הדפסה

בית דין לשכירות בירושלים ש 54193-02-19

בפני
כבוד ה שופט אמיר דהאן

התובע

נאיף אמין סנדוקה, ת"ז XXXXXX277

נגד

הנתבעים

  1. ואאל גברה קורט, ת"ז XXXXXX411
  2. מוניר גברה קורוט, ת"ז XXXXXX403
  3. אלכסנדר גברה קורוט, ת"ז XXXXXX395

החלטה

ביום 20/07/20 ניתן בתובענה זו פסק־דין למחיקה מחוסר מעש, אחרי שהתובע לא הגיש ראיותיו למועד חרף אורכות מרווחות שקיבל מבית המשפט , בין בעקבות בקשה ובין בעקבות מצב החירום.

עוד באותו יום הגיש ב"כ הנתבעים בקשה לפסיקת הוצאות משפט בגין הליך זה. הבקשה הופנתה לתגובת התובע, וזו לא התקבלה אף לאחר אורכה. ביני וביני הודיע התובע כי בדעתו להמשיך ולנהל הליכים מול הנתבעים.

סוגיית הוצאות המשפט מוסדרת בפרק ל"ד בתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד–1984, הכולל מספר קווים מנחים הצריכים לענייננו. עיקר ההוראות הרלוונטיות מצויות בתקנה 512(א)-(ב), בזו הלשון:

(א)  קבע בית המשפט או הרשם את סכום ההוצאות, רשאי הוא לפסוק אותו, הן לענין שכר טרחת עורך דין והן לענין הוצאות המשפט, כל אחד מהם בנפרד בסכום כולל, ובלבד שבכפוף לאמור בתקנת משנה (ב), לא יפחת סכום שכר הטרחה מן התעריף המינימלי שנקבע לענין שכר טרחת עורך דין בכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי), תשל"ז-1977 (להלן – התעריף המינימלי), זולת אם הורה בית המשפט, מטעמים מיוחדים שיירשמו, על תשלום סכום קטן מהסכום האמור.
           (ב)  בתיתו צו להוצאות ובקביעת שיעורן יתחשב בית המשפט או הרשם, בין השאר, בשווי הסעד השנוי במחלוקת בין בעלי הדין ובשווי הסעד שנפסק בתום הדיון, ויהא רשאי להתחשב גם בדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון.

בענייננו קיימות הוראות מנחות לעניין קביעת שכר טרחת עו"ד בתביעות בבית־דין לשכירות (סעיפים־קטנים 7(2) ו־7(4) לתוספת לכללי לשכת עורכי הדין (התעריף המינימלי המומלץ), התש"ס –2000)), ואלו יהוו הבסיס לקביעת שכר הטרחה. דרישת התשלום העדכנית שנשלחה לנתבעים לפני הגשת התביעה (מכתב מיום 11/11/18), והמצורפת כנספח ב' לכתב התביעה, מעמידה את סכום דמי השכירות הנדרש על 142,000 ש"ח למשך 7 שנים, שהם 1,690 ש"ח לחודש. בנוסף זכאים הנתבעים להוצאות בגין הישיבות שהתקיימו, בסך של 425 ש"ח לישיבה.

בנוסף יש ליקח בחשבון גם את הדרך שבה ניהלו בעלי הדין את הדיון. לעניין זה מביע בית־הדין את הסתייגותו מאופן ניהול התביעה בידי התובע. כתב התביעה הוגש ביום 21/02/19 כשהוא נושא בכותרתו את שמותיהם של לא פחות מ־11 תובעים, אשר התובע 1 (הוא התובע בענייננו) הוא "מיופה כוחם". התובע קיבל התראה לצרף את פרטיהם של התובעים האחרים ולא עשה כן, והם נמחקו בפסק־דין חלקי מיום 12/03/19. בישיבת קדם המשפט מיום 18/12/19 ציין התובע לפרוטוקול כי הוא מייצג רק 255/744 חלקים מהנכס.

בתום הדיון הורה בית־הדין על הגשת ראיות הצדדים, והוקצבו מועדים להגשתן. התובע לא הגיש ראיותיו למועד וביום 01/03/20 הוציאה לו מזכירות בית־הדין התראה על מחיקה מחוסר מעש. ביום 10/03/20 הגיש ב"כ התובע הודעה ובה ביקש אורכה קצרה עד ליום 25/03/20 לצורך קיום מ געים עם הנתבעים, ובית־הדין ציין כי מועד ההתראה למחיקה הוא מאוחר מכך, ובידי הצדדים שהות להגיע להסכמות, ואם לא יעלה בידיהם הדבר – להגיש ראיותיהם.

ביום 28/05/20 נתן בית־הדין החלטה נוספת הדוחה את מועד ההתראה על מחיקה ליום 01/07/20, נוכח מצב החירום. ביום 01/07/20 ביקש ב"כ התובע אורכה קצרה נוספת של שבועיים לצורך הגשת תצהירו, ובית־הדין קיבל בקשה זו בהחלטה מיום 02/07/20.

כאמור, ביום 20/07/20, ולאחר שפעם אחר פעם לא עמד התובע בזמנים שקצב לו בית־הדין ואף לא בזמנים שקצב לעצמו, מחק בית‏־הדין את התביעה. כאמור, גם לבקשה לפסיקת הוצאות קצב בית־הדין זמן לתובע להגיב, התובע ביקש וקיבל אורכה לתגובה, אולם לא הגיב למועד.

בית־הדין סבור כי התנהלות מעין זו ראוי לה שתזכה לפסיקת הוצאות מתאימה. אשר על כן, קובע בית־הדין כי התובע יישא בהוצאות הנתבעים בגין תביעה זו בסך השווה לכפל התעריף המינימלי המומלץ, ובסך הכל 5080 ש"ח.

כמו כן, ישא התובע בעלות מימון המודעה בעיתון "אל־קודס" כאמור בהחלטה מיום 07/10/19, כנגד קבלה.

הסכומים האמורים ישולמו בתוך 30 יום, ולאחר מכן ישאו הפרשי ריבית והצמדה כחוק.

ניתנה היום, ג' חשוון תשפ"א, 21 אוקטובר 2020, בהעדר הצדדים.