הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"צ 46501-03-13

19 יוני 2016
לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן

המבקש:
אלי בן חיים

-
המשיבים:

  1. בנק דיסקונט לישראל בע"מ
  2. בנק מרכנתיל דיסקונט בע"מ
  3. בנק דיסקונט למשכנתאות בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד פינברג , נוי ושרון

4. המומחים להטבות לעובדים, בנפיט בע"מ
ע"י ב"כ עוה"ד רונן וסביל

החלטה
1. המבקש פרש בפרישה מוקדמת מעבודתו אצל המשיב מס' 1. בחלוף כשבע שנים מאז הפרישה, הגיש תביעתו לבית הדין, העוסקת בשני נושאים עיקריים: הכללת רכיבים שונים בחישוב פיצויי הפיטורים ששולמו למבקש וכן שאלת מיסוי מענקי הפרישה ששולמו למבקש (בעניין זה נתבע צו עשה). על פי המפורט בכתב התביעה, הסכום הכספי של התביעה הוא 779,266 ₪ ואילו הערך הכספי של צו העשה הוא 1,441,652 ₪.

כמו כן, המבקש הגיש בקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית, לפי חוק תובענות ייצוגיות, תשס"ו - 2006 (להלן – חוק תובענות ייצוגיות).

בבקשה נטען כי יש לכלול ארבעה רכיבי שכר ("ביטוח בריאות", "החזר הוצאות רפואיות", "קהל עודף חייב" ו"תגמולים על תקרה") וכן את תקופת השירות הצבאי כחלק מפיצויי הפיטורים של העובדים שפרשו במסגרת תוכנית הפרישה המוקדמת, לשלם פדיון חופשה או חופשת יובל במסגרת תנאי הפרישה וכן להורות בצו עשה כנגד המשיב מס' 1 שינפיק לכל אחד מחברי הקבוצה אישור מתאים המפרט את הסכום ששולם לו בגין תגמולים עבור פרישה מרצון ופרטים נוספים שנזכרו בבקשה.

2. רקע עובדתי, כעולה מכתבי הטענות והמסמכים המצורפים להם
א. המבקש עבד אצל המשיב מס' 1 (להלן – בנק דיסקונט) כ – 38 שנים, מיום 18.2.1968 ועד 30.3.2006, מועד בו פרש במסגרת תוכנית פרישה מוקדמת שהוצעה לעובדי הבנק.
ב. תנאי העבודה של המבקש בבנק דיסקונט מעוגנים ב"חוקת העבודה לעובדי בנק דיסקונט בע"מ". מעבר לכך, במהלך השנים נחתמו הסכמים קיבוציים רבים המסדירים את מערכת יחסי העבודה בבנק.
ג. המשיב מס' 2 הוא בנק שבו מערכת יחסי עבודה קיבוציים שאינה קשורה למערכת יחסי העבודה בבנק דיסקונט ומזה עשרות שנים, יחסי העבודה אצל המשיב מס' 2 מתנהלים על בסיס ההסכמים הקיבוציים החלים בבנק לאומי לישראל בע"מ (ר' שורת הסכמים שצורפה כנספחים לבקשת המשיב מס' 2 לסילוק על הסף).
ד. המשיב מס' 3 הוא גוף שמוזג בשלהי שנת 2011 לבנק דיסקונט בע"מ והוא אינו קיים עוד כגוף עצמאי (נספח בנק/ 1 למוצגי בנק דיסקונט ור' גם פירוט מהלך המיזוג, בהקשר של קליטת עובדי המשיב מס' 3 בבנק דיסקונט – סע"ש (ת"א) 33921-01-04 וידס – בנק דיסקונט לישראל בע"מ, 1.5.16).
ה. המשיבה מס' 4 היא חברה שנשכרה על ידי בנק דיסקונט על מנת ללוות ולייעץ לעובדיו ביחס להסדר הפרישה שבמסגרתו פרש גם המבקש (להלן –בנפיט). על פי העתק לוח הפגישות שבנפיט הציגה, הפגישה האחרונה עם המבקש היתה ביום 28.2.2006 (נספח 2 לתגובת בנפיט לבקשה).
ו. במסגרת תכנית הפרישה מרצון לעובדי בנק דיסקונט, משנת 2006, בוצעה לעובדים סימולציית הסכומים שישולמו להם עם הפרישה, ולאחר שניתנה הסכמתם לתנאים, הם הגישו מכתבי התפטרות לבנק ואף חתמו על כתבי סילוק וויתור (נספחים בנק/ 10-12 לתגובת הבנק).
אף המבקש קיבל סימולציה מתאימה והגיש מכתב התפטרות, אך לא חתם על כתב סילוק (נספחים בנק/ 15-16).

3. ההליך
א. עובר לדיון בבקשה, הגישו המשיב מס' 2 ובנפיט בקשות לסילוק על הסף. בסופו של יום, במסגרת סיכומי המבקש מיום 30.10.14, הוא הודיע על הסכמתו לבקשת המשיב מס' 2 למחיקת ההליך כנגדו וכן הסכים למחיקת ההליך כנגד המשיב מס' 3.
כיוון שכך, חזית המחלוקות צומצמה לשני משיבים בלבד – בנק דיסקונט ובנפיט.
ב. לאחר דיון מקדמי בבקשה, שבסופו הצדדים נותרו בעמדותיהם, המבקש הגיש בקשה לתיקון כתב התביעה וכלל בבקשה גם נושאים דיוניים נוספים.
בהחלטה מיום 15.7.14 הבקשה נדחתה ונקבע כי המבקש רשאי להשלים את טיעונו בהתייחס לתגובות לבקשה, לרבות בקשה של בנפיט לסילוק על הסף.

4. לאחר ששקלתי את טיעוני הצדדים, לרבות טענות הסף, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לאישור התובענה כתביעה ייצוגית להידחות. תחילה אפרט את הנימוקים הנוגעים לבנפיט ולאחר מכן אפנה לנימוקים הנוגעים לבקשה המופנית כלפי בנק דיסקונט.

סילוק הבקשה על הסף - בנפיט
5. אין חולק כי המבקש לא עבד אצל בנפיט ומדובר בחברת ייעוץ שנשכרה על ידי בנק דיסקונט, על מנת לסייע לעובדיה, בכל הנוגע לתוכנית הפרישה משנת 2006. על פי המפורט בסעיף 3 לבקשה, למבקש טענות בדבר ייעוץ רשלני או מטעה שקיבל מבנפיט.
המבקש לא טען כי מדובר ביחסי עבודה ולשיטתו, סמכות בית הדין משתרעת על טענותיו כלפי בנפיט, כיוון שמדובר בסמכות נגררת, כי יש לראות בבנפיט חליפה של המעסיק, כי הסמכות קיימת מכוח המחוייבות האישית שבנפיט קיבלה לשמש כיועצת וכשומרת זכויותיו של המבקש ומדובר בנזק בקשר לסכסוך עבודה (סעיף 14 לבקשה).

6. לא מצאתי בטיעוניו של המבקש כל עילה הנמצאת בסמכות בית הדין. העילות שפורטו הן בבקשה והן בכתב התביעה – הן מתחום דיני הנזיקין, שאינם בסמכות בית הדין. המבקש הפנה להוראות סעיף 24(1ב) לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט – 1969, אך זה מפנה לסעיפים 29, 31, 62 או 63 לפקודת הנזיקין [נוסח חדש] העוסקים בהסגת גבול במקרקעין ובגרם הפרת חוזה – נושאים שאין להם כל קשר לטיעוני המבקש – בין בבקשה ובין בכתב התביעה.

זאת ובנוסף - אין לראות בבנפיט "חליף" של בנק דיסקונט, שכן לא באה בנעליו ואינה מחליפה של הבנק בכל דרך שהיא. מדובר בשני גופים שונים שיחסיהם עם המבקש יונקים ממקורות משפטיים ועובדתיים שונים.

7. אשר לטיעון כי מדובר בסמכות נגררת – יש לזכור כי עילות התביעה כנגד בנק דיסקונט וכנגד בנפיט הן עילות שונות. כך שבירור הטענות כנגד גוף אחד אינו קשור ואינו תלוי בקביעות עובדתיות או משפטיות לגבי הגוף האחר. מכאן, שלא מתקיים התנאי היסודי בנושא סמכות נגררת, והוא כי לא ניתן להפריד את הדיון לגבי שני המשיבים.
זאת ועוד, על פי הדין, כיוון שלבית הדין לעבודה סמכות ייחודית שנקבעה בחוק, לעיתים אין מנוס מפיצול הדיון בין שתי ערכאות, כאשר לא כל עילות התביעה מצויות בגדר סמכותו של בית הדין (השוו לנפסק ברע"א 363/08 פרפרה נ' קופת חולים מאוחדת, 23.11.09).

8. זאת ובנוסף – עילת הרשלנות, שמכוחה המבקש טוען כנגד בנפיט אינה מצויה בסמכות בית הדין לעבודה. ממילא, היא גם אינה מהווה עילה מתאימה לבירור במסגרת תובענה ייצוגית.

9. לאמור לעיל יש להוסיף כי אין בטיעוני המשיב תשובה מניחה את הדעת לטענת ההתיישנות שנטענה על ידי בנפיט. על פי המסמכים שהציגה בנפיט, פגישת הייעוץ עם המבקש קוימה ביום 28.2.2006. היינו זהו המועד המאוחר ביותר שבו ניתן למבקש ייעוץ על ידי בנפיט. ההליך בבית הדין נפתח ביום 24.3.13. למעלה משבע שנים לאחר המפגע האחרון בין הצדדים.

10. בשולי הדברים אעיר כי גם בהתחשב בגודל הקבוצה, נראה כי דין הבקשה להידחות, בכל הנוגע לבנפיט. המבקש ציין כי להערכתו, הקבוצה כוללת בין אלף ל – 1,300 עובדים. ברם מתשובתה של בנפיט לבקשה עולה כי במסגרת תוכנית הפרישה בה המבקש פרש, היא נתנה ייעוץ ל – 191 מעובדי בנק דיסקונט. על פני הדברים, גודל הקבוצה וממילא – העובדה כי אין מניעה לאלתר את פרטיה, גם הם שוקלים לקבלת הבקשה לסילוק על הסף.

11. לא בנקל תסולק בקשה לאישור תובענה ייצוגית על הסף. על פי ההלכה הפסוקה, "ככלל אין לדון בבקשה לסילוק על הסף של תובענה ייצוגית בנפרד מהדיון בבקשה לאישור התובענה (ראו, רע"א 8332/96 שמש נ' רייכרט, פ"ד נה(5), 276, 290 (2001) (להלן - עניין שמש)). אשר לבקשה לסילוק הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית (להבדיל מסילוק התובענה גופה), נקבע כי סעד שכזה יינתן במקרים חריגים וקיצוניים, בהם ברור על פני הדברים שאין בבקשה ולא כלום (ראו, עניין שמש, 290). ואכן, בית משפט זה הורה בעבר על סילוק על הסף של בקשה לאישור תובענה ייצוגית, כאשר נמצא לו טעם שהשמיט את הקרקע תחת הבקשה כולה." (רע"א2022/07 הבנק הבינלאומי הראשון לישראל בע"מ נ' אר- און השקעות בע"מ, (13.8.07)). פסיקת בתי הדין לעבודה מימים ימימה, לפיה לעולם יעדיף בית הדין את בירור התובענה על פני סילוקה על הסף (דב"ע נא/3-195 תובנה מכונות תרגום בע"מ – סגל, פד"ע כג 274 (1991)), מתיישבת עם פסיקתו של בית המשפט העליון, אשר הובאה לעיל.
עם זאת, לאור האמור לעיל, כאשר חלפו למעלה משבע שנים מאז קבלת הייעוץ מבנפיט, כאשר לבית הדין לעבודה אין סמכות לדון בטענות כנגד בנפיט, כאשר העילות הן מתחום הנזיקין ועוולת הרשלנות עצמה לא יכולה לידון במסגרת הליך מעין זה, אין מנוס מסילוק הבקשה על הסף.

דחיית הבקשה - בנק דיסקונט
12. בסעיף 3(א) לחוק תובענות ייצוגיות נקבע כי "לא תוגש תובענה ייצוגית אלא בתביעה כמפורט בתוספת השניה או בענין שנקבע בהוראת חוק מפורשת כי ניתן להגיש בו תובענה ייצוגית". לענייננו רלוונטי פריט 10 לתוספת השניה, שבו נקבעו ההוראות הבאות:
"(1) תביעה בעילה אשר לבית דין אזורי לעבודה הסמכות הייחודית לדון בה לפי סעיף 24(א)(1), (1א) או (3) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט-1969, ובלבד שלא נדרש במסגרתה סעד של פיצויי הלנת קצבה, פיצויי הלנת שכר או פיצויי הלנת פיצויי פיטורים לפי הוראות סעיפים 16, 17 ו-20 לחוק הגנת השכר, התשי"ח-1958.
(2) תביעה של עובד בעילה לפי סעיף 6א לחוק שכר מינימום, התשמ"ז-1987, תביעה של עובד בעילה לפי סעיפים 2 ו-3 לחוק הזכות לעבודה בישיבה, התשס"ז-2007, או לפי חוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996.
(3) בפרט זה –
"תביעה" – למעט תביעה של עובד שחל עליו הסכם קיבוצי המסדיר את תנאי עבודתו, והמעסיק של אותו עובד או ארגון מעבידים שהוא חבר בו, צד להסכם הקיבוצי;
"הסכם קיבוצי" – הסכם קיבוצי לפי חוק הסכמים קיבוציים, התשי"ז-1957, או הסדר קיבוצי בכתב."

הוראות פריט זה נדונו בהרחבה בבג"צ 1893/11 הארגון הארצי של מפעלי השמירה והאבטחה בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה, 30.8.15. באותו עניין נפסק כי "כאשר מוגשת בקשה לאישורה של תובענה ייצוגית של עובדים במקום עבודה שחל עליו הסכם קיבוצי החוק אינו מונע אפשרות זו באופן קטגורי. באותם מקרים שבהם ההסכם הקיבוצי אינו כולל מנגנון של פיקוח ואכיפה של זכויות העובדים וארגון העובדים אינו ארגון מתפקד, קרי אינו ארגון הפועל הלכה למעשה לאכיפת זכויותיהם של העובדים, סעיף 10(3) לא יהווה מחסום לאישורה של בקשה לתובענה ייצוגית. הסכם קיבוצי 'על הנייר', שלא נעשות בפועל פעולות לאכוף את הזכויות הקבועות בו, אינו מספיק על מנת להוות חסם להגשת התובענה הייצוגית לפי סעיף 10(3). אין די בהסכם קיבוצי שהוא אות מתה, ובארגון עובדים שמתפקד אך כ'עלה תאנה' המכסה על אי-הגנה בפועל על זכויות העובדים. במקרים אלו, אין לומר כי ההסכם הקיבוצי מסדיר את יחסי העבודה ולפיכך ניתן לאשר בקשה להגשת תובענה ייצוגית".
עוד נפסק כי "התובע הייצוגי חייב לפנות אל ארגון העובדים בפנייה ממוקדת לאכיפת זכויות העבודה שלטענתו הופרו בעניינו".

13. העובדה כי בבנק דיסקונט מתנהלים יחסי עבודה קיבוציים פעילים לאורך שנים, עולה ממספרם של ההסכמים הקיבוציים שהבנק צירף לתגובתו וכן צויין בטיעון הכתוב מטעמו. היא גם בידיעתו השיפוטית של בית הדין לעבודה. כך למשל, נקבע באחד מההליכים כנגד בנק דיסקונט שהתנהלו בבית דין זה (מותב בפני כב' השופטת רות): "[מדובר] במקום עבודה מאורגן מזה עשרות שנים, בו קיימת מסורת של הסכמים קיבוציים שעומדים בתוקפם" (סע"ש (ת"א) 43659-20-14 בכר – בנק דיסקונט לישראל בע"מ, 31.3.14.

14. מכתבי הטענות לא עולה שהמבקש פנה לארגון העובדים עובר לפנייתו לבית הדין. עניין זה לא יפעל לחובת המבקש, שהרי הפסיקה בעניין נחתמה לאחר שהגיש את הבקשה לבית הדין. עם זאת, העובדה כי מדובר במקום עבודה בענף הבנקאות, שהוא ענף מאורגן, כעולה מפסיקת בתי הדין לעבודה, ואף בנק דיסקונט חלק ממנו, תומכת בעמדת הבנק ולפיה טענות המבקש אינן מתאימות להתברר במסגרת תובענה ייצוגית.

15. עניין זה אינו עומד כנימוק יחיד לדחיית הבקשה, אלא מצטרף לשורת נימוקים שתפורט בהמשך.

כבר בשלב זה יש להזכיר כי בסעיף 8 לחוק נקבעה שורה של תנאים, שרק בהתקיים כל אחד מהם, רשאי בית הדין לאשר תובענה כייצוגית. היינו, די שאחד מהתנאים לא יתקיים על מנת לדחות את הבקשה. מסיבה זו, בסעיפים הבאים אתרכז בנימוקים לדחיית הבקשה.

עילות התביעה האישית של המבקש
16. כפי שפורט לעיל, לשיטת המבקש, יש לכלול ארבעה רכיבי שכר ("ביטוח בריאות", "החזר הוצאות רפואיות", "קהל עודף חייב" ו"תגמולים על תקרה") וכן את תקופת השירות הצבאי כחלק מפיצויי הפיטורים של העובדים שפרשו במסגרת תוכנית הפרישה המוקדמת, לשלם פדיון חופשה או חופשת יובל במסגרת תנאי הפרישה וכן להורות בצו עשה כנגד הבנק שינפיק לכל אחד מחברי הקבוצה אישור מתאים המפרט את הסכום ששולם לו בגין תגמולים עבור פרישה מרצון ופרטים נוספים שנזכרו בבקשה.

על פני הדברים, אין ל טענות המבקש עיגון בחקיקת המגן או במארג ההסכמים שהוצגו על ידי בנק דיסקונט והמבקש לא הבהיר מהו העיגון הנורמטיבי לתביעתו.

17. בפתח הדיון בעילת התביעה האישית של המבקש, יש להזכיר כי "על מנת לאשר תביעה כתובענה ייצוגית, על התובע לעמוד ברף מחמיר של שכנוע בקשר לסיכויי הצלחתה" (ע"ע (ארצי) 315/08 פופיק – מבטחים-מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 4.1.11, סעיף 20 לפסק הדין, להלן – עניין פופיק).

18. אשר לחישוב פיצויי הפיטורים, יש להקדים ולהזכיר כי מדובר בתשלום פיצויים מוגדל (275%), בהתאם לתוכנית פרישה מפורטת. על פי הדין, תנאי הפרישה מהווים עסקת חבילה שאין להתיר את רכיביה (השוו: דב"ע נה/ 3-164 אלקטרה תעשיות (1970) בע"מ – גורין, פד"ע כה 385 (1996)).

ביחס לתוכנית הפרישה על פיה המבקש פרש, השאלות שהמבקש מעלה לגבי הגדרת השכר הקובע לחישוב פיצויי הפיטורים והכללת רכיבים נוספים בו, לאו שאלות הן, באשר בתוכנית הפרישה מוגדר השכר הקובע לפיצויים כדלקמן:

"השכר הקובע מבוסס על ההסכמים הקיימים בבנק וכוללים את הרכיבים הבאים (אם קיימים): משכורת טבלה, ותק פרומיל, דמי ייצוג, דמי חיתום, 1/12 י"ג, ש.נ. גלובלי (לפי דרגה), דמי תעבורה/ חל, תעבורה, ביגוד + ספרות, כיבודים.
השכר הקובע כולל תוספת, הניתנת במשכרות 01/06, לוותק פרומיל בשיעור 0.7% (כפוף לתקרת 35 שנות וותק) ותוספת של 10% קידום סלקטיבי."

הבנק הפנה להוראות הסכמים קיבוציים משנת 1986 ומשנת 1991, בהם מפורטים כל אחד מהרכיבים שנלקחים בחישוב פיצויי הפיטורים והרכיבים עליהם המבקש הצביע, אינם כלולים בו.

מן האמר לעיל עולה שאם הרכיבים עליהם המבקש הצביע אינם כלולים בהגדרת השכר הקובע –בין בתוכנית הפרישה ובין בהסכם הקיבוצי הכללי - והמבקש לא הצביע על מקור אחר להכללתם, אין בסיס לטענותיו בנושא.

19. מעיון בתלושי השכר של המבקש עולה כי לפחות לגבי רכיב אחד, אין מדובר כלל בתשלום שכר או תוספת, אלא רק בזקיפת שווי למס. הכוונה לרכיב "תגמולים על תקרה" ועניין זה עולה במפורש מתלוש השכר. משום כך, גם אין מדובר ברכיב שיש לכלול בשכר לצורך תשלום פיצויי פיטורים.

20. אשר לשלושת הרכיבים הנותרים ("ביטוח בריאות", "החזר הוצאות רפואיות", "קהל עודף חייב"), מדובר בהחזר הוצאות או תוספות שאינן שכר ואין חובה על פי הדין לכלול אותן במשכורת הקובעת לתשלום פיצויי פיטורים.

כך, "ביטוח בריאות" משולם לפי סעיף 123 לחוקת העבודה ומדובר בהחזר הוצאות ("הנהלת הבנק תישא בכל ההוצאות הכרוכות בכך...").

החזר הוצאות רפואיות מעוגן בהסכם קיבוצי משנת 1997 (סעיף 11 – "התשלומים הם החזר הוצאות. ... והם לא יהוו, בשלמותם או בחלקם, שכר או רכיב שכר או חלק מהשכר לכל דבר ועניין, ולא יכללו בשום צורה שהיא...בחישובי השכר... פיצויי פיטורים...").

ואילו "קהל עודף חייב" הוא חלק המעסיק בדמי גמולים לקרן השתלמות, מעבר התקרה מוכרת למס, אשר שולם ישירות לעובדים, במקום לקרן. גם רכיב זה עוגן בהסכם קיבוצי משנת 1984 שקבע במפורש כי אין מדובר ברכיב שכר, וממילא אין מדובר ברכיב לפיצויי פיטורים (סעיף 2 להסכם).

22. כשם שהשכר הקובע לפיצויי פיטורים הוגדר בתוכנית הפרישה, כך גם הגדרת הוותק, לצורך חישוב מענקי הפרישה. הגדרה זו אינה כוללת את הוותק הצה"לי וגם הטיעון בנושא זה אינו ברור או לכל הפחות לא ברור על איזה תשתית נורמטיבית הוא מבוסס.

23. רכיב נוסף שהוזכר בכתב התביעה הוא פדיון חופשה וחופשת יובל. בעניין זה, לטענת בנק דיסקונט, הנושא כלל לא נקבע בתוכנית הפרישה. עם זאת, ביחס למבקש, רכיבים אלה שולמו לו. טיעון זה מתיישב עם תדפיס הפרישה של המבקש, הכולל את הסכומים שלומו לו ובו נרשם (לגבי רכיבי החופשה) – "השלמה ליובלים מלא + חופשה* (*מקובל במקרים 'קשים')". בגין רכיב זה שולמו לתובע 135,413 ₪. כלומר, על פני הדברים, אין למבקש עילת תביעה אישית בנושאים אלה.

24. הנושא האחרון שנזכר בכתב התביעה הוא עניין מיסוי מענקי הפרישה. הסעד שנתבע בנושא זה הוא צו עשה שיורה לבנק למסור למבקש אישור מפורט על תשלום תגמולי הפרישה המוקדמת מרצון.

על פי הדין, חובת המעסיק למסור לעובד הפורש טופס 161 והבנק נהג כך (הטופס הוצג, נספח בנק/ 26).

מקריאת כתב התביעה, הבקשה והתכתובות בין הצדדים, עולה כי הסעד הוא למעשה ניסיון לכוף על הבנק עמדה שתועיל למבקש מול רשויות המס, לפיה מענקי הפרישה ששולמו לו במסגרת תוכנית הפרישה הם מענקים הוניים ולא פירותיים. במסגרת זו, מבוקש לכפות על הבנק ליתן אישור מתאים למבקש, הגם שלא ברור מהו המקור הנורמטיבי מכוחו המעסיק חייב למסור אישור כנ"ל לעובד.

25. מהתכתובות שהבנק הציג (בנק/ 18-22) עולה שהמבקש פנה עוד באפריל 2006 לבנק בבקשה לבטל את התפטרותו מהבנק. באותו מכתב המבקש טען כי הגיע להסכמות עם מנהל אגף משאבי אנוש בבנק, לפיהן סכומים ששולמו לו מעבר לפיצויי פיטורים על פי חוק, "מהווים פיצויים ומענק מיוחד ... בעבור שמירת סודיות, והימנעות מניצול ידע מקצועי שלי כעו"ד בעל התמחות בשוק ההון". הבנק הכחיש את טענות התובע בנושא ועמדתו בשאלת המיסוי היתה כי "הבנק אינו שותף ולא יכול להיות שותף להצגת דברים שאין בהם מן האמת (בשלון המעטה), כלפי שלטונות המס, ואשר בשום פנים ואופן אינם בבחינת 'עובדות נכונות ואמיתיות' כהגדרתך...".

התכתבות זו, במצורף לטיעוני הצדדים בנושא, חושפת את העומד מאחורי הבקשה לצו העשה. המבקש למעשה מעוניין בהפחתת מיסוי מענקי הפרישה, כך שאלה יחשבו כמענק הוני ולא פירותי. כיוון שלהבנתו של המבקש, בהליך דומה שניהל עובד אחד של בנק דיסקונט (עמ"ה (ת"א) 1017/06 שבטון נ' פ"ש ת"א 5, 5.6.07), טיעוני העובד נדחו בשל אי הצגת ראיות מטעם המעסיק, המבקש כאן עותר לקבל אישור מתאים שיוכל לשנות את התוצאה המיסויית לגביו.

מדובר במחלוקת שלב לבה בדיני המס והיא אינה בסמכות בית הדין לעבודה. ככל שלמבקש דרוש שיתוף פעולה של המעסיק מול רשויות המס, הוא רשאי – במסגרת הליך שיתברר בערכאה המוסמכת, לזמן את נציגי הבנק כעדים באותו הליך. עם זאת, אין כל משמעות מעשית לניהול הליך בבית הדין, שיבחן אם אכן קיימת למעסיק חובה ליתן אישור כזה או אחר לעובד, לצרכי מס, עובר לפרישתו. ממילא וכאמור לעיל, מבחינה מהותית, מדובר בוויכוח בנושא מיסוי והוא אינו בסמכות בית הדין.

26. בשולי הדיון בעניין זה, יש להעיר כי אין לקבל את טענת המבקש לפיה הערעור בעניין של מר שבטון נדחה רק בשל אי הצגת ראיות מתאימות מטעם המעסיק. בית המשפט המחוזי קבע במפורש כי להבנתו ועל פי הדין הקיים, מענקי פרישה הם הכנסה פירותית. כך אף נקבע בבית המשפט העליון, בערעור אשר הוגש על פסק דינו של בית המשפט המחוזי (ע"א 8958/07 פקיד שומה תל אביב 5 נ' שבטון, 18.8.11, ההדגשה הוספה – ד.ו.):

"להשלמת התמונה אציין כי הצדדים היו חלוקים בבית המשפט המחוזי גם בשאלה האם מענק הפרישה מהווה תקבול הוני, או שמא הוא מהווה הכנסה פירותית. בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי המדובר בהכנסה פירותית, תוך שהוא מפנה להלכות המסדירות, לגישתו, עניין זה (ראו, לדוגמה: ע"א 128/06 כבלי ציון מפעלים מאוחדים בע"מ נ' פקיד שומה אילת ([פורסם בנבו], 26.4.2007) (להלן: עניין כבלי ציון)). מכיוון שבערעור נושא זה לא היה עוד במוקד העניין – אין צורך להדרש לו בנפרד בהמשך, אלא אגב הדיון בשאלות העיקריות שבמכלול שבפנינו."

27. המסקנה מכל המתואר לעיל כי אין למבקש עילת תביעה אישית שהוצגה כדבעי במסגרת הבקשה ונספחיה.

לאמור לעיל יש להוסיף את הנימוקים שיפורטו להלן.

28. הסכום הנתבע בהליך זה גבוה במיוחד – למעלה משני מיליון ₪. על פי הנתונים שפורטו בבקשה, המבקש מעריך שכל אחד מחברי הקבוצה יקבל כ – 30,000 ₪. אין מדובר בסכומים מבוטלים. עובדה זו כשלעצמה שוקלת לדחיית הבקשה. בעניין זה נפסק בעניין פופיק שנזכר לעיל:

"... בין שיקולי היעילות וההגינות, המצדיקים מתן אישור לניהולה של תביעה כתובענה ייצוגית, ניתן עוד למנות את השאלות 'באם הסעד הכספי זהה; האם סכום התביעה נמוך כך שאינו מצדיק הגשת תביעה אישית על ידי כל אחד מהתובעים בנפרד, האם ניהול התובענה בדרך זו יפגע בזכויותיהם של חלק מבעלי הדין האם קיימת דרך מתאימה יותר לנהל את הדיון' (שם בעניין חוה כץ בפסקה 27 לפסק הדין, וכן ראו בעניין ביברינג)."

ור' גם ע"ע (ארצי) 339/07 אורן – בנק הפועלים בע"מ, 18.1.09, עתירה לבג"צ נדחתה - בג"ץ 9720/10 אורן נ' בית הדין הארצי לעבודה, (25.1.2011).

29. בנוסף, מקריאת טיעוני המבקש עולה ספק ממשי אם המבקש מתאים למעמד של תובע מייצג או בא כוחו. כך למשל, המבקש מעיד על עצמו בסעיף 1.5 לכתב התביעה כי למרות שהוא עו"ד במקצועו, לא עסק בנושאים של דיני עבודה ובתקופת עבודתו לא היתה לו המיומנות המקצועית לבחון את תנאי הפרישה.

מדובר בהודאת בעל דין, שממנה ניתן ללמוד כי המבקש מכיר במגבלות ידיעותיו המקצועיות בתחומים שהם בלב סמכותו של בית הדין לעבודה ובמרכז הבקשה, שעיקרה קביעת רכיבים לתשלום פיצויי פיטורים ועוד טענות שונות הנוגעות לגמר החשבון שנערך למבקש, במסגרת תוכנית הפרישה מרצון.

לכך יש להוסיף כי למרות שהמבקש פרש עוד בשנת 2006, רק סמוך לתום תקופת ההתיישנות, ביום 12.3.13, המבקש שלח את מכתב הדרישה לבנק דיסקונט וזמן סמוך לאחר מכן הגיש את התביעה ואת הבקשה לבית הדין. זאת למרות שכבר בהתכתבות בין המבקש לבנק, עובר לפרישתו בשת 2006, העלה טענות דומות לאלה שהוא מבקש לברר כיום במסגרת ההליך בבית הדין. אף התנהלות זו מעוררת סימני שאלה לגבי מידת התאמתו של המבקש לנהל הליך שיש בו לחייב קבוצת פורשים בסכומים נכבדים.

30. האמור לעיל קשור לעובדה כי המבקש הוא עו"ד המייצג את עצמו והוא מבקש לייצג את כלל חברי הקבוצה – כתובע מייצג וכעו"ד. ריבוי תפקידים זה מעצים את בעיית הנציג ואף הוא מהווה נימוק שלא להיעתר לבקשה (כמפורט בהרחבה בפסיקה שהוצגה על ידי בנק דיסקונט).

31. גם העובדה שהמבקש כלל בבקשה שני גופים שלא העסיקו אותו ואשר אין להם כל קשר לפרישתו המוקדמת מבנק דיסקונט, כאשר אחד מהם כלל לא קיים והשני (בנק מרכנתיל דיסקונט), נדרש להגיש בקשה לסילוק על הסף שרק לאחריה המבקש הסכים למחוק את הבקשה כנגדו, אף היא מלמדת על כך שהמצב המשפטי לאשורו לא נבדק עובר להגשת הבקשה (למרות שלא ניתן לומר כי הוגשה בחופזה, שהרי הוגשה בחלוף כמעט שבע שנים מאז פרישת המבקש מבנק דיסקונט).

32. זאת ועוד – על פי העולה מהמסמכים שבנק דיסקונט הציג, תהליך הפרישה המוקדמת היה מורכב וכרוך בייעוץ על ידי בנפיט, הצגת סימולציות לעובדים והתפטרות תוך חתימה על כתבי סילוק. (אמנם המבקש עצמו לא חתם על כתב סילוק, אך על פי טיעונו של בנק דיסקונט, מדובר בחריג).

העובדה כי רוב הפורשים חתמו על כתבי סילוק, מהווה אף היא נתון שיש בו להביא למסקנה כי בירור טענות המבקש לא מתאים למסגרת של תובענה ייצוגית. ראשית, מדובר בהליכי פרישה אישיים, כאשר לכל עובד ולכל פורש נסיבות פרישה שונות. בכלל זה, גם נסיבות החתימה על כתב הסילוק הן שונות ומשתנות מעובד לעובד. שנית ומטעמים דומים, גם טענות בדבר הטעייה בהליכי הפרישה או טענות הנוגעות להליכי המו"מ שקדם לפרישה אינן ראויות להידון במסגרת תובענה ייצוגית. כל אלה נתונים אישיים המשתנים מעובד לעובד ומעצם התיאור הנ"ל עולה חוסר האפשרות להתייחס לכלל העובדים שפרשו כאל מקשה אחת.

33. לכל האמור לעיל יש להוסיף את עניין השיהוי. המבקש שלח הודעת התפטרות ביום 28.2.2006 וסיום יחסי העבודה היה ביום 30.3.2006. כיוון שהבקשה לבית הדין הוגשה ביום 24.3.13, אין מדובר בהתיישנות, אם כי ברור כי מדובר בשיהוי ניכר. שיהוי זה עלול להיות בעוכרי המבקש בניהול התובענה האישית, והן בעוכרי חברי הקבוצה שהוא מבקש לייצג.

34. סוף דבר – הבקשה לאישור התובענה כתובענה ייצוגית נדחית.

המבקש ישא בהוצאות המשיבים 1,2 ו – 4, בסך 15,000 ₪ לכל אחד מהם.

מובהר כי סכום ההוצאות למשיב מס' 2 נקבע בהתחשב בשלב בו המבקש הודיע על הסכמתו למחיקת ההליך כנגדו, לאחר שהוגשה בקשה לסילוק על הסף ולאחר שהתקיים דיון במעמד הצדדים. כך שלמעשה, נגרמו למשיב מס' 2 הוצאות דומות כמו ליתר המשיבים.

35. לאור כל המפורט לעיל בנושא סמכות בית הדין כלפי בנפיט וסיכויי התובענה, בכל הנוגע לבנק דיסקונט, התובע יודיע תוך 30 ימים, כיצד – אם בכלל – הוא מבקש להמשיך בהליך.

עיון – 21.7.16.

ניתנה היום, י"ג סיוון תשע"ו, (19 יוני 2016), בהעדר הצדדים.