הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"צ 39981-04-16

לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ
נציגת ציבור גב' חנה קפלניקוב - עובדים

התובע המייצג בבקשה לאישור התובענה הייצוגית :
אבישי גרינצייג
ע"י ב"כ: עו"ד קובי רפאלי ושירלי רייף

-
הנתבעת בבקשה לאישור התובענה הייצוגית :
מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל
ע"י ב"כ: עו"ד עדיאל גלס ואח'

פסק דין
כללי
לפנינו בקשה לאישור הסדר פשרה במסגרת תובענה ייצוגית בהתאם לסעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן: "החוק" או " חוק תובענות ייצוגיות").
ביום 9.5.2016 הגיש מר אבישי גרינצייג (להלן: "התובע המייצג") בקשה לאישו ר תובענה ייצוגית (להלן: "הבקשה לאישור") וכן תביעה אישית כנגד מרכז מעיין החינוך התורני בארץ ישראל (להלן: "הנתבעת" או " המעיין התורני").
עניינה של הבקשה לאישור התובענה כייצוגית בטענה לפיה הנתבעת ניכתה משכר העובדים שלה דמי מנוי חודשיים לעיתון "יום ליום" וזאת בניגוד להוראת סעיף 25(א) לחוק הגנת השכר, התשי"ח - 1958. לטענת התובע המייצג, דמי המנוי נוכו מבלי שהיו מעוניינים ב מנוי לעיתון. עוד טען כי ה נתבעת קיבלה מן המדינה כספים לתשלום שכר העובדים שלה והעבירה את חלקם לצד שלישי (גוף מסחרי נפרד מן הנתבעת) - העיתון "יום ליום", באמצעות ניכוי שלא כדין משכר העובדים כאמור. בין השאר, תבע התובע המייצג השבת דמי המנוי שנוכו משכר עובדי הנתבעת .
הקבוצה בשמה הוגשה הבקשה לאישור היא כל עובדי מעיין החינוך התורני, לרבות עובדי הוראה ולרבות צוות העזר והאדמיניסטרציה, אשר מעיין החינוך התורני ניכתה משכרם תשלומים חודשיים בגין מנוי לעיתון "יום ליום" החל מיום 20 באפריל 2009 ועד ליום 20 באפריל 2016 , בתקופה זו במלואה או בחלקים מתוכה (להלן: " הקבוצה").
ביום 28.11.2016 הגישה ה נתבעת תגובה מטעמה לבקשה לאישור התובענה הייצוגית. ה נתבעת טענה, בין השאר, כי התובענה אינה מתאימה להתברר כתובענה ייצוגית משום שפעולותיה בוצעו בהסכמת העובדים בכתב לניכוי ולכן הניכוי בוצע כדין. כמו כן טענה כי המקרה שעליו מבוססת תביעת התובע המייצג הוא ייחודי ולא משקף את אשר נעשה ביחס ליתר חברי הקבוצה. עוד טענה כי כלל עובדיה מעוניינים בקבלת העיתון בהיותו משקף את עקרונותיה של הנתבעת וכי השבת הכספים לעובדים תהיה משום עשיית עושר ולא במשפט.
ביום 13.2.2017 הוגשה תשובת התובע המייצג לתגובת ה נתבעת בבקשה לאישור התובענה כייצוגית. התובע המייצג טען כי ה נתבעת הודתה בכלי התקשורת באי חוקיות הניכוי אשר הביאה, כך לדבריה, להפסקתו. עוד טען כי הניכוי שבוצע משכר העובדים הוא ניכוי אסור שלא מוצא את ביטויו במסגרת הרשימה הסגורה של הניכוים המותרים שמנויים בסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר. הניכוי אינו בגין "חוב מהעובד למעסיק" (כהוראת סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר) - אלא מדובר בדמי מנוי ל צד שלישי – ומשכך אין חשיבות לשאלה האם הייתה הסכמה מצד כל אחד מעובדי ה נתבעת לביצוע הניכוי אם לאו . הנתבעת ניצלה את כוחה מול עובדיה. כמו כן, התובע המייצג טען כי המקרה שלו איננו ייחודי אלא מייצג את כלל הקבוצה.
ביום 20.2.2017 התקיים דיון בנוכחות הצדדים והתיק נקבע לתזכורת.
החל מ-8.2017 חדלה הנתבעת לנכות דמי מנוי חודשיים לעיתון משכר העובדים שלה.
ביום 24.1.2018 הוגש תצהיר משלים מטעם הנתבעת אשר נתקבל לתיק על פי החלטה מיום 28.1.2018.
ביום 29.1.2018 התקיים דיון בתיק במ סגרתו הודיעו הצדדים כי הגיעו להסכמה על עקרונות פשרה וביום 7.5.2018 הוגשה בקשה לאישור הסדר פשרה.
עיקרי הסדר הפשרה
להלן עיקרי הסדר הפשרה:
הנתבעת תפעל להשיב לכל חבר קבוצה שיפנה, סך של 40 ₪ לכל אחד מחודשי העסקתו של הפונה שחופף לתקופה שהחל מ-20.4.2009 ועד 20.4.2016.
בחישוב סכום ההשבה לא יילקחו בחשבון הפרשי ריבית והצמדה, מטעמים הלכתיים.
בתוך 14 יום ממועד אישור הסדר הפשרה, הנתבעת תפרסם מודעה בעיתון "הדרך" אשר מודיעה לחברי הקבוצה על זכותם לקבל סכום ההשבה בהתאם להסדר הפשרה (סעיף 5.2 להסדר הפשרה). הנתבעת התחייבה גם לפרסם מודעה בעיתון "ידיעות אחרונות" תוך 10 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה (סעיף 4.4 להסדר) .
הפנייה לקבלת סכום ההשבה תעשה בפנייה בכתב למחלקת השכר של הנתבעת, עם העתק במישרין למשרד באי כוח התובע המייצג, לא יאוחר מ-90 יום ממועד פרסום המודעה.
ההשבה תתבצע בהעברה בנקאית לחשבון בנק של חבר הקבוצה תוך 45 יום ממועד קבלת ההודעה בכתב מאת חבר הקבוצה. העתק מאישור בדבר ההעברה הבנקאית יישלח לב"כ התובע המייצג.
הנתבעת התחייבה כי לא תנכה בעתיד משכר עובדיה את דמי המנוי.
בתוך 30 ימים מסיום ביצוע ההשבה תגיש הנתבעת לבית הדין דו"ח מסכם הנתמך בתצהיר, המפרט את ביצוע ההשבה בפועל, תוך התייחסות, בין היתר, לכמות חברי הקבוצה שפנו בכתב לקבלת כספי ההשבה וסך דמי הניכוי שהושבו לחברי הקבוצה (האמור מופיע בסעיף 25 לבקשה לאישור הסדר הפשרה).
המעיין התורני, באמצעות מנכ"ל הרשת או נושא תפקיד רשמי אחר ברשת, לא תפנה באגרת או במכתב לעובדי הרשת בעבר וכיום שמטרתו למנוע מהם לממש את זכותם להשבה לפי הסכם פשרה זה (סעיף 5.7 להסדר).
התובע המייצג לא יפעל באופן ישיר או עקיף במטרה לשכנע את עובדי הרשת בעבר וכיום לדרוש מהנתבעת להשיב להם את דמי המנוי (סעיף 5.7 להסדר). אין באמור בסעיף זה כדי למנוע מ התובע המייצג להתראיין לכלי תקשורת כלשהו שיפנה אליו ביוזמתו.
באי כוח התובע המייצג לא יידרשו לטפל באופן כלשהו בפניות חברי הקבוצה או לפקח על קיומו של הסדר הפשרה, מעבר לקבלת העתקים במסגרת מתווה הסדר הפשרה.
לתובע המייצג ישולם גמול בסך של 70,000 ₪ ולבאי כוחו ישולם שכר טרחה בסך 162,750 ₪ (כולל מע"מ). הגמול ושכר הטרחה ישולמו בתוך 30 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה.
הסדר פשרה זה יהווה סילוק סופי ומוחלט של כל עילה, תביעה או טענה של מי מחברי הקבוצה המיוצגת בגין ו/או בקשר עם טענות התובענה או בקשת האישור לתקופה הקובעת (סעיף 8 להסדר) .
כמו"כ, ההסדר יהווה מעשה בית דין כלפי התובע המייצג וכלפי חברי הקבו צה המיוצגת (סעיף 9 להסדר) .
התביעה האישית תידחה ללא צו להוצאות (סעיף 6 לבקשה).
בבקשה לאישור הפשרה ביקשו הצדדים כי בית הדין לא ימנה בודק. לבקשה צורפו, בין השאר, תצהירים מטעם התובע המייצג, באי כוח התובע הייצוגי, מר גבריאל ישראלוב - מנהל מנגנון ומו"מ מטעם הנתבעת ובא כוח ה נתבעת וכן נוסח מודעות לפרסום.
ביום 7.5.2018 ניתנה החלטת בית הדין על פרסום מודעה על הבקשה לאישור הסדר הפשרה וכן נקבע כי הבקשה לאישור הסדר פשרה תועבר לתגובת היועץ המשפטי לממשלה.
בתיק הוגשו שתי התנגדויות להסדר הפשרה :
ביום 13.1.2019 הוגשה התנגדות היועץ המשפטי לממשלה. הצדדים הגישו תגובותיהם להתנגדות.
התנגדות שהוגשה על ידי עו"ד ד"ר צבי ברק ביום 4.7.2018 . התובע המייצג הגיש ביום 13.1.2019 תגובה להתנגדות וכן הוגשה תשובה לתגובה מטעם עו"ד צבי ברק ביום 16.1.2019.
ההתנגדויות וטענות הצדדים יוצגו בהרחבה בהמשך.
יוקדם ויצוין כי הנתבעת הודיעה ביום 4.2.2019 כי נוכח האמור בהתנגדות היועמ"ש היא מסכימה לשני שינויים בהסדר הפשרה בלבד. השינויים המוסכמים עליה הם כי:
הסדר הפשרה לא יהווה מעשה בית דין ביחס לכל עובד שלא יפנה לקבלת ההחזר בהתאם להסדר הפשרה.
עובד שיבקש לקבל החזר על הניכוי משכרו, יהיה זכאי לבקש לפי שיקול דעתו המוחלט גם הפרשי הצמדה וריבית.
להלן נתייחס להתנגדויות ולטענות הצדדים.

דיון והכרעה
טענה מקדמית – האם הסדר הפשרה נעשה בהעדר סמכות ?
במסגרת ההתנגדות לבקשה לאישור הסדר הפשרה העלה היועץ המשפטי לממשלה טענה מקדמית, לפיה, הסדר הפשרה נחתם בחוסר סמכות. היועץ המשפטי לממשלה ציין כי הנתבעת מתוקצבת באופן מלא על ידי אגף התקציבים ומשרד החינוך לפי חוק יסודות התקציב, התשמ"ה-1985, מכוח סעיף 3א(ט) לחוק, ומשכך כל הסכמה של הנתבעת להסדר הפשרה המטיל חובה על הרשת לפצות את העובדים הייתה חייבת להיעשות בתיאום עם המדינה באמצעות חשב עובד משרד האוצר הפועל אצל הנתבעת. זאת במטרה לשמור על עמידת הרשת בתקציב שניתן לה, ועל מנת לאפשר את ביצוע פעולותיה בהתאם לכללי מנהל תקין. ההסדר שבנדון לא תואם עם המדינה ודי בכך כדי להצדיק את דחייתו .
בעקבות התנגדות היועץ המשפטי לממשלה כאמור, הודיע התובע המייצג ביום 20.1.2019 כי נדהם למקרא האמור שכן ה נתבעת ידעה שעליה לקבל את אישור החשב האחראי להסדר הפשרה וכי עניין זה אף עלה במהלך המו"מ והנתבעת אמרה כי היא פועלת בתיאום עם החשב האחראי. התובע המייצג ציין כי בנסיבות דנן אין כל דרך לאשר את הסדר הפשרה.
ביום 22.1.2019 השיבה הנתבעת כי הגב' רחל שמשילשוילי, ששימשה כחשבת הנתבעת במועדים הרלבנטיים להליך, קיבלה עדכון שוטף לגביו, ממועד הגשת הבקשה ועד אישור הסדר הפשרה. במהלך המו"מ התנגדה, למשל, לדרישות התגמול של התובע המייצג ובא כוחו. בסופו של יום, לאחר שצומצמו דרישות התובע המייצג ובא כוחו והובהרו לחשבת הסיכונים והסיכויים, היא אישרה את ההסדר. משכך הופתע מתגובת היועמ"ש. ב"כ הנתבעת ציין כי שוחח עם גב' שמשילשוילי, שהיא עד יין עובדת משרד האוצר אבל מועסקת במשרד אחר ומשיחה זו עלה שהיא נשאלה ע"י משרד האוצר לגבי השתלשלות העניינים וענתה שהייתה מעורבת בהליך, אבל לא נתנה אישור לתשלום מאחר וב"כ הנתבעת עדכן אותה שההסדר לא אושר סופית. ב"כ הנתבעת ציין כי אכן כל עוד לא ניתן אישור סופי להסדר הפשרה, לא היה מקום לבצע תשלומים כלשהם, אך כאמור עקרונות ההסדר אושרו במלואם על ידי החשבת. עוד ציין כי לגופו של עניין היועמ"ש אינו חולק כי מבחינה תקציבית, הוא הנושא עליו אמונה החשבת אצל ה נתבעת לפי החלטת הממשלה, אישור ההסדר הוא נכון מבחינת הנתבעת. יצוין גם כי בתגובת הנתבעת מיום 4.2.2019 צוין כי נוסח התגובה להתנגדות היועמ"ש אושר על ידי חשב הנתבעת (סעיף 15 לתגובה).
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, לא מצאנו מקום לקבל את טענת היועמ"ש כי יש לדחות את הבקשה לאישור הסדר הפשרה מטעמים של העדר סמכות .
עניינה של הבקשה לאישור הסדר הפשרה בכספים שנוכו משכר העובדים חברי הקבוצה, לצורך דמי מנוי בעיתון, לכאורה בניגוד לסעיף 25(א) לחוק הגנת השכר תשי"ח-1958 .
תכלית חוק הגנת השכר היא להבטיח כי למי שמבצע עבודה ישולם שכר מלא ובמועד, פרט לניכויים המותרים. החוק מיועד, בין היתר, להגן על השכר מפני ניכויים מצד המעסיק. מבלי לנעוץ מסמרות בעניין (משעה שהתיק לא נידון לגופו), בשלב זה, נראה לכאורה כי ניכוי הכספים משכר חברי הקבוצה נעשה שלא כדין. סעיף 25(א) לחוק מפרט את הניכויים המותרים מתוך שכר עובדים כאשר ניכוי דמי מנוי לעיתון אינו מפורט בו. ספק גם אם ניכוי זה בא בגדר לשון סעיף 25(א)(6) לחוק הגנת השכר שעניינו בניכוי "חוב על פי התחייבות בכתב מהעובד למעסיק", בין השאר, משמדובר בניכוי לטובת צד שלישי, שאינו המעסיק .
גם היועץ המשפטי לממשלה אינו טוען כי הסדר הפשרה אינו ראוי מהבחינה שהעובדים אינם זכאים להשבת הכספים לכאורה. יתרה מכך, לשיטת היועץ המשפטי לממשלה יש להוסיף על סכום ההשבה (40 ₪ לחודש) את הפרשי ההצמדה והריבית. טענתו היחידה להעדר סמכות היא כי נדרש בעניין זה תיאום עם המדינה ובפרט עם החשב האחראי ו לטענתו לא היה תיאום שכזה.
משעה שמדובר בהשבה של כספים שנועדו לתשלום שכר העובדים ולכן מלכתחילה הם שייכים להם והם היו גם חלק מהתקציב המאושר של הנתבעת ולא היו צריכים לכאורה להיות מנוכים מתוך השכר - יש להשיבם. נוכח עמדת המדינה דומה כי כחלק מתפקידה של החשבת האחראית היה עליה למנוע ניכויים אלו מלכתחילה.
כאמור לעיל, לטענת הנתבעת ובא כוחה, ההסדר נעשה באישור החשבת האחראית בתקופה הרלבנטית לרבות לעניין הגמול ושכר הטרחה של ב"כ התובע המייצג. זאת ועוד, הנתבעת טענה כי גם התגובה מטעמה מיום 4.2.2019 להתנגדות של היועץ המשפטי לממשלה אושרה על ידי החשב הנוכחי. חזקה על ב"כ הנתבעת כ-officer of the court כי דברים שמסר הם נכונים. עם זאת, למען הסר ספק, אנו קובעות כי הסדר הפשרה יאושר בכפוף להמצאת תצהיר מטעם החשב הנוכחי, המאשר כי הסדר הפשרה שהוגש ובכפוף לתיקונים כאמור בפסק דין זה (להלן יכונה גם: "הסדר הפשרה המתוקן") הוא בתיאום עמו .

האם עו"ד ד"ר צבי ברק רשאי להתנגד להסדר הפשרה ?
בטרם נבחן את הסדר הפשרה לגופו של עניין יצוין כי עלתה בתיק שאלה מקדמית בדבר המעמד של עו"ד ד"ר צבי ברק להגיש התנגדות. עו"ד ד"ר צבי ברק טען כי הוא רשאי להתנגד להסדר מכוח הוראת סעיף 18( ד) לחוק לפיה "אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה" רשאי להגיש התנגדות. בנוסף הפנה לפסיקה ובכלל זה לת"צ (חי') 1318/99 פסגות קופות גמל ופנסיה בע"מ נ' אלסינט בע"מ, מיום 16.8.2017, ע"ע (ארצי) 12485-06-14 ספרנסקי רומן נ' מרחב אבטחה שמירה ניקיון ושרותים בע"מ (בפירוק), מיום 5.6.2018 וכן ת"צ (ת"א) 14406-08-15 לירן כרמלי נ' סלופארק טכנולוגיות בע"מ, מיום 22.5.2018.
התובע המייצג חלק על עמדת עו"ד ד"ר צבי ברק לפיה הוא נמנה על הגורמים הרשאים להגיש התנגדות. לטענתו, אילו חפץ המחוקק לאפשר לכל מאן דהוא להתנגד להסדרי פשרה, כלל לא היה מוצא לנכון לפרט גורמים ספציפיים הרשאים לעשות כן בסעיף 18(ד) לחוק. עוד טען כי לעו"ד ד"ר צבי ברק אין כל זיקה להליך אלא מדובר בצד שלישי בלתי קשור לקבוצה ושאינו בעל עניין בדבר, שהחליט "לנדב" את עמדתו להליך כ"אזרח". באשר לפסק דין אלסינט - אין זה המקרה כאן הואיל ולעוה"ד שהתנגדה שם הייתה זיקה ממשית להליך - הואיל והיא ייצגה את התובעות המייצגות בהליך בתחילת הדרך והתפטרה מייצוג התובעות דווקא בשל התנגדותה להסדר הפשרה שהוצע.
עו"ד ד"ר צבי ברק השיב כי המחוקק לא פירט מיהו אותו "אדם הפועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה" ולא הגביל אותו בכל דרך כלשהי. התנאי היחידי הוא שאותו אדם עושה את פעולתו לטובת עניינם של חברי הקבוצה. עצם העובדה שהוא עיין בהסדר הפשרה וראה בו פגמים אשר לדעתו נוגדים את טובת עניינם של חברי הקבוצה ולקח את הסיכון להגיש את התנגדותו מעידה שהוא פועל לטובת עניינם של חברי הקבוצה.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ועיינו בפסקי הדין אליהם הפנה עו"ד ד"ר צבי ברק, הגענו לכלל מסקנה כי אין צורך להכריע בטענות הצדדים לעניין המעמד של עו"ד ד"ר צבי ברק להגיש התנגדות להסדר הפשרה משעה שקיימת ממילא חפיפה בין ההתנגדויות שהעלה להתנגדויות שהעלה היועץ המשפטי לממשלה ומשכך נתייחס גם אליהן, להלן.

"בעיית הנציג" בהליך של הסדר פשרה
ממאפייניה הייחודיים של התובענה הייצוגית העובדה שבהליך שמנהל התובע המייצג נקבעים זכויותיהם של חברי הקבוצה הנעדרים מן ההליך. מאפיין זה של התובענה הייצוגית מעורר את "בעיית הנציג". "בניגוד לפשרה המסיימת הליכים בתובענה רגילה, אשר איננה יוצרת מעשה בית דין כלפי מי שלא היה צד להליך, פשרה בתובענה ייצוגית...מכריעה בזכויותיהם של כל חברי קבוצת התובעים המיוצגים בה, מבלי שנטלו חלק בעיצובה...מאפיין ייחודי זה של פשרות בתובענות ייצוגיות...בצירוף העובדה שבמקרים רבים עלול להיווצר ניגוד עניינים בין חברי קבוצת התובעים המיוצגים ובין מי שיבקש לייצגם, מוליד חשש כי הצדדים לתובענה הייצוגית יסכמו ביניהם על מתווה פשרה שיטיב עמם על חשבון הקבוצה המיוצגת...על מנת להתמודד עם חשש זה קבע המחוקק את ההסדר שבסעיפים 18 ו-19 לחוק תובענות ייצוגיות, אשר תכליתו "למנוע קנוניה בין התובע המייצג את הקבוצה לבין הנתבע... על חשבון חברי הקבוצה בהליך הייצוגי" (מתוך: רע"א 1644/15 אייל גור נ' דור אלון אנרגיה בישראל (1998) בע"מ, ניתן ביום 27.5.2015, סעיפים 8-9 לפסק הדין).
סעיף 18 לחוק תובענות ייצוגיות קובע כי הסכם ליישוב סכסוך שבעניינו הוגשה בקשה לאישור תובענה כתובענה ייצוגית יעשה אך ורק באישור בית המשפט. עוד קובע הסעיף את הכללים הפרוצדוראליים שיש להחיל כתנאי לאישור. בכלל אלה צירוף תצהירים מטעם באי כוחם של הצדדים הכוללים גילוי נאות של הפרטים המהותיים הנוגעים להסדר הפשרה, פרסום הודעה בדבר הגשת הבקשה לאישור הסדר הפשרה לפי סעיף 25 לחוק, משלוח הודעה (בין השאר) ליועץ המשפטי לממשלה, קציבת המועדים להגשת התנגדויות מטעם חברי הקבוצה עליה אמור ההסכם לחול או מטעמם של רשות ציבורית או מטעמו של היועץ המשפטי לממשלה, קבלת תגובה להתנגדות וכן מתן הזדמנות ליתן הודעה על ידי מי מחברי הקבוצה לפיה אין הוא מעוניין שהסכם הפשרה יחול עליו.
הכללים המהותיים לאישור הסדר פשרה בתובענה שהיא תובענה ייצוגיות נקבעו בסעיף 19 לחוק. סעיף 19(א) לחוק קובע, כי " בית המשפט לא יאשר הסדר פשרה אלא אם כן מצא, כי ההסדר ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה, ואם הבקשה לאישור הסדר הפשרה הוגשה לפני שאושרה התובענה הייצוגית – גם כי התובענה שהוגשה עומדת, לכאורה, בתנאים לאישור תובענה ייצוגית הקבועים בסעיפים 3, 4 ו-8(א) וכי סיום ההליך בהסדר פשרה הוא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין".
במסגרת הליך זה קוימו על פי הודעת הנתבעת מיום 20.2.2019 התנאים הפרו צדוראליים כאמור בסעיף 18 לחוק.
עד למועד מתן פסק דין זה לא התקבלה בקשה ליציאה מן הקבוצה עליה אמור לחול ההסדר.
להלן נתייחס באם התקיימו התנאים המהותיים לאישור הסדר הפשרה, כאמור בסעיף 19 לחוק.

האם הסדר הפשרה ראוי, הוגן וסביר בהתחשב בעניינם של חברי הקבוצה ?
לאחר שעיינו בטענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי הסדר הפשרה הוגן, סביר וראוי בנסיבות העניין הואיל ויש בו כדי להשיב לחברי הקבוצה הייצוגית כספי הניכוי בגין דמי מנוי לעיתון "יום ליום" בגין תקופת העבר (7 שנים עובר להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית) וכן יש בתוצאות ההליך כדי להביא לשינוי ההתנהלות מכאן ולהבא - שכן הנתבעת הודיעה כי תחדל מלנכות את דמי המנוי מעובדי ה נתבעת ובפועל חדלה גם לעשות כן החל מ- 8/2017 .
ההסדר מעניק פיצוי הולם לחברי הקבוצה בגין תקופת העב ר ותורם לאכיפת הדין. הפיצוי בסך של 40 ₪ לחודש, משקף ממוצע של דמי המנוי שנוכו משכרם של חברי הקבוצה במהלך שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה (הואיל ולפי הבקשה לאישור התובענה הייצוגית היו תקופות שבהן נוכה סך של פחות מ-40 ₪ לחודש בגין דמי ה מנוי ובחלק מהתקופות נוכו יותר מ-40 ₪ לחודש בגין דמי ה מנוי ). זאת ועוד, סכום ההשבה שנתבע בבקשה לאישור התובענה הייצוגית הועמד על סך של 3,358 ₪ לחבר קבוצה (ראו לעניין זה סעיף 61 לבקשה לאישור התובענה הייצוגית) כאשר על פי הסדר הפשרה, בחישוב ממוצע של 40 ₪ לחודש במכפלת של 84 חודשים (7 שנים) , מתקבל סך של 3,360 ₪. משמע - סכום ההשבה בפשרה תואם את שיעור הסעד שהוערך על ידי התובע המייצג בבקשה לאישור התובענה הייצוגית (כמפורט בסעיפים 19 ו-20 לתגובת התובע המייצג להתנגדות של עו"ד ד"ר צבי ברק).
לשיטת התובע המייצג, המטרה הייתה להקל דווקא על חברי הקבוצה (ולא על הנתבעת) על מנת שיוכלו לחשב את הפיצוי המגיע להם בעצמם ולשלוח דרישת תשלום, ללא תלות בחישוב שתעשה הנתבעת וללא צורך באיתור תלושי שכר ישנים לשם בקרה על החישוב.
כאמור לעיל, בהתנגדות שהוגשה מטעם היועמ"ש על פניו אין התנגדות ביחס לגובה סכום ההשבה (40 ₪ לחודש בגין שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית) אלא רק התנגדות לסעיף הנוגע לאי תשלום הפרשי ריבית והצמדה מטעמים הלכתיים (אליו נתייחס בהמשך) וכן לסעיפי ה"יידוע והביצוע" של ההסדר . אף בכך יש כדי לחזק את המסקנה כי מדובר בפשרה ראויה, הוגנת וסבירה.
לא למותר לציין גם כי לא הוגשו בקשות להסתלק מהקבוצה עד עצם היום הזה, דבר שגם כן מחזק את המסקנה כי מדובר בפשרה ראויה.
בהסדר זה יש כדי לחסוך המשך ניהול ההליך שעלול לארוך זמן רב בהתחשב במהות התובענה הייצוגית, מגבלותיה, ובסיכויים ובסיכונים של כל אחד מהצדדים הטמונים בהמשך ניהול ההליך, כפי שהם עולים מן התובענה ובקיומן של שאלות משותפות של עובדה ומשפט לכלל חברי הקבוצה. בהסדר הפשרה יש גם כדי לחסוך בזמן שיפוטי יקר.

לעניין הפרשי ההצמדה והריבית על סכום ההשבה
כאמור לעיל, הסדר הפשרה קבע כי מטעמים הלכתיים, בחישוב סכום ההשבה לא יילקחו בחשבון הפרשי הצמדה וריבית.
בהתנגדות מטעמו, היועץ המשפטי לממשלה טען כי אין מקום לפגוע לעובדים שנוכו משכרם סכומים שונים לפני זמן רב, שלא כדין, וזכותם לקבל את הסכומים תוך שמירת ערכם, לרבות ריבית והצמדה. היועץ המשפטי לממשלה ציין כי אם אכן יש למי מחברי הקבוצה קושי לקבל רכיבי הצמדה וריבית מטעמים הלכתיים, כמתואר על ידי הצדדים בסעיף 5.1 להסדר הפשרה, מוצע, כי אותם חברי קבוצה - יצהירו באופן אישי ופרטני לפני באי כוח התובע המייצג שאינם מעוניינים לקבל ריבית והצמדה כחלק מסכום ההשבה . עוד טען כי על באי כוח התובע המייצג להתחייב להבהיר לכל חבר קבוצה שיבקש לוותר על זכותו לקבל ריבית והצמדה באופן פרטני, בשיחה בעל פה ותוך שיובהר לעובד כי בחירתו תהיה חסויה, שקיימת לו זכות משפטית לקבל ריבית והצמדה, והוויתור שלו נעשה מבחירה חופשית. זאת לאחר שיחתום גם על טופס ייעודי שבו תוצג באופן בהיר הזכות המשפטית לקבל ריבית והצמדה.
כאמור לעיל, בתגובה מטעמה להתנגדות היועמ"ש הודיעה הנתבעת כי עובד שיבקש לקבל החזר על הניכוי משכרו, יהיה זכאי לבקש לפי שיקול דעתו המוחלט גם הפרשי הצמדה וריבית.
לאחר שעיינו בטענות הצדדים החלטנו לקבל את עמדת הנתבעת כך שחבר הקבוצה שיבקש לקבל החזר על הניכוי משכרו, יהיה זכאי לבקש גם הפרשי הצמדה וריבית. המידע בדבר החלטת חברי הקבוצה לגבי הפרשים אלו (בין אם לקבל ובין אם לאו) יישמר על ידי הצדדים בסוד.
למסקנה זו הגענו משעה שהנתבעת הסכימה כי על סכום ההשבה יתווספו הפרשי הצמדה וריבית כאשר המחלוקת שנותרה נוגעת לשאלה האם חבר קבוצה יידרש "לבקש" הפרשים אלו (כעמדת הנתבעת) או "לוותר" עליהם (כעמדת היועמ"ש). איסור לקיחת ריבית על פי המשפט העברי הוא איסור מדאורייתא ללא היתר עסקה. לעניין הצמדה הדעות במשפט העברי חלוקות כאשר קיימים מקורות לא מעטים אשר לפיהם חל איסור גם על הצמדה. נציין כי על פי אותם מקורות קיים ספק אם מותר להשיב את הכספים ששולמו בין מוצר אשר נעשה בו שימוש (ראו לעניין זה דעותיהם של הרב משה הרשלר והרב אליהו הישריק בספרם "תורת רבית: דיני ופסקי רבית", פרק י"ז, עמ' שמב-שמג). מאחר שההנחה היא שמדובר באנשים דתיים, שומרי מצוות, אין זה ראוי לכפות על העובדים הסדר שהוא בניגוד לאמונתם. משכך, אנו מקבלים את עמדת הנתבעת במובן שחבר קבוצה שיבקש לקבל החזר על הניכוי משכרו, יהיה זכאי לבקש גם הפרשי הצמדה וריבית. לשם כך, הנתבעת תערוך טופס ייעודי שבו יציין חבר הקבוצה לחוד וביחס לכל סעיף האם הוא מבקש לקבל החזר על הניכוי משכרו, האם הוא מבקש לקבל גם הפרשי הצמדה והאם הוא מבקש לקבל גם הפרשי ריבית. נתונים אלו יישארו סודיים על מנת שכל חבר קבוצה יוכל להחליט בעניין זה מתוך רצון חופשי.

לעניין תקופת ההשבה
לטענת עו"ד ד"ר צבי ברק, תקופת ההשבה עד ליום 20.4.2016 (יום הגשת בקשת האישור) היא קצרה מדיי הואיל וה נתבעת חדלה לנכות רק ב-8/2017. לא מצאנו מקום לקבל טענה זו. במסגרת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית נתבע סעד כספי של השבת דמי המנוי בגין שבע השנים שקדמו להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. משכך, אין פסול בכך שההסדר מתייחס לתקופה שבגינה הוגשה התובענה ונתבע הסעד.

הסדר לעתיד
הנתבעת הודיעה במסגרת הבקשה לאישור הסדר הפשרה כי הוסכם בין הצדדים על הפסקת הניכוי משכר עובדי מעיין החינוך התורני בגין דמי מנוי לעיתון "מיום ליום" (סעיף 30 לבקשה) וכן האמור צוין בהסדר הפשרה כך "... במסגרת מתווה הסדר הפשרה נשוא בקשה זו נלקחה ב חשבון הודעתה של הנתבעת כי הפסיקה לנכות משכר עובדיה את דמי המנוי לעיתון "יום ליום" וכי לא תפעל באופן זה בעתיד" (סעיף 5.8 להסדר, ההדגשה הוספה).
טוען היועץ המשפטי לממשלה כי מן הראוי היה כי הנתבעת תתחייב באופן ברור בהסדר הפשרה שלא תנהג בעתיד באופן שנהגה (סעיף 7 להתנגדות). אנו סבורים כי די באמור בהסדר הפשרה בעניין זה הואיל וה נתבעת חדלה לנכות את דמי המנוי הלכה למעשה והאמור מצוין גם בהסדר הפשרה.

לעניין מנוי בודק
לטענת התובע המייצג והנתבעת אין צורך ב מנוי בודק , בין השאר, הואיל ובחינת הסדר הפשרה אינה מעוררת שאלות שבמומחיות כי אם אך ורק שאלות משפטיות, אשר הן בתחום מומחיות בית הדין, ובנסי בות אלו אין כל צורך במנוי בודק .
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אכן אין צורך במנוי בודק. כאמור לעיל, סכום ההשבה נקבע לפי ממוצע לכאורה של דמי ה מנוי שנגבו בתקופה הקובעת (40 ₪ לחודש במכפלת החודשים שהועסק כל אחד מחברי הקבוצה) ומשכך לא מצאנו צורך ב מנוי בודק אשר יטיל עלויות כבדות על הצדדים , שאינן הכרחיות למטרת הערכת ובחינת הסדר הפשרה. מה גם שבמנוי בודק במקרה דנן, יהיה כדי לעכב את ביצוע הסדר הפשרה לתקופה נוספת ולגזול זמן שיפוטי יקר שלא לצורך.
העובדה כי היועץ המשפטי לממשלה לא עמד על כך כי ימונה בודק, יש בה גם כדי לתמוך במסקנה שאין צורך במנוי בודק בנסיבות העניין .

לעניין הצורך בפנייה יזומה מטעם העובדים לקבלת כספי ההשבה
על פי הסדר הפשרה הפנייה לקבלת סכום ההשבה תעשה בפנייה במכתב למחלקת השכר של ה נתבעת (עם העתק לב"כ התובע המייצג) וההשבה ת עשה בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של חבר הקבוצה.
היועץ המשפטי לממשלה טען כי אין להטיל על העובדים את החובה לפנות ל נתבעת לקבלת סכום ההשבה. יש לבדוק כתובת מדויקת ולשלוח המחאה לכתובת. לטענתו, המנגנון הקבוע בהסדר מעלה חשש כבד כי רק חלק קטן מחברי הקבוצה, אם בכלל, יקבלו פיצוי במסגרת ההסדר בעוד שבמקביל יוחל מעשה בית דין על כלל חברי הקבוצה מבלי שהם יוכלו לממש את זכאותם לקבלת הסכום שנגבה מהם שלא כדין . חשש דומה העלה עו"ד ד"ר צבי ברק בהתנגדות שלו .
על האמור השיב התובע המייצג (במסגרת התגובה שלו להתנגדות עו"ד ד"ר צבי ברק) כי ההסדר לפיו עובדים יפנו לקבלת הפיצוי נובע ממאפייניה הייחודיים של הקבוצה - אוכלוסייה דתית חרדית. אין חולק כי חברי הקבוצה אכן קיבלו את העיתון האמור בפועל מידי חודש לאורך התקופה הרלבנטית לתובענה. על רקע זה, במהלך הדיונים לגיבוש המתווה של הסכם הפשרה, הנתבעת- אשר היא מוסד תורני הבקיא בנבכי ההלכה - העלתה את החשש, כי ככל שהנתבעת תפצה את כלל חברי הקבוצה באופן אוטומטי, מבלי שמי שמעוניין בפיצוי יפנה אליה בעצמו, אותם חברי קבוצה יהיו חשופים לעבירות הלכתיות של עשיית עושר ולא במשפט וגזל במובן ההלכתי. לפיכך, נוסח ההסדר באופן, שבו על חברי הקבוצה המעוניינים בהחזר לפנות בעצמם לנתבעת.
ביום 4.2.2019 הודיעה הנתבעת בתגובה מטעמה להתנגדות היועץ המשפטי לממשלה כי היא מסכימה שהסדר הפשרה לא יהווה מעשה בית דין ביחס לכל עובד שלא יפנה לקבלת ההחזר בהתאם להסדר הפשרה. לטעמה, בכך יש כדי לענות על החשש כי מעט מחברי הקבוצה ימצו את זכויותיהם וחרף זאת יחול מעשה בית דין על חברי הקבוצה. כן ציינה כי ההוראה שההחזר יבוצע למי שיפנה לקבלו (בדומה למנגנון הקבוע בסעיף 12א לחוק התובענות הייצוגיות) נקבעה משיקולים הלכתיים ועל מנת שלא תיפול שגגה ורבים שאינם רוצים לקבל את ההחזר, יקבלו אותו בפועל.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, אנו סבורים כי נוכח הסכמת הנתבעת כי ההסדר לא יהווה מעשה בית דין ביחס לכל עובד שלא יפנה לקבלת ההחזר בהתאם להסדר הפשרה כי - בכפוף לתיקון זה - אין צורך לשנות את הוראת ההסדר לפיה התשלום יבוצע לעובד שיפנה בבקשה לקבל את כספי ההשבה. הסדר זה תואם את המאפיינים הייחודיים של הקבוצה כפי שפורטו לעיל על ידי המבקש והנתבעת ויש בו התחשבות בכך שאם וככל שחלק מהעובדים מטעמים הלכתיים אינם מעוניינים לבקש את כספי ההשבה - ייתכן שכלל לא יבקש ו החזר . משכך אין תועלת בפנייה יזומה ובתשלום של סכום ההשבה בטרם הודיע חבר הקבוצה אם הוא מעוניין באמור , באם לאו . במקביל, נוכח הסכמת הנתבעת כי לא יחול מעשה בית דין על חבר קבוצה שלא יבקש החזר והוא יוכל להגיש תביעה אישית בעניין, הרי שאין פסול בכך שההסדר יותנה בפניית חבר הקבוצה לקבלת ההחזר.
עם זאת, הגענו לכלל מסקנה כי יש לתקן את הסדר הפשרה כך שהעובדים יוכלו לבחור באם לפנות בבקשה בכתב לקבל את סכום ההשבה על ידי פנייה ישירה ל נתבעת ולחלופין באמצעות פנייה לב"כ התובע המייצג. בכך יהיה כדי להפיג אולי חשש של מי מהעובדים הפעילים (או עובדים לשעבר) לפנות ולבקש את כספי ההשבה ובכך תושג תכלית החוק וההסדר כי חברי הקבוצה יקבלו את סכום ההשבה . ככל שמי מחברי הקבוצה יפנה אל באי כוח התובע המייצג - אלו יערכו רשימה עם פרטי חשבון בנק או כתובת למשלוח המחאה - רשימה שתועבר על ידם לנתבעת לצורך ביצוע התשלום.

לעניין מנגנון העברת הפיצוי ויידוע העובדים
הסדר הפשרה קובע כי בתוך 14 יום ממועד אישור הסדר הפשרה, הנתבעת תפרסם מודעה בעיתון "הדרך" אשר מודיעה לחברי הקבוצה על זכותם לקבל סכום ההשבה בהתאם להסדר הפשרה (סעיף 5.2 להסדר הפשרה). הנתבעת התחייבה גם לפרסם מודעה בעיתון "ידיעות אחרונות" תוך 10 ימים ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר הפשרה (כאמור בסעיף 4.4 להסדר) . ההשבה תיעשה בהעברה בנקאית לחשבון הבנק של חבר הקבוצה.
בהתנגדות מטעמו טען היועץ המשפטי לממשלה כי לא די בפרסום בעיתון "הדרך" מודעה לחברי הקבוצה. לשיטתו, ביחס לחברי הקבוצה שעדיין עובדים בנתבעת, יש לציין במפורש בהסדר הפשרה, כי על הנתבעת ל שלם להם את סכום הפשרה ישירות, וכי יש ליידעם על ההסדר דרך תלוש השכר או ליצור עמם קשר בכתובות או טלפונים שיש בידי הנתבעת. ביחס לעובדים שכבר אינם מועסקים על י דה ושאין לה פרטים עדכניים שלהם, ניתן לפעול לפי תקנה 13(ב) לתקנות תובענות ייצוגיות ולפנות למרשם האוכלוסין לצורך אימות מענם, לפי סעיף 29א לחוק מרשם האוכלוסין, התשכ"ה -1965 (פנייה כאמור תחויב באגרה מופחתת בהתאם להסדר הקבוע בסעיף 29א לחוק מרשם האוכלוסין). בדומה ליועץ המשפטי לממשלה גם עו"ד צבי ברק טען כי יידוע באמצעות פרסום בעיתונות בלבד מוגבל באופן קיצוני .
באשר לטענות כאמור טען התובע המייצג (בתגובה להתנגדות עו"ד ברק) כי ה נתבעת עמדה על פרסום דווקא באמצעות עיתון "הדרך" שהוא העיתון המיועד למגזר זה ומופץ לו וזאת מתוך מטרה לוודא כי חברי הקבוצה יהיו מודעים להסדר הפשרה. עוד ציין כי דבר הגשת הבקשה לאישור ההסדר פורסם בכלי תקשורת ייעודי למגזר החרדי (תחנת רדיו) ובעקבות כך קיבל פניות רבות בבקשה לקבל את הפיצוי דבר המעיד על יעילות הפרסום בכלי תקשורת ייעודי למגזר זה. התובע המייצג הפנה לכתבות בהן התראיין על ידי כלי תקשורת בנוגע להליך הייצוגי (בכלל זה "חדשות סרוגים" ו"מעריב" - כאמור בנספח א' לתגובת התובע המייצג להתנגדות עו"ד ד"ר צבי ברק להסדר הפשרה). עם זאת, יצוין כי במסגרת תגובת התובע המייצג להתנגדות היועץ המשפטי לממשלה, ציין כי הוא תומך בעמדת המדינה כי הפרסום יהיה על דרך של פנייה ישירה מטעם ה נתבעת לעובדי הנתבעת כיום ולשעבר (סעיפים 5 ו-6 לתגובתו) .
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים בעניין הגענו לכלל מסקנה כי הואיל ומחד, המטרה היא להגיע לכל חברי הקבוצה על מנת לפצות אותם ומאידך, יש להימנע מהכבדת יתר על המידה בהקשר זה על הנתבעת (שכן לדרכי היידוע השונות יש עלויות כספיות לא מבוטלות), אנו קובעות כי -
ביחס לעובדים הקיימים של הנתבעת - הנתבעת תשלח הודעה בכתב לכל עובד שהועסק בתקופה הרלבנטית (שבע שנים עובר להגשת הבקשה לאישור) בדבר הסדר הפשרה. הודעה שכזאת יכולה להתבצע דרך תלוש השכר.
לעניין התשלום לעובדים שיודיעו שהם מעוניינים לקבל את סכום ההשבה - תשלום זה יבוצע באופן שבו משולם השכר (בין אם בהעברה בנקאית או בהמחאה).
ביחס לעובדים שסיימו העסקתם אצל הנתבעת - אנו קובעות כי די בפרסום המודעות בעיתונים כאמור. זאת במיוחד נוכח המאפיינים הייחודים של חברי הקבוצה ונוכח הסכמת הנתבעת כי כל חבר קבוצה שלא ידרוש החזר, לא יחול לגביו מעשה בית דין והוא יוכל להגיש תביעה אישית. אופן ביצוע התשלום יהיה בהעברה בנקאית או בהמחאה .

לעניין איסור התובע המייצג לשכנע לקבל פיצוי (סעיפים 5.7 ו-5.8 להסדר הפשרה)
לטענת היועץ המשפטי לממשלה ההוראה לפיה התובע המייצג לא יפעל על מנת לשכנע את חברי הקבוצה לקבל פיצוי נוגדים את חובת הנאמנות של באי כוח התובע המייצג כלפי כלל חברי הקבוצה ואף פוגעים במימוש תכליות החוק . גם עו"ד ד"ר צבי ברק סבור כך.
על האמור השיב התובע המייצג (במסגרת התגובה להתנגדות מטעם עו"ד ד"ר צבי ברק) כי אין כל איסור על התובע המייצג "ליידע" את חברי הקבוצה בדבר זכותם לקבל הפיצוי מה נתבעת, להבדיל מ"לשכנע" ומשכך הטענה משוללת יסוד. עם זאת, יצוין כי במסגרת תגובת התובע המייצג להתנגדות היועץ המשפטי לממשלה, ציין כי הוא תומך בעמדת המדינה כי סעיף 5.7 יוסר מההסדר (סעיפים 5 ו-6 לתגובתו).
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו לכלל מסקנה כי אין צורך להסיר את הסעיף כאמור מהסדר הפשרה משעה שהנתבעת הודיעה כי היא מסכימה כי עובד שלא פנה לקבל החזר לא יהווה הדבר מעשה בית דין ביחס אליו. זאת ועוד, כפי שציין התובע המייצג אין האמור מונע ממנו ליידע עובדים בדבר ההסדר ובכלל זה להתראיין בתקשורת (אם יפנו אליו להתראיין). כפי ש גם הוצג על ידי התובע המייצג, האחרון בפועל התרא יין למספר עיתונים.

לעניין הגשת דו"ח מסכם
בבקשה לאישור הסדר הפשרה צוין כי "בתוך 30 ימים מסיום ביצוע ההשבה תגיש המשיבה לבית הדין דו"ח מסכם הנתמך בתצהיר, המפרט את ביצוע ההשבה בפועל, תוך התייחסות, בין היתר, לכמות חברי הקבוצה שפנו בכתב לקבלת כספי ההשבה וסך דמי הניכוי שהושבו לחברי הקבוצה" (סעיף 25 לבקשה לאישור הסדר הפשרה). אולם אין האמור מוזכר בהסדר הפשרה. אני קובעת כי האמור יצוין במפורש בהסדר הפשרה עצמו (ולא רק בבקשה).

לעניין שיעור הגמול לתובע המייצג ושכר טרחת באי כוחו
כאמור לעיל, המלצתם המוסכמת של הצדדים היא כי הגמול לתובע המייצג יעמוד על סך של 70,000 ₪ וכי שכר טרחת באי כוחו יעמוד על 162,750 ₪ (כולל מע"מ). התשלום יבוצע תוך 30 יום ממועד מתן תוקף של פסק דין להסדר זה.
הצדדים טענו כי סכומים אלו מידתיים ביחס לתועלת שצמחה ותצמח לחברי הקבוצה מההסכם, מידת ההשקעה בניהול ההליך והחסכון בעלויות הצפויות מהמשך ניהול ההליך, לרבות החיסכון בזמן שיפוטי יקר. לטענת התובע המייצג, הנתבעת תאלץ להשיב לחברי הקבוצה מיליוני שקלים. לטענתו, אף אם רק מחצית מחברי הקבוצה עבדו בנתבעת לאורך כל התקופה אליה מתייחס הסדר הפשרה והם יבחרו לממש את זכאותם לפיצוי, הנתבעת תאלץ לשלם סך של 11,010,720 ₪, כאשר הסך של כ- 210,000 ₪ (גמול התובע המייצג ושכר הטרחה של ב"כ) מהווה מתוכו כ-2%.
בתגובה מטעמו לא התנגד ה יועץ המשפטי לממשלה לגובה הגמול המוסכם המומלץ של התובע המייצג בסך 70,000 ₪. משכך והואיל ואנו סבורים כי שיעור הגמול לתובע המייצג הוא סביר וראוי נוכח הטרחה שטרח והסיכון שנטל על עצמו בהגשת ההליך ובניהולו ונוכח התועלת שהתובענה הייצוגית הביאה לחברי הקבוצה ביחס לפיצוי לעבר ולעתיד אשר אלמלא הוגש ההליך לא הייתה כנראה מושגת, כי יש לאשר את הגמול המוסכם והמומלץ לתובע המייצג.
באשר לשכר הטרחה של באי כוח התובע - בעניין זה היועץ המשפטי לממשלה הציע כי בסיס שכר הטרחה ישולם רק מתוך הסכום שייגבה בפועל עבור חברי הקבוצה ובהתאם לכללים שנקבעו בהלכת רייכרט. בעקבות עמדת היועץ המשפטי לממשלה לעניין שכר הטרחה של ב"כ המייצג, הודיע התובע המייצג כי, אין לפסוק לבאי כוחו גמול מותנה שישולם בדיעבד בלבד (נוכח העבודה הרבה שהושקעה על ידי באי כוחו בהליך זה עד עתה, לרבות בכל הנוגע למו"מ לכריתת הסדר הפשרה, ניסוחו, הגשתו לאישור והגשת תגובות הקשורות בכך) אלא יש לתגמל את באי כוחו של התובע המייצג גם בפסיקת סכום שישולם מראש באופן בלתי מותנה (סעיף 13 לתגובה) .
ההלכה המנחה בעניין קביעת שכ"ט ב"כ מייצג בתובענות ייצוגיות היא החלטת ביהמ"ש העליון בע"א 2046/10 עזבון המנוח משה שמש נ' דן רייכרט ואח' (ניתן ביום 23.5.2012, לעיל ולהלן: "הלכת רייכרט"). הלכה זו אומצה על ידי בית הדין הארצי לעבודה (ע"ע 15001-03-14 עו"ד גור טננבאום נ' הפניקס חב' לביטוח, ניתן ביום 1.9.2014).
בהלכת רייכרט אומצה שיטת האחוזים כשיטה המובילה לפסיקת שכר טרחה בתובענות ייצוגיות בהן ניתן סעד כספי סופי. בשיטה זו נקבע שכר הטרחה של ב"כ המייצג כאחוז מתוך הסעד שניתן לק בוצה, כאשר נקבע כי : " שיעור האחוזים שיפסק יושפע הן מנסיבותיו הספציפיות של ההליך, הן מהאופן בו הסתיים ההליך והן מגובה הסכום שנפסק. כמו כן, יחושב שיעור שכר הטרחה מתוך הסכום שנגבה על ידי הקבוצה בפועל. כמו כן, מן הראוי לפסוק את שכר הטרחה בשיעור מדורג, במובן זה שככל שסכום הזכייה גדל, אחוז שכר הטרחה קטן" (סעיף 11 להחלטה).
בהלכת רייכרט הובהר כאמור כי "שכר טרחתו של עורך הדין ייגזר מהסכום שנגבה בפועל על ידי הקבוצה ולא מהסכום שנפסק". זאת בשל הפער, שעשוי להיות משמעותי, בין הסכום אותו קבע בית המשפט או הסכום אליו מגיעים הצדדים בפשרה, לבין הסכום ששולם לחברי הקבוצה בסופו של דבר, וכן על מנת לתמרץ את ב"כ המייצג לפעול להוצאתו של פסק הדין או הסכם הפשרה אל הפועל עד סופו.
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לעניין שכר הטרחה של באי כוח התובע המייצג הג ענו לכלל מסקנה כי יש לפסוק כי חלק משכר הטרחה המוסכם והמומלץ, על סך 75,000 ₪ ישולם מראש באופן בלתי מותנה והוא יועמד על סך של 75,000 ₪ (כולל מע"מ) . בנוסף, באי כוח התובע המייצג יהיו זכאים לאחוזים מהסכומים שי גבו. בהתאם לכך א נו קובעות כי על כל סכום ש יגבה בפועל עד ל-5 מיליון ש"ח, ייפסק לטובת באי-הכוח המייצג שכר טרחה בשיעור של 20%; על כל סכום שיגבה בפועל בין 5 מיליון ש"ח עד ל-10 מיליון ש"ח ייפסק שכר טרחה בשיעור של 15%; ועל כל סכום שיגבה בפועל מעל 10 מיליון ש"ח, ייפסק שכר טרחה בשיעור של 10%. הסכומים שיתקבלו כוללים מע"מ.
האמור עולה גם בקנה אחד עם הוראת סעיפים 23(ג) ו-23(ד) לחוק המתירים לבית הדין לפסוק שכר טרחה שאינו מותנה כולו במימוש הסדר הפשרה והשלמת ביצועו. שכר הטרחה כאמור הוא סביר ומידתי ביחס למידת ההשקעה בניהול ההליך (בכלל זה הגשת כתבי טענות וכן בקשות ותגובות, התייצבות לדיונים בבית הדין, ניהול משא ומתן לפשרה) וכן נוכח התרומה לחברי הקבוצה, המאמצים שהושקעו בתובענה בעלת חשיבות ציבורית וכן נוכח החובות שהוטלו עליהם כאמור בפסק דין זה לעניין הפיקוח על ביצוע הסדר הפשרה.
סוף דבר
מכל הנימוקים כמפורט לעיל, הסדר הפשרה מאושר בזאת, בכפוף לתיקונים כאמור בפסק הדין שפורטו לעיל ובכפוף להמצאת תצהיר החשב הנוכחי כאמור בסעיף 24 לעיל.

הצדדים ימציאו במסירה אישית, תוך 7 ימים מהיום, העתק מפסק הדין, בצירוף הסדר הפשרה שהוגש על נספחיו, למנהל בתי המשפט, לשם רישומם בפנקס תובענות ייצוגיות בהתאם לסעיף 19(ה) לחוק.

ערעור בזכות לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.

ניתנה היום, כ' אדר א' תשע"ט, (25 פברואר 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.

גב' חנה קפלניקוב
נציגת ציבור עובדים

אריאלה גילצר-כץ, שופטת
סגנית נשיאה