הדפסה

בית הדין האזורי לעבודה באר שבע ב"ל 1164-09-19

לפני: כב' השופטת רחל גרוס
נציגת ציבור (עובדים) גב' מרים יעיש
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלברט שטרית

התובע:
דניאל כנפו, ת"ז XXXXXX877

-

הנתבע:
המוסד לביטוח לאומי
ע"י ב"כ: עו"ד אתי צור אסרף

פסק דין

1. לפנינו תביעת התובע, מר דניאל חי כנפו (להלן: "התובע"), במסגרתה עותר התובע להעברת מקום הדיון בוועדת הערר לשירותים מיוחדים בעניינו, מסניף באר שבע לכל סניף אחר של המוסד לביטוח לאומי, למעט סניף תל אביב, סניף נצרת וסניף ירושלי ם.
רקע
2. התובע יליד 13.12.00, תושב העיר באר-שבע .
3. לתובע נקבעה נכות רפואית צמיתה בשיעור 90% ודרגת אי כושר צמיתה בשיעור 100% החל מיום 13.12.18 (היום בו מלאו לתובע 18 שנה).
4. לאחר קביעת הנכות הרפואית ודרגת אי הכושר , הגיש התובע לנתבע תביעה לקבלת גמלת שירותים מיוחדים.
5. ועדה רפואית (שירותים מיוחדים) מדרג ראשון אשר התכנסה לדון בתביעתו של התובע ביום 5.5.19 בסניף באר שבע, קבעה כי התובע הינו " עצמאי או אינו תלוי בזולת בעזרה רבה ברוב פעולות היום יום ברוב שעות היממה" (להלן: "החלטת הוועדה מדרג ראשון").
6. נוכח החלטת הוועדה מדרג ראשון, ביום 14.5.19 הודיע הנתבע לתובע, כי תביעתו לקצבת שירותים מיוחדים נדחתה .
7. ביום 9.7.19 פנה התובע לנתבע בערר על החלטת הוועדה מדרג ראשון . במסגרת פניי ה זו, ביקש התובע כי ער רו על החלטת הוועדה מדרג ראשון יידון "אך ורק בסניף אשקלון, או רמלה", וכי הוא אינו מעוניין כי הערר יידון " בסניף ב"ש או סניף ת"א מטעמים השמורים" עמו .
8. ביום 14.7.19 השיב הנתבע לפנייתו של התובע, כי " התקבל ערר לעניין שירותים מיוחדים. ערר מטופל לפי סניף המגורים ולכן תוזמן בקרוב לוועדת ערר לשירותים מיוחדים בבאר שבע". בהתאם לכך, ביום 21.7.19 הוזמן התובע לוועדת ערר לשירותים מיוחדים ב סניף באר שבע ליום 4.8.19.
9. לאחר קבלת ההזמנה לוועדת הערר, שב התובע ופנה לנתבע בבקשה להעביר את הדיון בערר לסניף אשקלון או לסניף רמלה. במסגרת הבקשה התריע התובע כי ככל שלא תתקבל בקשתו, הוא יפנה לערכאות בבקשה להורות על העברת הערר לסניף אחר של הנתבע, כבקשתו.
10. ביום 4.8.19, המועד בו הייתה אמורה להתקיים ועדת הערר בהתאם להזמנה, הודיעה אמו של התובע, כי התובע לא יגיע לוועדה וכי בכוונתה לפנות לבית הדין בעניין .
11. התובע אכן לא התייצב לוועדה שהייתה קבועה ליום 4.8.19 ולאחר מכן שב וביקש כי ועדת הערר בעניינו תתקיים בסניף אשקלון או רמלה בלבד.
12. ביום 15.8.19 השיב הנתבע לפניית התובע, וציין כי על התובע להתייצב בוועדת ערר בעיר מגוריו, באר-שבע, כדלקמן:
"התקבלה בקשתך להיבדק בועדת (כך במקור- ר.ג.) ערר בשירותים מיוחדים בסניף אחר. לאחר התייעצות, תיק מטופל בסניף באר שבע לפי כתובת המגורים המעודכנת במשרד הפנים, כפי שכבר נמסר לך טלפונית בתאריכים 4/8/19 ו 5/8/19.
מועד הודעה (צ"ל: "הוועדה"- ר.ג.) נותר בעינו בתאריך 8/8/19 (צ"ל: "18/8/19") בשעה 15:50 וקיימת חובת התייצבות לצורך קבלת החלטה בתיקך".
אין חולק כי התובע לא התייצב בוועדת הערר בסניף באר שבע, נוכח התנגדותו לקיים את הדיון בערר בסניף באר שבע.
מכאן התביעה שלפנינו.
13. יצוין, כי בתחילה ההליך הוגש כבקשה לסעד זמני (צו עשה), ובהתאם להסכמת התובע בדיון מיום 25.2.20, שונה סיווג ההליך והתברר כתביעה רגילה.
טענות הצדדים
14. עיקר טענות התובע
לטענת התובע, אשר יוצג בהליך ע"י אמו, גב' רותי כנפו (להלן: "האם" או " אמו ל התובע"), משפחתו מסוכסכת עם מנהל סניף המוסד לביטוח לאומי בבאר-שבע, מר שמואל סעדון (להלן: "מר סעדון"), ומטעם זה יש מקום להעברת הדיון בערר ו לסניף אחר מחשש להתנכלות.
אשר למהות הסכסוך, התובע טוען כי ע ל רקע סכסוך שהיה בין מר סעדון, לאחיו של האם (דודו של התובע), מר חיים מלכה (להלן: "מר מלכה"), אשר היה מפקדו של מר סעדון בתקופה בה שירתו השניים יחד בצבא, מר סעדון מתנכל למשפחתם במסגרת תפקידו כמנהל סניף המוסד לביטוח לאומי בבאר שבע ודואג לשלילת זכויותיהם .
התובע מוסיף וטוען, כי על רקע סכסוך זה, מר סעדון אף התנכל לדוד אחר שלו, מר מכלוף אלפונס (להלן: "מר אלפונס"), אשר תביעתו להכרה בפגיעה מיום 22.5.08 כפגיעה בעבודה הוכרה תחילה על ידי הנתבע ונשללה מאוחר יותר. לעניין זה טוען התובע, כי בין אחיו של מר אלפונס, מר גיל , (להלן: " מר גיל"), לבין המוסד לביטוח לאומי נרקמה קנוניה, כך שהוסכם ביניהם כי מר גיל יעיד כנגד מר אלפונס בתביעה שהתנהלה בינו לבין המוסד לביטוח לאומי; ובתמורה, המוסד לביטוח לאומי יכי ר באירוע שאירע למר גיל כבתאונת עבודה. התובע טוען כי על רקע סכסוך זה, הגישה דודתו, אחות האם, הגב' שולמית (להלן: "הדודה" או " דודתו של התובע" או "גב' שולמית") תלונות במשטרה כנגד מר סעדון, וכי יש בכך כדי להעיד על הסכסוך המתנהל בין משפחתו של התובע לבין מר סעדון.
התובע מוסיף, כי מנהל המוסד לביטוח לאומי בסניף תל-אביב הינו חברו הקרוב של מר סעדון, ולכן אין לדון בערר גם בסניף תל אביב. עוד טוען התובע, כי מר סעדון היה מנהל סניף נצרת לתקופה מה, ועל כן אין לדון בערר גם בסניף נצרת. בדיון מיום 25.2.20 הזכירה האם אף את סניף ירושלים, וביקשה כי הערר לא יתקיים גם בסניף ירושלים, מבלי שציינה מדוע.
התובע צירף ראיות מהן עולה כי הנתבע הסכים בעבר לקיים דיונים בערר של בני משפחתו בסניפים שאינם סניף באר-שבע. כך, התובע הגיש תצהיר של הדודה ב מסגרתו טענה כי עברה "ערעורים רבים אני ובעלי עקב ובגין מצבנו הבריאותי" בטרם הסכסוך עם מר סעדון, "ותמיד ערעורנו התקיימו מחוץ למוסד לביטוח לאומי בב"ש. הן ברמלה, והן באשקלון". כמו כן, התובע הפנה ל תיק ב"ל 59263-06-19, שם הסכים הנתבע להיעתר לבקשתה של האם להעברת הטיפול בעניינה לוועדה רפואית בסניף רמלה.
עוד טוען התובע, כי בהתאם לדין קביעת מקום ועדה בהתאם למקום המגורים של המבוטח הינה רק ביחס לוועדה מדרג ראשון ולא ביחס לוועדת ערר, ולפיכך אין מניעה כי עררו יידון בסניף אחר, כבקשתו.
15. עיקר טענות הנתבע
דין התביעה להידחות הואיל ואין היא מגלה עילה. לא קיים כל סכסוך בין התובע או מי מבני משפחתו לבין הנתבע או מי מעובדיו.
זאת ועוד, הוועדה לעררים לשירותים מיוחדים הינה ועדה עצמאית וסוברנית אשר אינה כפופה לנתבע, כך שאף אם היה סכסוך משפחתי כאמור, אין בו כדי להשפיע על החלטת הוועדה.
מערך הוועדות בנוי בהתאם למקום מגורי המבוטחים ובהתאם למערך תורים, וכל שינוי במערך זה פוגע בזכויותיהם של מבוטחים אחרים. ככלל, הוועדות הרפואיות של תושבי באר-שבע והסביבה מתקיימות בבאר-שבע, ובמקרים חריגים – שעניינו של התובע אינו נמנה עליהם – יש מקום לשנות את מיקום הוועדה. מקום כינוס הוועדה אינו לבחירתו של המבוטח ולשם כך נקבעו כללים אחידים אליהם הפנה הנתבע. עוד הפנה הנתבע לתקנות 10(א), 13 ו-24(ב) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (קביעת אחוזי נכות רפואית, מינוי ועדות לעררים והוראות שונות), תשמ"ד-1984 (להלן: "תקנות אחוזי נכות"), מהן עולה כי התובע חייב להתייצב לוועדה במקום המצוין בהזמנה.
התנהלותו של התובע נגועה בחוסר תום לב, שכן כשהחלטות הוועדות בבאר-שבע אשר קבעו לו אחוזי נכות ואי כושר תאמו את רצונו, הוא לא טען לרדיפה ולמשוא פנים ולא ביקש לעבור לסניף אחר, אולם כשניתנה החלטה שאינה לרוחו (ההחלטה הדוחה את תביעתו לקצבת שר"מ), ביקש לעבור לסניף אחר עקב רדיפה ומשוא פנים.
התובע רותם את העגלה לפני הסוסים שכן, הוא טוען לפגיעה בזכויותיו שעה שהוועדה לעררים טרם דנה בעניינו וכשהוא כלל אינו יודע מה תהיה החלטתה.
דיון והכרעה
16. לאחר שעיינו בטענות הצדדים ובכלל החומר המצוי בתיק בית הדין, באנו לכלל מסקנה כי דין התביעה להידחות . להלן נפרט את הנימוקים להחלטתנו זו.

א. לא הוכח סכסוך אישי בין מר סעדון לבין משפחת התובע
17. תחילה נציין, כי טענת התובע שלפיה משפחתו מסוכסכת עם מר סעדון על רקע סכסוך שהיה בין מר סעדון, לאחיו של האם, מר מלכה, בזמן שירותם הצבאי המשותף לא הוכחה. מדובר בטענה שנטענה בעלמא על ידי האם והדודה ולא נתמכה בראיה כלשהי. לעניין זה נדגיש, כי על אף שאמו של התובע טוענת, כאמור, לסכסוך של מר סעדון עם אחיה, מר מלכה, מזמן שירותם הצבאי המשותף, התובע נמנע מלהביא לעדות מטעמו את מר מלכה (דודו) על מנת לתמוך בגרסתו. הימנעות התובע מהבאת ראיה שהייתה יכולה לתמוך בגרסתו מלמדת כי לו הובא דודו, מר מלכה, לעדות, היה הדבר פועל לחובתו.
18. זאת ועוד, הטענה בדבר הסכסוך בין מר סעדון לבין מר מלכה בזמן השירות הצבאי נטענה כלאחר יד ומבלי שאמו של התובע או דודתו יבהירו מהו הסכסוך הנטען.
18.1 כך, בדיון שהתקיים ביום 25.2.20 טענה האם:
"אח של גיסי (הכוונה למר גילי- ר.ג.) הלך לביטוח לאומי וסיפר להם דברים ואז מנהל ביטוח לאומי נשען עליו, כשהיה שימוע, לגבי זה, אחותי הביא את אח שלי שהיה סגן רמטכ"ל בצבא, חיים מלכה, ומר שמואל סעדון היה איתו בצבא (אחי היה קצין שלו). היה עוד איזה שהוא סכסוך ביניהם בצבא. כשאחותי הביאה לשימוע את אח שלי שהוא היה סגן רמטכ"ל ושמואל לא שכח לו את מה שהיה ביניהם בצבא ואז הוא בא נכנס בה כמו שצריך והתחיל כל המהלך. בגלל שהיא הביאה את אח שלי והוא קלט שהוא אח שלי" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

מהאמור עולה, כי האם טוענת ל"איזה שהוא סכסוך" מבלי לפרט באיזה סכסוך מדובר.

18.2. גם במסגרת עדותה של האם בבית הדין, לא ידעה האם להעיד מהו הסכסוך הנטען בין אחיה לבין מר סעדון ובמסגרת עדותה הראשית השיבה לשאלת בית הדין כדלקמן:

"לשאלת בית הדין מה הסכסוך שאני טוענת שאני קיים בין המשפחה שלי לבין מר סעדון אני משיבה שאני ואחותי המון מדברות בטלפון והיא אמרה לי רותי תצנזרי כי הכל מוקלט. הסכסוך הוא מאחותי שהבאתי אותה שתגיד מה היה. אני לא קשורה לסכסוך בשום דרך..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

18.3 בדומה, בדיון שהתקיים ביום 23.6.20 טענה הדודה: "הטענה שלנו שמר סעדון שמואל מתנכל לנו ולמשפחתנו על רקע סכסוך שהתנהל בינו לבין בעלי וביני ביחד ובגלל שהוא הסתכסך עם אחי כי הוא היה פקוד של אחי בצבא והסתכסכו אז הוא מתנכל למשפחה שלנו" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

מהאמור עולה, כי גם הדודה לא הבהירה מהו מקור הסכסוך בין אחיה, מר מלכה, לבין מר סעדון וטענה בעלמא לקיומו של סכסוך.

18.4 גם במהלך דיון ההוכחות, כאשר הדודה התבקשה להבהיר מהו הסכסוך הנטען על ידה מזמן שירותם הצבאי המשותף של אחיה, מר מלכה, ושל מר סעדון, אשר בעקבותיו מר סעדון מתנכל לטענתה לבני משפחתה, לא מסרה הדודה גרסה ברורה ועקבית ביחס לסכסוך הנטען . בעדותה, טענה לראשונה טענות שלא עלו עד למועד דיון ההוכחות, כאילו הסכסוך בין אחיה, מר מלכה, לבין מר סעדון, לא אירע עקב סכסוך ישיר ביניהם, אלא שמדובר בנקמה על כך שאחיה, מר מלכה, הגיש תלונה כנגד מר מישל סעדון (לא מר סעדון) שהוא לטענתה דוד או אח או חבר של מר סעדון:

"לשאלת בית הדין כשאנו טענו שהיה סכסוך מהצבא שלא קשור לתיק של בעלי ומה הטענה שלנו בעניין הזה אני משיבה שזה התחיל מסכסוך בצבא. לשאלת בית הדין מה הסכסוך אני משיבה שאני חושבת שלפי מה שאני זוכרת זה התחיל ושבית הדין יראה במה זה נגמר. לשאלת בית הדין במה זה התחיל אני משיבה שעם גילי אח של בעלי שהוא לקח לו את תאונת העבודה. זה התחיל שהוא נטר לאחי נקמה, לשאלת בית הדין נקמה על מה אני משיבה שלפי זכרוני אחי הגיש תלונה על הונאה נגד מישל סעדון שהוא הדוד או אח או חבר של שמואל סעדון. אחי גם ניגש למכרז ואני לא יודעת את ההיסטוריה אבל פיטרו את מישל סעדון בסוף. לשאלת בית הדין איך זה קשור למר שמואל סעדון אני משיבה שלא יודעת מה, הם חברים טובים. אני יודעת למה יש ביניהם קשר כי הייתי אצל הזגג הלכתי למסגר תמונה ואני סיפרתי לבעלת המקום שאני מכירה אותה והיא אמרה לי למה את ככה עצובה, פתאום שמעה שיש לי בעיות בביטוח לאומי יצא הזגג העובד שלה מהקומה למעלה הוא שמע אותנו והוא ביקש לדבר איתי בצד. הוא אמר לי אם את רוצה שאני אסדר לך הכל, יש לנו יחסים ישירות עם סעדון שמואל שביקש שאני אביא לו אנשים למישל שהוא שכן שלו ואז בלי ועדות בלי כלום הוא נותן להם כלום. שתהיה לי תאונת דרכים אם אני משקרת. אני נשבעת בזה. במילים האלה הוא אמר לי, מישל סעדון מקושר לביטוח לאומי לסעדון שמואל, אנחנו מביאים להם אנשים. שיחקתי אותה כיפה אדומה, אמרתי לו אין בעיה, הוא שאל מה המשפחה שלי ואמרתי לו סתם שם משפחה, הזגג העביר את זה למישל, הוא מרים לי טלפון מישל סעדון ושואל מה המשפחה שלי אמרתי לו משפחה אחרת כי ידעתי שהוא מקושר לסעדון והם עושים קומבינות ביניהם, באתי אליו למשרד, קבענו פגישה, למישל סעדון, כי הזגג סידר בינינו הכל. לשאלת בית הדין איפה התקיימה הפגישה עם מר מישל סעדון אני משיבה שהוא לקח אותנו למשרד של עו"ד שיושב בעיר העתיקה אני משיבה מול טרבלסי קרמיקה בעיר העתיקה. אני באתי ישבתי הראיתי את המסמך של אלפונס מכלוף, מישל סעדון דיבר עם שמואל סעדון בצד והוא אמר לו שלא תעז, תתרחק, תתרחק. הוא אמר לי אנחנו לא מייצגים, קחי את המסמכים שלך ותלכי הביתה. אני מוכנה להיבדק במכונת אמת. אין לי מושג מה הקשר בין שמואל למישל סעדון. אולי חברים, אולי משפחה, אין לי מושג ..." (ההדגשה הוספה- ר.ג.).

19. לאמור לעיל יש להוסיף, כי טענת דודתו של התובע, הגב' שולמית, שלפיה מר סעדון רקם קנוניה עם מר גיל (אחיו של בעלה), כך שהוסכם ביניהם כי מר גיל יעיד כנגד מר אלפונס בתביעה שהתנהלה בינו לבין המוסד לביטוח לאומי; ובתמורה, המוסד לביטוח לאומי יכיר באירוע שאירע למר גיל כבתאונת עבודה, לא התקבלה על ידי מספר ערכאות (ראו פסק דין מיום 20.8.14 בתיק ב"ל 61729-10-13 (צורף כפסק דין מספר 4 ל"הודעה על פסקי דין" שהוגשה מטעם הנתבע ביום 9.6.20) שם קבע בית הדין האזורי כי " לא ברור על מה מתבססת הטענה ל"קנוניה" כביכול בין האח לבין הנתבע" ; פסק דין מיום 11.5.17 בתיק עב"ל 21648-12-14 (צורף כפסק דין מספר 5 להודעת הנתבע) שם קבע בית הדין הארצי כי "מדובר בטענה ספקולטיבית שלא הובא לה כל ביסוס בדבר קשר כביכול בין ביטול ההכרה בפגיעתו של המערער לבין ההכרה כפגיעה בעבודה בתאונה שקרתה לאחיו, בתמורה לעדות האח בתביעת המערער בבית הדין"; פסק דין מיום 19.7.17 בבג"ץ 5087/17).

20. בניגוד לעדויותיהן הלא סדורות והמבולבלות של אמו ודודתו של התובע, עדותו של מר סעדון הייתה ברורה, עקבית וסדורה. השתלשלות האירועים שתוארה על ידי מר סעדון אף מתיישבת עם הגיון הדברים. מר סעדון אישר בעדותו כי בעת שירותו הצבאי היה לו קשר עם אחיה של הגב' שולמית, אך לא היה ביניהם כל סכסוך. מר סעדון התייחס באריכות לקשר שהיה לו עם משפחתו של התובע ועם דודתו, והסביר:

"...לפני מספר שנים התקשר אליי אחיה של הגב' (שולמית – ר.ג.), שמכיר אותי מהשירות הצבאי ששרתנו יחד. הוא היה קצין אג"מ של האוגדה ולאחר מכן הוא היה סגן מפקד האוגדה. אני הייתי קצין השלישות של האגד הארטילרי באוגדה. הוא (מר מלכה- ר.ג.) התקשר ואמר לי שיש לו איזו שהיא בעיה אישית עם אחותו והוא מבקש להגיע אליי לפגישה . בפגישה מסתבר שלפני זמן בעלה דיווח לביטוח לאומי שהוא עבר תאונת עבודה, התאונה נבדקה, אושרה ושולמה... מהבדיקה שעשיתי התברר לי שאח שלו (מר גיל – ר.ג.), שאני לא ראיתי אותו מעולם ניגש למנהל תחום החקירות בסניף וטען בפניו כשאחיו עשה את התאונה לפני מספר שנים זאת לא הייתה תאונה אלא זה היה ביום של תאונה ואיציק פרץ (מנהל תחום החקירות – ר.ג.) כתוצאה מאותה עדות של האח הלך למשטרה וביקש לבדוק האם באותו יום שהוא טען לתאונת עבודה הייתה תלונה במשטרה. הסתבר שהאח הלכו לקושש עצים לל"ג בעומר. כשקוששו את העצים תפסו אותם בדואים ואמרו להם למה אתם לוקחים את העצים, התפתח שיח והרביצו לו מכות. בתיק המשטרה מופיעות העדויות של המתלונן כולל צילומים מחדר המיון של כל המכות שהוא קיבל בגוף מהבדואים. אם הם לא היו פונים אליי, תיק כזה היה מגיע ממחלקת החקירות לפקיד התביעות, פקיד התביעות היה דוחה את התביעה לאור העובדה שהתגלו ממצאים חדשים בתיק ויוצר חוב על כל התקופה כי בעצם לא הייתה תאונה, זה היה שקר. יותר מזה היה צריך להגיש תלונה במשטרה על הוצאת כספים במרמה ומתן עדויות שקר לביטוח לאומי לאורך השנים. באותה פגישה, האח ביקש שאני אעזור לו. היא כל הפגישות צועקת, משתוללת, כועסת, אני לא כתובת, אני בסך הכל ניסיתי לסייע. כשהם פנו אליי אני לא ידעתי על מה מדובר. כשאמרו לי על מה מדובר אני הצעתי להגיש תביעה לנכות כללית וברגע שיאושר נכות כללית חלק מהכסף הרטרואקטיבי יתקזז מהחוב כי בעלה כן נכה, ואת יתרת החוב נקזז בתשלומים נוחים וקטנים של 10% מהקצבה כפי שנהוג בביטוח לאומי ואני החלטתי והמלצתי שאני אפעל לנסות לראות האם ניתן למנוע את הגשת התלונה ליחידה הכלכלית על העבירה שבוצעה. הגב' (הגב' שולמית – ר.ג.) לא הסכימה להצעה, הפגישה הסתיימה בצעקות וצרחות, הם חשבו שאני חצי אלוהים בביטוח לאומי ואני יכול לעשות מה שאני רוצה. הם לא מבינים ולא יודעים שמנהל סניף בביטוח לאומי אין לו סמכות לשנות ולהיכנס להחלטות של פקיד תביעות, מה גם שכשמונח בפני פקיד תביעות חומר משטרתי שמעיד כאלף עדים שהתאונה לא הייתה דין התיק להידחות ואני לא יכול לעשות כלום. מאז הגב' החליטה במוחה שאני רודף את המשפחה ושאני מחפש אותם. היא טוענת שאני מגיע לאזור הבית ואני שורט לה את האוטו עם מסמרים. היא טוענת שאני מפיץ בכל העיר לחברים ולדודים וכן הלאה וכן הלאה ומלכלך עליהם. יש לנו במשרד אולי 30 קלסרים של פניות ציבור מהגברת. באחד המכתבים היא כתבה שהיא הולכת לקבר של אבא שלי ומקללת אותי שם. כל המכתבים קיים בקלסרים. אני לא רודף אותה, לא מכיר אותה, ולא התעסקתי איתם חוץ מאותה פגישה בכלום. לשאלת בית הדין לא היה לי שום סכסוך עם אח שלה בצבא. אפשר להביא את האח ולשאול. כל מה שהיה זה שהוא ביקש ממני פגישה כדי לנסות לעזור להם. הם חשבו שיש לי סמכות לבטל. אני רוצה להוסיף ושיופיע בפרוטוקול בית הדין, שבביטוח לאומי מוגשות ביום מאות ואלפי תביעות, אני כמנהל הסניף אין לי שום מגע בתביעות האלו, התביעות מתקבלות ומועברות למחלקה. במחלקות מועברות לפקידי התביעות, פקידי התביעות מבצעים בהחלטות בצורה סוברנית על פי חוק" ( ההדגשה הוספה- ר.ג).
21. עדותו של מר סעדון הותירה עלינו רושם אמין, ושוכנענו כי מעורבותו בעניינו של מר אלפונס החלה רק לאחר שמר מלכה פנה אליו וביקש ממנו לנסות לסייע לדודתו של התובע- הגב' שולמית, ובעלה - מר אלפונס בנוגע לדחיית תביעתו של מר אלפונס להכיר בו כנפגע עבודה, לאור גילוי הממצאים החדשים לפיהם התאונה לא התרחשה במהלך עבודתו של מר אלפונס אלא בעת שקושש עצים לל"ג בעומר.
יש לציין, כי טענת אמו של התובע שלפיה מר סעדון החל להתנכל למר אלפונס רק לאחר שראה את אחיה של הגב' שולמית, מר מלכה, במסגרת הפגישה לבירור דחיית תביעתו של מר אלפונס אינה סבירה ואינה מתיישבת עם ההיגיון. ויובהר, ככל שמר סעדון אכן היה מסוכסך עם מר מלכה עוד מהשירות הצבאי, הרי שאין זה סביר כי הגב' שולמית תבחר להביא לפגישה שנקבעה עם מר סעדון דווקא את האח שהיה מסוכסך עם מר סעדון במשך שנים.
22. ונוסיף, אשר לטענת דודתו של התובע כי מר סעדון נוקם במשפחתה על רקע סכסוך שהיה לאחיה, מר מלכה, עם מר מישל סעדון, הבהיר מר סעדון בעדותו כי הוא ומר מישל סעדון אינם קרובי משפחה וכי אין לו כל קשר לאירועים שאירעו עם מר מישל סעדון:
"מה שאני יודע זה שמישל סעדון היה משנה למנכ"ל הביטוח הלאומי תקופה מסוימת. הוא מרוקאי, אני טוניסאי, אנחנו לא קרובי משפחה. גם כשזכיתי במכרז לניהול הסניף אנשים חשבו שאנחנו משפחה. המשפחה שלו זה בן סעדון ואני סעדון. ההיכרות שלי איתו היא מתקופה שלמדנו ביחד בישיבת בני עקיבא בשנת 1973 עד 1977. אנחנו חברים עד היום. מעולם מישל סעדון לא דיבר איתי על משפחת מכלוף ולא על שום דבר. אני מוכן להישבע בכל מקום שזה לא היה ולא נברא. לשאלת בית הדין אם אני יודע על תלונה שהגיש אחיה של אמו של התובע נגד מר מישל סעדון אני משיב שמישל סעדון עזב את המוסד. אני חושב שהעדה מדברת על הונאה מזמן שהוא היה משנה למנכ"ל בביטוח לאומי. אני לא מכיר את זה. זה לא ענייני, הוא לא דיבר איתי על זה, בוודאי ובוודאי אני לא מכיר שום דבר על העניין הזה. גם אם כל מה שהיא אומרת היה נכון, אני איש ציבור, אני באתי לביטוח לאומי מתוך מקום של לעזור לאנשים ולא מחפש איך לדפוק אנשים או לשלול מהם זכויות. אני כל הזמן רק מחפש איך למקסם לאנשים זכויות. שמי הולך לפניי בעיר ואף אחד לא יכול לפגום בשם הטוב שלי, גם לא גב' מכלוף. לגבי הטענה שהיה משהו בצבא של סכסוך שלי עם אח של אמו של התובע לא היה ולא נברא ואני גם אומר שאין לי בעיה שהוא יבוא ויעיד על כך כאן" (ההדגשה הוספה- ר.ג.).
23. יש לציין, כי לא נעלם מעיננו כי הגב' שולמית הגישה כנגד מר סעדון מספר תלונות במשטרה; ואולם, אין בתלונות אלה כדי להוכיח את עובדת קיומו של סכסוך אמיתי בין מר סעדון למשפחת התובע. לעניין זה מקובלים עלינו הסבריו של מר סעדון כפי שפורטו לעיל (ראו סעיף 20 לפסק הדין). התרשמנו, כי דודתו של התובע, הגב' שולמית, ניצלה את ההליך בעניינו של התובע לצורך העלאת טענות בדבר קנוניה בין מר סעדון לבין מר גיל, טענות שנדונו בעבר בערכאות השונות ולא התקבלו.
24. המסקנה מהאמור לעיל הינה, כי לא הוכח קיומו של סכסוך אישי כלשהו בין מר סעדון לבין אחיה של אם התובע, מר מלכה. זאת ועוד, שוכנענו כי גם במסגרת בירור התביעה להכרה בפגיעתו של מר אלפונס כפגיעה בעבודה, מר סעדון לא התנכל או רדף את משפחתו של התובע וכי אין למר סעדון עניין אישי כלשהו עם התובע או מי מבני משפחתו .
25. למעלה מהצורך נוסיף ונציין, כי יש לדחות גם את טענת התובע שלפיה למר סעדון יש קשרים אישיים עם מנהלי הסניפים בתל אביב, ירושלים ונצרת וכי מטעם זה אין לקיים את ועדת הערר בעניינו גם בסניפים אלו. מעבר לכך שלא הוכח כל סכסוך אישי בין מר סעדון לבין משפחת התובע, כאמור לעיל, הרי שהטענה כאילו מר סעדון יכול להשפיע על מנהלי סניפים אחרים על מנת שישללו גם הם את זכויות התובע, הינה טענה חמורה שנעדרת כל עיגון וביסוס ראייתי בתיק .
ב. הוועדה לעררים הינה גוף עצמאי בעלת תפקיד מעין שיפוטי
26. כאמור לעיל, לא מצאנו ממש בטענות התובע לעניין קיומו של סכסוך אישי בין מר סעדון לבין משפחת התובע; ועל כן, דין התביעה להעברת מקום הדיון בוועדה בשל אותו סכסוך נטען- להידחות כבר בשלב זה.
27. עם זאת, למעלה מהצורך נוסיף, כי הוועדה לעררים הינה גוף עצמאי בעלת תפקיד מעין שיפוטי, אשר אינה מקבלת הוראות לעניין החלטותיה ממנהל סניף המוסד לביטוח לאומי באזור בו מתקיימת הוועדה. בנסיבות העניין, טענת התובע כי חברי הוועדה הינם עושי דבר של מנהל הסניף, מר סעדון, דינה להידחות. ונבהיר:
28. הערובה להבטחת עצמאותה ואי-תלותה של ועדת הערר לשירותים מיוחדים מעוגנת בתקנה 3(א) לתקנות הביטוח הלאומי (ביטוח נכות) (ועדות עררים לשירותים מיוחדים ולילד נכה), תשנ"ה-1995, הקובעת כי "שר העבודה והרווחה יקבע רשימת חברים בועדת עררים לשירותים מיוחדים (להלן – הרשימה); הרשימה תפורסם ברשומות". ההלכה הפסוקה עמדה על כך, שהוועדות הרפואיות השונות אותן מפעיל הנתבע, פועלות באופן המוחזק כסוברני ובלתי תלוי:
"הוועדות הרפואיות, הגם שהן מופעלות על-ידי המוסד מן הבחינה הארגונית והתקציבית, אין הן בשר מבשרו ועצם מעצמיו של המוסד אלא גופים סטטוטוריים המוחזקים כעצמאיים, שתפקידם לפסוק בזכויות המבוטחים לפי החוק ולהכריע במחלוקות רפואיות בין המבוטחים ולבין המוסד. בכך ממלאות הוועדות תפקיד מעין-שיפוטי מובהק. חבריהן אינם כפופים למרותו של המוסד ואינם חבים לו חובת נאמנות. כפיפותם היא לחוק ולציבור וחובתם, על-פי הדין, היא לפסוק בשאלות הרפואיות המובאות בפניהם על-פי אמות-מידה מקצועיות וענייניות".
29. לעניין זה ראו גם דבריו של כב' השופט אילן איטח (כתוארו אז) בפרשת בנימין גלעד, עת התייחס לטענת המערער שם שלפיה יש פסול בכך כי חברי הוועדה הרפואית תלויים בנתבע וקבע:
"בכל הכבוד אין בידינו לקבל את טענת המערער. ראשית, חברי הועדות הרפואיות מתמנים על ידי שר העבודה ולא על ידי המשיב "בכך הערובה לעצמאותם ולאי תלותם במוסד". שנית , וזה החשוב לענייננו – אכן המצב הרצוי הוא כי יהיה ניתוק בין הועדות הרפואיות לבין המשיב, אפילו בקשר למקום עריכת הבדיקות וכיוצ"ב (רא' המלצות הועדה להוצאת הוועדות הרפואיות מהמוסד לביטוח לאומי), יחד עם זאת ההסדר המצוי אינו הסדר פסול וראוי לו להשתנות בחקיקה...".

30. הנה כי כן, חברי ועדת הערר בעניינו של התובע מתמנים ע"י שר העבודה והרווחה ולא ע"י הנתבע, מר סעדון או מי מטעמו, ומכאן שחזקה כי בהעדר ראיה לסתור, תעשה הוועדה המתכנסת בבאר שבע (או בכל מקום אחר) מלאכתה נאמנה ותכריע בעניינו של התובע באופן הגון ובלתי תלוי . טענותיו של התובע באמצעות מיצגותיו בהליך, האם והדודה, בכל הנוגע להשפעה אפשרית כלשהי של מר סעדון על החלטת הוועדה בעניינו, לא הוכחה כלל, ואף לא הובאה ראשית ראיה בעניין.
ג. מקום כינוס הוועדה נקבע באופן אחיד לכלל המבוטחים בהתאם לכללים הקבועים בחוזר גמלאות- קביעת סניף מטפל
31. אשר למקום כינוס הוועדה, תקנה 10(א) לתקנות אחוזי נכות קובעת כי "המוסד יזמן את התובע לבדיקת הרופא המוסמך או לבדיקה לפי תקנה 8; בהזמנה יצויינו המועד והמקום של הבדיקה" (ההדגשה הוספה- ר.ג). תקנה 24(ב) לתקנות קובעת כי "תקנה 10, תחול גם על ערר לפני ועדה רפואית לעררים, בשינויים המחויבים, ולעניין זה יקראו אותה כך שבמקום "המוסד" יבוא "המזכיר"". מכאן שלנתבע הפררוגטיבה לקבוע את מיקום ועדת הערר בעניינו של התובע.
32. ואכן, בהתאם לנוהל פנימי של הנתבע שכותרתו "קביעת סניף מטפל" (להלן: " הנוהל") – " כלל הברזל הוא שתביעה תטופל בסניף שבאזור מגוריו של המבוטח, על פי כתובת מגוריו במשרד הפנים " (ההדגשות במקור – ר.ג.).
אשר לוועדות רפואיות קובע הנוהל, כי "בעבר המבוטח היה יכול לגשת לוועדה רפואית בסניף שאינו הסניף המטפל. על-פי החלטת מינהל הגמלאות, מיקום הוועדה הרפואית ייקבע גם הוא לפי כתובת המגורים במשרד הפנים. מבוטח המבקש להיבדק בסניף אחר, עליו לענות על אחד המצבים החריגים לעיל או לשנות את כתובתו במשרד הפנים".
33. משאין חולק כי כתובת מגוריו של התובע היא באר-שבע, ושעניינו של התובע אינו נמנה על אחד המצבים החריגים בנוהל (ראו עמ' 5 לנוהל), רשאי היה הנתבע לקבוע כי ועדת הערר בעניינו תתכנס בסניף הנתבע בבאר-שבע.
34. בהתאם לפסיקה, הביקורת השיפוטית שעל בית-הדין להעביר על החלטת הנתבע בנוגע למיקום ועדה רפואית, הינה ככל ביקורת שיפוטית על החלטה מנהלית, כך שככל שלא נעשתה בחוסר סמכות או חוסר סבירות קיצוני, על בית-הדין להימנע מלהתערב בה:
"החלטות הנוגעות למקום הדיון בוועדות הרפואיות של המוסד לביטוח לאומי הינן החלטות מנהליות. מדובר בהסדרים הכפופים להנחיות פנימיות, לתקנות ולחקיקה. אמנם, לבית הדין יש סמכות להחליט אם להתערב בהחלטת מנהליות של הנתבע, לרבות ביחס למיקום הוועדה. אולם, סמכות זו נמצאת רק היכן שהנתבע, כרשות ציבורית, פעל בניגוד לסמכות או בחוסר סבירות קיצונית".
35. כאמור לעיל, לנתבע סמכות המעוגנת הן בתקנות והן בפסיקה, לקביעת מקום הדיון בוועדת הערר בעניינו של התובע. נוסף על כך, החלטתו של הנתבע להותיר את הדיון בוועדה בסניף באר שבע גם לאחר בקשת התובע להעבירה לסניף אחר, הינה סבירה, משלא הועלו ע"י התובע נימוקים המצדיקים סטייה מהכלל לפיו הסניף המטפל בתובע יהיה בהתאם לכתובת המגורים של התובע במשרד הפנים.
36. בהקשר זה נזכיר, כי התובע הגיש את תביעתו לגמלת נכות כללית בסניף באר שבע, קיים את הוועדות הרפואי ות לקביעת הנכות הרפואית ו אי הכושר בסניף באר שבע, וכך גם את הוועדה הרפואית מדרג ראשון לעניין שירותים מיוחדים. רק לאחר שהתובע נדחה על ידי הוועדה לשירותים מיוחדים מדרג ראשון, העלה התובע לראשונה את הטענה כי הוא מבקש להעביר את עררו לוועדה בסניף אחר:
"... ש. תאשרי לי בבקשה שלפני הוועדה מיום 5.5.19 לא ביקשת שתיקו של הבן שלך לגבי שירותים מיוחדים יעבור לסניף אחר?
ת. לא ביקשתי. רק כשהוא נדחה על ידם אז התחלתי את המהלך. אז ביקשתי שהערעור יעבור למקום אחר ולא בבאר שבע. כבר הבנתי מה הם עושים. אני רוצה להגיד שהתיק שלי מאז שהגיע מרמלה עד היום הוא שוכב במחלקה משפטית בביטוח לאומי. רק שמואל סעדון יודע מה הוא מסתיר שם והוא מסתיר לי הכל" (ההדגשה הוספה- ר.ג.) .

העובדה כי גם התובע עצמו לא ביקש כי תביעתו לא תטופל בסניף באר שבע וכי הוועדות הרפואיות בעניינו לא תתקיימה בסניף באר שבע עד אשר נדחה על ידי הוועדה לשירותים מיוחדים מדרג ראשון, מלמדת כי גם התובע לא סבר כי קיים קושי בניהול תביעתו בסניף באר שבע; וכי הטענה כי מנהל הסניף, מר סעדון, משפיע על הוועדות בעניינו "נולדה" רק לאחר שלא היה מרוצה מהחלטת הוועדה לשירותים מיוחדים.

37. נוסיף ונציין, כי מקובלת עלינו טענת הנתבע שלפיה ככל שלא קיים טעם ענייני המצדיק העברת עניינו של מבוטח לסניף אחר, אין מקום להורות על העברת הטיפול בעניינו לסניף אחר בניגוד לכללים שנקבעו בנוהל, וזאת על מנת לשמר את השוויון בין המבוטחים ולפעול באופן אחיד כלפיהם.

38. בנסיבות העניין , לאור כל האמור לעיל, לא שוכנענו כי מדובר בהחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני של הנתבע, המצדיקה את התערבות בית-הדין בקביעת מקום ועדת הערר.
39. לא נעלם מעינינו, כי התובע פירט מקרים בהם עררים שהגיש מר אלפונס על החלטות ועדות רפואיות בנתבע, נדונו בסניפי הנתבע מחוץ לבאר שבע, אף על פי שכתובת מגוריו בבאר שבע. עם זאת, אף הנתבע אינו שולל מקרים בהם מבוטח פלוני יוזמן לוועדה רפואית שלא בסמוך למקום מגוריו וכל מקרה נבחן לגופו . לעניין זה, נוסיף, כי ככל שהעברה לסניף אחר נובעת מסיבה עניינית כגון העברה בשל חוסר ברופא בעל תחום מומחיות ספציפי בסניף המטפל או העברת מבוטחים לסניף אחר לצורך קיצור זמני המתנה לוועדה (כאשר יש עומס בסניף המטפל ומקום פנוי בסניף אחר), הרי שעל פניו אין מניעה בהעברת מקום הוועדה.
עוד נוסיף, כי העובדה שהנתבע פעל לפנים משורת הדין והסכים להעביר את עניינה של האם לטיפול בוועדה בסניף אחר, אין בו כדי ללמד על חובת הנתבע להעביר את הטיפול בעניינו של כל אחד מבני המשפחה לטיפול בסניף אחר.
סוף דבר
40. לאור כל האמור לעיל, התביעה נדחית.
הנתבע יחדש את הזמנת התובע לוועדה לעררים לעניין שירותים מיוחדים אשר מקום מושבה ייקבע בהתאם לכללי הנתבע לעניין קביעת הסניף המטפל.
הנתבע יעשה מאמץ לקבוע את מועד התכנסות הוועדה בהקדם האפשרי וזאת בשים לב לזמן שחלף ממועד כינוס הוועדה מדרג ראשון בשל הצורך בבירור ההליך דנן.
41. הנתבע ביקש לחייב את התובע בהוצאות ואף הוצאות לדוגמא בגין ניהול ההליך, שקלנו בדבר ולפנים משורת הדין ובהתחשב במצבו של התובע , החלטנו להימנע מכך על מנת שלא להכביד על התובע המתקיים מגמלת נכות כללית.
לעניין זה נוסיף, כי התרשמנו כי לא התובע הוא זה אשר ביקש לנהל את ההליך (התובע אף לא העיד בתיק), אלא אמו ודודתו, אשר טענו את כל הטענות בשמו.
בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.
42. זכות ערעור לבית הדין הארצי תוך 30 יום ממועד המצאת פסק הדין לצדדים.

ניתן היום, י"ג תשרי תשפ"א, (01 אוקטובר 2020), בהעדר הצדדים וישלח אליהם.

גב' מרים יעיש
נציגת ציבור (עובדים)

רחל גרוס
שופטת

מר אלברט שיטרית
נציג ציבור (מעסיקים)