הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ת"ב 25064-12-18

23 יוני 2019

לפני:

כב' השופטת שגית דרוקר
נציג ציבור עובדים הגב' שושנה שורק
נציג ציבור מעבידים מר נדב חג'בי

המבקשת
אסותא מרכזים רפואיים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד תדמור
-
המשיבה
הסתדרות העובדים הכללית החדשה
ע"י ב"כ: עו"ד פרנקו

פסק דין

פסק דין זה עניינו עתירת המבקשת לבטל פסק הבוררות שניתן על ידי כב הבורר עו"ד שלמה יצחקי ביום 13.11.18.

רקע עובדתי

1. המבקשת, חברה פרטית המפעילה מספר מרכזים רפואיים ובהם בית חולים אסותא ברמת החייל בו מועסקת הגב' מור, אחות במקצועה מזה כ- 20 שנה ומועסקת במבקשת כ-15 שנה. תחילתו של ההליך שבפנינו ברצון המבקשת לסיים את העסקתה של הגב' מור.

2. בסיום דיון בין הצדדים בנושא בקשת המבקשת להביא לסיום העסקתה של הגב' מור ולאור אי הסכמת המשיבה לפיטורי הגב' מור הועברה הכרעת המחלוקת לבוררות מכוח מנגנון יישוב חילוקי דיעות הקבוע בהוראות הסכם קיבוצי מיום 22.6.2009 שנחתם בין המבקשת למשיבה.

תמצית הליך הבוררות ופסק הבוררות

3. הצדדים הגדירו בהסכם בוררות את תנאי הבוררות וקבעו מהם המחלוקות עליהם ימקד הבורר את הדיון בפסק דינו. עיקריו של הסכם הבוררות שנחתם ביום 6.11.18 הם אלה:

"הבוררות תתקיים בין הצדדים ע"י הבורר עו" ד שלמה יצחקי.
הבורר לא יהיה כפוף לדיני הראיות, לדין המהותי, ולא יהיה מחויב לנמק את החלטתו.
...
הצדדים מגבילים את זמן הבוררות ל-10 שעות.
השאלה שבמחלוקת: הבוררות היא מכוח סעיף בהסכם הקיבוצי באשר לרצונו בפיטורי עובדת עקב עבירת משמעות, הבורר יחליט באשר אם נעברה עבירה, מה מידת חומרתה ומה העונש, אם בכלל, שיש להטיל על העובדת". ההדגשות הוספו .ש.ד.

4. בהתאם להסכמות הצדדים התקיימו בפני הבורר עו"ד יצחקי 2 ישיבות בוררות. בישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה ביום 6.11.18 הוצגו על יד י המבקשת טענותיה.
המבקשת טענה בפני הבורר כי על ידי הגב' מור נעברו מס' אירועי משמעת שעמדו בבסיס החלטתה לזמן את הגב' מור לשימוע ולסיים העסקתה. שלושת האירועים שהוצגו לבורר היו כדלקמן :
אירוע ראשון, תלונת מטופלת בה טיפלה הגב' מור אשר בתשובה לשאלת המטופלת איזו תרופה ניתנה לה באינפוזיה השיבה הגב' מור שניתן למטופלת רעל עכברים. במסגרת משוב למטופלת שנערך מס' ימים לאחר מכן התלוננה המטופלת וסיפרה אודות המקרה.
לטענת המבקשת הגב' מור הפרה ביחס לאותו המקרה חסיון רפואי של המטופלת עת הוציאה פרטים חסויים של המטופלת ו עשתה שימוש פסול במידע חסוי על ידי בת זוגה של הגב' מור אל מול המטופלת בנסיון להשפיע עליה למשוך תלונתה כנגד הגב' מור.
אירוע שני, הוצג בהתייחס למתלוננים שהתלוננו על יחס מזלזל מצד הגב' מור, אירוע שארע בשנת 2016.
אירוע שלישי עניינו בקבלת החלטה עצמאית של הגב' מור ביחס לאי מתן תרופה למטופל בניגוד להנחיית רופא תוך סיכון בריאות המטופל.
הדגש במסגרת טיעוני המבקשת הושם על אירוע המשמעת הראשון ובפרט הפרת חיסיון רפואי כאשר ארבעה וחצי מתוך חמישה עמודי פרוטוקול התייחסו להשתלשלות ההתרחשויות סביב אירוע זה.

5. במסגרת ישיבת הבוררות השנייה שהתקיימה ביום 8.11.18 הוצגה עמדתם הנגדית של המשיבה והגב' מור.

6. בסיומן של 2 ישיבות הבוררות הודיע הבורר לצדדים כי פסק הדין יישלח אליהם תוך מספר ימים וכי עליהם להמציא העתק מ מסמכים שעלו מדיון הבוררות (ההסכם הקיבוצי ומכתבה של הגב' מור) . שני הצדדים ויתרו על קיומה של ישיבת בוררות נוספת והסתפקו בהסכמותיהם במסגרת הסכם הבוררות ובמסמכים שהוגשו עד לאותו מועד לבורר.

7. ביום 11.11.18 הגישה המבקשת שיחת משוב שהתקיימה עם המטופלת במסגרתה הועלתה התלונה כנגד הגב' מור.

8. ביום 12.11.18 קבע הבורר כי לא יוגשו לו ראיות נוספות וכי פסק דינו יינתן לא יאוחר מיום 15.11.18.

9. ביום 13.11.18 נתן הבורר יצחקי פסק בוררות ובמסגרתו קבע האחרון כי יש לדחות את בקשת המבקשת לפטר את הגב' מור. במסגרת פסק הבוררות נקבע שהגב' מור ביצעה עבירת משמעת לאורה קבע הבורר בפסק דינו שיש להשעות את הגב' מור מתפקידה כאחות למשך חודש ימים ולשלם לה בגין תקופה זו 50% משכרה המשולב בלבד.

10. בו ביום בו ניתן פס"ד הגישה המבקשת בקשה דחופה לעיון מחדש בפסק הבוררות וקבלת ראיה חדשה. בהמשך לבקשה שהוגשה הבהיר הבורר כי פסק הדין יעמוד על כנו והבקשה נדחית שכן בישיבת הבוררות האחרונה בקש הבורר את ההסכם הקיבוצי ודברי הגב' מור בכתב שלא נרשמו בפרוטוקול כאשר לא נתבקשו ראיות נוספות. עוד הבהיר הבורר שהגשת ראיה חדשה גררה אחריה בקשה מצד נציגי הגב' מור להרחיב את היריעה כאשר לא ניתנה הסכמה להגשת האמור והליכי הבוררות נסתיימו.

טענות הצדדים:

11. המבקשת ע תרה לביטולו של פסק הבוררות משלושה טעמים:

א. היות פסק הבוררות מנוגד לחלוטין לתקנת הציבור, באופן המצדיק ביטולו מכוח סעיף 24 (9) לחוק הבוררות.
ב. ביטול פסק הבוררות מכוח סעיף 24 (5) לחוק הבוררות משלא הוכרע עניין שנמסר להכרעת הבורר.
ג. ביטול הפסק מכוח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות – קיומה של עילה שעל פיה היה ביה"ד מבטל פסק דין סופי.

12. המשיבה הכחישה את טענות המבקשת. לדבריה, במסגרת הכרעתו לקח הבורר בחשבון את מלוא השיקולים שהתווו לנושא על פי הפסיקה, פסיקתו אינה חורגת מפסיקות אחרות. עיקר טענותיה של המבקשת הן ערעור על פסק הבורר ולא בקשה לביטולו. ביה"ד אינו יושב כערכאת ערעור על פסק הבוררות ולא יחליף את שיקול דעת הבורר בשיקול דעתו גם אם הוא סבור שהיה מקום להגיע לתוצאה אחרת.
טענת המבקשת לפיה פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור הינה טענה עובדתית שהוכרעה ונדחתה על ידי הבורר.
באשר לעילת הביטול מכוח סעיף 24 (5) לחוק הבוררות, הרי שבהתאם להסכמות הצדדים כב' הבורר לא היה חייב בנימוקים ועל כן לא נדרש ממנו להתייחס לכל נושא ונושא (לרבות אי מתן תרופה למטופל בניגוד להוראות רופא) והתייחסותו התמקדה בטענתה העיקרית של המבקשת שאלת הפרת פרטי חיסיון המטופלת.
אין בסיס לטענת המבקשת להתקיימותה של עילת ביטול מכוח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות. למבקשת ניתן יומה באופו מלא להצגת מלוא ראיותיה. אי הבאת הראיה ככל הנראה נעוצה במחדלי המבקשת, אין המדובר בראיה מהותית שיש בה לשנות מהותית את פני פסק הבוררות.

13. בישיבה שהתקיימה בפניי ביום 7.2.19 הסכימו הצדדים על הכרעה בתיק זה על סמך סיכומים בכתב מטעמם, בהעדר מחלוקת עובדתית בין הצדדים אלא משפטית גרידא.

דיון והכרעה

14. סעיף 24 לחוק הבוררות, התשכ"ח-1968 (להלן: "החוק"), מונה את העילות לביטול פסק בוררות, כאשר הרלוונטיות לענייננו הן:

"(5) הבורר לא הכריע בעניינים שנמסרו להכרעתו;
...
...
(9) תכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור;
(10) קיימת עילה שעל פיה היה בית משפט מבטל פסק דין סופי שאין עליו ערעור עוד;".
 
עם זאת, הוראות סעיף 26(א) לחוק קובעות:

"בית המשפט רשאי לדחות בקשת ביטול על אף קיומה של אחת העילות האמורות בסעיף 24, אם היה סבור שלא נגרם עיוות דין".

ההלכה הפסוקה נוקטת בדרך מצמצמת בביטול פסקי הבוררות, וכך קבע בית המשפט העליון:

"ביטולו של פסק של בורר הוא סנקציה חמורה שההצדקה לנקיטתה חייבת לעלות מן החומר באופן ברור וחד משמעי. זאת ועוד הפגם האמור צריך לנבוע מאופן ניהול הבוררות ולא די בכך, שהתקלה היא תוצאה של טעות של המשיבה, ובבואו לנקוט את הצעד המפליג של ביטול הפסק, על בית המשפט לבדוק, באיזו מידה יש לראות דווקא בבורר את האחראי למחדל." (ע"א 785/82 גרסטל נ' מבני כפה חפץ בע"מ, פ"ד לז(3) 292 (1983)).

 בית המשפט העליון חזר על ההלכה לפיה:

"אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבותו בהם מתאפיינת בבדיקת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו..." (רע"א 8691/09 יורם בר נ' ליאת פרייז, ניתן ביום 4.5.10) (הדגשה שלי – ש.ד .).
 
(וראו גם ע"ע 381/99 טרנסגלובו (ישראל) בע"מ - מנחם הרשטיק, ניתן ביום 23.1.03; דב"ע מה/4-11 ההסתדרות הכללית של העובדים בארץ ישראל ואח' - חנ"ה חיפושי נפט (השקעות) בע"מ ואח', פד"ע טז 339, 345, 348).

15. טענותיה של המבקשת נוגעות לש לוש עילות ביטול מכוח חוק הבוררות. האחד, פסק הדין מנוגד לתקנת הציבור, השני, הבורר לא הכריע בעניין שנמסר להכרעתו, והשלישי, קיימת עילה שעל פיה ביה"ד היה מבטל את פסק הבורר.

נדון בהן כסידרן.

16. בפתח הכרעתנו נאמר שלאחר ששקלנו את טיעוני הצדדים ועיינו בבקשה לביטול פסק הבוררות, ובתשובה לבקשה לביטולו על נספחיהן, ולאחר עיון בסיכומי הצדדים ובסיכומי התשובה הגענו למסקנה כי יש לדחות את הבקשה לבי טול הפסק ולאשר את פסק הבוררות. פסק הבוררות הוא ענייני, מנומק ומראה על פניו כי טיעוני הצדדים נשקלו לאורכם, לרוחבם, לעומקם ובכובד ראש על אף שנכתב באופן תמציתי . ודוק, אף אם תוצאת ההתדיינות בין הצדדים עשויה הייתה להשתנות אצל דיין שונה, אין בכך כדי להצדיק את ביטול הפסק ולהחיל עליו איזה מעילות הביטול המנויות בחוק הבוררות.
ביטול פסק הבורר מכוח סעיף 24 (9) תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור

17. טענתה העיקרית של המבקשת היא ש תוכנו של פסק הבוררות מנוגד לתקנת הציבור ולפיכך ראוי לבטלו. לטענת המבקשת יש להורות על ביטול הפסק מכוח עילה זו ממספר טעמים.
האחד, התעלמות בוטה של הבורר מההקשר הספציפי של הסכסוך שהובא להכרעתו. העובדה שהגב' מור שימשה בתפקידה כאחות ואמונה על חיי אדם בשונה מבעל מקצוע אחר. התעלמות , מההקשר המקצועי במסגרתו נעברה עבירת המשמעת כשמעשי הגב' מור מנוגדים לעקרונות אנושיים אותם יש לקיים ובהם יושרה, אמינות וכבוד הזולת . לטענת המבקשת משהבורר לא הביא לידי ביטוי ערכים מעולם הרפואה ולא ערך דיון מקביל ואיזון ערכים בין עולם העבודה לעולם הרפואה דין פסקו להתבטל .
הטעם השני, נעוץ בכך שפסק הבוררות מנוגד באופן מוחלט לתשתית הראייתית שהוצגה בפני הבורר באופן בלתי מתקבל על הדעת המצדיק ביטולו. הבורר בחר לקבל את גרסתה של הגב' מור בעניין "פרשת רעל העכברים" ללא כל ממצא עובדתי על אף שגרסה זו סותרת תיעוד מזמן אמת.
סתירות בין עדות הגב' מור לתרשומות מזמן אמת של האחות האחראית ששוחחה עם המטופלת, שיחת המשוב שהוקלטה , לרבות בעניין הכחשת הוצאת פרטי המטופלת מהמחשב, על אף עדויות האחות הראשית, האחות האחראית ומנהלת משאבי אנוש אשר ניהלו שיחות עם אחיות המחלקה לפיהן יודעות אלה להוציא פרטי מטופל מהמחשב.

18. יאמר כבר עתה לעניין זה , מקובלים עלינו דברי המשיבה לפיהם כל כולו של התיק בקביעותיו העובדתיות והמשפטיות כמו גם בתוצאת ו, נוגעים הם לעניינים שבין הצדדים ואין בפסק הבוררות משום קביעה כלשהי הפוגעת בתקנת הציבור, לא בין הצדדים לבין עצמם ולא ביניהם לבין הציבור.

19. לטעמנו אין מתקיים, טעם משפטי לביטול הפסק מכוח הוראת סעיף 24(9) לחוק הבוררות מן הטעם ש"תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור". לא ניתן לקבוע כי ככל שנפלו פגמים בפ סק הבוררות שבפנינו הם עולים לכדי סתירה עמוקה עם אינטרסים בעקרונות ציבוריים כלשהם. אילו כך היה הדבר אזי היה מקום לקבוע שכל פעולה של כל רופא/אחות עולה כדי סתירה עמוקה עם אינטרסים ועקרונות ציבוריים עליהם יש להגן.

20. פסק הבוררות מאבחן ומתייחס מפורשות לתפקידה הייחודי של הגב' מור וקובע מפורשות שנעברה על ידי הגב' מור עבירת משמעת בהקשר התעשייתי של תפקידה של הגב' מור כאחות . עם זאת, במערך האיזונים שעורך הבורר בין עולם העבודה לתפקידה של הגב' מור כאחות בתחום הרפואי קובע הבורר שאין להתעלם מוותקה של הגב' מור ורקעה האישי.

21. זאת ועוד, לו סברה המבקשת כי פרט לנושא של הפרת חיסיון מטופל היורד לשורש אמינותה של הגב' מור, יש מקום לשים דגש על הפרת משמעת עיקרית נוספת והיא מתן תרופה שגויה למטופל הרי שהיה עליה לטעון טענותיה בעניין זה בפני הבורר ולהרחיב ולהניח תשתית עובדתית מתאימה לכך בפני הבורר כדי לשכנעו שיש מקום לשקול הפסקת העסקת הגב' מור מטעמים של תקנת הציבור בהקשר לאמור . קביעות אלה רלבנטיות גם לפרק העוסק בטענת המבקשת לפיה יש להורות על ביטול פסק הבורר גם מכוח עילת הביטול הקבועה בסעיף 24 (5) לחוק הבוררות ולכך נדרש בהמשך.

22. מפסק הבורר ונימוקיו וכן מהבקשה לביטולו עולה שהמבקשת ביכרה לכבוש את טענותיה בעניין עבירות המשמעת הנוספות שנעברו לטענתה על ידי הגב' מור שעניינן מתן תרופה למטופל שלא בהוראת רופא, ואירוע נוסף משנת 2016 שעניינו זלזול ביחס למטופל ולשים דגש בטענותיה על עבירת המשמעת האחרונה שנעברה על ידה במסגרת עבודתה והיא הפרת פרטי חיסיון מטופל. הטענות בעניין האמור ביחס לשני אירועים נוספים משנת 2015 ומשנת 2016 הועלו בעיקר במסגרת ההליך דנא ורק לאחר שניתן פסק הבוררות.

23. אין בטיעוני המבקשים דבר המצדיק לקבוע, כי עבירת או עבירות המשמעת שנעברו על ידי הגב' מור כפי שנקבעה באופן חלקי על ידי הבורר יש בו משום פגיעה בערכים, באינטרסים ובעקרונות המרכזיים והחיוניים שחברה מבקשת לקיים, לשמר ולפתח. קביעת הבורר עונה על דרישות שבגינן קיימת תקנת הציבור והיא אינה פוגעת בנורמות כלשהן שהתקנה באה להגן עליהן לפחות לא ברמה הדרושה כדי לבטל את פסק הבוררות שכן קבלת הטענה משמעותה כאמור פיטורי כל הרופאים והאחיות כל אימת שנעברה עבירת משמעת שעניינה מתן תרופה ללא הוראת ו/או בצורה שגויה (מקרה שאף הוצדק לכאורה על ידי הגב' מור בהתאם למסמכים שצורפו) כאשר סביר שטעויות מעין מאלה הם מנת חלקם של כל העוסקים בתחום הרפואה ועוסקים בכך ימים כלילות.

23. בעניין זה מקובלת עליי טענת המשיבה לפיה טענות המבקשת הן למעשה טענות ערעוריות. יש להדגיש כי בית המשפט רשאי לפסול פסק בוררות רק אם תוכנו של הפסק מנוגד לתקנת הציבור, להבדיל מתוצאתו (אוטולנגי, כרך ב', עמ' 1091, 1093) וכפי שנפסק " טענות היפות לערעור על פסק דינו של בית משפט אינן יפות כל עיקר לתקיפתו של פסק בוררות". (רע"א 1260/94 בן חיים נ' אבי חן בע"מ, פ"ד מח (4) 826,832).
הכלל הוא ש "אין בית המשפט שם עצמו כערכאת ערעור על פסקי בוררות, והעילות להתערבותו בהם מתאפיינת בבדיקת תקינות הליך הבוררות, ולא בבחינה מהותית של תוצאותיו..." (רע"א 2237/03 אפרים שועלי בניין והשקעות בע"מ נ' המועצה המקומית תל מונד, פ"ד נט (4) 529, 542-543).

24. לכל היותר יכול לטעון הטוען שטענת המבקשת מתמצית בכך שהבורר, יישם באופן שגוי את הוראות הדין ואיננו תמימי דעים עם טענה זו, אולם לא נית ן לטעון, כעולה מפסק הבורר שהוא התעלם התעלמות מופגנת מהדין.

25. מקריאת פסק הבוררות בצד טענות המבקשת בהקשר זה מלמדת שהמבקשת מנסה "לכסות" את טרוניותיה נגד קביעות עובדתיות של הבורר שקבע כי עבירת משמעת מצד העובדת הייתה גם הייתה, כאשר פעולתה נעשתה בחוסר שיקול דעת, אולם הפרת החיסיון הייתה במדרג הנמוך בכסות משפטית עקרונית.

26. לאור קביעותיו העובדתיות של הבורר, והנמקתו המבוססת על הוראות הדין, נדחות טענות המבקשת. העובדה שהתוצאה אליה הגיע הבורר לפיה לאור עבירת המשמעת שנעברה אין מקום לפיטורי הגב' מור אינה הופכת אותה לנוגדת תקנת הציבור, גם אם לטענת המבקשת התוצאה של עבירת המשמעת הנוספת שנעברה על ידי הגב' מור, מתן טיפול תרופתי למטופל שונה מהוראת רופא, יכולה הייתה להביא לתוצאה שונה משאירעה.

27. מעבר לעובדה שהבורר שקל האמור, משהובא הנושא בפניו ועל אף העדר התייחסות בפסק דינו, הרי שאזכור האמור אם לאו נתון לשיקול דעתו בהתאם להסכם הבוררות ואין בדעתנו להתערב בהן.

28. באשר להקשר התעשייתי עליו הרחיבה המבקשת בסיכומיה התנגשות ערכים מעולם הרפואה לעולם העבודה הרי שעיון בחומר שהובא לפתחו של הבורר ובכלל זה ישיבת השימוע שהתפרשה על פני 30 עמודי פרוטוקול ובמסגרתה העלו הצדדים שלל טענות המתייחסות להקשר התעשייתי ולהתנגשות הערכים כך גם במסגרת טיעוני המבקשת במסגרת ישיבת הבוררות הראשונה . בפסק דינו כתב הבורר שפסק דינו ניתן לאחר שעיין במסמכים אלה. העובדה שהבורר לא ייחד בפסק דינו התייחסות מפורשת לאמור אין בכך כדי לקבוע שהדבר לא נשקל. שכן כאמור, הבורר לא נדרש לנמק את פסקו ואף היה משוחרר מלדון במקרה שהו בא לפתחו על פי הדין המהותי.

29. לא נחתום חלק זה בפסק הדין מבלי להתייחס לניתוח הפסיקה שנעשתה על ידי המבקשת, בהקשר התעשייתי של עולם הרפואה אל מול עולם העבודה ולחובת הנאמנות והמסירות המצופה והגוברת לעיתים על זכויות מתחום משפט העבודה אלא שעבירות / הפרות המשמעת שנעברו באותם מקרים שונים וחמורים מענייננו. כאשר בענייננו קובלת המבקשת כנגד התוצאה האופרטיבית של המסקנה אליה הגיע הבורר ביחס למידת העונש בשים לב לקביעת הבורר לפיה נעברה על ידי הגב' מור עבירת משמעת.

30. אשר על כן, נדחית טענת המבקשת באשר לביטול פסק הבוררות בהיותו מנוגד לתקנת הציבור.

ביטול פסק הבורר מכוח סעיף 24 (5) לחוק הבוררות משלא הוכרע עניין שנמסר להכרעת הבורר.

31. עילת ביטול נוספת אותה טענה המבקשת מתייחסת לאי הכרעה בעניין שנמסר להכרעתו של הבורר (ר' פרופ' אוטולנגי, בוררות דין ונוהל תשס"ה 2005, כרך ב' עמ' 1046).

32. לטענת המבקשת, הבורר לא הכריע בכלל עבירות המשמעת של הגב' מור אשר העלתה המבקשת בפניו לרבות עבירה שעניינה מתן תרופה למטופל ללא הוראת רופא.

33. על מנת לבחון האם הבורר לא הכריע באחד מהעניינים שנמסרו להכרעתו יש לבחון את הסכם הבוררות שממנו ועל פיו נגזרת סמכות הבורר. הסכם הבוררות בין הצדדים הוא למעשה פנייתן המשותפת לבורר. הנושא שעמד להכרעת הבורר כפי שצוטט בפתח פסק דיננו ופורט בהסכם הבוררות נוסחה באופן הבא : הבורר "... יחליט באשר אם נעברה עבירה, מה מידת חומרתה ומה העונש, אם בכלל, שיש להטיל על העובדת".

34. והדברים מדברים בעד עצמם. מלשון הסכם הבוררות שאינה משתמעת לשתי פנים נדרש הבורר בהתאם להסכם הבוררות להחליט אם נעברה עבירת משמע ת על ידי הגב' מור כשהדגש במהלך הבוררות הושם על העבירה של הפרת חסיון פרטי מטופל. הצדדים לא הסמיכו את הבורר ולא ביקשו ממנו לפרט מהם עבירות המשמעת. האם מדובר באחת או יותר ולהבהיר ככל שמדובר ביותר מאחת מהי מידת העבירה והעונש שיש לייחס לאלה כעבירות בודדות ככל שיש כאלה וכמכלול. משלא רשמו הצדדים ברחל בתך הקטנה כי על הבורר להבהיר אם מדובר בעבירה ו/או עבירות ולפרט אלה כשאף במסגרת ההפניה נרשמה עבירה בלשון יחיד בשונה מלשון רבים, הרי שלא ניתן לומר כי הבורר שגה בפרשנותו את הסכם הבוררות.

35. לא נעלמה מעינינו טענת המבקשת במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו על ידה לפיה הסכם הבוררות נוסח באופן טכני בלשון יחיד "עבירה" ולא בלשון רבים "עבירות" אשר נועד להתאים את הבוררות לאופן בו מוגדר סעיף הפיטורים מחמת עבירת משמעת בהסכם הקיבוצי – ע ם זאת, משהצדדים להסכם לא הגדירו מהי העבירה/עבירות אותם עברה הגב' מור ומשהדגש בפני הבורר מצד המבקשת הושם על נושא אירוע הפרת החיסיון הרי שלא נפל פגם בפסק הבורר עת ניתנה התייחסותו לעבירה עליה הושם דגש בפניו.

36. כמו כן, ובהתאם להסכם הבוררות לא נדרש הבורר לנמק החלטתו. כפועל יוצא לא נדרש הבורר להתייחס לכל הטענות שנטענו בפניו אלא לקבוע אם נעברה עבירת משמעת והאם היא מצדיקה פיטורי הגב' מור.

37. בפסק דינו כתב הבורר "נושא הפרת חיסיון המטופלת היה ואף העובדת מודה בכך שלקחה פתק שבו פרטי המטופלת שנעשה בו שימוש ע"י התקשרות בת הזוג של העובדת (שרית) עם המטופלת על מנת שזו האחרונה תחזור בה מתלונתה. זוהי העילה העיקרית אשר אסותא רואה בה כהפרת משמעת חמורה וטוענת עקב כך לפיטורי העובדת". מכאן שהבורר היה ער לכך כי קיימות עילות נוספות שאסותא רואה באלה כהפרת משמעת אולם משבחרה להתמקד בעילה עיקרית אחת מיקד הבורר בהתאמה אף הוא את פסק דינו על אותה עילה.
סביר בעינינו שהבורר היה ער לטענות המבקשת ביחס לעבירת המשמעת הנטענת לפיה נתנה הגב' מור טיפול תרופתי למטופל ללא הוראת רופא שכן טענות אלה הושמעו על ידי המבקשת במסגרת ישיבת הבוררות הראשונה. עם זאת כאמור, הבורר ראה לנכון להתייחס במסגרת פסק דינו לעבירת המשמעת העיקרית עליה שמה המבקשת דגש בטענותיה. מכאן שאיננו סבורים שיצאה שגגה תחת ידו של הבורר עת לא התייחס בפסק דינו לעבירה הנוספת שנטענה משלא חויב בהתאם להסכמות הצדדים לנמק החלטתו ולא נדרש להיות כפוף לדין המהותי.

38. הבורר ציין בפסק דינו כי הוא ניתן לאחר ששמע את נציגי הצדדים ואת העובדת ובא כוחה, עיין במסמכים שהוגשו, לרבות שמיעת הקלטה של המתלוננת (המטופלת) עם משוב המטופלים. משמע שהבורר, שקל את כלל הראיות שהציגה בפניו המבקשת.
לאור האמור, אין לקבל את טענות המבקשת באשר לאי התייחסות הבורר לכל הראיות שהוצגו בפניו שכן כאמור לא חלה עליו חובת נימוק ופירוט של כל ראיה וראיה שעמדה בפניו וכל טענה שהועלתה והסיבה לדחייתה.
הבורר פסק בעילות אשר הובאו בפניו, דבר אשר יכול היה לעשות אף ללא נימוק כמובא לעיל, והגיע למסקנה שנעברה עבירת משמעת שאינה מצדיקה פיטורים ואף נימק החלטתו בעניין האמור . די בכך כדי לדחות את טענות המבקשת לעניין זה.

39. אין חולק כי נושא מתן תרופה שגויה עלה מתוך המסמכים שעמדו בפני הבורר גם מעיון בפרוטוקול ישיבת השימוע אולם עיון בפרוטוקול ישיבת הבוררות הראשונה שהתקיימה ביום 6.11.18 מעלה כי עיקר התמקדותה כאמור של המבקשת אותה כינתה כ"קו אדום" מבחינתה היה הפרת חיסיון מטופל נושא שטיעונים לגביו התפרשו על פני ארבעה וחצי עמודים ואילו הפרת המשמעת שעניינה מתן תרופה שגויה נטען בפיסקה בת 3 שורות וכך גם במסגרת ישיבת הבוררות השניה במסגרתה כלל לא הוזכר נושא מתן התרופה השגויה וההתמקדות הי תה בנושא הפרת החיסיון ושימוש בפרטי המטופלת לרבות תשובת הגב' מור ל אותה מטופלת ששאלה מה הושם לה באינפוזיה כשתשובת הגב' מור היתה "רעל עכברים".

40. לסיכום אין אנו סבורים שהיה על הבורר להכריע ספציפית בכל התנהגות והפרה של כללים שנטענו על ידי המבקשת כלפי הגב' מור, אלא להבהיר באם נעברה עבירת משמעת והאם היא מצדיקה פיטורים. בנקודה זו הבורר הכריע ו נימק החלטתו כמפורט בפסק הבוררות וקבע שאם הדבר היה כה חמור בעיני המטופלת וככל שמדובר היה באמירה קשה וחמורה של אחות למטופל היה על המטופלת לסרב לקבל האינפוזיה או לכל הפחות להתלונן על האמירה ולא להמתין כשבועיים להתלונן על כך במסגרת משוב שיזמה המבקשת מול המטופלת. עוד קבע הבורר ביחס להפרת חיסיון מטופל כי מדובר בעובדת ותיקה במערכת שהצדדים אומנם חלוקים ביחס לאופן שבו הוצאו הפרטים אולם על פי קביעת הבורר אף אם נכון היה לקבוע על פי עובדות עליהן חלוקים הצדדים כי הגב' מור היתה זו שהוציאה את פרטי המטופלת אין בכך לשנות מקביעתו לאור הודאת הגב' מור כי נעשה על ידי בת זוגה שימוש בפרטי המטופלת. הבורר ממשיך בפסק דינו וקובע כי לאור רקעה וויתקה של העובדת לרבות נסיונה המקצועי הרי שיש לייחס לעבירת המשמעת שנעברה ככזו שנבעה מניסיון להגן על פרנסת משפחתה ומטה לחמה שמט ליפול עקב תלונת המטפולת בעקבותיה פעלה הגב' מור בחוסר שיקול דעת. לאור קביעות אלה הגיע הבורר למסקנה כי מדובר בעבירת משמעת במדרג הנמוך. משכך, ולאור קביעות אלה של הבורר אשר שם דגש בקביעתו על עיקר העובדות שהבואו בפניו אין אנו סבורים כי בשל כך שלא דן הבורר ספציפית בכל הפרה יש כדי להורות על ביטול פסק הבוררות.

41. המסקנה המתבקשת גם לסיכום פרק זה היא שהשגות המבקשת בעניין זה שוב אינם אלא טענות ערעור במסווה, ראה ספרה של אוטולנגי עמ' 964-965.

"הטענות כאילו הבורר לא התייחס בפסקו אל כל הראיות שהיו בפניו, או שפסק בניגוד לראיות שהיו בפניו – טענות אלו יכול להיות להן משקל כבד בבית משפט לערעורים, אך לא בבית משפט היושב לדון בבקשה לביטול פסק בורר. אדרבה, תמיד יצא בית משפט מתוך ההנחה שהבורר קבע את כל הממצאים הדרושים כדי להצדיק את המ סקנה אליה הגיע".

42. אף בחינה עניינית של כלל טרוניות המבקשת מעלה שמדובר בטענות שהיו עשויות להיות נכונות לכל פסק דין שהיה ניתן נגד המבקשת, יהא זאת על ידי הבורר או על ידי ביה"ד והן לא נטענו אלא מסיבה אחת מתוך ניסיון להפוך את הקערה על פיה או לכל הפחות להטות את הכף, אך לו במעט לטובתה, בדרך של העלאת טענות ערעוריות להבדיל מבקשה לביטול פסק בוררות.

ביטול הפסק מכוח סעיף 24 (10) לחוק הבוררות – קיומה של עילה שעל פיה היה ביה"ד מבטל פסק דין סופי

43. בעניין האמור, טוענת המבקשת שהבורר דחה באופן לא ענייני את הבקשה הדחופה שהגישה אסותא לעיון מחדש בפסק הבוררות ולצירוף ראיה חדשה, ראיה מהותית ו בעלת משקל ראייתי רב, שיש בה לשנות את מסקנות פסק הבוררות.

44. פרופ' אוטולנגי מונה בספרה, בוררות – דין ונוהל, 4 סיבות מובהקות, בגינן ישתמש בית המשפט בסמכותו לבטל פסק דין של בורר, כדלהלן:
א. פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי;
ב. הקבלה ל"משפט חוזר";
ג. תרמית שהשפיעה על מתן הפסק;
ד. חוסר סמכות להיזקק לבוררות;

45. אנו סבורים שהמבקשת לא הוכיחה בסיס עובדתי לטענתה כי קיימת עילה לביטול פסק הבורר לפי סעיף זה ואין ספק, שצריך היה להוכיח סיבות יוצאות מן הכלל וחריגות על מנת להיעתר לבקשתה בעילה זו.

46. בעניין זה מתעלמת המבקשת מהעובדה שאין מחלוקת שמדובר בראיות שהגישה המבקשת באיחור, בניגוד להחלטת הבורר שקבע בתום ישיבת הבוררות השנייה שיועברו אליו רק העתק מההסכם הקיבוצי ומכתבה של הגב' מור. איש מהצדדים או באי כוחם לא השיגו על מה שנרשם על ידי הבורר באשר לשני המסמכים הבודדים שיש להעביר לבורר בתום ישיבת הבוררות השנייה בטרם יינתן פסק הדין.

47. לא נתבקשה בתום הישיבה ולא ניתנה הסכמה להגשת מסמכים נוספים שכן משמעותה הי יתה חריגה ממה שקצבו וקבעו הצדדים במסגרת הסכם הבוררות. אילו היה מקבל הבורר את הראיה החדשה שבקשה המבקשת להגיש הרי שיכולה הייתה לקום למשיבה הטענה כי קבלת הראיה הינה בחריגה מסמכות ובניגוד להסכמת הצדדים להסכם הבוררות לפיו סוכם שתתקיימנה שתי ישיבות בוררות בלבד. קבלת הראיה במועד בו ביקשה המבקשת להגישה בהכרח הייתה גוררת אחריה את רצון המשיבה להשיב לאותה ראיה בראיות סותרות ולטעון ביחס לאמור במסגרת ישיבה נוספת כפי שאף נתבקש על ידי המשיבה בתגובתה לבורר לאור בקשת המבקשת שהוגשה להגשת ראיה נוספת .

48. המשיבה התנגדה להגשת הראיה במועד מאוחר למועד שנקצב על ידי הבורר וקבלה בעניין האמור במסגרת המייל ששלחה למבקשת . מכאן שהמשיבה גילתה דעתה כי היא דבקה בניהול הליך הבוררות בהתאם להסכמות הצדדים כפי שאלה באו לידי ביטוי בהסכם הבוררות לרבות קיומן של 2 ישיבות בוררות בלבד. בתום ישיבת הבוררות השנייה הוגדרו המסמכים שעל הצדדים לצרף (העתק מההסכם הקיבוצי ומכתבה של הגב' מור) .
אין בידינו לקבל טענות המבקשת במסגרת סיכומי התשובה שהוגשו על ידה באשר להעדר מודעותה לאפשרות הטכנית ל הוצאת פלט המחשב להוכחת טענתה שהגב' מור הוציאה באופן יזום ועל ידה בלבד את פרטי המטופלת עמה יצרה קשר בת זוגה של הגב' מור.
סביר בעינינו שהמבקשת שקדה על דרכים למציאת הראיה הנוספת כבר במהלך ניהול ישיבת הבוררות השנייה שכן הראיה נמצאה ימים ספורים בלבד לאחר תום ישיבת הבוררות השנייה.
משלא טענה המבקשת במסגרת ישיבת הבוררות השנייה ש נבדקות על ידה אפשרויות להצגת ראיות נוספות באמצעות נאמני מחשוב לשלילת טענות הגב' מור לפיהן פרטי המטופלת לא הוצאו באופן יזום על ידה הרי שבכך גילתה המבקשת דעתה לפיה הבורר יפסוק בהתאם למוסכם בין הצדדים במסגרת הסכם הבוררות בהתאם למה שהונח בפניו עד לאותו מועד.

49. זאת ועוד, בהתאם להסכמות הצדדים על פי הסכם הבוררות קבלת הראיה - הוא עניין מובהק שבסדרי דין וראיות. בהתאם לסמכויות שהוקנו לבורר דנן בהסכם הבוררות, אין הוא כבול לסדרי הדין ולדיני הראיות, ולכן רשאי היה לפעול כפי שפעל ואף מחויב בהתאם להסכמות הצדדים.

50. נוסיף על כך, שאף לאחר עיון בראיה אין אנו סבורים שיש בה כדי לשנות מפסק הדין או שקבלתה במועד הי יתה משנה ממהות הפסק. הבורר עצמו ציין בפסק דינו שאף אם היה מתברר שהגב' מור הייתה זו שיזמה הוצאת פרטי המטופלת אין בכך להעלות או להוריד מקביעותיו לפיהן הגב' מור פעלה כפי שפעלה בחוסר שיקול דעת על מנת להתגונן ולהגן על פרנסת משפחתה ומטה לחמה שמט ליפול . בסיפא פסק דינו קובע הבורר שהייתה גם הייתה עבירת משמעת ואף אם שיקרה הגב' מור באשר לאופן בו השיגה את פרטי המטופלת כפי שביקשה המבקשת לייחס לגב' מור ב מסגרת בקשתה להוספת ראיה אין אנו סבורים שהיה בכך לשנות ממסקנת הבורר לפיה אין מקום לפיטורי הגב' מור.

51. הנה כי כן, לא מצאנו שהבורר שגה עת סרב לקבלת הראיה הנוספת מצד המבקשת ולא מצאנו שהגשת הראיה הי יתה משנה ממהות הפסק באופן שמצדיק התערבותו של ביה"ד, להיפך, מצאנו שהצדדים הסמיכו את הבורר לפסוק שלא על פי הדין המהותי , מבלי שיהיה כפוף לדיני ראיות משכך פעל לא ניתן לטעון שהבורר שגה מהסמכות שניתנה לו לפי הסכם הבוררות וטענות המבקשת בהקשר זה נדחות. בשים לב לאמור, אין מקום, בשלב זה ולאחר שההליך לא הסתיים כפי שצפתה המבקשת, להלין על כך שלא ניתנה לה ההזדמנות להביא את מלוא ראיותיה ודין טענות אלה כאמור להידחות.

52. לא נחתום בלי לומר שמטרתו של מוסד הבוררות היא להוות תחליף לבית הדין ולא מבוא אליו. מתן אפשרות להתערב בפסק בורר, ובענייננו כל אימת שה"עונש" של דחיית הבקשה לפיטורי העובדת על אף מסקנתו לפיה נעברה עבירת משמעת כמוה כהפיכת בית הדין לערכאת ערעור על פסק הבורר. לא לכך התכוון המחוקק. והוכחה לכך אנו מוצאים בחוק הבוררות עצמו ובמקרה דנן הוראות החוק תואמות את הסכמת הצדדים לפיה במסגרת הסכמתם הסכימו לכך שהבורר לא יהיה כפוף לדיני ראיות, לדין המהותי, ולא יהיה מחויב לנמק החלטתו. ראה הסכמת הצדדים לפנייה לבוררות לבורר עו"ד שלמה יצחקי מיום 6.11.18. בכתב המינוי של הבורר לא הייתה כל התניה מטעם הצדדים לעניין שיקול הדעת, חובת ההנמקה, או החלת הדין המהותי על ניהול ההליכים בפני הבורר הרי שאין למבקשת להלין בעניין זה אלא על עצמה.

53. עיקרן של העילות המפורטות בסעיף 24 לחוק הבוררות היא בדיקת תקינות ההליך במסגרת המוסכם על הצדדים, ואין הן מיועדות לבחינת תוכן הפסק באשר לתוכן הפסק בעניין זה סמכו הצדדים על הבורר שידע למצוא את דרכו להגיע לתוצאה ההולמת. הם בחרוהו לצורך זה, בסומכם על ידיעתו לפסוק לפי הדין, תוך שהם מכפיפים עצמם להכרעתו אפילו אם יטעה בתוצאה הנובעת ממסקנתו. בעניינו הסכימו הצדדים כי השאלה שבמחלוקת שעל הבורר להכריע הינה "באשר לרצונו (המבקשת) בפיטורי עובדת (הגב' מור) עקב עבירת משמעת. הבורר יחליט באשר אם נעברה עבירה, מה מידת חומרתה ומה העונש אם בכלל, שיש להטיל על העובדת". אף בניסוח הצדדים את השאלה השנויה במחלוקת לא ציינו הצדדים עבירות כי אם עבירה בלשון יחיד. ומטבע הדברים גם המבקשת וכפועל יוצא גם הבורר התמקדו בעבירה העיקרית שלטענת המבקשת נעברה על ידי העובדת היא הפרת חיסיון פרטי מטופל.

54. ניסיון המבקשת לקרוא לתוכן הסכם הבוררות הוראות וחובות שאינם קבועים בו אינה יכולה להתקבל. כתב המינוי לא חייב את הבורר לפסוק בהתאם לדין המהותי ו/או לנמק את הפסק. למרות זאת הבורר נימק החלטתו לפיה נעברה עבירת משמעת לא ברף העליון המצדיק פיטורי העובדת. העובדה שהנימוק התייחס רק ובעיקר להפרת פרטי חיסיון מטופל נקבע לפי שיקול דעתו ובהתאם לנתונים שהוצגו ב פניו. בעניין זה אין מקום להתערב לאור האמור לעיל ולאור התכלית של הליך הבוררות והמגמה השיפוטית שעומדת מאחוריו.

55. ברור שהבורר הבין מהי המחלוקת וקבע את אשר קבע לאחר מחשבה והבנה כי עליו לקבוע האם נעברה עבירת משמעת, חומרתה והאם היא מצדיקה פיטורי העובדת, לבטח הבורר ידע שמדובר באחות האמונה על חיי אדם אולם משהמבקשת עצמה לא שמה דגש על עבירת המשמעת בעטיה נטען כלפי העובדת כי נתנה תרופה למטופל ללא הוראת רופא והתמקדה בטענת המבקשת לעניין הפרת משמעת שעניינה הפרת חיסיון פרטי מטופל בחר הבורר בדומה לשים דגש על טענה זו שכן לא חויב לנמק מסקנתו. קביעה זו היא לגיטימית ובגדר סמכותו של הבורר.

56. הבקשה לביטול פסק הבוררות מערבת בחובה צבר רב של טענות שחלקן אף נטענו בניגוד להסכמות המבקשת עצמה באשר לאופן ניהול ההליך, הסכמה לפיה הבורר לא יהיה כבול לדיני ראיות ולא לדין המהותי כאשר הבוררות תתפרש על פני 2 ישיבות בלבד.

57. בסיפא פסק הדין, נציין, ששקלנו להמתין עם חתימת פסק הדין עד לאחר קבלת עמדת משרד הבריאות בעניין תלונה שהגישה המבקשת בעניינה של הגב' מור וזאת לאור עילת הביטול שעניינה ביטול פסק הבוררות בהיותו נוגד את תקנת הציבור. אולם מאחר ואסמכתאות וטיעונים בעניין האמור לא הוצגו בפני הבורר במהלך הליך הבוררות סברנו שאין מקום להמתין עם מתן פסק הדין עד לקבלת עמדת משרד הבריאות בעניין התלונה שהוגש ה למשרד הבריאות כאשר תלונה זו וכל אשר נכלל במסגרתה ת ידון במשרד הבריאות בהתאם למקובל.

58. לאור כל האמור, הבקשה לביטול פסק הבוררות על כל ראשיה נדחית.

59. משנדחתה הבקשה לביטול פסק בוררות כמצוות סעיף 28 לחוק הננו מורים בזה על אישור פסק הבוררות.

60. על המבקשת לשלם הוצאות הליך זה למשיבה בסך 6,000 ₪ בתוך 30 יום מהיום, שאם לא כן יישא סכום זה הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום מתן פסק הדין ועד למועד התשלום בפועל.

נציג ציבור עובדים
גב' שושנה שורק

שגית דרוקר שופטת
אב"ד

נציג ציבור מעסיקים
מר נדב חג'בי

ניתן היום, כ' סיוון תשע"ט, (23 יוני 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .