הדפסה

בית דין לשכירות בתל אביב -

מספר בקשה: 21
לפני כבוד השופט עמית יריב

המבקשים:

  1. אביגדור צוקר
  2. אלה צוקר

נגד

המשיבים:

  1. מרדכי כהן
  2. דבורה סץ
  3. בצלאל כהן
  4. ליאון צוקר

החלטה
בבקשה לפסלות שופט

לפניי בקשה לפסול עצמי מהמשך ניהול ההליך בתיק שבכותרת.
הבקשה הוגשה על רקע בקשה מס' 20 שהוגשה בתיק ביום 12.2.2020, ובה עתרו המשיבים לשחרר סך של 100,000 ₪ שהופקד בנאמנות על-חשבון דמי הפינוי, ואשר הם מבקשים לקבל לידיהם, בהמשך לפסקי דין קודמים שניתנו בהליך זה.
בהחלטתי מיום 13.2.2020, הוריתי לב"כ המבקשים להשיב לבקשה עד יום 27.2.2020, ולצד בקשת הפסלות, ביקשו המבקשים ארכה להגשת תשובה עד למתן החלטה בבקשת הפסלות.
למען הסדר הטוב אציין, ועל מנת שתהיה לפני הקורא תמונה מלאה של לוחות הזמנים בהליך אציין, כי בהליך זה, שביסודו הייתה תביעה לביטולו של פסק דין שנתן תוקף להסכם לפינוי והשבת חזקה בנכס שחוק הגנת הדייר [נוסח משולב], תשל"ב – 1972 חל עליו, ניתן פסק דין ביום 15.8.2018, והחלטה בבקשה לביטול פסק הדין ניתנה ביום 16.12.2018 (להלן: " החלטת דצמבר").
עוד אציין, כי בקשת רשות ערעור על החלטה שלא לעכב את ביצועו של פסק הדין נדחתה ע"י בית המשפט המחוזי תל-אביב – יפו ביום 10.2.2019 (כב' השופטת אביגיל כהן), ובקשת רשות ערעור על החלטה זו נדחתה על-ידי בית המשפט העליון ביום 10.3.2019 (כב' השופט נ' סולברג);
ואוסיף כי ערעור על החלטת דצמבר נדחה בפסק דין מנומק בבית המשפט המחוזי תל-אביב – יפו ביום 10.6.2019 (ע"א 35431-12-18, כב' סגן הנשיא י' שנלר, כב' סגן הנשיא ד"ר ק' ורדי וכב' השופטת ע' רביד), ובקשת רשות ערעור על רכיב מסוים בפסק הדין של בית המשפט המחוזי (וליתר דיוק – על הבהרה לפסק הדין) נדחתה על-ידי בית המשפט העליון ביום 20.11.2019 (כב' השופט ע' פוגלמן).
עוד אציין, והדבר חשוב להמשך הדיון, כי הדיון האחרון שהתקיים במעמד הצדדים התקיים ביום 15.8.2018 – לפני למעלה משנה וחצי.
הטענות המובאות בבקשת הפסלות הן אלה:
בין מותב זה ובין ב"כ הנתבעים בהליך העיקרי, עו"ד ישי דב גלילי, יש יחסי "היכרות וידידות", כלשון הבקשה על רקע לימודי משפטים משותפים, ואף התנהלו שיחות במהלך הדיון על היכרות זו;
המותב הפגין "יחס מפלה לטובת המשיבים ובא כוחם" במהלך הדיון;
בית הדין לא עמד על בירור שאלת מינויו של אפוטרופוס למבקש 1, חרף החלטת "סגנית נשיא בית הדין לשכירות";
בית הדין הורה "מיוזמתו" על ביעור מוצגים וראיות, אף שהליך ערעור היה תלוי ועומד.
לאחר עיון בבקשה, נחה דעתי כי יש לדחותה על אתר, אף מבלי לבקש את תשובת המשיבים – וזאת על מנת לחסוך מן המבקשים את ההוצאות הכרוכות בהגשת תשובה לבקשת הסרק האמורה.
אין כל עילת פסלות, והבקשה משוללת יסוד – בין עובדתי ובין משפטי.
ראשית אציין, כי הבקשה הוגשה בשיהוי כבד עד מאוד. כידוע, בקשת פסלות יש להגיש בסמוך לאחר שנודעה עילת הפסלות. והנה, לשיטתם של המבקשים על "היכרות וידידות" (שלא היו ולא נבראו, ואף משל לא היו, כפי שיובהר להלן) של מותב זה עם ב"כ המשיבים נודע למבקשים, לשיטתם, "במהלך הדיונים". אזכיר, כי הדיון האחרון במעמד הצדדים התקיים לפניי ביום 15.8.2018 – כשנה וחצי לפני מועד הגשת הבקשה. אזכיר עוד, כי המבקשים היו מיוצגים בכל ההליכים בידי עורכי דין ותיקים ומנוסים – עורכי הדין גלס. המועד להגשת בקשת פסלות מטעם זה חלף-עבר זה מכבר.
הוא הדין גם בטענות ל"יחס מפלה" במהלך הדיונים. כאמור – ככל שהיה יחס מפלה (ואם היה יחס מפלה – הרי הוא היה לטובת המבקשים דווקא, ואף זאת יובהר להלן), הרי המועד האחרון שבו ניתן היה להפגין יחס זה היה במחצית אוגוסט 2018 – ומדוע נזכרו המבקשים להגיש בקשתם רק עתה?
כך הוא גם ביחס למינוי אפוטרופוס – ובהקשר זה יש להזכיר, כי המבקשים היו מיוצגים. כב' סגנית נשיא בית משפט השלום, כב' השופטת לוי-מיכאלי, העירה את שהעירה, והמבקשים ובאי-כוחם בחרו לפעול כפי שבחרו לפעול. עוד אציין, כי האפוטרופוס הנוכחי של המבקש מונה במהלך ניהול ההליך כאפוטרופוס לגוף, אך הוא הסתיר עובדה זו (וראו לעניין זה סעיף 12 להחלטת דצמבר).
וככל שהדברים נוגעים להחלטה בדבר השמדת המוצגים – גם כאן, מדובר בשיהוי ניכר: ההחלטה האחרונה בנושא המוצגים ניתנה בחודש פברואר 2019, לפני כשנה.
אך גם מעבר לשיהוי הניכר, הבקשה משוללת יסוד ונשענת על תשתית עובדתית שגויה, הנובעת, ככל הנראה, מן העובדה שב"כ המבקשים אינם אלה שייצגו את המבקשים בהליכים לפניי ולא היו נוכחים בדיונים.
אשר לטענה על קיומם של קשרי ידידות וקרבה בין עו"ד גלילי וביני – באיפוק הנדרש אציין, כי טענה זו היא טענת סרק. לא הכרתי את עו"ד גלילי לפני שהופיע לפניי, איננו מיודדים ואין כל קרבה – מקצועית, אישית או אחרת – בינינו. אינני יודע אם עו"ד גלילי ואני למדנו ביחד – אך אציין כי בשנתון שבו למדתי למדו ביחד איתי עוד כ-450 סטודנטיות וסטודנטים, ויש להניח כי חלק ניכר מהם עוסקים בעריכת דין.
עוד יוער, כי אינני זוכר ש"העלינו זכרונות" מתקופת הלימודים במהלך הדיון (בין היתר משום שאינני זוכר את עו"ד גלילי מתקופת הלימודים), אך ברי כי לא די בלימודים באותה פקולטה ובאותו מחזור כדי להצדיק פסלות.
אשר לטענת המבקשים כי היה עליי לבדוק אם מונה אפוטרופוס למבקש 1 – גם טענה זו אינה מקימה עילת פסלות. גם אם נניח לצורך הדיון כי בית הדין שגה כאשר לא בדק את סוגיית האפוטרופסות (ואינני סבור כי כך הוא, משעשה שסוגיית האפוטרופסות הועלתה על-ידי המותב שדן בסעד הזמני ועורכי הדין שייצגו את המבקשים לא פעלו בנושא), כפי שהבהרתי היטב בהחלטת דצמבר, המשמעות היחידה של העדר הייצוג בהליך שהיה לפניי היא שבאי כוחו של המבקש דאז לא היו רשאים להגיש את התביעה ל ביטול פסק הדין, שאז ממילא היה המבקש 1 כפוף לפסק הדין הקודם (וראו לעניין זה סעיף 14 להחלטת דצמבר).
בהקשר זה יש לתמוה על העלאת הטענה ביחס למינוי אפוטרופוס, שעה שבנם של המבקשים מונה, לטענתו, כאפוטרופוס לגוף כחודשיים לפני מועד הדיון לפניי (ביוני 2018), אך אף על פי שהיה נוכח בכל הדיונים, הוא הסתיר את מינויו מבית הדין.
אשר לטענה ביחס להנחיה לביעור מוצגים – לאחר שנסגר התיק הפיזי בבית המשפט, ועל פי נהלי המזכירות הרלוונטיים, פנתה מזכירות בית המשפט לבקש הנחיות כיצד לטפל בחומר פיזי המצוי בתיק. בהתאם, הוריתי כי מוצגים פיזיים יוחזרו למגישיהם, וככל שלא יידרשו בתוך פרק זמן קבוע – ניתן יהיה להשמידם. זהו הנוהג המקובל בבקשות מעין זו, ובוודאי שאין הדבר מקים עילת פסלות, בוודאי כאשר לא הועלתה כל טענה כי המוצגים לא הומצאו גם לצד שכנגד במהלך ההליך.
אשר לטענה בדבר "יחס מפלה" – לא זו בלבד שהמבקשים לא הופלו, אלא ההיפך הוא הנכון: המבקשים הגישו תביעת סרק לביטול הסכם פינוי שחתמו עליו מרצונם וביוזמתם (כפי שקבעתי בהחלטת דצמבר, וכפי שאושר על-ידי ערכאת הערעור), באופן שהביא לדחיית מועד הפינוי שנקבע. חרף ז את, וכאשר הצעתי לצדדים להסכים לדחיית התביעה, הוסכם גם על דחיית מועד הפינוי בארבעה חודשים ממועד פסק הדין ובשבעה חודשים ביחס למועד הפינוי שהמבקשים התחייבו לו מלכתחילה, ואף נקבע כי לא ייעשה צו להוצאות. גם בהחלטת דצמבר, אף שסברתי שהוגשה שלא בתום לב, תוך ניצול לרעה של הליכי המשפט (עמדה שבית המשפט המחוזי הנכבד לא רק שלא הפך, אלא הוא אף אישר אותה מפורשות, וראו סעיף 46 לפסק דינו של כב' סגן הנשיא ורדי בערעור), נמנעתי מחיוב בהוצאות – תוך שציינתי כי הדבר נעשה מתוך התחשבות בגילם של המבקשים ובמצבם הבריאותי הלא-פשוט. מכאן שככל שבית הדין הפגין "יחס מפלה", היחס המפלה היה לטובת המבקשים ולא נגדם.
העולה מן המקובץ הוא כי בקשת הפסלות הוגשה בשיהוי כבד ובלתי מוסבר, היא נשענת על טיעונים משפטיים שגויים, תוך התעלמות מקביעות חלוטות של בית המשפט המחוזי, וכהמשך ישיר להתנהלותם של המבקשים, העושים כל שלאל ידם על מנת לעכב את ההליך.
בקשת הפסלות נדחית אפוא, בהיעדר בסיס עובדתי או משפטי לה.
משהובהר כי מדובר בבקשת סרק, לאור הטענות החמורות שהופנו כלפי מותב זה – ללא כל בסיס, תוך התבססות על תצהיר הכולל פרטים עובדתיים לא-נכונים (לשון המעטה), ראוי היה לחייב את המבקשים בהוצאות לטובת אוצר המדינה בשיעור משמעותי (וראו בהקשר זה: יגאל מרזל, דיני פסלות שופט, 327-326 (2006)). כך בוודאי מקום שבו המבקשים שבים ומגישים בקשות סרק תוך שימוש לרעה בהליכי המשפט.
אלא שגם בזו הפעם, תגבר מידת הרחמים על מידת הדין, ומשלא התבקשה תשובה (על מנת שלא להכביר הוצאות), לא ייעשה צו להוצאות לטובת אוצר המדינה, אף שאני ער לכך שבהימנעות זו מלהטיל על המבקשים את העלויות הנובעות מהתנהלותם, או לפחות את מקצתן, אני מעודד אותם להמשיך ולהגיש בקשות סרק.
זכות ערעור לנשיאת בית המשפט העליון בתוך 10 ימים מהיום.
המזכירות תמציא את ההחלטה לצדדים בפקס ידני, ותתעד ביצוע המשלוח בתיק.

ניתנה היום, א' אדר תש"פ, 26 פברואר 2020, בהעדר הצדדים.