הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו פ"ה 64538-05-19

24 נובמבר 2019

לפני:

כב' השופטת כרמית פלד
נציג ציבור (עובדים) מר משה כהנא
נציג ציבור (מעסיקים) מר גיל אלוני

התובעת
תרז גוטמן ת.ז. XXXXX589
ע"י ב"כ עו"ד רפי גלרון
-
הנתבעת
מ.פ קבוצת שילת (2014) בע"מ ח.פ. 515042687
ע"י ב"כ עו"ד שמואל שי

פסק דין

לפנינו בקשת המבקשת (להלן – הנתבעת) לסלק את התביעה נגדה על הסף, בשל העדר סמכות עניינית. המשיבה (להלן – התובעת) מתנגדת לבקשה.
לאחר שעיינו בבקשה ובתגובה נחה דעתנו כי אכן דין התביעה להיות מסולקת על הסף מפאת העדר סמכות עניינית לדון בה. נפרט טעמינו.
מבוא
התובעת הינה בעלת שלושה נכסים בבנין הידוע כקניון מגדלי העיר בראשון לציון (להלן – הבית המשותף).
הנתבעת הינה חברה המספקת שירותי ניקיון, אחזקה ואבטחה לבית המשותף.
המשיבים 1-4, בשם נציגות הבית המשותף (להלן – נציגות הבית המשותף) חתמו ביום 31.3.16 על חוזה למתן שירותי ניקיון, אחזקה ואבטחה עם חברת רמיאל ייעוץ בע"מ בשם הנתבעת (להלן – החוזה).
נטען כי הנתבעת הציגה עצמה כקבלן שירות בתחום הניקיון והשמירה – קבלן המחוייב מכוח סעיף 2(א) לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם תשנ"ו 1996 (להלן – חוק העסקת עובדים) באחזקת רישיון תקף ממנהל ההסדרה והאכיפה במשרד העבודה והרווחה. חרף חובה זו נטען כי לנתבעת אין רישיון כדין.
התובעת הגישה כנגד הנתבעת את התביעה שלפנינו במסגרתה עותרת היא לקבלת פסק דין הצהרתי ולפיו החוזה בטל, בין היתר, מחמת היותו בלתי חוקי ובלתי מוסרי. עוד התבקש בית הדין ליתן צו הצהרתי הקובע כי התובעת זכאית להשבת כל הכספים ששילמה לנתבעת מכוח החוזה.
טענות הצדדים
תמצית טענות הנתבעת
בית הדין נעדר סמכות עניינית לדון בתובענה, משזו אינה מצויה בסמכותו, כמפורט בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, תשכ"ט (1969) (להלן – חוק בית הדין לעבודה).
אין חולק כי בין הצדדים לא חלים יחסי עובד ומעסיק ומשכך סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה, על תתי סעיפיו, אינו חל על הצדדים.
סמכות בית הדין ככל שהדבר נוגע למישור היחסים שבין מזמין שירות לבין קבלן מוסדרת בחוק העסקת עובדים ובחוק להגברת האכיפה של דיני העבודה, התשע"ב 2011 (להלן – החוק להגברת האכיפה). הסמכות בחוקים אלה הינה בעלת אופי עונשי/פלילי ולא נועדה לחול על סכסוכים אזרחיים במהותם. התביעה דנן היא בעלת אופי אזרחי מובהק.
התובעת מאזכרת הליך פלילי שהתנהל בתיק ת"פ 51865-07-17 (להלן – ההליך הפלילי) אולם הליך זה נוהל במסגרת תובענה פלילית שהוגשה על ידי מדינת ישראל – משרד העבודה, הרווחה והשירותים החברתיים כנגד חברה אחרת, שאיננה הנתבעת, אלא לקוחה של הנתבעת, ובמסגרת אותו הליך הפלילי לא ננקטה כל סנקציה כלפי הנתבעת.
תמצית טענות התובעת
חוק העסקת עובדים קובע כי לקבלן כוח אדם חובה לאחוז ברישיון תקף. סעיף 23 לחוק העסקת עובדים קובע כי לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בהוראות חוק זה. התובענה הוגשה בשל הפרת החובה מכוח חוק העסקת עובדים וככזו מצויה בסמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה. הוראת דין ספציפי גוברת על הוראת דין כללי.
הנאשמת בהליך הפלילי הייתה לקוחה של הנתבעת, אשר הואשמה בקבלת שירותים מהנתבעת, חרף העובדה שהאחרונה אינה מחזיקה ברישיון כדין. ההליך הפלילי התנהל בבית הדין האיזורי לעבודה בתל אביב.
דיון והכרעה
לאחר ששקלנו את טענות הצדדים הגענו, כאמור, למסקנה כי דין התביעה להיות מסולקת על הסף מפאת העדר סמכות עניינית. ננמק.
סעיף 23 לחוק העסקת עובדים קובע כי "לבית הדין לעבודה סמכות ייחודית לדון בתובענה שעילתה בהוראות חוק זה".
סעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה קובע את גדר סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה.
אין חולק כי בין הצדדים בהליך שלפנינו לא התקיימו יחסי עבודה. עיון בחלופות השונות הקבועות בסעיף 24 לחוק בית הדין לעבודה מעלה כי המחלוקת מושא הליך זה אינה נכנסת לגדר אחת מהחלופות המנויות בסעיף 24(א) לחוק בית הדין לעבודה. אין מדובר בתביעה שבין עובד או חליפו לבין מעסיק או חליפו, אין מדובר בתביעה שנוגעת להסכם עבודה או לסכסוך עבודה וכיוצ"ב.
סעיף 24(ב) לחוק בית הדין לעבודה המפנה לתוספת השנייה, אשר כוללת גם את חוק העסקת עובדים, עוסק בסמכות לדון ב"עבירות" (לשון החוק), קרי בהליכים בעלי אופי פלילי אשר מוגשים על ידי רשויות האכיפה. הליכים פליליים כאמור אכן נדונים בבית הדין על דרך השגרה, אלא שאין התובענה שבפנינו משום הליך פלילי מסוג זה.
עסקינן בתובענה בעלת גוון אזרחי מובהק. תובענה שעניינה סכסוך שמקורו בחוזה התקשרות בין שני גופים שאין ביניהם כל יחסי עובד ומעסיק ומישור היחסים אף אינו מתחום הביטחון הסוציאלי. הסכסוך הינו בין בעלת נכסי מקרקעין (התובעת) לבין חברה הנותנת שירותים לאחזקת המקרקעין (הנתבעת) ובתווך מצויה נציגות הבית המשותף. על הסכסוך האזרחי-מסחרי האמור לא חל הרציונל העומד בבסיס הסמכות הנתונה לבית הדין לעבודה.
עיון בכתב התביעה מעלה כי עילת התביעה המרכזית היא עילה חוזית מובהקת שעניינה כריתת חוזה בלתי חוקי ופסול (לכאורה), תוך הפרתו והארכת החוזה ללא סמכות וללא הסכמת בעלי הנכסים. גם הסעדים להם עותרת התובעת במסגרת כתב התביעה מתיישבים עם המסקנה כי עילת התביעה העיקרית הינה עילה חוזית מובהקת, שכן מדובר בסעדים של ביטול והשבה, סעדים הקבועים בחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), תשל"א- 1970 וניתנים מכוחו.
מכתב התביעה עולה בבירור כי עילתה המרכזית של התביעה היא עילה חוזית גרידא ולא עילה הנעוצה בחוק העסקת עובדים.
להשלמת התמונה נציין כי סעיף 10ב לחוק העסקת עובדים שכותרתו "איסור התקשרות עם מי שאינו בעל רישיון או היתר מיוחד" מכוון, בהתאם ללשונו, למתקשר עם קבלן השירות (ובעניינו התובעת) ואינו מכוון לקבלן השירות עצמו. על קבלן השירות חלות חובות נפרדות מכוח סעיפים 2-9 לחוק העסקת עובדים (ר' סעיף 10א לחוק) ואכיפת האיסורים המנויים בסעיפים אלה הינה במישור הפלילי, כעולה מפרק ד' לחוק העסקת עובדים.
כך או כך, אף אם הנתבעת הפרה את האיסורים המוטלים עליה מכוח חוק העסקת עובדים, הרי שעילת התביעה של התובעת אשר התקשרה עימה בהתקשרות מסחרית היא בעיקרה עילת תביעה חוזית. גם אם עילה זו כרוכה או נובעת, בין השאר, מעצם הפרת חובה הרישוי מכוח חוק העסקת עובדים, אין היא בבחינת העילה העיקרית במסגרת סכסוך מסחרי מובהק זה שאדניו נשענים על דיני החוזים.
מהטעמים האמורים הגענו לכלל מסקנה כי יש מקום לסלק את התביעה על הסף, בהעדר סמכות עניינית.
מאחר וטרם הוגש כתב הגנה ואף לא התקיים כל דיון בתובענה זו תישא התובעת בהוצאות מופחתות בסך 2,000 ₪ אשר ישולמו לנתבעת בתוך 30 ימים ממועד המצאת פסק הדין.

ניתן היום, כ"ו חשוון תש"פ, (24 נובמבר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

נציג ציבור (מעסיקים)
מר גיל אלוני

כרמית פלד, שופטת

נציג ציבור (עובדים)
מר משה כהנא