הדפסה

בית דין לשכירות בנצרת ש 5581-11-19

מספר בקשה:7
בפני
כבוד ה שופט דניאל קירס

המבקש (התובע)

אסעד חדאד
באמצעות ב"כ עוה"ד פואד מופיד נקארה

נגד

המשיבים (הנתבעים)

  1. ג'סאן קאלוש
  2. סאידה קאלוש

באמצעות ב"כ עוה"ד אילן בלושטיין, עוה"ד ליאור חליווה

החלטה ופסק דין חלקי

1. כבקשת התובע ובהעדר התנגדות הנתבעים, הנני מבטל את פסק הדין מיום 24.2.2020.

2. כבקשת התובע ובהעדר התנגדות הנתבעים, הנני מורה למזכירות להשיב את הגדרתו של תיק זה לתיק המתנהל בבית משפט השלום (ולא בבית הדין לשכירות).

3. כבקשת התובע ובהעדר התנגדות הנתבעים, הנני מוחק את הסעדים כדלקמן מכתב התביעה:

א. הסעד המבוקש בסעיף 21(ג)(1) לכתב התביעה.
ב. הסעד המבוקש בסעיף 21(ג)(3) לכתב התביעה.
ג. הסעד המבוקש בסעיף 21(ג)(4) לכתב התביעה.

4. מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה אין צורך במתן היתר לפיצול סעדים לשם הגשת תביעה אחרת לבית הדין לשכירות לסעדים הנמצאים בסמכות בית הדין לשכירות ואשר אינם בסמכות בית משפט השלום.

5. מקובלת עלי טענת הנתבעים לפיה, לצד ההיעתרות החלקית לבקשת התובע, יש לחייב ו בהוצאות. היה זה מעשהו של התובע – הכללה, בכתב תביעה אחד , של סעדים בסמכות בית הדין לשכירות שאינם בסמכות בית משפט שלום, ו של סעדים אחרים שבסמכות בית משפט השלום שאינם בסמכות בית הדין לשכירות, אשר גרר את הבקשה לסילוק התביעה על הסף, בה נמצאה עילה למחיקה חלקית של התביעה. כאשר כעת משלים התובע (בצדק) עם כך שלא ניתן לדון בכל הסעדים בכתב התביעה בערכאה אחת, מוצדק שהוא יישא בהוצאות הנתבעים בגין הגשת הבקשה לסילוק על הסף (ולא נעלם מעיני כי באותה ב קשה נכללה, בנוסף, בקשה למחיקת כותרת שנבעה כנראה מסיווג שגוי של התיק בידי מזכירות בית המשפט , כתביעה בסדר דין מקוצר).

אוסיף, כי בבקשה דנן לביטול פסק הדין לא הצביע התובע על הצדקה למחדל בענין אי-הגשת תשובה לבקשה לסילוק התביעה על הסף. בטענת התובע לפיה בית המשפט לא הורה על תשובה לבקשה אין ולא כלום, שכן, כטענת הנתבעים, המועד להגשת תשובה מוסדרת בתקנות ואין כל צורך בהחלטה שכזו . ואף לגוף הטענות לביטול פסק הדין, טענת הנתבעים בבקשה לסילוק על הסף לפיה יש לסלק סעדים בתביעה מאחר שלא כל הסעדים ניתנים לתביעה באותה ערכאה, היתה נכונה. אעיר, מבלי לקבוע כי לו הסעדים בסמכות בית הדין לשכירות היו נטענים אך כסעדים חלופיים הדבר היה מביא לתוצאה אחרת, כי ממילא אין מקובלת עלי טענת התובע לפיה הסעדים שבסמכות בית הדין לשכירות התבקשו רק לחלופין. כטענת הנתבעים, קריאת סעיף 21 לכתב התביעה (לרבות סעד אחר בו בלבד אשר הוגדר כסעד חלופי, סעיף 21(ב)), אינה מעלה כי אותם סעדים התבקשו לחלופין. מכאן, ששהי עתרות החלקית לבקשה דנן היא בעיקר נוכח אי-התנגדות הנתבעים לה, ולא כי התובע הצביע על זכות בדין לכך.

כן מוצדק שהתובע יישא בהוצאות במסגרת הבקשה הנוכחית, למרות שבית המשפט נעתר לה ברובה בהעדר התנגדות הנתבעים. בנסיבות הענין, הנתבעים נדרשו לכתיבת תשובה לבקשה דנן על מנת לפרט מדוע בנסיבות הענין מוצדק, למרות העדר ההתנגדות לרוב המבוקש בבקשה דנן, לחייב את התובע בהוצאות.

6. לאור כל האמור, הנני מחייב את התובע לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך של 2500 ₪.

ניתנה היום, ד' סיוון תש"פ, 27 מאי 2020, בהעדר הצדדים.

דניאל קֵירֹס, שופט