הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"ב 51926-09-14

08 יוני 2018

לפני:

כב' השופטת אסנת רובוביץ - ברכש
נציג ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר מאיר ליברמן

המבקשת
איריס תגרין
ע"י ב"כ: עו"ד גדעון רובין ועו"ד שמואל קאסוטו
-
המשיבה
סטימצקי (2005) בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד שלומית גוטרמן-כספי

פסק דין

לפנינו בקשתה של המבקשת, גב' איריס בראל למינוי בורר לפי סעיף 8 ( א) לחוק הבוררות, תשכ"ח-1968, על מנת שיכריע במחלוקות בתיק זה בנוגע למענקים בסך של 2,000,000 דולר ארה"ב שלטענת המבקשת, המשיבה-"חברת סטימקי (2005) בע"מ" חבה לה, זאת נוכח התנגדות המשיבה להעברת המחלוקות דנן לבוררות.

הרקע לבקשה ותשתית עובדתית כעולה מחומר הראיות
המבקשת ( להלן:"גב' איריס בראל") עבדה כמנכ"ל המשיבה (להלן – סטימצקי) במשך שמונה שנים מיום 13.8.06 ועד 29.7.14.
ביום 25.1.2011 נחתם נספח לחוזה עבודה בין המשיבה לבין המבקשת, כאשר חברת סטימצקי הייתה בבעלות קרן מרקסטון ובו נקבע כי המבקשת תהא זכאית למענק של מיליון דולר ארה"ב בנסיבות בהן תימכר השליטה בחברה ובתנאים שפורטו, בנספח, כמצוטט:
" .... ובהתאם להחלטת דירקטריון החברה מיום 20 בינואר 2010, חתמו הצדדים על נספח להסכם העבודה, אשר שינה ועדכן חלק מהוראות הסכם העבודה בתוקף מיום 1 בינואר 2010 ( הסכם העבודה כפי ששונה עודכן ותוקן כאמור לעיל, ... ובהתאם להחלטת דירקטריון החברה מיום 3/2/11 מעוניינים הצדדים לשנות ולעדכן את הוראות ההסכם בתוקף מיום 25.3.07..... 2. במקרה של עסקת מכירת שליטה במזומן, אשר מועד החתימה על הסכם עסקת מכירת השליטה יהיה עד ליום 31.12.11, תהיה המנהלת זכאית לקבל מהחברה מענק מיוחד וחד פעמי בשיעור של 1,000,000 דולר US והכל כמפורט להלן....
בהמשך נקבע:
"הצדדים מסכימים שחילוקי דעות בין המנהלת לבין החברה בהקשר לאמור בנספח זה, אשר לא ייושבו בין הצדדים תוך 7 ימי עבודה, יועברו להכרעתו של בורר מוסכם, אשר זהותו תוסכם על שניהם תוך אותם 7 ימי עבודה, ובהעדר הסכמה תוך 7 ימים האמורים, כל אחד מהצדדים יהיה רשאי לפנות ליו"ר לשכת עורכי הדין על מנת שזה ימנה בורר מוסכם... סעיף זה מהווה הסכם בוררות והוראות חוק הבוררות, תשכ"ח- 1968 , יחולו על בוררות זו..." ( להלן:"נספח המענק הראשון").
המבקשת הציגה מסמך שלטענתה נעשה בישיבת דירקטריון מיום 5.11.13 בו נכתב:
" 1. בתאריך 25.1.11 נחתם נספח להסכם עבודה בין סטימצקי 2005 בע"מ לבין אריס בראל מנכ"ל סטימצקי בו סוכם בין הצדדים על מענק בגובה של 1,000,000 דולר אשר ייתן למנהלת כמענק חד פעמי במקרה של עסקת מכירת שליטה. 2. בהתאם להחלטת דירקטוריון סטימצקי הוחלט על הגדלת המענק לסך של 2,000,000 דולר . 3. ביתר תנאי נספח העבודה לא יחולו כל שינוי. 4. דירקטוריון סצימצקי מסמיך את מר אמיר קס יו"ר הדירקטוריון לחתום בשם הדירקטוריון". מסמך זה הוא המסמך השנוי במחלוקת בין הצדדים כפי שיפורט שעליו יש חתימה של מר קס ז"ל, שנהרג בתאונה .
(להלן: "מסמך תוספת המענק").
ביום 18.6.14 נחתם הסכם למכירת מניות המשיבה בין קרן מרקסטון, המשיבה וחברת אבן החכמים בע"מ.
בין הצדדים התקיימה תכתובת ענפה בכל הנוגע לנסיבות סיום העסקת התובעת ודרישותיה. ר' נספחים 3-7 לבקשה.
ביום 27.8.14 פנתה המבקשת למנכ"ל המשיבה מר גרינברג, בדרישה לממש את תניית הבוררות בסעיף 13 לנספח המענק הראשון וביקשה לקבל את בחירת והסכמת המשיבה בדבר שופט בדימוס. ר' נספחים 6-7 לבקשה.
ביום 28.8.14 ענתה המשיבה למכתבים אלו וטענה בין היתר, כי המבקשת אינה זכאית למענק כלשהו כי מנספח המענק הראשון עולה בבירור כי במקרה של התפטרות אין זכאות למענק זה. בכל הנוגע למענק של המיליון הנוסף הבהירה המשיבה כי אין למסמך זה תוקף מחייב תוך שהיה ציינה: "לנוכח הספקות דלעיל, מתבקשת מרשתכם להמציא לחברה מסמכים חתומים כדין, המבססים את טענתה בדבר זכאות למענק בדובה של 2,000,000 $ ".ר' נספח 5 לבקשה.

טענות הצדדים בתמצית
ההליך החל בבקשת המבקשת למינוי בורר בבית משפט מחוזי, שם טענה כי בינה למשיבה נתגלעה מחלוקת מהותית באשר למענק לו זכאית היא לטענתה מכוח הסכמים עליהם חתמה מול החברה, לרבות בקשר עם נספח להסכם עבודה 25.1.11 ועדכון לנספח שנחתם ביום 5.11.13 ( נספח המענק הראשון ומסמך תוספת המענק),שנערכו ונחתמו עת הייתה המשיבה בבעלות קרן מרקסטון ובהם נקבע כי המבקשת זכאית למענק בנסיבות בהן תימכר השליטה בחברה. עוד טוענת המבקשת כי סטימצקי ביצעה הפרשות בספרים שהועברו לעיון הרוכשים, במסגרת הליך בדיקת הנאותות בטרם הרכישה, בכל הנוגע לזכאותה למענקים אלו. משהמבקשת הבינה כי אין בכוונת בעלי השליטה החדשים במשיבה לקיים את ההתחייבויות שנטלה על עצמה החברה פנתה אליהם כדי להעביר את המחלוקות בנדון לבורר שיכריע בהתאם להסכמת הצדדים כעולה מהנספחים שפורטו לעיל. לטענת המבקשת בהתאם לסעיף 8 ( א) לחוק הבוררות ונוכח סעיף 13 לנספח המענק הראשון, קיימת תניית בוררות מפורשת, ומשמדובר במענק מכירה ולא בזכות קוגנטית הרי שמדובר בנושאים המסורים להכרעת הבורר.
מנגד לטענת המשיבה במועד העברת השליטה, הייתה המשיבה במצב של חדלות פרעון ובהעברת השליטה היא למעשה הבטיחה את המשך פעילותה לרבות הבטחת מקום העבודה לכלל עובדיה. המבקשת הציגה בפני הרוכשים מצג בדבר קיומו של הסכם המחייב כביכול את המשיבה, לשלם לה מענק במקרה של העברת שליטה. אולם בעקבות בדיקה שנערכה לאחר העברת השליטה במשיבה התבררו עובדות אשר לא היו ידועות לרוכשים קודם לכן ועובדות אלה שוללות את טענת המבקשת, בדבר עילת תביעה כנגד המשיבה ומקימות למשיבה עילת תביעה שצורפה לתגובה. לטענת המשיבה לא קיים הסכם בוררות תקף המקנה למבקשת זכות לקבלת 2,000,000 דולר אמריקאי. וממילא לא התקיימו תנאי הסף הקבועים בהסכמים לקבלת מענק, ולכן אין כל טעם בקיומו של הליך בוררות. עוד טוענת המשיבה כי השאלות הדרושות הכרעה בעניין זכאותה ( המוכחשת) של המבקשת לקבלת מענק, הינן מסוג השאלות שלא ניתן להעבירם להכרעתו של בורר שכן כרוכות הן בהכרעה בזכויות קוגנטיות. בין הצדדים מחלוקות נרחבות יותר, שדינם להתברר במאוחד בפני בית הדין. לטענת המשיבה 10 ימים לאחר חתימתו של הסכם המכירה הודיעה המבקשת, במפתיע על התפטרותה.
עוד טוענת המשיבה כי נוכח דרישותיה של המבקשת החלה המשיבה בביצוע בדיקה בנוגע לפרטי ההתקשרות והן בקשר להתנהלותה הכספית בתקופת העסקתה. ממצאי בדיקה זו העלו סימני שאלה בדבר מידת תקינותה של התנהלות המבקשת. לטענת המשיבה המבקשת הגדילה את שכרה החודשים ללא היתר, נטלה מהמשיבה הלוואות מבלי שנמצא לכך עיגון הסכמי, נטלה מהמשיבה " בונוס" בעת שזו הייתה חדלת פרעון, נטלה מהמשיבה תשלומים שלא כדין, בגין " פדיון ימי חופשה", התקשרה עם בני משפחה שלא לצורך, משכה מזומנים שלא כדין ובגין מחדליה של המבקשת, המשיבה נאלצה לשאר בתשלום קנס של מיליון וחצי ₪ .
עוד טוענת המשיבה כי הבקשה למינוי בורר נסמכת הין היתר, על מסמך תוספת המענק שחתום רק על ידי מי ששימש אז כיו"ר הדירקטוריון , מר אמיר קס ז"ל אולם המסמך אינו נחזה להוות פרוטוקול של ישיבת דירקטוריון ולא נמצא תיעוד לדיון דירקטוריון בנדון, אחד מחברי הדירקטוריון באותה עת מסר כי לא ידוע לו על החלטה כזו, עיתוי מתן ההחלטה כאשר החברה על סף חדלות פרעון כמו גם הכפלתו של המענק מעוררים ספק בדבר היותו של הסכם זה עולה בקנה אחד עם חובות הנאמנות של נושאי משרה לכן קיימת מחלוקת של ממש בדבר תוקפה של החלטה זו. משכך טוענת המשיבה כי לא קיים הסכם חתום ומחייב לתשלום התוספת למענק ומשכך לא קיימת כל תניית בוררות מחייבת ביחס לסכום זה. מעבר לאמור ולטענת המשיבה גם אם ההסכם הבוררות בר תוקף, בין הצדדים הזכות לקבלת מענק מכירה מותנית בתנאים ברורים שלא יתקיימו. המענק מותנה בקיומם של יחסי עובד ומעביד, ואילו המבקשת התפטרה מעבודתה חודש ימים לאחר חתימת ההסכם להעברת השליטה ולכן אינה הזכאית בכל מקרה למענק המכירה, שעה שלא עבדה והואיל והיא זו שהתפטרה. מעבר לאמור טוענת המשיבה כי , נוכח הנסיבות שנתגלו על ידי המשיבה לאחר התפטרותה של המבקשת בכל מקרה אינה זכאית למענק המכירה הואיל ומדובר בהסכם בעל " תנאי מתלה" והמבקשת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך קבלת מענק המכירה ולכן מתייתר הצורך במינוי בורר אשר יכריע בסוגיית זכאות המענק.
המבקשת הגישה תגובה לתגובת המשיבה למינוי בורר ושם טענה כי אין ממש בטענת המשיבה כאילו אין הסכם בוררות תקף- אין כל מחלוקת שקיים הסכם בוררות ביחס למענק של מיליון דולר ואין בגובה הסכום כדי לאיין את ההסכמה העקרונית לקיום בוררות. עוד טוענת המבקשת כי המשיבה הסתירה מבית הדין את העובדה שהוחלט בדירקטוריון כי מר קס ז"ל מוסמך לחתום בשל החברה בעצמו ללא כל מגבלה. עוד טוענת המבקשת כי אין ממש בטענה של המשיבה כאילו לא התקיימו התנאים לקבלת המענק וכי זה בדיוק הנושאים שעל הבורר יהיה להכריע בהם. עוד טוענת המבקשת כי השאלות הדרושות הכרעה בעניין הזכאות למענק הינן ברות בוררות וכי זכויות חוזית הנובעות מיחסי עובד ומעביד מתאימות להתברר בפני בורר ולא מדובר על זכויות קוגנטיות. לטענת המשיבה בהתאם לפסיקת בית הדין הארצי כאשר השאלה הנוגעת ליחסי העבודה לא נבחנת בזיקה לפיצויי פיטורים או לזכות מוגנת אחרת , הכיר בית הדין באפשרות ההכרעה על ידי בורר. אין ממש בטענות סטימצקי שקיומן של מחלוקות נרחבות מחייב בירור מאוחר בפני בית הדין. לא ניתן לאפשר לבעל דין המבקש להתחמק מתניית בוררות מפורשת ומוסכמת לייצר יש מאין טענות מופרכות ואז לטעון כי נוכח רוחב היריעה שבמחלוקת יש לרכז את ההכרעה בפני בית הדין. עמדה זו עומדת בניגוד למגמה הרווחת כיום בבית הדין לעודד ולהרחיב את סמכויות הבוררות בענייני עבודה. יש ליישם את מבחן " הטפל ההולך אחר העיקר" ובמקרה דנן, בירור הזכאות למענק הוא העיקר בעוד שכל טענות הסרק של סטימצקי הן הטפל שבירורן אינו מצדיק סטייה מההסכמה המפורשת להכרעה מהירה של המחלוקת בבוררות.

ההליך המשפטי
ביום 22.9.14 הגישה המבקשת לבית משפט מחוזי הבקשה למינוי בורר. ביום 7.12.14 ניתנה החלטה של בית המשפט המחוזי על העברת הבקשה למינוי בורר שהגישה המשיבה לבית הדין לעבודה בתל אביב.
ביחד עם תגובת המשיבה לבקשה למינוי בורר, הגישה היא תביעה ע"ס 4,384,015 ₪ כנגד המבקשת בתיק נפרד וזאת בנוגע להחזר כספים אותם קיבלה המבקשת שלא כדין לטענת המשיבה בכל הנוגע להגדלת שכרה ללא היתר, נטילת הלוואות ללא עיגון הסכמי, לקיחת בונוס שלא כדין, נטילת תשלומים שלא כדין בגין "פידיון ימי חופשה", תשלום קנס של מיליון וחצי ₪ ששילמה המשיבה בשל מחדלי המבקשת , התקשרות עם בני משפחה שלא כדין, ומשיכת מזומנים שלא כדין. התיק קבוע להוכחות בפני מותב אחר.
ביום 31.1.16 ניתן פסק דין של כב' השופט לובצקי שקבע כי דין בקשה למינוי בורר להתקבל וכי יש להעביר את ההליך דנן להכרעתו של בורר תוך שנפסק :" ... נוטה אני אם כן לאמץ את עמדת המבקשת ולומר כי שאלת עצם הזכאות למענק היא סוגייה שהייתה קיימת לגביה הסכמה מפורשת של הצדדים להעברה להכרעת בורר. גם שאלת גובה המענק, האם זה בשיעור המענק המקורי המוגדל היא שאלה שהבורר יצטרך להכריע בה. שאלת זכאות למענק אינה שאלה שכרוכה בזכויות מגן. ודומה כי אין חולק שמדובר בשאלה שהיא " ברת בוררות". ברי כי שאלת עצם הזכאות למענק וגובהו, שאלה שהיא כאמור מועברת להכרעת הבורר, טומנת בחובה גם שאלות כמו האם התובעת פעלה או לא פעלה באופן השולל ממנה את הזכאות, כולה או חלקה ועל כן אינני מקבל את עמדת סטימצקי כי מדובר בנושאים שאינם ברי בוררות". ר' נספח 6 למוצגי המבקשת.
המשיבה הגישה ערעור על פסק דין זה.
בית הדין הארצי קבע שיש לקבל את הערעור וקבע: "החלטת בית הדין האיזורי שלפיה הבורר הוא זה שיכריע בגובה המענק אותו הוא מוסמך לפסוק משמעה שהבורר הוא זה שמוסמך להכריע בדבר תקפות המסמך שבו הוגדל המענק, שתוצאתו הוא הגדלת היקף סמכותו של הבורר. אין הבורר מוסמך לדון בשאלת המענק על פי שיעורו המוגדל בטרם הוחלט קודם על תקפות אותו מסמך שמכוחו מוקנית לו אותה סמכות. שאלת תקפות המסמך הינה גם שאלה שבעובדה, ולא ניתן להכריע בה אך ורק על יסוד מסמכים, לרבות תצהירים, ללא חקירות העדים.... לפיכך רק לאחר שמיעת כלל הראיות ניתן יהיה להכריע בדבר תקפותו של המסמך. אשר על כן בשלב ראשון יש להחזיר את עניננם של הצדדים לבית הדין האזורי על מנת שיכריע בהקדם על סמך כל הראיות שיובאו בפניו, לרבות ראיות נוספות שהצדדים יבקשו להוסיף, ככל שיבקשו, בשאלת תקפותו של המסמך. לאחר הכרעתו של בית הדין האיזורי בדבר תקפותו של המסמך, כך שיוגדר היקף סמכותו של הבורר, יהא עליו להכריע בשאלה בהתחשב בכלל הנסיבות האם יש מקום להעברת הסכסוך בנוגע למענק לבוררות, בהתחשב בין השאר, בתביעה שהוגשה על ידי המערערת, כנגד המשיבה..."
בעקבות פסק הדין של בית הדין הארצי הגישה המבקשת תצהיר משלים ותצהיר נוסף של מר לובש. המשיבה הגישה גם ראיות משלימות – חוות דעת של גרפולוגית הגב' אריאלי וזאת נוכח טענה חדשה שנטענה על ידה לפיה חתימתו של מר קס ז"ל על ההסכם השני הינה מזוייפת וכן תצהיר של עו"ד שחר ולר. המבקשת טענה כנגד חוות הדעת בשל העובדה כי מדובר בהרחבת חזית, עם זאת הגישה חוות דעת נגדית בנוגע לטענת הזיוף של גרפולוגית מטעמה, הגב' איה שוחט. התקיים דיון הוכחות.
ביום 16.2.17 ניתן פסק דין של כב' השופט יצחק לובוצקי בו נקבע: "...סטימצקי אינה חולקת על כך שקיים הסכם מפורש וברור למתן המענק המקורי, הסכם הכולל את סעיף הבוררות ליישוב מחלוקות בקשר למענק האמור... לטעמינו הטענות שכנגד שמעלה המשיבה בנוגע להפרת התחייבויות של המבקשת המצדיקות, כך לטענת סטימצקי, שלילת המענק בין המקורי ובין הנוסף, אינן גורעות מסמכות הבורר שכן מדובר בטענות הגנה בסכסוך שבמהותו הועבר לבוררות. אין מקום לשלול את סמכות הבורר, רק משום שהמשיבה טוענת טענות כאלה ואחרות כנגד מחויבותה על פי העילה שהוסכמה במפורש שתועבר להכרעת הבורר. מה גם שטענות המשיבה הינן טענות שלא מתחום " זכויות המגן" של עובד במקום עבודתו, אלא מתבססות על דיני החוזים בלבד. לאור האמור, הרי שקביעתינו היא, כי בנוגע למענק המקורי , לרבת שאלת עצם זכאותו , יש להעביר את הסכסוך להכרעת הבורר. באשר לתקפות המסמך, שבמחלוקת: אנו מדגישים כי אנו מכריעים בו לפי מצוות בית הדין הארצי. אך אין בהכרעתינו לקבוע מסמרות וממילא לקבוע את גורל תביעתה של המבקשת להעניק לה מענק מוגדל, שכן היא ( המבקשת) כלל לא הגישה לפנינו תביעה למענק מוגדל, אלא רק ביקשה להצהיר כי ההכרעה בסכסוך בנוגע לו הוא בסמכות הבורר. לעניין הנפקות המסמך עצמו, על פי התרשמותינו, המסמך כשהוא לבדו אינו יכול להקנות למבקשת את המענק המוגדל (" המיליון הנוסף") עורכו וחותמו של המסמך... כבר למרבה הצער אינו בין החיים, ישנן טענות של המשיבה הנוגעות למקוריות החתימה... ובכל מקרה התובעת אינה מחזיקה ברשותה את המסמך המקורי, שלטענת סטימצקי , כלל לא היה בנמצא אצלה. המבקשת היא מנהלת מנוסה וההיגיון מחייב כי התחייבות בסדר גודל כזה שניתנה לטובתה, היתה נרשמת אצלה במקורה, ומקבלת אישרור בכתב של כל חברי הדרקטריון, לו היתה התחייבות כזו ש"גמירות דעת" בצידה ולא רק התחייבות שצצה לפתע באקראי כעותק סתמי. ... לעניין זה, מאחר ואין הסכם בוררות תקף בנוגע לעילה של המענק הנוסף, ממילא אין מקום להורות על בירור העניין הזה.. בהליך בוררות. אם בכלל קיימת עילה כזו, דינה להתברר לפני בית משפט או בית הדין המוסמך... לעניין הטענות הנוגעות להליך הנוסף , אותו פתחה סטימצקי כנגד המבקשת, אלו אינן יכולות להשפיע על " שאלת הסמכות" שבין בית הדין לבין מוסד הבוררות. אחרת ימצאו עצמם הפונים לעזרת בית הדין ב"מירוץ סמכויות" דבר שלא יתרום מאומה לפיתרון הסכסוך... קביעתינו כאמור לעיל- קרי , כל מה שקשור למענק המקורי נמצא בסמכותו של בורר- וכך גם כל טענות הגנה בקשר לכך. הפיכת " טענות הגנה" לכתב תביעה" לא משנה את המהות של התובענה. בנוגע למענק המקורי , יועבר הסכסוך בין הצדדים להליך בוררות ( לפני כב' השופטת בדימוס) אורנית אגסי)... באשר לגורל המסמך שבמחלוקת והמענק הנוסף , הכרעתינו היא כפי שפורעה לעיל, קרי והיה ותוגש תביעה ל"מענק נוסף" – הכרעה בה אינה בהליך של בוררות" ר' נספח 3 לראיות המבקשת.
המבקשת הגישה ערעור לבית הדין הארצי על פסק דינו זה של כב' השופט לובוצקי.
ביום 3.10.17 נתן בית הדין הארצי את פסק דינו ושם קבע:" ..בית הדין קמא, לאור פסק דיננו הקודם שהחזיר את התיק אליו, היה אמור לבחון 2 אלה: א. לקבוע את סמכות הבורר לאור תוקף המסמך בדבר המענק הנוסף ב. לדון ביחס בין תביעת סטימצקי כנגד הגב' תגרין והשלכתה ככל שישנה על העברת עניין המענק המקורי לבורר, לרבות של הליך בירור אותה תביעה. בשני עניינים אלה למעשה לא הכריע בית הדין קמא. משאלה פני הדברים, סבורים אנו כי בנסיבות המקרה ראוי שהשאלות כפי שפורטו לעיל תועברנה לבחינתו ולהכרעתו של מותב חדש כפי שתקבע נשיאת בית הדין האיזורי בתל אביב".
בהתאם להחלטת נשיאת בית הדין האיזורי לעבודה, התיק הועבר לשמיעת המותב דנן משכך נקבעה ישיבת הוכחות ליום 24.1.18 . בישיבה זו הסכימו הצדדים כי לא כל העדים ישמעו בשנית. בישיבת ההוכחות נשמעו העדים: מר לובש, הגרפולוגית הגב' איה שוחט ועו"ד שחר וולר.

להלן הכרעתינו
נדגיש כי אין מחלוקת בין הצדדים שקיים הסכם בוררות תקף וחוקי ביחס למענק המכירה בגובה של מיליון דולר כמפורט בנספח המענק הראשון, מיום 25.1.2011 שנחתם בין המשיבה לבין המבקשת. (ר' סעיף 10 לסיכומי המשיבה).

בכל הנוגע למסמך תוספת המענק של מיליון הדולר הנוסף
לאחר שעיינו בכלל הראיות ושמענו גם את העדים בישיבת ההוכחות האחרונה אין אנו סבורים כי יש לקבל את טענת המשיבה לפיה אין תוקף למסמך תוספת המענק וזאת מהנימוקים כפי שיפורטו:
ראשית, עיון בתצהירה המשלים של המבקשת מיום 12.7.16 מעלה כי הצהירה:
"לקראת סוף שנת 2013, ובשים לב להערכה הרבה שרכש לי דירקטריון החברה , בין היתר בשים לב לחלקי בהצלחת העברת חוק הספרים בכנסת ישראל ( חוק שלדעת דירקטריון החברה, באותה עת, היה אמור לשפר מאוד את מצבה של החברה) . הוסכם עימי על הגדלת מענק המכירה שאקבל במקרה של מכירת החברה, מסכום של מיליון דולר לסך של 2 מיליון דולר. מר קס אמר לי כי הם ( קרן מרקסטון/הדירקטריון) מאוד מרוצים מעבודתי והשקעתי , וכי הם החליטו בנסיבות אלה להגדיל את מענק המכירה ולהעמיד אותו על סך של 2 מיליון דולר. לאחר דברים אלה הציג בפני מר קס מסמך הנושא כותרת " ישיבת דירקטוריון" עליו חתם כיו"ר הדירקטריון, ואשר במסגרתו אושר הגדלת המענק... מר קס ציין בפני באותה פגישה ... כי דירקטוריון החברה החליט להעלות את הבונוס וכן שהוא הוסמך על ידי דירקטוריון החברה לחתום בשם הדירקטוריון על ההחלטה כאמור"
עיון בחקירתה הנגדית של המבקשת מיום 19.7.16 מעלה כי תצהירה לא נסתר:
" לעניין המסמך מ5.11.13.. אין ברשותי את המקור. מר קס לקח אותו אחרי שחתם. לצערי מר קס נהרג. נשאר לי רק העתק... לא נכון שהיה צריך להעביר העתק המסמך לרואי החשבון. בוודאי שזה לא הייתה חובתי, והחברה הייתה חב' פרטית ... אמיר קס ניהל את החברה מטעם הדירקטוריון והוא היחיד שפעל מטעם החברה... מר קס ציין כי הוא מטפל בכל נושא הדירקטוריון ושאסיר מעלי כל טיפול... אמיר סיפר לי שהוא קיבל אישור מהדירקטוריון להגדלת המענק ואישור לחתום בשמו כמו שהיה עושה במסמכים אחרים. ...נושא הבונוס שלי נמסר לרוכשים עוד לפני חתימת הסכם הרכישה שבו מתוארים השני מיליון..." ר' פרוטוקול ידני מיום 19.7.16.
שנית, מחומר הראיות עולה כי מסמך תוספת המענק נחתם בידיעת והסכמת מר לובש ששימש שותף מנהל , ובעל מניות עם מר קס ז"ל במשיבה, כעולה מתצהירו המשלים של מר לובש:
" אני ביחד עם אמיר קס ז"ל שימשנו השותפים המנהלים של קרנות מרקסטון ( להלן:"הקרן")אשר בין היתר החזיקה בשליטה בחברת סטימצקי ( 2005) בע"מ....ובחברות נוספות. ככלל , במסגרת ניהול הקרן היתה חלוקת עבודה ברורה ביני ובין מר קס ז"ל... מר קס ז"ל היה אחראי, בין היתר, על חברת סצימצקי והיה נציג הקרן שהיה מעורב בניהול השוטף שלה. יש לזכור כי חברת סטימצקי היתה חברה פרטית בבעלות מלאה של הקרן ולכן אינה מחוייבת בפורמאליות כפי שנהוג בחברה ציבורית. במהלך השנים נוצרה פרקטיקה בה היינו נפגשים אני ומר קס ז"ל, פעם או פעמיים בשבוע לשיחות אודות כל החברות של הקרן. בפגישות אלה היה כל אחד מאיתנו מעדכן את חברו במצב הדברים בחברות שתחת אחריותו, ובהתאם מקבלים החלטות הקשורות באתן חברות. החלטות אלה היו נעשות לעיתים בפגישות פרונטליות, ולעיתים בשיחות טלפון. לא נהגנו לקיים כמעט אף פעם ישיבות דירקטוריון פורמאליות. ככלל, רק אם נדרשה החלטה פורמאלית שאותה היה צריך להעביר לצדדים שלישיים ( כמו בנק או רשויות) או במקרים של החלטות הנוגעות להון המניות של הקרן או אופציות, אזי לאחר הישיבה וקבלת החלטה הרלוונטית היו מתקבלים כל האישורים הנדרשים ונערכים המסמכים הפורמליים הנדרשים. מסמכים אלו היו נערכים על ידי עורכי הדין של החברות הרלבנטיות. לעיתים אף מר קס ז"ל שהיה עורך דין, היה מנסח החלטות כאמור. החתימה על גבי ההחלטה היתה נעשית או על ידי כל הדירקטורים או על ידי אחד מאיתנו כיו"ר אותה ישיבה. עיינתי במסמך הנושא כותרת " ישיבת דירקטריון מיום 5.11.13" ואשר במסגרתו הוגדל הבונוס של הגב' בראל לסך של 2 מיליון דולר.. כאמור, מר קס ז"ל עדכן אותי בדבר כוונתו להגדיל את הבונוס של הגב' בראל לסך של 2 מיליון דולר ואני לא התנגדתי לכך ובכך היה די כדי שתתקבל החלטת דירקטוריון . לפיכך האמור במסמך משקף את החלטת הדירקטוריון בעניין" ר' נספח 17 לראיות המבקשת.
תצהיר זה עולה בקנה אחד עם חקירתו הנגדית של מר לובש מפרוטוקול הישיבה האחרון:
" ש: אתה כותב בתצהיר הראשון והשני שמר קס עדכן אותך בשיחה שוטפת שיש לו כוונה להגדיל את המענק מבקשת, אבל לא הייתה ישיבת דירקטריון בעניין? ת: זה היה ישיבת דירקטריון לכל דבר ועניין כי זו הייתה הדרך שבה התנהלנו לגבי כל החברות של מרקסטון במיוחד לבי החברות שהיו במאה אחוז בבעלות שלנו כמו סטימצקי... צביאל עודכן בדיעבד משום שלא נכח בישיבות הללו בהן התקבלו החלטות. ש: מי עדכן אותו? ת: אמיר ז"ל למיטב זכרוני. ש: מאיפה אתה יודע שהוא עדכן אותו? ת: למיטב זכרוני מצביאל במסגרת שיחת מסדרון. לא היתה ישיבת דירקטוריון פורמלית בה נכח צביאל, הוא לא נכח אי פעם בישיבות אלה. ישיבה דו שבועיות בהם אמיר ז"ל ואני דנו בכל החברות שהיו תחת בעלות של מרקסטון. החלטות שנתקבלו באותן ישיבות בוצע על ידי אחד מאיתנו שהיה אחראי על אחת החברות. אמיר היה אחראי על סטימצקי וצביאל היה חבר דרקטריון כעובד חדש במרקסטון שהדבר נעשה לצורך צבירת ניסיון שלו כפי שנהגנו עם כל עובד חדש. ש. מתי צביאל עודכן? ת: אין לי תאריך מדוייק וזה גם לא רלוונטי. שני השותפים שהם מאה אחוז מהמניות וזכויות ההחלטה, הם אלה שהחליטו והשלישי זה לא רלונטי מבחינת תאריכית" (ר' עמ' 17 שורות 13-33 , ההדגשה לא במקור א.ר.ב).
ערים אנו לכך כי מר לובש הגיש תצהיר גם ביום 11.4.16 , אולם אין אנו סבורים כי האמור בתצהיר זה סותר את תצהירו המשלים או חקירתו הנגדית הקודמת. גם בתצהירו מיום 11.4.16 הצהיר הוא כי ידע והסכים לתוספת הבונוס: "2. אמיר, אשר שימש כיו"ר הדירקטריון , היה יו"ר פעיל וככזה היה מי שריכז את המגעים אל מול מנכ"ל החברה בקשר עם ניהולה של החברה. 3. אני מאשר כי אמיר סיפר לי , כי שוחח עם איריס בראל ואמיר היה מעוניין כי המענק שלה יוגדל ממיליון דולר לשני מיליון דולר, על כך עודכנתי ולא הבעתי התנגדות לכך" וכן גם בחקירתו הנגדית הראשונה העיד: "... החלטות מסוג זה נחתמו בכתב גם ללא ישיבה פורמלית. דירקטור אחד יכול היה לכנס ישיבה."
שלישית, תצהירו של מר לובש בנוגע לכך שבמועד הרלוונטי לחתימה על מסמך תוספת המענק, רק הוא ואמיר קס ז"ל שימשו שותפים מנהלים של קרנות מרקנסטון שהחזיקה בשליטת המשיבה וכי מדובר בחברה פרטית ( ר' סעיף 1 לתצהירו מיום 3.8.16 ) לא נסתר. משכך למעשה מחומר הראיות עולה כי במהות היתה הסכמה מלאה ליתן למבקשת את המענק הנוסף על ידי 2 השותפים המנהלים של המשיבה.
רביעית, ערים אנו לכך כי אין חולק כי במועד הרלוונטי דירקטוריון המשיבה מנה שלושה אנשים, מר קס ז"ל, מר לובש רון ומר צביאל וכי מחומר הראיות כפי שיפורט עולה כי מר צביאל לא ידע על ההחלטה הנדונה בזמן אמת. עם זאת, גם מעדותו של עו"ד שחר וולר עולה כי בסופו של יום עודכן מר צביאל בדבר החלטה זו. חרף האמור, המשיבה לא הציגה כל ראיה או עדות ממנה עולה כי מר צביאל או מישהו אחר מהנהלת המשיבה ביקש לבטל או להתנגד להחלטה זו בדבר תוספת המענק של מיליון דולר נוסף למבקשת, כפי שניתן היה לעשות מכוח סעיף 109 לחוק החברות כפי שיפורט.
עיון בחקירתו הנגדית של מר לובש מפרוטוקול הישיבה האחרון מעלה כי הוא הודה כי מר צביאל עודכן בנוגע להחלטה רק בדיעבד. ר' עמ' 17 שורות 13-33.
עיון בחקירתו של מר ד"ר שחר וולר בפרוטוקול הדיון האחרון מעלה כי הוא דיבר בעצמו עם מר צביאל בנוגע לאמור:"...הגעתי למשרדו של מר אילן זוהר עורך הדין של מרקסטון ושם נכח צביאל גדליהו שפעל מטעמה ושאלתי את מר גדליהו האם ידוע לו על החלטה כלשהי להעניק לגב' בראל להגדיל את הבונוס לגב' בראל במיליון דולר והוא אמר שלא ידוע לו על כך וכי לא התקיימה שום ישיבת דירקט' בעניין. העובדה ששאלתי אותו את השאלה זה לאחר שהתברר לי שהטענה שלה למיליון דולר נוסף מבוססת על מסמך שלא נחזה להיות החלטת דרקט', שהוא צילום, שמתנוססת עליו חתימת שרבוט ואין שום אינדקציה חיצונית התומכת בהתחייבות של החברה. ר' עמ' 30-31 לפרוטוקול הדיון האחרון .
מעדויות אלו עולה כי לא ניתנה הסכמה של כלל חברי הדירקטוריון לקבל החלטה בעניינה של המבקשת ללא כינוס ישיבת דירקטריון. גם מעדותו של מר לובש עולה כי מר צביאל לא עודכן מראש על כינוס הדירקטוריון בנדון .
כמו כן ערים אנו לסעיפים המפורטים לעיל בתקנון המשיבה, כמפורט:
עיון בתקנון המשיבה מעלה כי סעיף 24.6 ( ב( קובע כי החלטה בנוגע לשכר או מענק של מנהל כללי בחברה חייב להיות במסגרת החלטה של דירקטוריון:" לשם הפעלת הסמכויות הכלליות המוקנות לדירקטוריון, ומבלי להגביל או לצמצמם על ידי כך במידה כלשהי את הסמכויות האמורות או איזה מהן נקבע בזאת במפורש שלדירקטוריון תהיינה הסמכויות הבאות:..(ב) בכפוף לכל דין, שכרו של מנהל כללי ושל נושא משרה אחרת בחברה, ייקבע מידי פעם בפעם ( בהתחשב בתנאי כל חוזה שבינו ובין החברה) על ידי הדירקטוריון ויכול להיות בצורת משכורת קבועה, מענקים מרווחי או ממחזור הכספים או של חברת אחרת..."
עיון בסעיף 22.8 לתקנון המשיבה מעלה כי : " מניין חוקי בישיבת דירקטריון יתהווה על ידי נוכחות של רוב חברי הדירקטוריון הזכאים להשתתף בדיון ובהצבעה בנושא ההחלטה שעל סדר יום הישיבה עם פתיחת הישיבה"
מנגד עיון בסעיף 22.9 לתקנון המשיבה מעלה כי:"הדירקטוריון רשאי לקבל החלטות אף ללא התכנסות בפועל, ובלבד שכל הדירקטורים הזכאים להשתתף בדיון ולהצביע בעניין שהובא להחלטה הסכימו שלא להתכנס לדיון באותו עניין. החלטה בכתב , חתומה על ידי כל הדירקטורים או שכל הדירקטורים נתנו לה הסכמתם בכתב, תחשב בהחלטה שנתקבלה פה אחד בישיבת דירקטריון שכונסה והתקיימה כדין".
עיון בסעיף 22.10 לתקנות המשיבה מעלה כי:" יושב ראש הדירקטוריון או ממלא מקומו או מי שמונה על ידי הדירקטוריון , או מי שיוסמך על ידיהם, ירשום פרוטוקול ההחלטות שנתקבלו ללא התכנסות הדירקטוריון כאמור בתקנה 22.7 או בתקנה 22.9 לעיל, לרבות ההחלטה שלא להתכנס. הפרוטוקול יירשם על ידי יושב ראש הדירקטריון או ממלא מקומו או מי שמונה על ידי הדירקטוריון, או מי שיוסמך על ידיהם, לפי העניין.
גם עיון בסעיף 103 לחוק החברות מעלה כי נקבע שם:" הדירקטריון רשאי לקבל החלטות אף ללא כינוס בפועל, ובלבד שכל הדירקטורים הזכאים להשתתף בדיון ולהצביע בענין שהובא להחלטה הסכימו שלא להתכנס לדיון באותו עניין, אלא אם כן נשללה רשות זו בתקנון". בסעיף 103 ( ב) נקבע:" התקבלו החלטות כאמור בסעיף קטן ( א) , ייערך פרוטוקול ההחלטות, לרבות ההחלטה שלא להתכנס, וייחתם בידי יושב ראש הדירקטריון"

בהתאם להוראות התקנון וכן בהתאם לסעיף 103 לחוק החברות, עולה כי אכן אין מניעה לקבל החלטה גם ללא כינוס בפועל של הדירקטוריון , אולם צריכה להיות הסכמה של כלל הדירקטורים שלא להתכנס באותו עניין. בעניינו עולה מחומר הראיות כפי שפורט, כי אכן מר לובש ומר קס ז"ל הסכימו להחלטה הנדונה ולמתן החלטה זו ללא כינוס, אולם מר צביאל לא נתן את הסכמתו בנדון ולא ידע על ההחלטה בזמן אמת . משכך עולה כי אכן נפל פגם בהחלטה זו, משלא ניתנה הסכמת כלל חברי הדרקטריון בנדון למתן החלטה ללא כינוס.

עם זאת עיון בסעיף 109 לחוק החברות מעלה כי :

החלטה שהתקבלה בישיבת דירקטוריון שהתכנסה בלא שנתקיימו התנאים המוקדמים לכינוסה (להלן - פגם בכינוס) ניתנת לביטול לדרישת כל אחד מאלה:
(1) דירקטור שנכח בישיבה, ובלבד שדרש להימנע מקבלת ההחלטה שלגביה נתקיים הפגם, בטרם נתקבלה;
(2) דירקטור שהיה זכאי להיות מוזמן לישיבה אך לא נכח בה, וזאת בתוך זמן סביר לאחר שנודע לו על ההחלטה ולא יאוחר מישיבת הדירקטוריון הראשונה שתתקיים לאחר שנודע לו על ההחלטה;
(3) היה הפגם בכינוס נוגע להודעה לגבי מקום כינוס הישיבה או מועדה, לא יהיה רשאי דירקטור שהגיע לישיבה על אף הפגם האמור לדרוש את ביטולן של ההחלטות.
(ב) אין בהוראות סעיף קטן (א) כדי לפגוע בתוקפה של פעולה שנעשתה בעבור
החברה ושהתקיימו בה הוראות סעיף 56(א) סיפה."

נוכח האמור הגם שנפל פגם בהחלטה הנדונה, אין המשמעות שההחלטה בטלה אוטומטית או שהיא חסרת תוקף . אכן ניתן לבטלה לדרישת אחד הדירקטורים שהיו בחברה באותה עת. משהמשיבה לא הציגה כל ראיה ממנה עולה כי מי מחברי הדרקטריון באותה עת, קרי מר לובש ומר צביאל, התנגדו להחלטה הנדונה או ביקשו לבטלה, הרי שלא שוכנענו כי אין תוקף להחלטה זו .
זה המקום לציין כי עיון בסעיף 107 לחוק החברות מעלה כי :" החלטות בדירקטוריון יתקבלו ברוב רגיל; היו הקולות שקולים יהיה ליושב ראש הדירקטוריון קול נוסף, והכל אם לא נקבע אחרת בתקנון." כלומר גם עם מר צביאל היה מתנגד להחלטה הנדונה, הרי משהוכח כי כלל בעלי המניות הסכימו להחלטה אזי בכל מקרה ההחלטה בדבר הענקת מענק נוסף למבקשת לא היתה משתנה.
מעבר לאמור , כאמור הוכח כי ההחלטה בדבר הענקת מענק נוסף למבקשת היתה בידיעת והסכמת מלוא בעלי המניות ולכן מבחינת המהות ומשמדובר בחברה פרטית ומשלא הוצגה כל ראיה לפיה מי מהדרקטוריון התנגד להחלטה זו של בעלי המניות, מדובר בהחלטה שניתנה בהסכמה ותועדה אף בכתב באופן מפורט . משכך שוכנענו כי למרות הפגמים שחלו בקבלת החלטה זו, אין לומר שאין לה תוקף או שיש לבטלה.
יפים לענייננו דברי בית המשפט בדנ"א 5286/04 עו"ד שחר הררי נ' בנק לאומי לישראל בע"מ ( פורסם בנבו 24.1.16):
" ההלכה לפיה ככלל פעולה שנעשית בהסכמת כל בעלי המניות בחברה לא תיחשב להפרה של חובת האמונים כלפי החברה נקבעה עוד בעניין אדורן. כלל זה מבוסס על העיקרון לפיו החברה שייכת לבעלי מניותיה ועל כן פעולה עליה מסכימים כל בעלי המניות הינה, למעשה פעולה של בעלי המניות ברכוש שלהם.. כאשר עסקינן במצב בו ממילא כל בעלי המניות בחברה מסכימים לפעולה מסיימת נקבע כי אין כל קושי בקביעה שפעולה זו הינה כדין, אף אם לא אושר בהתאם לכללים הנוגעים לעסקאות בהן יש לבעלי השליטה בחברה עניין אישי"...
חמישית, עיון בנספח ב' לבקשה מעלה כי ניתנה החלטה מיוחדת בכתב של דרקטריון החברה מיום 13.4.2008 בה נקבע:"בהתאם לסעיף 103 לחוק החברות, התשנ"ט-1999 וסעיף 22.9 לתקנון ההתאגדות של החברה החתומים מטה, המהווים את כלל הדירקטורים של החברה, מחליטים פה אחד ובכתב כי זכויות החתימה בשם החברה תהיינה כדלהלן: ....חתימתו של כל אחד מהנמנים על קבוצה א', בצירוף חותמת החברה או שמה המודפס של החברה, יחייבו את החברה בכל הנוגע לכל אחת מהפעולות המנויות להלן: 2.1 הוצאה בסך שלא יעלה על 3,000,000 ( שלושה מיליון ₪)...." יצויין כי בקבוצה א' נימנו : אמיר קס, רון לובש ורן גרודצקי. כמו כן החלטה דומה בנדון התקבלה גם ביום 2.10.11 אולם בקבוצה א' נמחק שמו של רן גרודצקי. החלטה זהה התקבלה גם ביום 14.10.13. ר' נספחי 12 למוצגי המבקש. כלומר העובדה שמר קס ז"ל חתם לבדו על המסמך עולה בקנה אחד גם עם הסמכות שלו לחתום לבד על החלטות שהוסכם עליהם על ידי כלל בעלי המניות השותפים, כפי שפורט לעיל.
שישית, ערים אנו לטענת המשיבה כי עיון בנספחים שצורפו לנספח 13 למוצגי המבקשת מעלים כי בכל הנוגע להחלטה בדבר הענקת המענק המקורי של מיליון דולר ניתנה החלטה בכתב של דרקטוריון החברה מיום 8.2.11 עליה חתמו כל חברי הדירקטריון וכי עיון בנספח 1 לנספח 13 מעלה כי קיימת החלטת דירקטוריון של הנתבעת מיום 20.1.2010 המאשרת את הסכם העבודה של המבקשת מיום 25.3.1007 בנוגע לשינויים שנכנסו להסכם זה והינם בתוקף מיום 1.1.2010 , וכי החלטה זו חתומה על ידי כלל חברי הדירקטריון. אולם מנגד עיון בנספח ב'2 למוצג 13, מסמך שצורף לחוות הדעת הגרפולוגית מעיד כי בישיבת דרקטריון מיום 5.11.13 נתקבלה החלטה ללא כינוס בפועל של הדירקטריון וגם שם רק חתימתו של מר קס ז"ל מופיעה בתחתיתה וגם שם נרשם:" הדירקטריון הסמיך א מר קס יו"ר דירקטוריון סטימצקי 2005 לחתום בשם הדירקטוריון כולו", שם דובר על שיפוי בנוגע להתחייבות של המבקשת בסכום לא מבוטל.
משכך ניתן לראות כי אין חוקיות וכללים סדורים במשיבה בכל הנוגע לאישור החלטה ללא כינוס דירקטוריון וכי המשיבה אף נתנה תוקף להחלטות נוספות שניתנו בניגוד לקבוע בתקנון המשיבה. משכך אין אנו סבורים שיש לקבל את טענת המשיבה בנדון ולא הוכח נוהג לפיו כל החלטה שנתקבלה היתה חתומה על ידי כלל חברי הדירקטריון ויש לעיתים מקרים שניתן תוקף להחלטות חשובות גם ללא חתימת כלל חברי הדרקטריון ומבלי שנבדקה האם ניתנה הסכמה מראש למתן החלטה ללא כינוס בחתימת יו"ר הדירקטוריון בלבד.
זה המקום לציין כי עיון בחקירתו הנגדית של מר לובש מיום 19.7.16 מעלה כי התייחס הוא לשוני בהחלטות והבהיר את עמדתו בנדון :" ... לעניין נספח 2 לתצהיר המשלים של ד"ר שחר ולר – החלטת דירקטריון מיום 3.2.11 שאישרה את ההסכם בדבר המיליון הראשון – זו החלטה שהמירה אופציות ( נ15) – קפיטלית... כשאמרתי קפיטלית התכוונתי להחזקה במניות או אופציות בחברה . היא קשורה לבעלות .. ולכן היא מיוחדת".
שביעית, מהעדויות עולה כי גם הנתבעת בבעלות החדשה ידעה על התחייבות זו אל מול המבקשת להגדלת המענק לשני מיליון דולר עובר לביצוע העסקה של העברת השליטה וחתמה על כך . עיון בחקירתו הנגדית של מר לובש מחדד את האמור:
" ש: אתה זוכר שאמרת להם שאתה יודע שלאמיר הייתה כוונה להגדיל את המענק אבל לא היתה ישיבת דרקטריון בנדון? ת: במספר שיחות שהיו לי עם הרוכשים של סטימצקי ונציגיהם, תיארתי את המצב כולל המצב של הבונוס והצעתי להם לבדוק היטב לפני שהם רוכשים מה שנעשה בזמן המכירה כולל פירוט של העלאה של הבנוס ממיליון לשניים והסכמה לעמוד בו בזמן המכירה" ר' עמ' 18 שורות 14-18.
ובהמשך:
" התוספת היתה אמורה להרשם בדוחו"ת שלאחר מכן ונרשמה ברשימת ההתחייבויות של החברה בזמן המכירה. ש. על איזה רשימה אתה מדבר? ת: אני זוכר את הפגישה במשרד של עו"ד זוהר שבו נושא המענק של שני מיליון דולר הוצג ודובר ברשימת ההתחייבויות של החברה של שני מליון דולר למנכ"לית. אני זוכר היטב שהתחייבות זו של השני מיליון דולר הוצגה מפורשות ברשימת ההתחיבויות ועורכי הדין יכולים להציג את המסמך הספציפי.. ש: מציגה לך את נספח 35 איפה כתוב המענק של המבקשת? ת: אני מצביע על הבונוס במסמך שרשום 7,632,000 ₪ ש: ואיך אתה יודע שזה של המבקשת? ת: לפי גודלו במסגרת הסכם המכירה התחייבות של החברה לתשלום 2 מיליון דולר הוגשו נרשמו ותועדו. אני מכרתי את החברה שאני יודע שהצד השני מסכים לעמוד בכל ההתחיבויות כולל זאת אני לא זה שממסמך אלא רואה החשבון ועורכי הדין. זו היתה ההסכמה. " ר' עמ' 19 שורות 1-21
גם עיון בחקירתו החוזרת של מר לובש בדיון ההוכחות האחרון מעלה כי הבהיר וחידד כי הנתבעת ידעה על התוספת הנדונה שהתקבלה כדין:" ת: דוחות של 2013 היו אמורים להעשות על ידי רואה חשבון של חברת סטימצקי ולהסתיים באמצע 2014, אבל מדובר בחברה פרטית שתמיד הדוחות התעכבו. במהלך תהליך המכירה נערכו מס' דוחו"ת, חלקם פורמאלים וחלקם לא כדי לסייע לשני הצדדים בתהליך המכירה. אבל החברה נמכרה עבור חובותיה, כמעט ללא שום בנפיט למוכרת תוך כוונה מלאה שחב' סטימצקי תעמוד בכל חובותיה שבראש מעיניי זה העובדים אבל כלולים גם ספקים, בנקים והמנכ"לית וכל זה נאמר במפורש בתהליך המכירה. במהות ההחלטה על הגדלת הבונוס התקבלה על ידי מקבלי החלטות של מרקסטון כדירק' סטימצקי והחברה נמכרה עם ההתחייבות הזו ושוקפה לקונים" ר' עמ' 21 שורות 5-12
האמור עולה בקנה אחד גם עם המאזנים של החברה שם רשומה התחייבות זו של
ר' נספח 35.
גם עיון בתצהירו המשלים של ד"ר שחר ולר מעלה כי אכן הדברים היו ידועים לנתבעת במהלך המו"מ של עסקת המכירה:" 12. למען הסדר הטוב יצויין כי " גב' בראל טענה בפנינו שהיא זכאית ל"בונוס" בסך של שני מיליון דולר עם המכירה, אולם עד מועד החתימה על חוזה הרכישה לא הוצג לנו מסמכי התקשרות עימה . על יסוד טענותיה אלה של הגב' בראל קיים עימה אייל גרינברג משא ומתן בקשר לתנאי עבודתה לאחר השלמה העסקה וכן ביחס לתשלום הבונוס ( היה ברור לנו באותה עת שגב' בראל תמשיך לשמש מנכ"ל סטימצקי לאחר השלמה העסקה... ברור לגמרי שכל מי מקבוצת הרוכשים ששוחח עם גב' בראל... הניח כענין מובן מאליו שטענותיה נכונות וכי סטימצקי אכן התחייבה כדין לתשלום ה"בונוס"".
גם עיון בנספח 4 ו5 לתצהירה של המבקשת – העתק דואל מיום 17.6.14 של מר גרינברג למר שחר ולמבקשת מעלה כי נושא בונוס המכירה היה ידוע ואף המבקשת שלחה מייל ביום 18.6 לאייל גרינברג וציינה בפניו בנוגע לבונוס:" ... סך הבונוס לו אני זכאית בעת מכירת החברה בסך של כ7 מיליון ₪ ( למעשה 6.7) יורד לסך של 5 מיליון ₪. הבונוס ישולם עם חתימת ההסכם לרכישת החברה ב18 תשלומים...." ר' נספחי 4-5 לתצהיר השלמה של התובע מיום 7.7.16.
גם עיון בת/2 מיום 24.1.18 מעלה כי גם רו"ח שמע על האמור על הגדלת הבונוס למבקש והבהיר :" לא מצאתי את המסמך האמור בניירות העבודה או במיילים שלי – כאמור אני זוכר שיחות בעל פה וזה מופיע בניירת שלנו כנושא פתוח להשלמה". קרי הדברים היו ידועים וזה היה חלק מהמצגים של ההנהלה הקודמת לביצוע העסקה.
ממכלול האמור, הגם שחלו פגמים בכל הנוגע להחלטה נשוא המסמך המעניק לתובעת את התוספת אנו סבורים כי המבקשת הרימה את הנטל להוכיח כי אין בפגמים אלו כדי להביא לביטולה של החלטה זו.

לעניין הטענה כי אין מדובר על חתימת מר קס ז"ל על המסמך
בכל הנוגע לטענת המשיבה לפיה מסמך תוספת המענק אינו חתום על ידי מר קס ז"ל, הרי שאכן מדובר בטענה שלא מופיעה בכתב התגובה הראשוני של המשיבה וטענה הזו לא עלתה כלל במסגרת הדיון עד להכרעה הראשונה של בית הדין הארצי. אכן רק במסגרת ראיות ההשלמה שהוגשו מטעם המשיבה, העלה המשיבה לראשונה טענה עובדתית חדשה לפיה החתימה המאשרת את החלטת הדירקטריון בדבר הגדלת המענק איננה חתימתו של מר קס ז"ל.
עיון בהחלטות כב' השופט לובוצקי מעלה כי גם לא ניתנה החלטה המתירה הרחבת חזית.
משכך טענה זו הינה טענה חדשה החורגת מהנטען בכתבי הטענות המקוריים של המשיבה ולכן מהווה הרחבת חזית. עם זאת, המשיבה הגישה חוות דעת נגדית של גרפולוגית מטעמה ושתי הגרפולוגיות נחקרו בנדון ומשכך הלכה למעשה המבקשת התייחסה לטענות אלו ואיפשרה כי טענה זו תשמש כחלק מטענות הצדדים ומשכך מצאנו לנכון להתייחס גם לטענת זו. אולם לאחר שבחנו את כלל הראיות לא שוכנענו כי יש לקבלה כמפורט:
ראשית , עיון בחוות דעת של הגרפולוגית מטעם המשיבה, גב' פנינה אריאלי מעלה כי המסמכים שהוצגו לה על ידי המשיבה, למעט מסמך אחד היו צילומיים ולא מסמכים מקוריים.
שנית,עיון בחוות הדעת כמו גם בעדותה של גב' אריאלי מעלה כי היא בעצמה מבהירה כי בהעדר חתימה מקורית חסר מימד לחץ הכתיבה וסממנים נוספים רבים אשר משפיעים על משקל חוות הדעת ומהימנותה. ר' עמ' 6 שורות 16-20 .
שלישית, המשיבה לא סיפקה כל הסבר מדוע לא העבירה מסמכים מקוריים להציג בפני המומחית מטעמה ומשכך הדבר יפעל לחובתה.
רביעית, הגרפולוגית מטעם המשיבה הודתה כי למר קס ז"ל לא הייתה חתימה קבועה אחת , אלא היו לו מספר ווריאציות שונות של חתימה. עיון בעדותה מעלה כי העידה:" אכן יש שוני בין בגרסאות" ( עמ 6 שורות 29) הגב' אריאלי גם אישרה כי כאשר קיימות וריאציות שונות של חתימה לאדם אחד, מן הראוי לראות כמה שיותר מסמכים לצורכך השוואה. ר' עמ' 7 שורות 1-7.
גם עיון בחוות הדעת של הגרפולוגית מטעם המבקשת מעלה כי גם היא ציינה כי למר קס היו המון וריאציות של חתימה וכי לא היתה לו חתימה קבועה אחת ולכן הסיקה כי לא ניתן מ-13 חתימות להגיע למסקנה כי החתימה מזויפת: " בחוות הדעת בדקתי 22 חתימות. הדף הזה... הוא דף שמיועד להמחיש ווריאציות של צורות הכתיבה".עמ' 26 שורות 26-27 לפרוטוקול.
מנגד הבהירה המומחית מטעם המבקשת כי :" עשיתי בדיקה. סרקתי את המסמכים. הבעייה הייתה .. בחתימה ששנויה במחלוקת הנתונים שמשווים או בודקים אותם הם דלים. החתימה היא חתימת שרבוט, יש בה צירוף של שלושה , ארבעה קווים ולולאה. אין בה אותיות ממש אין בה שום מורכבות מבחינת המבנה שלה וככל שידוע לי מניסיוני המקצועי זה סוג חתימה שלא ניתן להגיד עליה דבר וניתן להגיד עליה למעשה כל דבר" ' עמ 23 שורות 7-11.
חמישית, בהתאם לפסיקה, כאשר מדובר בטענות חמורות של זיוף דרושה רמת הוכחה המתקרבת לזו הנדרשת לזו הפלילית והנטל על הטוען טענות כה חמורות הינו מוגבר וגבוה מזה הנדרש בהליך אזרחי . ר' ע"ע 300178/98 ביבס נ' שופר סל.
נוכח האמור לעיל, לא שוכנענו כי המשיבה הרימה את הנטל להוכחת טענתה כי לא מדובר בחתימתו של מר קס ז"ל.
משכך אנו קובעים כי יש תוקף למסמך תוספת המענק כמו גם לנספח המענק הראשון, משכך יש ליתן גם תוקף להסכמה להעביר את המחלוקות הנוגעות למסמכים אלו לבוררות בה תוכרע שאלת עצם זכאות המבקשת למענק , קרי בחינת קיום התנאים המוקדמים לצורך בחינת זכאות המבקשת למענקים הנדונים.

האם יש להעביר את הסכסוך לסמכות בורר , וזאת נוכח הגשת התביעה של המשיבה כנגד המבקשת והאם מדובר ברכיבים ברי בוררות
ראשית נבחן האם הרכיבים נשוא הבקשה הם רכיבים ברי בוררות וכן נבחן את היחס בין תביעת סטימצקי כנגד המבקשת והשלכתה על העברת הדיון בבקשה של המבקשת לבוררות.
עיון בנספח המענק הראשון ומסמך תוספת המענק, מעלה כי יש מספר תנאים לתשלום המענק כמפורט בסעיפים 5-8 לנספח המענק הראשון, כמצוטט:" תשלום איזה מהמענקים , כמפורט בסעיפים 2-4 לעיל , או כל תשלום או חלק מהם , מותנה בכך שהמנהלת תמשיך לפעול למען קידום כל עסקה בהתאם להנחיות החברה והדירקטריון ותמשיך למלא אחר כל התחיבויותיה כלפי החברה... כמו כן תשלום איזה מהמענקים... מותנה בכך , שבמידה שהרוכש בעסקת מכירת השליטה יחפוץ בהמשך כהונתה של המנהלת כמנכ"ל החברה, המנהלת תשלים לכך הפחות שנת עבודה מלאה בחברה, בהיקף משרה מלאה... בנוסף תשלום איזה מהמענקים ... מותנה בקיומם של יחסי עבודה... אם המנהלת היא זו שתיזום את סיום יחסי העבודה עם החברה , בכל עת ומכל סיבה שהיא, לפני מועד השלמת המכירה או לפני תום השלמת 12 חודשים ממועד השלמת המכירה, לפי המאוחר מבין המועדים, היא לא תהיה זכאית לאיזה מהמענקים או התשלומים המפורטים לעיל אשר טרם שולמו לה, או לכל חלק מהם ..."
כמו כן עיון בסעיף 7 מעלה כי הוסכם שם:" האמור לעיל לא יחול על סיום עבודה על ידי החברה בנסיבות המנויות בסעיף 6.2 להסכם העבודה או בנסיבות של הפרת סעיף 5 או 6 לעיל. בנסיבות אלו לא תהיה זכאית המנהלת לכל מענק ו/או תשלום שטרם נשתלם לה ובנוסך תהא מחוייבת בהשבת כל המענקים".
סעיף 6.2 להסכם העבודה קובע הבסיסי קובע:" על אף האמור בסעיף 6.1 לעיל תהיה החברה רשאית להביא הסכם זה לידי סיום בכתב ללא הודעתה המוקדמת במקרים הבאים: 6.2.1 . המנהלת הפרת או מפרה הסכם זה הפרה יסודית. 6.2.2. המנהלת עשתה מעשה אשר בגינו זכאית החברה לפטרה בנסיבות השוללות מהמנהלת על פי דין את זכותה לפיצויי פיטורים מלאים או חלקיים. 6.2.3 המנהלת הפרה אמונים כלפי החברה או הפרה איזה מהתחייבויותיה לפי נספח א' להסכם זה. 9
קרי ההסכמה להעביר את חילוקי דעות בין המבקשת למשיבה בהנהלתה החדשה בהתאם להסכמים אלו, כוללת גם את הצורך להכריע בכלל התנאים המוקדמים הנדרשים לצורך תשלום המענק לרבות המענק הנוסף, קרי ההסכמה של הצדדים להעביר לבוררות את המחלוקת, כוללת גם הסכמה להכרעה בקיומם של התנאים המוקדמים כפי שפורט בין היתר בסעיפים 5-8 לנספח זה. קרי יש לבחון את שאלת סיום יחסי העבודה בין המבקשת למשיבה, לרבות בחינת סיום עבודה במידה ויש הפרות המבקשת את הסכם עבודתה, בהקשר של סיום עבודה כמפורט בהסכם .
נקודת המוצא לענייננו היא שככלל, יש מקום לתת תוקף להסכמת הצדדים ליחסי עבודה להעביר סכסוכים ביניהם להכרעה בבוררות. מצב זה נובע לא רק מהוראות סעיף 5 ל חוק הבוררות התשכ"ח-1968, אלא גם מן הנטי יה הכללית של ערכאות השיפוט לכבד את הסכמת הצדדים לעצב לעצמם דרכים חילופיות להכרעה השיפוטית, כגון - הליכי גישור הנפוצים כיום ומן היתרון המערכתי של הקלה בעומס המוטל על ערכאות השיפוט. אלא שלכל כלל יש חריג ובענייננו קיים סייג בחוק הבוררות עצמו.

סעיף 3 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 קובע כי "אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים". כלומר, בהתאם לחוק לא ניתן להעביר לדיון בפני בורר כל מחלוקת שהיא אולם יש לבחון אם העניין שבמחלוקת יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים.

הלכה פסוקה היא שזכויות המוקנות לעובד מכוח משפט המגן אינן ניתנות לוויתור ולכן אין להעבירן להכרעת בורר. ובלשונו של בית הדין הארצי בעניין יהלומי מסיקה:
"הלכה פסוקה במשפט העבודה הינה, כי זכויות המוקנות לעובד מכוח חוקי משפט העבודה המגן אינם ניתנים לויתור, ועל כן אינם יכולים לשמש נושא להסכם בין הצדדים. נכון הדבר, גם להכרעה בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד בין הצדדים, וכן לזכויות המוקנות לעובד מכוח הסכם קיבוצי.
על כן, הכרעה בדבר קיומה של זכות שאינה ניתנת לויתור, המוקנית לעובד מכוח חוק או הסכם קיבוצי, או בדבר קיומם של יחסי עובד-מעביד אינה ברת בוררות. ויותר מכך, גם כאשר ישנה מחלוקת בעניין קיומו של תנאי מוקדם להבטחת זכות מכוח משפט העבודה המגן, לא בהכרח ניתן להעבירה לבוררות" ר' ע"ע (ארצי) 73/08 יהל ומי מסיקה צ'ינו ובניון בע"מ – עראקי, (14.9.2009) (להלן: עניין יהלומי מסיקה) וכן ע"ע (ארצי) 791/05 דורון כץ – רועי סופר, (4.5.2006).
בפסק דין שניתן לאחרונה ( בגץ 2852/16 מעונות ילדים בישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (11.5.16)), סיכם כב' השופט מני מזוז את ההלכה הפסוקה בכל הנוגע לאי העברתו לבוררות של סכסוך הנוגע לזכויות קוגנטיות של עובדים על פי משפט העבודה המגן:

"הלכה היא, כי סכסוך הנוגע לזכויות עובד על-פי חוקי המגן אינו יכול להימסר להכרעת בורר. סעיף 3 לחוק הבוררות קובע, כי ' אין תוקף להסכם בוררות בענין שאינו יכול לשמש נושא להסכם בין הצדדים'. זכויות המגן זכו להגנה קוגנטית מאת המחוקק על יסוד מדיניות סוציאליות המכוונת להגן על העובד, וברי כי אין להסכים עליהן ולשנותן, שאם לא כן – לא יוגן העובד מפני לחץ וניצול, וההגנה עליו תסוכל. בהתאם לכך נפסק, כי אין למסור להכרעת בורר מחלוקות הנוגעות לזכויות קוגנטיות של עובד, ואף לא לתנאים המוקדמים לזכאות להם ( בגץ 289/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (29.5.80); רע"א 9542/06 ליכטנשטיין נ' איי.אי.ג'י החזקות במשכנתאות [פורסם בנבו] (14.1.10); בגץ 8229/09 אלבז נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (6.12.09); רעא 4710/00 גושן נ' סמינריון גבעת חביבה [פורסם בנבו] (15.1.01); רעא 285/15 גורן נ' תהל מהנדסים [פורסם בנבו] (26.7.15)".

משכך מחלוקות באשר לזכותו של עובד לשכר מינימום, לפיצויי פיטורים, לגמול שעות נוספות, לפדיון חופשה ולפיצויי הלנה אינן ברות בוררות. לא ניתן גם להעביר לבוררות מחלוקת בדבר עצם קיומם של יחסי עבודה ( בגץ 115/77 הסתדרות מכבי ישראל נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (30.11.77)), וכן לא ניתן להעביר לבוררות מחלוקת בשאלה האם עובד פוטר או התפטר, באשר הכרעה בשאלה זו תכריע גם בשאלת זכותו הקוגנטית של העובד לקבלת פיצויי פיטורים על פי חוק פיצויי פיטורים, תשכ"ג-1963 ( דבע לח/87-3 שבס נ' בנק הפועלים [פורסם בנבו] (16.11.78); דבע נד/163-3 הלסקו ישראל נ' עזבון המנוח אלי גל-און [פורסם בנבו] (23.12.94)).לעומת זאת, הפסיקה הדגישה כי אין מניעה להעביר לבוררות מחלוקת בדבר גובה שכרו של עובד, שכן זכות זו מקורה במשפט האזרחי להבדיל ממשפט העבודה המגן ( בגץ 289/79 דיין נ' בית הדין הארצי לעבודה [פורסם בנבו] (29.5.80); עע 234/08 מועצה דתית מרום הגליל נ' הרב דוד אלבז [פורסם בנבו] (16.8.09)).
עוד הודגש בפסיקה כי כשהסכסוך בין צדדים, שהתקיימו ביניהם יחסי עבודה, כולל הן רכיבים ברי בוררות והן רכיבים שאינם ברי בוררות, באופן המחייב לכאורה את פיצול ההתדיינות, הרי שלעיתים עשוי הדבר לשמש כ"טעם מיוחד" שלא לעכב את ההליכים בכללותם, על פי סעיף 5( ג) לחוק הבוררות. עם זאת, במקרים שבהם ברור כי העיקר ( ולא הטפל) במחלוקת שבין הצדדים הוא בר בוררות, הרי שיש לעכב את ההליכים ( עניין דיין, בסעיף 7 לפסק דינו של כב' השופט ( כתוארו אז) אהרן ברק)).
במקרה דנן, הנושאים שקשורים לזכאות המענק אינם קשורים לזכויות קוגנטיות אלא לזכויות חוזיות. ערים אנו לכך כי כדי לקבוע האם התובעת זכאית למענק יש לבחון ולהכריע במחלוקת בדבר נסיבות סיום העסקתה. אולם הכרעה זו אינה קשורה לזכות קוגנטיות כלשהן אלא לזכות חוזית הקשורה למענק של 2 מיליון דולר. משכך לטעמינו אין מניעה כי כלל נושאים אלו יתבררו במסגרת בוררות.
בכל הנוגע ליחס שבין התביעה שהגישה המשיבה להליך הבוררות, אכן עיון בתגובת המשיבה לבקשה למינוי בורר וגם בתביעה מעלה כי יש לה טענות רבות כנגד המבקשת, לרבות טענות לפיהן לא התקיימו התנאים המקדימים לצורך זכאות התובעת למענק וזאת נוכח טענת המשיבה כי המבקשת היא זו שהתפטרה ומשכך לא התקיימו יחסי עבודה המהווים תנאי לקבלת המענק. כמו כן עיון בסעיף 90 לתגובת המשיבה למינוי בורר מעלה כי המשיבה טוענה כי המבקשת גם אינה זכאית למענק הואיל והתנהלותה אינה עולה בקנה אחד עם חובותיה כמנכלי"ת לרבות חובות הנאמנות הדרושות, כמצוטט:" 90. גם סעיף 7 להסכם 2011 מתנה את המענק גם בכך שעבודתה של העובדת לא הסתיימה בנסיבות המנויות בסעיף 6.2 להסכם העבודה הבסיסי שקובע:" על אף האמור בסעיף 6.1 לעיל תהיה החברה רשאית להביא הסכם זה לידי סיום בכתב ללא הודעתה המוקדמת במקרים הבאים: 6.2.1 . המנהלת הפרת או מפרה הסכם זה הפרה יסודית. 6.2.2. המנהלת עשתה מעשה אשר בגינו זכאית החברה לפטרה בנסיבות השוללות מהמנהלת על פי דין את זכותה לפיצויי פיטורים מלאים או חלקיים. 6.2.3 המנהלת הפרה אמונים כלפי החברה או הפרה איזה מהתחייבויותיה לפי נספח א' להסכם זה. 91. כפי שצויין בפתח הדברים, המשיבה נאלצה לערוך בדיקות בדבר תשלומים ששולמו למבקשת בעבר ובעניינים אחרים. הבדיקות עוררות תמיהות, בגינן פנתה המשיבה למבקשת על מנת לאפשר לה להתייחס לסימני השאלה שעוררו הבדיקות. ואולם תחת ליתן מענה ענייני לשאלות שהופנו אליה, ביכרה המבקשת להגיש את הבקשה למינוי בורר מושא תגובה זו."
ערים אנו כי המשיבה בתגובתה טענה בהרחבה את טענותיה בנוגע להפרות המבקשת שמונעות ממנה את קבלת המענק לטענתה . אולם אין מדובר ברכיבים קוגנטיים ומשכך אין כל מניעה לדון בהם במסגרת הליך הבוררות . יצויין כי ערים אנו לכך שהתגובה כוללת גם רכיב חופשה שנתית, אולם לטעמינו לא מדובר ברכיב קוגנטי אלא בטענה לפיה התובעת לקחת ימי חופשה מעבר לזכאותה הקוגנטית בנדון ומשכך אין אנו סבורים שמדובר ברכיב קוגנטי.
כן ערים אנו לכך כי עיון בתביעה של המשיבה מעלה כי אכן מדובר על טענות דומות בכל הנוגע להפרת המבקשת כטענת המשיבה כפי שפורט בתגובתה, אולם עילת התביעה שונה. בתביעה מדובר על השבת הכספים שניתנו לה במסגרת עבודתה שלא כדין לטענת המשיבה. בשונה מכך, בתגובת המשיבה הדברים נטענו כדי לבחון את זכאות המבקשת למענק בכל הנוגע לטענות הקשורות לסיום עבודתה כפי שהובהר וצוטט לעיל . משכך מדובר בדברים שונים שגם הבחינה המשפטית בנוגע אליהם לא זהה.
בנסיבות אלו, שהרכיבים שפורטו בבקשה ובתגובה הם רכיבים ברי בוררות ומשהבקשה למינוי בורר הוגשה קודם על ידי המבקשת, ומשמענק הבוררות בסך של 2 מיליון דולר מהווה רכיב עיקרי לטעמינו על מול תביעת המשיבה בבית הדין לעבודה שנמצאת בכימות כספי נמוך יותר וכן נוכח העובדה כי לא מן הנמנע כי הגשת התביעה על ידי המשיבה באה לעולם בכדי לחסום את הליך הבוררות וכי משמדובר בעילת תביעה שונה , לא שוכנענו כי העובדה שיש דמיון בטענות בין תביעת המשיבה לבין טענותיה בתגובתה, צריך לשמש " טעם מיוחד " שלא להעביר את שאלת הזכאות למענק על סך של 2 מיליון דולר להליך בוררות.
משכך שוכנענו כי יש לקבל את בקשה המבקשת למינוי בורר, הגם שקיימת תביעה בבית הדין לעבודה.
משלא הוגשה בקשה לעיכוב הליכים של התביעה של המשיבה לא מצאנו לנכון להכריע בנדון. עם זאת, מוצע לצדדים לשקול להגיע להסכמה להעביר לבורר להכרעה גם את התביעה שהגישה המשיבה או לחילופין להגיע להסכמה בדבר עיכוב ההליכים בתביעה והמשך הדיון בה לאחר הכרעת הבורר.
על הצדדים לפעול בהתאם לסעיף 13 להסכם בכל הנוגע לזהות הבורר.
משהבקשה התקבלה, תשא המשיבה בהוצאות משפט ושכ"ט עו"ד של המבקשת בסך של 15,000 ₪ שישולמו תוך 30 ימים מיום קבלת פסק הדין.

נציג ציבור עובדים, גב' חנה קפלניקוב

אסנת רובוביץ - ברכש, שופטת

נציג ציבור מעסיקים, מר מאיר ליברמן

ניתן היום, כ"ה סיוון תשע"ח, (08 יוני 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אל יהם.