בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו תע"א 4221-08

28 אוגוסט 2017

לפני:

כב' השופטת חנה טרכטינגוט
נציג ציבור (עובדים) מר חיים בצלאל
נציג ציבור (מעסיקים) מר אלי ביהרי

התובעת:
הזרע ג'נטיקס בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד ממשרד הרצוג, פוקס, נאמן ושות'
-
הנתבעים:

1. ד"ר אייל ורדי ת.ז. XXXXX350
2. אוריג'ן זרעים בע"מ ח.פ. 513714683

ע"י ב"כ עו"ד ממשרד מיתר, ליקוורניק, גבע, לשם, טל

פסק - דין

1. האם גנבו הנתבעים סוד מסחרי השייך לתובעת, זאת השאלה הטעונה הכרעה בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה בירושלים שניתן בהסכמה בתיק בר"ע 38943-05-10 (להלן: "פסק הדין הראשון").
על פי פסק הדין הראשון, יתנהל התיק בשלב ראשון בשאלת גניבת הסוד המסחרי בדרך של מינוי מומחה מטעם בית הדין.

2. הרקע העובדתי פורט בפסק דינו של בית הדין הארצי בע"ע 21420-10-05 מיום 13.11.16, שעניינו ערעור על דחיית בקשות התובעת להציג ראיות נוספות, להציג למומחה שאלות הבהרה ב"סבב שני" ולהורות למומחה "להשלים את חוות דעתו".

3. למען הסדר הטוב והבהירות נחזור על השתלשלות העניינים בתמצית –
א. התובעת (להלן גם: " הזרע") הינה חברה העוסקת בין היתר בטיפוח, פיתוח, יצור, מסחר ושיווק של גידולים חקלאיים.
ב. הנתבע 1 (להלן: "ורדי") היה עובד התובעת משנת 1983 עד לחודש יולי 2004, מועד בו פוטר מעבודתו. במשך 12 השנים האחרונות לעבודתו בתובעת שימש ורדי כמנהל אגף המחקר והפיתוח ובמסגרת תפקיד זה היה אחראי על טיפוח חלק ניכר ממוצריה החקלאיים.
ג. הנתבעת 2 (להלן: "הנתבעת") הוקמה ביולי 2005 והיא עוסקת בתחומים דומים לאלה של התובעת.
החל מיום הקמתה משמש ורדי כמנהל משותף בנתבעת.
ד. סמוך לאחר פיטוריו של ורדי הגישה נגדו התובעת תביעה לבית המשפט המחוזי בתל-אביב, בה נטען כי ורדי נטל ממנה זרעים וחומר סודי והוא עושה בהם שימוש שלא כדין (ת"א 2131/04).
ההליך הועבר לבית דין זה והצדדים הגיעו להסכם פשרה, במסגרתו התחייב ורדי להימנע מלעשות שימוש או להעביר חומר סודי שהגיע לחזקתו בתקופת עבודתו בתובעת. להסכם הפשרה צורפה רשימה של 55 זרעים אשר ורדי הצהיר כי אינם מצויים ברשותו.
התובעת התחייבה מנגד לשלם לורדי את מלוא זכויותיו בגין תקופת עבודתו אצלה וסיומה.
ה. ביום 29.7.07 הגישה התובעת תביעה נוספת נגד ורדי לבית המשפט המחוזי בתל-אביב (ת"א 2195/07), בה נטען כי ורדי הפר את הסכם הפשרה וכי הוא מפיץ זן של אבטיחים נטולי גרעינים, דומה לזן שטיפחה התובעת במהלך התקופה שבה שימש כמנהל פיתוח אצלה, זאת תוך עשיית שימוש שלא כדין בסודותיה המסחריים של התובעת.
הדיון בתביעה הועבר לבית דין זה והוא מושא פסק דיננו.
ו. במסגרת כתב התביעה עתרה התובעת לשורת סעדים: מתן צו מניעה קבוע אשר יאסור על הנתבעים לשווק ו/או להציג לשיווק זני אבטיחים אשר לצורך טיפוחם נעשה שימוש פסול ב"סודות מסחריים" של התובעת ("זרע יסוד" וחומר גנטי); מתן חשבונות ולחילופין, תשלום פיצוי כספי, ללא הוכחת נזק, מכח עילות שונות, לפי חוק עוולות מסחריות התשנ"ח-1988 (להלן: "חוק עוולות מסחריות") ו/או בשל פגיעה במוניטין, עוגמת נפש, "גזל" ועשיית עושר שלא כדין.
ז. התובעת הגישה בקשה לגילוי ועיון במסמכי הטיפוח של הנתבעים, מסמכים שמהם ניתן היה ללמוד, לשיטתה, האם אכן יש לראות בזן שמשווקים הנתבעים טיפוח עצמאי או שמא עשו הנתבעים שימוש פסול בסודות מסחריים של התובעת לצורך הטיפוח של זן זה.
הנתבעים התנגדו לבקשת העיון, בין היתר לאור הטענה כי מדובר במסמכים המכילים סודות מסחריים ומשהתובעת לא הציגה לטענתם תשתית ראייתית מינימלית לצורך גיבוש הזכאות לעיון בהם.
גם הנתבעים הגישו בקשה לגילוי ועיון במסמכי התובעת, לרבות בתוצאות הבדיקות ההשוואתיות שערכה התובעת לטענתה בין זני האבטיח שלה לבין אלה של הנתבעים (להלן: "בדיקות ההשוואה") וכן ראיות נוספות המלמדות על הפרת הזכויות הנטענות על ידי הנתבעים.
התובעת התנגדה לחשיפת המסמכים לרבות "בדיקות ההשוואה".
ח. ביום 8.3.09 התקבלה החלטת כב' הרשמת שניצר-רהב, אשר קיבלה את החלק הארי של הבקשות ההדדיות.
על החלטה זו ערערו הן התובעת והן הנתבעים וביום 27.4.10 ניתן פסק דין בשני הערעורים על ידי כב' השופטת ורדה סאמט. ערעור התובעת נדחה וערעור הנתבעים נתקבל ונקבע כי אין לאפשר לתובעת לעיין במסמכי הנתבעים היות והם כוללים סודות מסחריים, זאת משלא עלה בידי התובעת לשכנע את בית הדין בקיומה של תשתית ראייתית מספקת התומכת בטענות שבכתב התביעה.
ט. התובעת הגישה בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי (בר"ע 38943-05-10). לאחר קבלת רשות, ובמהלך הדיון הגיעו הצדדים להסדר דיוני אשר קיבל תוקף של פסק-דין, הוא פסק הדין הראשון, כדלקמן:
"תינתנה הנחיות לבית הדין האזורי לפיהן התיק יתנהל בשלב ראשון בשאלת גניבת הסוד המסחרי בדרך של מינוי מומחה מטעם בית הדין אשר יקבל לידיו את החומר המצוי בידי הצדדים בכל הנוגע לתהליך הטיפוח והפיתוח של הזן מושא התביעה והחומר שיימסר למומחה יפורט על ידי כל אחד מן הצדדים בתצהיר לרבות הטענות שתובאנה בפני המומחה.
המומחה יהא רשאי כמובן לבקש כל חומר הדרוש לו למתן חוות הדעת והצדדים מתחייבים למסור את החומר לידיו. לאחר שיסתיים שלב ההכרעה ולאחר קבלת חוות המומחה היה ויהיה צורך בגילוי נוסף של המסמכים והגשת תצהירים נוספים, באי כוח הצדדים יפנו לבית הדין בהתאם".
י. הצדדים לא הגיעו להסכמה באשר לזהות המומחה.
ביום 16.12.10 ניתנה החלטה לפיה יש למנות מומחה בתחום הספציפי של טיפוח דלועים. מונה ד"ר גדי ליבוביץ (להלן: " המומחה") וזאת בהתאם לבקשת התובעת ובניגוד לעמדת הנתבעים אשר התנגדו למינוי זה בשל חשש מזליגת סודות מסחריים.
יא. ביום 12.4.11 הגיעו הצדדים להסדר דיוני בדבר השאלה אשר תועבר למומחה והיא:
"האם עשו הנתבעים שימוש בסוד מסחרי השייך לתובעת".
יב. ביום 22.1.12 הודיע המומחה לצדדים כי הודע לו על הפסקת עבודתו אצל מעסיקתו באותו מועד, חברת "זרעים חדרה".
יג. ביום 24.1.12 הוגשה חוות דעתו של המומחה אשר אלה עיקריה:
I. קטגוריית המוצר של אבטיחים ללא גרעינים אינה סוד מסחרי של התובעת ויש עוד חברות זרעים מלבד הנתבעים המתחרות בקטגוריית שוק זו.
האופן בו שיטות אלה מיושמות בתהליך הפיתוח עצמו יכל להיחשב כסוד מסחרי , אך התובעת לא הצביעה אלו יישומים קונקרטיים הם הסודות המסחריים שלה ושורדי יישם אותם בפיתוח שלו במסגרת הנתבעת.
II. הזן שתיאורו נמסר למומחה על ידי הנתבעים אינו זהה לזן "אקסטזי" של התובעת ושונה ממנו במספר תכונות גנטיות מהותיות של הפרי בהם: גודל פרי יותר קטן, פסים פחות מודגשים, עובי קליפה קטן יותר, צבע פנימי בהיר יותר. הבדלים גנטיים אלה אינם מצביעים שנעשה שימוש בקווי הורים של זן "אקסטזי" של התובעת לשם פיתוח הזן על ידי הנתבעים והתובעת גם לא עמדה על טיעון זה בפניו.
III. לא הובאו ראיות מספיקות מצד התובעת המוכיחות שהנתבעת משווקת או שיווקה בעבר באופן מסחרי זן אבטיח אחר בעל תיאור דומה או זהה לזן האקסטזי שלה.
IV . התובעת לא הצביעה מהם שמות, או לחלופין תיאור של החומרים הגנטיים שהם סודותיה המסחריים ושהיו ברשותה לפני פיטוריו של ורדי, שלטענתה שימשו את הנתבעים לצורך פיתוח הזן שלהם.
התובעת גם לא הצביעה על האופן בו סודות אלה באים לידי ביטוי בזנים של הנתבעים.
V. שיטות העבודה שהוצגו על ידי ורדי וישומן יכולות לאפשר פיתוח זני אבטיח ניסיוני להפצה בכמות מוגבלת בתוך תקופה של 3 שנים:
במועד הפיטורים עמדו לרשות ורדי ניסיון ומומחיות הנדרשים לשם טיפוח של זני אבטיח תחרותיים בשוק, לרבות זני אבטיח מטיפוס מיני סידלס; החל מפברואר 2005 ובמסגרת הנתבעת עמדו לרשות ורדי במושב בני דרום אמצעים ותשתית הנדרשים לגידול צמחי אבטיח וביצוע הפעולות הנדרשות בתהליך ומשנת 2006 עמדה לרשותו תשתית לביצוע ניסויי שדה אצל לקוחות בארץ ובחו"ל.
VI. לרשות ורדי עמדו ניסיון מקצועי והיכרות עם שוק הזרעים והתוצרת. ניסיון זה סייע לורדי לקצר את תהליך הפיתוח.
לורדי היתה היכרות מקצועית עם זנים שהם "אבני יסוד" שנדרשו לו לפיתוח זן אבטיח מיני סידלס שלו עוד מתקופת עבודתו בתובעת.
יד. מסקנת המומחה:
"הראיות שהציגה התובעת אינן מספיקות כדי להראות דמיון מהותי בין זן "אקסטזי" שלה לזן אבטיח מיני סידלס של הנתבעים.
הראיות שהציגו הנתבעים אינם מספיקים להראות שתהליך הפיתוח שלהם היה עצמאי לחלוטין ולא נעשה במהלכו שימוש בידע או ניסיון קודם שמקורם בתובעת. התובעת מצידה לא הראתה מהו ידע וניסיון קונקרטיים שהם סוד מסחרי שלה.
לא נמצאו ראיות ברורות לכך שנעשה שימוש בזרעים של אבטיח שמקורם בתובעת".
טו. מיד לאחר הגשת חוות הדעת הגישה התובעת באותו יום בקשה לפסילת המומחה, זאת בשל ניגוד עניינים שבו היה מצוי לטענתה המומחה על רקע ההודעה שמסר לבית הדין ביום 22.1.12 בדבר הפסקת עבודתו בחברת "זרעים גדרה" וכן לאור הפגמים שנפלו לטענתה בחוות הדעת, ולחילופין להתיר לתובעת לחקור את המומחה הן לגבי התנהלותו והן לגבי גוף חוות הדעת.
טז. ביום 18.4.12 ניתנה החלטה לפיה נחה דעתנו כי לא הוצג כל פגם אשר יש בו כדי לפסול את המומחה.
יחד עם זאת התרנו לתובעת לחקור את המומחה בחקירה נגדית, בכל הקשור לאובייקטיביות של המומחה וכן לגופה של חוות הדעת.
יז. ביום 30.12.12 נחקר המומחה על חוות דעתו.
יח. התובעת חזרה על בקשתה לפסילת חוות הדעת.
יט. ביום 29.1.14 ניתנה החלטה לפיה לא הוכח טעם לפסילת חוות הדעת. טענתה של התובעת בדבר ניגוד עניינים הינה טענה כללית אשר לא הוכחה ודינה להידחות.
כן נדחתה טענת התובעת כי המומחה לא עשה את המוטל עליו ונתן חוות דעת תיאורטי ת בלבד.
נקבע כי התובעת ביקשה להעביר אל כתפי המומחה את מלאכת הבאת הראיות, כך באשר להוכחה כי זן הקלסיקו אותו משווקים הנתבעים ואשר לא הוכח כי הוא זהה לזן האקסטזי של התובעת היה קיים בשנת 2008, וכך באשר לטענה כי המומחה לא בדק את "זרעי היסוד" שלה ואת היקף השימוש שעשו הנתבעים לצורך פיתוח זן הקלסיקו.
בענין האחרון נקבע כי אין לתובעת להלין אלא על עצמה, שכן לא הפנתה לזרעים או זנים קונקרטיים, אלא הניחה בפני המומחה 10 ארגזים של קלסרים.
יחד עם זאת אפשרנו לתובעת להציג למומחה שאלת הבהרה ביחס למכלואים המפורטים בסעיף 28 לתצהיר של ד"ר שולמית נחמה, אשר הועסקה בתובעת משנת 1985 ועד לפרישתה לגמלאות בשנת 2011 ומי שהיתה מעורבת לדבריה בהליך הטיפוח של דלועים בתובעת.
בסעיף 28 לתצהירה של ד"ר נחמה נכתב כי במקביל לטיפוח האקסטזי, שקדה התובעת על טיפוח "מכלואים מתקדמים" אחרים באמצעות שימוש ב"זרעי יסוד" או "קווי הורים" ש ל זן האקסטזי תוך הפניה למכלואים ספציפיים.
שאלת ההבהרה אשר הותרה:
"האם עשו הנתבעים שימוש ב"סוד מסחרי" השייך להזרע גם בהסתמך על קווים אלה".
כ. על ההחלטה לדחות את בקשת הפסילה הגישה התובעת בר"ע לבית הדין הארצי, ובדיון שהתקיים ביום 29.5.14, לאחר מתן רשות , הגיעו הצדדים להסכם שקיבל אף הוא תוקף של פסק דין, לפיו התובעת תחזור בה מבקשת הפסילה והמומחה ישיב על השאלות הנוספות הבאות בנוסף לשאלה שהותרה:
"1. האם המומחה בדק והשווה את הזן של התובעת לזן הנטען של הנתבעת לפי מה שהוצג לו בנספח 23 (קטלוג ה נתבעת לשנים 2008-2009) זן 6701? המומחה ישיב לשאלה זו בהתאם לסמכויותיו.
2. האם המומחה בדק את המסמכים 9-10-11-12 המצוינים בתצהיר גילוי המסמכים של ד"ר ורדי מיום 11.1.09, והאם היו בפניך כשנתת את חוות הדעת? האם בעקבות בדיקת המסמכים יש לך משהו להוסיף או לשנות מחוות דעתך?
בכך יסתיים נושא חוות הדעת, והדיון יימשך בפני בית הדין האזורי".
כא. ביום 22.6.14 ניתנו תשובותיו של המומחה לשאלות ההבהרה:
I. אשר ל"קווים המתקדמים" שנזכרו בתצהירה של ד"ר נחמה קובע המומחה כי הוא לא מצא דמיון בין ה"קווים המתקדמים" שנזכרו בתצהירה של ד"ר נחמה לבין הקווים שהציגו בפניו הנתבעים. ממצא זה אינו תומך בטענת התובעת לשימוש בסודותיה המסחריים לפיתוח הזן המתחרה, זן הקלסיקו של הנתבעים, בהתבסס על קווים אלה.
המומחה סירב להתייחס לקווים גנטיים נוספים (34) אשר הופיעו בתצהיר נוסף שהוגש על ידי התובעת לאחר שהופנו למומחה שאלות ההבהרה.
II. אשר לזן 6701 אישר המומחה כי בחן את הקטלוג של הנתבעת במהלך הכנת חוות הדעת הראשונה, אלא שלא נטען כי זן זה זהה לזן אקסטזי.
לאחר קבלת הבהרות זן 6701 תואם בתכונותיו את זן הקלסיקו של הנתבעת אליו התייחס בחוות דעתו הראשונה.
III. אשר למסמכים 9-10-11-12 המופיעים בתצהיר גילוי המסמכים של ורדי, מדובר בהתכתבויות של ורדי עם חוקר מאוניברסיטת ג'ורג'יה, בקשר לרכישת זרעים, השיב המומחה כי מסמכים אלה היו בפניו עובר למתן חוות הדעת וכי ורדי לא טען בפניו כי הזרעים שקיבל בעקבות התכתבויות אלה שימשו לטיפוח זן הקלסיקו.
כב. התובעת הגישה לאחר חוות הדעת המשלימה שלוש בקשות: בקשה להצגת ראיות נוספות, בקשה להציג למומחה שאלות הבהרה נוספות ובקשה להשלמת חוות הדעת על ידי מתן הוראה למומחה להוסיף ולבחון את כל ה"קווים המתקדמים" שהופיעו בתצהיר הנוסף.
הנתבעים הגישו בקשה לדחיית התביעה.
כג. בהחלטה מיום 15.12.14 נדחו הבקשות.
נקבע כי חוות דעתו של המומחה הינה סוף פסוק בשלב הראיות לשאלה האם עשו הנתבעים שימוש בסוד מסחרי השייך לתובעת.
נקבע כי החלטה או פסק דין יינתנו לאחר שהצדדים ישלימו את ראיותיהם.
כד. על החלטה זו הגישה התובעת בר"ע בתיק 21420-01-15.
ביום 13.11.16 ניתן פסק דין הדוחה את הערעור, תוך חיובה של התובעת בהוצאות על הצד הגבוה בסך של 50,000 ₪.

טענות הצדדים בסיכומיהם –

4. טענות התובעת –
א. המסקנה המשפטית מחוות דעתו של המומחה הינה כי הנתבעים גנבו סוד מסחרי של התובעת ולפיכך יש להמשיך לשלב הבא של הוכחת הנזק.
ב. תהליך טיפוח הינו תהליך מורכב, יקר, ארוך ותחרותי.
הליך טיפוח זני אבטיח קטן נטול זרעים מורכב וארוך עוד יותר מהליך טיפוח סטנדרטי של זנים אחרים.
אחת הדרכים להכליא את קווי ההורים של מיני אבטיח נטול זרעים הינו באמצעות חומר הנקרא "קולכיצין", פרוטוקול השימוש בקולכיצין שנוצר אצל התובעת הינו מידע סודי של התובעת.
ורדי שימש כמנהל אגף הטיפוח וראש מסלול האבטיח וה יה מעורב באופן ישיר בפיתוח זני אבטיחים מכל הסוגים. כמו כן הוביל ורדי את טיפוח מיני אבטיחים נטולי זרעים ובכלל הזנים המסחריים שנקראו "טייגר" ו"אקסטזי".
לאחר סיום עבודתו נתפס ורדי כשברשותו זרעי יסוד של זנים שונים שטיפחה התובעת, מידע סודי כגון פרוטוקול טיפול בקוליכיצין ומסמכים סודיים נוספים שקשורים לניסויים שנעשו בזני אבטיח.
במסגרת ת.א. 2131/04 שהגישה התובעת הסכים ורדי לקבל על עצמו את צו המניעה שביקשה התובעת כשפורט ברשימה שצורפה להסכם הפשרה מה היו זרעי היסוד שנלקחו על ידו, והתחייב לא לעשות בהם שימוש.
אמנם התובעת לא תפסה אצל ורדי זרעי יסוד של אבטיחים, אך אין ללמוד מכך שורדי לא נטל עמו גם חומרים גנטיים אחרים שלא נתפסו כגון של אבטיח.
ורדי אף נדרש במסגרת הסכם הפשרה להחזיר לתובעת כונן קשיח עליו היו חומרים שונים של התובעת ובהם פרוטוקול הטיפוח.
ג. קרסה גרסת הנתבעים לפיה שיטותיהם החדשניות מאפשרות מסחור תוך שנתיים וחצי עד שלוש שנים.
לוחות הזמנים בהם טופח כביכול באופן עצמאי הזן ששווק על ידי הנתבעים אינו אפשרי.
ורדי עזב את התובעת באוגוסט 2004.
אולם בהתאם לחוות דעת המומחה הליך הטיפוח החל רק ב- 2/05, עת עמדו לרשות הנתבעים במושב בני דרום אמצעים ו תשתית הנדרשים לגידול צמחי אבטיח וניסויים.
הנתבעים החלו לשווק בתחילת 2007 זן מסחרי של אבטיח מיני נטול גרעינים.
במכתב התובעת מיום 30.4.07 האשימה התובעת את ורדי בשיווק זנים מסחריים של אבטיח מיני סידלס ובמכתב תשובה מיום 16.5.07 ורדי לא הכחיש כי הוא משווק זן מסחרי, אלא שטען שהפיתוח אינו נסמך על סודות מסחריים.
המומחה קבע בחוות דעתו כי שיטות העבודה שהוצגו על ידי ורדי ויישומן יכל לאפשר פיתוח זני אבטיח ניסיוני בתקופה של שלוש שנים.
בענייננו, ראשית לא חלפו שלוש שנים ושנית, תוך תקופה של כשנתיים וחצי שיווקו הנתבעים זן מסחרי בשונה מזן ניסיוני.
ד. המומחה מאשר בחקירתו הנגדית כי הטיפוח המהיר שביצעו הנתבעים לא נבע רק מהידע והניסיון של ורדי כמטפח אלא גם מהידע הייחודי אותו צבר בתובעת ושלמעשה פיתוח הקלסיקו של הנתבעים נעשה באמצעות של "שחזור" של אותה "נוסחה" או "נוסחת חשיבה". שחזור של הנוסחה שפותחה על ידי התובעת מהווה שימוש סוד מסחרי השייך לתובעת.
המומחה אף מודה בחוות דעתו כי אופן השימוש של שיטות הטיפוח , שידועות כשלעצמן לכל, הינו סוד מסחרי.
המומחה טעה כשקבע שהתובעת לא הצביעה אלו יישומים קונקרטיים הם הסודות המסחריים שלה ושורדי יישם אותם בפיתוח שלו, שכן שיטות הטיפוח של הנתבעים לא גולו והתובעת "שיחקה עם עיניים קשורות", והיחיד שהיה יכול לבחון את דרך עבודתו של ורדי הוא המומחה.
התובעת פירטה בתצהיר את הליך הטיפוח שלה ואף העבירה למומחה 37 קלסרים ובהם כל התיעוד של הליך הטיפוח.
ה. הנתבעים לא הוכיחו מהו החומר הגנטי הראשוני ממנו החל הליך הטיפוח שלהם.
בתצהיר גילוי מסמכים מטעמם הם הצהירו על תעודות משלוח של הזמנות זרעים מחו"ל ומאוניברסיטת ג'ורג'יה בשלהי שנת 2004 ובתחילת שנת 2005.
בכתב ההגנה טענו הנתבעים כי רכשו את החומר הגנטי בדרך המקובלת כגון רכישת חומר גנטי מבנק הגנים של ארה"ב ורכישת קווי טיפוח ממכון וולקני.
בחוות הדעת הראשונה לא התייחס לכך המומחה.
בחוות הדעת המשלימה אישר המומחה כי הנתבעים לא טענו שהזרעים שנשלחו במסגרת המסמכים שגולו שימשו את ורדי לצורך פיתוח זן קלסיקו.
בחקירתו הנגדית טען המומחה כי הנתבעים שינו את גרסתם וטענו שלא רכשו את החומר הגנטי אלא קיבלו מחבר או אספו בשדה.
המומחה לא נתן כל משקל לעובדה שהנתבעים לא הוכיחו לו מה מקור החומר הגנטי. טענת המומחה בחקירה הנגדית היא כי מעולם מטפח לא נדרש להצהיר על מקורות הזרעים שהוא משתמש בהם.
כמו כן לטענתו לא היו לו אמצעים או עובדות לחקור איך ורדי קיבל את החומר ולכן השאיר את הענין פתוח.
גרסתם של הנתבעים כי קיבלו את החומר הגנטי מחבר או מחקלאי היא גרסה כבושה שאין לתת לה משקל.
משלא הוכיחו הנתבעים את מקור החומר הגנטי, יש לקבל את גרסתה המסתברת יותר של התובעת, אשר פותרת את לוחות הזמנים ולפיה ורדי גזל את החומר הגנטי מהתובעת.
ו. לרשות התובעת עומדת החזקה הקבועה בסעיף 10 לחוק עוולות מסחריות הקובע:
"חזקה על הנתבע כי השתמש בסוד המסחרי שבבעלות התובע, אם התקיימו שניים אלה:
(1) הסוד המסחרי הגיע לידיעתו של הנתבע או שהיתה לו גישה אליו;
(2) המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי".
בענייננו התקיימו תנאי הסעיף. לורדי היתה גישה מלאה לכל המידע הסודי של התובעת והוכח דמיון בין המידע שנגזל מהתובעת לבין המידע בו עשו הנתבעים שימוש.
המומחה העיד שמדובר בשחזור של אותה נוסחה ייחודית, אותה דרך עבודה ואותו כיוון חשיבה.
התובעת אינה יכולה להוכיח את דרכי העבודה המדויקים של הנתבעים לאור החיסיון שהוטל על מסמכי הנתבעים, אך די בעדות המומחה כי דרכי העבודה של הנתבעים מהווים שחזור של הנוסחה שלה.
לא זו אף זו, אף הנתבעים הודו כי הזן המשווק על ידם דומה לזן האקסטזי של התובעת.
ז. המידע בו עשו הנתבעים שימוש עונה להגדרת סוד מסחרי על פי הפסיקה.
הגדרה זו כוללת: "נוסחה, תכנית, המצאה או צירוף של מידע אשר אדם עושה בהם שימוש בעסקו והנותנים לו את ההזדמנות להשיג עדיפות על פני מתחריו החסרים אותו סוד. סוד זה יכול להיות נוסחה לתרכובת כימית, תהליך ייצור, סוד הטיפול או השימור של מוצרים, תרשים או תכנית של מכונה או כל המצאה אחרת או אפילו רשימת לקוחות ".
[ע"א 1142/92 ורגוס בע"מ – כרמקס בע"מ (14.4.97) , להלן: "פרשת ורגוס"].
הלך הטיפוח המדויק של מיני אבטיח סידלס שפיתחה התובעת נחשב בעניין זה כסוד מסחרי. מדובר בהליך שנשמר בסוד והיה ידוע רק למטפחים שעסקו בטיפוח האבטיחים.
אף המומחה אישר בחוות דעתו כי האופן בו השיטות וההליכים הקשורים בטיפוח זני אבטיח מיני סידלס מיושמות בתהליך הפיתוח, יכול לה יחשב כסוד מסחרי.
לחלופין ולכל הפחות עסקינן במידע קונפי דנציאלי של התובעת, שאף השימוש בו אסור.
ח. על אף שהתובעת לא הצליחה להצביע על החומר הגנטי הספציפי בו עשו הנתבעים שימוש, הרי שהשכל הישר כשלעצמו מחייב את המסקנה כי הנתבעים עשו שימוש פסול שכזה.
הנתבעים לא היו יכולים להגיע לזן מסחרי בשנת 2006 או תחילת 2007 לולא עשו שימוש בחומר גנטי של התובעת.
גם הפסיקה הכירה בכך שלוחות זמנים קצרים ביותר ובלתי מסודרים מעידים כשלעצמם על שימוש בסוד מסחרי.
לוח הזמנים, בצירוף קריסת גרסת הנתבעים באשר למקור החומר הגנטי , מביאים למסקנה כי הנתבעים עשו שימוש שלא כדין בחומר גנטי שנגזל מהתובעת.
ט. המידע הסודי בו נעשה שימוש אינו בגדר "כישורים מקצועיים כלליים" כלשון סעיף 7 (א)(1) לחוק עוולות מסחריות.
י. בסיכומי התשובה מוסיפה התובעת לטעון כי לצורך הוכחת שימוש בסודות מסחריים אין היא נדרשת להוכיח דמיון בין הזן שלה לזן של הנתבעים. הנתבעים יכולים לעשות שימוש בחומר הגנטי ובידע הסודי שגזלו ממנה לצורך פיתוח אבטיח מיני נטול גרעינים עם תכונות שונות.
יש להוכיח דמיון במידע הגזול ולא דמיון בתוצר.
יא. לאור הנחיתות הראייתית בה נמצאת התובעת אל מול הנתבעים, ברור שלתובעת אין כל דרך לדעת איזה קו ספציפי בחר ורדי לגזול ולעשות בו שימוש ואיזה חלק ספציפי של פרוטוקול הטיפוח שלה אומץ על ידו.
יב. לא נפל כל פגם בהתנהלות התובעת ביחס לניהול ההליכים. התובעת סבורה כי הנתבעים גורמים לה עוול מתמשך כשהם גוזלים את סודותיה המסחריים ועושים בהם שימוש והיא מנסה במסגרת ההליך המשפטי להוכיח את טענתה, גם אם בידיים קשורות.
יג. החלטת בית הדין הארצי מיום 13.11.16 לא נועדה להחליף את הכרעת הדין. בית הדין הארצי התייחס רק לעילת הדמיון בין הזנים ולא לעילות הנוספות המסתמכות על לוח זמנים בלתי אפשרי, נגישות של ורדי לסודות, ולעובדה כי ורדי נתפס כשבידו חומרים גנטיים וסודות אחרים של התובעת.

5. טענות הנתבעים –
א. על פי החלטת בית הדין הארצי בפסק הדין מיום 13.11.15, דין התביעה להידחות בהתבסס על חוות הדעת של המומחה וזאת מאחר שהמומחה לא מצא דמיון בין הזנים, התובעת לא הוכיחה "סוד מסחרי" .
ב. התובעת הגניבה לסיכומיה ארבעה תצהירים שבית הדין אסר עליה כבר פעמיים להגיש.
יש לדחות את טענת התובעת לפיה התצהירים הוגשו לצורך ניתוח מסקנותיו העובדתיות והמקצועיות של המומחה, ולו מן הטעם שהתובעת לא עושה בסיכומיה שימוש בתצהירים לצורך "פרשנות" חוות הדעת.
ג. לא התקיימו התנאים ל"חזקת השימוש" שבסעיף 10 לחוק עוולות מסחריות.
התובעת לא הוכיחה קיומו של "סוד מסחרי" קונקרטי.
ההכרעה בקיומו של סוד מסחרי כמו גם בשימוש שנעשה בו (שאפשר ויוכח באמצעות דמיון מהותי בין זן הנתבעים לזן המוגן בסוד מסחרי) מחייבת הבנה וידע מקצועיים.
ד. על פי קביעת המומחה התובעת לא הוכיחה סוד מסחרי כלשהו.
אבני היסוד של אבטיח מיני סידלס מוכרים בשוק החופשי ואינם שייכים לתובעת, כך גם ההליכים שהציגה התובעת בפני המומחה.
המומחה מסביר כי תיאורטית, האופן הספציפי שבו השיטה המוכרת מיושמת יכול להיות סוד מסחרי, אך התובעת לא הציגה בפניו שום ישום סודי שכזה.
טענות התובעת בדבר נחיתות ראייתית אינם רלבנטיים, שכן התובעת נדרשה להוכיח למומחה את סודותיה שלה.
ה. לא התקיים אף התנאי הנדרש ל"חזקת השימוש" בדבר דמיון מהותי בין המידע בו משתמש הנתבע למידע נושא הסוד המסחרי.
לא הוכח דמיון בין הזנים, קל וחומר שלא הוכח דמיון בין קווי ההורים.
יתירה מכך, המומחה קבע ממצא פוזיטיבי לפיו לא קיים דמיון בין הפירות וכי ההבדלים אינם מצביעים שנעשה שימוש בקווי הורים של זן האקסטזי של התובעת לשם פיתוח הזן על ידי הנתבעים.
בהתאם לפסק דינו של בית הדין הארצי מיום 13.11.16 שאלת הדמיון המהותי היא השאלה הראשית והיסודית שבה נדרשת ההכרעה. בהיעדר ממצא חיובי בחוות הדעת בשאלת הדמיון המהותי, אין תקומה לתביעה.
ו. כאשר מדובר בטענה לגזל סוד מסחרי של זני פרי, רמת הדמיון צריכה להיות כמעט מוחלטת בדומה לרמה הנדרשת לצורך קבלת תביעה של הפרת זכויות יוצרים.
ז. אין לקבל את טענות התובעת לפיהן יש לקבל את התביעה ולקבוע כי הנתבעים עשו שימוש בחומר גנטי של התובעת , משהנתבעים לא הוכיחו את מקור החומר הגנטי ומששינו את גרסותיהם, וזאת מהטעמים הבאים: המומחה קבע כי אין לתובעת סוד מסחרי, לא נעשה שימוש בחומר גנטי של התובעת ואין דמיון מהותי בין הזנים; בכתב ההגנה לא נאמר כי הזרעים נקנו בכסף מגורם ספציפי אלא שהנתבעים פעלו כמו כל מטפח והשיגו את הזרעים ממקורות לגיטימיים וחוקיים; על פי חקירת המומחה נהוג ומקובל בתחום הטיפוח להשתמש בזרעים ממקורות שונים ולא רק מקנייה בכסף של זרעים ממכון או מאוניברסיטה; המומחה לא הגיע לכל מסקנה בדבר מקור הזרעים; המומחה הבהיר כי אין משמעות לשאלה אם הזרעים שבהם השתמשו הנתבעים הם דווקא הזרעים שהקבלות לרכישתם הופיעו בתצהיר גילוי המסמכים; הגרסה המיוחסת לנתבעים כאילו נטלו את הזרעים מחקלאי שדה או מחבר הוצאו מהקשרם, שכן אינו עוסק בנתבעים אלא עוסק בהתנהלות כללית בתחום הזרעים.
ח. התובעת לא הוכיחה כי נעשה שימוש בידע ובניסיון המהווים סוד מסחרי שלה. גם הטענה כאילו הסוד המסחרי הוא "פרוטוקול השימוש בקולכיצין" לא הוכחה.
ט. על פי עדות המומחה, הניסיון שרכש ורדי אצל התובעת הוא "גישה מקצועית" ו"נוסחת חשיבה". לא יתכן לאסור על ורדי להשתמש בהבנתו המקצועית, וכדברי המומחה: "זה כאילו למחוק את הזהות של הבן אדם".
גם בחוות הדעת הבהיר המומחה כי ורדי רכש בתקופת עבודתו בתובעת "ניסיון מקצועי" ו"היכרות מקצועית עם זנים" אשר מוכרים בשוק החופשי.
בכל מקרה, הניסיון המקצועי של ורדי נכלל בסעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות , הקובע סייג לאחריות בשל גזל סוד מסחרי אם: "הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים ".
י. יש לדחות את טענת התובעת לפיה בענייננו ורדי השתמש ב"סוד מסחרי" שאינו חלק מכישוריו המקצועיים.
ראשית, התובעת לא הוכיחה שיש לה סוד קונקרטי ושנית, יש לאבחן את ענייננו מהאסמכתאות שמציגה התובעת: היעדר דמיון מהותי בין זן הנתבעים לזן התובעת; לא הוכח שדרך העבודה שהופעלה בזן שפותח על ידי התובעת היא ייחודית ושהיא נשמרה בסוד; אין ללמוד מהנפסק לגבי פיתוח תוכנות מחשב ועל האופן שבו נקבע כי ניתן לזהות "דמיון מהותי" בין תוכנות, שכן מדובר בתחום אחר של טיפוח זני צמחים והמומחה קבע במפורש כי אין ד מיון בין הזנים.
יא. אין ממש בטענת התובעת ביחס לאורך התקופה בה פותח זן הנתבעים ומכל מקום , אין באורך התקופה כדי ללמד שנעשה שימוש בחומר גנטי של התובעת דווקא, שכן יש חברות זרעים נוספות אשר מייצרות מיני אבטיח סידלס.
המומחה הבהיר מדוע טענת הנתבעים להפצה של כמיליון זרעים לאחר פיתוח של כשלוש שנים היא אפשרית, שכן היא נחשבת ניסיונית. התובעת לא טענה ולא הוכיחה כי הנתבעים הפיצו בסוף נובמבר יותר ממיליון זרעים.
יב. אין ממש אף בטענת התובעת בדבר שימוש ב"מידע קונפידנציאלי" שלה.
התובעת לא הוכיחה שנעשה שימוש בחומר גנטי או מידע כלשהו שהיא המקור שלו, וכמו כן לא הוכיחה כי מידע זה הינו סודי.
יתירה מזאת לא הועבר לורדי כל מידע, ורדי עצמו היה המומחה שביצע את תהליך הפיתוח בתובעת.
הטענות בדבר "שיטות עבודה שפותחו" הן טענות כלליות שלא הוכחו ושלא מופיעות בכתב התביעה.
יג. יש לחייב את התובעת בהוצאות ריאליות ואף בהוצאות לדוגמא שישקפו את התנהלותה חסרת תום הלב של התובעת, כפי שעמד עליה בית הדין הארצי.
התובעת הגישה תביעת סרק, ללא שמץ של ביסוס מינימלי, והכל כדי לגלות את סודותיהם של מתחריה ולהכביד עליהם; התובעת התנהלה בבריונות בעצם הגשת התביעה הראשונה; התובעת הסתירה את בדיקות ההשוואה אשר ערכה בטרם ההליך; התובעת לא ויתרה על שום תכסיס כדי להאריך את ההליך באופן מלאכותי; התובעת הציבה מכשולים לביצוע עבודתו של המומחה, הגישה בקשות אשר היו מנוגדות להסכמות; התובעת שבה והגניבה ראיות חדשות.
למרות שמדובר בהליך המתנהל בבית הדין לעבודה, עניינו בתביעה מסחרית ולפיכך לא חלות אמות המידה המיוחדות של בית הדין, אשר נועדו לעודד עובדים למשש את זכויות המגן.

6. לאחר הגשת הסיכומים, המשיכו הצדדים להגיש "הבהרות".
הנתבעים טענו כנגד הנטען על ידי התובעת, כאילו אין מחלוקת שורדי נטל זרעים של התובעת לאחר עזיבתו את התובעת, וטענו כי ההפך הוא הנכון , כעולה מהצהרת ורדי בהסכם הפשרה לפיה לא נטל זרעים או חומר כלשהו.
התובעת הגישה הבהרה לפיה מהסכם הפשרה עולה במפורש כי ורדי נטל זרעי יסוד של התובעת, כי לא החזיר את זרעי היסוד בסיום עבודתו ואף דאג כי אם התובעת תעלה על העובדה שהוא נטל שקיות עם זרעי יסוד ולא החזיר אותן, לא ניתן יהיה לדעת האם נותרו בידו זרעים, שכן שקיות הזרעים נמצאו זרוקות ופתוחות.
ביום 22.5.17 ביקשו הנתבעים לשים קץ להגנבת טענות על ידי התובעת וביום 16.6.17 הגישה התובעת התייחסות נוספת.

ההכרעה –

7. סעיף 6 לחוק עוולות מסחריות קובע:
"(א)  לא יגזול אדם סוד מסחרי של אחר.
(ב)  גזל סוד מסחרי הוא אחד מאלה:
(1) נטילת סוד מסחרי ללא הסכמת בעליו באמצעים פסולים, או שימוש בסוד על ידי הנוטל; לענין זה אין נפקא מינה אם הסוד ניטל מבעליו או מאדם אחר אשר הסוד המסחרי נמצא בידיעתו;
(2)  שימוש בסוד מסחרי ללא הסכמת בעליו כאשר השימוש הוא בניגוד לחיוב חוזי או לחובת אמון, המוטלים על המשתמש כלפי בעל הסוד;
(3) קבלת סוד מסחרי או שימוש בו ללא הסכמת בעליו, כאשר המקבל או המשתמש יודע או שהדבר גלוי על פניו, בעת הקבלה או השימוש, כי הסוד הועבר אליו באופן האסור על פי פסקאות (1) או (2), או כי הסוד הועבר אל אדם אחר כלשהו באופן אסור כאמור לפני שהגיע אליו.
(ג)  גילוי סוד מסחרי באמצעות הנדסה חוזרת, לא ייחשב, כשלעצמו, אמצעי פסול כאמור בסעיף קטן (ב)(1); לענין סעיף קטן זה, "הנדסה חוזרת" - פירוק או ניתוח של מוצר או של תהליך במטרה לפענח סוד מסחרי, בהילוך חוזר.

"סוד מסחרי" מוגדר בסעיף 5 לחוק עוולות מסחריות כדלקמן:
"מידע עסקי, מכל סוג, שאינו נחלת הרבים ושאינו ניתן לגילוי כדין בנקל על ידי אחרים, אשר סודיותו מקנה לבעליו יתרון עסקי על פני מתחריו, ובלבד שבעליו נוקט אמצעים סבירים לשמור על סודיותו".

בפרשת צ'ק פוינט [ע"ע 164/99 פרומר וצ'ק פוינט – רדגארד בע"מ (4.6.99) להלן: "פרשת צ'ק פוינט"] ניתנה הגדרה ל"סוד מסחרי" , תוך הדגשה כי הגדרתו של "סוד מסחרי" שונה מענף לענף, וזאת בהתחשב בהקשר התעשי יתי.
וכך נאמר:
""סוד מסחרי" אינה מילת קסם. על מעסיק הטוען לקיומו של "סוד מסחרי" להוכיח את קיומו. היינו, עליו לתאר ולפרט מהו הסוד. אין להסתפק בתיאור כללי או בטענה כללית על קיומו של "סוד " כפי שאירע במקרה דנן, אלא יש להצביע לדוגמ א על תוכנה, פורמולה, נוסחה מסוימת, רשימת לקוחות מסוימת, תהליך מסוים וכו'. במסגרת הוכחת ה"סוד המסחרי" על המעסיק הקודם להוכיח גם את היקפו ואת הזמן שעליו להיוותר בגדר "סוד". יתירה מזו, על המעסיק הקודם להוכיח, כי מדובר ב"סוד" וכי הוא נקט באמצעים סבירים במטרה להבטיח את שמירת הסוד המסחרי, כגון: חשיפתו בפני עובדים הזקוקים לו לצורך עבודתם ואי חשיפתו לעובדים אחרים או שמירת החומר במקום מוגן".

סעיף 7(א)(1) לחוק עוולות מסחריות מעניק הגנה לידע מקצועי שנרכש על ידי העובד במהלך שנות עבודת, אותו הוא זכאי לקחת עמו כחלק מהמקצועיות שרכש, כך:
"לא יהיה אדם אחראי בשל גזל סוד מסחרי, אם התקיים אחד מאלה:
(1)   הידע הגלום בסוד המסחרי הגיע אליו במהלך עבודתו אצל בעליו של הסוד המסחרי וידע זה הפך לחלק מכישוריו המקצועיים הכלליים".

8. וכך נאמר בענין ידע מקצועי בפרשת צ'ק פוינט:
"הכלל הבסיסי הוא כי הידע והניסין שרכש עובד בעבודתו הופכים לחלק מכישוריו והוא רשאי לעשות בהם שימוש כרצונו. כאשר עובד עובר לעבוד במקום עבודה חדש הוא אינו חייב "למחוק" מזיכרונו את כל הידע והניסיון שצבר בעבודתו הקודמת".

יחד עם זאת נקבע כי "ההבחנה בין כישורים לקשרים ובין ידע וניסיון לבין סוד מסחרי אינה תמיד קלה".
[ע"ע 5083/13 פקיד שומה כפר סבא – יעקב ברנע , (1.8.16)]

בפרשת ורגוס נאמר:
"בדרך כלל, כאשר הסתיימו יחסי העבודה רשאי עובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בקשר עם עבודתו כדי להפיק תועלת אישית ולהתחרות במעבידו, ובלבד שלא יעשה שימוש במידע קונפידנציאלי של המעביד העולה כדי הפרת חובת אמון או הפרת החובה לנהוג בתום לב".

9. התובעת מייחסת לורדי גניבת סוד מסחרי כך:
"לתובעת נודע שלאחרונה הנתבע 1 החל לשווק במסגרת הנתבעת 2 זנים הזהים לזניmini seedless של התובעת או למצער (ככל שהנתבע 1 מכחיש את האמור), זנים שהופקדו מזרעי יסוד של התובעת בארץ ובחו"ל מזרעי קווים מתקדמים של התובעת שלקח מתהליך הטיפוח אצלה.
זאת ועוד, הנתבע 1 אף מרהיב עוז ומצהיר בעזות מצח ובראש חוצות כי זני האבטיח ה- mini seedless שהוא משווק הינם כמו זן ה- Ecstasy של התובעת הזן המפר או הזנים המפרים".

בכתב התביעה לא ברור האם התובעת מייחסת לנתבעים גזלת זרעי יסוד / קווים מתקדמים, או שימוש בידע נוסחה וכו'.

10. על פי פסק הדין הראשון התנהל השלב הראשון של הדיון בשאלת גניבת הסוד המסחרי בדרך של מינוי מומחה מטעם בית הדין.
מדובר בשאלה מקצועית, אשר הינה בתחום מומחיותו של המומחה , ולפיכך ישמש המומחה בענין המקצועי אורים ותומים לבית הדין, אם כי המסקנה המשפטית וההכרעה נתונים לבית הדין ולא למומחה.

11. הצדדים חלוקים מהי המסקנה המשפטית הנובעת מחוות הדעת של המומחה, לרבות חקירתו הנגדית.
נקדים ונאמר כי לאחר שבחנו את חוות הדעת, את תשובות המומחה בחקירה הנגדית ואת טענות הצדדים, מסקנתנו הינה כי התובעת לא הוכיחה כי הנתבעים גזלו סוד מקצועי או, כלשון השאלה שהופנתה למומחה , כי הנתבעים עשו שימוש בסוד מסחרי השייך לתובעת.

12. המומחה מבהיר בחוות הדעת כי ביקש מהתובעת שתציג כיצד מתבטא הסוד המסחרי שלה במוצר של הנתבעים, כלומר להצביע על דמיון מהותי בין מוצרי התובעת לבין מוצרי הנתבעים המעיד על גניבה של הסוד המסחרי.
התובעת לא הציגה ראיות מספיקות להראות דמיון בין זן האקסטזי שלה לבין זן אבטיח מיני ס ידלס של הנתבעים. היא גם לא הצביעה על ידע וניסיון קונקרטיים שהם סוד מסחרי.
יתירה מכך המומחה בדק את זן האקסטזי של התובעת והשווה אותו לזן של הנתבעים ומצא באופן פוזיטיבי כי אין זהות בין הזנים והם שונים במספר תכונות גנטיות מהותיות של הפרי.
הבדלים גנטיים אלה אינם מצביעים שנעשה שימוש בקווי הורים של הזן אקסטזי של התובעת לשם פיתוח הזן על ידי הנתבעים.

13. התובעת מסתמכת על עדותו של המומחה לפיה ורדי שיחזר את התהליך הסודי שביצירת האקסטזי ולפיכך יש בכך גניבת סוד מסחרי.
אלא שאין להסיק את מסקנת הנתבעים מעדותו של המומחה.
המומחה העיד:
"ואיזושהי מסקנה שלי שנגזרה מאיזשהו הבנה שאותו אדם שפיתח את האקסטזי עושה גם את הקלאסיקו, זאת אומרת היה לי ברור שהגישה המקצועית, זאת אומרת איזשהו משהו באופן שבו הוא ניגש לפיתוח והאופן שבו הוא מצרף את הדברים, זה אותו אדם, זאת אומרת זאת אותה חשיבה. היא קצת היתה ייחודית, זאת אומרת גם באופן שבו נוצר האקסטזי החשיבה הזאת חוזרת על עצמה. זאת אומרת החשיבה הטיפוחית, החשיבה המקצועית, היא באה לידי ביטוי גם בפיתוח קלאסיקו, זאת אומרת ואז אני אמרתי או.קי, אבל הוא לא המציא את זה עכשיו, הוא ידע את זה הרי קודם, הוא ידע שהנוסחה הזאת עובדת, זאת אומרת הוא חוזר על הנוסחה הזאת באיזושהי וריאציה אחרת, אבל הוא חוזר על הנוסחה באותו כיוון עבודה, זאת אומרת אותו כיוון חשיבה שאני כאיש מקצוע יודע שזה קצת זה בדרך כלל מאוד, זה לא הוא לא המציא את זה מחדש. אז זאת אומרת, אבל האם, אבל הוא גם זה שהיה אחראי על פיתוח הזן אקסטזי, זאת אומרת אותה חשיבה, עכשיו עלתה השאלה האם זה באמת, למי שייך הידע הזה. זאת אומרת אם בא חוקר והוא המציא פעם משהו, והוא עכשיו הוא כבר לא באותה חברה, והוא עושה, משחזר איזושהי, או נקרא לזה משחזר או לא יודע, חוזר על איזושהי נוסחת חשיבה, הולך באותה חשיבה, ניגש למוצר, וזה כאילו, אז הניסיון זה משם, הוא לא המציא את זה עכשיו. זאת אומרת הוא השתמש באותה דרך חשיבה".

(פרוטוקול עמ' 36 ש' 13-37).

14. המומחה טוען בחוות דעתו כי קטגוריית מוצר האבטיח המיני סידלס כשלעצמה אינה סוד מסחרי וכך גם שיטות ותהליכים הקשורים בפיתוחו והוזכרו על ידי שני הצדדים, אולם האופן בו שיטות אלה מיושמות בתהליך הפיתוח עצמו יכול להיחשב כסוד מסחרי.
התובעת טוענת כי עדות המומחה לפיה ורדי חזר על הנוסחה באותו כיוון עבודה וחשיבה מלמדת כי גזל את הסוד המקצועי שהוא האופן בו שיטת הטיפוח מיושמת בתהליך הפיתוח.

15. טענה זו דינה להידחות.
אכן יתכן שנעשה שימוש בסוד מסחרי אף אם התוצר הסופי אינו זהה, שכן השימוש הוא בנוסחה סודית שמאפשרת ייצור של מוצר שונה.
אלא שבענייננו, כדברי המומחה, התובעת לא הצביעה על יישום קונקרטי שהוא בגדר סוד שלה.
מדובר בשאלה מקצועית. המומחה קבע באופן חד משמעי כי השיטות והתהליכים הקשורים בטיפוח זני האבטיח הסידלס שהוזכרו על ידי שני הצדדים בתצהיריהם הינם מוכרים וידועים.
התובעת לא הצביעה כי האופן שבו השיטה או התהליך מיושם אצלה הוא סוד מסחרי שלה.

16. התובעת טוענת כי נאלצה לנהל את ההליך "בידיים קשורות" שכן נדחתה בקשתה לגילוי מסמכי הנתבעים.
אלא שהתובעת כשלה בהוכחת יישום קונקרטי שלה שמהווה סוד מקצועי ושאינו נחלת חברות זרעים אחרות המתחרות באותו שוק, וכדברי בית הדין הארצי בפסק הדין מיום 13.11.16:
"בדומה לבית הדין האזורי אף אנו סבורים כי המערערת היא שהייתה אמורה להצביע תחילה על קיומו של "סוד מסחרי" ולאחר מכן, להצביע באופן ברור וממוקד, כפי שהיא גם נדרשה לעשות על ידי המומחה, על האופן שבו לטענתה נעשה שימוש בסוד זה לצורך טיפוחו של זן דומה בתכונותיו לזן שלה ולבקש את התייחסותו המנומקת של המומחה לתיאור ממוקד זה; את זאת לא עשתה המערערת".

17. העובדה שורדי השתמש באותו קו חשיבה אינה מו כיחה גניבת סוד מסחרי, וזאת מהנימוקים הבאים:
ראשית, יש להבחין בין ידע וניסיון לבין שימוש בנוסחה סודית. מדובר בשאלה מקצועית.
לא הובא כל נימוק לסטות מחוות דעתו של המומחה לפיה אין בעובדה כי ורדי השתמש באותו קו חשיבה כדי להוות שימוש בנוסחה או פורמולה סודיים.
אופן חשיבה אינו בבחינת סוד מקצועי וניתן ללמוד מהנאמר בענין זה על שלבי הלוגיקה בעבודות פיתוח תוכנה:
"...כאשר מפתח תוכנה מתחרה אינו מעתיק את צורת הביטוי (תוצאת שלב הקידוד), אלא מעתיק את שלבי הלוגיקה והגדרת הדרישות, שעיקרם בפיתוח או בישום רעיונות, או מסתייע בהם או מתבסס עליהם, הוטל בספק עצם תחולת דיני הגנת זכויות היוצרים, שהרי כלל מפורש הוא שאין הם מקנים הגנה לרעיונות, אלא לאופן ביטויים בלבד".

(מ' קורנובסקי, הגנת סודות מסחר על אינטרסים בתוכנה המופצת בשיווק המוני, מחקרי משפט ו' (תשמ"ח) 94, 99, צוטט בפרשת צ'ק פוינט).
שנית, מדובר בידע מקצועי הנרכש על ידי ורדי במהלך עבודתו והוא זכאי לקחת עמו.
אף המומחה ער לכך ומבהיר כי הניסיון וכיוון החשיבה הוא חלק מזהותו של ורדי ובלשונו: "זה כאילו למחוק את הזהות של הבן אדם" (פרוטוקול עמ' 39 ש' 6).

18. התובעת מבקשת ללמוד על "אינדיקציות" מהפסיקה מהם ניתן להסיק כי לפנינו סוד מסחרי האסור לשימוש על ידי העובד.
אין הנדון דומה לראיה.
בענייננו מונה מומחה כדי להשיב האם נעשה שימוש בסוד מסחרי השייך לתובעת.
הגם שההכרעה המשפטית נותרה בידינו, אנו נשענים על חוות דעתו של המומחה לפיה לא הוכח דמיון בין הפירות ולפיה התובעת לא הצביעה על יישום קונקרטי בהליך הפיתוח שהוא בבחינת סוד שלא מיושם על ידי החברות המתחרות.
אכן נקבעו לענין פיתוח תוכנה דרכים לזהות "דמיון מהותי בין תוכנות".
אלא שבענייננו נקבע על ידי המומחה שאין דמיון בין הזנים.
אין מדובר בטכנולוגיה ייחודית, בשכפול או בהעתקה אלא שימוש של ורדי בהבנה וניסיון שנרכשו במהלך שנות עבודתו והפכו לידע כללי שלו, החוסה תחת סעיף 7(א) (1) לחוק עוולות מסחריות.

19. התובעת מוסיפה ומפנה לחזקת השימוש שבסעיף 10 לחוק עוולות מסחריות הקובע:
"חזקה על הנתבע כי השתמש בסוד המסחרי שבבעלות התובע, אם התקיימו שניים אלה:
(1)  הסוד המסחרי הגיע לידיעתו של הנתבע או שהיתה לו גישה אליו;
(2) המידע שבו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי".

20. טענה זו דינה להידחות.
בבסיס החזקה עומדת ההנחה כי הוכח סוד מסחרי, וזה כאמור לא הוכח.
תנאי נוסף לקיום החזקה הוא שהמידע בו משתמש הנתבע דומה דמיון מהותי למידע נושא הסוד המסחרי.
התובעת לא הוכיחה דמיון בין הזנים ולא הוכיחה דמיון בין המידע נושא הסוד המסחרי.
כאן המקום להדגיש את החשיבות הרבה שבית הדין הארצי, בפסק הדין מיום 13.11.16 , ייחס לדמיון המהותי:
"...מחלוקת אשר סבה בעיקרה סביב השאלה: האם המשיבה שיווקה בתקופה הרלוונטית לתביעה זן אבטיחים זהה או דומה מהותית באפיוניו לזן המערערת. זן שטופח לטענתה בהסתמך על סודותיה המסחריים.
זאת משעה שהמומחה לא מצא דמיון בין הזנים, על יסוד הבדיקות המקצועיות שאותן ערך; שעה שעל פי חוות דעתו המערערת לא הוכיחה "סוד מסחרי" ובשים לב לכך שהשאלה האם יש מקום לאמץ את חוות הדעת אם לאו (בשל פגמים שונים שהמערערת ניסתה למצוא בה) הוכרעה זה מכבר".

21. התובעת ממשיכה וטוענת כי מחוות דעתו של המומחה עולה כי מדובר בלוחות זמנים שאינו אפשרי לטיפוח עצמי.
מסקנה זו, בצירוף העובדות כי הנתבעים לא הוכיחו את מקור הזרעים וכי ורדי כבר נתפס כשבידיו חומרים גנטיים וסודות מסחריים של התובעת , מובילות למסקנה כי האבטיח של הנתבעים מבוסס על סודותיה המסחריים של התובעת.

22. התובעת מבקשת להתבסס על קביעת המומחה בחוות דעתו, כי הנתבעים היו יכולים להגיע בתוך 3 שנים לשלב של הזן הניסיוני בלבד, כאשר לטענתה בפועל תוך פחות משלוש שנים שיווקו זן מסחרי.

23. טענה זו דינה להידחות.
המומחה מבהיר בסעיף 4 ל חוות דעתו כי התובעת טענה לפניו כי "רק בדרך נס ובמעשי להטים ניתן לפתח בתוך פחות משולש שנים זן של אבטיח mini seedless מבלי לעשות שימוש בחומר גנטי קיים".
ובסעיף ו' למסקנות הוא קובע בענין זה כי "שיטות העבודה כפי שהוצגו ע"י ד"ר ורדי בתצהיר (סעיף 55 א, ב) ויישומן יכול לאפשר פיתוח זני אבטיח ניסיוני (ניסיוני אומר שיש סבירות שאחידות הזן אינה 100%) להפצה בכמות מוגבלת (מניסיוני סדר גודל של עד מיליון זרעים יכולה להיחשב לכמות מוגבלת), בתוך תקופה של 3 שנים ובהתאם למסקנות שיפורטו בסעיפי המשך ".
עולה כי המומחה נקט בתקופה של 3 שנים בתשובה לטענת התובעת לפיה לא ניתן לפתח בתקופה זו זן של אבטיח מיני סידלס מבלי לעשות שימוש בחומר גנטי קיים.
לפיכך ניסיונותיה של התובעת להראות כי מדובר בתקופה של כשנתיים וחצי, מחודש פברואר 2005, שאז הועמדו לרשות ורדי אמצעים למערך ניסיוניים ועד לשנת 2007, שאז לא הכחישו הנתבעים שיווק של אבטיח מיני סידלס, אינו מעלה ואינו מוריד, מה גם שהעובדה כי בחודש פברואר 2005 הועמדו לרשות ורדי שטחי ניסוי לא שוללת כי תהליך הטיפוח החל עם הקמת הנתבעת, כחצי שנה קודם כן.
גם טענת התובעת לפיה לכל היותר ניתן, לפי חוות דעת המומחה , בתקופ ה של 3 שנים לפתח זן נ יסיוני ואילו הנתבעים הודו בשיווק מסחרי, דינה להידחות.
המומחה קובע כי תוך 3 שנים אפשר להפיץ כמות מוגבלת של עד מיליון זרעים.
לא הוכח כי הנתבעת הפיצה בשנת 2007 כמות גדולה יותר ובנוסף המומחה לא נשאל על אפשרות זו אלא רק על אפשרות הפצה לאחר תקופה של 3 שנים.

24. התובעת טוענת כי הנתבעים לא הוכיחו את מקור הזרעים, והעובדה כי לורדי היתה גישה לזרעים, ובעבר אף נתפס כשב ידיו חומרים גנטיים וסודות מסחריים מובילה למסקנה כי האבטיח של הנתבעים מבוסס על סודותיה המסחריים של התובעת.
אף טענה זו דינה להידחות.

25. הצדדים חלוקים באשר לטענה כי ורדי נתפס בעבר כשבידיו חומרים גנטיים וסודות מסחריים של התובעת.
מחלוקת זו הובילה להגשת "הבהרות" שונות לאחר הגשת סיכומי התשובה.
בענין זה הוצג בפנינו הסכם הפשרה שבין התובעת לבין ורדי במסגרת התביעה הראשית שהוגשה בת.א. 2131/04 לפיו הצהיר ורדי כדלקמן:
"1. ורדי מצהיר, כי לא מצוי ברשותו, בחזקתו, בשליטתו, במישרין או בעקיפין, לרבות ברשות חזקת או שליטת מי מטעמו או עבורו חומר סודי של הזרע, בהגדרת מושג זה בסעיף 7 בהסכם זה (להלן: "חומר סודי של הזרע"), או זרעים מכל סוג שהוא (הן קווי הורים והן מכלואים), שהגיעו לחזקתו בתקופת עבודתו בהזרע, ושאינם נמכרים באופן חופשי ולא הופצו או מופצים כדוגמאות (לענין זה אין נפקות אם מדובר בזן מסחרי או זן ששימש להפקת זנים אחרים או לצורכי מחקר בלבד), או מידע בכל מדיה או צורה המתייחס לזרעים אלה.
2. ורדי מצהיר, כי בכל מועד שהוא עד לחתימתו של הסכם זה לא הועבר על ידו ו/או עבורו, במישרין או בעקיפין, חומר סודי של הזרע לצדדים שלישיים.
3. ורדי מצהיר, כי לא ניהל מגעים כלשהם עם צדדים שלישיים ביחס להעברת חומר סודי של הזרע לרשותם ו/או לשימוש בחומר סודי של הזרע עבורם.
4. כי מעת שקיבל לחזקתו את הזרעים המפורטים בנספח א' להסכם זה ועד שנמצאו הזרעים במקרר האבטיחים שבשטח הזרע, הזרעים הושארו במשרדו של ורדי או במשרד עוזרתו של ורדי, לא נמסרו לצד ג' כלשהו, לרבות בני משפחה ולאף צד ג', למעט עובדי הזרע, לא היתה גישה אליהם (למעט עובדי הזרע, שלהם הייתה גישה למשרדי ורדי או עוזרתו של ורדי)".

לא ניתן ללמוד ממסמך זה את שמבקשת התובעת ללמוד, לפיה ורדי נטל חומר גנטי כלשהו או נוסחה כלשהי של התובעת.

26. אשר למקור החומר הגנטי הראשוני בו עשו הנתבעים שימוש לצורך פיתוח הזן המשווק על ידם, מקובלת עלינו טענת התובעת כי לא הוכחה גרסת הנתבעים בכתב ההגנה וכי אין במסמכים אשר פורטו בתצהיר גילוי המסמכים כדי להעיד על מקור החומר.
הנתבעים אינם מכחישים כי לא הוכיחו את מקור החומר הגנטי.
אלא שאין בעובדה זו, כשלעצמה , כדי לסייע לתובעת מהטעמים הבאים:
ראשית, הנטל להוכחת קיומו של סוד מסחרי וגניבתו מונח על כתפיה וזה לא הורם ושנית, המומחה התייחס לכך בחוות דעתו ובעדותו, ותשובתו בענין ז ה שייכת לתחום מומחיותו, ואנו מקבלים אותה, ונפרט.
בכתב ההגנה נטען:
"תהליך הטיפוח ע"י הנתבעים נעשה בדרכים המקובלות והחוקיות אשר עומדות לרשותו של כל מטפח. תחילתו ברכישת חומר גנטי בדרך המקובלת, כגון רכישת חומר גנטי מבנק הגנים של ארה"ב ורכישת קווי טיפוח ממכון וולקני".

טענה זו לא הוכחה ואין לקבל את הסברי הנתבעים כאילו מדובר בטענה כללית שאינה מתייחסת אליהם דווקא.
יתירה מכך הנתבעים צירפו לתצהיר גילוי מסמכים תעודות משלוח מאוניברסיטת ג'ורג'יה. המומחה ציין כי ורדי לא טען בפניו כי הזרעים המפורטים במסמכים אלה שימשו אותו לפיתוח זן הקלסיקו של הנתבעים.
אם כך, לא ברור מדוע צוינו מסמכים אלה בתצהיר גילוי מסמכים אם אין להם רלבנטיות למחלוקת בתיק.

27. השאלה המתעוררת הינה מהי הדרך המקובלת להשגת חומר גנטי ראשוני לטיפוח זנים, ומהי המסקנה מדחיית טענת הנתבעים בקשר למקור החומר בפיתוח אבטיח המיני סידלס.
גם בענין זה מדובר בשאלה אשר בתחום מומחיות המומחה, אשר העיד בענין זה:
"אני מעולם בתור מטפח, לא התבקשתי, אלא אם כן זה היה בהסכם עם צד שלישי, זאת אומרת אם זה היה הסכם עם אוניברסיטה, הסכם עם מכוני מחקר ששם הדברים מתועדים וכתובים זה, אני עובד 20 שנה, מעולם, אנחנו קונים, הזרעים מגיעים לתכניות טיפוח או אנשים הולכים לשוק, קונים אבטיח, קונים עגבניה מוציאים ממנה זרעים. למעשה אנשים, החומר מגיע, משה מחיים הביא, מישהו נתן לי חבר נתן לי הלכתי לאיזה חקלאי.
הפירות והירקות בשווקים מלאים בזרעים, אנשים, מי שיודע לעשות בזה שימוש עושה בזה שימוש. מי שרוצה לעשות בזה יכול להיות בשוק וזה יכול להיות מחברת זרעים של מישהו שהוא מכיר, מחוקר שהוא חבר שלו, ככה זה עובד...
בתוכניות המסחריות הסטנדרטיות זה לא מקובל, זה לא איזשהו סטנדרט שאני מכיר, ולכן אני אמרתי, אני לא יכול פה לעשות לעצמי כפל דין. לבוא לבן אדם ולהגיד לו תשמע, אם לא רכשת את זה גנבת".

(פרוטוקול עמ' 18 ש' 26 – עמ' 19 ש' 21).

28. לאור חוות דעתו של המומחה אין בעובדה כי הנתבעים לא הוכיחו את מקור החומר הגנטי כדי להעלות או להוריד וזאת לאור המקובל בענף הטיפוח, לפיו הזרעים מגיעים בדרכים שונות, לא מסודרות, לא מתועדות וכי המטפחים לא נדרשים, אלא אם כן הדבר מופיע בהסכם עם צד ג', לדווח על מקור הזרעים.

29. המסקנה איפוא כי התובעת לא הוכיחה קיומו של סוד מסחרי השייך לה וכי הנתבעים עשו בו שימוש שלא כדין.

30. התובעת מוסיפה וטוענת כי גם אם המידע שבו עשו הנתבעים שימוש אינו בבחינת "סוד מקצועי" אזי הוא מידע "קונפידנציאלי" שלה.
אף טענה זו דינה להידחות.

31. לעניין חובת העובד להימנע משימוש או ממסירת מידע קונפידנציאלי אף אם אינו בגדר סוד מסחרי קבע בית המשפט העליון כך:
"...עקרון זה מקורו בדיני יושר, וביחסים שבין מעביד ועובד הוא מבוסס על תנאי מכללא בחוזה עבודה, האוסר על העובד לגלות סודות מסחריים של מעביד ולהפיק תועלת לרעת המעביד מכל סוד מסחרי או מכל ידיעה סודית שהגיעה אליו במהלך עבודתו וכתוצאה ממנה. אולם אותה התחייבות מכללא של העובד, שעליו לקיימה גם אחרי סיום יחסי העבודה, מוגבלת לידיעות סודיות ואיננה חלה על ידיעות שהן נחלת הכלל ועל ידיעות מקצועיות כלליות וניסיון מקצועי שרוכש העובד מתוך עבודתו" (ההדגשות אינן במקור).

(ע"א 206/72 מיגן בע"מ – פאר , פ"ד כז (1) 576)

בפרשת ורגוס נקבע כי לדרישה שהמידע יהיה קונפידנציאלי יש שני פנים: האחד, נסיבות העברת המידע. יש להוכיח שהמידע הועבר בתנאי שלא ייחשף מעבר לקבוצה של אנשים. השני, סוג המידע. יש להוכיח כי המידע עצמו ראוי להגנה, כאשר בעניין זה יש להבחין בין תקופת יחסי העבודה ובין תקופת סיומם. במהלך תקופת העבודה העובד אינו רשאי לעשות שימוש במידע עסקי של המעביד או להעבירו לאחרים, אולם לאחר סיום יחסי העבודה רשאי העובד לעשות שימוש בכישורים ובידע האישי שרכש בקשר עם עבודתו כדי להפיק תועלת אישית ולהתחרות במעבידו ובלבד שלא יעשה שימוש במידע סודי שהגיע אליו העולה כדי הפרת חובת האמון או חובת תום הלב.

בפרשת זפרן [ע"ע 1828-10-11 זפרן – האקדמיה לאומנות ולעיצוב בצלאל (28.11.12)] חזר בית הדין והדגיש את חשיבותן של חובת הנאמנות ותום הלב:
"ההתקשרות בין עובד למעביד והיחסים ביניהם, מעצם טיבם וטבעם, הם בעלי אופי מיוחד, בהיותם חוזה יחס מתמשך. בהתאם, ומכוח יחסי האמון Fiduciary Relationship ולאור עקרון תקנת הציבור, חלות על העובד ועל המעסיק, במהלך יחסי העבודה ובסיומם, חובות מוגברות של תום לב, אמון, גילוי, והגינות. חובות אלה, הן 'חובות עצמאיות שקיומן אינו תלוי בתניה חוזית מפורשת בין הצדדים', המשליכות על זכויותיהם של העובד והמעסיק כאחד".

32. תנאי לכך שמידע ייחשב "קונפידנציאלי" הוא שמדובר ברעיון, מידע קונקרטיים.
התובעת, כאמור, לא הוכיחה תנאי זה.
הטענה באשר ליישום הליך הפיתוח ו"שיטות עבודה שפותחו" הינה טענה כללית ולא מפורטת.
בנוסף, כפי שהובהר, מדובר בידע אשר הפך לידע כללי של ורדי אותו רכש מתוך עבודתו.
התובעת לא הוכיחה כי השימוש בידע זה נעשה תוך הפרת חובת תום הלב.

33. התוצאה איפוא כי התביעה נדחית.

34. אשר לשאלת ההוצאות, הצדדים הקדישו לנושא זה מקום רב בסיכומיהם.
בע"ע 48431-02-11 משה חננאל – אינטרפייס פרטנרס אינטרנשיונל, לימיטד ואח' (15.9.14) דן בית הדין הארצי בשיקולים העומדים מאחורי פסיקת הוצאות.
מדיניות פסיקת ההוצאות בבית הדין לעבודה לוקחת בחשבון את המגמה של מניעת ייקור הליכים למימוש זכויות בתחום יחסי העבודה והביטחון הסוציאלי , כמו גם את הרצון שלא להקשות על עובד לממש זכויות שנקבעו בחוקי המגן.
יחד עם זאת כאשר מדובר בתביעות עם היבטים מסחריים, כמו התביעה שלפנינו שעניינה הפרת הוראות חוק עוולות מסחריות , המגמה שונה.
בתביעות מסוג זה יש להתייחס למרכיבים נוספים כגון: סכום התביעה והיחס בינו לבין הסכום שנפסק בסופו של יום ככל שנפסק, סיכויי התביעה, מורכבות התביעה והתנהלות בעלי הדין.

35. בקביעת ההוצאות שקלנו מחד את סכום התביעה, התנהלות התובעת כפי שמפורט בהרחבה בפסק הדין של בית הדין הארצי מיום 13.11.16, לרבות ניסיונה של התובעת להטיל על המומחה את מלאכת חיפוש הראיות ולרבות ניסיונות התובעת להגיש ראיות על ידי צירופן לסיכומים, על אף טענתה שהדבר נעשה לנוחיות בית הדין כדי לנתח את מסקנות המומחה וכן את ההוצאות בגין המומחה , ומנגד את העובדה כי אף המומחה התייחס בכבוד לחשדות של התובעת (פרוטוקול עמ' 7 ש' 16-17) ולעובדה כי נפסקו בפסק הדין של בית הדין הארצי מיום 13.11.16 50,000 ₪ כנגד התובעת.
לאחר שקלול השיקולים אנו סבורים כי יש לחייב את התובעת בהוצאות משפט בסך של 20,000 ₪ ושכ"ט עו"ד בסכום של 50,000 ₪.
סכומים אלה הם לשני הנתבעים ביחד ולחוד, והם ישולמו על ידי התובעת תוך 30 יום מהיום שיומצא לה פסק הדין.

זכות ערעור על פסק דין זה לבית הדין הארצי לעבודה תוך 30 יום מהמצאתו.

ניתן היום, ו' אלול תשע"ז, (28 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. חיים בצלאל

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. אלי ביהרי