הדפסה

בית דין לשכירות בנצרת ש 18504-03-19

בפני
כבוד ה שופט אלעד טל

תובעת

עיפאף רמדאן

נגד

נתבע
מוסטפא לידאווי

החלטה

לפני בקשה לחתום על פסיקתא.

1. עניינינו בתביעה לקביעת דמי שכירות חודשיים ריאליים לפי סעיף 57 לחוק הגנת הדייר [נוסח משולב] תשל"ב – 1982. ביום 4.1.21 ניתן פסק דין לפיו חוייב הנתבע לשלם לתובעת סך של 2,790 ₪ לחודש עבור המושכר, בתוספת מע"מ, צמוד למדד. בנוסף חוייב לשלם הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך 7,000 ₪.

2. ביום 5.1.21 הגישה התובעת בקשה לתיקון פסק הדין, בעניין סכום ההוצאות שנפסק לטובתה, בטענה כי אינו מכסה את הוצאותיה.
בהחלטתי, דחיתי את הבקשה, וציינתי כי ההוצאות נאמדו בהתאם לנסיבות התיק.

3. ביום 24.1.21, הגישה התובעת את הבקשה שלפני.

4. לטענת התובעת, פסק הדין, כפי שניתן, אינו ניתן לביצוע בלשכת ההוצל"פ, ככל שהנתבעת לא יפעל לפיו. בנוסף, יש לציין בפסק הדין במפורש כי על הנתבע לשלם לתובעת את ההפרש בין דמי השכירות ששילם מיום 9.3.19 ועד למועד פסק הדין, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית מאמצע התקופה וכן הפרשי הצמדה וריבית מיום מתן פסק הדין ועד התשלום המלא בפועל. זאת ועוד, מאחר והתובעת היא "עוסק פטור", הנתבע אינו מחוייב לשלם לה מע"מ, וראוי כי עניין זה יצויין בפסק הדין.

5. הנתבע מתנגד לבקשה, שכן אין המדובר בפסיקתא אלא בבקשה לתיקון פסק הדין, שעניינה פסיקת סעדים שאינם בסמכות בית הדין לשכירות, שסמכותו הינה אך ורק בעניין דמי השכירות, ובעילות שכלל לא נתבקשו בתביעה (הפרשי הצמדה וריבית).

דיון והכרעה
6. לאחר שעיינתי בטענות הצדדים, מצאתי כי דין הבקשה להדחות.

7. אקדים ואציין, כי המדובר בבקשה לסעד תיאורטי "ככל שהנתבע לא יפעל " לפי פסק הדין ( סעיף 1 לבקשה), וכידוע בית ה משפט יסרב ליתן "סעד שהוא " 'תיאורטי', 'אקדמי', 'מוקדם', וכיוצא באלה תארים ...מקום שלמבקש הסעד אין - לדעת בית המשפט - אינטרס ממשי, מיידי וישיר בסעד שהוא מבקש..." (ע"א 490/92 הרצל שאבי נ' אררט חברה לביטוח בע"מ (פורסם ביום 25.7.93)).

8. הוראת החיקוק המתייחסת לחתימה על פסיקתא נמצאת בתקנ ה 133(א) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשע"ט- 2018 (להלן: "התקנות"), שקובעת: " בית המשפט רשאי, לבקשת בעל דין, לערוך פסיקתה, שתכיל את מספר התיק, מועד ההחלטה, שמות בעלי הדין ומענם, הסעד או ההכרעה האחרת שניתנו והוצאות המשפט שנפסקו ".

9. הפסיקה קבעה בשורה של החלטות, כי הפסיקתא "אינה אלא תמצית של החלטה שניתנה, המפרשת את ההכרעה ללא נימוקים" (ד"ר יואל זוסמן "סדרי הדין האזרחי" מהדורה שביעית (ירושלים, 1995), ע' 523 ) וכי "הפסיקתא איננה חי הנושא את עצמו, אלא סמוכה להחלטה או פסק דין שניתנו, והיא נערכת על פיהם" (ע"א 6449/97 עמיר טמשה נ' אורי עדן, דינים עליון, כרך נג, 470)).

10. בענייננו, המדובר בניסיון שני של התובעת להביא לתיקון פסק הדין, שלא בדרך של הגשת ערעור. הפסיקתא שהוגשה מטעם התובעת אינה עולה בקנה אחד עם האמור בפסק הדין אשר ניתן, ואין כל מקום להוסיף לפסיקתא את רכיב הפרשי תשלום שכר הדירה, ההצמדה והריבית, אליה ם התייחס ה התובע ת בפסיקתא.

11. על כן, הבקשה נדחית .
התובעת תישא בהוצאות הנתבע בגין בקשה זו בסך 1,500 ₪.

המזכירות תמציא לצדדים את ההחלטה.

ניתנה היום, ו' אדר תשפ"א, 18 פברואר 2021, בהעדר הצדדים.