל משטח כבד על אצבע 5 בכף רגלו, כ"אירוע חריג", אשר הסב לו מתח נפשי כבד, אשר בעטיו נגרם לו אוטם בשריר הלב.

בהתייחס לטענת ההתיישנות, טען התובע, כי את החלטת פקיד התביעות מיום 31.12.2017 קיבל רק עם קבלת תיק המוצגים שהגיש הנתבע במסגרת ההליך דנן, ולא קיבל קודם לכן את מכתב הדחייה.

עוד ציין התובע, כי התנהלות שתי הוועדות הרפואיות שהתכנסו בעניינו, אשר הפנו אותו לחוות דעת פנימאי, הטעו אותו לחשוב שלא היתה החלטה פוזיטיבית הדוחה קשר סיבתי.

13. מנגד, טען הנתבע, כי חלה התיישנות ודין התביעה להידחות על הסף, שעה שמכתב הדחייה הינו מיום 31.12.2017 והתביעה לבית הדין הוגשה רק ביום 4.4.2019, לאחר שחלף המועד הקבוע בתקנות להגשת התביעה. המכתב נשלח לכתובתו של התובע כפי שהוא ציין בטופס התביעה, וחזקה בהתאם לפסיקה כי דואר שנשלח מתקבל (פסק הדין בעניין הרצל סרור). התובע לא הוכיח שלא קיבל את המכתב ואין לו כל נימוק לאי הגשת כתב התביעה במועד.

לגופו של עניין, טען הנתבע, כי לא הוכח אירוע חריג או מאמץ מיוחד ביום 7.4.2017, אשר הוביל לאוטם. בהודעה לחוקר (נ/2), התובע כלל לא ייחס את האוטם הלבבי לנפילת המשטח אלא לעבודתו הממושכת לאורך שנים רבות. נפילת משטח אינו אירוע חריג שכן קורה שמשטחים נופלים בעת עבודת התובע והוא בעצמו העיד על כך.

כמו כן, טענות התובע נסתרות על ידי החומר הרפואי, התובע עצמו לא סבר שהוא צריך לפנות לטיפול רפואי, אלא רפלקסולוגית אליה הוא הגיע לטיפול שגרתי, היא זו שהפנתה לטיפול, מה שמפחית מטענתו לעניין הסטרס.

בפנייתו למרפאת "טרם" לא אמר דבר אודות אירוע לבבי (נ/3), ובבית החולים ברזילי (נ/4) סיפר על כאבים שהחלו כשבועיים לפני הפנייה, דהיינו שבוע לפני נפילת המשטח. התובע כלל לא טען בפני הגורמים המטפלים לקשר שבין הכאבים בחזה לכאבים ברגל וברור שכאבים אלו קדמו לכאבי הרגל.

בנוסף, אין סמיכות זמנים בין האירוע שהוכר מיום 7.4.2017 לפנייה לטיפול רפואי מיום 14.4.2017.

דיון והכרעה

14. בבוא בית הדין להכריע אם אירוע מסוים הינו בבחינת תאונת עבודה, עליו לבחון האם מדובר באירוע חריג אשר גרם לנזק אצל הנפגע.

15. ההלכה שנפסקה בבית הדין הארצי לעבודה הינה כי בכדי שנסיבותיו של מקרה מסוים יוכרו כאירוע חריג לעניין תאונת עבודה, עליהן להיות אירוע פתאומי ובלתי צפוי, כפי שנאמר בדב"ע לא/5-0 ושדי נ' המוסד לביטוח לאומי, פד"ע ב 200, 204:

"... המבחן היסודי להיותו של אירוע "תאונה", הוא ה"פתאומיות" (בנוסף כמובן לבוא האירוע שלא מרצונו של הנפגע, Unintentional, כמסוייג בסעיף 83 לחוק הביטוח הלאומי). קיומו של מבחן ה"פתאומיות" חיוני בכל המקרים, והוא יספיק ברוב המכריע של המקרים. המבחן של "פתאומיות", כמדובר במחלה בא ללמד כי "את ראשיתה של המחלה יש לייחס לגורם מוגדר או בודד Determinater or Single Act המזוהים בזמן ובמקום" ...".

16. במקרה שלפנינו עסקינן במבוטח שהוא סכרתי, ולאור עובדת היותו סכרתי, נפילת משטח כבד על כף רגלו, גרמה לו לטענתו לסטרס.

"ש. זאת אומרת שנפילה של משטח היא לא משהו חריג?
ת. בוודאי שזה קורה. אבל מי שלא סכרתי, זה משהו אחד, ובמקרה שלי זה משהו אחר".
(פרוטוקול מיום 14.6.20, עמ' 6, ש' 13-14).

חרף האמור, מחומר הראיות עלה שהתובע השתהה באופן משמעותי בפנייתו לקבלת טיפול רפואי, התובע עצמו לא סבר שהוא צריך לפנות לטיפול רפואי, אלא רפלקסולוגית אליה הוא הגיע לטיפול שגרתי, היא זו שהפנתה אותו לטיפול, מה שמפחית מטענתו לעניין הסטרס (עמ' 5 לפרוטוקול מיום 14.6.20, ש' 9-14) .

17. לא ניתן להתעלם במקרה דנן מהחומר הרפואי ומאי סמיכות זמנים בין האירוע שהוכר מיום 7.4.2017 לפנייה לטיפול רפואי מיום 14.4.2017.

18. ראשית, בפנייתו למרפאת "טרם" לא אמר התובע דבר אודות אירוע לבבי (נ/3), ובבית חולים ברזילי (נ/4) סיפר על כאבים שהחלו כשבועיים לפני הפנייה, דהיינו שבוע לפני אירוע נפילת המשטח. משמע, התובע כלל לא טען בפני הגורמים המטפלים לקשר שבין הכאבים בחזה לכאבים ברגל.

יתרה מזו, גם בפני חוקרת המוסד לא ייחס התובע את האוטם הלבבי לנפילת המשטח, אלא לעבודתו הממושכת לאורך שנים רבות (נ/2).

19. התובע נשאל אודות המסמכים הרפואיים, וכך השיב:

"ש. אמרת שפנית לטיפול הרפואי ב-14.4 לטרם. אני מפנה לנ/3, היית בשעה 14:45 ולא אמרת שוב על הלב?
ת. נכון. לא דיברתי על הלב. הם ראו סימנים להתקף לב בבדיקות הדם שעשו, ולכן שלחו אותי לבית החולים ברזילי.
ש. איפה אתה רואה שהם חשדו בלב?
ת. לא יודע, אני לא רופא, הם הפנו אותי לברזילי.
ש. אני מפנה לברזילי (מקריאה) – כלומר מטרם לא היו תלונות על בעיות קרדיאליות?
ת. לא יודע.
ש. באנמנזה מכוונת כשבאו ושאלו אותך יותר לעומק – ציינת כאבים בחזה כשבועיים טרם קבלתו וכשבוע טרם קבלתו. בשני המקרים זה קרה אחרי ארוחה גדולה ונמשך כשעתיים. ז"א רק אחרי שהרופא חוקר אותך אתה מדבר על זה?
ת. אני לא מספר על הרבה דברים לאף אחד. ואני לא סיפרתי לאף אחד.
ש. אתה אומר שזה קרה שבועיים לפני זה, בלי קשר למשטח?
ת. יכול להיות. אני לא יודע, מה ששאלו אני אמרתי. שאלו וקיבלו תשובה".
(פרוטוקול מיום 14.6.20, עמ' 6, ש' 19-32).

20. כאשר נדרש התובע להשיב לגבי הגרסה שמסר בפני החוקרת לפיה, לא קשר בין הפגיעה באצבע לאירוע הלבבי, לא נתן הסבר המניח את הדעת.

"ש. אני מפנה לשורה 106, כשהחוקרת שואלת אותך במפורש אם זה קשור לאצבע אתה אומר לה שלא?
ת. הכוונה שאצבע זה אצבע ולב זה לב... אני עונה תשובות מהמותן. מה שאני יודע אני אומר. המקצוע שלי זה נחקר, לא חוקר".
(עמ' 6 לפרוטוקול, ש' 3-6).

21. פער הזמנים בין מועד האירוע (7.4.2017), לבין פנייתו הראשונה של התובע לקבלת טיפול רפואי (14.4.2017), הוא פער ניכר המנתק את האפשרות לקשר סיבתי:

"על מנת שאירוע בעבודה יהיה קשור קשר סיבתי להופעת האוטם, האירוע צריך להיות "סמוך" להופעת האוטם, וגם נפסק כי "סמוך" נמדד בשעות ובימים, ולא בשבועות (דב"ע מה/132-0 חנה גדנסקי נ' המוסד, לקט פסקי דין בהוצאת המוסד 52.114).
...
פרק זמן של שבוע ימים בין אירוע מרגש לבין האוטם, מנתק את האפשרות לקשר סיבתי בין האירוע בעבודה לבין האוטם" (דב"ע מח/0-69 המוסד – מקס גלסברג, פד"ע יט 234; דב"ע מו/0-36 שרה אלירן – המוסד, לקט 52.116; דב"ע מג/0-54 אפרת ורדי – המוסד, לא פורסם).
(מנחם גולדברג בספרו עוקדן הביטחון הסוציאלי, כרך א' מהדורה ינואר 2008, שם בעמ' 1.166, הדגשה הוספה, י.כ).

22. נוכח כל האמור, לא ניתן לראות באירוע מיום 7.4.2017 כאירוע חריג, כמו כן, החומר הרפואי ופער הזמנים בין מועד האירוע למועד קבלת הטיפול הרפואי מנתק את האפשרות לקשר סיבתי בין האירוע בעבודה בין האוטם.

23. בהתייחס לשאלת ההתיישנות, נציין כי קיימת חזקה לפיה דואר שנשלח מתקבל אצל המבוטח (עניין "הרצל סרור"). התובע לא הוכיח שלא קיבל את המכתב ובכתב התביעה לא ציין כל נימוק לאי הגשת כתב התביעה במועד. התובע אף לא ביקש הארכת מועד להגשת התביעה מטעמים מיוחדים. העובדה שהוועדות הרפואיות דנו בעניין הלבבי, אינה מאריכה את המועד להגשת התביעה.

על כן, דין התביעה להידחות על הסף מחמת התיישנות.

24. כללו של דבר: דין התביעה להידחות הן מחמת התיישנות והן לגופו של עניין.

25. משמדובר בהליך סוציאלי, אין צו להוצאות.

26. זכות ערעור לבית הדין הארצי בתוך 30 יום ממועד קבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ג חשוון תשפ"א, (10 נובמבר 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נציגת ציבור (עובדים)
גב' מרים יעיש

יוחנן כהן, שופט

נציג ציבור (מעסיקים)
מר משה חסון