הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 32117-11-17

לפני:

כב' הנשיאה הדס יהלום

התובעים
.1 עזבון המנוח טדי דרפל ז"ל
.2 מיה דרפל
ע"י ב"כ עוה"ד שמואל ילינק ואליעד מרקוביץ

-

הנתבעת
מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ
ע"י ב"כ עו"ד יובל בן-טוב

פסק דין

1. התובעת היא אלמנתו של המנוח טדי דרפל ז"ל, שנפטר ביום 3.11.08. התובעת הגישה תביעה בעקבות החלטת הנתבעת שלא לאשר זכאותה לקצבת שאירים.

2. כעולה מחומר הראיות, התובעת והמנוח נישאו כדמו"י ביום 9.2.67 ונולדו להם שני ילדים. השניים נותרו נשואים עד לפטירת המנוח.

3. כעולה מהראיות כמו גם מתצהיר התובעת, התובעת והמנוח חיו "ברוב הזמן" בשתי דירות, בערים שונות (סעיף 10 לתצהיר התובעת ).

4. הסוגיה שבמחלוקת בפנינו היא האם זכאית התובעת לקצבת שאירים בגין פטירת המנוח, לאור הוראות תקנות מבטחים, הגדרת "אלמנת פנסיונר".
אלה ההוראות הרלבנטיות:

"אלמנת פנסיונר – בת זוגו של פנסיונר ביום בו נפטר, ובלבד שהתקיימו בה אחד משני אלה:
(1) היתה לבת זוגו של הפנסיונר לפני חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנה אחת רצופה עד ליום בו נפטר;

(2) היתה לבת זוגו של הפנסיונר לאחר חודש הזכאות הראשון לקצבת זקנה וגרה עימו במשך לפחות שנתיים רצופות עד ליום בו נפטר, ובלבד שביום בו נפטר הגיעה בת הזוג לגיל קצבת זקנה".

"בת זוג" מוגדרת כאחד משתי אלה:

"א. אשתו של מבוטח או פנסיונר.
ב. מי שהוכרה כידועה בציבור כאשתו של מבוטח או פנסיונר בהחלטה של ערכאה שיפוטית המוסמכת לכך".

5. מהראיות עולה, כי התובעת והמנוח גרו ברוב שנות נישואיהם, בדירות נפרדות.
לטענת התובעת ובנה – הסיבה לכך היתה שהתובעת היא "אדם קשה" בעלת דעות נחר צות, עומדת על שלה ואינה מוותרת. עוד הצהירה התובעת שעישנה במשך שנים רבות.
לדבריה (סעיף 12 לתצהיר):
"לטדי היו את הדיעות שלו ואת ה"שגעונות" שלו, עם חלק מהדברים שאני אמרתי ועשיתי טדי לא היה כל כך אהב לחיות כל יום כל היום, ולכן, החלטנו שנגור כל אחד בבית אחר, אבל נמשיך להיות זוג, לגדל את הילדים יחד, לבלות יחד, לטוס לחול ויחד להתנהל כמשפחה, גם אם יהיו אנשים שיאמרו שזו לא משפחה "רגילה".

6. התובעת הצהירה כי ברוב השנים גרה בדירה משלה, ובחלק מהשנים גרה עם אמה ז"ל.
עוד הצהירה כי הילדים גרו אצלה ואצל המנוח.
לדבריה:
"בשנים אלה וגם לאחר מכן טדי ז"ל גר בדירתו – הילדים גרו אצל שנינו – "לפי החשק". לא היו מושגים כמו "הסדרי ראיה" או "מערכת שעות". כל ילד הלך לאיזה בית שהוא רצה, וביקש מכל הורה שידאג לצרכיו באותו יום, או יקנה לו מה שהוא צריך".

7. מהראיות עלה שהתובעת והמנוח חיו בהפרדה רכושית, לכל אחד היה חשבון בנק משלו וכספים משלו. השניים לא ניהלו לאורך השנים משק בית משותף ולא היתה בינהם תלות כלכלית .

8. בתצהיר התובעת נטען כי בשנה האחרונה לחייו, התגורר המנוח במלון בזל, הסמו ך למקום מגוריה.
כך העידה באשר לקשר בניהם בשנה האחרונה לפני פטירת המנוח:
"בשנה האחרונה לחייו של טדי ז"ל (במהלך שנת 2007) כשחלה, הוא עבר לגור במלון "בזל" בתל אביב (ולא בדירתו בפתח תקווה) – בחדר המיועד למחלימים מאשפוז, בסמוך למקום בו גרתי אז.
בתקופה בה טדי היה חולה ביקרתי אותו כל יום ועשיתי עבורו כל מה שהוא היה צריך וקניתי לו את כל צרכיו, וגם כיבסתי עבורו ורחצתי אותו ולמעשה הייתי במשך חודשים "מטפלת סיעודית" עבורו – זה היה מובן מאליו עבורי – הוא היה בעלי!

בכל השנים בהם היה טדי חולה הסעתי אותו והלכתי איתו לבדיקות רפואיות והייתי יחד איתו בחדרי הבדיקה ודיברתי עם הרופאים, החזרתי אותו הביתה, ונסעתי לקנות לו תרופות כל פעם שהוא היה צריך – כך עושה אשה עבור בעלה!

אציין שבחלק מהחודשים בהם טדי גר במלון גם אני שכרתי חדר במלון, כדי להיות קרובה אליו, היינו יחד ואכלתי יחד בתקופה הזו מידי יום. בתקופה שלא היה לי חדר, היו לילות שהייתי ישנה ליד מיטתו בכורסא.

בחודשים בהם טדי היה במלון בזל, כל יום אחרי שחזרתי מהעבודה הייתי מגיעה למלון, הולכת לחדר האוכל ומביאה לטדי לחדרו ארוחת ערב, אותה אכלנו יחד.

בחלק מהמקרים כשהוא רצה אוכל שונה מהאוכל של המלון, הייתי הולכת למסעדות בסביבה ולוקחת לו TAKE AWAY והיינו אוכלים יחד בחדר שלו.

גם בתקופה הסמוכה, ממש לפטירתו, בשנת 2008, אז שב טדי ז"ל לביתו בפתח תקווה – שם חי בחודשי חייו האחרונים, ביקרתי אותו כל יום בדרך חזרה מהעבודה, וגם בתקופה הזו הבאתי איתי או בישלתי לו ארוחת ערב ממצרכים שקניתי בדרך או ממה שהיה בבית, ואכלנו יחד".

9. התובעת העידה כי כאשר המנוח נפטר, רכשה חלקת קבר זוגית כדי להיקבר ליד המנוח, בבוא יומה.

10. בעדותה שינתה התובעת את גרסתה וטענה, לראשונה, כי רק בחלק מהשנים גרו בדירות נפרדות ולא "ברוב השנים" כפי שטענה בתצהירה.
כשעומתה עם סעיף 11 לתצהירה, השיבה:
"מה שכתוב כאן הוא לא נכון. בחלק מהשנים, הכוונה שנה של להיות חודש פה וחודש שם. שבועיים פה ושבועיים שם. הכל תלוי. גם כשהיינו רבים קצת כל אחד היה הולך לביתו והיינו מצטננים".
וכאשר הופנתה על ידי בית הדין לכך שהמחלוקת בתיק זה התעוררה בשל העובדה שהשניים לא גרו יחד, השיבה התובעת כי כשהיו בגרמניה גרו ביחד (הדבר היה שנים קודם לכן ואינו רלבנטי להליך) וכן אמרה:

"....לא יכולה לספור את זה בשנים או בשבועות. רוב הזמן היינו יחד. גם שהיינו לחוד היינו יחד".

ובהמשך העידה:
"ש: היו פעמים שרבתם והפרדתם כוחות למשך כמה חודשים?
ת: לא.
ש: כל פעם מספר ימים?
ת: כן".

11. לעומת זאת, בנם של התובעת והמנוח, ברי דרפל, העד שהשניים חיו בדירות נפרדות לאורך השנים. לדבריו "היו להם שתי דירות מאז ומעולם מאז 1990" .

לתיק הוגשו מספר מסמכים בחתימת המנוח, שבהם עולה שהציג את עצמו כפרוד מהתובעת.
כך, מסמך ת/6 בקשה לתשלום קצבת זקנה ממבטחים מחודש 12/03. ברובריקה "מצב משפחתי" הקיף בעיגול "גרוש" והוסיף בכתב יד "פרוד". הכתובת שצוינה במסמך – קפלן 35/12 פתח תקווה.

התובעת נשאלה לגבי רישום זה, משנת 2003 והשיבה:
"כי רבנו קודם לכן אז הוא כתב".

וכן אמרה:
"... רבנו הרבה פעמים וכל פעם היה זורק לי את הגט. זהו. אני לא רוצה לדבר איתך! זה לא גט אלא זה ביטוי. לא היה עניין שהלכנו להתגרש. הוא היה כן מדבר איתי ולא מדבר איתו. או אני אמרתי את זה".

12. עוד הוצג לתיק כרטיס עובד של המנוח במבטחים לשנת 2003, שבו הקיף בעיגול "נשוי" והוסיף בכתב יד "פרוד".
כך גם בבקשה לתשלום פנסיה מוקדמת, מיום 3.5.99, שם ציין המנוח "(חיים בנפרד) לא גרושים".
לעומת זאת, במסמך אחר שהוצג לתיק נרשם מעמדו של המנוח כנשוי.

13. על פי הרישום במשרד הפנים, כתובתו האחרונה של המנוח היתה ברחוב קפלן 25 פתח תקווה וכתובתה של התובעת – רפאל איתן 5 ראשון לציון.

14. בנה של התובעת, ברי דרפל, העיד שאימו היתה גרה עם הסבתא, עד שנת 1990.
לדבריו, לאימו ולאביו היו דירות נפרדות כמעט מאז ומעולם, לפחות משנת 1990. לדבריו, בחלק מהזמן ישנו באותה דירה ובחלק מהזמן לא.
עוד הוסיף:
"הם נפגשו מידי יום, שהו יחד, אכלו יחד וכמעט מידי יום חיו יחד לחלוטין".

הבן תיאר את התקופה האחרונה לחיי אביו, בשנים 2007-2008, לטענתו, אימו סעדה את אביו כשהיה במלון בבזל ואף ישנה בכורסא על ידו, עד ששכרה חדר לשימושה.
עוד העיד כי כאשר אביו היה חולה בדירה בפתח תקווה (לפני שעבר למלון בזל) אימו שהתה עם אביו ואילו דירתה שלה בראשון לציון, נותרה ריקה במשך חודשים רבים והוא עצמו השתמש בה מעת לעת.

באשר לחיי שיתוף מבחינה כלכלית, נשאל אם להוריו היה חשבון בנק משותף והשיב:
""בחיים לא. אני יודע שאחת המריבות הגדולות שלהם זה שאבי ביקש מאימי שתראה לו את פנקס השיקים לראות על מה בזבזה כסף".

15. חברה של התובעת, גב' ציפורה חזן, העידה שעבדה ביחד עם התובעת עד שנת 1992 בצבא. לאחר מכן תיקנה שעבדו יחד ברשות הטבע והגנים עד שנת 2010 שאז התובעת עזבה והיא עצמה המשיכה עד 2014.
העדה העידה:
"ש: האם את יודעת אם הם גרו יחד או בנפרד בשנים לפני שהוא נפטר?
ת: לשאלתך – היא לא גרה עם המנוח כמו שאני גרה עם בעלי".

16. סיכום חומר הראיות מעלה אלה:
א. התובעת והמנוח היו נשואים ומעולם לא התגרשו.
ב. התובעת והמנוח היו שניהם עצמאיים מבחינה כלכלית ולא נזקקו האחד
לתמיכה כלכלית של השני. השניים לא ניהלו חשבון בנק משותף ולא התקיים בינהם שיתוף כלכלי.
ג. במהלך שנות נישואיהם, חיו התובעת והמנוח בדירות נפרדות, בערים אחרות. המנוח גר בפתח תקווה והתובעת גרה בתל אביב ואח"כ בראשון לציון.
ד. בשנה האחרונה לחייו, שהה המנוח במלון בזל והתובעת סעדה אותו בחוליו. לאחר מכן חזר לדירתו בפתח תקוה והתובעת נשארה בדירתה בראשון לציון. בתקופה זו התובעת סעדה את המנוח, טיפלה בו, הכינה לו אוכל.
ה. כאשר המנוח נפטר, רכשה התובעת חלקת קבר זוגית. עדותה בעניין זה לא נסתרה.
ו. התובעת והמנוח גידלו את ילדיהם בתא משפחתי שבו האם והאב הינם נשואים כדת משה וישראל, אך חיים בדירות נפרדות ובהפרדה רכושית ו זאת מרצונם החופשי.
על פי עדות הבן, כך גדלו הילדים לאורך השנים.

17. המנוח הציג את עצמו כלפי מבטחים, בשנת 2003, כפרוד. הדבר עלה באופן מפורש משורה של מסמכים שהוצגו לתיק, ממועדים שונים בשנת 2003.

לא ניתן לקבל בהקשר זה את טענת התובעת כי באותו בוקר שבו מולאו הטפסים המנוח כעס עליה ולכן כתב כפי שכתב . הדיווח לקרן הפנסיה על היות אדם נשוי, גרוש או פרוד, הוא דיווח שיוצר זכויות. חזקה על המנוח שהיה מודע לכך. לכן, רישום זה מעלה ספק באשר לטיב היחסים בין המנוח לתובעת.

18. נבחן להלן את העובדות כפי שפורטו לעיל, האם עונות הן על הוראות תקנון מבטחים לעניין היות התובעת בגדר "אלמנת פנסיונר" כהגדרת מונח זה בתקנון.

19. נדגיש בראש ובראשונה, כי התקנון אינו מסתפק בהיות בני הזוג נשואים כדמו"י, אלא דורש בנוסף, מגורים משותפים למשך שנה רצופה לפחות קודם לפטירה.

20. מספר פסקי דין שניתנו בשנים האחרונות, עסקו בשאלת המגורים המשותפים כקבוע בתקנון הקרן ובפרשנות של הוראה זו לאור הזמנים בהם אנו חיים.

בעניין ע"ע (ארצי) 513/06 קרסילדה נ' מבטחים (מיום (3/5/07) העוסק בבני זוג ידועים בציבור, נאמר:

"המבחן להכרה באישה כידועה בציבור כאשתו של פלוני הינו כפול;
ראשית –על בני הזוג לקיים חיי משפחה, דהיינו מערכת יחסים אינטימית המבוססת על יחס של חיבה, הבנה, מסירות ונאמנות המעידה על קשירת גורל.
שנית – עליהם לנהל משק בית משותף, אך לא סתם מתוך צורך אישי של נוחות וכדאיות כספית או סיכום ענייני, אלא כפועל יוצא טבעי מחיי משפחה משותפים כנהוג וכמקובל בין בעל ואישה הדבקים אחד בשני בקשר של גורל חיים".

לאורך השנים ניתנו מספר פסקי דין המכירים בכך שהמונח ידועים בציבור הוא מונח גמיש וכי יש לפרשו לאור השתנות העיתים.
כך, נקבע כי כאשר בני זוג לא גרו ביחד עקב אילוץ אובייקטיבי, עדיין יתקיים בהם התנאי של מגורים משותפים.

בעניין עב"ל (ארצי) 21302-03-16 כוקלמן נ' המל"ל (מיום 2.4.19) נאמר:

"יישומם של הרכיבים השונים במשולש האמור כשלעצמם, וקל וחומר יישומה של זיקת הגומלין בין הדרישה למגורים המשותפים והדרישה לקיום משק בית משותף, מצריכים בחינה זהירה של כל מקרה על פי מכלול נסיבותיו הפרטניות. כך, יש משקל לתקופת הקשר הזוגי. שיקול נוסף שיש להביא בחשבון הוא האם מדובר בזוגיות פרק א', במסגרתה הקימו בני הזוג משפחה ונולדו להם ילדים משותפים, או האם מדובר בזוגיות פרק ב', עת לכל אחד מבני הזוג ילדים מזוגיות קודמת ומחויבות כלפיהם. זוגיות פרק ב' היא מעצם טבעה מורכבת יותר, במיוחד עת לבני הזוג (או לאחד מהם) ילדים מזוגיות קודמת, ומורכבות זו משליכה פעמים רבות הן על המגורים המשותפים והן על מידת ואופן השיתוף הכלכלי בין בני הזוג. כך למשל, מקובל מאד בזוגיות פרק ב' כי בני הזוג מסכימים על "הפרדה רכושית", באופן שרכושו של כל אחד/אחת יועבר בירושה רק לילדיו/ה, ואין בעובדה זו כדי לשלול את היותם של בני הזוג ידועים בציבור. לעתים מורכבות זו מביאה לכך שכל אחד/אחת מבני הזוג מחזיק/ה דירה, עת הסדרי המגורים הם מגוונים ומשתנים, ולא בהכרח העדר מגורים משותפים באופן מלא בדירה אחת שולל את מעמדם של בני הזוג כידועים בציבור. כך, לעתים מתגוררים בני זוג פעם בדירה של זה ופעם בדירה של זו, ולעתים המגורים המשותפים הם בדירה אחת, אולם בן/בת הזוג עושה שימוש בדירה השנייה בעת אירוח ילדיו או לצרכים שונים או מתגורר/ת בה בחלק מהשבוע.

במכלול הנסיבות הפרטניות יש משמעות גם לגיל בני הזוג ולמצבם הבריאותי, ולעתים יש לבחון מה ההשלכות של הרעה שחלה במצבו הבריאותי של אחד מבני הזוג, ככל שהביאה למעבר מדירת המגורים המשותפת. כך, לעתים הרעה במצב הבריאותי של אחד/אחת מבני הזוג יוצרת כורח רפואי למעבר אחד/אחת מבני הזוג מדירת המגורים המשותפת. במקרים בהם לא ניתן לזהות כורח כאמור, לא הרי מקרה בו ההחלטה מתקבלת בשיתוף בין בני הזוג כהרי מקרה בו היא מתקבלת חד צדדית על ידי אחד מבני הזוג; ככל שההרעה במצבו הרפואי של בן הזוג מצריכה טיפול הדוק יש לבחון את האפשרויות המעשיות למתן טיפול שכזה בבית המגורים המשותף, וזאת בראי יכולתו הפיזית של בן הזוג השני, צרכיו של בן הזוג שנחלש ומידת היכולת המעשית להסתייע בעזרה נוספת.

21. בפסק הדין שניתן בעניין דן, קבע בית הדין הארצי כי אף בהתקיימו של אילוץ המונע מבני הזוג לגור תחת קורת גג משותפת, יש עדיין לבחון קיומם של סממנים נוספים לחיי שיתוף בין בני הזוג, בדגש על קיומו של שיתוף כלכלי :

"הנה כי כן, במקרים מסוימים, היעדרם של מגורים משותפים לא ישקול לחובתו של מבקש קצבת השאירים, ולא יטה כשלעצמו את הכף לקבוע כי הייתה פרידה בין בני הזוג. כך למשל במקרים בהם התקיים אילוץ שחייב את בני הזוג שלא להתגורר תחת קורת גג אחת, כגון במצב מיוחד כמחלת נפש או מחלה ממושכת אחרת, אשפוז במוסד כלשהו או אלימות במשפחה. אלא שבכך אין כדי לפטור מן הצורך בבחינת סממנים אחרים של שיתוף בחיי בני הזוג. הדגש בבחינת קיומם של יחסי שיתוף וזוגיות יושם בנסיבות מעין אלה גם על קיום של תלות כלכלית או שיתוף כלכלי בין בני הזוג, וזאת לאור תכלית תשלום קצבת השאירים"

ע"ע (ארצי) 1818-05-14 החברה המנהלת של קרן הגמלאות של חברי דן בע"מ – פלונית (מיום 24.9.15).

22. בפסק דין שניתן לאחרונה חזר בית הדין הארצי על הדברים, תוך שקבע כי לצורך בחינת טענה בדבר פרידה השוללת זכאות לקצבת שאירים , יש להיזקק לבחינת אותן התבניות המקימות את הזכאות: קשר זוגי, מגורים משותפים ומשק בית משותף.
בחינת האמור תיעשה מתוך נקודת מבט רחבה. דהיינו, יש לבחון לא רק את התקופה האחרונה בחיי המנוח אלא גם את עשרות השנים שקדמו לה.
ע"ע (ארצי) 61886-02-19 מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי – פלונית (מיום 26.8.19).

23. יישום ההלכות שנקבעו בשורה ארוכה של פסק הדין על ענייננו, מעלה כי מדובר בבני זוג נשואים, בנישואים "פרק א'", ללא ילדים מקשרים קודמים, אשר החליטו בהחלטה מודעת שלא לגור ביחד ושלא לקיים משק בית משותף וכך חיו עשרות שנים .
כעולה מהראיות לא היה אילוץ אובייקטיבי רפואי או אחר להחלטה זו , אלא מדובר בהחלטה משותפת התואמת את הצרכים והרצונות של התובעת והמנוח.
מדובר בהחלטות מודעות, כלכליות, שהתקבלו בזמן אמת, לאורך כל הקשר הזוגי, ומרצון חופשי.
אמנם הוכח שהשניים גידלו שני ילדים, אך עשו כן בבתי נפרדים ותוך הפרדה רכושית מלאה. כך במהלך כל שנות הנישואים וכך גם בשנה האחרונה לפני פטירת המנוח.
אף אם הוכח שהתובעת סעדה את המנוח לפני פטירתו, הרי שבפועל גרה בדירה אחרת, בעיר אחרת, ולא גרה עם המנוח בעת שנפטר.
לא הוכח שלתובעת ולמנוח היה חשבון בנק משותף או שותפות כלכלית אחרת כלשהי. ההיפך הוא הנכון. היתה הפרדה רכושית מלאה לרבות רכישת שתי דירות, אחת לצורכי התבעת ואחת לצרכי המנוח.

24. לכל אלה יש להוסיף את העובדה שהמנוח תאר את מעמדו, כלפי מבטחים, כ"פרוד" וזאת מספר שנים לפני פטירתו.

עוד, כי התובעת לא פנתה לנתבעת, אלא רק בחלוף כעשר שנים לאחר פטירת המנוח.

25. סיכומו שלדבר, אף שהתובעת והמנוח היו נשואים, הרי שלא מתקיימים בתובעת התנאים הנדרשים בתקנון מבטחים כדי להכיר בה כזכאית לקצבת שאירים בגין פטירת המנוח.

26. התביעה נדחית.
אין צו להוצאות.

ניתן היום, 12/9/19 , בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .