הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"צ 15834-09-17

25 מרץ 2019
לפני:
סגנית הנשיאה, השופטת אריאלה גילצר – כץ

המבקש בבקשה לאישור התובענה כייצוגית:
אליהו רייסבאום
ע"י ב"כ: עו"ד רועי קדם ואח'

-
המשיבה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית:
הראל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד דרור סברנסקי ונסי אנג'ל כץ ממשרד אגמון ושות' רוזנברג הכהן ושות'

החלטה

לאחר שעיינתי בבקשה לצירוף תצהיר משלים מיום 9.10.2018, בתגובה לה מיום 8.11.2018 ובתשובה לתגובה מיום 16.12.2018, להלן החלטתי :

רקע כללי
ביום 7.9.2017 הוגשה בקשה לאישור תובענה כייצוגית לתשלום הפרשי ריבית בגין איחור בתשלום גמלה מכוח פוליסת ביטוח של המשיבה.

לטענת מר אליהו רייסבאום (להלן:" המבקש"), תשלום הגמלה צריך להתבצע ביום הראשון לחודש בגין אותו חודש החל מהמועד שנתבקש על ידי המבוטח, חודש בחודשו (למעט תשלום הגמלה הראשון שאמור להתבצע תוך 30 יום מיום הגשת התביעה לקבלת גמלה חודשית ). המבקש מבסס טענתו על הוראת סעיף 11.1 לתנאי הפוליסה שלו, לפיו, "בהגיע המבוטח לגיל 65 או 60 לאישה זכאי המבוטח ב-1 לכל חודש, לקבל גימלא חודשית יסודית החל מהתאריך שנקבע להתחלת תשלומי הגימלא וכל עוד הוא בחיים" (ההדגשה הוספה) ( כאמור בסעיפים 20 – 24 וכן סעיפים 30 -31 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית). אלא שבפועל לטענת המבקש, המשיבה עיכבה את תשלום הגמלה בכל חודש באיחור של מספר ימים לאחר ה-1 לחודש ומכאן התביעה .

בהתאם לבקשה הוגדרו חברי הקבוצה כ-"כל אדם, אשר במהלך שבע השנים שקדמו להגשת בקשת האישור ועד מועד אישורה בפועל, היה זכאי לקבל מהמשיבה גימלא חודשית בתאריך מסוים שננקב על פי תנאי פוליסת ביטוח כלשהי, אולם גימלא זו שולמה לו על ידי המשיבה במועד המאוחר לכך, מבלי שנתן את הסכמתו לכך מראש ובכתב וללא תוספת הפרשי ריבית כדין". המבקש תמך את הבקשה בתצהיר שלו וכן של מבוטח נוסף, מר יצחק קהת, וכן צירף חוות דעת מומחה. לטענת המבקש, נגרם לו נזק בסך של 17.67 ₪ עקב מעשי המשיבה והוא אומד את התביעה הייצוגית על סך למעלה מ-2.5 מיליון ש"ח.

ביום 13.5.2018 הגישה הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן: "המשיבה"
או " הראל") תגובה לבקשה לאישור, בה טענה, בין השאר, כי -
המשיבה פעלה כדין הואיל ועל פי הדין (הן הכללי הנוגע לתגמולי ביטוח והן הספציפי העוסק בקצבאות), המשיבה יכולה לשלם את הקצבאות עד תום החודש בגינו הן משתלמות (ואף מספר ימים לאחר מכן, שכן החוק הרלבנטי, חוק הגנת השכר, תשי"ח-1958, קובע שהלנה תחול רק בחלוף 9 ימים ממועד התשלום).
לטענתה, לא זו בלבד שהמשיבה לא איחרה בתשלום אלא אף הקדימה את מועד התשלום הואיל והיא משלמת עוד באותו חודש בגינו מבוצע התשלום (ובמחצית הראשונה של החודש), ולא במהלך החודש העוקב.
עוד טענה המשיבה כי האמור בסעיף 11.1 לתנאי הפוליסה כי "בהגיע המבוטח לגיל 65 או 60 לאישה זכאי המבוטח ב-1 לכל חודש, לקבל גימלא חודשית יסודית החל מהתאריך שנקבע להתחלת תשלומי הגימלא וכל עוד הוא בחיים" אינו עוסק במועד תשלום הקצבה החודשית, אלא במועד שבו תיבחן זכאות המבוטחים לקבלת קצבה בגין אותו חודש. לטענתה – ביום ה-1 לחודש בודקת וקובעת הראל מי ממבוטחיה זכאי לקבל קצבה חודשית – מי שחי ב-1 לחודש זכאי לקבל מהראל קצבה חודשית בגין כל החודש, וזאת אף אם חס וחלילה הוא ילך לעולמו כבר ב-2 לחודש. למצער, הפוליסה אינה מחייבת תשלום בראשון לחודש של הקצבה בגין אותו חודש, אלא לכל היותר של הקצבה בגין החודש שחלף.
ביחס לתשלום הגמלה הראשון של המבקש - פירטה המשיבה כי היא הפיקה ספח תשלום ביום 8.11.2016 בעבור המבקש בגין 5 חודשי קצבה, לאחר שנתקבל טופס הבקשה המתוקן לקבלת קצבה ביום 27.10.2016, כאשר אין חולק ש המבקש היה זכאי לקבל קצבה החל מיום 1/7/16 (כאמור, בין השאר, בסעיפים 8 ו-19-20 לתצהיר מר יצחק בסון שניתן לתמיכה בתגובת המשיבה).
בנוסף, המשיבה טענה כי האופן שבו היא נוהגת עם המבקש תואם את אופן ההתנהלות הרגיל שלה והפנתה לאופן תשלום גמלה של ארבעה מבוטחים לדוגמא (כאמור בסעיף 21 לתצהיר מר יצחק בסון ונספח 3 שצורף לו ).

ביום 2.7.2018 הגיש המבקש תשובה לתגובה בבקשה לאישור. בתשובה שלו טען המבקש, בין השאר, כי:
הפרשנות של המשיבה כאילו סעיף 11.1 לתנאי הפוליסה מתייחס למועד "בחינת הזכאות" ולא למועד "תשלום הגמלה" אינה עולה בקנה אחד עם לשון הסעיף וחזר על טענתו כי בהתאם לאמור בסעיף 11.1 לפוליסה היה על המשיבה לשלם את הגימלה מידי חודש בראשון לכל חודש.
עוד טען כי טענת המשיבה כי אינה יכולה לבצע מבחינה טכנית את תשלום הגמלה החודשית ב-1 לכל חודש עבור אותו חודש אינה רלבנטית לעצם החבות שלה לשלם ריבית בגין האיחור או עבור השימוש בכספים של המבוטחים עד למועד ביצוע התשלום בפועל.
לטענת המבקש, עצם כך שעל פי הוראות חוק הגנת השכר רשאית המשיבה, לשיטתה , להתחיל ל שלם את הגמלה עד ה-9 בחודש, ללא שהדבר ייחשב כמקים זכות לפיצויים בגין הלנת שכר, אין בה כדי לשנות מהחובה המפורשת הספציפית שקבעה המשיבה בסעיף 11.1 לפוליסה ביחס למועד בו עליה לשלם את הגמלה בפועל וחובתה על פי דין להעביר את תשלומי הגמלה, בצירוף ריבית ככל שזו שולמה באיחור. מה גם שההליך אינו נוגע לדרישה לפיצוי בגין הלנת שכר אלא פיצוי בגין ריבית שלא שולמה עבור כל סכום גמלה חודשית שהועברה באיחור.
המבקש טען כי תשלום הגמלה הראשון - שנעשה ביום 9.11.2016 בעבור חודש 11/2016 וכן בעבור 4 חודשים שקדמו לו (7/16 - 10/16) - נעשה באיחור, גם לפי פרשנות המשיבה את הוראות הפוליסה, שכן התביעה של המבקש לקבלת הקיצבה נמסרה כבר מספר חודשים קודם לכן (סעיפים 77 - 81 לתשובה לתגובה לבקשה לאישור התובענה).
ביחס לארבעת המבוטחים שהמשיבה הביאה כדוגמא, טען המבקש כי רק לאחר עיון ב פוליסות שלהם, ניתן יהיה לדעת אם אכן המשיבה פעלה כדין ולא שילמה באיחור גם בעניינם .
לתמיכה בתשובה הוגש תצהיר של המבקש וכן תצהיר של מר קהת.

בין הצדדים התנהלו הליכי גילוי ועיון. לטענת המבקש, רק ביום 16.9.2018, השלימה המשיבה את מסירת המסמכים אותם נדרשה לגלות ולאפשר עיון בהם.

ביום 9.10.2018 הגיש המבקש בקשה לצרף תצהיר משלים מטעמו (הבקשה הוגשה יחד עם התצהיר המשלים) . בקשה זו היא מושא החלטה זו. המסמכים שמבוקש לצרף אותם באמצעות התצהיר המשלים הם :
מסמכי תביעות לקבלת גמלה חודשית של המבקש עצמו (נספחים 1 -3 לתצהיר המשלים) - המצביעים , לשיטתו, בין השאר, כי המועד הראשון בו הוגשה מטעם המבקש תביעה להתחיל לקבל תשלומי גמלה חודשית היה ביום 21.9.2018, הגם שהתשלום הראשון נתקבל רק ביום 10.11.2016. משמע, אותו תשלום כלל גמלאות עבור מספר חודשים שכבר חלפו ולא רק עבור נובמבר 2016 וכי התשלום בוצע במועד מאוחר מה-1 לחודש . עוד משתמע מכך, לטענת המבקש, שגם אם תתקבל טענת המשיבה, כי היא רשאית לשלם כל גמלה עבור חודש מסוים, בחודש העוקב לאחר מכן, ללא תשלום תוספת ריבית, הרי שעדיין יוצא שבתשלום הגמלה הראשון, גם לשיטתה, איחרה היא בתשלום של מספר גמלאות (סעיפים 10 ו-14 לבקשה לצירוף התצהיר המשלים) .
טופס תביעה לקבלת גמלה חודשית של המבוטח, מר יצחק קהת (שתצהיר מטעמו הוגש כאמור גם לתמיכה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית) (נספח 4 לתצהיר המשלים) - לטענת המבקש, גם מטופס זה עולה כי התשלום הראשון של הגמלה נעשה בעבור חודשיים נוספים קודמים וזאת ללא תוספת ריבית , שלא כדין.
פוליסות הביטוח של ארבעה מבוטחים שפרטיהם הובאו על ידי המשיבה (נספחים 5 - 8 לתצהיר המשלים) - המבקש טוען כי המשיבה אשר ביקשה להסתמך בתשובה שלה על עניינם של ארבעת המבוטחים לא צירפה את הפוליסות שלהם יחד עם שאר המסמכי ם שצירפה ביחס לכל אותם מבוטחים. לטענתו, אכן מעיון באותן פוליסות שנתקבלו במסגרת הליכי ה גילוי והעיון עולה כי יש בהן רק כדי לחזק את טענות המבקש.
בנוסף, התצהיר המשלים מתייחס להשתלשלות העניינים העובדתית העולה משמיעה של כל השיחות המוקלטות של המבקש עם המשיבה, מ-9/16 ואילך - הקלטות שנתקבלו במסגרת הליכי הגילוי והעיון במסמכים.

עיקרי טענות הצדדים בבקשה לצירוף התצהיר המשלים
לטענת המבקש, הטעם להגשת התצהיר המשלים בעת הזו, לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות מטעם הצדדים ובטרם התקיים דיון בבקשה לאישור התובענה כייצוגית, נובע מכך שכל האמור בו מתבסס על מסמכים רלבנטיים בהם החזיקה המשיבה, אך גולו או ניתן בהם עיון רק ביום 16.9.2018, לאחר מועד הגשת תצהירי המבקש בתמיכה לכתבי טענותיו בתיק או מסמכים שרק באמצעות תצהיר גילוי המסמכים של המשיבה ניתן היה לקשור אותם לטענות עובדתיות ספציפיות שהועלו בתשובתה. לטענתו, התצהיר המשלים נועד על מנת שלפני בית הדין תהיה תמונה מלאה של הדברים. לטענת המבקש, לאור תוכן אותם מסמכים הייתה מוטלת על המשיבה החובה לצרפם מראש לתגובה לבקשה לאישור.

עיקרי טענות המשיבה הן כי :
כל המסמכים שצירופם מבוקש, יכול היה המבקש להשיג בשקידה ראויה (ואף בפחות מכך) עוד קודם להגשת הבקשה לאישור התובענה כייצוגית.
לגבי הסוג הראשון של המסמכים - טפסי התביעה לקבלת גמלה חודשית של המבקש ומר קהת (נספחים 1 -4 לתצהיר משלים) - אלו מסמכים שהמבקש עצמו והמצהיר הנוסף מטעמו שלחו להראל. על בקשת אישור להיתמך בתשתית ראייתית מוצקה ואין להתיר מקצה שיפורים לאורך הדרך, קל וחומר, כאשר את המסמכים שצירופם מתבקש ניתן היה לאתר בקלות רבה – בין באמצעות הראל ובין באמצעות סוכן הביטוח. לטענתה, האמור יפה גם ביחס לשיחות שערך המבקש עם נציגי השירות של הראל . אין בבקשה לצירוף כל טענה כי המבקש או המצהיר הנוסף פנו להראל טרם הגשת בקשת האישור לצורך קבלת המסמכים וזו סירבה למסור אותם. הבקשה הוגשה באיחור לאחר שהוגשו כל כתבי הטענות האמורים להיות מוגשים במסגרת בקשה לאשר תובענה כייצוגית.
באשר לסוג השני של המסמכים – נוסחי פוליסות הביטוח של ארבעת המבוטחים אשר הובאו כדוגמא על ידי הראל בתשובה לבקשת האישור – אין כל חשיבות עודפת להצגת הנוסחים של הפוליסות בהן מבוטחים ארבעת המבוטחים הללו ואין מקום לניסיון להסיק דווקא מנוסחים אלה מסקנות לקבוצה כולה. אלה כמו אלה אינם נוסח הפוליסה של המבקש עצמו שרק בקשר אליה יכול המבקש לה צביע על הרלבנטיות לעניינו האישי.
הטעם השני לגופו של עניין לדחיית בקשת הצירוף היא משום שעל פני הדברים הנושאים אליהם מתייחס התצהיר המשלים אינם הנושאים מושא בקשת האישור, והתצהיר המשלים אינו נדרש לצורך תמיכה בטענות המבקש כפי שאלו הועלו בבקשת האישור. בקשת הצירוף מלמדת על כך שהמבקש זנח את טענתו המרכזית בבקשת האישור – בדבר האיחור בתשלום החודשי של הגמלה, חודש בחודשו, ותחת זאת הוא מנסה לתמוך בראיות טענה אחרת, בדבר האיחור בביצוע התשלום הראשון (בלבד). זאת כאשר בסדרי הדין של תובענות ייצוגיות אין לכלול עילות חדשות או ראיות חדשות לאחר הגשת בקשת האישור והתגובה לתשובה לבקשת האישור, התוחמת את גדר המחלוקת. במצב דברים זה, המחלוקת בעניין נשוא בקשת האישור אינה עוד מחלוקת עובדתית (בשאלה עבור איזה חודש משולמת הגמלה) אלא רק מחלוקת של פרשנות משפטית וממילא אין בתצהיר המשלים בכדי להוסיף ולחדש דבר במחלוקת נשוא ההליך, כפי שבחר המבקש לגדרה במסגרת בקשת האישור שהגיש, וכפי שהתעצבה וחודדה מאז.
עוד טענה המשיבה כי בניגוד לסדרי הדין, ובאופן פסול, צורף כבר לבקשה דנן התצהיר המשלים אותו מבקש המבקש להגיש בטרם קיבל אישור להגיש אותו . המשיבה טוענת כי הכללים החלים על צירוף ראיות בערעור חלים גם על בקשה מהסוג דנן.
המשיבה ציינה כי היא מבקשת כי אם בית הדין יתיר צירוף התצהיר המשלים היא מבקשת להתיר לה להגיב לתצהיר המשלים.

בתשובה לתגובה לבקשה לצירוף התצהיר המשלים טען המבקש, כדלקמן :
המשיבה פעלה בניגוד להוראות תקנה 19 לתקנות תובענות ייצוגיות ותקנה 75 לתקנות סדר הדין האזרחי הקובעת כי כל בעל דין "יצרף לכתב טענותיו העתק של כל מסמך הנזכר בו, זולת אם אינו מצוי ברשותו או בשליטתו". מרביתם המוחלט של המסמכים שצירופם התבקש לפי התצהיר המשלים הם מלכתחילה מסמכים שדבר קיומם נזכר באופן כזה או אחר בתגובת המשיבה והתצהיר שנלווה אליה (כדוגמת מסמכי התביעה של המבקש לגמלה חודשית, פוליסות ביטוח של מבוטחים אחרים ועוד).
התנגדות המשיבה לצירוף התצהיר המשלים חסרת משמעות מבחינה מעשית, שכן ממילא תהא זכות למבקש להגיש כל אחד מאותם מסמכים רלבנטים, במסגרת החקירה הנגדית של המצהיר מטעם המשיבה או על ידי זימון עדים נוספים של המשיבה.
אין עסקינן בבקשה לצירוף ראיה במסגרת ערעור על החלטת ערכאה דיונית שונה אלא בבקשת ביניים שהוגשה בשלב מקדמי ביותר של ההליך ובאופן נפרד מכתבי הטענות העיקריים בו, כאשר הוראות תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין קובעות לעניין זה כי יש צורך לצרף תצהיר לבקשת ביניים לשם אימות העובדות הנזכרות בה.
המבקש לא "זנח" אף טענה שנזכרה בבקשתו לאישור או בתשובתו לתגובת המשיבה לבקשת האישור, שכן הבקשה היא להגשת תצהיר משלים.
טענת המשיבה כאילו יכל המבקש להשיג מסמכים אלו בשקידה ראויה" לו היה פונה אליה קודם להגשת בקשת האישור, משוללת יסוד, מהטעם שהיא מנותקת מהמציאות העובדתית - המשיבה גררה רגליים במשך 4 חודשים עד שענתה למכתב בירור ראשוני קצר אליה ולשני מכתבים נוספים שנשלחו אליה, בימים 26.4.17 ו-29.5.17, לא טרחה לענות כלל (כאמור בסעיפים 29 – 30 ו-34-35 לבקשת האישור). כל זאת כאשר המשיבה טוענת בדיעבד להתיישנות. הטענה אינה גם רלבנטית ביחס למסמכים שהמבקש לא יכול היה לצפות שתהיה להם רלוונטיות קודם להגשת תגובת המשיבה לבקשת האישור.
מדובר במסמכים רלבנטיים – המשיבה עצמה אזכרה בתגובתה לבקשת האישור את סוג המסמכים או העלתה טענות עובדתיות שונות הקשורות לאותם מסמכים.
זאת ועוד, בניגוד לטענת המשיבה, במסגרת בקשת האישור עמד המבקש מראש על כך כי רק ביום 10.11.2016 שילמה לו המשיבה תשלום ראשון שכלל גמלאות עבור מספר חודשים, אשר בוצע באיחור בניגוד להוראות פוליסת הביטוח שלו (סעיף 24 לבקשה) וכן כאמור בתשובה לתגובה לבקשה לאישור (סע' 79 -81) שם התייחס המבקש לטענת המשיבה (בסע' 3 לתגובה מטעמה) טען כי מבחינה עובדתית טענת המשיבה כי היא אף מקדימה את תשלום הגמלאות המבוצעות באותו חודש בגין אותו חודש, אינה נכונה משעה שהתשלום הראשון שמבוצע כולל גמלאות עבור מספר חודשים גם יחד, כי שארע בעניינו של המבקש ומר יצחק קהת.
צירוף נוסח חלק מאותן פוליסות ביטוח דרוש ורלוונטי על מנת להוכיח את טענת המבקש בדבר היקף הקבוצה הפוטנציאלית המיוצגת וכי הלכה למעשה לא קיימת שונות רבה בין פוליסות ביטוח של מבוטחים רבים נוספים של המשיבה לעומת פוליסת הביטוח של המבקש, כך שיש להתיר לו לייצג גם את עניינם. בנוסף צירוף הפוליסות האחרות נדרש להפרכת טענות המשיבה כי התשלום בגינן נעשה במועד.

דיון והכרעה
השאלה העומדת לפנינו היא האם יש להתיר הגשת תצהיר משלים בצירוף ראיות חדשות מטעם המבקש, באיחור, לאחר שכבר הוגשה בקשה לאישור התובענה הייצוגית וכן תגובה לבקשה לאישור ותשובה לה ?

חוק תובענות ייצוגיות, התשס"ו-2006 (להלן : "חוק תובענות ייצוגיות") מורה כי בקשה לאישור תובענה ייצוגית תוגש כבקשה בכתב (ראו, סעיף 5(א)(1) לחוק תובענות ייצוגיות). על כן, את השא לה האם ניתן להגיש ראיות נוספות לאחר שהוגשה בקשה לאישור תובענה ייצוגית יש לבחון על רקע הוראות הדין הנוגעות לבקשות בכתב. כך, כל עוד שר המשפטים לא קבע הוראות מיוחדות בעניין זה, על פי סמכותו הקבועה בסעיף 5(א)(1) סיפא ל חוק. מגיש בקשה בכתב נדרש להגיש את התצהיר או התצהירים התומכים בבקשתו יחד עם הבקשה עצמה (ראו, תקנה 241(א) לתקנות סדר הדין האזרחי , תשמ"ד-1984 ). תקנה 241(א) מוסיפה ומורה כי תצהיר שלא צורף לבקשה בעת הגשתה לא יצורף לה אלא ברשות בית המשפט (כאמור בפסק הדין בתיק רע"א 8562/06 לימור פופיק נ' פזגז 1993 בע"מ, ניתן ביום 15.4.2007, סעיף 6 לפסק הדין (להלן: "פסק הדין בעניין פופיק")).

באשר להגשת ראיות נוספות באיחור בהליך ייצוגי, נקבע כי "עלינו להבחין בין תיקון של הבקשה לאישור תובענה ייצוגית לבין הבאת ראיות לביסוס האמור בה. ברי, כי כבכל הליך משפטי אחר אין להתיר הגשת ראיות החורגות ממסגרת המחלוקת העובדתית כפי שהיא עולה מכתבי הטענות שהגישו בעלי הדין. זאת, בין אם הוגשו ראיות אלה באיחור ובין אם הוגשו מלכתחילה. השאלה הקשה יותר, המתעוררת לאור הוראת תקנה 241(א) , הינה מתי יש להתיר הגשת ראיות נוספות שלא צורפו לבקשה לאישור תובענה ייצוגית. מקובלת עליי טענת המשיבות, לפיה לאור חשיבותה של התובענה הייצוגית והשפעתה על הציבור המיוצג ועל הגופים הנתבעים, יש לשרש את התופעה של בקשות לאישור תובענה ייצוגית שמוגשות ללא תשתית ראייתית ראויה, כגון בקשות המוגשות על בסיס כתבה בעיתון ותו לא (ראו והשוו, בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון, פ"ד מח(3) 573, 600). אין להתיר ניסיונות ליצוק תוכן לבקשות נבובות לאישור תובענה ייצוגית תוך כדי הליך האישור. על כן, ככלל, אין להתיר הגשתן של ראיות שהיה ניתן, בשקידה ראויה, להגישן יחד עם הבקשה לאישור תובענה ייצוגית. במאמר מוסגר נציין, כי עשויים להיות מקרים בהם מגיש בקשה לאישור תובענה ייצוגית יעמוד על הצורך בראיה מסוימת רק לאחר שהוגשה תשובת המשיב לבקשה. בשל מורכבות ההליך לאישור תובענה ייצוגית והיקף השאלות העובדתיות והמשפטיות העשויות להתעורר בו, ייתכן כי גם במקרה כזה תהא הצדקה להתיר הגשתן של ראיות נוספות לאחר שהוגשה תשובת המשיב. זאת, אף אם לכאורה ניתן היה להשיג ראיות אלה עובר להגשת הבקשה לאישור תובענה ייצוגית" (סעיף 8 לפסק הדין, ההדגשה הוספה).

דומה כי גישת בית הדין הארצי לעבודה היא כי מותר להביא ראיות נוספות בהליך יצוגי אף לאחר שמיעת ראיות, בין השאר, אם הן מהותיות להליך (ראו לעניין זה: בר"ע (ארצי) 51093-06-14 מרדכי אוהב צין - ע.. יס -אור בע"מ, ניתן ביום 4.1.2015).

זאת ועוד, בהתאם להלכה הפסוקה, "במקרה נתון בו מתעורר המתח שבין קיום הפרוצדורה לבין חקר האמת שומה על בית הדין לבחון, בין היתר, האם הסטייה מהכללים אינה גורמת לבעל הדין שכנגד לעוול מהותי שאינו בר פיצוי, והאם הסטיה מהכללים היתה אך פרי שגיאה או רשלנות של בעל הדין או שמא ביטוי של זלזול מצידו בהליך המשפטי, וכי יש לאזן בין האינטרסים הנוגדים – קיום הפרוצדורה וחקר האמת, בכל מקרה לפי נסיבותיו הוא" ( בר"ע (ארצי) 42681-11-16 מקסים בריקלין - ביכורי השדה דרום שיווק תוצרת חקלאית (2002) בע"מ, ניתן ביום 6.2.2019, סעיף 14 לפסק הדין (להלן: " פסק הדין בעניין בריקלין"). ככל שבית הדין מתיר לבעל דין הגשת ראיות נוספות באיחור ובחריגה מכללי הפרוצדורה, על בית הדין לבחון האם כפועל יוצא מהחלטה זו, על מנת למנוע פגיעה בזכויותיו של בעל הדין שכנגד, יש צורך בקבלת החלטות נוספות, כגון: מתן היתר לבעל הדין שכנגד להגיש בתגובה לראיות החדשות תצהירי עדות משלימים או להגיש ראיות נוספות; חיוב בהוצאות עקב הגשת הראיות הנוספות באיחור, ועוד (סעיף 15 לפסה"ד בעניין בריקלין).

מן הכלל אל הפרט
לאחר שעיינתי בבקשה, בתגובה ובתשובה לה הגעתי לכלל מסקנה כי יש להתיר את צירוף התצהיר המשלים ובכלל זה את הראיות הנוספות בכפוף למפורט להלן ואנמק.

בקשה זו מתייחסת לתצהיר משלים שמצורפים לו מספר סוגי מסמכים – טפסי תביעה לקבלת גמלה חודשית של המבקש ומר קהת (המצהיר הנוסף) וכן פוליסות של ארבעת המבוטחים שהמשיבה בחרה להביא אותם כדוגמא לתמיכה בטענותיה. זאת ועוד, הבקשה מתייחסת לגרסת המבקש המובאת בתצהיר המשלים באשר להשתלשלות העניינים העובדתית שקדמה להגשת התביעה בהתבסס על ההקלטות של השיחות בין המבקש לבין נציגי המשיבה.

לכאורה אכן המבקש יכול היה בשקידה ראויה, עובר להגשת הבקשה לאישור התובענה להשיג את טפסי התביעה לקבלת הגמלה החודשית שלו ושל מר קהת (נספחים 1 -4 לתצהיר המשלים) . המבקש לא טוען כי פנה בעניין זה למשיבה עובר להגשת הבקשה לאישור. אולם משעה שמדובר במסמכים רלבנטיים להליך אשר עשויים לשפוך אור ולסייע בבירור האמת סבורני כי אין באמור כדי לגרום לדחיית הבקשה. מסמכים אלו נועדו לתמוך ולבסס האמור בבקשה לתובענה הייצוגית ואין בהם כדי ליצור עילה חדשה או תיקון של הבקשה לאישור התובענה הייצוגית. בניגוד לטענת המשיבה, המבקש לא "זנח" את טענתו כי תשלום הגמלה החודשית היה צריך להיות בכל 1 לחודש בחודש בגינו משולמת הגמלה, בהפנותו לסעיף 11.1 לפוליסה, ואין באמור בבקשה מושא החלטה זו משום הודאה כי מלבד התשלום הראשון כל התשלומים האחרים בוצעו במועד. המבקש התייחס כבר בבקשה לאישור התובענה כייצוגית לעובדה כי תשלום הגמלה הראשון נעשה בגין חודשים שקדמו לו (כאמור בסעיף 20 לבקשה לאישור התובענה כייצוגית). כל שנטען על ידו בבקשה דנן (מבלי לזנוח את טענתו שלו כי תשלום הגמלה היה צריך להיות ביום ה-1 לחודש באותו חודש בגינו משולמת הגמלה ) הוא כי גם אם בית הדין ילך לשיטת המשיבה הרי שמבחינה עובדתית טענת המשיבה כי היא אף מקדימה את תשלום הגמלאות המבוצעות באותו חודש בגין אותו חודש, אינה נכונה משעה שהתשלום הראשון שמבוצע כולל גמלאות עבור מספר חודשים גם יחד ובמועד מאוחר מה-1 לחודש , כפי שארע, לטענתו, בעניינו של המבקש ומר יצחק קהת (ראיות אותן הוא מבקש לצרף כעת כראיה נוספת ). משכך, לא זו בלבד שאין מדובר בהעלאת עילות או ראיות חדשות אלא יש באמור כדי להתייחס לטענות המשיבה בתגובה לבקשה לאישור ולנסות לסתור אותן .

לעניין הבקשה לצירוף הפוליסות של ארבעת המבוטחים אליהם הפנתה המשיבה (נספחים 5 - 8 לתצהיר המשלים) , הרי שאין לומר כי המבקש יכול היה להשיג מסמכים אלו עובר להגשת הבקשה לאישור התביעה כייצוגית "בשקידה ראויה". ענינם של ארבעת המבוטחים עלה לראשונה במסגרת תגובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית (כאמור בסעיף 21 לתצהיר מטעם הנתבעת של מר יצחק בסון). המשיבה צירפה לתגובה לבקשה לאישור את טופסי הבקשה לקבלת גמלה חודשית וכן תלושי פנסיה של אותם מבוטחים (נספח 3 לתצהיר מר בסון) אולם לא צירפה את הפוליסות של אותם מבוטחים. משעה שהמשיבה היא שבחרה להציג את המקרים של אותם ארבעה מבוטחים כדוגמא לתמיכה בטענותיה , הרי ש המבקש לא יכול היה לעמוד על הצורך בצירוף הפוליסות אלא לאחר שהוגשה תגובת המשיבה לבקשה לאישור התובענה כייצוגית . המבקש ציין אף בתשובה מטעמו לתגובה לבקשה לאישור התובע נה הייצוגית כי רק לאחר עיון בפוליסות עצמן ניתן יהיה ל ראות באם בוצע תשלום הגמלה הראשון במועד, באם לאו ( כאמור בסעיפים 82 - 84 לתשובה לתגובה בבקשה לאישור התובענה כייצוגית). משנתקבלו אצל המבקש הפוליסות של אותם מבוטחים לראשונה בעקבות הליכי גילוי ועיון במסמכים, ביום 16.9.2018, ברי כי לא יכול היה להתייחס למסמכים אלו קודם לכן ומשכך הבקשה בעניין זה לא הוגשה באיחור. זאת ועוד, משעה שהמשיבה היא שהפנתה לעניינם של אותם מבוטחים אין היא יכולה לטעון כי הראיות הנוספות הנוגעות לאותם מבוטחים אינן רלבנטיות. מן הראוי היה כי המשיבה עצמה הייתה מצרפת אותן - לצורך הצגת התמונה השלמה - ככל שהיא מעוניינת להתבסס על אותם מקרים כדוגמא לתמיכה בטענותיה . משכך, הדין עם המבקש. יצוין כי האמור בתצהיר המשלים ביחס לאותם מסמכים (סעיפים 18 - 25 לתצהיר המשלים) אינו אלא ניתוח ומסקנות אליהן הגיע המבקש מתוך אותם מסמכים. המבקש יכול היה גם להגיש מסמכים אלו באמצעות החקירה הנגדית של עדי המשיבה ולהתייחס אליהם בסיכומים ואף מטעם זה, אין בצירופם כעת כל פסול.

לעניין גרסת המבקש המובאת בתצהיר המשלים באשר להשתלשלות העניינים העובדתית לכאורה שקדמה להגשת התביעה בהתבסס על ההקלטות של השיחות בינו לבין נציגי המשיבה - הרי שגם אם נניח לצורך העניין כי המשיבה הייתה נעתרת לבקשת המבקש להמציא לו את ההקלטות עובר להגשת הבקשה לאישור התובענה הייצוגית (דבר שלא ניתן לדעת היום ), הרי שמשעה שההקלטות הגיעו לידי המבקש רק לאחר הליכי גילוי ועיון מסמכים, ביום 16.9. 2018, והואיל ובעקבות כך יכול היה המבקש לפרוס את השתלשלות העניינים באופן יותר מדויק (ולא על סמך הזכרון שלו) והואיל ואין באמור כדי ליצור עילות חדשות אלא מטרתו להציג את התמונה העובדתית במלואה , אני מקבלת את הבקשה להגיש את התצהיר המשלים גם לעניין זה.

עם זאת, על מנת לא למנוע פגיעה בזכויות המשיבה, אני קובעת כי המשיבה תהיה רשאית להגיש תצהיר משלים מטעמה עד ליום 31.4.2019.

נוכח המסקנה שהגעתי אליה לעיל, לא מצאתי לנכון להידרש לטענת המשיבה כי יש לפסול את הבקשה מחמת צירוף התצהיר המשלים לבקשה, בטרם ניתנה רשות להגיש אותו. החלטתי כאמור אינה מבוססת על התרשמות מהראיות עצמן אלא מטיב הראיות שמבוקש הצירוף שלהן ביחס לסוגיות שבמחלוקת בתיק דנן. אינני סבורה שניתן להקיש להליך דנן מההליך של בקשה לצירוף ראיות נוספות בערעור - שעה שלגבי שלב הערעור קיימות הוראות ספציפיות בתקנות 457 ו-465 לתקנות סדר הדין האזרחי, תשמ"ד-1984. מעבר לכך, אינני סבורה כי מדובר ב"פגם" לכאורה המצדיק דחיית הבקשה בנסיבות העניין.

משנמצא כי חלק מהראיות לא הוגשו באיחור ומשעה שהבקשה התקבלה בכפוף לאמור ליעל אין חיוב בהוצאות.

באשר לבקשה לדחיית מועד הדיון מיום 11.3.2019 עקב היעדרות ב"כ המבקש בשל נסיעה לחו"ל ועל מנת שלמשיבה תהיה שהות להגיש תצהיר משלים מטעמה, ככל שהיא מעוניינת בכך, אני קובעת כי הדיון הקבוע בתיק ליום 8.4.2019, מבוטל. תחת האמור התיק יישמע ביום 3.6.2019 בשעה 11:30. יובהר כי הדיון יתקיים במתכונת של דיון הוכחות.

התיק יעלה לעיוני ביום 1.5.2019.

ניתנה היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, (25 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.