הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו פ"ה 45004-05-19

26 אוגוסט 2019
לפני:
כב' השופט אלעד שביון

המבקש (הנתבע 1):
אליהו כהן
ע"י ב"כ עו"ד רענן קריב
-
המשיבות:
1. התעשייה האווירית לישראל בע"מ (התובעת)
ע"י ב"כ עו"ד תומר הדס
2. ילין לפידות, ניהול תיקי השקעות בע"מ (הנתבעת 2)

החלטה

לפניי בקשת המבקש לדחיית התביעה על הסף מחמת היעדר עילה ( להלן: "הבקשה").

רקע עובדתי:
ביום 20.5.19 הגישה המשיבה 1 ( להלן: "המשיבה") כתב תביעה כנגד המבקש ( הנתבע 1) ונגד ילין לפידות, ניהול תיקי השקעות בע"מ ( הנתבעת 2), למתן צו הצהרתי שעניינו זכאות המשיבה לחלק מכספי פיצויי הפיטורים של המבקש, בשווה ערך לסכום שנצבר בגין הפקדות המשיבה השוטפות בשיעור 2.33% המופקדים בקופת הפיצויים המנוהלת ע"י הנתבעת 2 .

בכתב התביעה נטען כי :

א. המבקש הושעה מעבודתו ביום 16.5.17 בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי המיוחד מיום 3.4.79 ( להלן: "ההסכם הקיבוצי משנת 1979 ") וזאת, בשל פתיחתה וניהולה של חקירה פלילית בעניינו על רקע חשדות לביצוע עבירות פליליות בזמן העבודה, בקשר עם העבודה, אל מול עובדי חברה אחרים, תוך ניצול לרעה של מעמדו ולשם קבלת טובות הנאה אישיות.

ב. השעייתו של המבקש נמשכה עד למועד הגיעו לגיל הפרישה החוקי ופקעה עם פרישתו ביום 28.2.19.

ג. נכון למועד זה, על פי פרסום רשמי של יחידת 433, משטרת ישראל סיימה את חקירתה תוך שהיא קובעת כי נתגבשה לכאורה תשתית ראייתית נגד המבקש ( ונוספים) המבססת את החשדות בעניינם ומצדיקה הגשת כתבי אישום נגדם. למיטב ידיעת המשיבה, התיק בעניינו של המבקש הועבר לפרקליטות, שטרם קיבלה החלטה בעניינו.

ד. ככלל, לפי הוראות הדין המחייבות את המשיבה, ביניהן הסכם פנסיה קיבוצי מיוחד מיום 21.6.06 ( להלן: "הסכם הפנסיה"), עובד המגיע לגיל פרישה זכאי לקבל את כספי הפיצויים שנצברו לזכותו כמוסדר שם.
אולם מכוח סעיף 69 ט' להסכם הקיבוצי משנת 1979 וכן מכוח סעיף 24.4 להסכם הפנסיה עובד שהורשע בעבירה פלילית הקשורה לעבודתו בחברה או בעבירה פלילית שיש עמה קלון, ייחשב כמפוטר לאלתר והחברה תהיה זכאית למשוך את צבירת שניים ושליש אחוזים מפיצויי הפיטורים שלו.

ה. לפיכך, בהתאם להוראות ההסכם הקיבוצי, על מנת למנוע יצירת מצב בלתי הפיך לפיו המבקש יבקש למשוך את מלוא כספי הפיצויים לחזקתו והמשיבה תשחרר לזכותו את הכספים כבקשתו ולנוכח הוראות סעיף 23 (א)(3)(ב) לחוק הפיקוח על שירותים פיננסיים (קופות גמל), תשס"ה-2005 (תיקון מס' 21, תשע"ח-2008), הוגשה התביעה דנן להקפאה / שמירה על המצב הקיים עד לסיום ההליך הפלילי המנוהל נגד המבקש.

עיקר טענות המבקש:
כתב התביעה אינו מצביע על עילה כלשהי למניעת שחרורם לאלתר של כספי צבירת ה–2.33% שנצברו לזכות המבקש אצל המשיבה. המקורות אליהם מפנה המשיבה אינם נוגעים למבקש ולפרישתו ואין בהם כדי לשמש עילה לפעול בניגוד להסכם הפנסיה.

המשיבה מפנה לס' 69ט להסכם הקיבוצי משנת 1979 בניסיון להצדיק את שלילת פיצויי הפיטורים ( חלק ה–2.33%). אלא שהסעיף מתייחס לעובד מושעה ואילו השעיית המבקש הסתיימה לפי דברי המשיבה עם פרישתו ביום 28.2.19 ( ס' 10 לכתב התביעה). ועיקר הדברים – הסעיף מתייחס לעובד שהורשע בעבירה פלילית ואין חולק כי ביום סיום עבודתו, המבקש לא זו בלבד שלא הורשע בעבירה פלילית, כלל לא הוגש נגדו כתב אישום.

המשיבה מפנה לסעיף 24.4 להסכם הפנסיה שעוסק בפיטורי עובד תוך שלילת פיצויי פיטורים. עם זאת, המשיבה ניסתה להסתיר את סעיף 24.5 להסכם הפנסיה העוסק בפרישת עובדים לפנסיה, שהוא החל על ענייננו.

סעיף זה קובע כי " הסתיימו יחסי עבודה בין העובד לחברה, בנסיבות שבהן הוא או שאיריו זכאים לקיצבת זיקנה או לקיצבת שאירים, לפי העניין, מקופת גמל ו/או מקופת ביטוח, תשחרר החברה את הצבירה לזכות העובד או שאיריו, לפי העניין, ובכך תצא החברה את ידי מלוא חובתה לתשלום פיצויי פיטורים לפי חוק פיצויי פיטורים."

אין בסעיף זה כל התניה או סייג של שחרור כספי הצבירה לגבי עובד שפורש לפנסיית זיקנה, כמו המבקש. ויוזכר: המבקש לא פוטר, בעת פרישתו לא קמה כל עילה לשלילת פיצויי פיטורים ממנו והסכם הפנסיה קובע שחרור כספי הצבירה ללא סייג.

המשיבה מנסה לבצע מעין " לוליינות רטרואקטיבית" של מעמד המבקש, בטענתה שאילו יורשע ( במסגרת הליך משפטי שטרם החל ושכלל לא ברור אם יתחיל), הוא ייחשב כמפוטר ממועד תחילת השעייתו. לא ניתן לבצע " תרגיל אקרובטי" מעין זה. המועד הקובע היחיד לבחינת סוגית כספי הצבירה הוא מועד פרישת המבקש לגמלאות ביום 28.2.19 ואין כל מחלוקת כי במועד זה לא התקיימה חקירה נגד המבקש, לא הייתה החלטת פרקליטות על שימוע לקראת הגשת כתב אישום נגד המבקש, לא היה כתב אישום תלוי ועומד נגדו, כמובן שלא היה הליך משפטי פלילי במסגרתו הוא נאשם, וודאי שלא הייתה הרשעה שלו בפלילים. לפיכך, על המשיבה לשחרר את כספי הצבירה ללא סייג.

זכויות המבקש כעובד הפורש לגמלאות עם הגעתו לגיל הפרישה אינן תלויות בהתפתחויות שעלולות לקרות, אם בכלל יקרו, לאחר חודשים ואף שנים. לא בכדי נקבעות זכויותיו של עובד הפורש לפנסיית זיקנה על פי המצב ב"יום הקובע", הוא יום הפרישה. וביום הקובע של המבקש אין בנמצא כל עילה לשלול ממנו את כספי הצבירה.

המשיבה מסתמכת על סעיף 23(א)(3)(ב) לחוק הפיקוח אולם מקריאת הסעיף וכתב התביעה עולה, כי אין כל קשר בין השניים. במועד סיום העבודה אין עפ"י הסכם הפנסיה כל תנאי או סייג לשחרור כספי הצבירה לידי המבקש. ככל שטוענת המשיבה לעדיפות הסכמות במישור הקיבוצי ( ס' 24 לכתב התביעה), הרי שההסכמה שבסעיף 24.5 להסכם הפנסיה עדיפה על האמור בסעיף 23 ( א)(3)(ב) הנ"ל והיא קובעת, כאמור, כי יש לשחרר את כספי הצבירה לידי המבקש ללא תנאי וסייג.

עיקר טענות המשיבה:
כתב התביעה מגלה עילת תביעה כנגד המבקש. בהתאם להוראות ההסכמים הקיבוציים החלים על עובדי המשיבה, ביניהם המבקש, זכאותו של המבקש לפיצויי פיטורים ולזכויות נוספות ( לרבות לשכר ולזכויות בגין תקופת ההשעיה) טרם התגבשה ועדיין לא הוכרעה. זכאות זו מוקפאת ומושהית לפי שעה, עד תום ההליך הפלילי הננקט נגד המבקש ותקבע בהתאם לתוצאותיו של ההליך הפלילי.
כך, בין השאר, במידה והמבקש יורשע בעבירות המיוחסות לו, בתנאים המפורטים בס' 69ט' להסכם הקיבוצי משנת 1979, דינו יהיה כדין מפוטר, פיטוריו יהיו בתוקף למפרע מיום תחילת השעייתו מהמשיבה והמשיבה תהא זכאית לשלול ממנו את מלוא פיצויי פיטוריו. במקרה כזה, המשיבה גם תהא פטורה מחובת השלמת שכר ו/או זכויות כלשהן למבקש בגין תקופת השעייתו.
גם המבקש סבור, על פניו, כי הוראות ס' 69ט' להסכם הקיבוצי משנת 1979 חלות בעניינו ולראיה הוא ממתין עם תביעתו להפרשי שכר וזכויות נוספות בגין תקופת ההשעיה עד לקבלת תוצאות ההליך הפלילי.

העובדה שהמשיבה בחרה לעשות שימוש בזכותה ההסכמית להשעות את המבקש ( חלף פיטוריו) אינה צריכה לפעול נגדה, שהרי כעולה מסעיפי ההסכם הקיבוצי ועל פי הדין והפסיקה, פיטורים בנסיבות מחמירות כגון דא בוודאי מצדיקים שלילת מלוא פיצויי הפיטורים או חלקם. במילים אחרות, המשיבה ביקשה להקפיא את מצב הדברים עד לתום ההליך הפלילי בעניינו של המבקש ובכפוף לתוצאתו, תוך שהיא מבקשת בהקשר דנן סעד מצומצם ומידתי, בהתייחס להשלמת הפיצויים בלבד. זאת, אף שבנסיבות העניין החמורות, הוראות ההסכם הקיבוצי מאפשרות לבקש את עיכוב שחרורם של פיצויי הפיטורים במלואם. מדובר בבקשה רלוונטית למתן סעד, נדרשת וצודקת, העולה בקנה אחד עם הוראות ההסכם הקיבוצי החל על הצדדים. עובדה זו כשלעצמה מלמדת על קיומה של עילת תביעה ממשית, הראויה לדיון לגופה, אשר אין כל הצדקה לדחותה על הסף.

כעולה מהבקשה עצמה במקרה דנן ישנן פלוגתאות מובהקות המצריכות בירור עובדתי ומשפטי מעמיק, לגופן של טענות. כך לדוגמא, יש לדון בסוגיות הבאות:

האם מעמדו של המבקש, עת סיים עבודתו במשיבה, בהיותו במעמד של עובד מושעה משך כשנתיים עקב פתיחת משטרת ישראל בחקירה פלילית כנגדו – חקירה אשר בסופה ניתנה המלצת המשטרה על הגשת כתב אישום כנגדו – הינו כשל פורש רגיל לגמלאות אשר זכאי לכל זכויותיו בהתאם לסעיף 24.5 להסכם הפנסיה, או כשל פורש במעמד מיוחד, אשר עצם פרישתו אינה מבטלת ומוחקת במחי יד את נסיבות עניינו והיותו במעמד של עובד מושעה אשר זכויותיו בגין תקופת ההשעיה וסיומה הן כאמור בהסכם הקיבוצי?;
לאילו הסכמות במישור הקיבוצי, החלות ביחסים שבין המשיבה לעובדיה ( עליהם נמנה המבקש), יש לתת עדיפות – אלו הקבועות בהסכם הקיבוצי משנת 1979 או אלו שבהסכם הפנסיה, אם בכלל יש סתירה בין שני ההסכמים? ועוד.

עיקרן של השאלות, לרבות אלו אשר עניינן פרשנות הסכמים, מחייבות ליבון עובדתי מעמיק, לרבות בין השאר, בהתייחס למקרי עבר והתנהגות הצדדים ליחסים קיבוציים בהקשר זה. להתנהגות הצדדים ישנה רלוונטיות והיא משליכה על הבנת ופירוש הסכמים ועניין זה לבדו דורש הבאת ראיות והוכחתן.

מהאמור לעיל עולה המסקנה הברורה כי למשיבה עילת תביעה ממשית ( ולו לכאורה) אשר ראוי ונדרש לבררה לגופה, בהליך כסדרו.

תשובת המבקש לתגובת המשיבה:
טענת המשיבה כי המבקש ממתין עם תביעתו להפרשי שכר וזכויות נוספות בגין תקופת ההשעיה עד לקבלת תוצאות ההליך הפלילי - אין לה כל שחר. המבקש אינו ממתין לתוצאות כלשהן, הוא טען וטוען שוב ושוב, במסגרת ההליך האחר בין הצדדים ( סע"ש 5435-01-18 שקבוע להוכחות ליום 26.9.19), כי לא היה מקום להמשך השעייתו לאחר שהסתיימה חקירת המשטרה והוסרו ממנו כל המגבלות על ידי בית משפט השלום.

אותן " פלוגתאות" דמי שעליהן מנסה המשיבה להצביע הן ניסיונות להניע את בית הדין לכתוב עבור הצדדים הסכם קיבוצי חדש, לרבות יצירת מעמד חדש, מיוחד, של עובד שמצוי בהשעיה ומגיע לגיל פרישה. אין זה תפקידו של בית הדין ובית הדין יימנע מלכתוב הסכם עבור הצדדים, צדדים שכלל אינם נמצאים בפניו, שכן זהו הליך אישי ולא סכסוך קיבוצי והארגון היציג שהוא הצד ליחסי העבודה הקיבוציים שבית הדין מתבקש לכתוב עבורם הסכם קיבוצי חדש, אינו נמצא כלל בהליך.

ההסכמים הקיבוצים ברורים וכך גם מעמדו של המבקש: הוא פרש לגמלאות עם הגיעו לגיל הפרישה החוקי ואין באף אחד מההסכמים הקיבוציים עליהם מסתמכת המשיבה בתביעתה, כל אפשרות " לייצר" מעמד אחר במיוחד עבורו.

לפיכך, מתבקש בית הדין לדחות על הסף את התביעה שהוגשה בתיק הנדון ולהורות למשיבה לשחרר את כספי הצבירה לידי המבקש ללא כל דיחוי.

המסגרת הנורמטיבית:
הלכה היא כי סעד של מחיקה או דחייה על הסף הוא סעד קיצוני ובית הדין לעבודה אינו נוקט בו אלא במקרים חריגים. בתי הדין לעבודה נוהגים בזהירות יתרה בבואם להכריע בבקשה למחוק תביעה על הסף ומעדיפים להורות על בירור העניין לגופו על פני סילוקה ( עע ( ארצי) 746/07 אלי גור - מכתשים-מפעלים כימיים בע"מ (28.4.08)) .

ככלל, אין בית המשפט בוחן מהם סיכויי התובע להצליח בתביעתו. אפילו סיכויי התובע קלושים, לא יחסום בפניו בית המשפט את הדרך לבירור תביעתו, אם קיים סיכוי כלשהו על פי כתבי הטענות, הנמצאים לפני בית המשפט, שהתובע יצליח בתביעתו. עם זאת, מכיר הדין בקיומם של מקרים יוצאים מן הכלל בהם יורה על מחיקת התביעה או דחייתה כאשר ברור לו שלא יעלה בידי בעל הדין לקבל את הסעד המבוקש אף אם יוכיח את כל העובדות המפורטות בכתב תביעתו ( ע"ע 734/06 סמר ג'הג'אה - מועצה מקומית ערערה (24.06.08)).

מן הכלל אל הפרט:
אקדים ואציין כי לאחר שנתתי דעתי לטענותיו של כל צד, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לדחייה על הסף להידחות. המקרה דנן אינו נופל לגדר אחד מאותם מקרים חריגים המצדיקים דחיית תביעה על הסף כבר בשלב מקדמי זה של ההליך, בלא לברר את ההליך לגופו, ואפרט.

על פניו, לא ניתן לומר כי כתב התביעה נעדר עילה כנגד המבקש.

סעיף 69 ט' להסכם הקיבוצי משנת 1979 קובע כדלקמן:
"הורשע עובד בעבירה פלילית על ידי בית המשפט הקשורה לעבודתו בחברה או עבירה פלילית שיש עמה קלון, ייחשב כמפוטר לאלתר ללא צורך בהסכמת ועד העובדים וללא הודעה מוקדמת ו/או פיצויי פיטורים. פיטוריו של עובד כנ"ל יהיו בתוקף למפרע מיום השעייתו ולא יהיה חייב להחזיר את התשלומים שקיבל מהחברה בתקופת ההשעייה"

בנוסף, סעיף 24.4 להסכם הפנסיה קובע כי:
"הסתיימו יחסי העבודה בין העובד לחברה בנסיבות שאינן מזכות בפיצויי פיטורים:
24.4.1 תהיה החברה זכאית למשוך את צבירת שניים ושליש".

על יסוד ההוראות כאמור ומבלי לקבוע מסמרות בשלב זה של ההליך, לא מן הנמנע כי ככל שההליך הפלילי שנפתח בעניינו של המבקש יסתיים בהרשעתו - לכאורה מכוח סעיף 69 ט' להסכם הקיבוצי משנת 1979 וכן מכוח סעיף 24.4 להסכם הפנסיה, אפשר יהיה לשלול 2.33% מכספי הצבירה של פיצויי הפיטורים שלו. די בכך, כדי לדחות את הבקשה בשלב מקדמי זה של ההליך.

טענת המבקש כי המקורות כאמור אליהם מפנה המשיבה אינם נוגעים לו ולפרישתו, היא טענה שמצריכה פרשנות של ההסכמים השונים שחלים על הצדדים ונדרש לקיים בעניינה בירור עובדתי ומשפטי.

ויודגש, הגם שהשעיית המבקש הסתיימה עם פרישתו ביום 28.2.19 כך שבמועד הפרישה הוא לא היה בגדר " עובד" המשיבה שהורשע בפלילים ( כלשון סעיף 69 ט' להסכם הקיבוצי משנת 1979), יש לבחון את משמעות השעייתו עד לפרישתו, משך כשנתיים שקדמו לה, בגין חקירה פלילית בעניינו בקשר למילוי תפקידו במשיבה. בנוסף יש לבחון האם ניתן לנתק רצף זה כפי שנטען בבקשה ו האם יש להתייחס רק למועד הפרישה מבלי להידרש למסגרת בה היא אירעה ולנסיבות שקדמו לה.
שאלות אלה ונוספות דורשות בירור וליבון במסגרת הליך ההוכחות.

יצוין, אין המדובר בהתפתחויות שאירעו לאחר פרישת המבקש אלא עסקינן בהתפתחויות שראשיתן עוד בתקופת העסקתו, עם השעייתו מעבודתו במשיבה במאי 2017, עקב חקירה פלילית בעניינו.

לפיכך, מקובלת עליי גם טענת המשיבה כי כתב התביעה והתשתית הנורמטיבית וההסכמית הנוגעת לאמור שם, מעוררות פלוגתאות ( שחלקן הוצגו במסגרת תגובתה לבקשה) וגם הן מצריכות בירור לגופם של דברים.

בתוך כך, טענת המבקש כי הסעיף הרלבנטי לגביו הוא סעיף 24.5 להסכם הפנסיה ולא סעיף 24.4 ( כטענת המשיבה) וכי אין כל התניה או סייג על שחרור כספי הצבירה שלו לפיצויים, גם היא מצריכה בירור עובדתי ומשפטי תוך הידרשות לפרשנות ההסכמים הקיבוציים החלים על הצדדים. ויודגש, פרשנות הסכם קיבוצי כרוכה פעמים רבות, מלבד היזקקות ללשון ההסכם, גם ללימוד תכליתו, ההקשר התעשייתי, אופן יישומו בפועל ועמדות הצדדים בשנים שלאחר חתימתו ( ס' 25(א) לחוק החוזים ( חלק כללי), תשל"ג- 1973; ע"ע 300212/97 יאיר מוהר ואח' - עיריית תל אביב ( 13.5.99)).

בנסיבות אלו, בשלב זה של ההליך, בטרם הוגש כתב הגנה, תצהירי הצדדים ושמיעת הראיות, אין מקום לקבל את הבקשה.

העובדה שהארגון היציג אינו צד להליך זה, אין בה כדי לשנות מהמסקנה אליה הגעתי לפיה כתב התביעה מגלה עילת תביעה (ולו לכאורה) כלפי המבקש. בכל מקרה, אם וככל שיתעורר צורך בכך, מוסמך בית הדין לבקש את עמדתו או את צירופו להליך.

אשר לטענת המבקש כי ב"יום הקובע" (ביום מועד הפרישה של המבקש) לא התקיימה בעניינו חקירה ולא נוהל לגביו הליך פלילי ( ס' 3.3 לבקשה), טענה זו עומדת בסתירה לנטען בכתב התביעה לפיה נכון למועד הגשת כתב התביעה - בירור ההליך הפלילי בעניינו של המבקש תלוי ועומד תוך המלצה של המשטרה לפרקליטות להעמידו לדין. כך, בס' 12ג' ו-ד' לכתב התביעה מצוין כי:

"ג. ביום 4.2.2018 הודיעה המשטרה על סיום החקירה בעניינו של הנתבע 1 ( ושל נוספים), וכי גובשה תשתית ראייתית המבססת את החשדות נגדו;
ד. למיטב הידיעה, תיק החקירה הועבר לפרקליטות, אשר טרם גיבשה את החלטתה בנוגע להגשת כתב אישום נגד הנתבע 1 ( ונוספים). ..."

לפיכך, נסיבות השעייתו של המבקש וכן שאלת השלכת תוצאות ההליך הפלילי על שיעור פיצויי הפיטורים שלו, מחייבות שמיעת ראיות ובשלב זה לא ניתן להכריע בהן.

השימוש באמצעי של דחייה על הסף מחמת היעדר עילה שמור למקרים חריגים בהם ברור שאין אפשרות ולו קלושה, כי התובע יוכיח את תביעתו כאמור . אין זה המקרה הנדון. בוודאי שלא ניתן לקבוע כבר עתה כי התביעה משוללת כל יסוד.

סוף דבר:

מהנימוקים שפורטו לעיל, לא ניתן בשלב זה של ההליך להיעתר ל בקשה ולדחות את התביעה על הסף.

לפיכך, הבקשה נדחית.

המבקש יגיש כתב הגנה תוך 30 ימים מהיום.

התיק נקבע לקדם משפט ליום 12.2.20 בשעה 13:30 בנוכחות הצדדים וב"כ.

המבקש יישא בהוצאות המשיבה בסך של 2,500 ₪ שישולמו בתוך 30 ימים מהיום.

ניתנה היום, כ"ה אב תשע"ט, (26 אוגוסט 2019), בהעדר הצדדים ותישלח אליהם.