הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו ק"ג 10969-09-17

לפני:

כב' השופטת בכירה עידית איצקוביץ
נציגת ציבור (עובדים) גב' הלן הרמור

התובעת
הראל חברה לביטוח בע"מ, ח.פ. 520004078
ע"י ב"כ עו"ד מיכאל אלקלק
-
הנתבע
דוד לוי, ת.ז. XXXXXX408
ע"י ב"כ עו"ד עזריה יצהרי

פסק דין

1. לפנינו תביעה שבה ביקשה התובעת – הראל חברה לביטוח בע"מ (להלן – הראל או התובעת) ליתן פסק דין הצהרתי הקובע כי יש לה זכות קיזוז ו/או עיכבון ו/או שעבוד בגין 4 חובות הלוואה אשר קיבל הנתבע מר דוד לוי (להלן – מר לוי או הנתבע) מהתובעת בתאריכים 17.1.93, 30.1.95, 1.3.95 ו-17.4.97, בכספים אשר נצברו בפוליסת הביטוח/קרן הפנסיה/ קופת גמל של הנתבע אצל התובעת.

2. לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבע פנה אל התובעת לקבלת הלוואות כדלקמן:
א. בתאריך 17.01.1993 או בסמוך לכך, פנה הנתבע לתובעת בבקשה לקבלת הלוואה בסך של 12,173 ₪ לתקופה של 18 חודשים בריבית שנתי ת צמודה למדד בשיעור 6%. (להלן - הלוואה 1).

ב. בתאריך 30.1.1995 או בסמוך לכך, פנה הנתבע לתובעת בבקשה להסדיר יתרת חוב שנותרה לחובתו בהלוואה 1, בסך דאז של 1,071.28 ₪ וזאת בתשלום לתקופה של 4 חודשים בריבית שנתית צמודה למדד בשיעור 7.5%.

ג. בתאריך 1.3.1995 או בסמוך לכך, פנה הנתבע ל תובעת בבקשה לקבלת הלוואה נוספת בסך של 22,838 ₪ לתקופה של 60 חודשים בריבית שנתי ת צמודה למדד בשיעור 7.5% (להלן - הלוואה 2).

ד. בתאריך 17.4.1997 או בסמוך לכך, פנה הנתבע ל תובעת בבקשה לקבלת הלוואה נוספת בסך של 18,270 ₪ לתקופה של 58 חודשים בריבית שנת ית צמודה למדד בשיעור 7.5% (להלן- הלוואה 3).

התובעת העמידה ל נתבע הלוואות בהתאם להסכמים ובהתאם לזכותה להעמדת הלוואות מסוג זה ע"פ תקנה 30 לתקנות מס הכנסה (כללים לאישור ולנ יהול קופות גמל), התשכ"ד - 1964 או לחילופין לפי תקנה 16 לתקנות הפיקוח על שירותים פיננסים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב – 2012 והכל לפי מועד מתן ההלוואה.
הנתבע לא פרע את חובו בהתאם להתחייבותו על פי הסכמי ההלוואות.
בתאריך 18.2.16 פתחה התובעת בהליכי גבייה כנגד ה נתבע בהליך של תביעה לסכום קצוב בלשכת ההוצאה לפועל בתיק מס' 515824-02-16.
יתרת חוב ההלוואות בצירוף הוצאות הגבייה נכון ליום 5.9.17 עומד ע"ס 320,341.50 ₪ (להלן- החוב).

3. התובעת טוענת כי בתאריכים האמורים נחתמו בין הצדדים הסכמי הלוואות בכותרת: "בקשה והסכם לקבלת הלוואה משעבוד פוליסת ביטוח חיים". בהתאם לסעיף 4(2) לחוק המשכון, מאחר והפוליסה הינה נכס מוחשי והכספים הצבורים בה מופקדים פיזית בידיה ומצויים בשליטתה של התובעת, כוחו של המשכון יפה ותקף כלפי כולי עלמא והתובעת הייתה פטורה מרישום המשכון ברשם המשכונות. כמו-כן, ניתנת עדיפות לממשכן מכוח זכות קניינית על פני זכותו של נושה שהטיל עיקול.

4. הפוליסה הינה פוליסת ביטוח מנהלים/פנסיה וייתכן כי הכספים שצבורים או חלקם מיועדים לקצבה, וביצוע הפדיון עלול לגרום לפגיעה בכיסוי הביטוחי בפוליסה במקרה שהפוליסה עדיין פעילה. מתן ההלוואות למר לוי נעשה על בסיס קיומה של יתרת זכות בפוליסת הביטוח המוחזקת אצל התובעת ולכן מדובר באשראי הדדי הניתן לקיזוז. התובעת אף טוענת כי בנוסף, זכות הקיזוז עומדת לה בהתאם לסעיף 48 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981.

5. התובעת מסתמכת בין היתר על פסק הדין שניתן על ידי בית המשפט המחוזי בתל אביב, כב' הנשיא השופט אורנשטיין, מיום 22.2.16 בתיק פש"ר 26951-04-14 תומר גרופ נ' בוגין (להלן – פסק דין גרופ ) שם נקבע כי לקופת הגמל הזכות לנכות את יתרת ההלוואה מכספי הפדיון שהעבירה לקופ ה השנייה.

6. הסעד המבוקש בתביעה הוא כי יינתן צו עשה המורה כי התובעת תבצע פדיון מהכספים אשר נצברו בפוליסות ביטוח /קרן פנסיה/ גמל לפי ההסכם לצורך קיזוז יתרת החוב נשוא התביעה.

7. התביעה הוגשה לבית המשפט השלום בתל אביב והועבר ה אל בית דין זה בהחלטה של כב' השופטת יסכה רוטנברג מיום 28.11.17.
8. הנתבע הגיש תשובה לתביעה, ובה טע ן לחוסר סמכות מקומית של בית דין זה ובקשה להעברה לבית הדין בירושלים. יצוין בהקשר לבקשה זו כי בהתאם לסעיף 79 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984 :
(א) מצא בית משפט שאין הוא יכול לדון בענין שלפניו מחמת שאינו בסמכותו המקומית או הענינית, והוא בסמכותו של בית משפט או של בית דין אחר, רשאי הוא להעבירו לבית המשפט או לבית הדין האחר, והלה ידון בו כאילו הובא לפניו מלכתחילה, ורשאי הוא לדון בו מן השלב שאליו הגיע בית המשפט הקודם.
(ב) בית המשפט או בית הדין שאליו הועבר ענין כאמור, לא יעבירנו עוד.

לפי העיקרון "לא יעבירנו עוד" – ומשהתיק הועבר אלינו מבית המשפט השלום בתל אביב, אין כל אפשרות להיעתר לבקשת הנתבע.

9. הנתבע טען בתשובתו לכתב התביעה כי כל ההלוואות אשר בגינן הוגשה התובענה נפרעו. לחילופין, במידה שקיים חוב, התביעה התיישנה מאחר שמדובר בהלוואות שמועד פירעונן מ-17.7.94 עד 17.2. 03 (כאשר התביעה הוגשה בחודש 9. 2017, קרי, הרבה יותר מחלוף 7 שנים).
כמו-כן טען הנתבע כי התובעת השתהתה בהגשת התביעה ודין התביעה לסילוק על הסף בשל השיהוי. כן, טען הנתבע כי התיק נפתח בדרך של המרצה פתיחה. אין הצדקה לניהול התובענה בדרך זו, ויש להעביר אותה להליך תביעה רגיל.
לגופו של עניין טען הנתבע כי הוא קיבל את ההלוואה מ"ציון חברה לביטוח", והתובעת רכשה או מיזגה את אותה חברה.
הנתבע הכחיש את החוב, אשר לגישתו נפרע מזמן וחל עליו התיישנות. לאור זאת, ביקש הנתבע לדחות את תביעת התובעת.
10. ההליכים בתיק זה
התובענה נפתחה כ"המרצה פתיחה", בבית המשפט השלום.
לפי תקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991, לא קיים הליך כזה בבית הדין לעבודה. לכן, ניהול של התיק היה של תביעה רגילה לסעד הצהרתי.
ביום 6.2.19 התקיים דיון לפנינו ובו הסכימו ב"כ הצדדים כי לא קיים צורך בשמיעת הוכחות בתיק והה כרעה תינתן לאחר שיוגשו סיכומים בכתב.
בהתאם להחלטה שניתנה באותו יום, הגישו ב"כ הצדדים סיכומים. ב"כ הנתבע אף ביקש לעכב את מתן פסק הדין נוכח ההליכים האחרים הקיימים בין הצדדים (שנפרט בהמשך), בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 22.9.19 והתיק הועבר להכרעה.

11. ההליכים האחרים שבין הצדדים
התובעת הגישה תביעה בגין החוב לבית המשפט השלום בתל אביב בתיק ת"א 58791-12-13 (להלן – התביעה האזרחית). באותו תיק ניתן פסק דין בהעדר הנתבע ביום 7.5.15 .
ביום 6.6.19 הגיש מר לוי בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדרו יחד עם בקשה להארכת מועד להגשת הבקשה לביטול פסק דין .
ביום 8.7.19 נתן כב' הרשם הבכיר אבי כהן החלטה הדוחה את הבקשה, תוך התייחסות, בין היתר, לטענת "פרעתי" שהעלה הנתבע כאן. כנגד החלטה זו הגיש מר לוי בקשת רשות ערעור לבית המשפט המחוזי בתל אביב וביום 22.9.19 ניתנה החלטה הדוחה את בקשת רשות הערעור כך שפסק הדין מיום 6.6.19 נותר חלוט.
יצוין כי התביעה בגין החוב היא זו שנדונה והוכרעה בתביעה האזרחית. לכן, כל הנוגע לטענת "פרעתי" שהועלתה גם בהליכים שלפנינו, היא נדונה והוכרעה שם. קיומו של החוב, כפי שנקבע בפסק הדין שניתן בתביעה האזרחית, כבר לא יכול להיות שנוי במחלוקת.
השאלה הנתונה להכרעה בהליך שלפנינו היא האם קיימת לתובעת זכות קיזוז/ עכבון/ שיעבוד בגין ההלוואות מהכספים שבביטוח חיים/מנהלים על שם הנתבע.

12. טענת ההתיישנות
בהתאם לסעיף 20 לחוק ההתיישנות, התשי"ח-1958:
"נושה שיש לו על חובו ערבון, משכנתה, משכון או שעבוד כיוצא באלה, אין בהתיישנות כדי לפגוע בזכותו להיפרע מן השעבוד.
נוכח הוראת הסעיף, ההחלטה בטענת התיישנות הינה קשורה לזכאות לסעד המבוקש לגופו. זאת מאחר שהתובענה היא להכריז כי לתובעת זכות עכבון/ שיעבוד/ קיזוז. אם זכות כזו קיימת, לא חלה התיישנות בהתאם לסעיף שהוזכר. אם הזכות אינה קיימת, דין התביעה להידחות בכל מצב – וללא קשר להתיישנות.
13. דיון והכרעה
כפי שציינו לעיל, אין עלינו להתייחס במסגרת ההליכים כאן לטענת "פרעתי" שמקומה בתביעה אזרחית (ושבה ניתן פסק דין חלוט).
ב"כ הנתבע ציין כי ההלוואות לא נ יתנו על ידי התובעת, אלא על ידי "ציון חברה לביטוח", שמוזגה או נרכשה על ידי התובעת. אין אנו סבורות שיש לטענה זו כל רלוונטיות בנוגע להכרעה, כל עוד ההלוואות שניתנו לנתבע אינן שנויות במחלוקת.
השאלה שבמחלוקת במסגרת התיק הנוכחי (בשונה מן ההליכים האחרים שהתנהלו בין הצדדים) היא האם זכאית התובעת לקזז את חובו של הנתבע (שמהותו וגובהו נקבעו בפסק דין חלוט) מהכספים שקיימים לזכותו בפוליסת ביטוח/קופת גמל שלו אצל התובעת.
על כן יש לבחון האם חל סעיף 25 לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (להלן – חוק קופות גמל), אשר קובע:
(א) זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות להעברה לאחר או לשעבוד, למעט העברה או שעבוד כמפורט להלן:
(1) שעבוד של זכויות עמית בקופת גמל לתגמולים, בקופת גמל להשקעה, בחשבון חדש כמשמעותו בסעיף 23(א)(2א) ו-(2ב) או בקרן השתלמות, הנעשה לאחר המועד שבו זכאי העמית למשוך את הכספים מהקופה לפי הוראות סעיף 23;
(2) העברת כספים לנושה במסגרת מימוש שעבוד שנעשה לטובתו לפי הוראות פסקה (1), ויראו מימוש שעבוד כאמור כמשיכת כספים בידי העמית לפי הוראות סעיף 23;
(3)  העברה או שעבוד אחרים הנעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין".

זאת, בהתאמה עם סעיף 48 לחוק חוזה הביטוח התשמ"א-1981, הקובע:

"מישכן המבוטח למבטח את זכויותיו על פי פוליסה הניתנת לפדיון כערובה להלוואה שנתן לו המבטח, וההלוואה לא סולקה במועדה, לא יקזז המבטח את ההלוואה מערך הפדיון של הפוליסה, אלא לאחר שדרש מן המבוטח בכתב לסלק את ההלוואה תוך תקופה שבה על המבטח לשלם את ערך הפדיון וההלוואה לא סולקה גם תוך תקופה זו".

התובעת טוענת כי מאחר שפוליסת הביטוח מוחזקת על ידה, ומאחר שמדובר בהלוואות המסתמכות על הכספים שבידיה, רשאית היא לעכב אצלה כספים עד לפירעון ההלוואות שניתנו לנתבע.

תקנה 16 לתקנות תקנות הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל) (כללי השקעה החלים על גופים מוסדיים), תשע"ב-2012 (להלן – תקנות קופות גמל) קובעת כי "משקיע מוסדי רשאי לתת הלוואה למבוטח או לעמית, למעט עמית-מעביד, לפי הוראות הממונה לעניין זה". עוד קובעת התקנה, כי במידה והמבוטח או חליפו דורשים את תשלום ערך הפדיון שנקבע בפוליסת הביטוח או מבקשים למשוך את הכספים הצבורים לזכותם בקופת הגמל, יתרת הכספים שתעמוד לזכותם היא לאחר ניכוי יתרת ההלוואה. זוהי לשון התקנה:
16. (א) משקיע מוסדי רשאי לתת הלוואה למבוטח או
לעמית, למעט עמית-מעביד, לפי הוראות ממונה לעניין זה.

(ב) לעניין תקנה זו, בכל מקרה שמבוטח או חליפו דורש את תשלום ערך הפדיון שנקבע בפוליסת הביטוח או שעמית או חליפו מבקש למשוך את הכספים העומדים לזכותו בקופת הגמל, במלואם או בחלקם, באופן שהיתרה לאחר המשיכה תהיה נמוכה מההלוואות, יראו כיתרה העומדת לזכות המבוטח או העמית את היתרה בניכוי ההלוואות, והסכום שנוכה כאמור ישמש לפירעון ההלוואות ואולם לעניין חישוב חבות המס יראו את היתרה העומדת לזכותו של העמית כיתרה בתוספת ההלוואות וכן בתוספת כל סכום אחר שהוא חייב לקופת הגמל בשל ההלוואות; לעניין זה, "הלוואות" – יתרת חוב של המבוטח או העמית למשקיע המוסדי בשל ההלוואות שנתנו לו.

ב"כ התובעת מתבסס בבקשתו על ההכרעה של בית המשפט העליון ב-ברע"א 2512/17 פינצב נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ (10.4.18, להלן - פסק דין פינצב ).
בפסק דין פינצב נמצא התייחסות להחלטות שונות של בתי המשפט המחוזיים, אשר בעוד חלק סברו כי אין מניעה שחברת הביטוח והלווה יסכימו על שעבוד כספי הפוליסה, חלקם סברו כי סעיף 25(א) לחוק קופת גמל, הקובע כי " זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנות להעברה לאחר או לשעבוד" – מונע זאת.
כב' השופט דנציגר הגיע למסקנה שמגדל רשאית לקזז את יתרת חוב ההלוואה שהעניקה למערערת מכספי הפוליסה שלה המוחזקים בידה. לדעתו, מסקנה זו מתיישבת גם עם הוראותיה של תקנה 16 לתקנות קופות גמל. לגבי תוצאה זו הסכימו שלושת השופטים.
כב' השופטת ברון ציינה בפסק דין פינצב כי אמנם סעיף 25 (א) ל חוק קופות גמל קובע כי ככל ל זכויות עמית בקופת גמל אינן ניתנו להעברה ולשעבוד; אלא שבהמשך אותו סעיף מנויים החריגים לכלל, ובהם כאשר ההעברה או השעבוד "נעשים בהתאם להוראות שקבע השר, באישור ועדת הכספים, בכפוף להוראות כל דין". ואכן למקרא תקנה 16 ל תקנות קופות גמל עולה כי מחוקק המשנה הכיר בכך שכספי קופת גמל המופקדים אצל משקיע מוסדי ישמשו כבטוחה להחזר הלוואה שניתנה על ידו למבוטח.
הסוגיה שהוכרעה בפסק דין פינצב היא סוגיה עקרונית, אך השאלה הנדונה שם, כמו זו שנדונה בפסק דין גרופ, הייתה של זכות הקיזוז/עיכבון/שיעבוד של חברת הביטוח/קופת גמל אל מול כספי הנשייה במסגרת הליכי פשיטת רגל/פירוק של חברה. בענייננו הסוגיה מתעוררת בסכסוך בין המוסד אשר נתן את ההלוואה (התובעת) לבין החייב (הנתבע) שזכויותיו הפנסיוניות ייפגעו כתוצאה מהקיזוז. הדברים נכונים לפי העיקר " קל וחומר", מאחר שהחייב הוא זה שאחראי למעשיו ולא יכול ליהנות מאי פירעון החוב של הלוואה שניתנה לו על בסיס הכספים המופקדים לזכותו.
על כן, אנו סבורות שהדין עם התובעת, אשר זכאית לקזז/לעכב/לשעבד כספים שנצברו בפוליסת הביטוח/קרן הפנסיה/קופת גמל בגין יתרת חוב של הלוואות שקיבל הנתבע מהתובעת .
14. לסיכום
נוכח האמור לעיל, התביעה לסעד הצהרתי מתקבלת.
על הנתבע לשלם לתובעת הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.

15. לצדדים זכות ערעור על פסק הדין לבית הדין הארצי לעבודה בירושלים תוך 30 יום מקבלתו.

ניתן היום, כ"ו תשרי תש"פ, (25 אוקטובר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גב' הלן הרמור
נציגת ציבור עובדים

עידית איצקוביץ - שופטת בכירה,
אב"ד