הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"צ 32377-11-15

לפני:
כב' השופטת דגית ויסמן

המבקש:
אלי קריצ'מן
ע"י ב"כ עוה"ד איבצן ודיסטניק

-
המשיבה:
מבטחים מוסד לבטוח סוציאלי של העובדים בע"מ (בניהול מיוחד)
ע"י ב"כ עוה"ד שור וויסבלט

החלטה

  1. בהליך זה, שעניינו אישור בקשה כתובענה ייצוגית, לפי חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו – 2006 ( להלן – חוק תובענות ייצוגיות), מתעוררת השאלה אם בהתייחס לעמיתים שהגיעו לגיל הפרישה החוקי, צברו 70% פנסיה, המשיכו לשלם דמי גמולים לפנסיה ולא ביקשו ממנה תשלום קצבת זקנה, המשיבה הפרה חובות שבדין, שעיקרן יידוע של העמיתים בדבר זכויותיהם אצלה, על פי תקנונה.
  2. רקע עובדתי רלוונטי:

א. המבקש יליד יוני 1945.
ב. המשיבה ( להלן - מבטחים) היא קרן פנסיה ותיקה, הפועלת על פי הוראות תקנונה והחל מיום 1.10.03 פועלת על פי הוראות התקנון האחיד.
ג. המבקש בוטח במבטחים מינואר 1972, בעת שהועסק על ידי צה"ל והמשיך להיות מבוטח אצלה באמצעות מעסיקים שונים. מעסיקתו האחרונה היא חברת אקסג'ט בע"מ.
ד. לחלק ממעסיקיו של המבקש לא היו הסכמי התקשרות עם מבטחים והמבקש בוטח ברוב תקופת חברותו במבטחים ( לרבות ב – 20 השנים שקדמו לפרישתו) במסגרת הסכמי המשך חברות ליחיד.
ה. בחודש יולי 2012 המבקש הגיע לגיל פרישה, כאמור בחוק גיל פרישה, תשנ"ד – 2004 ( להלן – חוק גיל פרישה).
ו. המבקש המשיך לעבוד בחברת אקסג'ט גם לאחר הגיעו לגיל פרישה.
ז. המבקש המשיך את ביטוחו במבטחים, היינו המשיך את תשלום דמי הגמולים לקרן (חלק העובד וחלק המעסיק) , עד חודש מאי 2013.
ח. ביום 24.3.13 המבקש פנה למבטחים בנוגע לקצבת זקנה. לפי דו"ח הפניות שמבטחים הציגה ( מש/3), "נמסר לעמית שהגיע ל – 70% וזה החלטה שלו אם הוא רוצה להפסיק להפריש, לגבי המענק שנים עודפות נמסר שצריך לבדוק את זה. נמסר לו מספר של יועץ פנסיוני".
על פי מש/3, המבקש פנה שוב לאחר כחודש, ביום 18.4.13, אז " הוסבר לגבי החזר דמ"ג, מה שמפקיד מעבר ל – 70%, הקרן לא נותנת ייעוץ מה לעשות, נמסר הכתובת ושעות הקבלה בת"א."
בפניה נוספת של המבקש, מיום 27.6.13 נרשם: "העמית דחה פרישה. מועד פרישה 1/7/2012. עתה יבקש ממעסיקו להפסיק להפקיד לקרן במידה וירצה לפרוש בתאריך שיחליט".
כשבוע לאחר מכן, ביום 3.7.13 פנה המעסיק למבטחים ובמש/3 נרשם: "פרלה [ מס' טלפון וכתובת דוא"ל באקסג'ט] מבקשת לקבל חזרה את דמי הגמולים מחודש עבודה 1/2013 ועד 5/2013 כולל שהופרשו בגין העובד אלי קריצמן [ מס' ת.ז.] שמבקש לצאת לפנסיה מתאריך 1/2013" ( ר' גם מש/4).
ט. במהלך החודשים הבאים המבקש פנה מספר פעמים למבטחים בנושא החזר דמי הגמולים וקביעת מועד פרישתו רטרואקטיבית לינואר 2013 ( ר' גם מש/4 ומש/5).
י. המבקש הגיש בקשה לקבלת קצבת זקנה ממבטחים ביום 15.5.14 ( התאריך על גבי הטופס – 25.4.14; מש/6) וציין בטופס כי הוא מבקש להתחיל לקבל את תשלומי הפנסיה בגין חודש יולי 2012.
יא. מבטחים החלה לשלם למבקש קצבת זקנה החל מיוני 2013 .
3. בהליך זה מבוקש מבית הדין לחייב את מבטחים לשלם לקבוצת העמיתים את כל קצבת הזקנה לה היו זכאים החל מהגיעם לגיל קצבת הזקנה, לשנות את תקנונה של מבטחים ולהתאימו לקביעות בית הדין.
קבוצת העמיתים הוגדרה על ידי המבקש ככל אדם שהיה מבוטח במבטחים וצבר עד הגיעו לגיל הזכאות לקצבת זקנה 70% ואשר הופרשו עבורם דמי גמולים לאחר הגיעם לגיל קצבת זקנה.

תמצית טענות הצדדים
4. לטענת המבקש, עצם האפשרות שמבטחים מעמידה להמשיך להפריש דמי גמולים עבור מבוטחים שהגיעו גיל הזכאות לקצבת זקנה וצברו קצבה מקסימלית, גורמת לאותם מבוטחים הפסד וודאי, שכן התועלת השולית מהמשך הפקדת דמי הגמולים פחותה לאין שיעור מהנזק שבהפסד קצבת הזקנה עבור אותה תקופה בה הופרשו דמי הגמולים.
בעניין זה המבקש הסתמך על חוות דעת המומחה מטעמו וכן הפנה לכך שמבטחים הצביעה על ארבע דוגמאות בלבד, שלוש מהן עוסקות בעמיתים בקרן פנסיה אחרת ( קג"מ). בכך למעשה אישור לטענת המבקש בדבר חוסר הכדאיות הכלכלי בהמשך ביטוח ( תשלום דמי גמולים) לאחר שנצברה הקצבה המקסימלית ולאחר שהעמית הגיע לגיל הפרישה.
כלומר, לשיטת המבקש, משהוכח הנזק שנגרם לו כתוצאה מהמשך תשלום דמי הגמולים, יש לקבל את הבקשה.
המבקש הפנה לפסיקה לפיה חברות ביטוח חייבות לידע מבוטחים לגבי זכויותיהם אצלן וכן הפנה לפסיקה בנושא חובת תום הלב של קרנות פנסיה ( עניין רפפורט). המבקש הוסיף וטען כי מבטחים מטעה באתר האינטרנט שלה את העמיתים, כשנכתב שזכויות בגין תקופה שלאחר הגיע העמית לגיל הפרישה יילקחו בחשבון בחישוב הפנסיה.
עוד נטען כי העובדה שמבטחים מכירה בחובתה לפעול כפי דרישת המבקש והיא שולחת מכתבים מתאימים לעמיתים, אך למבקש ולמבוטחים שהגילו לגיל פרישה בחודשים יולי 2012 עד ינואר 2013 לא נשלח מכתב כאמור בשל החלפת מערכת המחשב, מעידה על כך שמבטחים מכירה בחובה שהמבקש עותר להטיל עליה.
בתשובה לטענה לפיה כל פסיקה שתתקבל תחול על כלל העמיתים, נטען כי הבקשה צופה פני עבר בעוד שאם לא תתקבל הבקשה, הכלל המשפטי צופה פני עתיד בלבד.
5. לטענת מבטחים, יש לדחות את הבקשה. נטען כי מאחר שטענות המבקש מבוססות על משקפיים כלכליים צרי מבט ובכך הוא מתעלם ממהותה של מבטחים כקרן פנסיה, שהיא קרן זכויות המקנה לעמיתיה זכויות לפי תקנון, ללא קשר לתשלומים שהופקדו בקרן.
בירור הטענות כתביעה ייצוגית אינו מועיל מאחר שלא יהא מנוס מבדיקה פרטנית לגבי כל מבוטח בנפרד מהו הנזק שנגרם לו ומה גובהו וכן את הנסיבות האישיות שהביאו לכך שהמבוטח שקל כאשר לא תבע את קצבת הזקנה, אלא המשיך לשלם דמי גמולים גם לאחר שהגיע לגיל פרישה וצבר 70% קצבה. לעניין זה, הקבוצה הרלוונטית ( עמיתים פעילים שהגיעו גיל פרישה וצברו 70% קצבת זקנה) היא בת 454 חברים: 388 נשים ו – 66 גברים. מאידך גיסא, כל קביעה לגבי עמית בודד תוחל מכח עקרון השוויון על כלל העמיתים.
מבטחים הוסיפה וטענה כי למבקש אין עילת תביעה אישית וזאת מאחר שידע את כל הפרטים הרלוונטיים, קיבל דוחות תקופתיים, לא בירר את זכויותיו עובר להגיעו לגיל הפרישה וקצבת הזקנה ששולמה לו בעקבות המשך ביטוחו לאחר הגיעו לגיל פרישה, עלתה ב – 458 ₪.
על פי תקנון מבטחים, עמית זכאי לפרוש לקצבת זקנה החל מהגיעו לגיל 60 ואינו חייב לפרוש בגיל מסויים. התקנון אינו מחייב פרישה בגיל מסויים ואין זכאות " אוטומטית" לקבלת קצבת זקנה עם הגיעו של העמית לגיל פרישה. למבקש עמדה הזכות לפרוש לקצבת זקנה ( מוקדמת או מאוחרת), ומשהודיע לראשונה על רצונו לפרוש בחודש יולי 2013, כשנה לאחר הגיעו לגיל הפרישה, מבטחים פעלה על פי תקנונה והחלה לשלם למבקש קצבת זקנה החל מחודש יוני 2013 ( החודש האחרון בגינו שולמו דמי גמולים היה 5/13).
אשר לטענות המבקש לגבי המכתב שנשלח לעמיתים ואשר לא נשלח אליו מסיבה מיחשובית, נטען כי המבקש אישר בעדותו שידע את הפרטים המופיעים במכתב ועל כן אי קבלת המכתב אינה יכולה ליצור עילת תביעה. בנוסף, אין חובה שבדין לפנות למבוטחים פעילים סמוך לגיל הפרישה, אלא למבוטחים בלתי פעילים בלבד.
לעניין הנזק הנטען לחברי הקבוצה, השיבה מבטחים שבכל הדוגמאות שהציגה, סכום הקצבה ששולם למבוטחים גדל עקב דחיית הפרישה.
עוד נטען שהדרישה לקבל בדיעבד קצבת זקנה חותרת תחת עקרונות הביטוח כ"חכמה שבדיעבד", כי מבטחים קיימה את חובת הגילוי המוטלת עליה, כי אין יסוד לטענות לגבי הטעייה בתקנון או באתר האינטרנט, כי לא חלה על מבטחים חובה להתריע בפני עמיתים פעילים אודות גיל הקצבת הזקנה הצפוי ומבטחים אף מנועה מלתת ייעוץ פנסיוני לעמיתיה.
6. בהחלטה מיום 20.9.16 נקבע כי יש לקבל את עמדת הממונה על שוק הון במשרד האוצר. בעמדה שהתקבלה תוארו עקרונות פעילותה של מבטחים, שהיא קרן פנסיה ותיקה גרעונית. בשאלה מהו מועד הפרישה לקצבת זקנה, נטען כי המבוטח רשאי לקבוע את מועד קבלת קצבת הזקנה, על פי המועדים ובדרך הקבועים בתקנון הקרן וכי כל עוד המבוטח לא הגיש בקשה לקבלת קצבת זקנה, הקרן אינה מוציאה אדם לקצבה. לגופם של דברים, עמדת הממונה היא שהטענה, לפיה דחיית קצבה מקום בו מבוטח כבר הגיע ל – 70% קצבה בהכרח מרעה עם המבוטח ושאריו, היא שגויה. זאת בין השאר מאחר שהשאלה אם דחיית היציאה לקצבה תטיב עם מבוטח מסוים תלויה בנסיבות ספציפיות הכוללות, בין השאר, את גילו של המבוטח, שכרו המבוטח וזאת ביחס לכל חודש בו הוא בוחן אם כדאי לו לדחות את היציאה לקצבה. על כן לא ניתן להניח באופן גורף כי דחיית קצבה מרעה או מטיבה עם מבוטח שהגיע לשיעור קצבה של 70% וכדי לבחון זאת יש לבחון את כל הפרמטרים בכל חודש וחודשו.
לגבי חובת היידוע של הקרן, עמדת הממונה היא שלא חלה על הקרן חובה ליידע את המבוטח על כלל האפשרויות העומדות בפניו, בפרט לא במועד הגיעו לגיל פרישה.
לאור טיעונים אלה, עמדת הממונה על שוק ההון היא כי אין מדובר במקרה הנכלל בגדר המקרים אותם קבע החוק כמתאימים לניהול התובענה כתובענה ייצוגית.

דיון והכרעה
תובענה ייצוגית – רקע משפטי
7. בבג"צ 2179/06 ברימה נ' בית הדין הארצי לעבודה, 8.2.17, חזר בית המשפט העליון בתמצית על מהותה של התובענה הייצוגית:
המכשיר הדיוני של תובענה ייצוגית נועד לקדם שני אינטרסים חשובים: האחד, "אינטרס הפרט – מתן תרופה ליחידים שנפגעו ושאלמלא כלי זה היו נמנעים מלהגיש תביעה בשל סכומו הזניח של הנזק; השני, אינטרס הציבור – שביסודו מונח הצורך באכיפת הוראות החוק שבגדריו באה התובענה הייצוגית" (בג"ץ 62/13 תורג'מן נ' בית הדין הארצי לעבודה, פסקה 7 (28.1.2013)). בצד זאת הכירה פסיקתנו בכך שמדובר במכשיר רב עוצמה, שבצד יתרונותיו " לא ניתן להתעלם מכך שעצם אישורה של בקשה להגיש תובענה ייצוגית עשוי ליצור לחץ כבד על הנתבע" (רע"א 729/04 מדינת ישראל נ' קו מחשבה בע"מ, פסקה 10 (26.4.2010) ( להלן: עניין קו מחשבה)). האיזון בין השיקולים הנוגדים מוצא ביטויו בסעיף 8( א) לחוק תובענות ייצוגיות הקובע את התנאים שבהם יאשר בית משפט תובענה ייצוגית. הרלוונטיים שבהם לענייננו הם התנאים הקבועים בסעיפים קטנים (1) ו-(2), שלפיהם " התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה" ו"תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין" (ראו עוד רע"א 9113/07 אוצר מפעלי ים בע"מ נ' כתבן, פסקה 8 (27.7.2010); עניין קו מחשבה, פסקה 10). "
ר' גם בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה - ע"ע ( ארצי) 629/07 וירון - תבל אבטחה ניקיון ושירותים בע"מ, 3.1.11.
8. בסעיף 8 לחוק תובענות ייצוגיות נקבעו התנאים לאישור תובענה ייצוגית:
"(א) בית המשפט רשאי לאשר תובענה ייצוגית, אם מצא שהתקיימו כל אלה:
(1) התובענה מעוררת שאלות מהותיות של עובדה או משפט המשותפות לכלל חברי הקבוצה, ויש אפשרות סבירה שהן יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה;
(2) תובענה ייצוגית היא הדרך היעילה וההוגנת להכרעה במחלוקת בנסיבות הענין;
(3) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בדרך הולמת; הנתבע לא רשאי לערער או לבקש לערער על החלטה בענין זה;
(4) קיים יסוד סביר להניח כי ענינם של כלל חברי הקבוצה ייוצג וינוהל בתום לב".

למעשה, בחוק גובשו הכללים והשיקולים שנדונו בבתי המשפט, גם טרם חקיקת החוק ( ע"ע ( ארצי) 1210/02 ביברינג - אל על נתיבי אויר לישראל בע"מ, פד"ע לח 115, 134 (2002); ע"ע ( ארצי) 315/08 פופיק – מבטחים-מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים, 4.1.11, להלן - עניין פופיק).
9. לאחר ששקלתי את טענות הצדדים, הגעתי למסקנה כי דין הבקשה להידחות, וזאת הן מאחר שתובענה ייצוגית אינה הדרך היעילה וההוגנת לבירור טענות המבקש והן משום שלגופן של טענות, אין להן יסוד בדין הקיים, כלומר לא קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות לכלל חברי הקבוצה יוכרעו בתובענה לטובת הקבוצה. טעמים אלה יפורטו בסעיפים הבאים.

10. כהערה כללית יש לציין כי המבקש מציג את טענותיו כלפי מבטחים, כאילו מדובר בחברת ביטוח, כך שחלות עליה חובות מתחום דיני הביטוח. בטיעון זה המבקש מתעלם ממהותה של מבטחים כקרן פנסיה. האבחנה בין הסדרים פנסיוניים המנוהלים על ידי חברות ביטוח (" ביטוח מנהלים") ובין הסדרים פנסיוניים המנוהלים בקרנות פנסיה היא אבחנה רבת שנים, מוכרת וידועה ( ר' למשל בג"צ 2010/90 התאחדות חברות לביטוח חיים בע"מ נ' ממשלת ישראל, פ"ד מה (1) 405, 413 (1990) וכן בג"צ 2911/05 אלחנתי נ' שר האוצר, פ"ד סב (4) 406 (2008), להלן – בג"צ אלחנתי).
עניין זה מתקשר גם לשאלת התאמתו של המבקש לניהול ההליך כתובע ייצוגי.

11. על פי הדין, קרנות הפנסיה הוותיקות, בכללן מבטחים, פועלות על פי עקרונות הדינאמיות, הערבות ההדדיות ( ר' פירוט בבג"צ אלחנתי) והשוויון ( למשל, בג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(4) 411 (2004), להלן – בג"צ אליאב).
על פי עקרון השוויון, הוראות התקנון חלות על כלל המבוטחים באופן שוויוני. על כן גם פסיקה החלה על קרן הפנסיה, בין שהיא פרשנות של הוראה מתקנון הקרן ובין שהיא חובה משפטית יציר הפסיקה, תחול על כלל העמיתים בקרן הפנסיה ( ר' בג"צ אליאב ר' גם בע"ע ( ארצי) 14293-10-13 פרידגוט ואח' – קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים א.ש. בע"מ ( בניהול מיוחד), 4.5.17; להלן – עניין פרידגוט).
מכאן, שאין הכרח לברר את טענות המבקש דווקא בדרך של תובענה ייצוגית ואין יתרון מובהק למסלול דיוני זה.
יתירה מכך - בית הדין הארצי פסק כי שיקול זה ( העובדה שהכרעה בסוגיה במישור האישי תחול על כלל חברי הקבוצה), מהווה נימוק לדחיית בקשות לאישור תביעה כייצוגית ( ע"ע ( ארצי) 1154/04 גרוס - מדינת ישראל משרד הביטחון, 9.1.07; עניין ביברינג שנזכר לעיל, ע"ע ( ארצי) 1537/04 כץ - שירותי בריאות כללית, 9.1.07; עתירה לבג"צ נדחתה ( בג"ץ 7887/07 כץ נ' בית הדין הארצי לעבודה, 14.1.10)). שיקול זה נזכר גם בפסיקת בית המשפט העליון בעניין ברימה שנזכר לעיל (" כל החלטה בתביעה האישית של העותרת אשר לפסילתה של הוראה מסוימת בתקנון או לפרשנותה באופן מסוים, תחול ממילא באופן שוויוני על כלל העמיתים").

12. הנימוק האחרון מתקשר לטענת הנזק שנגרם למבקש מהמשך ביטוחו בקרן ( העברת דמי גמולים) גם לאחר הגיעו לגיל הפרישה החוקי וצבירת זכות לפנסיה מקסימלית.
השימוש במונח " נזק" אמנם תומך בטיעוני המבקש, אך הוא מתעלם כליל ממהותה של קרן פנסיה ותיקה. זאת מאחר שהמבקש למעשה מבקש לקשור בקשר ישיר בין תשלום דמי הגמולים ובין הרווח הצומח לו מהפקדתם.
אין חולק כי דמי הגמולים, בתוספת התשואה מהשקעתם, הם מקור המימון של הקרנות לצורך תשלומי הפנסיה לעמיתים ולשאריהם. מבחינה זו ברור שקיים קשר בין תשלום דמי גמולים ובין הקצבאות המשולמות. אך שיעור הקצבה אינו תלוי אך ורק בשיעור דמי הגמולים ששולמו על ידי העמית ומעסיקו. כך נוסחו הדברים בעניין פרידגוט:
"המאפיין את קרנות הפנסיה החברתיות הוותיקות הוא, שאין קשר ישיר בין סכומים המועברים על ידי העמית ומעסיקו במהלך תקופת החברות בקרן והתשואה המושגת עליהם, לבין הסכום המשולם לעמית בקרות האירוע המזכה. הקרן מתנהלת על בסיס עיקרון של ערבות הדדית וסבסוד צולב בין עמיתיה."

13. המבקש עמד על כך שבירור הטענות במסגרת תובענה ייצוגית יביא להחלת הפסיקה לעבר, בעוד שלא כך אם הטענות יתבררו במסגרת תובענה אישית ויחולו על המבוטחים מכח השתק פלוגתא.
לדעתי, אבחנה נכונה זו מהווה נימוק נוסף לדחיית הבקשה, מאחר שלאור אופיה של קרן הפנסיה, כל הטבה לקבוצה אחת של עמיתים משמעה גריעת זכויות משאר העמיתים בקרן. כך לגבי קצבת הזקנה עצמה וכך גם לגבי הוצאות ההליך, שייגרעו מהקופה המשותפת לכלל העמיתים. נימוק זה יפה במיוחד כאשר מדובר בקרן גרעונית.
14. לאמור לעיל יש להוסיף את הנימוקים הבאים:
א. גודל הקבוצה (454 של עמיתים, שניתנים לאיתור ולזיהוי) אינו מצדיק אישור ההליך כתובענה ייצוגית, במיוחד כשמדובר בקבוצה סגורה וידועה של עמיתים. השוו לנפסק בעניין פופיק שנזכר לעיל.
ב. שיעור " הנזק" שנגרם למבקש, לשיטתו, הוא כ – 260,000 ₪ ולכל אחד מחברי הקבוצה – כ – 38,000 ₪. מדובר בסכומים בלתי מבוטלים. מקום בו לא מתקיים כשל השוק שחוק תובענות ייצוגיות בא לפתור, אין לקבוע כי הדרך הדיונית בה בחר המבקש היא היעילה ביותר.
ג. קיימים שיקולים אינדיבידואליים של מבוטחים, שיכולים להביא להחלטה להמשיך את החברות כעמית פעיל, תוך דחיית גיל הפרישה. הדבר נכון במיוחד לגבי נשים, שניתן לומר בהכללה גסה, שהן נעדרות מהעבודה יותר מגברים בהיותן עובדות ( אמהות) צעירות ואף משתכרות פחות מגברים. כלומר, בהשוואה לגבר ממוצע, לאשה עובדת (בממוצע ובהכללה) רצף העבודה אינו שלם, היקף המשרה נמוך ובנוסף, למרבה הצער, גם השכר המשולם לנשים נמוך בכ - 30% משכרם של גברים. (יודגש כי מדובר בתיאור של מציאות קיימת, שאין חולק כי יש לפעול לשנותה). בנסיבות אישיות אלה, כאשר כל שנת ביטוח ( תשלום דמי גמולים), בגין שכר גבוה יותר ( בשנים הקרובות לפרישה), מגדילה את גובה קצבת הזקנה, תוך " דחיקת" שנים בהן השכר המבוטח היה נמוך, אזי ברי שקיימים שיקולים אישיים נוספים לבד מהחישוב המתמטי שהוצע על ידי המבקש, שיצדיקו דחיית פרישה של העמית/ה. (ייתכן גם שזהו ההסבר לשיעור הנשים מקרב חברי הקבוצה – 388 מתוך 454 מבוטחים). ר' בעניין זה גם בעדותו של המומחה מטעם המבקש, מר ויסברג, עמודים 7 -8, 11-12, עמוד 11 שורות 10- 12.
עניין זה גם מחזק את טיעונה של מבטחים לפיו יש לברר את נסיבותיו של כל עמית ועמית בהתייחס להחלטה שלא לבקש קצבת זקנה במועד הגיעו לגיל הפרישה. המבקש אישר שיקול זה בעדותו - עמוד 25, שורות 14 – 19 - "זה משתנה במידה מסוימת מאדם לאדם".
ד. לעניין הסעד של שינוי התקנון – יש לציין כי על פי הדין, בית הדין לא יכתוב מחדש את הוראות תקנון הפנסיה וגם אם היה פסול באחת מהוראותיו ( ואין זה המקרה, שכן אין הוראה בתקנון הקובעת חובת קבלת קצבת זקנה בגיל מסוים), דרך המלך היא החזרת הסוגיה למאסדר. ר' בעניין זה הנפסק בבג"צ אלחנתי.
15. הנימוק העיקרי השני שבעטיו יש לדחות את הבקשה הוא סיכויי קבלת טענות המבקש. בהקשר זה יש לשוב ולהזכיר שלפי הוראות חוק תובענות ייצוגיות, אחד השיקולים שעל בית הדין לשקול הוא האם קיימת אפשרות סבירה שהשאלות המשותפות יוכרעו לטובת הקבוצה. בעניין זה צודק המבקש כי לא נדרשת הוכחה של הטיעון שבבסיס הבקשה, אלא נדרש להראות שקיימים סיכויים טובים לקבלת התובענה. עם זאת, כפי שיפורט להלן, טענות המבקש, לפיהן היה על מבטחים לפנות לכל אחד מעמיתיה, להודיע כי הוא עומד להגיע לגיל פרישה וכי עליו לשקול אם ברצונו לבקש לקבל קצבת זקנה או שהוא מעדיף להמשיך ולשלם דמי גמולים, אינה קיימת על פי הדין והיא עומדת בסתירה לאיסור החל על הקרן ליתן ייעוץ לעמיתיה.
לעניין זה יפים דברים שנפסקו בק"ג ( ת"א) 7872-02-15 שירי – מקפת, 3.6.18 ערעור לבית הדין הארצי נמחק בהמלצת בית הדין – ע"ע ( ארצי) 1354-07-18, 18.3.19; להלן – עניין שירי):
"המסגרת המשפטית על פיה פועלת מקפת היא תקנון הקרן והוראות הדין ( בכללם החוק והתקנות שהוזכרו לעיל).
על פי הדין, כנגזרת של חובת השוויון כלפי העמיתים בקרן, מקפת מחוייבת לפעול על פי הוראות התקנון ולא לסטות מהן. כך נוסחו הדברים בע"ע ( ארצי) 28489-06-12 אבו נסאר – מנורה מבטחים פנסיה בע"מ, 1.3.15:
"קרן פנסיה, לרבות קרן פנסיה חדשה, הינה בעלת שלושה מאפיינים עיקריים. האחד, לקרן תכלית סוציאלית באשר היא נוסדה על מנת שלעמית או לשאיריו יהיו לאחר סיום עבודת העמית, בשל ארוע מזכה של נכות, מוות ( חו"ח) ופרישה מטעמי גיל, מקור הכנסה, ככל הניתן דומה לזה שהיה ערב הפרישה מהעבודה. השני, הקרן פועלת על פי עקרון השוויון ולפיו כל חבר יהא זכאי, בהתרחש האירוע המזכה, לקבל גמלה בהתאם להוראות התקנון שיהיה בתוקף באותו מועד. השלישי, בקרן קיימת ערבות הדדית בין חבריה, בעיקר בתחום הנכות והשאירים, שכן כל החברים מפרישים יחדיו כספים לקרן במהלך תקופת עבודתם מתוך מטרה שכל אחד מהם יזכה בעתיד לקבל גמלה מאותם הכספים שנצברו.
פעילותה של קרן פנסיה מוסדרת בתקנון של הקרן. תקנון הקרן הוא מסמך היסוד של הקרן ומהווה מעין ' חוקה', שבה נקבעים בין היתר מדיניותה של הקרן, סמכותה, זכויות חבריה וחובותיהם. בעבר, הוסדר העניין בתקנה 41 כו' לתקנות הקובעת כדלקמן:
'(א) זכויות וחובות העמיתים בקופת גמל לקיצבה לא ייקבעו אלא בתקנונה;...
קופת גמל לקיצבה לא תקנה לעמיתיה זכויות מעבר לקבוע בתקנונה, אף אם שולם עבורם.
קופת גמל לקיצבה לא תקבל על עצמה התחייבויות חדשות לענין זכויות העמיתים בקופה, אלא בהתאם ליכולתה לעמוד בהן, לפי חישוב אקטוארי, אשר יישמר בקופה ויוצג לממונה על פי דרישתו'.
בהתאם להוראות אלה נקבע כי זכויותיהם וחובותיהם של העמיתים בקרן ייקבעו אך ורק בתקנונה של הקרן, והקרן תהיה מנועה מליתן לחברים זכויות שונות מאלה הקבועות בתקנון. בעניין זה הודגש לא פעם כי כל סטייה מהוראות אלה גורמת לפגיעה בזכויות החברים האחרים ולפגיעה בעקרון השוויון המונח ביסוד פעילות הקרן.
לימים, קיבלו הלכות אלה ביטוי בסעיף 16 לחוק קופות הגמל, אשר קובע:
'(א) קופת גמל תתנהל על פי תקנון שאישר לה הממונה.
(ב) הוראות התקנון כפופות להוראות לפי חוק זה, ולהוראות כל דין אחר החלות על ניהול קופת גמל; הוראה בתקנון קופת גמל הסותרת הוראה לפי חוק זה או הסותרת הוראת כל דין אחר כאמור, לא ינהגו לפיה, ויראו כאילו נקבעה במקומה ההוראה לפי חוק זה או הוראת הדין, לפי העניין.
(ג) בכפוף להוראות סעיף קטן ( ב), זכויות וחובות עמיתים בקופת גמל לא ייקבעו אלא בתקנונה, וחברה מנהלת לא תקנה לעמיתי קופת גמל זכויות ולא תטיל עליהם חובות, שלא בהתאם לתקנונה.
....'
ר' גם הנפסק בבג"ץ 6460/02 אליאב נ' בית הדין הארצי לעבודה, פ"ד ס(1) 411 (2006); בג"ץ 3514/07 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט, 13.5.2012, ע"ע ( ארצי) 600026/97 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ – פיורסט, 22.10.2003 וע"ע ( ארצי) 64278-01-15 התעשייה האווירית לישראל בע"מ – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ,21.8.17.
אין בתקנון מקפת הוראה המחייבת את הקרן להודיע לעמיתים על זכאותם לקצבה, בנקודות זמן שונות במהלך חייהם. מעצם היות הקרן מנהלת תוכנית פנסיה מקיפה, הכוללת ביטוח זקנה, נכות ושארים, תקנון הקרן מורה כי תשלום קצבה יבוצע לאחר בחינת תביעה המוגשת על ידי העמית או השאיר, הזכאי לקצבה.
מכאן השאלה המתעוררת בהליך זה, אם יש מקום להטיל על קרן הפנסיה חובה נוספת וחדשה, שאינה מעוגנת בתקנון, וזאת מכוח חובות כלליות של הגינות ותום לב החלות על קרן הפנסיה, ולפיה חובה על מקפת ליידע נשים עמיתות/ מבוטחות בקרן אשר הגיעו לגיל הפרישה החוקי, על האפשרות לקבל קצבת זקנה ולהמשיך לעבוד.
לדעתי יש להשיב בשלילה לשאלה זו וזאת ממספר טעמים שיפורטו להלן.
התובעת לומדת על חובתה של מקפת ליידע אותה בהגיעה לגיל 62 על האפשרות לקבל קצבת זקנה על יסוד הפסיקה לפיה קרן הפנסיה חבה בחובת נאמנות כלפיה עמיתיה. נראה שלגבי העקרון הכללי של חובת הנאמנות אין חולק. המחלוקת בין הצדדים היא בשאלה אם חובה זו כוללת גם יידוע של נשים בהגיען לגיל פרישה, המוקדם מגיל פרישה חובה (67) או שיש לקבל את עמדת מקפת, לפיה כל עוד העמיתה לא הודיעה אחרת, יש לראות בה כמי שבחרה לדחות את פרישתה.
החובות הנוספות אשר הוטלו על קרן הפנסיה, כנגזרת של חובת ההגינות ותום הלב, נקבעו במספר פסקי דין. בע"ע ( ארצי) 1341/01 רפפורט – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, פד"ע לה 630 (2000), נקבעה חובת קרן הפנסיה לשלוח לעמיתים הודעה על הנזקים שייגרמו להם עקב הפסקת תשלום דמי הגמולים. בע"ע ( ארצי) 407/05 לם - מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ, 21.6.06, בית הדין הארצי חזר על חובת הקרן למסור למבוטח מידע מלא ואמין, אך לצד זה קבע כי גם על המבוטח מוטלת חובה למסור את מלוא המידע המצוי בידו, "מידע מלא אמין ומדויק" ולא ליתן מידע לוקה בחסר. בע"ע ( ארצי) 600009-98 להב – מבטחים בע"מ, 9.4.06 נקבע שעל קרן הפנסיה " ליתן לדרישת המבוטח פירוט מלא של חישוב הסכום המגיע לו ביחס לכל הסכומים שהופקדו לזכותו".
(להשלמת התמנה ובמאמר מוסגר, יש לציין את הנפסק בע"ע ( ארצי) 42050-05-14 מדינת ישראל – הממונה על תשלום הגמלאות – שדה, 4.9.16, העוסק בחובות היידוע, השקיפות והדיווח המוטלות על המדינה, כמעסיק וכגורם המשלם פנסיה תקציבית לעובדיו).
ספק בעיני אם לאור פסקי דין אלה, יש להטיל על מקפת, מכוח חובת ההגינות המוגברת או חובת תום הלב, חובה ליידע עמיתים בהגיעם לגיל פרישה חוקי או אחר, בדבר זכותם לקבל קצבת זקנה. זאת ממספר טעמים.
ראשית, מאחר שתקנון הקרן מאפשר פרישה בנקודות זמן שונות. כך עולה, למשל, מהוראת סעיפים 10, 13 ו - 14 לתקנון האחיד, בנוסח מרץ 2011, לפיהן חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה הוא החודש העוקב לחודש שבו העמית הגיע לגיל קצבת זקנה, אלא אם המבוטח הקדים את יציאתו לקצבת זקנה או דחה את יציאתו לקצבת זקנה.
כלומר, ההחלטה מתי לצאת לקצבת זקנה, היא החלטה אישית של העמית המבוטח, וכזכור – נאסר על קרן הפנסיה לעסוק בייעוץ לעמיתיה (סעיף 1 ל חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (ייעוץ, שיווק ומערכת סליקה פנסיוניים), התשס"ה – 2005, בו מוגדר ייעוץ פנסיוני כך: "מתן ייעוץ ליחיד בנוגע לכדאיות החיסכון, שלו או של קרובו, כעמית-שכיר, כעמית-עצמאי או כמבוטח, באמצעות מוצר פנסיוני שאין לנותן הייעוץ זיקה אליו" ור' גם סעיף 12 לאותו חוק).
...
גם על פי הנסיבות שהוכחו בהליך זה, אין מקום לקבוע שאת המחדל בבירור זכויותיה של התובעת, יש לגלגל דווקא לפתחה של מקפת. כידוע, במערך הביטחון הסוציאלי, ברובד השני שלו, קיימים שלושה גורמים עיקריים: העובד, המעסיק וקרן הפנסיה ( או חברת הביטוח). כל אחד מגורמים אלה אחראי בתחומו על היבט אחד של הביטוח הפנסיוני, כאשר באופן כללי ניתן לומר שחובת המעסיק והעובד היא לשלם את דמי הגמולים ואילו חובת הקרן לשלם קצבה בקרות אירוע מזכה, נובעת מתקנון הקרן.
התובעת אישרה שקיבלה את הדוחות השנתיים, בהם מצויין במפורש גיל הפרישה (62) – עמוד 5, שורות 3-8). התובעת גם אישרה שהיתה בטוחה שאין אפשרות לקבל קצבת זקנה בעודה עובדת ( עמוד 6, שורות 22-23 ובעמוד 7, שורות 1-2). כלומר, שלא הוטעתה על ידי כל גורם, אלא שטעתה לגבי זכויותיה על פי תקנון הקרן. בהקשר זה יש להזכיר כי על פי הדין, "תקנון הקרן הינו מסמך גלוי ופתוח לכל עמיתי הקרן והמערער בכללם. בהיות התקנון גלוי ופתוח לעין כל, אין בסיס לטענה בדבר היות המידע שבו מוסתר מעין המערער ומאחרים." (ע"ע ( ארצי) 303/07 אוחנה - מבטחים קרנות פנסיה, 30.12.07; ור' גם ע"ע ( ארצי) 1420/01 דזנאשווילי – קרן הגמלאות המרכזית, 4.11.2003 וכן הוראת סעיף 18 לחוק הפיקוח).
זאת ועוד - התובעת אישרה שלא פנתה לגורם כלשהו אצל המעסיק, כגון מחלקת כח אדם, וביררה שם אם קיימת אפשרות כזו ( שם בשורות 24-27 ור' גם בעמוד 6, שורות 29-31). נוכח התנהלות זו, לא ברור מדוע דווקא קרן הפנסיה היא זו שאמורה לספק לתובעת מידע שהתובעת יכלה בקלות לברר בעצמה, בין בפניה למעסיק או בדרך אחרת.
למעשה, התובעת לא הציגה כל הסבר מדוע רק בחודש אוגוסט 2012 פנתה לראשונה למקפת לברר את זכויותיה. אין כל ראיה לכך שהיתה מניעה לפנות למעסיק, למקפת או לייעוץ פנסיוני, עוד קודם לכן.
בנסיבות אלה, מקום בו גיל הפרישה מצויין בכל הדוחות שנשלחו לתובעת, אין מקום להטיל על מקפת חובה נוספת לשוב ולהפנות את התובעת לאפשרות לקבל קצבת זקנה דווקא בגיל 62 ולא בכל גיל אחר שתבחר ( ובלבד שיעמוד בהוראת התקנוניות הרלוונטיות).
התוצאה שלעיל מתיישבת עם פסיקת בתי הדין האזוריים במקרים דומים, כפי שנזכרו בסיכומי הנתבעת – עב' (ת"א) 10989/05 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ – חייט, 6.5.09 בסעיף 32 לפסק הדין וכן הנימוקים המפורטים בק"ג ( חי') 27722-12-11 אפריאט – מבטחים, 8.5.13, העוסק בסוגיה זהה לזו שבהליך זה. הנימוקים המפורטים שם יפים ונכונים גם לעניינה של התובעת."

עניין שירי עסק בקרן הפנסיה " מקפת", אך הדברים יפים גם לגבי מבטחים, בהיותן שתי קרנות פנסיה ותיקות בניהול מיוחד שפועלות לפי הוראות התקנון האחיד . כפי שהוסבר בעניין שירי, ניתן לפרוש בנקודות זמן שונות וההחלטה על מועד היציאה לגמלאות נתונה בידי העמית. לאור הוראות תקנוניות אלה, ברי שאין חובה על הקרן להודיע לעמית המבוטח על הגיעו לגיל הפרישה, מה עוד שמדובר בנתון עובדתי אישי שהמבוטח מודע לו היטב.
17. עוד יש לציין כי בדומה לעניינה של גב' שירי, גם המבקש אישר בעדותו שקיבל את הדוחות השנתיים, שהיה ער למועד שבו יגיע לגיל פרישה, שידע שצבר 70% פנסיה וכי לא פנה לייעוץ פנסיוני ( עמוד 25 שורה 30 עד עמוד 26 שורה 1, שורות 11 – 15, עמוד 27, החל משורה 18, עמוד 56, שורות 33 - 35).
למעשה, המבקש אישר שעקב טעות שלו ושל מעסיקו, בין השאר, בבדיקת הוראות התקנון, ביטוחו במבטחים נמשך גם לאחר שהגיע לגיל הפרישה, שמטבע הדברים היה ידוע לו ואף מצויין בדוחות השנתיים שנשלחו לו ( עמוד 22 שורה 33 עד עמוד 23 שורה 29).
בנסיבות אלה, בדומה לעניינה של גב' שירי, לא מצאתי מדוע מבטחים וכלל העמיתים בה הם שצריכים לשאת בעלות מחדליו של המבקש.
18. בשולי הדברים יש לציין כי בהתייחס לעדות המבקש בבית הדין, עדותו מעוררת סימני שאלה לגבי תום הלב שבהצגת גרסתו. כך למשל עדותו בבית הדין לגבי נסיבות פנייתו למבטחים בבירור זכויותיו, לרבות הנחתו שקצבת הזקנה תועבר לחשבון הבנק שלו באופן אוטומטי, ללא שפנה קודם לכן למבטחים בבקשה בנושא ( עמוד 27 שורות 12 - 17), וזאת בהשוואה לרישומים הפנימיים של מבטחים ( תוארו לעיל). כך גם תשובתו של המבקש לגבי הבנתו במתמטיקה ( עמוד 49 שורות 12 - 15), כאשר מדובר בבעל תואר שלישי בתחום.
19. סוף דבר – הבקשה נדחית.
המבקש ישא בהוצאות המשיבה בסך 15,000 ₪ שאם לא ישולמו בתוך 30 ימים, ישאו הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד התשלום בפועל.

ניתנה היום, כ"ד סיוון תשע"ט, (27 יוני 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.