הדפסה

בית דין אזורי לעבודה בתל אביב - יפו על"ח 59511-07-18

27 ינואר 2019

לפני:

כב' השופטת שרון אלקיים
נציג ציבור (מעסיקים) מר יואל אופיר

המערער
קיריל סמירניק
ע"י ב"כ: עו"ד אורטל
-
המשיב
שרות התעסוקה / תל אביב לשכה משפטית
ע"י ב"כ: עו"ד סנדלר

פסק דין

1. לפנינו ערעור על החלטה מיום 25.1.18 של ועדת הערר לפי סעיף 43 לחוק שירות התעסוקה, התשי"ט – 1959, אשר קבעה כי המערער סירב לעבודה אליה הופנה (להלן – הוועדה).

2. ואלה העובדות הצריכות לעניין:
א. המערער בן 32, רשום אצל המשיב במדור אבטלה החל מיום 16.8.17.
ב. המערער עבר תאונת עבודה בגינה נקבעו לו על ידי המוסד לביטוח לאומי 15% נכות לצמיתות החל מיום 29.3.13.
ג. ביום 6.11.17 הופנה המערער לעבודה בחברת אוקוזון טכנולוגיות בע"מ לתפקיד עובד כללי.
ד. המערער לא פנה למעסיק זה בטענה שהעבודה אינה מתאימה למצבו הרפואי וביום 5.12.17 הציג המערער מסמכים רפואיים לבחינת כושר עבודתו. ועדה לבדיקת כושר שהתקיימה ביום 25.12.17 קבעה כי המערער מתאים לכל עבודה במגבלה של הליכה ועמידה לסירוגין.
ה. למערער נרשם סירוב.
ו. המערער ערר על סירוב זה בפני הוועדה לעררים במשיבה אשר דחתה את עררו ביום 25.1.18. וקבעה כדלקמן:
"לאחר שהוועדה עיינה וקראה את כתב הערר לרבות כל המסמכים שצורפו ע"י הצדדים ושמעה את טענות הצדדים להלן החלטתה: העורר הופנה לעבודה בחברת אוקוזון. העורר לא פנה למעסיק בטענה שחיפש עבודות שמתאימות לו יותר. אמר גם שאיננו יודעם אם העבודה המוצעת או לא. לטענת העורר הוא לא החתימו אותו על הצהרת כושר, יחד עם זאת ועדת העושר מיום 25.12.17 מדברת בעד עצמה בכל הקשור לכשירות העורר בעבודה המוצעת. לפיכך גם אם העורר לא חתם על הצהרת כושר ולא הביא מסמכים רפואיים טרם ההפניה לעבודה, אנו סבורים כי היה עליו לפנות למקום העבודה אליו הופנה ולבדוק האם אכן הוא יכול לעבוד על פי מצבו הרפואי. בנסיבות אלו יש לדחות את הערר."
ז. כיום עובד המערער כראש צוות עובדים בחברה לבניין ואחזקה.

תמצית טענות הצדדים
3. המערער טען כי לא פנה למעסיק אליו הופנה מן הטעם שעבודה באבטחה אינה מתאימה למצבו הרפואי לפיו הוא סובל מבעיה במיניסקוס בברך ימין דבר המקשה על הליכה, ריצה, עמידה או ישיבה ממושכת. מצב רפואי זה אינו מתאים לעבודה המוצעת.

מוגבלויותיו של המערער מצריכות ועדת אי כושר והמשיב לא שלח אותו לוועדה כזו אלא ביקש ממנו להתייצב אצל מעסיקים ללא בדיקה רפואית.
המערער פעל פתום לב וכנדרש ולא הייתה למשיב כל סיבה לרשום לו סירוב. כמו כן, המערער טען כי המשיב כתב על שני טפסי אישור סירוב כי המערער לא חתם עליהם באופן תמוה מן הטעם שהיה מועד אחד.

4. המשיב טען כי בחלוף 6 חודשים ממועד מתן ההחלטה על ידי הוועדה קמה לזכות המשיב טענת ההתיישנות לפיה יש לדחות את הערעור.
המערער הופנה לחב' אוקוזון טכנולוגיות בע"מ לתפקיד עובד כללי, עבודה המתאימה על פי הגדרתה בחוק.
המערער לא פעל כפי שדורש עבודה שבאמת ובתמים מעוניין לעבוד היה פועל, לא התקשר למעסיק, לא קיים פגישה או ראיון עבודה מסודר, לא פגש או דיבר עם המעסיק ולא בדק האם הוא מסוגל לבצע את העבודה.
אי לכך יש לראות בהתנהגותו סירוב לעבודה ויש לדחות את הערעור.

דיון והכרעה
5. לאחר ששקלנו את טענות הצדדים, דין הערעור להידחות וזאת מהטעמים הבאים.
6. תחילה נציין כי נדחית טענת המשיב כי יש לדחות את הערעור מחמת התיישנות נוכח מועד הגשת הערעור בחלוף הזמן הקבוע בדין.
המערער טען בכתב הערעור ובהשלמת הטיעון מטעמו כי ההחלטה הובאה לידיעתו רק בעת שפנה באופן יזום ללשכת התעסוקה. עוד טען המערער בכתב הערעור כי אמנם ההחלטה ניתנה ביום 25.1.18 אך היא נמסרה לו במועד מאוחר יותר.
המשיב לא סתר את טענות המערער ולא הביא כל ראיה לכך שההחלטה הומצאה לידי המשיב במועד נתינתה או בסמוך לכך. לפיכך, אנו מקבלים את גרסת המערער ודינה של טענת ההתיישנות להידחות.
7. הלכה פסוקה היא כי אדם המופנה לעבודה חייב לעשות מאמץ סביר על מנת לקבלה.
"הפניית אדם לעבודה על ידי לשכת שירות התעסוקה מחייבת אותו להתייצב במקום העבודה ולעשות מאמץ סביר בתום לב לעבוד". (דב"ע נג/91-3 מחמד אבו גאמע ואח' נ' שירות התעסוקה פד"ע כה 297).
"הסבירות של המאמץ תלויה, בין השאר, בסוג העבודה, בענף העבודה, במקום העבודה ובמצב של המופנה לעבודה" (דב"ע נז/91-7 משייב בנימין נ' שירות התעסוקה (מיום 6.2.97)).
"סירוב לקבל עבודה יכול לבוא לידי ביטוי הן בסירוב מפורש או בהתנהגות שיפרשוה כסירוב" (דב"ע מא/91-5 יחיאל נדף נ' שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 107).
"יש לבחון באם המובטל אכן נהג כאדם המחפש עבודה ולא כמי שסומך על כך שבאין עבודה יקבל דמי אבטלה" (בדב"ע מא/91-3, מא/91-4 אוזיאס מאיר נ' שירות התעסוקה, פד"ע י"ג 61).
נטל ההוכחה רובץ על המערער, להראות כי נהג "כאדם המחפש עבודה".

8. בענייננו, אין חולק כי המערער כלל לא פנה למעסיק ולא טרח לבדוק באיזה עבודה מדובר ומה דרישותיה.
לא שוכנענו כי למערער קיימת סיבה עניינית שמנעה ממנו לעבוד כמאבטח על אף ההכרה של המוסד לביטוח לאומי בנכותו בשיעור של 15% לצמיתות. לטעמנו, המערער לא נהג כאדם המחפש עבודה שהרי, אם היה כזה היה פונה למעסיק אליו נשלח ובודק את דרישות המשרה המוצעת לפיכך, המערער לא עמד בנטל המוטל עליו ולא הוכיח כי נהג כאדם המחפש עבודה.

מבחינת החלטת הוועדה עולה כי הוועדה בחנה את עניינו של המערער וקבעה כי על אף מצבו הרפואי היה עליו לפנות למקום העבודה אליו הופנה ולברר מהם תנאי העבודה והאם היא מתאימה למצבו הרפואי.

9. באשר לטענת המערער כי המשיב לא מילא אחר הוראות סעיף 8.2 לנוהל מס' 30.23.03 הקובע כדלקמן:
"מתאם ההשמה ישאל דורש עבודה המתייצב לראשונה בלשכה אם קיימות מגבלות בריאותית אשר מונעות ממנו לצאת לעבוד בעבודות מסוימות. אם השיב בחיוב –
א. דו"ע יחתום על הצהרה בדבר מצבו הבריאותי הכוללת פירוט של מגבלותיו הרפואיות (פיזיות או נפשיות) והתחייבות ליידע את הלשכה בדבר כל שינוי במצבו הבריאותי (הקלה או החמרה) (נספח א)."
המערער לא הציג בפנינו כל ראיה לכך שטען בפני מתאם ההשמה, עת התייצב לראשונה, כל טענה בדבר מצבו הרפואי. מרישומי המשיב עולה כי המערער הגיש מסמכים רפואיים לראשונה ביום 5.12.17 והוועדה בעניינו התקיימה ביום 25.12.17. כך גם בהתאם להחלטת הוועדה שקבעה כי טופס קבלת המידע הוגש למערער ביום 16.8.17 שאז עמדה בפניו האפשרות להמציא את המסמכים הרפואיים הנדרשים. בפועל, המערער המציא את המסמכים הרפואיים בחלוף כ-4 חודשים.
כמו כן, עצם הטענה בדבר בעיה רפואית אינה שוללת את הפניית המערער לעבודה. סעיף 8.3 לנוהל קובע כדלקמן:
"דו"ע הטוען כי הוא מנוע לצאת לכל עבודה מסיבות רפואיות נדרש להגיש תביעת נכות במוסד לביטוח לאומי, אשר בסמכותו לפטור את דורש העבודה מהתייצבות בלשכה. כל עוד לא פטר המוסד לביטוח לאומי את דורש העבודה מהתייצבות בלשכה, מחויב דורש העבודה להתייצב בלשכה לשם חיפוש עבודה התואמת את מצבו הבריאותי ויש להפנותו לוועדה לקביעת כושר עבודה על מנת לקבוע מהן המגבלות המשפיעות על הפנייתו לעבודה. על מתאם ההשמה לתדרך את דורש העבודה בדבר סמכויות הוועדה."

המערער לא טען כי אין באפשרותו לצאת לכל עבודה וגם אילו היה טוען זאת הרי, שהסמכות לפטור אותו מהתייצבות בלשכה נתונה בידי המל"ל אשר קבע, כאמור, כי למערער 15% נכות לצמיתות.
הוועדה קבעה כי המערער מתאים לכל עבודה במגבלה של הליכה ועמידה לסירוגין. המערער הופנה לעבודה כמאבטח במוסדות חינוך, ללא נשק אשר ככל הנראה מתאימה להחלטת הוועדה. מה גם, שהמערער כלל לא פנה למעסיק על מנת לברר את אופי העבודה והאם היא מתאימה למגבלותיו אלא החליט מראש כי עבודה זו אינה מתאימה למגבלתו הרפואית.

10. סיכומו של דבר, התנהלותו של המערער מצביעה על כך שיש לראות בו כמי שלא עשה מאמץ סביר בתום לב לעבוד. אשר על כן, הערעור נדחה.

ניתן היום, כ"א שבט תשע"ט, (27 ינואר 2019), בהעדר הצדדים ויישלח אליהם .

גמר יואל אופיר
נציג ציבור (מעסיקים)

שרון אלקיים, שופטת