הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 6043-11-17

1 ינואר 2019

לפני:
כב' השופט ת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה

נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ'

המבקשת
הלמן - אלדובי קופות גמל ופנסיה בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד אלישע שור
-
הטוען 1
עזבון המנוחה אדית קליין
באמצעות מנהל עזבונה ויורשה מר בנימין ברנס
ע"י ב"כ: עו"ד עידן גולדנברג

הטוען 2
יורש המנוח משה קליין ז"ל – מר יובל קליין, חסוי
באמצעות אפוטרופוס לרכוש חברת "שי" אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד הדר עזרא ומרגלית נח

פסק דין
לפנינו הליך טען ביניים, במסגרתו מבוקש על ידי הלמן אלדובי קופת גמל ופנסיה בע"מ (להלן: "המבקשת"), לקבוע מי מן הטוענים זכאי לכספי המנוחה גב' אדית קליין ז"ל (להלן: "המנוחה") אשר נצברו בקופת גמל על שמה.
אלה העובדות אשר אינן שנויות במחלוקת –
המבקשת הינה חברה פרטית לניהול קופות גמל, קרנות פנסיה, קרנות השתלמות וקופות גמל בניהול אישי (לפיכך תקרא להלן גם – החברה המנהלת).
המנוחה נפטרה ביום 18.7.15. באותה עת נוהל על שמה חשבון בקופת הגמל "הלמן אלדובי בר יציב ישראל", אשר המבקשת היא החברה המנהלת אותה (להלן – קופת הגמל או הקופה ), כאשר הסכום הנצבר בה עמד על סך של כ- 450,000 ₪.
המנוחה הצטרפה לקופת הגמל ביום 29.2.1980, עת הייתה בבעלות "בנק ברקליס דיסקונט", אולם במהלך השנים עברה הקופה מספר חברות מנהלות, עד שהועברה לבעלות המבקשת.
על פי רישומי קופת הגמל, המוטב בחשבון היה מר משה קליין, ז"ל, אחיה של המנוחה, אשר הלך לעולמו שנים אחדות לפני המנוחה, ביום 16.7.11 (להלן – המוטב), אשר לו ארבעה יורשים.
הטוען 1 הינו עיזבון המנוחה. מנהל העיזבון הוא מר בנימין ברנס (אחד מיורשיה של המנוחה).
הטוען 2 הוא מר יובל קליין, חסוי, אחד מארבעת יורשי ה מוטב המנוח מר משה קליין ז"ל.
בימים 12.7.16 ו – 18.9.16 פנו מנהלי עיזבונות המנוחה והמוטב (בהתאמה) , כל אחד, בדרישה לקבל את הכספים שנצברו בקופה.
ביום 14.12.2016 שוחררו הכספים לידי מנהלי עיזבון המוטב, וחולקו בין ארבעת יורשיו בחלקים שווים .
אולם מבירור שערכה החברה המנהלת עלה כי ככל הנראה נפלה טעות בהליך בחינת הזכאות, ובהמשך פעלה החברה המנהלת להחזרת הכספים ופנתה לבית הדין בטען ביניים.
במהלך ההליך, נמסרו הודעות הסתלקות מטעם שלושה מיורשיו של המוטב, מר אדוין שורטס, מר אייבור שורטס וגב' אביבה שורטס, ובהתאם הוחזרו על ידם 3/4 מן הכספים אל המבקשת. לפיכך, ניתן ביום 28.6.18 צו גודר ביחס לאותם שלושה יורשים, עפ"י סעיף 233 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמ"ד-1984, ונקבע כי המבקשת תשחרר את אותו החלק, היינו 3/4 מהכספים שנצברו בקופת הגמל על שם המנוחה, לידי הטוען 1.
על כן, ביום 26.7.18 הועברו לחשבון הטוען 1 סך של 352,199.5 ש"ח, סכום הכולל לטענת המבקשת את סכומי התשואה שכספים אלה היו נושאים לולא שוחררו מקופת המנוחה.
הסכום אשר נותר אפוא שנוי במחלוקת הינו 1/4 מן הסכום שנצבר לטובת המנוחה בקופה, וביחס אליו יש להכריע האם יש להעבירו לידי הטוען 1 או הטוען 2.
כמו כן, עומדת להכרעה השאלה האם יש להוסיף על הסכומים הפרשי הצמדה וריבית או תוספת ריבית פיגורים ומאיזה מועד, וכן האם זכאים מי שהיו באי כוח עיזבון המוטב (מי שהיה הטוען 2 טרם תוקן טען הביניים) לשכ"ט עבור הופעתם בהליך וניהול תכתובות מול המבקשת.
עיקרי טענות המבקשת
המנוחה הצטרפה לקופת הגמל בשנת 1980. במהלך השנים עברה הקופה תחת ניהולן של חברות שונות עד שנרכשה על ידי המבקשת מחברת "הדס ארזים". בנסיבות אלו אין בידי המבקשת מידע בנוגע להודעות שנשלחו למנוחה לפני שהועברה קופת הגמל לניהולה, אך יש להניח כי החברות המנהלות הקודמות פעלו בהתאם להוראות הדין והודיעו למנוחה על כל שינוי בהוראות התקנון שנקבע במהלך חברותה בקופה, ככל שנקבע. חזקת התקינות עומדת לזכות החברות המנהלות של הקופה, והמבקשת ביניהן.
עיון בתיקון תקנון הקופה משנת 1978, אשר יש להניח כי היה בתוקף במועד הצטרפותה של המנוחה לקופה, מלמד כי נמחקו מן התקנון הוראות בדבר תשלום הכספים ובמקומם נקבעו הוראות חדשות, ביניהן הוראת סעיף 112 הקובעת כי במקרה של עמית שנתן הוראת מוטבים ונפטר, תפעל הקופה לפי הוראותיו. אולם לא באה בסמוך להוראה זו הוראה מה ייעשה במקרה בו המוטב נפטר לפני העמית. בהיעדר הוראה, לפי הדין וההלכה הפסוקה הזכאות היא ליורשי העמית. מעיון בהוראות התקנונים לפני פטירת המנוחה (2013,2014) עולה כי בהעדר הוראה מה ייעשה בכספים במקרה שבו נפטר המוטב לפני העמית, הזכאות היא ליורשי העמית.
על כן, מבקשת החברה המנהלת כי בית הדין יכריע למי הזכאות בכספי קופת הגמל ע"ש המנוחה.
עיקרי טענות הטוען 1
על פי תקנוני המבקשת, הן זה שהיה בתוקף בעת פטירת המנוחה (2014), הן זה שבתוקף כעת (2016), היות שהמוטב נפטר לפני המנוחה, הזכאות לכספי הקופה קמה בוודאות ליורשיה של המנוחה ולא ליורשי המוטב. השאלה התיאורטית המועלית לדיון על ידי הטוען 2 בדבר תוכנו של התקנון במועד הצטרפותה של המנוחה לקופה, אינה רלוונטית ולא הוכחה. הטוען 2 לא הביא ראיות לביסוס טענתו ולא הציג את תקנון הקובע במועד ההצטרפות, באופן הפועל לחובתו.
כמו כן זכאי הטוען 1 לתשלום הפרשי ריבית והצמדה, כמו גם ריבית פיגורים (כפי שיפורט בהמשך בהרחבה).
בנוסף, בהתאם להודעת נוהל בדבר קביעת שכר טרחה עורך דין, מפרט כי שילם עד כה לב"כ בסך כולל של 42,850 ₪, ולפיכך מבקש כי בית הדין יפסוק את מלוא הסכום הנ"ל על מנת שלא להשאירו בחסרון כיס.
עיקרי טענות הטוען 2
הטוען 2, מר יובל קליין, יליד 1984 מתפקד ברמה גבולית ואינו מסוגל לדאוג לעניינו בעצמו. ביום 18.2.18 מונתה חברת שי אפוטרופסות וטיפול בחסויים בע"מ כאפוטרופוס המוגבל לניהול הכספים בהם זכה מתוקף צוואת המוטב.
הכספים הועברו לידי יורשי המוטב כאשר המבקשת יודעת שהטוען 1 דורש לקבל את הכספים, מתוך החלטה מושכלת, שהתקבלה חמישה חודשים לאחר הגשת הבקשה להעביר את הכספים. לפיכך, לא מדובר בהעברה בטעות בתום לב, ולא הוגשה כל ראיה לתמיכה בטענה זו המחייבת פירוט.
בחודש 03/2015 נשלחה למנוחה הודעה מטעם המבקשת, שאינה כוללת התייחסות לשאלה שבמחלוקת, אולם מצויין בה כי הזכאים לקבל כספים במקרה של מוות נקבעו בשנת 1980. הודעה זו נשלחה לאחר מותו של המוטב ואף על פי כן לא הודיעה המנוחה על שינוי בהתאם, על כן הזכאות לכספים היא של יורשי המוטב.
המסמך היחיד המצוי בידי המבקשת, אשר נערך סמוך להצטרפותה של המנוחה לקופת הגמל, היינו החלטה על תיקון לתקנון מיום 7.3.78 אינו כולל את התקנון המלא ואין בו התייחסות לשאלה כיצד יש לנהוג כאשר המוטב נפטר לפני העמית.
לפיכך, אין לקבל את טענות המבקשת המבוססות על השערות, הנחות וחזקות שאין להן בסיס חוקי או עובדתי. זאת ועוד, צוואת המנוחה נערכה שנתיים לאחר פטירת המנוח, ואף על פי כן לא כללה בה הוראות המשנות את ההוראות בקופת הגמל.
מערכת היחסים בין קופת הגמל לעמיתיה, הינה מערכת יחסים חוזית, שבבסיסה התקנון. לפיכך מקנה החוק חשיבות רבה ליסוד המודעות של העמית לתקנון ולשינויים החלים בו, בהתאם נודעת חשיבות לשמירת המסמכים הנוגעים לעמית שבלעדיהם אין לדעת מה הם התקנונים שחלים על העמיתים, האם נערכו בהם שינויים והאם קיבלו העמיתים הודעה על כך. על פי חוק קיימת חובה קוגנטית לעדכון העמיתים על שינויים בתקנון המוליד את הצורך לשמירת תיעוד על עדכון העמית בשינויים, אשר בלעדיו ירוקנו מתוכן החובות כלפי העמיתים.
המבקשת מודה שאין בידיה עותק של התקנון שהיה בתוקף בעת הצטרפותה של המנוחה לקופה, ואין בידיה הודעות שנשלחו למנוחה, כך שאין דרך לדעת מה התקנון החל על המנוחה המבקשת מנועה מלהניח את "חזקת התקינות" ביחס לחברות המנהלות שקדמו לה, שהרי הללו בלאו הכי הפרו את החוק משלא שמרו את המסמכים הנוגעים למנוחה כעמיתה. לו היו פועלות מלכתחילה באופן תקין, הרי שדיון זה היה מתייתר. על כן לא ניתן לדעת מה הוא הדין החל על המנוחה בנסיבות בהן המוטב נפטר לפניה ולפיכך על המבקשת לשלם לטוען 2 את חלקו במלוא הכספים שנצברו בקופת הגמל.
לא ניתן להניח כי הוראות התקנון העוסקות בפטירת מוטב לפני עמית לא השתנו או כי הוראות התקנון שהיום בתוקף זהות לאלו שהיו בתוקף במועד הצטרפותה של המנוחה. בכך שהמבקשת לא שמרה מסמכים מהותיים וחיוניים הפרה את חובתה החוקית וגרמה לטוען 2 לנזק ראייתי המקים למבקשת חובה לשלם לו את חלקו בכספים, וזאת אף אם הנזק נגרם על ידי הבעלים הקודם של הקופה. לא ניתן לגרוע מכספים המגיעים לאדם, כל שכן חסוי, על סמך הנחה. דוקטרינת הנזק הראייתי הוחלה גם במקרה של קופת גמל.

דיון והכרעה
מי מבין הטוענים זכאי ליתרת הכספים הצבורה בקופת הגמל ע"ש המנוחה?
מהוראות חוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה - 2005 ו תקנות מס הכנסה (כללים לאישור וניהול קופות גמל), תשכ"ד - 1962 (להלן - תקנות מס הכנסה), כמו גם מן הפסיקה העוסקת בגמלאות עולה כי כל קופה מחויבת לפעול על פי תקנונה, כפי שאושר על ידי משרד האוצר. התקנון מהווה חוזה מחייב בין הקופה לבין כל אחד מחבריה, והוא הקובע את זכויות וחובות העמיתים ואין הקופה רשאית לסטות מהוראותיו [ע"ע 600026/97 מבטחים - פיורסט (22.10.03); ע"ע (ארצי) 28489-06-12 סוהייל אבו נסאר - מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (1.3.2015)].
עם זאת, החוזה שבין הקופה לבין עמיתיה, הוא דינאמי, כך שהקופה רשאית לשנות מעת לעת את הוראות התקנון. הכלל הוא כי התקנון הקובע לבחינת זכאות לתשלום הזכויות שצבר העמית הוא התקנון החל ביום מימוש הזכויות. הזכויות מתגבשות במועד התרחשותו של האירוע המזכה, בענייננו פטירתה של המנוחה.
כך נפסק בבג"צ 2911/05 אלחנתי - שר האוצר-מר בנימין נתניהו (15.6.08):
"מאפיין נוסף וייחודי של קרנות הפנסיה הוא 'עקרון הדינאמיות' לפיו רשאית הקרן לשנות מעת לעת את הוראות התקנון באופן המשנה את זכויות החברים. דינאמיות זו של תוכנית הפנסיה והעיקרון הנוסף הנלווה אליה לפיו מתגבשות זכויות החברים בעת קרות האירוע הביטוחי ולא במועד הצטרפותם אל הקרן, נועדו להעניק לקרנות הפנסיה הותיקות גמישות בהתאמת התחייבויותיהן הכספיות אל מקורות המימון הזמינים להן (ראו: עניין שגיא, 586 – 587; בג"ץ אליאב, פסקה 30)...."
[ראו גם בגץ 7691/95 חבר-כנסת גדעון שגיא - ממשלת ישראל, נב (5) 577 (1998) (להלן - עניין שגיא); ע"ע (ארצי) 600034/97 מבטחים - מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ - יוסף גלאור (9.3.05); בג"צ 2944/10 אברהם קוריצקי - בית הדין הארצי לעבודה (13.10.15)]
כמו כן, על יחסי המבקשת עם עמיתיה, אשר מטבעם אינם שוויוניים נוכח פערי הכוחות ביניהם, חלות הנחיות המפקח על הביטוח וחובות גילוי ווידוא מכוח עקרון תום הלב [ע"ע 1341/01 רחל רפפורט – מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי בע"מ (19.3.02)]. עם זאת, הנחיות אלו מוגבלות בהיקפן, כפי שנקבע לא זה מכבר בעניין ע"ע 17754-11-14 מוחמד ח'דר - מנורה מבטחים פנסיה בע"מ (26.4.15) ( להלן – עניין ח'דר), כך:
"...בעיצוב חובות הגילוי המוטלות על קרן הפנסיה צריך להביא בחשבון כי מחד גיסא, אין להטיל על קרן הפנסיה נטל שאינו מעשי, למשל – הנטל לוודא כי העמית מבין את כל ההוראות ( המשתנות) של התקנון ומודע להן. מאידך גיסא, יש להניח כי יכולותיו של המבוטח " הממוצע" פחותות מאלה של המבוטח " הסביר" או המבוטח " הרציונאלי", ולכן יש להטיל על קרן הפנסיה חובות אשר יהיה בהן כדי לסייע בהגברת מימושו של הביטחון הסוציאלי וכדי לצמצם עד למינימום האפשרי את הנזק הכלכלי והחברתי העשוי להיגרם בשל העדרו של כיסוי הסדרי בטחון סוציאלי כתוצאה מתת מידע.
במלאכת האיזון שהיא במהותה " הכוונת התנהגות" ניתן גם ניתן לשקול שיקולים הנוגעים ליכולתו של צד לשקול את השיקולים הרלוונטיים, לפיזור נזק, וכיוצ"ב שיקולים המעצבים נורמת התנהגות שאינה רשלנית. מובן שנקודת האיזון בין שיקולים אלה משתנה בשים לב לנסיבות העניין. ויודגש, קרן הפנסיה אינה צריכה לייעץ לעמית. ספק אם קרן פנסיה רשאית מבחינת החוק " לייעץ" לעמית ( להבדיל, אולי, מלנסות להסביר לו את המשמעויות של בחירות שונות). אך על קרן הפנסיה לדאוג להביא בפני העמית את עובדות היסוד המהותיות ליישום תכלית ההתקשרות הפנסיונית, ולכל הפחות להתריע בפניו על הצורך לבדוק את אותן עובדות כדי למנוע את " הנזק", למשל, אובדן כיסוי.
לעניין עיתוי הגילוי היזום יודגש, כי את המידע הקונקרטי הרלוונטי יש לגלות במועד הרלוונטי לגילוי, שכן רק במועד זה ישנה הסתברות מניחה את הדעת שהעמית יבין את המשמעויות של אותו מידע שגולה.
... מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי, שלפיה במסגרת החובות המוטלות על קרן פנסיה, אין מוטלת עליה החובה לייעץ לו כיצד עליו לנהוג. כן מקובלת עלינו קביעת בית הדין האזורי, שלפיה אין מוטלת על קרן פנסיה החובה ליצור קשר עם העמית " ולוודא באופן פוזיטיבי כי הוא הבין כיצד עליו לפעול", כטענת המערער...
גם אנו סבורים כי קרן הפנסיה יוצאת ידי חובת הגילוי במשלוח הודעה בכתב המגלה לעמית, בשפה הברורה גם לאדם מן היישוב, גם אם אינו משכיל או בקיא בתחום הביטוח, את האפשרויות העומדות לפניו ואת המשמעויות שלהן. לא יהיה זה מעשי להטיל על קרן הפנסיה את החובה לוודא עם העמית כי הבין כיצד לפעול, וגם לא ברור כיצד ניתן בכלל לוודא הבנה כאמור".
אין מחלוקת כי בשנת 2015, עת נפטרה המנוחה קבע תקנון הקופה בסעיף 13 כדלקמן (נספח מב/8 לטען הביניים):
"נפטר מוטב טרם פטירתו של העמית ו... לא ניתנה הוראת העמית מה יעשה בחלקו של המוטב שנפטר לפניו, אזי יראו בהוראת המוטבים שניתנה לטובתו של אותו המוטב שנפטר כהוראה שמעולם לא ניתנה והחברה המנהלת תחלק את חלקו של אותו המוטב שנפטר, כדלקמן:
... באין מוטב נוסף, תשלם החברה המנהלת את הסכומים שנצברו לזכות העמית בחשבון בקופה ליורשי העמית כמפורט בסעיף 13.6 שלהלן."
וכי באופן דומה עת פנו מנהלי העזבונות לקופה, בשנת 2016, קבע תקנון הקופה בסעיף 33 כדלקמן (נספח מב/8 לטען הביניים):
"מת מוטב לפני מות עמית ולא ניתנה הוראת העמית מה יעשה בחלקו של המוטב שנפטר, יזכו צאצאי המוטב שנפטר בחלקו, ובהיעדר צאצאים למוטב שנפטר יחולקו נכסי העמית בין המוטבים הנותרים בהתאם לחלקם היחסי ובהעדר מוטבים נוספים, ייחשב הדבר כאילו מעולם לא ניתנה הוראת מוטבים וינהגו לפי הוראות בסעיף 32 לעיל."
המחלוקת הנעוצה בין הטוענים נובעת מחוסר מידע שהיה על הקופה להחזיק בידיה: מה היו הוראות התקנון במועד הצטרפותה של המנוחה לקופה; האם הוראות אלו שונו ברבות השנים; האם קיבלה המנוחה הודעות על פי דין נוכח אותם שינויים וככל שלא קיבלה הודעות כאמור מהי נפקות הדבר; והאם יש לפעול על פי התקנון דהיום.
נקדים אחרית לראשית ונאמר כי לאחר שבחנו את טענות הצדדים, באנו לכלל מסקנה כי על המבקשת להעביר את יתרת הכספים הצבורים על שמה של המנוחה בקופת הגמל, היינו רבע מן הסכום המקורי, לידי הט וען 1, בהתאם להוראות התקנון בעת קרות האירוע, מן הטעמים שלהלן.
חובת הגילוי כפי המבואר לעיל, תכליתה הגנה על עמיתים והבטחת זכויותיהם בקופת הגמל או הפנסיה, כך שלא יפגעו חסכונותיהם ללא ידיעתם ועל מנת שיוכלו למנוע נזק כגון אבדן כיסוי ביטוחי. אין זה המצב בענייננו.
בנקודה הרלוונטית לעניינו, בין שנערך שינוי בתקנון, ובין שדאגו הקופות המנהלות ליידע על כך את המנוחה, אם לאו, לא היה כדי לגרוע או להשפיע על זכויותיה ביחס לכיסוי או לצבירה. כל שהיה מעלה או מוריד השינוי הוא למי יועבר הסכום ככל שהמוטב ילך לעולמו טרם המנוחה, עצם פטירתו הייתה ידועה למנוחה ולא למבקשת, והמנוחה יכולה הייתה לפעול בהתאם, ככל שחפצה. אין בחובות הגילוי המוטלות על המבקשת כחברה מנהלת קופות גמל כדי להטיל עליה חבות אבסולוטית. אחריותה אינה גורעת מאחריותם של העמיתים [ראו: עניין ח'דר; ע"א 4819/92 אליהו חברה לביטוח בע"מ - מנשה ישר , מט (2) 749 (1995); ק"ג (ב"ש) 37939-03-16 אברהם פרקש – מנורה מבטחים פנסיה וגמל בע"מ (7.8.18)].
ויובהר – איננו ממעטים בזכותה של המנוחה לקבוע למי יועברו הסכומים לאחר שתלך לעולמה וכן איננו ממעטים בחשיבות מסירת מידע והתנהלות בהגינות ובשקיפות אל מול העמיתים מצד הקופה. אדרבה, אין ספק כי נודעת חשיבות הדבר. אולם, במקרה דנן, נעדרים אנו מידע בנוגע לשאלה האמנם אכן בוצע שינוי אשר טיבו לא נמסר הלכה למעשה למנוחה, וכאשר ממילא עסקינן בנקודה בה בעצם ידיעתה של המנוחה לא היה כדי לשנות את התוצאה, משהמנוחה לא שינתה את סעיף המוטבים.
הטוענים אינם חולקים על כך שהמנוחה ידעה, ויודעה על ידי הקופה כשנה עובר לפטירתה, כי המוטב עודנו אחיה המנוח, העובדה כי הלך לעולמו הייתה בידיעתה של המנוחה ולא בידיעתה של המבקשת. לפיכך ברי כי יכולה הייתה המנוחה לברר מה יעלה בגורל הכספים בהינתן פטירתו. אף על פי כן, המנוחה לא פנתה לקופה בכל שאלה או דרישה כיצד יש בפטירה כדי להשפיע על גורל אותם הכספים, ואין לדעת מדוע נהגה באופן זה.
בכל מקרה, אין בידיעתה של המנוחה כדי לשנות מן הכלל לפיו התקנון הקובע הוא זה החל במועד קרות האירוע המזכה, שהרי "זכות העמית לקיצבה מתגבשת כלפי הקרן, לא ביום שבו הוא מצטרף כעמית לקרן, אלא שביום בו הוא נעשה זכאי לקיצבה" (עניין שגיא; עניין ח'דר). במועד זה קבע התקנון כי יורשיו של המוטב אינם זכאים לכספים הצבורים על שמה של המנוחה בקופה, אלא עזבונה. משהמבקשת רשאית לשנות מתקוננה, ומשלא ניתן להעניק זכויות הנוגדות את תקנון הקופה במועד הרלוונטי, מסקנתנו הינה כי הטוען 1 הוא הזכאי ליתרת הכספים [ראו והשוו: ק"ג (ת"א) 37306-02-14 קיבאן חקנזרי - כלל פנסיה וגמל בע"מ (05.09.16; ע"ע (ארצי ) 71834-09-16 קיבאן חקנזרי - כלל פנסיה וגמל בע"מ (29.05.17)].

האם טוען 1 זכאי להפרשי ריבית והצמדה ולריבית פיגורים?
לטענת הטוען 1, על המבקשת להעביר לידיו את מלוא הסכום אשר הצטבר על שמה של המנוחה בקופה, בצירוף הפרשי ריבית והצמדה, לרבות ריבית פיגורים. ככל שהעיכוב נובע בשל מעשה או מחדל של הטוען 2, לרבות בגין התקופה שבה החזיק בכספים שלא כדין, לחייב גם אותו לשלם את ההפרשים הנ"ל בפרט בשים לב לתשובתה העניינית של המבקשת במכתב מיום 25.4.18 (נספח מב/12 לטען הביניים המתוקן).
הטוען 1 סבור כי לסכום הנומינאלי שנצבר בידי המבקשת יש להוסיף הפרשי הצמדה וריבית כחוק עד ההשבה המלאה בפועל. נכון ליום 13.6.18 זכאים יורשי המנוחה לסך 535,956.48 ₪ בתוספת ריבית ממועד פטירתה ביום 18.7.15 ובתוספת ריבית פיגורים ממועד מתן צו קיום הצוואה ביום 29.3.16. סכום זה (בניכוי מה ששולם) ממשיך לצבור ריבית פיגורים עד ההשבה בפועל, שכן המבקשת לא הוכיחה כי ביצעה הפרדה בין הכספים נשוא הליך זה לבין יתר הכספים שברשותה ולא עשתה בו שימוש במישרין או בעקיפין.
לגישת הטוען 1, צו קיום הצוואה אשר ניתן ביום 29.3.16 מהווה פסק דין ומחייב את יתר הצדדים להליך בהשבת מלוא הסך הנומינאלי בתוספת ריבית פיגורים ממועד מתן פסק הדין, הוא צו קיום הצוואה. זאת בפרט נוכח הודאתה של המבקשת בטעותה, לאור ההטעיה שהטעה אותה הטוען 2.
כמו כן, מבקש הטוען 1 פסיקת שכ"ט בשיעור ריאלי בהתאם לחוזה וקבלות תשלום שכ"ט עו"ד.
לטענת המבקשת, בהתאם לסעיף 2 לחוק פסיקת ריבית והצמדה, תשכ"א – 1961 ( להלן - חוק פסיקת ריבית והצמדה), חיוב בדבר ריבית והצמדה נתון לשיקול דעתו של בית הדין. בנסיבות העניין, נוכח טענות סותרות לזכאות לכספים, אין להשית ריבית על החברה המנהלת, שהינה נקיית כפיים ואין לה כל עניין בכספי המנוחה והיא אינה מתחמקת מתשלומם. החברה המנהלת לקחה על עצמה ממקורותיה שלה לממן את תשלום סכום התשואה שהכספים היו מניבים אילו נותרו בקופה עד להכרעה בשאלת הזכאות, כך שהטוען 1 כלל לא נפגע.
אין יסוד לחיוב המבקשת בריבית פיגורים הכוללת מימד עונשי המוטל על חברה מנהלת מקום שבו היא מחזיקה ואינה מוכנה להעביר את הכספים במועד, ללא סיבה מוצדקת. המבקשת פעלה בהגינות ובתום לב בניהול הסוגיה, ופעלה במרץ להשבת הכספים לאחר שהתבררה טעותה.
כמו כן, לא ברורה דרישת הטוען 1 לחייב את המבקשת בריבית פיגורים עוד בטרם התקבל פסק דינו של בית הדין הקובע מהו מועד העברת הכספים למי מבין הטוענים.
תמוהה דרישת הטוען 1 לחיוב בהפרשי הצמדה וריבית ממועד פטירת המנוחה על הסכום שנמשך מהקופה ולא על הסכום הצבור בקופה, כמו גם הדרישה לחייב בריבית פיגורים ממועד מתן צו קיום הצוואה.
מעבר לכך, את טען הביניים הגישה המבקשת, לפיכך ככל שהטוען 1 סבור כי הוא זכאי לריבית פיגורים, היה עליו להגיש תביעה שכנגד. אין מקום להעלות דרישה כאמור במסגרת הליך שנועד לבירור הזכאות בכספים, שלא היה מנוס מפתיחתו נוכח חילוקי הדעות ביחס לכספים.
אשר לשכר הטרחה, לטענת המבקשת, החברה המנהלת היא שפעלה בנחישות ובמרץ, והשקיעה משאבים רבים מול מנהלי עיזבון המוטב ומול יורשיו להחזרת הכספים שהועברו לידיהם בטעות, וזאת עוד טרם מינה הטוען 1 את ב"כ לייצגו. לאחר שיחות טלפוניות רבות, חלופת מכתבים ענפה ופתיחת הליך זה, הוחזרו הכספים לחשבון, ובעקבות מאמצי המבקשת הודיעו שלושה מבין יורשי המוטב כי הם מסתלקים מכל טענה לזכות הכספי המנוחה שבקופת הגמל.
ככל שנגרם לטוען 1 חסרון כיס, הוא לא נגרם בעטיים של מעשה או מחדל מצד המבקשת, אלא נוכח טענתם של כל אחד מטוענים לזכות בכספים הצבורים. לולא התנגדותם של יורשי המוטב, לא היה הטוען 1 נזקק להליך זה. מעבר לכך, הנוהל העוסק בקביעת שכ"ט עו"ד אינו מחייב את בית הדין.
הטוען 2 הצטרף לטענות המבקשת לעניין ההצמדה והריבית.
הכרעה
הטוען 1 סומך טענתו על סעיף 5(ב) לחוק פסיקת ריבית והצמדה הקובע כדלקמן:
"סכום כסף שפסקה רשות שיפוטית לבעל דין ולא שולם על ידי החייב במועד הפירעון, ייווספו עליו, ממועד הפירעון עד מועד התשלום בפועל – הפרשי הצמדה וריבית, בצירוף ריבית צמודה, בשיעור ובדרך חישוב שקבע שר האוצר, בהתייעצות עם שר המשפטים ועם נגיד בנק ישראל ובאישור ועדת הכספים של הכנסת (להלן – ריבית פיגורים)."
לגישתו של הטוען 1 מהווה צו קיום הצוואה מיום 29.3.2016 פסק דין ומכאן זכאותו להשבה בתוספת ריבית פיגורים.
צו קיום צוואה הינו צו דקלרטיבי, אשר תפקידו לתת תוקף לצוואה שנכתבה ע״י אדם לאחר פטירתו, ואין בו כדי ליצור זכויות (ראה והשווה: עא 601/88 עיזבון המנוח מיכאל רודה ז"ל - ורדה שרייבר , מז (2) 441 (15.4.93) בסעיפים 11 ו – 15 לפסק הדין; עמש (חי') 28871-06-16 פלוני - היועץ המשפטי לממשלה (29.6.17)).
"אין חולק כי אין אדם יכול להוריש יותר ממה שיש לו, ואין אדם יכול להוריש נכסים שאינם שייכים לו. אין מחלוקת, כי חוק הירושה מבחין בין נושא קיום צוואה לבין נושא היקף נכסי העיזבון. אלה הם שני נושאים נפרדים הכלולים בפרקים נפרדים של החוק והנדונים בהליכים נפרדים.
בית המשפט אינו קובע - בהליך של צו ירושה - את היקף נכסיו של הנפטר ואת פירוטם, ושאלת תוקפם של מסמך מתנה או של הסכם אינה עומדת לדיון בהליך של הוצאת צו ירושה (ע"א 12/83 ל' עמרם נ' ד' עמרם ואח' [4]). הוא הדין בצו קיום צוואה, אף ששם יש שהצוואה כוללת פירוט רכוש שאותו מחלק המצווה, ולאו דווקא חלוקת העיזבון בחלקים ללא זיהוי הרכוש עצמו. גם כאן השאלה, אם הנכסים שעליהם ציווה המצווה היו בבעלותו אם לאו, אינה עניין לבית המשפט בדונו בשאלה אם להיעתר לבקשה להוצאת צו קיום צוואה אם לדחותה (ע"א 240/63 פוקס נגד המוציאים לפועל של צוואת גיטל פוקס [5]; ת"ע (ת"א) 1168/86 צוואת המנוח יוסף ווינשטיין ז"ל [6].
[עא 2698/92 יהודית יונה - רחל אדלמן , מח (3) 275 (29.6.94); בע"מ 612/16 פלונית - פלוני (פורסם בנבו, 30.03.2016)]
לשון אחר, הצוואה מגדירה כיצד יש לחלק את עזבונה של המנוחה בהתאם להוראותיה, אולם אינה קובעת מהו היקף ה עיזבון ומה נכלל בו . צו הקיום נועד ליתן ל צוואה תוקף ולהורות על פי בקשת המנוחה כיצד יוקצה ה עיזבון.
השאלה האם קופת הגמל של המנוחה נכללת בעיזבון או לא, אינה מוכרעת במסגרת צו קיום הצוואה (אשר ממילא אף אינה מאזכרת אותה, אם כי התוצאה הייתה זהה אף אם הייתה מאוזכרת ככל שלא הייתה בה זכאות לעיזבון כל פי דין, שהרי אין אדם יכול להוריש אלא את מה שיש לו), שהרי מדובר בכספים אשר לגביהם קיימת מחלוקת הטעונה בענייננו הכרעת בית דין זה. 
בענייננו, לא מדובר בפסק דין או בצו שיפוטי אופרטיבי, אלא בצו קיום צוואה אשר הינו הצהרתי. ריבית הפיגורים יכולה להפסק ולה תווסף על חוב מקום שבו לא בוצע פסק דין או פקע מועד תשלום חוב, ואולם בענייננו עצם קיומו של חוב מוגדר לראשונה במסגרת הליך זה ולא קודם לכן, שהרי עד כה הייתה בין הצדדים מחלוקת לגיטימית וברורה לגבי הזכות לכספים הצבורים בקופה. משכך, אין לפנינו צו שיפוטי אשר לא קוים על ידי מי מן הצדדים ואשר ראוי כי בית הדין יורה לגביו על ריבית פיגורים, שהינה עונשית מטיבה.
המבקשת היא שפנתה לבית הדין בהליך טען ביניים ועל מנת שיובהר לה למי הזכאות בכספים. שני הצדדים הלינו בסיכומיהם כי המבקשת השתמשה במינוח "ככל הנראה" ביחס לזכאות בכספים, היות שהיא איננה יודעת מה היה תקנון הקופה במועד הצטרפותה של המנוחה ואף איננה יודעת האם בוצעו תיקונים ושינויים ביחס לסוגיה כיצד יש לנהוג בכספים מקום שבו המוטב נפטר לפני העמית, וככל שבוצעו האם הודעו למנוחה כמתחייב. בנסיבות אלו, לא יכולה להיות מחלוקת כי מבחינתה של החברה המנהלת קיימת עמימות באשר לזכות שעל בית הדין להכריע בה.
בשולי הדברים יצויין כי פסקי הדין אשר אוזכרו על ידי הטוען 1 בסיכומיו לעניין זה ממילא אינם עוסקים בתשלום ריבית פיגורים, אלא בריבית והצמדה בלבד.
אשר על כן, בנסיבות העניין, לאחר בחינת טענות הצדדים, אנו סבורים כי אין להשית על המבקשת תשלום ריבית פיגורים, ו אנו קובעים כי הסכומים יישאו הפרשי הצמדה וריבית בלבד.
עם זאת, ככל חוב, היות שסכומים אלו היו אמורים להיות מועברים לידי העיזבון ב סמוך למועד בו הוגשה פניה מטעם העיזבון למבקשת לשחרור הכספים, 12.7.16 (פנייה בדוא"ל מטעם ב"כ העזבון למבקשת, נספח 3 לכתב ההגנה מטעם הטוען 1), הרי שיישא הסכום אשר נצבר בקופה עד למועד זה ע"ש המנוחה, הפרשי הצמדה וריבית בהם על הנתבעת לשאת. מסכום זה ינוכו סכומי התשואה שנוספו לסכום, שאחרת ימצא כפל רווח לעיזבון.
יובהר כי 3/4 מן הסכום (340,949.07 ₪) יישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.7.2016 עד ליום 26.7.2018 (מועד בו הועבר לחשבון הטוען סך של 352,199.5 ₪), וה – 1/4 הנותר (בסך 113,649.69 ₪) אשר נפסק לטובת עיזבון המנוחה בהליך דנן, ישא הפרשי הצמדה וריבית מיום 12.7.2016 ועד לתשלומו בפועל. כאמור, מסכומי הריבית וההצמדה ינוכו סכומי התשואה שהועברו או נצברו החל ממועד הפניה, 12.7.16.
מובהר כי המועד הקובע הינו מועד הפניה ולא מועד קיום הצוואה או מועד פטירת המנוחה, שהרי החוב נוצר רק במועד שבו נמסרה הודעה ובקשה לקופה לשחרר את הכספים לידי העיזבון.
האם זכאי הטוען 2, על פי טען הביניים המקורי, היינו ב"כ עיזבון המוטב לשכר טרחה?
במסגרת כתב טען הביניים המקורי נרשם כטוען 2, "עיזבון המנוח משה קליין, ז"ל באמצעות מנהלי עזבונו עו"ד מיכאל שטרנגר ועו"ד אייל בוטון" (להלן גם – מנהלי העיזבון). בהתאם, התייצבו עו"ד שטרנגר ובוטון בהליך כמנהלי העיזבון, הגישו בקשה למחיקת העיזבון בהיותו בלתי כשיר להיות בעל דין בהליך משפטי ולצירוף היורשים בעצמם, וכן התייצבו לדיון שנערך ביום 20.3.18.
בתום הדיון נקבע כך:
"בנסיבות הענין ובהתקיים מחלוקת לגבי הזכאות בכספים של המבקשת הרשומים ע"ש המנוחה אדית קליין ז"ל, בשלב זה ישיבו מנהלי העיזבון של המנוח משה קליין ז"ל את הכספים אשר הועברו אליהם על ידי המבקשת והמיוחסים למר יובל קליין, וזאת תוך 7 ימים.
מאחר ויש מחלוקת לגבי הבעלות על כספים אלה, לא ניתן לומר בשלב זה כי הם כספיו של יובל קליין ולכן יועברו, כאמור, למבקשת.
הכספים יוחזקו על ידי המבקשת בנאמנות עד לקבלת החלטה.
הבקשה כנגד הטוען 2 תימחק.
המבקשת תגיש טען ביניים מתוקן על ידי הוספת הטוענים הבאים: מר יובל קליין ומר אדווין מיכאל שורטס.
הבקשה תוגש תוך 15 יום.
תשובה לטען ביניים תוגש על ידי הטוענים הנוספים תוך 30 יום מקבלת הבקשה.
נקבע לדיון במעמד הצדדים ליום 27.6.18 בשעה 12:30.
ההחלטה בשאלת ההוצאות תינתן בסוף ההליך."
לאחר הדיון ניתן צו גודר ביחס ל 3/4 מהכספים, והוגש טען ביניים מתוקן, אשר מר יובל קליין באמצעות אפוטרופוסו הוא הטוען 2 בו.
לטענת עו"ד שטרנגר, כפי שפורטה בבקשה מיום 2.8.18, נאלץ להגיש בקשה מפורטת ומנומקת למחיקת העיזבון, על אף שבכל ההתכתבות שהתנהלה חודשים בין המבקשת לבינו הובהר העניין שבעלי העניין הנכונים הם יורשי המוטב המנוח ולא העיזבון או מנהליו. בדיון במסגרתו נמחק טען הביניים ביחס לעיזבון, עתר עו"ד שטרנגר לתשלום הוצאות בגין הטרחה שהוטרח אשר הייתה מיותרת ושגויה משפטית.
לטענת המבקשת, בקשת עו"ד שטרנגר הינה בלתי מבוססת וחסרת תום לב. התנהלותו, גרירת הרגליים, התחמקותו ממתן מענה ענייני לפניות החברה המנהלת וסירובו לשתף עמה פעולה הם שהובילו לצירופו להליך, כך שנכון היה להשית עליו הוצאות לטובת המבקשת.
להגשת טען הביניים קדמה מסכת ארוכה של מכתבים ופניות של החברה המנהלת אל מנהלי העיזבון על מנת שישיבו את הכספים אשר הועברו אליו בטעות. המבקשת הבהירה כי נוכח חילוקי הדעות באשר לזכאות בכספים, אין בכוונתה להעבירם לדורשים, אלא לאחר שתינתן החלטת בית הדין בהליך טען הביניים. מנהלי העיזבון סירבו להשיב את הכספים ואף סירבו להודיע האם הכספים מצויים עדיין בידיהם תוך טענה כי מרגע שהועברו הכספים לעיזבון לא ניתן להבחין בינם לבין כספי העיזבון ממקורות אחרים. מנהלי העיזבון פעלו כל העת בשם העיזבון על מנת לקבל את הכספים לידיהם והם שסירבו להשיבם. נוכח הקשיים שהערימו מנהלי העיזבון פנתה המבקשת אל ארבעת היורשים במישרין ושניים מהם השיבו כי הנחו את מנהלי העיזבון להחזיר למבקשת את חלקם. מנהלי העיזבון צורפו לה ליך טען הביניים על מנת שיודיע אילו כספים מצויים ברשותו ויחזירם אל המבקשת עד להכרעת בית הדין בזכאות להם. רק במסגרת הדיון בבית הדין הודיעו מנהלי העיזבון כי הם אינם מייצגים את יורשי המוטב ואינם פועלים בשמם, וכן כי 1/4 מן הכספים על שמו של מר יובל קליין מצויים ברשותם.
לא יכול להיות חולק כי בשלב בו הוגש טען הביניים היה העיזבון למצער צד דרוש בהליך וכי היה למנהלי העיזבון מידע חיוני להתקדמות ההליך, בפרט בהיותם מי שהתכתבו ארוכות מול המבקשת ביחס לאותם כספים, וכפי העולה גם מהחלטת בית הדין המורה להם להשיב בשם העיזבון את 1/4 הכספים השנוי במחלוקת המצוי בידיהם. בנסיבות העניין המורכבות ולאחר שבחנו את טענות הצדדים והתכתובות ביניהם ככל שצורפו להליך, באנו לכלל מסקנה כי דין בקשת העיזבון לפסיקת הוצאות ושכ"ט לה ידחות, כמו גם בקשת המבקשת לפסיקת הוצאות כלפיו, ובפרט משממילא נמחק מן ההליך.
סוף דבר
המבקשת תעביר לידי הטוען 1 תוך 30 יום מיום שיומצא לה פסק הדין, תשלומים כדלקמן:
יתרת הכספים הצבורים ע"ש המנוחה (1/4 מן הסכום המקורי , 113,649.69 ₪) והמצויים בידיה, בתוספת ריבית והצמדה מיום 12.7.2016 ועד ליום לתשלום בפועל.
סכומי הריבית וההצמדה מיום 12.7.2016 ועד ליום 26.7.2018 ביחס ליתרת הסכום (3/4 מן הסכום המקורי, 340,949.07), בניכוי סכומי התשואה שהועברו כבר ביחס לאותו סכום בסך 11,250.42 ₪ (340,949.07 - 352,199.5).
אשר לשאלת ההוצאות, משבית הדין אינו כבול להסכם שכר הטרחה המוסכם בין צד להליך לבין בא כוחו, ולאחר ששקלנו מחד גיסא את עצם קיומה של מחלוקת כנה בשאלת הזכאות לכספים אשר המבקשת פעלה בהליך זה לבררה ביוזמתה, ומאידך גיסא שלמבקשת קיים אשם תורם בקיומה של המחלוקת שכן אין בידיה נתונים בדבר הודעות שנשלחו למנוחה ושינויים שנערכו בתקנון, על אף חובתה בדין, החלטנו להעמיד את סכום ההוצאות ושכ"ט עורך דין על סך כולל של 10,000 ₪.
כל הסכומים ישולמו לטוען 1 תוך 30 יום מהיום שיומצא פסק הדין למבקשת.
זכות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ד טבת תשע"ט, (1 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם.

נ.צ.ע. משה כהנא

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ