הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 35270-05-16

25 מרץ 2019

לפני:
כב' השופט דורי ספיבק – אב בית הדין
נציגת ציבור עובדים גב' שושנה סוזן סמק
נציגת ציבור מעסיקים גב' שרה אבן

התובע:
שלמה אלנתן
ע"י ב"כ עו"ד מיכל הולצמן

נגד

הנתבעת:
מדינת ישראל – משרד האוצר, מנהלת הגמלאות
ע"י ב"כ עו"ד ציפי קימיאגרוב חיים

פסק דין

1. התובע, שהינו גמלאי, קיבל במשך שנים הן קצבה ממנהלת הגמלאות והן קצבה מהקרן הקיימת לישראל (קק"ל). בעקבות החלטת המנהלת להפחית מגמלתו בגין "כפל גמלאות", וכן להתחיל ולנכות כספים מגמלתו השוטפת בגין "חוב עבר" שנוצר עקב "כפל גמלאות" שקיבל לפי הטענה בטעות, הוגשה התביעה שבפנינו.
השאלה המרכזית שבה אנו נדרשים להכריע הינה האם קק"ל מהווה "קופה ציבורית" כמשמעה בחוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב], התש"ל-1970 (להלן: חוק הגמלאות) לצורך ההסדר בדבר "הגבלת כפל גמלאות" הקבוע בסעיף 32 לחוק זה.

התשתית העובדתית ומהלך ההתדיינות
2. התובע יליד שנת 1934, שימש במשך 33 שנה כעובד משרד החינוך ומנהל בתי ספר, ופרש לגמלאות בהיקף גמלה של 70% בשנת 1988 (נספחים א'-ב' לתצהירי הנתבעת).
3. בסעיף 3 לאישור הגמלאות שקיבל התובע ממשרד החינוך ביום 15.9.88, נמסר לתובע כי בהתאם לתקנות שירות המדינה (גמלאות)(הגשת תביעות, הצהרות והודעות)(תיקון), תשכ"ח-1968, עליו להודיע לממונה על תשלום הגמלאות על מאורעות העשויים להשפיע על הזכות לקבל קיצבה או על שיעורה, וזאת בתוך 30 יום מקרות האירוע.
על פי הצהרת עדי המדינה, שלא נסתרה ונתנו בה אמון, לאישורי הגמלאות שנשלחו באותה העת צורפה רשימת קופות ציבוריות שהוכרו על ידי הממשלה, רשימה שכללה גם את קק"ל (כפי שנמסר, צירוף הרשימה פסק עם התחלת פרסום רשימת הקופות באתר האינטרנט של מנהלת הגמלאות, בשנת 2008 לערך).
4. בסמוך לאחר פרישתו ממשרד החינוך, החל התובע לעבוד באגף החינוך של קק"ל, ופרש מעבודתו שם בשנת 1999 בהיקף גמלה של 32%. יצוין כי במהלך שנות עבודתו בקק"ל כמו גם בשנים שלאחר פרישתו, התובע לא פעל בהתאם להוראות הדין שלעיל שחייבו אותו לדווח למנהלת על כך שהוא קיבל שכר – ובהמשך גמלה – מקופה ציבורית, על מנת שההשלכות ייבחנו לעניין גובה הגמלה המשולמת לו במקביל מצד המדינה.
5. ממועד פרישתו העביר התובע מידי שנה אישורים ממס הכנסה אל מנהלת הגמלאות (ר' לדוגמא נספח ד' לתצהירי הנתבעת).
6. בשנת 2008 שלחה מנהלת הגמלאות לכלל הגמלאים, שהתובע ביניהם, מכתב שבו נתבקשו להצהיר האם הם מקבלים קצבה נוספת מקופה ציבורית. במכתב צוין כי את רשימת הקופות המלאה ניתן למצוא באתר האינטרנט של המנהלת. התובע הצהיר כי אינו מקבל גמלה נוספת (נספח ה' לתצהירי הנתבעת).
7. בשנת 2015, כשהתקשר התובע למנהלת הגמלאות על מנת לוודא כי קיבלו את אישור מס ההכנסה השנתי ששלח, הוא נשאל האם הוא מקבל גמלה נוספת, ולאחר שהשיב בחיוב נתבקש להעביר תלוש גמלה אחרון.
ביום 12.8.15 קיבל התובע מכתב מהמנהלת, שבו הודע לו כי חל עליו סעיף 32(ב) לחוק הגמלאות, בשל עבודתו בקק"ל, ולפיכך עליו להחזיר למנהלת סך של 294,839 ₪. עוד באותו היום קיבל התובע מכתב נוסף שממנו עולה כי בשל היותה של קק"ל "קופה ציבורית" כמשמעה בסעיף 32 לחוק הגמלאות, יש לבצע חישוב מחדש של גמלאותיו ולהפחית מגמלתו את מלוא קצבתו מקק"ל (נספח ח1'- 2' לתצהירי הנתבעת).
ואמנם, החל מאוגוסט 2015 ולאור האמור במכתבים שקיבל, החלה מנהלת הגמלאות בביצוע ניכוי של כ-3,772.59 ₪ מגמלת התובע (נספח ו' לתצהירו).
8. ביום 21.9.15 שלח התובע מכתב למנהלת (נספח ו' לתצהירו), ובו פירט את הטעמים בגינם לשיטתו קק"ל אינה מהווה קופה ציבורית. ביום 29.10.15 שלח התובע מכתב נוסף אל מנהלת הגמלאות ובו חזר על טענותיו, וכן הדגיש את הפגיעה שתיגרם לו עקב הפחתת גמלתו.
לאחר שטענותיו נדחו על ידי המנהלת, ולאחר שהתכתבות נוספת, שעסקה בין היתר בגובה הקיזוז מגמלתו בגין חוב העבר הנטען, לא הובילה את הצדדים להבנות, ולאחר שגם פגישה שהתקיימה בין הצדדים לא הובילה לכך, הוגשה התביעה שבפנינו. בד בבד, הוגשה בקשה למתן סעדים זמניים, שבגידרה התבקש בית דין זה להורות למנהלת לחדול מביצוע הניכויים וההפחתות מגמלתו של התובע.
9. ביום 19.12.16 ניתנה על ידי כב' השופטת הבכירה (כיום בדימוס) מיכל לויט החלטה בבקשה למתן סעד זמניים. הבקשה התקבלה באופן חלקי, תוך שנקבע כי על המנהלת להפסיק לנכות 2,000 ₪ מגמלת המבקש בגין השבה, וכן שהיא רשאית לנכות מגמלתו סך של 1,500 ₪ בלבד בגין "כפל גמלאות".
בהתאם להחלטת בית הדין, הוחזר לתובע סכום של 34,226 ₪ כמפורט במכתב המנהלת מיום 26.2.17 (נספח יט לתצהיריה).
10. לנוכח פרישתה של כב' השופטת לויט, הועבר התיק לטיפולו של מותב זה. דיוני קדם משפט התקיימו ביום 28.12.17 וביום 29.3.18. ביום 9.5.18 התקיים דיון ההוכחות. במהלכו העידו התובע וכן גב' איזבלה ציסין, מנהלת מנהלת הגמלאות וגב' אירית צייגר, מנהלת תחום בכיר (שכר וגמלאות) במנהלת.
בתום דיון ההוכחות, הגיעו הצדדים להסכם פשרה חלקי, שקיבל תוקף של פסק דין חלקי. לפיהן, החל מיום 1.6.18 חובו של התובע ישולם בתשלומים של 550 ₪ מידי חודש, כשככל שתיוותר יתרת חוב שלא נגבתה לאחר אריכות ימיו של התובע, ההיא תימחק. עוד נקבע כי עד למתן פסק הדין בשאלת גובה הגמלה השוטפת לה זכאי התובע בהתאם לסעיף 32 לחוק הגמלאות, הצו שניתן במסגרת הסעד הזמני ימשיך לעמוד בתוקפו, ולפיכך מנהלת הגמלאות תמשיך לנכות סך של 2,050 ₪ מידי חודש (סכום הכולל את התשלום שנקבע בצו הזמני וההחזר המוסכם). כן נקבע כי ככל שבפסק הדין המשלים ייקבע כי התובע חב סכום אחר, לא יהא בכך כדי להשפיע על גובה ההחזר המוסכם, שימשיך לעמוד על סך של 550 ₪ לחודש.
לאחר הדיון הגישו הצדדים סיכומים בכתב. עתה, משנאספו אלה לתיק בית-הדין, הגיעה העת לדון ולהכריע בתובענה.

דיון והכרעה

המסגרת הנורמטיבית
11. חוק שירות המדינה (גמלאות)[נוסח משולב] התש"ל-1970 מסדיר את דרך תשלומה של פנסיה מקופת המדינה, קרי פנסיה תקציבית, לעובדי המדינה שהחוק חל עליהם ולשאריהם (עע 42050-05-14 מדינת ישראל נ' פרופ' מנחם שדה, (4.9.16)). תכלית החוק כעולה מהפסיקה, היא להגן על רמת חייו של העובד הפורש לאחר פרישתו, ובלשונו של בית הדין הארצי לעבודה בעע 1351/00 מדינת ישראל נ' קירשנבאום (16.7.03):
"חוק הגמלאות לא נועד להיטיב עם עובדי המדינה אלא לשמור – פחות או יותר וכפועל יוצא ממשך השירות – על רמת החיים שהיתה להם בתקופת שירותם. גישה זו נכונה גם לפרשנות החוק: יש לחתור להגיע לפרשנותו הנכונה והמדויקת של החוק, ככל שזו עולה מלשונו, ממבנה החוק ותכליתו ולאו דווקא פרשנות המיטיבה עם העובד".

מוסיף בית הדין הארצי לעבודה וקובע באותו עניין, כי חוק הגמלאות נועד לקבוע הסדר פנסיוני לעובדי הציבור והוא אינו מהווה חלק ממערכת משפט העבודה המגן, הקובע סטנדרטים מינימליים לעובד, אלא נועד להבטיח לעובד הפורש רמת חיים דומה לזו שהייתה לו בתקופת שירותו וככל שהיא נובעת מהשירות. החוק קובע את הכללים לפיהם מחושבת ה'משכורת הקובעת' ממנה נגזרת הפנסיה של הגמלאי, כללים ביחס לחישוב תקופת השירות כמו גם לחישוב תוספות לקצבה ועוד.
לפירוט נוסף אודות הוראות החוק, תכליתו ודרך פרשנות, ראו: סעש 44020-05-14 בלומשטיין נ' מדינת ישראל (23.1.18, מותב בראשות כב' השופטת חנה טרכטינגוט)).
12. סעיף 32 לחוק, העומד במרכז המחלוקת בין הצדדים בתיק שלפנינו, קובע הוראות בדבר "הגבלת גמלאות כפל" משני סוגים. בסוג האחד של המקרים משולמות לגמלאי שתי גמלאות לפי חוק הגמלאות, בגין עבודה בשירות המדינה. בסוג השני, משתלמת לגמלאי גמלה לפי חוק הגמלאות בגין עבודתו בשירות המדינה, וכן גמלה נוספת שעונה על אחת ההגדרות המפורטות בסעיפים קטנים 32(א)(1) עד 32(א)(4) לחוק. לענייננו, הרלוונטי הוא ס"ק 32(א)(4), שלפיו קצבה "מקופה ציבורית שקבעה הממשלה" צריכה להיות מובאת בחשבון לעניין הגבלת גמלאות כפל. להשלמת התמונה, נציין כי בהתאם להוראות סעיף 32(ב), בכל מקרה של גמלאות כפל שסך כולן עולה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הגמלה בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת.
מעמדה של קק"ל כ"קופה ציבורית" לפי סעיף 32 לחוק

13. בשנת 1953 נחקק חוק קרן הקיימת לישראל, התשי"ד-1953, שמטרתו היה הסדרת המשך פעילות הגוף, שהוקם ב"גולה", בהתאם לחוקי המדינה. בהמשך לכך, נכללה הקרן הקיימת במסגרת האמנה בין ממשלת ישראל לבין ההסתדרות הציונית העולמית, שנחתמה ביום 28.6.1979, שמשמעותה כי הקרן קיבלה פטור ממסים מכוח החיקוקים השונים המפורטים במסגרת האמנה.
14. אין מחלוקת בין הצדדים על כך שהקרן הקיימת לישראל הוגדרה כבר בשנת 1957 כ"קופה ציבורית" בהתאם לחוק הגמלאות (י"פ 550, נספח ג' לתצהיר הגב' ציסין). אין גם מחלוקת שהקרן הוכרה מחדש כ"קופה ציבורית" לפי החוק גם בשנת 1978 (י"פ 2424, נספח ג'1 לתצהיר הגב' ציסין).
15. למרות האמור, טוען התובע כי קק"ל במהותה אינה "קופה ציבורית", בין היתר בשים לב לכך שלטענתו על פי החוק והחלטות הממשלה, ניתן להכיר בגוף כ"קופה ציבורית" רק אם הינה גוף מתוקצב כמשמעותו בסעיף 21 חוק יסודות התקציב, תשמ"ה-1985; אגוף נתמך כמשמעותו בסעיף 32 לחוק זה, או חברה פרטית, ובתנאי שקיימת הצדקה לכך. לטענת התובע, המדינה מעולם לא נימקה או הבהירה את הקביעה כי קק"ל הינה קופה ציבורית, ודי בכך על מנת להוביל לבטלות ההכרזה עליה ככזו, ודאי בשים לב להחלטת ממשלה משנת 2006 שעסקה בצמצום מספר החברות הפרטיות שייחשבו כקופות ציבוריות.
16. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים לכאן ולכאן, הגענו לכלל מסקנה שדין טענותיו אלה של התובע להידחות, וננמק:
ראשית התנאי היחיד הקבוע בחוק להגדרת גוף כ"קופה ציבורית" הינו החלטת ממשלה, וכפי שנקבע בפסיקה, ההחלטה נכנסת לתוקף עם פרסומה בילקוט הפרסומים (עע 1089-01 שלמה נ' מדינת ישראל (29.12.02, כב' השופט עמירם רבינוביץ)). כאמור הממשלה החליטה כך, וההחלטה אכן פורסמה כנדרש, אפילו פעמיים כפי שכבר ציינו, לראשונה בשנת 1957 ובהמשך בשנת 1978. מכאן, שקק"ל אכן הוכרה כקופה ציבורית כפי דרישת הוראת סעיף 32 לחוק, ובהתאם היא אף נכללת ברשימת הקופות הציבוריות כפי שזו מפורסמת באתר האינטרנט של מנהלת הגמלאות;
שנית התובע לא הצביע על כל מקור נורמטיבי ב חוק הגמלאות או בחיקוק אחר, המצדיק להבחין בין קופה ציבורית מתוקצבת או נתמכת על ידי המדינה, לבין חברה פרטית שהממשלה הכירה בה כקופה ציבורית. ונדגיש שהקרן הקיימת הינה חברה פרטית מיום היווסדה ועד היום, דהיינו היא היתה כזו גם במועדים שבהם נקבע לגביה שהיא קופה ציבורית. בהקשר זה, נציין שמקובלת עלינו עמדת הנתבעת, לפיה שתי ההחלטות הממשלה אליהן היפנה התובע אינן מסייעות לו. ההחלטה הראשונה מס' 1923 מיום 23.5.04 עסקה בקביעת כקופות ציבוריות נוספות של גופים נתמכים כהגדרתם לפי סעיף 21 ל חוק יסודות התקציב, ושל גופים נתמכים כהגדרתם בסעיף 32 לאותו חוק, ומובן שאין בה כדי לגרוע מרשימת הקופות הציבוריות המוכרות. ההחלטה השניה מס' 4716 ביטלה את ההכרה בקופות ציבוריות של חברות ציבוריות וגופים נתמכים שהופרטו, וממילא אין היא רלוונטית לקק"ל, שכאמור מאז היווסדה היתה חברה פרטית;
שלישית התובע ביקש להיבנות מכך שבעוד שבמשך שנים רבות קק"ל נהנתה מפטור מתשלומי מסים, הרי שלאחרונה בוטל פטור זה, עם חקיקתו של חוק קרן קיימת לישראל (תחולת דיני המס והוראת שעה), תשע"ח-2018, שנכנס לתוקף ביום 1.1.18. ברם, אפילו נניח לטובת התובע כי לאור ביטול פטור זה יש מקום שהממשלה תסיר את קק"ל מרשימת הקופות הציבוריות, הרי של התובע לפנות בעניין זה לממשלה, שחזקה עליה שתשקול את כל השיקולים הצריכים לעניין, ותחליט כך או אחרת. כל עוד לא התקבלה החלטה שכזו – וככל הידוע לנו, אף לא היה פניה מצד התובע לממשלה בבקשה שתשקול עניין זה – ברור כי ידיה של מנהלת הגמלאות כבולות בעניין זה, ועליה לפעול לפי רשימת הקופות הציבורית התקפה, הכוללת גם את הקק"ל;
ולבסוף בבחינת למעלה מהצורך, נציין כי גם הסוכנות היהודית וקרן היסוד הוכרו כקופות ציבורית, אף שגם שתיהן אינן מתוקצבות על ידי המדינה, וכפי שמסרה המנהלת, ישנם גופים נוספים שמוכרים כקופה ציבורית אף שמעולם לא ניתן להם פטור ממס.
המשמעות של תיקון חוק הגמלאות משנת 2016
17. בשנת 2016 בוצעו תיקונים בסעיפים 32 ו- 35 לחוק, וזאת במסגרת חוק שירות המדינה (גמלאות) (תיקון מספר 59), התשע"ו-2016 (ס"ח תשע"ו 2571) שנכנס לתוקף ביום 1.9.16. לטענת התובע, בעקבות תיקון זה היה על הממשלה לקבוע מחדש ולפרסם מחדש רשימת של "קופות ציבוריות". משלא עשתה כן, לטענתו משמעות המחדל הינה שקק"ל אינה עוד בגדר קופה ציבורית.
18. נקדים ונאמר, כי איננו מקבלים את טענת הנתבעת, לפיה עצם העלאת הטענות מכוח התיקון מהווה הרחבת חזית אסורה. בהינתן שהמחלוקת בין הצדדים הינה משפטית, וצומצמה במסגרת ההבנות שאליהן הגיעו הצדדים בדיון האחרון לשאלת גובה הקצבה השוטפת לה זכאי התובע, לדעתנו ברור כי התובע היה רשאי להעלות טענות המתבססות על המצב החוקי דהיום. זאת, אף שבאופן טבעי לא העלה טענות אלה כשפנה לבית-דין זה, עוד קודם לכניסתו לתוקף של תיקון 59.
נעבור אם כן להסביר את מהות התיקון שנעשה בחוק, ובהמשך נסביר מדוע אין בו כדי לסייע לתובע.
19. תיקון 59 לחוק ביטל את הפחתת הגמלה שהיתה קבועה בסעיף 35 לגמלאים שפרשו משירות המדינה והחלו לעבוד ב"קופה ציבורית" כמו גם בגופים אחרים, לרבות בשירות המדינה עצמו, ולמעט באותו משרד שממנו פרשו. כפי שלמדנו מטיעוני הנתבעת (ראו בסעיף 56 ואילך לסיכומיה) שינוי זה בא להשוות את מצבם של כלל עובדי המדינה למצבם של אנשי הצבא וכוחות הביטחון שלגביהם בוטלה הפחתה זו שנים קודם לכן, ויש בו משום יצירת תמריץ לפורשים מהשירות הציבורי לעבוד ב"קופות ציבוריות" או בגופים מתוקצבים או נתמכים, ואף בשירות המדינה עצמו. דהיינו, המדובר בתיקון שעוסק אך ורק בפורשים שעובדים, ולא במצב של "כפל גמלאות" שבו עוסק בסעיף 32 לחוק.
20. נבהיר, כי לא מצאנו כל יסוד לטענת התובע, שהובאה ללא תימוכין של ממש – לא הדיונים בכנסת ולא ממקורות אחרים – לפיה מהות התיקון היתה לבטל את הקופות הציבוריות לגמרי, גם לצורך "כפל גמלאות". לשונו הברורה והמפורשת של סעיף 32 לאחר התיקון עדיין קובעת מפורשות כי הממשלה רשאית להכיר ב"קופות ציבוריות" לעניין כפל גמלאות לפי סעיף זה.
21. נוכח תיקון 59 וביטול הרלוונטיות של "קופה ציבורית" ביחס להוראות סעיף 35 לחוק הגמלאות בנוסחו המתוקן, התייתר הצורך להסמיך את הממשלה לקבוע קופה ציבורית לעניין סעיף 35 לחוק. משכך, בוטלה גם ההפניה שהיתה בסעיף 32 לחוק הגמלאות ל"קופות הציבוריות" שהוכרו כאמור בסעיף 35 לחוק. ברם, לא מצאנו כל יסוד בהוראות התיקון לחוק לכך שההכרה בקופות ציבוריות לפי החוק בנוסחו הקודם – שהיתה עד אז בתוקף הן לעניין סעיף 32 והן לעניין סעיף 35 – התבטלה עם תיקון החוק. משמעות התיקון הינה אחת ויחידה, ולפיה מיום תיקון החוק והלאה, ההכרה ב"קופה ציבורי" תהא אך ורק לצורך סעיף 32 העוסק ב"כפל גמלאות", ולא לצורך סעיף 35.
נדגיש בקשר לכך, כי לא נעלמה מאיתנו הפניית התובע לפרוטוקול ועדת הכנסת שעסקה בתיקון 59 (פרוטוקול 236 מישיבת ועדת העבודה, הרווחה והבריאות בכנסת מיום 23.5.16) שבו ציינה היועצת המשפטית של הוועדה כי לאור השינוי הדרמטי שמבוצע בסעיף 35, מוצע כי הממשלה תקבע לסעיף 32 רשימה של קופות ציבוריות שיהיו נכונות לו (ע' 6-7 לפרוטוקול). את אמירה זו יש לדעתנו לפרש כך שתתייחס רק להכרות בקופות ציבוריות בעתיד, וזאת להבדיל מביטול ההכרה בקופת קיימות. זאת, שכן מלשון תיקון החוק ותכליתו המוצהרת – כפי שבאה לידי ביטוי גם בדיונים שנערכו בעניין בוועדה – לא עולה כל כוונה לבטל קופות ציבוריות שהוכרו לצורך "כפל גמלאות" לפי סעיף 32, על המשמעויות הכלכליות הדרמטיות הכרוכות בכך.
22. באמרת אגב, ובטרם נחתום את הדיון בעניין זה, נביע את עמדתנו כי יתכן שנכון יעשו מקבלי ההחלטות אם ישקלו בעתיד לצמצם את האיסור על "כפל גמלאות" הקבוע בסעיף 32, בעקבות ביטולו של ההסדר לפי סעיף 35. במצב הדברים הקיים, שאינו סביר בעינינו לפחות ככל שהוא נוגע למי שפרשו עם גמלה נמוכה יחסית, קיים תמריץ ברור למי שסיימו את שירות המדינה עם קצבה מלאה, כמו התובע, לחפש עבודה אך ורק במגזר הפרטי (תוך צבירת זכויות בפנסיה צוברת). זאת, בעוד שעל פני הדברים, ברור שלמדינה אינטרס ברור לעודד גמלאים לתרום מניסיונם לשירות הציבורי, ואי לכך היא גם ביטלה את ההסדר הקיים בסעיף 35 באופן המאפשר לפורשים לשוב ולהשתלב בשירות הציבורי. בהקשר זה נפנה לטענות שהעלה בעניין זה ח"כ דוד אמסלם, בדיון בתיקון 59 שנערך בוועדת העבודה, הרווחה והבריאות ביום 23.5.16:
" היה פה יום עיון לפני חודש, פנתה אליי אישה, באה עם תלוש המשכורת שלה. היא אומרת לי: תראה, דודי, אני פרשתי ממערכת החינוך, היא הביאה לי את התלוש, בסביבות 4,500 שקל... והיא אמרה לי שהיא הלכה לעבוד במתנ"ס, שייך לעירייה, לקחו לה קופה ציבורית. מה זה הקופה הציבורית? שליש מהמשכורת. הייתי בהלם. היא מחכה עכשיו לנו.

יש במדינת ישראל בזה הרגע אנשים כאלה, בפנסיות של 3,000, 4,000, 5,000, עבדו 30 שנה. הרי מי יוצא לפנסיה תקציבית? אחד שלקראת הסוף. באים למורה בגיל 55, אומרים לו: תשמע, אתה שחוק, חלאס, בוא תצא לפנסיה, ניתן לך עוד דרגה ורבע, יאללה, רק תלך. באים לעובדי עירייה, כאלה שאני הוצאתי במאות. מציעים להם עוד דרגה פה, דרגה שם, בסוף הוא יוצא ב-3,500 שקל, 4,000 שקל, חוזר, אומר לי: שמע, דודי, בוא תחזיר אותי לעבודה, אני לא ידעתי שזה הפנסיה. אז הוא הולך לעשות השלמת הכנסה באיזשהו מקום אחר. אם זה במשרד ממשלתי או עירוני, לא משנה, בעירייה אחרת. זה לא חשוב איזו עירייה, ומשלם קופה ציבורית.
לכן אני מבקש להשוות את כולם לכולם, קודם כל. דבר שני, בהצעה הזאת, היות ואין לנו עניין להרע עם כל אלה, אני חושב שגם הקופה הציבורית היא לא מוצדקת. אין לה גם היגיון כלכלי. אז אני מבקש להחיל את החוק הקיים על כל המשק. מה שיש לזרועות הביטחון ולתעשיות הביטחוניות, לגבי כל העובדים.

גובה הקצבה המגיע לתובע
23. התובע הועסק בקרן הקיימת לאחר פרישתו ממשרד החינוך, פרישה שזיכתה אותו בפנסיה תקציבית בשיעור מלא (70%). פרישתו מהקרן הקיימת בסיום עבודתו הקנתה לו קצבה נוספת של 32% (נספחים א וח'1 לתצהיר הנתבעת).
24. סעיף 32(ב) לחוק הגמלאות קובע כי:
"היה אדם זכאי לגמלאות כפל וסך כולם, לרבות אותו חלק מהן שהיוון, עלה על 70% מהמשכורת הקובעת, תופחת הקצבה לפי חוק זה או אחת משתי הקצבאות לפיו, הכל לפי הענין, בסכום שבו עודף סך כל גמלאות הכפל על 70% מהמשכורת הקובעת...".

מכאן, שבהתאם להוראות הסעיף, התובע אינו זכאי להמשיך לקבל את הקצבה מהקרן הקיימת, נוכח העובדה כי הקרן הקיימת מהווה קופה ציבורית ומאחר שמדובר בסכום העודף על 70% מהמשכורת הקובעת. כלומר, הלכה למעשה, יש לקזז את הקצבה אותה הוא מקבל מהקרן הקיימת במלואה.
25. ערים אנו לטענות התובע ביחס להסתמכותו ולתחושת חוסר הצדק שנגרם לו. התובע העיד כי כשהתקבל לעבודה בקק"ל הובהר לו על ידי גורמים בכירים בה כי הוא יקבל פנסיה ממנה, וזאת למרות העובדה שבכירים אלה ידעו כי הוא מגיע ממשרד החינוך, כשחלקם אף הגיעו ממשרד החינוך בעצמם (ע' 11 ש' 7, ע' 12 ש' 2). התובע חזר בעדותו על העובדה כי הובטחה לו פנסיה מהקרן הקיימת (ע' 11, ש' 12, 22). כן העיד כי לא ערך בירורים ביחס לשאלה אם חוק הגמלאות לא יחול על עבודתו בקק"ל שכן לא קישר בין הדברים (ע' 12, ש' 16). העובדה כי הקרן הקיימת אכן שילמה לו קצבת פנסיה לאחר סיום העסקתו בה אינה גורעת מהעובדה כי מדובר בקופה ציבורית כמשמעה בחוק הגמלאות, המצדיקה את הפחתת הקצבה לאור חציית הרף המקסימלי שניתן לקבל מהמדינה במסגרת הפנסיה התקציבית.
26. פנסיה זו שולמה לו משך שנים, עד שפנייה למנהלת בעניין אחר העלתה למודעות המנהלת שהתובע מקבל "כפל גמלאות". עם גילוייה של הטעות על ידי המנהלת, אין להנציח את המשך קיומה, שכן מדובר בכספים היוצאים מהקופה הציבורית המחויבת בשוויוניות ובעמידה בתנאים שנקבעו בחוק (בג"ץ 10777/03 ארצי נ' הרמטכ"ל (25.11.09)). במובן זה, אין זה משנה מה מקורה של הטעות, ועל מי ה"אשם" בגילויה רק במועד בו נתגלתה. משעה שנתגלתה הטעות, הרי שיש לתקנה, וזאת על ידי קיזוז הקצבה המשולמת מהקרן הקיימת.
סוף דבר
27. סוף דבר, התובע אינו זכאי להמשך תשלום קצבתו מהקרן הקיימת לישראל, והוא זכאי לתשלום מלוא הקצבה ממשרד החינוך בלבד. תביעת התובע לצו עשה קבוע המורה לנתבעת להימנע מהפחתת סכום גמלתו של התובע בגין "כפל גמלאות" נדחית בזאת.
מאחר שביחס לחובות העבר הגיעו הצדדים להסכמות שקיבלו תוקף של פסק דין חלקי, כמפורט מעלה, הרי שאלה ימשיכו לעמוד בתוקף לכל חייו של התובע, ונאחל לו שיהא זה עד מאה ועשרים.
משעסקינן בתביעת גמלאי, אין צו להוצאות.
ניתן לערער על פסק דין זה לבית הדין הארצי. ערעור יש להגיש תוך 30 יום לכל המאוחר ממועד קבלת פסק הדין.
ניתן היום, י"ח אדר ב' תשע"ט, (25 מרץ 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' שושנה סוזן סמק,
נציגת ציבור עובדים

דורי ספיבק, שופט
אב"ד

גב' שרה אבן ,
נציגת ציבור מעסיקים