הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 11738-12-18

לפני: כב' השופט יוחנן כהן

המערערת:
מירב כהן, ( ת"ז-XXXXXX324)
ע"י ב"כ: עו"ד ד"ר אמיר קמינצקי

-
המשיב:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד איהאב סעאדי

פסק דין
1. ערעור זה עניינו החלטת וועדה רפואית לעררים (נכות מעבודה) מיום 25.11.2018, אשר הותירה את הקביעה כי למערערת נכות זמנית בשיעור 10% מיום 4.12.14 ועד ליום 31.12.15.

רקע עובדתי

2. המערערת, ילידת 1969 עבדה בעת קרות אירוע התאונה כמעצבת פנים בחברת א. מיטרני בע"מ, בתפקיד סוכנת מכירות.

3. ביום 28.9.2014 נפגעה המערערת בתאונת דרכים. התאונה הוכרה על ידי המוסד כתאונת עבודה.

4. מדובר בגלגולו השלישי של התיק בבית הדין.

ביום 11.12.2017 הוחזר עניינה של המערערת לוועדה הרפואית לעררים (באותו הרכב), וזאת על פי פסק דין בתיק ב"ל 25456-04-17, אשר קבע כדלקמן:

"עניינה של המערערת יושב לוועדה רפואית לעררים נפגעי עבודה באותו הרכב על מנת שתתייחס לחוות דעת ד"ר אבי כהן, וכן תתייחס לאבחנתו כי המערערת סובלת מתסמונת WAD ולהשפעתה לעניין התחומים של הפוסקים השונים ובפרט בתחום הנפשי, האורתופדי, הנוירולוגי וא.א.ג. הפוסקים יתייחסו לאמור בחוות הדעת מאת ד"ר אבי כהן בנוגע לתחומים הללו או לחילופין הוועדה תשקול להתייעץ עם מומחה נוירוכירורג שיתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות הדעת ולתסמונת WAD המתוארת בחוות הדעת.
הוועדה מתבקשת להתייחס לממצאיו של פרופ' יסעור בתחום העיניים, ולסעיף הליקוי אליו הפנה, הדורש דרישה של פגיעה תפקודית, ותנמק מדוע אין מקום להעניק סעיף ליקוי זה.
הוועדה תזמן את המערערת וב"כ לדיון בפניה, ותאפשר להם לטעון טענותיהם בנושאים הנ"ל.
הוועדה תפרט ותנמק החלטתה באופן שבית הדין יוכל להתחקות אחר הלך מחשבתה".

5. הוועדה שמעה את טענות המערערת ולאחר שעניינה בחוות דעת של יועצים רפואיים מטעמה, השאירה על כנה את החלטתה לנכות זמנית בשיעור 10% מיום 4.12.14 ועד ליום 31.12.15.

טענות המערערת

6. המערערת טוענת כי הוועדה לא התייחסה להנחיית פסק הדין לעניין חוות הדעת של ד"ר אבי כהן אשר מאבחן למערערת תסמונת WAD והשפעת התסמונת על הקביעות בתחומים הנפשי, האורתופדי, הנוירולוגי וא.א.ג.

7. המערערת טוענת כי בתחום העיניים, הוועדה לא התייחסה בצורה עניינית ומנומקת לממצאיו של פרופ' יסעור ולסעיף הליקוי אליו הפנה, כפי שנדרשה במסגרת פסק הדין.

8. בשל חשש "נעילות" דעתה של הוועדה, עת עמדה בעקשות ובכל אמתלה מזדמנת על החלטותיה הקודמות, אזי אין מנוס מהחזרת עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר.

טענות המשיב

9. המשיב טען כי יש לדחות את טיעון המערערת לפיה, על הוועדה היה לנמק כיצד המומחה מטעמה אבחן תסמונת WAD והוא לא. הוועדה אינה מחוייבת להצביע על הסבר למקור הליקוי כפי שמבקשת המערערת בנימוקיה.

10. הוועדה מתייחסת לממצא בגינו מציע פרופ' יסעור להעניק למערערת 10% נכות בגין הקונברגנציה (קושי במיקוד) וקובעת כי יש לקבל את חוות דעת יועץ העיניים מטעמה, ד"ר וייס אשר סבר כי אין קשר בין קונברגנציה ותלונותיה של המערערת על ר איית ברקים, ועל כן אינה מקבלת המלצתו להעניק 10% נכות והיא מחליטה להעניק 0% נכות.

11. משאין כל טיעון תקף מצד המערערת להחזרת עניינה לוועדה בהרכב אחר, דין עתירתה לשינוי ההרכב – להידחות.

דיון והכרעה

12. בהליך הביקורת השיפוטית בוחן בית הדין, האם הוועדה הרפואית לעררים טעתה בשאלה שבחוק, חרגה מסמכותה, הסתמכה על שיקולים זרים, התעלמה מהוראה המחייבת אותה, סטתה מהוראות החוק והתקנות, או שנפל פגם בסדרי עבודתה (עב"ל (ארצי) 10014/98 הוד – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע לד 213).

13. אחת מהחובות המוטלות על הוועדה הרפואית לעררים בהיותה גופף מעין שיפוטי היא חובת ההנמקה, אשר הנה חיונית גם על מנת לאפשר ביקורת שיפוטית של בית הדין על החלטותיה (דב"ע (ארצי) מג/1356-01 לביא – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע יז 130) נפסק לעניין חובת ההנמקה, כי "ההנמקה צריכה שתהיה כזאת שממנה ילמד לא רק רופא אחר את הלך המחשבה שהביא להחלטה, אלא גם שבית הדין יוכל לעשות זאת ולעמוד על כך אם הוועדה נתנה פירוש נכון לחוק".

14. משהוחזר עניינה של המערערת על ידי בית הדין לוועדה לעררים בצירוף הוראות, על הוועדה להתייחס אך ורק לאמור בהחלטת בית הדין, ואל לה לוועדה להתייחס לנושאים שלא פורטו באותה החלטה (ראו: דב"ע נא129-01 מנחם פרנקל – המוסד לביטוח לאומי , פד"ע כד 160 (1992)).

מן הכלל אל הפרט

15. לאחר שעיינתי בנימוקי הערעור, בתשובת המוסד, בהחלטת הוועדה הרפואית לעררים נשוא הערעור, ושקלתי את טענות הצדדים, מצאתי כי יש מקום לקבל את הערעור במלואו ולהורות על החזרת עניינה של המערערת לוועדה בהרכב אחר, כפי שיפורט להלן.

16. בהתאם לפסק הדין, התכנסה הוועדה הרפואית לעררים ביום 4.2.18, רשמה את תלונות המערערת, וציינה הדברים הבאים:

"הוועדה התכנסה מכוח פס"ד מיום 11.12.17.
הוועדה האזינה לדברי התובעת. אמנם הוועדה התייחסה לחוו"ד ד"ר אבי כהן בפרוטוקול הקודם, אך אינה מתנגדת לייעוץ נוסף ע"י נוירוכירורג על מנת שיתייחס שוב לאמור בחוו"ד של ד"ר כהן.
כמו כן, הוועדה מפנה פעם נוספת להתייעצות בתחום העיניים, כמתבקש על פי פסק הדין. הפוסק בתחום העיניים יתייחס לממצאיו של פרופ' יסעור ולסעיף הליקוי אליו הפנה וינמק מדוע אין מקום להעניק סעיף ליקוי זה".

17. ביום 26.3.18 נבדקה המערערת על ידי היועץ לוועדה בתחום הנוירוכירורגי, ד"ר זאב פלדמן, בממצאי הבדיקה ציין היועץ כי הזהיר את המערערת שחייבת לשתף פעולה בבדיקה. היועץ ערך למערערת בדיקה קלינית, אשר היתה תקינה. היועץ ציין שהמערערת אינה מרימה את יד ימין בשל כאבים באזור המרפק ומסרה שנקרע לה שריר/גיד. MRI מוח, ללא עדות ל- DAI, הבדיקה תקינה.

היועץ בתחום הנוירוכירורגי ביקש תיק כללי ונוירולוגי של המערערת לצורך סיכום דיון. ביום 9.7.18 סיכם היועץ בתחום הנוירוכירורגי את מסקנותיו כדלקמן:

"היועץ עיין בחוו"ד ד"ר כהן מ-13.7.15. לא מצאתי את הליקוי במבחן רומברג בכוח הגס והתקפי סחרחורת כמתואר בבדיקתו. אין תיעוד על תסמינים אלה המתוארים על ידו בתיקה הרפואי לאורך שנים. ד"ר כהן אינו ממליץ על נכות בתחום הנוירולוגי.
הנכות שנפסקה בעבר תואמת את מצבה".

18. ביום 26.8.18 נבדקה המערערת על ידי היועץ לוועדה בתחום העיניים, ד"ר יהודה וייס. בממצאי הבדיקה נרשם "תנועות עיניים מלאות, קונבנגרציה תקינה, יציבה... חדות ראיה 6/6 בכל עין עם משקפיים".

ד"ר וייס סיכם מסקנותיו כדלקמן:

"תלונותיה על ראיית ברקים אינם קשורים לתאונה, אין הפרעה כלשהי בקונברגנציה.
בהתייחס לשאלת בית הדין – אין ליקוי בקונברגנציה (מזיגה) וכמוסבר לעיל, ברקים אינם קשורים לתאונה הנידונה. עיינתי מחדש בחוו"ד פרופ' יסעור ואינני מקבל את מסקנותיו. על כן הנכות נותרה כפי שנקבע בחוו"ד קודמת מיום 17.1.17 – נכות בשיעור 0% לפי סעיף 52(1)(2)א".

19. ביום 25.11.18 התכנסה וועדה רפואית לעררים לצורך סיכום מסקנותיה, ללא נוכחות המערערת, כדלהלן:

"סיכום ומסקנות:
הוועדה עיינה בחוות דעת ד"ר וייס, מומחה לעיניים ומקבלת מסקנותיו כל תלונותיה על ראיית ברקים אינם קשורים לתאונה ואין פגיעה כלשהי בקונברגנציה ולכן אינו מקבלת את חוו"ד פרופ' יסעור ונכותה נותרת בשיעור 0% לפי סעיף 52(1)(2)א.
הוועדה עיינה בחוו"ד ד"ר פלדמן, נוירוכירורג מ-9.7.18 ומקבלת מסקנותיו כי לא נמצאו בבדיקתו ליקויים במבחן רומברג ובכוח גס והתקפי סחרחורת כמתואר בבדיקתו של ד"ר כהן בחוו"ד מ-13.7.15 וכן מעיון בתיקה הרפואי, אין תיעוד על תסמינים אלו המתוארים בחוו"ד ד"ר כהן ולכן הוועדה קובעת כי אין נכות מעבר לנכות הזמנית שנקבעה בשעתו.
מבחינת א.א.ג – לא נגרם לא נזק לאוזניים הפנימיות עקב האירוע הנדון ולכן הוועדה קובעת שאין קשר סיבתי בין תלונותיה ולאירוע הנדון.
מבחינה אורתופדית – הוועדה קובעת כי הנכות נקבעת לפי הבדיקה הקלינית ולא לפי התחושה הסובייקטיבית של המערערת ולכן אין מקום לשינוי מהחלטתה.

מאחר ועל פי בדיקת הוועדה בתחומים המצוינים מעלה, לא נמצאה עדות לתסמונת WAD וקביעת המומחה הפסיכיאטרית כי אין כל קשר סיבתי לתאונה הנידונה והתסמינים ממנה סובלת המערערת קשורים לתאונה הקודמת, הוועדה קובעת שאין מקום לחוו"ד פסיכיאטרית נוספת.

לסיכום, הוועדה משאירה על כנה את החלטתה נכות זמנית בשיעור 10% מ-4.12.14 ועד ל-31.12.15".

20. מעיון בחוות דעת ד"ר כהן אבי, עולה שהוא ביצע בדיקה קלינית נוירוכירורגית ועל פיה קבע את מסקנותיו כי למערערת תסמונת WAD, ובין השאר בדיקת עצבי המוח, בדיקת תפקודי מוחון, תנועות הצוואר, ירידה בכוח הגס של האמה מימין, רגישות במוצא העצב העורפי מימין, התקף סחרחורת קשה ברכינת הצוואר ובעת יישור יתר.

21. לעומת ד"ר כהן, היועץ לוועדה, ד"ר פלדמן, ביצע בדיקה חלקית ובין השאר, תפקודי מוחון, מבחן רומברג, עצבי גולגולת וכוח גס.

22. בחוות דעתו של ד"ר כהן, הסביר כי קיימת אצל המערערת תסמונת WAD, שיסודה בפגיעת צליפת שוט חמורה, המשלבת פגיעה נוירולוגית, אורתופדית, א.א.ג ונפשית ובגין פגימה זו מגיע לה נכות של 15%.

23. כל שציינה הוועדה בהחלטתה הוא כי לא נמצאו בבדיקתו של היועץ ד"ר פלדמן, ליקויים במבחן רומברג ובכוח גס והתקפי סחרחורת, אולם הוועדה לא התייחסה לתסמונת ה-WAD ולעובדה שד"ר כהן מציין כי מדובר בפגיעה רב איברית ורב תחומית.

עוד נציין כי היה על כל אחד מהפוסקים להתייחס לחוות דעתו של ד"ר כהן, בהתאם להוראות פסק הדין, שכן התסמונת מתייחסת לכל אחד מהתחומים בהם דנה הוועדה, אלא שהדבר לא נעשה.

24. כך למשל, הוועדה לא טרחה לערוך התייעצות עם מומחה בתחום הנפשי, ופטרה את עצמה תוך שהפנתה לקביעת המומחית הפסיכיאטרית לפיה, אין כל קשר סיבתי לתאונה, ועל כן לא מצאה לפנות לחוות דעת פסיכיאטרית נוספת. כך גם בתחומים האורתופדי וא.א.ג.

25. בהתאם להלכה הפסוקה, הוועדה נדרשת להתייחס באופן ספציפי לכל ממצא הקיים בחוות דעת, כאשר בגין ממצא – ולו יחיד, אשר אין לו התייחסות מפי הוועדה, יש להחזיר הדיון אליה.

בענייננו, הוועדה לא התייחסה באופן ענייני ומנומק לתסמונת ה-WAD כפי שהיא מפורטת בחוות דעתו של ד"ר אבי כהן, על אף שנדרשה לעשות כן בפסק הדין.

26. באשר לתחום העיניים – בחוות הדעת של פרופ' יסעור ישנה התייחסות לבעיות המיקוד, הפזילה והראיה הכפולה, תוך שהמומחה מדגיש כי "... הממצא הבולט היה חוסר של קונברנציה, עם כפילות ראיה לסירוגין, כבר ממרחק של כ-40 ס"מ מהעיניים. תלונות אלה וממצאים אלה לא היו קיימים לפני התאונה.
מסקנה: חבלה של "צליפת שוט" היא האחראית למצב שאירע".

27. היועץ לוועדה קבע כי לשיטתו אין קשר בין תלונות המערערת על ראיית ברקים לבין התאונה, אין ליקוי בקונברגנציה וכן כי עד למרחק 10 ס"מ אין בעיה בנושא המיקוד. יחד עם זאת, היועץ לוועדה לא התייחס לנושא הראיה הכפולה ולא נימק כיצד מתיישבת קביעתו עם מסקנותיו של פרופ' יסעור בחוות דעתו.

28. יתרה מזו, במסגרת פסק הדין נדרשה הוועדה להתייחס לסעיף הליקוי אליו הפנה פרופ' יסעור – 57(1), ברם הוועדה לא התייחסה לסעיף ליקוי זה וכך גם לא התייחס היועץ לוועדה בחוות דעתו.

משכך, הגעתי לכלל מסקנה כי הוועדה אף לא קיימה את פסק הדין בנוגע לתחום העיניים.

29. משעניינה של המערערת נמצא בגלגולו השלישי בפני בית הדין, מצאתי לנכון להיעתר לבקשת המערערת ולהורות על החזרת עניינה בפני וועדה בהרכב חדש.

הוועדה תדון מחדש בערר המערערת מלכתחילה. בהרכב הוועדה יש לכלול מומחה בתחום הנוירוכירורגיה או לחילופין, על הוועדה להתייעץ עם מומחה בתחום זה.

הוועדה תתייחס התייחסות עניינית ומנומקת לחוות דעת של ד"ר אבי כהן לפיה, המערערת סובלת מתסמונת WAD וכן להשפעת התסמונת על התחומים האחרים – נפשי, אורתופדי, נוירולוגי וא.א.ג.

הוועדה תתייחס לחוות הדעת של פרופ' יסעור בצורה עניינית ומנומקת, ולסעיף הליקוי אליו הוא מפנה – 57(1), הכולל דרישה של פגיעה תפקודית.

בפני הוועדה שתתכנס, לא יונחו פרוטוקולים של וועדות לעררים קודמות.

הוועדה תזמן המערערת ובא כוחה לדיון בפניה ותאפשר להם לטעון טענותיהם בכל הנושאים המפורטים לעיל.

הוועדה תפרט ותנמק את החלטתה באופן שניתן יהיה להתחקות אחר הלך מחשבתה.

30. משהתקבל הערעור, ישלם המשיב למערערת הוצאות משפט בסך 3,500 ₪ וזאת תוך 30 יום מיום המצאת פסק הדין.

31. ניתן להגיש בקשת רשות ערעור תוך 30 יום מהמצאת פסק הדין לנשיאת בית הדין הארצי לעבודה, לסגנה או לשופט שהתמנה לכך על ידי הנשיאה.

ניתן היום, י"ט אייר תש"פ, (13 מאי 2020), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.