הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"צ 8092-07-15

לפני:

כב' השופטת דגית ויסמן
נציג ציבור (מעסיקים), מר עודי שינטל

המבקש
יעקב שיטרית
ע"י ב"כ עו"ד שגית זוהר
-
המשיבים

  1. אגד-וועד עובדים (וועד עובדי אגד)
  2. איגוד עובדי התחבורה בהסתדרות העובדים הכללית החדשה

ע"י ב"כ עוה"ד שמיר והלינג

פסק דין

1. המבקש הגיש בקשה לאישור ההליך כתובענה ייצוגית, לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו – 2006 (להלן – החוק), ב גין ניכוי 10 ₪ משכרם של העובדים השכירים ב"אגד" (בנוסף לניכוי בשיעור 0.4% משכרם) המועברים ל משיב מס' 1, כאשר לטענת המבקש מדובר בניכוי ללא עיגון משפטי ומנוגד לדין.

2. המשיבים הגישו בקשה לסילוק ההליך על הסף ובה פורטו ארבעה נימוקים.

ראשית, נטען שאין יריבות בין המבקש ובין ההסתדרות או איגוד עובדי התחבורה שהוא חלק מההסתדרות, כיוון שגביית הכספים אינה נעשית על ידם והם גם אינם מחזיקים בהם.

שנית, נטען שתובענה בין עובד ובין ארגון העובדים או ועד העובדים אינה נמנית על התובענות שניתן לנהל בהן תובענות ייצוגיות.

שלישית, כיוון שהכספים מנוהלים על ידי הוועד, קבלת הבקשה משמעה שקיימת זהות בין הקבוצה שהמבקש מעוניין לייצג ובין הקבוצה שתשא בתשלום, אם הבקשה לאישור התובענה הייצוגית תתקבל.

רביעית, על פי חוקת ההסתדרות, יש להעביר את הסכסוך להכרעה בפני מוסד הבוררות הפנימי של ארגון העובדים - רשות השיפוט, שהיא הערכאה המוסמכת לדון ולפרש את מסמכי היסוד של ההסתדרות. לשם כך יש לעכב את ההליכים בבית הדין מכח סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח -1968.

3. המבקש מתנגד לבקשה.

בנושא העדר יריבות – המבקש טען שמדובר בטיעון מיתמם, שהרי ארגון העובדים אחראי על פעולות הוועד ומהווה שלוח של ארגון העובדים. עוד נטען כי מסי הוועד הם חלק מהמסים המשולמים לארגון העובדים וגם מסיבה זו אין ממש בטיעון זה של המשיבים. המבקש ציין כי פנה בעבר למשיב מס' 2 ולא נענה והדבר מעיד שהמחלוקת המהותית היא עם הארגון ולא עם הוועד.

בשאלה אם התביעה מתאימה להתברר כתביעה ייצוגית – המבקש טען שהסכום בו עסקינן הוא 10 ₪ לחודש והוא סכום קטן מכדי שיחידי הקבוצה יתבעו אותו בהליך אישי. על כן התובענה הייצוגית היא ההליך המתאים. הנושא מתאים לבירור כתובענה ייצוגית, לאור סעיף 10(1) לתוספת השניה. בכל מקרה, הענין שהמבקש מעלה בבקשתו מהווה טעם מיוחד להיעתר לבקשה ולדון בה. המבקש הפנה בעניין זה לנפסק בע"ע (ארצי) 67/10 יבטח בע"מ – חבושה , מיום 14.3.12 (להלן פרשת חבושה).

נטען שאין לאכוף את תניית הבוררות, כיוון שהמשיב מס' 2 לא ענה בעבר לפניות המבקש בנושא והפנה אותו למשיב מס' 1, הוועד. תניית בוררות גם אינה יכולה לחסום את דרכו של המבקש לבית הדין, מקום בו המשיבים מפרים את חובת הייצוג ההוגן.

המבקש הוסיף וטען שהגבייה נשוא הבקשה (10 ₪ בחודש), אינה חוקית ולראיה המשיבים הפסיקו את הגביה וניתנה הוראת למינוי מבקר בנושא.

4. טענות הצדדים נשמעו באריכות בדיון שהתקיים במעמד הצדדים.

במהלך הדיון התחדדה מחלוקת נוספת והיא בשאלה אם ניתן לראות ביחסי המבקש והמשיבים יחסים צרכניים (במסגרת הבקשה לאישור כתובענה ייצוגית, המבקש הקדיש חלק ניכר מטיעונו לעילות לפי חוק הגנת הצרכן, תשמ"א – 1981). בעניין זה המבקש טען שבית הדין מוסמך לדון בגדרי סמכותו, גם בבקשה לאישור תובענה ייצוגית לפי פריט 1 לתוספת השניה שבחוק.

בנוסף הצדדים התייחסו לממצאי מבקר פנים שבדק את פעילות המשיב מס' 1. לאחר הדיון הומצא דו"ח מתוקן של המבקר, ובו, בין השאר, התייחסות לשאלת הניכוי נשוא הליך זה. על פי הדו"ח מדובר בניכוי שאינו מהווה הפרה של הוראות הדין לגבי שיעור הניכוי המותר משכרם של עובדים לטובת ארגון העובדים.

דיון והכרעה
5. על פי ההלכה הפסוקה " ככלל אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה" (רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5) 276 (2001); ור' גם הנפסק בע"ע (ארצי) 57454-11-14 הסתדרות העובדים הכללית החדשה – שמלה , 13.1.16). נקבע כי סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית ייעשה במקרים חריגים, בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום (עניין שמש שהוזכר לעיל, בעמ' 290, ר' גם רע"א 2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ אר- און השקעות בע"מ, 13.8.07). פסיקת בתי הדין לעבודה לפיה יש להעדיף את בירור התובענה על פני סילוקה על הסף, מתיישבת עם הפסיקה שהובאה לעיל.

6. במקרה שבפנינו, הגענו למסקנה לפיה אין מקום לבירור הבקשה בבית הדין לעבודה, וזאת משתי סיבות עיקריות שיפורטו להלן.

7. הסיבה הראשונה נעוצה בלשון החוק.
על פי סעיף 3(א) לחוק –
"לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית..."

הסעיף בתוספת, שבו מפורטים הנושאים שהם בגדר סמכותו של בית הדין לעבודה, הוא סעיף 10, שזו לשונו –
"(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(2) תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, או לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(3) בפרט זה –
"תביעה" – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי;
"הסכם קיבוצי" – הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב."

אף מבלי להידרש לחריג הקבוע בס"ק (3) לפריט 10, ברור שעניינו של המבקש אינו נכנס לאף חלופה מהחלופות הקבועות בפריט זה.

המחלוקת בין הצדדים, בשאלת חוקיותו של הניכוי לטובת מס ועד, היא מחלוקת בין חבר ארגון עובדים ובין הוועד והארגון, המצויה בגדר סמכות בית הדין לעבודה מכח סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969 ("תובענות שבין עובד לארגון עובדים הקשורות בחברות או בתחום פעילותו של הארגון בעניני עבודה").

במקרה שבפנינו – ניכוי 10 ₪ מהשכר לטובת ועד העובדים - אין מדובר בסכסוך בין עובד ומעסיק שעילתו ביחסי עבודה (סעיף 24(א)(1)), במו"מ לקראת כריתתו של חוזה עבודה (סעיף 24(א)(1א)) או בסכסוך בין עמית או חליפו ובין קופת גמל (סעיף 24(א)(3)). גם אין מדובר בעילה לפי חוק שכר מינימום, תשמ"ז – 1987 חוק הזכות לעבודה בישיבה, תשס"ז-2007 או חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כח אדם, תשנ"ו -1996.
משכך וכאמור, השאלה אם חל על הצדדים הסכם קיבוצי (החריג הקבוע בס"ק 3) אינה מעלה או מורידה.

8. בעניין זה מקובלת עלינו מסקנתו של מותב אח ר בבית דין זה, בראשות כב' ה שופטת רובוביץ-ברכש, אשר פסק בת"צ (ת"א) 4192-03-12 גרוס – הסתדרות העובדים הכללית החדשה , 4.5.16, כי "המחוקק גילה את דעתו כי לא התכוון לכלול במסגרת חוק תובענות ייצוגיות עילת תביעה בין עובד לארגון עובדים ולו רצה המחוקק לאפשר הגשתה של תובענה ייצוגית בעילה של עובד נגד ארגון עובדים, חזקה עליו כי היה מציין עילה זו במפורש במסגרת פרט 10 לתוספת השניה".

9. ההפנייה לפריט 1 שבתוספת השניה, העוסק ב"תביעה נגד עוסק, כהגדרתו בחוק הגנת הצרכן, בקשר לענין שבינו לבין לקוח, בין אם התקשרו בעסקה ובין אם לאו", אינה מועילה למבקש. זאת מאחר שעל פי ההלכה הפסוקה, יחסי ארגון העובדים עם חבריו אינם יחסי צרכניים . מדובר בקשר אישי של כל חבר וחבר בארגון, שמטרתו השגת יעדים במישור הקיבוצי, אל מול המעסיק (בג"צ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' ב ית הדין הארצי לעבודה, פ"ד נא(2) 63 (1997)). בהקשר זה ראוי להזכיר את קביעת בית הדין הארצי לעבודה ובית המשפט העליון, לפיה יחסי העובד עם ארגון העובדים אינם יחסי שליחות, אלא ייצוג (דב"ע מז/ 3-121 תעשיות אלקטרוכימיות (פרוטארום) בע"מ – זל , פד"ע כ 7 (1988)). הלכות אלה מתיישבות עם המסקנה שאין לראות בעובד "צרכן" של ארגון העובדים בו הוא חבר.

10. מכאן לנימוק השני המביא למסקנה לפיה אין לדון ב בקשה בבית הדין, והוא קשור לעובדה שמדובר בסכסוך פנים ארגוני – בין המבקש, החבר בארגון העובדים, ובין הוועד והארגון. על פי פרק יג' לחוקת ההסתדרות הכללית, רשות השיפוט היא גוף הבוררות המוסמך לדון ולפסוק בתביעות המתייחסות לחברי הארגון, גופי ההסתדרות, ארגוניה, מפעליה, מוסדותיה, נציגיה, שליחיה ועובדיה.

לא יכול להיות חולק ששני המשיבים פועלים מכוחן של הוראות חוקת ההסתדרות וכפופים להן. כך למשל, פסק בית הדין הארצי בפרשת פרוטארום שהוזכרה לעיל: "הוועד אינו גוף משפטי המוסמך להתחייב מחוץ למסגרת הסמכויות שהוענקו לו בחוקת ההסתדרות ובתקנון ועדי העובדים...".

על פי ההלכה הפסוקה, יש להעדיף בירור סכסוכים פנים ארגוניים על ידי מוסדות השיפוט הפנימיים של הארגון, אלא אם מתקיימות נסיבות מיוחדות, כגון שאלות חוקתיות שאין הבורר מוסמך לדון בהן (ע"ע (ארצי) 7882-11-12 עיני – וזנה , 6.8.13).

על כן, בהעדר סיבות מיוחדות, יש להעביר את הסכסוך לרשות השיפוט.

11. לא שוכנענו מטיעוני המבקש כי בעניין שהעלה (ניכוי 10 ₪), קיימת הצדקה לנהוג באופן שונה. מדובר בראש ובראשונה בסכסוך עובדתי (המבקש עתר לגלות את המסמך המתיר את הניכוי וכך אף עולה מדו"ח המבקר שהוצג לאחר הדיון בבקשה). אין מניעה שהעובדות יתבררו בפני רשות השיפוט.

טענות המבקש לפיהן פנה בעבר למשיב מס' 2 ולא נענה, נטענו בעלמא. כך גם הטענות לייצוג בלתי הוגן. לבקשה צורפו מכתביו של המבקש ותשובות שנשלחו לו בנושא. העובדה שעמדת המשיב מס' 2 היתה שונה מעמדת המבקש אינה מעידה על התעלמות או על ייצוג בלתי הוגן . מכל מקום, אין כל סיבה לחשוב שרשות השיפוט תכריע דווקא לפי עמדת המשיבים ולא תקבל את עמדת המבקש.

גם אין ללמוד מהצגת עמדה השונה מטענות המבקש, כי המשיבים או מי מהם מסרב לנהל את הבוררות בפני רשות השיפוט. עמדת המשיבים בהליך זה הפוכה והיא מעידה על רצון למצות את הליכי הבוררות הפנימיים.

12. הפסיקה אליה המבקש הפנה - פרשת חבושה וכן ע"ע (ארצי) 57454-11-14 ההסתדרות הכללית – שמלה , 13.1.16, עוסקת במאפיינים המיוחדים בהסדרת ענף השמירה (עניין שנדון בהרחבה בבג"צ 1893/11 האגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה , 30.8.15). בכלל זה, השאלה אם היתה קיימת אכיפה של הארגון לגבי הוראות ההסכם הקיבוצי הענפי ואם הסכם האכיפה מיושם בפועל. מכל מקום, בכל ההליכים בענף השמירה והאבטחה, שנדונו במסגרת תובענות ייצוגיות, תמיד עמד בבסיס העניין סכסוך בין עובד מסוים למעסיק מסוים בענף השמירה. כלומר, הסכסוך עם הארגון היציג היה פועל יוצא של הסכסוך ה אישי. לא כך המצב בבקשה שבפנינו, העוסקת בעניין פנים ארגוני ולמעסיק אין כל נגיעה לסכסוך.

13. סוף דבר – הבקשה לאישור התובענה הייצוגית עוסקת בעניין פנים ארגוני, לפי סעיף 24(א)(4) לחוק בית הדין לעבודה . מסיבה זו, אין מקום לדון בבקשה וככל שהמבקש עומד על טענותיו, עליו למצות את ההליכים ברשות השיפוט, על פי הוראות חוקת ההסתדרות.

בשים לב למשמעות הדיונית של דחיית הבקשה מהנימוק שנושא הבקשה אינו מתאים להתאשר כתובענה ייצוגית וכיוון שהתבקש לחילופין עיכוב הליכים לפי סעיף 5 לחוק הבוררות, תשכ"ח – 1968, מתקבלת הבקשה החלופית וההליכים בבית הדין יעוכבו כמבוקש.

בנסיבות העניין, כל צד ישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א אב תשע"ז, (13 אוגוסט 2017), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

עודי שינטל
נציג ציבור (מעסיקים)

דגית ויסמן, שופטת