הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו פ"ה 53043-06-14

11 ספטמבר 2016
לפני:
כב' השופט תומר סילורה

התובעת:
ענת ברלינר
ע"י ב"כ: עו"ד נדב אפלבוים

-
הנתבעת:
אדמה מכתשים בע"מ
ע"י ב"כ: עו"ד מיכל לבנון -פורת
החלטה

1. בפני בקשת הנתבעת לדחייה על הסף בשל היעדר סמכות עניינית, מחיקת עילות מכתב התביעה או עיכוב ההליכים עד להכרעת בג"צ בפרשת ברזני (כפי שיפורט להלן). בקשה נוספת מצד הנתבעת היא לכימות כתב התביעה.
ההליך העיקרי
2. התובעת הינה ד"ר לכימיה, שלאחר סיום לימודיה בספטמבר 2009, החלה עבודתה בנתבעת, המחלקה האורגנית, אגף מחקר ופיתוח. ביום 8.10.09, לאחר שלטענתה נשללה אפשרות לנהל משא ומתן על תניות בהסכם, חתמה על הסכם ההעסקה בנוסחו האחיד.
3. הנתבעת היא חברה המתמחה בתעשיית הכימיה בכלל, ובענף החקלאות בפרט. עיקר פעולתה בייצור מוצרים המבוססים על חומרים גנריים, הדומים ברכיביהם למוצרים מוגני פטנט, לאחר שפג תוקף הפטנטים.
4. התביעה שלפנינו, עניינה בפרשנות הסכם ההעסקה לעניין זכות העובדת לתמורה בעד אמצאת שירות.
5. לטענת התובעת, במהלך עבודתה נדרשה לבצע שחזור תהליך לייצור חומר בשם "פיפרוניל" (קוטל חרקים ומזיקים), אלא שניסיונות השחזור לא צלחו והנתבעת בחרה לאמץ שיטה חדשה שהמציאה (יחד עם אדם נוסף) להפקת הפיפרוניל (להלן: "האמצאה").
במסגרת פרסומי הנתבעת באותה תקופה, האמצאה איפשרה הכשרת מוצר חשוב וגדול בשוק האמריקאי והיקף השוק הגלובאלי למוצר עומד על כמיליארד וחצי דולר ארה"ב בשנה.
ביום 29.12.11 התפטרה התובעת מעבודתה.
6. בשנת 2013, נודע לתובעת לראשונה כי קיימת לה זכות חוקית לקבלת תמורה בגין אמצאת שירות שפיתחה בתקופה בה הועסקה, מכוח סעיף 134 לחוק הפטנטים. פנייתה לנתבעת בהקשר זה נענתה בשלילה ולפיכך, פנתה התובעת לוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים. הנתבעת טענה כי בסעיף 12 להסכם העסקתה, ויתרה התובעת על זכותה לתמורה ובכך נשללת סמכות הוועדה לדון בעניין. ביום 6.5.14 פורסמה החלטה הוועדה בעניין ברזני נ' ישקר, שקבעה כי לוועדה אין סמכות לדון בשאלת היותו של תנאי בחוזה תניה מקפחת בחוזה אחיד. בג"צ 4353/14 ברזני נ' ישקר, 8.7.15, החליט שאין מקום להתערב בהחלטת הוועדה בעניין זה:
" בעולם משתנה ודינמי, גם במערכות העבודה וגם בעצם קיומה הגובר של יצירתיות טכנולוגית של עובדים, יתכן שיש מקום להסדרה, אם חקיקתית ואם וולונטרית, של תמלוגים לעובדים אשר המציאו אמצאת שירות.... ואולם, כאמור, במקרה דנא, גם תוך בחינת המערכת המסמכית הרלבנטית וכלל נסיבות המקרה, איננו רואים מקום להתערב".

7. לטענת התובעת, היות שנקבע כי לוועדה אין סמכות מלאה לבחון את ההסכמים בין העובד ומעבידו, הרי שנדרש כי בית הדין יבחן את נפקות ההסכם לזכותה של התובעת לתמורה ולסמכות הוועדה לדון בעניינה.
טענות הצדדים בבקשה זו
8. בבקשה זו מבקשת הנתבעת להורות על דחיית התביעה על הסף מחמת היעדר סמכות ולחלופין להורות על מחיקת עילות מכתב התביעה.
9. ראשית, טוענת הנתבעת כי לוועדה סמכות ייחודית לדון בכל טענותיה ודרישותיה של התובעת הכלולות בתביעה דנן, ולתובעת לא הייתה מחלוקת בעניין זה עד שהתקבלה ההחלטה בעניין ברזני. בנוסף, הוכרע בעבר כי לוועדה סמכות לדון בשאלת סמכותה.
שנית, התביעה זהה בסעדיה לתביעה שהוגשה לוועדה. התובעת בחרה ביודעין ובמתכוון לפנות לוועדה ולכלול את כל טענותיה, אין היא יכולה כעת לשנות את הפורום בהתאם לשינוי המצב המשפטי.
לחלופין, בעניין ברזני, שם החברה הנתבעת התנגדה לסמכות הוועדה, אין קביעה חלוטה וחד משמעית לפיה לוועדה אין סמכות לדון בשאלת היותו של תנאי בהסכם - תניה מקפחת. גם אם יש לפרש את קביעה זו של הוועדה כאמירה חש משמעית, הרי שביתר טענות התובעת לוועדה יש סמכות ייחודית. בהתאם, לכל הפחות יש למחוק מכתב התביעה על העילות הנדונות בפני הוועדה (סעיפים 17.1-17.5, 17.8, 18 לכתב התביעה).
10. התובעת מתנגדת לבקשה זו וטוענת כי מדובר בבקשת סרק. סמכות בית הדין לעבודה קמה בהתקיים שני תנאים: קיומם של יחסי עובד ומעביד ועילת תביעה הנובעת מיחסים אלה. בתביעתה ברור כי מתקיימים שני התנאים הנ"ל. אף לא הייתה סמכות הוועדה ייחודית, סמכות זו נוגעת אך לפסיקת גובה התמורה לה זכאי העובד ולא לבחינת היחסים החוזיים שבין הצדדים. סמכות הוועדה לדון בתנאי מקדמי המקים את סמכותה, הינה בגדר סמכות שבגררא, ואין היא מונעת מהערכאה המוסמכת לדון בשאלות אלה. זאת ועוד, מזה שנים בתי המשפט השונים דנים בפרשנות הסכמים הנוגדים לשאלת הזכות לתמורה באופן עקבי.
הסעד היחיד המבוקש בכתב התביעה שהוגש לבית הדין הינו סעד הצהרתי לעניין פרשנות ההסכם במסגרת יחסי העבודה וקיומו של הסכם הנוגע לזכות התובעת לתמורה. מאידך, בקשת התובעת לתמורה, שהוגשה לוועדה, הינה זכאות לסעד כספי.
טענות העובדת לעניין נפקות הסכם העבודה לשאלת זכותה לתמורה, כוללות טענות לעניין היות ההסכם חוזה אחיד מקפח. לעניין זה, לא רק שאין לוועדה סמכות ייחודיות, לפי ההחלטה בעניין ברזני - לוועדה אין סמכות כלל. לפיכך, מה שהוביל את התובעת לפנות לבית הדין הינו הכרח, העולה מקביעת הוועדה כי היא נטולת סמכות לדון בטענותיה.
11. בהתייחסות הנתבעת לטענות התובעת, לפיהן הדיון בשאלות המקדמיות הנוגעות לסמכותה הינן בסמכות נגררת - טוענת הנתבעת כי חובתה של הוועדה לבחון את קיום התנאים המקדמיים לסמכותה ולהכריע בה. בנוסף, תכלית ההוראה לדון ב"שאלת אגב" היא למנוע פיצול בלתי ראוי של הליכים, כאשר התובעת מבקשת לקיים הליך מקביל בשתי ערכאות, באותן טענות, תוך ניסיון מלאכותי להבחין בין שני ההליכים.
דיון והכרעה
12. לאחר בחינת טענות הצדדים וכלל החומר שבתיק, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשות להידחות. להלן אנמק החלטתי.
13. תחילה אציין, כי סילוק תביעה על הסף המוסדר בתקנות 44-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), התשנ"ב-1991, הינו סעד מרחיק לכת שמטרתו להציב סכר על סף הדיון המשפטי. הלכה פסוקה היא כי מחיקת תובענה או דחייתה על הסף "הן בגדר אמצעים, הננקטים בלית ברירה, ודי בכך שקיימת אפשרות, אפילו קלושה, שעל פי העובדות המהוות את עילת התביעה יזכה התובע בסעד שאותו הוא מבקש, כדי שהתביעה לא תימחק בעודה באיבה" (א. גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי, מהדורת תשיעית, עמ' 168).
14. פסיקת בתי הדין לעבודה קבעה כי אם בבתי המשפט ניתן סעד של סילוק על הסף במשורה, הרי שבבתי הדין לעבודה "קצרה המשורה עוד יותר" (דב"ע נא/31-3 חיפה כימיקלים בע"מ - אברהם רמי כלפון, פד"ע כב 518). סילוקה על הסף של תביעה אינה לפיכך דרך המלך לפני בית דין זה, ובית הדין יעדיף, ככלל, את בירור התובענה לגופו של ענין. נפסק כי:
"הכלל בבתי הדין הינו, כי דחייה על הסף תעשה רק כאשר בית הדין משוכנע שגם אם תצלח דרכו של התובע והוא יוכיח את כלל טענותיו אשר הוא טוען בכתב התביעה, הרי שלא יהיה בכך כדי להועיל לו ... בבתי הדין לעבודה מחיקה על הסף אינה יכולה ואינה צריכה לשמש דרך המלך, ויש להכריע במחלוקת לגופו של עניין" (בר"ע 1204/01 קרן הגמלאות המרכזית של עובדי ההסתדרות - דבורה מקובסקי, עבודה ארצי כרך לג(43) 28).

15. סמכותו העניינית של בית דין זה לדון בעילה הנוגעת בהסכם מסוג זה, נקבעה בסעיפים קטנים 24 (א)(1) ו- 24 (א)(1א) לחוק בית הדין לעבודה, התשכ"ט - 1969 (להלן: "חוק בית הדין"), אשר קובעים כי לבית הדין לעבודה הסמכות הייחודית לדון:
"(1) בתובענות בין עובד או חליפו למעביד או חליפו שעילתן ביחסי עובד ומעביד, לרבות השאלה בדבר עצם קיום יחסי עובד ומעביד ולמעט תובענה שעילתה בפקודת הנזיקין [נוסח חדש];

(1א) בתובענה שעילתה במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה ליצירת יחסי עובד ומעביד, בתובענה שעילתה בחוזה כאמור לפני שנוצרו יחסי עובד ומעביד או לאחר שנסתיימו יחסים כאמור, או בתובענה שעילתה בקבלת אדם לעבודה או באי קבלתו;"

16. אשר למאפיין את סמכותו הייחודית של בית הדין לעבודה לפי סעיף קטן 24(א)(1), נפסק כי:
"עינינו הרואות, סע' 24 (א)(1) לחוק קובע כי על מנת שלבית הדין תוקנה סמכות ייחודית, צריך שיתקיימו שני תנאים מצטברים. הראשון - הלגיטימציה של הצדדים והשני - העילה" (ראה: דב"ע מב/14-3 שחם - קו צינור אילת אשקלון בע"מ, פד"ע יג 309; דב"ע נב/209-3 גדי לוין ואח' - בנק איגוד לישראל בע"מ, פד"ע כד, 409).

17. הנה כי כן, סמכותו של בית הדין לפי סעיף זה קמה בהתקיים שני מבחנים מצטברים: מבחן זהות הצדדים, היינו היות הצדדים לתובענה עובד ומעביד, ומבחן זהות העילה, היינו היות עילת התביעה, עילה שמקורה ביחסי עובד ומעביד בין הצדדים, ולרבות השאלה בדבר עצם קיומם יחסי עובד ומעביד.

18. סמכותו העניינית של בית הדין לעבודה תולה עצמה במהות התובענה, דהיינו: תובענות שעילתן מבחינה מהותית ביחסי עובד ומעביד, על כל הנובע מכך, לרבות הזכויות המוקנות והחובות המוטלות על הצדדים כפועל יוצא ממערכת החיובים החוזית שבין הצדדים ולרבות זכויות וחובות שמקורם חוקים ותקנות מתחום משפט העבודה.
אשר לביטוי "שעילתן ביחסי עובד ומעביד" בהקשר לסמכותו של בית הדין לעבודה, נקבע בפסיקתו של בית הדין הארצי כי:
"לא כל עילה שיש בה לבסס תובענה בבית המשפט מספקת לתובענה בבית-דין לעבודה. צריך שאותה עילה תהיה 'ביחסי עובד ומעביד'. לענייננו די שייאמר כי צריך שהיא תבוא מזכויות המוקנות ומחובות המוטלות מהיחסים החוזיים שבין האחד כעובד והשני כמעביד או מזכויות וחובות שמקורם חוק מתחום משפט העבודה" (דב"ע (ארצי) נו-235-3 אריה צייג - רוקונט תעשיות (1986) בע"מ, פד"ע ל, 425; דב"ע (ארצי) נא/3-11 רפאל שמעונוב - מנהטן רשם מסעדות בע"מ, פד"ע כג, 488; דב"ע (ארצי) נב/3-78 גיא ביסקר - יחזקאל בנימיני, פד"ע כד, 110].

19. הואיל וכך, נראה כי הסכסוך שלפנינו, עניינו בזכויות המגיעות לתובעת, לשיטתה, מכח היותה עובדת של הנתבעת. אם כך, הסמכות העניינית לדון בסכסוך זה - מצויה בתחום סמכותו של בית דין זה.

20. הוראות חוק הפטנטים, תשכ"ז-1967 מגדירות אמצאת שירות כאמצאה של עובד, "שהגיע אליה עקב שירותו ובתקופת שירותו". בהתאם לחוק זה, אם אין הסכם אחר לעניין זה - האמצאה תהא קנין המעביד. עוד, באין הסכם הקובע אם זכאי העובד לתמורה בעד אמצאת שירות, באיזו מידה ובאילו תנאים - ייקבע הדבר על ידי הוועדה לענייני פיצויים ותמלוגים, שהוקמה לפי פרק ו' לחוק (סע' 134 לחוק הפטנטים). לבסוף, סעיף 111 קובע:

"לא יזדקק בית משפט או בית דין לענין הנתון לסמכותה של הועדה לעניני פיצויים ותמלוגים, וכל החלטה שניתנה על ידי הועדה תהיה סופית".

21. בהתאם לסעיף זה, לבית הדין אין לכאורה סמכות לדון בעניין שבפנינו.

22. אם לא די בכך, הכלל של אי התערבות ערכאה שיפוטית בהחלטות ועדות למיניהן מצוי גם בסעיף 33 לחוק החוזים (חלק כללי), התשל"ג-1973, האומר:

"חוזה שלפיו יינתן ציון, תואר, פרס וכיוצא באלה על פי הכרעה או הערכה של אחד הצדדים או של אדם שלישי, אין ההכרעה או ההערכה לפי החוזה נושא לדיון בבית משפט".

הרציונל לכך הוא היותו של הפרס המוענק חלק ממומחיות חברי הועדה המכריעה לגביו, ובקיאותם בנושא הרלבנטי, אשר ערכאה שיפוטית אינה יכולה לבדקו מחדש (ע"א 338/65 מדינת ישראל נ' יום-טוב קראסניאנסקי פ"ד כ' (2) 281, בעניין חידון התנ"ך).

23. אם כך, חוק הפטנטים, לכאורה מוציא את הסכסוך שבפנינו ממסגרת סמכותו של בית הדין. יחד עם זאת, עניין ברזני טרף את הקלפים ואישר את החלטת הוועדה כי בחינת קיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד היא אינה בגדר סמכות ה. היות שזוהי אחת מטענות התובעת, היא נאלצה, כך לדבריה, להעביר את הדיון בעניין לבית הדין. אני מסכים איתה בעניין זה .

באותה נשימה, מבקשת הנתבעת מחיקה של כל סעיפי התביעה פרט לסעיפים 17.6-17.7, בשל היותם בסמכות הוועדה בהתאם לעניין ברזני. אין באפשרותי להיעתר לבקשה זו. מרגע שבית הדין נוטל סמכות לדון בשאלה אחת העומדת בבסיס המשך הדיון, מן הראוי כי ימשיך וידון בסכסוך כולו, ואילו בשל סמכות נגררת לעניינים הללו.

24. בקשת הנתבעת החלופית למחיקת עילות תביעה, התייתרה בהתאם לעמדה מיום 17.9.15 ועל כן אין צורך בהחלטה שיפוטית בעניין.

25. אשר לתיקון התביעה, אין אני מוצא לנכון להורות בשלב זה על הגשת כתב תביעה מתוקן כאשר מדובר בתביעה שהוגשה כבר בשנת 2014. ככל שטענות כלשהן של התובעת אינן רלבנטיות לאחר עניין ברזני, אלו ידחו בעת מתן ההכרעה השיפוטית בעניין.

בקשת הנתבעת לכימות התביעה
26. בקשה מקדמית נוספת של הנתבעת, נגעה לכימות התביעה. לטענתה, ההצהרה המתבקשת בכתב התביעה מהווה כסות והסוואה לדרישתה האמיתית של התובעת לסעד כספי, ולכן מחטיאה את הנסיבות בהן יינתן סעד הצהרתי. לגישתה, חיזוק לכך ניתן למצוא כי אף לעמדת התובעת עצמה יכול ופסק דינו של בית הדין הנכבד יהווה סוף פסוק מבחינתה וייתר את ניהול ההליך בפני הוועדה ועל כן הגישה שם בקשה לעיכוב ההליכים.
27. בתגובת התובעת לבקשה זו, היא טוענת כי תביעתה הינה לסעד הצהרתי, אשר יקבע כי ההסכם בינה ובין הנתבעת אינו חל על זכותה לתמורה. לסעד זה, לכשעצמו, אין ערך כלכלי. נפקותו היחידה הינה מתן אפשרות לתובעת לברר את עניינה בפני הוועדה, שכן אז זו תרכוש סמכות לדון בעניין ותבחן את זכותה של התובעת לתמורה ומה היקפה.
זאת ועוד, היות שהתובעת מבקשת כי ייפסק לטובתה שיעור משווי האמצאה, הכנסות החברה או רווחיה, כלומר גם מבחינה עתידית, מה שדומה ליחסים מתמשכים, אז אין חובת כימות.
28. בתשובת הנתבעת, היא חוזרת על טענותיה שבבקשה.
29. לטעמי, אין מקום לדרוש את כימות התביעה. בהתאם לקביעתי לעיל, התובעת נאלצה לפצל את תביעתה בשל קביעת הוועדה, והסכמת בג"ץ, כי אין זה בסמכותה לבחון קיומו של תנאי מקפח בהסכם. רק לאחר קביעה בעניין זה, יכולה התובעת להמשיך את הדיון בעניינה. גם במידה שהוועדה הייתה דנה בהליך כולו כמכלול, היה עליה להכריע ראשית בעניין זה ואז לגשת לבחינת שאר הרכיבים שיכולים להעניק לתובעת את מבוקשה (התמורה). מקום בו נקבע על ידי בג"צ כי אין זה בסמכות הוועדה להכריע ב סוגיה זו בבסיס התביעה, יש מקום לאפשר לתובעת לפצל את התביעה כך ש סוגיה זו תוכרע בבית הדין והוועדה תמשיך ותדון בשאר רכיבי התביעה בהתאם לסמכותה.

סוף דבר:
30. בקשת הנתבעת לסילוק התביעה מחמת היעדר סמכות עניינת - נדחית.
31. בקשת הנתבעת לכימות התביעה - נדחית.
32. הנתבעת תגיש כתב הגנה בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, ח' אלול תשע"ו, (11 ספטמבר 2016), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.