הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 15860-05-13

29 נובמבר 2018

לפני:

כב' השופטת אופירה דגן-טוכמכר

התובעת
כלל חברה לביטוח בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד ג. בכר
-
הנתבע
אייל פישלר
ע"י ב"כ: עו"ד ר. אילן

פסק דין

בפני תביעה לתשלום חוב של מעביד לקופת גמל.
המחלוקת שבין הצדדים נוגעת הן לעצם שאלת קיומו של חוב, שנוצר לטענת התובעת בשנים 2008-2010 בהן המעסיקה (חברת ג'וקטה ישראל בע"מ ) לא העבירה לתובעת תשלומי פרמיה בהם הייתה מחויבת בגין ביטוח שניים מעובדיה .
השאלה השנייה לגביה חלוקים הצדדים נעוצה בשאלת חבותו האישית של הנתבע, מר אייל פישלר [להלן : "הנתבע"] אשר היה בעל מניות ומנהל פעיל בג'וקטה במועדים הרלוונטים לתביעה וזאת מכח דוקטרינת הרמת מסך.

עיקר העובדות הצריכות לעניין הן כדלקמן:
התובעת עוסקת (בין היתר ) בתחום ביטוחי החיים, ומנהלת פוליסות ביטוח חיים שהוכרו כקופות גמל.
במועדים הרלוונטים לתביעה ובכלל הנתבע היה בעלים ומנהל של חברת ג'וקטה ישראל בע"מ (להלן "החברה"או "ג'וקטה") אשר העסיקה את העובדים מר משה גוטליב ומר חגי מרנדה [להלן: "העובדים"] .
בחודש מאי 2008 או בסמוך לכך החברה ביצעה תשלומים לתובעת בגין פוליסות ביטוח מנהלים של שני העובדים. מהמסמכים שהוגשו לתיק עולה כי עובר לביצוע התשלומים או בסמוך להם לא נחתמו מסמכים כלשהם אשר יסדיר את מערכת היחסים בין הצדדים.
חודשים אחדים לאחר ביצוע התשלום על חשבון הפוליסה בחודשים פברואר ומרץ 2009 הגישה ג'וקטה טופסי העברת בעלות על פוליסה.
ביני לביני, לאחר ביצוע תשלומים בודדים, ג'וקטה חדלה מלבצע תשלומים כלשהם על חשבון פרמיות, ובהמשך הדברים נשלחו אליה מכתבים בדבר קיומו של חוב.
בשנת 2011 התובעת הגישה תביעה כנגד חברת ג'וקטה בגין החוב בתשלומי פרמיה לעובד משה גוטליב . בהעדר הגנה ניתן פסק דין כנגד החברה. אציין כי למיטב הבנתי הנתבעת לא נקטה הליך דומה בעניינו של העובד חגי מרגי.
לאחר שלא עלה בידי התובעת לגבות את החוב שנפסק מהחברה, אשר איננה סולבנטית ואיננה פעילה, בחודש מאי 2013 הגישה התובעת את התביעה דנן, במסגרתה עתרה להרמת מסך ההתאגדות באופן שחובות החברה בגין אי תשלום הפרשות עובד ומעביד לפוליסות של העובדים גוטליב ומרגי ייוחסו לנתבע.
בעת הגשת התביעה דנן הנתבע כבר התגורר בחו"ל מזה תקופה ארוכה ואולם עניין זה לא הובא לידיעת בית הדין, אשר אישר ביצוע תחליף המצאה, וביום 18/2/14 נתן בתיק דנן פסק דין (כבוד השופטת ח. גרשון) במעמד צד אחד, על יסוד כתב התביעה.
בחלוף כשנה וחצי, הנתבע הגיע לביקור מולדת בישראל וגילה כי נפתח נגדו תיק הוצל"פ, וביום 28/10/16 הגיש בקשה לביטול פסק הדין, במסגרתה טען בין היתר, כי הוא מתגורר בקליפורניה מאז שנת 2011 וכי כלל לא קיבל לידיו העתק מכתב התביעה. לבקשה צורף תצהיר של הנתבע ובו התייחסות לסעיפי כתב התביעה.
בית הדין נעתר לבקשה לביטול פסק דין (ראה החלטת חברתי כב' השופטת ח. גרשון יזרעאלי מיום 19/12/16), ובמשך חודשים ארוכים הצדדים ניהלו הליכים מקדמים בפני כב' הרשמת ק. ליבר לוין, עד שהתיק הועבר לטיפולי בחודש אוגוסט 201 7, ונקבע להגשת תצהירים ולשמיעת הוכחות.
מועד שמיעת ההוכחות בתיק נדחה מספר פעמים בעקבות בקשות חוזרות ונשנות מצד הנתבע, אשר ביקש להימנע מלצאת מארצות הברית בעת שהוא ממתין לקבלת ויזה.
בסופו של דבר, בהודעה מיום 11/7/18 הודיע הנתבע כי על מנת שלא ידרש להתייצב למתן עדות, הוא מסכים לכך שתצהירו ימחק מהתיק, וכי יקבעו מועדים לסיכומים על יסוד המסמכים שהוגשו.
בהמשך הדברים, בהחלטה מיום 12/7/18 הוריתי כי התובעת תביא לידיעת העובדים נשוא ההליך את דבר קיומו, על מנת שיודיעו באם יש להם בקשות לעניין המשך ניהול ההליך.
ביום 24/7/18 הודיעה הנתבעת כי יצרה קשר עם העובדים, וקיבלה מכל אחד מהם מכתב הממוען לכל המעוניין, שבמסגרתו העובד מכחיש את טענת הנתבע כי ויתר על ההפרשות נשוא ההליך דנן, ואף מעלה טענות שונות כנגד הנתבע. על אף האמור, איש מהעובדים לא הודיע כי הוא מבקש להתייצב בבית הדין על מנת להעיד בהליך כנגד הנתבע, ואף לא הוגשו תצהירים המיועדים להגשה לבית הדין.
לאחר כל אלה נקבע התיק להגשת סיכומים בכתב על יסוד המסמכים שבתיק .

טענות התובעת
לטענת התובעת, קיומו של חוב בגין פוליסות הביטוח הוכח במסמכים המעידים על קיומה של ההתקשרות ג'וקטה עם התובעת לצורך הסדרת פוליסות לעובדים. בהקשר זה הנתבעת מפנה למסמך שכותרתו העברת בעלות בפוליסה, ולחילופין טוענת כי בין הצדדים נחתם הסכם מכח התנהגות.
התובעת טוענת כי על אף ההתקשרות בין הצדדים, החברה לא העבירה לקרן את ההפרשות הנדרשות בגין גמל, פיצויי פיטורים וביטוח ריסק. כאשר סכום הקרן בגין ההפרשות החסרות בגין שני העובדים (יחד) לשנים 2008-2010 עומד על פי תחשיביה על למעלה מ 90,000 ₪.
לטענתה, התביעה דנן הוגשה מכח החובה שהוטלה על הנתבעת בסעיף 19 לחוק הגנת השכר, ובהתאם לפסיקת בית הדין הארצי לעבודה ( תיק סבע 6-10 נו איילון חברה לביטוח בע"מ נ' ערן אנוך פד"ע לב 629 וכן תיק ע"ע 201/09 טורעני נ' ראשד – פורסם בנבו 19/12/13).
לטענת התובעת משבחר הנתבע שלא להתייצב על מנת להחקר על תצהירו, אין להתייחס לאמור בתצהירו כאל עובדות שהוכחו.
לטענת התובעת בנסיבות העניין יש עילה להרמת מסך ההתאגדות באופן שחובות החברה ייוחסו לנתבע , וזאת מן הטעם שהנתבע היה גם בעל המניות וגם המנהל, המוציא והמביא בחברה אשר אף העיד כי שימש ערב לחובות החברה ואף השתמש במשאביו לכיסוי חובות החברה.
לטענת התובעת, בניגוד לטענת הנתבע, כאילו העובדים הסכימו להפסקת התשלומים ע"ח ביטוח המנהלים, העובדים הגישו לבית הדין מסמכים המעידים כי לא מסרו הסכמה כאמור, ואף טענו במכתבים מטעמם כי סכומים שנוכו משכרם לא הועברו לחברת הביטוח.
לטענת הנתבעת אי העברת ניכויי השכר שבוצעו משכר העובדים מהווה כשלעצמה עילה להרמת מסך ההתאגדות כמפורט בע"ע 1137/02 יוליוס אדיב – החברה לפיתוח ולמלונאות בע"מ.
על רקע האמור לעיל, ובשים לב להתנהלותו של הנתבע בהליך, מבקשת התובעת להשית על הנתבע הוצאות משפט ריאליות .

טענות הנתבע
לטענת הנתבע, התובעת כשלה בהוכחת עצם קיומו של החוב, וכן בהוכחת העילות להרמת מסך ההתאגדות ויחוס חובות החברה לנתבע .
לטענת הנתבע אין ליחס כל משקל למכתבי העובדים, שאותם התובעת כלל לא טרחה לזמן למתן עדות בהליך, וכן יש לסלק מהתיק את אסופת המסמכים שצורפו לתצהירה של העדה מטעם התובעת באשר אין מדובר כלל במסמכי מקור.
לדידה, לא הוצג הסכם שמכוחו ניתן היה לחייב את החברה בתשלום כלשהו, שכן המסמכים שכותרתם בקשה לקבלת בעלות בפוליסה כלל לא נחתנו על ידי החברה ולדידה - אין לקבל את טענתה החלופית בדבר הסכם מכח התנהגות באשר החברה מעולם לא הפקידה, אף לא סכום אחד לאיזו מהפוליסות .
לטענתו, מלכתחילה הנתבעת נקטה הליכים כנ גד החברה בעניינו של עובד אחד בלבד (גוטליב משה) ואף זאת בשיהוי ניכר, זמן רב (שלוש וחצי שנים) לאחר יצירת עילת התביעה, ולא בחלוף שישה חודשים כמתחייב מהוראות סעיף 19 לחוק הגנת השכר. התובעת אף לא הצביעה על מהלך כלשהו, כגון פתיחת תיק הוצל"פ, על מנת לגבות את החוב מהחברה עובר לנקיטת ההליך כנגד הנתבע.
לטענת הנתבע אין בתביעה כדי להקים עילה שיש בה כדי להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות באשר בענייננו לא הוכח מעשה תרמית, ולא זלזול בזכויות העובדים, באשר התובעת כלל לא טרחה להביא את דבר ההליך לידיעת העובדים.
בהקשר זה הנתבע מבקש להסתמך על פסק הדין בבר"ע 52353-08-16 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' ADMARIAM GAVR NEGOUSE (פורסם בנבו 2016).
לטענת הנתבע הימנעותה של התובעת מזימון העובדים לעדות צריך שתפעל לחובתה.

הכרעה
קיומו של חוב של חברת ג'וקטה כלפי התובעת
להוכחת קיומו של חוב, הגישה התובעת מסמכים שונים שנסרקו למערכת המחשב שלה, ואשר צורפו לתצהירה של העדה מטעם התובעת גב' אלינה ויינטראוב, המשמשת בתפקיד רפרנטית גביה משפטית בתובעת (העתק קריא של המסמכים נסרק לתיק בית הדין ביום 18/1/18).
הגם שאין מדובר במסמכי מקור, המהווים ראיה לנכונות תוכנם, לדידי הוכח שהמסמכים שנסרקו למערכת המחשב של התובעת הומצאו לה בזמן אמת במועד שבו צויין כי נסרקו למערכת המחשב. משלא הועלתה אף לא ברמז טענה בדבר זיוף מסמכים של ג'וקטה ומשהוכח שהמסמכים לוו בביצוע הפקדת כספים במועדים אחרים הרי שהחתימה של ג'וקטה על גבי המסמכים מתקבלת כאותנטית.
ביחס לכל אחד מהעובדים התקבל אצל התובעת טופס שכותרתו "בקשה להעברת בעלות בפוליסה" אשר נחזה כי נחתם על ידי חברת ג'וקטה , כפי שיפורט להלן:
טופס "בקשה להעברת בעלות בפוליסה" שעניינו בעובד חגי מרנדה התקבל אצל התובעת ביום 5/2/09 וצויין בו כי מר מירנדה החל לעבוד בג'וקטה ביום 1/5/08 בשכר בסך 10,000 ₪ (נספח 2 לתצהיר התובעת) .
טופס "בקשה להעברת בעלות בפוליסה" שעניינו בעובד משה גוטליב התקבל אצל התובעת ביום 15/3/09 וצויין בו כי מר גוטליב החל לעבוד בג'וקטה ביום 1/5/08 בשכר בסך 32,000 ₪ (נספח 2 לתצהיר התובעת) .
על מהות הטופס שכותרת ו "בקשה להעברת בעלות" העידה נציגת התובעת כך (עמ' 13 לפרוטוקול):

בנוסף העידה העדה מטעם התובעת כי בוצעו תשלומים (הגם שבודדים) על ידי ג'וקטה על חשבון הפוליסות של העובדים, דהיינו כי התנהגות הצדדים מלמדת על התקשרות שהייתה ביניהם לצורך הקמת פוליסות ביטוח לעובדים (עמ' 13 לפרוטוקול):

בנוסף הוגשו מטעם הנתבעת העתקים של מכתבים שנשלחו לג'וקטה, החל מחודש יולי 2009 שעניינם פיגור בביצוע התשלומים לפוליסות וכן הודעות שהתקבלו מג'וקטה בדבר סיום העסקתם של שני העובדים (סיום העסקתו של גוטליב בחודש ינואר 2010 (סוף דצמבר 2009) וסיום העסקתו של מרנדה בחודש מאי 2010 – נספח 9 לתצהיר התובעת ).
הגם שיש לתמוהה על כך שמלכתחילה בעת שהועברו התשלומים הראשונים ע"ח פרמיות לא הוחתמו העובדים / המעביד על הסכם המבהיר את מהות ההתקשרות וטיבה, הרי שמהמסמכים שהוגשו מטעם הנתבעת, אליהם נלווה הסבר העדה עולה כי היה בין הצדדים הסכם להסדרת הביטוח הפנסיוני של העובדים.
כנגד המסקנה העולה מראיות הנתבעת, לא הומצאה לתיק כל ראיה ואף לא הועלתה כל טענה מטעם הנתבע, אף לא ביחס לתחשיב שביצעה התובעת לעניין החוב.
לנוכח האמור, אין אלא לקבוע כי עלה בידי הנתבעת להוכיח את החוב של חברת ג'וקטה כמפורט בנספח 4 לתצהירה.

הרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע
סעיף 6 לחוק החברות קובע כדלקמן:

אין לכחד כי בפסיקת בית הדין הארצי לעבודה נקבע לא אחת כי אי העברת ניכויים משכר העובד ליעדם בקופת גמל , עשויה להוות עילה מספקת להרמת מסך ההתאגדות (ראו לדוגמא ע"ע 1137/02 יוליוס אדיב נ' החברה לפיתוח ולמלונאות רחביה בע"מ, מיום 19.1.039).
ואולם, גם בנסיבות שבהן מוכח שנוכו משכר עובד כספים אשר לא הועברו לקופת גמל, כמו גם במקרה של אי תשלום זכויות סוציאליות אחרות, לא בכל מקרה די יהיה בכך לצורך הרמת מסך ההתאגדות ויחוס חובות החברה לבעל המניות (ראה לדוגמא ברע (ארצי) 52353 א.ב. טוקו שף בע"מ נ' Gavrnegouse ) .משמדובר בחריג לכלל שעניינו באישיות הנפרדת של החברה, כל מקרה צריך להבחן בזהירות הנדרשת בהתאם לנסיבותיו, ולא בכל מקרה שבו חברה מתקשה לשלם את חובותיה לקופת גמל, די בכך להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות .
על רקע האמור, לצורך יחוס חובות החברה לבעליה, בשלב ראשון יש להוכיח כי נוכו סכומים משכרו של עובד וכי הסכומים לא הועברו לקופת גמל. בשלב שני יש לבחון את מכלול נסיבות העניין, לרבות את המידע שנמסר לעובד בזמן אמת, על מנת להשתכנע אם בנסיבות העניין הוכח שימוש לרעה באישיות המשפטית הנפרדת של החברה כדי להונות את העובד או לקפחו, ולהצדיק הרמת מסך.
לאחר שבחנתי את הראיות שהובאו בפני הגעתי לכלל דעה כי בנסיבות דנן לא הוכחה תשתית ראייתית שיש בה להצדיק את הרמת מסך ההתאגדות.
התובעת כלל לא טרחה לזמן מי מהעובדים על מנת שיעידו כי בוצעו ניכויים משכרם אשר לא הועברו לקופת גמל. אציין כי אף לא הוגשו לתיק תלושי שכר של העובדים מהם ניתן יהיה ללמוד על ביצוע ניכויים ניכוים כאמור במועדים הרלוונטים לתביעה.
למותר לציין כי אין לייחס כל משקל ראייתי למכתבים אשר נחזים כאילו נחתמו על ידי העובדים ( נסרקו לתיק ביום 24/7/18) אשר כלל לא הופנו לבית הדין, לא נערכו כתצהיר, וכותביהם לא התייצבו לשם מסירת עדות בבית הדין. לנוכח האמור, לא הוכחה בפני תשתית עובדתית מספקת, שיהיה בה כדי להצדיק דיון בהרמת מסך ההתאגדות.
אפשר אמנם כי אילו טרח הנתבע להתייצב לעדות ניתן היה לברר עניינים אלו ואחרים בעדותו, ואולם , בנסיבות העניין, בשים לב לשיהוי הכבד בהגשת התביעה כנגד הנתבע, כאשר הנתבע שוהה בעיקר בחו"ל מאז שנת 2011, ומאחר שלא נסתרה הטענה המפורטות בתצהירו, לפיה הוא נמנע מלצאת מארצות הברית מחמת עניינים הנוגעים למעמדו בארצות הברית, אינני סבורה כי ניתן לבסס על המנעותו מלהעיד תשתית עובדתית שתצדיק הרמת מסך.
אשר על כן התביעה להרמת מסך ההתאגדות נדחית.

כללו של דבר
לנוכח כל האמור לעיל, התביעה כנגד הנתבע נדחית.
על אף קביעתי כי לא עלה בידי התובעת להוכיח עילות להרמת מסך ההתאגדות כנגד הנתבע, לא מצאתי לחייב את התובעת בתשלום הוצאות משפט לנתבע.
זאת, מאחר שהתרשמתי כי התנהלותו הפגומה של הנתבע בזמן אמת כמנהלה של ג'וקטה, היא הגורם העיקרי להוצאות המשפטיות בהם נשאו שני הצדדים בהליך דנן וכן בהליך הקודם (שננקט כנגד ג'וקטה).
אשר על כן אני קובעת כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ניתן היום, כ"א כסלו תשע"ט, (29 נובמבר 2018), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .