הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 41344-02-16

10 יוני 2019
לפני:
כב' השופטת חנה טרכטינגוט – שופטת בכירה
נציגת ציבור (עובדים) גב' חנה קפלניקוב
נציג ציבור (מעסיקים) מר מרדכי מנוביץ

התובעת:
(המשיבה)
קפלן את לוי בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד רם דורון ואח'

-
הנתבעת:

(המבקשת)
מנורה מבטחים ביטוח בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד יאנה ברוייטמן ואח'

החלטה

1. לפנינו בקשה לדחיית התביעה מחמת מעשה בית דין והשתק פלוגתא.

2. התובעת (להלן: "המשיבה") הגישה תביעה להשבת כספים אשר העבירה לנתבעת (להלן: "המבקשת") לצורך הפקדתם בקופות גמל ופיצויים פרטניות, אך המבקשת הפקידה אותם בתכניות אחרות.

3. לטענת המשיבה במהלך שנת 2014 נכרת הסכם בינה לבין המבקשת, אשר במסגרתו סוכם כי המבקשת תפתח קופות גמל ופיצויים (להלן: "הקופות") לכל אחד מעובדי המשיבה שהינם פליטים אשר הסתננו לישראל וביקשו בה מקלט.
הקופות ינוהלו על פי מספרה המזהה של המשיבה אך באופן פרטני לכל אחד מהעובדים ברשימה שתועבר.
על יסוד הסכמה זו העבירה המשיבה למבקשת החל מחודש יולי 2014 שיק אליו צורפה רשימה מפורטת של העובדים והסכומים המיוחסים לכל אחד מהם כולל בגין קופת גמל ופיצויים.
לטענת המשיבה, בסוף 2014 הסתבר לה שהמבקשת הפרה את ההסכם שנכרת ביניהן ובמקום להפקיד את ה כספים שהועברו בקופות גמל ופיצויים פרטני ות על שם העובדים, הופקדו הכספים בתכניות חיסכון וללא אבחנה בין העובדים.
לפיכך עותרת המשיבה לביטול ההסכם ולהשבת כל הסכומים ששולמו למבקשת מעת כריתת ההסכם.
4. בבקשה לדחיית התביעה נטען כי ביום 22.4.19 ניתן פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה במסגרת תיק ע"ע 20004-12-17 באיחוד עם ע"ע 35260-08-17 (להלן: " פסק הדין בערעור"), שם נקבע כי בהיבט הפרקטי לא ניתן היה במועד הרלבנטי לערוך לעובדים זרים ביטוח פנסיוני באמצעות קופות גמל.
וכך נפסק:
"הנה כי כן, בהעברת כספים לתכנית ביטוח פרט לא יצאה המערערת ידי חובתה כלפי המשיבים בתחום הפנסיוני. יחד עם זאת, המערערת אכן הפקידה מידי חודש בחודשו תשלומים לעובדיה חלף הפקדות לקופות גמל שאינן מבטחות עובדים זרים כמפורט לעיל. צודקת המערערת כי אין מקום לחייבה בהוצאה כפולה בגין תחליף לזכויות הפנסיוניות של עובדיה הזרים. בנסיבות אלה, זכאית המערערת במערכת יחסיה עם חברות הביטוח, כי סכומים שהפקידה בגינם של עובדים להם שילמה בדיעבד פיצוי חלף הפקדות פנסיוניות יוחזרו לידיה. מאליו יובן, כי הקביעה דלעיל משחררת אמנם את חברות הביטוח מהאחריות, ככל שהיתה כזו, לזכויות העובדים, אך כפופה להתחשבנות בין המערערת לבין חברות הביטוח ולכל טענה של מי מהצדדים כלפי משנהו".

5. לטענת המבקשת קביעה זו מהוה השתק פלוגתא.
לטענתה התקיימו כל התנאים הנדרשים לצורך כך. בית הדין הארצי הכריע פוזיטיבית כי חברות הביטוח לא יכלו לערוך פוליסות ביטוח מנהלים לעובדים זרים וכי קביעתו משחררת את חברות הביטוח מאחריות.
עוד הכריע בית הדין הארצי, כי חובת ההשבה משתרעת אך רק על עובדים שבגינם הופקד אצל המבקשת כסף אותו הקדימה ושילמה להם המשיבה מכיסה.
משהוכרעו הפלוגתאות שבבסיס התביעה שלפנינו, אין טעם ואין צורך בקיום הליך נוסף.

טענות המשיבה –

6. עילת הערעור בפסקי הדין שבערעור היתה סירובו של בית הדין קמא לקיזוז כספים שנפסקו לעובדים בגין הפרשות המעסיק לפיצויי פיטורים וזכויות פנסיוניות כנגד הפקדות של המשיבה בגין פיצויי פיטורים וזכויות פנסיוניות של העובדים לקופות גמל בחברות ביטוח שונות.
המבקשת כמו גם חברות ביטוח אחרות לא שימשו צד בפסקי הדין בערעור.

7. קביעת בית הדין הארצי בפסק הדין בערעור מלמדת כי לא הושלמה המלאכה, המשיבה זכאית כי סכומים אשר הופקדו בגינם של עובדים להם שילמה בדיעבד פיצוי חלף הפקדות פנסיוניות יוחזרו לידיה. ולפיכך על בית דין זה מוטלת המשימה לסיים את מהלך ההתחשבנות בין הצדדים.
העילות בפסקי הדין שבערעור ובתיק שלפנינו שונות.
עילת התביעה בתיקים שבערעור היתה זכותה של המשיבה לזקיפת הפרשותיה למבקשת בגין זכויות העובדים לפיצויים ולפנסיה מול הרכיבים שנפסקו על ידי בית הדין קמא.
לעומת זאת עילת התביעה בתיק זה הינה האם זכאית המבקשת להחזיק בכספי המשיבה שהו עברו אליה לנצח או שמא חייבת לקיים את חובת ההשבה כהוראתו של בית הדין הארצי.

8. המשיבה מסכימה כי כנגד המבקשת קמה "השתק פלוגתא". בין התביעות קיימת זהות עובדתית ומשפטית.
כמו כן מוסכם עליה כי קיימת קביעה פוזיטיבית לפיה על המבקשת להשיב למשיבה את הסכומים שהועברו על ידה, שכן כך המשיבה ממשיכה להיות אח ראית על פי דיני העבודה למילוי אחר זכויות העובדים.
התוצאה המעשית מקביעת בית הדין הארצי, כי המבקשת מושתקת מלטעון לאחריותה על כספי העובדים על פי דיני העבודה ועל בעלותה על הפוליסות , ולפיכך חייבת בהשבה לעובדים.

תשובת המבקשת –

9. המבקשת טוענת כי המשיבה עושה שתי וערב בין השתק פלוגתא להשתק עילה.
השתק עילה מקים מחסום דיוני בפני כל תביעה נוספת בשל אותה עילה מקום שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ואילו השתק פלוגתא - מקים מחסום דיוני לבעל דין המבקש לשוב ולהתדיין בשאלה מסויימת שכבר נדונה בהתדיינות קודמת.
לטענת המבקשת קיים בענייננו השתק פלוגתא ולא השתק עילה.
המבקשת בתצהירה מפרטת את הפדיונות שנעשו לזכות העובדים הזרים נכון ליום עריכת התצהיר בסכום של 82,306 ₪.
לפיכך, אין מדובר בכספי המשיבה אלא כספי העובדים והמבקשת אינה מחזיקה בכספים לנצח, אלא מבצעת פדיון שלהם עת נערכת אליה פנייה מתאימה.
מאחר ואף המשיבה מסכימה כי פסק הדין של בית הדין הארצי מהווה השתק פלוגתא, הרי שהמחלוקת הינה מה הכריע בית הדין הארצי באשר לפלוגת א, ומה המשמעות האופרטיבית של הקביעה.

ההכרעה –

10. לאחר שבחנו את הבקשה, התגובה והתשובה לתגובה, דין הבקשה להידחות.
השתק פלוגתא הינו אחד משני האדנים עליהם מבוססת הטענה של מעשה בית הדין.
בעב"ל 765/07 עווני אבו הדואן ואח' – המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 4.9.08, נאמר בהקשר זה:
"ניתן לבסס טענה של מעשה בית דין על שני אדנים נפרדים, המבוססים על אותם שיקולים – השתק עילה והשתק פלוגתא. השתק עילה מקים מחסום דיוני לפני כל תביעה נוספת באותה עילה שמוצתה בפסק הדין הקודם, לאחר שהתביעה נדונה לגופה והוכרעה על ידי בית משפט מוסמך, ומונע מבעד הצדדים או חליפיהם לחזור ולתבוע בשל אותה עילה, אפילו אם הם מבקשים להעמיד למחלוקת פלוגתאות שלא הועלו בתובענה הראשונה.
השתק פלוגתא, לעומת זאת מקים מחסום דיוני לפני כל אחד מבעלי הדין המבקש להתדיין שוב באותה פלוגתא שנדונה והוכרעה בפסק דין קודם, גם כאשר מבוססת ההתדיינות השניה על עילת תביעה שונה".

לצורך קבלת טענת השתק פלוגתא יש לבחון האם התקיימו ארבעה תנאים עיקרים:
"התנאי הראשון הוא, שהפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים, התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה ועל כן לבעל הדין שנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה "היה יומו בבית המשפט" ביחס לאותה פלוגתא. התנאי השלישי הוא, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה מפורשת או מכללא של בית המשפט באותה פלוגתא בקביעת ממצא פוזיטיבי, להבדיל מממצא של חוסר הוכחה. התנאי הרביעי הוא שההכרעה היתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה, להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין."
(נ' זלצמן, מעשה בית דין בהליך אזרחי, עמוד 141).

לטעמנו לא התקיימו התנאים הנדרשים להשתק פלוגתא.
אין מדובר באותה פלוגתא ואין זהות בין הצדדים ולפיכך איננו נדרשים להידרש לקיומם של יתר התנאים.

11. בפסק הדין של הערעור נדונה השאלה האם יצאה המשיבה ידי חובה עת העבירה תשלומים בגין העובדים לפוליסות פרט ולא לקופות גמל.
בית הדין הארצי קבע כי במקרה זה הסכומים שהועברו אינם באים במקום חובת המשיבה לשלם לעובדים פיצוי בגין אי ביצוע הפקדות פנסיוניות , ואין דין הפקדת כספים בתכנית ביטוח שאינה מסווגת כקופת גמל כדין הפקדתם בקופת גמל.
יחד עם זאת הוסיף בית הדין, כי אין מקום לחייב את המשיבה בהוצאה כפולה בגין תחליף לזכו יות הפנסיוניות של העובדים הזרים, ולפיכך הוסיף כי במערכת היחסים של המשיבה עם חברות הביטוח, זכאית המשיבה כי סכומים שהפקידה בגינם של עובדים להם שילמה בדיעבד פיצוי חלף הפקדות פנסיוניות יוחזרו לידיה. עוד הוסף כי מובן מאליו כי קביעת בית הדין משחררת אמנם את חברות הביטוח מאחריות לזכויות העובדים, אך כפופה להתחשבנות בין המערערת לבין חברות הביטוח ולכל טענה של מי מהצדדים כלפי משנהו.
הקביעה של בית הדין הארצי מתייחסת להשבה של עובדים שלהם שילמה המשיבה בדיעבד פיצוי חלף הפקדות פנסיוניות. אין כל קביעה ביחס לעובדים זרים אשר לא שילמה להם המשיבה מאומה, בין משלא תבעו ובין מששוחררו לידיהם הכספים על ידי חברות הביטוח.
בפסק הדין בערעור נקבע במפורש כי זכות ההשבה כפופה להתחשבנות ולכל טענה של מי מהצדדים כלפי משנהו.
בענייננו לצדדים טענות לגבי היקף ההשבה, לרבות כאמור האם על המבקשת להשיב את ההפקדות שבוצעו לכל העובדים הזרים או רק למי שהמשיבה שילמה פיצוי חלף ההפקדות הפנסיוניות.

12. זאת ועוד. כאמור , לא קיימת זהות בין הצדדים בשני ההליכים.
הדוקטרינה של השתק פלוגתא יכול שתחול גם על מקרה בו אין זהות פורמלית בין בעלי הדין אם קיים ביניהם קשר מחייב, קירבה משפטית או עניינית או כאשר קיימת "זהות אינטרסים" בין בעלי הדין בהליך הראשון לבין בעלי הדין בהליך השני (יעקב קדמי על הראיות חלק שלישי עמודים 1193-1194 והאסמכתאות שם).
בענייננו אין מדובר בהתדיינות בין אותם צדדים.
המבקשת או כל חברת ביטוח אחרת לא היתה צד להתדיינות ולפיכך נקבע כי זכות ההשבה של המשיבה מול חברות הביטוח שלא היו צד להתדיינות כפופה להתחשבנות ולכל טענה של מי מהצדדים כלפי משנהו.

13. בפסק הדין שבערעור נקבעה הלכה משפטית כמפורט בסעיף 27 לפסק הדין אך אין בקביעה זו השתק פלוגתא לגבי הפלוגתאות המתעוררות בתיק זה.
עלינו יהיה להכריע בטענות הצדדים לגופן לאור ההלכה המשפטית שנקבעה.

13. התוצאה איפוא שהבקשה נדחית.
המבקשת תשלם למשיבה הוצאות בגין הבקשה בסך של 3,000 ₪ וזאת תוך 30 יום מהיום שתומצא ההחלטה.

14. דיון ההוכחות יתקיים ביום 12.6.19 כפי שנקבע.

ניתנה היום, ז' סיוון תשע"ט, (10 יוני 2019), בהעדר הצדדים.

נ.צ.ע. חנה קפלניקוב

חנה טרכטינגוט, שופטת

נ.צ.מ. מרדכי מנוביץ